חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי ברהומט

ברהומט

Berehomet, Berhomet

באוקראינית: Берегомет / ברהומט; ברומנית: ברהומט פה סירט /  Berhomet pe Siret; בגרמנית: Berhometh/S, Berhomet am Sereth 

עיירה בפת וישניציה במחוז צ'רנובצי (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד סוף מלחמת העולם הראשונה הייתה חלק מאוסטריה-הונגריה ובין שתי מלחמות העולם נכללה בגבולות רומניה במחוז סטורוז'ינץ לשעבר.

ככל הנראה יהודים היגיעו לברהומט כבר במאה ה-17. הנוכחות היהודית במקום מתועדת בחוזה משנת 1804 בין קבוצת יהודים לבעל אחוזה המתיר ליהודים לכרות ולמכור עצים מיערות האחוזה. על פי עדות זאת, היהודים שימשו כפקידים במפעל שווק עצים של בעל האחוזה.

הפעילות הכלכלית היהודית תרמה להתפתחות הכפר אשר במהלך המאה ה-19 הפך לגדול בין כפרי בוקובינה.

על שטח שנתרם על-ידי בעל האחוזה נפתח בית קברות יהודי ב-1869. עד לאותו תאריך קברו את מתיהם בויז'ניץ. היחסים עם האוכלוסיה המקומית, רובה ממוצא אוקראיני, היו נוחים, עד להתגברות התעמולה האנטישמית באמצע שנות ה-1930.

יהודי ברהומט היו מסופחים לקהילת ויז'ניץ אשר סיפקה את השירותים הדתיים-קהילתיים עד 1925, אז הוקמה קהילה עצמאית. בכפר פעלו שני בתי כנסת, שני מקוואות, שלושה "חדרים" ושני תלמודי תורה. שתי קופות לגמילות חסדים עסקו בעניני צדקה. רוב יהודי ברהומט השתייכו לחסידי ויז'ניץ. הרב הראשון בכפר, ר' מנחם אלטר דאכנר, היה משושלת ויז'ניץ וכיהן 47 שנים, מ- 1878 עד 1925. בנו ויורשו, ר' פנחס יוסף נספה בשואה.

בברהומט היתה פעילות ציונית של מפלגת "מזרחי" ושל תנועות הנוער "בני עקיבע" ו"הנוער הציוני". שנה אחת, 1919-1920, פעל במקום בית ספר עברי.

רוב יהודי ברהומט היו סוחרים או בעלי מלאכה. חלקם היו סוחרי עצים ובעלי יערות.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו במקום 979 יהודים אשר היוו 13% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. לאחר סיפוח לברה"מ, הולאמו כל העסקים, ובכל זה גם העסקים בבעלות יהודים. מצבם הכלכלי הדרדר. בעלי רכוש הואשמו בהשתייכות למעמד הבורנים, סומנו כ"אויבי העם" וחלקם הוגלו ביחד עם בני משפחותיהם לסיביר.

כעבור שנה, רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות ביוני 1941. רוב יהודי ברהומט, שכבר שמעו על הפרעות שהתרחשו במקומות אחרים בזמן נסיגת הצבא הסובייטי וכניסת הכוחות הרומנים והגרממנים, נטשו את הכפר והסתתרו ביערות. המעטים שנשארו במקום עונו על ידי התושבים המקומיים.

מהבורחים שחזרו למחרת, נשדד רכושם והועברו במסע רגלי בליווי ז'נדרמים רומנים לעיר סטורוז'ינץ, מרחק 35 ק"מ משם, חלקם לואשקאוץ וחלקם לויז'ניץ. יהודי המקום איכסנו אותם בבתיהם, והגברים נלקחו לעבודת כפייה. באוגוסט 1941 גורשו שוב בצעדת מוות לטרנסניסטריה ואחרי חדשיים וחצי של נדודי דרך הגיעו בסתיו למחנה הריכוז במוגילב בטרנסניסטריה. רק מעטים נותרו בחיים.

לקראת סוף המלחמה מספר מהניצולים חזרו לברהומט. "כנופיות באנדרה" - ארגון ימני קיצוני בהננגתו של סטפן באנדרה (1909 – 1959), מנהיג לאומני אוקראיני שלחם ברוסים נגד הרוסים  - רצחו חמישה ניצולים יהודים שחזרו לברהומט ושרפו את כל בתי היהודים ואת שני בתי הכנסת. שלוש משפחות ששרדו את הפוגרום עזבו את ברהומט ועברו לעיר צ'רנוביץ.

סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
20673595
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

Leo Kesner (born Kasner) (1888 - 1945), journalist, humorist, poet, translator and theater reviewer, born into a Hassidic family in Berhomet pe Seret (Berhomet), Bukovina, Ukraine (then part of Austria-Hungary). He received a Jewish traditional education, then attended a secular high school in Czernowitz and earned a Ph.D. degree from the University of Vienna. 

He immigrated to USA in 1914 settling in New York. He started his journalistic career as contributor and later assistant editor of Der Groyser Kundes (“The Great Prankster”), a Yiddish language satirical weekly, working there and publishing hundreds of poems, sketches, and literary critical articles. He served as assistant editor of Yidishes tageblat (“Jewish daily newspaper”) during 1920-1228, and then he was editor of the Forverts (“Forward”) division in Philadelphia from 1929 until his death. 
He is the author of Geṭrakht un gelakht, a zamlung fun tsayt- un gelegenhayt-lider tsum leyenen, forleyenen, deklamiren, amuziren, un abisele nokhdenken (“Considered and laughed, a collection of timely and opportune poems to be read, read aloud, declaimed, amused, and little contemplated”, Philadelphia, 1939), and was editor of Medem zhurnal (“The Medem Journal”, Philadelphia, 1933) and co-editor of Fun fraynt tsu fraynt, a matone heri bergern tsu zayn 50ten geburtstog (“From friend to friend, a gift to Harry Berger on his fiftieth birthday”, Philadelphia, 1936). Kesner died in Philadelphia.

ויז'ניץ Vizhnitz
(ברומנית ויז'ניצה Vijnita וברוסית Viznica)
עיר במחוז צ'רנובצי, אוקראינה. בין שתי מלחמות-העולם בצפון חבל בוקובינה, רומניה.

העיר ויז'ניץ ידועה כמקום מושבם של האדמו"רים לבית ויז'ניץ במאה ה-19.

יהודים התיישבו במקום באמצע המאה ה-18 תחת שלטון מולדאביה. ב- 1807 מנתה הקהילה 64 משפחות וב-1900 - 4,738 נפשות. ב-1774 גירשו השלטונות האוסטרים 19 משפחות משום "שלא תרמו לפיתוחה החקלאי של העיר" וב-1789 הוצא צו גירוש כללי ליהודי העיר, אך לא בוצע.

באמצע המאה ה- 19 הגיעו לעיר יהודים מרוסיה וממולדאביה ובשנת 1880 הגיע מספר יהודי העיר ל- 3,795, שהיו 91 אחוזים מכלל 4,165 תושבי העיר.

בתקופה השלטון האוסטרי (בוקובינה סופחה לאוסטריה ב- 1774) היתה ויז'ניץ כפופה לקהילת צ'רנאוץ עד אמצע המאה ה- 19 לערך, וב- 1891 הייתה בין 15 הקהילות העצמאיות שזכו להכרת השלטונות.

בשנת 1888 היו בוויז'ניץ שמונה בתי כנסת.

לאחר השתקעותו של האדמו"ר מנחם מנדל האגר מבית קוסוב בוויז'ניץ, נעשתה העיירה למרכז חסידי, ונהרו אליה חסידים מקוסוב וממארמורש. הם טבעו חותמם על העיירה אשר רוב תושביה היו יהודים. בשבת שבתה כל מלאכה ורחובות העיירה מלאו יהודים חובשי שטריימל בדרכם אל בית הכנסת.

בתי הכנסת היו גם מוקד חברתי ובהם נערכו אירועים חברתיים ותרבותיים כמו קונצרטים של חזנות, כינוסי מפלגות וחגיגות בר-מצוה.

העיירה נפגעה בימי מלחמת העולם הראשונה, יהודים רבים נטשו אותה, ביניהם גם האדמו"ר רבי ישראל האגר, שקבע את חצרו באורדיאה שבהונגריה. ומאז ירדה חשיבותה כמרכז חסידי.

בתום מלחמת העולם הראשונה חזר לויז'ניץ אחיו של האדמו"ר, קומם מחדש את החצר וייסד ישיבה בשם "בית ישראל ודמשק אליעזר", לישיבה צורפו פנימייה וספרייה עשירה.

לפני מלחמת העולם הראשונה הגיעו לויז'ניץ כתבי-עת ציוניים, למשל "העולם" ו"צפירה" וכתבי-עת עבריים אחרים שהגיעו מרוסיה, ולכולם היו בקרב משכילי ויז'ניץ קוראים נלהבים.

בין שתי מלחמות העולם פעלו התנועות הציוניות של "צעירי ציון", "פועלי ציון", ו"מזרחי" ותנועות הנוער של "הנוער הציוני", "גורדוניה", "בני עקיבא" ו"בית"ר". הנוער הושפע מהציונות והיו צעירים שפנו לקיבוצי הכשרה ועלו לארץ ישראל.

ההסתדרות הציונית הפעילה ספרייה ואולם קריאה, פעלה להוראת עברית ולהרצאות בנושאים לאומיים. ביוזמת החברה "שפה עבריה" מצ'רנאוץ נפתח ב- 1921 בית-ספר עממי עברי. ועד למלחמת העולם השנייה התנהלה בקהילה פעולה חברתית וציונית ערה. אדמו"רים מוויז'ניץ הקימו ישיבות ומרכזים בחיפה ובבני-ברק.

קבוצת צעירים שמאלניים מחד, ו"אגודת ישראל" מאידך, התנגדו לציונות.

יהודים פיתחו את תעשיית העץ בעיירה המוקפת יערות עוד בימי שלטון אוסטריה. יהודי ויז'ניץ עסקו במסחר ומלאכה ובמיוחד התפרסמו כורכי הספרים ועושי המצנפות. היו ביניהם גם בעלי מקצועות חופשיים ומספרם ההולך וגדל באוכלוסייה זיכה אותם בכל התפקידים הציבוריים; ראשות העיירה, חברות במועצה, הנהלת הדואר והרכבת. ישיבות המועצה היו נפסקות בזמן תפילת מנחה שנערכה באולם הישיבות.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, סיפוח העיירה לרומניה וניתוקה מגליציה פגעו בכלכלתה. הג'וינט עזר ליהודים ששבו לעיירה בשיקום בתיהם אבל המדיניות האנטישמית של השלטון החדש רוששה את המפרנסים היהודים וצעירים רבים נטשו את העיירה.

היחסים הטובים עם האוכלוסייה המקומית נפגעו בתקופת השלטון הרומני ובימיה הקצרים של ממשלת גוגא-קוזא האנטישמית (סוף דצמבר 1937 עד פברואר 1938) התכנסה במקום ועידה אנטישמית אזורית ובתי היהודים הותקפו.

ב- 1930 היו בויז'ניץ 2,666 יהודים.


תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ב- 1 בספטמבר 1939) סופחה צפון בוקובינה לברית המועצות ביוני 1940 (בעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות). משנכנסו הסובייטים לעיירה, נפסקה כל פעילות יהודית לאומית ו- 31 משפחות יהודיות הוגלו לסיביר בלילה אחד.

אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות ביוני 1941 ונסיגת הצבא האדום, נמסר האזור לרומניה בת בריתה של גרמניה הנאצית. כנופיות אוקראינים שהגיעו מהעיר קוטי, תושבים מקומיים וחיילים רומנים חברו יחד בשוד וברצח היהודים. הם רצחו 35 יהודים. קצין רומני בשם פטרוק (Petruc) הציל קבוצת יהודים מהרג ועזר לנפגעים, עד שנשלח לחזית.

השלטונות הטילו גזרות על היהודים: ענידת מגן דוד, עבודת כפייה ועוד. לוויז'ניץ הגיעו יהודים שגורשו מכפרי הסביבה. ובאוקטובר 1941 הודיעו על גירוש כל היהודים לטרנסניסטריה.

