חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 3
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי דוברובניק

דוברובניק Dubrovnik

(באיטלקית ראגוזה)

עיר נמל בקרואטיה. בעבר ביוגוסלביה.

אחרי גירוש ספרד (1492) עברו בדוברובניק גולים רבים בדרכם לארצות שבשליטת הטורקים, והיו שהשתקעו במקום; עליהם נוספו מגורשי דרום-איטליה בשנים 1515-1514. הצלחתם במסחר גררה צווי- גירוש חוזרים ונשנים, ואלה בוטלו בהתערבות השולטן הטורקי. היהודים סחרו בעיקר בבדים, משי, עורות ותבלינים.

ב-1546 הוקם גיטו והורחב כעבור ארבעים שנה, כאשר הקהילה מנתה 50 איש, מהם בעלי משפחות. היו ביניהם רופאים בשירות המדינה, שטיפלו גם בלא יהודים. משפחת הרב אהרן בן דוד הכהן היתה החשובה ביותר בעיר במאות 17-16; היא הגיעה מפירנצה שבאיטליה ועמדה בקשרי מסחר עם יהודים בכל רחבי אירופה. ב-1614 נתנו השלטונות הקלות לסוחרים יהודיים כדי להניעם להשתקע בעיר. בשל עלילת-דם על יהודי אחד בשם יצחק ישורון (בשנת 1622) עזבו רבים ולזמן מה נותרו בעיר ארבע משפחות בלבד.

הכנסייה לחצה על הסנאט המקומי להצר את רגלי היהודים בעיר, אולם השלטון הטורקי עמד תמיד לימינם וסיכל את המזימות נגדם.

במאה ה-18 מנתה העיר 6,000 תושבים, מזה יותר מ-200 יהודים. בתעודות נזכרים בתי-ספר יהודיים, מורים, מוכר-ספרים יהודי וחתונות יהודיות. יהודים נטלו חלק במסחר הבין-לאומי והיו מחלוצי הביטוח הימי. כאשר ירדה דוברובניק מגדולתה המסחרית נאסר על כל הזרים, ויהודים בכלל זה, לעסוק במסחר, וב-1755 שוב הוגבלו לגיטו.

תחת השלטון הצרפתי בשנים 1815-1808 בוטלו כל ההגבלות על היהודים, וכשהתחלף השלטון הוטלו על יהודי המקום התקנות האוסטריות, וביניהן החובה להשיג בווינה היתר נישואין לזוגות חדשים. שוויון-זכויות מלא ליהודים באימפריה האוסטרית ניתן רק ב-1873.

ב-1939 התגוררו בדוברובניק 250 יהודים.

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה העיר בידי האיטלקים באפריל 1941 ונכללה במדינה הקרואטית בהנהגת פאווליץ'; הרכוש היהודי הוחרם. האיטלקים מנעו גירוש כללי של יהודים, ולעיר נמלטו פליטים יהודים רבים ממקומות אחרים ביוגוסלאביה. בנובמבר 1942 ריכזו האיטלקים לדרישת הגרמנים את 750 יהודי דוברובניק באי לופוד הסמוך; משם הועברו ביוני 1943 למחנה ראב בצפון-דאלמאטיה, ועמם יהודים אחרים משטחי הכיבוש האיטלקי ביוגוסלאביה. בתקופה שבין הכניעה האיטלקית להשתלטות הגרמנים הועברו רובם בידי פרטיזנים לשטחים משוחררים; את הנותרים שלחו הגרמנים למחנות-השמדה. אחרי המלחמה עלו 28 יהודים משארית הפליטה לארץ-ישראל.

ב- 1969 התגוררו בדוברובניק 31 יהודים; רב הקהילה שימש כרב ראשי לדרום דאלמאטיה, להרצוגובינה ולמונטנגרו. מדי פעם בפעם נערכת תפילה בציבור בבית-הכנסת הישן.

במלחמת בוסניה - קרואטיה בראשית שנות התשעים נפגע בית הכנסת בהפגזות. אחרי המלחמה תוקן המבנה ושופץ במימון קופת הקהילה.

בשנת 1998 היו בקהילה היהודית של דוברובניק שלושים יהודים. כראש הקהילה כיהן ד"ר ברונו הורוביץ, יליד סטאניסלאבוב, פולין.
סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
137120
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
כנר. נולד בדוברובניק, יוגוסלביה. ב-1940, בעודו סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים, הופיע לראשונה עם התזמורת הסימפונית הארצישראלית. ב-1947 הגיע לארה"ב והופיע שם לראשונה ב-1951. צייטלין מבצע רפרטואר קלאסי ומייחד מזמנו גם לנגינת יצירות מודרניות, כולל אחדות שהולחנו עבורו, וביניהן הקונצ'רטו לכינור ולתזמורת מאת פאול בן-חיים.
בית הכנסת בדוברובניק, יוגוסלביה.
אחד מבתי הכנסת הקדומים באירופה,
הוקם במאה ה-14, וחודש במתכונתו
הנוכחית ב-1652.
דגם.
(בית התפוצות, תצוגת הקבע)
הבימה בבית הכנסת של דוברובניק,
יוגוסלביה 1986.
בית הכנסת של דוברובניק הוא אחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר באירופה.
הוא הוקם במאה ה-14 ונבנה מחדש בשנת 1652.
צילום: י.גלעד.
בית הכנסת בדוברובניק, יוגוסלביה, שנות ה-1980
אחד מבתי הכנסת הקדומים באירופה, הוקם במאה ה-14,
וחודש במתכונתו הנוכחית ב-1652
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)
כנר. נולד בדוברובניק, יוגוסלביה. ב-1940, בעודו סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים, הופיע לראשונה עם התזמורת הסימפונית הארצישראלית. ב-1947 הגיע לארה"ב והופיע שם לראשונה ב-1951. צייטלין מבצע רפרטואר קלאסי ומייחד מזמנו גם לנגינת יצירות מודרניות, כולל אחדות שהולחנו עבורו, וביניהן הקונצ'רטו לכינור ולתזמורת מאת פאול בן-חיים.

Isaac Daniti (1892-1938), community leader, born in Sarajevo, Bosnia and Hercegovina (then part of Austria-Hungary). He received Jewish traditional education and graduated from Degel Hatorah school in Sarajevo. He moved to Split and served as a hazan (cantor) and a teacher of religious studies at the Jewish Community of Split. In addition to his regular duties, he was involved in all activities of the Jewish community. Particularly he was instrumental in documenting the ancient Jewish cemeteries in Dalmatia and the archives of the Jewish communities of Zadar and Dubrovnik, Croatia (then part of Yugoslavia).

