חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
אישיות
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

פיליפ וודיאנר

Philip Wodianer (also known as Feivish Ehrepitz), (? - 1820), community leader, born in Veprovac, Hungary (then part of the Austrian Empire, now Kruščić in Serbia).

He was a son of Samuel Woidzislaw, who came to Hungary from Moravia. Philip moved to Szeged, Hungary, around 1780. He became assistant judge and later judge and eventually served as the president of the Jewish community in Szeged from 1793 to 1809. Wodianer donated the community a plot on which its first synagogue was errected later on, and contributed 10,000 guden to its buildimg costs.

תאריך פטירה:
1820
מקום לידה:
הונגריה
סוג אישיות:
מנהיגי קהילה
מספר פריט:
220076
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:

ציוני דרך בתולדות יהודי הונגריה

1251 | ארץ הגר

במחצית השנייה של המאה ה-11 נדדו כמה יהודים מאזורי מורביה ובוהמיה, הלוא היא צ'כיה של היום, והתיישבו באזור פאנוניה, היום הונגריה. מסמכים מהתקופה מעידים כי הכנסייה המקומית הוציאה צווים שאסרו על נישואים בין נוצרים ליהודים וכן על העסקת יהודים בפסטיבלים ובירידים.
הלך הרוח השתנה בשנת 1251 כשהמלך ההונגרי בֶּלה הרביעי פירסם כתב זכויות שהסדיר את יחסי המסחר בין יהודים לנוצרים והגן על היהודים מפני התנכלויות מצד נוצרים. המהלך המלכותי הביא לכך שיהודים מכל רחבי אירופה החלו להגר להונגריה, "ארץ הגר", כפי שכונתה בכתבים רבניים בימי הביניים.
ברם, לא הכול היה מושלם בממלכת הגולאש והבלינצ'ס. בתקופתו של המלך לאיוש התחזקה השפעתה של הכנסייה, שלא ראתה בעין יפה את הזכויות שהוענקו ליהודים, ובשנת 1360 גזר המלך על גירושם מממלכתו. ארבע שנים מאוחר יותר בוטלה הגזירה מסיבות כלכליות, אך רבים מהמגורשים לא שבו.

1526 | שלוש מדינות לעם אחד

במאות ה-16 וה-17 נאבקו ההונגרים, הטורקים והקיסרים לבית הבסבורג על פיסת הנדל"ן ההונגרית הנחשקת. תושבי הונגריה – והיהודים בכללם – עברו מיד ליד ומריבון לריבון משל היו סחורה פגומה ביריד השנתי.
ראשית הסיפור בקרב מוהאץ', שהתחולל בשנת 1526 – והסתיים בתבוסה הרת גורל של ההונגרים לטורקים. לאחר מכן נחלקה הונגריה לשלושה אזורים: החלק הדרום-מזרחי נפל תחת שלטון טורקי, החלק הצפון-מערבי תחת שלטונו של בית הבסבורג, ואילו באזור המזרחי – הלוא הוא אזור טרנסילבניה, שנותר תחת ריבונות טורקית (אך לא תחת שלטון טורקי) – נוסדה נסיכות עצמאית.
היהודים שחיו תחת השלטון הטורקי זכו לחופש יחסי. הקהילה המשמעותית ביותר באזור זה התגוררה בעיר בודה (שהיתה לימים לחלק מבודפשט). היתה זו קהילה ובה יהודים ממזרח וממערב גם יחד, ומפגש התרבויות העשיר את עולם התורה של יהודי בודה הודות לשילוב הפורה בין טכניקות הלימוד של חכמי ספרד ועקרונות הפלפול האשכנזיים.
גם מצבם הכלכלי של יהודי העיר, ששכנה על נתיב מסחר מרכזי, על גדות נהר הדנובה, היה משופר, והם סחרו בכל הבא ליד – מעורות ושטיחים ועד בקר ואלכוהול.
היהודים שחיו באזור המזרחי – כאמור, בריבונות טורקית אך לא תחת שלטון טורקי – נהנו מרווחה יחסית, בהשפעת הרפורמציה הנוצרית שהנהיגו הקלוויניסטים, שהיו סובלנים הרבה יותר מאבותיהם הקתולים.
מצבם של היהודים שחיו תחת בית הבסבורג, לעומת זאת, היה בכי רע. רבים מהם גורשו מערי המלך.

1781 | צו הסובלנות

היסטוריונים רבים מציינים את היום שבו העניק הקיסר יוזף השני את "צו הסובלנות" ליהודים כיום היסטורי שבו נפלו חומות הגטו, לפחות מטאפורית, ויהודים החלו להשתלב במרחב האירופי. הצו, שהוצא בשנת 1781, ביטל את הגבלות המגורים שהושתו על היהודים, העניק להם חופש תנועה ברחבי האימפריה ואיפשר להם להשתלב בחיי המסחר והכלכלה, ללמוד לימודים כלליים ולעסוק במקצועות חופשיים. לצד זאת, הצו אסר על פעולתם של בתי-כנסת, כמו גם על כתיבת יידיש ועברית בתעודות רשמיות. יהודים חסרי השכלה פורמלית לא הורשו להינשא עד גיל 25, כאמצעי לעידוד השכלה.
ואולם, חרף הפגיעה בחירות הדתית של יהודי הונגריה, יהודים רבים היגרו אליה, בעיקר מאזור גליציה (היום דרום פולין) ומורביה (היום צ'כיה). לימים תפוצל הקהילה היהודית בהונגריה לשני זרמים מנוגדים: היהודים שהגיעו ממורביה נטו אחר רעיונות הקדמה ואימצו את ערכי ההשכלה, וכעבור 100 שנה צמח מקרבם בנימין זאב הרצל, כמו גם הוגים ואינטלקטואלים אחרים, שרבים מהם השפיעו מאוד על התרבות האירופית.
היהודים שהגיעו מאזור גליציה, לעומת זאת, דבקו ביהדותם המסורתית, וייסדו לימים את חצרות החסידים סאטמר, מונקאץ' ועוד.

1848 | אמן-סיפציה

ההיסטוריה של הנאורות ויחסה ליהודים מורכבים והפכפכים. מצד אחד, הדוגלים בערכי השוויון, שהם לב לבה של תנועת הנאורות, לא יכלו להוציא מן הכלל את העם הנבחר, שמא יואשמו במוסר כפול. מצד שני, הסלידה האירופית העתיקה מן האפשרות לקבל את היהודי כשווה בין שווים הקשתה על האירופים לעשות זאת הלכה למעשה.
הונגריה לא היתה יוצאת דופן בעניין זה. בשנים 1815–1840 גדל מספרם של יהודי הונגריה בכ-80% הודות להגירה מואצת, שנבעה מהרפורמות שהנהיג יוזף השני ומהשפעותיו של "צו הסובלנות". על פניו, היהודים השתלבו בחברה ההונגרית וזכו ליחס שווה. אלא שהצידוקים לשנאת היהודים מצאו תמיד אוזניים קשובות.
דוגמה אחת מני רבות היתה דברים שאמר אחד מראשי התנועה הליברלית בבית התחתון בקשר לייצור אלכוהול, אחד העיסוקים המרכזיים של היהודים באותו עת: "אלה היושבים באזור שבו כל בית-מרזח נמצא בידי יהודים יודעים איזו סכנה הם מהווים לעם [...] כשהם מחזיקים בידם ללא הרף את הרעל הלבן".
ביטוי נוסף לאנטישמיות שאף "צו סובלנות" לא היה יכול לה ניתן ב-1848, במהלך מהפכת "אביב העמים": אף שהיהודים נטלו במהפכה חלק פעיל, האסיפה הלאומית הליברלית סירבה להעניק להם שוויון זכויות מלא. בעקבות ההחלטה, שעוררה כמובן אכזבה רבה, טענו יהודים רבים כי אין זו אלא הוכחה נוספת לכך שיש להגביר את ההשתלבות בחיים ההונגריים ולטשטש את הזהות היהודית הלאומית.
למרות האקלים העוין, בשנת 1860 ניצח מכבש הנאורות את הגזענות וכמעט כל ההגבלות נגד היהודים בוטלו. המהפך הושלם בשנת 1867, אז הוענק ליהודים שוויון זכויות מלא.

1868 | החוט המשולש

מה עושה אדם כשיום אחד אומרים לו שהוא שווה?
רעיונות ההשכלה והנאורות, שחלחלו לקהילות היהודיות בתוך זמן קצר יחסית, חוללו בהן שינויים עמוקים. בעידן הטרום-מודרני אמנם הייתה הקהילה הישות המשפטית, הפוליטית והחברתית שעיצבה את דמותו של היהודי, אך אחרי עידן האמנסיפציה נותרה לה סמכות דתית בלבד.
"צרת היהודים", כפי שכינה זאת אחד-העם, באה לידי ביטוי, באופן פרדוקסלי, דווקא בהצלחתם להשתלב במרחב האירופי, משום שכעת היה על הקהילה היהודית להכריע בשאלת השאלות: מה תהיה הזהות היהודית הייחודית כשאין גטו? כיצד יש לנהוג כשהחומות התרבותיות והממשיות כבר אינן חוצצות בין יהודים לגויים?
ב-1868 הונחו השאלות הללו לפתחו של הקונגרס היהודי שיזמה קהילת פשט (לימים חלק מבודפשט), אחת הקהילות הגדולות והחשובות בהונגריה. בקונגרס התעמתו שלושה זרמים עיקריים: הזרם האורתודוקסי, שדגל בשמרנות דתית, התבדלות וצמצום ברפורמות דתיות; זרם הניאולוגים (החדשנים), שקרא לקבל את התמורות החברתיות בנפש חפצה, להשתמש בשפה ההונגרית בדרשות ולפתוח את בתי-הכנסת לרוח השינוי המנשבת בעולם; וזרם "הסטטוס-קוו", שעימו נמנו הדוגלים בשימור המצב שטרם הפילוג.
במהלך הקונגרס גרפו הניאולוגים את רוב הקולות, ובכך ייצגו את שאיפתם של רוב יהודי הונגריה להשתלב במרחב הכללי. הזרמים האחרים סירבו לקבל את ההכרעה, והתארגנו בקהילות נפרדות. יהודי שנקלע ליישוב יהודי באותם ימים היה יכול להתפלל תפילת "שחרית" בבית-הכנסת הניאולוגי, "מנחה" בבית-הכנסת האורתודוקסי ו"ערבית" בבית-הכנסת הקרוב לזרם "הסטטוס-קוו".
קיטוב כה חריף בין חבריה של קהילה יהודית היה תופעה ייחודית להונגריה, ומומחים סבורים כי השסע העמוק הותיר בקהילה חותם עז, שלא נמחה עד לחורבנה במלחמת העולם השנייה.

