חיפוש
הפריט שבחרת:
תמונות
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

דגם בית הכנסת הגדול, חלב, סוריה

הדפסה
שיתוף

בית הכנסת הגדול, חלב, סוריה. לפי המסורת נבנה בתקופת בית שני. חודש והורחב במאה ה-15. נהרס במהלך פרעות נגד יהודים בשנת 1947

הללו-יה! היכל בתי הכנסת ע"ש אלפרד ה. מוזס ומשפחתו באנו - מוזיאון העם היהודי
צילום: שחר וזיו כץ
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי

 

 

מספר פריט:
21378797
רכישת תמונות: חלק מהתמונות ניתנות לרכישה, לפרטים נוספים- לחצו כאן, אנא וודאו שיש לכם את מספר יחידת תמונה (כפי שמופיע למעלה)
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:

חלב Aleppo

בערבית - ﺣﻠﺐ ‎‎  Halab

במקורות היהודיים ארם-צובא

העיר השנייה בגודלה בסוריה והמרכזית בצפון המדינה.


יהודים התיישבו במקום בתקופה הרומית. בית הכנסת המרכזי "יואב בן צרויה", שהוקם במאה החמישית, נבנה כבזיליקה. בשנת 921 ביקר ר' סעדיה גאון בקהילה היהודית בחלב. במאה ה- 11 הנהיגה את הקהילה קבוצת רבנים ובראשה ר' ברוך בן-יצחק. הקהילה קיימה קשרים עם יהודי ארץ ישראל, ובמאה ה- 12 גם עם הישיבה הגדולה בבגדד. בנימין מטודלה מצא בחלב 5,000 יהודים. עד לאמצע המאה ה- 13 חיו יהודי חלב בבטחון אישי וכלכלי, ומילאו תפקידים במוסדות השלטון. הפלישה המונגולית בשנת 1260 הביאה להרג יהודים. בשנת 1400 שוב טבחו המונגולים ביהודים והחריבו בית כנסת. בית הכנסת "הנחשים" (ג'אמעת אלחיאת) שנבנה ב- 1241 נהרס בידי המוסלמים.

בשלטון הממלוכים פרחה הקהילה היהודית, והיו בה סוחרים, פקידים, בעלי מלאכה ואנשי רוח. בתחילת המאה ה- 16 החלו לבוא לחלב מגורשי ספרד, והקימו קהילה משלהם. בית הכנסת העתיק הורחב, והתהדקו הקשרים עם הקהילות בתורכיה ובפרס ועם מקובלי צפת.

בשנת 1516 נכבשה חלב בידי העות'מאנים. הסחר הבינלאומי שיגשג והיהודים נטלו בו חלק. סוחרים יהודים מצרפת ומאיטליה, שסחרו עם פרס ועם הודו, השתקעו בחלב בתחילת המאה ה- 18 ונקראו "פראנקוס". בלטו ביניהם משפחות פיצ'יוטו, אלטראס, אנקונה, בליליוס, לופס וסילוירה. לאחר פתיחת תעלת סואץ (1869) ירדה חלב ממפת הסחר, רוב ה"פראנקוס" עזבו וחלה ירידה במעמד הקהילה מבחינה כלכלית ותרבותית. אך עדיין הייתה אליטה יהודית בחלב בסוף המאה ה- 19, כמו משפחת פיצ'יוטו, שמוצאה בליוורנו ובניה שימשו קונסולים, ומשפחת דיין מדמשק.

בשנים 1924-1920 שימשה חלב בירת האזור שתחת הכיבוש הצרפתי. בשנת 1923 הוקם בעיר בית נבחרים ובו נציג יהודי אחד. גם במועצת העירייה ובמועצת המחוז ניתן ייצוג ליהודים. בתקופת המנדט הצרפתי (1945-1920) נעשתה חלב מרכז תעשייה ומסחר, היהודים השתלבו בפעילות הכלכלית, העשירים יצאו מהשכונה היהודית בעיר העתיקה והקימו שכונה חדשה.

לאחר עצמאות סוריה (1944) גברו הרגשות האנטי-יהודיים בעקבות הארועים הפוליטיים בארץ- ישראל. בנובמבר 1945 פרץ המון לבית הכנסת העתיק והעלה באש ספרי קודש. בדצמבר 1947 היו הפגנות אנטי-יהודיות. במהלך ההפגנות נשרפו בתים וחנויות של יהודים, בתי כנסת הועלו באש, ובתי ספר יהודיים נפגעו. בית הכנסת העתיק הוצת, ונפגם "כתר ארם צובא", כתב היד המקראי מן המאה העשירית המיוחס לאהרן בן-אשר. באפריל 1948 היו הפגנות נוספות. בשנת 1958 הועבר ה"כתר" לישראל. במהלך התקופה הזאת ברחו לתורכיה, ללבנון ולישראל, ובעיקר לברזיל, למכסיקו ולמילאנו (איטליה) כמחצית מ- 10,000 יהודי חלב, ומאז לא התאוששה הקהילה. בשנת 1950 נסגרו בתי הספר של אליאנס ומאז רוב הילדים לומדים ב"תלמוד תורה". מאמצע שנות השבעים הותר ליהודים לנהל מחדש חיי קהילה. בשנת 1968 היו בעיר כאלף יהודים ורובם נזקקו לתמיכת סעד. באפריל 1992 הותרה יציאת היהודים מסוריה ויהודי חלב עזבו.


