חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 2
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי פאלטיצ'ן

פאלטיצ'ן FALTICENI
עיר בחבל מולדובה, הרגאט, רומניה.

קהילה יהודית מאורגנת התקיימה במקום מ- 1780; בתחילת המאה ה- 19 חיו בפאלטיצ'ן 1,500 יהודים, וב- 1859 עלה מספרם ל- 5,767 יהודים, שהיו 63.5 אחוזים מכלל האוכלוסייה בעיר.

עד מלחמת העולם הראשונה היו רוב יהודי המקום בעלי-מלאכה; הסוחרים קיימו בעיר יריד שנתי.

לקהילה היהודית היו בית חולים ובית אבות משלה, 11 בתי-כנסת, תלמוד-תורה ושני בתי- ספר, אחד לבנים ואחד לבנות.

אחרי מלחמת העולם הראשונה (1914 - 1918) סופח חבל מולדובה לרומניה. פאלטיצ'ן חדלה להיות עיר-ספר ומצבה הכלכלי הורע. בשנות ה- 30 של המאה העשרים אירעו התנכלויות מצד המפלגות האנטישמיות. באותה תקופה חיו בעיר 4,200 יהודים, שהיו 36.6 אחוזים מכלל האוכלוסייה.

תקופת השואה
בימי המשטר הפרו-גרמני של רומניה ושלטון של "משמר הברזל" הנאצי, פעל במרכז העיר "בית ירוק" שבו סחטו מסוחרים יהודים סכומי-כסף גדולים.
מלחמת העולם השנייה פרצה בספטמבר 1939. ערב המתקפה הגרמנית על ברית המועצות (ביוני 1941) הוקמה בפאלטיצ'ן מפקדה גרמנית. הגרמנים הפקיעו את בית-הכנסת לצרכי הצבא.

הגרמנים ריכזו את הגברים היהודים במחנות, ושילחו אלף איש לעבודות כפייה בבסרביה. בעלי ממון הצליחו להשתחרר תמורת שוחד.

באביב 1944, ערב כניסת הצבא האדום, נמלטו היהודים לסוצ'אבה ובוטושאני וכשחזרו כעבור שישה חודשים מצאו את בתיהם ריקים מכל. בתקופת המעבר שאחרי המלחמה ארגנו היהודים את שירותי הציבור בעיר ובאיזור.

בשנת 1950 חיו בפאלטיצ'ן 3,000 יהודים. ב- 1969 חיו בעיר כ- 150 משפחות יהודיות, והיה להן בית כנסת אחד.
סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
222288
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
Traveler

He was born in Falticeni where he engaged in the lumber trade, losing a fortune when he was still only 25. He then fell under the influence of the medieval traveler, Binyamin of Tudela, and styling himself Binyamin II set out in 1845 to seek the Lost Ten Tribes. He journeyed widely through the Middle East, Asia (as far as China) and North Africa. Like his predecessor, wherever he went he assembled information on the Jewish communities. Binyamin described his experiences in a volume written in Hebrew but first published in French in 1856. In 1859 he started a three years journey through the United States which he also described in a book. He died in poverty in London while preparing another journey to the Far East.
מצבות עתיקות בבית העלמין היהודי,
פאלטיצ'ני, רומניה, 1972
צילום: ליוש ארדאי, הונגריה
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף ליוש ארדאי)
מצבה משנת 1863 בבית הקברות היהודי,
פאלטיצ'ני, רומניה, 1976
צילום: ליוש ארדאי, הונגריה
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף ליוש ארדאי)
Traveler

He was born in Falticeni where he engaged in the lumber trade, losing a fortune when he was still only 25. He then fell under the influence of the medieval traveler, Binyamin of Tudela, and styling himself Binyamin II set out in 1845 to seek the Lost Ten Tribes. He journeyed widely through the Middle East, Asia (as far as China) and North Africa. Like his predecessor, wherever he went he assembled information on the Jewish communities. Binyamin described his experiences in a volume written in Hebrew but first published in French in 1856. In 1859 he started a three years journey through the United States which he also described in a book. He died in poverty in London while preparing another journey to the Far East.

פאשקאן Pascani

עיר בחבל מולדובה, הרגאט, רומניה.


ב-1859, עשר שנים לאחר היווסדה, ישבו בפאשקאן 86 יהודים ורק חמישה לא-יהודים, ומכאן ההנחה שראשוני המתיישבים במקום היו יהודים. התפתחות גדולה התחילה עם הנחת קו- הרכבת לצ'רנוביץ ולמברג ב-1879, ובסוף המאה מנתה הקהילה יותר מ-1,860 נפש (כ-%15 מכלל האוכלוסיה), עם שישה "חדרים" וארבעה בתי-כנסת. ב-1900 נפתח בית-ספר יסודי בכספי נדבן נוצרי מבני-המקום, ומוסד שני, בתמיכת יק"א, נפתח ב-1911. במרד האיכרים ב-1907 נהרג יהודי ובתים רבים נשדדו. העיר נעשתה מרכז חסידי ברומניה, בזכותו של הצדיק מ.ל. פרידמן לבית רוז'ין. במלחמת-העולם השנייה גורשו רוב יהודי המקום לבוטושאני ולרומאן.

