חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי פוקשאן

פוקשאן

Focsani

עיר בחבל מולדבה, מזרח רומניה.


קהילה יהודית התקיימה בפוקשאן מן המחצית השנייה של המאה ה-17. ב-1859 מנתה הקהילה 1,855 נפש, ובסוף המאה היו 6,000 יהודי פוקשאן רבע מכלל תושבי העיר.

באזור השופע כרמים עסקו יהודים רבים בגידול גפנים, ולמראית עין השתלבו בחיי האוכלוסיה; אולם למעשה הייתה פוקשאן מוקד של שנאת ישראל. ב-1859 היה שם נסיון של עלילת-דם, מ-1900 התחיל להופיע בעיר העתון האנטישמי "פאזניקול" וב-1910 הוכרז בפוקשאן חרם על סוחרים יהודיים.

במארס 1925 נערך בפוקשאני משפטו של מנהיג "משמר הברזל" קודריאנו על רצח מפקד משטרת יאסי. בהזדמנות זאת שדדו כנופיות אנטישמיות 300 בתים יהודיים, לרבות בית-הספר ובית-הכנסת הגדול.

ערב מלחמת-העולם השנייה היו בפוקשאני 8 בתי- כנסת, שני בתי-ספר יסודיים, גן-ילדים ומרפאה. בעיר הזאת נערך הכינוס הראשון של התנועה ליישוב ארץ-ישראל (1882).

בין רבני פוקשאני היה הסופר העברי יעקב נאכט, ובזכותו נעשתה העיר מרכז לפעילות ציונית ברומניה בשנים 1900 עד 1919.


תקופת השואה

ב-1941, בימי מלחמת העולם השנייה (1939 - 1945) ישבו בפוקשאני קרוב ל-4,000 יהודים, בתוך 37,000 תושבי העיר.

בימי ממשל אנטונסקו הפרו-נאצי נאלצו הסוחרים היהודים למסור את עסקיהם לאנשי "משמר הברזל" והמסרבים שולחו למחנות-ריכוז בטארנו-ג'יו ובקאראקאל. שלושה בתי-כנסת נהרסו בידי חבלני הצבא הרומני בטענה שיסודותיהם התערערו ברעש-אדמה שארע בנובמבר 1940.

אחרי מתקפת גרמניה על ברית-המועצות (ביוני 1941, ורומניה אז בת בריתה של גרמניה הנאצית) נאסרו גברים יהודים בני 16 עד 60 למשך שבועות מספר, ואחרי ששוחררו נשארו במאסר 65 בני ערובה, ביניהם הרב וראשי הקהילה. כעבור שלושה חודשים הופחת מספרם לעשרה, שהוחלפו מדי פעם על ידי יהודים אחרים. הקהילה קלטה ותמכה ביהודים שגורשו מן האיזור, ב-400 עובדי-כפייה יהודיים מדרום טראנסילבאניה וב-210 יתומים יהודים שהובאו מטראנסניסטריה באביב 1944.

בהתקרב הצבא האדום במאי 1944 גויסו כל היהודים, גברים ונשים, לחפור תעלות נגד טנקים להגנת העיר.

ב-1947 חיו בפושקאן יותר מ- 6,000 יהודים. תוך שלוש שנים ירד מספרם ל3,500, בגלל הגירה לארצות-חוץ.

בשנת 1970 ישבו בפוקשאן 150 יהודים, והיה להם בית כנסת אחד.

סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
165154
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
Baltazar, Camil (born Leibu Goldenstein or Leopold Goldstein) (1902-1977), poet and translator, born in Focsani, Romania, son of Herman Fischer Goldstein from Targu-Neamts. He studied in Focsani, Braila, and Bucharest, Romania, and was the first editor of the Romania libera" daily. He also published in "Zburătorul", "Reporter" și "Gazeta literară". His first volume, "Vecernii", was published in 1923, followed by "Flaute de matase" (1924); "Reculegeri in memoria mea" (1925); "Biblice" (1926). After the Holocaust, during which his works were forbiden by the Fascist regime in Romania, he published another eight volumes of poetry from 1947 through 1976. His translations into Romanian include works by Thomas Mann, Franz Werfel, Heinrich Mann, Ludwig Renn, Iakob Wassermann, D. H. Lawrence, Pearl Buck, Frank Baum, Bernard Shaw, Erich Maria Remarque, and John Knittel.
Economist

Born in Focsani, he practiced law from 1885. From 1900 he was a professor of economics at the University of Vienna. In 1924-27 Gruenberg directed the Institute of Social Research at the University of Frankfort. He was murdered by a Nazi in Frankfort. His books deal with the agrarian history of the Austrian monarchy and the history of socialism. From 1910 he published the Archiv fuer die Geschichte des Sozialismus und der Arbeiterbewegung.
חוקר, מלומד, ממנהיגי הזרם הקונסרבטיבית

סלומון שכטר נולד בפוקשאני, רומניה. למד בוינה ובברלין ורכש השכלה רבנית רחבה. בשנת 1862 היגר לאנגליה, ושם התקבל כמרצה לתיאולוגיה רבנית באוניברסיטת קיימברידג'. בתקופה זו נודע לו על קטעי כתבי יד יהודיים שנתגלו במצרים; הוא נסע לקהיר וגילה שמקורם בחדר בבית כנסת שבו הם נשמרו כאלף שנים - הגניזה הקהירית. ס' שכטר הביא אתו לאנגליה כ- 100,000 כתבי יד כדי לחקור אותם, ופרסם כמה מן החשובים שבהם, כגון כתב היד של ספר קוהלת. בשנת 1902 שכטר עבר לארצות הברית כדי לעמוד בראש הסמינר התיאולוגי לרבנים, ותוך כדי כך הוא שילב את הרעיון והמבנה של התנועה הקונסרבטיבית, והפך את בית המדרש לרבנים למוסד מרכזי בתנועה, ובכך יסד את "בית הכנסת המאוחד של אמריקה".
FOCSANER

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה, המכיל את הסופית היידיש "-אר" שפירושה "מ-", "מוצאו מ-", קשור בשמה של העיירה פוקשן במזרח רומניה; תחילתו של היישוב היהודי במקום זה מתועד במאה ה-17. שמות משפחה יהודיים נוספים הקשורים בשמה של העיר הזאת כוללים את פוקשנאנו ופוקשינאנו, המכיל את הסופית הרומנית "-נאנו" שפירושה "מ-", "מוצאו מ-", במאה ה-19 פוקשנר מתועד כשם משפחה יהודי עם לייב ה. פוקשנר, בעיר בקאו, רומניה.
FOCSANEANU

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה מכיל את הסופית הרומנית "-נאנו" שפירושה "מ-", "מוצאו מ-", קשור בשמה של העיירה פוקשן במזרח רומניה; תחילתו של היישוב היהודי במקום זה מתועד במאה ה-17. פוקשנר הוא שם יידיש שאף הוא נגזר משמה של העיירה פוקשן.

במאה ה-19 פוקשנאנו מתועד כשם משפחה יהודי עם י.ל. פוקשנאנו, סוחר בעיר דורוהוי, רומניה.
FOCSINEANU

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם המשפחה פוקשינאנו, המכיל את הסופית הרומנית "-נאנו" שפירושה "מ-", "מוצאו מ-", קשור בשמה של העיירה פוקשן במזרח רומניה; תחילתו של היישוב היהודי במקום זה מתועד במאה ה-17.

