חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי אנקלם

אנקלם

Anklam

עיר במחוז פרפומרן-גרייפסוואלד במקלנבורג-מערב פומרניה, גרמניה. בעבר נקראה טנגלים וונדנבורג.

קהילה יהודית ראשונה נרשמה באמצע שנות ה-1300; שיא האוכלוסייה היהודית: 311 בשנת 1861; בשנת 1933 נמנו: 43 יהודים.

יהודים התגוררו באנקלם מאמצע שנות ה-1300 ועד לפוגרומים של "המוות השחור", כאשר הם נשרפו על המוקד. בשנת 1712, כאשר אנקלם הייתה תחת שלטון שבדי, הרשויות אסרו על התיישבות יהודית. כל האיסורים בוטלו בשנת 1812, ולאחר מכן יהודים החלו לחזור לאנקלם. בשנת 1817 הוקמה קהילה יהודית. לקהילה היה חדר תפילה, בית קברות ובית ספר. על מנת להכיל את הקהילה ההולכת וגדלה נבנה בית כנסת, שנחנך בשנת 1841. כאות תודה לרוזן המקומי, שהעניק אישור לבניית בית הכנסת, הקהילה התקינה את דיוקנו על קיר המבואה של בית הכנסת.

אנטישמיות הפכה לבעיה אמיתית עבור יהודי אנקלם בתחילת 1933 ובשנת 1935 המצב היה כמעט בלתי נסבל. על אף שבית הכנסת הוצת ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), הוא לא נשרף לחלוטין, ולאחר מכן שימש כמחסן תבואה.

מאוחר יותר נחשף לוח זיכרון קטן בבית הכנסת.

---------------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
16920991
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

שטרלזונד

Stralsund

עיר במקלנבורג-מערב פומרניה, גרמניה.

לראשונה נרשמה נוכחות יהודית באמצע שנות ה-1400; שיא האוכלוסייה היהודית: 172 היה בשנת 1797; ובשנת 1933: 160.

העיר שטרלזונד, שנוסדה באמצע שנות ה-1200, התפתחה במהירות לעיר המשגשגת ביותר בצפון גרמניה. למרות שהותר ליהודים לנהל עסקים בשטרלזונד, נאסר עליהם לגור בעיר. אולם, באמצע שנות ה-1400, הותר ליהודים לגור בשטרלזונד, אך בגטאות; הקהילה הזו, מימי הביניים, התגוררה ברחוב היהודים ("Jews' alley"), שם הם קידשו חדר תפילה. כמו שקרה בערים אחרות ברחבי גרמניה, הקהילה היהודית גורשה משטרלזונד בשנת 1492.

ב-1757 הוקמה הקהילה היהודית המודרנית. ב-1766 נמנו 35 יהודים וב-1784 – 119 יהודים. שלושים שנים מאוחר יותר, 1787-1786, הוקם בית כנסת חדש, יפה, שהכיל 200 מקומות ישיבה, בחצר האחורית ברחוב לנגן 69 (Langenstrasse). הוא היה בית הכנסת הראשון במקלנבורג-מערב פומרניה. בסמוך לבית הכנסת היה מקווה. ב-1913 בית הכנסת נבנה מחדש. עם חנוכתו ב-16 בספטמבר 1913, ראש עיריית שטרלזונד ארנסט אוגוסט פרידריך גרונוב (Gronow) ברך את הקהילה היהודית: "שאזרחינו היהודים יוכלו לחיות בשלום ובהרמוניה עם אזרחינו הנוצרים בעיר הזו כבעבר".

בתחילה, יהודי שטרלזונד קברו את מתיהם מחוץ לעיר. ב-1776, בנקאי נוצרי, יואכים אולריך פון גיזה (Joachim Ulrich von Giese), העניק מקום קבורה לילדה יהודייה, בת למשפחת הרץ, בשטח אחוזתו (Gut Niederhof). כתוצאה מכך התפתח בית קברות יהודי קטן. בשנת 1850 קודש בית קברות יהודי חדש בגרייפסוואלדר שוסיי (Greifswalder Chaussee), שהורחב בשנת 1912.

חוק היהודים משנת 1847 מטעם ממלכת פרוסיה הקל על תנאי המחיה הכלליים של היהודים בשטרלזונד ולהגדלת אוכלוסייתם ל-169 תושבים ב-1887. היהודים העשירים התגוררו בשכונות שהיו חביבות גם על ידי משפחות סוחרים נוצריות עשירות. למרות זאת, רוב יהודי שטרלזונד היו עניים. חשיבות מיוחדת עבור העיר הייתה התיישבותם של הסוחרים היהודים לאונרד טיץ (Leonhard Tietz) ואדולף ורטהיים (Adolf Wertheim). האחרון פתח ב-1852 את חנות המפעל הראשונה לכובעים בוואסרשטראסה (Wasserstrasse), המשרד הראשי העתידי של קבוצת ורטהיים. לאונרד טיץ פתח חנות, ב-1879, ברחוב אוסנרייר 31 (Ossenreyerstrasse).

בשנים 1933-1932 חיו בערך 160 יהודים בשטרלזונד. 20 ילדים יהודים קיבלו הדרכה דתית. שמעון למקה (Simon Lemke) שימש כדרשן וכחזן. "חברה קדישא", שנוסדה ב-1921, הייתה פעילה עדיין וגם קבוצת הצעירים ברתולד אוורבך (Berthold Auerbach). יתר על כן, סניפים של הארגונים היהודיים בפריסה ארצית (איגוד מרכזי של יהודים אזרחי גרמניה) וחיילי החזית היהודית של פדרציית הרייך פעלו בשטרלזונד ב-1930. 16 יהודים מרויגן (Ruegen), 12 מבארת (Barth), 8 מגרימן (Grimmen), 3 מטריבזיס (Tribsees), 3 מריכטנברג (Richtenberg), 5 מפרנצבורג (Franzburg) ו-1 מדמגרטן (Dammgarten) היו קשורים לקהילה היהודית בשטרלזונד.

