חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי אוסייק

אוסייק Osijek

עיר במזרח קרואטיה, בעבר יוגוסלביה, עד 1918 באימפריה האוסטרית.


אחרי כיבוש בלגראד בידי האוסטרים ב- 1688 החזיק הצבא האוסטרי 500 יהודים באוסייק, עד שניפדו משביים בידי קהילות יהודיות באירופה.

יהודים מאוסטריה התיישבו בעיר מאמצע המאה ה- 18, אך זכות ישיבה קיבלו רק ב- 1792. הקהילה הוקמה ב- 1845 וכעבור ארבע שנים מנתה 40 איש. בית-ספר נפתח ב- 1857, ובית- כנסת עשר שנים לאחר-מכן.

אחרי מתן האמנציפציה ליהודי קרואטיה (1873) היו יהודי אוסייק הקהילה הגדולה במדינה, עד שנת 1890. ב- 1900 מנתה הקהילה 1,600 נפש. היהודים שכנו בשתי שכונות עיקריות. וב- 1940 היו באוסייק כ- 2,600 יהודים.

בימי מלחמת העולם השנייה, אחרי כיבוש יוגוסלאביה בידי הגרמנים באפריל 1941, קמה "קרואטיה העצמאית" בהנהגת פאווליץ'. גרמנים תושבי המקום ו"אוסטאשי" מבין הקרואטים שדדו יהודים והתעללו בהם. בדצמבר אותה השנה הוקם בקירבת העיר מחנה מעצר ובו שוכנו אלפיים נשים יהודיות וילדיהן. בפברואר 1942 הובאו לשם כ- 1,200 נשים וילדים ממחנה סטארה גראדישקה. כשפרצה מגיפה במחנה שליד אוסייק שולחו שוכניו למחנה ההשמדה יאסנובאק.

ביוני 1942 רוכזו 3,000 יהודים מאוסייק ומהסביבה בכפר טנייה ומשם שולחו ליאסנובאק ולאושוויץ.

אחרי המלחמה שרדו מכל יהודי אוסייק שני יהודים שהיו נשואים ללא יהודים, כמה אחרים שהצליחו להסתתר בעיר ועשרה שחזרו ממחנות המוות.

ב- 1947 נמצאו באוסייק והסביבה 610 יהודים; בשנת 1948 עלו לישראל, וב- 1949 היו באוסייק 220 יהודים.

ב- 1965 הוקמה בעיר מצבת-זכרון לחללי-השואה, מעשה-ידי הפסל אוסקר נמון מלונדון, שהיה יליד אוסייק.
סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
134163
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
מראה מבחוץ של בית הכנסת באוסייק, יוגוסלביה.
בעת הכיבוש הנאצי של יוגוסלביה ניצל בית הכנסת ע"י התושבים המקומיים, כיום הוא משמש כנסיה פרוטסטנטית.
גלויה.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות תלמה פריי באמצעות ג'פרי ויגודר)
Spitzer, Samuel (1839-1896), rabbi and scholar born in Keszthely, Hungary (then part of the Austrian Empire). He studied with Rabbi Salomon Judah Rapaport in Prague (now in the Czech Republic). And in 1856 he became rabbi of Eszek, Hungary (now Osijek, Croatia), where he engaged in the study of the history of Jewish and general culture.

His published works include: "Das Heer und Wehrgesetz der alten Israeliten, Griechen und Roemer" (1869); "Die juedische Ehe" (1869); "Die Juedische Gemeindeordnung" (1873); "Das Mahl bei den alten Voelkern" (1878); "Urheimisch in slavischen Laendern" (1880); "Das Jubileaum in woertlicher und historischer Beleuchtung" (1882); "Das Blut-gespenst auf seine wahre Quelle zurueckgefuert" (1883); "Das religioese Bedenken o. Kann man d. Eid vor einem Andersglaubugen ablegen?" (1883); "Ueber Baden und Baader bei den Alten" (1883); "Die Uhr bei der Alten" (1885); "Ueber Sitte und Sitten der alten Voelker" (1886), and "Der Brief bei den alten Voelkern" (1893).

Miroslav Feldman (1899-1976), poet, writer, physician, and partisan, born in Virovitica, Croatia (then part of Austria-Hungary). He studied medicine in Zagreb and Vienna. He worked as a physician in various places in Yugoslavia, among them Virovitica, Pakrac, Osijek, Sarajevo and Zagreb. After Yugoslavia was invaded by Germany and its allies, he fled to Split where he joined the partisan forces. Feldman was instrumental in organizing the partisan medical service, serving as a naval medical officer for the partisan forces in the region of Istria and the Dalmatian coast of Yugoslavia.

