חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי קאריי

קאריי

Carei

ידועה גם בשם קאריי-מארה; ובהונגרית:Nagykaroly .  נאגיקארולי

עיר במחוז סאטו-מארה במחוז ההסטורי טרנסילבניה, רומניה. עד מלחמת העולם הראשונה ובשנים 1945-1940 הייתה קאריי תחת שלטון הונגריה.

קהילה יהודית מאורגנת הייתה בקאריי מתחילת המאה ה-18. תיעוד חיי הקהילה היהודית החל בשנת 1720. ב-1740 היו 66 תושבים יהודים, ב-1770 נמנו 56 משפחות, וכעבור מאה שנה כ-300 משפחות. באמצע המאה ה-18 הרוזן שנדור קרוי (Sandor Karolyi), שליט העיר, הביא רב מבחוץ כדי להבטיח את מגורי היהודים באחוזתו. הגירת יהודים מגליציה הסמוכה שיוותה ליישוב צביון חסידי. ב-1883 נוסדה ישיבה בקאריי ושני בתי כנסת גדולים נחנכו בשנים 1870 ו-1901.

אחרי קונגרס יהודי הונגריה, בינואר 1869, הקהילה נותרה זמן מה, בקבוצת הסטאטוס-קוו-אנטה. בשנת 1881 קמה בקהילת קאריי עדה חרדית, ובסוף המאה ה-19 הצטרפה הקהילה כולה לזרם הקהילות החרדיות. יואל טייטלבאום (Joel Teitelbaum) כיהן כרב בקאריי בין השנים 1934-1926.

ב-1891 מנתה האוכלוסייה היהודית בקאריי 2,073 נפש, מתוך 13,475 תושבים, 2,491 ב-1910 (מתוך 16,078) וב-1930 – 2,394 (מתוך 16,042 תושבים).

יהודי קאריי התפרנסו בעיקר מסחר בעורות, בכלי-עבודה, בעצים ובחומרי בנייה.

 

ערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) ישבו בקאריי קרוב ל- 2,400 יהודים.

במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, גירשה ממשלת הונגריה יהודים חסרי נתינות וכאלה שלא יכלו להוכיח את נתינותם. באותה עת ישבו בקאריי 2,255 יהודים. בקיץ 1944, אחרי כניסת הגרמנים להונגריה, רוכזו יהודי המקום בגטו ושולחו משם לגטו סאטמאר ולמחנות השמדה הנאציות.

ב-1947 התגוררו בקאריי 590 יהודים; רבים מהם עלו לישראל.

ב-1969 נותרו כ-40 יהודים בקאריי.

סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
148525
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
Fejer, Laszlo de Mateszalka (1874-?), public official, born in Nagykaroly, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Carei, in Romania). He studied economics and social sciences in Hungarian and German universities and was awarded a doctorate in law at the University of Budapest. He joined the public service in Hungary and by 1896 he was appointed chief of department of public law in the office if the prime minister. He held this post until his retirement in 1922. In particular he dealt with questions arising from the problems of minorities within the Austro-Hungarian empire in general and especially inside Hungary, after dissolution of the dual monarchy (1918). Count Istvan Tisza, prime minister of Hungary in 1913, appointed Fejer ministerial councilor. During and after WWar I, the Hungarian ministry of war entrusted him with a number of special missions. Thee involved untangling claims of indemnity in enemy-occupied areas and claims for war damages. He also helped to draft social measures for the relief of disabled war veterans. In 1917 the government honoured him with a knighthood, authorizing the use of the title de Mateszalka. Upon retirement he was made state secretary. During the difficult post-WW I years, Fejer rendered great services to the Jews of Hungary. He is author of a number of importants on civil rights and public administration.
Köves, Izso (Isidor) (1853-1917), painter born in Nagykaroly, Hungary (then part of the Austrian Empire, now Carei, in Romania). He left his parent's home at the age of fourteen and wandered to Budapest, earning his living on the way. In Budapest he maintained himself by doing petty business. In 1875 he became a student of the Graphic School of Budapest, from which he obtained the diploma as a teacher of drawing in 1879. In the next year he went to Paris, France, where he became a pupil of Fleury, Laurens and Leroux.
In 1882 he became teacher of drawing at the municipal school in Wesselenyi street, and at the boys secondary school of the Jewish community of Pest.

