חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי פפנבורג אן דר אמס

Papenburg an der Ems

A city in the district of Emsland in Lower Saxony, Germany, situated at the river Ems.

First Jewish presence: 1771; peak Jewish population: 127 in 1890; Jewish population in 1933: 71

In 1863, after the synagogue in nearby Aschendorf ceased to function, the Jews of Papenburg an der Ems petitioned for their own synagogue. On May 12, 1887, one was inaugurated at 51 Hauptkanal; behind the new house of worship, in an older building, the community built a school and an apartment for a teacher. Papenburg’s mikveh, which was located in the Hes family home at 42 Hauptkanal, was renovated in 1921. We also know that the provincial rabbinate was in nearby Emden, and that from 1805 until 1937, burials were conducted in a cemetery two kilometers north of Aschendorf. In 1922, when only nine children attended the Jewish school, the authorities in Osnabrueck closed it down; the school was not reopened until 1937. On Pogrom Night (Nov. 9, 1938), SA men set the synagogue and school building on fire. Jewish-owned property was vandalized and looted, and the Hes family’s home and business were set on fire. Jewish men were arrested and sent, via Osnabrueck, to the Oranienburg concentration camp. On December 5, 1941, most of the remaining Jews (five families) were deported to Riga. The last were taken to Theresienstadt Nazi concentration camp on January 29, 1942. Alice Hes and the Polak sisters returned to Papenburg after the Shoah. Twenty-two of the 71 Jews who lived in Papenburg in 1933 perished in the Shoah. According to Yad Vashem, the death toll for Papenburg was approximately 60.

--------------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
17527566
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

עיר המבצר טוזין (בגרמנית - טרזיינשטאדט) שבצפון-מערב צ'כיה הוקמה בימי הקיסר יוזף השני ונקראה על שם אמו מריה-תרזה. ב-1941 תכננו הנאצים לרכז בטרזין את רוב יהודי הפרוטקטוראט של בוהמיה ומורביה וכן יהודים קשישים, ידועי שם ובעלי זכויות מיוחדות, ומשם להעבירם בהדרגה למחנות ההשמדה. ואכן, הם הפכו את העיר לגטו, ובין 4 לנובמבר 1941 ל-20 באפריל 1945 גירשו אליו כ-140,000 יהודים. בספטמבר 1942 הגיעה אוכלוסיית הגטו לשיא (53,000 נפש). מתוך היהודים שעברו בגטו מתו בו כ-33,000 ו-80,000 גורשו למחנות ההשמדה. בסתיו 1944 נותרו בטרזין 11,000 נפש בלבד.

רוב היהודים בטרזין היו מתבוללים, רבים מהם אמנים, סופרים ומלומדים, ובעזרתם התארגנו חיי תרבות אינטנסיביים: תזמורות, להקת אופרה, תיאטרון ובימות בידור וסאטירה. בהקמת הגטו ובהפעלתו ביקשו הגרמנים להסוות את השמדת יהודי אירופה מפני דעת הקהל בעולם, וזאת על ידי הצגת טרזין כיישוב יהודי לדוגמא.

אוסנאבריק (Osnabrück)

עיר במערב סכסוניה התחתית, גרמניה.


בתחילת המאה ה-14, יהודי בשם אנסלם מאוסנאבריק רכש את הזכויות המיוחסות למגרש בעיר. ב-1327, הבישוף העניק לו זכויות מיוחדות. ב-1350, בתקופת המגיפה השחורה, היהודים גורשו מהעיר. ב-1431 הבישוף הבטיח לתושבים הנוצרים שיהודים לא יורשו להתיישב בעיר. במשך תקופה ארוכה לא הייתה קהילה יהודית באוסנאבריק. יהודים שנקלעו למקום יכלו ללון בו רק לילה אחד תמורת תשלום ואישור מיוחד מהשלטונות.

ב-1800, עם כיבוש העיר בידי הצרפתים, זכו היהודים בשוויון זכויות, למרות התנגדותם של מנהיגי העיר. באותה עת ישבו במקום שמונה משפחות יהודיות. אחרי נסיגת הצרפתים מהעיר ממשלת הנובר ביטלה את הזכויות שהוענקו ליהודים.

ב-1823 ישבו במקום חמש משפחות יהודיות בעלות זכויות.  הן היו נתונות לחסותה של הרבנות האזורית של אמדן. ב-1847 בוטל החוק המעניק חסות מיוחדת ליהודים, והם היו רשאים לרכוש קרקעות ובתים, אך חויבו בתשלום מסים כבדים.

