חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי Berkach

ברקך

Berkach

עיירה ברובע שמלקלדן-מיינינגן (Schmalkalden-Meiningen) בתורינגיה, גרמניה.

רשומות מהמאה ה-17 מתעדות את נוכחותם המוקדמת ביותר של יהודים בברקך, בסביבות 1626. ממקורות אלה ידוע לנו כי יהודי עבר לברקך במהלך מלחמת שלושים השנים; יהודים נוספים הצטרפו אחרי זמן קצר והתיישבו בעיירה. רוב היהודים חיו תחת הגנת הלורדים פון שטיין ובתחילה התגוררו במחוזות ברקך, בזנטהוף (Zehnthof) ובהינטרדורף (Hinterdorf). למרות זאת, הותר להם להשתמש במתקנים המשותפים של העיירה, כגון בית השימוש והבאר. היהודים התפללו בבתים פרטיים. יהודי ברקך קברו את מתיהם בקליינברדורף (Kleinbardorf). רק בשנת 1820 רכשה הקהילה היהודית נכסים כדי להקים בית קברות משלה מזרחית לברונגר לנדשטראסה (Behrunger Landstrasse). הוא נפתח בשנת 1846. עד המחצית הראשונה של המאה ה-19, מספר היהודים בברקך גדל בהתמדה. בשנת 1740 גרו 12 משפחות יהודיות בברקך ו-32 משפחות ב-1819. בשנת 1833 מנתה האוכלוסייה היהודית 152 יהודים (33% מאוכלוסיית העיירה). בתחילה הם סחרו בבקר ובסחורות (טקסטיל, צמר). בשנות ה-1900 היו ליהודים מספר עסקים בעיירה; ביניהם היו גם בעלי מלאכה.

במהלך המאות ה-18 וה-19 הקימה הקהילה היהודית מספר מוסדות. בשנות 40 של המאה ה-18 שכרו יהודי ברקך בניין שאותו כינו "בית הכנסת" שלהם. בשנת 1762 נבנה בית כנסת, שהיה בשימוש כמעט 100 שנים. בשנים 1850 עד 1854 נבנו בית כנסת חדש ובית ספר ברחוב מוהלפלדר (Muehlfelder). הפתיחה החגיגית התקיימה ב-1 ביוני 1854. בבית הכנסת היה ארון קודש ובו שישה ספרי תורה. בבית הספר היסודי היהודי החדש, שליד בית הכנסת, למדו 45 תלמידים בסביבות 1860. עם זאת, בשל הירידה במספר הילדים היהודים, צריך היה לסגור את בית הספר; הוא נמכר בשנת 1898. לאחר מכן למדו תלמידי בית הספר היהודי בבית הספר המקומי בעיירה.

בתחילה הפעילו יהודי ברקך שלושה מקוואות בבתים פרטיים. כאשר הרשויות דרשו את הקמתו של מקווה חדש, מקווה חדש, שמומן על ידי שמואל איזאק, נפתח בשנת 1838 ברחוב פוסט (Poststrasse) של היום. הקהילה היהודית העסיקה מורה ששימש גם כשוחט וכחזן. ידוע מאוד היה הרמן ארליך (1879-1815), החזן והמורה של הקהילה. הוא התגורר בעיירה והוציא לאור כתב עת למוזיקה יהודית. כיום ניתן למצוא חלק מיצירותיו בספריות מסוימות, אפילו בניו יורק. חזן נוסף, מוערך מאוד, היה לב (Loew) פרידמן (1893-1818). במשך כ-30 שנה הוא שירת את הקהילה כחזן מסייע בימי החגים וכסגן החזן המקומי.

עמותת אמונה (כוח האמונה), שנוסדה בשנת 1842, סייעה לעניים המקומיים והלא-מקומיים. הארגון חגג 50 שנה להיווסדו באוקטובר 1892.

