חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 2
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי בראילה

בראילה Braila
עיר על הדנובה, בחבל ואלאכיה, הרגאט, דרום מזרח רומניה.

בשנים 1544 - 1828 היתה בראילה בקיסרות העותמאנית.

עם התפתחות העיר לנמל מסחרי גדל מספר היהודים והגיע ל- 10,000 בקירוב בסוף המאה ה- 19, שהיו 13.3 אחוזים מכלל האוכלוסייה; רבע מכלל הסוחרים ובעלי-המלאכה בעיר היו יהודים.

בית הכנסת הרפורמי הראשון ברומניה הישנה הוקם בבראילה בשנת 1862. עם מוסדות הקהילה עד לשואה נמנו גן-ילדים, שני בתי-ספר (לבנים ולבנות), תיכון לבנים, מרפאה ו"לינת-צדק".

בתקופת שלטונו של "משמר הברזל" (ספטמבר 1940 - ינואר 1941) הפקיעה המשטרה רכוש יהודי ואסרה צעירים ברחוב (האוכלוסייה היהודית מנתה אז 9,115 נפש). סוחרים נאלצו להעסיק קומיסרים מטעם ה"משמר" ולהעביר את חנויותיהם לידי אנשיו. הקהילה הושיטה עזרה רבה לפליטי פולין בעיר ולקבוצת יהודים מיאסי. המרפאה היהודית טיפלה באלפי חולים.

אחרי המלחמה התרכזו בעיר כ-6,000 יהודים, ביניהם אלה שחזרו מטרנסניסטריה. ב-1950 ירד מספרם ל- 3,500.

בשנת 1969 התגוררו בעיר מאות יהודים, לאחר שמרבית החוזרים אחרי מלחמת-העולם השנייה עלו לישראל.
סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
154885
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
Sebastian, Mihail (1907-1945), playwright, essayist, journalist and novelist, born Iosif Hechter in Braila, Romania. His other less known pen name is Victor Mincu.

Having attended the secondary school in his native city, he moved to Bucharest where he studied law. In Bucharest he joined various literary circles, especially the Criterion group that included Emil Cioran, Mircea Eliade and Nae Ionescu. However, as this group came under the influence of nationalistic, anti-Semitic and fascist ideas very fashionable in Romania during the 1930s, Sebastian started to be regarded as an outsider. In his book De două mii de ani... ("It's been two thousand years...") Sebastian deals with the meaning of being a Jew in Romania. The book was published in 1934 with a preface written by Nae Ionescu, at Sebastian's request, although it included clear anti-Semitic passages. This way Sebastain tried to emphasize the controversy. The book and Sebastian himself became the target of strong criticism from the Jewish community and parts of the Jewish public opinion as well as of attacks by the Romanian ultra-nationalists and fascists. Sebastian's reaction to these attacks was published in his anthology of essays and articles Cum am devenit huligan ("How I Became a Hooligan"), that deals with the way his "It's been two thousand years..." was received by the Romanian public and the country's cultural establishment. His "Journal, 1935-1944: The Fascist Years" was published for the first time in 1996 bringing about a strong controversy about the role of prominent Romanian intellectuals and public figures during the years when the country came under the influence of fascist ideas and eventually became an ally of Nazi Germany.

Sebastian's other known novels include Accidentul ("The Accident") and Oraşul cu salcâmi ("The Acacia Tree City"). However, Sebastian is remembered mainly for his his plays, such as Steaua fără nume ("The Star Without a Name"), Jocul de-a vacanţa ("Holiday Games"), Ultima oră ("Breaking News").

Sebastian died in a street accident on May 29, 1945.
Maxy, Maximilian Herman (1895-1971), painter and illustrator, born in Braila, Romania, generally known as M.H. Maxy. His family moved to Bucharest, Romania, where Maxy attended the School of Fine Arts between 1913-1916. He was drafted to the Romanian army and saw action during WW1. His impressions from the front served as subject to paintings that he showed along with other Romanian artists in Iasi, Romania, in 1918. Maxy completed his studies in Berlin between 192-1923 and in 1925 exhibited with the 'November Group'. In the 1930s he exhibited in Rome, Paris, the Hague, and Brussels. Maxy returned to Romania in 1929 and was an active member of the Contimporanul group until 1938. He also designed sets and costumes for the Polish Yiddish theater company. From 1939 he started to work for the Jewish theater Baraseum in Bucharest, and in 1941, following the introduction of the anti-Jewish legislation in Romania, he became its director. In 1949 Maxy became director of the National Art Museum of the Socialist Romanian Republic. His style was strongly influenced by the Constructivist and the Cubist movements.
משפחת בלומן.
בראילה, רומניה, 1900 בקירוב.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות שבתאי בן שחר, ישראל)
כרטיס הגרלה של אגודת הספורט היהודית ואגודת "לויה פיקסוטו", בריילה, רומניה 1913.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות רחל אקסנפלד, גבעת שמואל)

Camil Baltazar (born Leibu Goldenstein or Leopold Goldstein) (1902-1977), poet and translator, born in Focsani, Romania, son of Herman Fischer Goldstein from Targu-Neamts. He studied in Focsani, Braila, and Bucharest, Romania, and was the first editor of the Romania libera daily. He also published in Zburătorul, Reporter and Gazeta literară. His first volume, Vecernii, was published in 1923, followed by Flaute de matase (1924); Reculegeri in memoria mea (1925); Biblice"(1926). After the Holocaust, during which his works were forbidden by the Fascist regime in Romania, he published another eight volumes of poetry from 1947 through 1976. His translations into Romanian include works by Thomas Mann, Franz Werfel, Heinrich Mann, Ludwig Renn, Iakob Wassermann, D. H. Lawrence, Pearl Buck, Frank Baum, Bernard Shaw, Erich Maria Remarque, and John Knittel.

Kasvan, Avner (1837-1898), rabbi and author, born in the east Galicia town of Sniatyn, Austrian Empire (now in Ukraine). Kasvan served for many years as the rabbi of Panciu, in Moldavia, Romania, and then he was rabbi at the Choral Temple in Braila, Romania, from 1860 to 1873, and later in Craiova, Romania, and then in Ramnicu-Sarat, Romania.

An early Zionist activist, he was member of Hovevei Zion movement during 1880-1883 and maintained contacts with important contemporary Jewish leaders like Adolphe Cremieux, Sir Moses Montefiore, Benjamin F. Peixotto. Kasvan was among the first to actively oppose the discriminatory "more judaico" oath that Romania forcved on the local Jewish population before granting full equal civil rights in 1923. Kasvan was also a prolific writer contributing to numerous periodicals with articles on the Talmud and other topics.
Sebastian, Mihail (1907-1945), playwright, essayist, journalist and novelist, born Iosif Hechter in Braila, Romania. His other less known pen name is Victor Mincu.

Having attended the secondary school in his native city, he moved to Bucharest where he studied law. In Bucharest he joined various literary circles, especially the Criterion group that included Emil Cioran, Mircea Eliade and Nae Ionescu. However, as this group came under the influence of nationalistic, anti-Semitic and fascist ideas very fashionable in Romania during the 1930s, Sebastian started to be regarded as an outsider. In his book De două mii de ani... ("It's been two thousand years...") Sebastian deals with the meaning of being a Jew in Romania. The book was published in 1934 with a preface written by Nae Ionescu, at Sebastian's request, although it included clear anti-Semitic passages. This way Sebastain tried to emphasize the controversy. The book and Sebastian himself became the target of strong criticism from the Jewish community and parts of the Jewish public opinion as well as of attacks by the Romanian ultra-nationalists and fascists. Sebastian's reaction to these attacks was published in his anthology of essays and articles Cum am devenit huligan ("How I Became a Hooligan"), that deals with the way his "It's been two thousand years..." was received by the Romanian public and the country's cultural establishment. His "Journal, 1935-1944: The Fascist Years" was published for the first time in 1996 bringing about a strong controversy about the role of prominent Romanian intellectuals and public figures during the years when the country came under the influence of fascist ideas and eventually became an ally of Nazi Germany.

