חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
אישיות
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קוסאשו, רדו

Radu Cosaşu, (b. 1930), author and journalist, born as Oscar Rohrlich, in Bacau, Romania. 
Following the establishment of the Communist regime in Romania, Cosasu became an admirer of the Soviet inspired Socialist-Realism style. However, after the Soviet invasion of Hungary in 1956, he changed his opinion in favor of what he called "the whole truth". As a result, he was fired from his workplace at a periodical and remained unemployed for more than ten years. Only in late 1960 he was permitted to publish again in a number of periodicals eventually becoming an editor at Sportul popular ("Popular Sport"), Romania's main sports newspaper, and at Cinema ("Movie Theater"), from 1967 to 1987. His novel Un august pe un bloc de gheaţă ("August on an Iceberg"), 1971, was awarded the Prize of the Romanian Writers Union. He continued his literary activity publishing over 3,000 articles and 15 books, among them Logica ("Logic"), in 1985; Supravietuiri ("Survivals"), 1973­1974; O viata cu Stan si Bran ("A Life with Laurel and Hardy"), 1981; Matusile din Tel ­Aviv ("My Aunts from Tel Aviv"), 1993; O supravietuire cu Oscar ("Surviving with Oscar"), 1997. After the fall of the Communist regime in 1989, he was one of the founders of the periodical Dilema (1993-2004) and then he beacme an editor at Dilema veche ("Old Dilema").

תאריך לידה:
1930
מקום לידה:
באקאו
סוג אישיות:
מחבר/ת
,
עיתונא/ית
מספר פריט:
236344
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:

באקאו Bacau

עיר בחבל מולדובה, הרגאט, רומניה.

קיימת עדות ליישוב יהודי בעיר במאה ה-18. ב-1859 מנתה הקהילה 3,819 נפש וב-1899 יותר מכפליים (%48.3 מכלל האוכלוסיה). אחר אובדן האוטונומיה היהודית ברומניה בתחילת שנות השישים של המאה ה-19 נעשתה העיר מוקד להסתה אנטישמית ולרדיפות. ברבע האחרון של המאה נתפשטה ההשכלה החילונית בקהילה ושליש מכל תלמידי בתי- הספר בעיר היו ילדי יהודים. בסוף המאה היה שיעור היהודים בחיי המסחר %85.6 ובמלאכה %66.6. ב-1930 מנו כעשרת אלפים נפש (%30.8 מכלל האוכלוסיה) ויותר ממחציתם הצהירו על אידיש כשפת אמם. הקהילה החזיקה גן-ילדים, שני בתי-ספר יהודיים (אחד לבנים ואחד לבנות), בית-חולים, מושב-זקנים ו-30 בתי-כנסת. עם עליית אנטונסקו לשלטון (1940) התחילה הפקעת רכוש יהודי וחלק מבית- העלמין נמסר לעיבוד חקלאי. כאשר פרצה המלחמה עם ברית-המועצות (יוני 1941) רוכזו בעיר יהודים מערי-השדה ויהודי המקום הושיטו להם סיוע חומרי ורוחני. הגברים נשלחו לעבודת כפייה בטראנסילבאניה ובסאראביה. עם כניסת הצבא הסובייטי בקיץ 1944 נמלטו אנשי המינהל העירוני והיהודים קיבלו לידם את ניהול ענייני העיר. הנותרים אחר השואה עלו ברובם ארצה. בשנים 1859-1803 שימש
ברבנות בקהילת באקאו ר' יצחק מבוטושאני, שהתפרסם כ"בעל מופת".

מספר תושבי בקאו בראשית שנות השבעים היה 32,000. ב-1969 התגוררו בעיר 600 משפחות יהודיות ופעלו שני בתי-כנסת.

בוקרשט Bucuresti

בירת רומניה. בחבל ואלאכיה, הרגאט, דרום מרכז רומניה.

יהודים יוצאי טורקיה וארצות הבלקן ישבו בבוקרשט באמצע המאה ה-16 ובמרד 1593 הושמדה הקהילה עם שאר אזרחי טורקיה תושבי העיר. כעבור מאה שנה התגבש יישוב חדש, אשכנזי ברובו. מטעמים כלכליים גילו העירוניים יחס עויין לקהילה המתפתחת ובאחת ההתפרצויות (ב-1801) בשל עלילת-דם נהרגו ונפצעו 128 יהודים.