בשנות ה-20 של המאה העשרים יהודי שטרלזונד לא הושפעו במיוחד מהתסיסה האנטישמית של הנאצים.

משנת 1933 ואילך, כדי ליישם את החרם האנטי-יהודי, הנאצים הציבו שומרים מול חנויות בבעלות יהודית כדי למנוע בכוח כניסה של לקוחות. לאחר מכן קיבלה מועצת העיר את ההחלטה הבאה: "על העירייה לעצור מיד את כל הקשרים העסקיים עם... סוחרים יהודים... על ממשלת העיר להבטיח שלא תבוצע שחיטה פולחנית נוספת...".

בסביבות 1934, בעת שהיינץ כהן ולואיז גנזן, אשה נוצרייה, חגגו את נישואיהם, אנשי ס"א הגיעו לביתם בפרנקנשטראסה 2, קטעו את החגיגה ולקחו את כהן למשמורת מגן. אותו דבר קרה לדוד מנדלבאום, שגם הוא התחתן עם אשה נוצרייה.

קרן שהוקמה על ידי הסוחר מוזס לזרוס ישראל (Moses Lazarus Israel) במטרה להעניק מלגות לצעירים, אולצה להתאחד, לפי החלטת ראש העירייה ב-7 בנובמבר 1939, עם קרן הקשורה לנאצים, שבמפורש לא כללה יהודים.

בין 1933 ל-1938, שליש מהאוכלוסייה היהודית עזבה את שטרלזונד. הם עברו לערים גרמניות אחרות, או היגרו למדינות שונות באירופה או מעבר לים. באוקטובר 1938, כ-22 יהודים ממוצא פולני גורשו משטרלזונד לפולין.

ב"ליל הבדולח" (ב-9 בנובמבר, 1938) עסקים בבעלות יהודית נבזזו וחלונותיהם נופצו. ב-5 בבוקר, ב-10 בנובמבר 1938, בית הכנסת ניזוק והועלה באש. הוא לא נשרף לגמרי; לאחר מכן נעשה בו שימוש לרעה ככיתה וכמחסן של שירותי החירום המקומי. כ-30 גברים יהודים נעצרו זמנית, ו-20 מהם נשלחו למחנה הריכוז זקסנהאוזן (Sachsenhausen). כעבור יום, בערב ה-11 בנובמבר, ארגנו הנאצים הפגנה אנטישמית באלטר מרקט (Alter Markt). רוב היהודים שנותרו נשלחו ב-פברואר 1940 ללובלין. בתחילת שנת 1944 גורשו יהודים נוספים משטרלזונד, הפעם לאושוויץ דרך שטטין (Stettin). לפחות 60 מיהודי שטרלזונד ניספו בשואה.

בשנת 1944 נהרס בניין בית הכנסת לשעבר במהלך פשיטה אווירית ואחר כך נהרס (1950).

אחרי המלחמה, מספר ניצולים חזרו לעיר. הם התכוונו להקים קהילה יהודית חדשה. אך הניסיון הזה נכשל בשל מספרם הקטן. ב-1955 בית הקברות היהודי בגרייפסוואלדר שוסיי הוכרז כאתר היסטורי. החל ב-1988 עד 2009, כמה לוחות זיכרון הוצבו בשטרלזונד לזכר הקהילה היהודית.

-------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

נויברנדנבורג

Neubrandenburg

עיר ובירת המחוז האגמים של מקלנבורג, במקלנבורג-מערב פומרן, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה מתועדת בראשית שנות ה-1400. בשיאה, בשנת 1900, האוכלוסייה היהודית מנתה 100 תושבים ו-34 תושבים בשנת 1933.

הקהילה היהודית של נויברנדנבורג גורשה מהעיר בשנת 1492. יהודים ניסו לחזור לנויברנדנבורג בשנות ה-1700 המוקדמות אך ללא הועיל. לבסוף, בשנת 1800, זקני הכפר אִפשרו ליהודים להתיישב באופן קבוע בעיר, בתנאי שישלמו מס גולגולת על כל יהודי. המס הוטל על כל אדם וכן על חפציו. רק ב-1860 הורשו יהודי המקום להקים קהילה רשמית, לבנות בית כנסת ולקדש בית עלמין.

בית הכנסת הראשון של הקהילה היה קטן, אך בניין גדול יותר נבנה בשנת 1876 ונחנך בשנת 1877. יהודי נויברנדנבורג הקימו גם בית ספר וניהלו אותו.

החל משנת 1937, כשהאנטישמיות השתוללה בנויברנדנבורג, יהודים רבים החלו לעזוב את העיר, כך שרק 15 יהודים נותרו בה ב-1938.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), בית הכנסת נשדד והוצת; הקשת מעל הכניסה לבית העלמין נשרפה גם כן.

בשנת 1988 נחשף לוח זיכרון באתר בית הכנסת. נכון לכתיבת שורות אלה, העירייה שוקלת הקמת אנדרטה ראויה יותר.

-------------------------------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

טורגלו

Torgelow

עירייה במחוז וורפומרן-גרייפסוולד במקלנבורג-מערב פומרניה, גרמניה.

טורגלו הוזכרה לראשונה בשנת 1281 כאשר האציל מברנדנבורג אוטו ה-4 (Otto IV) חתם על מסמך בטירת טורגלו. בתחילת המאה ה-18 טורגלו התפרסמה כאשר ברזל נמצא באזור; לאחר מכן, בשנת 1753, המלך פרדריך ה-2 (מפרוסיה) פרסם מסמך על הקמת מפעל ברזל ופלדה וטורגלו התפתחה והפכה לכפר תעשייתי.