משנות ה-70 של המאה ה-19 ירד מספר התושבים היהודים עקב הגירה.  37 יהודים חיו בברקך ב-1913, ורק 28 ב-1925-1924. כאשר הנאצים עלו לשלטון ב-1933, כ-20 יהודים היו עדיין רשומים בברקך.

ב"ליל הבדולח", בנובמבר 1938, בית הכנסת ובנייני קהילה יהודיים אחרים לא נפגעו או ניזוקו. בית הכנסת ובניין בית הספר ניצלו מהצתה בהתערבות תושבי המקום. בשנה שלאחר מכן היהודים נאלצו למכור את הבניינים לעירייה. לאחר 1945, הבעלות על בית הכנסת לשעבר התחלפה מספר פעמים: בית הכנסת שימש כנפחייה ומאוחר יותר כמחסן. בית הקברות היהודי חולל על ידי הנאצים. תשעה יהודים נעצרו והועברו למחנה הריכוז בוכנוולד; אחד מהם, גוטמן (Goetz) פרידמן, לא שרד את הייסורים. 10 מיהודי ברקך הצליחו להימלט מגרמניה הנאצית ולהגר לפלשתינה, אוסטרליה וארצות הברית. ב-1939, חבר הקהילה לותר גולדשמידט, הצליח להציל אחד משישה ספרי תורה, שנמצאים כיום בבית כנסת בניו ג'רזי, בארה"ב.

בשנת 1942 גורשו היהודים הנותרים לטרזיינשטאדט, ביניהם מוריץ בוקסבאום, אידה בוקסבאום לבית זקס (1894), דינה בוקסבאום (1927), האנס קאופמן (1903), הלנה קאופמן, סלומון שטיין ואלזה שטיין. לפחות 38 מיהודי ברקך נִספו בשואה.

בשנת 1990 רכשה הקהילה של ברקך את בניין בית הכנסת לשעבר ושיפצה אותו היטב בשנים 1990/91. כיום ניתן למצוא את שמות היהודים המגורשים של ברקך, שהוזכרו לעיל, על לוח עץ בפרוזדור בית הכנסת המשופץ. בנוסף, לוח הזיכרון מנציח גם את גורלם של יהודי ברקך הבאים: רוזלי פרידמן, רודולף ורוזה גולדשמידט ובנם הרמן, קלרה גוטמן, חולדה הופמן, גוטמן פרידמן ובתו רזי פרידמן.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

 

סוג מקום:
כפר
מספר פריט:
20133681
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

מיינינגן

Meiningen

עיר במחוז שמלקלדן-מיינינגן, בתורינגיה, גרמניה.
בימי הביניים קהילת יהודי מיינינגן סבלה מרדיפות:  עלילת דם ב-1243, כנופיות רינדפלייש התפרעו במקום ב-1298 ופרעות "המגיפה השחורה" החריבו אותה כליל ב-1349. ב-1384 הפך בית הכנסת לקפלה. יהודים הוסיפו להתגורר בעיירות הסביבה, שב-1803 סופחו לדוכסות סאקס-מיינינגן. מ-1811 פורסמו תקנות שהגבילו את היהודים במגורים, בהיתרי נישואין ובפעילות כלכלית. במיינינגן עצמה הותרה הישיבה ליהודים מעטים ואחרי המהומות של שנת 1819 (מהומות "הפ-הפ") נשארה בעיר משפחה יהודית אחת. ב-1844 התגוררו במיינינגן 29 יהודים, ובדוכסות כולה - 1,500 יהודים. מושב הרבנות היה בעיירה הסמוכה ואלדורף, שבה ישבו אז 550 יהודים (35% מכלל האוכלוסייה), כאשר רשויות הדוכסות אישרו את תקנות בית הכנסת של סאקס-מיינינגן והדגישו רפורמות דתיות. ב-1856 הוענקה האזרחות ליהודים אמידים, וב-1868 לכלל היהודים בדוכסות. ב-1870 גרו במיינינגן 470 יהודים, 490 ב-1898, 359 ב-1913 (2.08% מכלל האוכלוסייה), 293 ב-1925 (1.6%), ו-192 ביוני 1933.