שמות משפחה יהודיים נוספים הקשורים בשמה של העיר פוקשני כוללים את פוקשנאנו ופוקשנר, המכיל את הסופית היידיש "-אר" שפירושה "מ-", "מוצאו מ-". במאה ה-20, פוקשינאנו מתועד כשם משפחה יהודי עם החייל הרומני אלברט פוקשינאנו אשר קיבל צל"ש בעד גבורתו במלחמת העולם הראשונה.
Baltazar, Camil (born Leibu Goldenstein or Leopold Goldstein) (1902-1977), poet and translator, born in Focsani, Romania, son of Herman Fischer Goldstein from Targu-Neamts. He studied in Focsani, Braila, and Bucharest, Romania, and was the first editor of the Romania libera" daily. He also published in "Zburătorul", "Reporter" și "Gazeta literară". His first volume, "Vecernii", was published in 1923, followed by "Flaute de matase" (1924); "Reculegeri in memoria mea" (1925); "Biblice" (1926). After the Holocaust, during which his works were forbiden by the Fascist regime in Romania, he published another eight volumes of poetry from 1947 through 1976. His translations into Romanian include works by Thomas Mann, Franz Werfel, Heinrich Mann, Ludwig Renn, Iakob Wassermann, D. H. Lawrence, Pearl Buck, Frank Baum, Bernard Shaw, Erich Maria Remarque, and John Knittel.
חוקר, מלומד, ממנהיגי הזרם הקונסרבטיבית

סלומון שכטר נולד בפוקשאני, רומניה. למד בוינה ובברלין ורכש השכלה רבנית רחבה. בשנת 1862 היגר לאנגליה, ושם התקבל כמרצה לתיאולוגיה רבנית באוניברסיטת קיימברידג'. בתקופה זו נודע לו על קטעי כתבי יד יהודיים שנתגלו במצרים; הוא נסע לקהיר וגילה שמקורם בחדר בבית כנסת שבו הם נשמרו כאלף שנים - הגניזה הקהירית. ס' שכטר הביא אתו לאנגליה כ- 100,000 כתבי יד כדי לחקור אותם, ופרסם כמה מן החשובים שבהם, כגון כתב היד של ספר קוהלת. בשנת 1902 שכטר עבר לארצות הברית כדי לעמוד בראש הסמינר התיאולוגי לרבנים, ותוך כדי כך הוא שילב את הרעיון והמבנה של התנועה הקונסרבטיבית, והפך את בית המדרש לרבנים למוסד מרכזי בתנועה, ובכך יסד את "בית הכנסת המאוחד של אמריקה".
Economist

Born in Focsani, he practiced law from 1885. From 1900 he was a professor of economics at the University of Vienna. In 1924-27 Gruenberg directed the Institute of Social Research at the University of Frankfort. He was murdered by a Nazi in Frankfort. His books deal with the agrarian history of the Austrian monarchy and the history of socialism. From 1910 he published the Archiv fuer die Geschichte des Sozialismus und der Arbeiterbewegung.

Felicia Antip (born Solomon) (1927-2013), writer and publicist, born in Focsani, Romania.  She attended high school in Focsani and in Bucharest, and then graduated in philosophy from the University of Iasi. She was an editor for Agerpress – the Romanian National Press Agency from 1950 to 1963, and then for Lumea – a Romanian monthly international politics magazine, between 1963-1971. She continued her journalistic activity at the Romanian Broadcasting Corporation and at Tribuna României magazin. During the 190s she contributed chronicles of foreign literature for Romania literară – a Romanian cultural and literary magazine, and for Adevărul literar si artistic – a cultural supplement of a Romanian daily.

Antip is the author of the memorial volume Lumea din ziare (“The world of newspapers”, 1997) and of Aventuri ale conștiinței de sine: scriitori evrei faţă-n faţă cu destinul lor (“Adventures of self-awareness: Jewish writers face their destiny”, 2006) that deals with the identity problem of some Jewish writers. Her translations include works by Paul Auster and Elie Wiesel.

קרקל (קאראקאל) 

Caracal

עיר בחבל מונטניה (וואלאכיה), באזור אולטניה, מחוז רומאנאץ, בדרום מערב רומניה, מרחק 42 ק"מ מהדנובה. ראשיתה של העיר בתקופת האימפריה הרומית ולפי המסוקת שמה על שם הקיסר הרומי קאראקאלה.

העיר הייתה מרכז לסחר בהמות, בו עסקו הרומנים המקומיים, ולכן היא לא משכה אליה יהודים, מפני שלא הציעה להם אפשרויות כלכליות.
בכל זאת הגיעו למקום יהודים מעטים, ב- 1860 הם מנו 17 נפשות, עד 1894 עלה מספרם ל- 230 והיוו 2% מכלל האוכלוסיה. ב- 1898 כבר התארגנה קהילה, שהקימה כמה מוסדות. ב- 1901 נבנה בית כנסת ובחצרו שוכן בית ספר עממי. בין שתי מלחמות העולם עברו רבים מילדי היהודים לבית הספר הממלכתי, עד שמחוסר תלמידים, נאלץ בית הספר היהודי להסגר.

השנה בה החלה התארגנות הקהילה, 1898, הייתה עדה גם לראשית הפעילות הציונית. הוקם סניף של "חיבת ציון". מ- 1910, שנה בה חיו בעיר 234 יהודים, ירד מספרם בצורה חדה. ב- 1930 התגוררו בה 118 יהודים (0.8% מכלל התושבים). הם כללו 16 משפחות יהודיות שמקור פרנסתן היה כדלקמן; ארבעה סיטונאי חיטה, שישה חנוונים, ארבעה בעלי מלאכה (רצען, שען, חייט, פחח), רופא ועורך דין.

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ב- 1939 ונפילתה המהירה של פולין קלטו יהודי קאראקאל 22 פליטים יהודים מפולין. ב-1941, השנה בה הצטרפה רומניה למלחמת העולם השנייה, התגוררו במקום 73 יהודים.


תקופת השואה.

בספטמבר 1940 עלה לשלטון ברומניה הגנרל יון אנטונסקו והוא הרכיב את ממשלתו מאנשי "משמר הברזל" (מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה, סגנון נאצי). בתחילת נובמבר 1940 החלו אנשי "משמר הברזל" המקומיים את רדיפותיהם נגד היהודים. הם החרימו סחורות של חנוונים יהודים ומכרו אותן, בזזו מחסן תבואה של סיטונאנאי יהודי, נכנסו גם לבתים, ובאחד הבתים ערכו משתה נצחון, בו השתתף גם הממונה על המחוז וראש העיר. אחר כך מכרו את רהיטי הבית והחרימו את כל הבניין.בסוף נובמבר נעצרו יו"ר הקהילה, כל חברי ההנהלה ורב הקהילה. הם הוחזקו חמישה ימים במטה המשטרה ונחקרו תחת עינויים. הסיבה למעצרם הייתה שקיבלו סכום כסף מ"איחוד הקהילות היהודיות" בבוקארשט, אותו העבירו לעצורים שהואשמו בקומוניסם והוחזקו במחנה ריכוז ליד העיר.
בינואר 1941 מרדו אנשי "משמר הברזל" נגד שלטונו של הגנרל יון אנטונסקו. "משמר הברזל" נוצח והורחק מהשלטון. הדבר השפיע כמובן על חיי היהודים.

אחרי המלחמה המשיכו יהודים להתגורר בעיר וב- 1947 מנו 49 נפשות.

Romania

România

A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000.  Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:

Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro

אדז'וד

Adjud

בעבר: Adjudu Nou

עיירה במחוז וראנצ'ה, בדרום חבל מולדובה, רומניה. 

על פי האגדה, העיירה נקראה בתקופה העתיקה Ad Judaeos ("אצל היהודים") והיא הוקמה על ידי סוחרים יהודים שליוו את צבאות רומא, אבל אין סימוכין להשערה זאת. המקום מתועד לראשונה במסמך הונגרי משנת 1433 שבו המקום מוזכר בשם אג'ידהולם (Egydhalm) שפירושו "התל של אגיד". שם זה הוא הנוסח ההונגרי של השם הלטיני אגידיוס (Aegidius). המקום שימש כמרכז מסחרי חשוב במאות ה-16 וה-17 ובשנת 1838 קיבל מעמד של עיירה עם זכויות לקיים ירידים.

נוכחות יהודים במקום מוזכרת לראשונה במסמך מ-1769. הם סחרו במשקאות חריפים וחלקם היו אופים ומיצרי נרות.

בשנת 1795 נסיך מולדובה מיהאי שוצו (Mihai Sutu) העניק פריבילגיות ליהודים שהיו אז הסוחרים ובעלי המלאכה הבלעדיים בעיירה. בכל זאת מצבם הכלכלי נפגע לא פעם. ב-1821, בימי מרד היוונים נגד התורכים, הצטרפו אל המורדים אחיהם, תושבי מולדובה. הם פגעו ביהודי הישובים, דרכם עברו וביניהם גם ביהודי אדז'וד. הפגיעות ביהודים שבו על עצמן גם לקראת סוף המאה ה-19. בשנת 1900, על רקע אטישמיות ומצב כלכלי קשה קמה בקרב יהודי רומניה תנועת הגירה המונית המכונה ביידיש פוסגייער ("המהגרים ברגל" או "הצועדים"), וזאת משום שעשו את דרכם מרומניה אל המבורג וערי הנמל אחרות בגרמניה ברגל מכיוון שלא היו להם מספיק כסף לרכוש כרטיסי נסיעה ברכבת. באדז'וד התארגנו מספר קבוצות שהצטרפו לתנועת המהגרים שרובם הגדול הגיעו לאמריקה.  