אין מידע רב על ההיסטוריה של יהדות של טורגלו. אך, יש תיעוד כי 21 יהודים התגוררו בטורגלו בשנת 1910 ו-14 (שהיוו 0.2% מכלל האוכלוסייה) בשנת 1925. הם הצטרפו לקהילה באוקרמונדה (Ueckermuende), שנמצאה במרחק של כ-12 ק"מ מהכפר.

חוק הקהילה היהודית של אוקרמונדה (1860) מציין שכמה כפרים קטנים באזור, כמו טורגלו (Torgelow), אלטווארפ (Altwarp), ניוארפ (Neuwarp), ו-אגסין (Eggesin), היו מסופחים לבית הכנסת של המחוז. לפי מספר מקורות, בית כנסת היה קיים בטורגלו לפחות בשנות השלושים של המאה ה-20. אין תיעוד על בית קברות יהודי במחוז.

ב-1933 תשעה יהודים גרו בעיר. ביניהם איש העסקים וסוחר הבדים יוליוס גרונמן (Gronemann), שהתנדב למכבי האש ושימש כמזכיר עד לעליית הנאצים לשלטון. גרונמן ניהל חנות טקסטיל ברחוב ווילהלם 1. מאוחר יותר, ב-1934, בלחץ השליטים הנאצים, הוא השכיר את חנותו לעובדו לשעבר וילהלם קרנר, חבר המפלגה הנאצית (NSDAP). כמו בהרבה ערים בגרמניה, החרם הנאצי נגד היהודים יושם גם בטורגלו באפריל 1933. עובדת לשעבר של יוליוס גרונמן כתבה לנינו על ההטרדות בחנות ברחוב וילהלם 1: "...פלוגות סער נאציות עמדו בחזית החנות וסיפרו ללקוחות... שבעל החנות היה יהודי ואמרו להם לקנות בחנות של בעלים אריים. למרות שמספר לקוחות סבו על עקבותיהם, רובם לא ויתרו ואמרו שהם קנו במשך שנים בחנותו של מר גרונמן והם אינם חושבים להחרים אותה. זו הייתה תקופה קשה עבור מר גרונמן הזקן והוא החליט למכור אותה בסוף שנת 1933. לצערי איני יודעת אם זו הייתה מכירה רגילה או סוג של הפקעה...".

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) בית הכנסת נשרף, כפי שמתועד על ידי ההיסטוריון וולפנג ווילהלמוס (Wolfgang Wilhelmus). יום לאחר מכן, ב-10 בנובמבר, פקידי המפלגה הנאצית דיווחו שחלונות של חנות בבעלות יהודית נופצו. במשך כל התקופה הנאצית, יהודי טורגולו המועטים הוטרדו, נרדפו ונאלצו לעבור לערים גרמניות אחרות. אחדים היגרו לארץ ישראל, לבלגיה, לדרום אמריקה ולשנחאי. יוליוס גרונמן עבר לשטטין, משם הוא גורש. במכתבו האחרון לילדיו הוא כתב: " נגורש לפולין ואנחנו יודעים את גורלנו".

לפחות 4 מיהודי טורגולו נרצחו במחנה אושוויץ-בירקנאו וכנראה שגם במחנות ריכוז במזרח אירופה.

---------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

שצ'צין שטטין SZCZECIN

בגרמנית שטטין STETTIN

עיר בצפון-מערב פולין. בין שתי מלחמות העולם במחוז פומרן (פומרניה), גרמניה.


ככל הנראה הייתה קהילה יהודית בשצ'צין בשנת 1261, כשהונהג בעיר החוק המאגדבורגי. יהודי המקום גורשו עם שאר יהודי פומרניה בשנים 1493-1492 ולא חזרו לעיר אלא במאה ה- 17; ישיבת-קבע הותרה להם רק בסוף המאה ה-18.

יהודים ספורים הועסקו זמנית במטבעה הממשלתית במקום, ביניהם היו המבלטן ועושה המדליות יעקב אברהם מסטרליץ וספקי המתכת משה יצחק ודניאל איציג.

הקהילה התארגנה ב- 1812 וכעבור שלושים שנה מנתה 380 נפש. בית-הכנסת ראשון נחנך ב- 1835, שני ב-1875. ב-1910 מנתה האוכלוסיה היהודית יותר מ- 2,750 איש. עם רבני המקום נמנו היינמאן פוגלשטיין, מאכס וינר והאחרון שבהם, הW פינקלשרר, שניספה בשואה. בין מוסדות הקהילה עד לעליית הנאצים לשלטון היו בית-ספר דתי, מושב-זקנים, בית-יתומים, ואגודות צדקה למיניהן.

ב-1933 מנתה הקהילה 2,364 נפש.

השואה

בימי מלחמת העולם השנייה נכבש האזור בידי הגרמנים זמן קצר אחרי מתקפתם על פולין (בימים הראשונים של ספטמבר 1939).

בליל 12 בפברואר 1940 גורשו יהודי שטטין עם שאר יהודי פומראניה למחנות השמדה בלז'ץ, גלוסק ופיאסקי (באיזור לובלין); רק מעטים נשארו בחיים.

אחרי המלחמה

אחרי המלחמה התחדש היישוב היהודי בעיר, ששבה לגבולות פולין, וב-1959 מנה 1,050 נפש. ב-1962 פעלו בקרב היהודים שני קואופראטיבים, בית-ספר ובית-כנסת.

רוב היהודים עזבו ועלו לישראל אחרי מלחמת ששת הימים (1967).


הקהילה היהודית בשנות ה - 2000


בשנת 2016 התקיימה בעיר קהילה יהודית שהוקמה בשנת 1993 על בסיס הקהילה הקודמת. בשנת 2007 הקהילה מנתה 62 חברים. מיקולאי רוזן (Mikolaj Rozen) שימש כראש הקהילה.