1882 | פתרון דומה, סיבה מנוגדת

לפני שיהודי הונגרי ושמו בנימין זאב הרצל התחיל בכלל לחשוב על כתיבת הטיוטה לספרו "מדינת היהודים", הציע הונגרי אחר, ויקטור אישטוצי, חבר פרלמנט ממשפחת אצולה, לייסד ליהודים מדינה משלהם. בניגוד להרצל, שהגה את רעיון המדינה היהודית מתוך דאגה לעמו, אישטוצי יזם את הרעיון בגלל חששו מהיהודים. במילים אחרות, שניהם הגו את רעיון המדינה היהודית מאותה סיבה: אנטישמיות.
אישטוצי טען כי היהדות אינה רק עדה דתית, אלא כת חברתית שאחדות הדם, המסורת הקדומה, האינטרסים המשותפים והדת עושים אותה ליחידה מהודקת וסגורה. לדידו, היהודים לא היו אלא טפילים מתוחכמים הזוממים להשתלט על הונגריה, והחלוקה הפנימית בין ניאולוגים לאורתודוקסים, לדוגמה, לא היתה אלא פרי תכנון נכלולי: תפקידם של האורתודוקסים הוא לשמר את היהדות ואת אורחות חייה הדתיים, ואילו תפקידם של הניאולוגים הוא לחדור בעורמה אל השורות הקדמיות של הפוליטיקה ההונגרית.
דבריו של אישטוצי נפלו על אוזניים קשובות והניחו את התשתית ליחס דו-ערכי שאיפיין את גורלה של יהדות הונגריה בכלל: מחד גיסא, ביטויים אנטישמיים הולכים וגוברים שהגיעו לשיאם בפרשת "הנערה מטיסא-איסלאר", עלילת דת מפורסמת שהתרחשה ב-1882, ובמסגרתה הואשמו שמש בית-כנסת ושוחט יהודי ברצח נערה (שממנו זוכו לבסוף בשתי ערכאות); מאידך גיסא, עלייה מואצת במספר היהודים שעברו לערים והשתלבו במרקם החיים הכללי. הלקח היה חד-משמעי: החברה ההונגרית אינה מוכנה לקבל את היהודים כמות שהם. כדי להשתלב בה עליהם לבטל את ייחודם החברתי והדתי ולהסתגל לדרכיה ומנהגיה של החברה הלא-יהודית.

1886 | האינטרנציונל היהודי-הונגרי

אחת התגובות הנפוצות לאי קבלת היהודים בחברה ההונגרית הייתה תופעת ההתבוללות. אולם בהתאם לאמירתו המפורסמת של הפילוסוף הצרפתי סארטר כי "יהודי הוא מי שמכירים בו כיהודי" העובדה שנטמעו בהונגרים, לא ממש עזרה ליהודים. התפיסה הרווחת הייתה שהיהודי הוא גזע זר באירופה וגם אם מאוד ירצה, הוא אינו מסוגל להתאחד עם הגזעים הסלאביים . "היהדות היא נגע ממאיר בכל מקום", נכתב בירחון קתולי הונגרי מכובד באותם ימים, "והיא משחיתה את המידות בייחוד בעולם המסחר, מורידה את רמת המוסר והופכת את השחיתות לאופנה כללית".
אחד הפתרונות למלכוד שיהודי הונגריה נקלעו אליו נמצא באידיאולוגיה חדשה שהחלה להתפשט באירופה בסוף המאה ה-19: הסוציאליזם.
המחשבה הסוציאליסטית קבעה כי הגדרות לאומיות ודתיות הן המצאה קפיטליסטית שמטרתה לטשטש את פער המעמדות. היהודים, ששילמו מחיר כבד על שייכותם האתנית, הצטרפו לתנועה בהמוניהם.
אחד הסוציאליסטים המרכזיים בהונגריה היה בלה קון, שנולד בטרנסילבניה ב-1886. אביו היה יהודי מומר ואמו פרוטסטנטית. קון השתייך לחוג אמנים וסופרים יהודים ידועים, שעימם נמנו מבקר הספרות ג'רג' לוקאץ', הסופר לאיוש בירו ואחרים – כולם חסידי האידיאולוגיה הקומוניסטית ובעלי תפקידי מפתח ברפובליקה הסובייטית ההונגרית. ב-1919 התמנה קון לשר החוץ ברפובליקה הסובייטית-הונגרית ששלטה בהונגריה במשך תקופה קצרה לאחר מלחמת העולם הראשונה.





1903 | יש לך שקל?

אירוניה זה שדווקא חוזה הציונות, בנימין זאב הרצל, נולד בארץ שבה הרוב היהודי התנגד בתוקף לרעיון הציוני.
ואכן, רוב יהודי הונגריה התנגדו בתוקף לרעיון הציוני. הקהילה האורתודוקסית ראתה בציונות משיחיות שקר שעלולה להביא לדחיקת הקץ, ואילו הקהילה הניאולוגית דגלה בהתבוללות והגדירה את חבריה כ"הונגרים בני דת משה", קרי, יהודים שבחזם פועם לב הונגרי פטריוטי. יש מן האירוניה אפוא בעובדה שדווקא הציוני החשוב ביותר, בנימין זאב הרצל, נולד בארץ שרוב היהודים בה דחו את האידיאולוגיה הציונית מכל וכול.
ובכל זאת, בקונגרס הציוני הראשון השתתפו שבעה יהודים שהגיעו מהונגריה לבאזל כנציגים מטעם עצמם. הבולטים שבהם היו יאנוש רונאי, שהקים בשנת 1897 את האגודה הציונית הראשונה בהונגריה, ושמואל בטלהיים, שייסד עם רונאי את ההסתדרות הציונית בהונגריה בשנת 1903.
עם השנים התחזקה התנועה הציונית בהונגריה. עדות לכך אפשר למצוא במספרם של קוני השקל הארצישראלי, שעלה מ-500 ל-1,200 איש (השקל היה דמי חבר שנתיים שנגבו עבור ההסתדרות הציונית והקנו זכות לבחור ולהיבחר לקונגרסים הציוניים). "השאור שבעיסה", כהגדרתו של ד"ר חיים ויסברודף, אחד מחברי התנועה, היה ייסוד המכבייה ב-1903. מטרתם של מייסדי המכבייה היתה להקנות לחברי התנועה הציונית ערכי תרבות יהודיים וציוניים ולעורר בציבור היהודי תודעה יהודית, כבוד עצמי וגאווה לאומית. מסגרת פעולתם דמתה לזו של אגודות הסטודנטים והתאפיינה בסעודות משותפות, סמלים, סיסמאות וגם ניהול דו-קרב בשעת צורך.


1910 | "המפץ הגדול" של יהדות הונגריה

בסוף המאה ה-19, עידן שבו אתוס ההשכלה והמודרניזציה הגיעו לשיאם במערב אירופה ובמרכזה, התפוצצה לאטמוספירה ההונגרית אנרגיה אדירה של אינטלקט, יכולת וכישרון שהיתה אצורה במשך מאות שנים בבתי-המדרש ובישיבות.
היהודים ההונגרים רשמו הישגים כבירים בכל התחומים: מהממציאים הדגולים לאזלו בירו ודוד גסטטנר, דרך המתמטיקאים המחוננים מאנו בק ומיקלוש שווייצר, ועד זוכי פרסי נובל לכימיה ג'יאורגי אולה ומיכלי פולני.
במיוחד בלטו היהודים בעולם העיתונות. עם אנשי התקשורת המשפיעים ביותר בהונגריה ניתן היה למנות את הסאטיריקן ואיש הפיליטונים הצולפניים אדולף אגאי, אשר שימש כעורך של המגזין הסאטירי הפופולרי בורשסם יאנקו, ואת המו"ל שנדור בראון, שהמציא פורמטים חדשים וצבעוניים של הדפסה, ובהם היומון "אֶז אֶשט" – שלושתם יהודים. שורשים יהודיים יש גם ל"היכלי העיתונות" המפורסמים של בודפשט, שריכזו לראשונה את כל העבודה העיתונאית – כתיבה, עריכה, הגהה, הדפסה, שיווק והפצה – תחת קורת גג אחת.
גם בשדה הרוח והספרות היתה ליהודים בהונגריה הצלחה רבה. אחד מהם היה המשורר יוסף קיש, למשל, שייסד את "א-הֶט", כתב-עת ששימש בית למשוררים וסופרים יהודים, ובכללם אמן הסיפור הקצר טומאש קובור. עם דעיכתו של "א-הט" ב-1910 תפס את מקומו כתב-העת הספרותי החשוב "ניגט", שבו כתבו חלוץ הפרוזה ההונגרית שנדור ברודי והנובליסט והמחזאי דז'ו סומורי.
יהודים הונגרים ויהודים ממוצא הונגרי תרמו תרומה מכרעת גם לתיאטרון ולקולנוע (ובהם למשל השחקן ברנרד שוורץ, הלוא הוא טוני קרטיס, יליד ניו יורק שהוריו היו ילידי הונגריה, ובמאי הסרט "קזבלנקה" נמו קרטש, ששינה את שמו למייקל קורטיז כשהיגר לאמריקה). אפילו בתחום הספורט, שנחשב "לא יהודי" במובהק, בלטו יהודים: כמעט 33% מהמדליות האולימפיות של הונגריה הוענקו לספורטאים בני דת משה.


1920 | חוקי היהודים

לאחר מלחמת העולם הראשונה איבדה הונגריה שני שלישים משטחה. בן לילה מצאו עצמם יהודים הונגרים רבים תחת ריבונותן של מדינות חדשות: רומניה, יוגוסלביה, אוסטריה ועוד.
במהלך מלחמת העולם (1914–1917) נפלו כ-10,000 חיילים יהודים הונגרים בשדות הקטל, אך הפטריוטיות שהפגינו לא עצרה את הרוח האנטישמית שנשבה ברחוב ההונגרי והתגברה עוד יותר לנוכח הפליטים היהודים הרבים שנהרו מגליציה וביקשו למצוא מחסה במרחב ההונגרי.
כמו מדינות רבות באירופה שניסו לגבש זהות לאומית בין שתי מלחמות העולם, גם הונגריה ניסתה לכונן משטר קומוניסטי, אלא שזה החזיק מעמד 133 ימים בלבד. אחריו עלה לשלטון מיקלוש הורטי, גיבור מלחמה לאומי ושמרן עם נטיות אנטישמיות. דיכוי המשטר הקומוניסטי לווה בפרעות ביהודים "הקוסמופוליטים", שבמהלכן רצחו כנופיות "הטרור הלבן" הפשיסטיות כ-3,000 יהודים.
במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 רווחה בהונגריה "אנטישמיות רכה": מצד אחד, תקנות מפלות כמו מכסות ליהודים באוניברסיטאות, שעמדו על 5% בלבד, ומנגד – מתן ייצוג מסוים ליהודים בפרלמנט ההונגרי.
בסוף שנות ה-30 היו יהודי הונגריה, כ-450 אלף במספר, תחת מתקפה אנטי-יהודית. המדרון היה חלקלק: בשנת 1938 חוקק בפרלמנט "חוק היהודים הראשון", שהגביל את חופש העיסוק שלהם בתחומים רבים והרחיב את ההגדרה "יהודי" גם למי שהמיר את דתו אחרי 1919. לאחר כשנה חוקק הפרלמנט ההונגרי את "חוק היהודים השני", שהרחיב את ההגדרה "יהודי" עוד יותר וכלל 100 אלף איש נוספים שהמירו את דתם לפני 1919, וכן את ילדיהם.
המהלכים הללו היו התשתית הברברית-חוקתית להשמדת יהדות הונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה.