Solomon (Shlomo) Ohev (aka Oeff, Ohef) (d. after 1623), rabbi and businessman, lived in Dubrovnik, Croatia (then the Republic of Ragusa, a free state). He is documented as a resident of Dubrovnik during the 1580s. Apart from being a rabbi, Oeff was a skillful businessman who invested in the maritime trade. Following the trial against Isaac Yeshuron, a moneylender and merchant of Dubrovnik and a victim of a blood libel, Ohev left the city in 1623. His comments were published along with those of his grandson Aaron Ben David Cohen of Ragusa as Shemen Ha-Tov in Venice in 1657. 

Aaron Ben David Cohen of Ragusa (d.1656), rabbi and merchant in in Dubrovnik, Croatia (then the Republic of Ragusa, a free state). After studying in Venice, Aaron returned to Dubrovnik and engaged in commerce. His import and export business became the most important Jewish commercial house in the city. In 1622, at the time of the blood accusation against Isaac Yeshuron, a moneylender and merchant of Dubrovnik, Aaron and his father were arrested. Aaron is remembered for his will, that included guidance for moral behavior and study to his children and provided for the publication of 800 copies of a book that will contain his Torah commentaries along with those of his grandfather, Rabbi Solomon (Shlomo) Ohev. The book was published in Venice in 1657, one year after his death. Known as Zekan Aharon, the book includes, in addition to Torah commentaries, an account of the blood accusation of Ragusa and a thanksgiving poem for recital on the annual commemoration of the event. This part of the book was reprinted separately as Ma'aseh Nissim in Venice in 1798.   

Montenegro

Црна Гора, Crna Gora

A country in western Balkan peninsula on the Adriatic Sea, until 2006 it was a member republic of the former Federal Republic of Yugoslavia.

 

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: less than 500 out of 600,000

The Jewish community of Montenegro was established in 2011 and Judaism was recognized as an official religion in the country in 2012. There are several religions represented in Montenegro: Catholicism, Eastern-Orthodox Christianity, Islam and Judaism. There is great respect for Judaism with around 400-500 Jews living in the country and an active community.

The government  of Montenegro has shown its generosity towards the Jews and has provided land to build synagogues. There is a Jewish burial place in the Kotor cemetery in good condition and well maintained.

Jasa Alfandari, the former president of the Jewish community of Montenegro, was a central figure in reestablishing the Jewish community of Montenegro and the wider Balkan area. In 2019 the first chief rabbi of Montenegro was elected. For more than two years, Rabbi Ari Edelkopf served as the rabbi of Montenegro’s Jewish community when he was nominated chief rabbi.

The first cornerstone for a synagogue in the Montenegro region in centuries was laid in 2017. At this event were present prominent religious and political Montenegrin representatives. A sukkah built in 2017 in Rabbi Edelkopf’s yard was for many of Montenegro’s Jews the first they had seen.

The Jewish community of Montenegro is represented in the Mahar Conference of the Balkan region. The Mahar conference of 2018 was dedicated to the 70th anniversary of the Jewish state and included a Tu Bishvat seminar. A request was made for more events on ecology and Judaism.

Main Jewish organization:

Jewish Community of Montenegro
Phone: 382 20 622930
Mobile: 382 69 560 878
Email: jevzajcg@gmail.com
website: www.jevzajcg.me

 

HISTORY

Jews lived in the area of Montenegro in ancient times and in the Middle Ages. A few Jewish cemeteries seem to have existed in the area of today’s Montenegro. Their whereabouts are not known. Jewish historical places include Duklja and Ulcinj. The Jewish historical site Duklja consists of remains of an ancient Roman trade center close by to the capital city Podgorica. A Jewish grave was found with two skeletons from the end of the 3rd beginning of the 4th century, ornamented with various motives such as a menorah.

During the Middle Ages mostly Sephardic Jews lived in today’s Montenegro area which was ruled by the Ottoman Empire.

At the beginning of the 17th century Shabbatai Zevi who proclaimed himself messiah lived in Ulcinj. This town borders Albania and is the location where Shabbatai Zevi died in 1676. His grave is thought to be located there in the yard of a Muslim family. In her book Traces of Jews in the Bay of Kotor, Lenka B. Celebic presents the impact of the Jewish community in the area on the development of commerce.

After the occupation of parts of present day Montenegro by Austria in the 19th century, Jews resettled mostly in the area of Kotor.

 

The Holocaust

Yugoslavia was occupied by German, Hungarian, Italian, and Bulgarian forces in April 1941. Many citizens of Montenegro hid Jews from the Nazis and helped the Jewish people. From September 1943 to February 1944 the Gestapo rounded up Jews and deported them to concentration camps.

ואלונה

עיר נמל באלבניה.

מסוף המאה ה-15 הצטרפו ליהודי ואלונה פליטים מספרד ומדרום- איטליה ותרמו רבות לפיתוח הסחר עם ונציה וארצות הבאלקאן. דוד מסר ליאון, בעל "תהילה לדוד", היה רבה של ואלונה ב-1512, הוא פרש מכהונתו בגלל מחלוקת שנפלה בין יוצאי ספרד ליוצאי פורטוגאל. ב- 1565 תמכו יהודי המקום בחרם שהטילה על העיר אנקונה דונה גראסיה מנדס. במצור הוונציאני בשנת 1691 ברחו רבים וחזרו אחרי נצחון הטורקים.

במאה ה-18 נידלדלה הקהילה וב-1904 לא מנתה אלא 50 נפש. ב-1961 נמצאו בעיר משפחות יהודיות ספורות.

בשנת 1997 נמצאו באלבניה כולה 25 יהודים.

Croatia

Republika Hrvatska  - Republic of Croatia, a former Yugoslav republic, member of the European Union (EU). 

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 1,700 out of 4,200,000

Koordinacija židovskih općina u Republici Hrvatskoj (Coordinating Committee of the Jewish Communities in Croatia)
Phone: 385 1 4922692
Fax: 385 1 4922694
E-mail: jcz@zg.t-com.hr
Websites: www.zoz.hr` www.croatian-jewish-network.com

 

Yugoslavia

Jugoslavija / Југославија 

A former country in the western Balkan peninsula. Yugoslavia was established as an independent state at the end of World War I and until 1941 was known as the Kingdom of Yugoslavia. The country was ocupied by the Italian and German forces during World War II. It was re-established in 1945 as the Socialist Federal Republic of Yugoslavia until its dissolution in 1992.  

ונציה

בירת הרפובליקה הוונציאנית מן המאה ה-10 עד 1797, מ- 1866 עיר באיטליה.

המסמכים הקדומים ביותר המקשרים את ונציה עם יהודים הם מהשנים 945, 992, כאשר הסנאט של ונציה אסר על קברניטים המפליגים לארצות המזרח ומשם להוביל יהודים בספינותיהם.

רובע יהודי בונציה נזכר לראשונה ב-1090. אחרי המאה ה-13 החלה הגירה לונציה של יהודים מן המזרח הקרוב ומגרמניה. הם לא הורשו להתגורר בעיר עצמה אלא באי הסמוך ספינאלונגה.

