חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי גאיישט

גאיישט

Găești 

עיירה במחוז דאמבוביצה, חבל מונטניה, רומניה.

היהודים הראשונים התיישבו במקום בסוף המאה ה-19. היחסים עם התושבים הרומנים היו טובים. מפנה לרעה חל בשנת 1912 לאחר שארגון לאומני שהפיץ כרוזים אנטישמיים והסית נגד היהודים את האיכרים שהגיעו לעיירה בימי היריד.

בזמן מלחמת העולם הראשונה העיירה נכבשה ע"י כוחות מעצמות המרכז שרומניה נלחמה נגדם. בזמן הכיבוש שימש כראש העיר מטעם הצבא האוסטרו-הונגרי סגן יוסף לזר, יהודי שנולד בעיר באיה מארה, אז חלק מאוסטריה-הונגריה, בשנת 1891.

הקהילה התארגנה ב-1915 וראש הקהילה כיהן כסגן ראש העיירה. על יסוד חוק הדתות מ- 1929, שהכיר בדת היהודית כדת היסטורית, הוכרה הקהילה רשמית ב-1932 כיישות משפטית. בית כנסת נוסד בשנת 1925 בבית פרטי שהיה בבעלות הקהילה. שטח בית הקברות נרכש ב- 1930. רב הקהילה מילא גם תפקידי שוחט ומלמד. היהודים עסקו במסחר ומעוטם במלאכה.

ההשפעה הציונית הגיעה לעיירה וב-1911 יצא לאור קובץ שירים ציונים ברומנית של תושבת העיירה.

פעילות ציונית מאורגנת הופיעה לראשונה בין שתי מלחמות העולם בשורות תנועת הנוער "השומר הצעיר" אשר ארגנה גם ספריה.

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. בעקבות שינוי מדיניות זה, התרבו הגילויים האנטישמיים ושמות החללים היהודים נמחקו מאנדרטת  הזכרון לנופלים בימי מלחמת העולם הראשונה.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו במקום 137 יהודים שהיוו 2.5%  מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

מנהיגי המפלגה הפאשיסטית "משמר הברזל" במקום תבעו מהיהודים להפסיק את כל עסקיהם עם הנוצרים. בנובמבר 1940 הוחרמו בכח כל סחורות היהודים ורק מעטים הצליחו, תמורת שוחד רב, להציל חלק מרכושם. בעלי הבתים אולצו בלחץ איומים ועינויים ל"מכור" את נכסיהם. יהודי אחד ניסה, על ידי בריחה לבוקרסט, עיר הבירה, להציל את רכושו. כדי לגלות את מקום מחבואו נאסרו כל יהודי העיירה ובראשם הרב. היהודי הנמלט חזר בו ונכנע לכל תביעות אויביו. אחרי שחרורו, מת הרב בעקבות העינויים.

כיום אין יהודים בגאישט. בית הקברות היהודי, אשר הוקם במאה ה-19, נמצא ברח' קאמפולוי מס' 35. ככל הידוע המצבה העתיקה ביותר היא משנת 1916 והאחרונה משנת 1960.

סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
20659552
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

Romania

România

A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000.  Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:

Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro

פיטשט 

Pitești 

עיר במחוז ארג'ש בחבל מונטניה (ואלאכיה), רומניה.

היהודים הראשונים היגיעו למקום במחצית הראשונה של המאה ה- 19 במספרים קטנים, ב-1831 חיו בעיר 28 יהודים בלבד. ההתפתחות חלה במחצית השנייה של המאה ה-19, וב-1899 מנו יהודי העיר 875 נפש, (5.6% מכלל התושבים).

מוסדות הקהילה כללו בית כנסת. ב-1876 פעלו שני בתי ספר יסודיים, לבנים ולבנות. היחסים בקהילה לא התנהלו על מי מנוחות ומחלוקת פנימית הובילה ב-1883 לסגירת בתי הספר, למרות שבאותה שנה הגיע מספר התלמידים ל- 150. בשנת 1889 נפתח מחדש בית הספר לבנים, למדו בו 100 תלמידים, וב-1922 הועבר לבניין חדש.