Some of Koves' paintings are on Jewish themes, such as "The Homeless"; "Mendelssohn before Frederick the Great"; "Spinoza before the Judges"; "The Disputation at Tortosa"; "King Matyas Welcomed by the Jews of Buda" and "The Jews in the Triumphal Procession of Titus".
Jaszi, Oszkar (1875-1957), political scientist, born in Nagykaroly, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Carei in Romania). Jaszi was converted to Christianity by his parents. He received his Ph.D. degree from the University of Budapest in 1896.

Jaszi was concerned with the problem of national minorities and argued that these minorities should be granted full cultural and social autonomy. However, later he believed that the question of Russian Jewry could be resolved only by the creation of a Jewish State in Palestine. He advocated that the Jews of Hungary should assimilate. He was editor of the radical periodical "Huszadik Szazad" ("Twentieth Century") from 1906 to 1919. In 1912 he published "A nemzeti allamok kialakulasa es a nemzetisegi kerdes" ("The Evolution of the Nation States and the Nationality Problem"). The same year Jaszi was appointed to a junior position in the faculty of political science at the University of Kolozsvar (now Cluj, in Romania).

Jaszi believed that after World War I the countries of central Europe should unite into a confederation. In 1917 he therefore participated in the conference held in Bern, Switzerland where, convinced that the entry of the United States into the War spelled disaster for the Central European Powers, he urged that Hungary make peace with Germany jointly with other countries or separately. When the Hungarian people, stripped of all possessions after four years of war, seethed with discontent, Jaszi urged King Charles IV to introduce immediate reforms. A memorandum to this effect was unheeded, and toward the end of October 1918, the Austro-Hungarian monarchy collapsed. In 1918, following the revolution, Jaszi was made minister of national minorities. He recognized the right of the Jews to national self-determination and also attempted to negotiate a permanent settlement with the national minorities within the Hungarian Republic.

When the Hungarian Soviet regime came to power in 1919, Jaszi left Hungary for Vienna and then Munich,Germany, from where he published a history of the revolution in Hungary, "Magyar kalvaria – Magyar foltamadas" ("Revolution and Counter Revolution in Hungary"). In 1925 he immigrated to the United States, where he lectured at Oregon College, Ohio, and became professor of political science in 1941.

Jaszi was the author of numerous works on politics and political science including "A tortenelmi materializmus allambolcselete" ("History of Historical Materialism", 1904); and "The Dissolution of the Habsburg Monarchy" (1929).
הרב יואל טייטלבאום מסאטמר, 1920 בקירוב.
נולד בסיגט, הונגריה, בזמן השואה, ב-1944, היה אחד מאלה שניצלו ב"רכבת קסטנר", הגיע לארץ ישראל וב-1947 השתקע בניו יורק.
(באדיבות משפחת לבקוביץ, ישראל)
Köves, Izso (Isidor) (1853-1917), painter born in Nagykaroly, Hungary (then part of the Austrian Empire, now Carei, in Romania). He left his parent's home at the age of fourteen and wandered to Budapest, earning his living on the way. In Budapest he maintained himself by doing petty business. In 1875 he became a student of the Graphic School of Budapest, from which he obtained the diploma as a teacher of drawing in 1879. In the next year he went to Paris, France, where he became a pupil of Fleury, Laurens and Leroux.
In 1882 he became teacher of drawing at the municipal school in Wesselenyi street, and at the boys secondary school of the Jewish community of Pest.

Some of Koves' paintings are on Jewish themes, such as "The Homeless"; "Mendelssohn before Frederick the Great"; "Spinoza before the Judges"; "The Disputation at Tortosa"; "King Matyas Welcomed by the Jews of Buda" and "The Jews in the Triumphal Procession of Titus".
Fejer, Laszlo de Mateszalka (1874-?), public official, born in Nagykaroly, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Carei, in Romania). He studied economics and social sciences in Hungarian and German universities and was awarded a doctorate in law at the University of Budapest. He joined the public service in Hungary and by 1896 he was appointed chief of department of public law in the office if the prime minister. He held this post until his retirement in 1922. In particular he dealt with questions arising from the problems of minorities within the Austro-Hungarian empire in general and especially inside Hungary, after dissolution of the dual monarchy (1918). Count Istvan Tisza, prime minister of Hungary in 1913, appointed Fejer ministerial councilor. During and after WWar I, the Hungarian ministry of war entrusted him with a number of special missions. Thee involved untangling claims of indemnity in enemy-occupied areas and claims for war damages. He also helped to draft social measures for the relief of disabled war veterans. In 1917 the government honoured him with a knighthood, authorizing the use of the title de Mateszalka. Upon retirement he was made state secretary. During the difficult post-WW I years, Fejer rendered great services to the Jews of Hungary. He is author of a number of importants on civil rights and public administration.
Jaszi, Oszkar (1875-1957), political scientist, born in Nagykaroly, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Carei in Romania). Jaszi was converted to Christianity by his parents. He received his Ph.D. degree from the University of Budapest in 1896.

