חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
שם משפחה
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

מקור השם אנריקז

ENRIQUEZ, ENRIQUES, HENRIQUEZ, HENRIQUES

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם המשפחה הזה נגזר משם פרטי ממקור לא יהודי.

אנריקז הוא פטרונים, כלומר שם משפחה אשר נגזר משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה. פירוש השם אנריקז בספרדית הוא "בנו של אנריקה". אנריקז מתועד לעתים בצירוף שמות יהודיים אחרים, כמו לדוגמא בואנו-אנריקז, גמוז-אנריקז, וגבאי-אנריקז. שמות מן הסוג הזה מתועדים לרוב עם יהודים אנוסים מספרד ופורטוגל שרבים מהם חזרו ליהדות בגלוי לאחר שברחו מרדיפות האינקוויזיציה במאה ה-15.

החל מהמאה ה-17 בניה של אחת המשפחות היהודיות-ספרדיות בשם אנריקז התיישבו באמסטרדם, לונדון, ג'מייקה, בורינם, ברבדוס וניו יורק. הנריקס מתועד כשם משפחה יהודי עם יעקוב כהן הנריקס, אשר הגיע לניו יורק בשנת 1655. במאה ה-18 הנריקז מתועד כשם משפחה יהודי בטוניס עם יצחק ישראל הנריקז, המוזכר במסמך של הקונסוליה הצרפתית בטוניס מתאריך 31 בינואר 1703. אנריקס מתועד בכתובה מטוניס מ-7 בספטמבר 1791, של גרסיה, בתו של יצחק אנריקס ושל בעלה, אלי, בנו של יצחק חי לומברוסו. במאה ה-19, אנריקז מתועד עם הרב יוסף אנריקז (נפטר בשנת 1839), אשר כיהן כאב בית דין ורב ראשי של קהילת הגרונים (יהודים מליבורנו, איטליה, אשר התיישבו בטוניס החל ממאה ה-16) בין השנים 1839-1825.

השם אנריקז מופיע גם ברשימת המשפחות היהודיות מטוסקנה, איטליה, אשר התיישבו בטוניס בשנת 1848; ומוזכר עם אברהם אנריקז, ששמו מופיע ברשימת החברות המסחריות שפעלו בטוניס בשנת 1865. אישים מוכרים אשר נשאו שמות משפחה יהודים בקבוצה זאת כוללים את דויד קישאנו הנריקס (1870-1804), אשר היה מנהל הבנק "סיטי" ושל "בנק אוסטרליה" בלונדון, אנגליה, ונמנה עם מייסדי בית הכנסת הפורטוגזי בלונדון ושל בית הכנסת "מערב לונדון"; ואת יעקוב קישאנו אנריקס (1898-1811), איש עסקים אשר ייסד בית ספר יהודי בג'מייקה.
מספר פריט:
224880
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:

בארבאדוס

אי בריטי בים הקאריבי, אמריקה התיכונה.

ראשוני המתיישבים היו אנוסים לשעבר שנמלטו מבראזיל עם כיבושה בידי הפורטוגיזים (1654) וכעבור כמה עשרות שנים מנתה הקהילה כ- 300 נפש. במאה ה-18 שגשג היישוב ובתחילת המאה ה-19 הוסרו ההגבלות המדיניות שחלו על היהודים. כעבור זמן ירדה חשיבותו המסחרית של האי ובתחילת המאה ה-20 נותרו בו פחות מ-20 יהודים; האחרון שבהם מת ב-1925.

בבירת האי בריג'טאון ישבו בשנת 1968 80 יהודים, מהגרים חדשים, בתוך אוכלוסייה של כרבע מליון תושבים.

ג'אמאיקה

אי באיי הודו המערבית. מאז 1962 רפובליקה עצמאית בחבר העמים הבריטי.

בעת כיבוש האי בידי בריטניה ב-1655, הייתה האוכלוסייה הלבנה באי ספרדית רובה ככולה, וכללה יהודים. אליהם הצטרפו עם הזמן מהגרים יהודים מבראזיל, מאנגליה, מגויאנה הבריטית ומסורינאם. עד לרעש-האדמה ביוני 1692 ישבו רוב היהודים בפורט רויאל וכמעט שלא הופלו לרעה.

זכויות-אזרח מלא השיגו יהודי האי אחרי מאבק ממושך רק ב-1831 וכעבור 18 שנה כבר היו היהודים שישית ממליאת בית-הנבחרים המקומי, יהודי כיהן בתפקיד "ספיקר", והמוסד אף החליט לדחות מושב שחל ביום הכיפורים.