המחלוקות בקהילה נמשכו. ב-1896 התבטל מס הבשר. תקציב הקהילה הצטמצם והתבסס בעיקר על תרומות ועל הכנסות בית הכנסת. נוצרו מחנות והסכסוכים החריפים חייבו פעם התערבות המשטרה. "ההגירה ברגל", בידיש "פוסגייר", תנועה המונית שקמה בקרב יהודי רומניה על רקע אנטישמיות ומצב כלכלי קשה, ופני המהגרים שהלכו ברגל, מכאן כיוניה, היו מכוונים אל נמלי המערב, משם המשיכו רובם אל ארה"ב, זכתה לתומכים גם בפיטשט ובשנת 1900 הצטרפו אל המהגרים 40 מיהודי העיר. הקהילה תמכה בהם ואירגנה מגבית למטרה זו.

מראשית התיישבותם של היהודים בפיטשט היה המסחר מקור פרנסתם העיקרי. העיר הייתה מוקפת כרמים והיו בין הסוחרים היהודים סיטונאי יינות. כן היו גם סיטונאי אריגים. המלאכה היה מקור פרנסה שני.
ב- 1908 היו 62 בעלי מלאכה יהודים (40% מכלל בעלי המלאכה בעיר).

ההתארגנות הציונית החלה בסוף המאה ה- 19. סניף של "חיבת ציון" הוקם ב-1896. כעבור שלוש שנים התארגנו 75 נשים ציוניות באגודת "בנות ציון". פעולתם הייתה לאומית, שעורים בתולדות ישראל, ובמישור החברתי, תמיכה בנזקקים.

ב-1930 חיו בעיר 615 יהודים (3.1% מכלל האוכלוסייה) וב-1941, שנה בה הצטרפה רומניה למלחמת העולם השנייה, ירד מספרם ל- 423, (1.6% מכלל התושבים).

תקופת השואה.

בספטמבר 1940 עלה לשלטון ברומניה הגנרל יון אנטונסקו והוא מינה את חברי ממשלתו משורות “משמר הברזל" (מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה). אנשי המפלגה המקומיים החלו בפעולות טרור. יהודי הושלך מהרכבת ונהרג. הוחרמו מחסני יינות של יהודים; משמרות "משמר הברזל" מנעו כניסת נוצרים לחנויות היהודים; מנהלי החשבונות היהודים פוטרו. יהודים שנתפשו הועסקו בעבודות כפייה שונות בעיר ואחר כך מחוצה לה. פלוגה אחת נשלחה לטרנסניסטריה, אזור כיבוש רומני באוקריינה שבין הדניסטר והבוג, לשם גורשו 146.555 מיהודי רומניה.

לפיטשט עצמה הגיעו 20 יהודים שגורשו מגאיישט, צפון-מזרח מהעיר ומפלוישט, שהיה אז מרכז תעשיית הנפט, מזרחית לעיר. כן קלטה הקהילה מספר משפחות פליטים שהגיעו מפולין ומצ'רנוביץ, בוקובינה צפונית. הקהילה תמכה בפליטים, במשפחות עובדי הכפייה וביהודי העיר שמצבם הכלכלי הדרדר וחלק גדול נשאר ללא פרנסה. מבין 60 בעלי המלאכה ופועלים, עבדו רק 16, וכן בענפים אחרים. 60 עד 70 איש סעדו כל יום בבית תמחוי שהוקם ע"י הקהילה.

בשנים הראשונות אחרי השחרור המשיכו היהודים את חייהם בעיירה וב- 1947 נמצאו בה 450 יהודים. אחרי עלייתו של השלטון הקומוניסטי ברומניה ב-1948, פעל בעיר בית כלא שבו נכלאו גם פעילים ציונים שנרדפו ונעצרו ברחבי רומניה בגלל פעילותם למען העלייה בשנות ה-1950.

בתחילת שנות ה-2000 הקהילה היהודית המקומית מנתה 58 חברים, מהם 29 היו בני 60 ומעלה.

פלויישט Ploiesti

עיר נפט בחבל מונטניה (ואלאכיה), רומניה.


