חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
אישיות
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

הירש ויינטראוב

הירש ויינטראוב (1811-1882) חזן.

נולד בדובנו, פולין. בשנים 1835-1830 ירש את מקומו של אביו, שלמה, שהיה חזן בעיר הולדתו. בשנים 1880-1838 פעל כחזן בקניגסברג. כתב את "שירי בית אדוני" (1860) וכלל, בחלק השלישי של הקובץ, יצירות מאת אביו. נפטר בקניגסברג, גרמניה.

תאריך לידה:
1811
תאריך פטירה:
1882
מקום לידה:
דובנו
מקום פטירה:
קניגסברג
סוג אישיות:
חזן/ית
,
מלחין/ה
מספר פריט:
217622
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:
משך:
00:00:48

הקלטה מקורית מדיסק מסורת קהילת קניגסרג: ימים נואים. הוקלט בבית התפוצות בדצמבר 1984.

הלחנת המוסיקה לחלק מלא הבעה זה, המשחק בסולם רחב של רגשות, היתה תמיד אתגר לכוח העיצוב הזמרתי. המלחינים נוהגים להשתמש במהלכים מודאליים אופיניים לימים הנוראים ולשלבם ביצירותיהם. המוסיקה של הקטע הראשון היא מאת אדוארד בירנבאום, ואילו סיום הוא משל הירש ויינטראוב.

הטקסט מאת פרופ' חנוך אבנארי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת קהילת קניגסרג: ימים נואים.

קניגסברג Koenigsberg

(שמה הרוסי של העיר קלינינגרד Kaliningrad)

עיר נמל לחוף הים הבלטי, ברפובליקה של רוסיה. לפני מלחמת העולם השנייה (1945 - 1939) הייתה בירת פרוסיה המזרחית, גרמניה, ואחרי מלחמת העולם השנייה - ברוסיה; בעבר חלק מברית המועצות.


בשנת 1540 ישבו בקניגסברג שני רופאים יהודים, אך התיישבות יהודית של ממש לא הייתה שם לפני המחצית השנייה של המאה ה-17, עת סוחרים יהודים מפולין ומליטא החלו להשתתף בירידי העיר. ב-1680 הותר להם לפתוח בית תפילה למשך כל ימי היריד.

ב-1704 קודש בית עלמין ונוסדה חברה קדישא. שלש שנים אחר כך התמנה רב במקום. בשנת 1716 ישבו בעיר 38 משפחות יהודיות, וב-1756, כאשר מספר היהודים בקניגסברג הגיע ל- 300 נפש, נחנך שם בית הכנסת הראשון.

זרם קבוע של מהגרים יהודים אל העיר העלה את מספר בני הקהילה ל- 1,027 ב-1817, 5,082 ב- 1880 ו-4,049 ב-1925.

קניגסברג, כמוה כברלין, הייתה מרכז תנועת ההשכלה היהודית, ומשפחות יהודיות משכילות השתלבו בחברה הנוצרית. הידועה בהן משפחת פרידלנדר (H. J. FRIEDLAENDER) בעלת מפעלי טקסטיל.

סטודנטים יהודים למדו באוניברסיטה של קניגסברג כבר משנת 1712, רובם למדו רפואה. ביניהם היה מרקוס הרץ (MARCUS HERZ, 1747 -1803), רופא והוגה דעות יהודי.

ב-1783, בהשפעת רעיונותיו של משה מנדלסון (1729 - 1786), הקימו אברהם אוישל (EUCHEL) ומנדל ברסלאו (BRESLAU) אגודה לעידוד השפה העברית והחלו בהוצאתו לאור של העתון "המאסף".

במאה ה-18 ובמאה ה-19 היו כמה בתי דפוס עבריים בקניגסברג, אולם, מטעמי צנזורה או מטעמים אחרים, כתובים רבים שהודפסו שם נשאו שמו של מקום אחר או שכלל לא צויין מקום ההדפסה.