על המתיישבים הישנים נוספו עד תחילת המאה הנוכחית יהודים יוצאי גרמניה, סוריה ומצרים אבל רבים עזבו במחצית השנייה של המאה ה- 19 בגלל השפל הכלכלי באי.

משנות שבעים ישבו יותר מ-%90 מן האוכלוסיה היהודית בסביבת הבירה קינגסטון. אחרי שנשרף בית הכנסת הפורטוגלי הישן ב-1882 נעשה נסיון לקהילה מאוחדת של אשכנזים וספרדים והוקם בית-כנסת "שערי שלום"; הוא נהרס ברעש-אדמה ונבנה מחדש במתכונתו הישנה; מצויים בו ספרי-תורה אחדים בני מאתיים שנה ומעלה ומנהג אופייני לו - שכבת חול על פני הרצפה, כדוגמת בתי-כנסת ספרדיים באמסטרדאם, בקוראסאו, בפאנאמה ובאיי הבתולה. בקהילה בית ספר יומי, ומושב זקנים. נישואי תערובת במקום מתרבים והולכים.

בשנת 1975 היו 500 יהודים בין כשני מיליון תושבי ג'מאיקה.

בשנת 1997 נימנו בג'מאיקה 300 יהודים, אוכלוסיית המקום הייתה אז 2,429,000.

לישראל ולג'מאיקה קשרים דיפלומטיים מלאים.

סורינאם

(גויאנה ההולנדית)

מדינה באמריקה הדרומית.


קבוצה ראשונה של יהודים הגיעה לסורינאם מברזיל או מהולנד בשנת 1639. כתובה מחתונה שנערכה במעמד רב כעבור ארבע שנים נשתמרה במלואה. קבוצה שנייה של יהודים הגיעה מאנגליה כעבור שנים אחדות והקימה יישוב של קבע. קבוצה נוספת בראשות יוסף נונז דה פונסיקה (דוד נשיא) אף היא תרמה להתבססותו של היישוב היהודי הוותיק ביותר ביבשת אמריקה.

רוב היהודים חיפשו מפלט מפני האינקוויזיציה, לראשונה בברזיל ההולנדית, ולאחר הכיבוש הפורטוגלי (1654) הגיעו גם לסורינאם, שהיתה אז בשלטון אנגלי. הם היו סוחרים וחקלאים טובים, הקימו מטעים רבים של קני-סוכר וזכו לחופש גמור בענייני דת. כאשר נמסרה המושבה להולנדים ב-1667, עזבו מקצת היהודים, למורת-רוחם של השלטונות החדשים. אולם הקהילה הוסיפה לשגשג, ויהודים רבים בה היו בעלי עבדים ומטעים.

ב-1685 הקימו יהודי קאיין בית-כנסת ביודן סאוואנה, מרחק 15 ק"מ מפאראמאריבו, העיר הגדולה בסורינאם.

ב- 1694 מנה היישוב היהודי בסורינאם 92 משפחות ממוצא פורטוגלי וכ-12 אשכנזיות, סך הכל כ-570 איש, היו להם 40 מטעים ו-9,000 עבדים. ב-1730 היו בבעלות יהודית 115 מכלל 400 המטעים במושבה.

בינתיים גברו הלכי-רוח אנטישמיים במקום והשלטונות ההולנדים ביקשו לצמצם את חופש הדת. באותה התקופה גברו גם החיכוכים הפנימיים, והאשכנזים הקימו עדה משלהם ("נווה שלום", 1734) ובשנות ה-30 של המאה ה-19 עלתה בגודלה על העדה הספרדית.

היהודים כבר נהנו אז משוויון גמור כנתיני המלך, והשפה ההולנדית תפסה אצלם את מקום הפורטוגלית כשפת יום-יום.

הירידה הכלכלית התחילה עם ביטול מסחר העבדים ב-1819 ושחרור העבדים ב-1863. צמצום היצוא של קני-הסוכר גרם להגירה לערי החוף. ב-1861 הוכרזו פנקסי בית-הדין ביודן סאוואנה קניין ממשלתי והועברו לספרייה המקומית ומשם להאג.

בתחילת המאה העשרים התקרב מספר היהודים במושבה ל- 1,500. ב-1923 ירד היישוב היהודי לכדי 820 נפש בקירוב.

בימי מלחמת-העולם השנייה מצאו מקלט ארעי בסורינאם משפחות יהודיות, פליטים מהולנד וממקומות אחרים.

בשנת 1975 היה מספר תושבי סורינאם 410,000, מהם 500 יהודים.

