חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי מונדן

מונדן

Muenden

עיר במחוז גטינגן (Göttingen) בסקסוניה התחתית, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1520; שיא האוכלוסייה היהודית: 155 ב-1875; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 84.

במונדן קודש בית קברות יהודי בשנת 1673, הוכחה לכך שקהילה זו התפתחה מוקדם יותר מרוב הקהילות האחרות באזור. בתחילה התפרנסו יהודי מונדן כסוחרי מוצרים יבשים, סוחרי בגדי יד שנייה ומוכרי כרטיסי לוטו. אולם במהלך המאה ה-19 (ההגבלות המקצועיות על יהודים הוסרו בשנת 1814), החלו יהודים מקומיים לעבור לענפי ייצור ותעשייה אחרים. הקהילה חנכה בית כנסת חדש בשנת 1834; ובשנת 1878, לאחר שבית הכנסת נפגע, במהלך שריפה, הוא שופץ וקודש מחדש. את בית הספר היסודי היהודי של מונדן, שנוסד בשנת 1831, ניהלו מספר מורים: הראשון, סיימון מאואר (Simon Mauer), כיהן במשך 35 שנה; בשנת 1925 חגג המורה תיאודור ורטהיימר 30 שנות שירות.

החרם האנטי-יהודי משנת 1933 עורר גל של בהלה בקרב יהודי מונדן, המאובטחים לכאורה; החרם גרם לרבים להגר מגרמניה או לעבור לגור בגרמניה. בשנת 1935, כאשר כל העסקים הגדולים בבעלות יהודית עברו לבעלות "ארית", ברחו יהודים נוספים ממונדן. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הושחת בית הכנסת – חפצי קודש נשרפו ברחוב – חלונות בדירות יהודיות נופצו ובעלי הבתים נעצרו. ארבעים ושניים יהודים, אחרוני יהודי מונדן, גורשו בשנת 1942.

שנים לאחר מכן, במלאת 50 שנה ל"ליל הבדולח", הוצג לוח זיכרון בבית העירייה.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
17526624
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

אדלבסן

Adelebsen

כפר במחוז גוטינגן, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1675; שיא האוכלוסייה היהודית: 192 ב-1861; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 32.

אף על פי שסוחרים יהודים בודדים התיישבו באזור ברשות הדוכסות לפני המאה התשע עשרה, רק בתחילת 1800 התגוררו באדלבסן מספיק יהודים כדי להצדיק הקמת אולם תפילה (ממוקם בבית פרטי). בשנת 1836 הקימה הקהילה בית כנסת עם 100 מושבים (50 לגברים, 50 לנשים), חדרי לימוד ומגורים למורה, שתפקד גם כחזן וכשוחט. יהודי אדלבסן, בתחילה סוחרי בקר וסוחרי מוצרים יבשים, בסופו של דבר פנו לענפים אחרים ולעסקים אחרים; בעיירה היה בית אריגה בבעלות יהודית, מרפאה וטרינרית, ולתקופה קצרה – רופא יהודי. הקהילה גם תמכה בכמה ארגונים יהודיים, למשל אגודת צדקה (נוסדה בשנת 1850), חברה קדישא (נוסדה בשנת 1889) ומקהלת גברים.

בית הקברות הושחת בשנת 1929. מאוחר יותר, כתגובה לחרם האנטי-יהודי בשנת 1933, עזבו יהודים רבים את אדלבסן. באביב 1938 הוגש נגד שני קציני ס"א כתבי אישום והם נקנסו. פסק הדין העניק ליהודים הנותרים תחושת ביטחון כוזבת, כי בית הכנסת נהרס ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) על ידי פקידי ס"ס מגטינגן; בעלי בית יהודים נעצרו והתעללו בהם באותו הלילה. מעט היהודים שנותרו באדלבסן גורשו בשנת 1942.

מבחר של חפצי פולחן השייכים לבני קהילת אדלבסן מוצג בבית הקהילה היהודית של גטינגן.

-----------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

גטינגן GOETTINGEN


עיר במדינת סכסוניה התחתית (NIEDERSACHSEN) במערב-גרמניה.