1944 | סחורה תחת דם

קהילת יהודי הונגריה זכתה בכבוד המפוקפק להימנות עם הקהילות המעטות שמכונת ההשמדה הנאצית השאירה לסיום המלחמה. אבל כשזה כבר התרחש, החיסול היה קטלני, שיטתי ומהיר, אפילו יחסית לנאצים.
בניגוד ליהודי פולין, שרבים מהם האמינו לשקרים של מכונת התעמולה הנאצית, הטענה הרווחת בקרב החוקרים היא כי יהודי הונגריה היו מודעים למעלליה הנוראיים של המכונה הנאצית, אך עד לרגע האחרון לא האמינו כי ברבריות כזו אכן תתרחש בארץ תרבותית כמו הונגריה.
כאשר כבשו הנאצים את הונגריה, במרץ 1944, חיו בה כ-750 אלף יהודים, כ-300 אלף מהם פליטים ועקורים ממזרח. במשך חודשיים רוכזו כחצי מיליון יהודים ענודי טלאי צהוב בגטאות שהקימו הנאצים בכל ערי הונגריה, ובמאי 1944 הם החלו להישלח בהמוניהם לאושוויץ. ההערכה היא כי בתוך כמה שבועות נרצחו כך כ-450 אלף מיהודי הונגריה.
באוקטובר 1944 הדיחו הנאצים את עוצר הונגריה הורטי ומינו לתפקיד ראש הממשלה את הפשיסט האנטישמי פרנץ סלשי, ראש מפלגת צלב-החץ. עם עלייתו של סלשי לא הגנו עוד השלטונות על יהודי בודפשט. המוות השתולל ברחובות בודפשט, והדנובה נצבע בדמם של זקנים, נשים וטף אשר נורו בגבם והושלכו לנהר.
אחד האירועים מעוררי המחלוקת ביותר שנקשרו לשואת יהודי הונגריה נוגע לישראל קסטנר, סגן נשיא ההסתדרות הציונית במדינה וממקימי "ועדת העזרה וההצלה בבודפשט". קסטנר הציל כ-1,700 יהודים הודות לעסקה שחתם עם אדולף אייכמן, ואת תוכנה של העסקה ניתן לתמצת בשלוש מילים נוראות: "סחורה תחת דם".
בשנות ה-50 התפוצצה בישראל "פרשת קסטנר" אחרי שהאחרון הואשם על-ידי שופט המחוזי בנימין הלוי ש"מכר את נשמתו לשטן". כעבור שלוש שנים טיהר בית-המשפט העליון את שמו, אך קסטנר עצמו לא זכה לחזות בכך: כמה חודשים קודם לכן, ב-4 במרץ 1957, נרצח על-ידי שלושה מתנקשים יהודים בתל-אביב.



2001 | מהקמת מדינת ישראל עד ימינו

לאחר השואה נותרו בהונגריה כ-145 אלף יהודים. בשנים הללו פעלה התנועה הציונית במלוא כוחה, ורבים מיהודי הונגריה עלו לישראל. עם הבולטים שבהם נמנו העיתונאי ולימים השר טומי לפיד, הסטיריקן אפרים קישון ונגיד בנק ישראל משה זנבר. היהודים שנותרו בהונגריה הפנו עורף למסורת היהודית, אם בגלל טראומת השואה ואם בשל השפעתה של הממשלה האתיאיסטית בהונגריה.
בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 שלטה בהונגריה המפלגה הקומוניסטית. מוסדות חינוך יהודיים נסגרו, וכל פעילות ציונית נאסרה. יהודים שהיו בעלי נטייה קומוניסטית מובהקת התברגו בתפקידי מפתח במפלגה. אחד מהם היה הדיקטטור מתיאש ראקושי, שהנהיג את המדינה בשנים 1945–1956.
בתקופה הקומוניסטית היתה הקהילה היהודית בבודפשט תחת סמכותה של המחלקה לענייני דת במשרד הפנים ההונגרי. מאז 1968 פעל בכל אחד מ-18 המחוזות של העיר לפחות בית-כנסת אחד. זה שברחוב דוהאני נחשב לבית-הכנסת הגדול באירופה. התפוררותו של המשטר הקומוניסטי והרפורמה הדמוקרטית בהונגריה עוררו מחדש את הקהילה היהודית: כ-20 בתי-כנסת נפתחו, כמו גם מוסדות קהילתיים וחברתיים. אלא שהאנטישמיות בהונגריה לא שככה, ואף הגיעה לשיא חדש בבחירות 2010, כשמפלגת יוביק הלאומנית (Jobbik) קיבלה כ-16.5% מהקולות. בין האירועים האנטישמיים שנרשמו היו השלכת גופת חזיר על פסלו של חסיד אומות העולם ראול ולנברג וקריאת כיכר על שם אלברט ואס, שהואשם ברצח נשים יהודיות בטרנסילבניה.
בראשית המאה ה-21 מנתה הקהילה היהודית בבודפשט כ-80 אלף איש – הקהילה היהודית הגדולה ביותר במרכז אירופה, אשר הפעילה 23 בתי-כנסת ובתי-תפילה, שתי מכללות, שלושה בתי-ספר יסודיים, שלושה גני ילדים, בית-חולים, שני מוסדות סיעודיים וכמה בתי-עלמין.

סגד SZEGED

(שם קודם SZEGEDIN)

עיר במחוז צ'ונגראד (CSONGRAD), דרום הונגריה.


סגד שוכנת סמוך לגבולות הונגריה, רומניה ויוגוסלאוויה, על הנהר טיסה (TISZA), ממערב לשפך הנהר מארוש (MAROS) לטיסה. העיר הייתה עיר מלכותית חופשית (אינה כפופה לשלטון האזורי). ב-1879 נהרסה בחלקה, כשעלו מי הטיסה על גדותיהם, אך נשתמרו מגדל רומנסקי מהמאה ה-13, מנזר פרנציסקני וכמה כנסיות. במקום הבתים הרבים שנהרסו נבנו מבנים מודרניים. בעיר שתי אוניברסיטות, ספרייה ובה יותר מ-150,000 כרכים ואוסף אטנוגרפי, ותחנת ניסוי לחקלאות. סגד היא צומת כבישים ורכבות, עיר נמל של שייט-נהר ומרכז מסחר ותעשייה. הפאפריקה והסלמי של סגד ידועים גם מעבר לגבולות המדינה. אחרי נפילת הממשלה הקומוניסטית שקמה בהונגריה במארס 1919, הקים האדמירל מיקלוש הורטי (HORTHY) את ממשלתו הימנית ב-1920 בסגד.

כעיר מלכותית חופשית, הייתה לסגד הזכות לאסור על יהודים להתיישב בתחומה, על כן נוסדה שם קהילה יהודית מאוחר יחסית לקהילות אחרות בהונגריה. אחרי שהיהודי הראשון נתקבל בעיר ב-1781, גדל היישוב היהודי במהירות וכבר ב-1791 הותקנו תקנות הקהילה הראשונות. ב-1825 נקבע שבראש הקהילה תעמוד מועצה נבחרת בת 31 חברים. בישיבות המועצה נהג לשבת נציג העירייה, הוא השתתף בדיונים וקיבל את שכרו מקופת הקהילה. ב-1857 חוברו תקנות הקהילה בידי נוצרי. ב-1867 הופסקה השתתפות נציג העירייה בישיבות המועצה והקהילה התחייבה להציג בפומבי את החלטותיה ולשתף פעולה עם שלטונות המס. בתמורה נתבקשה העירייה לא להעניק רשיונות ישיבה ליהודים חדשים בלי הסכמת המועצה, והקהילה התחייבה לגרש מן העיר יהודים בלי רשיון ישיבה.

"חברה קדישא" נוסדה ב-1787. בית העלמין העתיק, ששכן בתוך העיר, חוסל ב-1868 וכל הקברים הועתקו משם לבית העלמין החדש, שקודש מחוץ לעיר. בית החולים שהקימה "חברה קדישא" ב-1856 נהרס בשטפון הגדול ב-1879.

בעקבות הקונגרס הכלל ארצי של יהודי הונגריה (1869-1868), הוכרה קהילת סגד כקהילה נאולוגית (חייבה שנויים במנהגי הדת, ברוח הקונגרס). אל קהילת סגד סופחו יהודי קישטלק (KISTELEK) ויהודי עיירות הנפה שלאורך הטיסה. ב-1898 נהייתה סגד למרכז הקהילות הנאולוגיות וב-1930 נספחו אליה יהודים מששה ישובים נוספים.

מוסדות הקהילה היו: "אגודת נשים", "אגודת צעירות", "חברת סנדקאות", "חברת עניי עירנו", "הכנסת כלה", "תומכי עניים", וחברה לטיפול בחולים ולקבורה (מעין קופת חולים). מוסדות אלו תמכו גם בתושבים נוצריים ובמלחמת העולם הראשונה הקהילה אף העניקה מחסה לילדים פליטים מגרמניה.

בית הכנסת הראשון נחנך בעיר ב-1803. הוא נהרס ב-1839 ובית כנסת חדש הוקם ב-1843 ונחנך על-ידי הרב הנאולוגי הראשי של פאשט. תוך זמן קצר היה גם בית כנסת זה קטן מלהכיל את המתפללים והיה צורך בבניית בית כנסת נוסף. בית הכנסת הגדול של סגד, אחד היפים ביותר בהונגריה ובאירופה כולה, נחנך ב-1903, ובמימון הקמתו השתתפו גם העירייה ונדבנים נוצריים.

בסגד נהגו לארח כמרים בבתי הכנסת ורבנים נשאו דרשות בכנסיות.

ראשון הרבנים בסגד היה הרב יחיאל (1790-1789), אחריו כיהנו הרב הירש באק (BAK, 1843- 1790) והרב דניאל פיליץ, שהתמנה ב-1843 והודח ב-1847 בגלל תמיכתו בתיקונים בהלכה. הרב ליאופולד לף (LOEW, 1875-1850) היה אחד המנהיגים הבולטים ביהדות הונגריה בתקופתו, היה הראשון שדרש בבית הכנסת בשפה ההונגרית, לחם להבטחת זכויות אזרח מלאות ליהודי הונגריה, עסק בחקר ההסטוריה של יהודי הונגריה ובחקר הארכיאולוגיה התלמודית וערך את הרבעון "בן חננייה" בגרמנית. במלחמת השחרור ההונגרית (1848) התמנה הרב לף לרב הצבאי של המתקוממים והלהיב את החיילים היהודים להלחם למען המטרות ההונגריות. את מקומו על כס הרבנות ירש בנו - הרב ד"ר עמנואל לף (1944-1878). בית הכנסת הגדול הוקם ביזמתו והוא תכנן את הויטראז'ים ואת העיטורים שבפנים בית הכנסת. הרב עמנואל לף נודע כבלשן בעברית ובארמית, היה בין עורכי המילון ללשון התנ"ך של גנזיוס (GENESIUS), והיה בקי גם במדעים אחרים. ב-1919, בעת ה"טרור הלבן" (פרעות ביהודים שערכו גורמים ימניים בשנים 1921-1919, לאחר כשלון ההפיכה הקומינסטית) העלילו עליו שביזה את המושל הורטי. הרב נעצר ושוחרר כעבור כשנה בלחץ אנשי
רוח באירופה. ב-1927 נבחר הרב לף לנציג הקהילות הנאולוגיות בבית העליון של הפרלאמנט ההונגרי.

