חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 3
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי ריו-דה-ז'אנרו

ריו דה ז'נרו

בירת ברזיל עד שנת 1960.


אנוסים מפורטוגל הגיעו למקום במאה ה-16 ונטמעו במרוצת הזמן באוכלוסייה הכללית. עם הקמת ברזיל העצמאית (1822) והנהגת הסובלנות הדתית התחילה הגירה של בודדים (התבלט ביניהם צעיר מאנגליה, דניס דה סמואל, שאף זכה לימים בתואר ברון מידי מלך פורטוגל).

נסיון ראשון של ארגון קהילתי עשו ב-1846 מהגרים יוצאי מרוקו שהגיעו לריו דה ז'נרו מצפון-ברזיל. כעבור 21 שנים נפתח בעיר סניף של חברת "כל ישראל חברים" וב- 1873 נוסדה אגודת צדקה שקיימה גם תפילה בציבור.

עם הכרזת הרפובליקה בשנת 1889 מנתה האוכלוסייה היהודית במקום כמאתיים נפש. עד מלחמת העולם הראשונה גדלה לכדי אלפיים נפש, עם "מרכז יהודי" מיסודם של יוצאי צרפת ואגודה פילנתרופית בשם "אחיעזר" שהתרחבה אחרי המלחמה לסוכנות סיוע למהגרים; ב-1924 עברה הסוכנות לידי יק"א, ונציגה, ישעיה רפאלוביץ, ניסה לשווא להקים ארגון קהילתי מאוחד. בית-ספר הגדול הראשון, "מגן דוד", נפתח ב-1922; מאז מלחמת העולם הראשונה הופיעו בריו עשרות עיתונים ושבועונים יהודיים.

בשנות הששים למאה העשרים חיו בריו דה ז'נרו לפי האומדן 50,000 יהודים. רובם בעיר עצמה והשאר בבירת המחוז ניטרול, בערים פטרופוליס, קמפוס וביישובים אחרים. בקהילה היהודית היו אז כשלושים ארגונים ציבוריים, מרפאה, קופת הלוואה וחסכון, שלוש ספריות, מכון ליידיש ולתרבות יהודית, שלושה בתי-כנסת קונסרבטיביים, ארבעה ספרדיים, עדה רפורמית, עדה אורתודוכסית ושלושה בתי-עלמין. בעיר היו 13 מוסדות חינוך יהודיים, רובם יסודיים; חינוך יהודי ניתן גם במסגרת הלימודים הכללית. איגוד הארגונים היהודיים בריו דה ז’נרו (שהוקם ב-1947) ייצג את הקהילה כלפי חוץ ותיאם בין כל הפעילויות.

בשנת 1997 ישבו בברזיל כולה 130,000 יהודים, מהם 40,000 בריו דה ז’נרו.
סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
225480
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
Stern, Hans (1922-2007), jeweller, born in Essen, Gemany. He and his family succeeded in fleeing to Brazil in 1939 shortly before the outbreak of World War II. In 1945, when he was 22 years old, Stern founded his company, H. Stern Comercio e Industria, which by 1970 developed into a world-wide chain.

He started his career by working for a company which exported minerals and precious stones from Brazil. His work entailed traveling on horseback to visit the mines where the stones were found. As a result he became an expert on the local topaz, tourmaline and amethyst and other semi-precious stones of the Minas Gerais state in Brazil. At that time no real efforts had been made to market these stones on international markets, but he recognized their potential. It was to exploit this potential that he established his own company.

