חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 2
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי אוזבקיסטאן

אוזבקיסטן UZBEKISTAN

רפובליקה במרכז אסיה. בירתה טשקנט.

יהודי אוזבקיסטן כוללים שתי קהילות, הקהילה העתיקה של יהודי בוכרה ששפתם ניב טאג'יקי יהודי, והקהילה שמוצאה ממזרח אירופה.

לפי מסורתם היגרו יהודי בוכרה מפרס במאה החמישית, והם רואים את עצמם כצאצאי הגולים משומרון. מחקרים אנתרופולוגיים מראשית המאה העשרים אמנם מראים שמוצאם של יהודי בוכרה במזרח התיכון.

ידיעות מפורשות על יצירה רוחנית של יהודי אוזבקיסטן קיימות רק מן המאה ה- 14.

בהיותם על צומת דרכי המסחר היגרו יהודים מאוזבקיסטן לכוזריה ולסין, והתנועה העיקרית בין העולם המוסלמי לבין אטיל בירת כוזריה עברה דרך צפון אוזבקיסטן. ואכן חוקרים של מסמכים (שבגניזה הקהירית) המתייחסים ליהודים שבאו לממלכת כוזריה מערי המוסלמים או מכוראסאן (מזרח אירן) סבורים שהכוונה ליהודי אוזבקיסטן.

מסורת אחרת מדברת על גל הגירה נוסף מאירן בעקבות כיבושי המונגולים במאה ה- 13. ואכן שמות המשפחה של יהודי אוזבקיסטאן מצביעים על יהודים מקהילות דוברות אירנית שנטמעו בקהילה האוזבקיסטאנית הקדומה.

בתקופה המודרנית הגביל השלטון המוסלמי את התפתחות הקהילה. הכיבוש הרוסי במאה ה- 19 נתקבל בברכה, במיוחד באותם מחוזות שהיו נתונים לשליטה ישירה של רוסיה ובהם קיבלו היהודים שוויון זכויות מלא עם האוכלוסיה המוסלמית והיו במעמד שיהודי אירופה תחת שליטת הרוסים לא זכו לו. (כמו למשל הזכות לבעלות על נכסי מקרקעין).

בתקופת השלטון הרוסי היגרו לאוזבקיסטאן, בעיקר לטאשקנט, רבים מיהודי בוכרה, הם עסקו במסחר והגיעו לפריחה כלכלית. באותה תקופה תרמו יהודי אוזבקיסטאן תרומות רבות ליישוב ארץ ישראל.

המשטר הסובייטי שחיסל את המסחר הפרטי הביא לכך שמאתיים אלף יהודי אוזבקיסטאן עברו לעבוד במינהל המדינה, בתעשייה ובחקלאות.

מלחמת העולם השנייה הפכה את אוזבקיסטאן למרכז יהודי חשוב, כאשר יהודים שנמלטו מאירופה הכבושה בידי הנאצים מצאו שם מקלט. רובם התיישבו בטאשקנט ומוסדות יהודיים מרכזיים במוסקווה העתיקו את משרדיהם לשם.

בשנות המלחמה הגיעו לאוזבקיסטאן גם יהודים שהוגלו בידי הסובייטים מארצות מזרח אירופה, שהיו תחת שליטתם בשנה הראשונה של המלחמה. מבין יהודים אלה היו שעלו לארץ ישראל דרך פרס.

אחרי המלחמה נשארו באוזבקיסטאן רבים מיהודי אירופה, והשתלבו במינהל, בתעשייה ובחינוך. בימי המלחמה חלה התקרבות בינם לבין הקהילה היהודית הוותיקה באוזבקיסטאן, בשל השפה הרוסית המשותפת ותחושת הגורל המשותף שהתעצם בימי המלחמה.

במפקד האוכלוסין של שנת 1959 נרשמו 94,344 יהודים באוזבקיסטאן, 12 אחוזים באוכלוסייה הכללית, מהם 50,445 בבירה טאשקנט. בשנת 1970 נימנו 103,000 יהודים באוזבקיסטאן ובשנת 1997, בעקבות העלייה לישראל, נימנו שם רק 35,000 יהודים; 23,000 בטשקנט, 7,000 בסמרקנד ו- 4,000 בבוכרה.
סוג מקום:
מדינה
מספר פריט:
117582
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

USTAYEV

USTAIEV, AUSTIIB

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שם משפחה זה היה במקור כינוי אישי או שם של מקצוע או עיסוק.

המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים.

שם משפחה זה, המכיל את הסופית הרוסית "-אב" שפירושה "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של," נגזר ממילה התורכית והאוזבקית "אוסטה" שפירושה "אומן". שם המשפחה הזה מצוי בקרב יהודי בוכרה, אוזבקיסטן, במרכז אסיה.

שם המשפחה אוסטייב מתועד כשם משפחה יהודי עם נינה אוסטייב (1951- 2007).

KALANTAR, KALANTAROV

קלנטר, קלנטרוב, כלנתר

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. ברוב המקרים, כשם משפחה יהודי קלנטר היה במקור תואר אישי. שם משפחה זה נגזר מתואר כבוד שניתן למנהיגים בקהילות היהודיות בבוכרה אשר במרכז אסיה. המשמעות המקורית של מלה קלנטר (کلانتر) בפרסית היא "ראש הכפר". שם משפחה זה נפוץ בקרב יהודי בוכרה..

אנשים ידועים אשר נשאו את שם המשפחה קלנטרוב כוללים את אברהם קלנטרוב, ממנהיגי הקהילה היהודית בבוכרה במחצית הראשונה של המאה ה-20. בביתו המפואר בסמרקנד, באוזבקיסטן, שוכן היום המוזיאון היהודי של אעוזבקיסטן. כלנתר מתועד כשם משפחה יהודי עם רחמים כלנתר (1898 – 1978) אשר שימש כחבר במועצת העיר ירושלים. על שמו נקרא המושג כלנתריזם, שפירושו מעבר ממפלגה למפלגה תמורת טובות הנאה שונות.

KHUJANDI

חודז'נדי, חוג'נדי

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמה של העיר חוג'נד, העיר השנייה בגודלה בטג'יקיסטן ובירתו של מחוז סוגד בצפון המדינה. בתקופה שטג'יקיסטן הייתה חלק מברה"מ העיר הייתה דועה בשם לנינבד (1936 – 1991). היהודים הראשונים שהגיעו לטג'קיסיטן הגיעו מבוכרה. למקום הגיעו גם יהודים אשכנזים, לרוב במאה ה-20.  שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה.

שם משפחה זה נפוץ בקרב יהודי בוכרה.

חודז'נדי מתועד כשם משפחה יהודי עם לוי בן ברוך חודז'נדי (1896 – 1987) אשר התגורר בירושלים.

דמירוב

DEMIROV, TEMIROV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שם משפחה זה היה במקור כינוי אישי או שם של מקצוע או עיסוק.

המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים.

שם משפחה זה, המכיל את הסיומת הסלבית "-וב" שפירושה "בנו של", נגזר מהמלה הטורקית דמיר (demir) שפירושה "ברזל". המלה המקבילה בשפה האוזבקית היא טמיר. אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי שניתן לסוחר בברזל או לנפח. שם המשפחה הזה מצוי בקרב יהודי בוכרה.

שם המשפחה דמירוב מתועד כשם משפחה יהודי עם שחקן הכדורגל הישראלי תומר דמירוב (נולד בשנת 1995).

פולטוב

POLATOV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שם משפחה זה היה במקור כינוי אישי או שם של מקצוע או עיסוק.

המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים.

שם משפחה זה, המכיל את הסיומת הסלבית "-וב" שפירושה "בנו של", נגזר מהמלה בשפה האוזבקית פולט (polat) שפירושה "פלדה". שם המשפחה הזה יכול להיות קשור לכינוי המתייחס לגוף או לאופי "החזק / מפלדה" של אדם. ייתכן גם ששם משפחה זה קשור לעיסוקים כגון ייצור ומכירה של מוצרי פלדה. אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי שניתן לסוחר בברזל או לנפח. שם המשפחה הזה מצוי בקרב יהודי בוכרה.

שם המשפחה פולטוב מתועד כשם משפחה יהודי עם אהרון פולטוב (1913 – 1999), תושב ירושלים.