העיר שוכנת בעמק הרחב של נהר ליינה (LEINE), והיא צומת מסילות ברזל ומרכז של תעשיות קלות, ביניהן תעשיות עתירות ידע, ייצור מכונות, מכשירי חשמל, כימיקלים, מכשירים אופטיים מדוייקים ומכשירים של מכאניקה עדינה לצרכים שימושיים ומדעיים. האוניברסיטה של גטינגן נוסדה ב-1737, ואחת הפקולטות החשובות שבה היא הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע.

הקהילה היהודית


יהודים בגטינגן נזכרים לראשונה בתעודה מן המאה ה-13. הקהילה מנתה תריסר משפחות ושילמה %4.5 מכלל המסים העירוניים. הקהילה נחרבה בפרעות המגיפה השחורה ב-1350, שוקמה כעבור עשרים שנה וב-1591 גורשו היהודים. מעטים השתקעו בעיר במאה ה-17, וב- 1718 ניתנה ליהודים רשות לרכוש בה נכסי דלא ניידי. ברובע האוניברסיטאי הותרה הישיבה לשלש משפחות יהודיות בלבד. ב-1910 מנתה הקהילה 661 נפש - %1.75 מאוכלוסיית העיר.

ב-1859 נתמנה באוניברסיטת גטינגן הפרופסור היהודי הראשון באוניברסיטה גרמנית, המתמטיקאי מוריץ אברהם שטרן. האוניברסיטה השתבחה בחוקרי המקרא דוגמת י"ג אייכהורן, ג"ה אוואלד, פאול דה לאגארד ויוליוס וולהאוזן.

ב-1932 היו בקהילת גטינגן 411 יהודים.


תקופת השואה

ב-1933, כאשר ג'יימס פראנק, חתן פרס נובל בפיסיקה, פרש ממשרתו, נמצאו פרופסורים גרמניים שתבעו להעמידו לדין באשמת "חבלה". שישה פרופסורים אחרים, וביניהם אוטו נויגבאואר, ריכארד קוראנט, ניקולאוס פבזנר ואויגן קאספארי, פרשו מאונס.

ערב מלחמת-העולם השנייה לא נותרו בגטינגן אלא כ-170 יהודים. ב-1942 נלקחו אחרוני היהודים למחנה טרזיינשטאדט. יהודים ממוצא מזרח-אירופי שולחו לגטו וארשה. ב-20 באוקטובר אותה השנה נותרו רק תשעה יהודים בעיר.

הקהילה היהודית אחרי המלחמה

אחרי השואה חודשו חיי הקהילה היהודית באופן מוגבל. באמצע שנות השישים התגוררו בגטינגן כ- 25 יהודים.

הקהילה היהודית בשנות ה - 2000

מספר היהודים גדל בעיר בעקבות הגירת יהודים מברית המועצות לשעבר . הקהילה בעיר הוא קונסרבטיבית ובשנת 2008 חנכה בית כנסת חדש . כיום בקהילה כ - 200 חברים . רב הקהילה הוא הרב סולומון . לקהילה יש מרכז קהילתי שכולל מטבח, משרד,חדר ישיבות,ספריה,מרכז נוער,חדר מוסיקה בו הקהילה מפעילה להקה מוסיקלית. בשנת 2002 הוקם בית מדרש קהילתי שבו ניתנות הרצאות ,שיעורים ומתקיימת בו פעילות חברתית מגוונת . במקום ישנה מסעדב כשרה שנקראת ביסטרו לוינשטיין .

בעיר הוקמו אנדרטאות רבות לזכר הנרצחים בשואה . לקהילה 2 בתי עלמין , ישן שכיום סגור וניתן לבקר בו וחדש הפעיל גם כיום.

לקהילה קשרים טובים עם שאר הדתות בעיר וגם ישנו קשר עם האוניברסיטה המקומית.

 

קאסל KASSEL

עיר מחוז,עד אמצע המאה -19 בירת מדינת הסן (HESSEN), צפון מערב גרמניה.