He trained many Brazilian jewellers and jewellery manufacturers, cooporated with leading jewellery designers and worked to raise quality standards. His company was the first to issue a world-wide warrantee certificate. By the time of his death there were 160 H. Stern family owned stores in 13 countries and an additional 150 shops in another 19 countries and the firm 'H.Stern' became a byword for fine jewelry. Time magazine once called him “the king of diamonds and coloured gems, capable of unveiling the personality hidden in every precious stone”
דבורה בת ה-4 מדליקה נרות שבת בגן הילדים
ע"ש מקס נורדאו, ריו דה ז'נרו, ברזיל, 1990
צילום: מאריסה יארצ'ון, ברזיל
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות מאריסה יארצ'ון, ברזיל)
מסיבת החתונה של אלגרה אלגמיס ומר סרגוסטי,
ריו דה ז'נירו, ברזיל, 1925 בקירוב
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות רחל אלטלף, ישראל)
פנחס באומפלד בן 18,
ריו דה ז'נרו, ברזיל, 1925
פנחס הוא אחד מבניו של וולף לייזר באומפלד,
נולד ב-1907 באוסטרוביץ, פולין, היגר לברזיל ב-1922
מאלבום משפחת גאס, ברזיל
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות דניס קפלן, ישראל)
Filmus, Daniel Fernando (1955- ), politician, born in Buenos Aires, Argentina. Filmus was Minister of Education, Science and Technology in the government of President Kirchner. As a teenager his views were extremely left wing. He studied psychology and sociology at the University of Buenos Aires and then became active in the Peronist movement, he was involved in the activities of the Student Union where he joined movements which promoted human rights. He was later awarded a master's degree in Education from the Federal University Rio de Janeiro in Brazil.

Still in Rio de Janeiro he was appointed to head the Facultad Latinoamericana de Ciencas Socials or FLACSO, an inter-governmental Latin American academic organization dedicated to research, teaching and spreading of the social sciences. He became an academic expert in the field of education, writing several books. In 2000, he became secretary of education of the city of Buenos Aires. He later became Professor of Sociology at the University of Buenos Aires. Filmus was a candidate for position of Mayor of Buenos Aires in 2007, and came in second place. Later the same year he was elected Senator for the region of Buenos Aires.
Stern, Hans (1922-2007), jeweller, born in Essen, Gemany. He and his family succeeded in fleeing to Brazil in 1939 shortly before the outbreak of World War II. In 1945, when he was 22 years old, Stern founded his company, H. Stern Comercio e Industria, which by 1970 developed into a world-wide chain.

He started his career by working for a company which exported minerals and precious stones from Brazil. His work entailed traveling on horseback to visit the mines where the stones were found. As a result he became an expert on the local topaz, tourmaline and amethyst and other semi-precious stones of the Minas Gerais state in Brazil. At that time no real efforts had been made to market these stones on international markets, but he recognized their potential. It was to exploit this potential that he established his own company.

He trained many Brazilian jewellers and jewellery manufacturers, cooporated with leading jewellery designers and worked to raise quality standards. His company was the first to issue a world-wide warrantee certificate. By the time of his death there were 160 H. Stern family owned stores in 13 countries and an additional 150 shops in another 19 countries and the firm 'H.Stern' became a byword for fine jewelry. Time magazine once called him “the king of diamonds and coloured gems, capable of unveiling the personality hidden in every precious stone”
Feigl, Fritz (1891-1970), professor of chemistry, born as Friedrich Israel in Vienna, Austria. He served a one year with the Austrian-Hungarian Army, after which he studied biology and chemistry earning a diploma of Engineer in Chemistry at the T.H (Technische Hochschule), Vienna, in 1914.

During World War I he served as 1st lieutenant on the Russian front, where he was wounded. He was awarded bronze, silver and other medals for his conduct during the war. After the war, in 1919, F. Feigl became a member of faculty and assistant at the University of Vienna; in 1926 he became ‘Privatdozent’ and from 1936 to 1938 Associate Professor of analytic and inorganic chemistry. Concurrently, in 1920, Dr. of Technical Sciences at the University of Vienna. He received two prizes from the Academy of Sciences, Vienna. In 1926 he received the Haitinger Prize, and in 1931 the 1st Pregl Prize for Microchemistry.

In 1938, after the Nazis annexed Austria to Germany, Feigl was denied access to the laboratories, and his citizenship has been revoked. He received an invitation to St. Andrews University, Scotland, but at the end of 1938 he accepted an invitation from the Societe Belge des Recherches et des Etudes Ghent. He emigrated to Ghent, Belgium, and became director of a research laboratory where he developed an absorbent for gas masks for the Allied Governments.
In 1940 Feigl was interned as enemy alien, and was sent to France.

With the aid of some Free French officers and the Brazilian Ambassador to Vichy, he menaged to immigrate to Rio de Janeiro, Brazil, via Portugal. In 1941 he was offered a position by the director of Brazilian Ministry of Agriculture. From 1941 to 1971 Feigl was head of department in a laboratory for mineral products at the Ministry of Agriculture. Concurrently, from 1953 to 1971 he was professor of chemistry at the University of Brazil.