טוקוב

TOKOV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שם משפחה זה היה במקור כינוי אישי או שם של מקצוע או עיסוק.

המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים.

שם משפחה זה, המכיל את הסיומת הרוסית "-וב" שפירושה "בנו של", נגזר מהמלה בשפה האוזבקית טוק שפירושה "גפן". אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי שניתן לכורם או סוחר יין.  שם המשפחה הזה מצוי בקרב יהודי בוכרה.

שם המשפחה טוקוב מתועד כשם משפחה יהודי עם מנשה טוקוב (1911 - 1992), תושב ירושלים.

זרגרוב

ZARGAROV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שם משפחה זה היה במקור כינוי אישי או שם של מקצוע או עיסוק.

המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים.

שם משפחה זה, המכיל את הסיומת הסלבית "-וב" שפירושה "בנו של", נגזר מהמלה בשפה האוזבקית זרגר שפירושה "צורף". אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי שניתן לאדם שעיסוקו היה צורף. שם המשפחה הזה מצוי בקרב יהודי בוכרה.

שם המשפחה פולטוב מתועד כשם משפחה עם יצחק זרגרוב (1908 - 1941), בנו של ניאזוב מטשקנט, אוזבקיסטן, אשר נהרג בקרבות מלחמת העולם ה-2 כחייל בצבא הסובייטי. 

לבייב

LEVIEV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. ששם משפחה זה נגזר ממונח המצביע על השתייכות המשפחה אל הלוויים. פירוש הסופית הרוסית "-יב" הוא "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של".

ובכן שם משפחה זה הוא פטרונים, כלומר שם משפחה שנגזר משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה. שם משפחה זה נפוץ אצל יהודי בוכרה.

הלוויים הם צאצאיו של לוי המקראי, בנם השלישי של יערוב ולאה.

אנשים ידועים הנושאים שם משפחה זה כוללים את איש העסקים, היזם והתורם הישראלי יליד אוזבקיסטן לב לבייב (נולד ב-1956) המכונה "מלך היהלומים".

כימיגרוב, קימיגרוב, כימיגרוף, קימיגרוף

 KIMYAGAROV, KIMYAGAROF

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שם משפחה זה היה במקור כינוי אישי או שם של מקצוע או עיסוק.

המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים. שם משפחה זה נגזר מהמילה קימיגר שפירושה בשפה האוזבקית "יצרן של צבעים". פירוש הסופית הרוסית "-וב" הוא "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של". אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי של אחד מאבות המשפחה אשר עסק בייצור או שיווק של צבעים לצביעת בדים. שם משפחה זה נפוץ אצל יהודי בוכרה.

כימיגרוב מתועד כשם משפחה יהודי עם משיח כימיגרוב (נפטר ב-1984), לשעבר תושב ירושלים, ישראל.

קטייב

KATAYEV


שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נובע מתכונה אישית או כינוי.

שם משפחה זה נגזר מהמלה קאטה שפירושה בשפה האוזבקית הוא "גדול" ו"גבוהה". פירוש הסופית הרוסית "-יב" הוא "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של". אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי שניתן לאחד מאבות המשפחה.

מאז ומתמיד יהודים ולא יהודים השתמשו בכינוים כאמצעי לזיהוי בני הקהילה או אנשים אחרים. במסורת היהודית הגבול בין שמות פרטיים לבין כינויים היה תמיד די גמיש וכתוצאה מכך נוצר מגוון רחב של שמות משפחה. שם משפחה זה נפוץ אצל יהודי בוכרה.

קטייב מתועד כשם משפחה יהודי עם אסתר קטייב (1953 -2009), לשעבר תושבת רמלה, ישראל.

קרשיגייב

 KARSHIGIEV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמה של העיר קארשי דרום אוזבקיסטן. פירוש הסופית הרוסית "-יב" הוא "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של". שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה. שם משפחה זה נפוץ אצל יהודי בוכרה.

קרשיגייב מתועד כשם משפחה יהודי עם יצחק קרשיגייב (1934 2015), לשעבר תושב רמלה, ישראל.

גילקרוב

GILKAROV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שם משפחה זה היה במקור כינוי אישי או שם של מקצוע או עיסוק.

המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים. שם משפחה זה נגזר מהמילה גילקור שפירושה בשפה האוזבקית "טייח". פירוש הסופית הרוסית "-וב" הוא "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של". אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי של אחד מאבות המשפחה. שם משפחה זה נפוץ אצל יהודי בוכרה.

גילקרוב מתועד כשם משפחה יהודי עם אלה גילקרוב (1948 -2003), לשעבר תושבת שדרות.

דכקנוב, דחקנוב

DEHKANOV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שם משפחה זה היה במקור כינוי אישי או שם של מקצוע או עיסוק.

המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים. שם משפחה זה נגזר מהמילה דכקון שפירושה בשפה האוזבקית "איכר". פירוש הסופית הרוסית "-וב" הוא "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של". אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי של אחד מאבות המשפחה. שם משפחה זה נפוץ אצל יהודי בוכרה.

דכקנוב מתועד כשם משפחה יהודי עם מזל מרוסיה דכקנוב (1927 – 1994), לעבר תושבת ישראל.

דניאלוב

DANIELOV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי.

דניאלוב, המכיל את הסופית סלבית "-וב'" שפירושה "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של",הוא גרסה של השם המקראי דניאל.

דניאל הוא בנם של דויד ואביגיל (דברי הימים א', ג,א) ושל המחבר "ספר דניאל" בתנ"ך.

שם מקראי זה הפך לשם משפחה עם מספר גרסאות. לשם דניאל נוספו סיומות בשפות שונות על מנת ליצור שמות פטרונימיים: "-זון" / "-סון" בגרמנית / יידיש; "-י" באיטלקית; "-וביץ'" / "-וביץ" בשפות הסלביות; ו"-יוס" בלטינית. דניאלילו ("דניאל הקטן", באיטלקית) מתועד במאה ה-17, דניל בתחילת המאה ה-18; דניאלס במאה ה-18, דניגל, דניהל, דניאליס וטניגל בסוף המאה ה-18. שם המשפחה דניאלוב נפוץ אצל יהודי בוכרה ובולגריה.

דניאלוב מתועד כשם משפחה יהודי עם אמנון דניאלוב (1925 – 2005), לשעבר תושב פתח תקוה.

בלכייב

BALKHIYEV, BALKHIEV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמה של העיירה בלך (באלך) במחוז בלך באפגניסטן הנמצאת בסמוך לעיר מזר-א-שריף. פירוש הסופית הרוסית "-יב" הוא "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של". שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה. שם משפחה זה נפוץ אצל יהודי בוכרה.

בלכייב מתועד כשם משפחה יהודי עם תמרה בלכייב (1915 – 2010), לשעבר תושבת פתח תקוה.

אקבשב

AKBASHEV, AKBASHOF

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נובע מתכונה אישית או כינוי.

שם משפחה זה נגזר מהביטוי אוק בוש שפירושו בשפה האוזבקית הוא "ראש לבן" ואשר משמש ככינוי לאנשים מבוגרים. פירוש הסופית הרוסית "-יב" הוא "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של". אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי שניתן לאחד מאבות המשפחה.

מאז ומתמיד יהודים ולא יהודים השתמשו בכינוים כאמצעי לזיהוי בני הקהילה או אנשים אחרים. במסורת היהודית הגבול בין שמות פרטיים לבין כינויים היה תמיד די גמיש וכתוצאה מכך נוצר מגוון רחב של שמות משפחה. שם משפחה זה נפוץ אצל יהודי בוכרה.

אקבשב מתועד כשם משפחה יהודי עם אימה אקבשב, רופאת נשים מירושלים.  

תפילה בבית כנסת בוכרי,
פרגנה, אוזבקיסטן, בריה"מ, 1976
צילום: ולרי פיירמן, בריה"מ
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ולרי פיירמן, בריה"מ)
כניסה לבית הכנסת ברחוב חודזומסקיה 34
ברובע היהודי בסמרקנד, אוזבקיסטן, בריה"מ 1983.
בית הכנסת כולל אגף נפרד עבור יהודי אשכנז.
צילום: ד"ר תיאודור כהן, ארה"ב.
(בית התפוצות, ארכיון התפוצות,
באדיבות ד"ר תיאודור כהן)

בוכרה Bukhara

עיר בירה וחבל ארץ במרכז אסיה הרוסית, ברפובליקה של אוזבקיסטאן.