הקהילה היהודית


יהודים ישבו בקאסל עוד באמצע המאה ה-13, וגרו ברחוב היהודים (JUDENGASSE). בפרעות המגיפה השחורה (1349-1348) חרבה הקהילה. אחד מפליטיה, יוסף מקאסל, היה אחד משמונת מייסדי קהילת פראנקפורט ב-1360. היישוב היהודי בקאסל התחדש ב-1368, וב-1398 כבר היה לקהילה בית כנסת.

אחרי הרפורמציה, בשנת 1524 לערך, הוגבל היתר הישיבה במקום למשפחות יהודיות אחדות, וכן הוגבלה פרנסתם לעיסוקים ספורים, כגון רפואה וטוויית משי. הם נצטוו להקשיב לדרשות נוצריות. עד 1600 עזבו כל היהודים, מלבד שתי משפחות, את העיר כדי לא לשמוע את ההטפות להתנצרות. במאות ה-16 וה-17 לא הייתה קהילה יהודית מאורגנת בקאסל.

בתקופת מלחמת שלושים השנה (1648-1618) התגוררה בעיר משפחה אחת בלבד, משפחתו של בנקאי החצר, בנדיקט גולדשמידט ובניו, יורשי משרתו. בין השנים 1715-1650 שימש ביתם כבית תפילה, והתפילות נוהלו בידי הרב של קהילת בטנהאוזן (BETTENHAUSEN) הסמוכה.

בקאסל לא היה רובע יהודי מוגדר, והיהודים ישבו כולם ברחוב היהודים ובסמטאות הסמוכות במזרח הרובע העתיק של העיר מאחורי "באר היהודים" (JUDENBRUNNEN). אחרי 1766 הותר להם להתיישב גם ברחובות אחרים, באיזורים חדשים של העיר, אבל נשללה מהם האפשרות לרכוש בתים. רק יהודים בעלי זכויות יתר, כגון יהודי החצר, היו בעלי בתים.

בית העלמין היהודי הראשון בקאסל קודש בשנת 1361 והיה בקרבת רחוב היהודים. ב-1621 נרכשה חלקת בית העלמין בביטנהאוזן, שנעשתה לימים לחלק מהעיר קאסל, וב-1933 קודש בית עלמין נוסף.

ב-1714, כשנאסר קיומם של בתי תפילה פרטיים, נחנך בית כנסת חדש, בן 109 מקומות, וב-1755 הורחב ושופץ. בית הכנסת הגדול נחנך ב-1839 וב-1872 הוכנס בו עוגב. אחרי שיפוצו ב-1907 היו בו כ-800 מקומות. האורתודוקסים, שהתנגדו להכנסת העוגב ולשינויים בנוסח התפילה, הקימו לעצמם בית כנסת ב-1898. כן היה שם בית כנסת של היהודים ממזרח אירופה.

ב-1772 הועתק לקאסל מושב הרבנות המחוזית, ושנה לאחר מכן נוסדה בעיר חברה קדישא. בשנים 1813-1807 הייתה קאסל בירת ממלכת וסטפאליה, ועם פרסום חוק האמנציפציה משנת 1808 שהעניק ליהודי קאסל שוויון זכויות, נהרו אליה יהודים ממקומות אחרים. באותה שנה נתכנס בקאסל כינוס נכבדים בראשות ישראל יעקובסון, הכינוס הנהיג תיקונים בסדר התפילה ובחינוך היהודי, וביניהם תפילה בשפה הגרמנית.

ב-1809 הוקם בקאסל בית ספר יסודי יהודי וסמינר למורים. לפני כן למדו ילדי העדה האורתודוקסית אצל מורים יוצאי פולין והילדים היהודים האחרים למדו בבתי הספר הכלליים. בית הספר היהודי פעל עד עליית היטלר לשלטון (1933), ושימש דגם שלפיו הוקמו בתי הספר היהודיים ברחבי הסן.

מוסדות נוספים שהוקמו על ידי הקהילה היהודית היו: מוסדות סעד לתמיכה בנזקקים כגון חברת גמילות חסדים שהוקמה ב-1874, בית תמחוי, שסיפק בשבתות וחגים ארוחות לנוסעים יהודים, וכן - קופת תמיכה לנוסעים יהודים, ארגון נשים שפעל למען חולים ונזקקים וארגון להספקת חומרי הסקה לנזקקים.

