חיפוש
הפריט שבחרת:
תמונות
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

רב אליהו אביחיל מרצה בטיחואנה, מקסיקו, שנות ה-1980

הדפסה
שיתוף

רב אליהו אביחיל (שורה עליונה, שני משמאל) מרצה בטיחואנה, מקסיקו, שנות ה-1980

המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי, באדיבות רבקה והרב אליהו אביחיל

מספר פריט:
22516267
רכישת תמונות: חלק מהתמונות ניתנות לרכישה, לפרטים נוספים- לחצו כאן, אנא וודאו שיש לכם את מספר יחידת תמונה (כפי שמופיע למעלה)
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:

מקסיקו Mexico

רפובליקה פדרלית בחלק הדרומי של צפון אמריקה.


קבוצה של אנוסים, שנודעו בכינוי "נוצרים חדשים" (כלומר קתולים שהיו יהודים במוצאם), הגיעו למקסיקו עם הכיבוש של קורטס בשנת 1521. ב- 1523 נסגרה מקסיקו לכל, פרט לאלה שיכלו להוכיח את מוצאם הקתולי ארבעה דורות לאחור, וכך לקבל אישור על "טהרת הדם". כמה אנוסים ספרדיים ופורטוגליים הצליחו להמציא אישורים כאלה בדרך של שוחד. הגירת יהודים מארצות אירופה אחרות, שהתחזו כנוצרים "ותיקים", המשיכה במידת מה במשך כל התקופה הקולוניאלית. וראקרוס וקאמפצ'ה היו נמלי הכניסה למתיישבים מאירופה, ואילו אקאפולקו שימשה את אלה שהגיעו מברזיל, מצ'ילה ומפרו.

ה"אוטו-דה-פה" הראשון, שבו הועלו יהודים על המוקד, נערך במקסיקו כבר בשנת 1528, אך נתפסו מעטים יחסית מבין היהודים שחיו בסתר, עד שהוקם רשמית בית-דין עצמאי של "הרשות הקדושה של האינקוויזיציה" בבירה מקסיקו, בשנת 1571. תוך זמן קצר גברה רדיפת האנוסים. ויש אומרים, שבשנת 1550 היו בעיר מקסיקו יותר אנוסים ספרדיים מאשר קתולים ספרדיים.

השנים 1649-1642 היו התקופה הקשה ביותר של רדיפות האינקוויזיציה. ב"אוטו-דה-פה" הגדול ב-11 באפריל 1649 היו 109 קרבנות; כולם הוצאו להורג, פרט ל-13, ש"פוייסו" עם הכנסייה ונגזר עליהם להישלח חזרה לספרד, אולם נראה שמעולם לא עזבו את מקסיקו. קיימת סברה שהסיבה לרדיפת האנוסים הייתה לא רק דתית אלא גם קנאה כלכלית ותאוות בצע של שלושת האינקוויזיטורים של אותה התקופה, שהחרימו מהאנוסים אוצרות והעבירו אותם לרשותם.

למרות הרדיפות האלה המשיכו האנוסים להתיישב במקסיקו ולשגשג. התפתחות המסחר במקסיקו כולה נבעה בעיקר מיזמתם. האנוסים היו מעורבים בכל תחומי החיים הקולוניאליים ועסקו בכל המקצועות. רבים מהם כיהנו במשרות רמות מטעם המלכות ואפילו בכנסייה עצמה. אנוסים חיו בכל חלקי "ספרד החדשה", אך מרכזיהם העיקריים היו בעיר מקסיקו, בווראקרוס ובגואדלחארה. על פי רישומי האינקוויזיציה המקסיקנית נערכו תפילות ציבוריות באופן סדיר בבתים פרטיים.

מאמצע המאה ה-17 הסתמנה ירידה ברורה בפעילות האינקוויזיציה נגד האנוסים. ב"אוטו-דה- פה" בשנת 1659 הופיעו רק ארבעה אנוסים בין 32 הקרבנות, ובמשך השנים הלך וירד מספרם. הגירת האנוסים למקסיקו קטנה במידה ניכרת במאה ה-18 כתוצאה משינוי התנאים ומהסובלנות הגוברת במדינות אחרות. במשך כל התקופה הקולוניאלית הורשעו כ-1,500 אנשים על שהיו "מתייהדים", על שמרו את תורת משה או שנהגו מנהגים יהודיים. מספר האנשים שהועלו על המוקד היה פחות מ-100, אבל עוד כמספר הזה מתו בתאי הכלא.

ביטול האינקוויזיציה בשליש הראשון של המאה ה-19 לא הסיר מעל היהודים את אות הקלון, שכן הכנסייה הוסיפה להאשימם ברצח אל, ובשבוע הפסחא המשיכו במנהג לשרוף "צלמי יהודה". הסיסמה, שהייתה במקורה "מוות ליהודה", לעתים קרובות נהפכה ל"מוות ליהודים".

אחרי עצמאות מקסיקו בשנת 1821 פחת מספר היהודים במדינה. אלה שנותרו היו סוחרים קטנים, והקשר העיקרי שלהם עם החוץ היה עם יהודים באיי הודו המערבית ובקאראקאס.

את ההלוואה הבין-לאומית הראשונה שלה קיבלה מקסיקו מהבנקאי היהודי גולדשמיט מלונדון.

