חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי צ'ודיי

צ'ודיי

Чудей / Chudei

ברומנית: Ciudei; בגרמנית: Czudyn; ביידיש: טשעדי

כפר במחוז צ'רניבץ בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 הכפר היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין שתי מלחמות העולם במחוז סטורוז'ינץ לשעבר, רומניה.

בין יהודי המקום היתה רווחת דעה שהיהודים הראשונים התיישבו בכפר בראשית המאה ה-18. היישוב היהודי הלך וגדל במחצית השנייה של המאה ה-19. היהודים התפרנסו מסחר עצים ובהמות ורבים ביניהם היו בעלי מלאכה. בתיהם, חנויותיהם וסדנאותיהם היו במרכז העיירה.

עד 1891 יהודי צ'יודיי השתייכו לקהילה בעיר סטורוז'ינץ. לאחר שנה זאת קהילת יהודי צ'יודיי נכללה ברשימת 15 הקהילות שהוכרו על ידי השלטון האוסטרי. אל הקהילה החדשה סונפו שמונה כפרים מהסביבה ונציגיהם השתתפו בהנהלתה.

בית הכנסת העתיק ביותר בכפר נבנה מאמצע המאה ה-19 ועל ידו היו עוד שני בתי כנסת, אחד מהם של בעלי המלאכה. שלושת בתי הכנסת היו בנויים מעץ משובח. ברשות הקהילה היתה ספריה. הילדים למדו ב"חדר".

לשני בתי העלמין בעיירה הובאו גם הנפטרים מהכפרים הסמוכים. העתיק משני בתי הקברות נפתח, על פי המסורת, בראשית המאה ה-18 ובית הקברות החדש נפתח ב-1930 בעזרת תרומות.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 568 יהודים אשר היוו 15% מכלל התושבים.

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את כפר צ'יודיי סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. לפני כניסת הצבא הסובייטי לאיזור, ב-30 ביוני 1940, חיילים מהגדוד מס' 16 חיל רגלים של הצבא הרומני הנסוג בפיקודו של רב-סרן ואלריו קארפ הגיעו לגבולות הכפר, שם החיילים הרומנים פגשו מספר יהודים שיצאו לקבל את פני הסובייטים. בפקודת מפקדם ואחרי שהתעללו בהם נוראות, החיילים רצחו את שמונה היהודים, ביניהם משה שכטר, דר' קונרד קרייס, האחים הסמן, הרמן גרוס ביחד עם רעייתו בתו ונכדו. באותה אכזריות נרצחו בכפר עצמו מספר יהודים שכונסו ביוזמת אותו קצין במרכז הכפר. רק כניסת הסובייטים מנעה רצח כל יהודי הכפר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברה"מ. הכפר צ'יודיי היה הראשון באזור צפון בוקובינה אשר נכבש ע"י הצבא הרומני. עם כניסת הצבא הרומני לאיזור, אותו מפקד, חזר לכפר עם יחידתו. בפקודתו נעצרו היהודים בכלא שבבית המשפט וכעבור יומיים ב-3 ביולי 1941, נורו על ידי החיילים לקול צלצולי הפעמונים. הילדים נורו בסוף לאחר שנאלצו לחזות ברצח הוריהם. הקרבנות, כ-450 מתוך 500 יהודי הכפר, נקברו בשישה קברי אחים. ביניהם היו עוד אנשים חיים והאדמה מעליהם הוסיפה להתנועע, דבר שלא מנע מהאיכרים לרקוד על הקברים הטריים.

למחרת הטבח רוכזו בעיירה כ-200 יהודים מכפרי הסביבה, הם המשיכו בנדודיהם לישובים אחרים וכעבור מספר שבועות גורשו לטרנסניסטריה. בין המגורשים נכללו גם כמה משפחות מצ'יודיי שניצלו מן הטבח ונספו בטרנסניסטריה.  

סוג מקום:
כפר
מספר פריט:
20673602
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

Ukraine

Україна / Ukrayina

A country in eastern Europe, until 1991 part of the Soviet Union.

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 50,000 out of 42,000,000 (0.1%). Main Jewish organizations:

Єврейська Конфедерація України - Jewish Confederation of Ukraine
Phone: 044 584 49 53
Email: jcu.org.ua@gmail.com
Website: http://jcu.org.ua/en

Ваад (Ассоциация еврейских организаций и общин) Украины (VAAD – Asssociation of Jewish Organizations & Communities of Ukraine)
Voloska St, 8/5
Kyiv, Kyivs’ka
Ukraine 04070
Phone/Fax: 38 (044) 248-36-70, 38 (044) 425-97-57/-58/-59/-60
Email: vaadua.office@gmail.com
Website: http://www.vaadua.org/

ויז'ניץ Vizhnitz
(ברומנית ויז'ניצה Vijnita וברוסית Viznica)
עיר במחוז צ'רנובצי, אוקראינה. בין שתי מלחמות-העולם בצפון חבל בוקובינה, רומניה.

העיר ויז'ניץ ידועה כמקום מושבם של האדמו"רים לבית ויז'ניץ במאה ה-19.

יהודים התיישבו במקום באמצע המאה ה-18 תחת שלטון מולדאביה. ב- 1807 מנתה הקהילה 64 משפחות וב-1900 - 4,738 נפשות. ב-1774 גירשו השלטונות האוסטרים 19 משפחות משום "שלא תרמו לפיתוחה החקלאי של העיר" וב-1789 הוצא צו גירוש כללי ליהודי העיר, אך לא בוצע.

באמצע המאה ה- 19 הגיעו לעיר יהודים מרוסיה וממולדאביה ובשנת 1880 הגיע מספר יהודי העיר ל- 3,795, שהיו 91 אחוזים מכלל 4,165 תושבי העיר.

בתקופה השלטון האוסטרי (בוקובינה סופחה לאוסטריה ב- 1774) היתה ויז'ניץ כפופה לקהילת צ'רנאוץ עד אמצע המאה ה- 19 לערך, וב- 1891 הייתה בין 15 הקהילות העצמאיות שזכו להכרת השלטונות.

בשנת 1888 היו בוויז'ניץ שמונה בתי כנסת.

לאחר השתקעותו של האדמו"ר מנחם מנדל האגר מבית קוסוב בוויז'ניץ, נעשתה העיירה למרכז חסידי, ונהרו אליה חסידים מקוסוב וממארמורש. הם טבעו חותמם על העיירה אשר רוב תושביה היו יהודים. בשבת שבתה כל מלאכה ורחובות העיירה מלאו יהודים חובשי שטריימל בדרכם אל בית הכנסת.

בתי הכנסת היו גם מוקד חברתי ובהם נערכו אירועים חברתיים ותרבותיים כמו קונצרטים של חזנות, כינוסי מפלגות וחגיגות בר-מצוה.

העיירה נפגעה בימי מלחמת העולם הראשונה, יהודים רבים נטשו אותה, ביניהם גם האדמו"ר רבי ישראל האגר, שקבע את חצרו באורדיאה שבהונגריה. ומאז ירדה חשיבותה כמרכז חסידי.

בתום מלחמת העולם הראשונה חזר לויז'ניץ אחיו של האדמו"ר, קומם מחדש את החצר וייסד ישיבה בשם "בית ישראל ודמשק אליעזר", לישיבה צורפו פנימייה וספרייה עשירה.

לפני מלחמת העולם הראשונה הגיעו לויז'ניץ כתבי-עת ציוניים, למשל "העולם" ו"צפירה" וכתבי-עת עבריים אחרים שהגיעו מרוסיה, ולכולם היו בקרב משכילי ויז'ניץ קוראים נלהבים.

בין שתי מלחמות העולם פעלו התנועות הציוניות של "צעירי ציון", "פועלי ציון", ו"מזרחי" ותנועות הנוער של "הנוער הציוני", "גורדוניה", "בני עקיבא" ו"בית"ר". הנוער הושפע מהציונות והיו צעירים שפנו לקיבוצי הכשרה ועלו לארץ ישראל.

ההסתדרות הציונית הפעילה ספרייה ואולם קריאה, פעלה להוראת עברית ולהרצאות בנושאים לאומיים. ביוזמת החברה "שפה עבריה" מצ'רנאוץ נפתח ב- 1921 בית-ספר עממי עברי. ועד למלחמת העולם השנייה התנהלה בקהילה פעולה חברתית וציונית ערה. אדמו"רים מוויז'ניץ הקימו ישיבות ומרכזים בחיפה ובבני-ברק.

קבוצת צעירים שמאלניים מחד, ו"אגודת ישראל" מאידך, התנגדו לציונות.

