חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי בוקשואיה

בוקשואיה

Bucșoaia

כפר, היום חלק מהעיר פראסין במחוז סוצ'יאבה, חבל בוקובינה, רומניה. עד 1918 בוקשואיה הייתה חלק מאוסטריה-הונגריה.

לא ידוע באיזו שנה התחילה ההתיישבות היהודית במקום. במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו במקום 11 יהודים אשר היוו 0.8% מכלל התושבים. רוב יהודי הכפר עסקו בסחר עצים, יהודי אחד היה בעל מנסרה ויהודי נוסף בשם אטל שרף היה בעל טחנה. אלה בינר ושטרול (ישראל) חיים פרידמן היו כל אחד בעלי מכולת, ונתן טבק היה בעל מסבאה. במקום לא הוקמה קהילה. יהודי הכפר השתייכו לקהילה היה ודית בעיירה גורה-הומורולוי אשר סיפקה להם את השירותים הדתיים-קהילתיים. את תפילותיהם ערכו בבית הכנסת של פראסין, אשר אז היה כפר סמוך לבוקשואיה. אחד מיהודי בוקשואיה שימש כגבאי של בית הכנסת הגדול בפראסין. השוחט מפראסין שירת גם את יהודי בוקשואיה עד שנות ה-1930 המאוחרות, כאשר מונה שוחט מקומי.

בשנת 1939 היו בבקשואיה 10 עד 12 משפחות יהודיות.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

לאחר שרומניה הצטרפה למלחמה נגד ברה"מ ביוני 1941, יהודי בוקשואיה פונו לגורה-הומורולוי.

בסתיו 1941 הם גורשו לטרנסניסטרה יחד עם יהודי גורה-הומורולוי. 

סוג מקום:
כפר
מספר פריט:
20673585
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

סוצ'יאווה Suceava

עיר מחוז על נהר סוצ'יאווה, חבל בוקובינה, צפון מערב רומניה.


עד 1919 היה האזור בשליטת אוסטריה.

יישוב יהודי היה במקום מתחילת המאה ה-18; עם הסיפוח לאוסטריה מנה 50 משפחות וגדל בעקבות הגירה מגליציה ומרוסיה, למרות ההגבלות הרשמיות.

ראשי הקהל נטלו חלק פעיל במאבקם של יהודי בוקובינה לזכויות אזרח. לקראת סוף המאה ה-19 ישבו בעיר 3,750 יהודים (%37 מכלל האוכלוסיה) ו-8,000 ערב מלחמת-העולם הראשונה.

בין מוסדות הקהילה היה בית-ספר (מ-1790), בית-כנסת גדול, בתי-מדרש וקלויזים. הקהילה הייתה חסידית ברובה; התנהלה בה גם פעילות ציונית עוד לפני הקונגרס בבאזל. הפרנסה העיקרית הייתה המסחר במשקאות חריפים. מבחינה תרבותית נטו היהודים לגרמניה.

בימי מלחמת העולם השנייה, בשנים 1941-1940, סבלה הקהילה מן הגרמנים ומן הרומנים כאחד, עד לגירוש לטראנסניסטריה; שולחו לשם 3,253 יהודים, נשארו בעיר 27.

אחרי סיפוחה של צפון-בוקובינה לברית-המועצות בתום המלחמה הגיעו לסוצ'יאווה כ- 4,000 יהודים מצ'רנוביץ וממקומות אחרים והפיחו חיים בקהילה; רובם עזבו, בעיקר לישראל.

ב-1971 חיו בסוצ'אווה כ-290 משפחות יהודיות. במקום היה בית-כנסת גדול וכמה בתי-מדרש .

גורה הומורולוי Gura Humorului

עיר בחבל בוקובינה, צפון רומניה.

במנזר מקומי נמצאו ציורי-קיר מאמצע המאה ה-16 המתארים את "יום הדין", ובהם דמויות של טורקים ויהודים. תחילת היישוב היהודי במקום ב-1835, בימי שלטונה של אוסטריה באיזור. כעבור 13 שנה מנה 20 משפחות והתארגנה קהילה.

בית-כנסת ראשון נבנה ב-1869 ובית-הכנסת הגדול שנתיים לאחר-מכן. כבשאר ערי בוקובינה הורגשה גם בגורה הומורולוי השפעה חסידית חזקה.

מעיסוק במלאכה ובמסחר ובאספקה לחיל-המצב האוסטרי, עברו יהודים לתעשיית העץ, ובסוף המאה ה-19 מילאו תפקיד נכבד בתיעוש הכללי במקום.

בשנת 1910 מנתה הקהילה יותר מאלפיים נפש.

בין שתי מלחמות-העולם, תחת שלטון רומניה, נעשו מעשים לצמצום הפעילות הכלכלית של היהודים, לפרקים בליווי אנטישמיות אלימה.

פעילות ציונית ערה הייתה בקהילה בראשית המאה ובין שתי מלחמות העולם, והעלייה גברה בשנות השלושים.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בגורה הומורולוי קרוב לאלפיים יהודים.

אחרי כיבוש האזור בידי גרמניה ביוני 1941, ריכזו הרומנים בגורה הומורולוי 2,954 יהודים מהעיר וסביבתה, וב-10 באוקטובר 1941 גירשו אותם לטראנסניסטריה.

אחרי המלחמה התאספו בגורה הומורולוי 1,158 יהודים משארית הפליטה, רובם בני יישובים אחרים באיזור. כמעט כולם עלו לישראל בשנים 1951-1948.

קאמפולונג Campulung Moldovenesc

(ידועה גם בשם קאמפולונג מולדובנסק)

עיר בחבל בוקובינה, במחוז קאמפולונג על הדרך למולדובה, צפון רומניה.


יישוב יהודי היה במקום לקראת סוף המאה ה-17, וכלל סוחרים, עובדי-אדמה וכמה בעלי- אכסניות; 21 מהם נאלצו לעזוב את המקום ב-1769.

עד 1859 הייתה קהילת קאמפולונג כפופה לקהילת סוצ'אבה, ומאז הייתה קהילה עצמאית. מסוף המאה ה-19 גדלה הקהילה ויהודים מילאו תפקידים חשובים במסחר ובבנקאות, במלאכה ובמקצועות חופשיים. ב-1913 מנה היישוב היהודי 3,500 נפש, וב-1930 - כ- 1,500 (%15 מכלל האוכלוסיה).

בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם הייתה פעילות ציונית בקאמפולונג, ונפתחו סניפי המפלגות הציוניות ותנועות הנוער שלהן.


בימי מלחמת-העולם השנייה נלקחו יהודים לעבודות-כפייה. בית-הכנסת נשדד וספריית הרב יוסף רובין, העשירה והנדירה, פוזרה. ב-1941 נשלחו יהודי המקום לטראנסניטריה, ובעיר נשארו 28 יהודים בלבד.


אחרי המלחמה שבו יהודים לקאמפולונג. ב-1947 היה מספרם 1,350. בשנת 1970 התגוררו בעיר 270 יהודים.

ראדאוץ Radauti

(ביידיש ראדעווויץ; בגרמנית Radautz )

עיר מחוז בדרום חבל בוקובינה, צפון רומניה.


אזור רדאוץ היה חלק מנסיכות מולדובה עד שסופח חבל בוקובינה לאוסטריה ב- 1774, והיה בשליטת האימפריה האוסטרית ההונגרית עד למלחמת העולם הראשונה. אחרי המלחמה (1918) סופח חבל בוקובינה לרומניה.

יהודים מעטים חיו ברדאוץ עוד בימי נסיכות מולדובה; ובסוף המאה ה- 18, אחרי הסיפוח לאוסטריה, נוספו כמה משפחות יהודיות שהגיעו יחד עם מהגרים גרמנים מבוהמיה. ב- 1799 נקבע יריד שבועי, וב- 1819 היה הכפר לעיירה (Targ) וב- 1852 נעשה לעיר. ב1855- הייתה רדאוץ עיר מחוז, ובשיפוטה היו כ- 40 ישובים, רובם חקלאים.

