חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי נוינקירכן, סארלנד

נוינקירכן

Neunkirchen

עיר ועירייה במחוז נוינקירכן במדינת סארלנד, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1776; שיא האוכלוסייה היהודית: 234 ב-1925; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 211.

הקהילה היהודית נוינקירכן הקימה את מוסדותיה הקהילתיים במהלך המאה ה-19: בית קברות בשנת 1831 (הוגדל בשנת 1880); מרכז קהילתי עם חדר תפילה בשנת 1847; בית כנסת, שנבנה על חורבות טירה בסגנון הרנסנס, בשנת 1865 (שופץ בשנת 1921/22); ובית ספר, בראשות מורה ששימש גם כחזן וכשוחט, בשלב כלשהו במהלך המאה ה-19.

בשנת 1933 התגוררו בסך הכול 211 יהודים בנוינקירכן ובקהילות המסונפות אלוורסברג (Elversberg), שפיזן (Spiesen), שיפווילר (Schiffweiler) וויבלסקירשן (Wiebelskirchen). חברה קדישא, אגודת נשים יהודית וקבוצת נוער פעלו בקהילה. מרבית היהודים עזבו את נוינקירכן לאחר שחבל הסאר הוחזר לרייך הגרמני במרץ 1935. יהודים מקומיים הותקפו ונעצרו ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), ובית הכנסת נשרף. השטח פונה מההריסות בשנת 1939, אתר בית הכנסת נמכר לעירייה בשנת 1942. בית הקברות היהודי של נוינקירכן, שחולל בשנת 1938/39, נקנה מאוחר יותר על ידי מבשלת שיכר מקומית. מאה ועשרה יהודי נוינקירכן היגרו; 59 עברו להתגורר בגרמניה; ושבעה, האחרונים, גורשו למחנה הריכוז גורס בצרפת, ב- 22 באוקטובר 1940, ולמחנה דרנסי, גם הוא בצרפת, בפברואר 1944. לפחות 60 יהודי נוינקירכן נִספו בשואה.

בשנת 1945 הוקם באתר בית הכנסת לשעבר בניין מגורים ומסחר משולב (כתובת כיום: אוברר-מרקט / רחוב אירגרטן); בשנת 1978 הוקם באתר לוח זיכרון. גם בבית העלמין הוקמה אנדרטה, אך מאז שבית העלמין נפתח מחדש, בשנת 1955, הוא הושחת שוב ושוב.

הקהילה היהודית החדשה והקטנה של נוינקירשן נוסדה בשנת 1970.

--------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
16750391
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

Gurs internment camp

The Gurs camp was an internment camp built in France at Gurs near Oloron-Sainte-Marie in the Basses-Pyrénées (currently Pyrénées-Atlantiques) department by the French government of Édouard Daladier between March 15 and April 25 1939 to intern people fleeing Spain after the victory of the Franco's forces in the Spanish Civil War. 

Following the armistice of June 22, 1940 , signed with Germany by the French government of Pétain , the camp was used as a mixed internment camp to accommodate Jews of all nationalities - except French - captured and deported by the Nazi regime in countries under its control (Germany, Austria, Belgium, the Netherlands). Nearly 4,000 Jews were transferred from Gurs to the Drancy camp between August 6, 1942 and March 3, 1943. They were subsequently deported to the Nazi death camp at Auschwitz and almost all were murdered there.

דראנסי

עיירה ליד פאריס .

בסוף שנת 1940 נקבע במקום מחנה מעבר גרמני. באוגוסט 1941 יוחד המקום למגורשים יהודיים בלבד. עם שחרור המקום ב-17 באוגוסט 1944 נמצאו בו 1,500 אסירים. מדראנסי יצאו למחנות- ההשמדה ב"מזרח" יותר מ-61,000 איש.

הומבורג/סאר

Saar /Homburg

בירת מחוז זארפלאץ במדינת סארלנד, בגרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: 1686 ;שיא האוכלוסייה היהודית ב-1824 :281 ;האוכלוסייה היהודית בשנת 1933 : 163

על אף שהקהילה היהודית של הומבורג נוסדה בשנת 1823 ,אולם תפילה היה קי ים מאז המחצית השנייה של המאה ה-18 .הקהילה קידשה בית קברות בשנת 1823 ;בית כנסת בשנת 1862 ,רחוב קוסטר 6( Kosterstrasse ;)מקווה )תאריך בנייה לא ידוע(; ובית ספר בשנת 1864 .בית הספר, שנוהל על ידי מורה, ששימש גם כחזן וכשוחט, נסגר בשנת 1911 .בית קברות חדש קודש בהומבורג בשנת 1934 ,אך, לעתים רחוקות נעשה בו שימוש. בשנת 1933 למדו שמונה ילדים לימודי דת בהומבורג. בקהילה פעלו חברת רווחה, אגודת נשים, חברה לספרות והיסטוריה יהודית וחברת נוער, שיהודי ולדמוהר )Waldmohr )היו מסונפים אליה. הקהילה התפרקה בשנת 1935 ,כאשר רק ארבע או חמש משפחות יהודיות התגוררו בהומבורג. ב"ליל הבדולח" )9 בנובמבר , 1938 )הרסו אנשי ס"ס את פנים בית הכנסת והוציאו את המגן דוד מהגמלון הצפוני. 5 גברים יהודים נשלחו לדכאו. בשנת 1939 ניכסה העירייה את בניין בית הכנסת שנשרף בחלקו, ושנפגע מאוחר יותר במהלך הפצצה בעת המלחמה. מאה שלושים וחמישה יהודים עזבו את הומבורג/סאר . ב -22 באוקטובר 1940 גורשו 17 היהודים הנותרים למחנה הריכוז גורס )Gurs )בצרפת. עשרים ותשעה יהודים מקומיים נרצחו בשו אה. בשנת 2003 נפתח אגף מבית הכנסת לשעבר – חלק מהמבנה נהרס בשנת 1992 – כאתר הנצחה.