מוסדות להכשרה מקצועית - אחד מהם פעל להכשרה מקצועית של צעירות (הוקם ב-1817). כן פעלו במקום בית יתומים, מושב זקנים וארגון "ביקור חולים" שדאג לטיפול רפואי (הוקם ב- 1925). בקהילת קאסל הייתה גם ספרייה למדעי היהדות ותצוגה מתמדת של תשמישי קדושה ומלאכת מחשבת.

ב-1823 ניתנה למפרנסים היהודים רשות לעסוק במלאכה ובהכשרה המקצועית הנחוצה לכך. באותה שנה היו בקאסל כ-50 בעלי מקצוע, ביניהם נפחים, נגרים, חרטים, שענים וצורפים. באמצע המאה ה-19 היו בין יהודי קאסל גם תעשיין טבק, מוסיקאים, מהנדסים ומדפיסים, חייט החצר ונהג קטר.

כ-60 יהודים מקאסל נפלו בקרבות מלחמת העולם הראשונה (1918-1914).

ב-1933 ישבו קאסל 2,301 יהודים.

תקופת השואה

אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (1933) נסגרו המוסדות היהודיים בהדרגה, והיהודים החלו לעזוב את העיר. אנשי עסקים יהודים עזבו את קאסל כבר לאחר צעדי החרם הכלכלי הראשונים נגד יהודים. עד 1936 ירד מספר היהודים בקאסל ב-1360, מהם 835 עברו לערים אחרות, 372 היגרו לארצות אחרות ו-153 נפטרו במקום. ב-1937 גרו בקאסל 1721 יהודים, בהם גם יהודים שבאו לעיר מהסביבה.

בשנים 1941 - 1942 נשלחו יהודי קאסל למחנות השמדה במזרח אירופה (ריגה, לובלין וטרזיאנשטאדט).

ספרים, תשמישי קדושה וחפצי אמנות מכפרי הסביבה אוחסנו בשני בתי הכנסת. בית הכנסת שברחוב קניג נהרס כליל בפרעות "ליל הבדולח", ליל 10 בנובמבר 1938, וכרך שלם על תולדות היהודים במקום אבד. בבית הכנסת האורתודוקסי התקיימו התפילות עד 1942. ב-1943 נהרס בית הכנסת בהפצצה מהאוויר.


הקהילה היהודית אחרי המלחמה

אחרי סיום המלחמה (1945) חזרו לקאסל כ-300 יהודים, רובם ניצולי המחנות. באותה שנה נוסדה הקהילה מחדש על ידי מקס שפייאר. רבים עלו לישראל. ב-1965 היו בעיר 88 יהודים. באותה שנה נחנך בית כנסת חדש, שנבנה על אתר בית הכנסת שנהרס ב"ליל הבדולח".

הקהילה היהודית בשנות ה - 2000

הקהילה מונה 1220 נפש והיא השנייה בגודלה באזור לאחר הקהילה בפרנקפורט . חברי הקהילה הם ברובם יוצאי ארצות ברית המועצות לשעבר . בשנת 2000 נחנכו בית הכנסת ומרכז קהילתי חדשים . הקהילה שייכת לאיגוד קהילות הסה . במוזיאון העירוני יש אגף יהודי קטן ובבית העלמין היהודי הישן הוקמו אנדרטאות זיכרון לחיילים יהודים שנפלו במלחמת העולם הראשונה ולנרצחי השואה . 

בשנת 1995 הוקמה קהילה פרוגרסיבית המונה כמה עשרות חברים . הם מקיימים פעילות חברתית - תרבותית - דתית. רשת אורט מפעילה בית ספר מקצועי בעיר , אחד מתוך 8 בכול האזור , כחלק מתכנית שיקום העקורים באזור לאחר מלחמת העולם השנייה . הקהילה מפעילה תוכנית קהילתית בכול תחומי החיים היהודיים .