בשנת 1898 התגוררו באדז'וד 614 יהודים, מהם 63 היו סוחרים. 

מתפרעים פגעו ברכוש היהודי בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. בשנות ה-1920 הסטודנטים היו בין מארגני ההתפרעויות. ב-1938 תושבים מקומיים נתנו מקלט ליהודים כאשר איכרים מוסטים הובאו לעיירה במטרה לפגוע ברכוש היהודי.

בית הכנסת הראשון הוקם ב-1812 ובהמשך נוספו עוד מוסדות. על פי דו"ח שהופיע בעיתונות ב-1882, היו באותה שנה 120 משפחות בעיירה ולרשותם שני בתי כנסת ובית קברות. הילדים למדו בבית ספר רומני או בבית ספר פרטי, בו לא הורו עברית. הקהילה התארגנה מחדש ב-1897 וברשותה היו בית ספר מעורב ו"חדר". בשנת 1900 הוקם הבניין החדש של המקווה. בניין הקהילה נוסד בשנת 1908 והושלם בשנת 1936.

בסוף המאה ה- 19 הגיע לעיירה הרב אברהם פרידמן מרוז'ין  (1858- 1939( וייסד בה חצר חסידים גדולה.

באדז'וד פעל אחד הסניפים של תנועת "יישוב ארץ ישראל", תנועה שקדמה ברומניה לתנועת "חיבת ציון" ופעלה בין השנים 1881 - 1884. נציגיו השתתפו ב"וועידת פוקשאן" אשר התקיימה בשנת 1882 ומטרתה הייתה יצירת מסגרת מאחדת לכל סניפי התנועה. בעקבות יסוד המושבות ראש פינה וזכרון יעקב בארץ ישראל, ביוני 1882 הוצע לראשונה בישיבת הוועד המקומי של הסניף רעיון ההכשרה החקלאית לקראת העליה לארץ ישראל.

יוזם הרעיון היה חוכר אדמה יהודי, אוזיאס בורוצ'ינר   (Ozias Borociner)וקבוצה של 38 יהודים מאדז'וד היו מיישמיו הראשונים. מספרם עלה תוך שבוע  ודוגמתם דירבנה התארגנות דומה בעיירות אחרות. בשנות ה- 1890, בהשפעת התנועה ברוסיה, הוסב שם התנועה ל"חובבי ציון" ואדז'וד נכללה בין 18 הערים והעיירות שבהן פעלו בראשית 1894 אגודות של חובבי ציון. ב-1907 הוקם האיגוד הציוני "עזרא".

בין שתי מלחמות העולם, בראשית שנות ה-1930 נוסד קן של ה"נוער הציוני" ורבים מחניכיו עלו ארצה.

ערב מלחמת העולם השנייה היו ברשות הקהילה שני בתי כנסת, שני בתי עלמין, מקווה טהרה, מושב זקנים, בית ספר מעורב ותלמוד תורה.

ב- 1930 התגוררו באדז'וד 684 יהודים (16.8%  מכלל התושבים) וב-1941 שנת פרוץ המלחמה נגד ברית המועצות הקהילה היהודית מנתה 655 תושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה פשיסטית לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם. בכל זאת מאורעות חריגים במיוחד לא התרחשו באדז'וד.

המצב החמיר ביוני 1941 עם פרוץ המלחמה נגד ברית המועצות. תהליך ה"רומניזציה" פגעה מבחינה כלכלית - חנויות שהיו בבעלות היהודים הועברו לידי רומנים, הגברים נשלחו לעבודת כפייה בעיר המחוז פוקשאן ולמקומות אחרים מרוחקים מהעיר ומאידך 75 יהודים מעיירות וכפרי הסביבה הובאו לעבודות כפיה באדז'וד. ב- 1942 הקהילה נאלצה לתמוך ב-133 משפחות לעומת 12 משפחות שנזקקו לסעד ב-1940. על פינוי הנשים, הזקנים והילדים שנותרו בעיירה הוחלט ב-1944, אבל כניסת הצבא הסובייטי לרומניה מנעה את ביצועו.

בוועידה שהתקיימה בברלין בספטמבר 1943, בה תוכנן גירוש יהודי רומניה למחנות המוות, ועידה בה לא השתתפו נציגי הממשלה הרומנית, שכבר חזתה את מפלת גרמניה, ולכן לא שיתפה פעולה, אדז'וד נקבעה כתחנת  יציאה של הרכבות המיוחדות.  

בית הקברות הישן נהרס בשנת 1944 בזמן שהצבא הסובייטי חפר במקום תעלות וביצורים אחרים.

הקהילה המשיכה לתפקד אחרי המלחמה וב-1947 היו באדז'וד 500 יהודים. בתחילת המאה ה-21 לא היו תושבים יהודים באדז'וד.

מאראששט

Mărășești 

עיירה במחוז ורנצ'ה, חבל מולדובה, מזרח רומניה.

בשנת 1899 התחילה בנייתו של בית חרושת לכימיקאלים בעיירה. המנהל הראשון שלה, יוסף הרץ ופקידיו היהודים היו גרעין היישוב היהודי במקום, אליהם הצטרפו עוד שלשה סוחרים יהודים.

יהודי מאראששטי לא הקימו לעצמם מוסדות קהילתיים, לא הצטרפו לקהילה של ישוב שכן וערכו את תפילותיהם בבית פרטי שהוסב בימי שבתות וחגים לבית כנסת.

בשנות ה-1930 הועסקו בבית החרושת 30 חלוצים של תנועות ציוניות, דבר שאיפשר הקמת קיבוץ הכשרה במקום.

תקופה קצרה מסוף דצמבר 1937 עד פברואר 1938 שלטה ברומניה הממשלה האנטישמית של גוגה –קוזה. בתקופתה הוחלפו החלוצים היהודים בפועלים רומנים שהיו חברי "משמר הברזל" -מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בעיירה 77 יהודים אשר היוו 1.7% מכלל התושבים. בשנת 1941 התגוררו במקום 22 יהודים (0.5%  מכלל התושבים).

 

תקופת השואה

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל". הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם. על יהודי המקום הוטלו הגבלות כגון איסור יציאה מהבתים בשעות הלילה, הגבלת הקניות בשוק לשעות מסוימות ועוד.

ב-21 ביוני 1941, יום לפני תחילת המלחמה נגד ברית המועצות שבה רומניה השתתפה לצד גרמניה הנאצית, הוצא צו לגירוש כל היהודים מהעיירות ומהכפרים בחבל מולדובה. צו זה בוצע בו ביום. יהודי מאראששט גורשו אל העיר פוקשאן, שם קיבלו עזרה מהקהילה המקומית.

אחת מרכבות המוות שיצאה מיאסי למחרת הפוגרום שאירע בעיר ב-29 ביוני 1941 עברה דרך מאראששט. על פי דו"ח רשמי של הקצין האחראי על הרכבת הוצאו מתוכה 10 הרוגים ונקברו בעיירה. יהודים שהועסקו במקום כעובדי כפייה נתקלו בקבר ועל פי עדותם היו בו כ-100 גופות.

אחרי המלחמה חזרו כמה יהודים למאראששט. בשנת 1947 היו בה 22 יהודים ולא כולם מבני המקום.

בראשית שנות ה-2000 לא הייתה נוכחות יהודית במאראששט.

אודובשט

Odobești 

עיר במחוז ורנצ'ה, חבל מולדובה, רומניה.

הישוב נוסד במאה ה-15 והיה למרכז כרמים ומסחר ביין.

ברשימת משלמי מיסים משנת 1821, שנה בה זכתה אודובשט למעמד של עיירה, נכללו חמישה יהודים. הנסיך מיהאיל סטורדזה אישר שגובה מיסים, שייבחר על ידי היהודים ומתוכם, יחליט על גובה המס שישולם על ידי היהודים.

מספר היהודים עלה ובסוף המאה ה-19 הם היו 28% מכלל התושבים. יהודים מכל קצות הארץ נהרו לעיירה להשתתף בשמחת חג האסיף, אותו חגגו ברוב עם. בחג שמחת תורה עברה תהלוכה בעיר ובראשה תזמורת צוענים, אחריה שלשה נכבדים והמון החוגגים, לפידים וכלי נגינה בידיהם. בסוף אוגוסט היו יורדות מהרי ורנצ'יה שיירות של חוכרי אדמה על נשיהם וטפם, רכובים על סוסים, עמוסים פירות, עופות, ביצים ומחלקים אותם לעניים. בימי החגים היה יורד מההרים רועה צאן, שמו נפתלי, עשיר מופלג, בעל עדרי צאן ובתים בעיר ותורם כספים רבים לחידוש ושיפור בית הכנסת. יחד עם זאת, רוב היהודים עסקו במסחר ובמלאכה.

