חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 7
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי באזל בזל

באזל Basel בזל

עיר בשווייץ.

בימי-הביניים היו יהודי העיר רשאים לרכוש נכסי דלא ניידי ולעסוק במסחר ובעסקי כספים. מבחינה משפטית היו נתונים לחסות הקיסר. בימי "המגיפה השחורה" (1348-49) הואשמו בהרעלת בארות ו- 600 יהודי המקום, ורב הקהילה בראשם, הועלו על המוקד למרות נסיונות ההצלה מצד שלטונות העיר, ו- 140 מילדי היהודים הוטבלו לנצרות.

כעבור כמה עשרות שנים נתחדשה הקהילה, אך בסוף המאה נתעוררה מחדש עלילת הבארות והיהודים נמלטו על נפשם.

מסוף המאה ה-16 נתפרסמה באזל כמרכז הדפוס העברי, בזכות מדפיסים נוצרים שהעסיקו מגיהים יהודיים בהיתר מיוחד. אולם קהילה יהודית קמה שוב בעיר רק כעבור ארבע מאות שנים, כשהשתקעו בבאזל יהודים פליטי אלזאס, ובתקופת נאפוליון הצטרפו אליהם יהודים אזרחי צרפת. היהודים גורשו שוב ב- 1845, כשצרפת ניתקה את יחסיה עם קאנטון באזל. מעטים חזרו, ושוב נאלצו לעזוב כעבור שנים אחדות.

היתר-ישיבה בבאזל הוענק ליהודים רק עם מתן זכויות-האזרח ליהודי שווייץ, ב-1866; כעבור שנתיים נחנך בבאזל בית-הכנסת הגדול.

בימי מלחמת-העולם השנייה מצאו מקלט זמני בבאזל פליטים יהודיים רבים.

בין חשובי היהודים בעיר היו הכימאי מארקוס גוגנהיים וחתן פרס נובל לרפואה (1950) טאדיאוס רייכשטיין.

עם הפעילים הציוניים נמנו ז' דרייפוס-ברודסקי, נציג יהדות שווייץ בסוכנות היהודית, ועו"ד מארקוס מרדכי קוהן, לימים יועץ למשפט יהודי במשרד המשפטים בירושלים.

בבאזל נערכו עשרה קונגרסים ציוניים - הראשון (1897), השני (1898), השלישי (1899), החמישי (1901), השישי (1903), השביעי (1905), ה-10 (1911), ה-15 (1927), ה-17 (1931) וה-22 (1946).

בשנת 1976 היה מספר תושביה של באזל 260,400. והקהילה היהודית הייתה השנייה בגודלה בשווייץ - בת 2,300 נפשות. מספר זה כלל את העדה החרדית שנוסדה ב-1927 ומנתה באותה השנה 70 משפחות. בעיר שכנו מרכז האיחוד של נשים יהודיות בשווייץ, סניפים של ויצ"ו וארגונים ציוניים אחרים. הקהילה קיימה בית-ספר יומי מצטיין, מוזיאון יהודי ומושב-זקנים. השבועון "יידישה רונדשאו מכבי" יוצא לאור בבאזל משנת 1940.

בשנת 1997 התגוררו בבאזל 2,600 יהודים.
סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
123720
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
תיאודור הרצל (1904-1860) בעת הקונגרס הציוני הראשון.
באזל, שוויץ, 1897.
תצלום: א. מ. ליליאן.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)
הרב יעקב בוקארה (עומד במרכז), בחברת צירים ציוניים
מצפון אפריקה בקונגרס הציוני העשירי, באזל, שוויץ, אוגוסט 1911
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות רולאן פלוס, סרסל)
ד"ר תיאודור הרצל בחברת הצירים מדגסתן
מתתיהו בוגאטירוב (שמאל) ושלמה מורדכייב (ימין).
בעת הקונגרס הציוני ה-6, באזל, שווייץ,
28-23 באוגוסט, 1903.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ניסים אלישייב, ישראל)