יהודים פיתחו את תעשיית העץ בעיירה המוקפת יערות עוד בימי שלטון אוסטריה. יהודי ויז'ניץ עסקו במסחר ומלאכה ובמיוחד התפרסמו כורכי הספרים ועושי המצנפות. היו ביניהם גם בעלי מקצועות חופשיים ומספרם ההולך וגדל באוכלוסייה זיכה אותם בכל התפקידים הציבוריים; ראשות העיירה, חברות במועצה, הנהלת הדואר והרכבת. ישיבות המועצה היו נפסקות בזמן תפילת מנחה שנערכה באולם הישיבות.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, סיפוח העיירה לרומניה וניתוקה מגליציה פגעו בכלכלתה. הג'וינט עזר ליהודים ששבו לעיירה בשיקום בתיהם אבל המדיניות האנטישמית של השלטון החדש רוששה את המפרנסים היהודים וצעירים רבים נטשו את העיירה.

היחסים הטובים עם האוכלוסייה המקומית נפגעו בתקופת השלטון הרומני ובימיה הקצרים של ממשלת גוגא-קוזא האנטישמית (סוף דצמבר 1937 עד פברואר 1938) התכנסה במקום ועידה אנטישמית אזורית ובתי היהודים הותקפו.

ב- 1930 היו בויז'ניץ 2,666 יהודים.


תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ב- 1 בספטמבר 1939) סופחה צפון בוקובינה לברית המועצות ביוני 1940 (בעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות). משנכנסו הסובייטים לעיירה, נפסקה כל פעילות יהודית לאומית ו- 31 משפחות יהודיות הוגלו לסיביר בלילה אחד.

אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות ביוני 1941 ונסיגת הצבא האדום, נמסר האזור לרומניה בת בריתה של גרמניה הנאצית. כנופיות אוקראינים שהגיעו מהעיר קוטי, תושבים מקומיים וחיילים רומנים חברו יחד בשוד וברצח היהודים. הם רצחו 35 יהודים. קצין רומני בשם פטרוק (Petruc) הציל קבוצת יהודים מהרג ועזר לנפגעים, עד שנשלח לחזית.

השלטונות הטילו גזרות על היהודים: ענידת מגן דוד, עבודת כפייה ועוד. לוויז'ניץ הגיעו יהודים שגורשו מכפרי הסביבה. ובאוקטובר 1941 הודיעו על גירוש כל היהודים לטרנסניסטריה.

בתום המלחמה שרדו מכלל 2,800 מגורשי ויז'ניץ 800 יהודים. רובם עלו לישראל.

סטורוז'ינץ Storojineti

עיר בדרום אוקראינה. בין שתי מלחמות העולם בחבל בוקובינה, רומניה.

עד למלחמת העולם הראשונה נכללה בוקובינה באימפריה האוסטרית ההונגרית.

היישוב היהודי גדל על אף ההגבלות הרשמיות, בעיקר בעקבות הגירה מגליציה ומרוסיה במאה ה-19. בשנות ה-80 מנה 1,600 וב-1910 - יותר מ-4,830 (%48 מכלל האוכלוסיה).

עיקר עיסוקם של היהודים היה במסחר ובענף העצים ובתחילת המאה העשרים היו כל החייטים, הסנדלרים והנגרים בעיר יהודים.

בתחילת המאה הוקם גם בית-הכנסת הגדול. רבים היו בקהילה חסידי ויז'ניץ וסאדאגורה; והיו בה "חדרים" וישיבות. משנות ה-70 התחילו ילדי הקהילה ללמוד בבתי-הספר הכלליים. ב- 1909 הוקם בית ספר תיכון יהודי מעורב שפעל, בהפסקות מועטות, עד 1938.

יהודים עזבו את העיר בימי מלחמת-העולם הראשונה, אך החיים בקהילה התחדשו בתום הקרבות, למרות המשטר הרומני העויין.

ערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) ישבו בסטרוז'ינץ קרוב ל- 2,500 יהודים.

תקופת השואה

במהלך המלחמה, בקיץ 1940, נמסר האזור לשליטת ברית המועצות, ויהודים רבים איבדו את רכושם בתהליך ההלאמה. אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות בקיץ 1941, הוחזרה סטורוז'ינץ לרומנים ותחת שלטונם הוגלו 2,480 יהודי העיר לטראנסניסטריה.

אחרי המלחמה שבו לעיר כמה יהודים.

שנות ה-2000

נכון לשנת 2014 אין כלל יהודים בעיירה. המתחם ששימש בעבר כבית הכנסת משמש כחדר כושר. בית העלמין היהודי מוקף גדר ושערו פרוץ. המקום מתוחזק באופן בסיסי בזכות תרומות של ניצולים וארגונים אחרים. באתר ישנו קבר אחים מסומן ואנדרטה לזכר נרצחי השואה. חלק גדול מהמצבות נלקחו וחלקן נשברו ונפלו. מבקרים מעטים מגיעים למקום.

באניליב-פידהירני

Banyliv-Pidhirnyi / Банилів-Підгірний

ברומנית: באנילה פה סירט / Bănila pe Siret או Bănila Moldovenească; בגרמנית: Moldauisch Banilla

כפר במחוז צ'רניבצי (צ'רנוביץ), חבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 חלק מאוסטריה-הונגריה, בין 1918 ל-1940 במחוז סטורוז'ינץ לשעבר, רומניה.

לפי מסורת מקומית, נוסד היישוב היהודי במחצית הראשונה של המאה ה-19 אחרי שהאזור סופח לאימפריה האוסטרית. רוב היהודים עסקו במסחר, מעוטם במלאכה וכחמישה היו רופאים. בימי השלטון האוסטרי-הונגרי היו ביניהם בעלי מנסרות, בעלי משקים, בעלי בתי חרושת לאלכוהול, פקידים, בעלי מקצועות חופשיים ופועלים בתעשיה ובחקלאות. בשנים שבין שתי מלחמות העולם היו במקום שלושה רופאים ורוקח יהודים. היהודים זכו לעמדה ציבורית חשובה, ובמשך זמן ממושך יהודי בשם מנדל גוטסמן כיהן כראש העיירה.

הקהילה בחרה את נהיגיה, במקום כיהן רב מקומי. בכפר פעלו חמישה בתי כנסת, מהם ארבעה נבני מעץ ואחד מלבנים. כמו כן, הקהילה הפעילה מקווה טהרה ו-"חדר" אשר שוכן בבניין מיוחד שהיה מכונה בשם "הבית  היהודי". הבית הוקם על ידי מאיר גרוס, בעל אחוזה יהודי, ובו שוכנו גם משרדי הקהילה, ספריה ואולם הרצאות. במקום פעלו גם מספר "חדרים" פרטיים.

מרבית התנועות הציוניות היו פעילות במקום ובעיקר בלט בפעילותו סניף של "מזרחי". בשנים שבין שתי מלחמות העולם התקיימה חוות הכשרה חלוצית על שטחה של אחוזה יהודית. במועצת העיירה כיהן חבר יהודי אחד.

הקהילה היהודית של באנילה דאגה גם ליהודים שגרו בכפרים הסמוכים: דוידיבקה (Davydivka), הילצ'ה (Hilche) וקושצ'ויה (Koshchuya).

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו במקום 687 יהודים אשר היו 1% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. תוך כדי הנסיגה, חיילים רומנים שדדו בקר מידי היהודים. חמישה יהודים נורו על ידם כאשר ניסו לגונן על הפרות שלהם. לאחר שהמקום עבר לשלטון הסוביטי 15 יהודים נאשמו בפעילות ציונית וגורשו לסיביר, מהם חזרו רק שניים בתום המלחמה.

כעבור שנה, רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות ביוני 1941. עם נסיגת הצבא האדום, ערכו התושבים המקומיים בהנהגת ראש העיירה פרעות ביהודים. 15 יהודים נרצחו באכזריות. בין הקטרבנות נמנה מ. שטראן, עיוור בן 80, יעקב פישר, יעקב בלכר ובתו של יעקוב בלכר. גופתו של יעקב בלכר בותרה ובדמו שימנו את סרני העגלות. דר' זלצברג הוצא ממעצר כדי לטפל בלידה שהסתבכה, ולאחר מכן הוכה קשות ע"י אביה של היולדת. הרופא ניסה להתאבד לאחר מכן. למחרת יום הרצח הכומר המקומי בשם שטפנוביץ' סירב לקיים את תפילות יום א' במחאה על מעשי בני הכפר. הוא סירב להיכנס לבניין הכנסייה וציין שהוא מתבייש לראות את הפשעים שביצעו המאמינים.

אחרי כניסת הצבא הרומני רוכזו יהודי המקום וגורשו תחילה לעיירה צ'יודיי (Ciudei) בה שהו מספר ימים  ללא מזון ומים. משם הועברו לעיר סטורוז'ינץ ויחד עם פליטים יהודים נוספים מהסביבה שמספרם הגיע ל- 2,500. רבים רוכזו בבית כנסת, הוכו ועונו על ידי שומריהם. בסתיו 1941, גורשו לטרנסניסטריה.

בתום המלחמה חזרו למקום כ-50 עד 60 איש.

בתחילת המאה ה-21 לא היו יהודים במקום.