Sebastian's other known novels include Accidentul ("The Accident") and Oraşul cu salcâmi ("The Acacia Tree City"). However, Sebastian is remembered mainly for his his plays, such as Steaua fără nume ("The Star Without a Name"), Jocul de-a vacanţa ("Holiday Games"), Ultima oră ("Breaking News").

Sebastian died in a street accident on May 29, 1945.
Maxy, Maximilian Herman (1895-1971), painter and illustrator, born in Braila, Romania, generally known as M.H. Maxy. His family moved to Bucharest, Romania, where Maxy attended the School of Fine Arts between 1913-1916. He was drafted to the Romanian army and saw action during WW1. His impressions from the front served as subject to paintings that he showed along with other Romanian artists in Iasi, Romania, in 1918. Maxy completed his studies in Berlin between 192-1923 and in 1925 exhibited with the 'November Group'. In the 1930s he exhibited in Rome, Paris, the Hague, and Brussels. Maxy returned to Romania in 1929 and was an active member of the Contimporanul group until 1938. He also designed sets and costumes for the Polish Yiddish theater company. From 1939 he started to work for the Jewish theater Baraseum in Bucharest, and in 1941, following the introduction of the anti-Jewish legislation in Romania, he became its director. In 1949 Maxy became director of the National Art Museum of the Socialist Romanian Republic. His style was strongly influenced by the Constructivist and the Cubist movements.

Leon Feraru (born Leon Enselberg) (1887-1961), poet, literary historian and translator, born in Braila, Romania. His father was an ironworker (fierar, in Romanian), hence the origin of his pseudonym. He attended high school in Braila and then earned a literature and law degree from the University of Montpellier, France. He started publishing poetry in various Jewish and Romanian literary magazines in Bucharest during early 20th century. Due to an increasing anti-Semitic attitudes of the cultural scene in Romania, Feraru immigrated to the USA in 1913.

In America he started working as an unskilled worker, but after a short period of time he became a teaching assistant at the University of Toronto and then professor of Romance languages and literature at Columbia University in New York, from 1917 to 1927. He then was a professor and for some time head of the foreign languages department at Long Island University, from 1927 to 1947.

In the United States he was a contributor to many Romanian language periodicals and at the same time continued to contribute to numerous literary magazines in Romania.

In 1925 Feraru set up the Society of the Friends of the United States in Romania, and in 1926, he became Honorary Consul of Romania in New York, by appointment of King Ferdinand I of Romania.

Feraru is the author of two volumes of poetry in Romanian, Maghernița veche și alte versuri din anii tineri ("The Old Shanty and Other Verse of Youth", 1926), and Arabescuri ("Arabesques", 1937), both published in Romania, and of two critical studies of Romanian literature published in English in the United States, The Development of the Rumanian Novel (1926) and The Development of the Rumanian Poetry (1929). He also translated into English works by leading Romanian poets, including Mihail Eminescu, Anton Pann, Tudor Arghezi, and Dimitrie Bolintineanu. He willed his library of some ten thousand Romanian-language books to the Library of Columbia University.

Konrad Bercovici (1881-1961), novelist and playwright, born in Braila, Romania. He grew up in neighboring Galati, after the family moved to that city in 1886. Following his father’s death in 1892, the family left Romania and moved to Brussels, Belgium, and then to Paris, France. Bercovici enrolled at the Université populaire in Faubourg-Saint-Antoine in Paris and in parallel took music classes. He worked in a furniture factory, then, as a painter, at the Eiffel Tower. He left Paris at the age of 22 and immigrated to the United States settling in New York. He held different jobs before becoming a journalist. He published Crimes of Charity, his first novel in 1917. It was followed by over twenty-five books that Bercovici published during the first half of the 20th century. Many of his stories were inspired from the life of the Roma people that he met during his childhood in Romania. He became a friend of Charlie Chaplin and later Bercovici claimed that he was the author of the script of the film The Great Dictator, and that Chaplin used it without his approval. Bercovici sued Chaplin on charges of plagiarism for US$ 500,000. Chaplin agreed to pay him US$ 95.000 and Bercovici withdrew his action. Between the two world wars, Bercovici traveled frequently to Europe and frequented the literary circles of the Lost Generation. His works include Ghitza and Other Romances of Gipsy Blood (1921), Love and the Gipsy (1923), Singing Winds. Stories of Gipsy Life (1923), Iliana. Stories of a Wandering Race (1924), The Marriage Guest (1925), Manhattan Side-Show (1931), The Incredible Balkans (1932), It's the Gipsy in Me (1941), and Savage Prodigai (1948). Gipsies: Their Life, Love and Legends was published posthumously in 1983.     

Rubin Udler (1925-2012), linguist, born in Braila, Romania, into a family that came to Braila from Bessarabia. He studied at Nicolae Balcescu high school, but in 1940 the family had to return to Bessarabia that by then was annexed by the Soviet Union. He continued his studies at a high school in Cetatea Alba (now Bilhorod-Dnistrovskyi aka Akerman, in Ukraine). In 1941, after the outbreak of the war against the Soviet Union, the family managed to survice the pogrom against the Jews in Cetatea Alba, but neverstheess they were deported to Transnistria and detained in the ghettoes of Slobodka, Bogdanovka and Grazhdonovka until they were liberated by the Soviet Army in 1944. Udler moved to Odessa, recruited into the Soviet Army, but due to the fact that he had been a prisoner in a Nazi camp, the Soviets did not trust his loyalty and he was sent to a labor camp in the Komi Autonomous Soviet Socialist Republic (now Komi Republic in the Russian Federation). After 1946 he studied at the University of Chernivtsi (Czernowitz) graduating in 1951. 

He worked as a teacher and then served as deputy director of the Department of Foreign Languages ​​at the Chernivtsi Pedagogical Institute. In 1956 he was admitted as a researcher at the Institute of History, Language and Literature of the Moldavian branch of the USSR Academy of Sciences. From 1961 to 1992 he headed the Department of Dialectology and Geography Linguistics of the Institute of Language and Literature of the Academy of Sciences of Moldova and from 1989 to 1992 he was Secretary of the Department of Humanities of the Academy of Sciences of Moldova.

Udler devoted his entire scientific activity to the dialectology of the Romanian dialect of Moldova, that during the Soviet regime was considered a separate language known as Moldovan. His research resulted in the publication of a monumental four-volume dialectological atlas of Moldovan during late 1960s and a series of subsequent articles and monographs on this topic. After 2001, he contributed to Atlasul linguistic român pe regiuni: Basarabia (“Romanian linguistic atlas by regions: Bessarabia”). Udler is the author of numerous publications on Romance philology.

In 1992 he immigrated to the USA and settled in Pittsburgh, PA. In early 2000s he published in Russian, English and Romanian his memoirs about his experiences during the Holocaust: Years of Disaster: Memoirs of a Ghetto Prisoner (2003), Bloody years: Memories of a Holocaust survivor (2005), Ani de urgie (“Years of disasters”, 2006).

Serge Moscovici (born Srul Herș Moscovici) (1925-2014), psychologist, historian of science and one of the main theorists of political ecology and social psychology, born in Braila, Romania. The implementation of the anti-Semitic policy by the Romanian government led to his expulsion from the high school in 1938. During the Holocaust he was sent to forced labor until August 1944, when Romania left the alliance with Nazi Germany and sided with the Allies. He joined Romanian Communist Party in 1939 at a time when the Communist movement was illegal in Romania, but he was increasingly disappointed by its policies after 1944, particularly by the censorship of the literary and artistic magazine Da (“Yes”) he founded in Bucharest with Isidor Goldstein, later known as Isidore Isou, the founder of the current called lettrisme, and his implication in a trial for helping Zionist dissidents cross the border illegally. Moscovici left Romania illegally in 1947 and after passing through Hungary, Austria, and Italy he arrived in France. With the assistance of a refugee fund, he studied psychology at the Sorbonne in Paris earning a PhD in 1961.