Feldman started his literary career as a poet, and then became a playwright. His works include Arhipelag snova ("Dream Archipelago"), Vožnja (“Driving”), Profesor Žič (Professor Zic), Zec (“Rabbit”), U pozadini (“In the background"), Iz mraka (“Out of the Dark”). Feldman was the president of the Yugoslav and Croatian branches of PEN – the international association of writers.  

Josef Itai (born Josip /Joško / Josl Indik) (1917-1998), Zionist, educator, and community leader, born in Virovitica, Croatia (then part of Austria-Hungary). He spent his youth in Osijek, Croatia (then part of Yugoslavia) where he activated in Hashomer Hatsair Zionist youth movement. He continued his Zionist activities in Zagreb and became a member of the Hahanhaga Harashit – the National Leadership of the Zionist Movement in Yugoslavia. He served as organizer and leader of all training camps for members of Hashomer Hatsair movement throughout Yugoslavia. In the autumn of 1940, he was in charge of organizing the Alyiat Hanoar, the immigration to the Land of Israel of Jewish children from Nazi Germany who arrived illegally in Zagreb. One group managed to leave for the Land of Israel at the end of March 1941, but about 60 of them were trapped in Zagreb after the Axis powers invasion of Yugoslavia in April 1941.

He obtained permits for them to cross the border into Slovenia and under his leadership they stayed in the castle of Lesno Brdo near Vrhnika, about 10 km south-west of Ljubljana. In August 1942 they were all transferred to the village of Nonantola near Modena in Italy where they lived in Villa Emma with the help of DELASEM dei Piccoli, an aid agency set up by the Italian Jews in 1942 with the aim of assisting Jewish orphans. The group, which by then numbered more than a hundred children, was joined by about 30 other children from Sarajevo and Osijek. After the capitulation of Italy in September 1943, they hid from the Nazis and secretly crossed the border into Switzerland where they resided until 1945, and then, via France and Spain, they immigrated to the Land of Israel arriving at Haifa on June 18, 1945. This was the first group of immigrants who entered the Land of Israel after World War 2.

Upon his arrival in the Land of Israel, he settled in the Kibbutz Gat and changed his name to Josef Itai. He graduated from the Kibbutzim Seminar and engaged in educational activities. He served as a teacher for more than five decades and until the end of his life he continued to be involved in various educational programs. He published the book Yalday Villa Emma (“Children of Villa Emma”, 1983), in which he recounted the rescue story of the Jewish orphans.

Ivana Fišer (born Fischer) (1905-1967), orchestra conductor, born in Zagreb, Croatia (then part of Austria-Hungary). She attended the high school and then graduated from the Academy of Music in Zagreb. She continued her studies at the Mozarteum University in Salzburg, Austria. She started her musical career as a violinist with the Croatian Music Institute in Zagreb (now part of Yugoslavia) in 1931 and in 1933 she became the first female conductor directing the Zagreb Philharmonic Orchestra in a performance of Bastien und Bastienne, a one-act comic opera by Wofgang Amadeus Mozart. She then led the Osijek symphony orchestra and the chamber orchestra of the Zagreb Red Cross until 1941. After the Axis invasion of Yugoslavia and the founding of the Fascist State of Croatia, she withdrew from public life. After 1947 she worked as a whisperer at the Croatian National Theater in Zagreb until her retirement in 1965. Fišer contributed articles on music to various periodicals, including the Almanac of the Society of Croatian Writers from 1938 to 1939 and was a correspondent for Yugoslavia of the American magazine Musical America. She also was a researcher of the history of the Zagreb Opera and gathered a rich collection of documents, photographs and posters kept at the Institute for the History of Croatian Literature, Theater and Music of the Croatian Academy of Sciences and Arts.

Simon (Moshe-Simha) Ungar (1863-1942), rabbi, born in Sighetu Marmatiei (Sziget), Romania (then part of the Austrian Empire) into an orthodox family in which only Yiddish was spoken. He received Jewish traditional education in a heder while at the same time he learned Hungarian as part of his preparation for attending secular schools. He changed his name to Simon and continued his education at the rabbinical seminar in Budapest and studied at the Faculty of Philosophy of the University of Budapest earning a PhD in Oriental Studies. He was fluent in Hebrew, Latin, Hungarian, German and Croatian. language. Ungar served as rabbi in Szekszárd, a small city in southern Hungary, from 1899 to 1901, when he moved to Osijek in Croatia (then part of Austria-Hungary). Ungar served as chief rabbi and was an outstanding leader of the Jewish community of Osijek. During the 1930s, he was a prominent member of Osijek's "Lodge of the Menorah 1090", and one of the seven envoys of the lodge present at the inauguration of the Belgrade-based Bnai Brit Grand Lodge of Yugoslavia in 1935. He retired just before the outbreak of WW II. After the invasion of Yugoslavia by the Axis Powers and the establishment of the Fascist regime in Croatia, he was evicted from his home in 1941 along with his wife and in 1942 they both were moved to a retirement home. Together with his wife and other Osijek Jews, he was arrested in the summer of 1942 and taken to a concentration camp in Tenja. He died in a cattle wagon on the way to the Jasenovac camp, while his wife Fani died immediately upon arrival at the camp.

