חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי הילדסהיים

 

הילדסהיים

עיר ליד האנובר, גרמניה. מסיום מלחמת העולם השנייה ועד 1990 בגרמניה המערבית.

הקהילה היהודית


ראשית היישוב היהודי במקום באמצע המאה ה-14; הוא נפגע קשות בשנות "המגיפה השחורה" (1349-1348) אך כעבור 30 שנה כבר ישבו בעיר כ-80 יהודים, ברחוב משלהם, עם בית-כנסת ןבית עלמין; כולם התפרנסו מהלוואות בריבית. ב-1457 גורשו ובית-הכנסת נהרס. ב- 1520 השיג זכות-מגורים בעיר ההרפתקן היהודי "מיכל הגדול" ובעקבותיו באה קבוצת יהודים, ביניהם הרץ, רופא הבישוף. צו גירוש שהוצא נגד היהודים ב-1595 בוטל לאחר שהגישו תביעה לבית- הדין הקיסרי; הותר להם לחזור כעבור שש שנים וב-1662 הוענקה להם איגרת חסות והותקנו סדרי השלטון הפנימי של הקהילה. בית- כנסת הוקם בתחילת המאה ה- 17. ב-1726 מנתה הקהילה 60-40 משפחות בעלות היתר-מגורים; האחרים הורשו להוסיף ולהתגורר במקום בזכות שתדלנותם של הקרובים למלכות. כאשר הועברה העיר לשלטון בית האנובר (1815) חלה הרעה במעמדם החוקי של היהודים. לקראת סוף המאה ה-19 התגוררו בהילדסהיים 513 יהודים (%2 מכלל האוכלוסיה) וכמספר הזה ב-1933. עם הבולטים שברבני העיר נמנו הוגה הדעות יעקב גוטמן ויורשו א. לווינסקי, שהירבה לכתוב על תולדות הקהילה. ב"ליל הבדולח" (10 בנובמבר 1938) הועלה באש בית הכנסת וחנויות
יהודיות נשדדו; במאי 1939 נותרו בעיר 210 יהודים ורובם הובלו לתרזיינשטאדט, ביולי 1942, מעטים חזרו. 

הקהילה היהודית אחרי השואה ובשנות ה - 2000

הקהילה היהודית חודשה לאחר השואה , אך בסוף שנות השישים ישבו בה 8 יהודים בלבד . בשנת 1988 הוקמה בעיר אנדרטה במקום בו היה בניין בית הכנסת שחרב בימי השואה .

רק בשנת 1997 הקהילה גדלה כאשר נוספו היהודים שהיגרו מברית המועצות לשעבר . בשנת 2009 נחנך בעיר בית כנסת רפורמי ואז מנתה הקהילה 35 חברים . על ביתו של אוסקר שינדלר שהיה תושב העיר עד מותו בשנת 1974 , נתלה שלט זיכרון . בנוסף שוקמו מספר בתי יהודים בעלי עניין ארכיטקטוני . במקום יש 3 בתי עלמין יהודיים , כאשר 2 הישנים נסגרו והשלישי החדש יותר עדיין בשימוש .

 

סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
195154
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
Guedemann, Moritz (1835-1918), rabbi, author, Chief Rabbi of Vienna, born in Hildesheim, Germany. He studied at the rabbinical seminary at Bresslau, Germany (now Wroclaw, in Poland) from 1854 to 1862. Following his ordination he was given his first pulpit at Magdeburg, Germany. With increasing pressure from orthodox Jews, Guedemann, who was considered more conservative, was called to Vienna, Austria, in 1866 to officiate at the Leopoldstadt Synagogue. In 1891 he became Chief Rabbi of Vienna and successor to Rabbi Jellinek.