ב- 1807 היו רשומות בין משלמי המסים בראדאוץ שלוש משפחות יהודיות. שלטונות העיר התעלמו מצווים של שליטי המחוז, שדרשו הפסקת הגירה יהודית לעיר ואף גירוש הנמצאים בה, והיישוב היהודי גדל בהתמדה מהגירת יהודים שבאו מגליציה המזרחית. ב- 1894 מנו היהודים 4,894 נפשות והיו הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בעיר.

במחצית הראשונה של המאה ה- 19 התפרנסו היהודים כסוחרים, הם סחרו בעצים, בבהמות ובסוסים, היו יהודים שהתפרנסו כמובילים, בעיקר של העצים, והיו גם בעלי מלאכה. לאחר הנחת מסילת הרכבת ב- 1866 עברו סוחרים רבים למסחר סיטוני. מתוך 12 הפירמות שהיו רשומות ב- 1871 בלשכת המסחר, היו עשר בידי יהודים.

לקראת סוף המאה ה- 19 הקימו יהודי רדאוץ מפעלי תעשייה רבים ומגוונים, ובמיוחד יצאו מוניטין בכל האימפריה ליי"ש ולבירה מתוצרת ראדאוץ. מנסרות עצים, בתי בורסקי, טחנות קמח ומפעלים אחרים היו בבעלות יהודית. ביוזמת סוחרים יהודים הוקמה ב- 1909 "קופת חסכון" של עיריית ראדאוץ, מוסד פיננסי שרכש את אמון הציבור.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, בימי השלטון הרומני, פחת מספר היהודים. המשבר הכלכלי של סוף שנות ה- 20 היה קרקע נוח להתגברות האנטישמיות. העיר היתה מרכז של מפלגת קוזא האנטישמית ובימי שלטונה הקצר של ממשלת גוגא-קוזא (סוף דצמבר 1937 עד פברואר 1938) גברו הרדיפות. סוחרים יהודים פשטו את הרגל, בנקים נסגרו והיו אף מקרי התאבדות.

ערב מלחמת העולם השנייה היו במקום 250 מפעלי תעשייה שהוקמו בידי יהודים, ובהם עבדו פועלים יהודים. בנק שנוסד ב- 1925 תמך בבעלי המלאכה היהודים. בידי יהודים היו % 90 מהבנקים, המלונות, החנויות, המסעדות. רוב בעלי המקצועות החופשיים היו יהודים.

בתקופת השלטון המולדאווי ציינו ה"גילדה היהודית" ובראשה "הסטארוסטה" את ראשיתו של האירגון הקהילתי. לאחר הסיפוח לאוסטריה, ראדאוץ קיבלה את שירותיה הדתיים מקהילת סירט (Siret); אולם כבר בשנת 1821 שוחט שהתיישב ברדאוץ קבע את בית הכנסת הראשון בדירתו, ויזם פתיחת בית מרחץ עם מקווה. ב- 1831 קודש בהשתדלותו בית עלמין, והשוחט היה הראשון שנטמן בו (מצבתו קיימת עדיין).

בשנת 1859, התארגנו יהודי רדאוץ לקהילה עצמאית, ואליה סונפו היהודים בכפרי הסביבה.

הכנסות הקהילה באו ממיסים, מתשלומים עבור שירותים, מתרומות ומעזבונות, ומאלה מומנה מערכת החינוך. מוסדות סעד רבים היו בקהילה, כגון: בית תמחוי לתלמידים נצרכים, "הכנסת כלה", חברת "חסד של אמת" שעזרה לחולים עניים, חברת "מתן בסתר" לתמיכה בעניים, חברת "מחזיקי שבת" דאגה למזון לעוברי אורח עניים וכדומה. בבית במרכז העיר, שתרם היהודי ברל שולר (Schuller), הוקם בית חולים. בתרומות יחידים הוקם בית אבות (אחרי מלחמת העולם השנייה נעשה הבניין לבית חולים ממשלתי לילדים).

בימי השלטון האוסטרי למדו ילדי הקהילה בבתי הספר הממשלתיים, וערב מלחמת העולם הראשונה עלה מספר התלמידים היהודים בתיכון על מספר התלמידים הלא יהודים.

ב- 1830 הוקם תלמוד תורה, שבו למדו ילדים חסרי אמצעים, ב- 1918 התארגן מחדש, רמתו שופרה, וקלט גם בני משפחות אמידות.

ב- 1830 הוקם לראשונה בניין מיוחד לבית הכנסת, ונשא את שם מיסדו אלי גוואלב (Gewoelb). בעקבות גידול האוכלוסייה ולאחר פנייה אל הקיסר קיבלה הקהילה במתנה מגרש גדול במרכז העיר להקמת בית כנסת נוסף. ב- 1881 הונחה אבן הפינה לבניין בית הכנסת הגדול (היכל) וטקס חנוכתו חל ב- 1883, ביום הולדתו של הקיסר. עד סוף המאה נוספו עוד שמונה בתי תפילה. ערב מלחמת העולם השנייה היו בראדאוץ 23 בתי כנסת ובתי תפילה.

הרב הראשון של הקהילה, ר' הירש צבי שפירא, שהתחיל את כהונתו ב- 1846, פייס בין פלגים יריבים, ואחרי 35 שנות כהונה, עלה לארץ ישראל. המחלוקות בין החרדים למשכילים, ולקראת סוף המאה, בין החרדים לבין הציונים התסיסו את חיי הקהילה. הרב האחרון שכיהן לפני השואה היה הרב רבינוביץ.

ראדאוץ היתה מרכז חסידי ובין אדמו"ריה הנודעים היה ר' יוסף אלטר, שעלה לארץ ישראל ב- 1876 והתיישב בצפת. את מקומו ירש בנו ר' משה, שגם הוא עלה לארץ ישראל, כיהן כאדמו"ר בחיפה ונחשב למחדש היישוב האשכנזי בה.

החסידים על זרמיהם הקימו בתי תפילה משלהם, "קלויזים" של חסידי ויז'ניץ, בויאן וסאדאגורה. בין האדמו"רים שבאו לראדאוץ לפגישות עם חסידיהם היה ר' חיים האגר (Hager) משושלת ויז'ניץ, ובעת ביקוריו נהרו לעיר חסידים מכל קצות בוקובינה.

פעילות ציונית ראשונה בעיר נזקפת לזכותו של ר' יצחק קונשטאט, מרבניה המפורסמים של רדאדאוץ, שייסד ב- 1892 יחד עם נתן בירנבאום את האגודה הציונית "אהבת ציון". עם בואו לראדאוץ של יוסף בירר (Bierer) ששינה את שם האגודה ל"דורשי ציון", יצאה האגודה למרחב, והנציגים הציוניים תפסו עמדות חשובות בהנהלת הקהילה והעיר.

אגודת הסטודנטים "באריסיה" שנוסדה ב- 1912 היתה למרכז פעילות לאומית וחברתית של הנוער האקדמאי. באותה שנה הוקמה אגודת הספורט "הגבורה", שזכתה בתחרויות אזוריות, הגיעה לאליפות העיר וב- 1935 והשתתפה במכביה השנייה בארץ ישראל. בית הספר "שפה ברורה", נוסד ב- 1907 ופעל עד 1938, שפת ההוראה בו הייתה עברית, וסונפו לו גן ילדים ובית ספר למבוגרים. השפעת הציונות היתה חזקה והגיעה עד בתי התפילה החסידיים בהם נאספו תרומות עבור הקרנות הלאומיות.

בין שתי מלחמות העולם היתה פעילות ענפה של המפלגות ציוניות ותנועות הנוער שלהן, ומאות צעירים עלו לארץ ישראל. החלוצים שעלו בימי העלייה השלישית והחמישית היו בין מקימי דגניה, גניגר, שער העמקים.

הציונות נתקלה בהתנגדות הבונד שקיים פעילות בתחום הפוליטי, התרבותי והספורטיבי ובהשפעתו נבחרו בהנהגת הקהילה גם נציגי הפועלים. בין שתי מלחמות העולם השתתפו שני נציגים יהודים במועצת העירייה.

בשנת 1930 היו בראדאוץ 5.647 יהודים, והיו 33.6 אחוזים מכלל תושבי העיר.


תקופת השואה

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1938 סופחו בסאראביה וצפון בוקובינה לברית המועצות. הצבא הרומני שנסוג מהשטחים המסופחים היה אחראי לחללים היהודים הראשונים בראדאוץ ובסביבתה.

המצב החמיר עם עלייתו לשלטון של הגנרל אנטונסקו בספטמבר 1940 בראש ממשלה שכללה חברים ממפלגת "משמר הברזל" הפאשיסטית, ועם הצטרפות רומניה למדינות הציר, בראשות גרמניה הנאצית. גזירות שהוטלו על היהודים חייבו בין היתר הרחקת התלמידים והמורים מבתי הספר הממשלתיים, והם נקלטו בבית ספר שהוקם על ידי הקהילה. הוחרמו בתים, הורחקו פקידים ממשרותיהם ועל הרופאים היהודים נאסר לטפל בחולים נוצרים.

בפוגרום מאורגן שנערך בעיר בינואר 1941, בימי מרד "משמר הברזל" נגד אנטונסקו, נרצחו 12 יהודים. ערב המלחמה נגד ברית המועצות פונו לראדאוץ כל יהודי הכפרים והעיירות במחוז.

ביוני 1941 תקפה גרמניה את ברית המועצות, ובסתיו אותה השנה התחיל גירוש יהודי בוקובינה לטראנסניסטריה. בתקופה הזאת עזרה הקהילה למגורשים ממקומות אחרים שעברו דרך ראדאוץ ובעזרת תרומות של יהודים אמידים צויידו בעגלות להמשך דרכם.

פקודת הגירוש לטראנסניסטריה לכל יהודי רדאדאוץ, תושבים ופליטים, ניתנה בסוכות, 11 באוקטובר 1941 והיא הביאה לכמה מקרי התאבדות. ערב הגירוש הצליח בן הרב להחביא את מרשם היהודים של הקהילה, שראשיתו מ- 1857, בגנזך של בית העירייה. הגירוש בוצע תוך יומיים. שתי הקבוצות הראשונות של הגולים גורשו דרך מארקולשט (Marculesti בסאראביה) וכתשעים אחוזים מהם ניספו בדרך ובמחנות טראנסניסטריה; ברשאד, אובודובקה, ציבולובקה, באלטה ואחרים. הקבוצה השלישית גורשה ב- 13 באוקטובר דרך אטאקי בבסאראביה וממנה נספו כעשרים וחמישה אחוזים.


אחרי המלחמה חזרו לראדאוץ כ- 1500 מיהודי העיר ששרדו את המחנות, אליהם הצטרפו פליטים מבסאראביה ומצפון בוקובינה, שלא רצו להשאר תחת שלטון סוביטי. השבים מצאו את בתיהם וחנויותיהם שדודים, מחסנים ורפתות ממוקמים במבני בתי הכנסת, מתוך 175 ספרי תורה נשאר רק אחד שלם.

אירגוני ג'וינט, אוזה ויוצאי ראדאוץ בארצות הברית נחלצו לעזרתם במזון, בביגוד ובעזרה רפואית. רבים, בעיקר בני הנוער, פנו מערבה והמשיכו בדרכם לארץ ישראל במסגרת עליה ב'.

התנועה הציונית חידשה את פעילותה ואגודת הספורט "הגבורה" זכתה באליפות הכדורגל של דרום בוקובינה. האגודה חגגה 35 שנים לייסודה ב- 1947, זמן קצר לפני סגירתה על פי צו שאסר כל פעילות ציונית ברומניה הקומוניסטית.

רוב יהודי ראדאוץ עלו בשנים שבהן נתאפשרה עלייה מרומניה (1948, 1950, 1951, 1959 - 1961 ). ב- 1989 נותרו בראדארוץ 91 יהודים, והם קיימו חיי קהילה; ערכו תפילות בבית הכנסת הגדול ששוקם והחזיקו תלמוד-תורה.

פאלטיצ'ן FALTICENI
עיר בחבל מולדובה, הרגאט, רומניה.

קהילה יהודית מאורגנת התקיימה במקום מ- 1780; בתחילת המאה ה- 19 חיו בפאלטיצ'ן 1,500 יהודים, וב- 1859 עלה מספרם ל- 5,767 יהודים, שהיו 63.5 אחוזים מכלל האוכלוסייה בעיר.

עד מלחמת העולם הראשונה היו רוב יהודי המקום בעלי-מלאכה; הסוחרים קיימו בעיר יריד שנתי.

לקהילה היהודית היו בית חולים ובית אבות משלה, 11 בתי-כנסת, תלמוד-תורה ושני בתי- ספר, אחד לבנים ואחד לבנות.

אחרי מלחמת העולם הראשונה (1914 - 1918) סופח חבל מולדובה לרומניה. פאלטיצ'ן חדלה להיות עיר-ספר ומצבה הכלכלי הורע. בשנות ה- 30 של המאה העשרים אירעו התנכלויות מצד המפלגות האנטישמיות. באותה תקופה חיו בעיר 4,200 יהודים, שהיו 36.6 אחוזים מכלל האוכלוסייה.

תקופת השואה
בימי המשטר הפרו-גרמני של רומניה ושלטון של "משמר הברזל" הנאצי, פעל במרכז העיר "בית ירוק" שבו סחטו מסוחרים יהודים סכומי-כסף גדולים.
מלחמת העולם השנייה פרצה בספטמבר 1939. ערב המתקפה הגרמנית על ברית המועצות (ביוני 1941) הוקמה בפאלטיצ'ן מפקדה גרמנית. הגרמנים הפקיעו את בית-הכנסת לצרכי הצבא.

הגרמנים ריכזו את הגברים היהודים במחנות, ושילחו אלף איש לעבודות כפייה בבסרביה. בעלי ממון הצליחו להשתחרר תמורת שוחד.

באביב 1944, ערב כניסת הצבא האדום, נמלטו היהודים לסוצ'אבה ובוטושאני וכשחזרו כעבור שישה חודשים מצאו את בתיהם ריקים מכל. בתקופת המעבר שאחרי המלחמה ארגנו היהודים את שירותי הציבור בעיר ובאיזור.

בשנת 1950 חיו בפאלטיצ'ן 3,000 יהודים. ב- 1969 חיו בעיר כ- 150 משפחות יהודיות, והיה להן בית כנסת אחד.

Romania

România

A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000.  Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:

Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro

פרסין

Frasin

בגרמנית: Frassin

עיירה במחוז סוצ'יאווה בחבל בוקובינה, רומניה. עד 1918 האזור היה החלק מאוסטריה-הונגריה.

היישוב נוסד בראשית המאה ה-19. רוב תושבים הראשונים היו חוטבי עצים גרמנים. היהודים הראשונים, רובם מהגרים מגליציה ופודוליה, הגיעו לפרסין באמצע המאה ה-19. בשנת 1890 התגוררו בפרסין 261 יהודים.

היהודים עסקו לרוב במסחר ובמלאכה. בשנת 1916, מבין 31 הסוחרים בפרסין, 30 היו יהודים. מספר מועט של יהודים היו בעלי מנסרות. אחד מבעלי המנסרות במקום שהפיקה את הקרשים לתיבות פרי הדר של חברת "פרדס" בארץ ישראל היה אביו של פרופ' חיים שיבא, לימים מייסד חיל הרפואה בצה"ל ומנהל בית החולים תל השומר (הנקרא היום על שמו). השליח שהגיע מטעם החברה להשגיח על ייצור התיבות הביא איתו ספרים על תולדות הציונות, ייסד אירגון ציוני ועורר פעילות ציונית בכפר. יש לציין שבמקום התגוררו שני רופאים יהודים. 

יהודי פרסין השתייכו לקהילה היהודית בגורה-הומורולוי אשר סיפקה את השירותים הדתיים-קהילתיים. בכפר פעלו שני בתי כנסת ומקווה טהרה. שני "חדרים" העניקו לילדים חינוך מסורתי. בין שתי מלחמות העלם יהודי כיהן כחבר במועצת הכפר.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בפרסין 156 יהודים אשר היוו 7.3% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה למלחמה נגד ברה"מ. יהודי הכפר נצטוו לעבור תוך שעות ספורות לעיירה גורה-הומורולוי. בסתיו 1941 יהודי פרסין גורשו לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. בסוף שנת 1942 שני יהודים מבין אלה שגורשו לטרנסניסטריה הוחזרו לפרסין ע"י חברה לעיבוד עצים כדי להעסיק אותם במנסרה המקומית. התנגדות התושבים המקומיים לשובם של שני היהודים האלה הייתה כה חריפה עד שהחברה הציבה להם שומרים ובסוף נאלצה להעביר אותם למקומות אחרים.

בשנת 2002 בין למעלה מ-6,500 תושבים בפרסין, לא היה אף יהודי.

ואמה

Vama

בגרמנית: Wama 

מועצה מקומית במחוז סוצ'יאווה בחבל בוקובינה, רומניה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה.

הנוכחות היהודית הראשונה בואמה מתועדת במפרד אוכלוסין שנערך בסוף המאה ה-18 לאחר שבוקובינה סופחה לאימפריה האוסטרית. בשנת 1784, ישראל ברל החוכר של בית המרזח, נקנס ע"י רשויות המס של הקיסרות האוסטרית. היהודים התחילו להתיישב בוואמה במחצית השנייה של המאה ה-19. בשנת 1890 נרשמו בוואמה 501 יהודים ובשנת 1910 התגוררו במקום 618 יהודים. במקום הוקמה קהילה יהודית מאורגנת אשאר הפעילה שני בתי כנסת, מקווה טהרה ובית קברות.

רוב היהודים עסקו במסחר, בנוסף היו מספר בעלי מנסרות וטחנות ושמונה בעלי מקצועות חופשיים, רופאים ועורכי דין. בשנת 1924 היו בואמה שלושה בעלי בתי מארזח: אהרון אלפר ALPER Aron, סבינה דרוקמן DRUCKMAN Sabina וחיים ויינינגר WEININGER Ch; שמונה סוחרים שונים: הינדה ויוסף אשכנזי, יוסל בורג, דוד ויוסף פלדשטיין, ראלי קיסמן, וולף שפר, אנצ'ל וחיים שלגל; שלושה בעלי איטליז, האחים פלדהמר ויואל גולדהגן. 

בין שתי מלחמות העולם פעלו בואמה סניף של ההסתדרות הציונית ושל תנועות נוער וכמו כן הוקמה חוות הכשרה חלוצית. יהודי אחד או שניים כיהנו מדי פעם כחברים במועצת העירייה.

במפקג האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בוואמה 392 יהודים אשר היוו 7.5% מכלל התושבים. וב- 1941, שנת הגירוש היו בה 42 יהודים (1%  מכלל האוכלוסייה).

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

ההסתה האנטישמית החריפה לאחר סיפוח צפון בוקובינה לברית המועצות ביוני 1940 בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם. ממשלה זאת איפשרה את הגברת הרדיפות נגד היהודים ולביטויי האיבה של האוכלוסייה המקומית. ב-18 בנובמבר אנשי "משמר הברזל" אילצו בכוח את היהודים לעוב את בתיהם תוך עד חמישה ימים. כל הרכוש, שכלל בתי צלאכה, אדמות חקלאיות, חנויות, בתים על תכולתם ועוד, נשדד או הועבר אל בעלות המדינה. רוב יהודי וואמה נאלצו לעבור תוך שעות ספורות לעיירה גורה-הומורולוי במרחק 19 ק"מ.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. פליטי ואמה בגורה-הומורולוי יחד עם יהודי  המקום גורשו ב-13 באוקטובר 1941 לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. באותה תקופה גורשו גם 42 היהודים האחרונים שנותרו בוואמה.

אחרי המלחמה פחות ממחצית המגורשים חזרו לכפר. בשנים 1944-1946, על פי רשומי הארגון היהודי האמריקאי "ג'וינט" אשר תמך בשורדי השואה, כ-150 יהודים בוואמה והסביבה הועברו אל ברה"מ. בשנת 1947 התגוררו בוואמה 160 יהודים. היהודיה האחרונה בוואמה, ברתה לרר Bertha Lehrer נפטרה בשנת 1984.

בתי הכנסת לא קיימים עוד, אחרון נהרב בשנות ה-1970. בבית הקברות, אשר הוקם בשנת 1874, יש מצבות החל מהמאה ה-19 עם כתובותבעברית, גרמנית ורומנית.

באיששט

Băișești

בעבר המקום היה ידוע בשם באיאששט / Baiașești; בגרמנית: Bajaszestie

כפר בקומונה קורנו לונצ'י במחוז סוצ'אבה בחבל בוקובינה, רומניה.

בשנת 1924 היו בכפר שלושה חנוונים יהודים - וולף כהן, אברהם רייכר וחיים רייכר. בנוסף היו בכפר שני בעלי בתי מרזח – עוזיה טננהאוס וגולדה פוגל, וקצב אחד – יעקב רייכר. על פי מפקד האוכלוסין של 1930 היו בבייססטי 42 יהודים שהיוו 2.9% מכלל האוכלוסייה.

קאפו קאמפולוי

Capu Câmpului

בגרמנית: Kapukimpolui

כפר במחוז סוצ'יאווה בחבל בוקובינה, רומניה.

עד 1918 היה חלק מאוסטריה-הונגריה.

בקאפו קאמפולוי לא התקיימה קהילה יהודית מאורגנת. היהודים המקומיים השתייכו לקהילה היהודית של גורה הומורולוי. בשנת 1924 היו בקאפו קמפולוי שלושה סוחרים יהודים: הפונדקאי סיימון קיסמן ושני סוחרים קמעונאיים - רלי קיסמן ולייזר לננץ.

במפקד האוכלוסין של שנת של 1930 נרשמו 51 יהודים בקאפו קאמפולוי אשר היוו 2.5% מכלל התושבים.

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. בסתיו 1941 גורשו יהודי קאפו קמפולוי לגטאות ולמחנות הריכוז של טרנסניסטריה, מהם לפחות 7 אנשים נספו.

קאפו קודרולוי

Capu Codrului

בגרמנית: Kapukodrolui

כפר במחוז סוצ'יאווה בחבל בוקובינה, רומניה.

עד 1918 היה חלק מאוסטריה-הונגריה.

בקאפו קודרולוי לא הייתה קהילה יהודית מאורגנת. היהודים המקומיים השתייכו לקהילה היהודית של גורה הומורולוי. בשנת 1924 היו בקאפו קודרולוי שישה אנשי עסקים יהודים: שלושה טוחנים - יוסיף פוקס, קלרה קיסמן, ויעקב קיסמן; שני בעלי בתי מרזח - דויד הלר ושעיה צין, וחנווני אחד - משה ספיר.

במפקד האוכלוסין של שנת של 1930 נרשמו 51 יהודים בקאפו קודרולוי אשר היוו 2.5% מכלל התושבים.

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

בסתיו 1941 גורשו יהודי קאפו קודרולוי לגטאות ולמחנות הריכוז בטרנסניסטריה.