He was one of three Austrian pioneers in the field of microanalytical chemical research and was founder of organic and inorganic spot test analysis. Feigl developed a technique and methodology for the detection of extremely small qualitative analysis. The procedures developed by F. Feigl were based upon the use of reagent-impregnated filter papers, using for the first time catalytic and induced reactions which provided for the low concentrations of test materials needed for the specificity of agents. He developed the use of organic reagents for inorganic analysis and a new system of organic analysis. He also devised hundreds of tests for chemical identification.

Feigl was a member of: Federation of Jewish Societies of Rio de Janeiro; Friends of Hebrew University (1946); the board of governors of the Hebrew University (1950); Conference of Jewish Federations of Brazil (1951); executive of W.J.C. (World Jewish Congress – 1951-1971); Chaim Weizmann Institute (1954); Zionist Organisation of Brazil of B’nai B’rith. He was honorary member of the British Society of Analytical Chemistry; Japan Society of Analytical Chemistry; Verein Osterreichischer, Chemiker; and of the Osterreichische Geselschaft fuer Mikrochemie (that confers a ‘Feigl Prize’ for outstanding work by young Austrian microchemists).

F. Feigl received a Dr. honoris causa from the Technische Hochschule, Vienna (1947); the Emil Medal, Oesterreichische Geselschaft fuer Mikrochemie (1951); Weizmann Prize, City of Tel Aviv (1952); the title of honorary professor at the University of Brazil (1952); Exenar Medal N. Australian Trade Union Association (1957). In the same year he has been elected to the Brazil Academy of Science, and received the Einstein Medal (1957).

Feigl publications include: "Analitative Analyse mit Hilfe von Tupfelreakcionen" (Leipzig, 1931; 4 editions, translated into Russian, French, and English, 1935-60); "Spot Tests", published in two parts, "Inorganic Applications, and Organic Applications" (1937-72, 6 and 7 editions); "Chemistry of Specific, Selective and Sensitive Reactions" (New York, 1949); and pharmaceutical patents. Feigl authored over 350 publications.

Abraham Ramiro Bentes (1912 – 1990), army commander and linguist, born in Itaituba, Pará State, Brazil, the son of Ramiro Moisés Bentes, a Jewish immigrant from Tangier, Morocco, and Estrella Benchimol Bentes, a descendant of Jewish immigrants from Morocco. As a child he was sent to Tangier where he attended the Alliance Israelite Universelle school. He returned to Belém, Brazil, at the age of seven and continued his studies at Paes de Carvalho State Gymnasium. Then he enrolled at the Escola Militar do Realengo in Rio de Janeiro, completing an artillery officer course in 1933. He was a specialist in antiaircraft artillery and coastal defense. At the peak of his career he achieved the rank of general-de-divisão (four-star general) and was the inspector-general of the Brazilian Army.

After retirement from active service, he became involved in Jewish community affairs in Rio de Janeiro, serving as president of the Shel Guemilut congregation and as an officer of the Clube Hebraica. Bentes is the author of books about the history of the Sephardi community in Brazil and their language. His publications include Os Sefardim e a Hakitia (The Sephardi Jews and Hakitia", 1981), Das Ruinas de Jerusalem a Verdejante Amazonia: Formacao da 1a.Comunidade Israelíta Brasileira ("From the Ruins of Jerusalem to Green Amazonia: The establishment of The First Brazilian Jewish Community", 1987), Primeira comunidade israelita brasileira: tradições, genealogia, pré-história ("First Brazilian Jewish Community: Tradition, Genealogy, Early History", 1989)