Suzana Djuric (Đurić) (born Suzika Büchler) (1920-), journalist and athlete, born in Osijek, Croatia (then part of Yugoslavia). She was a member of the Zagreb Maccabi Jewish sports club. Her achievements in sports include winning the junior fencing championship of Yugoslavia in 1935 and then of the senior championship in 1938. She was active in the labor movement and a member of the Communist Party of Yugoslavia. After the invasion of Yugoslavia by the Axis Powers in 1941 and the establishment of the Fascist regime in Croatia, she fled to Split on the coast of the Adriatic Sea. She joined the Yugoslav partisans led by Tito in 1942 and served at their intelligence units in Trogir and on the island of Vis and then in 19th Dalmatian Division.

After WW II, she worked for Radio Zagreb, from 1954, as a correspondent from Belgrade, and then as a news editor. In the 1970s, she moved to Belgrade and served as the editor of the Yugoslav edition of the women's magazine Burda.

Vilma Vukelic (born Miskolczy) (1880-1956), writer, born in Osijek, Croatia (then part of Austria-Hungary). She was educated in a private boarding school in Vienna, Austria. In 1896 she published for the first time in Die Drau, a German-language newspaper based in Osijek, feuilletons and German translations of Croatian poets. After marrying the writer Milivoj Vukelić, she lived in Budapest and Pécs, Hungary, and from 1923 she settled in Zagreb, Croatia (then part of Yugoslavia). During her lifetime, she published Die Heimatlosen (“People without a homeland”, 1923), a novel about Jews of Hungary on the eve of World War I. Her other works include Der Kreis (“Surroundings”, 1947), Der Mann auf der Brücke (“The Man on the Bridge”, 1955), and Zwölf um den Tisch (“Twelve at the Table”, 1955). Spuren der Vergangenheit (“Traces of the Past”, 1948) includes her memoirs about the cultural, historical and political Central European space in which the author grew up. It was translated into Croatian in 1994.          

זמון Zemun

(בגרמנית זמלין)

עיר בסרביה, יוגוסלביה.


ב-1739 נמלטו לזמון 20 משפחות מבלגראד, שנפלה אז לידי הטורקים, והקימו קהילה משגשגת תחת שלטון אוסטריה. הקהילה זכתה להכרה רשמית ב-1746. כעבור שנים מספר היה בזמון "רחוב יהודי", בית-כנסת ובית-ספר יהודי.

בין היהודים היו צורפי-זהב ועובדי זכוכית. במסחר היו היהודים מופלים לרעה; נאסר עליהם לסחור בעורות ובמשקאות חריפים, וגילדת הסוחרים העירונית ביקשה להגביל את פעולתם למסחר בפסולת ברזל בלבד.

ב-1772 הותר ליהודים להתיישב בזמון ללא הגבלה, וזאת כאות הוקרה לתועלת שהביאו לעיר, אך כעבור שנה אחת בלבד הוגבל ההיתר לתושבים המקוריים ולצאצאיהם בלבד.

בסוף המאה ה-18 מנתה קהילת זמון כ-160 נפש.

ב-1804 ייצרו יהודי המקום נשק בשביל המורדים הסרביים בראשות קאקאגיאורגיו וכעבור שנתיים נאלצו לספק נשק לטורקים.

במחצית הראשונה של המאה ה-19 ניתן היתר-מגורים ל-30 משפחות יהודיות נוספות, וב-1862 ביקשה העירייה להכניס יותר יהודים לזמון כדי שתוכל לתפוש את מקומה של בלגראד כמרכז מסחרי באיזור; אולם רק ב-1881 בוטלו ההגבלות על התיישבות יהודים בעיר.

בשנים 1843-1825 הנהיג את קהילת זמון ר' יהודה חי אלקלעי, ממבשרי הציונות. שמעון לב הרצל, סבו של זאב בנימין הרצל, היה מחסידי הרב אלקלעי ובין המשפחות המיוחסות בעיר. הוא נקבר בזמון ואילו בנו יעקב, אביו של הרצל, עבר לבודאפשט.

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בזמון למעלה מ- 500 יהודים.


