חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
אישיות
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

דן מזרחי

Dan Mizrahi (Mizrahy) (1926-2010), pianist, composer and music teacher, born in Bucharest, Romania. His father was a descendant of a Sephardi family who came from Varna in Bulgaria. He started to study the piano at the age of 4 and at the age of 9 he was accepted at the Conservatory of Bucharest. He attended the Spiru Haret high school and in parallel he enrolled at the Royal Academy of Music and Dramatic Art in 1935. Following the implementation of anti-Semitic legislation, he was expelled from the Academy in 1940. He continued his studies at the Cultura Jewish high school in Bucharest. In 1941 he managed to immigrate to the Land of Israel and after a number of months at an agricultural school, he was admitted to the Jerusalem Academy of Music.

He returned to Romania in 1945, and graduated from the Conservatory of Bucharest in 1948. In 1951 he was arrested by the Communist authorities on charges of distributing George Gershwin’s “American music” and sent for two years in prison and then to a forced labor camp for "re-education". After his release he was a teacher at the Dinu Lipatti High School of Music in Bucharest until 1958, then he worked for the Bucharest Opera house until 1960. Later he worked as a music teacher.

As a pianist he excelled particularly in performing all of George Gershwin's works. Mizrahi composited mainly vocal pieces and they include lieder, romances and choral works. Ave Maria is a piece composed in the memory of Janusz Scheffler (1887-1952), the Catholic bishop of Satu Mare who died in prison and with whom Mizrahi shared a cell at Jilava prison. Mizrahi was a member of the Union of Romanian Composers and a laureate of the Mihail Jora Music Critics Award for his entire artistic career (1997). His autobiography Aşa a fost ("The way it happened") was published in 2005. In 2002, the Electrecord recording company launched a double CD featuring his performance of Gershwin’s works for piano.

תאריך לידה:
1926
תאריך פטירה:
2010
מספר פריט:
20871066
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:
MIZRAHI

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

בדומה למילה האיטלקית לבנטה, שפירושה "מזרח", המונח מזרחי משמש לתיאור אנשים המתגוררים בארצות אשר על חופי המזרחיים של ים התיכון, או שמוצאן מארצות אלה. בחצי האי האיברי המונח לבנט מציין את האיזור המזרחי של ספרד הכולל את המחוזות אליקנטה, אלמריה וקרטחנה, אשר בעת השלטון המוסלי בספרד היה ידוע בשם הערבי שרקיה. גרסאות מצפון אפריקה, ביניהן אלקלבי, לקבלי, אל קבלי, שפירושן "מזרחי", ציינו במרוקו את תושבי איזור אלקבלה בדרום מזרח המדינה. במאה ה-14, Mizrahi מתועד כשם משפחה יהודי עם המזרחן אבשלום בן מושה מזרחי. במאה ה-19, מזרחי מתועד כשם משפחה יהודי בכתובה מטוניס מ-10 במאי, 1871, של משה, בנו של אברהם מזרחי ושל רעיתו, פנינה (פאני), בתו של יהודה וולטרה.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי מזרחי כוללים את המתימטיקאי הרב אליה בן אברהם מזרחי (1526-1450) אשר חי בטורקיה; את הרב המקובל רפאל אברהם שלום מזרחי, הידוע גם בשם רב שרעבי, אשר נולד בתימן וחי בירושלים במאה ה-18;

את רו"ח הישראלי יליד יוון יוסף מזרחי, אשר כינן כיו"ר של איגוד יוצאי יוון בישראל; ואת החזן אשר מזרחי (1890-1967), יליד ירושלים אשר חי בטוניס, מחברו של פיוטים רבים.

בוקרשט Bucuresti

בירת רומניה. בחבל ואלאכיה, הרגאט, דרום מרכז רומניה.

יהודים יוצאי טורקיה וארצות הבלקן ישבו בבוקרשט באמצע המאה ה-16 ובמרד 1593 הושמדה הקהילה עם שאר אזרחי טורקיה תושבי העיר. כעבור מאה שנה התגבש יישוב חדש, אשכנזי ברובו. מטעמים כלכליים גילו העירוניים יחס עויין לקהילה המתפתחת ובאחת ההתפרצויות (ב-1801) בשל עלילת-דם נהרגו ונפצעו 128 יהודים.