Jaszi was concerned with the problem of national minorities and argued that these minorities should be granted full cultural and social autonomy. However, later he believed that the question of Russian Jewry could be resolved only by the creation of a Jewish State in Palestine. He advocated that the Jews of Hungary should assimilate. He was editor of the radical periodical "Huszadik Szazad" ("Twentieth Century") from 1906 to 1919. In 1912 he published "A nemzeti allamok kialakulasa es a nemzetisegi kerdes" ("The Evolution of the Nation States and the Nationality Problem"). The same year Jaszi was appointed to a junior position in the faculty of political science at the University of Kolozsvar (now Cluj, in Romania).

Jaszi believed that after World War I the countries of central Europe should unite into a confederation. In 1917 he therefore participated in the conference held in Bern, Switzerland where, convinced that the entry of the United States into the War spelled disaster for the Central European Powers, he urged that Hungary make peace with Germany jointly with other countries or separately. When the Hungarian people, stripped of all possessions after four years of war, seethed with discontent, Jaszi urged King Charles IV to introduce immediate reforms. A memorandum to this effect was unheeded, and toward the end of October 1918, the Austro-Hungarian monarchy collapsed. In 1918, following the revolution, Jaszi was made minister of national minorities. He recognized the right of the Jews to national self-determination and also attempted to negotiate a permanent settlement with the national minorities within the Hungarian Republic.

When the Hungarian Soviet regime came to power in 1919, Jaszi left Hungary for Vienna and then Munich,Germany, from where he published a history of the revolution in Hungary, "Magyar kalvaria – Magyar foltamadas" ("Revolution and Counter Revolution in Hungary"). In 1925 he immigrated to the United States, where he lectured at Oregon College, Ohio, and became professor of political science in 1941.

Jaszi was the author of numerous works on politics and political science including "A tortenelmi materializmus allambolcselete" ("History of Historical Materialism", 1904); and "The Dissolution of the Habsburg Monarchy" (1929).
Blum, Amram Ben Isaac Jacob, (1834-1907), rabbi, born in Samson, Hajdu county, Hungary (then part of the Austrian Empire). He studied under his father, who was head of the local Beit Din, and under Meir Preszler, who was rabbi in Nagykaroly (now Carei, in Romania). Later he studied at the yeshiva of Abraham Samuel Benjamin Sofer, rabbi of Pozsony (Pressburg, Bratislava, now in Slovakia). An ardent Zionist, Blum longed to emigrate to Eretz Israel but he was never able to fulfill this desire. He served as rabbi of the important communities of Samson, Almas (about 1858), Mad (1864-1881), Huszt, and from 1883, Berettyoujfalu, where he died. His work "Beit She'arim" (Orah Hayyim, 1909; Yoreh De'ah, 1941) is well-known in rabbinic circles and is still used as a basic work of halakhic learning. He devised a unique method of research, which went to the heart of each problem and explained it clearly. Blum founded a yeshiva which attracted many students.

He had five sons and four sons-in-law, almost all of whom were noted scholars and served as rabbis of various communities in Hungary and Transylvania. Among his sons were Isaac Jacob Blum (1858-1938) who succeeded his father; and Ben Zion Blum (1885-1945), who became rabbi of Szarvas, and published his father's book on the Passover "Haggadah - Arvei Pesahim" (1927). Anoher son, Judah Zvi Blum (1867-1917), served as rabbi of Tapoly-Hanusfalva; and Moses Nahum Blum, held the position of dayyan of Nagyvarad (now Oradea, in Romania). Moses Nahum, who was killed in Auschwitz in 1944, arranged the publication of the second volume of his father's "Beit She'arim".

Romania

România

A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000.  Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:

Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro

סאטו מארה Satu Mare

בפי היהודים סאטמאר

עיר בטראנסילבאניה הצפונית, צפון מזרח רומניה. עד מלחמת העולם הראשונה ובשנים 1940 - 1944 בשטח הונגריה.


לקראת אמצע המאה ה-19 הותרה ליהודים ישיבת-קבע בעיר וקהילה התארגנה שם ב-1849. בעקבות קונגרס יהודי הונגריה, שנסתיים בינואר 1869 (נפתח בדצמבר 1868), הצטרפה הקהילה לזרם הקהילות האורתודוקסיות, והרב הראשון שכיהן בה היה ר' בנימין זאב מאנדלבוים.

