חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי נאומבורג

Naumburg

A town in the district of Kassel in Hesse, Germany.

First Jewish presence: Middle Ages; peak Jewish population: 81 in 1855; Jewish population in 1933: approximately 35

Jews were massacred in Naumburg in 1494, two years after which their synagogue was destroyed. Further Jewish settlement was forbidden in 1499, but records of a court case from 1503 mention a Jew. By 1692, six Jewish families had moved to Naumburg. Between 1793 and 1795, the community built a new synagogue on Gerichtstrasse (present-day 9 Graf-Volkwin- Strasse); in 1844, the building was enlarged to accommodate a school (it housed an apartment for the teacher) and a mikveh, both of which were moved to the synagogue from other locations. Naumburg’s synagogue had a seating capacity of 67 (40 men, 27 women), additional seating for guests and an impressive array of brass lighting fixtures. In 1826, the Jews of Naumburg consecrated a new cemetery (it was also used by Jews from Elben, Altenstaedt and Martinhagen). Then part of the district of Wolfhagen, the community belonged to the provincial rabbinate in Kassel. In 1931/32, three children received religious instruction. A chevra kadisha was active in the community, with which (by 1933) the Jews of Altendorf, Altenstaedt, Elben, Heimarshausen and Riede had been affiliated.

On October 3, 1938, the local police ordered Jews to leave town within four weeks. On November 11, 1938 (after Pogrom Night), SA men destroyed the synagogue’s interior, heavily damaged the mikveh and school, plundered and burned down the empty Rosenstein and Blumenkorn apartments and partially destroyed the Rosenstein family residence. Naumburg’s fire department extinguished fires that were lit in the Rosenstein and Blumenkorn homes. According to eyewitnesses, Jews were detained near the stone quarry, guarded by SA men, while this was going on. The last community leader immigrated to Chile; his predecessor made it to Argentina. In all, five families emigrated—three went to South America and two to Israel. By November 1939, all Jews had left Naumburg, many of whom were deported from Kassel to Riga on December 9, 1941. At least 28 local Jews perished in the Shoah. A memorial plaque was unveiled at the former synagogue site on November 14, 2004.

----------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
18088445
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
NAUMBOURG

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

בשפות הלועזיות השם נאומבורג מופיע במספר צורות איות שונות.

קיימות מספר עיירות וערים בשם נאומבורג, ביניהן נאומבורג ליד העיר קאסל בהסן, גרמניה; ונאומבורג ע"נ הזאלה, ליד האלה, בסכסוניה, גרמניה. שמה הגרמני של העיירה נובוגרודז'יק, הידועה גם בשם נובימבורק, במחוז ורוצלב, פולין, הוא נאומבורג אם קואיס.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי נאומבורג כוללים את הסוחר והנדבן האמריקאי אהרון נאומבורג (1928-1859) ואת המחנת האמריקאית מרגרת נאומבורג, בת המאה ה-20.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי נאומבורג כוללים את החזן והמלחין הגרמני סמואל נאומבורג (1880-1815).

קאסל KASSEL

עיר מחוז,עד אמצע המאה -19 בירת מדינת הסן (HESSEN), צפון מערב גרמניה.

הקהילה היהודית


יהודים ישבו בקאסל עוד באמצע המאה ה-13, וגרו ברחוב היהודים (JUDENGASSE). בפרעות המגיפה השחורה (1349-1348) חרבה הקהילה. אחד מפליטיה, יוסף מקאסל, היה אחד משמונת מייסדי קהילת פראנקפורט ב-1360. היישוב היהודי בקאסל התחדש ב-1368, וב-1398 כבר היה לקהילה בית כנסת.

אחרי הרפורמציה, בשנת 1524 לערך, הוגבל היתר הישיבה במקום למשפחות יהודיות אחדות, וכן הוגבלה פרנסתם לעיסוקים ספורים, כגון רפואה וטוויית משי. הם נצטוו להקשיב לדרשות נוצריות. עד 1600 עזבו כל היהודים, מלבד שתי משפחות, את העיר כדי לא לשמוע את ההטפות להתנצרות. במאות ה-16 וה-17 לא הייתה קהילה יהודית מאורגנת בקאסל.

בתקופת מלחמת שלושים השנה (1648-1618) התגוררה בעיר משפחה אחת בלבד, משפחתו של בנקאי החצר, בנדיקט גולדשמידט ובניו, יורשי משרתו. בין השנים 1715-1650 שימש ביתם כבית תפילה, והתפילות נוהלו בידי הרב של קהילת בטנהאוזן (BETTENHAUSEN) הסמוכה.