ראשית היישוב היהודי במקןם במחצית השנייה של המאה ה-17. בתחילת המאה ה- 18 נהרס בית הכנסת בפקודת השלטונות, והיהודים נצטוו להעתיק את מגוריהם אל מחוץ לעיר, במרחק שני קילומטרים ממנה. על חשיבותם הכלכלית תעיד העובדה ששוק הבהמות והשוק העירוני הכללי נקבעו סמוך לרובע החדש והדרך שהובילה ממנו לעיר נקראה "רחוב היהודים" כמעט עד סוף המאה ה- 19.

במאה ה- 19 הגיעו לעיר יהודים ספרדיים מארצות הבלקן. ב-1830 הם ביקשו להקים קהילה נפרדת, החכם-באשי לא נענה לבקשתם, וכך נשארה פלויישטי הקהילה היחידה ברומניה המשותפת לשתי העדות.

בסוף המאה הגיע מספר היהודים בעיר ל-2,500 בקירוב (%5.5 מכלל האוכלוסיה).

בקהילה היו חמישה בתי-כנסת, בית-ספר לבנים על-שם לוקא מואיס (מ-1875), ובית-ספר לבנות שנפתח בשנת 1896.

יהודי פלויישטי עסקו ביצוא תוצרת חקלאית, עורות וכיוצא באלה סחורות להונגריה ולווינה, ומאמצע המאה ה-19 - בפיתוח ענף הנפט.

במרוצת הזמן השתתפו יהודים במועצת העיריה, ולמשך זמן מה כיהן יהודי כסגן ראש העירייה. הבולטים בין רבני המקום היו הרבנים בני משפחת ברזיס. הצדיק לבית רוז'ין, רבי דוד פרידמן, ישב בעיר (עד שנרצח בתקופת השואה בידי אנשי "משמר הברזל" ב-1940.)

בשנת 1930 ישבו בפלויישטי כ-4,000 יהודים.


בימי מלחמת העולם השנייה הופיעו יחידות צבא גרמניות בעיר כבר בסתיו 1940. עם עליית אנטונסקו לשלטון בספטמבר אותה השנה, נתמנה איש "משמר הברזל" כמפקד המשטרה המקומית והוא פתח מיד בהחרמת עסקים יהודיים ובמאסר סוחרים ואנשי-ציבור. בליל 28 בנובמבר הוצאו להורג ביער סמוך 11 עצורים, ביניהם הרב פרידמן. שלושה בתי-כנסת ובית הספר לבנים נהרסו עד היסוד; הריהוט הועבר לכנסיות והציוד - למוסדות חינוך רומניים. היו יהודים שנשלחו למחנה-הריכוז טירגו-ג'יו.

ביוני 1941, עם המתקפה הגרמנית על ברית- המועצות, הועברו גברים יהודים בני 60-18 למחנה הריכוז טייש; בני 17-13 נלקחו לעבודות-כפייה. בינואר 1942 הותר לגברים בני 50 ומעלה לחזור לבתיהם, שאר המגורשים פוזרו לערים אחרות וכעבור זמן נלקחו לעבודות- כפייה בבסאראביה ובמולדאביה.


בתום המלחמה חזרו רוב היהודים, כ-3,000 איש, לפלויישט. ב-1950 ירד מספרם לאלפיים.

ב-1969 נותרו בעיר כ-120 משפחות יהודיות ובית-כנסת אחד.

בית הכנסת של פלוישטי, שנבנה בשנת 1901, נפתח מחדש בשנת 2017 בעקבות שיפוצים נרחבים שבוצעו בעזרתו של תורם אמריקני, יליד פלוישטי. בטקס החנוכה נכחו הרב הראשי מנחם הכהן והרב שלמה סורין רוזן, אורל וויינר, נשיא התאחדות הקהילות היהודיות ברומניה, נשיאי הקהילות היהודיות בברשוב, פיאטרה ניאמץ ופוקשני וכן ראש עיריית פליישטי. באותה שנה התגוררו בפלוישטי. פחות מ-100 יהודים.

מורן 

Moreni

עיירה בחבל מונטניה (וואלאכיה), במחוז דמבוביצה, רומניה.