ב-1947 נמצאו בעיר 870 יהודים, וכעבור שלוש שנים - 500.

ב-1969 התגוררו בפאשקאן כעשרים משפחות יהודיות, ולהם בית-כנסת אחד.

סוצ'יאווה Suceava

עיר מחוז על נהר סוצ'יאווה, חבל בוקובינה, צפון מערב רומניה.


עד 1919 היה האזור בשליטת אוסטריה.

יישוב יהודי היה במקום מתחילת המאה ה-18; עם הסיפוח לאוסטריה מנה 50 משפחות וגדל בעקבות הגירה מגליציה ומרוסיה, למרות ההגבלות הרשמיות.

ראשי הקהל נטלו חלק פעיל במאבקם של יהודי בוקובינה לזכויות אזרח. לקראת סוף המאה ה-19 ישבו בעיר 3,750 יהודים (%37 מכלל האוכלוסיה) ו-8,000 ערב מלחמת-העולם הראשונה.

בין מוסדות הקהילה היה בית-ספר (מ-1790), בית-כנסת גדול, בתי-מדרש וקלויזים. הקהילה הייתה חסידית ברובה; התנהלה בה גם פעילות ציונית עוד לפני הקונגרס בבאזל. הפרנסה העיקרית הייתה המסחר במשקאות חריפים. מבחינה תרבותית נטו היהודים לגרמניה.

בימי מלחמת העולם השנייה, בשנים 1941-1940, סבלה הקהילה מן הגרמנים ומן הרומנים כאחד, עד לגירוש לטראנסניסטריה; שולחו לשם 3,253 יהודים, נשארו בעיר 27.

אחרי סיפוחה של צפון-בוקובינה לברית-המועצות בתום המלחמה הגיעו לסוצ'יאווה כ- 4,000 יהודים מצ'רנוביץ וממקומות אחרים והפיחו חיים בקהילה; רובם עזבו, בעיקר לישראל.

ב-1971 חיו בסוצ'אווה כ-290 משפחות יהודיות. במקום היה בית-כנסת גדול וכמה בתי-מדרש .

Romania

România

A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000.  Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:

Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro

הץ'-לספז

Heci-Lespezi

במקורות היהודיים: לעספיץ

עיירה במחוז יאשי, חבל  מולדובה, רומניה.

תחילת ההתיישות היהודית במקום היא בשנת 1821 לאחר קבלת אישור מידי יון סנדו סטורדזה, נסיך מולדובה. בשנת 1832 היהודים היוו 52% מכלל התושבים במקום. במחצית הראשונה של המאה ה-19 היו בעיירה כאלף יהודים. באמצע המאה קנה יהודי עשיר בשם מיירהופר את האחוזה אשר בתחומה נכללה העיירה והתחייב להתגורר בה כל חייו. הץ'-לספז שימשה מקום מפגש לסוחרים יהדים אשר הגיעו אליה מיאשי, סוצ'אבה, פיאטרה ניאמץ וערים נוספות במולדובה.

בשנת 1899 התגורו בהץ'-לספז 1,427 יהודים אשר היוו 17% מכלל התושבים.

בשליש האחרון של המאה ה-19 נשרפו בתי היהודים, בתוכם ארבעה בתי כנסת, בדליקה שפרצה בעיירה.

גזרות אנטישמיות פגעו ביהודים בראשית המאה ה- 20 וראש העיירה אסר ב-1901 קניית תבואה בשעות הבוקר על ידי הסוחרים היהודים. ב-1907, בימי מרד האיכרים, נשדדו בתי היהודים על ידי האיכרים הפורעים שפרצו לעיירה ואשה וילד  נהרגו. המרד פרץ על רקע תביעות האיכרים לאדמה אבל גורמים אנטישמיים היטו את זעם האיכרים נגד היהודים וביישובי היהודים במולדובה היו קרבנות רבים.

ב-1897 ייסדה הקהילה בית ספר עממי על מגרש שנתרם על ידי בעל האחוזה היהודי והבניין הוקם על יסוד  תרומות ומיסים מיוחדים. בעזרת חברת "כל ישראל חברים" נפתח בית תמחוי לתלמידים. ב-1910 למדו בבית הספר 250 תלמידים, מהם רק 69 שילמו שכר לימוד. בית הקברות נמצא על גדות נהר הסירט העובר בתחומי העיירה.

על יסוד חוק הדתות מ-1929, שהכיר בדת היהודית כדת הסטורית, הוכרה הקהילה ב-1932 כגוף משפטי.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נאשמו במקום 1,028 יהודים. בתחילת שנת 1941, היו בעיירה 1.011 יהודים אשר היוו 43%  מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה למלחמה נגד ברה"מ. יום לפני פרוץ המלחמה הוצא צו גירוש של כל התושבים  היהודים בעיירות ובכפרים בחבל מולדובה. בתוקף צו זה פונו יהודי הץ'-לספז לערים פאלטיצ'ן ובוטושאן. מספר יהודים מהצץ'-לספז נאסר במחנה המעצר בטארגו-ז'יו, מאוחר יותר נשלחו גם הם אל פאלטיצ'ן.