בקאסל לא היה רובע יהודי מוגדר, והיהודים ישבו כולם ברחוב היהודים ובסמטאות הסמוכות במזרח הרובע העתיק של העיר מאחורי "באר היהודים" (JUDENBRUNNEN). אחרי 1766 הותר להם להתיישב גם ברחובות אחרים, באיזורים חדשים של העיר, אבל נשללה מהם האפשרות לרכוש בתים. רק יהודים בעלי זכויות יתר, כגון יהודי החצר, היו בעלי בתים.

בית העלמין היהודי הראשון בקאסל קודש בשנת 1361 והיה בקרבת רחוב היהודים. ב-1621 נרכשה חלקת בית העלמין בביטנהאוזן, שנעשתה לימים לחלק מהעיר קאסל, וב-1933 קודש בית עלמין נוסף.

ב-1714, כשנאסר קיומם של בתי תפילה פרטיים, נחנך בית כנסת חדש, בן 109 מקומות, וב-1755 הורחב ושופץ. בית הכנסת הגדול נחנך ב-1839 וב-1872 הוכנס בו עוגב. אחרי שיפוצו ב-1907 היו בו כ-800 מקומות. האורתודוקסים, שהתנגדו להכנסת העוגב ולשינויים בנוסח התפילה, הקימו לעצמם בית כנסת ב-1898. כן היה שם בית כנסת של היהודים ממזרח אירופה.

ב-1772 הועתק לקאסל מושב הרבנות המחוזית, ושנה לאחר מכן נוסדה בעיר חברה קדישא. בשנים 1813-1807 הייתה קאסל בירת ממלכת וסטפאליה, ועם פרסום חוק האמנציפציה משנת 1808 שהעניק ליהודי קאסל שוויון זכויות, נהרו אליה יהודים ממקומות אחרים. באותה שנה נתכנס בקאסל כינוס נכבדים בראשות ישראל יעקובסון, הכינוס הנהיג תיקונים בסדר התפילה ובחינוך היהודי, וביניהם תפילה בשפה הגרמנית.

ב-1809 הוקם בקאסל בית ספר יסודי יהודי וסמינר למורים. לפני כן למדו ילדי העדה האורתודוקסית אצל מורים יוצאי פולין והילדים היהודים האחרים למדו בבתי הספר הכלליים. בית הספר היהודי פעל עד עליית היטלר לשלטון (1933), ושימש דגם שלפיו הוקמו בתי הספר היהודיים ברחבי הסן.

מוסדות נוספים שהוקמו על ידי הקהילה היהודית היו: מוסדות סעד לתמיכה בנזקקים כגון חברת גמילות חסדים שהוקמה ב-1874, בית תמחוי, שסיפק בשבתות וחגים ארוחות לנוסעים יהודים, וכן - קופת תמיכה לנוסעים יהודים, ארגון נשים שפעל למען חולים ונזקקים וארגון להספקת חומרי הסקה לנזקקים.

מוסדות להכשרה מקצועית - אחד מהם פעל להכשרה מקצועית של צעירות (הוקם ב-1817). כן פעלו במקום בית יתומים, מושב זקנים וארגון "ביקור חולים" שדאג לטיפול רפואי (הוקם ב- 1925). בקהילת קאסל הייתה גם ספרייה למדעי היהדות ותצוגה מתמדת של תשמישי קדושה ומלאכת מחשבת.

ב-1823 ניתנה למפרנסים היהודים רשות לעסוק במלאכה ובהכשרה המקצועית הנחוצה לכך. באותה שנה היו בקאסל כ-50 בעלי מקצוע, ביניהם נפחים, נגרים, חרטים, שענים וצורפים. באמצע המאה ה-19 היו בין יהודי קאסל גם תעשיין טבק, מוסיקאים, מהנדסים ומדפיסים, חייט החצר ונהג קטר.

כ-60 יהודים מקאסל נפלו בקרבות מלחמת העולם הראשונה (1918-1914).

ב-1933 ישבו קאסל 2,301 יהודים.