לקהילה בית תפילה שפעיל בכול שבת ובחגים. הקהילה מפעילה משרד וגם מטבח כשר עם מסעדה שמגישה כ-30 ארוחות ביום.

בבית הקברות הכללי בעיר יש חלקה יהודית.

דמין

Demmin

עיר במחוז אזור האגמים של מקלנבורג (Mecklenburgische Seenplatte) במקלנבורג-מערב פומרניה, גרמניה.

ניתן למצוא עדויות מתועדות, מתחילת המאה ה-19, לקיום יישוב יהודי קבוע בדמין, כאשר משפחות יהודיות בודדות עברו מדויטש-קרון (Deutsch-Krone) וסטארגרד (Stargard) לדמין. יהודי דמין היו קשורים לקהילה היהודית בסטרלסונד עד שנת 1847. לאחר מכן הם הקימו קהילה יהודית משלהם, שאליה השתייכו כל יהודי המחוז. בראש הקהילה עמד החזן לוין הירש (Levin Hirsch) החל מ-1847 עד 1901. בשנת 1848 הוקם אולם תפילה בביתו של הסוחר היהודי יוסף אלקיש (Joseph Elkish) ברחוב באו (כיום רחוב בית הכנסת). תלמידי בית הספר היהודים למדו בבתי ספר מקומיים וקיבלו הדרכה דתית, כנראה על ידי החזן לוין הירש. ב-1825 בית קברות יהודי הוקם סמוך לקוטור (Kuhtor) (היום: לואיזנטור). אתר קבורה חדש נפתח ליד אנקלמר טור (היום רחוב ברג 5) ב-1848. הוא נרכש על ידי הקהילה היהודית בסטרלזונד והיה בשימוש עד 1933.

הקהילה היהודית של דמין גדלה מ-39 אנשים ב-1812 לשיא של 106 ב-1850. במחצית השנייה של המאה ה-19 יהודי המקום התפרנסו מקמעונאות וממסחר. חלקם סחרו בתבואה ובצמר.

יוליוס קוהנהיים (Julius Cohnheim), נולד בדמין ב-1839, היה חוקר ידוע במדעי הרפואה. אריך קאופמן (Erich Kaufmann), נולד בדמין ב-1880, למד משפטים והיה פרופסור באוניברסיטאות גרמניות שונות.

בתקופת רפובליקת ויימר דמין הייתה למעוז של ארגונים לאומניים. עוד לפני 1933 הוטל חרם על עסקים יהודיים. כתוצאה מכך יהודים רבים יצאו מהעיר; רק מספר מועט של משפחות יהודיות (25 אנשים) נותרו ב-1925 בדמין, בעיקר אנשים מבוגרים. בגלל שיעור נמוך של חברי קהילה, לא ניתן היה לקיים תפילות בדמין. הקהילה הצטרפה לבית הכנסת של קהילת סטרלזונד ב-1929-1928. ב-1933 נותרו רק 7 יהודים בדמין. שלוש חנויות עדיין הופעלו על ידי יהודים.

ב-1 באפריל 1933 יושם בדמין גם החרם הארצי נגד חנויות ועסקים בבעלות יהודית. מכיוון ש-4 יהודים בלבד נותרו ב-1938 בדמין הם לא יכלו לתחזק את בית הכנסת הם החליטו למכור את הבניין, ביוני 1938, לבעלים של חברת רהיטים. כלי הקודש הטקסיים הובאו לארכיון הכללי של היהודים בברלין, בגרמניה.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), בניין בית הכנסת לשעבר לא נהרס. אך בית הקברות היהודי חולל ומצבות נהרסו. ב-1942 היהודים האחרונים שנשארו נשלחו על ידי הנאצים למחנות ריכוז ולמחנות המוות במזרח אירופה. בסוף 1942 לא נותרו יהודים בדמין.

אחרי 1945, בית הקברות שוקם על ידי הכנסייה הפרוטסטנטית המקומית.

בשנות ה-90 המוקדמות של המאה ה-20, הרחוב בו שכן בית הכנסת לשעבר נקרא שוב רחוב בית הכנסת (Synagogenstrasse). מבנה בית הכנסת לשעבר הוסב לבית דירות.

-----------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

פסוולק

Pasewalk

עיר במחוז וורפומרן-גרייפסוולד במקלנבורג מערב-פומרניה, גרמניה.

נוכחות ראשונה של קהילה יהודית נרשמה ב-1320; שיא האוכלוסייה היהודית: 284 אנשים ב-1861; אוכלוסייה יהודית ב-1933: 20 אנשים.

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, העיר פסוולק הייתה מרכז החיים היהודיים במדינת מקלנבורג מערב-פומרניה. למרות שהיהודים התגוררו לסירוגין בפסוולק משנת 1320 ואילך, רק בשנת 1820 הוקמה שם קהילה יהודית רשמית. ב-1840 הקהילה בנתה בית כנסת קטן מאחורי בניין דירות גדול. עד 1850, האוכלוסייה היהודית של פסוולק הוכפלה, ולכן נדרשה הרחבה מיידית של בית הכנסת.

בשנת 1930, כתוצאה ישירה מהמצב הפוליטי שהידרדר במהירות, החלו יהודים רבים לעזוב את פסוולק. אף על פי כן, הקהילה חגגה ב-1932 יובל מאה שנה לקיומה.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר,1938) פנים בית הכנסת נהרס ולאחר מכן הבניין הוצת. עדי ראייה דיווחו שמכבי האש נשלחו למקום, לא כדי לכבות את האש אלא כדי להגן על הבתים בסביבה.

במלאת 50 שנה ל"ליל הבדולח", הוסר הלוט מעל לוח זיכרון ליד אתר בית הכנסת לשעבר.