בתום המלחמה שרדו מכלל 2,800 מגורשי ויז'ניץ 800 יהודים. רובם עלו לישראל.

צ'רנאוץ Cernauti
(בגרמנית ובמקורות היהודיים צ'רנוביץ)

עיר מחוז, בירת חבל בוקובינה, צפון מזרח רומניה. אחרי מלחמת העולם השנייה בגבולות אוקראינה, ונקראת צ'רנובצי Chernovtsi.

במאה ה- 15 התיישבו בעיר יהודים רבים יוצאי ספרד ואשכנז. במחצית השנייה של המאה ה- 17 באו למקום פליטים יהודים מפולין.

הקהילה נפגעה במלחמות רוסיה-טורקיה (1774-1766) ובתחילת ימי השלטון האוסטרי (סוף המאה ה- 18) נפתחה מערכה שיטתית ל"טיהור" בוקובינה מיהודים.

למרות ההגבלות גדל היישוב היהודי עקב ההגירה מגליציה, ויהודים רכשו נכסי דלא ניידי ועסקו במסחר סיטוני רכוש יהודי רב נשדד בידי חיילים רוסים בימי המלחמה עם נפוליון (1812).

באותה תקופה גברה בקהילה המתיחות בין חסידים ומשכילים, והלכה והחריפה אחרי 1848 עם מגמת ההתבוללות התרבותית בקרב המשכילים.

בשנת 1853 הקימה הקהילה בית-חולים ובית-כנסת גדול.

עם הקמת האוניברסיטה המקומית (1875) באו לעיר סטודנטים יהודים, ורבים מהם מילאו תפקידים חשובים בהפצת הרעיון הציוני בסוף המאה.

ב- 1872 התפלגה הקהילה לעדה אורתודוכסית ועדה רפורמית. ההיכל הרפורמי נחנך ב- 1877 (ונהרס בידי הנאצים ב- 1941).

בוועידת סופרי יידיש שנערכה בצ'רנובצי ב- 1908 הוכרזה היידיש כלשון הלאומית של העם היהודי.

היהודים לקחו חלק פעיל בחיי ציבור וכבר ב- 1897 נבחר בן המקום, בנו שטראכר, לציר בפארלאמנט האוסטרי.

במלחמת-העולם הראשונה (1918-1914) עברה העיר מיד ליד ויהודים רבים עקרו למקומות אחרים. עם הקמת השלטון הרומני האזרחי חל שיפור במצב הקהילה, שכללה אז 43,700 יהודים (44.7 אחוזים מכלל האוכלוסייה).

אישים בקרבן יהודי צ'רנוביץ בין שתי מלחמות העולם: מאיר אבנר, מנהיג הציונים; מאנפרד רייפר, היסטוריון, עורך עיתון יהודי בגרמנית וציר בפרלמנט הרומני; יעקב פיסטינר, מנהיג הסוציאליסטים.

במשך מאה שנים, עד למלחמת העולם השנייה (1939) פעלו בצ'רנוביץ תשעה מו"לים ובתי-דפוס יהודיים. בית-ההוצאה אקהארדט (1892-1835) פרסם בעזרת מומחים יהודים את התלמוד הבבלי השלם וחיבורים חשובים אחרים בחסידות ובקבלה.

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בצ'רנוביץ יותר מ- 40,000 יהודים.

תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939), בעקבות הסכמים בין גרמניה הנאצית לברית המועצות, ויתרה רומניה, כבת בריתה של גרמניה, על בסרביה ועל צפון בוקובינה, וביוני 1940 סופחה צ'רנובצי לברית המועצות. היהודים קיבלו את השנוי בברכה ורבים נמלטו מרומניה לאזור השליטה הסובייטי.

ב- 30 ביוני 1941, אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות, פינה הצבא האדום את העיר, שישבו בה אז כ-50,000 יהודים. למחרת פשטו כנופיות מקומיות על בתי-היהודים. ב- 5 ביולי נכנסו יחידות צבא רומניות וגרמניות ופלוגות משטרת הבטחון הנאציות, ובפעולות אלימות בשיתוף המשטרה הרומנית הוציאו להורג אלפים מאנשי האינטליגנציה היהודית, וביניהם את הרב הראשי של בוקובינה אברהם מארק, והרבה ראשי ציבור.

במסגרת הצעדים האנטישמיים שנקטה ממשלת אנטונסקו ב- 30 ביולי 1941 חייבו את היהודים לצאת לעבודות-כפייה ולשאת את "הטלאי הצהוב" ואסרו עליהם לצאת לרחובות, מלבד לכמה שעות בבוקר.

ב- 11 באוקטובר 1941 ריכזו הגרמנים את יהודי צ'רנובצי בגטו, החרימו את רכושם והתחילו לגרשם לטרנסניסטריה. עד 15 בנובמבר גורשו כ-30,000 יהודים. ראש-העיר טראיאן פופוביץ הוציא כ- 4,000 תעודות שחרור מן הגירוש, אבל בדרגים הנמוכים התעלמו מהן או סחטו תמורתן סכומי כסף עצומים.

עם הפסקת הגירושים בדצמבר 1941 פוזר הגטו והיהודים שבו אל בתיהם ההרוסים, לא היו בידיהם אמצעי קיום. כעבור זמן חודשו הגירושים, וכ- 4,000 יהודים גורשו לטרנסניסטריה בשלוש קבוצות ביוני 1942. ביניהם היו גם בעלי תעודות שחרור. חלק נלקחו למחנות בשטחים שבידי הגרמנים ואלה רצחו בשיטתיות ילדים, זקנים ונשים. במחנות אלה נספו כ- 60 אחוזים ממגורשי העיר.


אחרי המלחמה העדיפו הניצולים לעבור לרומניה (העיר סופחה בינתיים לאוקראינה הסובייטית) ומשם עלו רובם לישראל.

בשנות ה- 50 סגרו השלטונות חמישה מתוך שישה בתי-כנסת בעיר, וספרי-התורה הועברו למוזיאון העירוני. את אחד מבתי-הכנסת הפכו למועדון ספורט ואת ההיכל הרפורמי - לקולנוע. עוד שניים נהפכו לבית-מלאכה ולמחסן.

ב- 1959 נצטוו המוהלים להירשם אצל שלטונות העיר ולהגיש רשימות של נימולים. כעבור ארבע שנים נאסרה אפיית מצות ופוזרה חברה קדישא.

מספר היהודים בעיר, אז כבר נקראה צ'רנובצי, ב- 1970 נאמד ב- 70,000. בעיר היה בית כנסת קטן ל-60-50 מתפללים, מקווה טהרה ואספקת עופות משחיטה כשרה.

Ukraine

Україна / Ukrayina

A country in eastern Europe, until 1991 part of the Soviet Union.

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 50,000 out of 42,000,000 (0.1%). Main Jewish organizations:

Єврейська Конфедерація України - Jewish Confederation of Ukraine
Phone: 044 584 49 53
Email: jcu.org.ua@gmail.com
Website: http://jcu.org.ua/en

Ваад (Ассоциация еврейских организаций и общин) Украины (VAAD – Asssociation of Jewish Organizations & Communities of Ukraine)
Voloska St, 8/5
Kyiv, Kyivs’ka
Ukraine 04070
Phone/Fax: 38 (044) 248-36-70, 38 (044) 425-97-57/-58/-59/-60
Email: vaadua.office@gmail.com
Website: http://www.vaadua.org/

סטורוז'ינץ Storojineti

עיר בדרום אוקראינה. בין שתי מלחמות העולם בחבל בוקובינה, רומניה.

עד למלחמת העולם הראשונה נכללה בוקובינה באימפריה האוסטרית ההונגרית.

היישוב היהודי גדל על אף ההגבלות הרשמיות, בעיקר בעקבות הגירה מגליציה ומרוסיה במאה ה-19. בשנות ה-80 מנה 1,600 וב-1910 - יותר מ-4,830 (%48 מכלל האוכלוסיה).

עיקר עיסוקם של היהודים היה במסחר ובענף העצים ובתחילת המאה העשרים היו כל החייטים, הסנדלרים והנגרים בעיר יהודים.

בתחילת המאה הוקם גם בית-הכנסת הגדול. רבים היו בקהילה חסידי ויז'ניץ וסאדאגורה; והיו בה "חדרים" וישיבות. משנות ה-70 התחילו ילדי הקהילה ללמוד בבתי-הספר הכלליים. ב- 1909 הוקם בית ספר תיכון יהודי מעורב שפעל, בהפסקות מועטות, עד 1938.

יהודים עזבו את העיר בימי מלחמת-העולם הראשונה, אך החיים בקהילה התחדשו בתום הקרבות, למרות המשטר הרומני העויין.

ערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) ישבו בסטרוז'ינץ קרוב ל- 2,500 יהודים.

תקופת השואה

במהלך המלחמה, בקיץ 1940, נמסר האזור לשליטת ברית המועצות, ויהודים רבים איבדו את רכושם בתהליך ההלאמה. אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות בקיץ 1941, הוחזרה סטורוז'ינץ לרומנים ותחת שלטונם הוגלו 2,480 יהודי העיר לטראנסניסטריה.

אחרי המלחמה שבו לעיר כמה יהודים.

שנות ה-2000

נכון לשנת 2014 אין כלל יהודים בעיירה. המתחם ששימש בעבר כבית הכנסת משמש כחדר כושר. בית העלמין היהודי מוקף גדר ושערו פרוץ. המקום מתוחזק באופן בסיסי בזכות תרומות של ניצולים וארגונים אחרים. באתר ישנו קבר אחים מסומן ואנדרטה לזכר נרצחי השואה. חלק גדול מהמצבות נלקחו וחלקן נשברו ונפלו. מבקרים מעטים מגיעים למקום.

יאסני

Yaseny  / Ясени וגם Kabeshti

ברומנית: Căbești, / קאבשט; בגרמנית: Kabestie

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 הכפר היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין 1918 ל-1940 היה במחוז סטורוז'ינץ לשעבר, רומניה.

יהודי הכפר, כולם חסידים, היו מסונפים לקהילת סטאנשט (Stanesti) ונציגיהם השתתפו בהנהלת הקהילה שהחזיקה בית ספר בכפר. 

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 120 יהודים אשר הייו 13.3% מהאוכלוסיה.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את הכפר קאבשט סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. לאחר סיפוח לברה"ב, הולאמו כל העסקים, ובכל זה גם העסקים בבעלות יהודים. ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברה"מ. 1941. אחרי נטישת הכפר על ידי השלטונות הסובייטים, תושבי הכפר, רובם אוקראינים, מעודדים על ידי הידיעה שדם היהודים הפקר, ב-5 ביולי 1941 התנפלו על שכניהם היהודים ורצחו בין 70 ל-80 אנשים. השורדים גורשו לטרנסניסטריה בסתיו של אותה שנה.

אוסט-פוטילה

Усть-Путила / Ust-Putyla

ברומנית: Gura Putilei / גורה-פוטילי; בגרמנית: Uscie Putilla

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 האשור היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין שתי מלחמות העולם נכל במחוז רדאוץ, רומניה.

יהודי הכפר התפרנסו מסחר עצים ובקר. הם קיימו יחסים תקינים עם אוכלוסיית המקום, המורכבת מרוב אוקראיני ומעוט רומני וזמן-מה כיהנו שני נציגים יהודים במועצת הכפר. בכפר פעל בית תפילה ומקווה טהרה, אבל יהודי המקום השתייכו לקהליה היהודית בפוטילה, במרחק 15 ק"מ, אשר סיפקה להם את השירותים הדתיים-קהילתיים.

במפקד האוכלוסין של שנת  1930 נרשמו בכפר 115 יהודים אשר היוו 12.6% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. עקב מדיניות זאת, יחס התושבים הנוצרים אל היהודים השתנה לרעה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את גורה-פוטילי סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. לאחר כניסת השלטון הסובייטי לכפר מספר יהודים עשירים גורשו לסיביר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה למלחמה נגד ברה"מ. הכפר נכבש על ידי הרומנים וכל תושביו היהודים גורשו לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה, רובם לגטו מוגילב.