Guedemann criticized the Zionist movement for its failure to emphasize the religious element in Jewish national rehabilitation. He fought, on the other hand, against the elimination of all references to Zion from the prayer book.
Guedemann wrote many valuable works dealing with Jewish life. The most important of these are his classic studies on Jewish education. "Das juedische Unterrichtswesen waehrend der spanisch-arabischen Periode" (Vienna, 1893) dealing with Arabic and Hebrew literature of the Jews in medieval Spain, could have been written thanks to his training in philology, Oriental languages and Islamic studies. Guedemann’s "Geschichte des Erziehungswesen und der Cultur der abendlischen Juden waehrend des Mittelalters und der neueren Zeit" (3 vol., Vienna, 1880, 1884, 1888) analyzes the harmonious co-existence and mutual influences between Jews and Christians. This work has been translated into Hebrew and Yiddish. His "Quellenschriften zur Geschichte des Unterrichts und der Erziehung bei den deutsche Juden" was published in Berlin in 1892. He contributed also to the field of comparative religious history in "Juedisches im Christentum des Reformations-Zeitalters" (Vienna, 1870), and "Religionsgeschichtliche Studien" (Leipzig, 1876). Two works are devoted to theological polemics: "Das Judentum in seinen Grundzuegen und nach seinen geschichtlichen Grundlagen dargestellt" (Vienna, 1902). The "Juedische Apologetik" (Glogau, 1906), which was written in self-defense against the rising clerical and political anti-Semitism. He also published a monograph on the Jews of Magdeburg, and many essays in Jewish periodicals and collections, and in the jubilee volumes for Zunz, Graetz and Steinschneider.
Sir and biochemist

Born to a surgeon in Hildesheim, Germany, he studied at various German universities and from 1926 worked at the Kaiser Wilhelm Institute. When Hitler came to power, Krebs fled to England and taught at Sheffield University where in 1945 hr was appointed professor and became director of research into cell metabolism. He described the tricarboxylic cycle (known as the Krebs cycle) as an important stage in the oxidation of foodstuffs. For this he received a Nobel Prize for Medicine and Physiology in 1953. From 1954 to 1967 he occupied the chair of biochemistry at Oxford University and made many contributions to the understanding of metabolic processes. Krebs received international recognition and many honors.
HILDESHEIM

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם המשפחה הילדסהיים קשור בשמה של העיירה הילדסההם הסמוכה להנובר, צפון גרמניה. היישוב היהודי במקום זה מתועד החל מהמאה ה-13.

שם משפחה זה הוא גם פטרונים, כלומר שם משפחה שנגזר משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה. שם זה יכול להיות קשור גם בשמו של הלל הזקן ותלמידים חכמים אחרים מדור האמוראים. Iבנוסף לכך שבשפות הלועזיות השם הלל מופיע במספר צורות איות שונות, שם זה גם שימש בסיס ליצירת שמות משפחה רבים, כגון הללזון, הללסון, הללס והילר, וגם הגרסאות הרוסיות גיללס, גילרוביץ' וגילר, שבהן האות "ה'" התחלפה באות "ג", בהתאם לחוקי הפונטיקה של השפה הרוסית.

בשנת 1800, איסאק (יצחק) הילדסהיימר (שם משפחה שפירושו "מהילדסהיים"), תושב פרנקפורט אם מיין, החליף את שמו ליוסטוס הילר.

במאה ה-20 הילדסהיים מתועד כשם משפחה יהודי עם החייל הגרמני מוזס הילדסהייםאשר נהרג במלחמת העולם הראשונה, ובזמן מלחמת העולם השנייה עם ארתור הילדסהיים מברלין, גרמניה, אשר נספה במחנה הריכוז הגרמני דכאו בדצמבר 1944.
HILDESHEIMER

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם המשפחה הילדסהיים קשור בשמה של העיירה הילדסההם הסמוכה להנובר, צפון גרמניה. היישוב היהודי במקום זה מתועד החל מהמאה ה-13.

שם משפחה זה הוא גם פטרונים, כלומר שם משפחה שנגזר משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה. שם זה יכול להיות קשור גם בשמו של הלל הזקן ותלמידים חכמים אחרים מדור האמוראים. Iבנוסף לכך שבשפות הלועזיות השם הלל מופיע במספר צורות איות שונות, שם זה גם שימש בסיס ליצירת שמות משפחה רבים, כגון הללזון, הללסון, הללס והילר, וגם הגרסאות הרוסיות גיללס, גילרוביץ' וגילר, שבהן האות "ה'" התחלפה באות "ג", בהתאם לחוקי הפונטיקה של השפה הרוסית.

בשנת 1800, איסאק (יצחק) הילדסהיימר (שם משפחה שפירושו "מהילדסהיים"), תושב פרנקפורט אם מיין, החליף את שמו ליוסטוס הילר.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי הילדסהיימר כוללים את הרב ישראל (עזריאל) הילדסהיימר (1899-1820).