ב-1871 הרבנות עברה למיינינגן, בית קברות נרכש ב-1874, בית כנסת הוקם ב-1883, וחברת קדישא ב-1885.

ב-1856 בנקאים יהודים ונוצרים הקימו בנק אשראי מרכזי במיינינגן. הבנק של ב' מ' סטרופ (לשעבר חברת מסחר) ושל ד' מאנהיימר (שנוסד ב-1871) היוו גורם חשוב במימון תעשייתי מעבר לגבולות הדוכסות. גוסטב סטרופ (1918-1851) היה גם יו"ר לשכת המסחר וראש הקהילה היהודית וחבר בית הנבחרים האזורי (1918-1903). החל משנות השבעים של המאה ה-19 הותר ליהודים לעסוק בפרקליטות, והיו אחדים שנתמנו שופטים.

שיעור ההצבעה של האנטישמים בעיר בבחירות ב-1898 וב-1932 חרג בהרבה מהממוצע הארצי. ב"ליל הבדולח" (נובמבר 1938) הוצת בית הכנסת, ובסוף השנה נותרו משפחות יהודיות מועטות במיינינגן, כולל 16 ילדים שלמדו בבית ספר יהודי.

אין רשימות על גירוש היהודים ממיינינגן. אחרי 1945 אף יהודי לא שב למיינינגן.

Schleusingen

A  city in the district of Hildburghausen, in Thuringia, Germany.

First Jewish presence: 13th century; peak Jewish population: 94 in 1861; Jewish population in 1933: 31-33

Although it is not known when Jews first settled in Schleusingen, records do mention that they were persecuted there in 1298 and in 1349. The modern community, established in 1725, maintained the following communal institutions: a synagogue at 2 Wachstrasse; a cemetery at Judengrund, or “Jews’ ground” (1710-1937); and a school (established in 1725). In 1881, five years after the synagogue was destroyed in a fire, local Jews inaugurated a new house of worship. In 1933, Schleusingen was home to 31-33 Jews; a teacher from nearby Themar instructed three schoolchildren in religion. The cemetery was desecrated soon after the implementation of the anti-Jewish boycotts of 1933. On Pogrom Night (Nov. 9, 1938), SS men vandalized the synagogue, destroyed its furniture and burned holy books and ritual objects to the accompanying cheers of bystanders. Jewish men aged 16 and 60 were arrested, taken to a local gym and, later, deported to Buchenwald concentration camp. Deportations from Schleusingen were completed in 1942. At least 22 local Jews perished in the Shoah. The synagogue was converted into an apartment building in 1950. A plaque (unveiled in 1988) and a stele (erected in 2008) commemorate Schleusingen’s former Jewish community. The synagogue has been declared a historical monument.

---------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

Suhl

A city in Thuringia, Germany.

First Jewish presence: 16th century; peak Jewish population: 150 in 1905; Jewish population in 1933: 120-160

Jews were expelled from Suhl during the second half of the 16th century. Another Jewish presence was established there in 1848 and, in 1856, together with the Jews of nearby Heinrichs, the Suhl Jews founded an official community. The community’s registered office was moved from Heinrichs to Suhl in 1871, and religious services were conducted at 7 Muehlplatz. In 1905/06, the community built a synagogue at 13 Hohenlohestrasse (present-day Strasse der Opfer des Faschismus, or “street of the victims of Fascism”). Other communal institutions included a Jewish school and a cemetery, the latter of which was consecrated at Hoheloh and used for burials during the years 1903 to 1941. Several local stores and firms (for example the Simson Works) were owned by Jews. In 1933, Suhl was home between 120 and 160 Jews. A teacher—he also served as chazzan—instructed 12 schoolchildren in religion. A women’s charity association operated a sewing room, and a relief fund supported transient Jews. On Pogrom Night (Nov. 9, 1938), SA men set the synagogue on fire; a local Jewish man was arrested and abused by the Gestapo. Many Jews left Suhl soon after the pogrom. Later, in 1942, the remaining Jews were deported to Poland and Theresienstadt concentration camp. At least 49 Suhl Jews perished in the Shoah. A memorial stone was unveiled in the town in 1985.