בודדים חזרו, אחרי השחרור.

חליניצה

Глиниця / Hlynytsya

ברומנית: Hlinița / חליניצה; בגרמנית: Hlinitza

כפר בנפת קוזמן (Cozmeni ) במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ ברומניה.

בראשית המאה ה-19 התיישבו במקום שלוש משפחות של חקלאים יהודים ומספרם עלה לקראת סוף המאה.

היהודים התפרנסו לרוב מסחר בהמות, ואלדים היו בעלי חנויות, פונדקאים ובעלי מלאכה. רופא יהודי שירת את כל הכפר. יחסיהם עם הרוב האוקראיני היו טובים ובמועצת הכפר כיהנו שלושה חברים יהודים.

בכפר פעלו שני בתי כנסת, הגדול ביניהם נבנה ב-1923, שני מקווי טהרה, שני "חדרים" ובית עלמין. בחליניצה לא הייתה קהילה יהודית מאורגנת ויהודי המקום השתייכו לקהילה היהודית של סטאנשט (Stanesti) אשר סיפקה להם השירותים הדתיים-קהילתיים. בכפר התקיימה פעילות של מספר המפלגות, ביניהן סניפים של התנועות הציוניות "מזרחי", "ציונים כלליים" ותנועות הנוער של "בני עקיבא" ו"בית"ר". על אדמת  בעל אחוזה נוצרי הוקמה חוות הכשרה חלוצית.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 140 יהודים אשר היוו 6.3%  מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את גורה-פוטילי סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. לאחר כניסת השלטון הסובייט לכפר, עשר משפחות יהודיות גורשו לסיביר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה למלחמה נגד ברה"מ. הכפר נכבש ע"י הצבא הרומני וכ-50 יהודים נרצחו בידיהם, בשעה שיהודים אחרים הוסתרו בעזרת אוקראינים מקומיים ונשארו בחיים.

עם תחילת הגירושים לטרנסניסטריה באוקטובר 1941 הוסגרו גם יהודים אלה על ידי מציליהם. 15 ספרי  התורה שנשדדו מבתי הכנסת שימשו למקומיים לעשיית נעליים.

אחרי המלחמה חזרו 15 משפחות וכולן היגרו לישראל.

איספאס

Ispas / Іспас

ברומנית: Ispas

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה.

עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין שתי מלחמות העולם הכפר נכל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.  

לאחר שאזור סופח לאוסטריה בשנת 1774, השלטון האוסטרי גירש את מעט היהודים שהיו באיספאס. בשנת 1808 נותרו בכפר רק שלוש משפחות של חקלאים יהודים. מספר התושבים היהודים גדל במחצית השנייה של המאה ה-19.

רוב היהודים עסקו בסחר בתבואה ובהמות ואחדים היו בעלי מסבאות. במקום לא התקיימה קהילה יהודית עצמאית. יהודי איספאס השתייכו לקהילה היהודית בויז'ניץ אשר סיפקה את השירותים הדתיים והקהילתיים. הילדים התחנכו ב"חדר", המוסד היהודי היחיד במקום.

לרוב היחסים עם האוכלוסיה המקומית, ברובה הגדול אוקראינית, היו טובים. יהודי אחד כיהן כחבר במועצת הכפר.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 143 יהודים אשר היוו 2.5% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. בעקבות שינוי המדיניות הרשמית, היחסים בין היהודים לאוכלוסיה המקומית השתנו לרעה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. הכפר עבר לשליטת השלטונות הסובייטים אשר התחילו בהלאמת הרכוש הפרטי.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. ב-3 ביולי התושבים המקומים תקפו את יהודי הכפר. הניצולים גורשו ע"י הצבא הרומני ומאוחר יותר גורשו לטרנסניסטריה. מיד זה מבוסס על עדויות שנמסרו ליד ושם ע"י ניצולים.  בשנת 2007, טען החוקר הישראלי אלכסיי שטראיי שהתושבים האוקראינים של איספאס, כ-2,000 במספרם, בהנהגת הכומר המקומי הגנו על יהודי המקום בפני כנופיות אנטישמיות אלימות. הטענה גרמה לוויכוח בין החוקרים ולא התקבלה ע"י שורדי השואה שעוד היו בחיים באותו הזמן, בשנת 2015 נחנכה באיספאס אנדרטה לכבוד תושבי הכפר אשר הגנו על שכניהם היהודים אשר הוקמה בחסות המוזיאון לתרבות וההסטוריה של יהודי בוקובינה בצ'רנוביץ.    

ז'אדובה

   Stara Zhadova / Стара Жадова

ברומנית: Jadova; בגרמנית: Zadowa

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה.

עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.

היהודים הראשונים הגיעו למקום מגליציה במחצית השנייה של המאה ה-19. בשנת 1880 התגוררו בז'אדובה  246 יהודים. מספר התושבים היהודים גדל ובשנת 1910 היו בכפר 713 יהודים.

רוב היהודים התפרנסו מסחר בהמות, עצים ותבואה וחלקם היו בעלי מלאכה.

הרב ישראל גינזברג שהגיע לכפר ב-1890 איפשר הקמת קהילה עצמאית בז'אדובה. אל קהילת ז'אדובה השתייכו היהודים שהתגוררו בכפרים הסמוכים: קומאנשט (Comanesti), ז'אדובה נואה (Jadova Noua), סלובוזיה (Slobozia). בז'אדובה פעלו ארבעה בתי תפילה ובית כנסת גדול. בנוסף, התקיימו בז'אדובה תלמוד תורה, מספר "חדרים", מקווה טהרה ובית עלמין.

אגודה ציונית נוסדה לפני מלחמת העולם הראשונה. היא קידמה שעורים לעברית והרצאות בנושאים לאומיים. נוסד גן ילדים עברי וב-1913 קבוצת הורים יסדה בית ספר עממי עברי שהתקיים במשך שנה, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בין שתי מלחמות העולם, בימי השלטון הרומני, נוסד סניף ויצ"ו.

כל הבוחרים היהודים, לפעמים גם כמה נוצרים, הצביעו בבחירות בעד המפלגה היהודית – מפלגה שנוסדה  ב-1930 ומטרתה הגנה על הזכויות האזרחיות והלאומיות של היהודים. מספר יהודים כיהנו כחברים במועצת המקומית של הכפר החל מ-1930.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בז'אדובה 468 יהודים אשר היוו 24% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. השינוי במדיניות הרשמית השפיעה לרעה על היחסים היחסית טובים שהיו עד אז בין היהודים לתושבים הנוצרים. ייצוג היהוים במועצת הכפר נפסק.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. בעקבות סיפוח זה, השלטונות הסובייטים שלטו בכפר והחלו בהלאמת הרכוש הפרטי.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. לאחר כניסת הצבא הרומני לכפר, בבליווי צבא גרמני, ב-5 ביולי 1941, היהודים רוכזו בבניין הקהילה, בשעה שהתושבים שדדו את בתיהם והחיילים התעללו בהם ורצחו חלק מהם. ב-9 בילי 1941 אלה שנותרו בחיים הוצאו לדרך ארוכה של נדודים ויסורים, הובלו מישוב לישוב בצעדה רגלית שנמשכה חודשיים. בדרך מכרו את המעט שנותר להם תמורת מזון. באטקי, נקודת מעבר על נהר הדניסטר בבסאראביה, מפקד רומני שקיבל שוחד התחייב להגן  עליהם, אבל הבטחתו לא קויימה. במעבר הדניסטר 96 יהודים נזרקו לתוך הנהר והוטבעו. השורדים הוחזרו לשטחי בסאראביה, נכלאו לזמן מה בגטו אדינץ ומשם בחול המועד סוכות 1941, כשהם מובלים על ידי מפקד  גרמני, גורשו שוב לטרנסניסטריה דרך אטקי ופוזרו במחנות הריכוז שהיו בסביבת העיר מוגילב. רק עשירית מהמגורשים נותרו בחיים.

הסופר הישראלי אהרון (ארווין) אפלפלד (1932- 2018) נולד בז'אדובה. אמו וסבתו נורו למוות בזמן כניסת הצבא הרומני לכפר. אהרון, שאז היה בן 9, יחד עם אביו, גורשו לטרניסטריה ושם הופרדו. הם נפגשו רק לאחר 20 שנים.

מארניצ'ן

Мариничі / Marynychi

ברומנית: Măreniceni, Marenița ; בגרמנית: Marenicze

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.

יהודי הכפר התפרנסו מסחר עצים ובהמות ואחדים היו פקידים. במקום לא התקיימה קהילה יהודית ויהושי הכפר השתייכו לקהילה היהודית בוויז'ניץ אשר סיפקה להם את השירותים הדתיים-קהילתיים. במועצת הכפר כיהן גם יהודי אחד.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 25 יהודים אשר היוו 2.6% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. מיולי 1940 התחיל השלטון הסוביטי בכפר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. אחרי פרוץ הקרבות וכיבוש הכפר על ידי הצבא הרומני, הגיעו לאזור כנופיות של אוקראינים משטחי גליציה המזרחית אשר עד 1939 הייתה חלק מפולין. כנופיות אלה היו הראשונות שהתחילו בהרג היהודים ועשר משפחות יהודיות נרצחו בידיהן. השורדים גורשו לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. יהודי אחד בלבד, חזר לכפר אחרי השחרור.

מיהובה

Мигове / Myhove  

ברומנית: Mihova; בגרמנית: Mihowa

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.

רוב תשובי הכפר אוקראינים. היהודים הראשונים התיישבו במקום במחצית השנייה של המאה ה-19. בשנת 1880 התגוררו בכפר 356 יהודים אשר היוו 19% מכלל התושבים. לרוב היהודים התפרנסו מחקלאות: עיבדו חלקות אדמה, והיו ביניהם גם כמה בעלי אחוזות וחוכרי קרקעות. אחרים עסקו בתעשיית העץ ובהובלת סחר במוצריה. היו גם מספר יהודים שעסקו בסחר בהמות ומסחר זעיר. טחנות מים, שתי מנסרות המופעלות בכח הקיטור, שתי מבשלות לכוהל ובית חרושת לשמרים היו בבעלות יהודית. היהודים בנו בית מרחץ עם אדים ששירת את כל אוכלוסיית הכפר. הפעילות הכלכלית נפגעה עם סלילת מסילת הברזל ברהומט- לוקאוואץ שעקפה את מיהובה ועקב כך יהודים רבים נטשו את המקום.

בכפר פעל בית כנסת גדול, מספר בתי תפילה קטנים וכמה "חדרים". בתקופת השלטון האוסטרי-הונגרי היהודים לא הסתפקו בבית הספר הכפרי ושכרו מורים פרטיים ללמד את ילדיהם גרמנית.

בין שתי מלחמות העולם פעל במיהובה סניף של ההסתדרות הציונית וצעירים רבים עלו ארצה.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו במיחובה 243 יהודים אשר היוו 8.9% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. ההסתה האנטישמית הגוברת בשנות ה-1930 עירערה את יחסי השכנות הטובים שהיו בין יהודים לאוקראינים.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. מיולי 1940 התחיל השלטון הסוביטי בכפר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. לאחר כיבוש הכפר ע"י הרומנים, כל היהודים גורשו לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. בנקודת המעבר אטאקי בבסאראביה על שפת נהר הדניסטר, נשדדו מהם חפצי הערך ורבים נדחפו על ידי החיילים לנהר וטבעו או נורו. רבים מבין השורדים  שהגיעו לטרנסניסטריה, הופנו למחנה טאראסיבקה (Tarasivka) מעבר לנהר הבוג, שם הגרמנים רצחו את כולם בליל 10 בדצמבר 1943, עם פריצת החזית על ידי הרוסים.

הניצולים המעטים שחזרו בתום המלחמה היגרו ברובם לישראל.

מיליה

Milieve ,Miliyeve / Мілієве 

ברומנית: Milie; בגרמנית: Millie

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה.

עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.