יורדאנשט

Йорданешти / Yordaneshty 

ברומנית: Iordănești וגם Ardănești; בגרמנית: Jordanestie

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחלב בוקובינה, אוראינה.

עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגרי, בין שתי מלחמות העולם נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.  

תחילת ההתיישבות היהודית ביורדנשט בסוף המאה ה-19. מצב הכלכלי של היהודים היה טוב, לרוב התפרנסו ממסחר, אבל היו ביניהם גם בעלי עגלות שעסקו בהובלה.

במקום לא התקיימה קהילה יהודית מארגנת. יהודי יורדנשט השתייכו לקהילה היהודית בסטורוז'ינץ אשר סיפקה להם את השירותים הדתיים קהילתיים. בכפר היה שוחט וכ-15 ילדים למדו ב"חדר" של מלמד מקומי. בשבתות ובחגים נהגו להתפלל בבית פרטי.

ביורדאנשט פעל סניף של ההסתדרות הציונית שלמעשה היה הארגון היהודי היחיד במקום. הפעילות הציונית משכה רבים מצעירי הכפר, בנוסף יהודים תושבי הכפרים שבסביבה הגיעו להרצאות שהתקיימו במועדון הסניף.

בבחירות לפרלמנט הרומני הצביעו כל יהודי הכפר בעד מועמד המפלגה היהודית שנוסדה ב-1930 ומטרתה הייתה הגנה על הזכויות הלאומיות והאזרחיות של היהודים. היהודים קיימו יחסים טובים עם שכניהם הרומנים ובשנים 1936 ו-1937 יהודי כיהן כחבר במועצת הכפר.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו ביורדאנשט 99 יהודים אשר היוו 4.6% מכלל תושבי הכפר.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

עם סיפוח צפון בוקובינה לברית המועצות  ביוני  1940  (על  יסוד החוזה בין גרמניה לברית המועצות  מאוגוסט  1939),  החל  השלטון הסוביטי בכפר.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את הכפר יורדנשט סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. מיד לאחר מכן הכפר עבר לשליטת השלטונות הסובייטים אשר התחילו במדיניות של הלאמת הרכוש הפרטי.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. הכפר נכבש ע"י הצבא הרומני וב-4 ביולי כמעט כל תושביו היהודים נרצחו ע"י החיילים הרומנים בעזרת תושבי הכפר הרומנים והאוקראינים. המעטים שנותרו בחיים פונו לעיר סטורוז'ינץ. בעת הגירוש המקומיים התעללו בהם. בסתיו 1941, ביחד עם יהודי סטורוז'ינץ ואחרים שגורשו מבתיהם בכפרי האזור, יהודי יורדאנשט גורשו לטרנסניסטריה.  

ז'אדובה

   Stara Zhadova / Стара Жадова

ברומנית: Jadova; בגרמנית: Zadowa

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה.

עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.

היהודים הראשונים הגיעו למקום מגליציה במחצית השנייה של המאה ה-19. בשנת 1880 התגוררו בז'אדובה  246 יהודים. מספר התושבים היהודים גדל ובשנת 1910 היו בכפר 713 יהודים.

רוב היהודים התפרנסו מסחר בהמות, עצים ותבואה וחלקם היו בעלי מלאכה.

הרב ישראל גינזברג שהגיע לכפר ב-1890 איפשר הקמת קהילה עצמאית בז'אדובה. אל קהילת ז'אדובה השתייכו היהודים שהתגוררו בכפרים הסמוכים: קומאנשט (Comanesti), ז'אדובה נואה (Jadova Noua), סלובוזיה (Slobozia). בז'אדובה פעלו ארבעה בתי תפילה ובית כנסת גדול. בנוסף, התקיימו בז'אדובה תלמוד תורה, מספר "חדרים", מקווה טהרה ובית עלמין.

אגודה ציונית נוסדה לפני מלחמת העולם הראשונה. היא קידמה שעורים לעברית והרצאות בנושאים לאומיים. נוסד גן ילדים עברי וב-1913 קבוצת הורים יסדה בית ספר עממי עברי שהתקיים במשך שנה, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בין שתי מלחמות העולם, בימי השלטון הרומני, נוסד סניף ויצ"ו.

כל הבוחרים היהודים, לפעמים גם כמה נוצרים, הצביעו בבחירות בעד המפלגה היהודית – מפלגה שנוסדה  ב-1930 ומטרתה הגנה על הזכויות האזרחיות והלאומיות של היהודים. מספר יהודים כיהנו כחברים במועצת המקומית של הכפר החל מ-1930.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בז'אדובה 468 יהודים אשר היוו 24% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. השינוי במדיניות הרשמית השפיעה לרעה על היחסים היחסית טובים שהיו עד אז בין היהודים לתושבים הנוצרים. ייצוג היהוים במועצת הכפר נפסק.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. בעקבות סיפוח זה, השלטונות הסובייטים שלטו בכפר והחלו בהלאמת הרכוש הפרטי.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. לאחר כניסת הצבא הרומני לכפר, בבליווי צבא גרמני, ב-5 ביולי 1941, היהודים רוכזו בבניין הקהילה, בשעה שהתושבים שדדו את בתיהם והחיילים התעללו בהם ורצחו חלק מהם. ב-9 בילי 1941 אלה שנותרו בחיים הוצאו לדרך ארוכה של נדודים ויסורים, הובלו מישוב לישוב בצעדה רגלית שנמשכה חודשיים. בדרך מכרו את המעט שנותר להם תמורת מזון. באטקי, נקודת מעבר על נהר הדניסטר בבסאראביה, מפקד רומני שקיבל שוחד התחייב להגן  עליהם, אבל הבטחתו לא קויימה. במעבר הדניסטר 96 יהודים נזרקו לתוך הנהר והוטבעו. השורדים הוחזרו לשטחי בסאראביה, נכלאו לזמן מה בגטו אדינץ ומשם בחול המועד סוכות 1941, כשהם מובלים על ידי מפקד  גרמני, גורשו שוב לטרנסניסטריה דרך אטקי ופוזרו במחנות הריכוז שהיו בסביבת העיר מוגילב. רק עשירית מהמגורשים נותרו בחיים.

הסופר הישראלי אהרון (ארווין) אפלפלד (1932- 2018) נולד בז'אדובה. אמו וסבתו נורו למוות בזמן כניסת הצבא הרומני לכפר. אהרון, שאז היה בן 9, יחד עם אביו, גורשו לטרניסטריה ושם הופרדו. הם נפגשו רק לאחר 20 שנים.

מיהובה

Мигове / Myhove  

ברומנית: Mihova; בגרמנית: Mihowa

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.

רוב תשובי הכפר אוקראינים. היהודים הראשונים התיישבו במקום במחצית השנייה של המאה ה-19. בשנת 1880 התגוררו בכפר 356 יהודים אשר היוו 19% מכלל התושבים. לרוב היהודים התפרנסו מחקלאות: עיבדו חלקות אדמה, והיו ביניהם גם כמה בעלי אחוזות וחוכרי קרקעות. אחרים עסקו בתעשיית העץ ובהובלת סחר במוצריה. היו גם מספר יהודים שעסקו בסחר בהמות ומסחר זעיר. טחנות מים, שתי מנסרות המופעלות בכח הקיטור, שתי מבשלות לכוהל ובית חרושת לשמרים היו בבעלות יהודית. היהודים בנו בית מרחץ עם אדים ששירת את כל אוכלוסיית הכפר. הפעילות הכלכלית נפגעה עם סלילת מסילת הברזל ברהומט- לוקאוואץ שעקפה את מיהובה ועקב כך יהודים רבים נטשו את המקום.

בכפר פעל בית כנסת גדול, מספר בתי תפילה קטנים וכמה "חדרים". בתקופת השלטון האוסטרי-הונגרי היהודים לא הסתפקו בבית הספר הכפרי ושכרו מורים פרטיים ללמד את ילדיהם גרמנית.

בין שתי מלחמות העולם פעל במיהובה סניף של ההסתדרות הציונית וצעירים רבים עלו ארצה.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו במיחובה 243 יהודים אשר היוו 8.9% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. ההסתה האנטישמית הגוברת בשנות ה-1930 עירערה את יחסי השכנות הטובים שהיו בין יהודים לאוקראינים.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. מיולי 1940 התחיל השלטון הסוביטי בכפר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. לאחר כיבוש הכפר ע"י הרומנים, כל היהודים גורשו לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. בנקודת המעבר אטאקי בבסאראביה על שפת נהר הדניסטר, נשדדו מהם חפצי הערך ורבים נדחפו על ידי החיילים לנהר וטבעו או נורו. רבים מבין השורדים  שהגיעו לטרנסניסטריה, הופנו למחנה טאראסיבקה (Tarasivka) מעבר לנהר הבוג, שם הגרמנים רצחו את כולם בליל 10 בדצמבר 1943, עם פריצת החזית על ידי הרוסים.