ב-1898 התפלגה מהקהילה קבוצת יהודים שהגדירו את עצמם כקהילת סטאטוס-קוו (שבה למתכונת הקהילות מהתקופה שלפני הקונגרס). שמואל יורדאן, הרב הציוני של קהילת הסטאטוס קוו, פתח את גן-הילדים העברי הראשון בהונגריה.

בית-כנסת מפואר נחנך ב-1904; בעיר ישבו אז קרוב ל-7,200 יהודים (%20 מכלל האוכלוסיה).

מספר החסידים בעיר גדל, ומאבקים בין חסידים למתנגדים היו בקהילה מסוף המאה ה- 19.

רבני העדה החרדית היו ר' יהודה גרינוואלד ור' אליעזר דוד גרינוואלד; בשנת 1934 נבחר לכהונה ר' יואל טייטלבוים, ועמדתו האנטי-ציונית השפיעה על היהדות החרדית בטראנסילבאניה כולה.

האוכלוסייה היהודית גדלה מ-78 בשנת 1850 ל-3,427 (16% מכלל האוכלוסייה) בשנת 1870, 7,194 (20% מכלל האוכלוסייה) בשנת 1910, ו- 11,533 (21%) בשנת 1930. בשנת 1941 חיו 12,960 יהודים בסאטו מארה (24.9% מכלל האוכלוסייה). מספר זה עלה בעקבות הגירה של יהודים מכפרי הסביבה.

ב- 26 באפריל 1944 לאסלו אנדרה (1895 -1946), שזה עתה מונה לתפקיד מזכיר המדינה תחת שר הפנים אנדור יורוס בממשלת הונגריה בשליטת הנאצים, יחד עם פקידי ממשל הונגרים נוספים, התכנסו בסאטו מארה באפריל 26, 1944, ותכננו את הפרטים לחיסול יהודי צפון טרנסילבניה. הגטו בסאטו מארה הוקם בחלקה היהודי של העיר ב- 3 במאי 1944. יהודים מסאטו מארה, כמו גם מהאזורים הסמוכים, רוכזו במקום עד שהחלו הגירושים ב- 19 במאי 1944. הגטו חוסל ב-1 ביוני 1944, לאחר שהנאצים גירשו 18,863 יהודים מסאטו מארה .לאושוויץ, בשישה טרנספורטים. הרב טייטלבוים שרד לאחר שהצליח לברוח ברכבת קסטנר לשוויץ.


אחרי המלחמה חזרו לסאטמאר כ-500 מיהודי העיר, ויחד עם ניצולים מישובי הסביבה הגיע מספר היהודים במקום בשנת 1947 ל-5,000 בערך. רובם עברו עם הזמן למקומות אחרים או עלו לישראל.

בשנת 1970 התגוררו בסאטו מארה 500 יהודים ובשת 2002 חיו בעיר 38 יהודים בלבד. 

בוטיז

Botiz

בהונגרית: Batiz

כפר במחוז סאטו מארה, טרנסילבניה, רומניה. עד 1918 בוטיז הייתה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין השנים 1940 -1944 סופחה על ידי הונגריה.

היהודים החלו להתיישב בבוטיז בסוף המאה ה-18. במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19 כיהן הרב בנימין זאב מנדלבאום (יליד בוניהאד, הונגריה) כרבה של בוטיז לאחר שהתחתן עם בתו של חוכר קרקעות  מקומי בשם הולנדר. הרב מנדלבאום המשיך להיות המנהיג הרוחני של הקהילה היהודית בבוטיז גם לאחר שעבר לסאטה מארה הסמוכה בשנת 1849, שם היה לרב הראשון של הקהילה היהודית המקומית.

בשנת 1880 התגוררו בבוטיז 88 יהודים. בשנת 1920, לאחר שהכפר עבר לשליטת ברומניה, התגוררו בבוטיז 164 יהודים אשר היוו 11% מכלל האוכלוסייה. על פי מפקד האוכלוסין ההונגרי שנערך בספטמבר 1941, היו בוטיז 300 יהודים.

במאי 1944 נשלחו יהודי בוטיז לגטו בסאטו מארה ולאחר מכן גורשו למחנה ההשמדה הנאצי באושוויץ ב-19 במאי עד 1 ביוני 1944.

בית הקברות היהודי ממוקם בכפר השכן אגריש.

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי קאריי

קאריי

Carei

ידועה גם בשם קאריי-מארה; ובהונגרית:Nagykaroly .  נאגיקארולי

עיר במחוז סאטו-מארה במחוז ההסטורי טרנסילבניה, רומניה. עד מלחמת העולם הראשונה ובשנים 1945-1940 הייתה קאריי תחת שלטון הונגריה.