---------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

 

 

סארבריקן Saarbrucken

עיר בחבל הסאר, גרמניה.


יהודים ישבו בסארבריקן ובכפרי הסביבה במאה ה-14. אחר כך במשך ארבע מאות שנה לא התקיימה קהילה במקום. רק בשנת 1732 שוב מתועדים יהודים בסארבריקן.

בשנות הכיבוש הצרפתי (1813-1792) נהנה היישוב היהודי (כשבעים נפשות בסארבריקן) משוויון- זכויות. עם הזמן גדלה הקהילה ובראשית המאה העשרים יותר מ-1,100 יהודים.

בשנות 1920 - 1935, כאשר חבל הסאר היה נתון לשליטת חבר-הלאומים, מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר 2,650 ועוד 1,700 יהודים ישבו ביישובים החקלאיים סביב העיר.

במשאל-העם על עתיד החבל (1935) העדיפו רבים אזרחות צרפתית או בלגית והיגרו על סמך דרכוני נאנסן.


בית-הכנסת המקומי הוצת ב"ליל הבדולח" (אור ליום 10 בנובמבר 1938) ובקיץ 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, נותרו בעיר רק 177 יהודים. במהלך המלחמה, בשנת 1940, הם גורשו למחנה הריכוז גירס בצרפת עם יהודי באדן.


בתום המלחמה שבו יהודים לסארבריקו ובסוף 1945 התרכזו שם 60 יהודים. ב-1948 כבר ישבו 224 יהודים בעיר. בית-כנסת חדש הוקם ב-1951. בתחילת 1970 חיו בסארבריקן 350 יהודים.

לפי נתוני הארגונים היהודיים הקהילה בעיר בתחילת שנות ה - 2000 גדלה לכ - 1000 נפש , רובם יוצאי ברית המועצות לשעבר. היא משתייכת לארגון הקהילות האזורי של מחוז סאר ואגוד הקהילות הארצי של גרמניה . יש על המדרכות לוחות הנצחה , שטולפרשטיין , של האמן גונטר דמינג והם גם נמצאים בעשרות ערים בגרמניה . הקהילה שייכת לזרם האורטודוקסי , אם כי רק חלק קטן מהחברים הם כאלה . החזן אחראי גם על שעיורי יהדות , לוויות , חתונות ושאר צרכי הדת . הקהילה מפעילה מרכז נוער , עזרה סוציאלית ומגוון פעולות חברה ותרבות . ישנו בית עלמין ישן , עדיין פעיל .

 

סנקט ונדל

Sankt Wendel

עיירה בצפון מזרח חבל הסאר, בגרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1358 (ייתכן שמוקדם יותר); שיא האוכלוסייה היהודית: 143 ב-1923; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: לא ידועה (130 ב-1932).

התיעוד המוקדם ביותר של נוכחות יהודית בסנקט ונדל הוא משנת 1358. איננו יודעים מתי או מדוע יהודים עזבו את האזור, אך מהתיעוד ידוע לנו שרק בשנת 1862 הוקמה קהילה יהודית בסנקט ונדל. קהילת סנקט ונדל היהודית הוכרה רשמית בשנת 1920. היהודים התפללו בחדר תפילה, שהוקם בבית פרטי בשנת 1869, עד שנת 1902, אז הקהילה הקימה בית כנסת ברחוב קלסוויילר (Kelsweiler); בית הכנסת, בו היו מושבים ל-84 גברים ול-52 נשים, שופץ בשנת 1932. הקהילה תחזקה בית קברות (שקודש בשנת 1871), בית ספר ומקווה.

לאחר שחבל הסאר הוחזר במרץ 1935 לרייך הגרמני, עזבו רוב היהודים את החבל: 19 יהודים התגוררו בסנקט ונדל בשנת 1937, תשעה – בשנת 1938. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) נהרס פנים בית הכנסת, ולאחר מכן הבניין נשרף. העירייה רכשה את האתר, שכבר פונה מההריסות, בשנת 1942. ב-22 באוקטובר 1940 גורשו 4 היהודים האחרונים של סנקט ונדל למחנה הריכוז גורס בצרפת. לפחות 32 מיהודי סנקט ונדל נִספו בשואה.

בניין בית הכנסת לשעבר, שנמכר בשנת 1951 לאדם פרטי, הוסב לבניין מגורים, אליו הוצמד לוח זיכרון בשנת 1981. לפני כן, בשנת 1972, הוסר הלוט מעל אבן זיכרון בבית העלמין.

-----------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

 

אילינגן

Illingen

עירייה במחוז נוינקירכן, במדינת סארלנד, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1717; שיא האוכלוסייה היהודית: 270 ב-1910; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 107.

יהודי אילינגן הצליחו להעסיק רב במהלך המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19.  הקהילה קידשה בית קברות ב-1747 (הרחיבה אותו ב-1905 וב-1923); בית כנסת בשנת 1768; ובית כנסת חדש, עם בית ספר ודירה למורה, בשנת 1859 ברחוב הראשי (Hauptstrasse 11).

בית הספר היהודי באילינגן, שנוהל על ידי מורה ששימש גם כחזן וכשוחט, נסגר ב-1933.

בשנת 1933 פעלו בקהילה חמש אגודות יהודיות וסניף של פדרציית הרייך של חיילי החזית היהודית, שאליה היו מסונפים יהודי מרכוויילר (Merchweiler), סולצבך (Sulzbach) וקוורשייד (Querscheid).

יהודים רבים עזבו את אילינגן בשנת 1935, כאשר גרמניה סיפחה את אזור סארלנד. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הותקפו יהודים, עסקים ובתים בבעלות יהודית נהרסו, בית הכנסת נבזז ונשרף, בית הקברות חולל וגברים יהודים נשלחו לדכאו. העירייה רכשה בסופו של דבר את אתרי בית הכנסת ובית העלמין, שנוקה מכל הקברים שבו בשנת 1939. 19 היהודים שנותרו באילינגן גורשו למחנה הריכוז גורס בצרפת ב-22 באוקטובר, 1940. לפחות 61 יהודים מקומיים נספו בשואה.