מהגרים יהודים ב"קאזינו הקיץ", באזל, שוויץ, שנות ה-1930

(מתוך תערוכת בית התפוצות: ",תולדות הקהילה היהודית בבאזל" 1982)

בית הכנסת הגדול השוכן ברחוב אוילר.
באזל, שוויץ, 1930.
במהלך המאה ה-19 הועתק בית הכנסת של הקהילה מספר פעמים
ממקום למקום. בית הכנסת הנוכחי נבנה על פי תוכניתו של האדריכל בהאזלאי הרמן רודולף גייס ונחנך ב-9 באוגוסט 1868.
בשנת 1892 נסתיימה בניית אגף נוסף לבית הכנסת. צורתו החדשה,
בעלת שתי הכיפות, נשתמרה עד היום.
(מתוך תערוכת בית התפוצות: ",תולדות הקהילה היהודית בבאזל" 1982)
נציגים משאלוניקי בקונגרס הציוני ה-10,
באזל, שוויץ, 1911
ביניהם נמצא שם טוב רווח. במרכז יושב דוד וולפסון,
נשיאה השני של ההסתדרות הציונית העולמית
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף שאלוניקי)

שלוש נערות מחזיקות שלטים ומקדמות את הנציגים שמגיעו לקונגרס הציוני ה-19 בתחנת הרכבת, בזל, שוויץ, 1935
צילום: הרברט זוננפלד
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף זוננפלד)

 

מאנס קארטגנר (1975-1897), מדען ורופא, יליד פשמישל, גליציה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית (היום פולין), בנו היחיד של הרב ליזר קארטאגנר מפשמישל.
 
קארטאגנר קיבל חינוך מעמיק הן בתורה והן בלימודים כלליים. הוא למד תורה, דקדוק עברי ותלמוד מידי מורים פרטיים בהשגחת אביו. לאחר שעיר הולדתו הפכה לשדה קרב בין הצבא האוסטרי והצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה, הוא עבר ללבוב (היום באוקראינה) ללמוד מדעי הטבע וסיים את לימודיו ב-1915. הוא תכנן בתחילה להפוך לרב, אבל ב-1916 הוא היגר לשוויץ ולמד רפואה. הוא מימן את לימודיו וקיים את עצמו על ידי מתן שיעורים פרטיים. הוא קיבל את הסמכתו כרופא ב-1924, התמחה בבזל ובציריך לפני שקיבל משרה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה של ציריך. ב-1928 הוא קיבל תואר דוקטור על התזה שלו על תפקוד בלוטת התריס. מ-1929 עד 1937 שימש כרופא בכיר במרפאה היתה מסופחת לאוניברסיטה. ב-1935 הפך מרצה בפקולטה לרפואה וב-1950 מונה לפרופסור פרסם עבודות רבות על מחלות לב וריאה. מאוחר יותר היה פרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ציריך והוא ידוע בעיקר על מחקרו בהקשר התורשתי במחלות של הסמפונות וברונכיטיס. מצב רפואי זה נקרא היום על שמו "סינדרום קטרטגנר" או "מחלת קארטגנר".
 
במשך חייו הוא שמר על התעניינותו ביהדות למרות שלא היה פעיל בחיי הקהילה. ב-1962 פרסם מאמר בלשני-פילוסופי בגרמנית בנושא "היסודות של השפה העברית" בו הוא מסביר את מקור המחשבות כפי שהן באות לידי ביטוי בשפה היוונית ובשפה העברית.
 
אחת מאחיותיו, מינדה, נישאה לישעיהו סונה, חוקר וסופר ידוע בתחום היהדות, שהיה פרופסור בסמינר הרבני בסינסנטי. אחותו האחרת, מלכה חיה, רופאה, נישאה לסופר ד"ר יצחק מאן.