הקהילה התארגנה ב-1874 ובסוף המאה ה-19 קימה בית ספר עממי מודרני למרות התנגדות חלק מן מהיהודים שהיו מעוניינים רק בחינוך מסורתי. במרוצת הזמן בית הספר הפך למרכז הוראת העברית.

שתי חברות לעזרה הדדית היו באודובשט עד 1939 ובשנה זו עברו פעולות הסעד לידי הקהילה.

הציונות הופיעה בשלביה המוקדמים והאגודה של "יישוב ארץ ישראל" באודובשט היתה אחת החשובות מכלל  60 האגודות שפעלו ברומניה ב-1883. שם התנועה הוסב ל"חובבי ציון" בשנת 1894. ארגון הנשים "בנות ציון" נוסד ב-1899.

בין שתי מלחמות העולם פעלו במקום סניפים של תנועות נוער ובכרמים בסביבת העיר חלוצים הכשירו עצמם לקראת עלייה לארץ ישראל.

"התאחדות היהודים ילידי הארץ" (מפלגה יהודית לא ציונית שנאבקה למען שוויון זכויות ליהודים), קיימה  סניף באודובשט החל מראשית המאה ה-20. סביב נושא הזכויות פרצה ב-1914 מלחמת "כרוזים" שהובילה להתנגשויות בין יהודים ואנטישמים וכמה יהודים נפצעו. החקירה שנעשתה בעקבות האירוע הצדיקה את היהודים.

ערב מלחמת העולם השנייה היו באודובשט שני בתי כנסת, בית ספר, שני בתי עלמין ומקווה טהרה.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 היו באודובשט 789 יהודים אשר היוו 12.4% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם. המצב הכלכלי החמיר. כרמי היהודים הוחרמו והאיסור שהוטל על נסיעת יהודים לכפרים פגע במתווכים בין הכורמים לסוחרי היין.

ביוני 1941 הצטרפה רומניה למלחמה נגד בריה"מ. בעיר התמקם לזמן מה המטה הכללי והמצב הורע. הוחל בגירוש הגברים היהודים. הגירוש הופסק עם עזיבת המטה הכללי את העיר. המגורשים, שמספרם הגיע ל-60, הוחזרו אבל כעבור שנה הוגלו לטרנסניסטריה באשמת השתייכות למפלגה הקומוניסטית. היהודים חוייבו  בסתיו 1941 לענוד את הטלאי הצהוב. הגברים בעיר נחשבו לבני ערובה לפי תור. הם נשלחו לעבודות כפיה אל מחוץ לעיר, חלקם בבסראביה. כאשר כפר בסביבה עלה באש, יהודי אודובשט חוייבו לתרום לשיקומו.

הקהילה שהמשיכה בפעילותה, דאגה למגוייסי פלוגות עבודות הכפיה וב-1943 קלטה כמה משפחות מבוקובינה שהוחזרו מטרנסניסטריה.

שנתיים אחרי המלחמה, ב-1947 היו באודובשט 530 יהודים. רובם עלו לישראל. אחד משני בתי הכנסת נהרס בשנות 1980 עקב עבודות פיתוח של העיר.

בתחילת המאה ה-21 היו במקום פחות מ-10 יהודים.

טיוש

Teiuș

בהונגרית: Tövis; בגרמנית: Dreikirchen, Dornstadt

ככל הנראה היהודים הגיעו לראשונה לטיוש במהלך המאה ה-16 מאלבה יוליה השכנה. הקהילה המודרנית הוקמה לאחר שהיהודים החלו להתיישב בטיוש בסוף המאה ה-18 לאחר שנמשכו אל העיר על ידי הירידים והשווקים השבועיים שהתקיימו בה. בשנת 1850 היו בטייוש 123 יהודים. מספרם גדל ל-141 בשנת 1880. יהודי טייוש, רובם סוחרים, היו נספחים לקהילה היהודית באלבה יוליה. בית כנסת הוקם בשנת 1897.

בשנת 1920 היו בטיוש 146 יהודים. במפקד האוכלוסין של 1930 נרשמו במקום 156 יהודים אשר היוו כ-3% מכלל התושבים.  

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

לאחר הצטרפות רומניה למלחמה נגד ברית המועצות ביוני 1941 הועברו יהודי טייוש לאלבה יוליה, טארנווני ודומברוויני. גברים יהודים נשלחו לעבודות כפייה. הם חזרו בינואר 1942 יחד עם שאר יהודי המקום. בהמשך גברים יהודים שוב נשלחו לעבודות כפייה בפוקשאני וחזרו רק באוגוסט 1944, לאחר שרומניה החליפה צד והצטרפה למלחמה נגד גרמניה הנאצית. רכוש הקהילה הוחרם בשנת 1942 והוחזר בנובמבר 1944.

רובם הגדול של היהודי טיוש היגרו לישראל. התושב היהודי האחרון בטייוש נפטר באפריל 1995. בית הכנסת נהרס בשנים 1985-1986 בהסכמת הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה. בית הקברות ממוקם ברחוב קלוז'ולוי ומכיל כ-300 מצוות עם כתובות בעברית, רומנית והונגרית. הקבורה האחרונה נערכה בשנת 2004 של אישה שנפטרה בגרמניה וביקשה להיקבר בטייוש.

קאיוץ

Căiuţi

שמות נוספים: Caiutii-Targusor, Caiuti-Targ , בהונגרית: Kájuc

כפר במלוז בקאו בחבל מולדביה, רומניה.

כתב הזכויות להקמת עיירת השוק הוענק ע"י הנסיך מיכאיל סטרדזה של מולדביה בשנת 1828. בשנת 1831 היו במקום 26 יהודים. בשנת 1859 מספר היהודים הגיע ל-141 מתוך סה"כ 668 תושבים. בשנת 1900 התגוררו ב קאיוץ 219 יהודים. בסוף המאה ה-19 רוב היהודים עסקו בסחר בבקר ובמוצרי עץ.


בית הכנסת נבנה בשנת 1898 על האדמה שנתרמה על ידי בעלת אדמות לא יהודיה. סניף של התנועה הציונית “חובבי ציון” נפתח בשנת 1898. במפקד האוכלוסין של 1930 נרשמו 111 יהודים שהיוו 28% מכלל האוכלוסייה.

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

ב-21 בינואר 1941 היהודים קיבלו אולטימטום לעזוב את הכפר תוך 24 שעות. האוכלוסייה המקומית החלה לשדוד את רכוש היהודי ואילצה את היהודים לעזוב את הכפר ולהשאיר את כל רכושם. למעט מעטים שעברו לעיר טקוצ'י, כל שאר היהודים הגיעו לעיר בקאו.

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי פוקשאן

פוקשאן

Focsani

עיר בחבל מולדבה, מזרח רומניה.


קהילה יהודית התקיימה בפוקשאן מן המחצית השנייה של המאה ה-17. ב-1859 מנתה הקהילה 1,855 נפש, ובסוף המאה היו 6,000 יהודי פוקשאן רבע מכלל תושבי העיר.

באזור השופע כרמים עסקו יהודים רבים בגידול גפנים, ולמראית עין השתלבו בחיי האוכלוסיה; אולם למעשה הייתה פוקשאן מוקד של שנאת ישראל. ב-1859 היה שם נסיון של עלילת-דם, מ-1900 התחיל להופיע בעיר העתון האנטישמי "פאזניקול" וב-1910 הוכרז בפוקשאן חרם על סוחרים יהודיים.

במארס 1925 נערך בפוקשאני משפטו של מנהיג "משמר הברזל" קודריאנו על רצח מפקד משטרת יאסי. בהזדמנות זאת שדדו כנופיות אנטישמיות 300 בתים יהודיים, לרבות בית-הספר ובית-הכנסת הגדול.

ערב מלחמת-העולם השנייה היו בפוקשאני 8 בתי- כנסת, שני בתי-ספר יסודיים, גן-ילדים ומרפאה. בעיר הזאת נערך הכינוס הראשון של התנועה ליישוב ארץ-ישראל (1882).

בין רבני פוקשאני היה הסופר העברי יעקב נאכט, ובזכותו נעשתה העיר מרכז לפעילות ציונית ברומניה בשנים 1900 עד 1919.


תקופת השואה

ב-1941, בימי מלחמת העולם השנייה (1939 - 1945) ישבו בפוקשאני קרוב ל-4,000 יהודים, בתוך 37,000 תושבי העיר.