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי בוקשואיה

בוקשואיה

Bucșoaia

כפר, היום חלק מהעיר פראסין במחוז סוצ'יאבה, חבל בוקובינה, רומניה. עד 1918 בוקשואיה הייתה חלק מאוסטריה-הונגריה.

לא ידוע באיזו שנה התחילה ההתיישבות היהודית במקום. במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו במקום 11 יהודים אשר היוו 0.8% מכלל התושבים. רוב יהודי הכפר עסקו בסחר עצים, יהודי אחד היה בעל מנסרה ויהודי נוסף בשם אטל שרף היה בעל טחנה. אלה בינר ושטרול (ישראל) חיים פרידמן היו כל אחד בעלי מכולת, ונתן טבק היה בעל מסבאה. במקום לא הוקמה קהילה. יהודי הכפר השתייכו לקהילה היה ודית בעיירה גורה-הומורולוי אשר סיפקה להם את השירותים הדתיים-קהילתיים. את תפילותיהם ערכו בבית הכנסת של פראסין, אשר אז היה כפר סמוך לבוקשואיה. אחד מיהודי בוקשואיה שימש כגבאי של בית הכנסת הגדול בפראסין. השוחט מפראסין שירת גם את יהודי בוקשואיה עד שנות ה-1930 המאוחרות, כאשר מונה שוחט מקומי.

בשנת 1939 היו בבקשואיה 10 עד 12 משפחות יהודיות.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

לאחר שרומניה הצטרפה למלחמה נגד ברה"מ ביוני 1941, יהודי בוקשואיה פונו לגורה-הומורולוי.

בסתיו 1941 הם גורשו לטרנסניסטרה יחד עם יהודי גורה-הומורולוי. 

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

קאפו קודרולוי
קאפו קאמפולוי
באיששט
ואמה
פרסין
רומניה
פאלטיצ'ן
ראדאוץ
קאמפולונג
גורה הומורולוי
סוצ'יאווה

קאפו קודרולוי

Capu Codrului

בגרמנית: Kapukodrolui

כפר במחוז סוצ'יאווה בחבל בוקובינה, רומניה.

עד 1918 היה חלק מאוסטריה-הונגריה.

בקאפו קודרולוי לא הייתה קהילה יהודית מאורגנת. היהודים המקומיים השתייכו לקהילה היהודית של גורה הומורולוי. בשנת 1924 היו בקאפו קודרולוי שישה אנשי עסקים יהודים: שלושה טוחנים - יוסיף פוקס, קלרה קיסמן, ויעקב קיסמן; שני בעלי בתי מרזח - דויד הלר ושעיה צין, וחנווני אחד - משה ספיר.

במפקד האוכלוסין של שנת של 1930 נרשמו 51 יהודים בקאפו קודרולוי אשר היוו 2.5% מכלל התושבים.

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

בסתיו 1941 גורשו יהודי קאפו קודרולוי לגטאות ולמחנות הריכוז בטרנסניסטריה.

קאפו קאמפולוי

Capu Câmpului

בגרמנית: Kapukimpolui

כפר במחוז סוצ'יאווה בחבל בוקובינה, רומניה.

עד 1918 היה חלק מאוסטריה-הונגריה.

בקאפו קאמפולוי לא התקיימה קהילה יהודית מאורגנת. היהודים המקומיים השתייכו לקהילה היהודית של גורה הומורולוי. בשנת 1924 היו בקאפו קמפולוי שלושה סוחרים יהודים: הפונדקאי סיימון קיסמן ושני סוחרים קמעונאיים - רלי קיסמן ולייזר לננץ.

במפקד האוכלוסין של שנת של 1930 נרשמו 51 יהודים בקאפו קאמפולוי אשר היוו 2.5% מכלל התושבים.

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. בסתיו 1941 גורשו יהודי קאפו קמפולוי לגטאות ולמחנות הריכוז של טרנסניסטריה, מהם לפחות 7 אנשים נספו.

באיששט

Băișești

בעבר המקום היה ידוע בשם באיאששט / Baiașești; בגרמנית: Bajaszestie

כפר בקומונה קורנו לונצ'י במחוז סוצ'אבה בחבל בוקובינה, רומניה.

בשנת 1924 היו בכפר שלושה חנוונים יהודים - וולף כהן, אברהם רייכר וחיים רייכר. בנוסף היו בכפר שני בעלי בתי מרזח – עוזיה טננהאוס וגולדה פוגל, וקצב אחד – יעקב רייכר. על פי מפקד האוכלוסין של 1930 היו בבייססטי 42 יהודים שהיוו 2.9% מכלל האוכלוסייה.

ואמה

Vama

בגרמנית: Wama 

מועצה מקומית במחוז סוצ'יאווה בחבל בוקובינה, רומניה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה.

הנוכחות היהודית הראשונה בואמה מתועדת במפרד אוכלוסין שנערך בסוף המאה ה-18 לאחר שבוקובינה סופחה לאימפריה האוסטרית. בשנת 1784, ישראל ברל החוכר של בית המרזח, נקנס ע"י רשויות המס של הקיסרות האוסטרית. היהודים התחילו להתיישב בוואמה במחצית השנייה של המאה ה-19. בשנת 1890 נרשמו בוואמה 501 יהודים ובשנת 1910 התגוררו במקום 618 יהודים. במקום הוקמה קהילה יהודית מאורגנת אשאר הפעילה שני בתי כנסת, מקווה טהרה ובית קברות.

רוב היהודים עסקו במסחר, בנוסף היו מספר בעלי מנסרות וטחנות ושמונה בעלי מקצועות חופשיים, רופאים ועורכי דין. בשנת 1924 היו בואמה שלושה בעלי בתי מארזח: אהרון אלפר ALPER Aron, סבינה דרוקמן DRUCKMAN Sabina וחיים ויינינגר WEININGER Ch; שמונה סוחרים שונים: הינדה ויוסף אשכנזי, יוסל בורג, דוד ויוסף פלדשטיין, ראלי קיסמן, וולף שפר, אנצ'ל וחיים שלגל; שלושה בעלי איטליז, האחים פלדהמר ויואל גולדהגן. 

בין שתי מלחמות העולם פעלו בואמה סניף של ההסתדרות הציונית ושל תנועות נוער וכמו כן הוקמה חוות הכשרה חלוצית. יהודי אחד או שניים כיהנו מדי פעם כחברים במועצת העירייה.

במפקג האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בוואמה 392 יהודים אשר היוו 7.5% מכלל התושבים. וב- 1941, שנת הגירוש היו בה 42 יהודים (1%  מכלל האוכלוסייה).

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

ההסתה האנטישמית החריפה לאחר סיפוח צפון בוקובינה לברית המועצות ביוני 1940 בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט  1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם. ממשלה זאת איפשרה את הגברת הרדיפות נגד היהודים ולביטויי האיבה של האוכלוסייה המקומית. ב-18 בנובמבר אנשי "משמר הברזל" אילצו בכוח את היהודים לעוב את בתיהם תוך עד חמישה ימים. כל הרכוש, שכלל בתי צלאכה, אדמות חקלאיות, חנויות, בתים על תכולתם ועוד, נשדד או הועבר אל בעלות המדינה. רוב יהודי וואמה נאלצו לעבור תוך שעות ספורות לעיירה גורה-הומורולוי במרחק 19 ק"מ.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. פליטי ואמה בגורה-הומורולוי יחד עם יהודי  המקום גורשו ב-13 באוקטובר 1941 לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. באותה תקופה גורשו גם 42 היהודים האחרונים שנותרו בוואמה.

אחרי המלחמה פחות ממחצית המגורשים חזרו לכפר. בשנים 1944-1946, על פי רשומי הארגון היהודי האמריקאי "ג'וינט" אשר תמך בשורדי השואה, כ-150 יהודים בוואמה והסביבה הועברו אל ברה"מ. בשנת 1947 התגוררו בוואמה 160 יהודים. היהודיה האחרונה בוואמה, ברתה לרר Bertha Lehrer נפטרה בשנת 1984.