קהילה יהודית מאורגנת הייתה בקאריי מתחילת המאה ה-18. תיעוד חיי הקהילה היהודית החל בשנת 1720. ב-1740 היו 66 תושבים יהודים, ב-1770 נמנו 56 משפחות, וכעבור מאה שנה כ-300 משפחות. באמצע המאה ה-18 הרוזן שנדור קרוי (Sandor Karolyi), שליט העיר, הביא רב מבחוץ כדי להבטיח את מגורי היהודים באחוזתו. הגירת יהודים מגליציה הסמוכה שיוותה ליישוב צביון חסידי. ב-1883 נוסדה ישיבה בקאריי ושני בתי כנסת גדולים נחנכו בשנים 1870 ו-1901.

אחרי קונגרס יהודי הונגריה, בינואר 1869, הקהילה נותרה זמן מה, בקבוצת הסטאטוס-קוו-אנטה. בשנת 1881 קמה בקהילת קאריי עדה חרדית, ובסוף המאה ה-19 הצטרפה הקהילה כולה לזרם הקהילות החרדיות. יואל טייטלבאום (Joel Teitelbaum) כיהן כרב בקאריי בין השנים 1934-1926.

ב-1891 מנתה האוכלוסייה היהודית בקאריי 2,073 נפש, מתוך 13,475 תושבים, 2,491 ב-1910 (מתוך 16,078) וב-1930 – 2,394 (מתוך 16,042 תושבים).

יהודי קאריי התפרנסו בעיקר מסחר בעורות, בכלי-עבודה, בעצים ובחומרי בנייה.

 

ערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) ישבו בקאריי קרוב ל- 2,400 יהודים.

במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, גירשה ממשלת הונגריה יהודים חסרי נתינות וכאלה שלא יכלו להוכיח את נתינותם. באותה עת ישבו בקאריי 2,255 יהודים. בקיץ 1944, אחרי כניסת הגרמנים להונגריה, רוכזו יהודי המקום בגטו ושולחו משם לגטו סאטמאר ולמחנות השמדה הנאציות.

ב-1947 התגוררו בקאריי 590 יהודים; רבים מהם עלו לישראל.

ב-1969 נותרו כ-40 יהודים בקאריי.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

בוטיז
סאטו מארה, סאטמאר
רומניה

בוטיז

Botiz

בהונגרית: Batiz

כפר במחוז סאטו מארה, טרנסילבניה, רומניה. עד 1918 בוטיז הייתה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין השנים 1940 -1944 סופחה על ידי הונגריה.

היהודים החלו להתיישב בבוטיז בסוף המאה ה-18. במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19 כיהן הרב בנימין זאב מנדלבאום (יליד בוניהאד, הונגריה) כרבה של בוטיז לאחר שהתחתן עם בתו של חוכר קרקעות  מקומי בשם הולנדר. הרב מנדלבאום המשיך להיות המנהיג הרוחני של הקהילה היהודית בבוטיז גם לאחר שעבר לסאטה מארה הסמוכה בשנת 1849, שם היה לרב הראשון של הקהילה היהודית המקומית.

בשנת 1880 התגוררו בבוטיז 88 יהודים. בשנת 1920, לאחר שהכפר עבר לשליטת ברומניה, התגוררו בבוטיז 164 יהודים אשר היוו 11% מכלל האוכלוסייה. על פי מפקד האוכלוסין ההונגרי שנערך בספטמבר 1941, היו בוטיז 300 יהודים.

במאי 1944 נשלחו יהודי בוטיז לגטו בסאטו מארה ולאחר מכן גורשו למחנה ההשמדה הנאצי באושוויץ ב-19 במאי עד 1 ביוני 1944.

בית הקברות היהודי ממוקם בכפר השכן אגריש.

סאטו מארה Satu Mare

בפי היהודים סאטמאר

עיר בטראנסילבאניה הצפונית, צפון מזרח רומניה. עד מלחמת העולם הראשונה ובשנים 1940 - 1944 בשטח הונגריה.


לקראת אמצע המאה ה-19 הותרה ליהודים ישיבת-קבע בעיר וקהילה התארגנה שם ב-1849. בעקבות קונגרס יהודי הונגריה, שנסתיים בינואר 1869 (נפתח בדצמבר 1868), הצטרפה הקהילה לזרם הקהילות האורתודוקסיות, והרב הראשון שכיהן בה היה ר' בנימין זאב מאנדלבוים.