הניצולים המעטים שחזרו בתום המלחמה היגרו ברובם לישראל.

פטראוץ

Petrivtsi

Verkhni Petrivtsi / Верхні Петрівці

Nyzhni Petrivtsi / Нижні Петрівці

ברומנית: Pătrăuți - Pătrăuții de Sus, Pătrăuții de Jos; בגרמנית: Petrautz

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה. הכפר מורכב משני כפרים קטנים: הידועים ברומנית בשמות פטראוץ דה סוס (העליון) ופטראוץ דה ז'וס (התחתון) ובאוקראינית ורכני פטריבץ וניז'ני פטריבץ.

יהודי פטראוץ התפרנסו כבעלי מלאכה וסחר עצים ותבואה. על פי נתונים משנת 1916, למעלה ממחצית בעלי המלאכה בכפר היו יהודים. המשק החקלאי הגדול ביותר בפטראוץ דה ז'וס, שהשתרע על רוב שטח הכפר, הוקם על ידי היהודי שלמה שרף ב-1910 והועסקו בו פועלים ופקידים יהודים.

בפטראוץ לא התקיימה קהילה יהודית עצמאית ויהודי פטראוץ השתיכו לקהילה היהודית בסטורוז'ינץ אשר סיפקה להם שירותים דתיים וקהילתיים. בכל אחד משני הכפרים היה בית תפילה מעץ. רוב היהודים השתייכו לחסידות ויז'ניץ והאדמו"ר ביקר בכפר מידי שנה.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בפטראוץ 138 יהודים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. מדיניות זאת עררה סופית את היחסים בין יהודים לתושבי הכפר, רובם רומנים, אשר עד שנות ה-1930 היו לרוב תקינים. למדיניות של ממשלת גוגה-קוזה קדמה התעמולה האנטישמית אשר התגברה בשנות ה-1930. פעולות אנשי "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה, בתמיכת המורה והכומר המקומיים גרמו לעזיבת הכפר על ידי רוב היהודים.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. מיולי 1940 התחיל השלטון הסוביטי בכפר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. ב-4 ביולי רוב יהודי הכפר נרצחו ע"י חיילים רומנים בשיתוף פעולה של התושבים הרומנים והאוקראינים. היהודים הבודדים אשר שרדו גורשו בסוף 1941 לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה.

איז'יבץ

Їжівці / Yizhivtsi 

ברומנית: Igești  / איג'שט; בגרמנית: Idzestie      

ישוב      במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ ברומניה.

בכפר זה התקיים ישוב יהודי קטן שהיה מסונף לקהילת צ'יודיי וממוקם בשכנות ליישובים פטראוץ במזרח ולצ'יודיי במערב. היהודים עסקו בחקלאות, במסחר ובתעשיית העץ. היהודים ברובם התפללו בשבתות, בחגים ובימים הנוראים בבתי התפילה בצ'יודיי, וחלק קטן התפלל בפטראוץ.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו במקום 99 יהודים.

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את הכפר איג'שט סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. במקום השתלטו השלטונות הסובייטים.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. עם הכיבוש מחדש ע"י הרומנים, ביולי 1941, נרצחו כבר בימים הראשונים רבים מיהודי המקום. השורדים רוכזו ע"י הז'נדרמים במרתף בית המשפט בכפר צ'יודיי, ושם נורו כולם בפקודת הקצין הרומני ואלריו קארפ.

סטרוישט

מועצה מקומית במחוז סוצ'יאווה בחבל בוקובינה, רומניה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. 

המועצה המקומית כוללת את הכפרים סטרוישט, ואלצ'ללה וזאהרשט.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בסטרוישט 12 יהודים אשר היוו 0.55% מכלל התושבים. 

האנדרטה הראשונה שהוקמה על ידי שלטונות מחוז סוצ'יאווה לזכר היהודים שנרצחו במחוז בשנת 1940 נחנכה בסטרוישט בשנת 2009 כחלק מהאירועים לציון 520 שנה לתיעוד הראשון של סטרואישטי והכפר זאהרשטי. האנדרטה הוקמה ביוזמת עיריית סטרואיסטי וראש העיר יון באיצאן, שרצה לסמן את המקום בו, ביולי 1940, חיילים מגדוד דורובנץ מס' 16 של הצבא הרומני בפיקודו של רס"ן ולריו קרפ עינו וירו למוות ב-36 יהודים. 

כולם עברו עינויים קשים. "לחלקם חתכו את האוזניים, הלשון או את האצבעות. בסופו של דבר גם המתים וגם אלה שלא נפגעו מכדורים הועמדו בשורה לפני בור, נורו ונזרקו לבור", נרשם ב"ספר השחור" של מתיתהו קארפ שפורסם בשנים 1847- 1948. 

הנרצחים נקברו בשני קברי אחים. ניתן היה לזהות רק את ליאון המר, לייב שטקל, אירה לופוביצ'י, נוטה דרוקמן, מויס הלר, ברטפלד, הרר, אדלשטיין (אם ובת) וד"ר גינגולד מוויקוב. רוב היהודים שנרצחו הובאו מהכפר צ'יודיי, כיום באוקראינה. כעבור שנה הגיעו נציגי הקהילה היהודית והעבירו את הנרצחים לקבר ישראל בבית העלמין היהודי בסוצ'בה. 

בטקס השתתפו הנהגת בית העירייה שטרוישט, נשיא הקהילה היהודית בסוצ'ובה, סורין גולדה, ומספר מקומיים, בהם שני קשישים בשנות ה-80 לחייהם, ולדימיר פרטייז ואיליה באיצאן, שהיו עדי ראייה להרג יהודים.

קראסנויסק

Красноїльськ / Krasnoyilsk 

ברומנית: Crasna / קראסנה; Crasna Ilschi / קראסנה אילסקי; בגרמנית: Krasna Ilski

מועצה מקומית במחוז צ'רניבצי (צ'רנוביץ), חבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין 1918 ל-1940 נכלל במחוז סטורוז'ינץ לשעבר, רומניה. המועצה מכילה שני כפרים קטנים:  קראסנה-איליאשט וקראסנה-פוטנה.

היהודים הראשונים אשר הגיעו לקראסנה בשנת 1820 מגליציה. רובם התפרנסו מתעשיית העץ המקומית. ארבע משפחות יהודיות שעסקו בסחר העץ סיפקו את רוב צרכי העץ של האיזור. יהודים רבים הועסקו כפקידים במנסרה שהיתה בבעלות הנסיך הרומני מאוורוקורדאט.  במקום הוקמו מספר מפעלים, חלקם ע"י יהודים, ביניהם בית חרושת לזכוכית וכבשנים לשריפת סיד שיהודי ייסד בשותפות עם רומני.

בית תפילה ראשון נוסד בשנת 1825 ובהמשך נוספו עוד שני בתי כנסת. הראשון נוסד בשנת 1890 ביוזמת אחד היהודים האמידים ושני אחרי מלחמת העולם הראשונה. בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה נבנו גם מקווה טהרה ובית מרחץ. על חלקת אדמה שנרכשה על ידי אחד מגבירי הכפר, הוקם בית קברות אשר שימש  את כל יהודי הסביבה.

הילדים למדו בבית הספר הממשלתי והשלימו לימודי תנ"ך, עברית וגרמנית ב"חדרים" שהיו בכפר, בהם ילדי העניים למדו ללא תשלום.

היהודים קיימו בדרך כלל יחסים תקינים עם שכניהם, שכללו רוב רומני ומספר ניכר של גרמנים. זמן רב כיהן יהודי כסגן יושב ראש הכפר.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בקראסנה 257 יהודים אשר היוו 5% מכלל תושבי הכפר.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. כמאה יהודים מאזור דרום בוקובינה אשר נשאר בתחומי רומניה העדיפו לחיות תחת שלטון סוביטי ומצאו מקלט בכפר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. הצבא האדום נסוג מקראסנה ויהודי הכפר ברחו ליערות. פקידיו היהודים לשעבר של הנסיך מאוורוקורדט, שהאמינו בהבטחת ההגנה של הנסיך ונותרו במקום, נרצחו על ידי החיילים הרומנים עם כניסתם לכפר. הבורחים שחזרו אחרי שלשה ימים הובלו תחת משמר צבאי לעיירה צ'יודיי, אשר תושביה היהודים נרצחו קודם לכן. במסע רגלי מפרך, ללא מזון ומים הובלו לעיירה אטאקי בבסרביה אשר שימשה נקדודת איסוף למגורשים. מאטאקי עברו את נהר הדניסטר ופוזרו בין הגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה.

רוב יהודי קראסנה נספו בדרך ובגטאות של טרנסניסטריה. רק 24 שרדו.

בשנת 1991 התגוררו בקראסנה 7 יהודים בתוך אוכלוסיה של יותר מ-7.500 תושבים.      