ב-1366 הותר ליהודים להתיישב בעיר ולעסוק במתן הלוואות בריבית של %10- %20. בגלל מחלוקת עם מתחריהם הנוצרים בשנות ה-90 - נאלצו שוב לחזור לאי. באותו הזמן גם חוייבו היהודים לענוד סימן זהוי - טלאי צהוב, ואחר כך בכובע צהוב או אדום. גברה הסתת הנזירים והיו מקרים של עלילת- דם. ב-1480 הייתה עלילת דם שהביאה למותם של שלושה יהודים, וב- 1506 נסקל יהודי הונגרי למוות על-ידי ההמון.

גירוש ספרד (1492) ופורטוגאל (1497) הביא נחשול של פליטים יהודים לונציה, ובתוכם היה דון יצחק אברבנאל; הוא עשה בוונציה את שנות חייו האחרונות.

מנהיג הקהילה היהודית בונציה, ובמידה רבה גם מייסדה, היה הבנקאי אשר משולם. ב-1516 נצטוו היהודים עבור לרובע נפרד הרחק ממרכז העיר, הרובע נקרא על-שם בית-היציקה שבו, "גיטו" באיטלקית. כעבור 25 שנה רוכזו יהודי המזרח ב"גיטו" שני וב- 1633 הוקם "גיטו" שלישי ליהודים מארצות המערב.

בינתיים הפך הגיטו לשם נרדף לריכוז יהודי סגור.

צווי-גירוש נגד היהודים הוצאו בשנים 1527 ו-1571 אך לא יצאו אל הפועל. במאות 18-17 הושמעו איומים נגד הקהילה אבל אז כבר ידעו את חשיבות היהודים בחיי המסחר הבין- לאומי. האנוסים נהנו גם הם ממידה ניכרת של חרות, משום שהשלטון לא היה מעוניין בגידול כוחה של האינקוויזיציה.

בגלל מחלוקת בין שני בתי-דפוס גזר האפיפיור ב-1553 על שריפת התלמוד בכיכרות העיר וב- 1566 אסר הסנאט הדפסת ספרים עבריים בעיר. אך למעשה המשיכו מדפיסים (דוגמת ג'ובאני די גארה, "יורשו" של דניאל בומברג, ובית הדפוס של משפחת פואה) לפרסם חיבורים חשובים עוד מאות בשנים.

ב- 1552 ישבו בוונציה 900 יהודים, רובם סוחרים ולא מעטים מהם בשותפות עם נוצרים. כעבור מאה שנה הגיע מספרם ל- 4,800. אך בגלל המלחמה עם טורקיה וההגירה לליוורנו ולמרכזים אחרים הצטמקה הקהילה, ותקנות חדשות ב-1777 הביאו רבים עד פת לחם. העיסוק העיקרי נעשה מסחר בסמרטוטים ובחפצים משומשים.

ב- 1797 כבשו הצרפתים את ונציה, חומות הגיטו נפלו, ההגבלות בוטלו ולא נתחדשו גם כשעברה העיר באותה השנה לשלטון אוסטריה. חילופי השלטון השפיעו על היהודים. במהפכת 1848-49 עמד בראש ממשלת ונציה דניאל מאנין, ממוצא יהודי, ושניים משריו היו יהודים. רק עם הסיפוח לממלכת איטליה העצמאית הושוו זכויות היהודים בוונציה לזכויות שאר אזרחי העיר. עם זאת לא חל שיפור במעמד הקהילה, וב-1931 עמדה על 1,814 נפש.

ונציה היתה עשירה בדמויות מרתקות בתולדות עם ישראל. ב-1530 נפגשו בה דוד הראובני ושלמה מולכו; ב-1544 נאסרה בוונציה דונה גראסיה מנדס ושוחררה בהתערבות דון יוסף נשיא, לימים הדוכס של נאכסוס; ב-1574 נתקבל בכבוד-מלכים שלמה אשכנזי, ציר קושטא בוונציה. יד-ימינו של שבתאי צבי, נתן העזתי, ביקר בעיר וביקש לעשות נפשות למורו ורבו.

אחת האגודות החשובות בקהילה היתה "חברת פדיון שבויים", ופעלה בעיקר כלפי מסדר אבירי מאלטה.

בין רבני העיר וחכמיה היו אריה מודינה, רודריגו מנדס דה סילבה, שמואל אבוהב, משה זכות, המשוררת שרה סולם ודוד נייטו, לימים רב קהילת הספרדים בלונדון. הוקמו בתי-כנסת מפוארים, והיו מוקד משיכה גם ללא-יהודים. נפתחו ישיבות רבות.

בין הרופאים היהודיים בוונציה היו אליהו דל מדיגו, יעקב מאנטינו (לימים רופאו האישי של האפיפיור פאולוס ה-3), ואליהו חלפן.

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בונציה כאלפיים יהודים.


תקופת השואה

בין נובמבר 1943 לאוגוסט 1944 שלחו הנאצים 205 מיהודי הגיטו למחנות-ההשמדה; בין המגורשים היה הרב הראשי אדולפו אוטולנגי ו- 20 זקנים מבית-החולים היהודי. בתום המלחמה נמצאו בוונציה 1,050 יהודים, רובם באיזור מסטרה, על החוף.

ב-1965 התגוררו בעיר 844 יהודים - כשני אחוזים באוכלוסיית ונציה.

זאגרב ZAGREB

(בגרמנית AGRAM)

בירת הרפובליקה הקרואטית. בעבר העיר השנייה בגודלה ביוגוסלביה.


במאה ה-10 ישבו יהודים בזאגרב, וידועה פנייתו של חסדאי אבן שפרוט לשני נכבדי הקהל בעיר, מר שאול ומר יוסף, למסור איגרת בשמו ליוסף מלך הכוזרים.

במאה ה-13 הגיעו לזאגרב יהודים מצרפת, ממאלטה ומאלבאניה. במאה ה- 15 התיישבו בזאגרב סוחרים יהודים ומלווים בריבית מהונגריה, מבורגנלאנד וממוראביה.

ב-1526 גורשו היהודים מקרואטיה.

היישוב היהודי בזאגרב התחדש כשהתיישבו במקום יוצאי מרכז-אירופה באמצע המאה ה-18 ובשנות ה-40 של המאה ה-19, ומנה כ-50 משפחות. נוסדה קהילה חרדית קטנה (ראשון הרבנים בה היה ר' אהרן פאלוטה) וב-1867 נחנך בית-כנסת חדש (ונהרס ב-1941). הרב הושע יעקובי היה מנהיגה הרוחני של הקהילה במשך 50 שנה, וביוזמתו פעלה הקהילה בתחומי התרבות, החינוך והסעד. הנדבן לודביט שווארץ הקים אז את בית האבות שפעל בקהילה עד שנות השמונים למאה העשרים. ב-1898 הוקם ארגון של תלמידי תיכון וממנו יצאו עסקני ציבור ומנהיגים ציוניים.