בית הקברות שופץ בשנת 1949, ובאותה שנה הוסר הלוט מעל האנדרטה שהוצבה שם. שרידי הכניסה לבית הכנסת (האתר נוקה בשנת 1949) הועברו לבית העלמין.

------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

Zweibruecken

Zweibrücken 

A town in Rhineland-Palatinate, Germany.

First Jewish presence: 18th century; peak Jewish population: 282 in 1905; Jewish population in 1933: 155

By 1815, Zweibruecken was home to a synagogue (thought to have been opened a few years before). In 1833, a building on the Judengasse (“Jews’ alley”) was converted into a synagogue. In 1879, the community inaugurated another synagogue—with 150 seats for men and 50 for women—on the corner of Wallstrasse and Ritterstrasse (that synagogue was renovated either in 1927 or in 1929/30). Local Jews also maintained a mikveh and a school, the latter of which was presided over by a teacher who performed the duties of chazzan and shochet. Although a Jewish cemetery had been consecrated in Zweibruecken in 1821, a new one was laid inside the town’s general burial grounds in 1893. Fifteen Jewish schoolchildren received religious instruction in 1933. A men’s association, a women’s group, a social club and a branch of the Central Association of German Citizens of Jewish Faith were active in the community, with which the Jews of Niederauerbach were affiliated. On Pogrom Night (Nov. 9, 1938), SS men set the synagogue on fire; two Jewish-owned stores were destroyed, and 20 Jewish men were arrested. The synagogue’s ruins were demolished in 1939, after which the land was appropriated by the treasury office. Thirty Jews left the city; 16 for the United States. On October 22, 1940, 16 Jews, Zweibruecken’s last, were deported to the concentration camp in Gurs, France. At least 79 Zweibruecken Jews perished in the Shoah. After 1950, the synagogue changed ownership several times; the official regional Jewish community owned the site at one point, as did a Catholic order and, finally, a Protestant congregation. A plaque was unveiled at the site in 1970.

--------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

זולצבאך-רוזנברג

Sulzbach-Rozenberg

 במקורות היהודיים: זולץ באך, סולץ באך, זלצבאך

עיירה במחוז אמברג-זולצבך, בוואריה, גרמניה. בשנת 1934 זולצבך אוחדה עם הכפר רוזנברג.


יישוב יהודי בזולצבאך מוזכר לראשונה בשנת. הקהילה סבלה מרדיפות ב-1337, ובעת רדיפות "המגפה השחורה" (1349) נחרבה הקהילה ורק מעטים ניצלו. הקהילה הוקמה מחדש רק כעבור 300 שנה, בשנת 1666, תחת שלטונו של הדוכס כריסטיאן-אוגוסט מפפאלץ-זולצבאך,

ב-1668 רכשו יהודי זולצבאך שטח עבור בית עלמין. ב-1670 התיישבו בזולצבאך יהודים מגולי וינה, ועם הגעתם נחנך בית קברות בעיר. באותה שנה נתמנה יוסף מוזס האוזה כרב ראשי של הקהילה. בשנת 1682 היה לקהילה בית ספר מסודר בהנהלת דייוויד ברוט. בשנת 1685 הוענקה ליהודים אמנת זכויות יתר ליברלית, והיא חודשה בשנת 1712. בשנת 1687 רכשה הקהילה בית קטן, שהוכשר להיות בית כנסת. ב-1737 נבנה בית כנסת חדש. עד שנת 1682 היה לקהילה בית ספר מסודר בהנחיית דייוויד ברוט. בשנת 1685 הוענק אמנת זכויות יתר ליברלית, והיא חודשה בשנת 1712. על פי האמנה, ראש הקהילה הנבחר פעל כנציגה בכל משא ומתן עם הרשויות.

בין נכבדי הקהילה היו יוסף בן אליעזר אטינגן (Oettingen), מחבר "עדות ביוסף" (זולצבאך, 1741), והפירוש לאגדה בתלמוד "יפה מראה". במאה ה-18 גרו בזולצבאך בני משפחת שוואבאכר, שהיו ידועים כפעילים בבית המשפט וכסוחרים.

ב-1699 היו 15 משפחות יהודיות בזולצבאך. ב-1745 הקהילה מנתה 22 משפחות, ב-1801 66 יהודים, ב-1809 336 יהודים. ב-1813, עם החלת "כתב הסובלנות" ("Toleranzpatent") נקבע מספר המשפחות החוקי ל-65. וב-1828 ירד מספרם ל-63 משפחות. לקהילה היה ספר זיכרון שהתחקה אחר ההיסטוריה והתפתחותה.

בסוף המאה ה-17 תיווך פקיד נוצרי ממונה בין הקהילה והשלטונות. אחר כך כיהנו יהודים בתפקיד. אחד מפרנסי הקהילה החשובים היה סוכן החצר יעקב יוסף, שכיהן בין השנים 1770-1722; השלטונות העניקו לו סמכויות נרחבות בענייני ממונות, והוא פעל להשגת חופש תנועה ומסחר. בכספו קיים את הרבנות המקומית, וכשהתמוטט בית הכנסת הישן (1740), מימן הקמת בית כנסת חדש, ובו דירות לרב ולחזן.

ביוני 1822 פרצה בזולצבאך דליקה גדולה שכילתה 280 בתים, ביניהם 12 בתי יהודים, בית הדפוס העברי, בית הכנסת ושני בתי הקהילה. כ-40 משפחות נותרו ללא קורת גג. ב-1827 נחנך בית הכנסת החדש. ב-1837 פתחה הקהילה בית ספר עממי, שהתקיים במתכונת זאת עד 1922, ומאז התקיימו בו רק לימודי קודש. משנת 1892 שימש בית העלמין של זולצבאך גם את קהילת אמברג (Amberg).