 

 

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי מונדן

מונדן

Muenden

עיר במחוז גטינגן (Göttingen) בסקסוניה התחתית, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1520; שיא האוכלוסייה היהודית: 155 ב-1875; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 84.

במונדן קודש בית קברות יהודי בשנת 1673, הוכחה לכך שקהילה זו התפתחה מוקדם יותר מרוב הקהילות האחרות באזור. בתחילה התפרנסו יהודי מונדן כסוחרי מוצרים יבשים, סוחרי בגדי יד שנייה ומוכרי כרטיסי לוטו. אולם במהלך המאה ה-19 (ההגבלות המקצועיות על יהודים הוסרו בשנת 1814), החלו יהודים מקומיים לעבור לענפי ייצור ותעשייה אחרים. הקהילה חנכה בית כנסת חדש בשנת 1834; ובשנת 1878, לאחר שבית הכנסת נפגע, במהלך שריפה, הוא שופץ וקודש מחדש. את בית הספר היסודי היהודי של מונדן, שנוסד בשנת 1831, ניהלו מספר מורים: הראשון, סיימון מאואר (Simon Mauer), כיהן במשך 35 שנה; בשנת 1925 חגג המורה תיאודור ורטהיימר 30 שנות שירות.

החרם האנטי-יהודי משנת 1933 עורר גל של בהלה בקרב יהודי מונדן, המאובטחים לכאורה; החרם גרם לרבים להגר מגרמניה או לעבור לגור בגרמניה. בשנת 1935, כאשר כל העסקים הגדולים בבעלות יהודית עברו לבעלות "ארית", ברחו יהודים נוספים ממונדן. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הושחת בית הכנסת – חפצי קודש נשרפו ברחוב – חלונות בדירות יהודיות נופצו ובעלי הבתים נעצרו. ארבעים ושניים יהודים, אחרוני יהודי מונדן, גורשו בשנת 1942.

שנים לאחר מכן, במלאת 50 שנה ל"ליל הבדולח", הוצג לוח זיכרון בבית העירייה.

-------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
Ahron Anton MUENDEN
Isaac MUENDEN
Dr.Max MUENDEN

אדלבסן

אדלבסן

Adelebsen

כפר במחוז גוטינגן, בסקסוניה התחתונה, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1675; שיא האוכלוסייה היהודית: 192 ב-1861; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 32.

אף על פי שסוחרים יהודים בודדים התיישבו באזור ברשות הדוכסות לפני המאה התשע עשרה, רק בתחילת 1800 התגוררו באדלבסן מספיק יהודים כדי להצדיק הקמת אולם תפילה (ממוקם בבית פרטי). בשנת 1836 הקימה הקהילה בית כנסת עם 100 מושבים (50 לגברים, 50 לנשים), חדרי לימוד ומגורים למורה, שתפקד גם כחזן וכשוחט. יהודי אדלבסן, בתחילה סוחרי בקר וסוחרי מוצרים יבשים, בסופו של דבר פנו לענפים אחרים ולעסקים אחרים; בעיירה היה בית אריגה בבעלות יהודית, מרפאה וטרינרית, ולתקופה קצרה – רופא יהודי. הקהילה גם תמכה בכמה ארגונים יהודיים, למשל אגודת צדקה (נוסדה בשנת 1850), חברה קדישא (נוסדה בשנת 1889) ומקהלת גברים.

בית הקברות הושחת בשנת 1929. מאוחר יותר, כתגובה לחרם האנטי-יהודי בשנת 1933, עזבו יהודים רבים את אדלבסן. באביב 1938 הוגש נגד שני קציני ס"א כתבי אישום והם נקנסו. פסק הדין העניק ליהודים הנותרים תחושת ביטחון כוזבת, כי בית הכנסת נהרס ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) על ידי פקידי ס"ס מגטינגן; בעלי בית יהודים נעצרו והתעללו בהם באותו הלילה. מעט היהודים שנותרו באדלבסן גורשו בשנת 1942.

מבחר של חפצי פולחן השייכים לבני קהילת אדלבסן מוצג בבית הקהילה היהודית של גטינגן.

-----------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

סכסוניה התחתית

גטינגן

גטינגן GOETTINGEN


עיר במדינת סכסוניה התחתית (NIEDERSACHSEN) במערב-גרמניה.