מרבית תושבי הכפר אוקראינים ועד מלחמת העולם השנייה התגורר במקום גם מיעוט רומני. היהודים התחילו להתיישב במיליה במחצית השנייה של המאה ה-19. בשנת 1880 היהודים היוו 11% מכלל התושבים. במקום לא התקיימה קהילה יהודית עצמאית. הקהילה היהודית בוויז'ניץ הסמוכה סיפקה להם את השירותים הדתיים- קהילתיים.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 197 יהודים אשר היוו 8,2% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. ההסתה האנטישמית הגוברת בשנות ה-1930 עירערה את יחסי השכנות הטובים שהיו בין יהודים לאוקראינים.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. מיולי 1940 התחיל השלטון הסוביטי בכפר. הרמן בילדנר, בעל אחוזה במיליה, ביחד עם גיסו, בנו הרר, שניהם פעילים ציונים, נעצרו ע"י הסובייטים והוגלו לסיביר, שם נספו.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. לאחר נסיגת הצבא הסובייטי, נרצחו יהודי הכפר בידי התושבים המקומיים מוסתים על ידי כנופיות אוקראיניות שהגיעו לאזור מהעיר קוטי בגליציה המזרחית הסמוכה לגבול עם חבל בוקובינה. הנשים הובלו ערומות ברחובות והוכו בשוטים עד מוות. יעקב גלר, מנהיג ציוני מצ'רנוביץ שביקש מקלט במיליה נסקל באבנים יחד עם אישתו וילדיו. הרוצחים ספרו את הגוויות כדי לוודא שלא נותר אף יהודי בחיים ולאחר מכן שדדו את בתי הקרבנות.

פוטילה

Путила /  Putyla

ברומנית: Putila, לפעמים Putila Storojinețului; בגרמנית: Putilla Storonetz; Storonetz-Putilla

עיירה במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז ראדאוץ, רומניה.

ראשיתו של היישוב היהודי במקום במחצית המאה ה-19 ובסוף המאה היתה האחוזה הראשית בסביבה בבעלות יהודית. רוב היהודים עסקו בסחר בעצים ובהמות. עד מהלך המאה ה-19 יהודי פוטילה השתייכו לקהילה היהודית בוויז'ניץ. בסוף המאה ה-19 התארגנה במקום קהילה יהודית עצמאית. קהילה זאת כללה עוד 1400 יהודים, תושבי תשעה כפרים בסביבה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה היהודים פונו מפוטילה. יחידות של קוזקים נפרסו בפוטילה. הקוזקים נהגו לשתות הרבה והתנהגו בצורה נבזית כלפי יהודים, כולל מעשי אונס ורצח. יהודי המקום נשלחו אל תוך שטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית, אל צ'כיה ואוסטריה.

מחוסר אמצעים לפרנס רב, המשיך הרב של ויז'ניץ להיות גם רבה של פוטילה. במקום פעלו שני בתי כנסת בנויים מעץ, בית כנסת גדול שהוקם ב-1895, בית כנסת שני מ-1925, ומקווה טהרה. הילדים קיבלו את חינוכם ב"חדר".

סניף של ההסתדרות הציונית נוסד ב-1920 ובבנין היתה ספריה עשירה. בתמיכת הקהילה נפתח ב-1933 גן ילדים עברי.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 379 יהודים אשר היוו 21.1% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. לאחר כניסת השלטונות הסובייטים לכפר, בעלי נכסים ופעילים ציונים ידועים הוגלו לסיביר. הרכוש הפרטי הולאם ויהודי שבבעלותו היה מפעל לסבון ותמך בשלטון הקומוניסטי מונה המנהל של המפעל. הרופא גארי וינקלר Gary Winkler, קומוניסט ידוע אשר בזמן השלטון הרומני נכלא במשך כמה שנים בגלל דעותיו הפוליטיות, הוגלה לסיביר ביחד עם אביו. עו"ד יהודי בשם גרייאב גם הוא קומוניסט ידוע, נגלה לסיביר ביחד עם רעייתו. על פי השמועה, שניהם התאבדו בתליה בקרון הרכבת בדרך לסיביר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברה"מ. החיילים רומנים והגרמנים לכפר. האוקראינים המקומיים העלו באש את בתי הכנסת ואת בתי היהודים. אלה שחיפשו מקלט בכפרי הסביבה נרצחו, רובם בידי התושבים הנוצרים. השורדים גורשו תחילה לאדינץ אשר בבסראביה שם עבדו במחצבה, ואחר כך לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. רבים נספו בדרך. הרמן וינקלר, יהודי בגיל 84 ומזכיר הקהילה לשעבר, כשל בדרך ונקבר בעודו בחיים בנוכחות בתו.

אחרי המלחמה שרדו 25% מיהודי פוטילה. הם עברו לדרום בוקובינה, אזור שהיה בשלטון רומניה, ובמשך הזמן רובם עלו לישראל.  

במקום קיים בית הקברות יהודי שנוסד במאה ה-19. הקבורה החסידית האחרונה ככל הידועה התקיימה בשנת 1940.

ויז'נקה

Vyzhenka /  Виженка

ברומנית: Vijnicioara / ויז'ניצ'יוארה; בגרמנחת: Wizenka ; ביידיש: ויזשענקה

כפר במחוז צ'רניבצי (צ'רנוביץ), חבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 חלק מאוסטריה-הונגריה, בין 1918 ל-1940 במחוז סטורוז'ינץ לשעבר, רומניה.

ככל הנראה היהודים התחילו להתיישב בכפר זה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19. בשנת 1880  התגוררו בוויז'ניצ'יוארה 339 יהודים אשר היוו 25%  מכלל האוכלוסייה.

הכפר שימש גם כמקום קייט ויהודים רבים היו בעלי בתי הארחה ומסעדות. אחרים עסקו בסחר עצים ובהמות או היו בעלי מסבאה וחנוונים.

במקום לא התקיימה קהילה יהודית עצמאית ויהודי ויז'ניצ'וארה היו שייכים לקהילה היהודית בוויז'ניץ הסמוכה אשר סיפקה להם שירותים דתיים וקהילתיים. בוויז'ניצ'יוארה פעלו שלושה בתי כנסת, שניים, שלושה "חדרים" ומקווה טהרה.

כמעט כל המפלגות הציוניות היו מיוצגות בין יהודי הכפר. שני יהודים היו חברים במועצת הכפר.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 227 יהודים אשר היוו 14% מכלל האוכלוסיה.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. עקב מדיניות זאת, בזמן שלטונה של הממשלה הזאת היו רדיפות אנטישמיות בכפר  

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את ויז'ניצ'יוארה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. בזמן השלטון הסובייטי בכפר שתי משפחות יהודיות גורשו לסיביר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות.לאחר חזרת השלטון הרומני לכפר, כל יהודי ויז'ניצ'יוארה גורשו אל הגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. רק מעטים שרדו.

קראסנויסק

Красноїльськ / Krasnoyilsk 

ברומנית: Crasna / קראסנה; Crasna Ilschi / קראסנה אילסקי; בגרמנית: Krasna Ilski

מועצה מקומית במחוז צ'רניבצי (צ'רנוביץ), חבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין 1918 ל-1940 נכלל במחוז סטורוז'ינץ לשעבר, רומניה. המועצה מכילה שני כפרים קטנים:  קראסנה-איליאשט וקראסנה-פוטנה.

היהודים הראשונים אשר הגיעו לקראסנה בשנת 1820 מגליציה. רובם התפרנסו מתעשיית העץ המקומית. ארבע משפחות יהודיות שעסקו בסחר העץ סיפקו את רוב צרכי העץ של האיזור. יהודים רבים הועסקו כפקידים במנסרה שהיתה בבעלות הנסיך הרומני מאוורוקורדאט.  במקום הוקמו מספר מפעלים, חלקם ע"י יהודים, ביניהם בית חרושת לזכוכית וכבשנים לשריפת סיד שיהודי ייסד בשותפות עם רומני.

בית תפילה ראשון נוסד בשנת 1825 ובהמשך נוספו עוד שני בתי כנסת. הראשון נוסד בשנת 1890 ביוזמת אחד היהודים האמידים ושני אחרי מלחמת העולם הראשונה. בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה נבנו גם מקווה טהרה ובית מרחץ. על חלקת אדמה שנרכשה על ידי אחד מגבירי הכפר, הוקם בית קברות אשר שימש  את כל יהודי הסביבה.

הילדים למדו בבית הספר הממשלתי והשלימו לימודי תנ"ך, עברית וגרמנית ב"חדרים" שהיו בכפר, בהם ילדי העניים למדו ללא תשלום.

היהודים קיימו בדרך כלל יחסים תקינים עם שכניהם, שכללו רוב רומני ומספר ניכר של גרמנים. זמן רב כיהן יהודי כסגן יושב ראש הכפר.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בקראסנה 257 יהודים אשר היוו 5% מכלל תושבי הכפר.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. כמאה יהודים מאזור דרום בוקובינה אשר נשאר בתחומי רומניה העדיפו לחיות תחת שלטון סוביטי ומצאו מקלט בכפר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. הצבא האדום נסוג מקראסנה ויהודי הכפר ברחו ליערות. פקידיו היהודים לשעבר של הנסיך מאוורוקורדט, שהאמינו בהבטחת ההגנה של הנסיך ונותרו במקום, נרצחו על ידי החיילים הרומנים עם כניסתם לכפר. הבורחים שחזרו אחרי שלשה ימים הובלו תחת משמר צבאי לעיירה צ'יודיי, אשר תושביה היהודים נרצחו קודם לכן. במסע רגלי מפרך, ללא מזון ומים הובלו לעיירה אטאקי בבסרביה אשר שימשה נקדודת איסוף למגורשים. מאטאקי עברו את נהר הדניסטר ופוזרו בין הגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה.

רוב יהודי קראסנה נספו בדרך ובגטאות של טרנסניסטריה. רק 24 שרדו.

בשנת 1991 התגוררו בקראסנה 7 יהודים בתוך אוכלוסיה של יותר מ-7.500 תושבים.      

רוזטוקי

Roztoky Розтоки

ברומנית: Rastoace / רסטואצ'ה

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין שתי מלחמות העולם נכלל במחוז רדאוץ ברומניה.

תחילתו של היישוב היהודי בראסטואצ'ה במחצית השנייה של המאה ה-19.במקום לא התקיימה קהילה עצמאית ויהודי המקום השתייכו לקהילה היהודית בוויז'ניץ.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו ברסטואצ'ה 71 יהודים אשר היוו 3.3% מכלל התושבים.

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את כפר סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. עם פרוץ הקרבות יהודים רבים מהסביבה ברחו אל הכפר רסטואצ'ה. ב-25 ביוני 1941, (י"א בתמוז תש"א) נרצחו כל היהודים שהיו בו, התושבים והפליטים גם יחד, 320 נפש במספר. בהרג השתתפו כנופיות אוקראינים שהגיעו מהעיר קוטי בגליציה המזרחית הסמוכה לגבול עם חבל בוקובינה. בין הפליטים שנרצחו היו היו 60 משיפוטה, 20 מסלטין ו-20 מפוטילה. הכפריים הרגו בקלשונים, בגרזנים ובמעדרים את שכניהם היהודים. המקומיים אפילו הרגו 50 חיילים נסוגים של הצבא הסובייטי – ככל הנראה זה קרה רק רסטואצ'ה – והשתמשו בנשקם כדי להרוג את היהודים. הפליטים נתפסו, ולאחר שהופשטו מבגדיהם, הובאו ליער נימצ'יצ'י על גדות נהר צ'רמוש ושם נרצחו. במעשי הרצח לקחו חלק גם חיילים מהצבא הרומני שהגיע בינתיים לכפר. רק משפחתו של הרופא היהודי שטיר ובני ביתו, סה"כ 8 נפשות,  ניצלו מן הטבח. כשבאו החיילים לעצרו מצאו אותו כשהוא מטפל ביולדת נוצרייה מבנות הכפר. הוא גורש לאחר מכן לטרנסניסטריה

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי ברהומט

ברהומט

Berehomet, Berhomet

באוקראינית: Берегомет / ברהומט; ברומנית: ברהומט פה סירט /  Berhomet pe Siret; בגרמנית: Berhometh/S, Berhomet am Sereth 

עיירה בפת וישניציה במחוז צ'רנובצי (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד סוף מלחמת העולם הראשונה הייתה חלק מאוסטריה-הונגריה ובין שתי מלחמות העולם נכללה בגבולות רומניה במחוז סטורוז'ינץ לשעבר.