בשנת 1997 הייתה אוכלוסיית סורינאם 432,000, ובתוכם רק 200 יהודים, רובם ככולם ישבו בפאראמאריבו.
במאגרי המידע הפתוחים
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
שם משפחה
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
מקור השם אנריקז
ENRIQUEZ, ENRIQUES, HENRIQUEZ, HENRIQUES

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם המשפחה הזה נגזר משם פרטי ממקור לא יהודי.

אנריקז הוא פטרונים, כלומר שם משפחה אשר נגזר משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה. פירוש השם אנריקז בספרדית הוא "בנו של אנריקה". אנריקז מתועד לעתים בצירוף שמות יהודיים אחרים, כמו לדוגמא בואנו-אנריקז, גמוז-אנריקז, וגבאי-אנריקז. שמות מן הסוג הזה מתועדים לרוב עם יהודים אנוסים מספרד ופורטוגל שרבים מהם חזרו ליהדות בגלוי לאחר שברחו מרדיפות האינקוויזיציה במאה ה-15.

החל מהמאה ה-17 בניה של אחת המשפחות היהודיות-ספרדיות בשם אנריקז התיישבו באמסטרדם, לונדון, ג'מייקה, בורינם, ברבדוס וניו יורק. הנריקס מתועד כשם משפחה יהודי עם יעקוב כהן הנריקס, אשר הגיע לניו יורק בשנת 1655. במאה ה-18 הנריקז מתועד כשם משפחה יהודי בטוניס עם יצחק ישראל הנריקז, המוזכר במסמך של הקונסוליה הצרפתית בטוניס מתאריך 31 בינואר 1703. אנריקס מתועד בכתובה מטוניס מ-7 בספטמבר 1791, של גרסיה, בתו של יצחק אנריקס ושל בעלה, אלי, בנו של יצחק חי לומברוסו. במאה ה-19, אנריקז מתועד עם הרב יוסף אנריקז (נפטר בשנת 1839), אשר כיהן כאב בית דין ורב ראשי של קהילת הגרונים (יהודים מליבורנו, איטליה, אשר התיישבו בטוניס החל ממאה ה-16) בין השנים 1839-1825.

השם אנריקז מופיע גם ברשימת המשפחות היהודיות מטוסקנה, איטליה, אשר התיישבו בטוניס בשנת 1848; ומוזכר עם אברהם אנריקז, ששמו מופיע ברשימת החברות המסחריות שפעלו בטוניס בשנת 1865. אישים מוכרים אשר נשאו שמות משפחה יהודים בקבוצה זאת כוללים את דויד קישאנו הנריקס (1870-1804), אשר היה מנהל הבנק "סיטי" ושל "בנק אוסטרליה" בלונדון, אנגליה, ונמנה עם מייסדי בית הכנסת הפורטוגזי בלונדון ושל בית הכנסת "מערב לונדון"; ואת יעקוב קישאנו אנריקס (1898-1811), איש עסקים אשר ייסד בית ספר יהודי בג'מייקה.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

בארבאדוס
בארבאדוס

אי בריטי בים הקאריבי, אמריקה התיכונה.

ראשוני המתיישבים היו אנוסים לשעבר שנמלטו מבראזיל עם כיבושה בידי הפורטוגיזים (1654) וכעבור כמה עשרות שנים מנתה הקהילה כ- 300 נפש. במאה ה-18 שגשג היישוב ובתחילת המאה ה-19 הוסרו ההגבלות המדיניות שחלו על היהודים. כעבור זמן ירדה חשיבותו המסחרית של האי ובתחילת המאה ה-20 נותרו בו פחות מ-20 יהודים; האחרון שבהם מת ב-1925.

בבירת האי בריג'טאון ישבו בשנת 1968 80 יהודים, מהגרים חדשים, בתוך אוכלוסייה של כרבע מליון תושבים.

ג'אמאיקה
ג'אמאיקה

אי באיי הודו המערבית. מאז 1962 רפובליקה עצמאית בחבר העמים הבריטי.

בעת כיבוש האי בידי בריטניה ב-1655, הייתה האוכלוסייה הלבנה באי ספרדית רובה ככולה, וכללה יהודים. אליהם הצטרפו עם הזמן מהגרים יהודים מבראזיל, מאנגליה, מגויאנה הבריטית ומסורינאם. עד לרעש-האדמה ביוני 1692 ישבו רוב היהודים בפורט רויאל וכמעט שלא הופלו לרעה.

זכויות-אזרח מלא השיגו יהודי האי אחרי מאבק ממושך רק ב-1831 וכעבור 18 שנה כבר היו היהודים שישית ממליאת בית-הנבחרים המקומי, יהודי כיהן בתפקיד "ספיקר", והמוסד אף החליט לדחות מושב שחל ביום הכיפורים.