ב-1931 הצטרפה קהילת זולצבאך לרבנות המחוז החדשה רגנסבורג-נוימרקט. יהודי זולצבאך התפרנסו בעיקר ממסחר זעיר, מייצוא חומרי גלם, מיבוא אריגים. כמו כן הם סחרו בבהמות, בתכשיטים, בכלי נשק, וכחלפנים.

זולצבאך נודעה בבית הדפוס העברי, שפעל שם בין השנים 1851-1664 והיה אחד החשובים בבוואריה. הדפיסו בו את ספר הזוהר במקורו הארמי, סידורי תפילה, מחזורים וספרות יהודית עממית בלשון הגרמנית המדוברת, ובין השנים 1699-1694 הודפסו תשע מסכתות של התלמוד הבבלי. בדפוס זה יצאו שתי מהדורות נוספות של התלמוד הבבלי ב-12 כרכים, והוא נפוץ ברוב ארצות אירופה ובייחוד בפולין.

נטייתו של הדוכס כריסטיאן-אוגוסט למיסטיקה ולקבלה עוררה את התעניינותו בשפה העברית והובילה אותו לאשר, בשנת 1669, הקמת בית דפוס עברי בעירו. כתוצאה מכך התפרסמה זולצבאך בעולם היהודי. בית הדפוס היהודי הראשון היה של יצחק בר יודעלס כץ מפראג. בשנת 1684 הוא העביר את הבעלות למשפחת בלוך, ומ-1699עד1851, השנה בה נסגר בית הדפוס, הוא היה בבעלות משפחת פרנקל-ארנשטיין. בית הדפוס הדפיס 702 עבודות, שכללו בעיקר סידורים, מחזורים, ספרי תנ"ך, שלוש מהדורות של התלמוד, וספרי מוסר יהודי-גרמני. תהילתה הראשונה הייתה כתוצאה מהמהדורה המצוינת של ספר ה"זוהר", שהודפסה בשנת 1684. המהדורה הקטנה של ה"מחזור" זכתה לתפוצה רחבה מאז הוצאתה לאור בשנת 1699. כמעט ולא הייתה קהילה בדרום גרמניה שהחזן לא השתמש בספר "מחזור קהל". פרסום התלמוד בזולצבאך גרם למחלוקת קשה עם האחים פרופס (Proops) מאמסטרדם. קריסת בית הדפוס נבעה בחלקה מהאיסור לייבא ספרים עבריים לאימפריה האוסטרית, וכן בגלל האיכות המצוינת של בית הדפוס של וולף היידנהיים (Heidenheim) ברודלהיים (Roedelheim), שבית הדפוס של זולצבאך לא יכול היה להתמודד.


 

תקופת השואה

ב-1933 חיו בזולצבאך רק 8 יהודים.

ביוני 1934 החרימו שלטונות העיר את בית הכנסת והפכוהו למוזיאון. את תשמישי הקדושה וספרי התורה העבירו לאמברג (שם הושמדו בפרעות 1938). בין השנים 1936-1934 היגרו חמישה מיהודי זולצבאך לארה"ב ושניים למקומות אחרים בגרמניה. אשה יהודיה אחת נפטרה במקום. באוקטובר 1936 הכריזה העיתונות בשמחה כי זולצבאך "מטוהרת מיהודים" (Judenrein). ב-10 בנובמבר 1938 גרמו הפורעים נזקים רבים בבית העלמין היהודי. אחרון יהודי העיר גורש לגטו טרזין (Theresienstadt) ב-21 בינואר 1943.

 

אחרי המלחמה לא חזר אף יהודי לעיר. בית העלמין היהודי נמצא בפיקוחו של איגוד הקהילות היהודיות בבוואריה.

 

 

סארוולינגן

Saarwellingen

עירייה במחוז סארלואיס בסארלנד, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1671; שיא האוכלוסייה היהודית: 191 ב-1895; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 134.

יהודי סארוולינגן התפללו בחדר תפילה (שהוזכר לראשונה ברשומות משנת 1771), עד שנת 1832, כאשר נחנך בית כנסת ברחוב אנגל (Engelstrasse) 10 (בנייתו החלה בשנת 1829). הקהילה ניהלה גם בית ספר יסודי (שהפך לבית ספר יהודי ציבורי בשנת 1891), מקווה ובית קברות. בית הקברות היהודי של סארוולינגן נחנך בשנת 1725, חולל בשנת 1884 והורחב בשנת 1920. 16 ילדים למדו בבית הספר בשנת 1933.

בשנת 1935, לאחר שסופח אזור הסאר לגרמניה, עזבו יהודים רבים את סארוולינגן (63 היגרו).

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) נהרס פנים בית הכנסת, הושחתו בתי יהודים ויהודים הותקפו. כעבור מספר ימים הועלו יהודים לאוטובוס ונשלחו לגבול צרפת, שם סירבו השלטונות הצרפתיים להכניסם. יהודי סארוולינגן הנותרים הועברו בכוח לבית אחד, ממנו הם גורשו ב-22 באוקטובר 1940 למחנה הריכוז גורס בצרפת. לפחות 66 יהודים מקומיים נספו בשואה.

בניין בית הכנסת, שהעירייה ניכסה אותו אחרי "ליל הבדולח", נפגע קשות במהלך המלחמה. בניין מגורים, שנבנה בשנים 1951 עד 1954, ניצב כיום על יסודותיו המקוריים של בית הכנסת. בשנת 2002 נקרא בית הספר היהודי לשעבר על שמו של מורה יהודי, ליאו גרונפלד (Leo Gruenfeld), שנספה באושוויץ (לוח זיכרון מוצמד לבניין). בית הקברות היהודי של סארוולינגן, שנהרס בסוף המלחמה, בחלקו – שוחזר מאוחר יותר.