מורן הייתה בראשיתה כפר קטן. בזכות מיקומה באזור של בארות נפט - מרחק 30 ק”ם מפלויישט, בזמנו מרכז אוצרות הנפט ברומניה - השתלבה בהתפתחות תעשיית הנפט באזור ובראשית המאה ה- 20 הפך הכפר הקטן לעיירה, בה תעשיית הנפט הייתה מקור פרנסה לחלק מתושביה.
ראשית היישוב היהודי במקום קשורה בהתפתחות זאת. היהודים הראשונים הגיעו כפקידים ומומחים כדי לעזור להתפתחות תעשיית הנפט. בהתחלה התגוררו מחוץ ליישוב ורק עם התפחותו התיישבו בה יהודים ישיבת קבע, ביניהם סוחרים ובעלי מלאכה. בכל זאת לא התפתחה במקום קהילה עצמאית ואת השירותים הדתיים קיבלו יהודי המקום מקהילת פלויישט, אליה היו מסונפים. רק בימים הנוראים התפללו ביישובם, בדירה פרטית שהייתה לצורך זה לבית כנסת.
היחסים עם שכניהם הנוצרים היו טובים ורק עם שינויי המשטר ברומניה, אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, נתקלו היהודים בתופעות אנטישמיות.

ב- 1936 הגיע מספר היהודים ל- 156 נפשות והם היוו 3.2% מכלל האוכלוסיה.

תקופת השואה.

בספטמבר 1940 התחלף השלטון ברומניה. בראש הממשלה עמד הגנרל אנטונסקו שלמעשה הפך לדיקטטור. הוא הרכיב את ממשלתו מאנשי "משמר הברזל" (מפלגה אנטישמית המקבילה למפלגה הנאצית בגרמניה) ורומניה עברה למחנה הגרמני.
זאת הייתה הזדמנות אנשי משמר הברזל בעיירה לפגוע ביהודי המקום. זה התחיל בשוד רכושם בבתיהם, הוחרמו נכסי דלא ניידי שלהם ופקידי הממשלה היהודים פוטרו.
כעבור חודש, בנובמבר 1940 גורשו כל יהודי המקום. רובם עברו לבוקרשט ובזה בא הסוף על היישוב היהודי במורן. אחרי המלחמה אף יהודי לא חזר לעיירה.

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי גאיישט

גאיישט

Găești 

עיירה במחוז דאמבוביצה, חבל מונטניה, רומניה.

היהודים הראשונים התיישבו במקום בסוף המאה ה-19. היחסים עם התושבים הרומנים היו טובים. מפנה לרעה חל בשנת 1912 לאחר שארגון לאומני שהפיץ כרוזים אנטישמיים והסית נגד היהודים את האיכרים שהגיעו לעיירה בימי היריד.

בזמן מלחמת העולם הראשונה העיירה נכבשה ע"י כוחות מעצמות המרכז שרומניה נלחמה נגדם. בזמן הכיבוש שימש כראש העיר מטעם הצבא האוסטרו-הונגרי סגן יוסף לזר, יהודי שנולד בעיר באיה מארה, אז חלק מאוסטריה-הונגריה, בשנת 1891.

הקהילה התארגנה ב-1915 וראש הקהילה כיהן כסגן ראש העיירה. על יסוד חוק הדתות מ- 1929, שהכיר בדת היהודית כדת היסטורית, הוכרה הקהילה רשמית ב-1932 כיישות משפטית. בית כנסת נוסד בשנת 1925 בבית פרטי שהיה בבעלות הקהילה. שטח בית הקברות נרכש ב- 1930. רב הקהילה מילא גם תפקידי שוחט ומלמד. היהודים עסקו במסחר ומעוטם במלאכה.

ההשפעה הציונית הגיעה לעיירה וב-1911 יצא לאור קובץ שירים ציונים ברומנית של תושבת העיירה.

פעילות ציונית מאורגנת הופיעה לראשונה בין שתי מלחמות העולם בשורות תנועת הנוער "השומר הצעיר" אשר ארגנה גם ספריה.