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי צ'ודיי

צ'ודיי

Чудей / Chudei

ברומנית: Ciudei; בגרמנית: Czudyn; ביידיש: טשעדי

כפר במחוז צ'רניבץ בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 הכפר היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין שתי מלחמות העולם במחוז סטורוז'ינץ לשעבר, רומניה.

בין יהודי המקום היתה רווחת דעה שהיהודים הראשונים התיישבו בכפר בראשית המאה ה-18. היישוב היהודי הלך וגדל במחצית השנייה של המאה ה-19. היהודים התפרנסו מסחר עצים ובהמות ורבים ביניהם היו בעלי מלאכה. בתיהם, חנויותיהם וסדנאותיהם היו במרכז העיירה.

עד 1891 יהודי צ'יודיי השתייכו לקהילה בעיר סטורוז'ינץ. לאחר שנה זאת קהילת יהודי צ'יודיי נכללה ברשימת 15 הקהילות שהוכרו על ידי השלטון האוסטרי. אל הקהילה החדשה סונפו שמונה כפרים מהסביבה ונציגיהם השתתפו בהנהלתה.

בית הכנסת העתיק ביותר בכפר נבנה מאמצע המאה ה-19 ועל ידו היו עוד שני בתי כנסת, אחד מהם של בעלי המלאכה. שלושת בתי הכנסת היו בנויים מעץ משובח. ברשות הקהילה היתה ספריה. הילדים למדו ב"חדר".

לשני בתי העלמין בעיירה הובאו גם הנפטרים מהכפרים הסמוכים. העתיק משני בתי הקברות נפתח, על פי המסורת, בראשית המאה ה-18 ובית הקברות החדש נפתח ב-1930 בעזרת תרומות.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 568 יהודים אשר היוו 15% מכלל התושבים.

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את כפר צ'יודיי סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. לפני כניסת הצבא הסובייטי לאיזור, ב-30 ביוני 1940, חיילים מהגדוד מס' 16 חיל רגלים של הצבא הרומני הנסוג בפיקודו של רב-סרן ואלריו קארפ הגיעו לגבולות הכפר, שם החיילים הרומנים פגשו מספר יהודים שיצאו לקבל את פני הסובייטים. בפקודת מפקדם ואחרי שהתעללו בהם נוראות, החיילים רצחו את שמונה היהודים, ביניהם משה שכטר, דר' קונרד קרייס, האחים הסמן, הרמן גרוס ביחד עם רעייתו בתו ונכדו. באותה אכזריות נרצחו בכפר עצמו מספר יהודים שכונסו ביוזמת אותו קצין במרכז הכפר. רק כניסת הסובייטים מנעה רצח כל יהודי הכפר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברה"מ. הכפר צ'יודיי היה הראשון באזור צפון בוקובינה אשר נכבש ע"י הצבא הרומני. עם כניסת הצבא הרומני לאיזור, אותו מפקד, חזר לכפר עם יחידתו. בפקודתו נעצרו היהודים בכלא שבבית המשפט וכעבור יומיים ב-3 ביולי 1941, נורו על ידי החיילים לקול צלצולי הפעמונים. הילדים נורו בסוף לאחר שנאלצו לחזות ברצח הוריהם. הקרבנות, כ-450 מתוך 500 יהודי הכפר, נקברו בשישה קברי אחים. ביניהם היו עוד אנשים חיים והאדמה מעליהם הוסיפה להתנועע, דבר שלא מנע מהאיכרים לרקוד על הקברים הטריים.

למחרת הטבח רוכזו בעיירה כ-200 יהודים מכפרי הסביבה, הם המשיכו בנדודיהם לישובים אחרים וכעבור מספר שבועות גורשו לטרנסניסטריה. בין המגורשים נכללו גם כמה משפחות מצ'יודיי שניצלו מן הטבח ונספו בטרנסניסטריה.  

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

קראסנויסק
סטרוישט
איז'יבץ
פטראוץ
מיהובה
ז'אדובה
יורדאנשט
באניליב-פידהירני
סטורוז'ינץ
ויז'ניץ (וויז'ניצה), בוקובינה
אוקראינה

קראסנויסק

Красноїльськ / Krasnoyilsk 

ברומנית: Crasna / קראסנה; Crasna Ilschi / קראסנה אילסקי; בגרמנית: Krasna Ilski

מועצה מקומית במחוז צ'רניבצי (צ'רנוביץ), חבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין 1918 ל-1940 נכלל במחוז סטורוז'ינץ לשעבר, רומניה. המועצה מכילה שני כפרים קטנים:  קראסנה-איליאשט וקראסנה-פוטנה.

היהודים הראשונים אשר הגיעו לקראסנה בשנת 1820 מגליציה. רובם התפרנסו מתעשיית העץ המקומית. ארבע משפחות יהודיות שעסקו בסחר העץ סיפקו את רוב צרכי העץ של האיזור. יהודים רבים הועסקו כפקידים במנסרה שהיתה בבעלות הנסיך הרומני מאוורוקורדאט.  במקום הוקמו מספר מפעלים, חלקם ע"י יהודים, ביניהם בית חרושת לזכוכית וכבשנים לשריפת סיד שיהודי ייסד בשותפות עם רומני.

בית תפילה ראשון נוסד בשנת 1825 ובהמשך נוספו עוד שני בתי כנסת. הראשון נוסד בשנת 1890 ביוזמת אחד היהודים האמידים ושני אחרי מלחמת העולם הראשונה. בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה נבנו גם מקווה טהרה ובית מרחץ. על חלקת אדמה שנרכשה על ידי אחד מגבירי הכפר, הוקם בית קברות אשר שימש  את כל יהודי הסביבה.

הילדים למדו בבית הספר הממשלתי והשלימו לימודי תנ"ך, עברית וגרמנית ב"חדרים" שהיו בכפר, בהם ילדי העניים למדו ללא תשלום.

היהודים קיימו בדרך כלל יחסים תקינים עם שכניהם, שכללו רוב רומני ומספר ניכר של גרמנים. זמן רב כיהן יהודי כסגן יושב ראש הכפר.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בקראסנה 257 יהודים אשר היוו 5% מכלל תושבי הכפר.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. כמאה יהודים מאזור דרום בוקובינה אשר נשאר בתחומי רומניה העדיפו לחיות תחת שלטון סוביטי ומצאו מקלט בכפר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. הצבא האדום נסוג מקראסנה ויהודי הכפר ברחו ליערות. פקידיו היהודים לשעבר של הנסיך מאוורוקורדט, שהאמינו בהבטחת ההגנה של הנסיך ונותרו במקום, נרצחו על ידי החיילים הרומנים עם כניסתם לכפר. הבורחים שחזרו אחרי שלשה ימים הובלו תחת משמר צבאי לעיירה צ'יודיי, אשר תושביה היהודים נרצחו קודם לכן. במסע רגלי מפרך, ללא מזון ומים הובלו לעיירה אטאקי בבסרביה אשר שימשה נקדודת איסוף למגורשים. מאטאקי עברו את נהר הדניסטר ופוזרו בין הגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה.

רוב יהודי קראסנה נספו בדרך ובגטאות של טרנסניסטריה. רק 24 שרדו.

בשנת 1991 התגוררו בקראסנה 7 יהודים בתוך אוכלוסיה של יותר מ-7.500 תושבים.      

סטרוישט

מועצה מקומית במחוז סוצ'יאווה בחבל בוקובינה, רומניה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. 

המועצה המקומית כוללת את הכפרים סטרוישט, ואלצ'ללה וזאהרשט.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בסטרוישט 12 יהודים אשר היוו 0.55% מכלל התושבים. 

האנדרטה הראשונה שהוקמה על ידי שלטונות מחוז סוצ'יאווה לזכר היהודים שנרצחו במחוז בשנת 1940 נחנכה בסטרוישט בשנת 2009 כחלק מהאירועים לציון 520 שנה לתיעוד הראשון של סטרואישטי והכפר זאהרשטי. האנדרטה הוקמה ביוזמת עיריית סטרואיסטי וראש העיר יון באיצאן, שרצה לסמן את המקום בו, ביולי 1940, חיילים מגדוד דורובנץ מס' 16 של הצבא הרומני בפיקודו של רס"ן ולריו קרפ עינו וירו למוות ב-36 יהודים. 

כולם עברו עינויים קשים. "לחלקם חתכו את האוזניים, הלשון או את האצבעות. בסופו של דבר גם המתים וגם אלה שלא נפגעו מכדורים הועמדו בשורה לפני בור, נורו ונזרקו לבור", נרשם ב"ספר השחור" של מתיתהו קארפ שפורסם בשנים 1847- 1948. 

הנרצחים נקברו בשני קברי אחים. ניתן היה לזהות רק את ליאון המר, לייב שטקל, אירה לופוביצ'י, נוטה דרוקמן, מויס הלר, ברטפלד, הרר, אדלשטיין (אם ובת) וד"ר גינגולד מוויקוב. רוב היהודים שנרצחו הובאו מהכפר צ'יודיי, כיום באוקראינה. כעבור שנה הגיעו נציגי הקהילה היהודית והעבירו את הנרצחים לקבר ישראל בבית העלמין היהודי בסוצ'בה. 