בימי ממשל אנטונסקו הפרו-נאצי נאלצו הסוחרים היהודים למסור את עסקיהם לאנשי "משמר הברזל" והמסרבים שולחו למחנות-ריכוז בטארנו-ג'יו ובקאראקאל. שלושה בתי-כנסת נהרסו בידי חבלני הצבא הרומני בטענה שיסודותיהם התערערו ברעש-אדמה שארע בנובמבר 1940.

אחרי מתקפת גרמניה על ברית-המועצות (ביוני 1941, ורומניה אז בת בריתה של גרמניה הנאצית) נאסרו גברים יהודים בני 16 עד 60 למשך שבועות מספר, ואחרי ששוחררו נשארו במאסר 65 בני ערובה, ביניהם הרב וראשי הקהילה. כעבור שלושה חודשים הופחת מספרם לעשרה, שהוחלפו מדי פעם על ידי יהודים אחרים. הקהילה קלטה ותמכה ביהודים שגורשו מן האיזור, ב-400 עובדי-כפייה יהודיים מדרום טראנסילבאניה וב-210 יתומים יהודים שהובאו מטראנסניסטריה באביב 1944.

בהתקרב הצבא האדום במאי 1944 גויסו כל היהודים, גברים ונשים, לחפור תעלות נגד טנקים להגנת העיר.

ב-1947 חיו בפושקאן יותר מ- 6,000 יהודים. תוך שלוש שנים ירד מספרם ל3,500, בגלל הגירה לארצות-חוץ.

בשנת 1970 ישבו בפוקשאן 150 יהודים, והיה להם בית כנסת אחד.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

Caiuti
Teius
אודובשט
מאראששט
אדז'וד
רומניה
קרקל (קאראקאל)

קאיוץ

Căiuţi

שמות נוספים: Caiutii-Targusor, Caiuti-Targ , בהונגרית: Kájuc

כפר במלוז בקאו בחבל מולדביה, רומניה.

כתב הזכויות להקמת עיירת השוק הוענק ע"י הנסיך מיכאיל סטרדזה של מולדביה בשנת 1828. בשנת 1831 היו במקום 26 יהודים. בשנת 1859 מספר היהודים הגיע ל-141 מתוך סה"כ 668 תושבים. בשנת 1900 התגוררו ב קאיוץ 219 יהודים. בסוף המאה ה-19 רוב היהודים עסקו בסחר בבקר ובמוצרי עץ.


בית הכנסת נבנה בשנת 1898 על האדמה שנתרמה על ידי בעלת אדמות לא יהודיה. סניף של התנועה הציונית “חובבי ציון” נפתח בשנת 1898. במפקד האוכלוסין של 1930 נרשמו 111 יהודים שהיוו 28% מכלל האוכלוסייה.

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

ב-21 בינואר 1941 היהודים קיבלו אולטימטום לעזוב את הכפר תוך 24 שעות. האוכלוסייה המקומית החלה לשדוד את רכוש היהודי ואילצה את היהודים לעזוב את הכפר ולהשאיר את כל רכושם. למעט מעטים שעברו לעיר טקוצ'י, כל שאר היהודים הגיעו לעיר בקאו.

טיוש

Teiuș

בהונגרית: Tövis; בגרמנית: Dreikirchen, Dornstadt

ככל הנראה היהודים הגיעו לראשונה לטיוש במהלך המאה ה-16 מאלבה יוליה השכנה. הקהילה המודרנית הוקמה לאחר שהיהודים החלו להתיישב בטיוש בסוף המאה ה-18 לאחר שנמשכו אל העיר על ידי הירידים והשווקים השבועיים שהתקיימו בה. בשנת 1850 היו בטייוש 123 יהודים. מספרם גדל ל-141 בשנת 1880. יהודי טייוש, רובם סוחרים, היו נספחים לקהילה היהודית באלבה יוליה. בית כנסת הוקם בשנת 1897.

בשנת 1920 היו בטיוש 146 יהודים. במפקד האוכלוסין של 1930 נרשמו במקום 156 יהודים אשר היוו כ-3% מכלל התושבים.  

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם.

לאחר הצטרפות רומניה למלחמה נגד ברית המועצות ביוני 1941 הועברו יהודי טייוש לאלבה יוליה, טארנווני ודומברוויני. גברים יהודים נשלחו לעבודות כפייה. הם חזרו בינואר 1942 יחד עם שאר יהודי המקום. בהמשך גברים יהודים שוב נשלחו לעבודות כפייה בפוקשאני וחזרו רק באוגוסט 1944, לאחר שרומניה החליפה צד והצטרפה למלחמה נגד גרמניה הנאצית. רכוש הקהילה הוחרם בשנת 1942 והוחזר בנובמבר 1944.

רובם הגדול של היהודי טיוש היגרו לישראל. התושב היהודי האחרון בטייוש נפטר באפריל 1995. בית הכנסת נהרס בשנים 1985-1986 בהסכמת הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה. בית הקברות ממוקם ברחוב קלוז'ולוי ומכיל כ-300 מצוות עם כתובות בעברית, רומנית והונגרית. הקבורה האחרונה נערכה בשנת 2004 של אישה שנפטרה בגרמניה וביקשה להיקבר בטייוש.

אודובשט

Odobești 

עיר במחוז ורנצ'ה, חבל מולדובה, רומניה.

הישוב נוסד במאה ה-15 והיה למרכז כרמים ומסחר ביין.

ברשימת משלמי מיסים משנת 1821, שנה בה זכתה אודובשט למעמד של עיירה, נכללו חמישה יהודים. הנסיך מיהאיל סטורדזה אישר שגובה מיסים, שייבחר על ידי היהודים ומתוכם, יחליט על גובה המס שישולם על ידי היהודים.

מספר היהודים עלה ובסוף המאה ה-19 הם היו 28% מכלל התושבים. יהודים מכל קצות הארץ נהרו לעיירה להשתתף בשמחת חג האסיף, אותו חגגו ברוב עם. בחג שמחת תורה עברה תהלוכה בעיר ובראשה תזמורת צוענים, אחריה שלשה נכבדים והמון החוגגים, לפידים וכלי נגינה בידיהם. בסוף אוגוסט היו יורדות מהרי ורנצ'יה שיירות של חוכרי אדמה על נשיהם וטפם, רכובים על סוסים, עמוסים פירות, עופות, ביצים ומחלקים אותם לעניים. בימי החגים היה יורד מההרים רועה צאן, שמו נפתלי, עשיר מופלג, בעל עדרי צאן ובתים בעיר ותורם כספים רבים לחידוש ושיפור בית הכנסת. יחד עם זאת, רוב היהודים עסקו במסחר ובמלאכה.

הקהילה התארגנה ב-1874 ובסוף המאה ה-19 קימה בית ספר עממי מודרני למרות התנגדות חלק מן מהיהודים שהיו מעוניינים רק בחינוך מסורתי. במרוצת הזמן בית הספר הפך למרכז הוראת העברית.

שתי חברות לעזרה הדדית היו באודובשט עד 1939 ובשנה זו עברו פעולות הסעד לידי הקהילה.

הציונות הופיעה בשלביה המוקדמים והאגודה של "יישוב ארץ ישראל" באודובשט היתה אחת החשובות מכלל  60 האגודות שפעלו ברומניה ב-1883. שם התנועה הוסב ל"חובבי ציון" בשנת 1894. ארגון הנשים "בנות ציון" נוסד ב-1899.

בין שתי מלחמות העולם פעלו במקום סניפים של תנועות נוער ובכרמים בסביבת העיר חלוצים הכשירו עצמם לקראת עלייה לארץ ישראל.

"התאחדות היהודים ילידי הארץ" (מפלגה יהודית לא ציונית שנאבקה למען שוויון זכויות ליהודים), קיימה  סניף באודובשט החל מראשית המאה ה-20. סביב נושא הזכויות פרצה ב-1914 מלחמת "כרוזים" שהובילה להתנגשויות בין יהודים ואנטישמים וכמה יהודים נפצעו. החקירה שנעשתה בעקבות האירוע הצדיקה את היהודים.

ערב מלחמת העולם השנייה היו באודובשט שני בתי כנסת, בית ספר, שני בתי עלמין ומקווה טהרה.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 היו באודובשט 789 יהודים אשר היוו 12.4% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם. המצב הכלכלי החמיר. כרמי היהודים הוחרמו והאיסור שהוטל על נסיעת יהודים לכפרים פגע במתווכים בין הכורמים לסוחרי היין.