על המתיישבים הישנים נוספו עד תחילת המאה הנוכחית יהודים יוצאי גרמניה, סוריה ומצרים אבל רבים עזבו במחצית השנייה של המאה ה- 19 בגלל השפל הכלכלי באי.

משנות שבעים ישבו יותר מ-%90 מן האוכלוסיה היהודית בסביבת הבירה קינגסטון. אחרי שנשרף בית הכנסת הפורטוגלי הישן ב-1882 נעשה נסיון לקהילה מאוחדת של אשכנזים וספרדים והוקם בית-כנסת "שערי שלום"; הוא נהרס ברעש-אדמה ונבנה מחדש במתכונתו הישנה; מצויים בו ספרי-תורה אחדים בני מאתיים שנה ומעלה ומנהג אופייני לו - שכבת חול על פני הרצפה, כדוגמת בתי-כנסת ספרדיים באמסטרדאם, בקוראסאו, בפאנאמה ובאיי הבתולה. בקהילה בית ספר יומי, ומושב זקנים. נישואי תערובת במקום מתרבים והולכים.

בשנת 1975 היו 500 יהודים בין כשני מיליון תושבי ג'מאיקה.

בשנת 1997 נימנו בג'מאיקה 300 יהודים, אוכלוסיית המקום הייתה אז 2,429,000.

לישראל ולג'מאיקה קשרים דיפלומטיים מלאים.

סורינאם
סורינאם

(גויאנה ההולנדית)

מדינה באמריקה הדרומית.


קבוצה ראשונה של יהודים הגיעה לסורינאם מברזיל או מהולנד בשנת 1639. כתובה מחתונה שנערכה במעמד רב כעבור ארבע שנים נשתמרה במלואה. קבוצה שנייה של יהודים הגיעה מאנגליה כעבור שנים אחדות והקימה יישוב של קבע. קבוצה נוספת בראשות יוסף נונז דה פונסיקה (דוד נשיא) אף היא תרמה להתבססותו של היישוב היהודי הוותיק ביותר ביבשת אמריקה.

רוב היהודים חיפשו מפלט מפני האינקוויזיציה, לראשונה בברזיל ההולנדית, ולאחר הכיבוש הפורטוגלי (1654) הגיעו גם לסורינאם, שהיתה אז בשלטון אנגלי. הם היו סוחרים וחקלאים טובים, הקימו מטעים רבים של קני-סוכר וזכו לחופש גמור בענייני דת. כאשר נמסרה המושבה להולנדים ב-1667, עזבו מקצת היהודים, למורת-רוחם של השלטונות החדשים. אולם הקהילה הוסיפה לשגשג, ויהודים רבים בה היו בעלי עבדים ומטעים.

ב-1685 הקימו יהודי קאיין בית-כנסת ביודן סאוואנה, מרחק 15 ק"מ מפאראמאריבו, העיר הגדולה בסורינאם.

ב- 1694 מנה היישוב היהודי בסורינאם 92 משפחות ממוצא פורטוגלי וכ-12 אשכנזיות, סך הכל כ-570 איש, היו להם 40 מטעים ו-9,000 עבדים. ב-1730 היו בבעלות יהודית 115 מכלל 400 המטעים במושבה.

בינתיים גברו הלכי-רוח אנטישמיים במקום והשלטונות ההולנדים ביקשו לצמצם את חופש הדת. באותה התקופה גברו גם החיכוכים הפנימיים, והאשכנזים הקימו עדה משלהם ("נווה שלום", 1734) ובשנות ה-30 של המאה ה-19 עלתה בגודלה על העדה הספרדית.

היהודים כבר נהנו אז משוויון גמור כנתיני המלך, והשפה ההולנדית תפסה אצלם את מקום הפורטוגלית כשפת יום-יום.

הירידה הכלכלית התחילה עם ביטול מסחר העבדים ב-1819 ושחרור העבדים ב-1863. צמצום היצוא של קני-הסוכר גרם להגירה לערי החוף. ב-1861 הוכרזו פנקסי בית-הדין ביודן סאוואנה קניין ממשלתי והועברו לספרייה המקומית ומשם להאג.

בתחילת המאה העשרים התקרב מספר היהודים במושבה ל- 1,500. ב-1923 ירד היישוב היהודי לכדי 820 נפש בקירוב.

בימי מלחמת-העולם השנייה מצאו מקלט ארעי בסורינאם משפחות יהודיות, פליטים מהולנד וממקומות אחרים.

בשנת 1975 היה מספר תושבי סורינאם 410,000, מהם 500 יהודים.

בשנת 1997 הייתה אוכלוסיית סורינאם 432,000, ובתוכם רק 200 יהודים, רובם ככולם ישבו בפאראמאריבו.