הרדיפות נשנו בשנות הכיבוש הרוסי (1812-1806) והחריפו ב-1821, כאשר הטורקים דיכאו את המרד היווני בהנהגת אלכסנדר איפסילאנטי. היהודים נהנו אז מאוטונומיה ניכרת במסגרת "החברה היהודית" וראש הקהילה בבוקרשט שימש כסגן החכם-באשי (הרב הראשי) במדינת מולדאביה. במאה ה-19 נהרו לבוקרשט יהודים רבים וב-1899 מנו יותר מ-40,500 נפש (14.7 אחוזים מכלל האוכלוסיה). יותר מ-2,700 עסקו במלאכה; האחרים עסקו במסחר והיו גם בנקאים אחדים, בפרט ביישוב הספרדי. בתוקף משטר הקפיטולאציות היו המהגרים החדשים פטורים מתשלום מסים ברומניה והם סירבו גם לשלם את המס על בשר כשר, מקור ההכנסה היחיד של "החברה היהודית". כתוצאה מן הסכסוך קצצו השלטונות את האוטונומיה היהודית ועל ה"חברה" הוטלה מרות העיריה. המחלוקת גרמה לפירוד באוכלוסיה היהודית ו-300 משפחות של נתיני פרוסיה ואוסטריה ייסדו קהילה משלהם (ב- 1851). אותו זמן ישבה גם קהילה ספרדית של כ- 150 משפחות בעיר. כל אותו זמן התנהל בעדה האשכנזית מאבק חריף בין החרדים והפרוגרסיבים, שהגיע לשיאו בפתיחת בית- הספר החדש ב- 1852 ובתכנית להקים בית-כנסת רפורמי ולהנהיג תיקונים בסדר- התפילה. בראש החרדים התייצב ר' לייב בן יחיאל מיכל (המלבי"ם), שעלה על כס הרבנות בעיר ב-1858. כעבור ארבע שנים הדיחה אותו הממשלה מכהונתו וב-1867 הושלם ההיכל הרפורמי ונעשה מוקד לפעולות תרבות וחינוך לציבור האמיד, אנשי האגף הפרוגרסיבי. המשך המחלוקת בקהילה האשכנזית הביא לביטול מעמדה הרשמי וב- 1874 חדלה הקהילה להתקיים כיחידה מאורגנת ולא נתחדשה אלא ב- 1919. פעולות צדקה וחינוך ביישוב היהודי התנהלו על-ידי חברות פרטיות וציבוריות, מהן בתמיכת הלשכה המקומית של "בני ברית" שהקים בעיר הקונסול האמריקאני היהודי ב.פ. פישוטו (1872). עם ראשי הציבור הדתי לפני מלחמת-העולם הראשונה נמנו הרבנים הרפורמים אנטואן לוי ומוריץ בק, והרב יצחק אייזיק טאובס, רב הקהילה האורתודוכסית בשנים 1921-1894. בראש הציבור החילוני עמד אדולף שטרן (1931-1848), נשיא הנציגות המדינית הראשונה של יהדות רומניה וחבר הפרלמנט הרומני.

בין שתי מלחמות-העולם גדל בהתמדה מספר התושבים היהודיים בבוקרשט; ב-1930 התגוררו בה 74,480 וב-1940 - יותר מ-95,000 יהודים. שני שלישים מהם עסקו במלאכה ובפקידות, השאר היו בעלי מקצועות חופשיים, בעיקר רופאים ועורכי דין. ב-1920 אושרה הקהילה האשכנזית וב-1931 הוכרה כנציגות החוקית של האוכלוסיה היהודית בעיר. מוסדות הקהילה הקיפו 40 בתי-כנסת, שני בתי- עלמין, 19 בתי-ספר, ספריה ומוזיאון היסטורי, שני בתי-חולים ומרפאה, שני מושבי-זקנים ושני בתי-יתומות. עם ראשי הקהילה בתקופה האמורה נמנו הרב י. נמירובר והמנהיג החילוני ו. פילדרמן. מהומות אנטי-יהודיות, בעיקר בהשראת סטודנטים, פקדו את העיר מפעם לפעם. הטרור החריף בספטמבר 1940, עם הקמת הקואליציה של אנטונסקו ו"משמר הברזל", והגיע לשיאו במרידת אנשי ה"משמר" בימים 24-21 בינואר 1941; בפוגרום נרצחו 120 יהודים, אלפים נאסרו, בתים ומוסדות יהודיים נהרסו ונשדדו ביניהם בתי-כנסת רבים. עד לנפילתו של אנטונסקו באוגוסט 1944 סבלו יהודי הבירה, כשאר יהודי רומניה, מרדיפות קשות ושיעור המועסקים באוכלוסיה היהודית ירד ב-1942 לכדי 27.2 אחוזים לעומת 54.3 אחוזים באוכלוסייה הכללית. בספטמבר אותה שנה גורשו מאות יהודים לטרנסניסטריה, אלפי בתים ודירות של יהודים הופקעו וילדי היהודים הורחקו מבתי-הספר הכלליים. ב-1943 קיימה הקהילה 27 בתי-ספר משלה; בוקרשט נעשתה המרכז לפעולות סיוע למדינה כולה, בפרט למגורשים לטרנסניסטריה.