תקופת השואה

אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (1933) נסגרו המוסדות היהודיים בהדרגה, והיהודים החלו לעזוב את העיר. אנשי עסקים יהודים עזבו את קאסל כבר לאחר צעדי החרם הכלכלי הראשונים נגד יהודים. עד 1936 ירד מספר היהודים בקאסל ב-1360, מהם 835 עברו לערים אחרות, 372 היגרו לארצות אחרות ו-153 נפטרו במקום. ב-1937 גרו בקאסל 1721 יהודים, בהם גם יהודים שבאו לעיר מהסביבה.

בשנים 1941 - 1942 נשלחו יהודי קאסל למחנות השמדה במזרח אירופה (ריגה, לובלין וטרזיאנשטאדט).

ספרים, תשמישי קדושה וחפצי אמנות מכפרי הסביבה אוחסנו בשני בתי הכנסת. בית הכנסת שברחוב קניג נהרס כליל בפרעות "ליל הבדולח", ליל 10 בנובמבר 1938, וכרך שלם על תולדות היהודים במקום אבד. בבית הכנסת האורתודוקסי התקיימו התפילות עד 1942. ב-1943 נהרס בית הכנסת בהפצצה מהאוויר.


הקהילה היהודית אחרי המלחמה

אחרי סיום המלחמה (1945) חזרו לקאסל כ-300 יהודים, רובם ניצולי המחנות. באותה שנה נוסדה הקהילה מחדש על ידי מקס שפייאר. רבים עלו לישראל. ב-1965 היו בעיר 88 יהודים. באותה שנה נחנך בית כנסת חדש, שנבנה על אתר בית הכנסת שנהרס ב"ליל הבדולח".

הקהילה היהודית בשנות ה - 2000

הקהילה מונה 1220 נפש והיא השנייה בגודלה באזור לאחר הקהילה בפרנקפורט . חברי הקהילה הם ברובם יוצאי ארצות ברית המועצות לשעבר . בשנת 2000 נחנכו בית הכנסת ומרכז קהילתי חדשים . הקהילה שייכת לאיגוד קהילות הסה . במוזיאון העירוני יש אגף יהודי קטן ובבית העלמין היהודי הישן הוקמו אנדרטאות זיכרון לחיילים יהודים שנפלו במלחמת העולם הראשונה ולנרצחי השואה . 

בשנת 1995 הוקמה קהילה פרוגרסיבית המונה כמה עשרות חברים . הם מקיימים פעילות חברתית - תרבותית - דתית. רשת אורט מפעילה בית ספר מקצועי בעיר , אחד מתוך 8 בכול האזור , כחלק מתכנית שיקום העקורים באזור לאחר מלחמת העולם השנייה . הקהילה מפעילה תוכנית קהילתית בכול תחומי החיים היהודיים .

 

 

גוטה GOTHA

עיר בטורינגיה, גרמניה. עד 1990 בגרמניה המזרחית.

יהודים מבני המקום נזכרים בתעודות מקלן, מאמצע המאה ה-13. שמונה יהודים מגותא הוצאו להורג בשל עלילת-הדם בווייסנזה (1303). טבח נערך בקהילה בשנים 1349 ו-1391, והיא חדלה להתקיים, כפי הנראה, ברדיפות 1460-1459. עד 1848 לא הורשו יהודים להתגורר בדוכסות גותא. כעבור שלושים שנה מנתה הקהילה כ- 250 איש; בית-כנסת נחנך ב- 1903. בתחילת שנות ה-30 פעלו בקהילה המשגשגת (בת 350 נפש) בית-ספר, ספריה ושש אגודות צדקה. אור ליום 10 בנובמבר 1938 ("ליל-הבדולח") הוצת בית-הכנסת ו-28 מאנשי המקום נלקחו לבוכנוואלד. 80 היהודים האחרונים גורשו ב- 1939.

Weimar

A city in Thuringia, Germany.

A few Jews lived in Weimar as early as the Middle Ages. They were affected by the plague pogroms as well as by the expulsion from the Wettin areas. It was not until the 18th century that a small private community could be constituted. In April 1770 Duchess Anna Amalia von Weimar appointed Jacob Elkan to a court Jew in the Principality of Weimar. In the following years two more families moved to Weimar, so that in 1789 three Jewish families lived in the town.

These joined together to form a "private community". In 1805 Jacob Elkan set up a prayer room and a mikveh in his house, this building still exists today and is located at 25 Windischenstrasse. The initials of the community founder's name can still be read on the capstone of the entrance portal. After Elkan's death the building was used exclusively for residential purposes. Presumably from 1805 religious services were held in other private rooms of the Löser or Ulmann families. Jacob Elkan was also the founder of a Jewish cemetery in Weimar, which was used from 1774 to 1898. In the 20th century the site fell into disrepair and was then used as an orchard after the property passed into non-Jewish ownership. In 1983 part of the Jewish cemetery was restored and is now a memorial.