תקופת השואה

בימי המלחמה, בשנת 1941, נרצחו רוב 500 יהודי זמון בקסרקטין המקומי ששימש מחנה-מעצר ליהודים. בין הנרצחים היה הסופר והמלחין אריך (אלישע) סאמלאיץ'.

זאגרב ZAGREB

(בגרמנית AGRAM)

בירת הרפובליקה הקרואטית. בעבר העיר השנייה בגודלה ביוגוסלביה.


במאה ה-10 ישבו יהודים בזאגרב, וידועה פנייתו של חסדאי אבן שפרוט לשני נכבדי הקהל בעיר, מר שאול ומר יוסף, למסור איגרת בשמו ליוסף מלך הכוזרים.

במאה ה-13 הגיעו לזאגרב יהודים מצרפת, ממאלטה ומאלבאניה. במאה ה- 15 התיישבו בזאגרב סוחרים יהודים ומלווים בריבית מהונגריה, מבורגנלאנד וממוראביה.

ב-1526 גורשו היהודים מקרואטיה.

היישוב היהודי בזאגרב התחדש כשהתיישבו במקום יוצאי מרכז-אירופה באמצע המאה ה-18 ובשנות ה-40 של המאה ה-19, ומנה כ-50 משפחות. נוסדה קהילה חרדית קטנה (ראשון הרבנים בה היה ר' אהרן פאלוטה) וב-1867 נחנך בית-כנסת חדש (ונהרס ב-1941). הרב הושע יעקובי היה מנהיגה הרוחני של הקהילה במשך 50 שנה, וביוזמתו פעלה הקהילה בתחומי התרבות, החינוך והסעד. הנדבן לודביט שווארץ הקים אז את בית האבות שפעל בקהילה עד שנות השמונים למאה העשרים. ב-1898 הוקם ארגון של תלמידי תיכון וממנו יצאו עסקני ציבור ומנהיגים ציוניים.

זכויות-אזרח ניתנו ליהודים רק ב-1873, וגם זאת למורת רוחם של הנציגים הקרואטים. עם זאת נמצאו יהודים שהזדהו עם התחייה הלאומית הקרואטית, ויהושע פראנק, יהודי מומר, הביא להקמת סיעה על שמו שנעשתה במרוצת הזמן המפלגה האנטישמית בהנהגת פאוליץ' והאוסטאשה.

בין שתי מלחמות-העולם שכן בזאגרב מרכז ההסתדרות הציונית ביוגוסלביה, בהנהגת ד"ר אלכסנדר ליכט. פעלו ארגוני נוער ונשים, מועדון "מכבי" ומקהלה, ויצאו לאור מחשובי העיתונים היהודיים במדינה.

יהודים היו בין חלוצי היצוא (של יינות, עצי-בניין) והתעשייה המקומית (רהיטים, בירה) ובין מפעילי התחבורה. ד"ר מאברו זקס היה מחלוצי הרפואה המשפטית בקרואטיה ודוד שווארץ המציא את ספינת-האוויר שהכשירה את פיתוח ה"צפלין". לאבוסלאב (ליאופולד) הארטמאן אירגן את ספריות-ההשאלה הראשונות בקרואטיה וייסד בית-דפוס. עד 1941 יצא לאור בזאגרב במשך חמש שנים כתב-עת לאמנות יהודית.

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בזאגרב כ-12,000 יהודים.


תקופת השואה

במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-25 במרס 1941, הצטרפה יוגוסלביה המלוכנית להסכם המשולש (רומא-ברלין-טוקיו). ב-10 באפריל אותה השנה נכנסו הגרמנים לזאגרב והפאשיסטים המקומיים הכריזו על הקמת "מדינה עצמאית קרואטית". היהודים והסרבים הוצאו מחוץ לחוק. היהודים סבלו מרדיפות, רבים נשלחו לעבודות כפייה במיכרות המלח והשאר שולחו למחנות-ריכוז.

בינואר 1942 גורשו כל יהודי זאגרב מהעיר ורכושם הוחרם.

עם שחרורה של זאגרב ב-1945 נותרו בעיר כ-3,000 יהודים.

יהודי יוגוסלביה לקחו חלק חשוב בתנועה האנטי-פאשיסטית ובמלחמה לשחרור הארץ. הם היו בין מארגני המרד הראשונים ויותר מ-10 יהודים עוטרו באות הגבורה הגבוה ביותר "גבור עממי של יוגוסלביה". ביניהם היו: פאוול פאפו וד"ר סטפן פוליצר.

ב-1970 מנתה הקהילה היהודית בזאגרב כ-1,300 נפש.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי אוסייק
אוסייק Osijek

עיר במזרח קרואטיה, בעבר יוגוסלביה, עד 1918 באימפריה האוסטרית.