אחרי הקמת השלטון הקומוניסטי (1947) נסגרו בהדרגה כל המוסדות הלאומיים, מוסדות הצדקה היהודיים הולאמו והתלמידיים היהודיים נקלטו ברשת החינוך הכללית. בית-ספר ביידיש נפתח ב-1949 ונסגר כעבור שנים אחדות; שני עיתונים יהודיים, אחד ברומנית ואחד ביידיש נפתחו ונסגרו באופן דומה.

הפעילות הקהילתית התנהלה בחסות איחוד הקהילות ברומניה, האיחוד טיפל גם בצרכים הדתיים. בעיר 14 בתי-כנסת קבועים, "תלמוד-תורה" וחברת ש"ס. מטעם האיחוד הופיע בטאון תלת-לשוני (ברומנית, בעברית וביידיש). הפעולה התרבותית התרכזה סביב התיאטרון היידי שהמדינה סייעה לקיומו מאז שנת 1948. בית-ספר יהודי לאמנות הבמה נפתח בעיר ב- 1957.

ב-1976 התגוררו בבוקרשט 40,000 יהודים בערך. כמאה יהודים ניספו ברעש-האדמה שפקד את בוקרשט בפברואר 1977.

בשנת 1997 חיו ברומניה כולה 14,000 יהודים. בבוקרשט נימנו באותה השנה 6,000 יהודים.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
אישיות
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
דן מזרחי

Dan Mizrahi (Mizrahy) (1926-2010), pianist, composer and music teacher, born in Bucharest, Romania. His father was a descendant of a Sephardi family who came from Varna in Bulgaria. He started to study the piano at the age of 4 and at the age of 9 he was accepted at the Conservatory of Bucharest. He attended the Spiru Haret high school and in parallel he enrolled at the Royal Academy of Music and Dramatic Art in 1935. Following the implementation of anti-Semitic legislation, he was expelled from the Academy in 1940. He continued his studies at the Cultura Jewish high school in Bucharest. In 1941 he managed to immigrate to the Land of Israel and after a number of months at an agricultural school, he was admitted to the Jerusalem Academy of Music.

He returned to Romania in 1945, and graduated from the Conservatory of Bucharest in 1948. In 1951 he was arrested by the Communist authorities on charges of distributing George Gershwin’s “American music” and sent for two years in prison and then to a forced labor camp for "re-education". After his release he was a teacher at the Dinu Lipatti High School of Music in Bucharest until 1958, then he worked for the Bucharest Opera house until 1960. Later he worked as a music teacher.

As a pianist he excelled particularly in performing all of George Gershwin's works. Mizrahi composited mainly vocal pieces and they include lieder, romances and choral works. Ave Maria is a piece composed in the memory of Janusz Scheffler (1887-1952), the Catholic bishop of Satu Mare who died in prison and with whom Mizrahi shared a cell at Jilava prison. Mizrahi was a member of the Union of Romanian Composers and a laureate of the Mihail Jora Music Critics Award for his entire artistic career (1997). His autobiography Aşa a fost ("The way it happened") was published in 2005. In 2002, the Electrecord recording company launched a double CD featuring his performance of Gershwin’s works for piano.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

בוקרשט
בוקרשט Bucuresti

בירת רומניה. בחבל ואלאכיה, הרגאט, דרום מרכז רומניה.