He was a researcher at Standford University in California and at Yale University in New Haven, CT, before returning to Paris where he became a lecturer at École pratique des hautes études. Moscovici was a visiting professor at the New School in New York, at the Rousseau Institute in Geneva, Switzerland, at the Université catholique de Louvain in Belgium and at the University of Cambridge in England. Moscovici was director of the Laboratory of Social Psychology at École des Hautes Etudes en Sciences Sociales (EHESS), founder of the European Laboratory of Social Psychology at the Maison des sciences de l'homme in Paris (1976-2006), first President of the European Association of Experimental Social Psychology and, from 1974 to 1980, of the Committee on Transnational Social Psychology of the Social Research Council. He was also a member of the Russian Academy of Sciences and an honorary member of the Hungarian Academy of Sciences. Until his death, he was honorary president of the Serge Moscovici Global Network, founded in 2014 at the Maison des Sciences de l'Homme foundation in Paris. He was named Commandeur de la Légion d’honneur and Doctor Honoris Causa of over fifteen universities in Europe and the Americas.

Moscovici is best known for his research on the influence of minorities on majorities. He published over twenty books, including Essai sur l’histoire humaine de la nature (1968/1977), Hommes domestiques et hommes sauvages (1974), Psychologie des minorités actives (1979), L'Âge des foules: un traité historique de psychologie des masses (1981), Psychologie sociale (1984), De la nature : pour penser l’écologie (2002), Le scandale de la pensée sociale (2013). Chronique des années égarées: récit autobiographique (1997) and Mon après-guerre à Paris: chronique des années retrouvées (published posthomously in 2019) describe his experiences during the Holocaust in Romania and his life in Paris as a refugee during the late 1940s.

Serge Moscovici is the father of the French politician Pierre Moscovici.   

Pnina Granirer (nee Solomon) (b.1935), painter and writer, born in Braila, Romania. She immigrated to Israel in 1950 and studied at the Bezalel Academy of Arts and Design in Jerusalem. After some time spent in the U.S., at the University of Illinois in Champaign-Urbana, and later at Cornell University in Ithaca, New York, where her husband, a mathematician, was a lecturer, the couple moved to Canada settling in Vancouver in 1965. Her travels to France, the Netherlands, Spain, Japan, and Mexico inspired several series of works, such as the Alhambra Series and the Kyoto Suite. During her career she exhibited in over 30 solo exhibitions, most of them in Vancouver, but also in Montreal, Calgary, Toronto and other Canadian cities as well as in Portland, OR, and Seattle in the United States and Strasbourg in France. A 40-year retrospective was held at the Richmond Art Gallery in Vancouver in 1998.

Granirer is co-founder of Artists in Our Midst, an annual event on Vancouver’s west side when artists open their homes and studios to the community over a weekend in June. Out of the Flames, a triptych depicting war, destruction and survival was inspired by her activities as a member of the international organization Fear of Others: Art Against Racism. This work became part of the permanent collection of Yad Vashem, the Holocaust Museum in Jerusalem, and was included in the exhibition Virtues of Memory: Six Decades of Holocaust Survivors’ Creativity (2010).

Granirer’s works are displayed in numerous private and public collections in Canada, United States, Spain, France, and Israel. Her memoirs Light within the Shadows; A Painter's Memoir, were published in 2017.  

Eduard Silberstein (1856-1925), jurist, born in Iasi, Romania, known as a close youth friend of Sigmund Freud. After receiving a Jewish traditional education in Romania, he was sent to a high school in Vienna, Austria, where he was one of Freud’s fellow students and became his friend in 1870. Freud and Silberstein founded a secret "Spanish Academy" (Academia castellana), of which they were the sole members. They corresponded during ten years, until 1881. Only the 80 letters that Freud sent to Silberstein survived.
He continued his studies at the University of Leipzig, Germany, and then obtained a law degree at the University of Vienna. After returning to Romania, he worked in a bank and then as a grain trader. Silberstein was also active in the leadership of the Jewish community fighting for the right of Jews to become Romanian citizens and for their right to vote. He was president of the Hebrew Immigrant Aid Society, the Alliance Israélite universelle, and B'nai Brith. He died in Braila, Romania.

Romania

România

A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000.  Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:

Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro

גאלאץ Galati
(במקורות היהודיים; גלץ).
עיר נמל על הדנובה, במחוז קובורלוי (Covului), חבל מולדובה, הרגאט, מזרח רומניה.

גאלאץ, הנמל הגדול ביותר על הדנובה, נודעה כבר במאה ה- 16 כמרכז לסחר בינלאומי, שעיקר חשיבותו ביצוא עצים ותבואות.

מצבות מ- 1590 עד 1595 בבית העלמין היהודי העתיק נותנות יסוד להנחה שהיהודים הראשונים התיישבו במקום בסוף המאה ה- 16, והתפתחו ליישוב יהודי גדול באמצע המאה ה- 17. הסוחרים היהודים התגוררו ב"רחוב היהודים" ובעלי המלאכה ברחובות שהצביעו על משלח ידם: "רחוב הפרוונים", "רחוב הסנדלרים" וכדומה.

הסוחרים היוונים והבולגרים, שהתחרו בסוחרים היהודים, היו נושאי האנטישמיות העיקריים. בימי המרד היווני נגד התורכים בשנת 1821, פרעו ביהודים יוונים תושבי נסיכויות רומניה, שהתנדבו למרד ובדרכם לתורכיה עברו במקומות שבהם ישבו יהודים. בגאלאץ נשדדו בתי היהודים וחנויותיהם, ונשרפו בתי הכנסת. חיי היהודים ניצלו בעזרת הקונסוליה האוסטרית. ב1840- פעל נסיך מולדובה לנקיטת אמצעים נגד מלחים יוונים ששהו בנמל ונהגו בערב חג הפסחא להתעלל ביהודים. הפרעות נמשכו במשך שנות ה- 40 ורק התערבות קונסולים, שרים או צו השלטונות שמו להם קץ.

עלילת דם ב- 1859 גררה בעקבותיה פרעות שנמשכו שלשה ימים ורק התערבות מבחוץ הפסיקה אותם. ב1867- גורשו היהודים מכפרי המחוז ושנה אחר כך פרצו פרעות בעיר, ויהודים רבים נפצעו, בתי כנסת ובתים של יהודים נהרסו ונשדדו, והרכוש הגנוב נמכר בפומבי.

בין שתי מלחמות העולם קיימה המפלגה האנטישמית של קוזא (CUZA) סניף בגאלאץ ומפלגת "משמר הברזל" התבססה בעיר בשנות ה- 30, שנים שבהן התעצמה האווירה האנטישמית. בשנת 1935 בוטלו הקצבות העירייה למוסדות הקהילה.

כל אותו הזמן הביאו יהודי גאלאץ לפיתוח סחר החוץ, הקימו סוכנויות מסחר ומפעלי תעשיה. רבים ביניהם עסקו במלאכה.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם עלה במידה רבה מספר העתונאים היהודים בעיר, ויהודי כיהן כיושב ראש אגודת העתונאים.

בית הכנסת הראשון, ולידו מקווה, הוקם ב1780- ובמשך המאה ה19- הוקמו בתי כנסת אחדים, ביניהם של החייטים, של חסידי חב"ד ושל העגלונים. ב1863- הוקם בית כנסת חדיש וצויד בעוגב ופעלה בו מקהלה.

הקהילה התארגנה ב1812- ומס הבשר שהועבר אליה היה מקור עיקרי להכנסתה. מתנגדים פנימיים, שנעזרו בגורמי חוץ הערימו קשיים בדרכה והיו שנים שפעילותה בוטלה. בזמן שהקהילה לא תיפקדה פעלו ארגונים אחרים דוגמת לשכת "בני ברית" שנוסדה ב1873- ותרמה בתחום החינוך והסעד. בשנת 1896, פתחו הקצבים והשוחטים בשביתה, אבל התנגדות הציבור והתערבות ראש העיר הביאו לביטול השביתה, והקהילה התחזקה. ב- 1897 יזמה ארגון אחיד של קהילות רומניה, שלא האריך ימים, וב- 1906 קיבלה קהילת גאלאץ מעמד של גוף ציבורי.

