חיפוש
הפריט שבחרת:
תמונות
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

תיבת ספר תורה עם מעיל, בית כנסת בתוניסיה, 2007

הדפסה
שיתוף

תיבת (תיק) ספר תורה עם מעיל מאריג סגול, בית כנסת בתוניסיה, 2007

צילום: ד"ר סוניה פילוש
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי, באדיבות ד"ר סוניה פילוש

תקופת צילום:
2007
מספר פריט:
19450705
רכישת תמונות: חלק מהתמונות ניתנות לרכישה, לפרטים נוספים- לחצו כאן, אנא וודאו שיש לכם את מספר יחידת תמונה (כפי שמופיע למעלה)
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:

תוניסיה

Tunisia; בערבית: تونس‎

מדינה לחופי הים התיכון, צפון אפריקה.


לפי מסורות היסטוריות הגיעו ראשוני היהודים במאה התשיעית לפני-הספירה עם הפניקים מצור ומצידון, והתיישבו בחוף תוניסיה. בעקבות כשלון מרד יהודי קירנאיקה נגד הרומאים באו פליטים יהודים לקרתגו, ולאחר הכיבוש הרומאי (146 לפני-הספירה) נוספו גולים מירושלים. במאה השלישית, עם קבלת הנצרות ברומא, נגזרו גזרות על היהודים. הוונדאלים שכבשו את האזור (439) ביטלו את הגזרות, והביזנטים שכבשו ב- 533 הטילו גזרות מחדש.

מצב היהודים השתפר לאחר הכיבוש המוסלמי. הבירה קירואן שנוסדה ב- 670 נעשתה למרכז מסחרי ותרבותי והתגבשו בה קהילה יהודית עשירה ומרכז רוחני חשוב. במאה התשיעית פלשו שבטי בני-הלאל ממצרים והחריבו את קירואן וקהילות נוספות.

הישוב היהודי התחדש בתקופת השושלת החפצית (Hafsids) במאה ה- 13. העיר תוניס נעשתה לבירה, היהודים שוב יכלו לקיים אוטונומיה קהילתית-דתית ותפשו משרות מטעם המדינה, כגון גובי מס, והיו שעסקו במסחר עם אירופה. היהודים התגוררו בשכונות מיוחדות ("חארה"). הכיבוש העות'מאני (1574) הנהיג סדרי מינהל חדשים אך מפאת חולשתו השתלטו שליטים מקומיים, ומצבם הכלכלי והחברתי של היהודים השתנה על-פי נטיות המושלים. יהודים המשיכו לעסוק במסחר ימי בערי החוף ובמלאכות מסורתיות. הוטלו עליהם הגבלות וגזרות, כגון חבישת כובע שחור להבדילם מהמוסלמים.

במאה ה- 18, תחת השושלת האוטונומית החוסיינית (1956-1705), החלה צמיחה בקהילות. שכונות יהודיות הוקמו לצד מצודות השלטון בערים, והיהודים זכו להגנה מפני פלישות הבדוים בתמורה לנאמנותם. תוניסיה נפתחה כלפי המערב, המסחר גדל ויהודים השתלטו על ענפי מסחר שונים ועסקו בתפקידי תווך עם אירופים.

בלחץ מדינות אירופה, פירסם בשנת 1857 מחמד באי, שליט תוניסיה, "חוקת יסוד" שמעניקה ליהודים שוויון בפני החוק. ביצוע החוקה הושעה, ורק ב- 1881 תחת החסות הצרפתית, זכו היהודים לשוויון זכויות וניתנה להם רשות לקנות קרקעות ולבחור באזרחות צרפתית. אך בפועל נשארו סממני אפלייה: מ- 1884 התמנו יהודים כנציגים במועצות עירוניות פחות מכפי שיעורם באוכלוסייה. ב"מועצה הגדולה" (בית הנבחרים) הוקצו ב- 1922 רק שלושה מושבים ליהודים. הצרפתים ניסו להגביל את האוטונומיה של הקהילות, ב- 1891 ביטלו את משרת הקאיד כנשיא היהודים; ב- 1900 נקבע שוועד הקהילה יהיה ממונה, יקרא "קופת העזרה והצדקה" ותפקידיו יצומצמו לענייני פולחן וצדקה. ב- 1921 הונהגה רפורמה והוקם ועד קהילה נבחר. מספר היהודים היה אז 48,000 וב- 1936 הגיע מספרם ל- 60,000.

המפלגה הלאומית "התוניסאים הצעירים", שנוסדה ב- 1908, ויורשתה מפלגת "אל-דסתור" (החוקה) ב- 1920, ששאפו להנהגת משטר חוקתי-אסלאמי, הסבו דאגה ליהודים. אך בשנת 1934 ייסד חביב בורגיבה את מפלגת "ניאו דסתור" וביקש לצרף אליה חברים יהודים.