זכויות-אזרח ניתנו ליהודים רק ב-1873, וגם זאת למורת רוחם של הנציגים הקרואטים. עם זאת נמצאו יהודים שהזדהו עם התחייה הלאומית הקרואטית, ויהושע פראנק, יהודי מומר, הביא להקמת סיעה על שמו שנעשתה במרוצת הזמן המפלגה האנטישמית בהנהגת פאוליץ' והאוסטאשה.

בין שתי מלחמות-העולם שכן בזאגרב מרכז ההסתדרות הציונית ביוגוסלביה, בהנהגת ד"ר אלכסנדר ליכט. פעלו ארגוני נוער ונשים, מועדון "מכבי" ומקהלה, ויצאו לאור מחשובי העיתונים היהודיים במדינה.

יהודים היו בין חלוצי היצוא (של יינות, עצי-בניין) והתעשייה המקומית (רהיטים, בירה) ובין מפעילי התחבורה. ד"ר מאברו זקס היה מחלוצי הרפואה המשפטית בקרואטיה ודוד שווארץ המציא את ספינת-האוויר שהכשירה את פיתוח ה"צפלין". לאבוסלאב (ליאופולד) הארטמאן אירגן את ספריות-ההשאלה הראשונות בקרואטיה וייסד בית-דפוס. עד 1941 יצא לאור בזאגרב במשך חמש שנים כתב-עת לאמנות יהודית.

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בזאגרב כ-12,000 יהודים.


תקופת השואה

במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-25 במרס 1941, הצטרפה יוגוסלביה המלוכנית להסכם המשולש (רומא-ברלין-טוקיו). ב-10 באפריל אותה השנה נכנסו הגרמנים לזאגרב והפאשיסטים המקומיים הכריזו על הקמת "מדינה עצמאית קרואטית". היהודים והסרבים הוצאו מחוץ לחוק. היהודים סבלו מרדיפות, רבים נשלחו לעבודות כפייה במיכרות המלח והשאר שולחו למחנות-ריכוז.

בינואר 1942 גורשו כל יהודי זאגרב מהעיר ורכושם הוחרם.

עם שחרורה של זאגרב ב-1945 נותרו בעיר כ-3,000 יהודים.

יהודי יוגוסלביה לקחו חלק חשוב בתנועה האנטי-פאשיסטית ובמלחמה לשחרור הארץ. הם היו בין מארגני המרד הראשונים ויותר מ-10 יהודים עוטרו באות הגבורה הגבוה ביותר "גבור עממי של יוגוסלביה". ביניהם היו: פאוול פאפו וד"ר סטפן פוליצר.

ב-1970 מנתה הקהילה היהודית בזאגרב כ-1,300 נפש.

ספליט Split

(במקורות היהודיים אישפלטרא, באיטלקית ספאלאטו)

עיר נמל בקרואטיה. בעבר יוגוסלביה.


יהודים התיישבו במקום כנראה עוד בימי הרומאים. בסמוך לעיר נתגלה בית-עלמין יהודי מן המאה השלישית לספירה, אבל מציבות יהודיות ראשונות בספליט מקורן במאה ה-16.

באותו הזמן ישבו בעיר יהודים "ספרדים מערביים" יוצאי ספרד או איטליה, ויהודים "ספרדים מזרחיים" משטחי הכיבוש הטורקיים בבלקנים, ולימים התמזגו לקהילה ספרדית אחת. יהודים אשכנזים היו מעטים בעיר, ביניהם הייתה משפחת מורפורגו ממאריבור. זאת הייתה תקופת שלטונה של וונציה (שנמשכה עד המאה ה-19) ויהודי המקום היו משוחררים מעול האינקוויזיציה וזכו בהקלות רבות במסחר עם הקיסרות העותמאנית.

בסוף המאה ה- 16 הקים היהודי דניאל רודריגז נמל חופשי בספליט באישורהסנאט הוונציאני, ויהודי אחר, יוסף פנסו, תרם להרחבתו כעבור מאה שנה. רבים מיהודי ספליט התעשרו, ושלטונות המקום הטילו הגבלות על רכישת נכסי דלא ניידי בידי נוצרים, כדי שלא ימהרו למשכן אותם אצל בעלי-חוב יהודיים.

בהתקפת הטורקים בשנת 1657 הופקדה בידי היהודים הגנת אחד המגדלים בעיר, מאז נודע המגדל בשמו "העמדה היהודית".

בתחילת המאה ה-18 נעשו נסיונות לסלק את היהודים ממסחר במזונות ומעיסוק בחייטות, ובשנת 1738 הוטלו עליהם גזירות, כגון איסור יציאה משכונת מגוריהם (נקבע גיטו) בשעות הלילה, איסור העסקת נוצרים, וחובת לבישת ה"כובע היהודי". הגיטו בוטל בימי המשטר הנפוליוני. אחרי שעברה העיר לשלטון אוסטריה בשנת 1814, הונהגו בה "החוקים היהודיים" של אוסטריה. שוויון זכויות מלא השיגו היהודים רק בשנת 1873.

כבר בסוף המאה ה-18 נותרו בספליט 173 יהודים בלבד, והגירתם, בעיקר לאיטליה, נמשכה כל הזמן, במקום המשפחות היהודיות שהיגרו באו משפחות מקרואטיה ובוסניה.

ערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) ישבו בספליט קרוב ל- 300 יהודים.


תקופת השואה

בימי המלחמה, כשכבשו האיטלקים את המקום באפריל 1941, נמצאו בספליט כ- 400 יהודים, ביניהם פליטים מאוסטריה, מצ'כוסלובקיה ואחרים. הצבא האיטלקי מנע פגיעות ביהודים, וב-1943 אף הותיר מעבר של כאלפיים פליטים יהודים מקרואטיה.

ביוני 1942 הרס אספסוף קרואטי מוסת את בית הכנסת, את מוסדות הקהילה ובתים ועסקים רבים של יהודים. בלחץ גרמני הוכנסו יהודים למחנות איטלקיים באיי החוף, ובספטמבר 1943, עם כניעת איטליה לבעלות הברית, נמלטו מאות מהם לאיטליה. הנותרים נאלצו להירשם אצל הגרמנים ושולחו למחנה ליד בלגראד. רובם לא שרדו עד תום המלחמה.


אחרי המלחמה שבו יהודים לחיות בספליט. ב-1947 חיו שם 163 יהודים.

ב-1970 התגוררו בספליט כ-120 יהודים. בית- חולים צבאי חדש שהוקם בעיר נקרא על שם הרופא היהודי, ד"ר איזידור פריירא-מוליץ, שהיה מייסד חיל הרפואה היוגוסלאבי.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי דוברובניק
דוברובניק Dubrovnik

(באיטלקית ראגוזה)

עיר נמל בקרואטיה. בעבר ביוגוסלביה.

אחרי גירוש ספרד (1492) עברו בדוברובניק גולים רבים בדרכם לארצות שבשליטת הטורקים, והיו שהשתקעו במקום; עליהם נוספו מגורשי דרום-איטליה בשנים 1515-1514. הצלחתם במסחר גררה צווי- גירוש חוזרים ונשנים, ואלה בוטלו בהתערבות השולטן הטורקי. היהודים סחרו בעיקר בבדים, משי, עורות ותבלינים.