במאה ה-20 הילדסהיימר מתועד כשם משפחה יהודי עם החיילים הגרמניםמרטין, מקס ומוריץ הילדסהיימר, אשר נהרגו במלחמת העולם הראשונה.
רחוב יהודי, הילדסהיים, גרמניה.
גלויה.
(תל-אביב, אוסף משפחת גרוס)
Financier

In 1520 he received the right of residence in Hildesheim. In the 1530s he was lending money to the rulers of Hesse, the Palatinate and lesser principalities. He subsequently entered the service of the elector of Brandenburg. Jud Michel owned two houses in Berlin and one in Frankfort on Oder, although the latter town objected to his presence there. In 1544 his wife was accused of poisoning the wells and in 1546 he was accused of illegal slaughtering; in both cases the elector intervened to protect him. He made a great impression on his contemporaries and Martin Luther reported on the rich Jew who traveled through Germany drawn by 12 horses. He conducted himself like a rich nobleman and had a retinue of Jewish servants.
Sir and biochemist

Born to a surgeon in Hildesheim, Germany, he studied at various German universities and from 1926 worked at the Kaiser Wilhelm Institute. When Hitler came to power, Krebs fled to England and taught at Sheffield University where in 1945 hr was appointed professor and became director of research into cell metabolism. He described the tricarboxylic cycle (known as the Krebs cycle) as an important stage in the oxidation of foodstuffs. For this he received a Nobel Prize for Medicine and Physiology in 1953. From 1954 to 1967 he occupied the chair of biochemistry at Oxford University and made many contributions to the understanding of metabolic processes. Krebs received international recognition and many honors.
Guttmann, Jacob (1845-1919), rabbi and historian of Jewish philosophy, born in Beuthen, Silesia (now Bytom, in Poland). He studied at the University of Breslau (now Wroclaw, Poland) and also at the Breslau Jewish Theological Seminar. He became rabbi of Hildesheim, Germany, from 1874 to 1892 and of Breslau from 1892. From 1910 he was president of the German Rabbinical Assembly.

Guttmann wrote a number of monographs each of which gives full details of the thoughts and ideas of a medieval Jewish philosopher. Among them were monographs on Abraham ibn Daud of Toledo, Saadia Gaon, Ibn Gvirol and Isaac Israeli. He also wrote books on the relationship between Christian scholarship and medieval Jewish philosophy. Other works examined the influence of Maimonides, Ibn Gvirol and Israeli on Thomas Aquinas, William of Auvergne, Albertus Magnus, John Duns Scotus, Roger Bacon and others.
Guedemann, Moritz (1835-1918), rabbi, author, Chief Rabbi of Vienna, born in Hildesheim, Germany. He studied at the rabbinical seminary at Bresslau, Germany (now Wroclaw, in Poland) from 1854 to 1862. Following his ordination he was given his first pulpit at Magdeburg, Germany. With increasing pressure from orthodox Jews, Guedemann, who was considered more conservative, was called to Vienna, Austria, in 1866 to officiate at the Leopoldstadt Synagogue. In 1891 he became Chief Rabbi of Vienna and successor to Rabbi Jellinek.

Guedemann criticized the Zionist movement for its failure to emphasize the religious element in Jewish national rehabilitation. He fought, on the other hand, against the elimination of all references to Zion from the prayer book.
Guedemann wrote many valuable works dealing with Jewish life. The most important of these are his classic studies on Jewish education. "Das juedische Unterrichtswesen waehrend der spanisch-arabischen Periode" (Vienna, 1893) dealing with Arabic and Hebrew literature of the Jews in medieval Spain, could have been written thanks to his training in philology, Oriental languages and Islamic studies. Guedemann’s "Geschichte des Erziehungswesen und der Cultur der abendlischen Juden waehrend des Mittelalters und der neueren Zeit" (3 vol., Vienna, 1880, 1884, 1888) analyzes the harmonious co-existence and mutual influences between Jews and Christians. This work has been translated into Hebrew and Yiddish. His "Quellenschriften zur Geschichte des Unterrichts und der Erziehung bei den deutsche Juden" was published in Berlin in 1892. He contributed also to the field of comparative religious history in "Juedisches im Christentum des Reformations-Zeitalters" (Vienna, 1870), and "Religionsgeschichtliche Studien" (Leipzig, 1876). Two works are devoted to theological polemics: "Das Judentum in seinen Grundzuegen und nach seinen geschichtlichen Grundlagen dargestellt" (Vienna, 1902). The "Juedische Apologetik" (Glogau, 1906), which was written in self-defense against the rising clerical and political anti-Semitism. He also published a monograph on the Jews of Magdeburg, and many essays in Jewish periodicals and collections, and in the jubilee volumes for Zunz, Graetz and Steinschneider.