ככל הנראה יהודים היגיעו לברהומט כבר במאה ה-17. הנוכחות היהודית במקום מתועדת בחוזה משנת 1804 בין קבוצת יהודים לבעל אחוזה המתיר ליהודים לכרות ולמכור עצים מיערות האחוזה. על פי עדות זאת, היהודים שימשו כפקידים במפעל שווק עצים של בעל האחוזה.

הפעילות הכלכלית היהודית תרמה להתפתחות הכפר אשר במהלך המאה ה-19 הפך לגדול בין כפרי בוקובינה.

על שטח שנתרם על-ידי בעל האחוזה נפתח בית קברות יהודי ב-1869. עד לאותו תאריך קברו את מתיהם בויז'ניץ. היחסים עם האוכלוסיה המקומית, רובה ממוצא אוקראיני, היו נוחים, עד להתגברות התעמולה האנטישמית באמצע שנות ה-1930.

יהודי ברהומט היו מסופחים לקהילת ויז'ניץ אשר סיפקה את השירותים הדתיים-קהילתיים עד 1925, אז הוקמה קהילה עצמאית. בכפר פעלו שני בתי כנסת, שני מקוואות, שלושה "חדרים" ושני תלמודי תורה. שתי קופות לגמילות חסדים עסקו בעניני צדקה. רוב יהודי ברהומט השתייכו לחסידי ויז'ניץ. הרב הראשון בכפר, ר' מנחם אלטר דאכנר, היה משושלת ויז'ניץ וכיהן 47 שנים, מ- 1878 עד 1925. בנו ויורשו, ר' פנחס יוסף נספה בשואה.

בברהומט היתה פעילות ציונית של מפלגת "מזרחי" ושל תנועות הנוער "בני עקיבע" ו"הנוער הציוני". שנה אחת, 1919-1920, פעל במקום בית ספר עברי.

רוב יהודי ברהומט היו סוחרים או בעלי מלאכה. חלקם היו סוחרי עצים ובעלי יערות.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו במקום 979 יהודים אשר היוו 13% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. לאחר סיפוח לברה"מ, הולאמו כל העסקים, ובכל זה גם העסקים בבעלות יהודים. מצבם הכלכלי הדרדר. בעלי רכוש הואשמו בהשתייכות למעמד הבורנים, סומנו כ"אויבי העם" וחלקם הוגלו ביחד עם בני משפחותיהם לסיביר.

כעבור שנה, רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות ביוני 1941. רוב יהודי ברהומט, שכבר שמעו על הפרעות שהתרחשו במקומות אחרים בזמן נסיגת הצבא הסובייטי וכניסת הכוחות הרומנים והגרממנים, נטשו את הכפר והסתתרו ביערות. המעטים שנשארו במקום עונו על ידי התושבים המקומיים.

מהבורחים שחזרו למחרת, נשדד רכושם והועברו במסע רגלי בליווי ז'נדרמים רומנים לעיר סטורוז'ינץ, מרחק 35 ק"מ משם, חלקם לואשקאוץ וחלקם לויז'ניץ. יהודי המקום איכסנו אותם בבתיהם, והגברים נלקחו לעבודת כפייה. באוגוסט 1941 גורשו שוב בצעדת מוות לטרנסניסטריה ואחרי חדשיים וחצי של נדודי דרך הגיעו בסתיו למחנה הריכוז במוגילב בטרנסניסטריה. רק מעטים נותרו בחיים.

לקראת סוף המלחמה מספר מהניצולים חזרו לברהומט. "כנופיות באנדרה" - ארגון ימני קיצוני בהננגתו של סטפן באנדרה (1909 – 1959), מנהיג לאומני אוקראיני שלחם ברוסים נגד הרוסים  - רצחו חמישה ניצולים יהודים שחזרו לברהומט ושרפו את כל בתי היהודים ואת שני בתי הכנסת. שלוש משפחות ששרדו את הפוגרום עזבו את ברהומט ועברו לעיר צ'רנוביץ.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

רוזטוקי
קראסנויסק
ויז'נקה
פוטילה
מיליה
מיהובה
מארניצ'ן
ז'אדובה
איספאס
חליניצה
אוסט-פוטילה
יאסני
סטורוז'ינץ
אוקראינה
צ'רנוביץ
ויז'ניץ (וויז'ניצה), בוקובינה

רוזטוקי

Roztoky Розтоки

ברומנית: Rastoace / רסטואצ'ה

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין שתי מלחמות העולם נכלל במחוז רדאוץ ברומניה.

תחילתו של היישוב היהודי בראסטואצ'ה במחצית השנייה של המאה ה-19.במקום לא התקיימה קהילה עצמאית ויהודי המקום השתייכו לקהילה היהודית בוויז'ניץ.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו ברסטואצ'ה 71 יהודים אשר היוו 3.3% מכלל התושבים.

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את כפר סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. עם פרוץ הקרבות יהודים רבים מהסביבה ברחו אל הכפר רסטואצ'ה. ב-25 ביוני 1941, (י"א בתמוז תש"א) נרצחו כל היהודים שהיו בו, התושבים והפליטים גם יחד, 320 נפש במספר. בהרג השתתפו כנופיות אוקראינים שהגיעו מהעיר קוטי בגליציה המזרחית הסמוכה לגבול עם חבל בוקובינה. בין הפליטים שנרצחו היו היו 60 משיפוטה, 20 מסלטין ו-20 מפוטילה. הכפריים הרגו בקלשונים, בגרזנים ובמעדרים את שכניהם היהודים. המקומיים אפילו הרגו 50 חיילים נסוגים של הצבא הסובייטי – ככל הנראה זה קרה רק רסטואצ'ה – והשתמשו בנשקם כדי להרוג את היהודים. הפליטים נתפסו, ולאחר שהופשטו מבגדיהם, הובאו ליער נימצ'יצ'י על גדות נהר צ'רמוש ושם נרצחו. במעשי הרצח לקחו חלק גם חיילים מהצבא הרומני שהגיע בינתיים לכפר. רק משפחתו של הרופא היהודי שטיר ובני ביתו, סה"כ 8 נפשות,  ניצלו מן הטבח. כשבאו החיילים לעצרו מצאו אותו כשהוא מטפל ביולדת נוצרייה מבנות הכפר. הוא גורש לאחר מכן לטרנסניסטריה

קראסנויסק

Красноїльськ / Krasnoyilsk 

ברומנית: Crasna / קראסנה; Crasna Ilschi / קראסנה אילסקי; בגרמנית: Krasna Ilski

מועצה מקומית במחוז צ'רניבצי (צ'רנוביץ), חבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין 1918 ל-1940 נכלל במחוז סטורוז'ינץ לשעבר, רומניה. המועצה מכילה שני כפרים קטנים:  קראסנה-איליאשט וקראסנה-פוטנה.

היהודים הראשונים אשר הגיעו לקראסנה בשנת 1820 מגליציה. רובם התפרנסו מתעשיית העץ המקומית. ארבע משפחות יהודיות שעסקו בסחר העץ סיפקו את רוב צרכי העץ של האיזור. יהודים רבים הועסקו כפקידים במנסרה שהיתה בבעלות הנסיך הרומני מאוורוקורדאט.  במקום הוקמו מספר מפעלים, חלקם ע"י יהודים, ביניהם בית חרושת לזכוכית וכבשנים לשריפת סיד שיהודי ייסד בשותפות עם רומני.

בית תפילה ראשון נוסד בשנת 1825 ובהמשך נוספו עוד שני בתי כנסת. הראשון נוסד בשנת 1890 ביוזמת אחד היהודים האמידים ושני אחרי מלחמת העולם הראשונה. בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה נבנו גם מקווה טהרה ובית מרחץ. על חלקת אדמה שנרכשה על ידי אחד מגבירי הכפר, הוקם בית קברות אשר שימש  את כל יהודי הסביבה.

הילדים למדו בבית הספר הממשלתי והשלימו לימודי תנ"ך, עברית וגרמנית ב"חדרים" שהיו בכפר, בהם ילדי העניים למדו ללא תשלום.

היהודים קיימו בדרך כלל יחסים תקינים עם שכניהם, שכללו רוב רומני ומספר ניכר של גרמנים. זמן רב כיהן יהודי כסגן יושב ראש הכפר.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בקראסנה 257 יהודים אשר היוו 5% מכלל תושבי הכפר.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. כמאה יהודים מאזור דרום בוקובינה אשר נשאר בתחומי רומניה העדיפו לחיות תחת שלטון סוביטי ומצאו מקלט בכפר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. הצבא האדום נסוג מקראסנה ויהודי הכפר ברחו ליערות. פקידיו היהודים לשעבר של הנסיך מאוורוקורדט, שהאמינו בהבטחת ההגנה של הנסיך ונותרו במקום, נרצחו על ידי החיילים הרומנים עם כניסתם לכפר. הבורחים שחזרו אחרי שלשה ימים הובלו תחת משמר צבאי לעיירה צ'יודיי, אשר תושביה היהודים נרצחו קודם לכן. במסע רגלי מפרך, ללא מזון ומים הובלו לעיירה אטאקי בבסרביה אשר שימשה נקדודת איסוף למגורשים. מאטאקי עברו את נהר הדניסטר ופוזרו בין הגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה.

רוב יהודי קראסנה נספו בדרך ובגטאות של טרנסניסטריה. רק 24 שרדו.

בשנת 1991 התגוררו בקראסנה 7 יהודים בתוך אוכלוסיה של יותר מ-7.500 תושבים.      

ויז'נקה

Vyzhenka /  Виженка

ברומנית: Vijnicioara / ויז'ניצ'יוארה; בגרמנחת: Wizenka ; ביידיש: ויזשענקה

כפר במחוז צ'רניבצי (צ'רנוביץ), חבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 חלק מאוסטריה-הונגריה, בין 1918 ל-1940 במחוז סטורוז'ינץ לשעבר, רומניה.

ככל הנראה היהודים התחילו להתיישב בכפר זה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19. בשנת 1880  התגוררו בוויז'ניצ'יוארה 339 יהודים אשר היוו 25%  מכלל האוכלוסייה.

הכפר שימש גם כמקום קייט ויהודים רבים היו בעלי בתי הארחה ומסעדות. אחרים עסקו בסחר עצים ובהמות או היו בעלי מסבאה וחנוונים.

במקום לא התקיימה קהילה יהודית עצמאית ויהודי ויז'ניצ'וארה היו שייכים לקהילה היהודית בוויז'ניץ הסמוכה אשר סיפקה להם שירותים דתיים וקהילתיים. בוויז'ניצ'יוארה פעלו שלושה בתי כנסת, שניים, שלושה "חדרים" ומקווה טהרה.

כמעט כל המפלגות הציוניות היו מיוצגות בין יהודי הכפר. שני יהודים היו חברים במועצת הכפר.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 227 יהודים אשר היוו 14% מכלל האוכלוסיה.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. עקב מדיניות זאת, בזמן שלטונה של הממשלה הזאת היו רדיפות אנטישמיות בכפר  

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את ויז'ניצ'יוארה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. בזמן השלטון הסובייטי בכפר שתי משפחות יהודיות גורשו לסיביר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות.לאחר חזרת השלטון הרומני לכפר, כל יהודי ויז'ניצ'יוארה גורשו אל הגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. רק מעטים שרדו.

פוטילה

Путила /  Putyla

ברומנית: Putila, לפעמים Putila Storojinețului; בגרמנית: Putilla Storonetz; Storonetz-Putilla

עיירה במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז ראדאוץ, רומניה.