הרדיפות נשנו בשנות הכיבוש הרוסי (1812-1806) והחריפו ב-1821, כאשר הטורקים דיכאו את המרד היווני בהנהגת אלכסנדר איפסילאנטי. היהודים נהנו אז מאוטונומיה ניכרת במסגרת "החברה היהודית" וראש הקהילה בבוקרשט שימש כסגן החכם-באשי (הרב הראשי) במדינת מולדאביה. במאה ה-19 נהרו לבוקרשט יהודים רבים וב-1899 מנו יותר מ-40,500 נפש (14.7 אחוזים מכלל האוכלוסיה). יותר מ-2,700 עסקו במלאכה; האחרים עסקו במסחר והיו גם בנקאים אחדים, בפרט ביישוב הספרדי. בתוקף משטר הקפיטולאציות היו המהגרים החדשים פטורים מתשלום מסים ברומניה והם סירבו גם לשלם את המס על בשר כשר, מקור ההכנסה היחיד של "החברה היהודית". כתוצאה מן הסכסוך קצצו השלטונות את האוטונומיה היהודית ועל ה"חברה" הוטלה מרות העיריה. המחלוקת גרמה לפירוד באוכלוסיה היהודית ו-300 משפחות של נתיני פרוסיה ואוסטריה ייסדו קהילה משלהם (ב- 1851). אותו זמן ישבה גם קהילה ספרדית של כ- 150 משפחות בעיר. כל אותו זמן התנהל בעדה האשכנזית מאבק חריף בין החרדים והפרוגרסיבים, שהגיע לשיאו בפתיחת בית- הספר החדש ב- 1852 ובתכנית להקים בית-כנסת רפורמי ולהנהיג תיקונים בסדר- התפילה. בראש החרדים התייצב ר' לייב בן יחיאל מיכל (המלבי"ם), שעלה על כס הרבנות בעיר ב-1858. כעבור ארבע שנים הדיחה אותו הממשלה מכהונתו וב-1867 הושלם ההיכל הרפורמי ונעשה מוקד לפעולות תרבות וחינוך לציבור האמיד, אנשי האגף הפרוגרסיבי. המשך המחלוקת בקהילה האשכנזית הביא לביטול מעמדה הרשמי וב- 1874 חדלה הקהילה להתקיים כיחידה מאורגנת ולא נתחדשה אלא ב- 1919. פעולות צדקה וחינוך ביישוב היהודי התנהלו על-ידי חברות פרטיות וציבוריות, מהן בתמיכת הלשכה המקומית של "בני ברית" שהקים בעיר הקונסול האמריקאני היהודי ב.פ. פישוטו (1872). עם ראשי הציבור הדתי לפני מלחמת-העולם הראשונה נמנו הרבנים הרפורמים אנטואן לוי ומוריץ בק, והרב יצחק אייזיק טאובס, רב הקהילה האורתודוכסית בשנים 1921-1894. בראש הציבור החילוני עמד אדולף שטרן (1931-1848), נשיא הנציגות המדינית הראשונה של יהדות רומניה וחבר הפרלמנט הרומני.

בין שתי מלחמות-העולם גדל בהתמדה מספר התושבים היהודיים בבוקרשט; ב-1930 התגוררו בה 74,480 וב-1940 - יותר מ-95,000 יהודים. שני שלישים מהם עסקו במלאכה ובפקידות, השאר היו בעלי מקצועות חופשיים, בעיקר רופאים ועורכי דין. ב-1920 אושרה הקהילה האשכנזית וב-1931 הוכרה כנציגות החוקית של האוכלוסיה היהודית בעיר. מוסדות הקהילה הקיפו 40 בתי-כנסת, שני בתי- עלמין, 19 בתי-ספר, ספריה ומוזיאון היסטורי, שני בתי-חולים ומרפאה, שני מושבי-זקנים ושני בתי-יתומות. עם ראשי הקהילה בתקופה האמורה נמנו הרב י. נמירובר והמנהיג החילוני ו. פילדרמן. מהומות אנטי-יהודיות, בעיקר בהשראת סטודנטים, פקדו את העיר מפעם לפעם. הטרור החריף בספטמבר 1940, עם הקמת הקואליציה של אנטונסקו ו"משמר הברזל", והגיע לשיאו במרידת אנשי ה"משמר" בימים 24-21 בינואר 1941; בפוגרום נרצחו 120 יהודים, אלפים נאסרו, בתים ומוסדות יהודיים נהרסו ונשדדו ביניהם בתי-כנסת רבים. עד לנפילתו של אנטונסקו באוגוסט 1944 סבלו יהודי הבירה, כשאר יהודי רומניה, מרדיפות קשות ושיעור המועסקים באוכלוסיה היהודית ירד ב-1942 לכדי 27.2 אחוזים לעומת 54.3 אחוזים באוכלוסייה הכללית. בספטמבר אותה שנה גורשו מאות יהודים לטרנסניסטריה, אלפי בתים ודירות של יהודים הופקעו וילדי היהודים הורחקו מבתי-הספר הכלליים. ב-1943 קיימה הקהילה 27 בתי-ספר משלה; בוקרשט נעשתה המרכז לפעולות סיוע למדינה כולה, בפרט למגורשים לטרנסניסטריה.