יהודים יוצאי טורקיה וארצות הבלקן ישבו בבוקרשט באמצע המאה ה-16 ובמרד 1593 הושמדה הקהילה עם שאר אזרחי טורקיה תושבי העיר. כעבור מאה שנה התגבש יישוב חדש, אשכנזי ברובו. מטעמים כלכליים גילו העירוניים יחס עויין לקהילה המתפתחת ובאחת ההתפרצויות (ב-1801) בשל עלילת-דם נהרגו ונפצעו 128 יהודים.

הרדיפות נשנו בשנות הכיבוש הרוסי (1812-1806) והחריפו ב-1821, כאשר הטורקים דיכאו את המרד היווני בהנהגת אלכסנדר איפסילאנטי. היהודים נהנו אז מאוטונומיה ניכרת במסגרת "החברה היהודית" וראש הקהילה בבוקרשט שימש כסגן החכם-באשי (הרב הראשי) במדינת מולדאביה. במאה ה-19 נהרו לבוקרשט יהודים רבים וב-1899 מנו יותר מ-40,500 נפש (14.7 אחוזים מכלל האוכלוסיה). יותר מ-2,700 עסקו במלאכה; האחרים עסקו במסחר והיו גם בנקאים אחדים, בפרט ביישוב הספרדי. בתוקף משטר הקפיטולאציות היו המהגרים החדשים פטורים מתשלום מסים ברומניה והם סירבו גם לשלם את המס על בשר כשר, מקור ההכנסה היחיד של "החברה היהודית". כתוצאה מן הסכסוך קצצו השלטונות את האוטונומיה היהודית ועל ה"חברה" הוטלה מרות העיריה. המחלוקת גרמה לפירוד באוכלוסיה היהודית ו-300 משפחות של נתיני פרוסיה ואוסטריה ייסדו קהילה משלהם (ב- 1851). אותו זמן ישבה גם קהילה ספרדית של כ- 150 משפחות בעיר. כל אותו זמן התנהל בעדה האשכנזית מאבק חריף בין החרדים והפרוגרסיבים, שהגיע לשיאו בפתיחת בית- הספר החדש ב- 1852 ובתכנית להקים בית-כנסת רפורמי ולהנהיג תיקונים בסדר- התפילה. בראש החרדים התייצב ר' לייב בן יחיאל מיכל (המלבי"ם), שעלה על כס הרבנות בעיר ב-1858. כעבור ארבע שנים הדיחה אותו הממשלה מכהונתו וב-1867 הושלם ההיכל הרפורמי ונעשה מוקד לפעולות תרבות וחינוך לציבור האמיד, אנשי האגף הפרוגרסיבי. המשך המחלוקת בקהילה האשכנזית הביא לביטול מעמדה הרשמי וב- 1874 חדלה הקהילה להתקיים כיחידה מאורגנת ולא נתחדשה אלא ב- 1919. פעולות צדקה וחינוך ביישוב היהודי התנהלו על-ידי חברות פרטיות וציבוריות, מהן בתמיכת הלשכה המקומית של "בני ברית" שהקים בעיר הקונסול האמריקאני היהודי ב.פ. פישוטו (1872). עם ראשי הציבור הדתי לפני מלחמת-העולם הראשונה נמנו הרבנים הרפורמים אנטואן לוי ומוריץ בק, והרב יצחק אייזיק טאובס, רב הקהילה האורתודוכסית בשנים 1921-1894. בראש הציבור החילוני עמד אדולף שטרן (1931-1848), נשיא הנציגות המדינית הראשונה של יהדות רומניה וחבר הפרלמנט הרומני.