ב-1546 הוקם גיטו והורחב כעבור ארבעים שנה, כאשר הקהילה מנתה 50 איש, מהם בעלי משפחות. היו ביניהם רופאים בשירות המדינה, שטיפלו גם בלא יהודים. משפחת הרב אהרן בן דוד הכהן היתה החשובה ביותר בעיר במאות 17-16; היא הגיעה מפירנצה שבאיטליה ועמדה בקשרי מסחר עם יהודים בכל רחבי אירופה. ב-1614 נתנו השלטונות הקלות לסוחרים יהודיים כדי להניעם להשתקע בעיר. בשל עלילת-דם על יהודי אחד בשם יצחק ישורון (בשנת 1622) עזבו רבים ולזמן מה נותרו בעיר ארבע משפחות בלבד.

הכנסייה לחצה על הסנאט המקומי להצר את רגלי היהודים בעיר, אולם השלטון הטורקי עמד תמיד לימינם וסיכל את המזימות נגדם.

במאה ה-18 מנתה העיר 6,000 תושבים, מזה יותר מ-200 יהודים. בתעודות נזכרים בתי-ספר יהודיים, מורים, מוכר-ספרים יהודי וחתונות יהודיות. יהודים נטלו חלק במסחר הבין-לאומי והיו מחלוצי הביטוח הימי. כאשר ירדה דוברובניק מגדולתה המסחרית נאסר על כל הזרים, ויהודים בכלל זה, לעסוק במסחר, וב-1755 שוב הוגבלו לגיטו.

תחת השלטון הצרפתי בשנים 1815-1808 בוטלו כל ההגבלות על היהודים, וכשהתחלף השלטון הוטלו על יהודי המקום התקנות האוסטריות, וביניהן החובה להשיג בווינה היתר נישואין לזוגות חדשים. שוויון-זכויות מלא ליהודים באימפריה האוסטרית ניתן רק ב-1873.

ב-1939 התגוררו בדוברובניק 250 יהודים.

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה העיר בידי האיטלקים באפריל 1941 ונכללה במדינה הקרואטית בהנהגת פאווליץ'; הרכוש היהודי הוחרם. האיטלקים מנעו גירוש כללי של יהודים, ולעיר נמלטו פליטים יהודים רבים ממקומות אחרים ביוגוסלאביה. בנובמבר 1942 ריכזו האיטלקים לדרישת הגרמנים את 750 יהודי דוברובניק באי לופוד הסמוך; משם הועברו ביוני 1943 למחנה ראב בצפון-דאלמאטיה, ועמם יהודים אחרים משטחי הכיבוש האיטלקי ביוגוסלאביה. בתקופה שבין הכניעה האיטלקית להשתלטות הגרמנים הועברו רובם בידי פרטיזנים לשטחים משוחררים; את הנותרים שלחו הגרמנים למחנות-השמדה. אחרי המלחמה עלו 28 יהודים משארית הפליטה לארץ-ישראל.

ב- 1969 התגוררו בדוברובניק 31 יהודים; רב הקהילה שימש כרב ראשי לדרום דאלמאטיה, להרצוגובינה ולמונטנגרו. מדי פעם בפעם נערכת תפילה בציבור בבית-הכנסת הישן.

במלחמת בוסניה - קרואטיה בראשית שנות התשעים נפגע בית הכנסת בהפגזות. אחרי המלחמה תוקן המבנה ושופץ במימון קופת הקהילה.

בשנת 1998 היו בקהילה היהודית של דוברובניק שלושים יהודים. כראש הקהילה כיהן ד"ר ברונו הורוביץ, יליד סטאניסלאבוב, פולין.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

ספליט
זאגרב
ונציה
יוגוסלביה
קרואטיה
ואלונה
מונטנגרו
ספליט Split

(במקורות היהודיים אישפלטרא, באיטלקית ספאלאטו)

עיר נמל בקרואטיה. בעבר יוגוסלביה.


יהודים התיישבו במקום כנראה עוד בימי הרומאים. בסמוך לעיר נתגלה בית-עלמין יהודי מן המאה השלישית לספירה, אבל מציבות יהודיות ראשונות בספליט מקורן במאה ה-16.

באותו הזמן ישבו בעיר יהודים "ספרדים מערביים" יוצאי ספרד או איטליה, ויהודים "ספרדים מזרחיים" משטחי הכיבוש הטורקיים בבלקנים, ולימים התמזגו לקהילה ספרדית אחת. יהודים אשכנזים היו מעטים בעיר, ביניהם הייתה משפחת מורפורגו ממאריבור. זאת הייתה תקופת שלטונה של וונציה (שנמשכה עד המאה ה-19) ויהודי המקום היו משוחררים מעול האינקוויזיציה וזכו בהקלות רבות במסחר עם הקיסרות העותמאנית.

בסוף המאה ה- 16 הקים היהודי דניאל רודריגז נמל חופשי בספליט באישורהסנאט הוונציאני, ויהודי אחר, יוסף פנסו, תרם להרחבתו כעבור מאה שנה. רבים מיהודי ספליט התעשרו, ושלטונות המקום הטילו הגבלות על רכישת נכסי דלא ניידי בידי נוצרים, כדי שלא ימהרו למשכן אותם אצל בעלי-חוב יהודיים.

בהתקפת הטורקים בשנת 1657 הופקדה בידי היהודים הגנת אחד המגדלים בעיר, מאז נודע המגדל בשמו "העמדה היהודית".

בתחילת המאה ה-18 נעשו נסיונות לסלק את היהודים ממסחר במזונות ומעיסוק בחייטות, ובשנת 1738 הוטלו עליהם גזירות, כגון איסור יציאה משכונת מגוריהם (נקבע גיטו) בשעות הלילה, איסור העסקת נוצרים, וחובת לבישת ה"כובע היהודי". הגיטו בוטל בימי המשטר הנפוליוני. אחרי שעברה העיר לשלטון אוסטריה בשנת 1814, הונהגו בה "החוקים היהודיים" של אוסטריה. שוויון זכויות מלא השיגו היהודים רק בשנת 1873.

כבר בסוף המאה ה-18 נותרו בספליט 173 יהודים בלבד, והגירתם, בעיקר לאיטליה, נמשכה כל הזמן, במקום המשפחות היהודיות שהיגרו באו משפחות מקרואטיה ובוסניה.

ערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) ישבו בספליט קרוב ל- 300 יהודים.


תקופת השואה

בימי המלחמה, כשכבשו האיטלקים את המקום באפריל 1941, נמצאו בספליט כ- 400 יהודים, ביניהם פליטים מאוסטריה, מצ'כוסלובקיה ואחרים. הצבא האיטלקי מנע פגיעות ביהודים, וב-1943 אף הותיר מעבר של כאלפיים פליטים יהודים מקרואטיה.

ביוני 1942 הרס אספסוף קרואטי מוסת את בית הכנסת, את מוסדות הקהילה ובתים ועסקים רבים של יהודים. בלחץ גרמני הוכנסו יהודים למחנות איטלקיים באיי החוף, ובספטמבר 1943, עם כניעת איטליה לבעלות הברית, נמלטו מאות מהם לאיטליה. הנותרים נאלצו להירשם אצל הגרמנים ושולחו למחנה ליד בלגראד. רובם לא שרדו עד תום המלחמה.


אחרי המלחמה שבו יהודים לחיות בספליט. ב-1947 חיו שם 163 יהודים.

ב-1970 התגוררו בספליט כ-120 יהודים. בית- חולים צבאי חדש שהוקם בעיר נקרא על שם הרופא היהודי, ד"ר איזידור פריירא-מוליץ, שהיה מייסד חיל הרפואה היוגוסלאבי.
זאגרב ZAGREB

(בגרמנית AGRAM)

בירת הרפובליקה הקרואטית. בעבר העיר השנייה בגודלה ביוגוסלביה.


במאה ה-10 ישבו יהודים בזאגרב, וידועה פנייתו של חסדאי אבן שפרוט לשני נכבדי הקהל בעיר, מר שאול ומר יוסף, למסור איגרת בשמו ליוסף מלך הכוזרים.

במאה ה-13 הגיעו לזאגרב יהודים מצרפת, ממאלטה ומאלבאניה. במאה ה- 15 התיישבו בזאגרב סוחרים יהודים ומלווים בריבית מהונגריה, מבורגנלאנד וממוראביה.

ב-1526 גורשו היהודים מקרואטיה.

היישוב היהודי בזאגרב התחדש כשהתיישבו במקום יוצאי מרכז-אירופה באמצע המאה ה-18 ובשנות ה-40 של המאה ה-19, ומנה כ-50 משפחות. נוסדה קהילה חרדית קטנה (ראשון הרבנים בה היה ר' אהרן פאלוטה) וב-1867 נחנך בית-כנסת חדש (ונהרס ב-1941). הרב הושע יעקובי היה מנהיגה הרוחני של הקהילה במשך 50 שנה, וביוזמתו פעלה הקהילה בתחומי התרבות, החינוך והסעד. הנדבן לודביט שווארץ הקים אז את בית האבות שפעל בקהילה עד שנות השמונים למאה העשרים. ב-1898 הוקם ארגון של תלמידי תיכון וממנו יצאו עסקני ציבור ומנהיגים ציוניים.

זכויות-אזרח ניתנו ליהודים רק ב-1873, וגם זאת למורת רוחם של הנציגים הקרואטים. עם זאת נמצאו יהודים שהזדהו עם התחייה הלאומית הקרואטית, ויהושע פראנק, יהודי מומר, הביא להקמת סיעה על שמו שנעשתה במרוצת הזמן המפלגה האנטישמית בהנהגת פאוליץ' והאוסטאשה.

בין שתי מלחמות-העולם שכן בזאגרב מרכז ההסתדרות הציונית ביוגוסלביה, בהנהגת ד"ר אלכסנדר ליכט. פעלו ארגוני נוער ונשים, מועדון "מכבי" ומקהלה, ויצאו לאור מחשובי העיתונים היהודיים במדינה.

יהודים היו בין חלוצי היצוא (של יינות, עצי-בניין) והתעשייה המקומית (רהיטים, בירה) ובין מפעילי התחבורה. ד"ר מאברו זקס היה מחלוצי הרפואה המשפטית בקרואטיה ודוד שווארץ המציא את ספינת-האוויר שהכשירה את פיתוח ה"צפלין". לאבוסלאב (ליאופולד) הארטמאן אירגן את ספריות-ההשאלה הראשונות בקרואטיה וייסד בית-דפוס. עד 1941 יצא לאור בזאגרב במשך חמש שנים כתב-עת לאמנות יהודית.

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בזאגרב כ-12,000 יהודים.


תקופת השואה

במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-25 במרס 1941, הצטרפה יוגוסלביה המלוכנית להסכם המשולש (רומא-ברלין-טוקיו). ב-10 באפריל אותה השנה נכנסו הגרמנים לזאגרב והפאשיסטים המקומיים הכריזו על הקמת "מדינה עצמאית קרואטית". היהודים והסרבים הוצאו מחוץ לחוק. היהודים סבלו מרדיפות, רבים נשלחו לעבודות כפייה במיכרות המלח והשאר שולחו למחנות-ריכוז.

בינואר 1942 גורשו כל יהודי זאגרב מהעיר ורכושם הוחרם.

עם שחרורה של זאגרב ב-1945 נותרו בעיר כ-3,000 יהודים.

יהודי יוגוסלביה לקחו חלק חשוב בתנועה האנטי-פאשיסטית ובמלחמה לשחרור הארץ. הם היו בין מארגני המרד הראשונים ויותר מ-10 יהודים עוטרו באות הגבורה הגבוה ביותר "גבור עממי של יוגוסלביה". ביניהם היו: פאוול פאפו וד"ר סטפן פוליצר.

ב-1970 מנתה הקהילה היהודית בזאגרב כ-1,300 נפש.
ונציה

בירת הרפובליקה הוונציאנית מן המאה ה-10 עד 1797, מ- 1866 עיר באיטליה.

המסמכים הקדומים ביותר המקשרים את ונציה עם יהודים הם מהשנים 945, 992, כאשר הסנאט של ונציה אסר על קברניטים המפליגים לארצות המזרח ומשם להוביל יהודים בספינותיהם.

רובע יהודי בונציה נזכר לראשונה ב-1090. אחרי המאה ה-13 החלה הגירה לונציה של יהודים מן המזרח הקרוב ומגרמניה. הם לא הורשו להתגורר בעיר עצמה אלא באי הסמוך ספינאלונגה.

ב-1366 הותר ליהודים להתיישב בעיר ולעסוק במתן הלוואות בריבית של %10- %20. בגלל מחלוקת עם מתחריהם הנוצרים בשנות ה-90 - נאלצו שוב לחזור לאי. באותו הזמן גם חוייבו היהודים לענוד סימן זהוי - טלאי צהוב, ואחר כך בכובע צהוב או אדום. גברה הסתת הנזירים והיו מקרים של עלילת- דם. ב-1480 הייתה עלילת דם שהביאה למותם של שלושה יהודים, וב- 1506 נסקל יהודי הונגרי למוות על-ידי ההמון.

גירוש ספרד (1492) ופורטוגאל (1497) הביא נחשול של פליטים יהודים לונציה, ובתוכם היה דון יצחק אברבנאל; הוא עשה בוונציה את שנות חייו האחרונות.