--------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי אנקלם

אנקלם

Anklam

עיר במחוז פרפומרן-גרייפסוואלד במקלנבורג-מערב פומרניה, גרמניה. בעבר נקראה טנגלים וונדנבורג.

קהילה יהודית ראשונה נרשמה באמצע שנות ה-1300; שיא האוכלוסייה היהודית: 311 בשנת 1861; בשנת 1933 נמנו: 43 יהודים.

יהודים התגוררו באנקלם מאמצע שנות ה-1300 ועד לפוגרומים של "המוות השחור", כאשר הם נשרפו על המוקד. בשנת 1712, כאשר אנקלם הייתה תחת שלטון שבדי, הרשויות אסרו על התיישבות יהודית. כל האיסורים בוטלו בשנת 1812, ולאחר מכן יהודים החלו לחזור לאנקלם. בשנת 1817 הוקמה קהילה יהודית. לקהילה היה חדר תפילה, בית קברות ובית ספר. על מנת להכיל את הקהילה ההולכת וגדלה נבנה בית כנסת, שנחנך בשנת 1841. כאות תודה לרוזן המקומי, שהעניק אישור לבניית בית הכנסת, הקהילה התקינה את דיוקנו על קיר המבואה של בית הכנסת.

אנטישמיות הפכה לבעיה אמיתית עבור יהודי אנקלם בתחילת 1933 ובשנת 1935 המצב היה כמעט בלתי נסבל. על אף שבית הכנסת הוצת ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), הוא לא נשרף לחלוטין, ולאחר מכן שימש כמחסן תבואה.

מאוחר יותר נחשף לוח זיכרון קטן בבית הכנסת.

---------------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

פסוולק
דמין
שצ'צין ,שטטין
טורגלוב
נויברנדנבורג
שטרזונד

פסוולק

Pasewalk

עיר במחוז וורפומרן-גרייפסוולד במקלנבורג מערב-פומרניה, גרמניה.

נוכחות ראשונה של קהילה יהודית נרשמה ב-1320; שיא האוכלוסייה היהודית: 284 אנשים ב-1861; אוכלוסייה יהודית ב-1933: 20 אנשים.

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, העיר פסוולק הייתה מרכז החיים היהודיים במדינת מקלנבורג מערב-פומרניה. למרות שהיהודים התגוררו לסירוגין בפסוולק משנת 1320 ואילך, רק בשנת 1820 הוקמה שם קהילה יהודית רשמית. ב-1840 הקהילה בנתה בית כנסת קטן מאחורי בניין דירות גדול. עד 1850, האוכלוסייה היהודית של פסוולק הוכפלה, ולכן נדרשה הרחבה מיידית של בית הכנסת.

בשנת 1930, כתוצאה ישירה מהמצב הפוליטי שהידרדר במהירות, החלו יהודים רבים לעזוב את פסוולק. אף על פי כן, הקהילה חגגה ב-1932 יובל מאה שנה לקיומה.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר,1938) פנים בית הכנסת נהרס ולאחר מכן הבניין הוצת. עדי ראייה דיווחו שמכבי האש נשלחו למקום, לא כדי לכבות את האש אלא כדי להגן על הבתים בסביבה.

במלאת 50 שנה ל"ליל הבדולח", הוסר הלוט מעל לוח זיכרון ליד אתר בית הכנסת לשעבר.

--------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

דמין

Demmin

עיר במחוז אזור האגמים של מקלנבורג (Mecklenburgische Seenplatte) במקלנבורג-מערב פומרניה, גרמניה.

ניתן למצוא עדויות מתועדות, מתחילת המאה ה-19, לקיום יישוב יהודי קבוע בדמין, כאשר משפחות יהודיות בודדות עברו מדויטש-קרון (Deutsch-Krone) וסטארגרד (Stargard) לדמין. יהודי דמין היו קשורים לקהילה היהודית בסטרלסונד עד שנת 1847. לאחר מכן הם הקימו קהילה יהודית משלהם, שאליה השתייכו כל יהודי המחוז. בראש הקהילה עמד החזן לוין הירש (Levin Hirsch) החל מ-1847 עד 1901. בשנת 1848 הוקם אולם תפילה בביתו של הסוחר היהודי יוסף אלקיש (Joseph Elkish) ברחוב באו (כיום רחוב בית הכנסת). תלמידי בית הספר היהודים למדו בבתי ספר מקומיים וקיבלו הדרכה דתית, כנראה על ידי החזן לוין הירש. ב-1825 בית קברות יהודי הוקם סמוך לקוטור (Kuhtor) (היום: לואיזנטור). אתר קבורה חדש נפתח ליד אנקלמר טור (היום רחוב ברג 5) ב-1848. הוא נרכש על ידי הקהילה היהודית בסטרלזונד והיה בשימוש עד 1933.

הקהילה היהודית של דמין גדלה מ-39 אנשים ב-1812 לשיא של 106 ב-1850. במחצית השנייה של המאה ה-19 יהודי המקום התפרנסו מקמעונאות וממסחר. חלקם סחרו בתבואה ובצמר.

יוליוס קוהנהיים (Julius Cohnheim), נולד בדמין ב-1839, היה חוקר ידוע במדעי הרפואה. אריך קאופמן (Erich Kaufmann), נולד בדמין ב-1880, למד משפטים והיה פרופסור באוניברסיטאות גרמניות שונות.

בתקופת רפובליקת ויימר דמין הייתה למעוז של ארגונים לאומניים. עוד לפני 1933 הוטל חרם על עסקים יהודיים. כתוצאה מכך יהודים רבים יצאו מהעיר; רק מספר מועט של משפחות יהודיות (25 אנשים) נותרו ב-1925 בדמין, בעיקר אנשים מבוגרים. בגלל שיעור נמוך של חברי קהילה, לא ניתן היה לקיים תפילות בדמין. הקהילה הצטרפה לבית הכנסת של קהילת סטרלזונד ב-1929-1928. ב-1933 נותרו רק 7 יהודים בדמין. שלוש חנויות עדיין הופעלו על ידי יהודים.

