חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי גנתין

Genthin

A town in Jerichower Land district, in Saxony-Anhalt, Germany.

At the time of the rampant plague wave around 1349, Jews were also persecuted and expelled in Genthin. At the end of the century Jews settled again, but then their traces are lost until 1697. In this year they settled again and bought the city's protection rights. Jews have only been permanently residing in the city since the beginning of the 19th century. In 1843 nine Jews lived in Genthin, 28 in 1856 and 51 in 1881. They were mostly shopkeepers and merchants. In 1860 the community owned its first synagogue on Brandenburger Strasse on the property of the community chairman Simon Birnbaum. As the lease expired the community had a second prayer house built on Schenkestrasse (today Dattelner Strasse) in 1928. This second synagogue, a red brick building with a dome, was only used for a few years. In 1937 it was converted into a residential building.

The community's first cemetery was outside the city east of Karower Strasse and was called "Judenkirchhof". In 1829 the second cemetery (apparently in the same place) was laid. The last funeral was held in 1933. The cemetery was destroyed and leveled during the Nazi era. In 1949 it was converted into a memorial with a memorial stone and became a protected monument. In 1930, 29 Jews lived in the village, in 1939 - after the Night Pogrom of November 9, 1938 - only three were left.

--------------------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz. 

סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
21374372
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

Saxony-Anhalt

Sachsen-Anhalt

Saxony-Anhalt is a state in Germany with the capital at Magdeburg. It covers the territory of the former Free State of Anhalt and of the former Prussian province of Saxony. 

ברנדנבורג

מחוז הסטורי ומדינה בגרמניה.

 

מאגדבורג Magdeburg

עיר בסאכסוניה, מרכז גרמניה. בשנים 1945 - 1990 בגרמניה המזרחית.

הקהילה היהודית 


מהקהילות היהודיות הוותיקות על אדמת גרמניה. יהודים התיישבו במקום במאה ה-10. הם התרכזו ב"חצר הבגדים" שבשכונת הסוחרים, ומסחרם התפשט אל מעבר לנהר אודר.

הרובע היהודי בדרומה של העיר שכן על אדמת הארכיבישוף, ויחסיו עם היהודים היו טובים. ובשנת 1012 השתתפו יהודים בהלווית בעל המקום.

ב-1213 הרסו חיילי המלך אוטו הרביעי את רובע היהודים, ויושביו עקרו לעיר זודנבורג הסמוכה שכבר הייתה מיושבת יהודים. בהמשך המאה תבעו ראשי הקתדראלה לעצמם את זכות השיפוט על היהודים ואת ההכנסות מקנסות ששילמו במטבעות כסף.

בין חשובי הקהילה היו אז ר' חזקיה בן יעקב ור' חיים בן פלטיאל, רבה של מאגדבורג שהיה בקשרי שו"ת עם המהר"ם מרוטמבורג.

במאה ה-14 התחוללו פרעות ביהודים, ומאמצי הארכיבישוף ושלטונות העיר להגן עליהם נכשלו. במאה ה-15 פעלה במאגדבורג ישיבה גדולה. אך ב-1493 גורשו היהודים, בניין בית- הכנסת נהפך לכנסייה ובית-הקברות נהרס.

יהודים שבו למקום במחצית השנייה של המאה ה- 17, והתארגנה קהילה מחדש. ב- 1834 פתחה הקהילה החדשה במאגדבורג בית-ספר דתי, ובין רבניה היו אנשים כמו ר' לודביג פיליפסון, עורך ה"אלגעמעינע צייטונג דעס יודענטומס", וההיסטוריונים מוריץ גידמאן ומוריץ שפאנייר. אדוארד לאסקר ואוטו לאנדסברג ייצגו את מאגדבורג בפארלאמנט הפרוסי. בשנת 1851 נבנה בית כנסת והורחב בשנת 1897.

הקהילה העשירה וגדלה בהתמדה מ-330 ב-1817 לכדי 2361 נפש בשנת 1933. באותה השנה היו בה למעלה מ-20 ארגוני צדקה, חברה ותרבות.


תקופת השואה

ב"ליל הבדולח" (אור ל- 10 בנובמבר 1938) הועלה באש בית-הכנסת; גברים יהודים נעצרו ונכלאו בבוכנוואלד.

במאי 1939 נשארו בעיר 679 יהודים. אחרי שפרצה המלחמה (ספטמבר 1939) שולחו רבים למחנות-ריכוז. ביולי 1944 היו במאגדבורג 185 יהודים, רובם בני זוגות מעורבים.

הקהילה היהודית אחרי המלחמה ובמאה ה - 21


אחרי המלחמה חזרו יהודים מעטים למאגדבורג, וב- 1965 מנתה האוכלוסייה היהודית במקום כמאה איש. בשנת 1988 הוקמה אנדרטת זיכרון ליד בית הכנסת הישן שחרב בשואה . גם בבית העלמין היהודי הוקמה אנדרטה לנרצחי השואה .

בשנת 2007 לפי נתוני הארגונים היהודיים האוכלוסייה היהודית מנתה כ - 591 חברים , רובם יוצאי ברית המועצות לשעבר . בעיר ממוקם איגוד הקהילות היהודיות של סקסוניה - אנהלט . בעיר יש בית עלמין יהודי ויש לקהילה בית כנסת ומרכז קהילתי . הקהילה מקיימת פעילות תרבות וחברה .

בשנת 2005 התארגנה קהילה רפורמית חדשה המונה 50 חברים שמתפללים ומקיימים פעילויות בבית פרטי .

 

שטנדאל (Stendal)

עיר במחוז סקסוניה-אנהאלט, גרמניה. בשנים 1990-1945 בגרמניה המזרחית.


קהילה יהודית התקיימה במקום cאמצע המאה ה-13. יהודי שטנדאל תפסו עמדה מרכזית בקרב יהודי ברנדנבורג והשטחים הסמוכים, ובעיות המס והמנהגים של הקהילה התגבשו עד סוף המאה.

בשנת 1297 הוענקו לחבריה זכות לרכישת נכסים, שעליהם הם שילמו שכר דירה נמוך. רק יהודים שברשותם היו עשרה מרקים התקבלו כתושבים. כספי המסים התחלקו בין השליט המקומי לבין העירייה.

העירייה הייתה צריכה להגן על היהודים מפני התערבותם של קציני הדוכס. היה צריך לכבד את ההלכה היהודית, אבל השבועה היהודית מול בית הכנסת הייתה צריכה להיות בגרמנית. זכות זו נתמכה על ידי בית המשפט של מאגדבורג בשנת 1331. הקהילה היהודית המשיכה להתפתח, ורחוב היהודים הוזכר לראשונה ב-1327. כ-1,350 יהודים סבלו מרדיפות, בין אם כתוצאה ממלחמת האזרחים או בקשר עם "המגיפה השחורה".

השליט המקומי חנן את תושבי העיר על הפשעים שבוצעו נגד היהודים בימי הפרעות, וכמו כן השיב לקהילה היהודית את התנאים הקודמים (ככל הנראה על פי צווי האפיפיור והמלך). התנאים חודשו בשנת 1454-1453. בשנת 1490 התקבלו כמה מתיישבים יהודים חדשים; אך ב-1520 כל היהודים גורשו מברנדרבורג, כולל שטנדאל.

עם זאת, הנסיך יואכים ה-2 תמך בהתיישבות יהודים בשטנדאל. לכן, ב-1564 תשע משפחות יהודיות התיישבו בעיר, אך הן גורשו לאחר מותו. רק אחרי 1847 חזרו יהודים להתיישב בעיר. ב-1849 גרו בשטנדאל 38 יהודים, ב-1871 – 49, 104 ב-1892, 85 ב-1903, ו-93 ב-1905. הם הקימו קהילה קטנה והיה להם מורה-חזן. מספרם פחת ל-60 ב-1913 (0.22% מכלל התושבים), ול-34 ב-1925 (0.11%).

ב-1933-1932 ראש הקהילה היה יעקב מאטישק. באותה שנה, המורה אברהם ראתנוב, לימד 4 ילדים לימודי דת. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) מתפרעים הרסו ושרפו את בית הכנסת. במסמכים רשום שרק 23 יהודים גרו בשטנדאל ב-1939. אלה שלא נמלטו, גורשו כנראה, משום שרק 3 יהודים (שכנראה בני/בנות זוגם היו נוצרים) עדיין גרו בשטנדאל ב-1942. לכל הפחות 22 יהודי שטנדאל ניספו בשואה.

אחרי 1945 לא גרים יהודים בשטנדאל.

ב-1995 הוסר הלוט מעל לוח זיכרון בשטנדאל, ובבית הקברות, שבו נותרו 50 מצבות – השתמר.

ברחוב ברוך יש לוח זיכרון רופף המנציח את בית הכנסת לשעבר של שטנדאל.

--------------------------

חלק ממאמר זה מבוסס על רשומה שפורסמה על בית אשכנז – בתי כנסת שנחרבו בגרמניה ומאתר קהילות שתרמו למאגר של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

 

פוטסדאם

עיר על גבול ברלין בברנדנבורג, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה נרשמה ב-1630; שיא האוכלוסייה היהודית: 600 בשנת 1929; אוכלוסייה יהודית בשנת 1933: 565.

בשנת 1671, הבוחר הגדול מברנדנבורג התיר ל-50 משפחות יהודיות נרדפות מווינה, אוסטריה, להתיישב בעיר, ולאחר מכן הקהילה היהודית של פוטסדאם התפתחה במהירות. בשנת 1731 דוד הירש זכה במונופול על סחר בקטיפה בממלכה, הישג שעודד יזמים יהודים אחרים להיכנס לתעשיית המשי.

יהודי פוטסדאם רכשו בית קברות בשנת 1743 והעסיקו את הרב הראשון שלהם, יחיאל מישל מפולין, בשנת 1760. הקמת בית הכנסת הראשון של פוטסדאם, שנחנך בשנת 1767 בנוכחות הנסיך והנסיכה של פרוסיה, התאפשרה באמצעות הלוואה של פרידריך הגדול. אולם התברר כי הקרקע, שעליה הוקם בית הכנסת, היה ביצתי מדי מכדי לתמוך במבנה הגדול; בהתאם לכך, בית כנסת חדש הוקם ברחוב ווילהלם בשנת 1802.

עד 1776 נאלצה הקהילה היהודית לשלם מסים מופרזים ונדרשה על פי החוק לרכוש – וזה חל על כל בית יהודי חדש – כלי חרסינה ​​יקרים ממפעלים מלכותיים. לאחר שהמסים המופרזים הללו הוסרו, הקהילה הביעה את תודתה על ידי תרומת קישוטי כסף של בית הכנסת לקרן המלחמה של נפוליאון, ובהמשך, באמצעות שליחת מתנדבים למלחמת צרפת-פרוסיה.

בשנת 1903 נבנה בית תפילה חדש בסגנון רפורמי במקום בית הכנסת הראשון (עד אז הביצה התנקזה לחלוטין). באותה עת, בין יהודי פוטסדאם בלטו תעשיינים, אנשי מקצוע וחברי מועצה.

בשנת 1929 נפתח בית לבנות יהודיות, ובשנת 1932 הוקמה פנימייה לילדים יהודים ממשפחות במצוקה בקאפוט (Caputh) הסמוכה.

ניצחונם של הנאצים בבחירות 1933 ולאחר מכן החרם הכלכלי שהוטל על היהודים גרמו ליציאתם מהעיר. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) נשדדה תכולת בית הכנסת הראשי; הבניין לא הוצת בגלל קרבתו לסניף הדואר בעיר. בית הקברות והקפלה הושחתו, וגם בית הספר בקאפוט. גברים יהודים נעצרו ונשלחו למחנה הריכוז הנאצי זקסנהאוזן. לאחר הפוגרום ניכס סניף הדואר את בניין בית הכנסת הרעוע, שבסופו של דבר נהרס בהפצצה במהלך המלחמה. 40 יהודי פוטסדאם האחרונים גורשו בשנת 1942. בבית הגמלאים היהודים של הקהילה נותרו כמה ניצולים שגורשו, ככל הנראה, לאחר מכן למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטאט.

בית הקברות והקפלה הסמוכה לו שוחזרו 30 שנה אחרי "ליל הבדולח", ולוחות זיכרון הוצמדו לבניינים קהילתיים יהודים לשעבר.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 הקימו מהגרים יהודים ממזרח אירופה קהילה חדשה בפוטסדאם; בשנת 2006 התגוררו בעיר 1,400 יהודים.

מתחם בית כנסת חדש נבנה בשטח בית התפילה הישן, שיכלול מרכז קהילתי, בית גמלאים, סמינר רבנים ע"ש אברהם גייגר, הקשור לאוניברסיטת פוטסדאם.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי גנתין

Genthin

A town in Jerichower Land district, in Saxony-Anhalt, Germany.

At the time of the rampant plague wave around 1349, Jews were also persecuted and expelled in Genthin. At the end of the century Jews settled again, but then their traces are lost until 1697. In this year they settled again and bought the city's protection rights. Jews have only been permanently residing in the city since the beginning of the 19th century. In 1843 nine Jews lived in Genthin, 28 in 1856 and 51 in 1881. They were mostly shopkeepers and merchants. In 1860 the community owned its first synagogue on Brandenburger Strasse on the property of the community chairman Simon Birnbaum. As the lease expired the community had a second prayer house built on Schenkestrasse (today Dattelner Strasse) in 1928. This second synagogue, a red brick building with a dome, was only used for a few years. In 1937 it was converted into a residential building.

The community's first cemetery was outside the city east of Karower Strasse and was called "Judenkirchhof". In 1829 the second cemetery (apparently in the same place) was laid. The last funeral was held in 1933. The cemetery was destroyed and leveled during the Nazi era. In 1949 it was converted into a memorial with a memorial stone and became a protected monument. In 1930, 29 Jews lived in the village, in 1939 - after the Night Pogrom of November 9, 1938 - only three were left.

--------------------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz. 

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

פוטסדם
שטנדאל
מאגדבורג
ברנדנבורג
סקסוניה-אנהלט

פוטסדאם

עיר על גבול ברלין בברנדנבורג, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה נרשמה ב-1630; שיא האוכלוסייה היהודית: 600 בשנת 1929; אוכלוסייה יהודית בשנת 1933: 565.

בשנת 1671, הבוחר הגדול מברנדנבורג התיר ל-50 משפחות יהודיות נרדפות מווינה, אוסטריה, להתיישב בעיר, ולאחר מכן הקהילה היהודית של פוטסדאם התפתחה במהירות. בשנת 1731 דוד הירש זכה במונופול על סחר בקטיפה בממלכה, הישג שעודד יזמים יהודים אחרים להיכנס לתעשיית המשי.

יהודי פוטסדאם רכשו בית קברות בשנת 1743 והעסיקו את הרב הראשון שלהם, יחיאל מישל מפולין, בשנת 1760. הקמת בית הכנסת הראשון של פוטסדאם, שנחנך בשנת 1767 בנוכחות הנסיך והנסיכה של פרוסיה, התאפשרה באמצעות הלוואה של פרידריך הגדול. אולם התברר כי הקרקע, שעליה הוקם בית הכנסת, היה ביצתי מדי מכדי לתמוך במבנה הגדול; בהתאם לכך, בית כנסת חדש הוקם ברחוב ווילהלם בשנת 1802.

עד 1776 נאלצה הקהילה היהודית לשלם מסים מופרזים ונדרשה על פי החוק לרכוש – וזה חל על כל בית יהודי חדש – כלי חרסינה ​​יקרים ממפעלים מלכותיים. לאחר שהמסים המופרזים הללו הוסרו, הקהילה הביעה את תודתה על ידי תרומת קישוטי כסף של בית הכנסת לקרן המלחמה של נפוליאון, ובהמשך, באמצעות שליחת מתנדבים למלחמת צרפת-פרוסיה.

בשנת 1903 נבנה בית תפילה חדש בסגנון רפורמי במקום בית הכנסת הראשון (עד אז הביצה התנקזה לחלוטין). באותה עת, בין יהודי פוטסדאם בלטו תעשיינים, אנשי מקצוע וחברי מועצה.

בשנת 1929 נפתח בית לבנות יהודיות, ובשנת 1932 הוקמה פנימייה לילדים יהודים ממשפחות במצוקה בקאפוט (Caputh) הסמוכה.

ניצחונם של הנאצים בבחירות 1933 ולאחר מכן החרם הכלכלי שהוטל על היהודים גרמו ליציאתם מהעיר. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) נשדדה תכולת בית הכנסת הראשי; הבניין לא הוצת בגלל קרבתו לסניף הדואר בעיר. בית הקברות והקפלה הושחתו, וגם בית הספר בקאפוט. גברים יהודים נעצרו ונשלחו למחנה הריכוז הנאצי זקסנהאוזן. לאחר הפוגרום ניכס סניף הדואר את בניין בית הכנסת הרעוע, שבסופו של דבר נהרס בהפצצה במהלך המלחמה. 40 יהודי פוטסדאם האחרונים גורשו בשנת 1942. בבית הגמלאים היהודים של הקהילה נותרו כמה ניצולים שגורשו, ככל הנראה, לאחר מכן למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטאט.

בית הקברות והקפלה הסמוכה לו שוחזרו 30 שנה אחרי "ליל הבדולח", ולוחות זיכרון הוצמדו לבניינים קהילתיים יהודים לשעבר.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 הקימו מהגרים יהודים ממזרח אירופה קהילה חדשה בפוטסדאם; בשנת 2006 התגוררו בעיר 1,400 יהודים.

מתחם בית כנסת חדש נבנה בשטח בית התפילה הישן, שיכלול מרכז קהילתי, בית גמלאים, סמינר רבנים ע"ש אברהם גייגר, הקשור לאוניברסיטת פוטסדאם.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

שטנדאל (Stendal)

עיר במחוז סקסוניה-אנהאלט, גרמניה. בשנים 1990-1945 בגרמניה המזרחית.


קהילה יהודית התקיימה במקום cאמצע המאה ה-13. יהודי שטנדאל תפסו עמדה מרכזית בקרב יהודי ברנדנבורג והשטחים הסמוכים, ובעיות המס והמנהגים של הקהילה התגבשו עד סוף המאה.

בשנת 1297 הוענקו לחבריה זכות לרכישת נכסים, שעליהם הם שילמו שכר דירה נמוך. רק יהודים שברשותם היו עשרה מרקים התקבלו כתושבים. כספי המסים התחלקו בין השליט המקומי לבין העירייה.

העירייה הייתה צריכה להגן על היהודים מפני התערבותם של קציני הדוכס. היה צריך לכבד את ההלכה היהודית, אבל השבועה היהודית מול בית הכנסת הייתה צריכה להיות בגרמנית. זכות זו נתמכה על ידי בית המשפט של מאגדבורג בשנת 1331. הקהילה היהודית המשיכה להתפתח, ורחוב היהודים הוזכר לראשונה ב-1327. כ-1,350 יהודים סבלו מרדיפות, בין אם כתוצאה ממלחמת האזרחים או בקשר עם "המגיפה השחורה".

השליט המקומי חנן את תושבי העיר על הפשעים שבוצעו נגד היהודים בימי הפרעות, וכמו כן השיב לקהילה היהודית את התנאים הקודמים (ככל הנראה על פי צווי האפיפיור והמלך). התנאים חודשו בשנת 1454-1453. בשנת 1490 התקבלו כמה מתיישבים יהודים חדשים; אך ב-1520 כל היהודים גורשו מברנדרבורג, כולל שטנדאל.

עם זאת, הנסיך יואכים ה-2 תמך בהתיישבות יהודים בשטנדאל. לכן, ב-1564 תשע משפחות יהודיות התיישבו בעיר, אך הן גורשו לאחר מותו. רק אחרי 1847 חזרו יהודים להתיישב בעיר. ב-1849 גרו בשטנדאל 38 יהודים, ב-1871 – 49, 104 ב-1892, 85 ב-1903, ו-93 ב-1905. הם הקימו קהילה קטנה והיה להם מורה-חזן. מספרם פחת ל-60 ב-1913 (0.22% מכלל התושבים), ול-34 ב-1925 (0.11%).

ב-1933-1932 ראש הקהילה היה יעקב מאטישק. באותה שנה, המורה אברהם ראתנוב, לימד 4 ילדים לימודי דת. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) מתפרעים הרסו ושרפו את בית הכנסת. במסמכים רשום שרק 23 יהודים גרו בשטנדאל ב-1939. אלה שלא נמלטו, גורשו כנראה, משום שרק 3 יהודים (שכנראה בני/בנות זוגם היו נוצרים) עדיין גרו בשטנדאל ב-1942. לכל הפחות 22 יהודי שטנדאל ניספו בשואה.

אחרי 1945 לא גרים יהודים בשטנדאל.

ב-1995 הוסר הלוט מעל לוח זיכרון בשטנדאל, ובבית הקברות, שבו נותרו 50 מצבות – השתמר.

ברחוב ברוך יש לוח זיכרון רופף המנציח את בית הכנסת לשעבר של שטנדאל.

--------------------------

חלק ממאמר זה מבוסס על רשומה שפורסמה על בית אשכנז – בתי כנסת שנחרבו בגרמניה ומאתר קהילות שתרמו למאגר של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

 

מאגדבורג Magdeburg

עיר בסאכסוניה, מרכז גרמניה. בשנים 1945 - 1990 בגרמניה המזרחית.

הקהילה היהודית 


מהקהילות היהודיות הוותיקות על אדמת גרמניה. יהודים התיישבו במקום במאה ה-10. הם התרכזו ב"חצר הבגדים" שבשכונת הסוחרים, ומסחרם התפשט אל מעבר לנהר אודר.

הרובע היהודי בדרומה של העיר שכן על אדמת הארכיבישוף, ויחסיו עם היהודים היו טובים. ובשנת 1012 השתתפו יהודים בהלווית בעל המקום.

ב-1213 הרסו חיילי המלך אוטו הרביעי את רובע היהודים, ויושביו עקרו לעיר זודנבורג הסמוכה שכבר הייתה מיושבת יהודים. בהמשך המאה תבעו ראשי הקתדראלה לעצמם את זכות השיפוט על היהודים ואת ההכנסות מקנסות ששילמו במטבעות כסף.

בין חשובי הקהילה היו אז ר' חזקיה בן יעקב ור' חיים בן פלטיאל, רבה של מאגדבורג שהיה בקשרי שו"ת עם המהר"ם מרוטמבורג.

במאה ה-14 התחוללו פרעות ביהודים, ומאמצי הארכיבישוף ושלטונות העיר להגן עליהם נכשלו. במאה ה-15 פעלה במאגדבורג ישיבה גדולה. אך ב-1493 גורשו היהודים, בניין בית- הכנסת נהפך לכנסייה ובית-הקברות נהרס.

יהודים שבו למקום במחצית השנייה של המאה ה- 17, והתארגנה קהילה מחדש. ב- 1834 פתחה הקהילה החדשה במאגדבורג בית-ספר דתי, ובין רבניה היו אנשים כמו ר' לודביג פיליפסון, עורך ה"אלגעמעינע צייטונג דעס יודענטומס", וההיסטוריונים מוריץ גידמאן ומוריץ שפאנייר. אדוארד לאסקר ואוטו לאנדסברג ייצגו את מאגדבורג בפארלאמנט הפרוסי. בשנת 1851 נבנה בית כנסת והורחב בשנת 1897.

הקהילה העשירה וגדלה בהתמדה מ-330 ב-1817 לכדי 2361 נפש בשנת 1933. באותה השנה היו בה למעלה מ-20 ארגוני צדקה, חברה ותרבות.


תקופת השואה

ב"ליל הבדולח" (אור ל- 10 בנובמבר 1938) הועלה באש בית-הכנסת; גברים יהודים נעצרו ונכלאו בבוכנוואלד.

במאי 1939 נשארו בעיר 679 יהודים. אחרי שפרצה המלחמה (ספטמבר 1939) שולחו רבים למחנות-ריכוז. ביולי 1944 היו במאגדבורג 185 יהודים, רובם בני זוגות מעורבים.

הקהילה היהודית אחרי המלחמה ובמאה ה - 21


אחרי המלחמה חזרו יהודים מעטים למאגדבורג, וב- 1965 מנתה האוכלוסייה היהודית במקום כמאה איש. בשנת 1988 הוקמה אנדרטת זיכרון ליד בית הכנסת הישן שחרב בשואה . גם בבית העלמין היהודי הוקמה אנדרטה לנרצחי השואה .

בשנת 2007 לפי נתוני הארגונים היהודיים האוכלוסייה היהודית מנתה כ - 591 חברים , רובם יוצאי ברית המועצות לשעבר . בעיר ממוקם איגוד הקהילות היהודיות של סקסוניה - אנהלט . בעיר יש בית עלמין יהודי ויש לקהילה בית כנסת ומרכז קהילתי . הקהילה מקיימת פעילות תרבות וחברה .

בשנת 2005 התארגנה קהילה רפורמית חדשה המונה 50 חברים שמתפללים ומקיימים פעילויות בבית פרטי .

 

ברנדנבורג

מחוז הסטורי ומדינה בגרמניה.

 

Saxony-Anhalt

Sachsen-Anhalt

Saxony-Anhalt is a state in Germany with the capital at Magdeburg. It covers the territory of the former Free State of Anhalt and of the former Prussian province of Saxony.