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. בעקבות שינוי מדיניות זה, התרבו הגילויים האנטישמיים ושמות החללים היהודים נמחקו מאנדרטת  הזכרון לנופלים בימי מלחמת העולם הראשונה.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו במקום 137 יהודים שהיוו 2.5%  מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

מנהיגי המפלגה הפאשיסטית "משמר הברזל" במקום תבעו מהיהודים להפסיק את כל עסקיהם עם הנוצרים. בנובמבר 1940 הוחרמו בכח כל סחורות היהודים ורק מעטים הצליחו, תמורת שוחד רב, להציל חלק מרכושם. בעלי הבתים אולצו בלחץ איומים ועינויים ל"מכור" את נכסיהם. יהודי אחד ניסה, על ידי בריחה לבוקרסט, עיר הבירה, להציל את רכושו. כדי לגלות את מקום מחבואו נאסרו כל יהודי העיירה ובראשם הרב. היהודי הנמלט חזר בו ונכנע לכל תביעות אויביו. אחרי שחרורו, מת הרב בעקבות העינויים.

כיום אין יהודים בגאישט. בית הקברות היהודי, אשר הוקם במאה ה-19, נמצא ברח' קאמפולוי מס' 35. ככל הידוע המצבה העתיקה ביותר היא משנת 1916 והאחרונה משנת 1960.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

מורן
פלויישט
פיטשט
רומניה

מורן 

Moreni

עיירה בחבל מונטניה (וואלאכיה), במחוז דמבוביצה, רומניה.

מורן הייתה בראשיתה כפר קטן. בזכות מיקומה באזור של בארות נפט - מרחק 30 ק”ם מפלויישט, בזמנו מרכז אוצרות הנפט ברומניה - השתלבה בהתפתחות תעשיית הנפט באזור ובראשית המאה ה- 20 הפך הכפר הקטן לעיירה, בה תעשיית הנפט הייתה מקור פרנסה לחלק מתושביה.
ראשית היישוב היהודי במקום קשורה בהתפתחות זאת. היהודים הראשונים הגיעו כפקידים ומומחים כדי לעזור להתפתחות תעשיית הנפט. בהתחלה התגוררו מחוץ ליישוב ורק עם התפחותו התיישבו בה יהודים ישיבת קבע, ביניהם סוחרים ובעלי מלאכה. בכל זאת לא התפתחה במקום קהילה עצמאית ואת השירותים הדתיים קיבלו יהודי המקום מקהילת פלויישט, אליה היו מסונפים. רק בימים הנוראים התפללו ביישובם, בדירה פרטית שהייתה לצורך זה לבית כנסת.
היחסים עם שכניהם הנוצרים היו טובים ורק עם שינויי המשטר ברומניה, אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, נתקלו היהודים בתופעות אנטישמיות.

ב- 1936 הגיע מספר היהודים ל- 156 נפשות והם היוו 3.2% מכלל האוכלוסיה.

תקופת השואה.

בספטמבר 1940 התחלף השלטון ברומניה. בראש הממשלה עמד הגנרל אנטונסקו שלמעשה הפך לדיקטטור. הוא הרכיב את ממשלתו מאנשי "משמר הברזל" (מפלגה אנטישמית המקבילה למפלגה הנאצית בגרמניה) ורומניה עברה למחנה הגרמני.
זאת הייתה הזדמנות אנשי משמר הברזל בעיירה לפגוע ביהודי המקום. זה התחיל בשוד רכושם בבתיהם, הוחרמו נכסי דלא ניידי שלהם ופקידי הממשלה היהודים פוטרו.
כעבור חודש, בנובמבר 1940 גורשו כל יהודי המקום. רובם עברו לבוקרשט ובזה בא הסוף על היישוב היהודי במורן. אחרי המלחמה אף יהודי לא חזר לעיירה.

פלויישט Ploiesti

עיר נפט בחבל מונטניה (ואלאכיה), רומניה.


ראשית היישוב היהודי במקןם במחצית השנייה של המאה ה-17. בתחילת המאה ה- 18 נהרס בית הכנסת בפקודת השלטונות, והיהודים נצטוו להעתיק את מגוריהם אל מחוץ לעיר, במרחק שני קילומטרים ממנה. על חשיבותם הכלכלית תעיד העובדה ששוק הבהמות והשוק העירוני הכללי נקבעו סמוך לרובע החדש והדרך שהובילה ממנו לעיר נקראה "רחוב היהודים" כמעט עד סוף המאה ה- 19.