מנהיג הקהילה היהודית בונציה, ובמידה רבה גם מייסדה, היה הבנקאי אשר משולם. ב-1516 נצטוו היהודים עבור לרובע נפרד הרחק ממרכז העיר, הרובע נקרא על-שם בית-היציקה שבו, "גיטו" באיטלקית. כעבור 25 שנה רוכזו יהודי המזרח ב"גיטו" שני וב- 1633 הוקם "גיטו" שלישי ליהודים מארצות המערב.

בינתיים הפך הגיטו לשם נרדף לריכוז יהודי סגור.

צווי-גירוש נגד היהודים הוצאו בשנים 1527 ו-1571 אך לא יצאו אל הפועל. במאות 18-17 הושמעו איומים נגד הקהילה אבל אז כבר ידעו את חשיבות היהודים בחיי המסחר הבין- לאומי. האנוסים נהנו גם הם ממידה ניכרת של חרות, משום שהשלטון לא היה מעוניין בגידול כוחה של האינקוויזיציה.

בגלל מחלוקת בין שני בתי-דפוס גזר האפיפיור ב-1553 על שריפת התלמוד בכיכרות העיר וב- 1566 אסר הסנאט הדפסת ספרים עבריים בעיר. אך למעשה המשיכו מדפיסים (דוגמת ג'ובאני די גארה, "יורשו" של דניאל בומברג, ובית הדפוס של משפחת פואה) לפרסם חיבורים חשובים עוד מאות בשנים.

ב- 1552 ישבו בוונציה 900 יהודים, רובם סוחרים ולא מעטים מהם בשותפות עם נוצרים. כעבור מאה שנה הגיע מספרם ל- 4,800. אך בגלל המלחמה עם טורקיה וההגירה לליוורנו ולמרכזים אחרים הצטמקה הקהילה, ותקנות חדשות ב-1777 הביאו רבים עד פת לחם. העיסוק העיקרי נעשה מסחר בסמרטוטים ובחפצים משומשים.

ב- 1797 כבשו הצרפתים את ונציה, חומות הגיטו נפלו, ההגבלות בוטלו ולא נתחדשו גם כשעברה העיר באותה השנה לשלטון אוסטריה. חילופי השלטון השפיעו על היהודים. במהפכת 1848-49 עמד בראש ממשלת ונציה דניאל מאנין, ממוצא יהודי, ושניים משריו היו יהודים. רק עם הסיפוח לממלכת איטליה העצמאית הושוו זכויות היהודים בוונציה לזכויות שאר אזרחי העיר. עם זאת לא חל שיפור במעמד הקהילה, וב-1931 עמדה על 1,814 נפש.

ונציה היתה עשירה בדמויות מרתקות בתולדות עם ישראל. ב-1530 נפגשו בה דוד הראובני ושלמה מולכו; ב-1544 נאסרה בוונציה דונה גראסיה מנדס ושוחררה בהתערבות דון יוסף נשיא, לימים הדוכס של נאכסוס; ב-1574 נתקבל בכבוד-מלכים שלמה אשכנזי, ציר קושטא בוונציה. יד-ימינו של שבתאי צבי, נתן העזתי, ביקר בעיר וביקש לעשות נפשות למורו ורבו.

אחת האגודות החשובות בקהילה היתה "חברת פדיון שבויים", ופעלה בעיקר כלפי מסדר אבירי מאלטה.

בין רבני העיר וחכמיה היו אריה מודינה, רודריגו מנדס דה סילבה, שמואל אבוהב, משה זכות, המשוררת שרה סולם ודוד נייטו, לימים רב קהילת הספרדים בלונדון. הוקמו בתי-כנסת מפוארים, והיו מוקד משיכה גם ללא-יהודים. נפתחו ישיבות רבות.

בין הרופאים היהודיים בוונציה היו אליהו דל מדיגו, יעקב מאנטינו (לימים רופאו האישי של האפיפיור פאולוס ה-3), ואליהו חלפן.

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בונציה כאלפיים יהודים.


תקופת השואה

בין נובמבר 1943 לאוגוסט 1944 שלחו הנאצים 205 מיהודי הגיטו למחנות-ההשמדה; בין המגורשים היה הרב הראשי אדולפו אוטולנגי ו- 20 זקנים מבית-החולים היהודי. בתום המלחמה נמצאו בוונציה 1,050 יהודים, רובם באיזור מסטרה, על החוף.

ב-1965 התגוררו בעיר 844 יהודים - כשני אחוזים באוכלוסיית ונציה.

Yugoslavia

Jugoslavija / Југославија 

A former country in the western Balkan peninsula. Yugoslavia was established as an independent state at the end of World War I and until 1941 was known as the Kingdom of Yugoslavia. The country was ocupied by the Italian and German forces during World War II. It was re-established in 1945 as the Socialist Federal Republic of Yugoslavia until its dissolution in 1992.  

Croatia

Republika Hrvatska  - Republic of Croatia, a former Yugoslav republic, member of the European Union (EU). 

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 1,700 out of 4,200,000

Koordinacija židovskih općina u Republici Hrvatskoj (Coordinating Committee of the Jewish Communities in Croatia)
Phone: 385 1 4922692
Fax: 385 1 4922694
E-mail: jcz@zg.t-com.hr
Websites: www.zoz.hr` www.croatian-jewish-network.com

 

ואלונה

עיר נמל באלבניה.

מסוף המאה ה-15 הצטרפו ליהודי ואלונה פליטים מספרד ומדרום- איטליה ותרמו רבות לפיתוח הסחר עם ונציה וארצות הבאלקאן. דוד מסר ליאון, בעל "תהילה לדוד", היה רבה של ואלונה ב-1512, הוא פרש מכהונתו בגלל מחלוקת שנפלה בין יוצאי ספרד ליוצאי פורטוגאל. ב- 1565 תמכו יהודי המקום בחרם שהטילה על העיר אנקונה דונה גראסיה מנדס. במצור הוונציאני בשנת 1691 ברחו רבים וחזרו אחרי נצחון הטורקים.

במאה ה-18 נידלדלה הקהילה וב-1904 לא מנתה אלא 50 נפש. ב-1961 נמצאו בעיר משפחות יהודיות ספורות.

בשנת 1997 נמצאו באלבניה כולה 25 יהודים.

Montenegro

Црна Гора, Crna Gora

A country in western Balkan peninsula on the Adriatic Sea, until 2006 it was a member republic of the former Federal Republic of Yugoslavia.

 

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: less than 500 out of 600,000

The Jewish community of Montenegro was established in 2011 and Judaism was recognized as an official religion in the country in 2012. There are several religions represented in Montenegro: Catholicism, Eastern-Orthodox Christianity, Islam and Judaism. There is great respect for Judaism with around 400-500 Jews living in the country and an active community.

The government  of Montenegro has shown its generosity towards the Jews and has provided land to build synagogues. There is a Jewish burial place in the Kotor cemetery in good condition and well maintained.