ב-1898 התפלגה מהקהילה קבוצת יהודים שהגדירו את עצמם כקהילת סטאטוס-קוו (שבה למתכונת הקהילות מהתקופה שלפני הקונגרס). שמואל יורדאן, הרב הציוני של קהילת הסטאטוס קוו, פתח את גן-הילדים העברי הראשון בהונגריה.

בית-כנסת מפואר נחנך ב-1904; בעיר ישבו אז קרוב ל-7,200 יהודים (%20 מכלל האוכלוסיה).

מספר החסידים בעיר גדל, ומאבקים בין חסידים למתנגדים היו בקהילה מסוף המאה ה- 19.

רבני העדה החרדית היו ר' יהודה גרינוואלד ור' אליעזר דוד גרינוואלד; בשנת 1934 נבחר לכהונה ר' יואל טייטלבוים, ועמדתו האנטי-ציונית השפיעה על היהדות החרדית בטראנסילבאניה כולה.

האוכלוסייה היהודית גדלה מ-78 בשנת 1850 ל-3,427 (16% מכלל האוכלוסייה) בשנת 1870, 7,194 (20% מכלל האוכלוסייה) בשנת 1910, ו- 11,533 (21%) בשנת 1930. בשנת 1941 חיו 12,960 יהודים בסאטו מארה (24.9% מכלל האוכלוסייה). מספר זה עלה בעקבות הגירה של יהודים מכפרי הסביבה.

ב- 26 באפריל 1944 לאסלו אנדרה (1895 -1946), שזה עתה מונה לתפקיד מזכיר המדינה תחת שר הפנים אנדור יורוס בממשלת הונגריה בשליטת הנאצים, יחד עם פקידי ממשל הונגרים נוספים, התכנסו בסאטו מארה באפריל 26, 1944, ותכננו את הפרטים לחיסול יהודי צפון טרנסילבניה. הגטו בסאטו מארה הוקם בחלקה היהודי של העיר ב- 3 במאי 1944. יהודים מסאטו מארה, כמו גם מהאזורים הסמוכים, רוכזו במקום עד שהחלו הגירושים ב- 19 במאי 1944. הגטו חוסל ב-1 ביוני 1944, לאחר שהנאצים גירשו 18,863 יהודים מסאטו מארה .לאושוויץ, בשישה טרנספורטים. הרב טייטלבוים שרד לאחר שהצליח לברוח ברכבת קסטנר לשוויץ.


אחרי המלחמה חזרו לסאטמאר כ-500 מיהודי העיר, ויחד עם ניצולים מישובי הסביבה הגיע מספר היהודים במקום בשנת 1947 ל-5,000 בערך. רובם עברו עם הזמן למקומות אחרים או עלו לישראל.

בשנת 1970 התגוררו בסאטו מארה 500 יהודים ובשת 2002 חיו בעיר 38 יהודים בלבד. 

Romania

România

A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000.  Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:

Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro

בלום, עמרם בן יצחק יעקב
יאסי, אוסקר
קובש, איז'ו (איזידור)
פיאר, לסלו דה מטסאלקה
Blum, Amram Ben Isaac Jacob, (1834-1907), rabbi, born in Samson, Hajdu county, Hungary (then part of the Austrian Empire). He studied under his father, who was head of the local Beit Din, and under Meir Preszler, who was rabbi in Nagykaroly (now Carei, in Romania). Later he studied at the yeshiva of Abraham Samuel Benjamin Sofer, rabbi of Pozsony (Pressburg, Bratislava, now in Slovakia). An ardent Zionist, Blum longed to emigrate to Eretz Israel but he was never able to fulfill this desire. He served as rabbi of the important communities of Samson, Almas (about 1858), Mad (1864-1881), Huszt, and from 1883, Berettyoujfalu, where he died. His work "Beit She'arim" (Orah Hayyim, 1909; Yoreh De'ah, 1941) is well-known in rabbinic circles and is still used as a basic work of halakhic learning. He devised a unique method of research, which went to the heart of each problem and explained it clearly. Blum founded a yeshiva which attracted many students.