בית ספר לבנים נוסד על ידי הקהילה ב1860- אבל התנגדות החרדים גרמה לסגירתו ופתיחתו לסירוגין. כדי לקלוט תלמידים יהודים שגורשו מבתי הספר הממלכתיים פתחה הקהילה בית ספר שני לבנים ב- 1894. בסוף המאה ובעזרת החברה "מימונידה" הוקם בית ספר לבנות על שם הברונית הירש, והועבר לפיקוח הקהילה. בית ספר למסחר שהוקם בידי הקהילה הפך ב- 1919 לבית ספר תיכון ובו הוסיפו לתוכנית הלימודים הרשמית את הוראת העברית ותולדות ישראל.

בית חולים נוסד לראשונה ב1845-, הוקם מחדש בסוף המאה, התפתח לאחד מבתי החולים הגדולים במולדובה וטיפל בחולים בני כל הדתות. ב- 1926 פרש מרשות הקהילה והוגדר כגוף משפטי בעל מנהל עצמאי. בית היתומים של הקהילה קלט ילדים מכל מולדובה וה"הקדש" שנוסד ב- 1834 התפתח לבית אבות גדול.

בסוף מלחמת העולם הראשונה נבחרה הנהלת הקהילה בבחירות כלליות וישירות, וב1923- ריכזה את כל המוסדות תחת מרותה. תמיכתה הגיעה עד למוסדות חוץ כגון סמינר המורים בקישינב (בסארביה).

אחרי מלחמת העולם הראשונה נאבקה הקהילה להשגת אזרחות עבור יהודי גאלאץ , זכות שהייתה מעוגנת בחוקה, והקדישה לפעולה זו חלק גדול מתקציבה. כן תמכה הקהילה בפליטים יהודים, ניצולי פוגרומים מאוקראינה, באלה מהם שהמשיכו לארץ ישראל ובאלה שרצו להשתקע בגאלאץ.

בעיר נוסדו אירגונים יהודיים שהיו פעילים בתחום התרבות והספורט. ובעזרת הג'וינט הוקם ב1926- בנק קואופרטיבי לאשראי.

ערב מלחמת העולם השנייה היו בעיר 22 בתי כנסת. ב"חדר" וב"תלמוד תורה" למדו לימודים מסורתיים כ- 70 תלמידים, וכמה מאות תלמידים למדו בבתי הספר הכלליים של הקהילה.

הפעילות הציונית החלה בראשית שנות ה80- למאה ה- 19, עם פתיחת סניף של תנועת "יישוב ארץ ישראל". על פי החלטת הועידה הארצית של התנועה נקבעה גאלאץ כמושב הועד המרכזי, ועד סוף מלחמת העולם הראשונה שימשה כמרכז התנועה הציונית של רומניה.

מגאלאץ יצאה שיירת העולים הגדולה הראשונה מרומניה והמשפחות מגאלאץ שהצטרפו אליה היו בין מייסדי שמרין. בעזרת חומרי הבנייה שלקחו אתם הקימו את הצריפים הראשונים על אדמת שמרין. באותה תקופה נוסדו אגודת "החלוץ", שטיפלה בעלייה של מחוסרי אמצעים, ואגודת נשים "בנות ציון" שמטרתה הייתה ייסוד בתי ספר במושבות עולי רומניה בארץ. דוגמתה הביאה לייסוד אגודות נשים דומות בערים אחרות ברומניה.

ייסוד אגודת "חובבי ציון" ברומניה בראשית שנות ה- 90 למאה ה- 19 ציין את חידוש הפעילות הציונית אחרי שקיעת התנועה "יישוב ארץ ישראל" באמצע שנות ה- 80, ואגודת חובבי ציון בגאלאץ תפסה מקום מרכזי. בגאלאץ גם התקיימה הועידה הארצית הראשונה של חובבי ציון ברומניה, ושמואל פינלס, יושב-ראש האגודה, נבחר לסגן נשיא הקונגרס הציוני הראשון.

אחרי מלחמת העולם הראשונה המשיכה גאלאץ להיות מרכז ציוני פעיל, וחלוצים שהגיעו מאוקראינה בדרכם לארץ ישראל, קיימו בעיר מרכז הכשרה. בגאלאץ נוסד "בית החלוצים" הראשון בעולם.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הייתה פעילות של תנועות הנוער הציוניות, השומר הצעיר, גורדוניה, הנוער הציוני ובית"ר. בפעילות תרבותית להפצת הרעיון הציוני, ובלימוד עברית ותולדות עם ישראל.

מגאלאץ עלו לישראל הצייר ראובן רובין והצנחן אבא ברדיצ'ב.

בשנת 1935 זכו הציונים לרוב בבחירות לועד הקהילה, אך הבחירות בוטלו בידי משרד הדתות ומונה ועד זמני.

בשנת 1930 ישבו בגאלאץ 19.912 יהודים, כעשרים אחוזים מכלל התושבים.


תקופת השואה

בספטמבר 1940 עלה לשלטון הגנראל אנטונסקו, בראש ממשלה מורכבת מחברי "משמר הברזל", ורומניה הצטרפה למחנה מדינות הציר.

בגאלאץ הוכרזו 50 נכבדים יהודים כבני ערובה וכל חוקי ההפליה - אסור מגע בין רופא יהודי לבין חולה נוצרי, איסור כניסת יהודים לנמל וכדומה - בוצעו בקפדנות.

פעמיים סוכל נסיון להרוג יהודים בעיר. פעם ראשונה תוכנן בינואר 1941, בימי מרד "משמר הברזל" נגד אנטונסקו ובשעה שהתחולל הטבח ביהודי בוקארשט, ונכשל בזכות ראש העירייה שהיה גם הוא איש משמר הברזל אבל קיים קשרים עם יהודים. פעם שנייה, אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות ביוני 1941, כשקצין גרמני תכנן טבח ביהודי העיר, בטענה שנער יהודי ירה לעברו. נסיונו סוכל בידי הממונה על המחוז.

אחרי פרוץ המלחמה נגד ברית המועצות נעצרו גברים יהודים בני 18 ומעלה, כולל ראש הקהילה, והוכרזו כבני ערובה. לגאלאץ עצמה גורשו היהודים מהעיירות ומכפרי הסביבה. המגוייסים לפלוגות עבודה הועסקו בתוך העיר ומחוצה לה, לפעמים בתנאים קשים במיוחד, דבר שגרם לריבוי העריקות למרות הענשים הכבדים. יהודים שהואשמו בקומוניזם גורשו לטרנסניסטריה.

הקהילה המשיכה בפעילותה. היא קיימה את מערכת החינוך ואף הוסיפה בית ספר מקצועי, הגבירה את פעולות הסעד בקרב המובטלים, הפליטים ומשפחות המגוייסים וטיפלה ביתומי טראנסניסטריה שהוחזרו במרץ 1944.

התנועה הציונית פעלה כל אותה התקופה ואחרי שנאסר קיומה באוגוסט 1942 המשיכה לפעול במחתרת.

אחרי כניעת רומניה לבנות הברית באוגוסט 1944 הוצתה גאלאץ בידי הגרמנים ובשריפה נחרבו רובעים יהודים וכמה בתי כנסת.


אחרי המלחמה טיפלה הקהילה בשיקומה ובשנת 1947 היו בה 13.000 יהודים.

על פי דו"ח התאחדות קהילות רומניה מ- 1983 היו בגאלאץ, באותה השנה רב, שוחט, שני בתי כנסת; והם שרתו אוכלוסייה של 690 יהודים, מהם 105 נתמכים על ידי הקהילה.

בשנת 1997 נימנו ברומניה כולה כ- 14,000 יהודים.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי בראילה
בראילה Braila
עיר על הדנובה, בחבל ואלאכיה, הרגאט, דרום מזרח רומניה.

בשנים 1544 - 1828 היתה בראילה בקיסרות העותמאנית.

עם התפתחות העיר לנמל מסחרי גדל מספר היהודים והגיע ל- 10,000 בקירוב בסוף המאה ה- 19, שהיו 13.3 אחוזים מכלל האוכלוסייה; רבע מכלל הסוחרים ובעלי-המלאכה בעיר היו יהודים.

בית הכנסת הרפורמי הראשון ברומניה הישנה הוקם בבראילה בשנת 1862. עם מוסדות הקהילה עד לשואה נמנו גן-ילדים, שני בתי-ספר (לבנים ולבנות), תיכון לבנים, מרפאה ו"לינת-צדק".

בתקופת שלטונו של "משמר הברזל" (ספטמבר 1940 - ינואר 1941) הפקיעה המשטרה רכוש יהודי ואסרה צעירים ברחוב (האוכלוסייה היהודית מנתה אז 9,115 נפש). סוחרים נאלצו להעסיק קומיסרים מטעם ה"משמר" ולהעביר את חנויותיהם לידי אנשיו. הקהילה הושיטה עזרה רבה לפליטי פולין בעיר ולקבוצת יהודים מיאסי. המרפאה היהודית טיפלה באלפי חולים.

אחרי המלחמה התרכזו בעיר כ-6,000 יהודים, ביניהם אלה שחזרו מטרנסניסטריה. ב-1950 ירד מספרם ל- 3,500.

בשנת 1969 התגוררו בעיר מאות יהודים, לאחר שמרבית החוזרים אחרי מלחמת-העולם השנייה עלו לישראל.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

גאלאץ
רומניה
גאלאץ Galati
(במקורות היהודיים; גלץ).
עיר נמל על הדנובה, במחוז קובורלוי (Covului), חבל מולדובה, הרגאט, מזרח רומניה.

גאלאץ, הנמל הגדול ביותר על הדנובה, נודעה כבר במאה ה- 16 כמרכז לסחר בינלאומי, שעיקר חשיבותו ביצוא עצים ותבואות.

מצבות מ- 1590 עד 1595 בבית העלמין היהודי העתיק נותנות יסוד להנחה שהיהודים הראשונים התיישבו במקום בסוף המאה ה- 16, והתפתחו ליישוב יהודי גדול באמצע המאה ה- 17. הסוחרים היהודים התגוררו ב"רחוב היהודים" ובעלי המלאכה ברחובות שהצביעו על משלח ידם: "רחוב הפרוונים", "רחוב הסנדלרים" וכדומה.

הסוחרים היוונים והבולגרים, שהתחרו בסוחרים היהודים, היו נושאי האנטישמיות העיקריים. בימי המרד היווני נגד התורכים בשנת 1821, פרעו ביהודים יוונים תושבי נסיכויות רומניה, שהתנדבו למרד ובדרכם לתורכיה עברו במקומות שבהם ישבו יהודים. בגאלאץ נשדדו בתי היהודים וחנויותיהם, ונשרפו בתי הכנסת. חיי היהודים ניצלו בעזרת הקונסוליה האוסטרית. ב1840- פעל נסיך מולדובה לנקיטת אמצעים נגד מלחים יוונים ששהו בנמל ונהגו בערב חג הפסחא להתעלל ביהודים. הפרעות נמשכו במשך שנות ה- 40 ורק התערבות קונסולים, שרים או צו השלטונות שמו להם קץ.

עלילת דם ב- 1859 גררה בעקבותיה פרעות שנמשכו שלשה ימים ורק התערבות מבחוץ הפסיקה אותם. ב1867- גורשו היהודים מכפרי המחוז ושנה אחר כך פרצו פרעות בעיר, ויהודים רבים נפצעו, בתי כנסת ובתים של יהודים נהרסו ונשדדו, והרכוש הגנוב נמכר בפומבי.

בין שתי מלחמות העולם קיימה המפלגה האנטישמית של קוזא (CUZA) סניף בגאלאץ ומפלגת "משמר הברזל" התבססה בעיר בשנות ה- 30, שנים שבהן התעצמה האווירה האנטישמית. בשנת 1935 בוטלו הקצבות העירייה למוסדות הקהילה.

כל אותו הזמן הביאו יהודי גאלאץ לפיתוח סחר החוץ, הקימו סוכנויות מסחר ומפעלי תעשיה. רבים ביניהם עסקו במלאכה.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם עלה במידה רבה מספר העתונאים היהודים בעיר, ויהודי כיהן כיושב ראש אגודת העתונאים.

בית הכנסת הראשון, ולידו מקווה, הוקם ב1780- ובמשך המאה ה19- הוקמו בתי כנסת אחדים, ביניהם של החייטים, של חסידי חב"ד ושל העגלונים. ב1863- הוקם בית כנסת חדיש וצויד בעוגב ופעלה בו מקהלה.

הקהילה התארגנה ב1812- ומס הבשר שהועבר אליה היה מקור עיקרי להכנסתה. מתנגדים פנימיים, שנעזרו בגורמי חוץ הערימו קשיים בדרכה והיו שנים שפעילותה בוטלה. בזמן שהקהילה לא תיפקדה פעלו ארגונים אחרים דוגמת לשכת "בני ברית" שנוסדה ב1873- ותרמה בתחום החינוך והסעד. בשנת 1896, פתחו הקצבים והשוחטים בשביתה, אבל התנגדות הציבור והתערבות ראש העיר הביאו לביטול השביתה, והקהילה התחזקה. ב- 1897 יזמה ארגון אחיד של קהילות רומניה, שלא האריך ימים, וב- 1906 קיבלה קהילת גאלאץ מעמד של גוף ציבורי.

בית ספר לבנים נוסד על ידי הקהילה ב1860- אבל התנגדות החרדים גרמה לסגירתו ופתיחתו לסירוגין. כדי לקלוט תלמידים יהודים שגורשו מבתי הספר הממלכתיים פתחה הקהילה בית ספר שני לבנים ב- 1894. בסוף המאה ובעזרת החברה "מימונידה" הוקם בית ספר לבנות על שם הברונית הירש, והועבר לפיקוח הקהילה. בית ספר למסחר שהוקם בידי הקהילה הפך ב- 1919 לבית ספר תיכון ובו הוסיפו לתוכנית הלימודים הרשמית את הוראת העברית ותולדות ישראל.

בית חולים נוסד לראשונה ב1845-, הוקם מחדש בסוף המאה, התפתח לאחד מבתי החולים הגדולים במולדובה וטיפל בחולים בני כל הדתות. ב- 1926 פרש מרשות הקהילה והוגדר כגוף משפטי בעל מנהל עצמאי. בית היתומים של הקהילה קלט ילדים מכל מולדובה וה"הקדש" שנוסד ב- 1834 התפתח לבית אבות גדול.

בסוף מלחמת העולם הראשונה נבחרה הנהלת הקהילה בבחירות כלליות וישירות, וב1923- ריכזה את כל המוסדות תחת מרותה. תמיכתה הגיעה עד למוסדות חוץ כגון סמינר המורים בקישינב (בסארביה).

אחרי מלחמת העולם הראשונה נאבקה הקהילה להשגת אזרחות עבור יהודי גאלאץ , זכות שהייתה מעוגנת בחוקה, והקדישה לפעולה זו חלק גדול מתקציבה. כן תמכה הקהילה בפליטים יהודים, ניצולי פוגרומים מאוקראינה, באלה מהם שהמשיכו לארץ ישראל ובאלה שרצו להשתקע בגאלאץ.

בעיר נוסדו אירגונים יהודיים שהיו פעילים בתחום התרבות והספורט. ובעזרת הג'וינט הוקם ב1926- בנק קואופרטיבי לאשראי.

ערב מלחמת העולם השנייה היו בעיר 22 בתי כנסת. ב"חדר" וב"תלמוד תורה" למדו לימודים מסורתיים כ- 70 תלמידים, וכמה מאות תלמידים למדו בבתי הספר הכלליים של הקהילה.

הפעילות הציונית החלה בראשית שנות ה80- למאה ה- 19, עם פתיחת סניף של תנועת "יישוב ארץ ישראל". על פי החלטת הועידה הארצית של התנועה נקבעה גאלאץ כמושב הועד המרכזי, ועד סוף מלחמת העולם הראשונה שימשה כמרכז התנועה הציונית של רומניה.

מגאלאץ יצאה שיירת העולים הגדולה הראשונה מרומניה והמשפחות מגאלאץ שהצטרפו אליה היו בין מייסדי שמרין. בעזרת חומרי הבנייה שלקחו אתם הקימו את הצריפים הראשונים על אדמת שמרין. באותה תקופה נוסדו אגודת "החלוץ", שטיפלה בעלייה של מחוסרי אמצעים, ואגודת נשים "בנות ציון" שמטרתה הייתה ייסוד בתי ספר במושבות עולי רומניה בארץ. דוגמתה הביאה לייסוד אגודות נשים דומות בערים אחרות ברומניה.

ייסוד אגודת "חובבי ציון" ברומניה בראשית שנות ה- 90 למאה ה- 19 ציין את חידוש הפעילות הציונית אחרי שקיעת התנועה "יישוב ארץ ישראל" באמצע שנות ה- 80, ואגודת חובבי ציון בגאלאץ תפסה מקום מרכזי. בגאלאץ גם התקיימה הועידה הארצית הראשונה של חובבי ציון ברומניה, ושמואל פינלס, יושב-ראש האגודה, נבחר לסגן נשיא הקונגרס הציוני הראשון.

אחרי מלחמת העולם הראשונה המשיכה גאלאץ להיות מרכז ציוני פעיל, וחלוצים שהגיעו מאוקראינה בדרכם לארץ ישראל, קיימו בעיר מרכז הכשרה. בגאלאץ נוסד "בית החלוצים" הראשון בעולם.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הייתה פעילות של תנועות הנוער הציוניות, השומר הצעיר, גורדוניה, הנוער הציוני ובית"ר. בפעילות תרבותית להפצת הרעיון הציוני, ובלימוד עברית ותולדות עם ישראל.

מגאלאץ עלו לישראל הצייר ראובן רובין והצנחן אבא ברדיצ'ב.

בשנת 1935 זכו הציונים לרוב בבחירות לועד הקהילה, אך הבחירות בוטלו בידי משרד הדתות ומונה ועד זמני.

בשנת 1930 ישבו בגאלאץ 19.912 יהודים, כעשרים אחוזים מכלל התושבים.


תקופת השואה

בספטמבר 1940 עלה לשלטון הגנראל אנטונסקו, בראש ממשלה מורכבת מחברי "משמר הברזל", ורומניה הצטרפה למחנה מדינות הציר.

בגאלאץ הוכרזו 50 נכבדים יהודים כבני ערובה וכל חוקי ההפליה - אסור מגע בין רופא יהודי לבין חולה נוצרי, איסור כניסת יהודים לנמל וכדומה - בוצעו בקפדנות.

פעמיים סוכל נסיון להרוג יהודים בעיר. פעם ראשונה תוכנן בינואר 1941, בימי מרד "משמר הברזל" נגד אנטונסקו ובשעה שהתחולל הטבח ביהודי בוקארשט, ונכשל בזכות ראש העירייה שהיה גם הוא איש משמר הברזל אבל קיים קשרים עם יהודים. פעם שנייה, אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות ביוני 1941, כשקצין גרמני תכנן טבח ביהודי העיר, בטענה שנער יהודי ירה לעברו. נסיונו סוכל בידי הממונה על המחוז.

אחרי פרוץ המלחמה נגד ברית המועצות נעצרו גברים יהודים בני 18 ומעלה, כולל ראש הקהילה, והוכרזו כבני ערובה. לגאלאץ עצמה גורשו היהודים מהעיירות ומכפרי הסביבה. המגוייסים לפלוגות עבודה הועסקו בתוך העיר ומחוצה לה, לפעמים בתנאים קשים במיוחד, דבר שגרם לריבוי העריקות למרות הענשים הכבדים. יהודים שהואשמו בקומוניזם גורשו לטרנסניסטריה.

הקהילה המשיכה בפעילותה. היא קיימה את מערכת החינוך ואף הוסיפה בית ספר מקצועי, הגבירה את פעולות הסעד בקרב המובטלים, הפליטים ומשפחות המגוייסים וטיפלה ביתומי טראנסניסטריה שהוחזרו במרץ 1944.

התנועה הציונית פעלה כל אותה התקופה ואחרי שנאסר קיומה באוגוסט 1942 המשיכה לפעול במחתרת.

אחרי כניעת רומניה לבנות הברית באוגוסט 1944 הוצתה גאלאץ בידי הגרמנים ובשריפה נחרבו רובעים יהודים וכמה בתי כנסת.


אחרי המלחמה טיפלה הקהילה בשיקומה ובשנת 1947 היו בה 13.000 יהודים.

על פי דו"ח התאחדות קהילות רומניה מ- 1983 היו בגאלאץ, באותה השנה רב, שוחט, שני בתי כנסת; והם שרתו אוכלוסייה של 690 יהודים, מהם 105 נתמכים על ידי הקהילה.

בשנת 1997 נימנו ברומניה כולה כ- 14,000 יהודים.

Romania

România

A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000.  Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:

Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro

אדוארד זילברשטיין
פנינה גרנירר
סרג' מוסקוביץ'
רובין אודלר
קונרד ברקוביץ'
לאון פרארו
קסוון, אבנר
בלטזר, קמיל
מקסי, מקסימיליאן הרמן
סבסטיאן, מיכאיל

Eduard Silberstein (1856-1925), jurist, born in Iasi, Romania, known as a close youth friend of Sigmund Freud. After receiving a Jewish traditional education in Romania, he was sent to a high school in Vienna, Austria, where he was one of Freud’s fellow students and became his friend in 1870. Freud and Silberstein founded a secret "Spanish Academy" (Academia castellana), of which they were the sole members. They corresponded during ten years, until 1881. Only the 80 letters that Freud sent to Silberstein survived.
He continued his studies at the University of Leipzig, Germany, and then obtained a law degree at the University of Vienna. After returning to Romania, he worked in a bank and then as a grain trader. Silberstein was also active in the leadership of the Jewish community fighting for the right of Jews to become Romanian citizens and for their right to vote. He was president of the Hebrew Immigrant Aid Society, the Alliance Israélite universelle, and B'nai Brith. He died in Braila, Romania.

Pnina Granirer (nee Solomon) (b.1935), painter and writer, born in Braila, Romania. She immigrated to Israel in 1950 and studied at the Bezalel Academy of Arts and Design in Jerusalem. After some time spent in the U.S., at the University of Illinois in Champaign-Urbana, and later at Cornell University in Ithaca, New York, where her husband, a mathematician, was a lecturer, the couple moved to Canada settling in Vancouver in 1965. Her travels to France, the Netherlands, Spain, Japan, and Mexico inspired several series of works, such as the Alhambra Series and the Kyoto Suite. During her career she exhibited in over 30 solo exhibitions, most of them in Vancouver, but also in Montreal, Calgary, Toronto and other Canadian cities as well as in Portland, OR, and Seattle in the United States and Strasbourg in France. A 40-year retrospective was held at the Richmond Art Gallery in Vancouver in 1998.

Granirer is co-founder of Artists in Our Midst, an annual event on Vancouver’s west side when artists open their homes and studios to the community over a weekend in June. Out of the Flames, a triptych depicting war, destruction and survival was inspired by her activities as a member of the international organization Fear of Others: Art Against Racism. This work became part of the permanent collection of Yad Vashem, the Holocaust Museum in Jerusalem, and was included in the exhibition Virtues of Memory: Six Decades of Holocaust Survivors’ Creativity (2010).

Granirer’s works are displayed in numerous private and public collections in Canada, United States, Spain, France, and Israel. Her memoirs Light within the Shadows; A Painter's Memoir, were published in 2017.  

Serge Moscovici (born Srul Herș Moscovici) (1925-2014), psychologist, historian of science and one of the main theorists of political ecology and social psychology, born in Braila, Romania. The implementation of the anti-Semitic policy by the Romanian government led to his expulsion from the high school in 1938. During the Holocaust he was sent to forced labor until August 1944, when Romania left the alliance with Nazi Germany and sided with the Allies. He joined Romanian Communist Party in 1939 at a time when the Communist movement was illegal in Romania, but he was increasingly disappointed by its policies after 1944, particularly by the censorship of the literary and artistic magazine Da (“Yes”) he founded in Bucharest with Isidor Goldstein, later known as Isidore Isou, the founder of the current called lettrisme, and his implication in a trial for helping Zionist dissidents cross the border illegally. Moscovici left Romania illegally in 1947 and after passing through Hungary, Austria, and Italy he arrived in France. With the assistance of a refugee fund, he studied psychology at the Sorbonne in Paris earning a PhD in 1961.

He was a researcher at Standford University in California and at Yale University in New Haven, CT, before returning to Paris where he became a lecturer at École pratique des hautes études. Moscovici was a visiting professor at the New School in New York, at the Rousseau Institute in Geneva, Switzerland, at the Université catholique de Louvain in Belgium and at the University of Cambridge in England. Moscovici was director of the Laboratory of Social Psychology at École des Hautes Etudes en Sciences Sociales (EHESS), founder of the European Laboratory of Social Psychology at the Maison des sciences de l'homme in Paris (1976-2006), first President of the European Association of Experimental Social Psychology and, from 1974 to 1980, of the Committee on Transnational Social Psychology of the Social Research Council. He was also a member of the Russian Academy of Sciences and an honorary member of the Hungarian Academy of Sciences. Until his death, he was honorary president of the Serge Moscovici Global Network, founded in 2014 at the Maison des Sciences de l'Homme foundation in Paris. He was named Commandeur de la Légion d’honneur and Doctor Honoris Causa of over fifteen universities in Europe and the Americas.

Moscovici is best known for his research on the influence of minorities on majorities. He published over twenty books, including Essai sur l’histoire humaine de la nature (1968/1977), Hommes domestiques et hommes sauvages (1974), Psychologie des minorités actives (1979), L'Âge des foules: un traité historique de psychologie des masses (1981), Psychologie sociale (1984), De la nature : pour penser l’écologie (2002), Le scandale de la pensée sociale (2013). Chronique des années égarées: récit autobiographique (1997) and Mon après-guerre à Paris: chronique des années retrouvées (published posthomously in 2019) describe his experiences during the Holocaust in Romania and his life in Paris as a refugee during the late 1940s.

Serge Moscovici is the father of the French politician Pierre Moscovici.   

Rubin Udler (1925-2012), linguist, born in Braila, Romania, into a family that came to Braila from Bessarabia. He studied at Nicolae Balcescu high school, but in 1940 the family had to return to Bessarabia that by then was annexed by the Soviet Union. He continued his studies at a high school in Cetatea Alba (now Bilhorod-Dnistrovskyi aka Akerman, in Ukraine). In 1941, after the outbreak of the war against the Soviet Union, the family managed to survice the pogrom against the Jews in Cetatea Alba, but neverstheess they were deported to Transnistria and detained in the ghettoes of Slobodka, Bogdanovka and Grazhdonovka until they were liberated by the Soviet Army in 1944. Udler moved to Odessa, recruited into the Soviet Army, but due to the fact that he had been a prisoner in a Nazi camp, the Soviets did not trust his loyalty and he was sent to a labor camp in the Komi Autonomous Soviet Socialist Republic (now Komi Republic in the Russian Federation). After 1946 he studied at the University of Chernivtsi (Czernowitz) graduating in 1951. 

He worked as a teacher and then served as deputy director of the Department of Foreign Languages ​​at the Chernivtsi Pedagogical Institute. In 1956 he was admitted as a researcher at the Institute of History, Language and Literature of the Moldavian branch of the USSR Academy of Sciences. From 1961 to 1992 he headed the Department of Dialectology and Geography Linguistics of the Institute of Language and Literature of the Academy of Sciences of Moldova and from 1989 to 1992 he was Secretary of the Department of Humanities of the Academy of Sciences of Moldova.

Udler devoted his entire scientific activity to the dialectology of the Romanian dialect of Moldova, that during the Soviet regime was considered a separate language known as Moldovan. His research resulted in the publication of a monumental four-volume dialectological atlas of Moldovan during late 1960s and a series of subsequent articles and monographs on this topic. After 2001, he contributed to Atlasul linguistic român pe regiuni: Basarabia (“Romanian linguistic atlas by regions: Bessarabia”). Udler is the author of numerous publications on Romance philology.

In 1992 he immigrated to the USA and settled in Pittsburgh, PA. In early 2000s he published in Russian, English and Romanian his memoirs about his experiences during the Holocaust: Years of Disaster: Memoirs of a Ghetto Prisoner (2003), Bloody years: Memories of a Holocaust survivor (2005), Ani de urgie (“Years of disasters”, 2006).

Konrad Bercovici (1881-1961), novelist and playwright, born in Braila, Romania. He grew up in neighboring Galati, after the family moved to that city in 1886. Following his father’s death in 1892, the family left Romania and moved to Brussels, Belgium, and then to Paris, France. Bercovici enrolled at the Université populaire in Faubourg-Saint-Antoine in Paris and in parallel took music classes. He worked in a furniture factory, then, as a painter, at the Eiffel Tower. He left Paris at the age of 22 and immigrated to the United States settling in New York. He held different jobs before becoming a journalist. He published Crimes of Charity, his first novel in 1917. It was followed by over twenty-five books that Bercovici published during the first half of the 20th century. Many of his stories were inspired from the life of the Roma people that he met during his childhood in Romania. He became a friend of Charlie Chaplin and later Bercovici claimed that he was the author of the script of the film The Great Dictator, and that Chaplin used it without his approval. Bercovici sued Chaplin on charges of plagiarism for US$ 500,000. Chaplin agreed to pay him US$ 95.000 and Bercovici withdrew his action. Between the two world wars, Bercovici traveled frequently to Europe and frequented the literary circles of the Lost Generation. His works include Ghitza and Other Romances of Gipsy Blood (1921), Love and the Gipsy (1923), Singing Winds. Stories of Gipsy Life (1923), Iliana. Stories of a Wandering Race (1924), The Marriage Guest (1925), Manhattan Side-Show (1931), The Incredible Balkans (1932), It's the Gipsy in Me (1941), and Savage Prodigai (1948). Gipsies: Their Life, Love and Legends was published posthumously in 1983.     

Leon Feraru (born Leon Enselberg) (1887-1961), poet, literary historian and translator, born in Braila, Romania. His father was an ironworker (fierar, in Romanian), hence the origin of his pseudonym. He attended high school in Braila and then earned a literature and law degree from the University of Montpellier, France. He started publishing poetry in various Jewish and Romanian literary magazines in Bucharest during early 20th century. Due to an increasing anti-Semitic attitudes of the cultural scene in Romania, Feraru immigrated to the USA in 1913.

In America he started working as an unskilled worker, but after a short period of time he became a teaching assistant at the University of Toronto and then professor of Romance languages and literature at Columbia University in New York, from 1917 to 1927. He then was a professor and for some time head of the foreign languages department at Long Island University, from 1927 to 1947.

In the United States he was a contributor to many Romanian language periodicals and at the same time continued to contribute to numerous literary magazines in Romania.

In 1925 Feraru set up the Society of the Friends of the United States in Romania, and in 1926, he became Honorary Consul of Romania in New York, by appointment of King Ferdinand I of Romania.

Feraru is the author of two volumes of poetry in Romanian, Maghernița veche și alte versuri din anii tineri ("The Old Shanty and Other Verse of Youth", 1926), and Arabescuri ("Arabesques", 1937), both published in Romania, and of two critical studies of Romanian literature published in English in the United States, The Development of the Rumanian Novel (1926) and The Development of the Rumanian Poetry (1929). He also translated into English works by leading Romanian poets, including Mihail Eminescu, Anton Pann, Tudor Arghezi, and Dimitrie Bolintineanu. He willed his library of some ten thousand Romanian-language books to the Library of Columbia University.

Kasvan, Avner (1837-1898), rabbi and author, born in the east Galicia town of Sniatyn, Austrian Empire (now in Ukraine). Kasvan served for many years as the rabbi of Panciu, in Moldavia, Romania, and then he was rabbi at the Choral Temple in Braila, Romania, from 1860 to 1873, and later in Craiova, Romania, and then in Ramnicu-Sarat, Romania.

An early Zionist activist, he was member of Hovevei Zion movement during 1880-1883 and maintained contacts with important contemporary Jewish leaders like Adolphe Cremieux, Sir Moses Montefiore, Benjamin F. Peixotto. Kasvan was among the first to actively oppose the discriminatory "more judaico" oath that Romania forcved on the local Jewish population before granting full equal civil rights in 1923. Kasvan was also a prolific writer contributing to numerous periodicals with articles on the Talmud and other topics.

Camil Baltazar (born Leibu Goldenstein or Leopold Goldstein) (1902-1977), poet and translator, born in Focsani, Romania, son of Herman Fischer Goldstein from Targu-Neamts. He studied in Focsani, Braila, and Bucharest, Romania, and was the first editor of the Romania libera daily. He also published in Zburătorul, Reporter and Gazeta literară. His first volume, Vecernii, was published in 1923, followed by Flaute de matase (1924); Reculegeri in memoria mea (1925); Biblice"(1926). After the Holocaust, during which his works were forbidden by the Fascist regime in Romania, he published another eight volumes of poetry from 1947 through 1976. His translations into Romanian include works by Thomas Mann, Franz Werfel, Heinrich Mann, Ludwig Renn, Iakob Wassermann, D. H. Lawrence, Pearl Buck, Frank Baum, Bernard Shaw, Erich Maria Remarque, and John Knittel.

Maxy, Maximilian Herman (1895-1971), painter and illustrator, born in Braila, Romania, generally known as M.H. Maxy. His family moved to Bucharest, Romania, where Maxy attended the School of Fine Arts between 1913-1916. He was drafted to the Romanian army and saw action during WW1. His impressions from the front served as subject to paintings that he showed along with other Romanian artists in Iasi, Romania, in 1918. Maxy completed his studies in Berlin between 192-1923 and in 1925 exhibited with the 'November Group'. In the 1930s he exhibited in Rome, Paris, the Hague, and Brussels. Maxy returned to Romania in 1929 and was an active member of the Contimporanul group until 1938. He also designed sets and costumes for the Polish Yiddish theater company. From 1939 he started to work for the Jewish theater Baraseum in Bucharest, and in 1941, following the introduction of the anti-Jewish legislation in Romania, he became its director. In 1949 Maxy became director of the National Art Museum of the Socialist Romanian Republic. His style was strongly influenced by the Constructivist and the Cubist movements.
Sebastian, Mihail (1907-1945), playwright, essayist, journalist and novelist, born Iosif Hechter in Braila, Romania. His other less known pen name is Victor Mincu.

Having attended the secondary school in his native city, he moved to Bucharest where he studied law. In Bucharest he joined various literary circles, especially the Criterion group that included Emil Cioran, Mircea Eliade and Nae Ionescu. However, as this group came under the influence of nationalistic, anti-Semitic and fascist ideas very fashionable in Romania during the 1930s, Sebastian started to be regarded as an outsider. In his book De două mii de ani... ("It's been two thousand years...") Sebastian deals with the meaning of being a Jew in Romania. The book was published in 1934 with a preface written by Nae Ionescu, at Sebastian's request, although it included clear anti-Semitic passages. This way Sebastain tried to emphasize the controversy. The book and Sebastian himself became the target of strong criticism from the Jewish community and parts of the Jewish public opinion as well as of attacks by the Romanian ultra-nationalists and fascists. Sebastian's reaction to these attacks was published in his anthology of essays and articles Cum am devenit huligan ("How I Became a Hooligan"), that deals with the way his "It's been two thousand years..." was received by the Romanian public and the country's cultural establishment. His "Journal, 1935-1944: The Fascist Years" was published for the first time in 1996 bringing about a strong controversy about the role of prominent Romanian intellectuals and public figures during the years when the country came under the influence of fascist ideas and eventually became an ally of Nazi Germany.

Sebastian's other known novels include Accidentul ("The Accident") and Oraşul cu salcâmi ("The Acacia Tree City"). However, Sebastian is remembered mainly for his his plays, such as Steaua fără nume ("The Star Without a Name"), Jocul de-a vacanţa ("Holiday Games"), Ultima oră ("Breaking News").

Sebastian died in a street accident on May 29, 1945.
כרטיס הגרלה של אגודת הספורט היהודית ,בריילה, רומניה 1913
משפחת בלומן, בראילה, רומניה, 1900 בקירוב
כרטיס הגרלה של אגודת הספורט היהודית ואגודת "לויה פיקסוטו", בריילה, רומניה 1913.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות רחל אקסנפלד, גבעת שמואל)
משפחת בלומן.
בראילה, רומניה, 1900 בקירוב.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות שבתאי בן שחר, ישראל)
מקסי, מקסימיליאן הרמן
סבסטיאן, מיכאיל
Maxy, Maximilian Herman (1895-1971), painter and illustrator, born in Braila, Romania, generally known as M.H. Maxy. His family moved to Bucharest, Romania, where Maxy attended the School of Fine Arts between 1913-1916. He was drafted to the Romanian army and saw action during WW1. His impressions from the front served as subject to paintings that he showed along with other Romanian artists in Iasi, Romania, in 1918. Maxy completed his studies in Berlin between 192-1923 and in 1925 exhibited with the 'November Group'. In the 1930s he exhibited in Rome, Paris, the Hague, and Brussels. Maxy returned to Romania in 1929 and was an active member of the Contimporanul group until 1938. He also designed sets and costumes for the Polish Yiddish theater company. From 1939 he started to work for the Jewish theater Baraseum in Bucharest, and in 1941, following the introduction of the anti-Jewish legislation in Romania, he became its director. In 1949 Maxy became director of the National Art Museum of the Socialist Romanian Republic. His style was strongly influenced by the Constructivist and the Cubist movements.
Sebastian, Mihail (1907-1945), playwright, essayist, journalist and novelist, born Iosif Hechter in Braila, Romania. His other less known pen name is Victor Mincu.

Having attended the secondary school in his native city, he moved to Bucharest where he studied law. In Bucharest he joined various literary circles, especially the Criterion group that included Emil Cioran, Mircea Eliade and Nae Ionescu. However, as this group came under the influence of nationalistic, anti-Semitic and fascist ideas very fashionable in Romania during the 1930s, Sebastian started to be regarded as an outsider. In his book De două mii de ani... ("It's been two thousand years...") Sebastian deals with the meaning of being a Jew in Romania. The book was published in 1934 with a preface written by Nae Ionescu, at Sebastian's request, although it included clear anti-Semitic passages. This way Sebastain tried to emphasize the controversy. The book and Sebastian himself became the target of strong criticism from the Jewish community and parts of the Jewish public opinion as well as of attacks by the Romanian ultra-nationalists and fascists. Sebastian's reaction to these attacks was published in his anthology of essays and articles Cum am devenit huligan ("How I Became a Hooligan"), that deals with the way his "It's been two thousand years..." was received by the Romanian public and the country's cultural establishment. His "Journal, 1935-1944: The Fascist Years" was published for the first time in 1996 bringing about a strong controversy about the role of prominent Romanian intellectuals and public figures during the years when the country came under the influence of fascist ideas and eventually became an ally of Nazi Germany.

Sebastian's other known novels include Accidentul ("The Accident") and Oraşul cu salcâmi ("The Acacia Tree City"). However, Sebastian is remembered mainly for his his plays, such as Steaua fără nume ("The Star Without a Name"), Jocul de-a vacanţa ("Holiday Games"), Ultima oră ("Breaking News").

Sebastian died in a street accident on May 29, 1945.