בתי ספר לא היו לקהילה עד 1920, השנה שהתיישב בעיר אשר פראנקולם (FRANCOLM), מורה הלכה של היהדות הרפורמית, ופעל להקמת בית ספר יהודי דתי. הוא נתקל בהתנגדות הרוב האורתודוקסי בקהילה ותכניתו לא יצאה אל הפועל. המשיך בדרכו יוסף לוין זלשיץ (SAALSCHUETZ) שהיה מרצה לארכיאולוגיה באוניברסיטת קניגסברג, פירסם מאמרים חשובים בתחומו, אך לא קיבל תואר פרופסור משום יהדותו. באותה תקופה היה גם המדינאי היהודי יוהאן יקובי (JACOBY) פעיל בקהילה ובשנת 1847 הוא פרסם תזכיר בזכות אמנציפציה ליהודים.

הרב יעקב ז' מקלנבורג (MECKLENBURG) כיהן כרב הקהילה בשנים 1830 - 1865, ואחריו כיהן הרב יצחק במברגר (BAMBERGER) עד שנת 1896.

ב-1870 הקימו האורתודוקסים קהילה נפרדת, אולם הצטרפו אחר כך שוב לקהילת האם. בשנים 1897 - 1920 היה הרמן פוגלשטיין (VOGELSTEIN), מראשי היהדות הליברית בגרמניה, מנהיגה הרוחני של הקהילה. פליקס פרלס (PERLES), בן זמנו, התמנה ב-1924 לפרופסור של כבוד לעברית מודרנית ולארמית באוניברסיטת קניגסברג וזאת בזכות עבודתו המדעית בחקר התנ"ך ובבלשנות. באותה תקופה יהודים מילאו תפקידים חשובים גם בפקולטה לרפואה; ביניהם היו לודויג ליכטיים (LICHTHEIM), יוליוס שרייבר, מקס יפה ואלפרד אלינגר (ELLINGER). ד"ר רודולף פיק (1890 - 1955), משפטן וזמר אופרה מצליח, היה חזן ראשי בעיר בשנים 1924 - 1938.

בשנת 1925 היו חמשה בתי כנסת בקניגסברג והקהילה החזיקה מוסדות צדקה וגמילות חסדים למיניהם.

בשנת 1933 ישבו בקניגסברג 3,200 יהודים.


תקופת השואה

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה במרס 1933 החלו פרופסורים יהודים לעזוב את אוניברסיטת קניגסברג, מצאו מקלט בארצות הברית, או עלו לארץ ישראל. אחרי שנאסר על ילדים יהודים ללמוד בבתי ספר כלליים, הקימה הקהילה ב-1935 בית ספר יהודי משלה. בפרעות "ליל הבדולח", ליל 9 בנובמבר 1938, נשרף כליל בית הכנסת הגדול, בתי הכנסת האחרים נחרבו גם הם. שוכני בית האבות וילדי בית היתומים הושלכו לרחוב, וגברים יהודים נאסרו ונשלחו לחדשיים וחצי למחנות ריכוז. ביניהם היה גם ד"ר פיק, מששוחרר היגר לאנגליה, ואחרי קום המדינה עלה לישראל והצטרף לאופרה הישראלית.

ב-1939 נותרו בקניגסברג 1,585 יהודים, 763 מהם גורשו לטרזיאנשטאט בסוף 1941 וראשית 1942 (59 נותרו בחיים כשהמחנה שוחרר), וב-1944 נותרו רק 60 משפחות יהודיות בעיר.

היהודים שישבו בעיר אחרי המלחמה גורשו בידי הרוסים ב-1948, עם גירוש האזרחים הגרמנים מקניגסברג.


במשך השנים התיישבו בקניגסברג יהודים מרוסיה וממקומות אחרים בברית המועצות (לשעבר). בשנות התשעים למאה העשרים ישבו בעיר כ- 2,000 יהודים. בסוף שנת 1998 נתבקש רבי דוד שוודליק (SCHWEDLICK) מרוסטוב לארגן את הקהילה מחדש ולעמוד בראשה.

רבי שוודליק קיבל את השליחות הזאת מידי הרב יוסף צבי דונר (DUNNER), שחי בלונדון, ובאותה השנה מלאו לו 85 שנים. הרב דונר היה הרב הראשי האחרון של פרוסיה המזרחית.