-------------------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

מלריכשטאט MELLRICHSTADT

עיר נפה בפראנקוניה התחתית, באוואריה, גרמניה.


יהודים חיו במלריכשטאט כבר במאה ה- 13. ב- 1283 הועלו על המוקד ארבעה יהודים, וב- 1298 הייתה שארית הקהילה קורבן במהומות רינדפלייש RINDFLEISCH (אציל גרמני, שהנהיג פרעות נגד 149 קהילות יהודיות בבאוואריה).

בתחילת המאה ה- 15 העניק הארכיהגמון כתב חסות לארבע משפחות יהודיות, לפיו הותר להן להתיישב במלריכשטאט ולנוע ממקום למקום. אחר כך התיישבו שם יהודים נוספים.

בתחילת המאה ה- 19 גדל מספר חברי הקהילה עם הצטרפות יהודי הכפרים שבסביבה. ב- 1869 קודש במלריכשטאט בית עלמין, ושימש גם את יהודי היישובים סביב העיר. ב- 1881 נחנך בית כנסת, ובו שוכנו תשמישי קדושה מהמאות ה- 18 וה- 19 ושרידי פנקס קהילה כתוב על קלף. כן היה במקום מקווה טהרה. הקהילה ניהלה בית ספר יסודי ממלכתי והמורה שימש גם כחזן. שתי חברות קדישא, האחת לגברים והאחרת לנשים, קיימו גם פעולות צדקה.

יהודי מלריכשטאט היו סוחרים, ומן המאה ה- 19 היו רוב החנויות בעיר בבעלות יהודים. במקום פעל סניף של הקרן הקיימת לישראל.

ב- 1933, שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, היו בקהילת מלריכשטאט 126 יהודים.


תקופת השואה

יהודי מלריכשטאט החלו להגר מגרמניה אחרי עליית הנאצים לשלטון, והמשיכו בהגירה גם אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939). בין השנים 1933 - 1942 עזבו את העיר 82 יהודים. מקצתם עברו לערים אחרות בגרמניה ואילו אחרים היגרו לארצות אחרות.

ב- 30 בספטמבר 1938, פרצו במלריכשטאט, ביזמת פליטים נוצרים מחבל הסודטים, פרעות אנטי-יהודיות מאורגנות. הפורעים פרצו לבית הכנסת, ניפצו את חלונותיו ואת נברשותיו, קרעו את ספרי התורה והציתו את הבניין. הם שברו גם חלונות בבתי היהודים והרסו את חנויותיהם. בחצות הלילה חיללה קבוצת נוער היטלראי, בעזרת קבוצה גדולה של תושבים מקומיים, את בית העלמין ועקרה מצבות. ב"ליל הבדולח" (נובמבר 1938) נעצרו בעלי הבתים היהודיים במלריכשטאט והובאו לבית הכלא בבאד נוישטאדט ע"נ זאלה. הם שוחחרו אחרי שהסכימו למכור את בתיהם. יתר יהודי העיר שולחו למחנה ריכוז בדכאו.

ב- 24 באפריל 1942, גורשו 24 מיהודי העיר לאיזביצה IZBICA, בקרבת לובלין על אדמת פולין. ב- 20 במאי נשלחו עוד ארבעה יהודים לווירצבורג ומשם לגיטו טרזין בצ'כיה. היהודיה האחרונה שנותרה במלריכשטאט לא גורשה בגלל שהייתה נשואה לגרמני.


אחרי המלחמה לא חזר למלריכשטאט אף יהודי אחד. שרידי בניין בית הכנסת נהרסו והמגרש נמכר בזול לעיריית מלריכשטאט. בית העלמין נמצא בהשגחתה של המועצה המקומית.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי Berkach

ברקך

Berkach

עיירה ברובע שמלקלדן-מיינינגן (Schmalkalden-Meiningen) בתורינגיה, גרמניה.