He had five sons and four sons-in-law, almost all of whom were noted scholars and served as rabbis of various communities in Hungary and Transylvania. Among his sons were Isaac Jacob Blum (1858-1938) who succeeded his father; and Ben Zion Blum (1885-1945), who became rabbi of Szarvas, and published his father's book on the Passover "Haggadah - Arvei Pesahim" (1927). Anoher son, Judah Zvi Blum (1867-1917), served as rabbi of Tapoly-Hanusfalva; and Moses Nahum Blum, held the position of dayyan of Nagyvarad (now Oradea, in Romania). Moses Nahum, who was killed in Auschwitz in 1944, arranged the publication of the second volume of his father's "Beit She'arim".
Jaszi, Oszkar (1875-1957), political scientist, born in Nagykaroly, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Carei in Romania). Jaszi was converted to Christianity by his parents. He received his Ph.D. degree from the University of Budapest in 1896.

Jaszi was concerned with the problem of national minorities and argued that these minorities should be granted full cultural and social autonomy. However, later he believed that the question of Russian Jewry could be resolved only by the creation of a Jewish State in Palestine. He advocated that the Jews of Hungary should assimilate. He was editor of the radical periodical "Huszadik Szazad" ("Twentieth Century") from 1906 to 1919. In 1912 he published "A nemzeti allamok kialakulasa es a nemzetisegi kerdes" ("The Evolution of the Nation States and the Nationality Problem"). The same year Jaszi was appointed to a junior position in the faculty of political science at the University of Kolozsvar (now Cluj, in Romania).

Jaszi believed that after World War I the countries of central Europe should unite into a confederation. In 1917 he therefore participated in the conference held in Bern, Switzerland where, convinced that the entry of the United States into the War spelled disaster for the Central European Powers, he urged that Hungary make peace with Germany jointly with other countries or separately. When the Hungarian people, stripped of all possessions after four years of war, seethed with discontent, Jaszi urged King Charles IV to introduce immediate reforms. A memorandum to this effect was unheeded, and toward the end of October 1918, the Austro-Hungarian monarchy collapsed. In 1918, following the revolution, Jaszi was made minister of national minorities. He recognized the right of the Jews to national self-determination and also attempted to negotiate a permanent settlement with the national minorities within the Hungarian Republic.

When the Hungarian Soviet regime came to power in 1919, Jaszi left Hungary for Vienna and then Munich,Germany, from where he published a history of the revolution in Hungary, "Magyar kalvaria – Magyar foltamadas" ("Revolution and Counter Revolution in Hungary"). In 1925 he immigrated to the United States, where he lectured at Oregon College, Ohio, and became professor of political science in 1941.

Jaszi was the author of numerous works on politics and political science including "A tortenelmi materializmus allambolcselete" ("History of Historical Materialism", 1904); and "The Dissolution of the Habsburg Monarchy" (1929).
Köves, Izso (Isidor) (1853-1917), painter born in Nagykaroly, Hungary (then part of the Austrian Empire, now Carei, in Romania). He left his parent's home at the age of fourteen and wandered to Budapest, earning his living on the way. In Budapest he maintained himself by doing petty business. In 1875 he became a student of the Graphic School of Budapest, from which he obtained the diploma as a teacher of drawing in 1879. In the next year he went to Paris, France, where he became a pupil of Fleury, Laurens and Leroux.
In 1882 he became teacher of drawing at the municipal school in Wesselenyi street, and at the boys secondary school of the Jewish community of Pest.

Some of Koves' paintings are on Jewish themes, such as "The Homeless"; "Mendelssohn before Frederick the Great"; "Spinoza before the Judges"; "The Disputation at Tortosa"; "King Matyas Welcomed by the Jews of Buda" and "The Jews in the Triumphal Procession of Titus".
Fejer, Laszlo de Mateszalka (1874-?), public official, born in Nagykaroly, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Carei, in Romania). He studied economics and social sciences in Hungarian and German universities and was awarded a doctorate in law at the University of Budapest. He joined the public service in Hungary and by 1896 he was appointed chief of department of public law in the office if the prime minister. He held this post until his retirement in 1922. In particular he dealt with questions arising from the problems of minorities within the Austro-Hungarian empire in general and especially inside Hungary, after dissolution of the dual monarchy (1918). Count Istvan Tisza, prime minister of Hungary in 1913, appointed Fejer ministerial councilor. During and after WWar I, the Hungarian ministry of war entrusted him with a number of special missions. Thee involved untangling claims of indemnity in enemy-occupied areas and claims for war damages. He also helped to draft social measures for the relief of disabled war veterans. In 1917 the government honoured him with a knighthood, authorizing the use of the title de Mateszalka. Upon retirement he was made state secretary. During the difficult post-WW I years, Fejer rendered great services to the Jews of Hungary. He is author of a number of importants on civil rights and public administration.
הרב יואל טייטלבאום מסאטמר, 1920 בקירוב
הרב יואל טייטלבאום מסאטמר, 1920 בקירוב.
נולד בסיגט, הונגריה, בזמן השואה, ב-1944, היה אחד מאלה שניצלו ב"רכבת קסטנר", הגיע לארץ ישראל וב-1947 השתקע בניו יורק.
(באדיבות משפחת לבקוביץ, ישראל)
יאסי, אוסקר
קובש, איז'ו (איזידור)
פיאר, לסלו דה מטסאלקה
Jaszi, Oszkar (1875-1957), political scientist, born in Nagykaroly, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Carei in Romania). Jaszi was converted to Christianity by his parents. He received his Ph.D. degree from the University of Budapest in 1896.