העיר שוכנת בעמק הרחב של נהר ליינה (LEINE), והיא צומת מסילות ברזל ומרכז של תעשיות קלות, ביניהן תעשיות עתירות ידע, ייצור מכונות, מכשירי חשמל, כימיקלים, מכשירים אופטיים מדוייקים ומכשירים של מכאניקה עדינה לצרכים שימושיים ומדעיים. האוניברסיטה של גטינגן נוסדה ב-1737, ואחת הפקולטות החשובות שבה היא הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע.

הקהילה היהודית


יהודים בגטינגן נזכרים לראשונה בתעודה מן המאה ה-13. הקהילה מנתה תריסר משפחות ושילמה %4.5 מכלל המסים העירוניים. הקהילה נחרבה בפרעות המגיפה השחורה ב-1350, שוקמה כעבור עשרים שנה וב-1591 גורשו היהודים. מעטים השתקעו בעיר במאה ה-17, וב- 1718 ניתנה ליהודים רשות לרכוש בה נכסי דלא ניידי. ברובע האוניברסיטאי הותרה הישיבה לשלש משפחות יהודיות בלבד. ב-1910 מנתה הקהילה 661 נפש - %1.75 מאוכלוסיית העיר.

ב-1859 נתמנה באוניברסיטת גטינגן הפרופסור היהודי הראשון באוניברסיטה גרמנית, המתמטיקאי מוריץ אברהם שטרן. האוניברסיטה השתבחה בחוקרי המקרא דוגמת י"ג אייכהורן, ג"ה אוואלד, פאול דה לאגארד ויוליוס וולהאוזן.

ב-1932 היו בקהילת גטינגן 411 יהודים.


תקופת השואה

ב-1933, כאשר ג'יימס פראנק, חתן פרס נובל בפיסיקה, פרש ממשרתו, נמצאו פרופסורים גרמניים שתבעו להעמידו לדין באשמת "חבלה". שישה פרופסורים אחרים, וביניהם אוטו נויגבאואר, ריכארד קוראנט, ניקולאוס פבזנר ואויגן קאספארי, פרשו מאונס.

ערב מלחמת-העולם השנייה לא נותרו בגטינגן אלא כ-170 יהודים. ב-1942 נלקחו אחרוני היהודים למחנה טרזיינשטאדט. יהודים ממוצא מזרח-אירופי שולחו לגטו וארשה. ב-20 באוקטובר אותה השנה נותרו רק תשעה יהודים בעיר.

הקהילה היהודית אחרי המלחמה

אחרי השואה חודשו חיי הקהילה היהודית באופן מוגבל. באמצע שנות השישים התגוררו בגטינגן כ- 25 יהודים.

הקהילה היהודית בשנות ה - 2000

מספר היהודים גדל בעיר בעקבות הגירת יהודים מברית המועצות לשעבר . הקהילה בעיר הוא קונסרבטיבית ובשנת 2008 חנכה בית כנסת חדש . כיום בקהילה כ - 200 חברים . רב הקהילה הוא הרב סולומון . לקהילה יש מרכז קהילתי שכולל מטבח, משרד,חדר ישיבות,ספריה,מרכז נוער,חדר מוסיקה בו הקהילה מפעילה להקה מוסיקלית. בשנת 2002 הוקם בית מדרש קהילתי שבו ניתנות הרצאות ,שיעורים ומתקיימת בו פעילות חברתית מגוונת . במקום ישנה מסעדב כשרה שנקראת ביסטרו לוינשטיין .

בעיר הוקמו אנדרטאות רבות לזכר הנרצחים בשואה . לקהילה 2 בתי עלמין , ישן שכיום סגור וניתן לבקר בו וחדש הפעיל גם כיום.

לקהילה קשרים טובים עם שאר הדתות בעיר וגם ישנו קשר עם האוניברסיטה המקומית.

 

קאסל

קאסל KASSEL

עיר מחוז,עד אמצע המאה -19 בירת מדינת הסן (HESSEN), צפון מערב גרמניה.