Aaron Oknitzer (born Aaron Roitman) (1899-1960), Yiddish writer, born in Ocnita (hence his pseudonym), Moldova (then part of the Russian Empire). He grew up in Ocnita where he received traditional Jewish education. He became a vegetarian and an adept of the philosophical ideas advocated by the Russian writer Lev Tolstoy. Oknitzer traveled to Brazil spending some time in Rio de Janeiro where he started publishing in the local Yiddish periodicals and then worked on construction sites in Italy. In 1930 he settled in Bucharest, Romania, became a member of the literary association of young Bessarabian Jewish writers, and contributed to several Jewish periodicals. His book Evangelische Motivn ("Evangelical Motives") was published in 1937. The book, based on topics from the New Testament and written in Yiddish, was regarded as a sacrilege by the far right political groups in Romania and Oknitzer was sued at a military court for “undermining the foundations of the state and communist propaganda”. He was acquitted after Gala Galaction (1879-1961), an Orthodox priest, professor of theology and translator of the Bible into Romanian, appeared in court and praised the literary merits of Oknitzer’s book. However, he was banned from publishing and had to return to Ocnita. Most of his manuscripts were lost during WW2. Oknitzer died in Czernowitz, then part of USSR.

סאו פאולו Sao Paulo

העיר הגדולה בברזיל. בירתה של מדינת סאו פאולו, העשירה במדינות הפדרציה של ברזיל.


"נוצרים חדשים" שרצו להתרחק ממוקדי האינקוויזיציה בצפון-ברזיל, הגיעו לסאו פאולו עוד במאה ה- 16; צאצאיהם נטמעו בסביבה. יהודים מעטים התחילו לבוא מאלזס-לוריין באמצע המאה ה- 19; ההגירה גברה אחרי מלחמת צרפת-פרוסיה (1870) אבל ארגון יהודי ראשון במקום הוקם רק בסוף המאה, כאשר השתקעו בעיר גם מהגרים מן המזרח התיכון. עם התפתחות האיזור גדלה האוכלוסיה היהודית והתרבו המוסדות לעזרה הדדית. בשנות ה 1920 נחנך בית הכנסת האשכנזי המרכזי והוקמו ארגוני מהגרים רבים מסוריה ולבנון. אחרי 1933 גדל מספר הפליטים מגרמניה, והם תפסו מקום בולט בחיי הקהילה. אחרי מלחמת-העולם השנייה הגיעו אלפי משפחות ממחנות העקורים ובעקבותיהם גם יהודים ממצרים ומהונגריה. משנות החמישים התיישבו שם יורדים מישראל.

המוסד היהודי המרכזי, שהוקם ב-1946 ואורגן מחדש ב-1964, ייצג בסוף שנות הששים 62 ארגונים יהודיים, מהם 27 דתיים ובתי-כנסת, כולם אורתודוקסים (אשכנזים וספרדים) פרט לזה של יוצאי גרמניה (משנת 1936).

בקהילה פעלו מוסדות תרבות ונוער וסניפים של ארגונים יהודיים בין-לאומיים, רשת חינוך יהודית מגני-ילדים ועד בתי ספר תיכוניים, וכן מוסד חסידי חב"ד וישיבה ושני בתי-מדרש למורים. השתלבות היהודים בחיי הציבור משתקפת בעמדותיהם הרמות בפרלמנט, באוניברסיטה ובמערכת החינוך, בשירותי הציבור ובבתי המשפט.

ב- 1971 חנכה הקהילה בית-חולים כללי משוכלל ע"ש אלברט איינשטיין. ישנם רחובות בעיר שנושאים שמות קשורים ביהודים, כגון "תיאודור הרצל", "מדינת ישראל", "לוחמי גיטו ורשה".

בסאו פאולו שוכן המרכז של יהודי ברזיל, והקונסול כללי של מדינת ישראל יושב בה.

ב-1969 נרשמו במיפקד קהילתי קרוב ל-28,500 יהודים ומשערים שכלל היישוב היהודי בעיר באותה השנה מנה כ-50,000; כמחציתם במסחר, יותר מ- 20 אחוזים בתעשיה, והשאר בחינוך, שירותי הבריאות, בנייה, וכו'. ב-1970 נפתח באוניברסיטת סאו פאולו מרכז ללימודי יהדות.

ב-1976 התגוררו בסאו פאולו, לפי האומדן, כ-65,000 יהודים. בשנת 1997 ישבו בעיר 60,000 יהודים. מספר יהודי ברזיל כולה היה אז 130,00.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי ריו-דה-ז'אנרו
ריו דה ז'נרו

בירת ברזיל עד שנת 1960.