במאה ה- 19 הגיעו לעיר יהודים ספרדיים מארצות הבלקן. ב-1830 הם ביקשו להקים קהילה נפרדת, החכם-באשי לא נענה לבקשתם, וכך נשארה פלויישטי הקהילה היחידה ברומניה המשותפת לשתי העדות.

בסוף המאה הגיע מספר היהודים בעיר ל-2,500 בקירוב (%5.5 מכלל האוכלוסיה).

בקהילה היו חמישה בתי-כנסת, בית-ספר לבנים על-שם לוקא מואיס (מ-1875), ובית-ספר לבנות שנפתח בשנת 1896.

יהודי פלויישטי עסקו ביצוא תוצרת חקלאית, עורות וכיוצא באלה סחורות להונגריה ולווינה, ומאמצע המאה ה-19 - בפיתוח ענף הנפט.

במרוצת הזמן השתתפו יהודים במועצת העיריה, ולמשך זמן מה כיהן יהודי כסגן ראש העירייה. הבולטים בין רבני המקום היו הרבנים בני משפחת ברזיס. הצדיק לבית רוז'ין, רבי דוד פרידמן, ישב בעיר (עד שנרצח בתקופת השואה בידי אנשי "משמר הברזל" ב-1940.)

בשנת 1930 ישבו בפלויישטי כ-4,000 יהודים.


בימי מלחמת העולם השנייה הופיעו יחידות צבא גרמניות בעיר כבר בסתיו 1940. עם עליית אנטונסקו לשלטון בספטמבר אותה השנה, נתמנה איש "משמר הברזל" כמפקד המשטרה המקומית והוא פתח מיד בהחרמת עסקים יהודיים ובמאסר סוחרים ואנשי-ציבור. בליל 28 בנובמבר הוצאו להורג ביער סמוך 11 עצורים, ביניהם הרב פרידמן. שלושה בתי-כנסת ובית הספר לבנים נהרסו עד היסוד; הריהוט הועבר לכנסיות והציוד - למוסדות חינוך רומניים. היו יהודים שנשלחו למחנה-הריכוז טירגו-ג'יו.

ביוני 1941, עם המתקפה הגרמנית על ברית- המועצות, הועברו גברים יהודים בני 60-18 למחנה הריכוז טייש; בני 17-13 נלקחו לעבודות-כפייה. בינואר 1942 הותר לגברים בני 50 ומעלה לחזור לבתיהם, שאר המגורשים פוזרו לערים אחרות וכעבור זמן נלקחו לעבודות- כפייה בבסאראביה ובמולדאביה.


בתום המלחמה חזרו רוב היהודים, כ-3,000 איש, לפלויישט. ב-1950 ירד מספרם לאלפיים.

ב-1969 נותרו בעיר כ-120 משפחות יהודיות ובית-כנסת אחד.

בית הכנסת של פלוישטי, שנבנה בשנת 1901, נפתח מחדש בשנת 2017 בעקבות שיפוצים נרחבים שבוצעו בעזרתו של תורם אמריקני, יליד פלוישטי. בטקס החנוכה נכחו הרב הראשי מנחם הכהן והרב שלמה סורין רוזן, אורל וויינר, נשיא התאחדות הקהילות היהודיות ברומניה, נשיאי הקהילות היהודיות בברשוב, פיאטרה ניאמץ ופוקשני וכן ראש עיריית פליישטי. באותה שנה התגוררו בפלוישטי. פחות מ-100 יהודים.

פיטשט 

Pitești 

עיר במחוז ארג'ש בחבל מונטניה (ואלאכיה), רומניה.

היהודים הראשונים היגיעו למקום במחצית הראשונה של המאה ה- 19 במספרים קטנים, ב-1831 חיו בעיר 28 יהודים בלבד. ההתפתחות חלה במחצית השנייה של המאה ה-19, וב-1899 מנו יהודי העיר 875 נפש, (5.6% מכלל התושבים).

מוסדות הקהילה כללו בית כנסת. ב-1876 פעלו שני בתי ספר יסודיים, לבנים ולבנות. היחסים בקהילה לא התנהלו על מי מנוחות ומחלוקת פנימית הובילה ב-1883 לסגירת בתי הספר, למרות שבאותה שנה הגיע מספר התלמידים ל- 150. בשנת 1889 נפתח מחדש בית הספר לבנים, למדו בו 100 תלמידים, וב-1922 הועבר לבניין חדש.