באפריל 1998 ביקר הרב דונר בקניגסברג עם משלחת בינלאומית של רבנים, ומצא שבתי העלמין היהודיים ושרידי חמישה בתי הכנסת, שנהרסו בידי הגרמנים בימי המלחמה, לא החזיקו מעמד בשנות השלטון הקומוניסטי. מכל רכוש המקרקעין של הקהילה שרד רק בניין בית היתומים היהודי, וגם הוא לא הוחזר לבעלות הקהילה המתחדשת.

בסוף שנת 1999 היו המשימות המיידיות של הקהילה - לטהר ולקדש מחדש את אותו חלק של בית העלמין שהחומה שהייתה סביבו ניתנת לשיחזור. הקהילה מתכננת גם הקמתו של בית כנסת חדש, ברגע שיושג לכך מימון. בינתיים נשכרו כמה חדרים במבנה של גן ילדים, והם משמשים את בני הקהילה כמקום כינוס ותפילה.

דובנו Dubno

(במקורותינו דובנא)

עיר בחבל ווהלין, אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה בפולין.

אחת הקהילות הוותיקות והחשובות ביותר במזרח-אירופה, מן המאה ה 16 ואילך. בתחילת המאה ה-17 שימש בה ברבנות השל"ה הקדוש, ר' ישעיה הלוי הורוביץ, בעל "שני לוחות הברית". בגזירות ת"ח ות"ט (1649-1648) נרצחו כל יהודי דובנו לאחר שהפולנים מנעו מהם מקלט במצודת העיר; הקדושים נקברו ליד הקיר המזרחי של בית- הכנסת הגדול ויהודי דובנו היו נוהגים לומר "קדיש" במקום בימי תשעה-באב. בזכות הנסיכים לבית לובומירסקי התחדש היישוב היהודי ואף זכה לכינוי "דובנא רבתי". בשנים 1793-1773 היה נערך בעיר "היריד הגדול של לבוב" והעיר נעשתה מרכז מסחרי חשוב. אותו זמן מנתה האוכלוסיה היהודית בדובנו 2,500 בקירוב; בסוף המאה ה-19 הגיעה ל-7,000 ומעלה (כמחצית האוכלוסיה כולה). עיקר פרנסתם היתה על המסחר בתבואה וכישות. הקהילה נפגעה קשות מבחינה כלכלית במלחמת-העולם הראשונה וספיחיה. בין שתי המלחמות, תחת שלטון פולין, התנהלו בה חיי תרבות ענפים ופעילות ציונית וחלוצית.

ב-18 בספטמבר נכנס לעיר הצבא האדום; מכל הארגונים הציבוריים והמפלגתיים ומוסדות היהודים הותירו הסובייטים לפליטה רק תמחוי לפליטים מן המערב. מנהיגי הציבור, וביניהם ראש הציונים במקום דוד פרל, נאסרו. עם הפלישה הגרמנית נמלטו מאות צעירים לפנים רוסיה. לדובנו נכנס הצבא הגרמני ב-25 ביוני 1941 ודבר ראשון הוטל על היהודים קנס קיבוצי כבד; האוקראינים המקומיים שדדו ורצחו. ב-22 ביולי רצחו הנאצים 80 יהודים בבית-העלמין וכעבור חודש 900 נוספים. הוקם "יודנראט", בראשות קונארד טויבנפלד; יהודים נלקחו לעבודות-כפייה. הגיטו הוקם באפריל 1942 וב-27 במאי נרצחו מחוץ לעיר 5,000 יהודים "לא- יצרניים". מעשה ההשמדה נמשך עד אוקטובר, שבו נערכה ה"אקציה" האחרונה: נרצחו 3,000, ביניהם 150 שנתגלו במקומות-סתר. מיהודי דובנו נשארו בחיים בתום המלחמה כ-300 בלבד, לרבות החוזרים מברית-המועצות. יעקב קראנץ, הדרשן הגדול ביותר ביהדות ליטא במאה ה-18, נתפרסם כ"מגיד מדובנו", על שם עיר שפעל בה את עיקר פעולתו.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
אישיות
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
הירש ויינטראוב

הירש ויינטראוב (1811-1882) חזן.