Robert Guttmann (1880-1942) naïve painter and traveler, born in Susice ( Schüttenhofen), Bohemia, Czec Republic (then part of Austria-Hungary). Guttmann moved to Prague in 1895, where he attended the Bergmann Business School. Having a fine baritone voice he wanted to become a cantor. He also excelled himself in sports. For several years he attended a private art school run by the painter Alois Kirnig. At home he spoke German and Hebrew. Eventually he became a Zionist and in 1897, he walked all the way (for fourteen and half weeks) to Basel to attend the First Zionist Congress. Later he would walk to attend several more of the following Zionist Congresses.

During World War II, while in Prague, Guttmann started to paint large paintings with an almost childlike naivete. He thus became the illustrator of the Jewish community of Prague during the Holocaust. In his works he expressed the anguish and humiliation, but also the human dignity tirelessly maintained during those hard times.

Guttmann was deported from Prague on the first transport to Lodz ghetto in October 1041. There he became completely apathetic and silent and he died there of starvation in 1942.

Some of Guttmann's works that were retrieved after the war are now in the collections of the Prague Jewish Museum.

נולד בפולין ב-1897 וב-1908 עברה משפחתו לציריך.
ב-1934 היה פרופסור לכימיה אורגנית בציריך וב-1938
ראש המכון לפרמטולוגיה בבזל. ב-1933 הוא הצליח
לייצר את ויטמין C, ב-1934 החל בבידוד ההורמונים
של ה-ADRENAL CORTEX. ב-1950, יחד עם א.ס. קנדל
ופ. הנך, זכה בפרס נובל לרפואה ופיסיולוגיה.
(באדיבות תדיאוס רייכשטיין, בזל)
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי באזל בזל
באזל Basel בזל

עיר בשווייץ.

בימי-הביניים היו יהודי העיר רשאים לרכוש נכסי דלא ניידי ולעסוק במסחר ובעסקי כספים. מבחינה משפטית היו נתונים לחסות הקיסר. בימי "המגיפה השחורה" (1348-49) הואשמו בהרעלת בארות ו- 600 יהודי המקום, ורב הקהילה בראשם, הועלו על המוקד למרות נסיונות ההצלה מצד שלטונות העיר, ו- 140 מילדי היהודים הוטבלו לנצרות.

כעבור כמה עשרות שנים נתחדשה הקהילה, אך בסוף המאה נתעוררה מחדש עלילת הבארות והיהודים נמלטו על נפשם.

מסוף המאה ה-16 נתפרסמה באזל כמרכז הדפוס העברי, בזכות מדפיסים נוצרים שהעסיקו מגיהים יהודיים בהיתר מיוחד. אולם קהילה יהודית קמה שוב בעיר רק כעבור ארבע מאות שנים, כשהשתקעו בבאזל יהודים פליטי אלזאס, ובתקופת נאפוליון הצטרפו אליהם יהודים אזרחי צרפת. היהודים גורשו שוב ב- 1845, כשצרפת ניתקה את יחסיה עם קאנטון באזל. מעטים חזרו, ושוב נאלצו לעזוב כעבור שנים אחדות.

היתר-ישיבה בבאזל הוענק ליהודים רק עם מתן זכויות-האזרח ליהודי שווייץ, ב-1866; כעבור שנתיים נחנך בבאזל בית-הכנסת הגדול.

בימי מלחמת-העולם השנייה מצאו מקלט זמני בבאזל פליטים יהודיים רבים.

בין חשובי היהודים בעיר היו הכימאי מארקוס גוגנהיים וחתן פרס נובל לרפואה (1950) טאדיאוס רייכשטיין.

עם הפעילים הציוניים נמנו ז' דרייפוס-ברודסקי, נציג יהדות שווייץ בסוכנות היהודית, ועו"ד מארקוס מרדכי קוהן, לימים יועץ למשפט יהודי במשרד המשפטים בירושלים.

בבאזל נערכו עשרה קונגרסים ציוניים - הראשון (1897), השני (1898), השלישי (1899), החמישי (1901), השישי (1903), השביעי (1905), ה-10 (1911), ה-15 (1927), ה-17 (1931) וה-22 (1946).