בין שתי מלחמות-העולם גדל בהתמדה מספר התושבים היהודיים בבוקרשט; ב-1930 התגוררו בה 74,480 וב-1940 - יותר מ-95,000 יהודים. שני שלישים מהם עסקו במלאכה ובפקידות, השאר היו בעלי מקצועות חופשיים, בעיקר רופאים ועורכי דין. ב-1920 אושרה הקהילה האשכנזית וב-1931 הוכרה כנציגות החוקית של האוכלוסיה היהודית בעיר. מוסדות הקהילה הקיפו 40 בתי-כנסת, שני בתי- עלמין, 19 בתי-ספר, ספריה ומוזיאון היסטורי, שני בתי-חולים ומרפאה, שני מושבי-זקנים ושני בתי-יתומות. עם ראשי הקהילה בתקופה האמורה נמנו הרב י. נמירובר והמנהיג החילוני ו. פילדרמן. מהומות אנטי-יהודיות, בעיקר בהשראת סטודנטים, פקדו את העיר מפעם לפעם. הטרור החריף בספטמבר 1940, עם הקמת הקואליציה של אנטונסקו ו"משמר הברזל", והגיע לשיאו במרידת אנשי ה"משמר" בימים 24-21 בינואר 1941; בפוגרום נרצחו 120 יהודים, אלפים נאסרו, בתים ומוסדות יהודיים נהרסו ונשדדו ביניהם בתי-כנסת רבים. עד לנפילתו של אנטונסקו באוגוסט 1944 סבלו יהודי הבירה, כשאר יהודי רומניה, מרדיפות קשות ושיעור המועסקים באוכלוסיה היהודית ירד ב-1942 לכדי 27.2 אחוזים לעומת 54.3 אחוזים באוכלוסייה הכללית. בספטמבר אותה שנה גורשו מאות יהודים לטרנסניסטריה, אלפי בתים ודירות של יהודים הופקעו וילדי היהודים הורחקו מבתי-הספר הכלליים. ב-1943 קיימה הקהילה 27 בתי-ספר משלה; בוקרשט נעשתה המרכז לפעולות סיוע למדינה כולה, בפרט למגורשים לטרנסניסטריה.

אחרי הקמת השלטון הקומוניסטי (1947) נסגרו בהדרגה כל המוסדות הלאומיים, מוסדות הצדקה היהודיים הולאמו והתלמידיים היהודיים נקלטו ברשת החינוך הכללית. בית-ספר ביידיש נפתח ב-1949 ונסגר כעבור שנים אחדות; שני עיתונים יהודיים, אחד ברומנית ואחד ביידיש נפתחו ונסגרו באופן דומה.

הפעילות הקהילתית התנהלה בחסות איחוד הקהילות ברומניה, האיחוד טיפל גם בצרכים הדתיים. בעיר 14 בתי-כנסת קבועים, "תלמוד-תורה" וחברת ש"ס. מטעם האיחוד הופיע בטאון תלת-לשוני (ברומנית, בעברית וביידיש). הפעולה התרבותית התרכזה סביב התיאטרון היידי שהמדינה סייעה לקיומו מאז שנת 1948. בית-ספר יהודי לאמנות הבמה נפתח בעיר ב- 1957.

ב-1976 התגוררו בבוקרשט 40,000 יהודים בערך. כמאה יהודים ניספו ברעש-האדמה שפקד את בוקרשט בפברואר 1977.

בשנת 1997 חיו ברומניה כולה 14,000 יהודים. בבוקרשט נימנו באותה השנה 6,000 יהודים.
מזרחי
MIZRAHI

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

בדומה למילה האיטלקית לבנטה, שפירושה "מזרח", המונח מזרחי משמש לתיאור אנשים המתגוררים בארצות אשר על חופי המזרחיים של ים התיכון, או שמוצאן מארצות אלה. בחצי האי האיברי המונח לבנט מציין את האיזור המזרחי של ספרד הכולל את המחוזות אליקנטה, אלמריה וקרטחנה, אשר בעת השלטון המוסלי בספרד היה ידוע בשם הערבי שרקיה. גרסאות מצפון אפריקה, ביניהן אלקלבי, לקבלי, אל קבלי, שפירושן "מזרחי", ציינו במרוקו את תושבי איזור אלקבלה בדרום מזרח המדינה. במאה ה-14, Mizrahi מתועד כשם משפחה יהודי עם המזרחן אבשלום בן מושה מזרחי. במאה ה-19, מזרחי מתועד כשם משפחה יהודי בכתובה מטוניס מ-10 במאי, 1871, של משה, בנו של אברהם מזרחי ושל רעיתו, פנינה (פאני), בתו של יהודה וולטרה.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי מזרחי כוללים את המתימטיקאי הרב אליה בן אברהם מזרחי (1526-1450) אשר חי בטורקיה; את הרב המקובל רפאל אברהם שלום מזרחי, הידוע גם בשם רב שרעבי, אשר נולד בתימן וחי בירושלים במאה ה-18;

את רו"ח הישראלי יליד יוון יוסף מזרחי, אשר כינן כיו"ר של איגוד יוצאי יוון בישראל; ואת החזן אשר מזרחי (1890-1967), יליד ירושלים אשר חי בטוניס, מחברו של פיוטים רבים.