אחרי כיבוש בלגראד בידי האוסטרים ב- 1688 החזיק הצבא האוסטרי 500 יהודים באוסייק, עד שניפדו משביים בידי קהילות יהודיות באירופה.

יהודים מאוסטריה התיישבו בעיר מאמצע המאה ה- 18, אך זכות ישיבה קיבלו רק ב- 1792. הקהילה הוקמה ב- 1845 וכעבור ארבע שנים מנתה 40 איש. בית-ספר נפתח ב- 1857, ובית- כנסת עשר שנים לאחר-מכן.

אחרי מתן האמנציפציה ליהודי קרואטיה (1873) היו יהודי אוסייק הקהילה הגדולה במדינה, עד שנת 1890. ב- 1900 מנתה הקהילה 1,600 נפש. היהודים שכנו בשתי שכונות עיקריות. וב- 1940 היו באוסייק כ- 2,600 יהודים.

בימי מלחמת העולם השנייה, אחרי כיבוש יוגוסלאביה בידי הגרמנים באפריל 1941, קמה "קרואטיה העצמאית" בהנהגת פאווליץ'. גרמנים תושבי המקום ו"אוסטאשי" מבין הקרואטים שדדו יהודים והתעללו בהם. בדצמבר אותה השנה הוקם בקירבת העיר מחנה מעצר ובו שוכנו אלפיים נשים יהודיות וילדיהן. בפברואר 1942 הובאו לשם כ- 1,200 נשים וילדים ממחנה סטארה גראדישקה. כשפרצה מגיפה במחנה שליד אוסייק שולחו שוכניו למחנה ההשמדה יאסנובאק.

ביוני 1942 רוכזו 3,000 יהודים מאוסייק ומהסביבה בכפר טנייה ומשם שולחו ליאסנובאק ולאושוויץ.

אחרי המלחמה שרדו מכל יהודי אוסייק שני יהודים שהיו נשואים ללא יהודים, כמה אחרים שהצליחו להסתתר בעיר ועשרה שחזרו ממחנות המוות.

ב- 1947 נמצאו באוסייק והסביבה 610 יהודים; בשנת 1948 עלו לישראל, וב- 1949 היו באוסייק 220 יהודים.

ב- 1965 הוקמה בעיר מצבת-זכרון לחללי-השואה, מעשה-ידי הפסל אוסקר נמון מלונדון, שהיה יליד אוסייק.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

זאגרב
זמון
זאגרב ZAGREB

(בגרמנית AGRAM)

בירת הרפובליקה הקרואטית. בעבר העיר השנייה בגודלה ביוגוסלביה.


במאה ה-10 ישבו יהודים בזאגרב, וידועה פנייתו של חסדאי אבן שפרוט לשני נכבדי הקהל בעיר, מר שאול ומר יוסף, למסור איגרת בשמו ליוסף מלך הכוזרים.

במאה ה-13 הגיעו לזאגרב יהודים מצרפת, ממאלטה ומאלבאניה. במאה ה- 15 התיישבו בזאגרב סוחרים יהודים ומלווים בריבית מהונגריה, מבורגנלאנד וממוראביה.

ב-1526 גורשו היהודים מקרואטיה.

היישוב היהודי בזאגרב התחדש כשהתיישבו במקום יוצאי מרכז-אירופה באמצע המאה ה-18 ובשנות ה-40 של המאה ה-19, ומנה כ-50 משפחות. נוסדה קהילה חרדית קטנה (ראשון הרבנים בה היה ר' אהרן פאלוטה) וב-1867 נחנך בית-כנסת חדש (ונהרס ב-1941). הרב הושע יעקובי היה מנהיגה הרוחני של הקהילה במשך 50 שנה, וביוזמתו פעלה הקהילה בתחומי התרבות, החינוך והסעד. הנדבן לודביט שווארץ הקים אז את בית האבות שפעל בקהילה עד שנות השמונים למאה העשרים. ב-1898 הוקם ארגון של תלמידי תיכון וממנו יצאו עסקני ציבור ומנהיגים ציוניים.

זכויות-אזרח ניתנו ליהודים רק ב-1873, וגם זאת למורת רוחם של הנציגים הקרואטים. עם זאת נמצאו יהודים שהזדהו עם התחייה הלאומית הקרואטית, ויהושע פראנק, יהודי מומר, הביא להקמת סיעה על שמו שנעשתה במרוצת הזמן המפלגה האנטישמית בהנהגת פאוליץ' והאוסטאשה.