בשנים 1835-1825 הייתה מעט הגירה של יהודים מגרמניה, אולם אין ידיעות על חיים קהילתיים יהודיים במקסיקו עד שנת 1862.

מאקסימיליאן, קיסר מקסיקו בשנים 1867-1864, הביא אתו יהודים רבים מבלגיה, מצרפת, מאוסטריה ומאלזאס. רופאו האישי היה היהודי סמואל באש. המהפכה של בניטו חוארס בשנת 1855 לא פגעה ביהודים, שכן הוא היה ליברל ומאמין מושבע של חופש הדת.

האוכלוסייה היהודית גדלה בהדרגה, ובשנת 1885 כבר התקיימה קהילה מאורגנת. התבוללות ונישואי תערובת היו שכיחים. בסוף המאה ה-19 באו למקסיקו גם יהודים ממזרח אירופה, מרוסיה ומגליציה. בשנת 1899, אחרי שהגיעו למקסיקו המהגרים היהודיים הראשונים מסוריה, החל פראנסיסקו ריוואס פואיגסרווס לפרסם שבועון ספרותי, "השבת החשאית", וכעבור כמה שנים את הכתב-עת "אור השבת", שהוקדש לתולדותיהם וללשונם של היהודים הספרדיים.

המהפכה המקסיקנית, המהומות והאי-ביטחון שבאו בעקבותיה בשנים 1917-1913, הביאו לירידה ניכרת באוכלוסייה היהודית; אך החוקה הליברלית, שנתקבלה בשנת 1917 והעניקה למקסיקו דימוי של מדינה חילונית לגמרי, חיזקה את הבסיס החוקי לקיום יהודי במדינה.

הקהילות היהודיות הספרדיות במקסיקו התקיימו כבר מתחילת המאה העשרים. בשנות העשרים למאה, אחרי מלחמת העולם הראשונה, גדלה הגירת יהודית ממזרח אירופה למקסיקו, ונוצר הבסיס לקהילות ה"אשכנזיות". בשנים הראשונות ניצלו המהגרים את מקסיקו רק כתחנת מעבר בדרכם לארצות הברית. אך משנת 1924, כשהוחמרו חוקי ההגירה בארה"ב, נבצר מרוב המהגרים להמשיך בדרכם לשם, והם נאלצו להישאר במקסיקו. המהגרים החדשים השתקעו בכל חלקי המדינה והתפרנסו כרוכלים וכבעלי דוכנים קטנים בשווקים ציבוריים. הם הביאו למקסיקו את השיטה של קנייה בהקפה, שעזרה להעלות את רמת החיים של שכבת המשרתים המקסיקנים, שכן איפשרה להם לרכוש בתשלומים מוצרים בסיסיים שהיו לפני כן מחוץ להשגתם, כגון: נעליים, גרביים, עניבות, חוטים וכדומה. לבסוף אילצה האנטישמיות את הרוכלים ובעלי הדוכנים היהודים לעזוב את השווקים הציבוריים ולפתוח חנויות, מה שהביא בסופו של דבר לשיפור מעמדם הכלכלי. יהודים הקימו את "באנקו מרקאנטיל", בשנת 1929, והבנק סייע ליהודים במימון לרכישת מכונות, להקמת בתי מלאכה ומפעלים אחרים בייחוד בענף ההלבשה.

בנוסף לקהילה היהודית במקסיקו סיטי, ישבו יהודים גם בערים טיחואנה, מונטריי, טאמפיקו, קוורנאוואקה, גוואדלחארה, סיודאד חוארז ו- קוקולה.

בשנות השלושים נערמו מכשולים בפני היהודים שביקשו להגר למקסיקו, והשיא היה חקיקה מקסיקנית בשנת 1937 שהגבילה את מכסת ההגירה היהודית. למהגרים יהודים מארצות כמו פולין ורומניה, למשל, נקבעה מכסה של לא יותר מ- 100 ויזות לשנה. כך הוגבל מספרם היהודים שיכלו להמלט למקסיקו מהרדיפות באירופה באותה התקופה.

בימי מלחמת העולם השנייה, משנודעה שואת יהודי אירופה, הסכימה מקסיקו בשנים 1943 - 1944 לקלוט כמה מאות פליטים יהודים, אך רק למשך שנות המלחמה. הקהילה היהודית במקסיקו, שארגונה המרכזי נוסד בשנת 1932 ובשנת 1938 הוכר על-ידי השלטונות כנציג הארגנונים היהודיים במדינה, החלה אז במאבק באנטישמיות שהתבססה במדינה.

הפריחה הכלכלית של מקסיקו בשנות המלחמה ואחריה ביססה את מעמד היהודים במדינה, והם נעשו מעורבים בכל תחומי הכלכלה. בשנת 1950 הוערך מספר היהודים במקסיקו ב- 27,000 - 60 אחוזים מהם עסקו בכל ענפי המסחר, 15 אחוזים בתעשייה, 8 אחוזים במקצועות חפשיים והשאר היו פועלים ופקידים.

בשנת 1970 הוערך מספר היהודים שחיו במקסיקו ב- 45,000; אוכלוסיית המדינה הייתה אז 48,000,000.

בשנת 1997, כשאוכלוסיית מקסיקו הייתה 92,720,000, נימנו 40,700 יהודים במקסיקו. רובם חיו במקסיקו סיטי.