חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 3
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי מאגדבורג

מאגדבורג Magdeburg

עיר בסאכסוניה, מרכז גרמניה. בשנים 1945 - 1990 בגרמניה המזרחית.

הקהילה היהודית 


מהקהילות היהודיות הוותיקות על אדמת גרמניה. יהודים התיישבו במקום במאה ה-10. הם התרכזו ב"חצר הבגדים" שבשכונת הסוחרים, ומסחרם התפשט אל מעבר לנהר אודר.

הרובע היהודי בדרומה של העיר שכן על אדמת הארכיבישוף, ויחסיו עם היהודים היו טובים. ובשנת 1012 השתתפו יהודים בהלווית בעל המקום.

ב-1213 הרסו חיילי המלך אוטו הרביעי את רובע היהודים, ויושביו עקרו לעיר זודנבורג הסמוכה שכבר הייתה מיושבת יהודים. בהמשך המאה תבעו ראשי הקתדראלה לעצמם את זכות השיפוט על היהודים ואת ההכנסות מקנסות ששילמו במטבעות כסף.

בין חשובי הקהילה היו אז ר' חזקיה בן יעקב ור' חיים בן פלטיאל, רבה של מאגדבורג שהיה בקשרי שו"ת עם המהר"ם מרוטמבורג.

במאה ה-14 התחוללו פרעות ביהודים, ומאמצי הארכיבישוף ושלטונות העיר להגן עליהם נכשלו. במאה ה-15 פעלה במאגדבורג ישיבה גדולה. אך ב-1493 גורשו היהודים, בניין בית- הכנסת נהפך לכנסייה ובית-הקברות נהרס.

יהודים שבו למקום במחצית השנייה של המאה ה- 17, והתארגנה קהילה מחדש. ב- 1834 פתחה הקהילה החדשה במאגדבורג בית-ספר דתי, ובין רבניה היו אנשים כמו ר' לודביג פיליפסון, עורך ה"אלגעמעינע צייטונג דעס יודענטומס", וההיסטוריונים מוריץ גידמאן ומוריץ שפאנייר. אדוארד לאסקר ואוטו לאנדסברג ייצגו את מאגדבורג בפארלאמנט הפרוסי. בשנת 1851 נבנה בית כנסת והורחב בשנת 1897.

הקהילה העשירה וגדלה בהתמדה מ-330 ב-1817 לכדי 2361 נפש בשנת 1933. באותה השנה היו בה למעלה מ-20 ארגוני צדקה, חברה ותרבות.


תקופת השואה

ב"ליל הבדולח" (אור ל- 10 בנובמבר 1938) הועלה באש בית-הכנסת; גברים יהודים נעצרו ונכלאו בבוכנוואלד.

במאי 1939 נשארו בעיר 679 יהודים. אחרי שפרצה המלחמה (ספטמבר 1939) שולחו רבים למחנות-ריכוז. ביולי 1944 היו במאגדבורג 185 יהודים, רובם בני זוגות מעורבים.

הקהילה היהודית אחרי המלחמה ובמאה ה - 21


אחרי המלחמה חזרו יהודים מעטים למאגדבורג, וב- 1965 מנתה האוכלוסייה היהודית במקום כמאה איש. בשנת 1988 הוקמה אנדרטת זיכרון ליד בית הכנסת הישן שחרב בשואה . גם בבית העלמין היהודי הוקמה אנדרטה לנרצחי השואה .

בשנת 2007 לפי נתוני הארגונים היהודיים האוכלוסייה היהודית מנתה כ - 591 חברים , רובם יוצאי ברית המועצות לשעבר . בעיר ממוקם איגוד הקהילות היהודיות של סקסוניה - אנהלט . בעיר יש בית עלמין יהודי ויש לקהילה בית כנסת ומרכז קהילתי . הקהילה מקיימת פעילות תרבות וחברה .

בשנת 2005 התארגנה קהילה רפורמית חדשה המונה 50 חברים שמתפללים ומקיימים פעילויות בבית פרטי .