נולד בדובנו, פולין. בשנים 1835-1830 ירש את מקומו של אביו, שלמה, שהיה חזן בעיר הולדתו. בשנים 1880-1838 פעל כחזן בקניגסברג. כתב את "שירי בית אדוני" (1860) וכלל, בחלק השלישי של הקובץ, יצירות מאת אביו. נפטר בקניגסברג, גרמניה.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

דובנו
קניגסברג
דובנו Dubno

(במקורותינו דובנא)

עיר בחבל ווהלין, אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה בפולין.

אחת הקהילות הוותיקות והחשובות ביותר במזרח-אירופה, מן המאה ה 16 ואילך. בתחילת המאה ה-17 שימש בה ברבנות השל"ה הקדוש, ר' ישעיה הלוי הורוביץ, בעל "שני לוחות הברית". בגזירות ת"ח ות"ט (1649-1648) נרצחו כל יהודי דובנו לאחר שהפולנים מנעו מהם מקלט במצודת העיר; הקדושים נקברו ליד הקיר המזרחי של בית- הכנסת הגדול ויהודי דובנו היו נוהגים לומר "קדיש" במקום בימי תשעה-באב. בזכות הנסיכים לבית לובומירסקי התחדש היישוב היהודי ואף זכה לכינוי "דובנא רבתי". בשנים 1793-1773 היה נערך בעיר "היריד הגדול של לבוב" והעיר נעשתה מרכז מסחרי חשוב. אותו זמן מנתה האוכלוסיה היהודית בדובנו 2,500 בקירוב; בסוף המאה ה-19 הגיעה ל-7,000 ומעלה (כמחצית האוכלוסיה כולה). עיקר פרנסתם היתה על המסחר בתבואה וכישות. הקהילה נפגעה קשות מבחינה כלכלית במלחמת-העולם הראשונה וספיחיה. בין שתי המלחמות, תחת שלטון פולין, התנהלו בה חיי תרבות ענפים ופעילות ציונית וחלוצית.

ב-18 בספטמבר נכנס לעיר הצבא האדום; מכל הארגונים הציבוריים והמפלגתיים ומוסדות היהודים הותירו הסובייטים לפליטה רק תמחוי לפליטים מן המערב. מנהיגי הציבור, וביניהם ראש הציונים במקום דוד פרל, נאסרו. עם הפלישה הגרמנית נמלטו מאות צעירים לפנים רוסיה. לדובנו נכנס הצבא הגרמני ב-25 ביוני 1941 ודבר ראשון הוטל על היהודים קנס קיבוצי כבד; האוקראינים המקומיים שדדו ורצחו. ב-22 ביולי רצחו הנאצים 80 יהודים בבית-העלמין וכעבור חודש 900 נוספים. הוקם "יודנראט", בראשות קונארד טויבנפלד; יהודים נלקחו לעבודות-כפייה. הגיטו הוקם באפריל 1942 וב-27 במאי נרצחו מחוץ לעיר 5,000 יהודים "לא- יצרניים". מעשה ההשמדה נמשך עד אוקטובר, שבו נערכה ה"אקציה" האחרונה: נרצחו 3,000, ביניהם 150 שנתגלו במקומות-סתר. מיהודי דובנו נשארו בחיים בתום המלחמה כ-300 בלבד, לרבות החוזרים מברית-המועצות. יעקב קראנץ, הדרשן הגדול ביותר ביהדות ליטא במאה ה-18, נתפרסם כ"מגיד מדובנו", על שם עיר שפעל בה את עיקר פעולתו.
קניגסברג Koenigsberg

(שמה הרוסי של העיר קלינינגרד Kaliningrad)

עיר נמל לחוף הים הבלטי, ברפובליקה של רוסיה. לפני מלחמת העולם השנייה (1945 - 1939) הייתה בירת פרוסיה המזרחית, גרמניה, ואחרי מלחמת העולם השנייה - ברוסיה; בעבר חלק מברית המועצות.