אחרי המלחמה מעטים חזרו, וב-1947 היו במקום 147 יהודים. בשנים שלאחר השואה הם קיבלו עזרה מארגון ג'וינט האמריקאי. היהודים עזבו את העיירה בשנים שלאחר מכן, רובם הגדול עלה לישראל. 

ליטן

Liteni

עיירה במחוז סוצ'יאווה, חבל מולדובה, רומניה.

בראשית המאה ה-19 ישבו במקום 14 יהודים פטורים ממיסים אבל רוב היהודים הגיעו לעיירה במחצית המאה. רובם עסקו במלאכה ומעוטם במסחר.

ערב מלחמת העולם היו בקר היהודים ארבעה פרוונים, שישה חייטים, שלשה נגרים, חמחשה-עשר חנוונים, שלשה סיטונאי תבואה שהיו גם בעלי מסבאות ובעל משק של מטעי סלק וסוכר.

לא התגבשו מוסדות קהילתיים ואת תפקידיהם מילא ועד בית הכנסת. במקום לא היה בית קברות ואת הנפטרים קברו בבית העלמין בעיר פאלטיצ'ן. רב העיירה, ר' יוסף לנדאו, הוא מחברו של "ברכת יוסף", ספר הלכה ידוע.

עם קבלת האזרחות הרומנית, אחרי מלחמת העולם הראשונה, נבחר יהודי למועצת העיירה. יהודי ליטן נפגעו לראשונה מגזרות אנטישמיות בימי שלטונה הקצר של ממשלת גוגא-קוזא האנטישמית מסוף דצמבר 1937 עד פברואר 1938.

ב-1941 היו בעיירה 196 יהודים אשר היוו 5.7% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

על יסוד הסכם ריבנטרופ-מולוטוב בין גרמניה הנאצית לברה"מ מאוגוסט 1939, ברה"מ סיפחה ביוני 1940 את שטחי בסראביה ובוקובינה הצפונית אשר עד אז היו חלק מרומניה. החיילים הרומנים אשר נסוגו  מהאזורים המסופחים פגעו ביהודים שנתקלו בדרכם ויהודי ליטן עזרו לנפגעים.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. ערב פרוץ המלחמה הוצא צו גירוש של כל היהודים שהתגוררו באזורים הכפריים בחבל מולדוב, ביניהם גם ויהודי ליטן. למזלם, התיחס אליהם ראש העיירה באהדה, הודיע על הגירוש לפני שנודע רשמית ואיפשר להם לשכור עגלות. הם פונו לעיר המחוז פאלטיצ'ן, בה קיבלו סעד מיהודי המקום.

אחרי המלחמה חזרו כ-20 משפחות לעיירה וב-1947 חיו בה 95 יהודים. הם נעזרו בעזרה הכספית של ארגון הג'וינט של יהודי ארה"ב לשיקומם ולשיפוץ בית הכנסת שהוסב בימי המלחמה לאורווה.

בראשית שנות ה-2000 לא הייתה נוכחות יהודית במקום.

באלאצ'יאנה

Bălăceana 

כפר מחוז סוצ'אווה, חבל בוקובינה, רומניה.

עד סוף מלחמת העולם הראשונה נכללה בגבולות אוסטריה-הונגריה.

היהודים התיישבו במקום בסוף המאה ה-19. הם עסקו בחקלאות, גידול בקר ומסחר. היו להם משקי עזר קטנים, אותם עיבדו בעצמם או בעזרת שכירים.

בזמן מלחמת העולם הראשונה הקהילה נפגעה בעקבות הקרבות שהתנהלו בסיבת הכפר. השלטון הרומני, אחרי מלחמת העולם הראשונה, גרם להרעה במצבם וחוק שהוצא ב-1934 לשמיטת חובות האיכרים ליהודים, נוצל על ידי מסיתים אנטישמים לאירגון פרעות, במהלכן נפגעו יהודים, נשדד רכושם ונחרב בית הכנסת. הפרעות הופסקו לאחר התערבות השלטונות.

יהודי הכפר נמנו על חסידי ויז'ניץ והיו ידועים כתלמידי חכמים. על כך באלאצ'יאנה הייתה ידועה בכינוי "ארץ ישראל הקטנה". קודם הקמתו של בית הכנסת הבנוי מעץ בשנת 1910, התפללו תושבי המקום בבית פרטי. במקום פעלו גם מקווה טהרה ו"חדר". את הנפטרים קברו בבית העלמין של קהילת סוצ'אווה, מרחק 10 ק"מ, אליה היו מסונפים.

בין שתי מלחמות העולם התקיימו במקום סניף של ההסתדרות הציונית ושל "מזרחי" וסניף של "אגודת ישראל".

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בבאלאצ'יאנה 234 יהודים אשר היוו 5% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

מצבם של היהודים הדדרגר במהרה. אדמותיהם, בהמותיהם ומלאי התבואה שבמחסניהם הוחרמו. רוב היהודים נטשו את הכפר בחוסר כל. בינואר 1941, עברו אחרוני היהודים לסוצ'אווה, אחרי שעונו על ידי אנשי "משמר הברזל" ורכושם נשדד.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה למלחמה נגד ברית המועצות. בסתיו 1941 יהודי באלאצ'יאנה ביחד עם כל יהודי סוצ'אווה גורשו לטרנסניסטריה.