רשומות מהמאה ה-17 מתעדות את נוכחותם המוקדמת ביותר של יהודים בברקך, בסביבות 1626. ממקורות אלה ידוע לנו כי יהודי עבר לברקך במהלך מלחמת שלושים השנים; יהודים נוספים הצטרפו אחרי זמן קצר והתיישבו בעיירה. רוב היהודים חיו תחת הגנת הלורדים פון שטיין ובתחילה התגוררו במחוזות ברקך, בזנטהוף (Zehnthof) ובהינטרדורף (Hinterdorf). למרות זאת, הותר להם להשתמש במתקנים המשותפים של העיירה, כגון בית השימוש והבאר. היהודים התפללו בבתים פרטיים. יהודי ברקך קברו את מתיהם בקליינברדורף (Kleinbardorf). רק בשנת 1820 רכשה הקהילה היהודית נכסים כדי להקים בית קברות משלה מזרחית לברונגר לנדשטראסה (Behrunger Landstrasse). הוא נפתח בשנת 1846. עד המחצית הראשונה של המאה ה-19, מספר היהודים בברקך גדל בהתמדה. בשנת 1740 גרו 12 משפחות יהודיות בברקך ו-32 משפחות ב-1819. בשנת 1833 מנתה האוכלוסייה היהודית 152 יהודים (33% מאוכלוסיית העיירה). בתחילה הם סחרו בבקר ובסחורות (טקסטיל, צמר). בשנות ה-1900 היו ליהודים מספר עסקים בעיירה; ביניהם היו גם בעלי מלאכה.

במהלך המאות ה-18 וה-19 הקימה הקהילה היהודית מספר מוסדות. בשנות 40 של המאה ה-18 שכרו יהודי ברקך בניין שאותו כינו "בית הכנסת" שלהם. בשנת 1762 נבנה בית כנסת, שהיה בשימוש כמעט 100 שנים. בשנים 1850 עד 1854 נבנו בית כנסת חדש ובית ספר ברחוב מוהלפלדר (Muehlfelder). הפתיחה החגיגית התקיימה ב-1 ביוני 1854. בבית הכנסת היה ארון קודש ובו שישה ספרי תורה. בבית הספר היסודי היהודי החדש, שליד בית הכנסת, למדו 45 תלמידים בסביבות 1860. עם זאת, בשל הירידה במספר הילדים היהודים, צריך היה לסגור את בית הספר; הוא נמכר בשנת 1898. לאחר מכן למדו תלמידי בית הספר היהודי בבית הספר המקומי בעיירה.

בתחילה הפעילו יהודי ברקך שלושה מקוואות בבתים פרטיים. כאשר הרשויות דרשו את הקמתו של מקווה חדש, מקווה חדש, שמומן על ידי שמואל איזאק, נפתח בשנת 1838 ברחוב פוסט (Poststrasse) של היום. הקהילה היהודית העסיקה מורה ששימש גם כשוחט וכחזן. ידוע מאוד היה הרמן ארליך (1879-1815), החזן והמורה של הקהילה. הוא התגורר בעיירה והוציא לאור כתב עת למוזיקה יהודית. כיום ניתן למצוא חלק מיצירותיו בספריות מסוימות, אפילו בניו יורק. חזן נוסף, מוערך מאוד, היה לב (Loew) פרידמן (1893-1818). במשך כ-30 שנה הוא שירת את הקהילה כחזן מסייע בימי החגים וכסגן החזן המקומי.

עמותת אמונה (כוח האמונה), שנוסדה בשנת 1842, סייעה לעניים המקומיים והלא-מקומיים. הארגון חגג 50 שנה להיווסדו באוקטובר 1892.