בית ספר יסודי יהודי לבנים בן ארבע כיתות נוסד בסגד עוד ב-1820. בית הספר פעל בפקוח ועדה בראשות הרב ל' לף. בגלל פעילותו במרד ההונגרי ב-1848 הודח הרב מניהול בית הספר ובמקומו מונה מנהל נוצרי. ב-1851 נפתחו ארבע כיתות לבנות ומ-1860 השתתפה גם העירייה באחזקת בית הספר. בשנת הלימודים 1903-1902 למדו בבית הספר 574 תלמידים אך ב-1917-1916 ירד מספרם ל-483.

ב-1926 התמנה לרב ינו פרנקל. הוא היה ציוני וחינך את הנוער לציונות, הקים עבורם ספרייה והוציא לאור ירחון לנוער בשם "ספרייה לנוער יהודי" (ZSIDO IFJUSAGI KOENYVTAR).

ב-1840 חיו במקום 681 יהודים, ב-1880 - 3,618, ב-1900 - 5,863 וב-1920 הייתה הקהילה בשיא גודלה - 6,958 נפש. בין שתי מלחמות העולם ירד מספר היהודים בעיר בגלל המרת הדת ובגלל עלייה בתמותה וירידה בילודה, וב-1930 הגיע ל-5,560 נפש בלבד.

סוחרים יהודים באו לסגד ,בעיקר בימי הירידים, גם לפני שהתיישבו יהודים במקום. אגודת הסוחרים בעיר התנגדה לכך ונציגי העיר ניהלו מאבק עם הגורמים הממלכתיים בנסותם לדחוק את רגלי הסוחרים היהודים. גם לאחר שכבר הותר להם להתיישב בעיר, התושבים הקשו עליהם לקנות בתים. ב-1788 נרכש לראשונה בית על-ידי יהודי. ב-1799 נרשמו בעיר שני צורפי זהב, שני חייטים וחוכר מבשלת יין שרף יהודים. ב-1844 כבר היו 24 בעלי בתים יהודים בסגד. אחר כך היו רוב יהודי העיר סוחרים ורוכלים. ב-1859 הותר ליהודים לרכוש בתים וקרקעות ועד סוף המאה ה-19 השתלבו בכל תחומי הכלכלה של העיר. רוב הסוחרים היהודים סחרו בעצים, בדגנים ובטכסטיל ומוצריו והיו ביניהם יותר משבעים חנוונים. בקרב יהודי העיר היו גם רואי חשבון ופקידים רבים, חוכרי משקים חקלאיים, קבלנים ואחרים. בבעלות יהודים היו חמש אחוזות גדולות, טחנות קמח, מפעל למשקאות חריפים, בתי חרושת לחבלים, לעיבוד עורות ולייצור לבני-בניין ורוב המרפדיות. כן היו בקהילה בעלי מקצועות חופשיים, שופטים וראשי אגודים מקצועיות.

יהודי סגד תרמו לקופות צדקה לנזקקים גם במקומות רחוקים כמו בארץ ישראל, בלגראד, גראץ, רוסיה, קונסטאנטינופול, וינה ופרס. כמו כן תרמה קהילת סגד לחקר הספרות העברית ול"קרן היסוד".

יחסי שכנות טובה ושיתוף-פעולה, ששררו בין הקהילה לבין פרנסי העיר ותושביה במשך עשרות שנים, התערערו במידת מה בעקבות המשטר הקומוניסטי שקם בהונגריה ב-1919 (רוב מנהיגיו היו יהודים או אישים ממוצא יהודי). מקורו של ה"טרור הלבן" בסגד, אך הפורעים פסחו על יהודי העיר, כי רבים מהם תמכו בממשלה הימנית. מספר התלמידים היהודים באוניברסיטה של העיר אף גדל מעבר למותר לפי חוקי הנומרוס קלאוזוס (NUMERUS CLAUSUS).

ב-1928 התארגן במקום סניף של אגודת הצופים היהודיים בהונגריה. הפעילות הציונית החלה בעיר ב-1932 עם פתיחת סניפים של הארגון הציוני הארצי, של "ויצ"ו", של "החלוץ" ושל "ברסיה" (BARISSIA). ב-1933, שנה בה עלו הנאצים לשלטון בגרמניה, התדרדרו היחסים בין יהודים לנוצרים בסגד וסטודנטים נוצרים ערכו הפגנות נגד חבריהם היהודים.

ב-1941 חיו בסגד 4,161 יהודים.


תקופת השואה

מצב היהודים החמיר ב-1938 עם חקיקת "החוקים היהודיים" ברוח חוקי נירנברג הגזעניים של גרמניה הנאצית, שהונגריה הייתה בת-בריתה. השלטונות סרבו לחדש רשיונות לסוחרים יהודים, אך יחס התושבים אל הקהילה היה עדיין תקין.

ב-1939, סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה, הובאו לעיר עובדי כפייה יהודים מרחבי הונגריה וגברים יהודים מסגד גוייסו לגדודי עבודה של הצבא ההונגרי. ב-1943 הועמדו רוב עובדי הכפייה לרשות הגרמנים וכ-10,000 איש הועברו למכרות בבור (BOR) שביוגוסלאוויה. רבים מהיהודים הצליחו להימלט לפני שנמסרו לידי הגרמנים בבור ורבים אחרים ברחו אחר-כך בסיוע הפרטיזנים.

ב-19 במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. בחודש מאי אותה שנה הוקם גיטו ליהודי סגד בשטח שהיה דירי-חזירים. בעקבות התערבות החשמן הקתולי, אנדרה האמוואש (ENDRE HAMVAS), הועתק הגיטו לרחובות שבסביבת בתי הכנסת. ראשי הקהילה הורשו לנהל את חיי הגיטו והקימו לשם כך גם משטרה יהודית.

באמצע חודש יוני הועברו יושבי הגיטו לבית חרושת ללבני-בניין, לשם הובאו גם יהודי הודמזוואשארהלי (HODMEZOEVASARHELY), מאקו (MAKO), סנטש (SZENTES), צ'ונגראד, קישקורוש (KISKOEROES), קישטלק (KISTELEK) וקישקונהאלאש (KISKUNHALAS). במחנה הייתה צפיפות גדולה, לא היו מתקנים סניטאריים ומזון היה בצמצום. שוטרים הונגרים, בעזרת מיילדות, חפשו דברי ערך בגופן של נשים. החשמן האמוואש הוקיע את היחס האכזרי כלפי היהודים ופנה לראשי המדינה ולראשי הכנסיה.

ב-20 ביוני נתקבלה מבודאפשט רשימה של 3,000 יהודים שעל פי הסכם עם המנהיגות הציונית יש להעבירם למקום מבטחים. מפקד המחנה צמצם את הרשימה ל-2,400 יהודים.

ב-24 ביוני יצאו שתי רכבות למחנה ההשמדה אושוויץ, שבפולין. הרב עמנואל לף, בן 90 שנה, הורד מהרכבת בבודפאשט, אושפז ונפטר אחרי זמן קצר. ב-26 ביוני יצאו מסגד שתי רכבות נוספות. אחת מהן, של "המיוחסים" הייתה אמורה להתחבר עם רכבת אחרת של "מיוחסים" מקצ'קמט (KECSKEMET), והרכבת השנייה נועדה לאושוויץ. רכבת המיוחסים מקצ'קמט נשלחה בטעות לאושוויץ, על כן שולחו שתי הרכבות מסגד לשטראסהוף (STRASSHOF) שבאוסטריה. משם פוזרו היהודים ביישובים שונים באוסטריה, הועסקו בעבודות כפייה, אך רובם ניצלו. לקראת סוף המלחמה, באפריל 1945, הועברו היהודים מאוסטריה לטרזין (THERESIENSTADT) ושם שוחררו במאי אותה שנה.

כ-3,000 מיהודי סגד נרצחו באושוויץ.


סגד שוחררה בידי הצבא האדום באוקטובר 1944 והחלו לחזור לעיר יהודים שהסתתרו ועובדי כפייה שנמלטו מיחידותיהם. יהודים אלה ועובדי כפייה שנותרו בסגד והשתחררו שם, חידשו את החיים היהודיים בעיר. כבר ב-25 בנובמבר נבחרה הנהגת הקהילה ובראשה ד"ר רוברט פאפ (PAP), מי שכיהן בתפקיד גם לפני המלחמה.

בתום המלחמה, ביולי 1945, חזרו כ-750 ניצולים בני סגד מטרזין. לקהילה הצטרפו גם יהודים מיישובים קטנים בסביבה. הרב ינו פרנקל חזר לכהן כרב של סגד. בית הספר היהודי נפתח כבר בספטמבר 1945 ובו 44 תלמידים. בסיוע הג'וינט (JOINT - ועד סיוע מאוחד של יהודי אמריקה) שופצו בית הכנסת, בנייני הקהילה, מעון הזקנים ובית היתומים, בו נקלטו 400 ילדים יהודים שהוריהם נספו בשואה. ב-1946 נטמנו בבית העלמין שני ארונות לזכר יהודי סגד שנרצחו במחנות. ארון אחד הכיל סבון, שנאמר עליו שהוכן בידי הגרמנים משומן גופות היהודים, ובארון השני הונחו שרידי גווילי ספר תורה. בדצמבר 1947 הובאו לקבר ישראל 99 גופות יהודים ילידי סגד והסביבה, שנרצחו ב-15 באפריל 1945 ברוזנאו (ROSENAU), בסנט-פייט (ST. VEIT) ובליליאנפלד (LILIENFELD). ב-1948 הוקם גלעד בפרוזדור בית הכנסת הגדול ועליו נחרתו 1,640 שמות יהודי סגד שנספו.

ב-1949 עלה הרב פרנקל לישראל ובמקומו התמנה לרב ד"ר יוסף שינדלר (SCHINDLER). אחרי פטירתו כיהן הרב טאמאש ראיי (RAJ).

ב-1950 הולאמו כל בנייני הקהילה, מלבד בתי הכנסת. ב-1958 התגוררו כאלף יהודים בסגד ובשנות השבעים ירד מספרם לכ-750.