 

סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
212285
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
בני הזוג מרטין ומרתה להמן עם ילדיהם.
מימין לשמאל: מרגרט, אדית ומקס.
מאגדבורג, גרמניה, 1920 בקירוב.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות מלכה ג'ונסון, ישראל)
מקס, אדית ומרגרט ליימן,
מאגדבורג, גרמניה, 1906.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות מלכה ג'ונסון, ישראל)
מרתה להמן עם שלושת ילדיה.
מאגדבורג, גרמניה, 1900.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות מלכה ג'ונסון, ישראל)
Guedemann, Moritz (1835-1918), rabbi, author, Chief Rabbi of Vienna, born in Hildesheim, Germany. He studied at the rabbinical seminary at Bresslau, Germany (now Wroclaw, in Poland) from 1854 to 1862. Following his ordination he was given his first pulpit at Magdeburg, Germany. With increasing pressure from orthodox Jews, Guedemann, who was considered more conservative, was called to Vienna, Austria, in 1866 to officiate at the Leopoldstadt Synagogue. In 1891 he became Chief Rabbi of Vienna and successor to Rabbi Jellinek.

Guedemann criticized the Zionist movement for its failure to emphasize the religious element in Jewish national rehabilitation. He fought, on the other hand, against the elimination of all references to Zion from the prayer book.
Guedemann wrote many valuable works dealing with Jewish life. The most important of these are his classic studies on Jewish education. "Das juedische Unterrichtswesen waehrend der spanisch-arabischen Periode" (Vienna, 1893) dealing with Arabic and Hebrew literature of the Jews in medieval Spain, could have been written thanks to his training in philology, Oriental languages and Islamic studies. Guedemann’s "Geschichte des Erziehungswesen und der Cultur der abendlischen Juden waehrend des Mittelalters und der neueren Zeit" (3 vol., Vienna, 1880, 1884, 1888) analyzes the harmonious co-existence and mutual influences between Jews and Christians. This work has been translated into Hebrew and Yiddish. His "Quellenschriften zur Geschichte des Unterrichts und der Erziehung bei den deutsche Juden" was published in Berlin in 1892. He contributed also to the field of comparative religious history in "Juedisches im Christentum des Reformations-Zeitalters" (Vienna, 1870), and "Religionsgeschichtliche Studien" (Leipzig, 1876). Two works are devoted to theological polemics: "Das Judentum in seinen Grundzuegen und nach seinen geschichtlichen Grundlagen dargestellt" (Vienna, 1902). The "Juedische Apologetik" (Glogau, 1906), which was written in self-defense against the rising clerical and political anti-Semitism. He also published a monograph on the Jews of Magdeburg, and many essays in Jewish periodicals and collections, and in the jubilee volumes for Zunz, Graetz and Steinschneider.
Cantor

Born in Jaslo, Galicia, he studied with distinguished cantors and composers before being appointed hazzan in Magdeburg. From there he moved to Stendal and in 1938 to Palestine. He officiated in several synagogues in Tel Aviv before becoming chief hazzan of the Great Synagogue in Tel Aviv. From 1966 he was chairman of the Israel Association of Cantors. Ungar won an international reputation through his tours and recordings.

בקשמגייר BEKESMEGYER


כפר במחוז פשט-פיליש-שולט-קישקון (PEST-PILIS-SOLT-KISKUN), מרכז הונגריה.


אין בידינו ידיעות על תולדות היישוב היהודי במקום לפני תקופת השואה. בשנת 1930 נמנו בקהילה 138 נפש.


תקופת השואה

ב-19 במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. יהודי בקשמגייר נצטוו להתייצב בז'אנדרמריה ובסוף אפריל 1944 הם רוכזו בגיטו שהוקצה באחת משכונות הכפר. לגיטו הובאו גם כל יהודי הכפרים הסמוכים. 224 מיושבי הגיטו הועברו לבודאפשט, עשרה גוייסו למחנות עבודה, 17 צעירים הועסקו בבתי חרושת של הצבא ו-31 משפחות הורשו לחזור לבתיהן בכפר.

ב-30 ביוני גורשו כל יושבי הגיטו למחנה ההשמדה אושוויץ. 11 משפחות נותרו במקום והורשו לחזור לבתיהן כעבור ששה שבועות.

שתי משפחות יהודיות הצליחו להימלט מן הגיטו עוד לפני הגירוש, אך אחת מהן נרצחה בדרך.

פוטסדאם

עיר על גבול ברלין בברנדנבורג, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה נרשמה ב-1630; שיא האוכלוסייה היהודית: 600 בשנת 1929; אוכלוסייה יהודית בשנת 1933: 565.

בשנת 1671, הבוחר הגדול מברנדנבורג התיר ל-50 משפחות יהודיות נרדפות מווינה, אוסטריה, להתיישב בעיר, ולאחר מכן הקהילה היהודית של פוטסדאם התפתחה במהירות. בשנת 1731 דוד הירש זכה במונופול על סחר בקטיפה בממלכה, הישג שעודד יזמים יהודים אחרים להיכנס לתעשיית המשי.