ביוני 1941 הצטרפה רומניה למלחמה נגד בריה"מ. בעיר התמקם לזמן מה המטה הכללי והמצב הורע. הוחל בגירוש הגברים היהודים. הגירוש הופסק עם עזיבת המטה הכללי את העיר. המגורשים, שמספרם הגיע ל-60, הוחזרו אבל כעבור שנה הוגלו לטרנסניסטריה באשמת השתייכות למפלגה הקומוניסטית. היהודים חוייבו  בסתיו 1941 לענוד את הטלאי הצהוב. הגברים בעיר נחשבו לבני ערובה לפי תור. הם נשלחו לעבודות כפיה אל מחוץ לעיר, חלקם בבסראביה. כאשר כפר בסביבה עלה באש, יהודי אודובשט חוייבו לתרום לשיקומו.

הקהילה שהמשיכה בפעילותה, דאגה למגוייסי פלוגות עבודות הכפיה וב-1943 קלטה כמה משפחות מבוקובינה שהוחזרו מטרנסניסטריה.

שנתיים אחרי המלחמה, ב-1947 היו באודובשט 530 יהודים. רובם עלו לישראל. אחד משני בתי הכנסת נהרס בשנות 1980 עקב עבודות פיתוח של העיר.

בתחילת המאה ה-21 היו במקום פחות מ-10 יהודים.

מאראששט

Mărășești 

עיירה במחוז ורנצ'ה, חבל מולדובה, מזרח רומניה.

בשנת 1899 התחילה בנייתו של בית חרושת לכימיקאלים בעיירה. המנהל הראשון שלה, יוסף הרץ ופקידיו היהודים היו גרעין היישוב היהודי במקום, אליהם הצטרפו עוד שלשה סוחרים יהודים.

יהודי מאראששטי לא הקימו לעצמם מוסדות קהילתיים, לא הצטרפו לקהילה של ישוב שכן וערכו את תפילותיהם בבית פרטי שהוסב בימי שבתות וחגים לבית כנסת.

בשנות ה-1930 הועסקו בבית החרושת 30 חלוצים של תנועות ציוניות, דבר שאיפשר הקמת קיבוץ הכשרה במקום.

תקופה קצרה מסוף דצמבר 1937 עד פברואר 1938 שלטה ברומניה הממשלה האנטישמית של גוגה –קוזה. בתקופתה הוחלפו החלוצים היהודים בפועלים רומנים שהיו חברי "משמר הברזל" -מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בעיירה 77 יהודים אשר היוו 1.7% מכלל התושבים. בשנת 1941 התגוררו במקום 22 יהודים (0.5%  מכלל התושבים).

 

תקופת השואה

בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל". הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם. על יהודי המקום הוטלו הגבלות כגון איסור יציאה מהבתים בשעות הלילה, הגבלת הקניות בשוק לשעות מסוימות ועוד.

ב-21 ביוני 1941, יום לפני תחילת המלחמה נגד ברית המועצות שבה רומניה השתתפה לצד גרמניה הנאצית, הוצא צו לגירוש כל היהודים מהעיירות ומהכפרים בחבל מולדובה. צו זה בוצע בו ביום. יהודי מאראששט גורשו אל העיר פוקשאן, שם קיבלו עזרה מהקהילה המקומית.

אחת מרכבות המוות שיצאה מיאסי למחרת הפוגרום שאירע בעיר ב-29 ביוני 1941 עברה דרך מאראששט. על פי דו"ח רשמי של הקצין האחראי על הרכבת הוצאו מתוכה 10 הרוגים ונקברו בעיירה. יהודים שהועסקו במקום כעובדי כפייה נתקלו בקבר ועל פי עדותם היו בו כ-100 גופות.

אחרי המלחמה חזרו כמה יהודים למאראששט. בשנת 1947 היו בה 22 יהודים ולא כולם מבני המקום.

בראשית שנות ה-2000 לא הייתה נוכחות יהודית במאראששט.

אדז'וד

Adjud

בעבר: Adjudu Nou

עיירה במחוז וראנצ'ה, בדרום חבל מולדובה, רומניה. 

על פי האגדה, העיירה נקראה בתקופה העתיקה Ad Judaeos ("אצל היהודים") והיא הוקמה על ידי סוחרים יהודים שליוו את צבאות רומא, אבל אין סימוכין להשערה זאת. המקום מתועד לראשונה במסמך הונגרי משנת 1433 שבו המקום מוזכר בשם אג'ידהולם (Egydhalm) שפירושו "התל של אגיד". שם זה הוא הנוסח ההונגרי של השם הלטיני אגידיוס (Aegidius). המקום שימש כמרכז מסחרי חשוב במאות ה-16 וה-17 ובשנת 1838 קיבל מעמד של עיירה עם זכויות לקיים ירידים.

נוכחות יהודים במקום מוזכרת לראשונה במסמך מ-1769. הם סחרו במשקאות חריפים וחלקם היו אופים ומיצרי נרות.

בשנת 1795 נסיך מולדובה מיהאי שוצו (Mihai Sutu) העניק פריבילגיות ליהודים שהיו אז הסוחרים ובעלי המלאכה הבלעדיים בעיירה. בכל זאת מצבם הכלכלי נפגע לא פעם. ב-1821, בימי מרד היוונים נגד התורכים, הצטרפו אל המורדים אחיהם, תושבי מולדובה. הם פגעו ביהודי הישובים, דרכם עברו וביניהם גם ביהודי אדז'וד. הפגיעות ביהודים שבו על עצמן גם לקראת סוף המאה ה-19. בשנת 1900, על רקע אטישמיות ומצב כלכלי קשה קמה בקרב יהודי רומניה תנועת הגירה המונית המכונה ביידיש פוסגייער ("המהגרים ברגל" או "הצועדים"), וזאת משום שעשו את דרכם מרומניה אל המבורג וערי הנמל אחרות בגרמניה ברגל מכיוון שלא היו להם מספיק כסף לרכוש כרטיסי נסיעה ברכבת. באדז'וד התארגנו מספר קבוצות שהצטרפו לתנועת המהגרים שרובם הגדול הגיעו לאמריקה.  

בשנת 1898 התגוררו באדז'וד 614 יהודים, מהם 63 היו סוחרים. 

מתפרעים פגעו ברכוש היהודי בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. בשנות ה-1920 הסטודנטים היו בין מארגני ההתפרעויות. ב-1938 תושבים מקומיים נתנו מקלט ליהודים כאשר איכרים מוסטים הובאו לעיירה במטרה לפגוע ברכוש היהודי.

בית הכנסת הראשון הוקם ב-1812 ובהמשך נוספו עוד מוסדות. על פי דו"ח שהופיע בעיתונות ב-1882, היו באותה שנה 120 משפחות בעיירה ולרשותם שני בתי כנסת ובית קברות. הילדים למדו בבית ספר רומני או בבית ספר פרטי, בו לא הורו עברית. הקהילה התארגנה מחדש ב-1897 וברשותה היו בית ספר מעורב ו"חדר". בשנת 1900 הוקם הבניין החדש של המקווה. בניין הקהילה נוסד בשנת 1908 והושלם בשנת 1936.

בסוף המאה ה- 19 הגיע לעיירה הרב אברהם פרידמן מרוז'ין  (1858- 1939( וייסד בה חצר חסידים גדולה.

באדז'וד פעל אחד הסניפים של תנועת "יישוב ארץ ישראל", תנועה שקדמה ברומניה לתנועת "חיבת ציון" ופעלה בין השנים 1881 - 1884. נציגיו השתתפו ב"וועידת פוקשאן" אשר התקיימה בשנת 1882 ומטרתה הייתה יצירת מסגרת מאחדת לכל סניפי התנועה. בעקבות יסוד המושבות ראש פינה וזכרון יעקב בארץ ישראל, ביוני 1882 הוצע לראשונה בישיבת הוועד המקומי של הסניף רעיון ההכשרה החקלאית לקראת העליה לארץ ישראל.

יוזם הרעיון היה חוכר אדמה יהודי, אוזיאס בורוצ'ינר   (Ozias Borociner)וקבוצה של 38 יהודים מאדז'וד היו מיישמיו הראשונים. מספרם עלה תוך שבוע  ודוגמתם דירבנה התארגנות דומה בעיירות אחרות. בשנות ה- 1890, בהשפעת התנועה ברוסיה, הוסב שם התנועה ל"חובבי ציון" ואדז'וד נכללה בין 18 הערים והעיירות שבהן פעלו בראשית 1894 אגודות של חובבי ציון. ב-1907 הוקם האיגוד הציוני "עזרא".