ב-1 באפריל 1933 יושם בדמין גם החרם הארצי נגד חנויות ועסקים בבעלות יהודית. מכיוון ש-4 יהודים בלבד נותרו ב-1938 בדמין הם לא יכלו לתחזק את בית הכנסת הם החליטו למכור את הבניין, ביוני 1938, לבעלים של חברת רהיטים. כלי הקודש הטקסיים הובאו לארכיון הכללי של היהודים בברלין, בגרמניה.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), בניין בית הכנסת לשעבר לא נהרס. אך בית הקברות היהודי חולל ומצבות נהרסו. ב-1942 היהודים האחרונים שנשארו נשלחו על ידי הנאצים למחנות ריכוז ולמחנות המוות במזרח אירופה. בסוף 1942 לא נותרו יהודים בדמין.

אחרי 1945, בית הקברות שוקם על ידי הכנסייה הפרוטסטנטית המקומית.

בשנות ה-90 המוקדמות של המאה ה-20, הרחוב בו שכן בית הכנסת לשעבר נקרא שוב רחוב בית הכנסת (Synagogenstrasse). מבנה בית הכנסת לשעבר הוסב לבית דירות.

-----------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

שצ'צין שטטין SZCZECIN

בגרמנית שטטין STETTIN

עיר בצפון-מערב פולין. בין שתי מלחמות העולם במחוז פומרן (פומרניה), גרמניה.


ככל הנראה הייתה קהילה יהודית בשצ'צין בשנת 1261, כשהונהג בעיר החוק המאגדבורגי. יהודי המקום גורשו עם שאר יהודי פומרניה בשנים 1493-1492 ולא חזרו לעיר אלא במאה ה- 17; ישיבת-קבע הותרה להם רק בסוף המאה ה-18.

יהודים ספורים הועסקו זמנית במטבעה הממשלתית במקום, ביניהם היו המבלטן ועושה המדליות יעקב אברהם מסטרליץ וספקי המתכת משה יצחק ודניאל איציג.

הקהילה התארגנה ב- 1812 וכעבור שלושים שנה מנתה 380 נפש. בית-הכנסת ראשון נחנך ב- 1835, שני ב-1875. ב-1910 מנתה האוכלוסיה היהודית יותר מ- 2,750 איש. עם רבני המקום נמנו היינמאן פוגלשטיין, מאכס וינר והאחרון שבהם, הW פינקלשרר, שניספה בשואה. בין מוסדות הקהילה עד לעליית הנאצים לשלטון היו בית-ספר דתי, מושב-זקנים, בית-יתומים, ואגודות צדקה למיניהן.

ב-1933 מנתה הקהילה 2,364 נפש.

השואה

בימי מלחמת העולם השנייה נכבש האזור בידי הגרמנים זמן קצר אחרי מתקפתם על פולין (בימים הראשונים של ספטמבר 1939).

בליל 12 בפברואר 1940 גורשו יהודי שטטין עם שאר יהודי פומראניה למחנות השמדה בלז'ץ, גלוסק ופיאסקי (באיזור לובלין); רק מעטים נשארו בחיים.

אחרי המלחמה

אחרי המלחמה התחדש היישוב היהודי בעיר, ששבה לגבולות פולין, וב-1959 מנה 1,050 נפש. ב-1962 פעלו בקרב היהודים שני קואופראטיבים, בית-ספר ובית-כנסת.

רוב היהודים עזבו ועלו לישראל אחרי מלחמת ששת הימים (1967).


הקהילה היהודית בשנות ה - 2000


בשנת 2016 התקיימה בעיר קהילה יהודית שהוקמה בשנת 1993 על בסיס הקהילה הקודמת. בשנת 2007 הקהילה מנתה 62 חברים. מיקולאי רוזן (Mikolaj Rozen) שימש כראש הקהילה.

לקהילה בית תפילה שפעיל בכול שבת ובחגים. הקהילה מפעילה משרד וגם מטבח כשר עם מסעדה שמגישה כ-30 ארוחות ביום.

בבית הקברות הכללי בעיר יש חלקה יהודית.

טורגלו

Torgelow

עירייה במחוז וורפומרן-גרייפסוולד במקלנבורג-מערב פומרניה, גרמניה.

טורגלו הוזכרה לראשונה בשנת 1281 כאשר האציל מברנדנבורג אוטו ה-4 (Otto IV) חתם על מסמך בטירת טורגלו. בתחילת המאה ה-18 טורגלו התפרסמה כאשר ברזל נמצא באזור; לאחר מכן, בשנת 1753, המלך פרדריך ה-2 (מפרוסיה) פרסם מסמך על הקמת מפעל ברזל ופלדה וטורגלו התפתחה והפכה לכפר תעשייתי.

אין מידע רב על ההיסטוריה של יהדות של טורגלו. אך, יש תיעוד כי 21 יהודים התגוררו בטורגלו בשנת 1910 ו-14 (שהיוו 0.2% מכלל האוכלוסייה) בשנת 1925. הם הצטרפו לקהילה באוקרמונדה (Ueckermuende), שנמצאה במרחק של כ-12 ק"מ מהכפר.

חוק הקהילה היהודית של אוקרמונדה (1860) מציין שכמה כפרים קטנים באזור, כמו טורגלו (Torgelow), אלטווארפ (Altwarp), ניוארפ (Neuwarp), ו-אגסין (Eggesin), היו מסופחים לבית הכנסת של המחוז. לפי מספר מקורות, בית כנסת היה קיים בטורגלו לפחות בשנות השלושים של המאה ה-20. אין תיעוד על בית קברות יהודי במחוז.