A religious community in the sense of a corporation under public law, could never be founded in Weimar. In 1903 some of the Jewish residents of Weimar joined together in the "Israelite Religious Association" which in 1925 had 25 members. In addition 80 other Jews lived in Weimar who did not join the association. In 1933 there were 91 Jewish inhabitants and in 1939 there were still eleven Jewish families  living here. In the years between 1942 and 1945, the Jewish residents who remained in Weimar were deported to the Nazi concentration and death camps in Eastern Europe. With the last deportations Jewish life in Weimar was irretrievably destroyed.

------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

מרזבורג

Merseburg

עיר במדינת אנהלט-סקסוניה, גרמניה. 

מרזבורג סמוכה לעיר לייפציג ושוכנת כ- 150 ק"מ מדרום לברלין. הקהילה היהודית במרזבורג היתה מן העתיקות בגרמניה, יהודים התיישבו במקום בימי הקיסר אוטו השני במאה ה-10. ב- 1269 מתועדת מכירת נכסים של מינזר פגאו לשם פרעון חובות ליהודי מרזבורג.

במחצית השנייה של המאה ה- 14 היה בין רבני הקהילה ר' מנחם ממרזבורג, בעל "הנימוקים". כעבור מאה שנה לערך עזבו היהודים את מרזבורג בגלל שפל כלכלי ועקב חיכוכים פנימיים. ב-1565 נכללה העיר בתחום סאכסוניה, שהיתה אסורה ליהודים ממילא.

ההגבלות על מגורי-יהודים בוטלו רק ב-1847, תחת שלטון פרוסיה. בעיר ישבו אז 34 יהודים, וכמספר הזה ב-1905, וקצת יותר מזה ב-1925.

אין בידינו נתונים על גורל יהודי המקום בתקופת השואה.

Jena

A city in Thuringia, Germany.

Around 1400 there was a small Jewish community in Jena. In 1431 a synagogue that was located on Jüdengasse and Leutragasse is mentioned. From the middle of the 16th century to 1850 Jews were forbidden to settle in Jena. It was not until the second half of the 19th century that a small Jewish community formed again, but it never received the status of a religious community. The newly founded "Israelite Religious Community" endeavored to provide regular religious instruction for school-age children and worship service. Both took place in the private rooms of community members. The buildings in Scheidlerstrasse 3 and in the former Schützenstrasse 52 are now privately owned and used as residential buildings. The number of members of the Jena community developed as follows: In 1880 there were 30 Jewish residents in Jena, in 1890 there were 64, in 1895 already 85, in 1900 the number fell to 61 and in 1905 there were 145 Jews in Jena. The deceased of the community were buried in the Jewish cemetery of the Erfurt community. Although the Jena congregation was given the opportunity to set up a burial place in a separate section of the Catholic cemetery, the predominantly conservative congregation refused.

In 1925 there were 277 Jewish residents in Jena. In 1933 it was less than half with 111. By the end of 1938 all Jewish businesses were "Aryanized" or closed, the Jews living in Jena at that time were crammed into so-called "Jewish houses". From 1942 the deportations to the to the Nazi concentration camps began. After the end of the war eleven survivors of Jena Jews returned from Theresienstadt, and they again founded a small community which only existed for a very short time.

It was only after 1990 when the USSR collapsed, that Jewish emigrants came to Jena and formed a new community.

----------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz. 

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי נאומבורג

Naumburg

A town in the district of Kassel in Hesse, Germany.

First Jewish presence: Middle Ages; peak Jewish population: 81 in 1855; Jewish population in 1933: approximately 35

Jews were massacred in Naumburg in 1494, two years after which their synagogue was destroyed. Further Jewish settlement was forbidden in 1499, but records of a court case from 1503 mention a Jew. By 1692, six Jewish families had moved to Naumburg. Between 1793 and 1795, the community built a new synagogue on Gerichtstrasse (present-day 9 Graf-Volkwin- Strasse); in 1844, the building was enlarged to accommodate a school (it housed an apartment for the teacher) and a mikveh, both of which were moved to the synagogue from other locations. Naumburg’s synagogue had a seating capacity of 67 (40 men, 27 women), additional seating for guests and an impressive array of brass lighting fixtures. In 1826, the Jews of Naumburg consecrated a new cemetery (it was also used by Jews from Elben, Altenstaedt and Martinhagen). Then part of the district of Wolfhagen, the community belonged to the provincial rabbinate in Kassel. In 1931/32, three children received religious instruction. A chevra kadisha was active in the community, with which (by 1933) the Jews of Altendorf, Altenstaedt, Elben, Heimarshausen and Riede had been affiliated.