-----------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

 

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי נוינקירכן, סארלנד

נוינקירכן

Neunkirchen

עיר ועירייה במחוז נוינקירכן במדינת סארלנד, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1776; שיא האוכלוסייה היהודית: 234 ב-1925; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 211.

הקהילה היהודית נוינקירכן הקימה את מוסדותיה הקהילתיים במהלך המאה ה-19: בית קברות בשנת 1831 (הוגדל בשנת 1880); מרכז קהילתי עם חדר תפילה בשנת 1847; בית כנסת, שנבנה על חורבות טירה בסגנון הרנסנס, בשנת 1865 (שופץ בשנת 1921/22); ובית ספר, בראשות מורה ששימש גם כחזן וכשוחט, בשלב כלשהו במהלך המאה ה-19.

בשנת 1933 התגוררו בסך הכול 211 יהודים בנוינקירכן ובקהילות המסונפות אלוורסברג (Elversberg), שפיזן (Spiesen), שיפווילר (Schiffweiler) וויבלסקירשן (Wiebelskirchen). חברה קדישא, אגודת נשים יהודית וקבוצת נוער פעלו בקהילה. מרבית היהודים עזבו את נוינקירכן לאחר שחבל הסאר הוחזר לרייך הגרמני במרץ 1935. יהודים מקומיים הותקפו ונעצרו ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), ובית הכנסת נשרף. השטח פונה מההריסות בשנת 1939, אתר בית הכנסת נמכר לעירייה בשנת 1942. בית הקברות היהודי של נוינקירכן, שחולל בשנת 1938/39, נקנה מאוחר יותר על ידי מבשלת שיכר מקומית. מאה ועשרה יהודי נוינקירכן היגרו; 59 עברו להתגורר בגרמניה; ושבעה, האחרונים, גורשו למחנה הריכוז גורס בצרפת, ב- 22 באוקטובר 1940, ולמחנה דרנסי, גם הוא בצרפת, בפברואר 1944. לפחות 60 יהודי נוינקירכן נִספו בשואה.

בשנת 1945 הוקם באתר בית הכנסת לשעבר בניין מגורים ומסחר משולב (כתובת כיום: אוברר-מרקט / רחוב אירגרטן); בשנת 1978 הוקם באתר לוח זיכרון. גם בבית העלמין הוקמה אנדרטה, אך מאז שבית העלמין נפתח מחדש, בשנת 1955, הוא הושחת שוב ושוב.

הקהילה היהודית החדשה והקטנה של נוינקירשן נוסדה בשנת 1970.

--------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

סארוולינגן
זולצבאך
צוויבריקן
אילינגן, סארלנד
סנקט ונדל
סארבריקן
הומבורג/סאר
דראנסי
Gurs

סארוולינגן

Saarwellingen

עירייה במחוז סארלואיס בסארלנד, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1671; שיא האוכלוסייה היהודית: 191 ב-1895; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 134.

יהודי סארוולינגן התפללו בחדר תפילה (שהוזכר לראשונה ברשומות משנת 1771), עד שנת 1832, כאשר נחנך בית כנסת ברחוב אנגל (Engelstrasse) 10 (בנייתו החלה בשנת 1829). הקהילה ניהלה גם בית ספר יסודי (שהפך לבית ספר יהודי ציבורי בשנת 1891), מקווה ובית קברות. בית הקברות היהודי של סארוולינגן נחנך בשנת 1725, חולל בשנת 1884 והורחב בשנת 1920. 16 ילדים למדו בבית הספר בשנת 1933.

בשנת 1935, לאחר שסופח אזור הסאר לגרמניה, עזבו יהודים רבים את סארוולינגן (63 היגרו).

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) נהרס פנים בית הכנסת, הושחתו בתי יהודים ויהודים הותקפו. כעבור מספר ימים הועלו יהודים לאוטובוס ונשלחו לגבול צרפת, שם סירבו השלטונות הצרפתיים להכניסם. יהודי סארוולינגן הנותרים הועברו בכוח לבית אחד, ממנו הם גורשו ב-22 באוקטובר 1940 למחנה הריכוז גורס בצרפת. לפחות 66 יהודים מקומיים נספו בשואה.

בניין בית הכנסת, שהעירייה ניכסה אותו אחרי "ליל הבדולח", נפגע קשות במהלך המלחמה. בניין מגורים, שנבנה בשנים 1951 עד 1954, ניצב כיום על יסודותיו המקוריים של בית הכנסת. בשנת 2002 נקרא בית הספר היהודי לשעבר על שמו של מורה יהודי, ליאו גרונפלד (Leo Gruenfeld), שנספה באושוויץ (לוח זיכרון מוצמד לבניין). בית הקברות היהודי של סארוולינגן, שנהרס בסוף המלחמה, בחלקו – שוחזר מאוחר יותר.

-----------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

 

זולצבאך-רוזנברג

Sulzbach-Rozenberg

 במקורות היהודיים: זולץ באך, סולץ באך, זלצבאך

עיירה במחוז אמברג-זולצבך, בוואריה, גרמניה. בשנת 1934 זולצבך אוחדה עם הכפר רוזנברג.


יישוב יהודי בזולצבאך מוזכר לראשונה בשנת. הקהילה סבלה מרדיפות ב-1337, ובעת רדיפות "המגפה השחורה" (1349) נחרבה הקהילה ורק מעטים ניצלו. הקהילה הוקמה מחדש רק כעבור 300 שנה, בשנת 1666, תחת שלטונו של הדוכס כריסטיאן-אוגוסט מפפאלץ-זולצבאך,

ב-1668 רכשו יהודי זולצבאך שטח עבור בית עלמין. ב-1670 התיישבו בזולצבאך יהודים מגולי וינה, ועם הגעתם נחנך בית קברות בעיר. באותה שנה נתמנה יוסף מוזס האוזה כרב ראשי של הקהילה. בשנת 1682 היה לקהילה בית ספר מסודר בהנהלת דייוויד ברוט. בשנת 1685 הוענקה ליהודים אמנת זכויות יתר ליברלית, והיא חודשה בשנת 1712. בשנת 1687 רכשה הקהילה בית קטן, שהוכשר להיות בית כנסת. ב-1737 נבנה בית כנסת חדש. עד שנת 1682 היה לקהילה בית ספר מסודר בהנחיית דייוויד ברוט. בשנת 1685 הוענק אמנת זכויות יתר ליברלית, והיא חודשה בשנת 1712. על פי האמנה, ראש הקהילה הנבחר פעל כנציגה בכל משא ומתן עם הרשויות.