ב-1933 תשעה יהודים גרו בעיר. ביניהם איש העסקים וסוחר הבדים יוליוס גרונמן (Gronemann), שהתנדב למכבי האש ושימש כמזכיר עד לעליית הנאצים לשלטון. גרונמן ניהל חנות טקסטיל ברחוב ווילהלם 1. מאוחר יותר, ב-1934, בלחץ השליטים הנאצים, הוא השכיר את חנותו לעובדו לשעבר וילהלם קרנר, חבר המפלגה הנאצית (NSDAP). כמו בהרבה ערים בגרמניה, החרם הנאצי נגד היהודים יושם גם בטורגלו באפריל 1933. עובדת לשעבר של יוליוס גרונמן כתבה לנינו על ההטרדות בחנות ברחוב וילהלם 1: "...פלוגות סער נאציות עמדו בחזית החנות וסיפרו ללקוחות... שבעל החנות היה יהודי ואמרו להם לקנות בחנות של בעלים אריים. למרות שמספר לקוחות סבו על עקבותיהם, רובם לא ויתרו ואמרו שהם קנו במשך שנים בחנותו של מר גרונמן והם אינם חושבים להחרים אותה. זו הייתה תקופה קשה עבור מר גרונמן הזקן והוא החליט למכור אותה בסוף שנת 1933. לצערי איני יודעת אם זו הייתה מכירה רגילה או סוג של הפקעה...".

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) בית הכנסת נשרף, כפי שמתועד על ידי ההיסטוריון וולפנג ווילהלמוס (Wolfgang Wilhelmus). יום לאחר מכן, ב-10 בנובמבר, פקידי המפלגה הנאצית דיווחו שחלונות של חנות בבעלות יהודית נופצו. במשך כל התקופה הנאצית, יהודי טורגולו המועטים הוטרדו, נרדפו ונאלצו לעבור לערים גרמניות אחרות. אחדים היגרו לארץ ישראל, לבלגיה, לדרום אמריקה ולשנחאי. יוליוס גרונמן עבר לשטטין, משם הוא גורש. במכתבו האחרון לילדיו הוא כתב: " נגורש לפולין ואנחנו יודעים את גורלנו".

לפחות 4 מיהודי טורגולו נרצחו במחנה אושוויץ-בירקנאו וכנראה שגם במחנות ריכוז במזרח אירופה.

---------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

נויברנדנבורג

Neubrandenburg

עיר ובירת המחוז האגמים של מקלנבורג, במקלנבורג-מערב פומרן, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה מתועדת בראשית שנות ה-1400. בשיאה, בשנת 1900, האוכלוסייה היהודית מנתה 100 תושבים ו-34 תושבים בשנת 1933.

הקהילה היהודית של נויברנדנבורג גורשה מהעיר בשנת 1492. יהודים ניסו לחזור לנויברנדנבורג בשנות ה-1700 המוקדמות אך ללא הועיל. לבסוף, בשנת 1800, זקני הכפר אִפשרו ליהודים להתיישב באופן קבוע בעיר, בתנאי שישלמו מס גולגולת על כל יהודי. המס הוטל על כל אדם וכן על חפציו. רק ב-1860 הורשו יהודי המקום להקים קהילה רשמית, לבנות בית כנסת ולקדש בית עלמין.

בית הכנסת הראשון של הקהילה היה קטן, אך בניין גדול יותר נבנה בשנת 1876 ונחנך בשנת 1877. יהודי נויברנדנבורג הקימו גם בית ספר וניהלו אותו.

החל משנת 1937, כשהאנטישמיות השתוללה בנויברנדנבורג, יהודים רבים החלו לעזוב את העיר, כך שרק 15 יהודים נותרו בה ב-1938.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), בית הכנסת נשדד והוצת; הקשת מעל הכניסה לבית העלמין נשרפה גם כן.

בשנת 1988 נחשף לוח זיכרון באתר בית הכנסת. נכון לכתיבת שורות אלה, העירייה שוקלת הקמת אנדרטה ראויה יותר.

-------------------------------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

שטרלזונד

Stralsund

עיר במקלנבורג-מערב פומרניה, גרמניה.

לראשונה נרשמה נוכחות יהודית באמצע שנות ה-1400; שיא האוכלוסייה היהודית: 172 היה בשנת 1797; ובשנת 1933: 160.

העיר שטרלזונד, שנוסדה באמצע שנות ה-1200, התפתחה במהירות לעיר המשגשגת ביותר בצפון גרמניה. למרות שהותר ליהודים לנהל עסקים בשטרלזונד, נאסר עליהם לגור בעיר. אולם, באמצע שנות ה-1400, הותר ליהודים לגור בשטרלזונד, אך בגטאות; הקהילה הזו, מימי הביניים, התגוררה ברחוב היהודים ("Jews' alley"), שם הם קידשו חדר תפילה. כמו שקרה בערים אחרות ברחבי גרמניה, הקהילה היהודית גורשה משטרלזונד בשנת 1492.

ב-1757 הוקמה הקהילה היהודית המודרנית. ב-1766 נמנו 35 יהודים וב-1784 – 119 יהודים. שלושים שנים מאוחר יותר, 1787-1786, הוקם בית כנסת חדש, יפה, שהכיל 200 מקומות ישיבה, בחצר האחורית ברחוב לנגן 69 (Langenstrasse). הוא היה בית הכנסת הראשון במקלנבורג-מערב פומרניה. בסמוך לבית הכנסת היה מקווה. ב-1913 בית הכנסת נבנה מחדש. עם חנוכתו ב-16 בספטמבר 1913, ראש עיריית שטרלזונד ארנסט אוגוסט פרידריך גרונוב (Gronow) ברך את הקהילה היהודית: "שאזרחינו היהודים יוכלו לחיות בשלום ובהרמוניה עם אזרחינו הנוצרים בעיר הזו כבעבר".