הקהילה היהודית


יהודים ישבו בקאסל עוד באמצע המאה ה-13, וגרו ברחוב היהודים (JUDENGASSE). בפרעות המגיפה השחורה (1349-1348) חרבה הקהילה. אחד מפליטיה, יוסף מקאסל, היה אחד משמונת מייסדי קהילת פראנקפורט ב-1360. היישוב היהודי בקאסל התחדש ב-1368, וב-1398 כבר היה לקהילה בית כנסת.

אחרי הרפורמציה, בשנת 1524 לערך, הוגבל היתר הישיבה במקום למשפחות יהודיות אחדות, וכן הוגבלה פרנסתם לעיסוקים ספורים, כגון רפואה וטוויית משי. הם נצטוו להקשיב לדרשות נוצריות. עד 1600 עזבו כל היהודים, מלבד שתי משפחות, את העיר כדי לא לשמוע את ההטפות להתנצרות. במאות ה-16 וה-17 לא הייתה קהילה יהודית מאורגנת בקאסל.

בתקופת מלחמת שלושים השנה (1648-1618) התגוררה בעיר משפחה אחת בלבד, משפחתו של בנקאי החצר, בנדיקט גולדשמידט ובניו, יורשי משרתו. בין השנים 1715-1650 שימש ביתם כבית תפילה, והתפילות נוהלו בידי הרב של קהילת בטנהאוזן (BETTENHAUSEN) הסמוכה.

בקאסל לא היה רובע יהודי מוגדר, והיהודים ישבו כולם ברחוב היהודים ובסמטאות הסמוכות במזרח הרובע העתיק של העיר מאחורי "באר היהודים" (JUDENBRUNNEN). אחרי 1766 הותר להם להתיישב גם ברחובות אחרים, באיזורים חדשים של העיר, אבל נשללה מהם האפשרות לרכוש בתים. רק יהודים בעלי זכויות יתר, כגון יהודי החצר, היו בעלי בתים.

בית העלמין היהודי הראשון בקאסל קודש בשנת 1361 והיה בקרבת רחוב היהודים. ב-1621 נרכשה חלקת בית העלמין בביטנהאוזן, שנעשתה לימים לחלק מהעיר קאסל, וב-1933 קודש בית עלמין נוסף.

ב-1714, כשנאסר קיומם של בתי תפילה פרטיים, נחנך בית כנסת חדש, בן 109 מקומות, וב-1755 הורחב ושופץ. בית הכנסת הגדול נחנך ב-1839 וב-1872 הוכנס בו עוגב. אחרי שיפוצו ב-1907 היו בו כ-800 מקומות. האורתודוקסים, שהתנגדו להכנסת העוגב ולשינויים בנוסח התפילה, הקימו לעצמם בית כנסת ב-1898. כן היה שם בית כנסת של היהודים ממזרח אירופה.

ב-1772 הועתק לקאסל מושב הרבנות המחוזית, ושנה לאחר מכן נוסדה בעיר חברה קדישא. בשנים 1813-1807 הייתה קאסל בירת ממלכת וסטפאליה, ועם פרסום חוק האמנציפציה משנת 1808 שהעניק ליהודי קאסל שוויון זכויות, נהרו אליה יהודים ממקומות אחרים. באותה שנה נתכנס בקאסל כינוס נכבדים בראשות ישראל יעקובסון, הכינוס הנהיג תיקונים בסדר התפילה ובחינוך היהודי, וביניהם תפילה בשפה הגרמנית.

ב-1809 הוקם בקאסל בית ספר יסודי יהודי וסמינר למורים. לפני כן למדו ילדי העדה האורתודוקסית אצל מורים יוצאי פולין והילדים היהודים האחרים למדו בבתי הספר הכלליים. בית הספר היהודי פעל עד עליית היטלר לשלטון (1933), ושימש דגם שלפיו הוקמו בתי הספר היהודיים ברחבי הסן.