On October 3, 1938, the local police ordered Jews to leave town within four weeks. On November 11, 1938 (after Pogrom Night), SA men destroyed the synagogue’s interior, heavily damaged the mikveh and school, plundered and burned down the empty Rosenstein and Blumenkorn apartments and partially destroyed the Rosenstein family residence. Naumburg’s fire department extinguished fires that were lit in the Rosenstein and Blumenkorn homes. According to eyewitnesses, Jews were detained near the stone quarry, guarded by SA men, while this was going on. The last community leader immigrated to Chile; his predecessor made it to Argentina. In all, five families emigrated—three went to South America and two to Israel. By November 1939, all Jews had left Naumburg, many of whom were deported from Kassel to Riga on December 9, 1941. At least 28 local Jews perished in the Shoah. A memorial plaque was unveiled at the former synagogue site on November 14, 2004.

----------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

ינה
מרזבורג
ויימאר
גוטה
קאסל

Jena

A city in Thuringia, Germany.

Around 1400 there was a small Jewish community in Jena. In 1431 a synagogue that was located on Jüdengasse and Leutragasse is mentioned. From the middle of the 16th century to 1850 Jews were forbidden to settle in Jena. It was not until the second half of the 19th century that a small Jewish community formed again, but it never received the status of a religious community. The newly founded "Israelite Religious Community" endeavored to provide regular religious instruction for school-age children and worship service. Both took place in the private rooms of community members. The buildings in Scheidlerstrasse 3 and in the former Schützenstrasse 52 are now privately owned and used as residential buildings. The number of members of the Jena community developed as follows: In 1880 there were 30 Jewish residents in Jena, in 1890 there were 64, in 1895 already 85, in 1900 the number fell to 61 and in 1905 there were 145 Jews in Jena. The deceased of the community were buried in the Jewish cemetery of the Erfurt community. Although the Jena congregation was given the opportunity to set up a burial place in a separate section of the Catholic cemetery, the predominantly conservative congregation refused.

In 1925 there were 277 Jewish residents in Jena. In 1933 it was less than half with 111. By the end of 1938 all Jewish businesses were "Aryanized" or closed, the Jews living in Jena at that time were crammed into so-called "Jewish houses". From 1942 the deportations to the to the Nazi concentration camps began. After the end of the war eleven survivors of Jena Jews returned from Theresienstadt, and they again founded a small community which only existed for a very short time.

It was only after 1990 when the USSR collapsed, that Jewish emigrants came to Jena and formed a new community.

----------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz. 

מרזבורג

Merseburg

עיר במדינת אנהלט-סקסוניה, גרמניה. 

מרזבורג סמוכה לעיר לייפציג ושוכנת כ- 150 ק"מ מדרום לברלין. הקהילה היהודית במרזבורג היתה מן העתיקות בגרמניה, יהודים התיישבו במקום בימי הקיסר אוטו השני במאה ה-10. ב- 1269 מתועדת מכירת נכסים של מינזר פגאו לשם פרעון חובות ליהודי מרזבורג.

במחצית השנייה של המאה ה- 14 היה בין רבני הקהילה ר' מנחם ממרזבורג, בעל "הנימוקים". כעבור מאה שנה לערך עזבו היהודים את מרזבורג בגלל שפל כלכלי ועקב חיכוכים פנימיים. ב-1565 נכללה העיר בתחום סאכסוניה, שהיתה אסורה ליהודים ממילא.

ההגבלות על מגורי-יהודים בוטלו רק ב-1847, תחת שלטון פרוסיה. בעיר ישבו אז 34 יהודים, וכמספר הזה ב-1905, וקצת יותר מזה ב-1925.

אין בידינו נתונים על גורל יהודי המקום בתקופת השואה.

Weimar

A city in Thuringia, Germany.

A few Jews lived in Weimar as early as the Middle Ages. They were affected by the plague pogroms as well as by the expulsion from the Wettin areas. It was not until the 18th century that a small private community could be constituted. In April 1770 Duchess Anna Amalia von Weimar appointed Jacob Elkan to a court Jew in the Principality of Weimar. In the following years two more families moved to Weimar, so that in 1789 three Jewish families lived in the town.