יהודי בוכרה נהגו לכנות את עצמם "עברים", "יהודים" או "בני-ישראל", התושבים המקומיים כינו אותם "דזוגור" DZHUGUR. היהודים דיברו בניב טאג'יקי (TAJIKI) -יהודי ובמשך השנים היו רובם מרוכזים באוזבקיסטאן. מן המחצית השנייה של המאה ה- 19 החלו יהודי בוכרה לעלות לארץ-ישראל ולהתיישב בה.

לא ניתן לקבוע בוודאות את מועד הקמת היישוב היהודי הראשון באסיה המרכזית הרוסית. לפי המסורת הרווחת בקרב יהודי בוכרה, מזוהה בוכרה עם חבור (מלכים ב' פרק י"ז פסוק 6), מקום גלות עשרת השבטים. שמותיהם של יהודי בוכרה וביטויים בשפתם מרמזים על כך שהם באים מפרס וסביבתה.

בנימין מטודלה (1170 לערך) לא הזכיר את העיר בוכרה, אלא דיבר על קהילה יהודית בסאמארקאנד, שמנתה בזמנו 50,000 נפש. הקהילה היהודית שם סבלה רבות תחת שליטים טאטארים-מונגולים והיהודים נתרוששו. קהילת סאמארקאנד נהרסה בסוף המאה ה- 16, ואילו במהלך המאה ה- 14 התחדש היישוב היהודי בעיר בוכרה.

בסוף המאה ה- 16 נוסדה החאנות הבוכרית המוסלמית. מגורי היהודים בעיר הוגבלו לרובע מיוחד וגם שם נאסר עליהם לרכוש בתים מידי מוסלמים. היהודים חוייבו לענוד תג מיוחד, כדי להבדילם מהמוסלמים. בעת תשלום מס מיוחד שהוטל עליהם קיבלו גם סתירת לחי משפילה. באמצע המאה ה- 18 גברה הפנאטיות המוסלמית. יהודים רבים אולצו לקבל על עצמם את האיסלאם. השיכבה החברתית החדשה של המומרים בכוח ניצפתה בחשדנות בידי התושבים המוסלמים. המיסיונר י' וולף, שביקר בעיר בוכרה ב- 1844, מצא 300 משפחות של אנוסים.

במחצית השנייה של המאה ה- 19, כשהחל כיבוש האזור בידי הרוסים, כמה איזורים מחאנות בוכרה, ביניהם הערים סאמאמרקאנד וטאשקנט, סופחו לרוסיה ונכללו באיזור טורקיסטאן. האמיר של בוכרה נעשה לנציג בפועל של הממשלה הרוסית.

בחאנות הבוכרית נותר מצב היהודים ללא שנוי, ואילו באיזורים שתחת שלטון רוסי לא הוטלו הגבלות על היהודים. מצב זה הביא לתנועת יהודים מהחאנות הבוכרית לאיזורים בטורקסטאן שהיו תחת שלטון רוסי. אנוסים רבים חזרו ליהדות עם בואם לאיזור הרוסי.

ב- 1889 הוציא הממשל הרוסי תקנה שהבחינה בין יהודים שחיו בטורקסטאן לפני הכיבוש הרוסי לבין אלה שבאו אחריו. הביצוע נדחה עד 1910, והאזור שבו הותרה התיישבות יהודים לא-מקומיים הורחב ונכללו בו הערים סאמארקאנד, מארגלאן MARGELAN, וקוקאנד KOKAND.

המהפכה של 1917 ביטלה את ההגבלות החוקיות של יהודי בוכרה. באותו הזמן פירסם האמיר של בוכרה חוקה שהבטיחה זכויות אזרח לכל תושבי מחוזו. צבא האמיר נאבק בסובייטים, אבל ב- 1920 כבש הצבא האדום את המחוז ומיסד את בוכרה כרפובליקה עממית סובייטית.