בתחילה, יהודי שטרלזונד קברו את מתיהם מחוץ לעיר. ב-1776, בנקאי נוצרי, יואכים אולריך פון גיזה (Joachim Ulrich von Giese), העניק מקום קבורה לילדה יהודייה, בת למשפחת הרץ, בשטח אחוזתו (Gut Niederhof). כתוצאה מכך התפתח בית קברות יהודי קטן. בשנת 1850 קודש בית קברות יהודי חדש בגרייפסוואלדר שוסיי (Greifswalder Chaussee), שהורחב בשנת 1912.

חוק היהודים משנת 1847 מטעם ממלכת פרוסיה הקל על תנאי המחיה הכלליים של היהודים בשטרלזונד ולהגדלת אוכלוסייתם ל-169 תושבים ב-1887. היהודים העשירים התגוררו בשכונות שהיו חביבות גם על ידי משפחות סוחרים נוצריות עשירות. למרות זאת, רוב יהודי שטרלזונד היו עניים. חשיבות מיוחדת עבור העיר הייתה התיישבותם של הסוחרים היהודים לאונרד טיץ (Leonhard Tietz) ואדולף ורטהיים (Adolf Wertheim). האחרון פתח ב-1852 את חנות המפעל הראשונה לכובעים בוואסרשטראסה (Wasserstrasse), המשרד הראשי העתידי של קבוצת ורטהיים. לאונרד טיץ פתח חנות, ב-1879, ברחוב אוסנרייר 31 (Ossenreyerstrasse).

בשנים 1933-1932 חיו בערך 160 יהודים בשטרלזונד. 20 ילדים יהודים קיבלו הדרכה דתית. שמעון למקה (Simon Lemke) שימש כדרשן וכחזן. "חברה קדישא", שנוסדה ב-1921, הייתה פעילה עדיין וגם קבוצת הצעירים ברתולד אוורבך (Berthold Auerbach). יתר על כן, סניפים של הארגונים היהודיים בפריסה ארצית (איגוד מרכזי של יהודים אזרחי גרמניה) וחיילי החזית היהודית של פדרציית הרייך פעלו בשטרלזונד ב-1930. 16 יהודים מרויגן (Ruegen), 12 מבארת (Barth), 8 מגרימן (Grimmen), 3 מטריבזיס (Tribsees), 3 מריכטנברג (Richtenberg), 5 מפרנצבורג (Franzburg) ו-1 מדמגרטן (Dammgarten) היו קשורים לקהילה היהודית בשטרלזונד.

בשנות ה-20 של המאה העשרים יהודי שטרלזונד לא הושפעו במיוחד מהתסיסה האנטישמית של הנאצים.

משנת 1933 ואילך, כדי ליישם את החרם האנטי-יהודי, הנאצים הציבו שומרים מול חנויות בבעלות יהודית כדי למנוע בכוח כניסה של לקוחות. לאחר מכן קיבלה מועצת העיר את ההחלטה הבאה: "על העירייה לעצור מיד את כל הקשרים העסקיים עם... סוחרים יהודים... על ממשלת העיר להבטיח שלא תבוצע שחיטה פולחנית נוספת...".

בסביבות 1934, בעת שהיינץ כהן ולואיז גנזן, אשה נוצרייה, חגגו את נישואיהם, אנשי ס"א הגיעו לביתם בפרנקנשטראסה 2, קטעו את החגיגה ולקחו את כהן למשמורת מגן. אותו דבר קרה לדוד מנדלבאום, שגם הוא התחתן עם אשה נוצרייה.

קרן שהוקמה על ידי הסוחר מוזס לזרוס ישראל (Moses Lazarus Israel) במטרה להעניק מלגות לצעירים, אולצה להתאחד, לפי החלטת ראש העירייה ב-7 בנובמבר 1939, עם קרן הקשורה לנאצים, שבמפורש לא כללה יהודים.

בין 1933 ל-1938, שליש מהאוכלוסייה היהודית עזבה את שטרלזונד. הם עברו לערים גרמניות אחרות, או היגרו למדינות שונות באירופה או מעבר לים. באוקטובר 1938, כ-22 יהודים ממוצא פולני גורשו משטרלזונד לפולין.

ב"ליל הבדולח" (ב-9 בנובמבר, 1938) עסקים בבעלות יהודית נבזזו וחלונותיהם נופצו. ב-5 בבוקר, ב-10 בנובמבר 1938, בית הכנסת ניזוק והועלה באש. הוא לא נשרף לגמרי; לאחר מכן נעשה בו שימוש לרעה ככיתה וכמחסן של שירותי החירום המקומי. כ-30 גברים יהודים נעצרו זמנית, ו-20 מהם נשלחו למחנה הריכוז זקסנהאוזן (Sachsenhausen). כעבור יום, בערב ה-11 בנובמבר, ארגנו הנאצים הפגנה אנטישמית באלטר מרקט (Alter Markt). רוב היהודים שנותרו נשלחו ב-פברואר 1940 ללובלין. בתחילת שנת 1944 גורשו יהודים נוספים משטרלזונד, הפעם לאושוויץ דרך שטטין (Stettin). לפחות 60 מיהודי שטרלזונד ניספו בשואה.

בשנת 1944 נהרס בניין בית הכנסת לשעבר במהלך פשיטה אווירית ואחר כך נהרס (1950).

אחרי המלחמה, מספר ניצולים חזרו לעיר. הם התכוונו להקים קהילה יהודית חדשה. אך הניסיון הזה נכשל בשל מספרם הקטן. ב-1955 בית הקברות היהודי בגרייפסוואלדר שוסיי הוכרז כאתר היסטורי. החל ב-1988 עד 2009, כמה לוחות זיכרון הוצבו בשטרלזונד לזכר הקהילה היהודית.

-------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.