משנות ה-70 של המאה ה-19 ירד מספר התושבים היהודים עקב הגירה.  37 יהודים חיו בברקך ב-1913, ורק 28 ב-1925-1924. כאשר הנאצים עלו לשלטון ב-1933, כ-20 יהודים היו עדיין רשומים בברקך.

ב"ליל הבדולח", בנובמבר 1938, בית הכנסת ובנייני קהילה יהודיים אחרים לא נפגעו או ניזוקו. בית הכנסת ובניין בית הספר ניצלו מהצתה בהתערבות תושבי המקום. בשנה שלאחר מכן היהודים נאלצו למכור את הבניינים לעירייה. לאחר 1945, הבעלות על בית הכנסת לשעבר התחלפה מספר פעמים: בית הכנסת שימש כנפחייה ומאוחר יותר כמחסן. בית הקברות היהודי חולל על ידי הנאצים. תשעה יהודים נעצרו והועברו למחנה הריכוז בוכנוולד; אחד מהם, גוטמן (Goetz) פרידמן, לא שרד את הייסורים. 10 מיהודי ברקך הצליחו להימלט מגרמניה הנאצית ולהגר לפלשתינה, אוסטרליה וארצות הברית. ב-1939, חבר הקהילה לותר גולדשמידט, הצליח להציל אחד משישה ספרי תורה, שנמצאים כיום בבית כנסת בניו ג'רזי, בארה"ב.

בשנת 1942 גורשו היהודים הנותרים לטרזיינשטאדט, ביניהם מוריץ בוקסבאום, אידה בוקסבאום לבית זקס (1894), דינה בוקסבאום (1927), האנס קאופמן (1903), הלנה קאופמן, סלומון שטיין ואלזה שטיין. לפחות 38 מיהודי ברקך נִספו בשואה.

בשנת 1990 רכשה הקהילה של ברקך את בניין בית הכנסת לשעבר ושיפצה אותו היטב בשנים 1990/91. כיום ניתן למצוא את שמות היהודים המגורשים של ברקך, שהוזכרו לעיל, על לוח עץ בפרוזדור בית הכנסת המשופץ. בנוסף, לוח הזיכרון מנציח גם את גורלם של יהודי ברקך הבאים: רוזלי פרידמן, רודולף ורוזה גולדשמידט ובנם הרמן, קלרה גוטמן, חולדה הופמן, גוטמן פרידמן ובתו רזי פרידמן.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

 

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

מיינינגן

מיינינגן

Meiningen

עיר במחוז שמלקלדן-מיינינגן, בתורינגיה, גרמניה.
בימי הביניים קהילת יהודי מיינינגן סבלה מרדיפות:  עלילת דם ב-1243, כנופיות רינדפלייש התפרעו במקום ב-1298 ופרעות "המגיפה השחורה" החריבו אותה כליל ב-1349. ב-1384 הפך בית הכנסת לקפלה. יהודים הוסיפו להתגורר בעיירות הסביבה, שב-1803 סופחו לדוכסות סאקס-מיינינגן. מ-1811 פורסמו תקנות שהגבילו את היהודים במגורים, בהיתרי נישואין ובפעילות כלכלית. במיינינגן עצמה הותרה הישיבה ליהודים מעטים ואחרי המהומות של שנת 1819 (מהומות "הפ-הפ") נשארה בעיר משפחה יהודית אחת. ב-1844 התגוררו במיינינגן 29 יהודים, ובדוכסות כולה - 1,500 יהודים. מושב הרבנות היה בעיירה הסמוכה ואלדורף, שבה ישבו אז 550 יהודים (35% מכלל האוכלוסייה), כאשר רשויות הדוכסות אישרו את תקנות בית הכנסת של סאקס-מיינינגן והדגישו רפורמות דתיות. ב-1856 הוענקה האזרחות ליהודים אמידים, וב-1868 לכלל היהודים בדוכסות. ב-1870 גרו במיינינגן 470 יהודים, 490 ב-1898, 359 ב-1913 (2.08% מכלל האוכלוסייה), 293 ב-1925 (1.6%), ו-192 ביוני 1933.