ב-1906 נבנה בית כנסת. הקהילה גדלה וב-1928 נמנו בה 117 יהודים. ב-1933 היו באוסנאבריק 435 יהודים.

הצייר היהודי פליקס נוסבאום נולד באוסנאבריק בשנת 1904 וניספה בשואה באושוויץ בשנת 1944.

תקופת השואה

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ב-1933, החלו היהודים לעזוב בהדרגה את אוסנאבריק. ב-1938 גרו באוסנאבריק 330 יהודים.

בינואר 1944 רק 85 יהודים נותרו בעיר. קצתם גורשו לגטו בריגה, אחרים לאושוויץ והיתר לטרזיינשטט. בנובמבר 1944 כאשר הצבא הסובייטי התקדם לעבר גרמניה, יהודי אוסנאבריק היו בין אסירי אושוויץ שהועברו למחנה הריכוז שטוטהוף, בפרוסיה המזרחית, ליד הים הבלטי. מחנה שטוטהוף פונה סופית בינואר 1945. מתוך 29,000 היהודים שהיו שם שרדו רק 3,000.

 

אחרי המלחמה חזרו לאוסנבריק חמישה יהודים.

בשנת 1969 ישבו באוסנאבריק 69 יהודים ולהם בית כנסת ומרכז קהילתי.

לר

Leer

עיירה במחוז לר, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1611; שיא האוכלוסייה היהודית: 306 ב-1885; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: לא ידועה.

בשנת 1925 התגוררו בלר 289 יהודים והפכו את הקהילה לשלישית בגודלה במזרח פריסלנד (Friesland). בלר היה בית קברות יהודי באמצע המאה ה-17. הקבורה האחרונה שנערכה שם לפני השואה התקיימה ב-11 ביוני 1939.

בית ספר יהודי הוקם ברחוב הדובדבן (Kirchstrasse) בין השנים 1850-1840; מאוחר יותר, במהלך העשור הראשון של המאה ה-20, הקהילה פתחה בית ספר חדש – בבניין הייתה דירה עבור המורה – בדייכשטראסה (כיום, Ubbo-Emmius-Strasse 14). בית הכנסת ברחוב הייספלדר (Heisfelder) נחנך בשנת 1885.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הציתו אנשי ס"א את בית הכנסת. יהודים מליר ומהסביבה רוכזו במתחם הירידים; מאוחר יותר שוחררו הנשים והילדים, אך הגברים נשלחו (דרך אולדנבורג) לזקסנהאוזן, שם הם נכלאו עד סוף דצמבר 1938 (אולי ינואר 1939). בסוף ינואר 1940 הצטוו יהודי המקום לעזוב את מזרח פריסלנד עד ה-1 באפריל 1940. עד אז הוחרמו נכסים יהודיים, ויהודים הוכרחו לעבור לגטו שנמצא בפינת הרחובות גרונינגר וקמפּ (Groninger and Kamp). בית הספר היהודי נסגר ב-23 בפברואר 1940, והגטו חוסל ב-23 באוקטובר 1941. במרץ 1943 קנתה העירייה את בית העלמין היהודי, ולאחר מכן, במאי אותה שנה, עובדי כפייה הולנדים נאלצו לעקור את המצבות מהחלק העתיק ביותר בבית העלמין היהודי.

כ-20 עד 30 מיהודי לר שרדו את המלחמה. מרים הרמן, אחת הניצולות, גורשה למחנה הריכוז הנאצי טרזיינשטאט ב-10 בפברואר 1945. כמעט 90% מיהודי הקהילה נספו בשואה.

לאחר המלחמה נמצא לוח אבן הנושא את עשרת הדיברות – שפעם היה תלוי מעל דלת בית הכנסת – בגן ירק סמוך. בשנת 1984 הועבר הלוח לבית הכנסת איחוד-שיבת-ציון ברחוב בן יהודה בתל-אביב.

בשנים 1946 עד 1985 נקברו שישה יהודים בחלק העתיק ביותר של בית העלמין היהודי, שהוחזר לקהילה היהודית בשנת 1953. לוחות זיכרון הוקמו באתר בית הכנסת לשעבר (ב- 12 בספטמבר, 1961) ובבית העלמין.

------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.