בתקופת שלטון וישי בצרפת (מיוני 1940 עד נובמבר 1942) נושלו יהודים מעסקיהם, סולקו ממשרות ציבוריות ומעיסוק ברפואה ובעריכת-דין, וכל הארגונים ותנועות הנוער נאסרו. יהודים נתיני מדינות זרות נעצרו במחנה "גומבטה" בתקופת הכיבוש הגרמני (נובמבר 1942 - מאי 1943). כ- 5,000 יהודים נכלאו ב- 32 מחנות לעבודת כפייה, עשרות ניספו במחלות, בהפצצות ובניסיונות בריחה. כעשרים יהודים שולחו למחנות ריכוז באירופה.

בשנת 1946 היו בתוניסיה כ- 70,000 יהודים בעלי אזרחות תוניסאית ועוד כ- 30,000 בעלי אזרחות צרפתית או איטלקית. הפעילות הציונית גברה כבר בשלהי מלחמת העולם השנייה. פעלו תנועות הנוער "תורה ועבודה", "גורדוניה", "דרור", "ביתר" ואחרות. בשנים 1943-1941

עלו יהודים באמצעות סרטיפיקטים וכמעפילים בלתי לגליים. ב- 1948 נפתחו משרדי הסוכנות בתוניס ועד 1952 עלו כ- 15,000 . בשנת 1956 קיבלה תוניסיה עצמאות ויהודים מילאו תפקיד בפוליטיקה התוניסית, בפרלמנט ובמערכת המשפט. אמנם השלטונות החלו להצר את צעדי היהודים אך הפעילות הציונית לא הופרעה. ב- 1957 הוקמה הגנה יהודית מחשש לפגיעות בנפש. בשל חשש לאנטישמיות עזבו את תוניסיה בין יולי 1961 לדצמבר 1962 כ- 30,000 יהודים, מרביתם לצרפת. בשנים 1965-1964 היגרו כ- 12,000 בגלל מדיניות הלאמה של הממשלה. לאחר מלחמת ששת הימים (1967) ועד 1971 עזבו כ- 15,000 בגלל התנכלויות לנפש ולרכוש. בשנת 1987 נותרו בתוניסיה כ- 2,500 יהודים. לפי רישומי הקונגרס היהודי העולמי בשנת 1997 חיו בתוניסיה 1,900 יהודים.


דמותה של הקהילה

יהודי תוניסיה היו עירוניים ברובם והתיישבו בצמתי מסחר ובערי החוף כדי לעסוק במסחר ובתפקידי תורגמנים ומתווכים. תופעת לואי של הנהירה לערים הייתה צמיחת ה"חארה" (השכונה) היהודית.

תוניסיה קלטה יהודים ממגורשי ספרד במאה ה- 15. במאה ה- 17 הגיעו מהגרים מליוורנו ומפלרמו שבאיטליה, הם נקראו "גראנה", תרמו לתרבות ולכלכלה, וקיימו קהילות ובהן מוסדות ובתי כנסת נפרדים מקהילות ה"תואנסה" (היהודים התוניסאים).

ר' יצחק חי טייב (1837-1743) מרבניה הדגולים של תוניסיה השפיע על החיים הרוחניים והדתיים של הקהילה. בראש הקהילה עמד ה"קאיד" (שיח' אל-יהוד - ראש היהודים), שהיה המנהיג החילוני ועסק בגביית מיסים ובאכיפת החוק, עד שבוטלה כהונתו בידי הצרפתים ב- 1898. תחת השלטון הצרפתי התפתחה מערכת החינוך הצרפתית של "אליאנס" אך היה גם לימוד תורה משגשג בישיבות ובתלמודי תורה.

היהודים לא מיהרו להתאזרח בצרפת, דוגמת יהודי אלג'יריה, מחשש הגיוס לצבא. איטליה המשיכה להשפיע באמצעות קהילות ה"גראנה" גם בתקופת השלטון הפשיסטי, וזכתה לתמיכת היהודים, ולכן הם ניצלו מהפקעת רכוש וממחנות כפייה בימי מלחמת העולם השנייה.

הקהילות שעיצבו את דמותה של יהדות תוניסיה היו קהילות כמו ג'רבה בעלת המסורת הרבנית העתיקה; סוסה שפיתחה מרכז תרבותי יהודי חילוני בלשון הערבית, וקהילת תוניס, שהציגה השפעה תרבותית צרפתית חזקה ופעילות ציונית בהשפעה סוציאליסטית, לעומת ההשפעה הרוויזיוניסטית בקהילות ערי השדה.