בין נכבדי הקהילה היו יוסף בן אליעזר אטינגן (Oettingen), מחבר "עדות ביוסף" (זולצבאך, 1741), והפירוש לאגדה בתלמוד "יפה מראה". במאה ה-18 גרו בזולצבאך בני משפחת שוואבאכר, שהיו ידועים כפעילים בבית המשפט וכסוחרים.

ב-1699 היו 15 משפחות יהודיות בזולצבאך. ב-1745 הקהילה מנתה 22 משפחות, ב-1801 66 יהודים, ב-1809 336 יהודים. ב-1813, עם החלת "כתב הסובלנות" ("Toleranzpatent") נקבע מספר המשפחות החוקי ל-65. וב-1828 ירד מספרם ל-63 משפחות. לקהילה היה ספר זיכרון שהתחקה אחר ההיסטוריה והתפתחותה.

בסוף המאה ה-17 תיווך פקיד נוצרי ממונה בין הקהילה והשלטונות. אחר כך כיהנו יהודים בתפקיד. אחד מפרנסי הקהילה החשובים היה סוכן החצר יעקב יוסף, שכיהן בין השנים 1770-1722; השלטונות העניקו לו סמכויות נרחבות בענייני ממונות, והוא פעל להשגת חופש תנועה ומסחר. בכספו קיים את הרבנות המקומית, וכשהתמוטט בית הכנסת הישן (1740), מימן הקמת בית כנסת חדש, ובו דירות לרב ולחזן.

ביוני 1822 פרצה בזולצבאך דליקה גדולה שכילתה 280 בתים, ביניהם 12 בתי יהודים, בית הדפוס העברי, בית הכנסת ושני בתי הקהילה. כ-40 משפחות נותרו ללא קורת גג. ב-1827 נחנך בית הכנסת החדש. ב-1837 פתחה הקהילה בית ספר עממי, שהתקיים במתכונת זאת עד 1922, ומאז התקיימו בו רק לימודי קודש. משנת 1892 שימש בית העלמין של זולצבאך גם את קהילת אמברג (Amberg).

ב-1931 הצטרפה קהילת זולצבאך לרבנות המחוז החדשה רגנסבורג-נוימרקט. יהודי זולצבאך התפרנסו בעיקר ממסחר זעיר, מייצוא חומרי גלם, מיבוא אריגים. כמו כן הם סחרו בבהמות, בתכשיטים, בכלי נשק, וכחלפנים.

זולצבאך נודעה בבית הדפוס העברי, שפעל שם בין השנים 1851-1664 והיה אחד החשובים בבוואריה. הדפיסו בו את ספר הזוהר במקורו הארמי, סידורי תפילה, מחזורים וספרות יהודית עממית בלשון הגרמנית המדוברת, ובין השנים 1699-1694 הודפסו תשע מסכתות של התלמוד הבבלי. בדפוס זה יצאו שתי מהדורות נוספות של התלמוד הבבלי ב-12 כרכים, והוא נפוץ ברוב ארצות אירופה ובייחוד בפולין.

נטייתו של הדוכס כריסטיאן-אוגוסט למיסטיקה ולקבלה עוררה את התעניינותו בשפה העברית והובילה אותו לאשר, בשנת 1669, הקמת בית דפוס עברי בעירו. כתוצאה מכך התפרסמה זולצבאך בעולם היהודי. בית הדפוס היהודי הראשון היה של יצחק בר יודעלס כץ מפראג. בשנת 1684 הוא העביר את הבעלות למשפחת בלוך, ומ-1699עד1851, השנה בה נסגר בית הדפוס, הוא היה בבעלות משפחת פרנקל-ארנשטיין. בית הדפוס הדפיס 702 עבודות, שכללו בעיקר סידורים, מחזורים, ספרי תנ"ך, שלוש מהדורות של התלמוד, וספרי מוסר יהודי-גרמני. תהילתה הראשונה הייתה כתוצאה מהמהדורה המצוינת של ספר ה"זוהר", שהודפסה בשנת 1684. המהדורה הקטנה של ה"מחזור" זכתה לתפוצה רחבה מאז הוצאתה לאור בשנת 1699. כמעט ולא הייתה קהילה בדרום גרמניה שהחזן לא השתמש בספר "מחזור קהל". פרסום התלמוד בזולצבאך גרם למחלוקת קשה עם האחים פרופס (Proops) מאמסטרדם. קריסת בית הדפוס נבעה בחלקה מהאיסור לייבא ספרים עבריים לאימפריה האוסטרית, וכן בגלל האיכות המצוינת של בית הדפוס של וולף היידנהיים (Heidenheim) ברודלהיים (Roedelheim), שבית הדפוס של זולצבאך לא יכול היה להתמודד.


 

תקופת השואה

ב-1933 חיו בזולצבאך רק 8 יהודים.

ביוני 1934 החרימו שלטונות העיר את בית הכנסת והפכוהו למוזיאון. את תשמישי הקדושה וספרי התורה העבירו לאמברג (שם הושמדו בפרעות 1938). בין השנים 1936-1934 היגרו חמישה מיהודי זולצבאך לארה"ב ושניים למקומות אחרים בגרמניה. אשה יהודיה אחת נפטרה במקום. באוקטובר 1936 הכריזה העיתונות בשמחה כי זולצבאך "מטוהרת מיהודים" (Judenrein). ב-10 בנובמבר 1938 גרמו הפורעים נזקים רבים בבית העלמין היהודי. אחרון יהודי העיר גורש לגטו טרזין (Theresienstadt) ב-21 בינואר 1943.