ב-1871 הרבנות עברה למיינינגן, בית קברות נרכש ב-1874, בית כנסת הוקם ב-1883, וחברת קדישא ב-1885.

ב-1856 בנקאים יהודים ונוצרים הקימו בנק אשראי מרכזי במיינינגן. הבנק של ב' מ' סטרופ (לשעבר חברת מסחר) ושל ד' מאנהיימר (שנוסד ב-1871) היוו גורם חשוב במימון תעשייתי מעבר לגבולות הדוכסות. גוסטב סטרופ (1918-1851) היה גם יו"ר לשכת המסחר וראש הקהילה היהודית וחבר בית הנבחרים האזורי (1918-1903). החל משנות השבעים של המאה ה-19 הותר ליהודים לעסוק בפרקליטות, והיו אחדים שנתמנו שופטים.

שיעור ההצבעה של האנטישמים בעיר בבחירות ב-1898 וב-1932 חרג בהרבה מהממוצע הארצי. ב"ליל הבדולח" (נובמבר 1938) הוצת בית הכנסת, ובסוף השנה נותרו משפחות יהודיות מועטות במיינינגן, כולל 16 ילדים שלמדו בבית ספר יהודי.

אין רשימות על גירוש היהודים ממיינינגן. אחרי 1945 אף יהודי לא שב למיינינגן.

שלויזינגן

Schleusingen

A  city in the district of Hildburghausen, in Thuringia, Germany.

First Jewish presence: 13th century; peak Jewish population: 94 in 1861; Jewish population in 1933: 31-33

Although it is not known when Jews first settled in Schleusingen, records do mention that they were persecuted there in 1298 and in 1349. The modern community, established in 1725, maintained the following communal institutions: a synagogue at 2 Wachstrasse; a cemetery at Judengrund, or “Jews’ ground” (1710-1937); and a school (established in 1725). In 1881, five years after the synagogue was destroyed in a fire, local Jews inaugurated a new house of worship. In 1933, Schleusingen was home to 31-33 Jews; a teacher from nearby Themar instructed three schoolchildren in religion. The cemetery was desecrated soon after the implementation of the anti-Jewish boycotts of 1933. On Pogrom Night (Nov. 9, 1938), SS men vandalized the synagogue, destroyed its furniture and burned holy books and ritual objects to the accompanying cheers of bystanders. Jewish men aged 16 and 60 were arrested, taken to a local gym and, later, deported to Buchenwald concentration camp. Deportations from Schleusingen were completed in 1942. At least 22 local Jews perished in the Shoah. The synagogue was converted into an apartment building in 1950. A plaque (unveiled in 1988) and a stele (erected in 2008) commemorate Schleusingen’s former Jewish community. The synagogue has been declared a historical monument.

---------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

זול

Suhl

A city in Thuringia, Germany.

First Jewish presence: 16th century; peak Jewish population: 150 in 1905; Jewish population in 1933: 120-160

Jews were expelled from Suhl during the second half of the 16th century. Another Jewish presence was established there in 1848 and, in 1856, together with the Jews of nearby Heinrichs, the Suhl Jews founded an official community. The community’s registered office was moved from Heinrichs to Suhl in 1871, and religious services were conducted at 7 Muehlplatz. In 1905/06, the community built a synagogue at 13 Hohenlohestrasse (present-day Strasse der Opfer des Faschismus, or “street of the victims of Fascism”). Other communal institutions included a Jewish school and a cemetery, the latter of which was consecrated at Hoheloh and used for burials during the years 1903 to 1941. Several local stores and firms (for example the Simson Works) were owned by Jews. In 1933, Suhl was home between 120 and 160 Jews. A teacher—he also served as chazzan—instructed 12 schoolchildren in religion. A women’s charity association operated a sewing room, and a relief fund supported transient Jews. On Pogrom Night (Nov. 9, 1938), SA men set the synagogue on fire; a local Jewish man was arrested and abused by the Gestapo. Many Jews left Suhl soon after the pogrom. Later, in 1942, the remaining Jews were deported to Poland and Theresienstadt concentration camp. At least 49 Suhl Jews perished in the Shoah. A memorial stone was unveiled in the town in 1985.