בין שתי מלחמות העולם, בראשית שנות ה-1930 נוסד קן של ה"נוער הציוני" ורבים מחניכיו עלו ארצה.

ערב מלחמת העולם השנייה היו ברשות הקהילה שני בתי כנסת, שני בתי עלמין, מקווה טהרה, מושב זקנים, בית ספר מעורב ותלמוד תורה.

ב- 1930 התגוררו באדז'וד 684 יהודים (16.8%  מכלל התושבים) וב-1941 שנת פרוץ המלחמה נגד ברית המועצות הקהילה היהודית מנתה 655 תושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה ממשלה בראשותו של הגנרל יון אנטונסקו. ממשלה זאת כללה את מפלגת "משמר הברזל" - מפלגה פשיסטית לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה. הממשלה של יון אנטונסקו שינתה את מדיניות החוץ של רומניה וצירפה את המדינה אל הברית בין גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית. הממשלה הזאת הגבירה את רדיפת היהודים והנהגה משטר של טרור נגדם. בכל זאת מאורעות חריגים במיוחד לא התרחשו באדז'וד.

המצב החמיר ביוני 1941 עם פרוץ המלחמה נגד ברית המועצות. תהליך ה"רומניזציה" פגעה מבחינה כלכלית - חנויות שהיו בבעלות היהודים הועברו לידי רומנים, הגברים נשלחו לעבודת כפייה בעיר המחוז פוקשאן ולמקומות אחרים מרוחקים מהעיר ומאידך 75 יהודים מעיירות וכפרי הסביבה הובאו לעבודות כפיה באדז'וד. ב- 1942 הקהילה נאלצה לתמוך ב-133 משפחות לעומת 12 משפחות שנזקקו לסעד ב-1940. על פינוי הנשים, הזקנים והילדים שנותרו בעיירה הוחלט ב-1944, אבל כניסת הצבא הסובייטי לרומניה מנעה את ביצועו.

בוועידה שהתקיימה בברלין בספטמבר 1943, בה תוכנן גירוש יהודי רומניה למחנות המוות, ועידה בה לא השתתפו נציגי הממשלה הרומנית, שכבר חזתה את מפלת גרמניה, ולכן לא שיתפה פעולה, אדז'וד נקבעה כתחנת  יציאה של הרכבות המיוחדות.  

בית הקברות הישן נהרס בשנת 1944 בזמן שהצבא הסובייטי חפר במקום תעלות וביצורים אחרים.

הקהילה המשיכה לתפקד אחרי המלחמה וב-1947 היו באדז'וד 500 יהודים. בתחילת המאה ה-21 לא היו תושבים יהודים באדז'וד.

Romania

România

A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000.  Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:

Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro

קרקל (קאראקאל) 

Caracal

עיר בחבל מונטניה (וואלאכיה), באזור אולטניה, מחוז רומאנאץ, בדרום מערב רומניה, מרחק 42 ק"מ מהדנובה. ראשיתה של העיר בתקופת האימפריה הרומית ולפי המסוקת שמה על שם הקיסר הרומי קאראקאלה.

העיר הייתה מרכז לסחר בהמות, בו עסקו הרומנים המקומיים, ולכן היא לא משכה אליה יהודים, מפני שלא הציעה להם אפשרויות כלכליות.
בכל זאת הגיעו למקום יהודים מעטים, ב- 1860 הם מנו 17 נפשות, עד 1894 עלה מספרם ל- 230 והיוו 2% מכלל האוכלוסיה. ב- 1898 כבר התארגנה קהילה, שהקימה כמה מוסדות. ב- 1901 נבנה בית כנסת ובחצרו שוכן בית ספר עממי. בין שתי מלחמות העולם עברו רבים מילדי היהודים לבית הספר הממלכתי, עד שמחוסר תלמידים, נאלץ בית הספר היהודי להסגר.

השנה בה החלה התארגנות הקהילה, 1898, הייתה עדה גם לראשית הפעילות הציונית. הוקם סניף של "חיבת ציון". מ- 1910, שנה בה חיו בעיר 234 יהודים, ירד מספרם בצורה חדה. ב- 1930 התגוררו בה 118 יהודים (0.8% מכלל התושבים). הם כללו 16 משפחות יהודיות שמקור פרנסתן היה כדלקמן; ארבעה סיטונאי חיטה, שישה חנוונים, ארבעה בעלי מלאכה (רצען, שען, חייט, פחח), רופא ועורך דין.

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ב- 1939 ונפילתה המהירה של פולין קלטו יהודי קאראקאל 22 פליטים יהודים מפולין. ב-1941, השנה בה הצטרפה רומניה למלחמת העולם השנייה, התגוררו במקום 73 יהודים.


תקופת השואה.

בספטמבר 1940 עלה לשלטון ברומניה הגנרל יון אנטונסקו והוא הרכיב את ממשלתו מאנשי "משמר הברזל" (מפלגה לאומנית שדגלה באנטישמיות אלימה, סגנון נאצי). בתחילת נובמבר 1940 החלו אנשי "משמר הברזל" המקומיים את רדיפותיהם נגד היהודים. הם החרימו סחורות של חנוונים יהודים ומכרו אותן, בזזו מחסן תבואה של סיטונאנאי יהודי, נכנסו גם לבתים, ובאחד הבתים ערכו משתה נצחון, בו השתתף גם הממונה על המחוז וראש העיר. אחר כך מכרו את רהיטי הבית והחרימו את כל הבניין.בסוף נובמבר נעצרו יו"ר הקהילה, כל חברי ההנהלה ורב הקהילה. הם הוחזקו חמישה ימים במטה המשטרה ונחקרו תחת עינויים. הסיבה למעצרם הייתה שקיבלו סכום כסף מ"איחוד הקהילות היהודיות" בבוקארשט, אותו העבירו לעצורים שהואשמו בקומוניסם והוחזקו במחנה ריכוז ליד העיר.
בינואר 1941 מרדו אנשי "משמר הברזל" נגד שלטונו של הגנרל יון אנטונסקו. "משמר הברזל" נוצח והורחק מהשלטון. הדבר השפיע כמובן על חיי היהודים.

אחרי המלחמה המשיכו יהודים להתגורר בעיר וב- 1947 מנו 49 נפשות.

פליצ'יה אנטיפ
שכטר, סלומון
גרינברג, קרל
בלטזר, קמיל

Felicia Antip (born Solomon) (1927-2013), writer and publicist, born in Focsani, Romania.  She attended high school in Focsani and in Bucharest, and then graduated in philosophy from the University of Iasi. She was an editor for Agerpress – the Romanian National Press Agency from 1950 to 1963, and then for Lumea – a Romanian monthly international politics magazine, between 1963-1971. She continued her journalistic activity at the Romanian Broadcasting Corporation and at Tribuna României magazin. During the 190s she contributed chronicles of foreign literature for Romania literară – a Romanian cultural and literary magazine, and for Adevărul literar si artistic – a cultural supplement of a Romanian daily.

Antip is the author of the memorial volume Lumea din ziare (“The world of newspapers”, 1997) and of Aventuri ale conștiinței de sine: scriitori evrei faţă-n faţă cu destinul lor (“Adventures of self-awareness: Jewish writers face their destiny”, 2006) that deals with the identity problem of some Jewish writers. Her translations include works by Paul Auster and Elie Wiesel.