These joined together to form a "private community". In 1805 Jacob Elkan set up a prayer room and a mikveh in his house, this building still exists today and is located at 25 Windischenstrasse. The initials of the community founder's name can still be read on the capstone of the entrance portal. After Elkan's death the building was used exclusively for residential purposes. Presumably from 1805 religious services were held in other private rooms of the Löser or Ulmann families. Jacob Elkan was also the founder of a Jewish cemetery in Weimar, which was used from 1774 to 1898. In the 20th century the site fell into disrepair and was then used as an orchard after the property passed into non-Jewish ownership. In 1983 part of the Jewish cemetery was restored and is now a memorial.

A religious community in the sense of a corporation under public law, could never be founded in Weimar. In 1903 some of the Jewish residents of Weimar joined together in the "Israelite Religious Association" which in 1925 had 25 members. In addition 80 other Jews lived in Weimar who did not join the association. In 1933 there were 91 Jewish inhabitants and in 1939 there were still eleven Jewish families  living here. In the years between 1942 and 1945, the Jewish residents who remained in Weimar were deported to the Nazi concentration and death camps in Eastern Europe. With the last deportations Jewish life in Weimar was irretrievably destroyed.

------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

גוטה GOTHA

עיר בטורינגיה, גרמניה. עד 1990 בגרמניה המזרחית.

יהודים מבני המקום נזכרים בתעודות מקלן, מאמצע המאה ה-13. שמונה יהודים מגותא הוצאו להורג בשל עלילת-הדם בווייסנזה (1303). טבח נערך בקהילה בשנים 1349 ו-1391, והיא חדלה להתקיים, כפי הנראה, ברדיפות 1460-1459. עד 1848 לא הורשו יהודים להתגורר בדוכסות גותא. כעבור שלושים שנה מנתה הקהילה כ- 250 איש; בית-כנסת נחנך ב- 1903. בתחילת שנות ה-30 פעלו בקהילה המשגשגת (בת 350 נפש) בית-ספר, ספריה ושש אגודות צדקה. אור ליום 10 בנובמבר 1938 ("ליל-הבדולח") הוצת בית-הכנסת ו-28 מאנשי המקום נלקחו לבוכנוואלד. 80 היהודים האחרונים גורשו ב- 1939.

קאסל KASSEL

עיר מחוז,עד אמצע המאה -19 בירת מדינת הסן (HESSEN), צפון מערב גרמניה.

הקהילה היהודית


יהודים ישבו בקאסל עוד באמצע המאה ה-13, וגרו ברחוב היהודים (JUDENGASSE). בפרעות המגיפה השחורה (1349-1348) חרבה הקהילה. אחד מפליטיה, יוסף מקאסל, היה אחד משמונת מייסדי קהילת פראנקפורט ב-1360. היישוב היהודי בקאסל התחדש ב-1368, וב-1398 כבר היה לקהילה בית כנסת.

אחרי הרפורמציה, בשנת 1524 לערך, הוגבל היתר הישיבה במקום למשפחות יהודיות אחדות, וכן הוגבלה פרנסתם לעיסוקים ספורים, כגון רפואה וטוויית משי. הם נצטוו להקשיב לדרשות נוצריות. עד 1600 עזבו כל היהודים, מלבד שתי משפחות, את העיר כדי לא לשמוע את ההטפות להתנצרות. במאות ה-16 וה-17 לא הייתה קהילה יהודית מאורגנת בקאסל.

בתקופת מלחמת שלושים השנה (1648-1618) התגוררה בעיר משפחה אחת בלבד, משפחתו של בנקאי החצר, בנדיקט גולדשמידט ובניו, יורשי משרתו. בין השנים 1715-1650 שימש ביתם כבית תפילה, והתפילות נוהלו בידי הרב של קהילת בטנהאוזן (BETTENHAUSEN) הסמוכה.

בקאסל לא היה רובע יהודי מוגדר, והיהודים ישבו כולם ברחוב היהודים ובסמטאות הסמוכות במזרח הרובע העתיק של העיר מאחורי "באר היהודים" (JUDENBRUNNEN). אחרי 1766 הותר להם להתיישב גם ברחובות אחרים, באיזורים חדשים של העיר, אבל נשללה מהם האפשרות לרכוש בתים. רק יהודים בעלי זכויות יתר, כגון יהודי החצר, היו בעלי בתים.