בטקס השתתפו הנהגת בית העירייה שטרוישט, נשיא הקהילה היהודית בסוצ'ובה, סורין גולדה, ומספר מקומיים, בהם שני קשישים בשנות ה-80 לחייהם, ולדימיר פרטייז ואיליה באיצאן, שהיו עדי ראייה להרג יהודים.

איז'יבץ

Їжівці / Yizhivtsi 

ברומנית: Igești  / איג'שט; בגרמנית: Idzestie      

ישוב      במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ ברומניה.

בכפר זה התקיים ישוב יהודי קטן שהיה מסונף לקהילת צ'יודיי וממוקם בשכנות ליישובים פטראוץ במזרח ולצ'יודיי במערב. היהודים עסקו בחקלאות, במסחר ובתעשיית העץ. היהודים ברובם התפללו בשבתות, בחגים ובימים הנוראים בבתי התפילה בצ'יודיי, וחלק קטן התפלל בפטראוץ.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו במקום 99 יהודים.

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את הכפר איג'שט סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. במקום השתלטו השלטונות הסובייטים.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. עם הכיבוש מחדש ע"י הרומנים, ביולי 1941, נרצחו כבר בימים הראשונים רבים מיהודי המקום. השורדים רוכזו ע"י הז'נדרמים במרתף בית המשפט בכפר צ'יודיי, ושם נורו כולם בפקודת הקצין הרומני ואלריו קארפ.

פטראוץ

Petrivtsi

Verkhni Petrivtsi / Верхні Петрівці

Nyzhni Petrivtsi / Нижні Петрівці

ברומנית: Pătrăuți - Pătrăuții de Sus, Pătrăuții de Jos; בגרמנית: Petrautz

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה. הכפר מורכב משני כפרים קטנים: הידועים ברומנית בשמות פטראוץ דה סוס (העליון) ופטראוץ דה ז'וס (התחתון) ובאוקראינית ורכני פטריבץ וניז'ני פטריבץ.

יהודי פטראוץ התפרנסו כבעלי מלאכה וסחר עצים ותבואה. על פי נתונים משנת 1916, למעלה ממחצית בעלי המלאכה בכפר היו יהודים. המשק החקלאי הגדול ביותר בפטראוץ דה ז'וס, שהשתרע על רוב שטח הכפר, הוקם על ידי היהודי שלמה שרף ב-1910 והועסקו בו פועלים ופקידים יהודים.

בפטראוץ לא התקיימה קהילה יהודית עצמאית ויהודי פטראוץ השתיכו לקהילה היהודית בסטורוז'ינץ אשר סיפקה להם שירותים דתיים וקהילתיים. בכל אחד משני הכפרים היה בית תפילה מעץ. רוב היהודים השתייכו לחסידות ויז'ניץ והאדמו"ר ביקר בכפר מידי שנה.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בפטראוץ 138 יהודים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. מדיניות זאת עררה סופית את היחסים בין יהודים לתושבי הכפר, רובם רומנים, אשר עד שנות ה-1930 היו לרוב תקינים. למדיניות של ממשלת גוגה-קוזה קדמה התעמולה האנטישמית אשר התגברה בשנות ה-1930. פעולות אנשי "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה, בתמיכת המורה והכומר המקומיים גרמו לעזיבת הכפר על ידי רוב היהודים.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. מיולי 1940 התחיל השלטון הסוביטי בכפר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. ב-4 ביולי רוב יהודי הכפר נרצחו ע"י חיילים רומנים בשיתוף פעולה של התושבים הרומנים והאוקראינים. היהודים הבודדים אשר שרדו גורשו בסוף 1941 לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה.

מיהובה

Мигове / Myhove  

ברומנית: Mihova; בגרמנית: Mihowa

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.

רוב תשובי הכפר אוקראינים. היהודים הראשונים התיישבו במקום במחצית השנייה של המאה ה-19. בשנת 1880 התגוררו בכפר 356 יהודים אשר היוו 19% מכלל התושבים. לרוב היהודים התפרנסו מחקלאות: עיבדו חלקות אדמה, והיו ביניהם גם כמה בעלי אחוזות וחוכרי קרקעות. אחרים עסקו בתעשיית העץ ובהובלת סחר במוצריה. היו גם מספר יהודים שעסקו בסחר בהמות ומסחר זעיר. טחנות מים, שתי מנסרות המופעלות בכח הקיטור, שתי מבשלות לכוהל ובית חרושת לשמרים היו בבעלות יהודית. היהודים בנו בית מרחץ עם אדים ששירת את כל אוכלוסיית הכפר. הפעילות הכלכלית נפגעה עם סלילת מסילת הברזל ברהומט- לוקאוואץ שעקפה את מיהובה ועקב כך יהודים רבים נטשו את המקום.

בכפר פעל בית כנסת גדול, מספר בתי תפילה קטנים וכמה "חדרים". בתקופת השלטון האוסטרי-הונגרי היהודים לא הסתפקו בבית הספר הכפרי ושכרו מורים פרטיים ללמד את ילדיהם גרמנית.

בין שתי מלחמות העולם פעל במיהובה סניף של ההסתדרות הציונית וצעירים רבים עלו ארצה.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו במיחובה 243 יהודים אשר היוו 8.9% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. ההסתה האנטישמית הגוברת בשנות ה-1930 עירערה את יחסי השכנות הטובים שהיו בין יהודים לאוקראינים.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. מיולי 1940 התחיל השלטון הסוביטי בכפר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. לאחר כיבוש הכפר ע"י הרומנים, כל היהודים גורשו לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. בנקודת המעבר אטאקי בבסאראביה על שפת נהר הדניסטר, נשדדו מהם חפצי הערך ורבים נדחפו על ידי החיילים לנהר וטבעו או נורו. רבים מבין השורדים  שהגיעו לטרנסניסטריה, הופנו למחנה טאראסיבקה (Tarasivka) מעבר לנהר הבוג, שם הגרמנים רצחו את כולם בליל 10 בדצמבר 1943, עם פריצת החזית על ידי הרוסים.

הניצולים המעטים שחזרו בתום המלחמה היגרו ברובם לישראל.

ז'אדובה

   Stara Zhadova / Стара Жадова

ברומנית: Jadova; בגרמנית: Zadowa

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה.

עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.

היהודים הראשונים הגיעו למקום מגליציה במחצית השנייה של המאה ה-19. בשנת 1880 התגוררו בז'אדובה  246 יהודים. מספר התושבים היהודים גדל ובשנת 1910 היו בכפר 713 יהודים.

רוב היהודים התפרנסו מסחר בהמות, עצים ותבואה וחלקם היו בעלי מלאכה.

הרב ישראל גינזברג שהגיע לכפר ב-1890 איפשר הקמת קהילה עצמאית בז'אדובה. אל קהילת ז'אדובה השתייכו היהודים שהתגוררו בכפרים הסמוכים: קומאנשט (Comanesti), ז'אדובה נואה (Jadova Noua), סלובוזיה (Slobozia). בז'אדובה פעלו ארבעה בתי תפילה ובית כנסת גדול. בנוסף, התקיימו בז'אדובה תלמוד תורה, מספר "חדרים", מקווה טהרה ובית עלמין.

אגודה ציונית נוסדה לפני מלחמת העולם הראשונה. היא קידמה שעורים לעברית והרצאות בנושאים לאומיים. נוסד גן ילדים עברי וב-1913 קבוצת הורים יסדה בית ספר עממי עברי שהתקיים במשך שנה, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בין שתי מלחמות העולם, בימי השלטון הרומני, נוסד סניף ויצ"ו.

כל הבוחרים היהודים, לפעמים גם כמה נוצרים, הצביעו בבחירות בעד המפלגה היהודית – מפלגה שנוסדה  ב-1930 ומטרתה הגנה על הזכויות האזרחיות והלאומיות של היהודים. מספר יהודים כיהנו כחברים במועצת המקומית של הכפר החל מ-1930.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בז'אדובה 468 יהודים אשר היוו 24% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. השינוי במדיניות הרשמית השפיעה לרעה על היחסים היחסית טובים שהיו עד אז בין היהודים לתושבים הנוצרים. ייצוג היהוים במועצת הכפר נפסק.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. בעקבות סיפוח זה, השלטונות הסובייטים שלטו בכפר והחלו בהלאמת הרכוש הפרטי.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. לאחר כניסת הצבא הרומני לכפר, בבליווי צבא גרמני, ב-5 ביולי 1941, היהודים רוכזו בבניין הקהילה, בשעה שהתושבים שדדו את בתיהם והחיילים התעללו בהם ורצחו חלק מהם. ב-9 בילי 1941 אלה שנותרו בחיים הוצאו לדרך ארוכה של נדודים ויסורים, הובלו מישוב לישוב בצעדה רגלית שנמשכה חודשיים. בדרך מכרו את המעט שנותר להם תמורת מזון. באטקי, נקודת מעבר על נהר הדניסטר בבסאראביה, מפקד רומני שקיבל שוחד התחייב להגן  עליהם, אבל הבטחתו לא קויימה. במעבר הדניסטר 96 יהודים נזרקו לתוך הנהר והוטבעו. השורדים הוחזרו לשטחי בסאראביה, נכלאו לזמן מה בגטו אדינץ ומשם בחול המועד סוכות 1941, כשהם מובלים על ידי מפקד  גרמני, גורשו שוב לטרנסניסטריה דרך אטקי ופוזרו במחנות הריכוז שהיו בסביבת העיר מוגילב. רק עשירית מהמגורשים נותרו בחיים.