בין שתי מלחמות-העולם שכן בזאגרב מרכז ההסתדרות הציונית ביוגוסלביה, בהנהגת ד"ר אלכסנדר ליכט. פעלו ארגוני נוער ונשים, מועדון "מכבי" ומקהלה, ויצאו לאור מחשובי העיתונים היהודיים במדינה.

יהודים היו בין חלוצי היצוא (של יינות, עצי-בניין) והתעשייה המקומית (רהיטים, בירה) ובין מפעילי התחבורה. ד"ר מאברו זקס היה מחלוצי הרפואה המשפטית בקרואטיה ודוד שווארץ המציא את ספינת-האוויר שהכשירה את פיתוח ה"צפלין". לאבוסלאב (ליאופולד) הארטמאן אירגן את ספריות-ההשאלה הראשונות בקרואטיה וייסד בית-דפוס. עד 1941 יצא לאור בזאגרב במשך חמש שנים כתב-עת לאמנות יהודית.

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בזאגרב כ-12,000 יהודים.


תקופת השואה

במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-25 במרס 1941, הצטרפה יוגוסלביה המלוכנית להסכם המשולש (רומא-ברלין-טוקיו). ב-10 באפריל אותה השנה נכנסו הגרמנים לזאגרב והפאשיסטים המקומיים הכריזו על הקמת "מדינה עצמאית קרואטית". היהודים והסרבים הוצאו מחוץ לחוק. היהודים סבלו מרדיפות, רבים נשלחו לעבודות כפייה במיכרות המלח והשאר שולחו למחנות-ריכוז.

בינואר 1942 גורשו כל יהודי זאגרב מהעיר ורכושם הוחרם.

עם שחרורה של זאגרב ב-1945 נותרו בעיר כ-3,000 יהודים.

יהודי יוגוסלביה לקחו חלק חשוב בתנועה האנטי-פאשיסטית ובמלחמה לשחרור הארץ. הם היו בין מארגני המרד הראשונים ויותר מ-10 יהודים עוטרו באות הגבורה הגבוה ביותר "גבור עממי של יוגוסלביה". ביניהם היו: פאוול פאפו וד"ר סטפן פוליצר.

ב-1970 מנתה הקהילה היהודית בזאגרב כ-1,300 נפש.
זמון Zemun

(בגרמנית זמלין)

עיר בסרביה, יוגוסלביה.


ב-1739 נמלטו לזמון 20 משפחות מבלגראד, שנפלה אז לידי הטורקים, והקימו קהילה משגשגת תחת שלטון אוסטריה. הקהילה זכתה להכרה רשמית ב-1746. כעבור שנים מספר היה בזמון "רחוב יהודי", בית-כנסת ובית-ספר יהודי.

בין היהודים היו צורפי-זהב ועובדי זכוכית. במסחר היו היהודים מופלים לרעה; נאסר עליהם לסחור בעורות ובמשקאות חריפים, וגילדת הסוחרים העירונית ביקשה להגביל את פעולתם למסחר בפסולת ברזל בלבד.

ב-1772 הותר ליהודים להתיישב בזמון ללא הגבלה, וזאת כאות הוקרה לתועלת שהביאו לעיר, אך כעבור שנה אחת בלבד הוגבל ההיתר לתושבים המקוריים ולצאצאיהם בלבד.

בסוף המאה ה-18 מנתה קהילת זמון כ-160 נפש.

ב-1804 ייצרו יהודי המקום נשק בשביל המורדים הסרביים בראשות קאקאגיאורגיו וכעבור שנתיים נאלצו לספק נשק לטורקים.

במחצית הראשונה של המאה ה-19 ניתן היתר-מגורים ל-30 משפחות יהודיות נוספות, וב-1862 ביקשה העירייה להכניס יותר יהודים לזמון כדי שתוכל לתפוש את מקומה של בלגראד כמרכז מסחרי באיזור; אולם רק ב-1881 בוטלו ההגבלות על התיישבות יהודים בעיר.

בשנים 1843-1825 הנהיג את קהילת זמון ר' יהודה חי אלקלעי, ממבשרי הציונות. שמעון לב הרצל, סבו של זאב בנימין הרצל, היה מחסידי הרב אלקלעי ובין המשפחות המיוחסות בעיר. הוא נקבר בזמון ואילו בנו יעקב, אביו של הרצל, עבר לבודאפשט.

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בזמון למעלה מ- 500 יהודים.