 

אחרי המלחמה לא חזר אף יהודי לעיר. בית העלמין היהודי נמצא בפיקוחו של איגוד הקהילות היהודיות בבוואריה.

 

 

Zweibruecken

Zweibrücken 

A town in Rhineland-Palatinate, Germany.

First Jewish presence: 18th century; peak Jewish population: 282 in 1905; Jewish population in 1933: 155

By 1815, Zweibruecken was home to a synagogue (thought to have been opened a few years before). In 1833, a building on the Judengasse (“Jews’ alley”) was converted into a synagogue. In 1879, the community inaugurated another synagogue—with 150 seats for men and 50 for women—on the corner of Wallstrasse and Ritterstrasse (that synagogue was renovated either in 1927 or in 1929/30). Local Jews also maintained a mikveh and a school, the latter of which was presided over by a teacher who performed the duties of chazzan and shochet. Although a Jewish cemetery had been consecrated in Zweibruecken in 1821, a new one was laid inside the town’s general burial grounds in 1893. Fifteen Jewish schoolchildren received religious instruction in 1933. A men’s association, a women’s group, a social club and a branch of the Central Association of German Citizens of Jewish Faith were active in the community, with which the Jews of Niederauerbach were affiliated. On Pogrom Night (Nov. 9, 1938), SS men set the synagogue on fire; two Jewish-owned stores were destroyed, and 20 Jewish men were arrested. The synagogue’s ruins were demolished in 1939, after which the land was appropriated by the treasury office. Thirty Jews left the city; 16 for the United States. On October 22, 1940, 16 Jews, Zweibruecken’s last, were deported to the concentration camp in Gurs, France. At least 79 Zweibruecken Jews perished in the Shoah. After 1950, the synagogue changed ownership several times; the official regional Jewish community owned the site at one point, as did a Catholic order and, finally, a Protestant congregation. A plaque was unveiled at the site in 1970.

--------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

אילינגן

Illingen

עירייה במחוז נוינקירכן, במדינת סארלנד, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1717; שיא האוכלוסייה היהודית: 270 ב-1910; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 107.

יהודי אילינגן הצליחו להעסיק רב במהלך המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19.  הקהילה קידשה בית קברות ב-1747 (הרחיבה אותו ב-1905 וב-1923); בית כנסת בשנת 1768; ובית כנסת חדש, עם בית ספר ודירה למורה, בשנת 1859 ברחוב הראשי (Hauptstrasse 11).

בית הספר היהודי באילינגן, שנוהל על ידי מורה ששימש גם כחזן וכשוחט, נסגר ב-1933.

בשנת 1933 פעלו בקהילה חמש אגודות יהודיות וסניף של פדרציית הרייך של חיילי החזית היהודית, שאליה היו מסונפים יהודי מרכוויילר (Merchweiler), סולצבך (Sulzbach) וקוורשייד (Querscheid).

יהודים רבים עזבו את אילינגן בשנת 1935, כאשר גרמניה סיפחה את אזור סארלנד. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) הותקפו יהודים, עסקים ובתים בבעלות יהודית נהרסו, בית הכנסת נבזז ונשרף, בית הקברות חולל וגברים יהודים נשלחו לדכאו. העירייה רכשה בסופו של דבר את אתרי בית הכנסת ובית העלמין, שנוקה מכל הקברים שבו בשנת 1939. 19 היהודים שנותרו באילינגן גורשו למחנה הריכוז גורס בצרפת ב-22 באוקטובר, 1940. לפחות 61 יהודים מקומיים נספו בשואה.

בית הקברות שופץ בשנת 1949, ובאותה שנה הוסר הלוט מעל האנדרטה שהוצבה שם. שרידי הכניסה לבית הכנסת (האתר נוקה בשנת 1949) הועברו לבית העלמין.

------------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

סנקט ונדל

Sankt Wendel

עיירה בצפון מזרח חבל הסאר, בגרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1358 (ייתכן שמוקדם יותר); שיא האוכלוסייה היהודית: 143 ב-1923; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: לא ידועה (130 ב-1932).

התיעוד המוקדם ביותר של נוכחות יהודית בסנקט ונדל הוא משנת 1358. איננו יודעים מתי או מדוע יהודים עזבו את האזור, אך מהתיעוד ידוע לנו שרק בשנת 1862 הוקמה קהילה יהודית בסנקט ונדל. קהילת סנקט ונדל היהודית הוכרה רשמית בשנת 1920. היהודים התפללו בחדר תפילה, שהוקם בבית פרטי בשנת 1869, עד שנת 1902, אז הקהילה הקימה בית כנסת ברחוב קלסוויילר (Kelsweiler); בית הכנסת, בו היו מושבים ל-84 גברים ול-52 נשים, שופץ בשנת 1932. הקהילה תחזקה בית קברות (שקודש בשנת 1871), בית ספר ומקווה.

לאחר שחבל הסאר הוחזר במרץ 1935 לרייך הגרמני, עזבו רוב היהודים את החבל: 19 יהודים התגוררו בסנקט ונדל בשנת 1937, תשעה – בשנת 1938. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) נהרס פנים בית הכנסת, ולאחר מכן הבניין נשרף. העירייה רכשה את האתר, שכבר פונה מההריסות, בשנת 1942. ב-22 באוקטובר 1940 גורשו 4 היהודים האחרונים של סנקט ונדל למחנה הריכוז גורס בצרפת. לפחות 32 מיהודי סנקט ונדל נִספו בשואה.

בניין בית הכנסת לשעבר, שנמכר בשנת 1951 לאדם פרטי, הוסב לבניין מגורים, אליו הוצמד לוח זיכרון בשנת 1981. לפני כן, בשנת 1972, הוסר הלוט מעל אבן זיכרון בבית העלמין.