בשנת 1540 ישבו בקניגסברג שני רופאים יהודים, אך התיישבות יהודית של ממש לא הייתה שם לפני המחצית השנייה של המאה ה-17, עת סוחרים יהודים מפולין ומליטא החלו להשתתף בירידי העיר. ב-1680 הותר להם לפתוח בית תפילה למשך כל ימי היריד.

ב-1704 קודש בית עלמין ונוסדה חברה קדישא. שלש שנים אחר כך התמנה רב במקום. בשנת 1716 ישבו בעיר 38 משפחות יהודיות, וב-1756, כאשר מספר היהודים בקניגסברג הגיע ל- 300 נפש, נחנך שם בית הכנסת הראשון.

זרם קבוע של מהגרים יהודים אל העיר העלה את מספר בני הקהילה ל- 1,027 ב-1817, 5,082 ב- 1880 ו-4,049 ב-1925.

קניגסברג, כמוה כברלין, הייתה מרכז תנועת ההשכלה היהודית, ומשפחות יהודיות משכילות השתלבו בחברה הנוצרית. הידועה בהן משפחת פרידלנדר (H. J. FRIEDLAENDER) בעלת מפעלי טקסטיל.

סטודנטים יהודים למדו באוניברסיטה של קניגסברג כבר משנת 1712, רובם למדו רפואה. ביניהם היה מרקוס הרץ (MARCUS HERZ, 1747 -1803), רופא והוגה דעות יהודי.

ב-1783, בהשפעת רעיונותיו של משה מנדלסון (1729 - 1786), הקימו אברהם אוישל (EUCHEL) ומנדל ברסלאו (BRESLAU) אגודה לעידוד השפה העברית והחלו בהוצאתו לאור של העתון "המאסף".

במאה ה-18 ובמאה ה-19 היו כמה בתי דפוס עבריים בקניגסברג, אולם, מטעמי צנזורה או מטעמים אחרים, כתובים רבים שהודפסו שם נשאו שמו של מקום אחר או שכלל לא צויין מקום ההדפסה.

בתי ספר לא היו לקהילה עד 1920, השנה שהתיישב בעיר אשר פראנקולם (FRANCOLM), מורה הלכה של היהדות הרפורמית, ופעל להקמת בית ספר יהודי דתי. הוא נתקל בהתנגדות הרוב האורתודוקסי בקהילה ותכניתו לא יצאה אל הפועל. המשיך בדרכו יוסף לוין זלשיץ (SAALSCHUETZ) שהיה מרצה לארכיאולוגיה באוניברסיטת קניגסברג, פירסם מאמרים חשובים בתחומו, אך לא קיבל תואר פרופסור משום יהדותו. באותה תקופה היה גם המדינאי היהודי יוהאן יקובי (JACOBY) פעיל בקהילה ובשנת 1847 הוא פרסם תזכיר בזכות אמנציפציה ליהודים.

הרב יעקב ז' מקלנבורג (MECKLENBURG) כיהן כרב הקהילה בשנים 1830 - 1865, ואחריו כיהן הרב יצחק במברגר (BAMBERGER) עד שנת 1896.

ב-1870 הקימו האורתודוקסים קהילה נפרדת, אולם הצטרפו אחר כך שוב לקהילת האם. בשנים 1897 - 1920 היה הרמן פוגלשטיין (VOGELSTEIN), מראשי היהדות הליברית בגרמניה, מנהיגה הרוחני של הקהילה. פליקס פרלס (PERLES), בן זמנו, התמנה ב-1924 לפרופסור של כבוד לעברית מודרנית ולארמית באוניברסיטת קניגסברג וזאת בזכות עבודתו המדעית בחקר התנ"ך ובבלשנות. באותה תקופה יהודים מילאו תפקידים חשובים גם בפקולטה לרפואה; ביניהם היו לודויג ליכטיים (LICHTHEIM), יוליוס שרייבר, מקס יפה ואלפרד אלינגר (ELLINGER). ד"ר רודולף פיק (1890 - 1955), משפטן וזמר אופרה מצליח, היה חזן ראשי בעיר בשנים 1924 - 1938.