בית העלמין היהודי הראשון בקאסל קודש בשנת 1361 והיה בקרבת רחוב היהודים. ב-1621 נרכשה חלקת בית העלמין בביטנהאוזן, שנעשתה לימים לחלק מהעיר קאסל, וב-1933 קודש בית עלמין נוסף.

ב-1714, כשנאסר קיומם של בתי תפילה פרטיים, נחנך בית כנסת חדש, בן 109 מקומות, וב-1755 הורחב ושופץ. בית הכנסת הגדול נחנך ב-1839 וב-1872 הוכנס בו עוגב. אחרי שיפוצו ב-1907 היו בו כ-800 מקומות. האורתודוקסים, שהתנגדו להכנסת העוגב ולשינויים בנוסח התפילה, הקימו לעצמם בית כנסת ב-1898. כן היה שם בית כנסת של היהודים ממזרח אירופה.

ב-1772 הועתק לקאסל מושב הרבנות המחוזית, ושנה לאחר מכן נוסדה בעיר חברה קדישא. בשנים 1813-1807 הייתה קאסל בירת ממלכת וסטפאליה, ועם פרסום חוק האמנציפציה משנת 1808 שהעניק ליהודי קאסל שוויון זכויות, נהרו אליה יהודים ממקומות אחרים. באותה שנה נתכנס בקאסל כינוס נכבדים בראשות ישראל יעקובסון, הכינוס הנהיג תיקונים בסדר התפילה ובחינוך היהודי, וביניהם תפילה בשפה הגרמנית.

ב-1809 הוקם בקאסל בית ספר יסודי יהודי וסמינר למורים. לפני כן למדו ילדי העדה האורתודוקסית אצל מורים יוצאי פולין והילדים היהודים האחרים למדו בבתי הספר הכלליים. בית הספר היהודי פעל עד עליית היטלר לשלטון (1933), ושימש דגם שלפיו הוקמו בתי הספר היהודיים ברחבי הסן.

מוסדות נוספים שהוקמו על ידי הקהילה היהודית היו: מוסדות סעד לתמיכה בנזקקים כגון חברת גמילות חסדים שהוקמה ב-1874, בית תמחוי, שסיפק בשבתות וחגים ארוחות לנוסעים יהודים, וכן - קופת תמיכה לנוסעים יהודים, ארגון נשים שפעל למען חולים ונזקקים וארגון להספקת חומרי הסקה לנזקקים.

מוסדות להכשרה מקצועית - אחד מהם פעל להכשרה מקצועית של צעירות (הוקם ב-1817). כן פעלו במקום בית יתומים, מושב זקנים וארגון "ביקור חולים" שדאג לטיפול רפואי (הוקם ב- 1925). בקהילת קאסל הייתה גם ספרייה למדעי היהדות ותצוגה מתמדת של תשמישי קדושה ומלאכת מחשבת.

ב-1823 ניתנה למפרנסים היהודים רשות לעסוק במלאכה ובהכשרה המקצועית הנחוצה לכך. באותה שנה היו בקאסל כ-50 בעלי מקצוע, ביניהם נפחים, נגרים, חרטים, שענים וצורפים. באמצע המאה ה-19 היו בין יהודי קאסל גם תעשיין טבק, מוסיקאים, מהנדסים ומדפיסים, חייט החצר ונהג קטר.

כ-60 יהודים מקאסל נפלו בקרבות מלחמת העולם הראשונה (1918-1914).

ב-1933 ישבו קאסל 2,301 יהודים.

תקופת השואה

אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (1933) נסגרו המוסדות היהודיים בהדרגה, והיהודים החלו לעזוב את העיר. אנשי עסקים יהודים עזבו את קאסל כבר לאחר צעדי החרם הכלכלי הראשונים נגד יהודים. עד 1936 ירד מספר היהודים בקאסל ב-1360, מהם 835 עברו לערים אחרות, 372 היגרו לארצות אחרות ו-153 נפטרו במקום. ב-1937 גרו בקאסל 1721 יהודים, בהם גם יהודים שבאו לעיר מהסביבה.

בשנים 1941 - 1942 נשלחו יהודי קאסל למחנות השמדה במזרח אירופה (ריגה, לובלין וטרזיאנשטאדט).