בתי הכנסת לא קיימים עוד, אחרון נהרב בשנות ה-1970. בבית הקברות, אשר הוקם בשנת 1874, יש מצבות החל מהמאה ה-19 עם כתובותבעברית, גרמנית ורומנית.

פרסין

Frasin

בגרמנית: Frassin

עיירה במחוז סוצ'יאווה בחבל בוקובינה, רומניה. עד 1918 האזור היה החלק מאוסטריה-הונגריה.

היישוב נוסד בראשית המאה ה-19. רוב תושבים הראשונים היו חוטבי עצים גרמנים. היהודים הראשונים, רובם מהגרים מגליציה ופודוליה, הגיעו לפרסין באמצע המאה ה-19. בשנת 1890 התגוררו בפרסין 261 יהודים.

היהודים עסקו לרוב במסחר ובמלאכה. בשנת 1916, מבין 31 הסוחרים בפרסין, 30 היו יהודים. מספר מועט של יהודים היו בעלי מנסרות. אחד מבעלי המנסרות במקום שהפיקה את הקרשים לתיבות פרי הדר של חברת "פרדס" בארץ ישראל היה אביו של פרופ' חיים שיבא, לימים מייסד חיל הרפואה בצה"ל ומנהל בית החולים תל השומר (הנקרא היום על שמו). השליח שהגיע מטעם החברה להשגיח על ייצור התיבות הביא איתו ספרים על תולדות הציונות, ייסד אירגון ציוני ועורר פעילות ציונית בכפר. יש לציין שבמקום התגוררו שני רופאים יהודים. 

יהודי פרסין השתייכו לקהילה היהודית בגורה-הומורולוי אשר סיפקה את השירותים הדתיים-קהילתיים. בכפר פעלו שני בתי כנסת ומקווה טהרה. שני "חדרים" העניקו לילדים חינוך מסורתי. בין שתי מלחמות העלם יהודי כיהן כחבר במועצת הכפר.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בפרסין 156 יהודים אשר היוו 7.3% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה למלחמה נגד ברה"מ. יהודי הכפר נצטוו לעבור תוך שעות ספורות לעיירה גורה-הומורולוי. בסתיו 1941 יהודי פרסין גורשו לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. בסוף שנת 1942 שני יהודים מבין אלה שגורשו לטרנסניסטריה הוחזרו לפרסין ע"י חברה לעיבוד עצים כדי להעסיק אותם במנסרה המקומית. התנגדות התושבים המקומיים לשובם של שני היהודים האלה הייתה כה חריפה עד שהחברה הציבה להם שומרים ובסוף נאלצה להעביר אותם למקומות אחרים.

בשנת 2002 בין למעלה מ-6,500 תושבים בפרסין, לא היה אף יהודי.

Romania

România

A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000.  Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:

Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro

פאלטיצ'ן FALTICENI
עיר בחבל מולדובה, הרגאט, רומניה.

קהילה יהודית מאורגנת התקיימה במקום מ- 1780; בתחילת המאה ה- 19 חיו בפאלטיצ'ן 1,500 יהודים, וב- 1859 עלה מספרם ל- 5,767 יהודים, שהיו 63.5 אחוזים מכלל האוכלוסייה בעיר.

עד מלחמת העולם הראשונה היו רוב יהודי המקום בעלי-מלאכה; הסוחרים קיימו בעיר יריד שנתי.

לקהילה היהודית היו בית חולים ובית אבות משלה, 11 בתי-כנסת, תלמוד-תורה ושני בתי- ספר, אחד לבנים ואחד לבנות.

אחרי מלחמת העולם הראשונה (1914 - 1918) סופח חבל מולדובה לרומניה. פאלטיצ'ן חדלה להיות עיר-ספר ומצבה הכלכלי הורע. בשנות ה- 30 של המאה העשרים אירעו התנכלויות מצד המפלגות האנטישמיות. באותה תקופה חיו בעיר 4,200 יהודים, שהיו 36.6 אחוזים מכלל האוכלוסייה.

תקופת השואה
בימי המשטר הפרו-גרמני של רומניה ושלטון של "משמר הברזל" הנאצי, פעל במרכז העיר "בית ירוק" שבו סחטו מסוחרים יהודים סכומי-כסף גדולים.
מלחמת העולם השנייה פרצה בספטמבר 1939. ערב המתקפה הגרמנית על ברית המועצות (ביוני 1941) הוקמה בפאלטיצ'ן מפקדה גרמנית. הגרמנים הפקיעו את בית-הכנסת לצרכי הצבא.

הגרמנים ריכזו את הגברים היהודים במחנות, ושילחו אלף איש לעבודות כפייה בבסרביה. בעלי ממון הצליחו להשתחרר תמורת שוחד.

באביב 1944, ערב כניסת הצבא האדום, נמלטו היהודים לסוצ'אבה ובוטושאני וכשחזרו כעבור שישה חודשים מצאו את בתיהם ריקים מכל. בתקופת המעבר שאחרי המלחמה ארגנו היהודים את שירותי הציבור בעיר ובאיזור.

בשנת 1950 חיו בפאלטיצ'ן 3,000 יהודים. ב- 1969 חיו בעיר כ- 150 משפחות יהודיות, והיה להן בית כנסת אחד.
ראדאוץ Radauti

(ביידיש ראדעווויץ; בגרמנית Radautz )

עיר מחוז בדרום חבל בוקובינה, צפון רומניה.


אזור רדאוץ היה חלק מנסיכות מולדובה עד שסופח חבל בוקובינה לאוסטריה ב- 1774, והיה בשליטת האימפריה האוסטרית ההונגרית עד למלחמת העולם הראשונה. אחרי המלחמה (1918) סופח חבל בוקובינה לרומניה.

יהודים מעטים חיו ברדאוץ עוד בימי נסיכות מולדובה; ובסוף המאה ה- 18, אחרי הסיפוח לאוסטריה, נוספו כמה משפחות יהודיות שהגיעו יחד עם מהגרים גרמנים מבוהמיה. ב- 1799 נקבע יריד שבועי, וב- 1819 היה הכפר לעיירה (Targ) וב- 1852 נעשה לעיר. ב1855- הייתה רדאוץ עיר מחוז, ובשיפוטה היו כ- 40 ישובים, רובם חקלאים.

ב- 1807 היו רשומות בין משלמי המסים בראדאוץ שלוש משפחות יהודיות. שלטונות העיר התעלמו מצווים של שליטי המחוז, שדרשו הפסקת הגירה יהודית לעיר ואף גירוש הנמצאים בה, והיישוב היהודי גדל בהתמדה מהגירת יהודים שבאו מגליציה המזרחית. ב- 1894 מנו היהודים 4,894 נפשות והיו הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בעיר.

במחצית הראשונה של המאה ה- 19 התפרנסו היהודים כסוחרים, הם סחרו בעצים, בבהמות ובסוסים, היו יהודים שהתפרנסו כמובילים, בעיקר של העצים, והיו גם בעלי מלאכה. לאחר הנחת מסילת הרכבת ב- 1866 עברו סוחרים רבים למסחר סיטוני. מתוך 12 הפירמות שהיו רשומות ב- 1871 בלשכת המסחר, היו עשר בידי יהודים.

לקראת סוף המאה ה- 19 הקימו יהודי רדאוץ מפעלי תעשייה רבים ומגוונים, ובמיוחד יצאו מוניטין בכל האימפריה ליי"ש ולבירה מתוצרת ראדאוץ. מנסרות עצים, בתי בורסקי, טחנות קמח ומפעלים אחרים היו בבעלות יהודית. ביוזמת סוחרים יהודים הוקמה ב- 1909 "קופת חסכון" של עיריית ראדאוץ, מוסד פיננסי שרכש את אמון הציבור.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, בימי השלטון הרומני, פחת מספר היהודים. המשבר הכלכלי של סוף שנות ה- 20 היה קרקע נוח להתגברות האנטישמיות. העיר היתה מרכז של מפלגת קוזא האנטישמית ובימי שלטונה הקצר של ממשלת גוגא-קוזא (סוף דצמבר 1937 עד פברואר 1938) גברו הרדיפות. סוחרים יהודים פשטו את הרגל, בנקים נסגרו והיו אף מקרי התאבדות.