בתום המלחמה בודדים חזרו.  

בוקשואיה

Bucșoaia

כפר, היום חלק מהעיר פראסין במחוז סוצ'יאבה, חבל בוקובינה, רומניה. עד 1918 בוקשואיה הייתה חלק מאוסטריה-הונגריה.

לא ידוע באיזו שנה התחילה ההתיישבות היהודית במקום. במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו במקום 11 יהודים אשר היוו 0.8% מכלל התושבים. רוב יהודי הכפר עסקו בסחר עצים, יהודי אחד היה בעל מנסרה ויהודי נוסף בשם אטל שרף היה בעל טחנה. אלה בינר ושטרול (ישראל) חיים פרידמן היו כל אחד בעלי מכולת, ונתן טבק היה בעל מסבאה. במקום לא הוקמה קהילה. יהודי הכפר השתייכו לקהילה היה ודית בעיירה גורה-הומורולוי אשר סיפקה להם את השירותים הדתיים-קהילתיים. את תפילותיהם ערכו בבית הכנסת של פראסין, אשר אז היה כפר סמוך לבוקשואיה. אחד מיהודי בוקשואיה שימש כגבאי של בית הכנסת הגדול בפראסין. השוחט מפראסין שירת גם את יהודי בוקשואיה עד שנות ה-1930 המאוחרות, כאשר מונה שוחט מקומי.

בשנת 1939 היו בבקשואיה 10 עד 12 משפחות יהודיות.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

לאחר שרומניה הצטרפה למלחמה נגד ברה"מ ביוני 1941, יהודי בוקשואיה פונו לגורה-הומורולוי.

בסתיו 1941 הם גורשו לטרנסניסטרה יחד עם יהודי גורה-הומורולוי. 

סטולפיקאן

Stulpicani

עיירה במחוז סוצ'יאווה בחבל בוקובינה, רומניה. עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה.

רוב היהודים התפרנסו ממסחר זעיר. מעוטם היו בעלי מלאכה וביניהם נפח, מקצוע נדיר בין יהודי בוקובינה,  בונה כרכרות מעולה היה בעל מוניטין בכל הסביבה. שתי מנסרות היו בבעלות יהודית.

במקום לא התקיימה קהילה יהודית עצמאית ויהודי סטולפיקאן השתייכו לקהילה היהודית בגורה הומורולוי אשר סיפקה להם שירותים דתיים וקהילתיים. במקום פעלו שני בתי כנסת, אליהם הגיעו להתפלל גם יהודי הכפרים הסמוכים, מקווה טהרה ושוחט. 

במפקד האוכלוסין משנת 1930 נרשמו ב סטולפיקאן 151 יהודים אשר היוו 5.4% מכלל האוכלוסייה.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. עם פרוץ המלחמה יהודי סטולפיקאן גורשו לעיירה גורה הומורולוי ומשם בסתיו 1941 אל הגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. רובם נספו.

באיששט

Băișești

בעבר המקום היה ידוע בשם באיאששט / Baiașești; בגרמנית: Bajaszestie

כפר בקומונה קורנו לונצ'י במחוז סוצ'אבה בחבל בוקובינה, רומניה.

בשנת 1924 היו בכפר שלושה חנוונים יהודים - וולף כהן, אברהם רייכר וחיים רייכר. בנוסף היו בכפר שני בעלי בתי מרזח – עוזיה טננהאוס וגולדה פוגל, וקצב אחד – יעקב רייכר. על פי מפקד האוכלוסין של 1930 היו בבייססטי 42 יהודים שהיוו 2.9% מכלל האוכלוסייה.

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי פאלטיצ'ן
פאלטיצ'ן FALTICENI
עיר בחבל מולדובה, הרגאט, רומניה.

קהילה יהודית מאורגנת התקיימה במקום מ- 1780; בתחילת המאה ה- 19 חיו בפאלטיצ'ן 1,500 יהודים, וב- 1859 עלה מספרם ל- 5,767 יהודים, שהיו 63.5 אחוזים מכלל האוכלוסייה בעיר.

עד מלחמת העולם הראשונה היו רוב יהודי המקום בעלי-מלאכה; הסוחרים קיימו בעיר יריד שנתי.

לקהילה היהודית היו בית חולים ובית אבות משלה, 11 בתי-כנסת, תלמוד-תורה ושני בתי- ספר, אחד לבנים ואחד לבנות.

אחרי מלחמת העולם הראשונה (1914 - 1918) סופח חבל מולדובה לרומניה. פאלטיצ'ן חדלה להיות עיר-ספר ומצבה הכלכלי הורע. בשנות ה- 30 של המאה העשרים אירעו התנכלויות מצד המפלגות האנטישמיות. באותה תקופה חיו בעיר 4,200 יהודים, שהיו 36.6 אחוזים מכלל האוכלוסייה.

תקופת השואה
בימי המשטר הפרו-גרמני של רומניה ושלטון של "משמר הברזל" הנאצי, פעל במרכז העיר "בית ירוק" שבו סחטו מסוחרים יהודים סכומי-כסף גדולים.
מלחמת העולם השנייה פרצה בספטמבר 1939. ערב המתקפה הגרמנית על ברית המועצות (ביוני 1941) הוקמה בפאלטיצ'ן מפקדה גרמנית. הגרמנים הפקיעו את בית-הכנסת לצרכי הצבא.