חיי הקהילה

קהילת חלב הייתה מסורתית ושמרנית, ןהתפתחה בה גם אידאולוגיה נוסח ההשכלה. היו בה ישיבות רבות, בעיקר לאחר בואם של מגורשי ספרד, ובהן למדו בשיטה מיוחדת לחלב. במאה ה- 18 החלו היהודים הספרדים להטמע באוכלוסייה היהודית המקומית. בתי כנסת, בתי קברות וחברות קדישא של הספרדים, שהיו נפרדים עד אז, אוחדו.

בחלב לא התקיימו בחירות לוועד גשמי. שלושת "חשובי הקהל", חברי בית הדין, היו מוסד של קבע. ה"חכם באשי" מונה בידי הסולטאן העות'מאני. עושר ומעמד משפחתי מילאו תפקיד חשוב במינויים. תלמידי חכמים היו שכבה חברתית ייחודית. בראש עמדו ראשי הרבנים וחברי בית הדין ואחריהם מורים וכלי קודש. הפילאנטרופיה היתה מפותחת בחלב יותר מאשר בדמשק בזכות משפחות ה"פראנקוס" שיסדו קרנות צדקה; ובמאות ה- 18 וה- 19 הצטיינה הקהילה במוסדות וארגונים חברתיים ודתיים, והיו בה חברות צדקה כמו: "גמילות חסדים" - חברה קדישא; "אחיעזר" - לאספקת מזון ולבוש לעניים; חברת "שמע ישראל" - לנדוניות לבנות עניים; "תלמוד תורה", "ביקור חולים", "תלמידי חכמים", "הכנסת אורחים", "בדק הבית" ו"מלביש ערומים". משנות השמונים הידלדלו החברות בשל משבר כלכלי. כן היו בחלב שלושה בתי מדרש וישיבות ובית יתומים ולו תזמורת. במאה ה- 18 יסדו הפראנקוס שני בתי- ספר (כתאב); בחלב היו 15 בתי ספר יסודיים כאלה. בשנת 1869 נפתח בית הספר לבנים של אליאנס וב- 1894 - בית הספר לבנות. ב- 1865 נוסד בית דפוס עברי בידי אליהו חי ששון, ופעל עד 1873. ב- 1887 נוסד בית דפוס עברי בידי ר'
ישעיהו דיין, ופעל עד 1914. ב- 1910 נוסד בית דפוס עברי בידי עזרא חיים מדמשק וב- 1924 - בית דפוס נוסף בידי עזרא ביג'ו. בסוף המאה ה- 19 פעל בחלב תלמוד תורה וב- 1925 היו בו חמש כיתות. ב- 1925 נפתח תלמוד תורה נוסף. לאחר 1948 נותר תלמוד תורה אחד בניהול אגודת "אוצר התורה". בראשית המאה העשרים גססו הישיבות, אך לפני מלחמת העולם הראשונה נוסדה ישיבת "ראשית חכמה" ופעלה עד פרוץ המלחמה. לאחר מכן נוסד “מכון ללימוד התלמוד" ופעל לפחות עד שנות השלושים.

בשנת 1908 בעקבות הפיכת הטורקים הצעירים, באו לחלב יהודים שנמלטו משירות צבאי בטורקיה. ב- 1910 היו בחלב כ- 35,000 יהודים. באותה התקופה החלה הגירה לאמריקה. עד 1914 עלו רבים לארץ-ישראל במסגרת העלייה השנייה. קהילת יוצאי חלב התגבשה בירושלים בשנת 1880, כשנרשמה כקהילה עצמאית וקיימה קשרים עם עיר מוצאה. במפקד 1943 כבר היו בחלב רק 17,000 יהודים, לאחר גל עזיבה ב- 1941 בעיקר לארץ ישראל.

בשנות הארבעים היו שלושה בתי כנסת בעיר העתיקה, וביניהם בית הכנסת הגדול והעתיק שבו היה "כתר ארם צובא". בשכונה החדשה היו גם-כן שלושה בתי כנסת: כניס אל ג'מליה, כניס תלמוד תורה ובית כנסת על שם דבאח. יהודי חלב התפללו גם בבתים פרטיים ובבית הספר "אליאנס".

למרות הקשרים שהתקיימו בין הקהילה היהודית בחלב לבין יוצאי הקהילה בירושלים חלחל הרעיון הציוני בחלב באיטיות ובאיחור, ורק אחרי מלחמת העולם הראשונה תקע יתד. סניף תנועת "החלוץ" הוקם ב1933- והיה פעיל בעיקר בקרב פשוטי העם. בשנים 1939-1936 הוקפאה הפעילות הציונית בגלל הלחץ הלאומני הערבי.

קהילת חלב הייתה ידועה בזכות חזניה ובזכות המוסיקה הדתית של הרבנים משה לניאדו, רפאל ענתבי ויעקב מרדכי עבאדי. המוסיקה מושמעת כיום בכל קהילות יוצאי חלב. כן היה נפוץ "פולחן קברי קדושים". בחלב היו "קברי תנאים" על פי המסורת שרווחה בקהילה. יהודי חלב נהגו גם לעלות בחודש אלול ל"מערת עזרא" בכפר טאדף ממזרח לעיר, שם בנו בית כנסת שסביבו התקבצה קהילה מקומית קטנה.

ב- 1947 נותרו בחלב כ- 10,000 יהודים, ומחציתם ברחו לתורכיה, ללבנון ולארץ-ישראל. בשנת 1948 נותרו כ4,500-. ב- 1968 עוד היו שם 1,000 יהודים וב- 1988 היו 670.

ב1991- פעלו בעיר שלשה בתי-כנסת ושני בתי-ספר.

בשנת 1997 נותרו בסוריה כולה כ- 250 יהודים.