מוסדות נוספים שהוקמו על ידי הקהילה היהודית היו: מוסדות סעד לתמיכה בנזקקים כגון חברת גמילות חסדים שהוקמה ב-1874, בית תמחוי, שסיפק בשבתות וחגים ארוחות לנוסעים יהודים, וכן - קופת תמיכה לנוסעים יהודים, ארגון נשים שפעל למען חולים ונזקקים וארגון להספקת חומרי הסקה לנזקקים.

מוסדות להכשרה מקצועית - אחד מהם פעל להכשרה מקצועית של צעירות (הוקם ב-1817). כן פעלו במקום בית יתומים, מושב זקנים וארגון "ביקור חולים" שדאג לטיפול רפואי (הוקם ב- 1925). בקהילת קאסל הייתה גם ספרייה למדעי היהדות ותצוגה מתמדת של תשמישי קדושה ומלאכת מחשבת.

ב-1823 ניתנה למפרנסים היהודים רשות לעסוק במלאכה ובהכשרה המקצועית הנחוצה לכך. באותה שנה היו בקאסל כ-50 בעלי מקצוע, ביניהם נפחים, נגרים, חרטים, שענים וצורפים. באמצע המאה ה-19 היו בין יהודי קאסל גם תעשיין טבק, מוסיקאים, מהנדסים ומדפיסים, חייט החצר ונהג קטר.

כ-60 יהודים מקאסל נפלו בקרבות מלחמת העולם הראשונה (1918-1914).

ב-1933 ישבו קאסל 2,301 יהודים.

תקופת השואה

אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (1933) נסגרו המוסדות היהודיים בהדרגה, והיהודים החלו לעזוב את העיר. אנשי עסקים יהודים עזבו את קאסל כבר לאחר צעדי החרם הכלכלי הראשונים נגד יהודים. עד 1936 ירד מספר היהודים בקאסל ב-1360, מהם 835 עברו לערים אחרות, 372 היגרו לארצות אחרות ו-153 נפטרו במקום. ב-1937 גרו בקאסל 1721 יהודים, בהם גם יהודים שבאו לעיר מהסביבה.

בשנים 1941 - 1942 נשלחו יהודי קאסל למחנות השמדה במזרח אירופה (ריגה, לובלין וטרזיאנשטאדט).

ספרים, תשמישי קדושה וחפצי אמנות מכפרי הסביבה אוחסנו בשני בתי הכנסת. בית הכנסת שברחוב קניג נהרס כליל בפרעות "ליל הבדולח", ליל 10 בנובמבר 1938, וכרך שלם על תולדות היהודים במקום אבד. בבית הכנסת האורתודוקסי התקיימו התפילות עד 1942. ב-1943 נהרס בית הכנסת בהפצצה מהאוויר.


הקהילה היהודית אחרי המלחמה

אחרי סיום המלחמה (1945) חזרו לקאסל כ-300 יהודים, רובם ניצולי המחנות. באותה שנה נוסדה הקהילה מחדש על ידי מקס שפייאר. רבים עלו לישראל. ב-1965 היו בעיר 88 יהודים. באותה שנה נחנך בית כנסת חדש, שנבנה על אתר בית הכנסת שנהרס ב"ליל הבדולח".

הקהילה היהודית בשנות ה - 2000

הקהילה מונה 1220 נפש והיא השנייה בגודלה באזור לאחר הקהילה בפרנקפורט . חברי הקהילה הם ברובם יוצאי ארצות ברית המועצות לשעבר . בשנת 2000 נחנכו בית הכנסת ומרכז קהילתי חדשים . הקהילה שייכת לאיגוד קהילות הסה . במוזיאון העירוני יש אגף יהודי קטן ובבית העלמין היהודי הישן הוקמו אנדרטאות זיכרון לחיילים יהודים שנפלו במלחמת העולם הראשונה ולנרצחי השואה . 

בשנת 1995 הוקמה קהילה פרוגרסיבית המונה כמה עשרות חברים . הם מקיימים פעילות חברתית - תרבותית - דתית. רשת אורט מפעילה בית ספר מקצועי בעיר , אחד מתוך 8 בכול האזור , כחלק מתכנית שיקום העקורים באזור לאחר מלחמת העולם השנייה . הקהילה מפעילה תוכנית קהילתית בכול תחומי החיים היהודיים .