הגרמנים ריכזו את הגברים היהודים במחנות, ושילחו אלף איש לעבודות כפייה בבסרביה. בעלי ממון הצליחו להשתחרר תמורת שוחד.

באביב 1944, ערב כניסת הצבא האדום, נמלטו היהודים לסוצ'אבה ובוטושאני וכשחזרו כעבור שישה חודשים מצאו את בתיהם ריקים מכל. בתקופת המעבר שאחרי המלחמה ארגנו היהודים את שירותי הציבור בעיר ובאיזור.

בשנת 1950 חיו בפאלטיצ'ן 3,000 יהודים. ב- 1969 חיו בעיר כ- 150 משפחות יהודיות, והיה להן בית כנסת אחד.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

באיששט
סטולפיקאן
בוקשואיה
באלאצ'יאנה
ליטן
לספז
רומניה
סוצ'יאווה
פאשקאן

באיששט

Băișești

בעבר המקום היה ידוע בשם באיאששט / Baiașești; בגרמנית: Bajaszestie

כפר בקומונה קורנו לונצ'י במחוז סוצ'אבה בחבל בוקובינה, רומניה.

בשנת 1924 היו בכפר שלושה חנוונים יהודים - וולף כהן, אברהם רייכר וחיים רייכר. בנוסף היו בכפר שני בעלי בתי מרזח – עוזיה טננהאוס וגולדה פוגל, וקצב אחד – יעקב רייכר. על פי מפקד האוכלוסין של 1930 היו בבייססטי 42 יהודים שהיוו 2.9% מכלל האוכלוסייה.

סטולפיקאן

Stulpicani

עיירה במחוז סוצ'יאווה בחבל בוקובינה, רומניה. עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה.

רוב היהודים התפרנסו ממסחר זעיר. מעוטם היו בעלי מלאכה וביניהם נפח, מקצוע נדיר בין יהודי בוקובינה,  בונה כרכרות מעולה היה בעל מוניטין בכל הסביבה. שתי מנסרות היו בבעלות יהודית.

במקום לא התקיימה קהילה יהודית עצמאית ויהודי סטולפיקאן השתייכו לקהילה היהודית בגורה הומורולוי אשר סיפקה להם שירותים דתיים וקהילתיים. במקום פעלו שני בתי כנסת, אליהם הגיעו להתפלל גם יהודי הכפרים הסמוכים, מקווה טהרה ושוחט. 

במפקד האוכלוסין משנת 1930 נרשמו ב סטולפיקאן 151 יהודים אשר היוו 5.4% מכלל האוכלוסייה.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. עם פרוץ המלחמה יהודי סטולפיקאן גורשו לעיירה גורה הומורולוי ומשם בסתיו 1941 אל הגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. רובם נספו.

בוקשואיה

Bucșoaia

כפר, היום חלק מהעיר פראסין במחוז סוצ'יאבה, חבל בוקובינה, רומניה. עד 1918 בוקשואיה הייתה חלק מאוסטריה-הונגריה.

לא ידוע באיזו שנה התחילה ההתיישבות היהודית במקום. במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו במקום 11 יהודים אשר היוו 0.8% מכלל התושבים. רוב יהודי הכפר עסקו בסחר עצים, יהודי אחד היה בעל מנסרה ויהודי נוסף בשם אטל שרף היה בעל טחנה. אלה בינר ושטרול (ישראל) חיים פרידמן היו כל אחד בעלי מכולת, ונתן טבק היה בעל מסבאה. במקום לא הוקמה קהילה. יהודי הכפר השתייכו לקהילה היה ודית בעיירה גורה-הומורולוי אשר סיפקה להם את השירותים הדתיים-קהילתיים. את תפילותיהם ערכו בבית הכנסת של פראסין, אשר אז היה כפר סמוך לבוקשואיה. אחד מיהודי בוקשואיה שימש כגבאי של בית הכנסת הגדול בפראסין. השוחט מפראסין שירת גם את יהודי בוקשואיה עד שנות ה-1930 המאוחרות, כאשר מונה שוחט מקומי.

בשנת 1939 היו בבקשואיה 10 עד 12 משפחות יהודיות.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

לאחר שרומניה הצטרפה למלחמה נגד ברה"מ ביוני 1941, יהודי בוקשואיה פונו לגורה-הומורולוי.

בסתיו 1941 הם גורשו לטרנסניסטרה יחד עם יהודי גורה-הומורולוי. 

באלאצ'יאנה

Bălăceana 

כפר מחוז סוצ'אווה, חבל בוקובינה, רומניה.

עד סוף מלחמת העולם הראשונה נכללה בגבולות אוסטריה-הונגריה.

היהודים התיישבו במקום בסוף המאה ה-19. הם עסקו בחקלאות, גידול בקר ומסחר. היו להם משקי עזר קטנים, אותם עיבדו בעצמם או בעזרת שכירים.