אנוסים מפורטוגל הגיעו למקום במאה ה-16 ונטמעו במרוצת הזמן באוכלוסייה הכללית. עם הקמת ברזיל העצמאית (1822) והנהגת הסובלנות הדתית התחילה הגירה של בודדים (התבלט ביניהם צעיר מאנגליה, דניס דה סמואל, שאף זכה לימים בתואר ברון מידי מלך פורטוגל).

נסיון ראשון של ארגון קהילתי עשו ב-1846 מהגרים יוצאי מרוקו שהגיעו לריו דה ז'נרו מצפון-ברזיל. כעבור 21 שנים נפתח בעיר סניף של חברת "כל ישראל חברים" וב- 1873 נוסדה אגודת צדקה שקיימה גם תפילה בציבור.

עם הכרזת הרפובליקה בשנת 1889 מנתה האוכלוסייה היהודית במקום כמאתיים נפש. עד מלחמת העולם הראשונה גדלה לכדי אלפיים נפש, עם "מרכז יהודי" מיסודם של יוצאי צרפת ואגודה פילנתרופית בשם "אחיעזר" שהתרחבה אחרי המלחמה לסוכנות סיוע למהגרים; ב-1924 עברה הסוכנות לידי יק"א, ונציגה, ישעיה רפאלוביץ, ניסה לשווא להקים ארגון קהילתי מאוחד. בית-ספר הגדול הראשון, "מגן דוד", נפתח ב-1922; מאז מלחמת העולם הראשונה הופיעו בריו עשרות עיתונים ושבועונים יהודיים.

בשנות הששים למאה העשרים חיו בריו דה ז'נרו לפי האומדן 50,000 יהודים. רובם בעיר עצמה והשאר בבירת המחוז ניטרול, בערים פטרופוליס, קמפוס וביישובים אחרים. בקהילה היהודית היו אז כשלושים ארגונים ציבוריים, מרפאה, קופת הלוואה וחסכון, שלוש ספריות, מכון ליידיש ולתרבות יהודית, שלושה בתי-כנסת קונסרבטיביים, ארבעה ספרדיים, עדה רפורמית, עדה אורתודוכסית ושלושה בתי-עלמין. בעיר היו 13 מוסדות חינוך יהודיים, רובם יסודיים; חינוך יהודי ניתן גם במסגרת הלימודים הכללית. איגוד הארגונים היהודיים בריו דה ז’נרו (שהוקם ב-1947) ייצג את הקהילה כלפי חוץ ותיאם בין כל הפעילויות.

בשנת 1997 ישבו בברזיל כולה 130,000 יהודים, מהם 40,000 בריו דה ז’נרו.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

סאו פאולו
סאו פאולו Sao Paulo

העיר הגדולה בברזיל. בירתה של מדינת סאו פאולו, העשירה במדינות הפדרציה של ברזיל.


"נוצרים חדשים" שרצו להתרחק ממוקדי האינקוויזיציה בצפון-ברזיל, הגיעו לסאו פאולו עוד במאה ה- 16; צאצאיהם נטמעו בסביבה. יהודים מעטים התחילו לבוא מאלזס-לוריין באמצע המאה ה- 19; ההגירה גברה אחרי מלחמת צרפת-פרוסיה (1870) אבל ארגון יהודי ראשון במקום הוקם רק בסוף המאה, כאשר השתקעו בעיר גם מהגרים מן המזרח התיכון. עם התפתחות האיזור גדלה האוכלוסיה היהודית והתרבו המוסדות לעזרה הדדית. בשנות ה 1920 נחנך בית הכנסת האשכנזי המרכזי והוקמו ארגוני מהגרים רבים מסוריה ולבנון. אחרי 1933 גדל מספר הפליטים מגרמניה, והם תפסו מקום בולט בחיי הקהילה. אחרי מלחמת-העולם השנייה הגיעו אלפי משפחות ממחנות העקורים ובעקבותיהם גם יהודים ממצרים ומהונגריה. משנות החמישים התיישבו שם יורדים מישראל.

המוסד היהודי המרכזי, שהוקם ב-1946 ואורגן מחדש ב-1964, ייצג בסוף שנות הששים 62 ארגונים יהודיים, מהם 27 דתיים ובתי-כנסת, כולם אורתודוקסים (אשכנזים וספרדים) פרט לזה של יוצאי גרמניה (משנת 1936).