תקופת השואה

בימי המלחמה, בשנת 1941, נרצחו רוב 500 יהודי זמון בקסרקטין המקומי ששימש מחנה-מעצר ליהודים. בין הנרצחים היה הסופר והמלחין אריך (אלישע) סאמלאיץ'.
וילמה ווקליץ'
Suzana Djuric
שמעון אונגר
איוונה פישר
יוסף איתאי
מירוסלב פלדמן
שפיצר, סמואל

Vilma Vukelic (born Miskolczy) (1880-1956), writer, born in Osijek, Croatia (then part of Austria-Hungary). She was educated in a private boarding school in Vienna, Austria. In 1896 she published for the first time in Die Drau, a German-language newspaper based in Osijek, feuilletons and German translations of Croatian poets. After marrying the writer Milivoj Vukelić, she lived in Budapest and Pécs, Hungary, and from 1923 she settled in Zagreb, Croatia (then part of Yugoslavia). During her lifetime, she published Die Heimatlosen (“People without a homeland”, 1923), a novel about Jews of Hungary on the eve of World War I. Her other works include Der Kreis (“Surroundings”, 1947), Der Mann auf der Brücke (“The Man on the Bridge”, 1955), and Zwölf um den Tisch (“Twelve at the Table”, 1955). Spuren der Vergangenheit (“Traces of the Past”, 1948) includes her memoirs about the cultural, historical and political Central European space in which the author grew up. It was translated into Croatian in 1994.          

Suzana Djuric (Đurić) (born Suzika Büchler) (1920-), journalist and athlete, born in Osijek, Croatia (then part of Yugoslavia). She was a member of the Zagreb Maccabi Jewish sports club. Her achievements in sports include winning the junior fencing championship of Yugoslavia in 1935 and then of the senior championship in 1938. She was active in the labor movement and a member of the Communist Party of Yugoslavia. After the invasion of Yugoslavia by the Axis Powers in 1941 and the establishment of the Fascist regime in Croatia, she fled to Split on the coast of the Adriatic Sea. She joined the Yugoslav partisans led by Tito in 1942 and served at their intelligence units in Trogir and on the island of Vis and then in 19th Dalmatian Division.

After WW II, she worked for Radio Zagreb, from 1954, as a correspondent from Belgrade, and then as a news editor. In the 1970s, she moved to Belgrade and served as the editor of the Yugoslav edition of the women's magazine Burda.

Simon (Moshe-Simha) Ungar (1863-1942), rabbi, born in Sighetu Marmatiei (Sziget), Romania (then part of the Austrian Empire) into an orthodox family in which only Yiddish was spoken. He received Jewish traditional education in a heder while at the same time he learned Hungarian as part of his preparation for attending secular schools. He changed his name to Simon and continued his education at the rabbinical seminar in Budapest and studied at the Faculty of Philosophy of the University of Budapest earning a PhD in Oriental Studies. He was fluent in Hebrew, Latin, Hungarian, German and Croatian. language. Ungar served as rabbi in Szekszárd, a small city in southern Hungary, from 1899 to 1901, when he moved to Osijek in Croatia (then part of Austria-Hungary). Ungar served as chief rabbi and was an outstanding leader of the Jewish community of Osijek. During the 1930s, he was a prominent member of Osijek's "Lodge of the Menorah 1090", and one of the seven envoys of the lodge present at the inauguration of the Belgrade-based Bnai Brit Grand Lodge of Yugoslavia in 1935. He retired just before the outbreak of WW II. After the invasion of Yugoslavia by the Axis Powers and the establishment of the Fascist regime in Croatia, he was evicted from his home in 1941 along with his wife and in 1942 they both were moved to a retirement home. Together with his wife and other Osijek Jews, he was arrested in the summer of 1942 and taken to a concentration camp in Tenja. He died in a cattle wagon on the way to the Jasenovac camp, while his wife Fani died immediately upon arrival at the camp.

Ivana Fišer (born Fischer) (1905-1967), orchestra conductor, born in Zagreb, Croatia (then part of Austria-Hungary). She attended the high school and then graduated from the Academy of Music in Zagreb. She continued her studies at the Mozarteum University in Salzburg, Austria. She started her musical career as a violinist with the Croatian Music Institute in Zagreb (now part of Yugoslavia) in 1931 and in 1933 she became the first female conductor directing the Zagreb Philharmonic Orchestra in a performance of Bastien und Bastienne, a one-act comic opera by Wofgang Amadeus Mozart. She then led the Osijek symphony orchestra and the chamber orchestra of the Zagreb Red Cross until 1941. After the Axis invasion of Yugoslavia and the founding of the Fascist State of Croatia, she withdrew from public life. After 1947 she worked as a whisperer at the Croatian National Theater in Zagreb until her retirement in 1965. Fišer contributed articles on music to various periodicals, including the Almanac of the Society of Croatian Writers from 1938 to 1939 and was a correspondent for Yugoslavia of the American magazine Musical America. She also was a researcher of the history of the Zagreb Opera and gathered a rich collection of documents, photographs and posters kept at the Institute for the History of Croatian Literature, Theater and Music of the Croatian Academy of Sciences and Arts.