יהודי פוטסדאם רכשו בית קברות בשנת 1743 והעסיקו את הרב הראשון שלהם, יחיאל מישל מפולין, בשנת 1760. הקמת בית הכנסת הראשון של פוטסדאם, שנחנך בשנת 1767 בנוכחות הנסיך והנסיכה של פרוסיה, התאפשרה באמצעות הלוואה של פרידריך הגדול. אולם התברר כי הקרקע, שעליה הוקם בית הכנסת, היה ביצתי מדי מכדי לתמוך במבנה הגדול; בהתאם לכך, בית כנסת חדש הוקם ברחוב ווילהלם בשנת 1802.

עד 1776 נאלצה הקהילה היהודית לשלם מסים מופרזים ונדרשה על פי החוק לרכוש – וזה חל על כל בית יהודי חדש – כלי חרסינה ​​יקרים ממפעלים מלכותיים. לאחר שהמסים המופרזים הללו הוסרו, הקהילה הביעה את תודתה על ידי תרומת קישוטי כסף של בית הכנסת לקרן המלחמה של נפוליאון, ובהמשך, באמצעות שליחת מתנדבים למלחמת צרפת-פרוסיה.

בשנת 1903 נבנה בית תפילה חדש בסגנון רפורמי במקום בית הכנסת הראשון (עד אז הביצה התנקזה לחלוטין). באותה עת, בין יהודי פוטסדאם בלטו תעשיינים, אנשי מקצוע וחברי מועצה.

בשנת 1929 נפתח בית לבנות יהודיות, ובשנת 1932 הוקמה פנימייה לילדים יהודים ממשפחות במצוקה בקאפוט (Caputh) הסמוכה.

ניצחונם של הנאצים בבחירות 1933 ולאחר מכן החרם הכלכלי שהוטל על היהודים גרמו ליציאתם מהעיר. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) נשדדה תכולת בית הכנסת הראשי; הבניין לא הוצת בגלל קרבתו לסניף הדואר בעיר. בית הקברות והקפלה הושחתו, וגם בית הספר בקאפוט. גברים יהודים נעצרו ונשלחו למחנה הריכוז הנאצי זקסנהאוזן. לאחר הפוגרום ניכס סניף הדואר את בניין בית הכנסת הרעוע, שבסופו של דבר נהרס בהפצצה במהלך המלחמה. 40 יהודי פוטסדאם האחרונים גורשו בשנת 1942. בבית הגמלאים היהודים של הקהילה נותרו כמה ניצולים שגורשו, ככל הנראה, לאחר מכן למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטאט.

בית הקברות והקפלה הסמוכה לו שוחזרו 30 שנה אחרי "ליל הבדולח", ולוחות זיכרון הוצמדו לבניינים קהילתיים יהודים לשעבר.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 הקימו מהגרים יהודים ממזרח אירופה קהילה חדשה בפוטסדאם; בשנת 2006 התגוררו בעיר 1,400 יהודים.

מתחם בית כנסת חדש נבנה בשטח בית התפילה הישן, שיכלול מרכז קהילתי, בית גמלאים, סמינר רבנים ע"ש אברהם גייגר, הקשור לאוניברסיטת פוטסדאם.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

Genthin

A town in Jerichower Land district, in Saxony-Anhalt, Germany.

At the time of the rampant plague wave around 1349, Jews were also persecuted and expelled in Genthin. At the end of the century Jews settled again, but then their traces are lost until 1697. In this year they settled again and bought the city's protection rights. Jews have only been permanently residing in the city since the beginning of the 19th century. In 1843 nine Jews lived in Genthin, 28 in 1856 and 51 in 1881. They were mostly shopkeepers and merchants. In 1860 the community owned its first synagogue on Brandenburger Strasse on the property of the community chairman Simon Birnbaum. As the lease expired the community had a second prayer house built on Schenkestrasse (today Dattelner Strasse) in 1928. This second synagogue, a red brick building with a dome, was only used for a few years. In 1937 it was converted into a residential building.

The community's first cemetery was outside the city east of Karower Strasse and was called "Judenkirchhof". In 1829 the second cemetery (apparently in the same place) was laid. The last funeral was held in 1933. The cemetery was destroyed and leveled during the Nazi era. In 1949 it was converted into a memorial with a memorial stone and became a protected monument. In 1930, 29 Jews lived in the village, in 1939 - after the Night Pogrom of November 9, 1938 - only three were left.

--------------------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.