בזמן מלחמת העולם הראשונה הקהילה נפגעה בעקבות הקרבות שהתנהלו בסיבת הכפר. השלטון הרומני, אחרי מלחמת העולם הראשונה, גרם להרעה במצבם וחוק שהוצא ב-1934 לשמיטת חובות האיכרים ליהודים, נוצל על ידי מסיתים אנטישמים לאירגון פרעות, במהלכן נפגעו יהודים, נשדד רכושם ונחרב בית הכנסת. הפרעות הופסקו לאחר התערבות השלטונות.

יהודי הכפר נמנו על חסידי ויז'ניץ והיו ידועים כתלמידי חכמים. על כך באלאצ'יאנה הייתה ידועה בכינוי "ארץ ישראל הקטנה". קודם הקמתו של בית הכנסת הבנוי מעץ בשנת 1910, התפללו תושבי המקום בבית פרטי. במקום פעלו גם מקווה טהרה ו"חדר". את הנפטרים קברו בבית העלמין של קהילת סוצ'אווה, מרחק 10 ק"מ, אליה היו מסונפים.

בין שתי מלחמות העולם התקיימו במקום סניף של ההסתדרות הציונית ושל "מזרחי" וסניף של "אגודת ישראל".

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בבאלאצ'יאנה 234 יהודים אשר היוו 5% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

מצבם של היהודים הדדרגר במהרה. אדמותיהם, בהמותיהם ומלאי התבואה שבמחסניהם הוחרמו. רוב היהודים נטשו את הכפר בחוסר כל. בינואר 1941, עברו אחרוני היהודים לסוצ'אווה, אחרי שעונו על ידי אנשי "משמר הברזל" ורכושם נשדד.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה למלחמה נגד ברית המועצות. בסתיו 1941 יהודי באלאצ'יאנה ביחד עם כל יהודי סוצ'אווה גורשו לטרנסניסטריה.

בתום המלחמה בודדים חזרו.  

ליטן

Liteni

עיירה במחוז סוצ'יאווה, חבל מולדובה, רומניה.

בראשית המאה ה-19 ישבו במקום 14 יהודים פטורים ממיסים אבל רוב היהודים הגיעו לעיירה במחצית המאה. רובם עסקו במלאכה ומעוטם במסחר.

ערב מלחמת העולם היו בקר היהודים ארבעה פרוונים, שישה חייטים, שלשה נגרים, חמחשה-עשר חנוונים, שלשה סיטונאי תבואה שהיו גם בעלי מסבאות ובעל משק של מטעי סלק וסוכר.

לא התגבשו מוסדות קהילתיים ואת תפקידיהם מילא ועד בית הכנסת. במקום לא היה בית קברות ואת הנפטרים קברו בבית העלמין בעיר פאלטיצ'ן. רב העיירה, ר' יוסף לנדאו, הוא מחברו של "ברכת יוסף", ספר הלכה ידוע.

עם קבלת האזרחות הרומנית, אחרי מלחמת העולם הראשונה, נבחר יהודי למועצת העיירה. יהודי ליטן נפגעו לראשונה מגזרות אנטישמיות בימי שלטונה הקצר של ממשלת גוגא-קוזא האנטישמית מסוף דצמבר 1937 עד פברואר 1938.

ב-1941 היו בעיירה 196 יהודים אשר היוו 5.7% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

על יסוד הסכם ריבנטרופ-מולוטוב בין גרמניה הנאצית לברה"מ מאוגוסט 1939, ברה"מ סיפחה ביוני 1940 את שטחי בסראביה ובוקובינה הצפונית אשר עד אז היו חלק מרומניה. החיילים הרומנים אשר נסוגו  מהאזורים המסופחים פגעו ביהודים שנתקלו בדרכם ויהודי ליטן עזרו לנפגעים.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. ערב פרוץ המלחמה הוצא צו גירוש של כל היהודים שהתגוררו באזורים הכפריים בחבל מולדוב, ביניהם גם ויהודי ליטן. למזלם, התיחס אליהם ראש העיירה באהדה, הודיע על הגירוש לפני שנודע רשמית ואיפשר להם לשכור עגלות. הם פונו לעיר המחוז פאלטיצ'ן, בה קיבלו סעד מיהודי המקום.

אחרי המלחמה חזרו כ-20 משפחות לעיירה וב-1947 חיו בה 95 יהודים. הם נעזרו בעזרה הכספית של ארגון הג'וינט של יהודי ארה"ב לשיקומם ולשיפוץ בית הכנסת שהוסב בימי המלחמה לאורווה.

בראשית שנות ה-2000 לא הייתה נוכחות יהודית במקום.

הץ'-לספז

Heci-Lespezi

במקורות היהודיים: לעספיץ

עיירה במחוז יאשי, חבל  מולדובה, רומניה.

תחילת ההתיישות היהודית במקום היא בשנת 1821 לאחר קבלת אישור מידי יון סנדו סטורדזה, נסיך מולדובה. בשנת 1832 היהודים היוו 52% מכלל התושבים במקום. במחצית הראשונה של המאה ה-19 היו בעיירה כאלף יהודים. באמצע המאה קנה יהודי עשיר בשם מיירהופר את האחוזה אשר בתחומה נכללה העיירה והתחייב להתגורר בה כל חייו. הץ'-לספז שימשה מקום מפגש לסוחרים יהדים אשר הגיעו אליה מיאשי, סוצ'אבה, פיאטרה ניאמץ וערים נוספות במולדובה.