הסופר הישראלי אהרון (ארווין) אפלפלד (1932- 2018) נולד בז'אדובה. אמו וסבתו נורו למוות בזמן כניסת הצבא הרומני לכפר. אהרון, שאז היה בן 9, יחד עם אביו, גורשו לטרניסטריה ושם הופרדו. הם נפגשו רק לאחר 20 שנים.

יורדאנשט

Йорданешти / Yordaneshty 

ברומנית: Iordănești וגם Ardănești; בגרמנית: Jordanestie

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחלב בוקובינה, אוראינה.

עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגרי, בין שתי מלחמות העולם נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.  

תחילת ההתיישבות היהודית ביורדנשט בסוף המאה ה-19. מצב הכלכלי של היהודים היה טוב, לרוב התפרנסו ממסחר, אבל היו ביניהם גם בעלי עגלות שעסקו בהובלה.

במקום לא התקיימה קהילה יהודית מארגנת. יהודי יורדנשט השתייכו לקהילה היהודית בסטורוז'ינץ אשר סיפקה להם את השירותים הדתיים קהילתיים. בכפר היה שוחט וכ-15 ילדים למדו ב"חדר" של מלמד מקומי. בשבתות ובחגים נהגו להתפלל בבית פרטי.

ביורדאנשט פעל סניף של ההסתדרות הציונית שלמעשה היה הארגון היהודי היחיד במקום. הפעילות הציונית משכה רבים מצעירי הכפר, בנוסף יהודים תושבי הכפרים שבסביבה הגיעו להרצאות שהתקיימו במועדון הסניף.

בבחירות לפרלמנט הרומני הצביעו כל יהודי הכפר בעד מועמד המפלגה היהודית שנוסדה ב-1930 ומטרתה הייתה הגנה על הזכויות הלאומיות והאזרחיות של היהודים. היהודים קיימו יחסים טובים עם שכניהם הרומנים ובשנים 1936 ו-1937 יהודי כיהן כחבר במועצת הכפר.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו ביורדאנשט 99 יהודים אשר היוו 4.6% מכלל תושבי הכפר.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

עם סיפוח צפון בוקובינה לברית המועצות  ביוני  1940  (על  יסוד החוזה בין גרמניה לברית המועצות  מאוגוסט  1939),  החל  השלטון הסוביטי בכפר.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את הכפר יורדנשט סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. מיד לאחר מכן הכפר עבר לשליטת השלטונות הסובייטים אשר התחילו במדיניות של הלאמת הרכוש הפרטי.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. הכפר נכבש ע"י הצבא הרומני וב-4 ביולי כמעט כל תושביו היהודים נרצחו ע"י החיילים הרומנים בעזרת תושבי הכפר הרומנים והאוקראינים. המעטים שנותרו בחיים פונו לעיר סטורוז'ינץ. בעת הגירוש המקומיים התעללו בהם. בסתיו 1941, ביחד עם יהודי סטורוז'ינץ ואחרים שגורשו מבתיהם בכפרי האזור, יהודי יורדאנשט גורשו לטרנסניסטריה.  

באניליב-פידהירני

Banyliv-Pidhirnyi / Банилів-Підгірний

ברומנית: באנילה פה סירט / Bănila pe Siret או Bănila Moldovenească; בגרמנית: Moldauisch Banilla

כפר במחוז צ'רניבצי (צ'רנוביץ), חבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 חלק מאוסטריה-הונגריה, בין 1918 ל-1940 במחוז סטורוז'ינץ לשעבר, רומניה.

לפי מסורת מקומית, נוסד היישוב היהודי במחצית הראשונה של המאה ה-19 אחרי שהאזור סופח לאימפריה האוסטרית. רוב היהודים עסקו במסחר, מעוטם במלאכה וכחמישה היו רופאים. בימי השלטון האוסטרי-הונגרי היו ביניהם בעלי מנסרות, בעלי משקים, בעלי בתי חרושת לאלכוהול, פקידים, בעלי מקצועות חופשיים ופועלים בתעשיה ובחקלאות. בשנים שבין שתי מלחמות העולם היו במקום שלושה רופאים ורוקח יהודים. היהודים זכו לעמדה ציבורית חשובה, ובמשך זמן ממושך יהודי בשם מנדל גוטסמן כיהן כראש העיירה.

הקהילה בחרה את נהיגיה, במקום כיהן רב מקומי. בכפר פעלו חמישה בתי כנסת, מהם ארבעה נבני מעץ ואחד מלבנים. כמו כן, הקהילה הפעילה מקווה טהרה ו-"חדר" אשר שוכן בבניין מיוחד שהיה מכונה בשם "הבית  היהודי". הבית הוקם על ידי מאיר גרוס, בעל אחוזה יהודי, ובו שוכנו גם משרדי הקהילה, ספריה ואולם הרצאות. במקום פעלו גם מספר "חדרים" פרטיים.

מרבית התנועות הציוניות היו פעילות במקום ובעיקר בלט בפעילותו סניף של "מזרחי". בשנים שבין שתי מלחמות העולם התקיימה חוות הכשרה חלוצית על שטחה של אחוזה יהודית. במועצת העיירה כיהן חבר יהודי אחד.

הקהילה היהודית של באנילה דאגה גם ליהודים שגרו בכפרים הסמוכים: דוידיבקה (Davydivka), הילצ'ה (Hilche) וקושצ'ויה (Koshchuya).

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו במקום 687 יהודים אשר היו 1% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. תוך כדי הנסיגה, חיילים רומנים שדדו בקר מידי היהודים. חמישה יהודים נורו על ידם כאשר ניסו לגונן על הפרות שלהם. לאחר שהמקום עבר לשלטון הסוביטי 15 יהודים נאשמו בפעילות ציונית וגורשו לסיביר, מהם חזרו רק שניים בתום המלחמה.

כעבור שנה, רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות ביוני 1941. עם נסיגת הצבא האדום, ערכו התושבים המקומיים בהנהגת ראש העיירה פרעות ביהודים. 15 יהודים נרצחו באכזריות. בין הקטרבנות נמנה מ. שטראן, עיוור בן 80, יעקב פישר, יעקב בלכר ובתו של יעקוב בלכר. גופתו של יעקב בלכר בותרה ובדמו שימנו את סרני העגלות. דר' זלצברג הוצא ממעצר כדי לטפל בלידה שהסתבכה, ולאחר מכן הוכה קשות ע"י אביה של היולדת. הרופא ניסה להתאבד לאחר מכן. למחרת יום הרצח הכומר המקומי בשם שטפנוביץ' סירב לקיים את תפילות יום א' במחאה על מעשי בני הכפר. הוא סירב להיכנס לבניין הכנסייה וציין שהוא מתבייש לראות את הפשעים שביצעו המאמינים.

אחרי כניסת הצבא הרומני רוכזו יהודי המקום וגורשו תחילה לעיירה צ'יודיי (Ciudei) בה שהו מספר ימים  ללא מזון ומים. משם הועברו לעיר סטורוז'ינץ ויחד עם פליטים יהודים נוספים מהסביבה שמספרם הגיע ל- 2,500. רבים רוכזו בבית כנסת, הוכו ועונו על ידי שומריהם. בסתיו 1941, גורשו לטרנסניסטריה.

בתום המלחמה חזרו למקום כ-50 עד 60 איש.

בתחילת המאה ה-21 לא היו יהודים במקום.

סטורוז'ינץ Storojineti

עיר בדרום אוקראינה. בין שתי מלחמות העולם בחבל בוקובינה, רומניה.

עד למלחמת העולם הראשונה נכללה בוקובינה באימפריה האוסטרית ההונגרית.

היישוב היהודי גדל על אף ההגבלות הרשמיות, בעיקר בעקבות הגירה מגליציה ומרוסיה במאה ה-19. בשנות ה-80 מנה 1,600 וב-1910 - יותר מ-4,830 (%48 מכלל האוכלוסיה).

עיקר עיסוקם של היהודים היה במסחר ובענף העצים ובתחילת המאה העשרים היו כל החייטים, הסנדלרים והנגרים בעיר יהודים.