בקהילה פעלו מוסדות תרבות ונוער וסניפים של ארגונים יהודיים בין-לאומיים, רשת חינוך יהודית מגני-ילדים ועד בתי ספר תיכוניים, וכן מוסד חסידי חב"ד וישיבה ושני בתי-מדרש למורים. השתלבות היהודים בחיי הציבור משתקפת בעמדותיהם הרמות בפרלמנט, באוניברסיטה ובמערכת החינוך, בשירותי הציבור ובבתי המשפט.

ב- 1971 חנכה הקהילה בית-חולים כללי משוכלל ע"ש אלברט איינשטיין. ישנם רחובות בעיר שנושאים שמות קשורים ביהודים, כגון "תיאודור הרצל", "מדינת ישראל", "לוחמי גיטו ורשה".

בסאו פאולו שוכן המרכז של יהודי ברזיל, והקונסול כללי של מדינת ישראל יושב בה.

ב-1969 נרשמו במיפקד קהילתי קרוב ל-28,500 יהודים ומשערים שכלל היישוב היהודי בעיר באותה השנה מנה כ-50,000; כמחציתם במסחר, יותר מ- 20 אחוזים בתעשיה, והשאר בחינוך, שירותי הבריאות, בנייה, וכו'. ב-1970 נפתח באוניברסיטת סאו פאולו מרכז ללימודי יהדות.

ב-1976 התגוררו בסאו פאולו, לפי האומדן, כ-65,000 יהודים. בשנת 1997 ישבו בעיר 60,000 יהודים. מספר יהודי ברזיל כולה היה אז 130,00.
אהרון אוקניצר
Abraham Ramiro Bentes
פייגל, פריץ
פילמוס, דניאל פרננדו
שטרן, הנס

Aaron Oknitzer (born Aaron Roitman) (1899-1960), Yiddish writer, born in Ocnita (hence his pseudonym), Moldova (then part of the Russian Empire). He grew up in Ocnita where he received traditional Jewish education. He became a vegetarian and an adept of the philosophical ideas advocated by the Russian writer Lev Tolstoy. Oknitzer traveled to Brazil spending some time in Rio de Janeiro where he started publishing in the local Yiddish periodicals and then worked on construction sites in Italy. In 1930 he settled in Bucharest, Romania, became a member of the literary association of young Bessarabian Jewish writers, and contributed to several Jewish periodicals. His book Evangelische Motivn ("Evangelical Motives") was published in 1937. The book, based on topics from the New Testament and written in Yiddish, was regarded as a sacrilege by the far right political groups in Romania and Oknitzer was sued at a military court for “undermining the foundations of the state and communist propaganda”. He was acquitted after Gala Galaction (1879-1961), an Orthodox priest, professor of theology and translator of the Bible into Romanian, appeared in court and praised the literary merits of Oknitzer’s book. However, he was banned from publishing and had to return to Ocnita. Most of his manuscripts were lost during WW2. Oknitzer died in Czernowitz, then part of USSR.

Abraham Ramiro Bentes (1912 – 1990), army commander and linguist, born in Itaituba, Pará State, Brazil, the son of Ramiro Moisés Bentes, a Jewish immigrant from Tangier, Morocco, and Estrella Benchimol Bentes, a descendant of Jewish immigrants from Morocco. As a child he was sent to Tangier where he attended the Alliance Israelite Universelle school. He returned to Belém, Brazil, at the age of seven and continued his studies at Paes de Carvalho State Gymnasium. Then he enrolled at the Escola Militar do Realengo in Rio de Janeiro, completing an artillery officer course in 1933. He was a specialist in antiaircraft artillery and coastal defense. At the peak of his career he achieved the rank of general-de-divisão (four-star general) and was the inspector-general of the Brazilian Army.