בשנת 1899 התגורו בהץ'-לספז 1,427 יהודים אשר היוו 17% מכלל התושבים.

בשליש האחרון של המאה ה-19 נשרפו בתי היהודים, בתוכם ארבעה בתי כנסת, בדליקה שפרצה בעיירה.

גזרות אנטישמיות פגעו ביהודים בראשית המאה ה- 20 וראש העיירה אסר ב-1901 קניית תבואה בשעות הבוקר על ידי הסוחרים היהודים. ב-1907, בימי מרד האיכרים, נשדדו בתי היהודים על ידי האיכרים הפורעים שפרצו לעיירה ואשה וילד  נהרגו. המרד פרץ על רקע תביעות האיכרים לאדמה אבל גורמים אנטישמיים היטו את זעם האיכרים נגד היהודים וביישובי היהודים במולדובה היו קרבנות רבים.

ב-1897 ייסדה הקהילה בית ספר עממי על מגרש שנתרם על ידי בעל האחוזה היהודי והבניין הוקם על יסוד  תרומות ומיסים מיוחדים. בעזרת חברת "כל ישראל חברים" נפתח בית תמחוי לתלמידים. ב-1910 למדו בבית הספר 250 תלמידים, מהם רק 69 שילמו שכר לימוד. בית הקברות נמצא על גדות נהר הסירט העובר בתחומי העיירה.

על יסוד חוק הדתות מ-1929, שהכיר בדת היהודית כדת הסטורית, הוכרה הקהילה ב-1932 כגוף משפטי.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נאשמו במקום 1,028 יהודים. בתחילת שנת 1941, היו בעיירה 1.011 יהודים אשר היוו 43%  מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה למלחמה נגד ברה"מ. יום לפני פרוץ המלחמה הוצא צו גירוש של כל התושבים  היהודים בעיירות ובכפרים בחבל מולדובה. בתוקף צו זה פונו יהודי הץ'-לספז לערים פאלטיצ'ן ובוטושאן. מספר יהודים מהצץ'-לספז נאסר במחנה המעצר בטארגו-ז'יו, מאוחר יותר נשלחו גם הם אל פאלטיצ'ן.

אחרי המלחמה מעטים חזרו, וב-1947 היו במקום 147 יהודים. בשנים שלאחר השואה הם קיבלו עזרה מארגון ג'וינט האמריקאי. היהודים עזבו את העיירה בשנים שלאחר מכן, רובם הגדול עלה לישראל. 

Romania

România

A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000.  Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:

Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro

סוצ'יאווה Suceava

עיר מחוז על נהר סוצ'יאווה, חבל בוקובינה, צפון מערב רומניה.


עד 1919 היה האזור בשליטת אוסטריה.

יישוב יהודי היה במקום מתחילת המאה ה-18; עם הסיפוח לאוסטריה מנה 50 משפחות וגדל בעקבות הגירה מגליציה ומרוסיה, למרות ההגבלות הרשמיות.

ראשי הקהל נטלו חלק פעיל במאבקם של יהודי בוקובינה לזכויות אזרח. לקראת סוף המאה ה-19 ישבו בעיר 3,750 יהודים (%37 מכלל האוכלוסיה) ו-8,000 ערב מלחמת-העולם הראשונה.

בין מוסדות הקהילה היה בית-ספר (מ-1790), בית-כנסת גדול, בתי-מדרש וקלויזים. הקהילה הייתה חסידית ברובה; התנהלה בה גם פעילות ציונית עוד לפני הקונגרס בבאזל. הפרנסה העיקרית הייתה המסחר במשקאות חריפים. מבחינה תרבותית נטו היהודים לגרמניה.

בימי מלחמת העולם השנייה, בשנים 1941-1940, סבלה הקהילה מן הגרמנים ומן הרומנים כאחד, עד לגירוש לטראנסניסטריה; שולחו לשם 3,253 יהודים, נשארו בעיר 27.

אחרי סיפוחה של צפון-בוקובינה לברית-המועצות בתום המלחמה הגיעו לסוצ'יאווה כ- 4,000 יהודים מצ'רנוביץ וממקומות אחרים והפיחו חיים בקהילה; רובם עזבו, בעיקר לישראל.

ב-1971 חיו בסוצ'אווה כ-290 משפחות יהודיות. במקום היה בית-כנסת גדול וכמה בתי-מדרש .
פאשקאן Pascani

עיר בחבל מולדובה, הרגאט, רומניה.


ב-1859, עשר שנים לאחר היווסדה, ישבו בפאשקאן 86 יהודים ורק חמישה לא-יהודים, ומכאן ההנחה שראשוני המתיישבים במקום היו יהודים. התפתחות גדולה התחילה עם הנחת קו- הרכבת לצ'רנוביץ ולמברג ב-1879, ובסוף המאה מנתה הקהילה יותר מ-1,860 נפש (כ-%15 מכלל האוכלוסיה), עם שישה "חדרים" וארבעה בתי-כנסת. ב-1900 נפתח בית-ספר יסודי בכספי נדבן נוצרי מבני-המקום, ומוסד שני, בתמיכת יק"א, נפתח ב-1911. במרד האיכרים ב-1907 נהרג יהודי ובתים רבים נשדדו. העיר נעשתה מרכז חסידי ברומניה, בזכותו של הצדיק מ.ל. פרידמן לבית רוז'ין. במלחמת-העולם השנייה גורשו רוב יהודי המקום לבוטושאני ולרומאן.