בתחילת המאה הוקם גם בית-הכנסת הגדול. רבים היו בקהילה חסידי ויז'ניץ וסאדאגורה; והיו בה "חדרים" וישיבות. משנות ה-70 התחילו ילדי הקהילה ללמוד בבתי-הספר הכלליים. ב- 1909 הוקם בית ספר תיכון יהודי מעורב שפעל, בהפסקות מועטות, עד 1938.

יהודים עזבו את העיר בימי מלחמת-העולם הראשונה, אך החיים בקהילה התחדשו בתום הקרבות, למרות המשטר הרומני העויין.

ערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) ישבו בסטרוז'ינץ קרוב ל- 2,500 יהודים.

תקופת השואה

במהלך המלחמה, בקיץ 1940, נמסר האזור לשליטת ברית המועצות, ויהודים רבים איבדו את רכושם בתהליך ההלאמה. אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות בקיץ 1941, הוחזרה סטורוז'ינץ לרומנים ותחת שלטונם הוגלו 2,480 יהודי העיר לטראנסניסטריה.

אחרי המלחמה שבו לעיר כמה יהודים.

שנות ה-2000

נכון לשנת 2014 אין כלל יהודים בעיירה. המתחם ששימש בעבר כבית הכנסת משמש כחדר כושר. בית העלמין היהודי מוקף גדר ושערו פרוץ. המקום מתוחזק באופן בסיסי בזכות תרומות של ניצולים וארגונים אחרים. באתר ישנו קבר אחים מסומן ואנדרטה לזכר נרצחי השואה. חלק גדול מהמצבות נלקחו וחלקן נשברו ונפלו. מבקרים מעטים מגיעים למקום.
ויז'ניץ Vizhnitz
(ברומנית ויז'ניצה Vijnita וברוסית Viznica)
עיר במחוז צ'רנובצי, אוקראינה. בין שתי מלחמות-העולם בצפון חבל בוקובינה, רומניה.

העיר ויז'ניץ ידועה כמקום מושבם של האדמו"רים לבית ויז'ניץ במאה ה-19.

יהודים התיישבו במקום באמצע המאה ה-18 תחת שלטון מולדאביה. ב- 1807 מנתה הקהילה 64 משפחות וב-1900 - 4,738 נפשות. ב-1774 גירשו השלטונות האוסטרים 19 משפחות משום "שלא תרמו לפיתוחה החקלאי של העיר" וב-1789 הוצא צו גירוש כללי ליהודי העיר, אך לא בוצע.

באמצע המאה ה- 19 הגיעו לעיר יהודים מרוסיה וממולדאביה ובשנת 1880 הגיע מספר יהודי העיר ל- 3,795, שהיו 91 אחוזים מכלל 4,165 תושבי העיר.

בתקופה השלטון האוסטרי (בוקובינה סופחה לאוסטריה ב- 1774) היתה ויז'ניץ כפופה לקהילת צ'רנאוץ עד אמצע המאה ה- 19 לערך, וב- 1891 הייתה בין 15 הקהילות העצמאיות שזכו להכרת השלטונות.

בשנת 1888 היו בוויז'ניץ שמונה בתי כנסת.

לאחר השתקעותו של האדמו"ר מנחם מנדל האגר מבית קוסוב בוויז'ניץ, נעשתה העיירה למרכז חסידי, ונהרו אליה חסידים מקוסוב וממארמורש. הם טבעו חותמם על העיירה אשר רוב תושביה היו יהודים. בשבת שבתה כל מלאכה ורחובות העיירה מלאו יהודים חובשי שטריימל בדרכם אל בית הכנסת.

בתי הכנסת היו גם מוקד חברתי ובהם נערכו אירועים חברתיים ותרבותיים כמו קונצרטים של חזנות, כינוסי מפלגות וחגיגות בר-מצוה.

העיירה נפגעה בימי מלחמת העולם הראשונה, יהודים רבים נטשו אותה, ביניהם גם האדמו"ר רבי ישראל האגר, שקבע את חצרו באורדיאה שבהונגריה. ומאז ירדה חשיבותה כמרכז חסידי.

בתום מלחמת העולם הראשונה חזר לויז'ניץ אחיו של האדמו"ר, קומם מחדש את החצר וייסד ישיבה בשם "בית ישראל ודמשק אליעזר", לישיבה צורפו פנימייה וספרייה עשירה.

לפני מלחמת העולם הראשונה הגיעו לויז'ניץ כתבי-עת ציוניים, למשל "העולם" ו"צפירה" וכתבי-עת עבריים אחרים שהגיעו מרוסיה, ולכולם היו בקרב משכילי ויז'ניץ קוראים נלהבים.

בין שתי מלחמות העולם פעלו התנועות הציוניות של "צעירי ציון", "פועלי ציון", ו"מזרחי" ותנועות הנוער של "הנוער הציוני", "גורדוניה", "בני עקיבא" ו"בית"ר". הנוער הושפע מהציונות והיו צעירים שפנו לקיבוצי הכשרה ועלו לארץ ישראל.

ההסתדרות הציונית הפעילה ספרייה ואולם קריאה, פעלה להוראת עברית ולהרצאות בנושאים לאומיים. ביוזמת החברה "שפה עבריה" מצ'רנאוץ נפתח ב- 1921 בית-ספר עממי עברי. ועד למלחמת העולם השנייה התנהלה בקהילה פעולה חברתית וציונית ערה. אדמו"רים מוויז'ניץ הקימו ישיבות ומרכזים בחיפה ובבני-ברק.

קבוצת צעירים שמאלניים מחד, ו"אגודת ישראל" מאידך, התנגדו לציונות.

יהודים פיתחו את תעשיית העץ בעיירה המוקפת יערות עוד בימי שלטון אוסטריה. יהודי ויז'ניץ עסקו במסחר ומלאכה ובמיוחד התפרסמו כורכי הספרים ועושי המצנפות. היו ביניהם גם בעלי מקצועות חופשיים ומספרם ההולך וגדל באוכלוסייה זיכה אותם בכל התפקידים הציבוריים; ראשות העיירה, חברות במועצה, הנהלת הדואר והרכבת. ישיבות המועצה היו נפסקות בזמן תפילת מנחה שנערכה באולם הישיבות.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, סיפוח העיירה לרומניה וניתוקה מגליציה פגעו בכלכלתה. הג'וינט עזר ליהודים ששבו לעיירה בשיקום בתיהם אבל המדיניות האנטישמית של השלטון החדש רוששה את המפרנסים היהודים וצעירים רבים נטשו את העיירה.

היחסים הטובים עם האוכלוסייה המקומית נפגעו בתקופת השלטון הרומני ובימיה הקצרים של ממשלת גוגא-קוזא האנטישמית (סוף דצמבר 1937 עד פברואר 1938) התכנסה במקום ועידה אנטישמית אזורית ובתי היהודים הותקפו.

ב- 1930 היו בויז'ניץ 2,666 יהודים.


תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ב- 1 בספטמבר 1939) סופחה צפון בוקובינה לברית המועצות ביוני 1940 (בעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות). משנכנסו הסובייטים לעיירה, נפסקה כל פעילות יהודית לאומית ו- 31 משפחות יהודיות הוגלו לסיביר בלילה אחד.

אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות ביוני 1941 ונסיגת הצבא האדום, נמסר האזור לרומניה בת בריתה של גרמניה הנאצית. כנופיות אוקראינים שהגיעו מהעיר קוטי, תושבים מקומיים וחיילים רומנים חברו יחד בשוד וברצח היהודים. הם רצחו 35 יהודים. קצין רומני בשם פטרוק (Petruc) הציל קבוצת יהודים מהרג ועזר לנפגעים, עד שנשלח לחזית.

השלטונות הטילו גזרות על היהודים: ענידת מגן דוד, עבודת כפייה ועוד. לוויז'ניץ הגיעו יהודים שגורשו מכפרי הסביבה. ובאוקטובר 1941 הודיעו על גירוש כל היהודים לטרנסניסטריה.

בתום המלחמה שרדו מכלל 2,800 מגורשי ויז'ניץ 800 יהודים. רובם עלו לישראל.

Ukraine

Україна / Ukrayina

A country in eastern Europe, until 1991 part of the Soviet Union.

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 50,000 out of 42,000,000 (0.1%). Main Jewish organizations:

Єврейська Конфедерація України - Jewish Confederation of Ukraine
Phone: 044 584 49 53
Email: jcu.org.ua@gmail.com
Website: http://jcu.org.ua/en

Ваад (Ассоциация еврейских организаций и общин) Украины (VAAD – Asssociation of Jewish Organizations & Communities of Ukraine)
Voloska St, 8/5
Kyiv, Kyivs’ka
Ukraine 04070
Phone/Fax: 38 (044) 248-36-70, 38 (044) 425-97-57/-58/-59/-60
Email: vaadua.office@gmail.com
Website: http://www.vaadua.org/