After retirement from active service, he became involved in Jewish community affairs in Rio de Janeiro, serving as president of the Shel Guemilut congregation and as an officer of the Clube Hebraica. Bentes is the author of books about the history of the Sephardi community in Brazil and their language. His publications include Os Sefardim e a Hakitia (The Sephardi Jews and Hakitia", 1981), Das Ruinas de Jerusalem a Verdejante Amazonia: Formacao da 1a.Comunidade Israelíta Brasileira ("From the Ruins of Jerusalem to Green Amazonia: The establishment of The First Brazilian Jewish Community", 1987), Primeira comunidade israelita brasileira: tradições, genealogia, pré-história ("First Brazilian Jewish Community: Tradition, Genealogy, Early History", 1989)

Feigl, Fritz (1891-1970), professor of chemistry, born as Friedrich Israel in Vienna, Austria. He served a one year with the Austrian-Hungarian Army, after which he studied biology and chemistry earning a diploma of Engineer in Chemistry at the T.H (Technische Hochschule), Vienna, in 1914.

During World War I he served as 1st lieutenant on the Russian front, where he was wounded. He was awarded bronze, silver and other medals for his conduct during the war. After the war, in 1919, F. Feigl became a member of faculty and assistant at the University of Vienna; in 1926 he became ‘Privatdozent’ and from 1936 to 1938 Associate Professor of analytic and inorganic chemistry. Concurrently, in 1920, Dr. of Technical Sciences at the University of Vienna. He received two prizes from the Academy of Sciences, Vienna. In 1926 he received the Haitinger Prize, and in 1931 the 1st Pregl Prize for Microchemistry.

In 1938, after the Nazis annexed Austria to Germany, Feigl was denied access to the laboratories, and his citizenship has been revoked. He received an invitation to St. Andrews University, Scotland, but at the end of 1938 he accepted an invitation from the Societe Belge des Recherches et des Etudes Ghent. He emigrated to Ghent, Belgium, and became director of a research laboratory where he developed an absorbent for gas masks for the Allied Governments.
In 1940 Feigl was interned as enemy alien, and was sent to France.

With the aid of some Free French officers and the Brazilian Ambassador to Vichy, he menaged to immigrate to Rio de Janeiro, Brazil, via Portugal. In 1941 he was offered a position by the director of Brazilian Ministry of Agriculture. From 1941 to 1971 Feigl was head of department in a laboratory for mineral products at the Ministry of Agriculture. Concurrently, from 1953 to 1971 he was professor of chemistry at the University of Brazil.

He was one of three Austrian pioneers in the field of microanalytical chemical research and was founder of organic and inorganic spot test analysis. Feigl developed a technique and methodology for the detection of extremely small qualitative analysis. The procedures developed by F. Feigl were based upon the use of reagent-impregnated filter papers, using for the first time catalytic and induced reactions which provided for the low concentrations of test materials needed for the specificity of agents. He developed the use of organic reagents for inorganic analysis and a new system of organic analysis. He also devised hundreds of tests for chemical identification.

Feigl was a member of: Federation of Jewish Societies of Rio de Janeiro; Friends of Hebrew University (1946); the board of governors of the Hebrew University (1950); Conference of Jewish Federations of Brazil (1951); executive of W.J.C. (World Jewish Congress – 1951-1971); Chaim Weizmann Institute (1954); Zionist Organisation of Brazil of B’nai B’rith. He was honorary member of the British Society of Analytical Chemistry; Japan Society of Analytical Chemistry; Verein Osterreichischer, Chemiker; and of the Osterreichische Geselschaft fuer Mikrochemie (that confers a ‘Feigl Prize’ for outstanding work by young Austrian microchemists).

F. Feigl received a Dr. honoris causa from the Technische Hochschule, Vienna (1947); the Emil Medal, Oesterreichische Geselschaft fuer Mikrochemie (1951); Weizmann Prize, City of Tel Aviv (1952); the title of honorary professor at the University of Brazil (1952); Exenar Medal N. Australian Trade Union Association (1957). In the same year he has been elected to the Brazil Academy of Science, and received the Einstein Medal (1957).

Feigl publications include: "Analitative Analyse mit Hilfe von Tupfelreakcionen" (Leipzig, 1931; 4 editions, translated into Russian, French, and English, 1935-60); "Spot Tests", published in two parts, "Inorganic Applications, and Organic Applications" (1937-72, 6 and 7 editions); "Chemistry of Specific, Selective and Sensitive Reactions" (New York, 1949); and pharmaceutical patents. Feigl authored over 350 publications.
Filmus, Daniel Fernando (1955- ), politician, born in Buenos Aires, Argentina. Filmus was Minister of Education, Science and Technology in the government of President Kirchner. As a teenager his views were extremely left wing. He studied psychology and sociology at the University of Buenos Aires and then became active in the Peronist movement, he was involved in the activities of the Student Union where he joined movements which promoted human rights. He was later awarded a master's degree in Education from the Federal University Rio de Janeiro in Brazil.