ערב מלחמת העולם השנייה היו במקום 250 מפעלי תעשייה שהוקמו בידי יהודים, ובהם עבדו פועלים יהודים. בנק שנוסד ב- 1925 תמך בבעלי המלאכה היהודים. בידי יהודים היו % 90 מהבנקים, המלונות, החנויות, המסעדות. רוב בעלי המקצועות החופשיים היו יהודים.

בתקופת השלטון המולדאווי ציינו ה"גילדה היהודית" ובראשה "הסטארוסטה" את ראשיתו של האירגון הקהילתי. לאחר הסיפוח לאוסטריה, ראדאוץ קיבלה את שירותיה הדתיים מקהילת סירט (Siret); אולם כבר בשנת 1821 שוחט שהתיישב ברדאוץ קבע את בית הכנסת הראשון בדירתו, ויזם פתיחת בית מרחץ עם מקווה. ב- 1831 קודש בהשתדלותו בית עלמין, והשוחט היה הראשון שנטמן בו (מצבתו קיימת עדיין).

בשנת 1859, התארגנו יהודי רדאוץ לקהילה עצמאית, ואליה סונפו היהודים בכפרי הסביבה.

הכנסות הקהילה באו ממיסים, מתשלומים עבור שירותים, מתרומות ומעזבונות, ומאלה מומנה מערכת החינוך. מוסדות סעד רבים היו בקהילה, כגון: בית תמחוי לתלמידים נצרכים, "הכנסת כלה", חברת "חסד של אמת" שעזרה לחולים עניים, חברת "מתן בסתר" לתמיכה בעניים, חברת "מחזיקי שבת" דאגה למזון לעוברי אורח עניים וכדומה. בבית במרכז העיר, שתרם היהודי ברל שולר (Schuller), הוקם בית חולים. בתרומות יחידים הוקם בית אבות (אחרי מלחמת העולם השנייה נעשה הבניין לבית חולים ממשלתי לילדים).

בימי השלטון האוסטרי למדו ילדי הקהילה בבתי הספר הממשלתיים, וערב מלחמת העולם הראשונה עלה מספר התלמידים היהודים בתיכון על מספר התלמידים הלא יהודים.

ב- 1830 הוקם תלמוד תורה, שבו למדו ילדים חסרי אמצעים, ב- 1918 התארגן מחדש, רמתו שופרה, וקלט גם בני משפחות אמידות.

ב- 1830 הוקם לראשונה בניין מיוחד לבית הכנסת, ונשא את שם מיסדו אלי גוואלב (Gewoelb). בעקבות גידול האוכלוסייה ולאחר פנייה אל הקיסר קיבלה הקהילה במתנה מגרש גדול במרכז העיר להקמת בית כנסת נוסף. ב- 1881 הונחה אבן הפינה לבניין בית הכנסת הגדול (היכל) וטקס חנוכתו חל ב- 1883, ביום הולדתו של הקיסר. עד סוף המאה נוספו עוד שמונה בתי תפילה. ערב מלחמת העולם השנייה היו בראדאוץ 23 בתי כנסת ובתי תפילה.

הרב הראשון של הקהילה, ר' הירש צבי שפירא, שהתחיל את כהונתו ב- 1846, פייס בין פלגים יריבים, ואחרי 35 שנות כהונה, עלה לארץ ישראל. המחלוקות בין החרדים למשכילים, ולקראת סוף המאה, בין החרדים לבין הציונים התסיסו את חיי הקהילה. הרב האחרון שכיהן לפני השואה היה הרב רבינוביץ.

ראדאוץ היתה מרכז חסידי ובין אדמו"ריה הנודעים היה ר' יוסף אלטר, שעלה לארץ ישראל ב- 1876 והתיישב בצפת. את מקומו ירש בנו ר' משה, שגם הוא עלה לארץ ישראל, כיהן כאדמו"ר בחיפה ונחשב למחדש היישוב האשכנזי בה.

החסידים על זרמיהם הקימו בתי תפילה משלהם, "קלויזים" של חסידי ויז'ניץ, בויאן וסאדאגורה. בין האדמו"רים שבאו לראדאוץ לפגישות עם חסידיהם היה ר' חיים האגר (Hager) משושלת ויז'ניץ, ובעת ביקוריו נהרו לעיר חסידים מכל קצות בוקובינה.

פעילות ציונית ראשונה בעיר נזקפת לזכותו של ר' יצחק קונשטאט, מרבניה המפורסמים של רדאדאוץ, שייסד ב- 1892 יחד עם נתן בירנבאום את האגודה הציונית "אהבת ציון". עם בואו לראדאוץ של יוסף בירר (Bierer) ששינה את שם האגודה ל"דורשי ציון", יצאה האגודה למרחב, והנציגים הציוניים תפסו עמדות חשובות בהנהלת הקהילה והעיר.

אגודת הסטודנטים "באריסיה" שנוסדה ב- 1912 היתה למרכז פעילות לאומית וחברתית של הנוער האקדמאי. באותה שנה הוקמה אגודת הספורט "הגבורה", שזכתה בתחרויות אזוריות, הגיעה לאליפות העיר וב- 1935 והשתתפה במכביה השנייה בארץ ישראל. בית הספר "שפה ברורה", נוסד ב- 1907 ופעל עד 1938, שפת ההוראה בו הייתה עברית, וסונפו לו גן ילדים ובית ספר למבוגרים. השפעת הציונות היתה חזקה והגיעה עד בתי התפילה החסידיים בהם נאספו תרומות עבור הקרנות הלאומיות.

בין שתי מלחמות העולם היתה פעילות ענפה של המפלגות ציוניות ותנועות הנוער שלהן, ומאות צעירים עלו לארץ ישראל. החלוצים שעלו בימי העלייה השלישית והחמישית היו בין מקימי דגניה, גניגר, שער העמקים.

הציונות נתקלה בהתנגדות הבונד שקיים פעילות בתחום הפוליטי, התרבותי והספורטיבי ובהשפעתו נבחרו בהנהגת הקהילה גם נציגי הפועלים. בין שתי מלחמות העולם השתתפו שני נציגים יהודים במועצת העירייה.

בשנת 1930 היו בראדאוץ 5.647 יהודים, והיו 33.6 אחוזים מכלל תושבי העיר.


תקופת השואה

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1938 סופחו בסאראביה וצפון בוקובינה לברית המועצות. הצבא הרומני שנסוג מהשטחים המסופחים היה אחראי לחללים היהודים הראשונים בראדאוץ ובסביבתה.

המצב החמיר עם עלייתו לשלטון של הגנרל אנטונסקו בספטמבר 1940 בראש ממשלה שכללה חברים ממפלגת "משמר הברזל" הפאשיסטית, ועם הצטרפות רומניה למדינות הציר, בראשות גרמניה הנאצית. גזירות שהוטלו על היהודים חייבו בין היתר הרחקת התלמידים והמורים מבתי הספר הממשלתיים, והם נקלטו בבית ספר שהוקם על ידי הקהילה. הוחרמו בתים, הורחקו פקידים ממשרותיהם ועל הרופאים היהודים נאסר לטפל בחולים נוצרים.

בפוגרום מאורגן שנערך בעיר בינואר 1941, בימי מרד "משמר הברזל" נגד אנטונסקו, נרצחו 12 יהודים. ערב המלחמה נגד ברית המועצות פונו לראדאוץ כל יהודי הכפרים והעיירות במחוז.