Jaszi was concerned with the problem of national minorities and argued that these minorities should be granted full cultural and social autonomy. However, later he believed that the question of Russian Jewry could be resolved only by the creation of a Jewish State in Palestine. He advocated that the Jews of Hungary should assimilate. He was editor of the radical periodical "Huszadik Szazad" ("Twentieth Century") from 1906 to 1919. In 1912 he published "A nemzeti allamok kialakulasa es a nemzetisegi kerdes" ("The Evolution of the Nation States and the Nationality Problem"). The same year Jaszi was appointed to a junior position in the faculty of political science at the University of Kolozsvar (now Cluj, in Romania).

Jaszi believed that after World War I the countries of central Europe should unite into a confederation. In 1917 he therefore participated in the conference held in Bern, Switzerland where, convinced that the entry of the United States into the War spelled disaster for the Central European Powers, he urged that Hungary make peace with Germany jointly with other countries or separately. When the Hungarian people, stripped of all possessions after four years of war, seethed with discontent, Jaszi urged King Charles IV to introduce immediate reforms. A memorandum to this effect was unheeded, and toward the end of October 1918, the Austro-Hungarian monarchy collapsed. In 1918, following the revolution, Jaszi was made minister of national minorities. He recognized the right of the Jews to national self-determination and also attempted to negotiate a permanent settlement with the national minorities within the Hungarian Republic.

When the Hungarian Soviet regime came to power in 1919, Jaszi left Hungary for Vienna and then Munich,Germany, from where he published a history of the revolution in Hungary, "Magyar kalvaria – Magyar foltamadas" ("Revolution and Counter Revolution in Hungary"). In 1925 he immigrated to the United States, where he lectured at Oregon College, Ohio, and became professor of political science in 1941.

Jaszi was the author of numerous works on politics and political science including "A tortenelmi materializmus allambolcselete" ("History of Historical Materialism", 1904); and "The Dissolution of the Habsburg Monarchy" (1929).
Köves, Izso (Isidor) (1853-1917), painter born in Nagykaroly, Hungary (then part of the Austrian Empire, now Carei, in Romania). He left his parent's home at the age of fourteen and wandered to Budapest, earning his living on the way. In Budapest he maintained himself by doing petty business. In 1875 he became a student of the Graphic School of Budapest, from which he obtained the diploma as a teacher of drawing in 1879. In the next year he went to Paris, France, where he became a pupil of Fleury, Laurens and Leroux.
In 1882 he became teacher of drawing at the municipal school in Wesselenyi street, and at the boys secondary school of the Jewish community of Pest.

Some of Koves' paintings are on Jewish themes, such as "The Homeless"; "Mendelssohn before Frederick the Great"; "Spinoza before the Judges"; "The Disputation at Tortosa"; "King Matyas Welcomed by the Jews of Buda" and "The Jews in the Triumphal Procession of Titus".
Fejer, Laszlo de Mateszalka (1874-?), public official, born in Nagykaroly, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Carei, in Romania). He studied economics and social sciences in Hungarian and German universities and was awarded a doctorate in law at the University of Budapest. He joined the public service in Hungary and by 1896 he was appointed chief of department of public law in the office if the prime minister. He held this post until his retirement in 1922. In particular he dealt with questions arising from the problems of minorities within the Austro-Hungarian empire in general and especially inside Hungary, after dissolution of the dual monarchy (1918). Count Istvan Tisza, prime minister of Hungary in 1913, appointed Fejer ministerial councilor. During and after WWar I, the Hungarian ministry of war entrusted him with a number of special missions. Thee involved untangling claims of indemnity in enemy-occupied areas and claims for war damages. He also helped to draft social measures for the relief of disabled war veterans. In 1917 the government honoured him with a knighthood, authorizing the use of the title de Mateszalka. Upon retirement he was made state secretary. During the difficult post-WW I years, Fejer rendered great services to the Jews of Hungary. He is author of a number of importants on civil rights and public administration.