בסוף שנות השמונים שופץ בית הכנסת הגדול.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
אישיות
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
פיליפ וודיאנר

Philip Wodianer (also known as Feivish Ehrepitz), (? - 1820), community leader, born in Veprovac, Hungary (then part of the Austrian Empire, now Kruščić in Serbia).

He was a son of Samuel Woidzislaw, who came to Hungary from Moravia. Philip moved to Szeged, Hungary, around 1780. He became assistant judge and later judge and eventually served as the president of the Jewish community in Szeged from 1793 to 1809. Wodianer donated the community a plot on which its first synagogue was errected later on, and contributed 10,000 guden to its buildimg costs.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

הונגריה

ציוני דרך בתולדות יהודי הונגריה

1251 | ארץ הגר

במחצית השנייה של המאה ה-11 נדדו כמה יהודים מאזורי מורביה ובוהמיה, הלוא היא צ'כיה של היום, והתיישבו באזור פאנוניה, היום הונגריה. מסמכים מהתקופה מעידים כי הכנסייה המקומית הוציאה צווים שאסרו על נישואים בין נוצרים ליהודים וכן על העסקת יהודים בפסטיבלים ובירידים.
הלך הרוח השתנה בשנת 1251 כשהמלך ההונגרי בֶּלה הרביעי פירסם כתב זכויות שהסדיר את יחסי המסחר בין יהודים לנוצרים והגן על היהודים מפני התנכלויות מצד נוצרים. המהלך המלכותי הביא לכך שיהודים מכל רחבי אירופה החלו להגר להונגריה, "ארץ הגר", כפי שכונתה בכתבים רבניים בימי הביניים.
ברם, לא הכול היה מושלם בממלכת הגולאש והבלינצ'ס. בתקופתו של המלך לאיוש התחזקה השפעתה של הכנסייה, שלא ראתה בעין יפה את הזכויות שהוענקו ליהודים, ובשנת 1360 גזר המלך על גירושם מממלכתו. ארבע שנים מאוחר יותר בוטלה הגזירה מסיבות כלכליות, אך רבים מהמגורשים לא שבו.

1526 | שלוש מדינות לעם אחד

במאות ה-16 וה-17 נאבקו ההונגרים, הטורקים והקיסרים לבית הבסבורג על פיסת הנדל"ן ההונגרית הנחשקת. תושבי הונגריה – והיהודים בכללם – עברו מיד ליד ומריבון לריבון משל היו סחורה פגומה ביריד השנתי.
ראשית הסיפור בקרב מוהאץ', שהתחולל בשנת 1526 – והסתיים בתבוסה הרת גורל של ההונגרים לטורקים. לאחר מכן נחלקה הונגריה לשלושה אזורים: החלק הדרום-מזרחי נפל תחת שלטון טורקי, החלק הצפון-מערבי תחת שלטונו של בית הבסבורג, ואילו באזור המזרחי – הלוא הוא אזור טרנסילבניה, שנותר תחת ריבונות טורקית (אך לא תחת שלטון טורקי) – נוסדה נסיכות עצמאית.
היהודים שחיו תחת השלטון הטורקי זכו לחופש יחסי. הקהילה המשמעותית ביותר באזור זה התגוררה בעיר בודה (שהיתה לימים לחלק מבודפשט). היתה זו קהילה ובה יהודים ממזרח וממערב גם יחד, ומפגש התרבויות העשיר את עולם התורה של יהודי בודה הודות לשילוב הפורה בין טכניקות הלימוד של חכמי ספרד ועקרונות הפלפול האשכנזיים.
גם מצבם הכלכלי של יהודי העיר, ששכנה על נתיב מסחר מרכזי, על גדות נהר הדנובה, היה משופר, והם סחרו בכל הבא ליד – מעורות ושטיחים ועד בקר ואלכוהול.
היהודים שחיו באזור המזרחי – כאמור, בריבונות טורקית אך לא תחת שלטון טורקי – נהנו מרווחה יחסית, בהשפעת הרפורמציה הנוצרית שהנהיגו הקלוויניסטים, שהיו סובלנים הרבה יותר מאבותיהם הקתולים.
מצבם של היהודים שחיו תחת בית הבסבורג, לעומת זאת, היה בכי רע. רבים מהם גורשו מערי המלך.

1781 | צו הסובלנות

היסטוריונים רבים מציינים את היום שבו העניק הקיסר יוזף השני את "צו הסובלנות" ליהודים כיום היסטורי שבו נפלו חומות הגטו, לפחות מטאפורית, ויהודים החלו להשתלב במרחב האירופי. הצו, שהוצא בשנת 1781, ביטל את הגבלות המגורים שהושתו על היהודים, העניק להם חופש תנועה ברחבי האימפריה ואיפשר להם להשתלב בחיי המסחר והכלכלה, ללמוד לימודים כלליים ולעסוק במקצועות חופשיים. לצד זאת, הצו אסר על פעולתם של בתי-כנסת, כמו גם על כתיבת יידיש ועברית בתעודות רשמיות. יהודים חסרי השכלה פורמלית לא הורשו להינשא עד גיל 25, כאמצעי לעידוד השכלה.
ואולם, חרף הפגיעה בחירות הדתית של יהודי הונגריה, יהודים רבים היגרו אליה, בעיקר מאזור גליציה (היום דרום פולין) ומורביה (היום צ'כיה). לימים תפוצל הקהילה היהודית בהונגריה לשני זרמים מנוגדים: היהודים שהגיעו ממורביה נטו אחר רעיונות הקדמה ואימצו את ערכי ההשכלה, וכעבור 100 שנה צמח מקרבם בנימין זאב הרצל, כמו גם הוגים ואינטלקטואלים אחרים, שרבים מהם השפיעו מאוד על התרבות האירופית.
היהודים שהגיעו מאזור גליציה, לעומת זאת, דבקו ביהדותם המסורתית, וייסדו לימים את חצרות החסידים סאטמר, מונקאץ' ועוד.

1848 | אמן-סיפציה

ההיסטוריה של הנאורות ויחסה ליהודים מורכבים והפכפכים. מצד אחד, הדוגלים בערכי השוויון, שהם לב לבה של תנועת הנאורות, לא יכלו להוציא מן הכלל את העם הנבחר, שמא יואשמו במוסר כפול. מצד שני, הסלידה האירופית העתיקה מן האפשרות לקבל את היהודי כשווה בין שווים הקשתה על האירופים לעשות זאת הלכה למעשה.
הונגריה לא היתה יוצאת דופן בעניין זה. בשנים 1815–1840 גדל מספרם של יהודי הונגריה בכ-80% הודות להגירה מואצת, שנבעה מהרפורמות שהנהיג יוזף השני ומהשפעותיו של "צו הסובלנות". על פניו, היהודים השתלבו בחברה ההונגרית וזכו ליחס שווה. אלא שהצידוקים לשנאת היהודים מצאו תמיד אוזניים קשובות.
דוגמה אחת מני רבות היתה דברים שאמר אחד מראשי התנועה הליברלית בבית התחתון בקשר לייצור אלכוהול, אחד העיסוקים המרכזיים של היהודים באותו עת: "אלה היושבים באזור שבו כל בית-מרזח נמצא בידי יהודים יודעים איזו סכנה הם מהווים לעם [...] כשהם מחזיקים בידם ללא הרף את הרעל הלבן".
ביטוי נוסף לאנטישמיות שאף "צו סובלנות" לא היה יכול לה ניתן ב-1848, במהלך מהפכת "אביב העמים": אף שהיהודים נטלו במהפכה חלק פעיל, האסיפה הלאומית הליברלית סירבה להעניק להם שוויון זכויות מלא. בעקבות ההחלטה, שעוררה כמובן אכזבה רבה, טענו יהודים רבים כי אין זו אלא הוכחה נוספת לכך שיש להגביר את ההשתלבות בחיים ההונגריים ולטשטש את הזהות היהודית הלאומית.
למרות האקלים העוין, בשנת 1860 ניצח מכבש הנאורות את הגזענות וכמעט כל ההגבלות נגד היהודים בוטלו. המהפך הושלם בשנת 1867, אז הוענק ליהודים שוויון זכויות מלא.

1868 | החוט המשולש

מה עושה אדם כשיום אחד אומרים לו שהוא שווה?
רעיונות ההשכלה והנאורות, שחלחלו לקהילות היהודיות בתוך זמן קצר יחסית, חוללו בהן שינויים עמוקים. בעידן הטרום-מודרני אמנם הייתה הקהילה הישות המשפטית, הפוליטית והחברתית שעיצבה את דמותו של היהודי, אך אחרי עידן האמנסיפציה נותרה לה סמכות דתית בלבד.
"צרת היהודים", כפי שכינה זאת אחד-העם, באה לידי ביטוי, באופן פרדוקסלי, דווקא בהצלחתם להשתלב במרחב האירופי, משום שכעת היה על הקהילה היהודית להכריע בשאלת השאלות: מה תהיה הזהות היהודית הייחודית כשאין גטו? כיצד יש לנהוג כשהחומות התרבותיות והממשיות כבר אינן חוצצות בין יהודים לגויים?
ב-1868 הונחו השאלות הללו לפתחו של הקונגרס היהודי שיזמה קהילת פשט (לימים חלק מבודפשט), אחת הקהילות הגדולות והחשובות בהונגריה. בקונגרס התעמתו שלושה זרמים עיקריים: הזרם האורתודוקסי, שדגל בשמרנות דתית, התבדלות וצמצום ברפורמות דתיות; זרם הניאולוגים (החדשנים), שקרא לקבל את התמורות החברתיות בנפש חפצה, להשתמש בשפה ההונגרית בדרשות ולפתוח את בתי-הכנסת לרוח השינוי המנשבת בעולם; וזרם "הסטטוס-קוו", שעימו נמנו הדוגלים בשימור המצב שטרם הפילוג.
במהלך הקונגרס גרפו הניאולוגים את רוב הקולות, ובכך ייצגו את שאיפתם של רוב יהודי הונגריה להשתלב במרחב הכללי. הזרמים האחרים סירבו לקבל את ההכרעה, והתארגנו בקהילות נפרדות. יהודי שנקלע ליישוב יהודי באותם ימים היה יכול להתפלל תפילת "שחרית" בבית-הכנסת הניאולוגי, "מנחה" בבית-הכנסת האורתודוקסי ו"ערבית" בבית-הכנסת הקרוב לזרם "הסטטוס-קוו".
קיטוב כה חריף בין חבריה של קהילה יהודית היה תופעה ייחודית להונגריה, ומומחים סבורים כי השסע העמוק הותיר בקהילה חותם עז, שלא נמחה עד לחורבנה במלחמת העולם השנייה.

1882 | פתרון דומה, סיבה מנוגדת

לפני שיהודי הונגרי ושמו בנימין זאב הרצל התחיל בכלל לחשוב על כתיבת הטיוטה לספרו "מדינת היהודים", הציע הונגרי אחר, ויקטור אישטוצי, חבר פרלמנט ממשפחת אצולה, לייסד ליהודים מדינה משלהם. בניגוד להרצל, שהגה את רעיון המדינה היהודית מתוך דאגה לעמו, אישטוצי יזם את הרעיון בגלל חששו מהיהודים. במילים אחרות, שניהם הגו את רעיון המדינה היהודית מאותה סיבה: אנטישמיות.
אישטוצי טען כי היהדות אינה רק עדה דתית, אלא כת חברתית שאחדות הדם, המסורת הקדומה, האינטרסים המשותפים והדת עושים אותה ליחידה מהודקת וסגורה. לדידו, היהודים לא היו אלא טפילים מתוחכמים הזוממים להשתלט על הונגריה, והחלוקה הפנימית בין ניאולוגים לאורתודוקסים, לדוגמה, לא היתה אלא פרי תכנון נכלולי: תפקידם של האורתודוקסים הוא לשמר את היהדות ואת אורחות חייה הדתיים, ואילו תפקידם של הניאולוגים הוא לחדור בעורמה אל השורות הקדמיות של הפוליטיקה ההונגרית.
דבריו של אישטוצי נפלו על אוזניים קשובות והניחו את התשתית ליחס דו-ערכי שאיפיין את גורלה של יהדות הונגריה בכלל: מחד גיסא, ביטויים אנטישמיים הולכים וגוברים שהגיעו לשיאם בפרשת "הנערה מטיסא-איסלאר", עלילת דת מפורסמת שהתרחשה ב-1882, ובמסגרתה הואשמו שמש בית-כנסת ושוחט יהודי ברצח נערה (שממנו זוכו לבסוף בשתי ערכאות); מאידך גיסא, עלייה מואצת במספר היהודים שעברו לערים והשתלבו במרקם החיים הכללי. הלקח היה חד-משמעי: החברה ההונגרית אינה מוכנה לקבל את היהודים כמות שהם. כדי להשתלב בה עליהם לבטל את ייחודם החברתי והדתי ולהסתגל לדרכיה ומנהגיה של החברה הלא-יהודית.

1886 | האינטרנציונל היהודי-הונגרי

אחת התגובות הנפוצות לאי קבלת היהודים בחברה ההונגרית הייתה תופעת ההתבוללות. אולם בהתאם לאמירתו המפורסמת של הפילוסוף הצרפתי סארטר כי "יהודי הוא מי שמכירים בו כיהודי" העובדה שנטמעו בהונגרים, לא ממש עזרה ליהודים. התפיסה הרווחת הייתה שהיהודי הוא גזע זר באירופה וגם אם מאוד ירצה, הוא אינו מסוגל להתאחד עם הגזעים הסלאביים . "היהדות היא נגע ממאיר בכל מקום", נכתב בירחון קתולי הונגרי מכובד באותם ימים, "והיא משחיתה את המידות בייחוד בעולם המסחר, מורידה את רמת המוסר והופכת את השחיתות לאופנה כללית".
אחד הפתרונות למלכוד שיהודי הונגריה נקלעו אליו נמצא באידיאולוגיה חדשה שהחלה להתפשט באירופה בסוף המאה ה-19: הסוציאליזם.
המחשבה הסוציאליסטית קבעה כי הגדרות לאומיות ודתיות הן המצאה קפיטליסטית שמטרתה לטשטש את פער המעמדות. היהודים, ששילמו מחיר כבד על שייכותם האתנית, הצטרפו לתנועה בהמוניהם.
אחד הסוציאליסטים המרכזיים בהונגריה היה בלה קון, שנולד בטרנסילבניה ב-1886. אביו היה יהודי מומר ואמו פרוטסטנטית. קון השתייך לחוג אמנים וסופרים יהודים ידועים, שעימם נמנו מבקר הספרות ג'רג' לוקאץ', הסופר לאיוש בירו ואחרים – כולם חסידי האידיאולוגיה הקומוניסטית ובעלי תפקידי מפתח ברפובליקה הסובייטית ההונגרית. ב-1919 התמנה קון לשר החוץ ברפובליקה הסובייטית-הונגרית ששלטה בהונגריה במשך תקופה קצרה לאחר מלחמת העולם הראשונה.





1903 | יש לך שקל?

אירוניה זה שדווקא חוזה הציונות, בנימין זאב הרצל, נולד בארץ שבה הרוב היהודי התנגד בתוקף לרעיון הציוני.
ואכן, רוב יהודי הונגריה התנגדו בתוקף לרעיון הציוני. הקהילה האורתודוקסית ראתה בציונות משיחיות שקר שעלולה להביא לדחיקת הקץ, ואילו הקהילה הניאולוגית דגלה בהתבוללות והגדירה את חבריה כ"הונגרים בני דת משה", קרי, יהודים שבחזם פועם לב הונגרי פטריוטי. יש מן האירוניה אפוא בעובדה שדווקא הציוני החשוב ביותר, בנימין זאב הרצל, נולד בארץ שרוב היהודים בה דחו את האידיאולוגיה הציונית מכל וכול.
ובכל זאת, בקונגרס הציוני הראשון השתתפו שבעה יהודים שהגיעו מהונגריה לבאזל כנציגים מטעם עצמם. הבולטים שבהם היו יאנוש רונאי, שהקים בשנת 1897 את האגודה הציונית הראשונה בהונגריה, ושמואל בטלהיים, שייסד עם רונאי את ההסתדרות הציונית בהונגריה בשנת 1903.
עם השנים התחזקה התנועה הציונית בהונגריה. עדות לכך אפשר למצוא במספרם של קוני השקל הארצישראלי, שעלה מ-500 ל-1,200 איש (השקל היה דמי חבר שנתיים שנגבו עבור ההסתדרות הציונית והקנו זכות לבחור ולהיבחר לקונגרסים הציוניים). "השאור שבעיסה", כהגדרתו של ד"ר חיים ויסברודף, אחד מחברי התנועה, היה ייסוד המכבייה ב-1903. מטרתם של מייסדי המכבייה היתה להקנות לחברי התנועה הציונית ערכי תרבות יהודיים וציוניים ולעורר בציבור היהודי תודעה יהודית, כבוד עצמי וגאווה לאומית. מסגרת פעולתם דמתה לזו של אגודות הסטודנטים והתאפיינה בסעודות משותפות, סמלים, סיסמאות וגם ניהול דו-קרב בשעת צורך.


1910 | "המפץ הגדול" של יהדות הונגריה

בסוף המאה ה-19, עידן שבו אתוס ההשכלה והמודרניזציה הגיעו לשיאם במערב אירופה ובמרכזה, התפוצצה לאטמוספירה ההונגרית אנרגיה אדירה של אינטלקט, יכולת וכישרון שהיתה אצורה במשך מאות שנים בבתי-המדרש ובישיבות.
היהודים ההונגרים רשמו הישגים כבירים בכל התחומים: מהממציאים הדגולים לאזלו בירו ודוד גסטטנר, דרך המתמטיקאים המחוננים מאנו בק ומיקלוש שווייצר, ועד זוכי פרסי נובל לכימיה ג'יאורגי אולה ומיכלי פולני.
במיוחד בלטו היהודים בעולם העיתונות. עם אנשי התקשורת המשפיעים ביותר בהונגריה ניתן היה למנות את הסאטיריקן ואיש הפיליטונים הצולפניים אדולף אגאי, אשר שימש כעורך של המגזין הסאטירי הפופולרי בורשסם יאנקו, ואת המו"ל שנדור בראון, שהמציא פורמטים חדשים וצבעוניים של הדפסה, ובהם היומון "אֶז אֶשט" – שלושתם יהודים. שורשים יהודיים יש גם ל"היכלי העיתונות" המפורסמים של בודפשט, שריכזו לראשונה את כל העבודה העיתונאית – כתיבה, עריכה, הגהה, הדפסה, שיווק והפצה – תחת קורת גג אחת.
גם בשדה הרוח והספרות היתה ליהודים בהונגריה הצלחה רבה. אחד מהם היה המשורר יוסף קיש, למשל, שייסד את "א-הֶט", כתב-עת ששימש בית למשוררים וסופרים יהודים, ובכללם אמן הסיפור הקצר טומאש קובור. עם דעיכתו של "א-הט" ב-1910 תפס את מקומו כתב-העת הספרותי החשוב "ניגט", שבו כתבו חלוץ הפרוזה ההונגרית שנדור ברודי והנובליסט והמחזאי דז'ו סומורי.
יהודים הונגרים ויהודים ממוצא הונגרי תרמו תרומה מכרעת גם לתיאטרון ולקולנוע (ובהם למשל השחקן ברנרד שוורץ, הלוא הוא טוני קרטיס, יליד ניו יורק שהוריו היו ילידי הונגריה, ובמאי הסרט "קזבלנקה" נמו קרטש, ששינה את שמו למייקל קורטיז כשהיגר לאמריקה). אפילו בתחום הספורט, שנחשב "לא יהודי" במובהק, בלטו יהודים: כמעט 33% מהמדליות האולימפיות של הונגריה הוענקו לספורטאים בני דת משה.


1920 | חוקי היהודים

לאחר מלחמת העולם הראשונה איבדה הונגריה שני שלישים משטחה. בן לילה מצאו עצמם יהודים הונגרים רבים תחת ריבונותן של מדינות חדשות: רומניה, יוגוסלביה, אוסטריה ועוד.
במהלך מלחמת העולם (1914–1917) נפלו כ-10,000 חיילים יהודים הונגרים בשדות הקטל, אך הפטריוטיות שהפגינו לא עצרה את הרוח האנטישמית שנשבה ברחוב ההונגרי והתגברה עוד יותר לנוכח הפליטים היהודים הרבים שנהרו מגליציה וביקשו למצוא מחסה במרחב ההונגרי.
כמו מדינות רבות באירופה שניסו לגבש זהות לאומית בין שתי מלחמות העולם, גם הונגריה ניסתה לכונן משטר קומוניסטי, אלא שזה החזיק מעמד 133 ימים בלבד. אחריו עלה לשלטון מיקלוש הורטי, גיבור מלחמה לאומי ושמרן עם נטיות אנטישמיות. דיכוי המשטר הקומוניסטי לווה בפרעות ביהודים "הקוסמופוליטים", שבמהלכן רצחו כנופיות "הטרור הלבן" הפשיסטיות כ-3,000 יהודים.
במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 רווחה בהונגריה "אנטישמיות רכה": מצד אחד, תקנות מפלות כמו מכסות ליהודים באוניברסיטאות, שעמדו על 5% בלבד, ומנגד – מתן ייצוג מסוים ליהודים בפרלמנט ההונגרי.
בסוף שנות ה-30 היו יהודי הונגריה, כ-450 אלף במספר, תחת מתקפה אנטי-יהודית. המדרון היה חלקלק: בשנת 1938 חוקק בפרלמנט "חוק היהודים הראשון", שהגביל את חופש העיסוק שלהם בתחומים רבים והרחיב את ההגדרה "יהודי" גם למי שהמיר את דתו אחרי 1919. לאחר כשנה חוקק הפרלמנט ההונגרי את "חוק היהודים השני", שהרחיב את ההגדרה "יהודי" עוד יותר וכלל 100 אלף איש נוספים שהמירו את דתם לפני 1919, וכן את ילדיהם.
המהלכים הללו היו התשתית הברברית-חוקתית להשמדת יהדות הונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה.



1944 | סחורה תחת דם

קהילת יהודי הונגריה זכתה בכבוד המפוקפק להימנות עם הקהילות המעטות שמכונת ההשמדה הנאצית השאירה לסיום המלחמה. אבל כשזה כבר התרחש, החיסול היה קטלני, שיטתי ומהיר, אפילו יחסית לנאצים.
בניגוד ליהודי פולין, שרבים מהם האמינו לשקרים של מכונת התעמולה הנאצית, הטענה הרווחת בקרב החוקרים היא כי יהודי הונגריה היו מודעים למעלליה הנוראיים של המכונה הנאצית, אך עד לרגע האחרון לא האמינו כי ברבריות כזו אכן תתרחש בארץ תרבותית כמו הונגריה.
כאשר כבשו הנאצים את הונגריה, במרץ 1944, חיו בה כ-750 אלף יהודים, כ-300 אלף מהם פליטים ועקורים ממזרח. במשך חודשיים רוכזו כחצי מיליון יהודים ענודי טלאי צהוב בגטאות שהקימו הנאצים בכל ערי הונגריה, ובמאי 1944 הם החלו להישלח בהמוניהם לאושוויץ. ההערכה היא כי בתוך כמה שבועות נרצחו כך כ-450 אלף מיהודי הונגריה.
באוקטובר 1944 הדיחו הנאצים את עוצר הונגריה הורטי ומינו לתפקיד ראש הממשלה את הפשיסט האנטישמי פרנץ סלשי, ראש מפלגת צלב-החץ. עם עלייתו של סלשי לא הגנו עוד השלטונות על יהודי בודפשט. המוות השתולל ברחובות בודפשט, והדנובה נצבע בדמם של זקנים, נשים וטף אשר נורו בגבם והושלכו לנהר.
אחד האירועים מעוררי המחלוקת ביותר שנקשרו לשואת יהודי הונגריה נוגע לישראל קסטנר, סגן נשיא ההסתדרות הציונית במדינה וממקימי "ועדת העזרה וההצלה בבודפשט". קסטנר הציל כ-1,700 יהודים הודות לעסקה שחתם עם אדולף אייכמן, ואת תוכנה של העסקה ניתן לתמצת בשלוש מילים נוראות: "סחורה תחת דם".
בשנות ה-50 התפוצצה בישראל "פרשת קסטנר" אחרי שהאחרון הואשם על-ידי שופט המחוזי בנימין הלוי ש"מכר את נשמתו לשטן". כעבור שלוש שנים טיהר בית-המשפט העליון את שמו, אך קסטנר עצמו לא זכה לחזות בכך: כמה חודשים קודם לכן, ב-4 במרץ 1957, נרצח על-ידי שלושה מתנקשים יהודים בתל-אביב.



2001 | מהקמת מדינת ישראל עד ימינו

לאחר השואה נותרו בהונגריה כ-145 אלף יהודים. בשנים הללו פעלה התנועה הציונית במלוא כוחה, ורבים מיהודי הונגריה עלו לישראל. עם הבולטים שבהם נמנו העיתונאי ולימים השר טומי לפיד, הסטיריקן אפרים קישון ונגיד בנק ישראל משה זנבר. היהודים שנותרו בהונגריה הפנו עורף למסורת היהודית, אם בגלל טראומת השואה ואם בשל השפעתה של הממשלה האתיאיסטית בהונגריה.
בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 שלטה בהונגריה המפלגה הקומוניסטית. מוסדות חינוך יהודיים נסגרו, וכל פעילות ציונית נאסרה. יהודים שהיו בעלי נטייה קומוניסטית מובהקת התברגו בתפקידי מפתח במפלגה. אחד מהם היה הדיקטטור מתיאש ראקושי, שהנהיג את המדינה בשנים 1945–1956.
בתקופה הקומוניסטית היתה הקהילה היהודית בבודפשט תחת סמכותה של המחלקה לענייני דת במשרד הפנים ההונגרי. מאז 1968 פעל בכל אחד מ-18 המחוזות של העיר לפחות בית-כנסת אחד. זה שברחוב דוהאני נחשב לבית-הכנסת הגדול באירופה. התפוררותו של המשטר הקומוניסטי והרפורמה הדמוקרטית בהונגריה עוררו מחדש את הקהילה היהודית: כ-20 בתי-כנסת נפתחו, כמו גם מוסדות קהילתיים וחברתיים. אלא שהאנטישמיות בהונגריה לא שככה, ואף הגיעה לשיא חדש בבחירות 2010, כשמפלגת יוביק הלאומנית (Jobbik) קיבלה כ-16.5% מהקולות. בין האירועים האנטישמיים שנרשמו היו השלכת גופת חזיר על פסלו של חסיד אומות העולם ראול ולנברג וקריאת כיכר על שם אלברט ואס, שהואשם ברצח נשים יהודיות בטרנסילבניה.
בראשית המאה ה-21 מנתה הקהילה היהודית בבודפשט כ-80 אלף איש – הקהילה היהודית הגדולה ביותר במרכז אירופה, אשר הפעילה 23 בתי-כנסת ובתי-תפילה, שתי מכללות, שלושה בתי-ספר יסודיים, שלושה גני ילדים, בית-חולים, שני מוסדות סיעודיים וכמה בתי-עלמין.

סגד
סגד SZEGED

(שם קודם SZEGEDIN)

עיר במחוז צ'ונגראד (CSONGRAD), דרום הונגריה.


סגד שוכנת סמוך לגבולות הונגריה, רומניה ויוגוסלאוויה, על הנהר טיסה (TISZA), ממערב לשפך הנהר מארוש (MAROS) לטיסה. העיר הייתה עיר מלכותית חופשית (אינה כפופה לשלטון האזורי). ב-1879 נהרסה בחלקה, כשעלו מי הטיסה על גדותיהם, אך נשתמרו מגדל רומנסקי מהמאה ה-13, מנזר פרנציסקני וכמה כנסיות. במקום הבתים הרבים שנהרסו נבנו מבנים מודרניים. בעיר שתי אוניברסיטות, ספרייה ובה יותר מ-150,000 כרכים ואוסף אטנוגרפי, ותחנת ניסוי לחקלאות. סגד היא צומת כבישים ורכבות, עיר נמל של שייט-נהר ומרכז מסחר ותעשייה. הפאפריקה והסלמי של סגד ידועים גם מעבר לגבולות המדינה. אחרי נפילת הממשלה הקומוניסטית שקמה בהונגריה במארס 1919, הקים האדמירל מיקלוש הורטי (HORTHY) את ממשלתו הימנית ב-1920 בסגד.

כעיר מלכותית חופשית, הייתה לסגד הזכות לאסור על יהודים להתיישב בתחומה, על כן נוסדה שם קהילה יהודית מאוחר יחסית לקהילות אחרות בהונגריה. אחרי שהיהודי הראשון נתקבל בעיר ב-1781, גדל היישוב היהודי במהירות וכבר ב-1791 הותקנו תקנות הקהילה הראשונות. ב-1825 נקבע שבראש הקהילה תעמוד מועצה נבחרת בת 31 חברים. בישיבות המועצה נהג לשבת נציג העירייה, הוא השתתף בדיונים וקיבל את שכרו מקופת הקהילה. ב-1857 חוברו תקנות הקהילה בידי נוצרי. ב-1867 הופסקה השתתפות נציג העירייה בישיבות המועצה והקהילה התחייבה להציג בפומבי את החלטותיה ולשתף פעולה עם שלטונות המס. בתמורה נתבקשה העירייה לא להעניק רשיונות ישיבה ליהודים חדשים בלי הסכמת המועצה, והקהילה התחייבה לגרש מן העיר יהודים בלי רשיון ישיבה.

"חברה קדישא" נוסדה ב-1787. בית העלמין העתיק, ששכן בתוך העיר, חוסל ב-1868 וכל הקברים הועתקו משם לבית העלמין החדש, שקודש מחוץ לעיר. בית החולים שהקימה "חברה קדישא" ב-1856 נהרס בשטפון הגדול ב-1879.

בעקבות הקונגרס הכלל ארצי של יהודי הונגריה (1869-1868), הוכרה קהילת סגד כקהילה נאולוגית (חייבה שנויים במנהגי הדת, ברוח הקונגרס). אל קהילת סגד סופחו יהודי קישטלק (KISTELEK) ויהודי עיירות הנפה שלאורך הטיסה. ב-1898 נהייתה סגד למרכז הקהילות הנאולוגיות וב-1930 נספחו אליה יהודים מששה ישובים נוספים.

מוסדות הקהילה היו: "אגודת נשים", "אגודת צעירות", "חברת סנדקאות", "חברת עניי עירנו", "הכנסת כלה", "תומכי עניים", וחברה לטיפול בחולים ולקבורה (מעין קופת חולים). מוסדות אלו תמכו גם בתושבים נוצריים ובמלחמת העולם הראשונה הקהילה אף העניקה מחסה לילדים פליטים מגרמניה.

בית הכנסת הראשון נחנך בעיר ב-1803. הוא נהרס ב-1839 ובית כנסת חדש הוקם ב-1843 ונחנך על-ידי הרב הנאולוגי הראשי של פאשט. תוך זמן קצר היה גם בית כנסת זה קטן מלהכיל את המתפללים והיה צורך בבניית בית כנסת נוסף. בית הכנסת הגדול של סגד, אחד היפים ביותר בהונגריה ובאירופה כולה, נחנך ב-1903, ובמימון הקמתו השתתפו גם העירייה ונדבנים נוצריים.

בסגד נהגו לארח כמרים בבתי הכנסת ורבנים נשאו דרשות בכנסיות.

ראשון הרבנים בסגד היה הרב יחיאל (1790-1789), אחריו כיהנו הרב הירש באק (BAK, 1843- 1790) והרב דניאל פיליץ, שהתמנה ב-1843 והודח ב-1847 בגלל תמיכתו בתיקונים בהלכה. הרב ליאופולד לף (LOEW, 1875-1850) היה אחד המנהיגים הבולטים ביהדות הונגריה בתקופתו, היה הראשון שדרש בבית הכנסת בשפה ההונגרית, לחם להבטחת זכויות אזרח מלאות ליהודי הונגריה, עסק בחקר ההסטוריה של יהודי הונגריה ובחקר הארכיאולוגיה התלמודית וערך את הרבעון "בן חננייה" בגרמנית. במלחמת השחרור ההונגרית (1848) התמנה הרב לף לרב הצבאי של המתקוממים והלהיב את החיילים היהודים להלחם למען המטרות ההונגריות. את מקומו על כס הרבנות ירש בנו - הרב ד"ר עמנואל לף (1944-1878). בית הכנסת הגדול הוקם ביזמתו והוא תכנן את הויטראז'ים ואת העיטורים שבפנים בית הכנסת. הרב עמנואל לף נודע כבלשן בעברית ובארמית, היה בין עורכי המילון ללשון התנ"ך של גנזיוס (GENESIUS), והיה בקי גם במדעים אחרים. ב-1919, בעת ה"טרור הלבן" (פרעות ביהודים שערכו גורמים ימניים בשנים 1921-1919, לאחר כשלון ההפיכה הקומינסטית) העלילו עליו שביזה את המושל הורטי. הרב נעצר ושוחרר כעבור כשנה בלחץ אנשי
רוח באירופה. ב-1927 נבחר הרב לף לנציג הקהילות הנאולוגיות בבית העליון של הפרלאמנט ההונגרי.