ביוני 1941 תקפה גרמניה את ברית המועצות, ובסתיו אותה השנה התחיל גירוש יהודי בוקובינה לטראנסניסטריה. בתקופה הזאת עזרה הקהילה למגורשים ממקומות אחרים שעברו דרך ראדאוץ ובעזרת תרומות של יהודים אמידים צויידו בעגלות להמשך דרכם.

פקודת הגירוש לטראנסניסטריה לכל יהודי רדאדאוץ, תושבים ופליטים, ניתנה בסוכות, 11 באוקטובר 1941 והיא הביאה לכמה מקרי התאבדות. ערב הגירוש הצליח בן הרב להחביא את מרשם היהודים של הקהילה, שראשיתו מ- 1857, בגנזך של בית העירייה. הגירוש בוצע תוך יומיים. שתי הקבוצות הראשונות של הגולים גורשו דרך מארקולשט (Marculesti בסאראביה) וכתשעים אחוזים מהם ניספו בדרך ובמחנות טראנסניסטריה; ברשאד, אובודובקה, ציבולובקה, באלטה ואחרים. הקבוצה השלישית גורשה ב- 13 באוקטובר דרך אטאקי בבסאראביה וממנה נספו כעשרים וחמישה אחוזים.


אחרי המלחמה חזרו לראדאוץ כ- 1500 מיהודי העיר ששרדו את המחנות, אליהם הצטרפו פליטים מבסאראביה ומצפון בוקובינה, שלא רצו להשאר תחת שלטון סוביטי. השבים מצאו את בתיהם וחנויותיהם שדודים, מחסנים ורפתות ממוקמים במבני בתי הכנסת, מתוך 175 ספרי תורה נשאר רק אחד שלם.

אירגוני ג'וינט, אוזה ויוצאי ראדאוץ בארצות הברית נחלצו לעזרתם במזון, בביגוד ובעזרה רפואית. רבים, בעיקר בני הנוער, פנו מערבה והמשיכו בדרכם לארץ ישראל במסגרת עליה ב'.

התנועה הציונית חידשה את פעילותה ואגודת הספורט "הגבורה" זכתה באליפות הכדורגל של דרום בוקובינה. האגודה חגגה 35 שנים לייסודה ב- 1947, זמן קצר לפני סגירתה על פי צו שאסר כל פעילות ציונית ברומניה הקומוניסטית.

רוב יהודי ראדאוץ עלו בשנים שבהן נתאפשרה עלייה מרומניה (1948, 1950, 1951, 1959 - 1961 ). ב- 1989 נותרו בראדארוץ 91 יהודים, והם קיימו חיי קהילה; ערכו תפילות בבית הכנסת הגדול ששוקם והחזיקו תלמוד-תורה.
קאמפולונג Campulung Moldovenesc

(ידועה גם בשם קאמפולונג מולדובנסק)

עיר בחבל בוקובינה, במחוז קאמפולונג על הדרך למולדובה, צפון רומניה.


יישוב יהודי היה במקום לקראת סוף המאה ה-17, וכלל סוחרים, עובדי-אדמה וכמה בעלי- אכסניות; 21 מהם נאלצו לעזוב את המקום ב-1769.

עד 1859 הייתה קהילת קאמפולונג כפופה לקהילת סוצ'אבה, ומאז הייתה קהילה עצמאית. מסוף המאה ה-19 גדלה הקהילה ויהודים מילאו תפקידים חשובים במסחר ובבנקאות, במלאכה ובמקצועות חופשיים. ב-1913 מנה היישוב היהודי 3,500 נפש, וב-1930 - כ- 1,500 (%15 מכלל האוכלוסיה).

בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם הייתה פעילות ציונית בקאמפולונג, ונפתחו סניפי המפלגות הציוניות ותנועות הנוער שלהן.


בימי מלחמת-העולם השנייה נלקחו יהודים לעבודות-כפייה. בית-הכנסת נשדד וספריית הרב יוסף רובין, העשירה והנדירה, פוזרה. ב-1941 נשלחו יהודי המקום לטראנסניטריה, ובעיר נשארו 28 יהודים בלבד.


אחרי המלחמה שבו יהודים לקאמפולונג. ב-1947 היה מספרם 1,350. בשנת 1970 התגוררו בעיר 270 יהודים.
גורה הומורולוי Gura Humorului

עיר בחבל בוקובינה, צפון רומניה.

במנזר מקומי נמצאו ציורי-קיר מאמצע המאה ה-16 המתארים את "יום הדין", ובהם דמויות של טורקים ויהודים. תחילת היישוב היהודי במקום ב-1835, בימי שלטונה של אוסטריה באיזור. כעבור 13 שנה מנה 20 משפחות והתארגנה קהילה.

בית-כנסת ראשון נבנה ב-1869 ובית-הכנסת הגדול שנתיים לאחר-מכן. כבשאר ערי בוקובינה הורגשה גם בגורה הומורולוי השפעה חסידית חזקה.

מעיסוק במלאכה ובמסחר ובאספקה לחיל-המצב האוסטרי, עברו יהודים לתעשיית העץ, ובסוף המאה ה-19 מילאו תפקיד נכבד בתיעוש הכללי במקום.

בשנת 1910 מנתה הקהילה יותר מאלפיים נפש.

בין שתי מלחמות-העולם, תחת שלטון רומניה, נעשו מעשים לצמצום הפעילות הכלכלית של היהודים, לפרקים בליווי אנטישמיות אלימה.

פעילות ציונית ערה הייתה בקהילה בראשית המאה ובין שתי מלחמות העולם, והעלייה גברה בשנות השלושים.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בגורה הומורולוי קרוב לאלפיים יהודים.

אחרי כיבוש האזור בידי גרמניה ביוני 1941, ריכזו הרומנים בגורה הומורולוי 2,954 יהודים מהעיר וסביבתה, וב-10 באוקטובר 1941 גירשו אותם לטראנסניסטריה.

אחרי המלחמה התאספו בגורה הומורולוי 1,158 יהודים משארית הפליטה, רובם בני יישובים אחרים באיזור. כמעט כולם עלו לישראל בשנים 1951-1948.
סוצ'יאווה Suceava

עיר מחוז על נהר סוצ'יאווה, חבל בוקובינה, צפון מערב רומניה.


עד 1919 היה האזור בשליטת אוסטריה.

יישוב יהודי היה במקום מתחילת המאה ה-18; עם הסיפוח לאוסטריה מנה 50 משפחות וגדל בעקבות הגירה מגליציה ומרוסיה, למרות ההגבלות הרשמיות.

ראשי הקהל נטלו חלק פעיל במאבקם של יהודי בוקובינה לזכויות אזרח. לקראת סוף המאה ה-19 ישבו בעיר 3,750 יהודים (%37 מכלל האוכלוסיה) ו-8,000 ערב מלחמת-העולם הראשונה.

בין מוסדות הקהילה היה בית-ספר (מ-1790), בית-כנסת גדול, בתי-מדרש וקלויזים. הקהילה הייתה חסידית ברובה; התנהלה בה גם פעילות ציונית עוד לפני הקונגרס בבאזל. הפרנסה העיקרית הייתה המסחר במשקאות חריפים. מבחינה תרבותית נטו היהודים לגרמניה.

בימי מלחמת העולם השנייה, בשנים 1941-1940, סבלה הקהילה מן הגרמנים ומן הרומנים כאחד, עד לגירוש לטראנסניסטריה; שולחו לשם 3,253 יהודים, נשארו בעיר 27.

אחרי סיפוחה של צפון-בוקובינה לברית-המועצות בתום המלחמה הגיעו לסוצ'יאווה כ- 4,000 יהודים מצ'רנוביץ וממקומות אחרים והפיחו חיים בקהילה; רובם עזבו, בעיקר לישראל.

ב-1971 חיו בסוצ'אווה כ-290 משפחות יהודיות. במקום היה בית-כנסת גדול וכמה בתי-מדרש .