יהודי בוכרה שהתיישבו בארץ ישראל מ- 1868, מנו כ- 180 משפחות בירושלים בשלהי המאה ה- 19, וגם המרכז שלהם בירושלים התגבש באותה התקופה. ב- 1936 היה מספר יהודי בוכרה בארץ ישראל כ- 2,500, ומחציתם חיו בירושלים. בין העולים הראשונים היו יהודים אמידים, שייזמו לעשות את ירושלים למרכז הרוחני של קהילתם. ב- 1892 יסדו החלוצים את הרובע הבוכרי בירושלים וקראו לו "רחובות".

מלחמת העולם הראשונה הביאה חורבן ליהודי בוכרה בארץ ישראל, כי רובם היו נתינים רוסים. התורכים הפקיעו את בתיהם לצרכי הצבא. רוב הגברים שבו לבוכרה ובארץ ישראל ונותרו רק הנשים, הילדים, הזקנים והחולים. בבוכרה ירדו מנכסיהם יהודים רבים, בגלל המהפכות ובעקבות מלחמת העולם הראשונה, וחזרו לארץ ישראל בחוסר כל.

בתחילת המאה ה- 20 חיו בחאנות הבוכרית כ- 20,000 יהודים, מהם כ- 4,000 - 5,000 חיו בעיר בוכרה עצמה. כ- 15,000 יהודים בוכרים חיו גם באזור טורקסטאן. לפי מפקד התושבים של ברית המועצות מ- 1926 היה מספר היהודים הבוכרים כ- 19,000, מהם 18,172 חיו ברפובליקה הסובייטית האוזבקית, 7,740 בעיר סאמארקנד, 3,314 בבוכרה, 1,347 בטאשקנט ו- 746 בקוקאנד. מפקד זה היה בלתי מדוייק, ומעריכים את מספר יהודי בוכרה בשנות ה- 20 של המאה העשרים בכ- 30,000 - 35,000.

סקר שנערך בידי אוזט OZET ב- 1934, ציין את מספר יהודי בוכרה ברפובליקה הסובייטית האוזבקית לבדה ב- 24,000, מהם 4,500 חיו בכפרים. לפי מפקד שנערך בברית המועצות ב- 1959 היה מספר יהודי בוכרה כ- 28,000. כ- 23,000 חיו באוזבקיסטאן, בעיקר בערים סאמארקאנד, בוכרה ובמרכזים העירוניים של עמק הפרגאנה FERGANA, ועוד כ- 5,000 ברפובליקה הסובייטית הטאג'יתTADZHIK S.S.R. (טאג'יקידטאן), רובם בבירה דושנבה. הערכה משנת 1970 העמידה מספר נמוך בהרבה: 10,000 יהודים בוכרים ועוד 2,000 יהודים אשכנזים (מבין אלה שמצאו מקלט באזור בימי מלחמת העולם השנייה).

למרות ההגבלות שהוטלו במשך הדורות על יהודי בוכרה, היו ביניהם סוחרים אמידים. ב- 1844 סיפר י' וולף שרוב היהודים עסקו בצביעת בדים ובסחר במשי. עם הכיבוש הרוסי נפתחו בפני יהודי בוכרה שוקים חדשים ורבים סחרו עם מוסקווה ועם ערים אחרות של "רוסיה הגדולה". אחרי מהפכת 1917 איבדו יהודים רבים את פרנסתם ומשפחות רבות נותרו בלא מקורות מחייה. ב- 1926 החלו השלטונות הסובייטים להתמודד עם מצבם הכלכלי הקשה של יהודי בוכרה והושיבו אותם במושבים חקלאיים. ב- 1932 התיישבו על הקרקע כ- 3,500 יהודים, אבל בהדרגה עזבו רובם את הכפרים. בשנות ה- 20 המאוחרות ובשנות ה- 30 המוקדמות, התארגנו, בסיוע הממשלה, קואופרטיבים של בעלי מלאכה יהודיים. לכמה מהם היו שמות עבריים כמו "חרות", ו"אחדות", אבל אלה בוטלו בשנות השלושים המאוחרות.