Jasa Alfandari, the former president of the Jewish community of Montenegro, was a central figure in reestablishing the Jewish community of Montenegro and the wider Balkan area. In 2019 the first chief rabbi of Montenegro was elected. For more than two years, Rabbi Ari Edelkopf served as the rabbi of Montenegro’s Jewish community when he was nominated chief rabbi.

The first cornerstone for a synagogue in the Montenegro region in centuries was laid in 2017. At this event were present prominent religious and political Montenegrin representatives. A sukkah built in 2017 in Rabbi Edelkopf’s yard was for many of Montenegro’s Jews the first they had seen.

The Jewish community of Montenegro is represented in the Mahar Conference of the Balkan region. The Mahar conference of 2018 was dedicated to the 70th anniversary of the Jewish state and included a Tu Bishvat seminar. A request was made for more events on ecology and Judaism.

Main Jewish organization:

Jewish Community of Montenegro
Phone: 382 20 622930
Mobile: 382 69 560 878
Email: jevzajcg@gmail.com
website: www.jevzajcg.me

 

HISTORY

Jews lived in the area of Montenegro in ancient times and in the Middle Ages. A few Jewish cemeteries seem to have existed in the area of today’s Montenegro. Their whereabouts are not known. Jewish historical places include Duklja and Ulcinj. The Jewish historical site Duklja consists of remains of an ancient Roman trade center close by to the capital city Podgorica. A Jewish grave was found with two skeletons from the end of the 3rd beginning of the 4th century, ornamented with various motives such as a menorah.

During the Middle Ages mostly Sephardic Jews lived in today’s Montenegro area which was ruled by the Ottoman Empire.

At the beginning of the 17th century Shabbatai Zevi who proclaimed himself messiah lived in Ulcinj. This town borders Albania and is the location where Shabbatai Zevi died in 1676. His grave is thought to be located there in the yard of a Muslim family. In her book Traces of Jews in the Bay of Kotor, Lenka B. Celebic presents the impact of the Jewish community in the area on the development of commerce.

After the occupation of parts of present day Montenegro by Austria in the 19th century, Jews resettled mostly in the area of Kotor.

 

The Holocaust

Yugoslavia was occupied by German, Hungarian, Italian, and Bulgarian forces in April 1941. Many citizens of Montenegro hid Jews from the Nazis and helped the Jewish people. From September 1943 to February 1944 the Gestapo rounded up Jews and deported them to concentration camps.

יוגוסלביה

Yugoslavia

Jugoslavija / Југославија 

A former country in the western Balkan peninsula. Yugoslavia was established as an independent state at the end of World War I and until 1941 was known as the Kingdom of Yugoslavia. The country was ocupied by the Italian and German forces during World War II. It was re-established in 1945 as the Socialist Federal Republic of Yugoslavia until its dissolution in 1992.  

אהרון בן דוד כהן
שלמה אוהב
יצחק דניטי
צייטלין, צבי

Aaron Ben David Cohen of Ragusa (d.1656), rabbi and merchant in in Dubrovnik, Croatia (then the Republic of Ragusa, a free state). After studying in Venice, Aaron returned to Dubrovnik and engaged in commerce. His import and export business became the most important Jewish commercial house in the city. In 1622, at the time of the blood accusation against Isaac Yeshuron, a moneylender and merchant of Dubrovnik, Aaron and his father were arrested. Aaron is remembered for his will, that included guidance for moral behavior and study to his children and provided for the publication of 800 copies of a book that will contain his Torah commentaries along with those of his grandfather, Rabbi Solomon (Shlomo) Ohev. The book was published in Venice in 1657, one year after his death. Known as Zekan Aharon, the book includes, in addition to Torah commentaries, an account of the blood accusation of Ragusa and a thanksgiving poem for recital on the annual commemoration of the event. This part of the book was reprinted separately as Ma'aseh Nissim in Venice in 1798.   

Solomon (Shlomo) Ohev (aka Oeff, Ohef) (d. after 1623), rabbi and businessman, lived in Dubrovnik, Croatia (then the Republic of Ragusa, a free state). He is documented as a resident of Dubrovnik during the 1580s. Apart from being a rabbi, Oeff was a skillful businessman who invested in the maritime trade. Following the trial against Isaac Yeshuron, a moneylender and merchant of Dubrovnik and a victim of a blood libel, Ohev left the city in 1623. His comments were published along with those of his grandson Aaron Ben David Cohen of Ragusa as Shemen Ha-Tov in Venice in 1657. 

Isaac Daniti (1892-1938), community leader, born in Sarajevo, Bosnia and Hercegovina (then part of Austria-Hungary). He received Jewish traditional education and graduated from Degel Hatorah school in Sarajevo. He moved to Split and served as a hazan (cantor) and a teacher of religious studies at the Jewish Community of Split. In addition to his regular duties, he was involved in all activities of the Jewish community. Particularly he was instrumental in documenting the ancient Jewish cemeteries in Dalmatia and the archives of the Jewish communities of Zadar and Dubrovnik, Croatia (then part of Yugoslavia).

כנר. נולד בדוברובניק, יוגוסלביה. ב-1940, בעודו סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים, הופיע לראשונה עם התזמורת הסימפונית הארצישראלית. ב-1947 הגיע לארה"ב והופיע שם לראשונה ב-1951. צייטלין מבצע רפרטואר קלאסי ומייחד מזמנו גם לנגינת יצירות מודרניות, כולל אחדות שהולחנו עבורו, וביניהן הקונצ'רטו לכינור ולתזמורת מאת פאול בן-חיים.
בית הכנסת בדוברובניק, יוגוסלביה שנות ה-1980
הבימה בבית הכנסת של דוברובניק, יוגוסלביה, 1986
בית הכנסת בדוברובניק, יוגוסלביה. דגם. תצוגת הקבע
בית הכנסת בדוברובניק, יוגוסלביה, שנות ה-1980
אחד מבתי הכנסת הקדומים באירופה, הוקם במאה ה-14,
וחודש במתכונתו הנוכחית ב-1652
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)
הבימה בבית הכנסת של דוברובניק,
יוגוסלביה 1986.
בית הכנסת של דוברובניק הוא אחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר באירופה.
הוא הוקם במאה ה-14 ונבנה מחדש בשנת 1652.
צילום: י.גלעד.
בית הכנסת בדוברובניק, יוגוסלביה.
אחד מבתי הכנסת הקדומים באירופה,
הוקם במאה ה-14, וחודש במתכונתו
הנוכחית ב-1652.
דגם.
(בית התפוצות, תצוגת הקבע)
צייטלין, צבי
כנר. נולד בדוברובניק, יוגוסלביה. ב-1940, בעודו סטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים, הופיע לראשונה עם התזמורת הסימפונית הארצישראלית. ב-1947 הגיע לארה"ב והופיע שם לראשונה ב-1951. צייטלין מבצע רפרטואר קלאסי ומייחד מזמנו גם לנגינת יצירות מודרניות, כולל אחדות שהולחנו עבורו, וביניהן הקונצ'רטו לכינור ולתזמורת מאת פאול בן-חיים.