ראשיתו של היישוב היהודי במקום במחצית המאה ה-19 ובסוף המאה היתה האחוזה הראשית בסביבה בבעלות יהודית. רוב היהודים עסקו בסחר בעצים ובהמות. עד מהלך המאה ה-19 יהודי פוטילה השתייכו לקהילה היהודית בוויז'ניץ. בסוף המאה ה-19 התארגנה במקום קהילה יהודית עצמאית. קהילה זאת כללה עוד 1400 יהודים, תושבי תשעה כפרים בסביבה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה היהודים פונו מפוטילה. יחידות של קוזקים נפרסו בפוטילה. הקוזקים נהגו לשתות הרבה והתנהגו בצורה נבזית כלפי יהודים, כולל מעשי אונס ורצח. יהודי המקום נשלחו אל תוך שטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית, אל צ'כיה ואוסטריה.

מחוסר אמצעים לפרנס רב, המשיך הרב של ויז'ניץ להיות גם רבה של פוטילה. במקום פעלו שני בתי כנסת בנויים מעץ, בית כנסת גדול שהוקם ב-1895, בית כנסת שני מ-1925, ומקווה טהרה. הילדים קיבלו את חינוכם ב"חדר".

סניף של ההסתדרות הציונית נוסד ב-1920 ובבנין היתה ספריה עשירה. בתמיכת הקהילה נפתח ב-1933 גן ילדים עברי.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 379 יהודים אשר היוו 21.1% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. לאחר כניסת השלטונות הסובייטים לכפר, בעלי נכסים ופעילים ציונים ידועים הוגלו לסיביר. הרכוש הפרטי הולאם ויהודי שבבעלותו היה מפעל לסבון ותמך בשלטון הקומוניסטי מונה המנהל של המפעל. הרופא גארי וינקלר Gary Winkler, קומוניסט ידוע אשר בזמן השלטון הרומני נכלא במשך כמה שנים בגלל דעותיו הפוליטיות, הוגלה לסיביר ביחד עם אביו. עו"ד יהודי בשם גרייאב גם הוא קומוניסט ידוע, נגלה לסיביר ביחד עם רעייתו. על פי השמועה, שניהם התאבדו בתליה בקרון הרכבת בדרך לסיביר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברה"מ. החיילים רומנים והגרמנים לכפר. האוקראינים המקומיים העלו באש את בתי הכנסת ואת בתי היהודים. אלה שחיפשו מקלט בכפרי הסביבה נרצחו, רובם בידי התושבים הנוצרים. השורדים גורשו תחילה לאדינץ אשר בבסראביה שם עבדו במחצבה, ואחר כך לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. רבים נספו בדרך. הרמן וינקלר, יהודי בגיל 84 ומזכיר הקהילה לשעבר, כשל בדרך ונקבר בעודו בחיים בנוכחות בתו.

אחרי המלחמה שרדו 25% מיהודי פוטילה. הם עברו לדרום בוקובינה, אזור שהיה בשלטון רומניה, ובמשך הזמן רובם עלו לישראל.  

במקום קיים בית הקברות יהודי שנוסד במאה ה-19. הקבורה החסידית האחרונה ככל הידועה התקיימה בשנת 1940.

מיליה

Milieve ,Miliyeve / Мілієве 

ברומנית: Milie; בגרמנית: Millie

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה.

עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.

מרבית תושבי הכפר אוקראינים ועד מלחמת העולם השנייה התגורר במקום גם מיעוט רומני. היהודים התחילו להתיישב במיליה במחצית השנייה של המאה ה-19. בשנת 1880 היהודים היוו 11% מכלל התושבים. במקום לא התקיימה קהילה יהודית עצמאית. הקהילה היהודית בוויז'ניץ הסמוכה סיפקה להם את השירותים הדתיים- קהילתיים.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 197 יהודים אשר היוו 8,2% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. ההסתה האנטישמית הגוברת בשנות ה-1930 עירערה את יחסי השכנות הטובים שהיו בין יהודים לאוקראינים.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. מיולי 1940 התחיל השלטון הסוביטי בכפר. הרמן בילדנר, בעל אחוזה במיליה, ביחד עם גיסו, בנו הרר, שניהם פעילים ציונים, נעצרו ע"י הסובייטים והוגלו לסיביר, שם נספו.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. לאחר נסיגת הצבא הסובייטי, נרצחו יהודי הכפר בידי התושבים המקומיים מוסתים על ידי כנופיות אוקראיניות שהגיעו לאזור מהעיר קוטי בגליציה המזרחית הסמוכה לגבול עם חבל בוקובינה. הנשים הובלו ערומות ברחובות והוכו בשוטים עד מוות. יעקב גלר, מנהיג ציוני מצ'רנוביץ שביקש מקלט במיליה נסקל באבנים יחד עם אישתו וילדיו. הרוצחים ספרו את הגוויות כדי לוודא שלא נותר אף יהודי בחיים ולאחר מכן שדדו את בתי הקרבנות.

מיהובה

Мигове / Myhove  

ברומנית: Mihova; בגרמנית: Mihowa

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.

רוב תשובי הכפר אוקראינים. היהודים הראשונים התיישבו במקום במחצית השנייה של המאה ה-19. בשנת 1880 התגוררו בכפר 356 יהודים אשר היוו 19% מכלל התושבים. לרוב היהודים התפרנסו מחקלאות: עיבדו חלקות אדמה, והיו ביניהם גם כמה בעלי אחוזות וחוכרי קרקעות. אחרים עסקו בתעשיית העץ ובהובלת סחר במוצריה. היו גם מספר יהודים שעסקו בסחר בהמות ומסחר זעיר. טחנות מים, שתי מנסרות המופעלות בכח הקיטור, שתי מבשלות לכוהל ובית חרושת לשמרים היו בבעלות יהודית. היהודים בנו בית מרחץ עם אדים ששירת את כל אוכלוסיית הכפר. הפעילות הכלכלית נפגעה עם סלילת מסילת הברזל ברהומט- לוקאוואץ שעקפה את מיהובה ועקב כך יהודים רבים נטשו את המקום.

בכפר פעל בית כנסת גדול, מספר בתי תפילה קטנים וכמה "חדרים". בתקופת השלטון האוסטרי-הונגרי היהודים לא הסתפקו בבית הספר הכפרי ושכרו מורים פרטיים ללמד את ילדיהם גרמנית.

בין שתי מלחמות העולם פעל במיהובה סניף של ההסתדרות הציונית וצעירים רבים עלו ארצה.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו במיחובה 243 יהודים אשר היוו 8.9% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. ההסתה האנטישמית הגוברת בשנות ה-1930 עירערה את יחסי השכנות הטובים שהיו בין יהודים לאוקראינים.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. מיולי 1940 התחיל השלטון הסוביטי בכפר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. לאחר כיבוש הכפר ע"י הרומנים, כל היהודים גורשו לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. בנקודת המעבר אטאקי בבסאראביה על שפת נהר הדניסטר, נשדדו מהם חפצי הערך ורבים נדחפו על ידי החיילים לנהר וטבעו או נורו. רבים מבין השורדים  שהגיעו לטרנסניסטריה, הופנו למחנה טאראסיבקה (Tarasivka) מעבר לנהר הבוג, שם הגרמנים רצחו את כולם בליל 10 בדצמבר 1943, עם פריצת החזית על ידי הרוסים.

הניצולים המעטים שחזרו בתום המלחמה היגרו ברובם לישראל.

מארניצ'ן

Мариничі / Marynychi

ברומנית: Măreniceni, Marenița ; בגרמנית: Marenicze

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.

יהודי הכפר התפרנסו מסחר עצים ובהמות ואחדים היו פקידים. במקום לא התקיימה קהילה יהודית ויהושי הכפר השתייכו לקהילה היהודית בוויז'ניץ אשר סיפקה להם את השירותים הדתיים-קהילתיים. במועצת הכפר כיהן גם יהודי אחד.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 25 יהודים אשר היוו 2.6% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. מיולי 1940 התחיל השלטון הסוביטי בכפר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. אחרי פרוץ הקרבות וכיבוש הכפר על ידי הצבא הרומני, הגיעו לאזור כנופיות של אוקראינים משטחי גליציה המזרחית אשר עד 1939 הייתה חלק מפולין. כנופיות אלה היו הראשונות שהתחילו בהרג היהודים ועשר משפחות יהודיות נרצחו בידיהן. השורדים גורשו לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. יהודי אחד בלבד, חזר לכפר אחרי השחרור.

ז'אדובה

   Stara Zhadova / Стара Жадова

ברומנית: Jadova; בגרמנית: Zadowa

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה.

עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.

היהודים הראשונים הגיעו למקום מגליציה במחצית השנייה של המאה ה-19. בשנת 1880 התגוררו בז'אדובה  246 יהודים. מספר התושבים היהודים גדל ובשנת 1910 היו בכפר 713 יהודים.

רוב היהודים התפרנסו מסחר בהמות, עצים ותבואה וחלקם היו בעלי מלאכה.

הרב ישראל גינזברג שהגיע לכפר ב-1890 איפשר הקמת קהילה עצמאית בז'אדובה. אל קהילת ז'אדובה השתייכו היהודים שהתגוררו בכפרים הסמוכים: קומאנשט (Comanesti), ז'אדובה נואה (Jadova Noua), סלובוזיה (Slobozia). בז'אדובה פעלו ארבעה בתי תפילה ובית כנסת גדול. בנוסף, התקיימו בז'אדובה תלמוד תורה, מספר "חדרים", מקווה טהרה ובית עלמין.

אגודה ציונית נוסדה לפני מלחמת העולם הראשונה. היא קידמה שעורים לעברית והרצאות בנושאים לאומיים. נוסד גן ילדים עברי וב-1913 קבוצת הורים יסדה בית ספר עממי עברי שהתקיים במשך שנה, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בין שתי מלחמות העולם, בימי השלטון הרומני, נוסד סניף ויצ"ו.

כל הבוחרים היהודים, לפעמים גם כמה נוצרים, הצביעו בבחירות בעד המפלגה היהודית – מפלגה שנוסדה  ב-1930 ומטרתה הגנה על הזכויות האזרחיות והלאומיות של היהודים. מספר יהודים כיהנו כחברים במועצת המקומית של הכפר החל מ-1930.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בז'אדובה 468 יהודים אשר היוו 24% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. השינוי במדיניות הרשמית השפיעה לרעה על היחסים היחסית טובים שהיו עד אז בין היהודים לתושבים הנוצרים. ייצוג היהוים במועצת הכפר נפסק.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. בעקבות סיפוח זה, השלטונות הסובייטים שלטו בכפר והחלו בהלאמת הרכוש הפרטי.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. לאחר כניסת הצבא הרומני לכפר, בבליווי צבא גרמני, ב-5 ביולי 1941, היהודים רוכזו בבניין הקהילה, בשעה שהתושבים שדדו את בתיהם והחיילים התעללו בהם ורצחו חלק מהם. ב-9 בילי 1941 אלה שנותרו בחיים הוצאו לדרך ארוכה של נדודים ויסורים, הובלו מישוב לישוב בצעדה רגלית שנמשכה חודשיים. בדרך מכרו את המעט שנותר להם תמורת מזון. באטקי, נקודת מעבר על נהר הדניסטר בבסאראביה, מפקד רומני שקיבל שוחד התחייב להגן  עליהם, אבל הבטחתו לא קויימה. במעבר הדניסטר 96 יהודים נזרקו לתוך הנהר והוטבעו. השורדים הוחזרו לשטחי בסאראביה, נכלאו לזמן מה בגטו אדינץ ומשם בחול המועד סוכות 1941, כשהם מובלים על ידי מפקד  גרמני, גורשו שוב לטרנסניסטריה דרך אטקי ופוזרו במחנות הריכוז שהיו בסביבת העיר מוגילב. רק עשירית מהמגורשים נותרו בחיים.

הסופר הישראלי אהרון (ארווין) אפלפלד (1932- 2018) נולד בז'אדובה. אמו וסבתו נורו למוות בזמן כניסת הצבא הרומני לכפר. אהרון, שאז היה בן 9, יחד עם אביו, גורשו לטרניסטריה ושם הופרדו. הם נפגשו רק לאחר 20 שנים.

איספאס

Ispas / Іспас

ברומנית: Ispas

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה.

עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין שתי מלחמות העולם הכפר נכל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.  

לאחר שאזור סופח לאוסטריה בשנת 1774, השלטון האוסטרי גירש את מעט היהודים שהיו באיספאס. בשנת 1808 נותרו בכפר רק שלוש משפחות של חקלאים יהודים. מספר התושבים היהודים גדל במחצית השנייה של המאה ה-19.

רוב היהודים עסקו בסחר בתבואה ובהמות ואחדים היו בעלי מסבאות. במקום לא התקיימה קהילה יהודית עצמאית. יהודי איספאס השתייכו לקהילה היהודית בויז'ניץ אשר סיפקה את השירותים הדתיים והקהילתיים. הילדים התחנכו ב"חדר", המוסד היהודי היחיד במקום.

לרוב היחסים עם האוכלוסיה המקומית, ברובה הגדול אוקראינית, היו טובים. יהודי אחד כיהן כחבר במועצת הכפר.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 143 יהודים אשר היוו 2.5% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. בעקבות שינוי המדיניות הרשמית, היחסים בין היהודים לאוכלוסיה המקומית השתנו לרעה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. הכפר עבר לשליטת השלטונות הסובייטים אשר התחילו בהלאמת הרכוש הפרטי.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. ב-3 ביולי התושבים המקומים תקפו את יהודי הכפר. הניצולים גורשו ע"י הצבא הרומני ומאוחר יותר גורשו לטרנסניסטריה. מיד זה מבוסס על עדויות שנמסרו ליד ושם ע"י ניצולים.  בשנת 2007, טען החוקר הישראלי אלכסיי שטראיי שהתושבים האוקראינים של איספאס, כ-2,000 במספרם, בהנהגת הכומר המקומי הגנו על יהודי המקום בפני כנופיות אנטישמיות אלימות. הטענה גרמה לוויכוח בין החוקרים ולא התקבלה ע"י שורדי השואה שעוד היו בחיים באותו הזמן, בשנת 2015 נחנכה באיספאס אנדרטה לכבוד תושבי הכפר אשר הגנו על שכניהם היהודים אשר הוקמה בחסות המוזיאון לתרבות וההסטוריה של יהודי בוקובינה בצ'רנוביץ.    

חליניצה

Глиниця / Hlynytsya

ברומנית: Hlinița / חליניצה; בגרמנית: Hlinitza

כפר בנפת קוזמן (Cozmeni ) במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ ברומניה.

בראשית המאה ה-19 התיישבו במקום שלוש משפחות של חקלאים יהודים ומספרם עלה לקראת סוף המאה.

היהודים התפרנסו לרוב מסחר בהמות, ואלדים היו בעלי חנויות, פונדקאים ובעלי מלאכה. רופא יהודי שירת את כל הכפר. יחסיהם עם הרוב האוקראיני היו טובים ובמועצת הכפר כיהנו שלושה חברים יהודים.

בכפר פעלו שני בתי כנסת, הגדול ביניהם נבנה ב-1923, שני מקווי טהרה, שני "חדרים" ובית עלמין. בחליניצה לא הייתה קהילה יהודית מאורגנת ויהודי המקום השתייכו לקהילה היהודית של סטאנשט (Stanesti) אשר סיפקה להם השירותים הדתיים-קהילתיים. בכפר התקיימה פעילות של מספר המפלגות, ביניהן סניפים של התנועות הציוניות "מזרחי", "ציונים כלליים" ותנועות הנוער של "בני עקיבא" ו"בית"ר". על אדמת  בעל אחוזה נוצרי הוקמה חוות הכשרה חלוצית.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 140 יהודים אשר היוו 6.3%  מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את גורה-פוטילי סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. לאחר כניסת השלטון הסובייט לכפר, עשר משפחות יהודיות גורשו לסיביר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה למלחמה נגד ברה"מ. הכפר נכבש ע"י הצבא הרומני וכ-50 יהודים נרצחו בידיהם, בשעה שיהודים אחרים הוסתרו בעזרת אוקראינים מקומיים ונשארו בחיים.

עם תחילת הגירושים לטרנסניסטריה באוקטובר 1941 הוסגרו גם יהודים אלה על ידי מציליהם. 15 ספרי  התורה שנשדדו מבתי הכנסת שימשו למקומיים לעשיית נעליים.

אחרי המלחמה חזרו 15 משפחות וכולן היגרו לישראל.

אוסט-פוטילה

Усть-Путила / Ust-Putyla

ברומנית: Gura Putilei / גורה-פוטילי; בגרמנית: Uscie Putilla

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 האשור היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין שתי מלחמות העולם נכל במחוז רדאוץ, רומניה.

יהודי הכפר התפרנסו מסחר עצים ובקר. הם קיימו יחסים תקינים עם אוכלוסיית המקום, המורכבת מרוב אוקראיני ומעוט רומני וזמן-מה כיהנו שני נציגים יהודים במועצת הכפר. בכפר פעל בית תפילה ומקווה טהרה, אבל יהודי המקום השתייכו לקהליה היהודית בפוטילה, במרחק 15 ק"מ, אשר סיפקה להם את השירותים הדתיים-קהילתיים.

במפקד האוכלוסין של שנת  1930 נרשמו בכפר 115 יהודים אשר היוו 12.6% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. עקב מדיניות זאת, יחס התושבים הנוצרים אל היהודים השתנה לרעה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את גורה-פוטילי סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. לאחר כניסת השלטון הסובייטי לכפר מספר יהודים עשירים גורשו לסיביר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה למלחמה נגד ברה"מ. הכפר נכבש על ידי הרומנים וכל תושביו היהודים גורשו לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה, רובם לגטו מוגילב.

בודדים חזרו, אחרי השחרור.

יאסני

Yaseny  / Ясени וגם Kabeshti

ברומנית: Căbești, / קאבשט; בגרמנית: Kabestie

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 הכפר היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין 1918 ל-1940 היה במחוז סטורוז'ינץ לשעבר, רומניה.

יהודי הכפר, כולם חסידים, היו מסונפים לקהילת סטאנשט (Stanesti) ונציגיהם השתתפו בהנהלת הקהילה שהחזיקה בית ספר בכפר. 

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 120 יהודים אשר הייו 13.3% מהאוכלוסיה.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את הכפר קאבשט סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. לאחר סיפוח לברה"ב, הולאמו כל העסקים, ובכל זה גם העסקים בבעלות יהודים. ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברה"מ. 1941. אחרי נטישת הכפר על ידי השלטונות הסובייטים, תושבי הכפר, רובם אוקראינים, מעודדים על ידי הידיעה שדם היהודים הפקר, ב-5 ביולי 1941 התנפלו על שכניהם היהודים ורצחו בין 70 ל-80 אנשים. השורדים גורשו לטרנסניסטריה בסתיו של אותה שנה.

סטורוז'ינץ Storojineti

עיר בדרום אוקראינה. בין שתי מלחמות העולם בחבל בוקובינה, רומניה.

עד למלחמת העולם הראשונה נכללה בוקובינה באימפריה האוסטרית ההונגרית.

היישוב היהודי גדל על אף ההגבלות הרשמיות, בעיקר בעקבות הגירה מגליציה ומרוסיה במאה ה-19. בשנות ה-80 מנה 1,600 וב-1910 - יותר מ-4,830 (%48 מכלל האוכלוסיה).

עיקר עיסוקם של היהודים היה במסחר ובענף העצים ובתחילת המאה העשרים היו כל החייטים, הסנדלרים והנגרים בעיר יהודים.

בתחילת המאה הוקם גם בית-הכנסת הגדול. רבים היו בקהילה חסידי ויז'ניץ וסאדאגורה; והיו בה "חדרים" וישיבות. משנות ה-70 התחילו ילדי הקהילה ללמוד בבתי-הספר הכלליים. ב- 1909 הוקם בית ספר תיכון יהודי מעורב שפעל, בהפסקות מועטות, עד 1938.

יהודים עזבו את העיר בימי מלחמת-העולם הראשונה, אך החיים בקהילה התחדשו בתום הקרבות, למרות המשטר הרומני העויין.

ערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) ישבו בסטרוז'ינץ קרוב ל- 2,500 יהודים.

תקופת השואה

במהלך המלחמה, בקיץ 1940, נמסר האזור לשליטת ברית המועצות, ויהודים רבים איבדו את רכושם בתהליך ההלאמה. אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות בקיץ 1941, הוחזרה סטורוז'ינץ לרומנים ותחת שלטונם הוגלו 2,480 יהודי העיר לטראנסניסטריה.

אחרי המלחמה שבו לעיר כמה יהודים.

שנות ה-2000

נכון לשנת 2014 אין כלל יהודים בעיירה. המתחם ששימש בעבר כבית הכנסת משמש כחדר כושר. בית העלמין היהודי מוקף גדר ושערו פרוץ. המקום מתוחזק באופן בסיסי בזכות תרומות של ניצולים וארגונים אחרים. באתר ישנו קבר אחים מסומן ואנדרטה לזכר נרצחי השואה. חלק גדול מהמצבות נלקחו וחלקן נשברו ונפלו. מבקרים מעטים מגיעים למקום.

Ukraine

Україна / Ukrayina

A country in eastern Europe, until 1991 part of the Soviet Union.

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 50,000 out of 42,000,000 (0.1%). Main Jewish organizations:

Єврейська Конфедерація України - Jewish Confederation of Ukraine
Phone: 044 584 49 53
Email: jcu.org.ua@gmail.com
Website: http://jcu.org.ua/en

Ваад (Ассоциация еврейских организаций и общин) Украины (VAAD – Asssociation of Jewish Organizations & Communities of Ukraine)
Voloska St, 8/5
Kyiv, Kyivs’ka
Ukraine 04070
Phone/Fax: 38 (044) 248-36-70, 38 (044) 425-97-57/-58/-59/-60
Email: vaadua.office@gmail.com
Website: http://www.vaadua.org/

צ'רנאוץ Cernauti
(בגרמנית ובמקורות היהודיים צ'רנוביץ)

עיר מחוז, בירת חבל בוקובינה, צפון מזרח רומניה. אחרי מלחמת העולם השנייה בגבולות אוקראינה, ונקראת צ'רנובצי Chernovtsi.

במאה ה- 15 התיישבו בעיר יהודים רבים יוצאי ספרד ואשכנז. במחצית השנייה של המאה ה- 17 באו למקום פליטים יהודים מפולין.

הקהילה נפגעה במלחמות רוסיה-טורקיה (1774-1766) ובתחילת ימי השלטון האוסטרי (סוף המאה ה- 18) נפתחה מערכה שיטתית ל"טיהור" בוקובינה מיהודים.

למרות ההגבלות גדל היישוב היהודי עקב ההגירה מגליציה, ויהודים רכשו נכסי דלא ניידי ועסקו במסחר סיטוני רכוש יהודי רב נשדד בידי חיילים רוסים בימי המלחמה עם נפוליון (1812).

באותה תקופה גברה בקהילה המתיחות בין חסידים ומשכילים, והלכה והחריפה אחרי 1848 עם מגמת ההתבוללות התרבותית בקרב המשכילים.

בשנת 1853 הקימה הקהילה בית-חולים ובית-כנסת גדול.

עם הקמת האוניברסיטה המקומית (1875) באו לעיר סטודנטים יהודים, ורבים מהם מילאו תפקידים חשובים בהפצת הרעיון הציוני בסוף המאה.

ב- 1872 התפלגה הקהילה לעדה אורתודוכסית ועדה רפורמית. ההיכל הרפורמי נחנך ב- 1877 (ונהרס בידי הנאצים ב- 1941).

בוועידת סופרי יידיש שנערכה בצ'רנובצי ב- 1908 הוכרזה היידיש כלשון הלאומית של העם היהודי.

היהודים לקחו חלק פעיל בחיי ציבור וכבר ב- 1897 נבחר בן המקום, בנו שטראכר, לציר בפארלאמנט האוסטרי.

במלחמת-העולם הראשונה (1918-1914) עברה העיר מיד ליד ויהודים רבים עקרו למקומות אחרים. עם הקמת השלטון הרומני האזרחי חל שיפור במצב הקהילה, שכללה אז 43,700 יהודים (44.7 אחוזים מכלל האוכלוסייה).