בשנת 1976 היה מספר תושביה של באזל 260,400. והקהילה היהודית הייתה השנייה בגודלה בשווייץ - בת 2,300 נפשות. מספר זה כלל את העדה החרדית שנוסדה ב-1927 ומנתה באותה השנה 70 משפחות. בעיר שכנו מרכז האיחוד של נשים יהודיות בשווייץ, סניפים של ויצ"ו וארגונים ציוניים אחרים. הקהילה קיימה בית-ספר יומי מצטיין, מוזיאון יהודי ומושב-זקנים. השבועון "יידישה רונדשאו מכבי" יוצא לאור בבאזל משנת 1940.

בשנת 1997 התגוררו בבאזל 2,600 יהודים.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
תיאודור הרצל בבאזל בעת הקונגרס הציוני הראשון, שוויץ, 1897
תיאודור הרצל (1904-1860) בעת הקונגרס הציוני הראשון.
באזל, שוויץ, 1897.
תצלום: א. מ. ליליאן.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות)
הרב יעקב בוקארה וצירים ציוניים מצפון אפריקה.בקונגרס הציוני ה-10, באזל, שוויץ, 1911
הרב יעקב בוקארה (עומד במרכז), בחברת צירים ציוניים
מצפון אפריקה בקונגרס הציוני העשירי, באזל, שוויץ, אוגוסט 1911
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות רולאן פלוס, סרסל)
הרצל בחברת צירים מדגסתן בקונגרס הציוני ה-6, באזל, שווייץ 1903
ד"ר תיאודור הרצל בחברת הצירים מדגסתן
מתתיהו בוגאטירוב (שמאל) ושלמה מורדכייב (ימין).
בעת הקונגרס הציוני ה-6, באזל, שווייץ,
28-23 באוגוסט, 1903.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ניסים אלישייב, ישראל)
מהגרים יהודים ב"קאזינו הקיץ", באזל, שוויץ, שנות ה-1930

מהגרים יהודים ב"קאזינו הקיץ", באזל, שוויץ, שנות ה-1930

(מתוך תערוכת בית התפוצות: ",תולדות הקהילה היהודית בבאזל" 1982)

בית הכנסת הגדול השוכן ברחוב אוילר, באזל, שוויץ, 1930
בית הכנסת הגדול השוכן ברחוב אוילר.
באזל, שוויץ, 1930.
במהלך המאה ה-19 הועתק בית הכנסת של הקהילה מספר פעמים
ממקום למקום. בית הכנסת הנוכחי נבנה על פי תוכניתו של האדריכל בהאזלאי הרמן רודולף גייס ונחנך ב-9 באוגוסט 1868.
בשנת 1892 נסתיימה בניית אגף נוסף לבית הכנסת. צורתו החדשה,
בעלת שתי הכיפות, נשתמרה עד היום.
(מתוך תערוכת בית התפוצות: ",תולדות הקהילה היהודית בבאזל" 1982)
נציגים משאלוניקי בקונגרס הציוני העשירי, באזל, שוויץ, 1911
נציגים משאלוניקי בקונגרס הציוני ה-10,
באזל, שוויץ, 1911
ביניהם נמצא שם טוב רווח. במרכז יושב דוד וולפסון,
נשיאה השני של ההסתדרות הציונית העולמית
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף שאלוניקי)
נערות עם כרזות מקדמות את נציגי הקונגרס הציוני ה-19, בזל, שוויץ, 1935

שלוש נערות מחזיקות שלטים ומקדמות את הנציגים שמגיעו לקונגרס הציוני ה-19 בתחנת הרכבת, בזל, שוויץ, 1935
צילום: הרברט זוננפלד
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף זוננפלד)

מאנס קארטגנר

 

מאנס קארטגנר (1975-1897), מדען ורופא, יליד פשמישל, גליציה, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית (היום פולין), בנו היחיד של הרב ליזר קארטאגנר מפשמישל.
 