Josef Itai (born Josip /Joško / Josl Indik) (1917-1998), Zionist, educator, and community leader, born in Virovitica, Croatia (then part of Austria-Hungary). He spent his youth in Osijek, Croatia (then part of Yugoslavia) where he activated in Hashomer Hatsair Zionist youth movement. He continued his Zionist activities in Zagreb and became a member of the Hahanhaga Harashit – the National Leadership of the Zionist Movement in Yugoslavia. He served as organizer and leader of all training camps for members of Hashomer Hatsair movement throughout Yugoslavia. In the autumn of 1940, he was in charge of organizing the Alyiat Hanoar, the immigration to the Land of Israel of Jewish children from Nazi Germany who arrived illegally in Zagreb. One group managed to leave for the Land of Israel at the end of March 1941, but about 60 of them were trapped in Zagreb after the Axis powers invasion of Yugoslavia in April 1941.

He obtained permits for them to cross the border into Slovenia and under his leadership they stayed in the castle of Lesno Brdo near Vrhnika, about 10 km south-west of Ljubljana. In August 1942 they were all transferred to the village of Nonantola near Modena in Italy where they lived in Villa Emma with the help of DELASEM dei Piccoli, an aid agency set up by the Italian Jews in 1942 with the aim of assisting Jewish orphans. The group, which by then numbered more than a hundred children, was joined by about 30 other children from Sarajevo and Osijek. After the capitulation of Italy in September 1943, they hid from the Nazis and secretly crossed the border into Switzerland where they resided until 1945, and then, via France and Spain, they immigrated to the Land of Israel arriving at Haifa on June 18, 1945. This was the first group of immigrants who entered the Land of Israel after World War 2.

Upon his arrival in the Land of Israel, he settled in the Kibbutz Gat and changed his name to Josef Itai. He graduated from the Kibbutzim Seminar and engaged in educational activities. He served as a teacher for more than five decades and until the end of his life he continued to be involved in various educational programs. He published the book Yalday Villa Emma (“Children of Villa Emma”, 1983), in which he recounted the rescue story of the Jewish orphans.

Miroslav Feldman (1899-1976), poet, writer, physician, and partisan, born in Virovitica, Croatia (then part of Austria-Hungary). He studied medicine in Zagreb and Vienna. He worked as a physician in various places in Yugoslavia, among them Virovitica, Pakrac, Osijek, Sarajevo and Zagreb. After Yugoslavia was invaded by Germany and its allies, he fled to Split where he joined the partisan forces. Feldman was instrumental in organizing the partisan medical service, serving as a naval medical officer for the partisan forces in the region of Istria and the Dalmatian coast of Yugoslavia.

Feldman started his literary career as a poet, and then became a playwright. His works include Arhipelag snova ("Dream Archipelago"), Vožnja (“Driving”), Profesor Žič (Professor Zic), Zec (“Rabbit”), U pozadini (“In the background"), Iz mraka (“Out of the Dark”). Feldman was the president of the Yugoslav and Croatian branches of PEN – the international association of writers.  

Spitzer, Samuel (1839-1896), rabbi and scholar born in Keszthely, Hungary (then part of the Austrian Empire). He studied with Rabbi Salomon Judah Rapaport in Prague (now in the Czech Republic). And in 1856 he became rabbi of Eszek, Hungary (now Osijek, Croatia), where he engaged in the study of the history of Jewish and general culture.

His published works include: "Das Heer und Wehrgesetz der alten Israeliten, Griechen und Roemer" (1869); "Die juedische Ehe" (1869); "Die Juedische Gemeindeordnung" (1873); "Das Mahl bei den alten Voelkern" (1878); "Urheimisch in slavischen Laendern" (1880); "Das Jubileaum in woertlicher und historischer Beleuchtung" (1882); "Das Blut-gespenst auf seine wahre Quelle zurueckgefuert" (1883); "Das religioese Bedenken o. Kann man d. Eid vor einem Andersglaubugen ablegen?" (1883); "Ueber Baden und Baader bei den Alten" (1883); "Die Uhr bei der Alten" (1885); "Ueber Sitte und Sitten der alten Voelker" (1886), and "Der Brief bei den alten Voelkern" (1893).
בית הכנסת באוסייק, יוגוסלביה. גלויה
מראה מבחוץ של בית הכנסת באוסייק, יוגוסלביה.
בעת הכיבוש הנאצי של יוגוסלביה ניצל בית הכנסת ע"י התושבים המקומיים, כיום הוא משמש כנסיה פרוטסטנטית.
גלויה.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות תלמה פריי באמצעות ג'פרי ויגודר)