Gross Freden

Freden

A village and a municipality in the district of Hildesheim, in Lower Saxony, Germany.

First Jewish presence: 18th century; peak Jewish population: 65 in 1854; Jewish population in 1933: see below

The Jewish community of Gross Freden, of which Jews from Klein Freden and other neighboring villages were members, was largely made up of peddlers, horse traders, butchers and, later, merchants and shopkeepers. In 1858, an older prayer room was replaced by a synagogue—with 50 seats—on Ostenbergstrasse. The community consecrated a cemetery on An der Steingrube in 1890, and we also know that beginning in the early 19th century, Gross Freden was home to a Jewish school whose teachers changed frequently. In 1933, two Jews lived in Gross Freden and 15 in Klein Freden, after which many Jews left the area. In March 1938, the synagogue was sold to an undisclosed buyer; and in October 1938, the cemetery was sold to the Jewish community in Hildesheim. On Pogrom Night (Nov. 9, 1938), Gross Freden’s remaining Jews were attacked and arrested. Members of the SA threw a burning bale of straw into the former synagogue, but the new owner intervened and prevented the destruction of his property. Jewish homes and properties were damaged and looted by the SA and local citizens. In 1941, a Jewish women in Klein Freden committed suicide. The town’s last Jews were deported to concentration camps in 1942. At least ten Jews from Gross and Klein Freden perished in the Shoah. Gross Freden’s former synagogue was remodeled into a residential building in 1940.

______________________________________________________

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

זייסן

Seesen

עיר בסאכסוניה, גרמניה; בשנים 1990-1945 בגרמניה המערבית.


ישראל יעקובסון, שהיה יהודי-חצר, הקים בקהילה בשנת 1801 בית-ספר משוכלל לטיפוח השכלה הומאניסטית והכשרה מקצועית; כעבור שנים מועטות קלט גם תלמידים לא-יהודיים ובמרוצת הזמן ניטשטש צביונו היהודי לחלוטין.

ב-1810 נחנך בעיר בית הכנסת "היכל יעקובסון" והיה בית כנסת רפורמי שהתפילות בו לוו בעוגב, והתקיימו מקהלה ודרשות בגרמנית - לראשונה בגרמניה. יעקובסון הבן פתח בית- יתומים כללי ב-1852. בניין בית היתומים שנסגר ב-1923, נפתח מחדש ב- 1929 כבית-הבראה לנוער יהודי.

ב-1933 שנת עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ישבו במקום 25 יהודים.

אחרי מלחמת העולם השנייה התרכזו בזייסן 60 יהודים ששרדו מהעיר ומהסביבה. ב-1952 נותרו תשעה בלבד.

בשנת 1995 הוקמה בעיר קהילה רפורמית ובשנת 2005 הקהילה מנתה 43 חברים , מסונפת לאיחוד הקהילות המתקדמות בגרמניה . מקום התפילה הוא בבית הספר הישן של יעקובסון . בעיר הוקמה אנדרטת זיכרון לשואה .

 

צלה

Celle

עיר ובירת מחוז צלה, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: בסוף המאה ה-17; שיא האוכלוסייה היהודית: 100 בסוף המאה ה-19.

חברי הקהילה היהודית של צלה כללו יהודי חצר, סוחרים, יצרנים, רופאים, עורכי דין, בנקאים ובעלי חנויות כלבו. הקהילה היהודית קידשה בית קברות בברגה (Am Berge) בשנת 1692. בשנת 1740 הוחלפו חדרי התפילה בבית כנסת ברחוב המעגל (Kreise) (הוגדל בשנת 1883). הקהילה הקימה בית ספר יהודי בשנת 1832 – ובראשו עמדו מורים ששימשו לעתים כחזנים וכשוחטים – מקהלה, אגודת צדקה וקופת חולים.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הושחתו בתים ועסקים בבעלות יהודים, התעללו פומבית ביהודים, וגברים יהודים גורשו למחנה הריכוז הנאצי בזקסנהאוזן. פנים בית הכנסת נהרס, וחפצי קודש וספרי תורה הושלכו לרחוב.