בשנת 1925 היו חמשה בתי כנסת בקניגסברג והקהילה החזיקה מוסדות צדקה וגמילות חסדים למיניהם.

בשנת 1933 ישבו בקניגסברג 3,200 יהודים.


תקופת השואה

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה במרס 1933 החלו פרופסורים יהודים לעזוב את אוניברסיטת קניגסברג, מצאו מקלט בארצות הברית, או עלו לארץ ישראל. אחרי שנאסר על ילדים יהודים ללמוד בבתי ספר כלליים, הקימה הקהילה ב-1935 בית ספר יהודי משלה. בפרעות "ליל הבדולח", ליל 9 בנובמבר 1938, נשרף כליל בית הכנסת הגדול, בתי הכנסת האחרים נחרבו גם הם. שוכני בית האבות וילדי בית היתומים הושלכו לרחוב, וגברים יהודים נאסרו ונשלחו לחדשיים וחצי למחנות ריכוז. ביניהם היה גם ד"ר פיק, מששוחרר היגר לאנגליה, ואחרי קום המדינה עלה לישראל והצטרף לאופרה הישראלית.

ב-1939 נותרו בקניגסברג 1,585 יהודים, 763 מהם גורשו לטרזיאנשטאט בסוף 1941 וראשית 1942 (59 נותרו בחיים כשהמחנה שוחרר), וב-1944 נותרו רק 60 משפחות יהודיות בעיר.

היהודים שישבו בעיר אחרי המלחמה גורשו בידי הרוסים ב-1948, עם גירוש האזרחים הגרמנים מקניגסברג.


במשך השנים התיישבו בקניגסברג יהודים מרוסיה וממקומות אחרים בברית המועצות (לשעבר). בשנות התשעים למאה העשרים ישבו בעיר כ- 2,000 יהודים. בסוף שנת 1998 נתבקש רבי דוד שוודליק (SCHWEDLICK) מרוסטוב לארגן את הקהילה מחדש ולעמוד בראשה.

רבי שוודליק קיבל את השליחות הזאת מידי הרב יוסף צבי דונר (DUNNER), שחי בלונדון, ובאותה השנה מלאו לו 85 שנים. הרב דונר היה הרב הראשי האחרון של פרוסיה המזרחית.

באפריל 1998 ביקר הרב דונר בקניגסברג עם משלחת בינלאומית של רבנים, ומצא שבתי העלמין היהודיים ושרידי חמישה בתי הכנסת, שנהרסו בידי הגרמנים בימי המלחמה, לא החזיקו מעמד בשנות השלטון הקומוניסטי. מכל רכוש המקרקעין של הקהילה שרד רק בניין בית היתומים היהודי, וגם הוא לא הוחזר לבעלות הקהילה המתחדשת.

בסוף שנת 1999 היו המשימות המיידיות של הקהילה - לטהר ולקדש מחדש את אותו חלק של בית העלמין שהחומה שהייתה סביבו ניתנת לשיחזור. הקהילה מתכננת גם הקמתו של בית כנסת חדש, ברגע שיושג לכך מימון. בינתיים נשכרו כמה חדרים במבנה של גן ילדים, והם משמשים את בני הקהילה כמקום כינוס ותפילה.
ותשובה ותפלה וצדקה

הקלטה מקורית מדיסק מסורת קהילת קניגסרג: ימים נואים. הוקלט בבית התפוצות בדצמבר 1984.

הלחנת המוסיקה לחלק מלא הבעה זה, המשחק בסולם רחב של רגשות, היתה תמיד אתגר לכוח העיצוב הזמרתי. המלחינים נוהגים להשתמש במהלכים מודאליים אופיניים לימים הנוראים ולשלבם ביצירותיהם. המוסיקה של הקטע הראשון היא מאת אדוארד בירנבאום, ואילו סיום הוא משל הירש ויינטראוב.

הטקסט מאת פרופ' חנוך אבנארי, ופורסם במקור על ידי בית התפוצות בספרון הדיסק מסורת קהילת קניגסרג: ימים נואים.