בית ספר יסודי יהודי לבנים בן ארבע כיתות נוסד בסגד עוד ב-1820. בית הספר פעל בפקוח ועדה בראשות הרב ל' לף. בגלל פעילותו במרד ההונגרי ב-1848 הודח הרב מניהול בית הספר ובמקומו מונה מנהל נוצרי. ב-1851 נפתחו ארבע כיתות לבנות ומ-1860 השתתפה גם העירייה באחזקת בית הספר. בשנת הלימודים 1903-1902 למדו בבית הספר 574 תלמידים אך ב-1917-1916 ירד מספרם ל-483.

ב-1926 התמנה לרב ינו פרנקל. הוא היה ציוני וחינך את הנוער לציונות, הקים עבורם ספרייה והוציא לאור ירחון לנוער בשם "ספרייה לנוער יהודי" (ZSIDO IFJUSAGI KOENYVTAR).

ב-1840 חיו במקום 681 יהודים, ב-1880 - 3,618, ב-1900 - 5,863 וב-1920 הייתה הקהילה בשיא גודלה - 6,958 נפש. בין שתי מלחמות העולם ירד מספר היהודים בעיר בגלל המרת הדת ובגלל עלייה בתמותה וירידה בילודה, וב-1930 הגיע ל-5,560 נפש בלבד.

סוחרים יהודים באו לסגד ,בעיקר בימי הירידים, גם לפני שהתיישבו יהודים במקום. אגודת הסוחרים בעיר התנגדה לכך ונציגי העיר ניהלו מאבק עם הגורמים הממלכתיים בנסותם לדחוק את רגלי הסוחרים היהודים. גם לאחר שכבר הותר להם להתיישב בעיר, התושבים הקשו עליהם לקנות בתים. ב-1788 נרכש לראשונה בית על-ידי יהודי. ב-1799 נרשמו בעיר שני צורפי זהב, שני חייטים וחוכר מבשלת יין שרף יהודים. ב-1844 כבר היו 24 בעלי בתים יהודים בסגד. אחר כך היו רוב יהודי העיר סוחרים ורוכלים. ב-1859 הותר ליהודים לרכוש בתים וקרקעות ועד סוף המאה ה-19 השתלבו בכל תחומי הכלכלה של העיר. רוב הסוחרים היהודים סחרו בעצים, בדגנים ובטכסטיל ומוצריו והיו ביניהם יותר משבעים חנוונים. בקרב יהודי העיר היו גם רואי חשבון ופקידים רבים, חוכרי משקים חקלאיים, קבלנים ואחרים. בבעלות יהודים היו חמש אחוזות גדולות, טחנות קמח, מפעל למשקאות חריפים, בתי חרושת לחבלים, לעיבוד עורות ולייצור לבני-בניין ורוב המרפדיות. כן היו בקהילה בעלי מקצועות חופשיים, שופטים וראשי אגודים מקצועיות.

יהודי סגד תרמו לקופות צדקה לנזקקים גם במקומות רחוקים כמו בארץ ישראל, בלגראד, גראץ, רוסיה, קונסטאנטינופול, וינה ופרס. כמו כן תרמה קהילת סגד לחקר הספרות העברית ול"קרן היסוד".

יחסי שכנות טובה ושיתוף-פעולה, ששררו בין הקהילה לבין פרנסי העיר ותושביה במשך עשרות שנים, התערערו במידת מה בעקבות המשטר הקומוניסטי שקם בהונגריה ב-1919 (רוב מנהיגיו היו יהודים או אישים ממוצא יהודי). מקורו של ה"טרור הלבן" בסגד, אך הפורעים פסחו על יהודי העיר, כי רבים מהם תמכו בממשלה הימנית. מספר התלמידים היהודים באוניברסיטה של העיר אף גדל מעבר למותר לפי חוקי הנומרוס קלאוזוס (NUMERUS CLAUSUS).

ב-1928 התארגן במקום סניף של אגודת הצופים היהודיים בהונגריה. הפעילות הציונית החלה בעיר ב-1932 עם פתיחת סניפים של הארגון הציוני הארצי, של "ויצ"ו", של "החלוץ" ושל "ברסיה" (BARISSIA). ב-1933, שנה בה עלו הנאצים לשלטון בגרמניה, התדרדרו היחסים בין יהודים לנוצרים בסגד וסטודנטים נוצרים ערכו הפגנות נגד חבריהם היהודים.

ב-1941 חיו בסגד 4,161 יהודים.


תקופת השואה

מצב היהודים החמיר ב-1938 עם חקיקת "החוקים היהודיים" ברוח חוקי נירנברג הגזעניים של גרמניה הנאצית, שהונגריה הייתה בת-בריתה. השלטונות סרבו לחדש רשיונות לסוחרים יהודים, אך יחס התושבים אל הקהילה היה עדיין תקין.

ב-1939, סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה, הובאו לעיר עובדי כפייה יהודים מרחבי הונגריה וגברים יהודים מסגד גוייסו לגדודי עבודה של הצבא ההונגרי. ב-1943 הועמדו רוב עובדי הכפייה לרשות הגרמנים וכ-10,000 איש הועברו למכרות בבור (BOR) שביוגוסלאוויה. רבים מהיהודים הצליחו להימלט לפני שנמסרו לידי הגרמנים בבור ורבים אחרים ברחו אחר-כך בסיוע הפרטיזנים.

ב-19 במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. בחודש מאי אותה שנה הוקם גיטו ליהודי סגד בשטח שהיה דירי-חזירים. בעקבות התערבות החשמן הקתולי, אנדרה האמוואש (ENDRE HAMVAS), הועתק הגיטו לרחובות שבסביבת בתי הכנסת. ראשי הקהילה הורשו לנהל את חיי הגיטו והקימו לשם כך גם משטרה יהודית.

באמצע חודש יוני הועברו יושבי הגיטו לבית חרושת ללבני-בניין, לשם הובאו גם יהודי הודמזוואשארהלי (HODMEZOEVASARHELY), מאקו (MAKO), סנטש (SZENTES), צ'ונגראד, קישקורוש (KISKOEROES), קישטלק (KISTELEK) וקישקונהאלאש (KISKUNHALAS). במחנה הייתה צפיפות גדולה, לא היו מתקנים סניטאריים ומזון היה בצמצום. שוטרים הונגרים, בעזרת מיילדות, חפשו דברי ערך בגופן של נשים. החשמן האמוואש הוקיע את היחס האכזרי כלפי היהודים ופנה לראשי המדינה ולראשי הכנסיה.

ב-20 ביוני נתקבלה מבודאפשט רשימה של 3,000 יהודים שעל פי הסכם עם המנהיגות הציונית יש להעבירם למקום מבטחים. מפקד המחנה צמצם את הרשימה ל-2,400 יהודים.

ב-24 ביוני יצאו שתי רכבות למחנה ההשמדה אושוויץ, שבפולין. הרב עמנואל לף, בן 90 שנה, הורד מהרכבת בבודפאשט, אושפז ונפטר אחרי זמן קצר. ב-26 ביוני יצאו מסגד שתי רכבות נוספות. אחת מהן, של "המיוחסים" הייתה אמורה להתחבר עם רכבת אחרת של "מיוחסים" מקצ'קמט (KECSKEMET), והרכבת השנייה נועדה לאושוויץ. רכבת המיוחסים מקצ'קמט נשלחה בטעות לאושוויץ, על כן שולחו שתי הרכבות מסגד לשטראסהוף (STRASSHOF) שבאוסטריה. משם פוזרו היהודים ביישובים שונים באוסטריה, הועסקו בעבודות כפייה, אך רובם ניצלו. לקראת סוף המלחמה, באפריל 1945, הועברו היהודים מאוסטריה לטרזין (THERESIENSTADT) ושם שוחררו במאי אותה שנה.

כ-3,000 מיהודי סגד נרצחו באושוויץ.


סגד שוחררה בידי הצבא האדום באוקטובר 1944 והחלו לחזור לעיר יהודים שהסתתרו ועובדי כפייה שנמלטו מיחידותיהם. יהודים אלה ועובדי כפייה שנותרו בסגד והשתחררו שם, חידשו את החיים היהודיים בעיר. כבר ב-25 בנובמבר נבחרה הנהגת הקהילה ובראשה ד"ר רוברט פאפ (PAP), מי שכיהן בתפקיד גם לפני המלחמה.

בתום המלחמה, ביולי 1945, חזרו כ-750 ניצולים בני סגד מטרזין. לקהילה הצטרפו גם יהודים מיישובים קטנים בסביבה. הרב ינו פרנקל חזר לכהן כרב של סגד. בית הספר היהודי נפתח כבר בספטמבר 1945 ובו 44 תלמידים. בסיוע הג'וינט (JOINT - ועד סיוע מאוחד של יהודי אמריקה) שופצו בית הכנסת, בנייני הקהילה, מעון הזקנים ובית היתומים, בו נקלטו 400 ילדים יהודים שהוריהם נספו בשואה. ב-1946 נטמנו בבית העלמין שני ארונות לזכר יהודי סגד שנרצחו במחנות. ארון אחד הכיל סבון, שנאמר עליו שהוכן בידי הגרמנים משומן גופות היהודים, ובארון השני הונחו שרידי גווילי ספר תורה. בדצמבר 1947 הובאו לקבר ישראל 99 גופות יהודים ילידי סגד והסביבה, שנרצחו ב-15 באפריל 1945 ברוזנאו (ROSENAU), בסנט-פייט (ST. VEIT) ובליליאנפלד (LILIENFELD). ב-1948 הוקם גלעד בפרוזדור בית הכנסת הגדול ועליו נחרתו 1,640 שמות יהודי סגד שנספו.

ב-1949 עלה הרב פרנקל לישראל ובמקומו התמנה לרב ד"ר יוסף שינדלר (SCHINDLER). אחרי פטירתו כיהן הרב טאמאש ראיי (RAJ).

ב-1950 הולאמו כל בנייני הקהילה, מלבד בתי הכנסת. ב-1958 התגוררו כאלף יהודים בסגד ובשנות השבעים ירד מספרם לכ-750.

בסוף שנות השמונים שופץ בית הכנסת הגדול.