-----------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

 

 

 

סארבריקן Saarbrucken

עיר בחבל הסאר, גרמניה.


יהודים ישבו בסארבריקן ובכפרי הסביבה במאה ה-14. אחר כך במשך ארבע מאות שנה לא התקיימה קהילה במקום. רק בשנת 1732 שוב מתועדים יהודים בסארבריקן.

בשנות הכיבוש הצרפתי (1813-1792) נהנה היישוב היהודי (כשבעים נפשות בסארבריקן) משוויון- זכויות. עם הזמן גדלה הקהילה ובראשית המאה העשרים יותר מ-1,100 יהודים.

בשנות 1920 - 1935, כאשר חבל הסאר היה נתון לשליטת חבר-הלאומים, מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר 2,650 ועוד 1,700 יהודים ישבו ביישובים החקלאיים סביב העיר.

במשאל-העם על עתיד החבל (1935) העדיפו רבים אזרחות צרפתית או בלגית והיגרו על סמך דרכוני נאנסן.


בית-הכנסת המקומי הוצת ב"ליל הבדולח" (אור ליום 10 בנובמבר 1938) ובקיץ 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, נותרו בעיר רק 177 יהודים. במהלך המלחמה, בשנת 1940, הם גורשו למחנה הריכוז גירס בצרפת עם יהודי באדן.


בתום המלחמה שבו יהודים לסארבריקו ובסוף 1945 התרכזו שם 60 יהודים. ב-1948 כבר ישבו 224 יהודים בעיר. בית-כנסת חדש הוקם ב-1951. בתחילת 1970 חיו בסארבריקן 350 יהודים.

לפי נתוני הארגונים היהודיים הקהילה בעיר בתחילת שנות ה - 2000 גדלה לכ - 1000 נפש , רובם יוצאי ברית המועצות לשעבר. היא משתייכת לארגון הקהילות האזורי של מחוז סאר ואגוד הקהילות הארצי של גרמניה . יש על המדרכות לוחות הנצחה , שטולפרשטיין , של האמן גונטר דמינג והם גם נמצאים בעשרות ערים בגרמניה . הקהילה שייכת לזרם האורטודוקסי , אם כי רק חלק קטן מהחברים הם כאלה . החזן אחראי גם על שעיורי יהדות , לוויות , חתונות ושאר צרכי הדת . הקהילה מפעילה מרכז נוער , עזרה סוציאלית ומגוון פעולות חברה ותרבות . ישנו בית עלמין ישן , עדיין פעיל .

 

הומבורג/סאר

Saar /Homburg

בירת מחוז זארפלאץ במדינת סארלנד, בגרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: 1686 ;שיא האוכלוסייה היהודית ב-1824 :281 ;האוכלוסייה היהודית בשנת 1933 : 163

על אף שהקהילה היהודית של הומבורג נוסדה בשנת 1823 ,אולם תפילה היה קי ים מאז המחצית השנייה של המאה ה-18 .הקהילה קידשה בית קברות בשנת 1823 ;בית כנסת בשנת 1862 ,רחוב קוסטר 6( Kosterstrasse ;)מקווה )תאריך בנייה לא ידוע(; ובית ספר בשנת 1864 .בית הספר, שנוהל על ידי מורה, ששימש גם כחזן וכשוחט, נסגר בשנת 1911 .בית קברות חדש קודש בהומבורג בשנת 1934 ,אך, לעתים רחוקות נעשה בו שימוש. בשנת 1933 למדו שמונה ילדים לימודי דת בהומבורג. בקהילה פעלו חברת רווחה, אגודת נשים, חברה לספרות והיסטוריה יהודית וחברת נוער, שיהודי ולדמוהר )Waldmohr )היו מסונפים אליה. הקהילה התפרקה בשנת 1935 ,כאשר רק ארבע או חמש משפחות יהודיות התגוררו בהומבורג. ב"ליל הבדולח" )9 בנובמבר , 1938 )הרסו אנשי ס"ס את פנים בית הכנסת והוציאו את המגן דוד מהגמלון הצפוני. 5 גברים יהודים נשלחו לדכאו. בשנת 1939 ניכסה העירייה את בניין בית הכנסת שנשרף בחלקו, ושנפגע מאוחר יותר במהלך הפצצה בעת המלחמה. מאה שלושים וחמישה יהודים עזבו את הומבורג/סאר . ב -22 באוקטובר 1940 גורשו 17 היהודים הנותרים למחנה הריכוז גורס )Gurs )בצרפת. עשרים ותשעה יהודים מקומיים נרצחו בשו אה. בשנת 2003 נפתח אגף מבית הכנסת לשעבר – חלק מהמבנה נהרס בשנת 1992 – כאתר הנצחה.

---------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

דראנסי

עיירה ליד פאריס .

בסוף שנת 1940 נקבע במקום מחנה מעבר גרמני. באוגוסט 1941 יוחד המקום למגורשים יהודיים בלבד. עם שחרור המקום ב-17 באוגוסט 1944 נמצאו בו 1,500 אסירים. מדראנסי יצאו למחנות- ההשמדה ב"מזרח" יותר מ-61,000 איש.

Gurs internment camp

The Gurs camp was an internment camp built in France at Gurs near Oloron-Sainte-Marie in the Basses-Pyrénées (currently Pyrénées-Atlantiques) department by the French government of Édouard Daladier between March 15 and April 25 1939 to intern people fleeing Spain after the victory of the Franco's forces in the Spanish Civil War. 

Following the armistice of June 22, 1940 , signed with Germany by the French government of Pétain , the camp was used as a mixed internment camp to accommodate Jews of all nationalities - except French - captured and deported by the Nazi regime in countries under its control (Germany, Austria, Belgium, the Netherlands). Nearly 4,000 Jews were transferred from Gurs to the Drancy camp between August 6, 1942 and March 3, 1943. They were subsequently deported to the Nazi death camp at Auschwitz and almost all were murdered there.