אחרי הקמת השלטון הקומוניסטי (1947) נסגרו בהדרגה כל המוסדות הלאומיים, מוסדות הצדקה היהודיים הולאמו והתלמידיים היהודיים נקלטו ברשת החינוך הכללית. בית-ספר ביידיש נפתח ב-1949 ונסגר כעבור שנים אחדות; שני עיתונים יהודיים, אחד ברומנית ואחד ביידיש נפתחו ונסגרו באופן דומה.

הפעילות הקהילתית התנהלה בחסות איחוד הקהילות ברומניה, האיחוד טיפל גם בצרכים הדתיים. בעיר 14 בתי-כנסת קבועים, "תלמוד-תורה" וחברת ש"ס. מטעם האיחוד הופיע בטאון תלת-לשוני (ברומנית, בעברית וביידיש). הפעולה התרבותית התרכזה סביב התיאטרון היידי שהמדינה סייעה לקיומו מאז שנת 1948. בית-ספר יהודי לאמנות הבמה נפתח בעיר ב- 1957.

ב-1976 התגוררו בבוקרשט 40,000 יהודים בערך. כמאה יהודים ניספו ברעש-האדמה שפקד את בוקרשט בפברואר 1977.

בשנת 1997 חיו ברומניה כולה 14,000 יהודים. בבוקרשט נימנו באותה השנה 6,000 יהודים.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
אישיות
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קוסאשו, רדו

Radu Cosaşu, (b. 1930), author and journalist, born as Oscar Rohrlich, in Bacau, Romania. 
Following the establishment of the Communist regime in Romania, Cosasu became an admirer of the Soviet inspired Socialist-Realism style. However, after the Soviet invasion of Hungary in 1956, he changed his opinion in favor of what he called "the whole truth". As a result, he was fired from his workplace at a periodical and remained unemployed for more than ten years. Only in late 1960 he was permitted to publish again in a number of periodicals eventually becoming an editor at Sportul popular ("Popular Sport"), Romania's main sports newspaper, and at Cinema ("Movie Theater"), from 1967 to 1987. His novel Un august pe un bloc de gheaţă ("August on an Iceberg"), 1971, was awarded the Prize of the Romanian Writers Union. He continued his literary activity publishing over 3,000 articles and 15 books, among them Logica ("Logic"), in 1985; Supravietuiri ("Survivals"), 1973­1974; O viata cu Stan si Bran ("A Life with Laurel and Hardy"), 1981; Matusile din Tel ­Aviv ("My Aunts from Tel Aviv"), 1993; O supravietuire cu Oscar ("Surviving with Oscar"), 1997. After the fall of the Communist regime in 1989, he was one of the founders of the periodical Dilema (1993-2004) and then he beacme an editor at Dilema veche ("Old Dilema").

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

בוקרשט
באקאו
בוקרשט Bucuresti

בירת רומניה. בחבל ואלאכיה, הרגאט, דרום מרכז רומניה.

יהודים יוצאי טורקיה וארצות הבלקן ישבו בבוקרשט באמצע המאה ה-16 ובמרד 1593 הושמדה הקהילה עם שאר אזרחי טורקיה תושבי העיר. כעבור מאה שנה התגבש יישוב חדש, אשכנזי ברובו. מטעמים כלכליים גילו העירוניים יחס עויין לקהילה המתפתחת ובאחת ההתפרצויות (ב-1801) בשל עלילת-דם נהרגו ונפצעו 128 יהודים.