ספרים, תשמישי קדושה וחפצי אמנות מכפרי הסביבה אוחסנו בשני בתי הכנסת. בית הכנסת שברחוב קניג נהרס כליל בפרעות "ליל הבדולח", ליל 10 בנובמבר 1938, וכרך שלם על תולדות היהודים במקום אבד. בבית הכנסת האורתודוקסי התקיימו התפילות עד 1942. ב-1943 נהרס בית הכנסת בהפצצה מהאוויר.


הקהילה היהודית אחרי המלחמה

אחרי סיום המלחמה (1945) חזרו לקאסל כ-300 יהודים, רובם ניצולי המחנות. באותה שנה נוסדה הקהילה מחדש על ידי מקס שפייאר. רבים עלו לישראל. ב-1965 היו בעיר 88 יהודים. באותה שנה נחנך בית כנסת חדש, שנבנה על אתר בית הכנסת שנהרס ב"ליל הבדולח".

הקהילה היהודית בשנות ה - 2000

הקהילה מונה 1220 נפש והיא השנייה בגודלה באזור לאחר הקהילה בפרנקפורט . חברי הקהילה הם ברובם יוצאי ארצות ברית המועצות לשעבר . בשנת 2000 נחנכו בית הכנסת ומרכז קהילתי חדשים . הקהילה שייכת לאיגוד קהילות הסה . במוזיאון העירוני יש אגף יהודי קטן ובבית העלמין היהודי הישן הוקמו אנדרטאות זיכרון לחיילים יהודים שנפלו במלחמת העולם הראשונה ולנרצחי השואה . 

בשנת 1995 הוקמה קהילה פרוגרסיבית המונה כמה עשרות חברים . הם מקיימים פעילות חברתית - תרבותית - דתית. רשת אורט מפעילה בית ספר מקצועי בעיר , אחד מתוך 8 בכול האזור , כחלק מתכנית שיקום העקורים באזור לאחר מלחמת העולם השנייה . הקהילה מפעילה תוכנית קהילתית בכול תחומי החיים היהודיים .

 

 

ויימאר

Weimar

A city in Thuringia, Germany.

A few Jews lived in Weimar as early as the Middle Ages. They were affected by the plague pogroms as well as by the expulsion from the Wettin areas. It was not until the 18th century that a small private community could be constituted. In April 1770 Duchess Anna Amalia von Weimar appointed Jacob Elkan to a court Jew in the Principality of Weimar. In the following years two more families moved to Weimar, so that in 1789 three Jewish families lived in the town.

These joined together to form a "private community". In 1805 Jacob Elkan set up a prayer room and a mikveh in his house, this building still exists today and is located at 25 Windischenstrasse. The initials of the community founder's name can still be read on the capstone of the entrance portal. After Elkan's death the building was used exclusively for residential purposes. Presumably from 1805 religious services were held in other private rooms of the Löser or Ulmann families. Jacob Elkan was also the founder of a Jewish cemetery in Weimar, which was used from 1774 to 1898. In the 20th century the site fell into disrepair and was then used as an orchard after the property passed into non-Jewish ownership. In 1983 part of the Jewish cemetery was restored and is now a memorial.

A religious community in the sense of a corporation under public law, could never be founded in Weimar. In 1903 some of the Jewish residents of Weimar joined together in the "Israelite Religious Association" which in 1925 had 25 members. In addition 80 other Jews lived in Weimar who did not join the association. In 1933 there were 91 Jewish inhabitants and in 1939 there were still eleven Jewish families  living here. In the years between 1942 and 1945, the Jewish residents who remained in Weimar were deported to the Nazi concentration and death camps in Eastern Europe. With the last deportations Jewish life in Weimar was irretrievably destroyed.

------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

נאומבורג
NAUMBOURG

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

בשפות הלועזיות השם נאומבורג מופיע במספר צורות איות שונות.

קיימות מספר עיירות וערים בשם נאומבורג, ביניהן נאומבורג ליד העיר קאסל בהסן, גרמניה; ונאומבורג ע"נ הזאלה, ליד האלה, בסכסוניה, גרמניה. שמה הגרמני של העיירה נובוגרודז'יק, הידועה גם בשם נובימבורק, במחוז ורוצלב, פולין, הוא נאומבורג אם קואיס.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי נאומבורג כוללים את הסוחר והנדבן האמריקאי אהרון נאומבורג (1928-1859) ואת המחנת האמריקאית מרגרת נאומבורג, בת המאה ה-20.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי נאומבורג כוללים את החזן והמלחין הגרמני סמואל נאומבורג (1880-1815).