באוקטובר 1939 נותרו בצלה רק 15 יהודים. החל משנת 1942 היהודים שנותרו נאלצו להתגורר בבית הספר, בהמתנה לגירושם למחנות הריכוז. בשנת 1945, התקפה של בעלות הברית על מסילת הברזל של צלה אִפשרה לאסירי מחנות הריכוז להימלט. נרדפים על ידי ה-"אס-אס" ותושבים מקומיים, אלפים מהנמלטים נהרגו. לפחות 12 יהודי צלה מתו במהלך השואה.

בית הכנסת, אחד מבתי המסגרת העתיקים ביותר בסקסוניה התחתונה, שופץ על ידי העיר בשנת 1974. הוא לא רק נושא לוח זיכרון, אלא שהוא משמש, מאז 1997, את הקהילה היהודית החדשה של צלה.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

גוסלאר (Goslar)

עיר בסקסוניה התחתונה, גרמניה. עד 1990 בגרמניה המערבית.


סוחרים יהודים מוורמס (ורמייזא) מוזכרים בתעודות מהשנים 1074 ו-1114. ב-1252 תבעה העיר לעצמה את ההכנסה ממסי היהודים אף שמעמדם הרשמי היה כשל "עבדי לשכת המלך"; כעבור עשרים שנה בערך גבתה העיריה מסים אלה לקופת המלך. בשנת 1312 שילמה הקהילה היהודית מס זהה לזה ששילמו התושבים הנוצרים. מועצת העיר התערבה לטובת היהודים בימיו של לואי ה-4 במחצית הראשונה של המאה ה-14.

הקהילה לא נפגעה בשנות ה"מגיפה השחורה" והנוסח המקומי של "השבועה היהודית", יחסית, לא כלל ביטויים משפילים. מריבות פנימיות על זכות הישיבה בעיר ("חרם היישוב") הצריכו לא פעם את התערבות העירייה וב-1331 התפלגה הקהילה על רקע זה למשך שבע שנים. באותה עת היו בעיר כ-30 יהודים משלמי מס.

מ-1312 פירסמה מועצת העיר מידע המתייחס לזכויות ולחובות של יהודים בודדים, וב-1340 כמחצית מיהודי גוסלאר לא נכללו רשמית בקהילה למטרות מיסוי. תהליך זה נמשך במחצית השנייה של המאה ה-14, מלווה במיסוי מוגבר ובירידה של האוכלוסייה היהודית. החמרה נוספת במצב הקהילה חלה בעקבות עלילת דם ב-1440, עד כדי כך שלא ניתן היה לארגן מניין. וב-1414 יהודי גוסלאר נטשו בסתר את העיר ועברו לברונסוויק כדי להתחמק ממס אימפריאלי כבד. קהילת גוסלאר מוזכרת בשנת 1615, כאשר פרנס התמנה והושבע לתפקיד. בשנת 1677 נרשמו בפנקס הקהילה 9 חברים. בית כנסת נפתח ב-1693. ב-1871 מנתה קהילת גוסלאר 43 איש, ו-83 ב-1933.

ב"ליל-הבדולח" הותקף בית-הכנסת (שנחנך ב-1802), וחנויות ובתים של יהודים נשדדו. פנקסי הקהילה הושמדו כליל. 22 מאנשי המקום נִספו בשואה. אחרי המלחמה קמה קהילה חדשה, שמנתה 46 איש ב-1948, אך מספרם ירד כעבור זמן קצר. ב-1970 נמנו 8 יהודים במקום.

איינבק

(במקורותינו איינבכא, איימביק)

עיר בסאכסוניה תחתית, גרמניה.

ב-1968 התגוררו באיינבק שני יהודים.

ב-1298 הועלו יהודים על המוקד באיינבק וב-1579 גורשו מן העיר. במחצית השנייה של המאה ה-17 קיבלו איגרות-חסות מן הדוכס המקומי, חרף התנגדות התושבים. במאה ה- 18 הורשו רק בודדים להתגורר במקום. בראשית המאה ה-19 היו בעיר 16 משפחות יהודיות וב-1880 - 139 נפש (%2.04 מכלל האוכלוסיה). ב-1896 נחנך בית- כנסת חדש שנהרס על-ידי הנאצים ב-1938. ב-1932 נשארו בעיר 58 יהודים וב-1939 - 9; מאלה נשאר בחיים אחרי המלחמה רק אחד.