אישים בקרבן יהודי צ'רנוביץ בין שתי מלחמות העולם: מאיר אבנר, מנהיג הציונים; מאנפרד רייפר, היסטוריון, עורך עיתון יהודי בגרמנית וציר בפרלמנט הרומני; יעקב פיסטינר, מנהיג הסוציאליסטים.

במשך מאה שנים, עד למלחמת העולם השנייה (1939) פעלו בצ'רנוביץ תשעה מו"לים ובתי-דפוס יהודיים. בית-ההוצאה אקהארדט (1892-1835) פרסם בעזרת מומחים יהודים את התלמוד הבבלי השלם וחיבורים חשובים אחרים בחסידות ובקבלה.

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בצ'רנוביץ יותר מ- 40,000 יהודים.

תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939), בעקבות הסכמים בין גרמניה הנאצית לברית המועצות, ויתרה רומניה, כבת בריתה של גרמניה, על בסרביה ועל צפון בוקובינה, וביוני 1940 סופחה צ'רנובצי לברית המועצות. היהודים קיבלו את השנוי בברכה ורבים נמלטו מרומניה לאזור השליטה הסובייטי.

ב- 30 ביוני 1941, אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות, פינה הצבא האדום את העיר, שישבו בה אז כ-50,000 יהודים. למחרת פשטו כנופיות מקומיות על בתי-היהודים. ב- 5 ביולי נכנסו יחידות צבא רומניות וגרמניות ופלוגות משטרת הבטחון הנאציות, ובפעולות אלימות בשיתוף המשטרה הרומנית הוציאו להורג אלפים מאנשי האינטליגנציה היהודית, וביניהם את הרב הראשי של בוקובינה אברהם מארק, והרבה ראשי ציבור.

במסגרת הצעדים האנטישמיים שנקטה ממשלת אנטונסקו ב- 30 ביולי 1941 חייבו את היהודים לצאת לעבודות-כפייה ולשאת את "הטלאי הצהוב" ואסרו עליהם לצאת לרחובות, מלבד לכמה שעות בבוקר.

ב- 11 באוקטובר 1941 ריכזו הגרמנים את יהודי צ'רנובצי בגטו, החרימו את רכושם והתחילו לגרשם לטרנסניסטריה. עד 15 בנובמבר גורשו כ-30,000 יהודים. ראש-העיר טראיאן פופוביץ הוציא כ- 4,000 תעודות שחרור מן הגירוש, אבל בדרגים הנמוכים התעלמו מהן או סחטו תמורתן סכומי כסף עצומים.

עם הפסקת הגירושים בדצמבר 1941 פוזר הגטו והיהודים שבו אל בתיהם ההרוסים, לא היו בידיהם אמצעי קיום. כעבור זמן חודשו הגירושים, וכ- 4,000 יהודים גורשו לטרנסניסטריה בשלוש קבוצות ביוני 1942. ביניהם היו גם בעלי תעודות שחרור. חלק נלקחו למחנות בשטחים שבידי הגרמנים ואלה רצחו בשיטתיות ילדים, זקנים ונשים. במחנות אלה נספו כ- 60 אחוזים ממגורשי העיר.


אחרי המלחמה העדיפו הניצולים לעבור לרומניה (העיר סופחה בינתיים לאוקראינה הסובייטית) ומשם עלו רובם לישראל.

בשנות ה- 50 סגרו השלטונות חמישה מתוך שישה בתי-כנסת בעיר, וספרי-התורה הועברו למוזיאון העירוני. את אחד מבתי-הכנסת הפכו למועדון ספורט ואת ההיכל הרפורמי - לקולנוע. עוד שניים נהפכו לבית-מלאכה ולמחסן.

ב- 1959 נצטוו המוהלים להירשם אצל שלטונות העיר ולהגיש רשימות של נימולים. כעבור ארבע שנים נאסרה אפיית מצות ופוזרה חברה קדישא.

מספר היהודים בעיר, אז כבר נקראה צ'רנובצי, ב- 1970 נאמד ב- 70,000. בעיר היה בית כנסת קטן ל-60-50 מתפללים, מקווה טהרה ואספקת עופות משחיטה כשרה.
ויז'ניץ Vizhnitz
(ברומנית ויז'ניצה Vijnita וברוסית Viznica)
עיר במחוז צ'רנובצי, אוקראינה. בין שתי מלחמות-העולם בצפון חבל בוקובינה, רומניה.

העיר ויז'ניץ ידועה כמקום מושבם של האדמו"רים לבית ויז'ניץ במאה ה-19.

יהודים התיישבו במקום באמצע המאה ה-18 תחת שלטון מולדאביה. ב- 1807 מנתה הקהילה 64 משפחות וב-1900 - 4,738 נפשות. ב-1774 גירשו השלטונות האוסטרים 19 משפחות משום "שלא תרמו לפיתוחה החקלאי של העיר" וב-1789 הוצא צו גירוש כללי ליהודי העיר, אך לא בוצע.

באמצע המאה ה- 19 הגיעו לעיר יהודים מרוסיה וממולדאביה ובשנת 1880 הגיע מספר יהודי העיר ל- 3,795, שהיו 91 אחוזים מכלל 4,165 תושבי העיר.

בתקופה השלטון האוסטרי (בוקובינה סופחה לאוסטריה ב- 1774) היתה ויז'ניץ כפופה לקהילת צ'רנאוץ עד אמצע המאה ה- 19 לערך, וב- 1891 הייתה בין 15 הקהילות העצמאיות שזכו להכרת השלטונות.

בשנת 1888 היו בוויז'ניץ שמונה בתי כנסת.

לאחר השתקעותו של האדמו"ר מנחם מנדל האגר מבית קוסוב בוויז'ניץ, נעשתה העיירה למרכז חסידי, ונהרו אליה חסידים מקוסוב וממארמורש. הם טבעו חותמם על העיירה אשר רוב תושביה היו יהודים. בשבת שבתה כל מלאכה ורחובות העיירה מלאו יהודים חובשי שטריימל בדרכם אל בית הכנסת.

בתי הכנסת היו גם מוקד חברתי ובהם נערכו אירועים חברתיים ותרבותיים כמו קונצרטים של חזנות, כינוסי מפלגות וחגיגות בר-מצוה.

העיירה נפגעה בימי מלחמת העולם הראשונה, יהודים רבים נטשו אותה, ביניהם גם האדמו"ר רבי ישראל האגר, שקבע את חצרו באורדיאה שבהונגריה. ומאז ירדה חשיבותה כמרכז חסידי.

בתום מלחמת העולם הראשונה חזר לויז'ניץ אחיו של האדמו"ר, קומם מחדש את החצר וייסד ישיבה בשם "בית ישראל ודמשק אליעזר", לישיבה צורפו פנימייה וספרייה עשירה.

לפני מלחמת העולם הראשונה הגיעו לויז'ניץ כתבי-עת ציוניים, למשל "העולם" ו"צפירה" וכתבי-עת עבריים אחרים שהגיעו מרוסיה, ולכולם היו בקרב משכילי ויז'ניץ קוראים נלהבים.

בין שתי מלחמות העולם פעלו התנועות הציוניות של "צעירי ציון", "פועלי ציון", ו"מזרחי" ותנועות הנוער של "הנוער הציוני", "גורדוניה", "בני עקיבא" ו"בית"ר". הנוער הושפע מהציונות והיו צעירים שפנו לקיבוצי הכשרה ועלו לארץ ישראל.

ההסתדרות הציונית הפעילה ספרייה ואולם קריאה, פעלה להוראת עברית ולהרצאות בנושאים לאומיים. ביוזמת החברה "שפה עבריה" מצ'רנאוץ נפתח ב- 1921 בית-ספר עממי עברי. ועד למלחמת העולם השנייה התנהלה בקהילה פעולה חברתית וציונית ערה. אדמו"רים מוויז'ניץ הקימו ישיבות ומרכזים בחיפה ובבני-ברק.

קבוצת צעירים שמאלניים מחד, ו"אגודת ישראל" מאידך, התנגדו לציונות.

יהודים פיתחו את תעשיית העץ בעיירה המוקפת יערות עוד בימי שלטון אוסטריה. יהודי ויז'ניץ עסקו במסחר ומלאכה ובמיוחד התפרסמו כורכי הספרים ועושי המצנפות. היו ביניהם גם בעלי מקצועות חופשיים ומספרם ההולך וגדל באוכלוסייה זיכה אותם בכל התפקידים הציבוריים; ראשות העיירה, חברות במועצה, הנהלת הדואר והרכבת. ישיבות המועצה היו נפסקות בזמן תפילת מנחה שנערכה באולם הישיבות.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, סיפוח העיירה לרומניה וניתוקה מגליציה פגעו בכלכלתה. הג'וינט עזר ליהודים ששבו לעיירה בשיקום בתיהם אבל המדיניות האנטישמית של השלטון החדש רוששה את המפרנסים היהודים וצעירים רבים נטשו את העיירה.

היחסים הטובים עם האוכלוסייה המקומית נפגעו בתקופת השלטון הרומני ובימיה הקצרים של ממשלת גוגא-קוזא האנטישמית (סוף דצמבר 1937 עד פברואר 1938) התכנסה במקום ועידה אנטישמית אזורית ובתי היהודים הותקפו.

ב- 1930 היו בויז'ניץ 2,666 יהודים.


תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ב- 1 בספטמבר 1939) סופחה צפון בוקובינה לברית המועצות ביוני 1940 (בעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות). משנכנסו הסובייטים לעיירה, נפסקה כל פעילות יהודית לאומית ו- 31 משפחות יהודיות הוגלו לסיביר בלילה אחד.

אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות ביוני 1941 ונסיגת הצבא האדום, נמסר האזור לרומניה בת בריתה של גרמניה הנאצית. כנופיות אוקראינים שהגיעו מהעיר קוטי, תושבים מקומיים וחיילים רומנים חברו יחד בשוד וברצח היהודים. הם רצחו 35 יהודים. קצין רומני בשם פטרוק (Petruc) הציל קבוצת יהודים מהרג ועזר לנפגעים, עד שנשלח לחזית.

השלטונות הטילו גזרות על היהודים: ענידת מגן דוד, עבודת כפייה ועוד. לוויז'ניץ הגיעו יהודים שגורשו מכפרי הסביבה. ובאוקטובר 1941 הודיעו על גירוש כל היהודים לטרנסניסטריה.

בתום המלחמה שרדו מכלל 2,800 מגורשי ויז'ניץ 800 יהודים. רובם עלו לישראל.
לאו קסנר

Leo Kesner (born Kasner) (1888 - 1945), journalist, humorist, poet, translator and theater reviewer, born into a Hassidic family in Berhomet pe Seret (Berhomet), Bukovina, Ukraine (then part of Austria-Hungary). He received a Jewish traditional education, then attended a secular high school in Czernowitz and earned a Ph.D. degree from the University of Vienna. 

He immigrated to USA in 1914 settling in New York. He started his journalistic career as contributor and later assistant editor of Der Groyser Kundes (“The Great Prankster”), a Yiddish language satirical weekly, working there and publishing hundreds of poems, sketches, and literary critical articles. He served as assistant editor of Yidishes tageblat (“Jewish daily newspaper”) during 1920-1228, and then he was editor of the Forverts (“Forward”) division in Philadelphia from 1929 until his death. 
He is the author of Geṭrakht un gelakht, a zamlung fun tsayt- un gelegenhayt-lider tsum leyenen, forleyenen, deklamiren, amuziren, un abisele nokhdenken (“Considered and laughed, a collection of timely and opportune poems to be read, read aloud, declaimed, amused, and little contemplated”, Philadelphia, 1939), and was editor of Medem zhurnal (“The Medem Journal”, Philadelphia, 1933) and co-editor of Fun fraynt tsu fraynt, a matone heri bergern tsu zayn 50ten geburtstog (“From friend to friend, a gift to Harry Berger on his fiftieth birthday”, Philadelphia, 1936). Kesner died in Philadelphia.