המחלוקות בקהילה נמשכו. ב-1896 התבטל מס הבשר. תקציב הקהילה הצטמצם והתבסס בעיקר על תרומות ועל הכנסות בית הכנסת. נוצרו מחנות והסכסוכים החריפים חייבו פעם התערבות המשטרה. "ההגירה ברגל", בידיש "פוסגייר", תנועה המונית שקמה בקרב יהודי רומניה על רקע אנטישמיות ומצב כלכלי קשה, ופני המהגרים שהלכו ברגל, מכאן כיוניה, היו מכוונים אל נמלי המערב, משם המשיכו רובם אל ארה"ב, זכתה לתומכים גם בפיטשט ובשנת 1900 הצטרפו אל המהגרים 40 מיהודי העיר. הקהילה תמכה בהם ואירגנה מגבית למטרה זו.

מראשית התיישבותם של היהודים בפיטשט היה המסחר מקור פרנסתם העיקרי. העיר הייתה מוקפת כרמים והיו בין הסוחרים היהודים סיטונאי יינות. כן היו גם סיטונאי אריגים. המלאכה היה מקור פרנסה שני.
ב- 1908 היו 62 בעלי מלאכה יהודים (40% מכלל בעלי המלאכה בעיר).

ההתארגנות הציונית החלה בסוף המאה ה- 19. סניף של "חיבת ציון" הוקם ב-1896. כעבור שלוש שנים התארגנו 75 נשים ציוניות באגודת "בנות ציון". פעולתם הייתה לאומית, שעורים בתולדות ישראל, ובמישור החברתי, תמיכה בנזקקים.

ב-1930 חיו בעיר 615 יהודים (3.1% מכלל האוכלוסייה) וב-1941, שנה בה הצטרפה רומניה למלחמת העולם השנייה, ירד מספרם ל- 423, (1.6% מכלל התושבים).

תקופת השואה.

בספטמבר 1940 עלה לשלטון ברומניה הגנרל יון אנטונסקו והוא מינה את חברי ממשלתו משורות “משמר הברזל" (מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה). אנשי המפלגה המקומיים החלו בפעולות טרור. יהודי הושלך מהרכבת ונהרג. הוחרמו מחסני יינות של יהודים; משמרות "משמר הברזל" מנעו כניסת נוצרים לחנויות היהודים; מנהלי החשבונות היהודים פוטרו. יהודים שנתפשו הועסקו בעבודות כפייה שונות בעיר ואחר כך מחוצה לה. פלוגה אחת נשלחה לטרנסניסטריה, אזור כיבוש רומני באוקריינה שבין הדניסטר והבוג, לשם גורשו 146.555 מיהודי רומניה.

לפיטשט עצמה הגיעו 20 יהודים שגורשו מגאיישט, צפון-מזרח מהעיר ומפלוישט, שהיה אז מרכז תעשיית הנפט, מזרחית לעיר. כן קלטה הקהילה מספר משפחות פליטים שהגיעו מפולין ומצ'רנוביץ, בוקובינה צפונית. הקהילה תמכה בפליטים, במשפחות עובדי הכפייה וביהודי העיר שמצבם הכלכלי הדרדר וחלק גדול נשאר ללא פרנסה. מבין 60 בעלי המלאכה ופועלים, עבדו רק 16, וכן בענפים אחרים. 60 עד 70 איש סעדו כל יום בבית תמחוי שהוקם ע"י הקהילה.

בשנים הראשונות אחרי השחרור המשיכו היהודים את חייהם בעיירה וב- 1947 נמצאו בה 450 יהודים. אחרי עלייתו של השלטון הקומוניסטי ברומניה ב-1948, פעל בעיר בית כלא שבו נכלאו גם פעילים ציונים שנרדפו ונעצרו ברחבי רומניה בגלל פעילותם למען העלייה בשנות ה-1950.

בתחילת שנות ה-2000 הקהילה היהודית המקומית מנתה 58 חברים, מהם 29 היו בני 60 ומעלה.

Romania

România

A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000.  Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:

Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro