חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 16
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי סאראייבו

סאראייבו Sarajevo

(במקורות היהודיים שראי-בוסנה)

עיר ברפובליקה של בוסניה-הרצוגובינה. בעבר בוסניה, יוגוסלביה.


היהודים הראשונים הגיעו למקום באמצע המאה ה-16, ובעקבותיהם באו מסאלוניקי יהודים גולי ספרד. רובם היו בעלי-מלאכה ומיעוטם סוחרים. היו מהם שהתפרסמו בסביבה כרוקחים וכמרפאים. בשנת 1577 הוקצבה להם שכונה מיוחדת, אך עם הגידול במספרם עברו היהודים גם לחלקים אחרים בעיר.

ב-1581 נחנך בית-הכנסת הראשון. היהודים נהנו מאוטונומיה דתית ושיפוטית, ונאלצו לשלם מס-גולגולת, דמי- שוחד ו"הגנה" מפעם לפעם. באותה תקופה היו ביניהם סוחרים גדולים, אך עדיין עסקו רובם במלאכה ורבים נמנו עם דלת-העם.

במאה ה-17 השתקעו בסאראייבו פליטים יהודים מאשכנז, ויסדו קהילה משלהם. מהגרים נוספים הגיעו מבולגאריה ומסרביה, וגם מוונציה ומפאדובה. במצור האוסטרי בשנת 1679 נהרסה השכונה היהודית, על בית-הכנסת שבה.

במאה ה-19 זכתה הקהילה היהודית בסאראייבו למעמד רשמי. בשנת 1840 נתמנה ר' משה פריירא לכהונת "חכם באשי" של בוסניה והרצגובינה. באותו הזמן זכן היהודים, ושאר הלא- טורקים, לשוויון בפני החוק.

יהודים הרחיבו את עסקיהם וכללו גם את ענפי הנחושת, האבץ, הזכוכית וחומרי-צבע. באמצע המאה ה- 19 היה מקצוע הרפואה בסאראייבו ובבוסניה רובו ככולו בידי יהודים.

עם הסיפוח לאוסטריה (1878) השתקעו בעיר אשכנזים רבים; פקידי ממשלה, מומחים ויזמים; ונפתחו מקורות חדשים למסחר ולהשקעות. לסחר חוץ חדרו סרבים רבים, ודחקו את רגלי היהודים; בלית ברירה פנו היהודים לענפים חדשים - אופטיקה, שענות, מכאניקה עדינה ודפוס. בסוף המאה הגיע מספר היהודים בעיר ל-10.000 בערך.

אחרי מלחמת-העולם הראשונה זכו היהודים ליחס שווה והוגן בכל תחומי החיים. בשנים 1927 - 1931 נבנה בית-הכנסת הספרדי, הגדול בבאלקאנים. עם רבני העיר נמנו צבי אשכנזי ("חכם צבי") ודוד פארדו ("מורנו") שהוריש את כסאו לבנו ולנכדו אחריו. במאה ה-19 כיהנו הרבנים משה ומאיר דנון, אליעזר שם טוב ויצחק פאפו. אחרון הרבנים בתקופה הטורקית היה יוסף פינצי, בעל "וילקט יוסף".

ב-1928 נפתח בעיר בית-מדרש לרבנים, בהנהלת הרב מוריץ לוי שפירסם מחקר ראשון על תולדות הספרדים בבוסניה. בעיר הופיעו שבועונים אחדים, ובהם מדורים בלאדינו, ופעלו ארגונים ציוניים ובראשם "השומר הצעיר". ב-1941 ישבו בעיר כ-10,500 יהודים - הקהילה השלישית בגודלה ביוגוסלביה.

בימי מלחמת העולם השנייה נכנסו הגרמנים לסאראייבו באפריל 1941. בחודשים ספטמבר- נובמבר שולחו היהודים למחנות-ריכוז בקרואטיה ורובם נרצחו בידי אנשי האוסטאשי; הנותרים הועברו לאושוויץ. מעטים הצליחו להצטרף לפרטיזנים או להסתנן לאיטליה. עשרות קצינים וחיילים בצבא היוגוסלאבי שהו בשנות המלחמה במחנות שבויים בגרמניה.

היהודים ששרדו אחרי המלחמה עלו ברובם לישראל עם הקמת המדינה.

ב-1970 הוקמה בסאראייבו יד זכרון לחללי השואה במעמד נציגים מארצות-חוץ, לרבות ישראל. באותה השנה פורסם ספר זכרון.

בית-הכנסת הספרדי הגדול בעיר, שחולל ב-1941, נעשה לאולם תיאטרון; בית-הכנסת הישן משמש כמוזיאון יהודי. במוזיאון העירוני שמורה "הגדת סאראייבו" המפורסמת שמוצאה מספרד מן המאה ה- 14 ונרכשה בסאראייבו בשנת 1895.

ב-1971 התגוררו בעיר 1,000 יהודים.
סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
148583
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
אלברט גאון (עומד שני משמאל) וידידים.
סרייבו, בוסניה, יוגוסלביה, מאי 1925.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אורה דוברובנסקי, ישראל)
אדולף נוימן, אישתו אמה לבית שייבר ובתם קטרינה,
סארייבו, בוסניה, 1901
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות הארי דיין, ישראל)
צילום עם חברים לפני העליה לישראל,
סארייבו, יוגוסלביה, 1948-1949
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות פדרצית הקהילות היהודיות ביוגוסלביה)
פנים בית הכנסת הספרדי הישן בסרייבו,
הגדול ביותר בבלקן, יוגוסלביה, שנות ה- 1970
נבנה בשנים 1927-1931, אחרי מלחמת העולם השנייה
היה למוזיאון יהודי
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות מר שלמה וכסלר, חדרה)
ילדי משפחות פינצי ומנדל,
סארייבו, יוגוסלביה, 1925.
משמאל, עומדים: פרידה ושלום פינצי,
פולדי מנדל. יושבים: עדה ואסתר פינצי,
ארווין ולילי מנדל, מימי פינצי.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אסתר הררי, קיבוץ גת)
אלברט גאון עם ידידים.
סרייבו, בוסנייה, יוגוסלביה,1915 - 1932
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אורה דוברובנסקי, ישראל)
הרב יהודה אלקלעי (1798 - 1878), ממבשרי הציונות.
נולד בסארייבו ומ-1825 שימש "חכם העדה הספרדית" בזמלין,
דרום הונגריה
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות משפחת זהבי, ישראל)
הילדה אסתר פינצי בתחפושת מוכרת פרחים
למען קק"ל, סרייבו, יוגוסלביה, 1925
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אסתר הררי (פינצי), קיבוץ גת)
בית הטהרה בבית הקברות היהודי,
סראייבו, יוגוסלביה, 1978.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אלי גרינפלד, ישראל)

הצילומים נעשו בהסתר, מתוך מעיל מקופל.
טקס החתנים במרכז הקהילה היהודית, לכבוד החתנים שנבחרו לעלות לישראל במחזור העלייה הראשון.
סרייבו, יוגוסלביה 1948.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות איחוד הקהילות היהודיות של יוגוסלביה)
הזוג שטייניץ מצטלמים ביום חתונתם עם בני משפחותיהם.
לצידי הכלה יושבים הוריה.
סרייבו, בוסניה, 1916.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אסתר הררי, קיבוץ גת)
אמה נוימן לבית שייבקר,
סאריבו, בוסניה, 1915 בקירוב
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות הארי דיין, ישראל)
משפחה מסבה לשולחן הסדר
(לכל אחד מבני המשפחה מיועד
תפקיד שונה בסדר).
איור מהגדת סארייבו,
ספרד, המאה ה-14.
(סרייבו, המוזיאון הלאומי)
פאולה ברייטר, בתם של סמואל ויוהנה ברייטר
לבית שייבר, סארייבו, בוסניה, 1912
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות הארי דיין, ישראל)
הילדה קטרינה נוימן, בתם של אדולף ואמה לבית שייבר,
סארייבו, בוסניה, 1910 בקירוב
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות הארי דיין, ישראל)
משה ורגינה פינצי,
סארייבו, יוגוסלביה 1935/36.
לראשה של רגינה טוקאדו, כיסוי הראש המסורתי
לנשים נשואות. הטוקאדו עשוי אטלס ורקמת פרחים
בחוט זהב מסביב ל-82 מטבעות זהב (דוקאטים).
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אסתר הררי, קיבוץ גת)
Gaon, Solomon (1912-1994), scholar and rabbi, born in Travnik, Bosnia (then part of Austria-Hungary). He moved with his parents to England. Gaon first studied at the yeshiva of Sarajevo, Bosnia, but received his rabbinic ordination from Jews' College in London. In 1949 he became Haham (Chief Rabbi) of the Sephardic congregations of the British Commonwealth and held the position until 1982. In 1963 he became involved with Yeshiva University in New York, and was integral in the founding of its Sephardic Studies Program and ultimately in 1976, after moving to New York, was made Professor of Sephardic Studies there.

At the time of his death, Dr. Gaon was chief rabbi of congregations affiliated with the World Sephardi Federation. An international spokesman for Sephardic Jews, he was a world-renowned scholar on their history and interpretation of Jewish law. He served as president of the Union of Sephardic Congregations of the United States and Canada.
Neményi, Imre (1863-1942), Hungarian under-secretary of state, and educator, born in Rakospalota, Hungary (then part of the Austrian Empire). He was a younger brother of Ambrus Nemenyi, a member of the Hungarian Lower Chamber. He was brought up in the Jewish faith, but later in life adopted Christianity. Nemenyi received a PhD degree from the University of Budapest, and after serving as principal in Magyar schools of Sarajevo, Bosnia, and in several cities of Hungary, became (1893) supervisor of the schools of Csanad county, in 1900 counselor at the ministry of education, and, in 1917 under-secretary of state.

Pensioned off during the revolutions which followed WW1, he founded and directed as president (1919) the Party of the Hungarian Kingdom; subsequently he became curator of the Veres Palne Girls' Gymnasium and deputy president of the Baar-Madas Protestant Girls' Gymnasium, the foremost Hungarian institution for the education of girls. He founded and edited "Magyar Kozalkalmazottak Lapja", a journal devoted to the interests of those employed in civil service.
Neményi published several volumes on the education of girls, reading and children's libraries as a means of education, and on the Hungarian pedagogue Janos Apaczai Cseri. Among the important books which he wrote are "Allami nepoktatas" ("Public Education"; 1902); and "Nepfoiskolak" ("People's Universities"). He contributed to the government review "Magyar Szemle", authoritative articles on the trends of national education.

Daniel Ozmo (1912-1942), painter, sculptor and printmaker, born in Olovo, Bosnia and Hercegovina (then part of Austria-Hungary). He grew up in Sarajevo, Bosnia. In 1934 he graduated from the Art School in Belgrade. During his studies in Belgrade he became a member of the Communist progressive youth movement. After his return to Sarajevo, he worked briefly as a professor at the First Gymnasium. He was one of the founders of Mladost (“Youth”), a group of young painters.  

His themes were focused on the life of the working class. Most of his compositions depict the various phases of a work process, the workers and their work sites, factories and sawmills. He accompanied the workers and lived with them in the forests painting their huts where they slept on wooden benches, observed and recorded the work in sawmills. In 1939 he published From Bosnian Forests, a collection of his graphic works unanimously acclaimed as the crowning achievement of his oeuvre. His works were displayed in a number of exhibitions in Sarajevo during 1932-1940 and in Belgrade in 1937.

After Yugoslavia was invaded by Nazi Germany and its allies in 1941, Ozmo was arrested and imprisoned in the Jasenovac concentration camp. In Jasenovac he drew camp inmates. In September 1942 he was executed for “spreading disturbing news."

Oskar Danon (1913-2009), composer and conductor, born in Sarajevo, Bosnia (then part of Austria-Hungary). He studied music in his native Yugoslavia, then in Prague, Czech Republic, earning a PhD in musicology from Charles University. He was a conductor in Sarajevo until Yugoslavia was invaded by Nazi Germany and its allies in 1941.

During the war, Danon joined the partisan forces led by Josip Broz Tito. He served as deputy commander in a number of partisan battalions and reached the rank of major. In 1944 he was transferred to the Cultural Department of the Partisan General Staff and was one of the founders of the partisan theater and choir. He composed several songs, including Uz Maršala Tita ("Together with Marshal Tito"), the Yugoslav partisan anthem which became popular in German occupied Yugoslavia.

After the war he served as the musical director of the Belgrade Opera between 1944-1965. He was director of Slovenian Philharmonic Orchestra in Ljubljana from 1970 to 1974, of the Radio Zagreb Symphony Orchestra, and of the Belgrade Philharmonic Orchestra. Danon conducted the festive concert celebrating 400-year of Sarajevo Jewry held on October 14, 1966 in Sarajevo, attended by representatives of the local government and representatives from Israel.

Danon directed various orchestras in the world, among them the Royal Philharmonic Orchestra in London (1962-1963), Vienna State Opera (1964), the Verdi Theatre in Trieste, Italy. He recorded a large number of works by Smetana, Enescu, Dvořák, Rimsky-Korsakov, Prokofiev, Stravinsky Saint-Saëns, Wagner, Verdi, Mussorgsky, Puccini, Kalman, Stravinsky, Cesar Franck and others.

Danon was a professor at the Belgrade Music Academy. He was a member and president of the Association of Music Artists of Serbia. Danon was awarded the October Award of the City of Belgrade. He died in Belgrade, Serbia.

Laura (Luna) Levi Papo “La Bohoreta” (“The eldest girl”, in Ladino) (1891 -1942), poetess, author, playwright and folk collector born in Sarajevo, Bosnia (then part of Austria-Hungary). The family moved to Istanbul, Turkey, in 1900. She attended the Alliance Israélite Française French school in Istanbul for eight years. The family returned to Sarajevo in 1908. In Sarajevo she was attracted by the rich Ladino folklore and started collecting poems, romances, stories and proverbs as well publishing translations and adaptations of books by the French authors Jules Verne and Emile de Girardin. She continued her literary activity writing in Ladino with Roman characters. She was one of the few women to produce an important amount of works in Ladino during the first half of the 20th century. La mužer sefardi de Bosna ("The Sephardic Woman in Bosnia", 1931) is a monograph documenting the customs, the traditional dressing and cooking of Sephardi women urging them to maintain the traditional values while adapting to modern life. During the 1930s she wrote a number of dramas, most of them dealing with the social problems of her times: Avia de ser ("Sometimes"), La pasiensia vale mucho (“Patience worths”), Tiempos pasados ("Past times"), Ojos mios (“My eyes”), Esterka, Shuegra ni de baro Buena (“"The Mother and the Blindness of Good"), and Hermandat Madrasta el nombre le abasta (“The Brotherhood of the stepmother, the name speaks enough”). The plays were performed by the youth theater group of Matatjia, a Sephardi association of working youth in Sarajevo. She authored three novels Morena (“Brunette”, 1924), Linda, Rikordo de Oriente (“Linda, Memoirs of the Orient”, 1928), and Dulse de rozas (“Rose confiture”, 1932) as well as a number of songs, some of hem were lost during the Holocaust.

During her life Levi Papo had to support her family. Before her marriage, as the eldest among seven siblings, she helped her younger sisters. After the marriage she raised alone her two sons after her husband, Daniel Papo was hospitalized permanently in a psychiatric institution having been diagnosticated with post-traumatic stress disorder that he acquired as a soldier in WW I.

After the invasion of Yugoslavia by Nazi Germany and its allies in 1941, her two sons were arrested by the Ustasha, a Croatian fascist organization, and murdered on the way to Jasenovac concentration camp. Levi Papo hid in the Sisters of Mercy Catholic hospital of Sarajevo and died a short time afterwards without knowing what happened to her sons.

Rosa Papo (1914-1984), physician, Major General of the Yugoslav Army, born in Sarajevo, Bosnia (then part of Austria-Hungary). She studied medecine at the University of Zagreb and before WW 2 she worked as a physician in various hospitals in Sarajevo, Begov Han and Olovo in Bosnia, then part of the Kingdom of Yugoslavia. After Yugoslavia was invaded by Germany and its allies in April 1941, Papo joined the partisans led by Josip Broz Tito in December 1941 and became commander of a field hospital of the Ozren unit of partisans. In 1942 she became a member of the Communist Party of Yugoslavia. Papo was in charge of the recruitment system for the health service of the partisan forces and was appointed commander of the field hospitals operated by the partisans. In 1942 she was wounded during an enemy air raid and lost one eye. Papo was advanced to the rank of captain in 1943 and a major in 1945. Most of her family, including the parents and two siblings, were killed in concentration camps. 

After WW2, Papo continued her professional medical career in the Yugoslav Army. She completed her specialization in epidemiology and was the first head of the newly formed Infectious Diseases Clinic (1961) at the Military Medical Academy (VMA). From 1965 to 1970 she was a member of the newly formed Clinic for Infectious Diseases. Author of over 50 research papers, she became a professor at the Military Medical Academy and served as president of the Central Military Medical Commission.

In 1973 Papo was advanced to the rank of Major General, the first woman to reach the rank of general not only in the Yugoslav Army, but in any other army of the Balkan countries.

Bosnia and Herzegovina

Also known as: Bosnia-Herzegovina, Bosnia
Bosna i Hercegovina / Босна и Херцеговина

A country in southeastern Europe in the Balkan peninsula, until 1992 part of Yugoslavia. 

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 500 out of 3,500,000.  Main Jewish organization:

La Benevolencija - The Jewish Community of Bosnia and Herzegovina
Phone: 387 33 229 666
Fax: 387 33 229 667
Email: la_bene@open.net.ba

מונאסטיר

בסרבית-קרואטית - ביטוליה

עיר במאקדוניה, סמוכה לגבול יוון. בעבר יוגוסלביה.


העיר שכנה על אם הדרך בין הנמל האלבאני דוראצו ובין סאלוניקי וקושטא, ויהודים התיישבו בה עוד בימי הרומאים; בקירבת מקום נתגלו שרידים של בית-כנסת מן המאה ה-3 לספירה. במאה ה-12 ישבו בה סוחרים ובעלי-מלאכה יהודים דוברי יוונית (רומאניוטים); עליהם נוספו מגורשי הונגאריה באמצע המאה ה-14, וגולי ספרד במחצית הראשונה של המאה ה-16. במשך כל התקופה העותומאנית (1382- 1913) היתה מונאסטיר מרכז מסחרי שוקק (יצוא של משקאות, שמן זית, מלח, דגים משומרים, ויבוא של צמר, משי, אריגים ונחושת), ורוב המסחר היה בידי יהודים. יהודים רבים היו בורסקאים, צורפי-כסף, עושי גבינה, וכו'. עם רבני הקהילה נמנה אז יוסף בן לוי, ראש הישיבה במקןם, ובמאה ה-18 שימש בה ברבנות אברהם בן יהודה די בוטון. בדליקה בשנת 1863 עלו באש יותר מאלף בתים וחנויות של יהודים, וב-1900 היתה עלילת-דם במקום. האוכלוסיה היהודית מנתה כ-4,000 ב-1884 ו-7,000 ב-1910. אחרי מלחמת-העולם הראשונה ירדה העיר מגדולתה ורבים היגרו לארצות- הברית וצ'ילה; מקצתם עלו ארצה. האחרים התרוששו, עבדו בסבלות, ברוכלות ובעבודה שחורה. בין שתי מלחמות-העולם גברה התודעה הציונית ונעשו פעולות
למען ארץ-ישראל, בהנהגת ליאון קמחי. בשנות ה-30 דאגו לחינוך מקצועי לבנים. במסגרת הפעילות הציונית בין שתי מלחמות העולם פעל סניף תנועת "החלוץ".

בימי מלחמת העולם השנייה - הקהילה העתיקה על מוסדותיה, בתי-כנסת והפולקלור היהודי הספרדי שלה, נמחקה כליל. כ-3,500 היהודים במקום גורשו על-ידי שלטונות הכיבוש הבולגארים באפריל 1943, רובם לטרבלינקה. ב-1952, היו במקום יהודים ספורים בלבד.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי סאראייבו
סאראייבו Sarajevo

(במקורות היהודיים שראי-בוסנה)

עיר ברפובליקה של בוסניה-הרצוגובינה. בעבר בוסניה, יוגוסלביה.


היהודים הראשונים הגיעו למקום באמצע המאה ה-16, ובעקבותיהם באו מסאלוניקי יהודים גולי ספרד. רובם היו בעלי-מלאכה ומיעוטם סוחרים. היו מהם שהתפרסמו בסביבה כרוקחים וכמרפאים. בשנת 1577 הוקצבה להם שכונה מיוחדת, אך עם הגידול במספרם עברו היהודים גם לחלקים אחרים בעיר.

ב-1581 נחנך בית-הכנסת הראשון. היהודים נהנו מאוטונומיה דתית ושיפוטית, ונאלצו לשלם מס-גולגולת, דמי- שוחד ו"הגנה" מפעם לפעם. באותה תקופה היו ביניהם סוחרים גדולים, אך עדיין עסקו רובם במלאכה ורבים נמנו עם דלת-העם.

במאה ה-17 השתקעו בסאראייבו פליטים יהודים מאשכנז, ויסדו קהילה משלהם. מהגרים נוספים הגיעו מבולגאריה ומסרביה, וגם מוונציה ומפאדובה. במצור האוסטרי בשנת 1679 נהרסה השכונה היהודית, על בית-הכנסת שבה.

במאה ה-19 זכתה הקהילה היהודית בסאראייבו למעמד רשמי. בשנת 1840 נתמנה ר' משה פריירא לכהונת "חכם באשי" של בוסניה והרצגובינה. באותו הזמן זכן היהודים, ושאר הלא- טורקים, לשוויון בפני החוק.

יהודים הרחיבו את עסקיהם וכללו גם את ענפי הנחושת, האבץ, הזכוכית וחומרי-צבע. באמצע המאה ה- 19 היה מקצוע הרפואה בסאראייבו ובבוסניה רובו ככולו בידי יהודים.

עם הסיפוח לאוסטריה (1878) השתקעו בעיר אשכנזים רבים; פקידי ממשלה, מומחים ויזמים; ונפתחו מקורות חדשים למסחר ולהשקעות. לסחר חוץ חדרו סרבים רבים, ודחקו את רגלי היהודים; בלית ברירה פנו היהודים לענפים חדשים - אופטיקה, שענות, מכאניקה עדינה ודפוס. בסוף המאה הגיע מספר היהודים בעיר ל-10.000 בערך.

אחרי מלחמת-העולם הראשונה זכו היהודים ליחס שווה והוגן בכל תחומי החיים. בשנים 1927 - 1931 נבנה בית-הכנסת הספרדי, הגדול בבאלקאנים. עם רבני העיר נמנו צבי אשכנזי ("חכם צבי") ודוד פארדו ("מורנו") שהוריש את כסאו לבנו ולנכדו אחריו. במאה ה-19 כיהנו הרבנים משה ומאיר דנון, אליעזר שם טוב ויצחק פאפו. אחרון הרבנים בתקופה הטורקית היה יוסף פינצי, בעל "וילקט יוסף".

ב-1928 נפתח בעיר בית-מדרש לרבנים, בהנהלת הרב מוריץ לוי שפירסם מחקר ראשון על תולדות הספרדים בבוסניה. בעיר הופיעו שבועונים אחדים, ובהם מדורים בלאדינו, ופעלו ארגונים ציוניים ובראשם "השומר הצעיר". ב-1941 ישבו בעיר כ-10,500 יהודים - הקהילה השלישית בגודלה ביוגוסלביה.

בימי מלחמת העולם השנייה נכנסו הגרמנים לסאראייבו באפריל 1941. בחודשים ספטמבר- נובמבר שולחו היהודים למחנות-ריכוז בקרואטיה ורובם נרצחו בידי אנשי האוסטאשי; הנותרים הועברו לאושוויץ. מעטים הצליחו להצטרף לפרטיזנים או להסתנן לאיטליה. עשרות קצינים וחיילים בצבא היוגוסלאבי שהו בשנות המלחמה במחנות שבויים בגרמניה.

היהודים ששרדו אחרי המלחמה עלו ברובם לישראל עם הקמת המדינה.

ב-1970 הוקמה בסאראייבו יד זכרון לחללי השואה במעמד נציגים מארצות-חוץ, לרבות ישראל. באותה השנה פורסם ספר זכרון.

בית-הכנסת הספרדי הגדול בעיר, שחולל ב-1941, נעשה לאולם תיאטרון; בית-הכנסת הישן משמש כמוזיאון יהודי. במוזיאון העירוני שמורה "הגדת סאראייבו" המפורסמת שמוצאה מספרד מן המאה ה- 14 ונרכשה בסאראייבו בשנת 1895.

ב-1971 התגוררו בעיר 1,000 יהודים.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

מונאסטיר , ביטולה
בוסניה והרצגובינה
מונאסטיר

בסרבית-קרואטית - ביטוליה

עיר במאקדוניה, סמוכה לגבול יוון. בעבר יוגוסלביה.


העיר שכנה על אם הדרך בין הנמל האלבאני דוראצו ובין סאלוניקי וקושטא, ויהודים התיישבו בה עוד בימי הרומאים; בקירבת מקום נתגלו שרידים של בית-כנסת מן המאה ה-3 לספירה. במאה ה-12 ישבו בה סוחרים ובעלי-מלאכה יהודים דוברי יוונית (רומאניוטים); עליהם נוספו מגורשי הונגאריה באמצע המאה ה-14, וגולי ספרד במחצית הראשונה של המאה ה-16. במשך כל התקופה העותומאנית (1382- 1913) היתה מונאסטיר מרכז מסחרי שוקק (יצוא של משקאות, שמן זית, מלח, דגים משומרים, ויבוא של צמר, משי, אריגים ונחושת), ורוב המסחר היה בידי יהודים. יהודים רבים היו בורסקאים, צורפי-כסף, עושי גבינה, וכו'. עם רבני הקהילה נמנה אז יוסף בן לוי, ראש הישיבה במקןם, ובמאה ה-18 שימש בה ברבנות אברהם בן יהודה די בוטון. בדליקה בשנת 1863 עלו באש יותר מאלף בתים וחנויות של יהודים, וב-1900 היתה עלילת-דם במקום. האוכלוסיה היהודית מנתה כ-4,000 ב-1884 ו-7,000 ב-1910. אחרי מלחמת-העולם הראשונה ירדה העיר מגדולתה ורבים היגרו לארצות- הברית וצ'ילה; מקצתם עלו ארצה. האחרים התרוששו, עבדו בסבלות, ברוכלות ובעבודה שחורה. בין שתי מלחמות-העולם גברה התודעה הציונית ונעשו פעולות
למען ארץ-ישראל, בהנהגת ליאון קמחי. בשנות ה-30 דאגו לחינוך מקצועי לבנים. במסגרת הפעילות הציונית בין שתי מלחמות העולם פעל סניף תנועת "החלוץ".

בימי מלחמת העולם השנייה - הקהילה העתיקה על מוסדותיה, בתי-כנסת והפולקלור היהודי הספרדי שלה, נמחקה כליל. כ-3,500 היהודים במקום גורשו על-ידי שלטונות הכיבוש הבולגארים באפריל 1943, רובם לטרבלינקה. ב-1952, היו במקום יהודים ספורים בלבד.

Bosnia and Herzegovina

Also known as: Bosnia-Herzegovina, Bosnia
Bosna i Hercegovina / Босна и Херцеговина

A country in southeastern Europe in the Balkan peninsula, until 1992 part of Yugoslavia. 

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 500 out of 3,500,000.  Main Jewish organization:

La Benevolencija - The Jewish Community of Bosnia and Herzegovina
Phone: 387 33 229 666
Fax: 387 33 229 667
Email: la_bene@open.net.ba

רוזה פאפו
לאורה לוי פפו
אוסקר דנון
דניאל אוזמו
נמני, אימרה
גאון, סולומון

Rosa Papo (1914-1984), physician, Major General of the Yugoslav Army, born in Sarajevo, Bosnia (then part of Austria-Hungary). She studied medecine at the University of Zagreb and before WW 2 she worked as a physician in various hospitals in Sarajevo, Begov Han and Olovo in Bosnia, then part of the Kingdom of Yugoslavia. After Yugoslavia was invaded by Germany and its allies in April 1941, Papo joined the partisans led by Josip Broz Tito in December 1941 and became commander of a field hospital of the Ozren unit of partisans. In 1942 she became a member of the Communist Party of Yugoslavia. Papo was in charge of the recruitment system for the health service of the partisan forces and was appointed commander of the field hospitals operated by the partisans. In 1942 she was wounded during an enemy air raid and lost one eye. Papo was advanced to the rank of captain in 1943 and a major in 1945. Most of her family, including the parents and two siblings, were killed in concentration camps. 

After WW2, Papo continued her professional medical career in the Yugoslav Army. She completed her specialization in epidemiology and was the first head of the newly formed Infectious Diseases Clinic (1961) at the Military Medical Academy (VMA). From 1965 to 1970 she was a member of the newly formed Clinic for Infectious Diseases. Author of over 50 research papers, she became a professor at the Military Medical Academy and served as president of the Central Military Medical Commission.

In 1973 Papo was advanced to the rank of Major General, the first woman to reach the rank of general not only in the Yugoslav Army, but in any other army of the Balkan countries.

Laura (Luna) Levi Papo “La Bohoreta” (“The eldest girl”, in Ladino) (1891 -1942), poetess, author, playwright and folk collector born in Sarajevo, Bosnia (then part of Austria-Hungary). The family moved to Istanbul, Turkey, in 1900. She attended the Alliance Israélite Française French school in Istanbul for eight years. The family returned to Sarajevo in 1908. In Sarajevo she was attracted by the rich Ladino folklore and started collecting poems, romances, stories and proverbs as well publishing translations and adaptations of books by the French authors Jules Verne and Emile de Girardin. She continued her literary activity writing in Ladino with Roman characters. She was one of the few women to produce an important amount of works in Ladino during the first half of the 20th century. La mužer sefardi de Bosna ("The Sephardic Woman in Bosnia", 1931) is a monograph documenting the customs, the traditional dressing and cooking of Sephardi women urging them to maintain the traditional values while adapting to modern life. During the 1930s she wrote a number of dramas, most of them dealing with the social problems of her times: Avia de ser ("Sometimes"), La pasiensia vale mucho (“Patience worths”), Tiempos pasados ("Past times"), Ojos mios (“My eyes”), Esterka, Shuegra ni de baro Buena (“"The Mother and the Blindness of Good"), and Hermandat Madrasta el nombre le abasta (“The Brotherhood of the stepmother, the name speaks enough”). The plays were performed by the youth theater group of Matatjia, a Sephardi association of working youth in Sarajevo. She authored three novels Morena (“Brunette”, 1924), Linda, Rikordo de Oriente (“Linda, Memoirs of the Orient”, 1928), and Dulse de rozas (“Rose confiture”, 1932) as well as a number of songs, some of hem were lost during the Holocaust.

During her life Levi Papo had to support her family. Before her marriage, as the eldest among seven siblings, she helped her younger sisters. After the marriage she raised alone her two sons after her husband, Daniel Papo was hospitalized permanently in a psychiatric institution having been diagnosticated with post-traumatic stress disorder that he acquired as a soldier in WW I.

After the invasion of Yugoslavia by Nazi Germany and its allies in 1941, her two sons were arrested by the Ustasha, a Croatian fascist organization, and murdered on the way to Jasenovac concentration camp. Levi Papo hid in the Sisters of Mercy Catholic hospital of Sarajevo and died a short time afterwards without knowing what happened to her sons.

Oskar Danon (1913-2009), composer and conductor, born in Sarajevo, Bosnia (then part of Austria-Hungary). He studied music in his native Yugoslavia, then in Prague, Czech Republic, earning a PhD in musicology from Charles University. He was a conductor in Sarajevo until Yugoslavia was invaded by Nazi Germany and its allies in 1941.

During the war, Danon joined the partisan forces led by Josip Broz Tito. He served as deputy commander in a number of partisan battalions and reached the rank of major. In 1944 he was transferred to the Cultural Department of the Partisan General Staff and was one of the founders of the partisan theater and choir. He composed several songs, including Uz Maršala Tita ("Together with Marshal Tito"), the Yugoslav partisan anthem which became popular in German occupied Yugoslavia.

After the war he served as the musical director of the Belgrade Opera between 1944-1965. He was director of Slovenian Philharmonic Orchestra in Ljubljana from 1970 to 1974, of the Radio Zagreb Symphony Orchestra, and of the Belgrade Philharmonic Orchestra. Danon conducted the festive concert celebrating 400-year of Sarajevo Jewry held on October 14, 1966 in Sarajevo, attended by representatives of the local government and representatives from Israel.

Danon directed various orchestras in the world, among them the Royal Philharmonic Orchestra in London (1962-1963), Vienna State Opera (1964), the Verdi Theatre in Trieste, Italy. He recorded a large number of works by Smetana, Enescu, Dvořák, Rimsky-Korsakov, Prokofiev, Stravinsky Saint-Saëns, Wagner, Verdi, Mussorgsky, Puccini, Kalman, Stravinsky, Cesar Franck and others.

Danon was a professor at the Belgrade Music Academy. He was a member and president of the Association of Music Artists of Serbia. Danon was awarded the October Award of the City of Belgrade. He died in Belgrade, Serbia.

Daniel Ozmo (1912-1942), painter, sculptor and printmaker, born in Olovo, Bosnia and Hercegovina (then part of Austria-Hungary). He grew up in Sarajevo, Bosnia. In 1934 he graduated from the Art School in Belgrade. During his studies in Belgrade he became a member of the Communist progressive youth movement. After his return to Sarajevo, he worked briefly as a professor at the First Gymnasium. He was one of the founders of Mladost (“Youth”), a group of young painters.  

His themes were focused on the life of the working class. Most of his compositions depict the various phases of a work process, the workers and their work sites, factories and sawmills. He accompanied the workers and lived with them in the forests painting their huts where they slept on wooden benches, observed and recorded the work in sawmills. In 1939 he published From Bosnian Forests, a collection of his graphic works unanimously acclaimed as the crowning achievement of his oeuvre. His works were displayed in a number of exhibitions in Sarajevo during 1932-1940 and in Belgrade in 1937.

After Yugoslavia was invaded by Nazi Germany and its allies in 1941, Ozmo was arrested and imprisoned in the Jasenovac concentration camp. In Jasenovac he drew camp inmates. In September 1942 he was executed for “spreading disturbing news."

Neményi, Imre (1863-1942), Hungarian under-secretary of state, and educator, born in Rakospalota, Hungary (then part of the Austrian Empire). He was a younger brother of Ambrus Nemenyi, a member of the Hungarian Lower Chamber. He was brought up in the Jewish faith, but later in life adopted Christianity. Nemenyi received a PhD degree from the University of Budapest, and after serving as principal in Magyar schools of Sarajevo, Bosnia, and in several cities of Hungary, became (1893) supervisor of the schools of Csanad county, in 1900 counselor at the ministry of education, and, in 1917 under-secretary of state.

Pensioned off during the revolutions which followed WW1, he founded and directed as president (1919) the Party of the Hungarian Kingdom; subsequently he became curator of the Veres Palne Girls' Gymnasium and deputy president of the Baar-Madas Protestant Girls' Gymnasium, the foremost Hungarian institution for the education of girls. He founded and edited "Magyar Kozalkalmazottak Lapja", a journal devoted to the interests of those employed in civil service.
Neményi published several volumes on the education of girls, reading and children's libraries as a means of education, and on the Hungarian pedagogue Janos Apaczai Cseri. Among the important books which he wrote are "Allami nepoktatas" ("Public Education"; 1902); and "Nepfoiskolak" ("People's Universities"). He contributed to the government review "Magyar Szemle", authoritative articles on the trends of national education.
Gaon, Solomon (1912-1994), scholar and rabbi, born in Travnik, Bosnia (then part of Austria-Hungary). He moved with his parents to England. Gaon first studied at the yeshiva of Sarajevo, Bosnia, but received his rabbinic ordination from Jews' College in London. In 1949 he became Haham (Chief Rabbi) of the Sephardic congregations of the British Commonwealth and held the position until 1982. In 1963 he became involved with Yeshiva University in New York, and was integral in the founding of its Sephardic Studies Program and ultimately in 1976, after moving to New York, was made Professor of Sephardic Studies there.

At the time of his death, Dr. Gaon was chief rabbi of congregations affiliated with the World Sephardi Federation. An international spokesman for Sephardic Jews, he was a world-renowned scholar on their history and interpretation of Jewish law. He served as president of the Union of Sephardic Congregations of the United States and Canada.
משה ורגינה פינצי, סארייבו, יוגוסלביה, 1936/1935
הילדה קטרינה נוימן. סאריבו, בוסניה, 1910 בקירוב
פאולה ברייטר, סארייבו, בוסניה, 1912
משפחה מסבה לשולחן הסדר. איור מהגדת סארייבו, ספרד, המאה ה-14
אמה נוימן, סאריבו, בוסניה, 1915 בקירוב
צילום החתונה של בני הזוג שטייניץ, סארייבו, בוסניה, 1916
טקס לכבוד החתנים שנבחרו לעלות לישראל, סרייבו, יוגוסלביה 1948
בית הטהרה, בית הקברות היהודי. סראייבו, יוגוסלביה, 1978
הילדה אסתר פינצי בתחפושתמוכרת פרחים עבור קק"ל, סארייבו, יוגוסלביה, 1925
הרב יהודה אלקלעי (1878-1798), רב ספרדי יליד סרייבו, ממבשרי הציונות
אלברט גאון וידידים, סרייבו, יוגוסלביה, 1932-1915
ילדי משפחות פינצי ומנדל, סארייבו, יוגוסלביה, 1925
פנים בית הכנסת הספרדי הישן בסרייבו, הגדול ביותר בבלקן, יוגוסלביה, שנות ה- 1970
צילום אחרון לפני העליה לישראל, סארייבו, יוגוסלביה, 1949-1948
אדולף נוימן, אישתו אמה לבית שייבר ובתם קטרינה, סארייבו, בוסניה, 1901
אלברט גאון וידידים, סרייבו, יוגוסלביה, מאי 1925
משה ורגינה פינצי,
סארייבו, יוגוסלביה 1935/36.
לראשה של רגינה טוקאדו, כיסוי הראש המסורתי
לנשים נשואות. הטוקאדו עשוי אטלס ורקמת פרחים
בחוט זהב מסביב ל-82 מטבעות זהב (דוקאטים).
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אסתר הררי, קיבוץ גת)
הילדה קטרינה נוימן, בתם של אדולף ואמה לבית שייבר,
סארייבו, בוסניה, 1910 בקירוב
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות הארי דיין, ישראל)
פאולה ברייטר, בתם של סמואל ויוהנה ברייטר
לבית שייבר, סארייבו, בוסניה, 1912
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות הארי דיין, ישראל)
משפחה מסבה לשולחן הסדר
(לכל אחד מבני המשפחה מיועד
תפקיד שונה בסדר).
איור מהגדת סארייבו,
ספרד, המאה ה-14.
(סרייבו, המוזיאון הלאומי)
אמה נוימן לבית שייבקר,
סאריבו, בוסניה, 1915 בקירוב
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות הארי דיין, ישראל)
הזוג שטייניץ מצטלמים ביום חתונתם עם בני משפחותיהם.
לצידי הכלה יושבים הוריה.
סרייבו, בוסניה, 1916.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אסתר הררי, קיבוץ גת)
טקס החתנים במרכז הקהילה היהודית, לכבוד החתנים שנבחרו לעלות לישראל במחזור העלייה הראשון.
סרייבו, יוגוסלביה 1948.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות איחוד הקהילות היהודיות של יוגוסלביה)
בית הטהרה בבית הקברות היהודי,
סראייבו, יוגוסלביה, 1978.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אלי גרינפלד, ישראל)

הצילומים נעשו בהסתר, מתוך מעיל מקופל.
הילדה אסתר פינצי בתחפושת מוכרת פרחים
למען קק"ל, סרייבו, יוגוסלביה, 1925
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אסתר הררי (פינצי), קיבוץ גת)
הרב יהודה אלקלעי (1798 - 1878), ממבשרי הציונות.
נולד בסארייבו ומ-1825 שימש "חכם העדה הספרדית" בזמלין,
דרום הונגריה
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות משפחת זהבי, ישראל)
אלברט גאון עם ידידים.
סרייבו, בוסנייה, יוגוסלביה,1915 - 1932
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אורה דוברובנסקי, ישראל)
ילדי משפחות פינצי ומנדל,
סארייבו, יוגוסלביה, 1925.
משמאל, עומדים: פרידה ושלום פינצי,
פולדי מנדל. יושבים: עדה ואסתר פינצי,
ארווין ולילי מנדל, מימי פינצי.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אסתר הררי, קיבוץ גת)
פנים בית הכנסת הספרדי הישן בסרייבו,
הגדול ביותר בבלקן, יוגוסלביה, שנות ה- 1970
נבנה בשנים 1927-1931, אחרי מלחמת העולם השנייה
היה למוזיאון יהודי
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות מר שלמה וכסלר, חדרה)
צילום עם חברים לפני העליה לישראל,
סארייבו, יוגוסלביה, 1948-1949
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות פדרצית הקהילות היהודיות ביוגוסלביה)
אדולף נוימן, אישתו אמה לבית שייבר ובתם קטרינה,
סארייבו, בוסניה, 1901
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות הארי דיין, ישראל)
אלברט גאון (עומד שני משמאל) וידידים.
סרייבו, בוסניה, יוגוסלביה, מאי 1925.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אורה דוברובנסקי, ישראל)