חוקר, מלומד, ממנהיגי הזרם הקונסרבטיבית

סלומון שכטר נולד בפוקשאני, רומניה. למד בוינה ובברלין ורכש השכלה רבנית רחבה. בשנת 1862 היגר לאנגליה, ושם התקבל כמרצה לתיאולוגיה רבנית באוניברסיטת קיימברידג'. בתקופה זו נודע לו על קטעי כתבי יד יהודיים שנתגלו במצרים; הוא נסע לקהיר וגילה שמקורם בחדר בבית כנסת שבו הם נשמרו כאלף שנים - הגניזה הקהירית. ס' שכטר הביא אתו לאנגליה כ- 100,000 כתבי יד כדי לחקור אותם, ופרסם כמה מן החשובים שבהם, כגון כתב היד של ספר קוהלת. בשנת 1902 שכטר עבר לארצות הברית כדי לעמוד בראש הסמינר התיאולוגי לרבנים, ותוך כדי כך הוא שילב את הרעיון והמבנה של התנועה הקונסרבטיבית, והפך את בית המדרש לרבנים למוסד מרכזי בתנועה, ובכך יסד את "בית הכנסת המאוחד של אמריקה".
Economist

Born in Focsani, he practiced law from 1885. From 1900 he was a professor of economics at the University of Vienna. In 1924-27 Gruenberg directed the Institute of Social Research at the University of Frankfort. He was murdered by a Nazi in Frankfort. His books deal with the agrarian history of the Austrian monarchy and the history of socialism. From 1910 he published the Archiv fuer die Geschichte des Sozialismus und der Arbeiterbewegung.
Baltazar, Camil (born Leibu Goldenstein or Leopold Goldstein) (1902-1977), poet and translator, born in Focsani, Romania, son of Herman Fischer Goldstein from Targu-Neamts. He studied in Focsani, Braila, and Bucharest, Romania, and was the first editor of the Romania libera" daily. He also published in "Zburătorul", "Reporter" și "Gazeta literară". His first volume, "Vecernii", was published in 1923, followed by "Flaute de matase" (1924); "Reculegeri in memoria mea" (1925); "Biblice" (1926). After the Holocaust, during which his works were forbiden by the Fascist regime in Romania, he published another eight volumes of poetry from 1947 through 1976. His translations into Romanian include works by Thomas Mann, Franz Werfel, Heinrich Mann, Ludwig Renn, Iakob Wassermann, D. H. Lawrence, Pearl Buck, Frank Baum, Bernard Shaw, Erich Maria Remarque, and John Knittel.
פוקשינאנו
פוקשנאנו
פוקשנר
FOCSINEANU

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם המשפחה פוקשינאנו, המכיל את הסופית הרומנית "-נאנו" שפירושה "מ-", "מוצאו מ-", קשור בשמה של העיירה פוקשן במזרח רומניה; תחילתו של היישוב היהודי במקום זה מתועד במאה ה-17.

שמות משפחה יהודיים נוספים הקשורים בשמה של העיר פוקשני כוללים את פוקשנאנו ופוקשנר, המכיל את הסופית היידיש "-אר" שפירושה "מ-", "מוצאו מ-". במאה ה-20, פוקשינאנו מתועד כשם משפחה יהודי עם החייל הרומני אלברט פוקשינאנו אשר קיבל צל"ש בעד גבורתו במלחמת העולם הראשונה.
FOCSANEANU

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה מכיל את הסופית הרומנית "-נאנו" שפירושה "מ-", "מוצאו מ-", קשור בשמה של העיירה פוקשן במזרח רומניה; תחילתו של היישוב היהודי במקום זה מתועד במאה ה-17. פוקשנר הוא שם יידיש שאף הוא נגזר משמה של העיירה פוקשן.

במאה ה-19 פוקשנאנו מתועד כשם משפחה יהודי עם י.ל. פוקשנאנו, סוחר בעיר דורוהוי, רומניה.
FOCSANER

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה, המכיל את הסופית היידיש "-אר" שפירושה "מ-", "מוצאו מ-", קשור בשמה של העיירה פוקשן במזרח רומניה; תחילתו של היישוב היהודי במקום זה מתועד במאה ה-17. שמות משפחה יהודיים נוספים הקשורים בשמה של העיר הזאת כוללים את פוקשנאנו ופוקשינאנו, המכיל את הסופית הרומנית "-נאנו" שפירושה "מ-", "מוצאו מ-", במאה ה-19 פוקשנר מתועד כשם משפחה יהודי עם לייב ה. פוקשנר, בעיר בקאו, רומניה.
שכטר, סלומון
גרינברג, קרל
בלטזר, קמיל
חוקר, מלומד, ממנהיגי הזרם הקונסרבטיבית

סלומון שכטר נולד בפוקשאני, רומניה. למד בוינה ובברלין ורכש השכלה רבנית רחבה. בשנת 1862 היגר לאנגליה, ושם התקבל כמרצה לתיאולוגיה רבנית באוניברסיטת קיימברידג'. בתקופה זו נודע לו על קטעי כתבי יד יהודיים שנתגלו במצרים; הוא נסע לקהיר וגילה שמקורם בחדר בבית כנסת שבו הם נשמרו כאלף שנים - הגניזה הקהירית. ס' שכטר הביא אתו לאנגליה כ- 100,000 כתבי יד כדי לחקור אותם, ופרסם כמה מן החשובים שבהם, כגון כתב היד של ספר קוהלת. בשנת 1902 שכטר עבר לארצות הברית כדי לעמוד בראש הסמינר התיאולוגי לרבנים, ותוך כדי כך הוא שילב את הרעיון והמבנה של התנועה הקונסרבטיבית, והפך את בית המדרש לרבנים למוסד מרכזי בתנועה, ובכך יסד את "בית הכנסת המאוחד של אמריקה".
Economist

Born in Focsani, he practiced law from 1885. From 1900 he was a professor of economics at the University of Vienna. In 1924-27 Gruenberg directed the Institute of Social Research at the University of Frankfort. He was murdered by a Nazi in Frankfort. His books deal with the agrarian history of the Austrian monarchy and the history of socialism. From 1910 he published the Archiv fuer die Geschichte des Sozialismus und der Arbeiterbewegung.
Baltazar, Camil (born Leibu Goldenstein or Leopold Goldstein) (1902-1977), poet and translator, born in Focsani, Romania, son of Herman Fischer Goldstein from Targu-Neamts. He studied in Focsani, Braila, and Bucharest, Romania, and was the first editor of the Romania libera" daily. He also published in "Zburătorul", "Reporter" și "Gazeta literară". His first volume, "Vecernii", was published in 1923, followed by "Flaute de matase" (1924); "Reculegeri in memoria mea" (1925); "Biblice" (1926). After the Holocaust, during which his works were forbiden by the Fascist regime in Romania, he published another eight volumes of poetry from 1947 through 1976. His translations into Romanian include works by Thomas Mann, Franz Werfel, Heinrich Mann, Ludwig Renn, Iakob Wassermann, D. H. Lawrence, Pearl Buck, Frank Baum, Bernard Shaw, Erich Maria Remarque, and John Knittel.
שכטר, סלומון
חוקר, מלומד, ממנהיגי הזרם הקונסרבטיבית

סלומון שכטר נולד בפוקשאני, רומניה. למד בוינה ובברלין ורכש השכלה רבנית רחבה. בשנת 1862 היגר לאנגליה, ושם התקבל כמרצה לתיאולוגיה רבנית באוניברסיטת קיימברידג'. בתקופה זו נודע לו על קטעי כתבי יד יהודיים שנתגלו במצרים; הוא נסע לקהיר וגילה שמקורם בחדר בבית כנסת שבו הם נשמרו כאלף שנים - הגניזה הקהירית. ס' שכטר הביא אתו לאנגליה כ- 100,000 כתבי יד כדי לחקור אותם, ופרסם כמה מן החשובים שבהם, כגון כתב היד של ספר קוהלת. בשנת 1902 שכטר עבר לארצות הברית כדי לעמוד בראש הסמינר התיאולוגי לרבנים, ותוך כדי כך הוא שילב את הרעיון והמבנה של התנועה הקונסרבטיבית, והפך את בית המדרש לרבנים למוסד מרכזי בתנועה, ובכך יסד את "בית הכנסת המאוחד של אמריקה".
גרינברג, קרל
Economist

Born in Focsani, he practiced law from 1885. From 1900 he was a professor of economics at the University of Vienna. In 1924-27 Gruenberg directed the Institute of Social Research at the University of Frankfort. He was murdered by a Nazi in Frankfort. His books deal with the agrarian history of the Austrian monarchy and the history of socialism. From 1910 he published the Archiv fuer die Geschichte des Sozialismus und der Arbeiterbewegung.
בלטזר, קמיל
Baltazar, Camil (born Leibu Goldenstein or Leopold Goldstein) (1902-1977), poet and translator, born in Focsani, Romania, son of Herman Fischer Goldstein from Targu-Neamts. He studied in Focsani, Braila, and Bucharest, Romania, and was the first editor of the Romania libera" daily. He also published in "Zburătorul", "Reporter" și "Gazeta literară". His first volume, "Vecernii", was published in 1923, followed by "Flaute de matase" (1924); "Reculegeri in memoria mea" (1925); "Biblice" (1926). After the Holocaust, during which his works were forbiden by the Fascist regime in Romania, he published another eight volumes of poetry from 1947 through 1976. His translations into Romanian include works by Thomas Mann, Franz Werfel, Heinrich Mann, Ludwig Renn, Iakob Wassermann, D. H. Lawrence, Pearl Buck, Frank Baum, Bernard Shaw, Erich Maria Remarque, and John Knittel.