הרדיפות נשנו בשנות הכיבוש הרוסי (1812-1806) והחריפו ב-1821, כאשר הטורקים דיכאו את המרד היווני בהנהגת אלכסנדר איפסילאנטי. היהודים נהנו אז מאוטונומיה ניכרת במסגרת "החברה היהודית" וראש הקהילה בבוקרשט שימש כסגן החכם-באשי (הרב הראשי) במדינת מולדאביה. במאה ה-19 נהרו לבוקרשט יהודים רבים וב-1899 מנו יותר מ-40,500 נפש (14.7 אחוזים מכלל האוכלוסיה). יותר מ-2,700 עסקו במלאכה; האחרים עסקו במסחר והיו גם בנקאים אחדים, בפרט ביישוב הספרדי. בתוקף משטר הקפיטולאציות היו המהגרים החדשים פטורים מתשלום מסים ברומניה והם סירבו גם לשלם את המס על בשר כשר, מקור ההכנסה היחיד של "החברה היהודית". כתוצאה מן הסכסוך קצצו השלטונות את האוטונומיה היהודית ועל ה"חברה" הוטלה מרות העיריה. המחלוקת גרמה לפירוד באוכלוסיה היהודית ו-300 משפחות של נתיני פרוסיה ואוסטריה ייסדו קהילה משלהם (ב- 1851). אותו זמן ישבה גם קהילה ספרדית של כ- 150 משפחות בעיר. כל אותו זמן התנהל בעדה האשכנזית מאבק חריף בין החרדים והפרוגרסיבים, שהגיע לשיאו בפתיחת בית- הספר החדש ב- 1852 ובתכנית להקים בית-כנסת רפורמי ולהנהיג תיקונים בסדר- התפילה. בראש החרדים התייצב ר' לייב בן יחיאל מיכל (המלבי"ם), שעלה על כס הרבנות בעיר ב-1858. כעבור ארבע שנים הדיחה אותו הממשלה מכהונתו וב-1867 הושלם ההיכל הרפורמי ונעשה מוקד לפעולות תרבות וחינוך לציבור האמיד, אנשי האגף הפרוגרסיבי. המשך המחלוקת בקהילה האשכנזית הביא לביטול מעמדה הרשמי וב- 1874 חדלה הקהילה להתקיים כיחידה מאורגנת ולא נתחדשה אלא ב- 1919. פעולות צדקה וחינוך ביישוב היהודי התנהלו על-ידי חברות פרטיות וציבוריות, מהן בתמיכת הלשכה המקומית של "בני ברית" שהקים בעיר הקונסול האמריקאני היהודי ב.פ. פישוטו (1872). עם ראשי הציבור הדתי לפני מלחמת-העולם הראשונה נמנו הרבנים הרפורמים אנטואן לוי ומוריץ בק, והרב יצחק אייזיק טאובס, רב הקהילה האורתודוכסית בשנים 1921-1894. בראש הציבור החילוני עמד אדולף שטרן (1931-1848), נשיא הנציגות המדינית הראשונה של יהדות רומניה וחבר הפרלמנט הרומני.

בין שתי מלחמות-העולם גדל בהתמדה מספר התושבים היהודיים בבוקרשט; ב-1930 התגוררו בה 74,480 וב-1940 - יותר מ-95,000 יהודים. שני שלישים מהם עסקו במלאכה ובפקידות, השאר היו בעלי מקצועות חופשיים, בעיקר רופאים ועורכי דין. ב-1920 אושרה הקהילה האשכנזית וב-1931 הוכרה כנציגות החוקית של האוכלוסיה היהודית בעיר. מוסדות הקהילה הקיפו 40 בתי-כנסת, שני בתי- עלמין, 19 בתי-ספר, ספריה ומוזיאון היסטורי, שני בתי-חולים ומרפאה, שני מושבי-זקנים ושני בתי-יתומות. עם ראשי הקהילה בתקופה האמורה נמנו הרב י. נמירובר והמנהיג החילוני ו. פילדרמן. מהומות אנטי-יהודיות, בעיקר בהשראת סטודנטים, פקדו את העיר מפעם לפעם. הטרור החריף בספטמבר 1940, עם הקמת הקואליציה של אנטונסקו ו"משמר הברזל", והגיע לשיאו במרידת אנשי ה"משמר" בימים 24-21 בינואר 1941; בפוגרום נרצחו 120 יהודים, אלפים נאסרו, בתים ומוסדות יהודיים נהרסו ונשדדו ביניהם בתי-כנסת רבים. עד לנפילתו של אנטונסקו באוגוסט 1944 סבלו יהודי הבירה, כשאר יהודי רומניה, מרדיפות קשות ושיעור המועסקים באוכלוסיה היהודית ירד ב-1942 לכדי 27.2 אחוזים לעומת 54.3 אחוזים באוכלוסייה הכללית. בספטמבר אותה שנה גורשו מאות יהודים לטרנסניסטריה, אלפי בתים ודירות של יהודים הופקעו וילדי היהודים הורחקו מבתי-הספר הכלליים. ב-1943 קיימה הקהילה 27 בתי-ספר משלה; בוקרשט נעשתה המרכז לפעולות סיוע למדינה כולה, בפרט למגורשים לטרנסניסטריה.