Still in Rio de Janeiro he was appointed to head the Facultad Latinoamericana de Ciencas Socials or FLACSO, an inter-governmental Latin American academic organization dedicated to research, teaching and spreading of the social sciences. He became an academic expert in the field of education, writing several books. In 2000, he became secretary of education of the city of Buenos Aires. He later became Professor of Sociology at the University of Buenos Aires. Filmus was a candidate for position of Mayor of Buenos Aires in 2007, and came in second place. Later the same year he was elected Senator for the region of Buenos Aires.
Stern, Hans (1922-2007), jeweller, born in Essen, Gemany. He and his family succeeded in fleeing to Brazil in 1939 shortly before the outbreak of World War II. In 1945, when he was 22 years old, Stern founded his company, H. Stern Comercio e Industria, which by 1970 developed into a world-wide chain.

He started his career by working for a company which exported minerals and precious stones from Brazil. His work entailed traveling on horseback to visit the mines where the stones were found. As a result he became an expert on the local topaz, tourmaline and amethyst and other semi-precious stones of the Minas Gerais state in Brazil. At that time no real efforts had been made to market these stones on international markets, but he recognized their potential. It was to exploit this potential that he established his own company.

He trained many Brazilian jewellers and jewellery manufacturers, cooporated with leading jewellery designers and worked to raise quality standards. His company was the first to issue a world-wide warrantee certificate. By the time of his death there were 160 H. Stern family owned stores in 13 countries and an additional 150 shops in another 19 countries and the firm 'H.Stern' became a byword for fine jewelry. Time magazine once called him “the king of diamonds and coloured gems, capable of unveiling the personality hidden in every precious stone”
פנחס באומפלד בן ה-18 מפולין, ריו דה ז'נירו, ברזיל, 1925
מסיבת החתונה של אלגרה אלגמיס ומר סרגוסטי, ריו דה ז'נירו, ברזיל, 1925 בקירוב
הדלקת נרות שבת בגן ילדים, ריו דה ז'נרו, ברזיל, 1990
פנחס באומפלד בן 18,
ריו דה ז'נרו, ברזיל, 1925
פנחס הוא אחד מבניו של וולף לייזר באומפלד,
נולד ב-1907 באוסטרוביץ, פולין, היגר לברזיל ב-1922
מאלבום משפחת גאס, ברזיל
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות דניס קפלן, ישראל)
מסיבת החתונה של אלגרה אלגמיס ומר סרגוסטי,
ריו דה ז'נירו, ברזיל, 1925 בקירוב
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות רחל אלטלף, ישראל)
דבורה בת ה-4 מדליקה נרות שבת בגן הילדים
ע"ש מקס נורדאו, ריו דה ז'נרו, ברזיל, 1990
צילום: מאריסה יארצ'ון, ברזיל
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות מאריסה יארצ'ון, ברזיל)
שטרן, הנס
Stern, Hans (1922-2007), jeweller, born in Essen, Gemany. He and his family succeeded in fleeing to Brazil in 1939 shortly before the outbreak of World War II. In 1945, when he was 22 years old, Stern founded his company, H. Stern Comercio e Industria, which by 1970 developed into a world-wide chain.

He started his career by working for a company which exported minerals and precious stones from Brazil. His work entailed traveling on horseback to visit the mines where the stones were found. As a result he became an expert on the local topaz, tourmaline and amethyst and other semi-precious stones of the Minas Gerais state in Brazil. At that time no real efforts had been made to market these stones on international markets, but he recognized their potential. It was to exploit this potential that he established his own company.

He trained many Brazilian jewellers and jewellery manufacturers, cooporated with leading jewellery designers and worked to raise quality standards. His company was the first to issue a world-wide warrantee certificate. By the time of his death there were 160 H. Stern family owned stores in 13 countries and an additional 150 shops in another 19 countries and the firm 'H.Stern' became a byword for fine jewelry. Time magazine once called him “the king of diamonds and coloured gems, capable of unveiling the personality hidden in every precious stone”