ב-1947 נמצאו בעיר 870 יהודים, וכעבור שלוש שנים - 500.

ב-1969 התגוררו בפאשקאן כעשרים משפחות יהודיות, ולהם בית-כנסת אחד.
ליטן

ליטן

Liteni

עיירה במחוז סוצ'יאווה, חבל מולדובה, רומניה.

בראשית המאה ה-19 ישבו במקום 14 יהודים פטורים ממיסים אבל רוב היהודים הגיעו לעיירה במחצית המאה. רובם עסקו במלאכה ומעוטם במסחר.

ערב מלחמת העולם היו בקר היהודים ארבעה פרוונים, שישה חייטים, שלשה נגרים, חמחשה-עשר חנוונים, שלשה סיטונאי תבואה שהיו גם בעלי מסבאות ובעל משק של מטעי סלק וסוכר.

לא התגבשו מוסדות קהילתיים ואת תפקידיהם מילא ועד בית הכנסת. במקום לא היה בית קברות ואת הנפטרים קברו בבית העלמין בעיר פאלטיצ'ן. רב העיירה, ר' יוסף לנדאו, הוא מחברו של "ברכת יוסף", ספר הלכה ידוע.

עם קבלת האזרחות הרומנית, אחרי מלחמת העולם הראשונה, נבחר יהודי למועצת העיירה. יהודי ליטן נפגעו לראשונה מגזרות אנטישמיות בימי שלטונה הקצר של ממשלת גוגא-קוזא האנטישמית מסוף דצמבר 1937 עד פברואר 1938.

ב-1941 היו בעיירה 196 יהודים אשר היוו 5.7% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

על יסוד הסכם ריבנטרופ-מולוטוב בין גרמניה הנאצית לברה"מ מאוגוסט 1939, ברה"מ סיפחה ביוני 1940 את שטחי בסראביה ובוקובינה הצפונית אשר עד אז היו חלק מרומניה. החיילים הרומנים אשר נסוגו  מהאזורים המסופחים פגעו ביהודים שנתקלו בדרכם ויהודי ליטן עזרו לנפגעים.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. ערב פרוץ המלחמה הוצא צו גירוש של כל היהודים שהתגוררו באזורים הכפריים בחבל מולדוב, ביניהם גם ויהודי ליטן. למזלם, התיחס אליהם ראש העיירה באהדה, הודיע על הגירוש לפני שנודע רשמית ואיפשר להם לשכור עגלות. הם פונו לעיר המחוז פאלטיצ'ן, בה קיבלו סעד מיהודי המקום.

אחרי המלחמה חזרו כ-20 משפחות לעיירה וב-1947 חיו בה 95 יהודים. הם נעזרו בעזרה הכספית של ארגון הג'וינט של יהודי ארה"ב לשיקומם ולשיפוץ בית הכנסת שהוסב בימי המלחמה לאורווה.

בראשית שנות ה-2000 לא הייתה נוכחות יהודית במקום.

מצבה משנת 1863 בבית הקברות היהודי בפאלטיצ'ני, רומניה, 1976
מצבות עתיקות בבית העלמין היהודי בפאלטיצ'ני, רומניה, 1972
מצבה משנת 1863 בבית הקברות היהודי,
פאלטיצ'ני, רומניה, 1976
צילום: ליוש ארדאי, הונגריה
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף ליוש ארדאי)
מצבות עתיקות בבית העלמין היהודי,
פאלטיצ'ני, רומניה, 1972
צילום: ליוש ארדאי, הונגריה
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף ליוש ארדאי)
בנימין, ישראל יוסף (בנימין השני)
Traveler

He was born in Falticeni where he engaged in the lumber trade, losing a fortune when he was still only 25. He then fell under the influence of the medieval traveler, Binyamin of Tudela, and styling himself Binyamin II set out in 1845 to seek the Lost Ten Tribes. He journeyed widely through the Middle East, Asia (as far as China) and North Africa. Like his predecessor, wherever he went he assembled information on the Jewish communities. Binyamin described his experiences in a volume written in Hebrew but first published in French in 1856. In 1859 he started a three years journey through the United States which he also described in a book. He died in poverty in London while preparing another journey to the Far East.
בנימין, ישראל יוסף (בנימין השני)
Traveler

He was born in Falticeni where he engaged in the lumber trade, losing a fortune when he was still only 25. He then fell under the influence of the medieval traveler, Binyamin of Tudela, and styling himself Binyamin II set out in 1845 to seek the Lost Ten Tribes. He journeyed widely through the Middle East, Asia (as far as China) and North Africa. Like his predecessor, wherever he went he assembled information on the Jewish communities. Binyamin described his experiences in a volume written in Hebrew but first published in French in 1856. In 1859 he started a three years journey through the United States which he also described in a book. He died in poverty in London while preparing another journey to the Far East.