אחרי הקמת השלטון הקומוניסטי (1947) נסגרו בהדרגה כל המוסדות הלאומיים, מוסדות הצדקה היהודיים הולאמו והתלמידיים היהודיים נקלטו ברשת החינוך הכללית. בית-ספר ביידיש נפתח ב-1949 ונסגר כעבור שנים אחדות; שני עיתונים יהודיים, אחד ברומנית ואחד ביידיש נפתחו ונסגרו באופן דומה.

הפעילות הקהילתית התנהלה בחסות איחוד הקהילות ברומניה, האיחוד טיפל גם בצרכים הדתיים. בעיר 14 בתי-כנסת קבועים, "תלמוד-תורה" וחברת ש"ס. מטעם האיחוד הופיע בטאון תלת-לשוני (ברומנית, בעברית וביידיש). הפעולה התרבותית התרכזה סביב התיאטרון היידי שהמדינה סייעה לקיומו מאז שנת 1948. בית-ספר יהודי לאמנות הבמה נפתח בעיר ב- 1957.

ב-1976 התגוררו בבוקרשט 40,000 יהודים בערך. כמאה יהודים ניספו ברעש-האדמה שפקד את בוקרשט בפברואר 1977.

בשנת 1997 חיו ברומניה כולה 14,000 יהודים. בבוקרשט נימנו באותה השנה 6,000 יהודים.
באקאו Bacau

עיר בחבל מולדובה, הרגאט, רומניה.

קיימת עדות ליישוב יהודי בעיר במאה ה-18. ב-1859 מנתה הקהילה 3,819 נפש וב-1899 יותר מכפליים (%48.3 מכלל האוכלוסיה). אחר אובדן האוטונומיה היהודית ברומניה בתחילת שנות השישים של המאה ה-19 נעשתה העיר מוקד להסתה אנטישמית ולרדיפות. ברבע האחרון של המאה נתפשטה ההשכלה החילונית בקהילה ושליש מכל תלמידי בתי- הספר בעיר היו ילדי יהודים. בסוף המאה היה שיעור היהודים בחיי המסחר %85.6 ובמלאכה %66.6. ב-1930 מנו כעשרת אלפים נפש (%30.8 מכלל האוכלוסיה) ויותר ממחציתם הצהירו על אידיש כשפת אמם. הקהילה החזיקה גן-ילדים, שני בתי-ספר יהודיים (אחד לבנים ואחד לבנות), בית-חולים, מושב-זקנים ו-30 בתי-כנסת. עם עליית אנטונסקו לשלטון (1940) התחילה הפקעת רכוש יהודי וחלק מבית- העלמין נמסר לעיבוד חקלאי. כאשר פרצה המלחמה עם ברית-המועצות (יוני 1941) רוכזו בעיר יהודים מערי-השדה ויהודי המקום הושיטו להם סיוע חומרי ורוחני. הגברים נשלחו לעבודת כפייה בטראנסילבאניה ובסאראביה. עם כניסת הצבא הסובייטי בקיץ 1944 נמלטו אנשי המינהל העירוני והיהודים קיבלו לידם את ניהול ענייני העיר. הנותרים אחר השואה עלו ברובם ארצה. בשנים 1859-1803 שימש
ברבנות בקהילת באקאו ר' יצחק מבוטושאני, שהתפרסם כ"בעל מופת".

מספר תושבי בקאו בראשית שנות השבעים היה 32,000. ב-1969 התגוררו בעיר 600 משפחות יהודיות ופעלו שני בתי-כנסת.