-------------------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

מלריכשטאט
מלריכשטאט MELLRICHSTADT

עיר נפה בפראנקוניה התחתית, באוואריה, גרמניה.


יהודים חיו במלריכשטאט כבר במאה ה- 13. ב- 1283 הועלו על המוקד ארבעה יהודים, וב- 1298 הייתה שארית הקהילה קורבן במהומות רינדפלייש RINDFLEISCH (אציל גרמני, שהנהיג פרעות נגד 149 קהילות יהודיות בבאוואריה).

בתחילת המאה ה- 15 העניק הארכיהגמון כתב חסות לארבע משפחות יהודיות, לפיו הותר להן להתיישב במלריכשטאט ולנוע ממקום למקום. אחר כך התיישבו שם יהודים נוספים.

בתחילת המאה ה- 19 גדל מספר חברי הקהילה עם הצטרפות יהודי הכפרים שבסביבה. ב- 1869 קודש במלריכשטאט בית עלמין, ושימש גם את יהודי היישובים סביב העיר. ב- 1881 נחנך בית כנסת, ובו שוכנו תשמישי קדושה מהמאות ה- 18 וה- 19 ושרידי פנקס קהילה כתוב על קלף. כן היה במקום מקווה טהרה. הקהילה ניהלה בית ספר יסודי ממלכתי והמורה שימש גם כחזן. שתי חברות קדישא, האחת לגברים והאחרת לנשים, קיימו גם פעולות צדקה.

יהודי מלריכשטאט היו סוחרים, ומן המאה ה- 19 היו רוב החנויות בעיר בבעלות יהודים. במקום פעל סניף של הקרן הקיימת לישראל.

ב- 1933, שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, היו בקהילת מלריכשטאט 126 יהודים.


תקופת השואה

יהודי מלריכשטאט החלו להגר מגרמניה אחרי עליית הנאצים לשלטון, והמשיכו בהגירה גם אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939). בין השנים 1933 - 1942 עזבו את העיר 82 יהודים. מקצתם עברו לערים אחרות בגרמניה ואילו אחרים היגרו לארצות אחרות.

ב- 30 בספטמבר 1938, פרצו במלריכשטאט, ביזמת פליטים נוצרים מחבל הסודטים, פרעות אנטי-יהודיות מאורגנות. הפורעים פרצו לבית הכנסת, ניפצו את חלונותיו ואת נברשותיו, קרעו את ספרי התורה והציתו את הבניין. הם שברו גם חלונות בבתי היהודים והרסו את חנויותיהם. בחצות הלילה חיללה קבוצת נוער היטלראי, בעזרת קבוצה גדולה של תושבים מקומיים, את בית העלמין ועקרה מצבות. ב"ליל הבדולח" (נובמבר 1938) נעצרו בעלי הבתים היהודיים במלריכשטאט והובאו לבית הכלא בבאד נוישטאדט ע"נ זאלה. הם שוחחרו אחרי שהסכימו למכור את בתיהם. יתר יהודי העיר שולחו למחנה ריכוז בדכאו.

ב- 24 באפריל 1942, גורשו 24 מיהודי העיר לאיזביצה IZBICA, בקרבת לובלין על אדמת פולין. ב- 20 במאי נשלחו עוד ארבעה יהודים לווירצבורג ומשם לגיטו טרזין בצ'כיה. היהודיה האחרונה שנותרה במלריכשטאט לא גורשה בגלל שהייתה נשואה לגרמני.


אחרי המלחמה לא חזר למלריכשטאט אף יהודי אחד. שרידי בניין בית הכנסת נהרסו והמגרש נמכר בזול לעיריית מלריכשטאט. בית העלמין נמצא בהשגחתה של המועצה המקומית.