חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 8
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי סאטו מארה, סאטמאר

סאטו מארה Satu Mare

בפי היהודים סאטמאר

עיר בטראנסילבאניה הצפונית, צפון מזרח רומניה. עד מלחמת העולם הראשונה ובשנים 1940 - 1944 בשטח הונגריה.


לקראת אמצע המאה ה-19 הותרה ליהודים ישיבת-קבע בעיר וקהילה התארגנה שם ב-1849. בעקבות קונגרס יהודי הונגריה, שנסתיים בינואר 1869 (נפתח בדצמבר 1868), הצטרפה הקהילה לזרם הקהילות האורתודוקסיות, והרב הראשון שכיהן בה היה ר' בנימין זאב מאנדלבוים.

ב-1898 התפלגה מהקהילה קבוצת יהודים שהגדירו את עצמם כקהילת סטאטוס-קוו (שבה למתכונת הקהילות מהתקופה שלפני הקונגרס). שמואל יורדאן, הרב הציוני של קהילת הסטאטוס קוו, פתח את גן-הילדים העברי הראשון בהונגריה.

בית-כנסת מפואר נחנך ב-1904; בעיר ישבו אז קרוב ל-7,200 יהודים (%20 מכלל האוכלוסיה).

מספר החסידים בעיר גדל, ומאבקים בין חסידים למתנגדים היו בקהילה מסוף המאה ה- 19.

רבני העדה החרדית היו ר' יהודה גרינוואלד ור' אליעזר דוד גרינוואלד; בשנת 1934 נבחר לכהונה ר' יואל טייטלבוים, ועמדתו האנטי-ציונית השפיעה על היהדות החרדית בטראנסילבאניה כולה.

האוכלוסייה היהודית גדלה מ-78 בשנת 1850 ל-3,427 (16% מכלל האוכלוסייה) בשנת 1870, 7,194 (20% מכלל האוכלוסייה) בשנת 1910, ו- 11,533 (21%) בשנת 1930. בשנת 1941 חיו 12,960 יהודים בסאטו מארה (24.9% מכלל האוכלוסייה). מספר זה עלה בעקבות הגירה של יהודים מכפרי הסביבה.

ב- 26 באפריל 1944 לאסלו אנדרה (1895 -1946), שזה עתה מונה לתפקיד מזכיר המדינה תחת שר הפנים אנדור יורוס בממשלת הונגריה בשליטת הנאצים, יחד עם פקידי ממשל הונגרים נוספים, התכנסו בסאטו מארה באפריל 26, 1944, ותכננו את הפרטים לחיסול יהודי צפון טרנסילבניה. הגטו בסאטו מארה הוקם בחלקה היהודי של העיר ב- 3 במאי 1944. יהודים מסאטו מארה, כמו גם מהאזורים הסמוכים, רוכזו במקום עד שהחלו הגירושים ב- 19 במאי 1944. הגטו חוסל ב-1 ביוני 1944, לאחר שהנאצים גירשו 18,863 יהודים מסאטו מארה .לאושוויץ, בשישה טרנספורטים. הרב טייטלבוים שרד לאחר שהצליח לברוח ברכבת קסטנר לשוויץ.


אחרי המלחמה חזרו לסאטמאר כ-500 מיהודי העיר, ויחד עם ניצולים מישובי הסביבה הגיע מספר היהודים במקום בשנת 1947 ל-5,000 בערך. רובם עברו עם הזמן למקומות אחרים או עלו לישראל.

בשנת 1970 התגוררו בסאטו מארה 500 יהודים ובשת 2002 חיו בעיר 38 יהודים בלבד. 

סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
212673
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

גרשון מאיר אנגל (1917 - 1994) רב.

 
נולד בסאטו מארה (סאטמר), רומניה, אז חלק מאוסטרו-הונגריה. בנם של שמואל חיים ורחל אנגל. למד בישיבות הנודעות של ניטרה ופרשבורג בברטיסלבה, סלובקיה (אז צ'כוסלובקיה) ושם קיבל סמיכה לרבנות בשנת 1937. בתקופת מלחמת העולם השנייה נשלח למחנה עבודה בהונגריה, הועבר לחזית המזרחית ואל שטחי הכיבוש של הוורמאכט. שוחרר על ידי הצבא האדום ב- 1945. באותה שנה הצטרף לארגון ההגנה בפראג, הרפובליקה הצ'כית.
 
אנגל עלה עם משפחתו לישראל ב- 1948 והשתתף במלחמת העצמאות. ב- 1949 התגייס לשירות קבע כרב וקצין מנהלה בתל השומר עד 1956, ואז נקרא לדרום אפריקה להעניק שירותי דת לקהילה הקטנה. עד 1970 כיהן כרב, מורה ושוחט בקהילות דטנדרטון, ולקם וויטבנק. ב- 1970 נתמנה לרב הראשי. בתפקידו זה נסע לאורכה ולרוחבה של דרום אפריקה ושל ארצות דרום מערב אפריקה במטרה להגיע אל יהודים מבודדים ולהעניק להם שירותי דת וחינוך מגוונים.
 
אנגל הרים שתי תרומות חשובות: יצירת תוכן יהודי אור-קולי מגוון שכלל מגזין לילדים שערך; ואיתורם ומיפויים של בתי עלמין יהודיים, כולל רישום של כל אדם שקבור בהם, על מנת להבטיח שתהיה מצבה לכל קבר ולדאוג לתחזוקה מכובדת.
 
הוא התכוון לפרוש ב- 1982, אולם נענה לבקשתן של קהילות פוצ'פסטרום וקלרקסדורפ, שם כיהן עד 1993. במשך 37 הקדיש עצמו ליהדות דרום אפריקה. בכל מקום היה ביתו פתוח לכולם, בכל מקום נהג במידת הכנסת אורחים אמיתית ובייחוד במקומות בהן היו יחידות צבאיות עם חיילים יהודים. החיילים זכו תמיד לאירוח ידידותי בבית הרב. אנגל היה אדם חברותי, חם ודואג עם יכולת הקשבה ואמפתיה יוצאת דופן, שתמיד נתן עצות מתאימות. אדם בעל אמונה עמוקה, מורה דרך רוחני לא רק לבני קהילתו אלא גם למשפחתו – וזאת על אף המרחק הגאוגרפי הגדול. תארים ותפקידים נוספים חבר בליגה הדרום אפריקנית היהודית וב HOD: Hebrew Order of David; רב צבאי במחנה מידלבורג.
התחתן ב- 1945 עם עדינה רייך, ואב לבת ששמה אסתר.

Illes Kaczer (originally Katz Illes) (1887-1980), author and journalist, born in Szatmar, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Satu Mare in Romania). He began his career in provincial journalism before starting to write for Budapest daily newspapers. He made his name as a novelist and playwright, and his dramas enjoyed considerable success in Hungary during the 1920s. By this time, however,he had left Hungary as a result of the revolution of 1918-19 and gone to live first in Vienna, Austria, and later in Berlin, Germany, Transylvania, Romania and Czechoslovakia. In 1938 he moved to London, England. In 1959, by which time he had become a regular contributor of stories and essays to the Hungarian-language newspaper "Uj Kelet", he made his home in Israel.

Kaczer was noted for his powerful treatment of Jewish themes, ranging from Biblical times to the social and religious family conflicts of the 19th and 20th centuries. His works include the novels "Khafrit, az egyiptomi asszony" (1916), "A fekete kakas" ("The Black Rooster"), "Sarkanyolo" ("The Dragon Killer"); "A vak ember tukre" ("The Blind Man's Mirror"); "Zsuzsanna es a venek" ("Susanna and the Elders") which was also translated into German, and Az alomtelepen [In the Land of Dream]. Kaczer's comedy in verse, Tuz [The Fire], was produced on several theatres in Transylvania. His plays include Megjott a Messias (1921), Ikongo nem hal meg (1936), Fear Not. My Servant Jacob (1947), and The Siege of Jericho (1949) which was originally published in London as The Siege.

Levi, Yoel (b. 1950), musician and conductor, born in Satu Mare, Romania. He immigrated at a young age to Israel. Levi attended the Tel Aviv Academy of Music, earning a Master of Arts degree with distinction, and then the Jerusalem Academy of Music under Mendi Rodan.

Levi won the 1978 International Besancon Competition for Young Conductors and later on studied with Franco Ferrara in Siena and Rome, Italy, with Kiril Kondrashin in the Netherlands, and at the Guildhall School of Music and Drama in London, England.

He moved to United States in late 1970s and became an American citizen in 1987. Levi was chief assistant of Lorin Maazel at the Cleveland Symphony Orchestra (1978-1980) and then chief resident with the same orchestra (1980-1984). Levi. He was the music director and principal conductor for the Atlanta Symphony Orchestra from 1988 to 2000. Through 2004-2005, Levi continued to conduct two concert weekends in Atlanta each season.

He conducted the Stockholm Philharmonic Orchestra at the 1991 Nobel Prize Ceremony and the Atlanta Symphony Orchestra at the opening and closing ceremonies of the 1996 Olympics Games in Atlanta.

As of 2005, he is a music advisor to the Flemish Radio Orchestra and is the Principal Guest Conductor of the Israel Philharmonic Orchestra.

In 2001, he was awarded the Chevalier de l'Ordre des Arts et des Lettres by the French government.

Sandor Halasz (1892-1976), journalist, born in Satmar, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Satu Mare, in Romania). Halasz atudied journalism in Budapest and in Berlin, Germany. He returned to Satu Mare, where he collaborated to the periodical "Szamos", and was director of "Szabadsajtó Könyvnyomda és Lapkiadó Rt." (1922-1929). Halasz served as editor of the economics section of Brassoi Lapok (1932-1940). After 1945 he moved to Bucharest, Romania.

כנרת. נולדה בסאטו-מארה, רומניה, והגיעה לישראל בגיל שנתיים. למדה כינור באקדמיה למוסיקה על שם רובין בתל-אביב. השתתפה בכיתות אמן עם אייזיק שטרן וזכתה בתחרות הבינלאומית ע"ש פגניני בגנואה ב-1968 ובתחרות ע"ש אליזבת מלכת בלגיה בבריסל ב-1971. הופיעה בארץ עם תזמורות שונות. מתגוררת בארה"ב.

רוט, לסלו (נ. 1919) מנצח, פסנתרן, מלחין, נולד בסאטו מארה בהונגריה. רוט ניצח על מספר תזמורות בישראל ובחו"ל, בניהם בית האופרה הלאומי בטימישוארה, האופרה הישראלית, תזמורת הבידור של קול ישראל ובבית האופרה של מקסיקו סיטי. בנוסף, הוא ניהל את מקהלת צדיקוב ולהקת "אנחנו כאן".

בגיל 21, החל רוט בלימודיו האקדמיים במוסיקה באקדמיה למוסיקה בבודפשט, אך נאלץ להפסיק בשנת 1943 לאחר שנאסר על יהודים ללמוד במוסדות אקדמיים בהונגריה. הגטו בסאטו מארה הוקם בחלקה היהודי של העיר ב- 3 במאי , 1944, איפה שרוט ומשפחתו חיו. יהודים מסאטו מארה, כמו גם מהאזורים הסמוכים, רוכזו במקום עד שהחלו הגירושים ב- 19 במאי 1944. רוט והוריו הועברו לאושוויץ ב-20 במאי, 1944, שם אמו וקרובי משפחה אחרים נשלחו מיד אל מותם. באושוויץ, רוט פינה גופות מן הקרמטוריום, עד שהוא ואביו התנדבו לעבוד כחוטבי עצים והועברו למאוטהאוזן באוסטריה ואז למלק, שם צורף רוט לקבוצת אסירים עם רקע מוסיקאלי כדי ליצור תזמורת.

לאחר סוף מלחמת העולם השנייה, רוט השלים את לימודיו באקדמיה למוסיקה על שם פרנץ ליסט בבודפשט, והפך להיות המנצח העיקרי של בית האופרה הלאומי בטימישוארה. רוט ומשפחתו עלו לישראל בשנת 1960.

Gruenwald, Judah (1845-1920), rabbi, born in Brezo, Hungary (then part of the Austrian Empire, now Brezova, Slovakia). He served as rabbi of Szobotisz for seven years, of Bonyhad a further seven years, of Surany for two and a half years, and of Szatmar (Satu Mare) for 22 years. In Szatmar (now Satu-Mare, Romania) he founded a large yeshiva which became well known.

Several of his works were published after his death. The most important of them is the edition of responsa "Zikhron Yehudah" (Budapest-Satoraljaujhely, 1923-28). In part 1 (no. 187) he discusses whether one may associate with Zionists and he expresses the fear that through Zionism "an opportunity will be given for us to be attacked and to make us disliked by the gentile countries." In another responsum (no. 200) to Joseph Hayyim Sonnenfeld in Jerusalem, dated 1913, he discusses whether it is permitted to associate with the Agudat Israel. This was later removed from the volume and was replaced by a discussion on whether it is permitted to handle food and drink on the Day of Atonement in order to give it to children. Others of his published works are: "Shevet mi-Yehudah" (2 pts., 1922), on the Pentateuch; "Hasdei Avot" (1925), on the tractate Avot; "Olelot Yehudah", a commentary on Psalms (1927); and "Se'erit Yehudah" (1938), on the Pentateuch.
האח והאחות צבי ואסתר וילינגר וחברים מצטלמים בפארק.
סאטו-מארה (סאטמאר), רומניה 1942.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות יעקב ורחל וילינגר, ישראל)
פרידה הרץ (וילינגר) ובנה התינוק ברלה,
סאטו-מארה (סאטמאר), רומניה 1938.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות יעקב ורחל וילינגר, ישראל)
בני משפחת פיש: טויבה יונה ושרגא פישל
וילדיהם יעקב עזריאל (מימין), יוליאנה
וישראל חיים.
סאטמר (סאטו מארה), רומניה, 1937.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות יונה פיש, ישראל)