קארטאגנר קיבל חינוך מעמיק הן בתורה והן בלימודים כלליים. הוא למד תורה, דקדוק עברי ותלמוד מידי מורים פרטיים בהשגחת אביו. לאחר שעיר הולדתו הפכה לשדה קרב בין הצבא האוסטרי והצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה, הוא עבר ללבוב (היום באוקראינה) ללמוד מדעי הטבע וסיים את לימודיו ב-1915. הוא תכנן בתחילה להפוך לרב, אבל ב-1916 הוא היגר לשוויץ ולמד רפואה. הוא מימן את לימודיו וקיים את עצמו על ידי מתן שיעורים פרטיים. הוא קיבל את הסמכתו כרופא ב-1924, התמחה בבזל ובציריך לפני שקיבל משרה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה של ציריך. ב-1928 הוא קיבל תואר דוקטור על התזה שלו על תפקוד בלוטת התריס. מ-1929 עד 1937 שימש כרופא בכיר במרפאה היתה מסופחת לאוניברסיטה. ב-1935 הפך מרצה בפקולטה לרפואה וב-1950 מונה לפרופסור פרסם עבודות רבות על מחלות לב וריאה. מאוחר יותר היה פרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ציריך והוא ידוע בעיקר על מחקרו בהקשר התורשתי במחלות של הסמפונות וברונכיטיס. מצב רפואי זה נקרא היום על שמו "סינדרום קטרטגנר" או "מחלת קארטגנר".
 
במשך חייו הוא שמר על התעניינותו ביהדות למרות שלא היה פעיל בחיי הקהילה. ב-1962 פרסם מאמר בלשני-פילוסופי בגרמנית בנושא "היסודות של השפה העברית" בו הוא מסביר את מקור המחשבות כפי שהן באות לידי ביטוי בשפה היוונית ובשפה העברית.
 
אחת מאחיותיו, מינדה, נישאה לישעיהו סונה, חוקר וסופר ידוע בתחום היהדות, שהיה פרופסור בסמינר הרבני בסינסנטי. אחותו האחרת, מלכה חיה, רופאה, נישאה לסופר ד"ר יצחק מאן.
רוברט גוטמן

Robert Guttmann (1880-1942) naïve painter and traveler, born in Susice ( Schüttenhofen), Bohemia, Czec Republic (then part of Austria-Hungary). Guttmann moved to Prague in 1895, where he attended the Bergmann Business School. Having a fine baritone voice he wanted to become a cantor. He also excelled himself in sports. For several years he attended a private art school run by the painter Alois Kirnig. At home he spoke German and Hebrew. Eventually he became a Zionist and in 1897, he walked all the way (for fourteen and half weeks) to Basel to attend the First Zionist Congress. Later he would walk to attend several more of the following Zionist Congresses.

During World War II, while in Prague, Guttmann started to paint large paintings with an almost childlike naivete. He thus became the illustrator of the Jewish community of Prague during the Holocaust. In his works he expressed the anguish and humiliation, but also the human dignity tirelessly maintained during those hard times.

Guttmann was deported from Prague on the first transport to Lodz ghetto in October 1041. There he became completely apathetic and silent and he died there of starvation in 1942.

Some of Guttmann's works that were retrieved after the war are now in the collections of the Prague Jewish Museum.

רייכשטיין, טדיאוש
נולד בפולין ב-1897 וב-1908 עברה משפחתו לציריך.
ב-1934 היה פרופסור לכימיה אורגנית בציריך וב-1938
ראש המכון לפרמטולוגיה בבזל. ב-1933 הוא הצליח
לייצר את ויטמין C, ב-1934 החל בבידוד ההורמונים
של ה-ADRENAL CORTEX. ב-1950, יחד עם א.ס. קנדל
ופ. הנך, זכה בפרס נובל לרפואה ופיסיולוגיה.
(באדיבות תדיאוס רייכשטיין, בזל)