במהלך המאות ה- 17 וה- 18 היו בקרב יהודי בוכרה משוררים ומתרגמים, שיצירותיהם נכתבו בניב יהודי-טאג'יקי. אחד הבולטים היה יוסוף יהודי YUSUF YAHUDI. פעילות ספרותית זאת לא השפיעה על רוב הציבור היהודי ובסוף המאה ה- 18 הם היו על סף כיליון רוחני. לשנוי משמעותי בחיי הרוח של יהודי בוכרה הביא יוסף המערבי, מי שנשלח ב- 1793 כשליח של הקהילה בצפת אל יהודי בוכרה. דחיפה נוספת אל התעוררות לאומית ודתית של יהודי בוכרה באה כשהגיעו לשם פליטים יהודים ממשהד (MESHED). בשנות ה- 40 של המאה ה- 19 שופץ בית הכנסת העתיק של בוכרה, ונוסדה רשת מוסדות חינוך. במרוצת הזמן נטשו יהודי בוכרה את נוסח התפילה הפרסי לטובת הנוסח הספרדי.

משהתחילו יהודי בוכרה להתיישב בירושלים, נעשתה העיר למרכז הרוחני החשוב ביותר עבורם. עד 1939 הוצאו לאור בירושלים כ- 170 ספרים בניב טאג'יקי-יהודי ובעברית, רובם בענייני דת. עם התחזקות חיי הדת והקהילה התייצבה גם ההנהגה הפנימית. הנהגת הקהילה כללה 12 שמאים שעסקו בענייני מסים, ונשיא ששימש כדיין של קהילתו וכנציגם כלפי השלטונות. כן מונה רב שכונה חכם. הרב היה לעתים גם הנשיא.

בעקבות התעמקות הקשרים בין יהודי בוכרה לבין יהודים אשכנזים והתחזקות התנועה הציונית בקהילה נוסדו בתי ספר שבהם הייתה שפת ההוראה עברית. לפחות עד שנת 1923 המשיכו בתי ספר אלה ללמד עברית יחד עם השפה הטאג'יקית-יהודית. בנובמבר 1925 יצא לאור בסאמארקאנד עתון סובייטי בשם "רושנוי" בניב הטאג'יקי-יהודי, אחריו הופיע, ב- 1929, "באיירוקי מיקנאט" BAYROKI MIKHNAT ("דגל העבודה"), גם כן בטאג'י-יהודית, אם כי באותיות עבריות. באמצע שנות ה- 30 של המאה העשרים נכנסו לשימוש האותיות הקיריליות גם לשפות המזרחיות, וביניהן שפת יהודי בוכרה.

התנגדות השלטונות הסובייטיים לחיים יהודיים מסורתיים של יהודי בוכרה הייתה פחות חריפה מהמאבק שניהלו בעניין זה נגד יהודים אשכנזים בברית המועצות. אמנם ההנהגה היהודית איבדה באופן רשמי את מעמדה, אבל עמדה לה השפעתה על יהודי בוכרה והם נשארו נאמנים לה. הוראת תפילות נמשכה בחשאי למחצה במשך שנים רבות, והמסגרת היהודית המשפחתית שמרה על זהותה הדתית-הלאומית של הקהילה. בזכות עובדה זאת נותרו יהודי בוכרה הקבוצה בעלת התודעה היהודית החזקה ביותר בין יהודי ברית המועצות לשעבר.

ב- 1970 היה בשר כשר זמין ליהודי בוכרה, ובית העלמין היהודי היה מתוחזק היטב. פעלו כמה בתי כנסת, בעיר בוכרה היו כולם במתחם של בניין מן המאה ה- 15.

ברבע האחרון של המאה העשרים, בשנות העלייה הגדולה של יהודי ברית המועצות, עלו רבים מיהודי בוכרה לישראל.

טאשקנט

עיר באוזבקיסטאן. בעבר בברית המועצות.


עם הכיבוש הרוסי ב-1865 הייתה בטאשקנט קהילה יהודית בוכארית קטנה, שהתגוררה בשכונה מיוחדת. השלטון הרוסי תיקן את מעמדם החוקי של היהודים והקהילה גדלה כשבאו מהגרים מבוכארה הסמוכה. הגיעו גם אשכנזים בעלי היתר מגורים מחוץ ל"תחום-המושב" ובסוף המאה מנה היישוב היהודי במקום כ-1,750 נפש.

ערב מלחמת-העולם הראשונה קיימו 3,000 היהודים בטאשקנט מוסדות תרבות וחינוך בעברית, והופיע עיתון ציוני בלשון הטאג'יקית (בשם "רחמים"; תחת המשטר הסובייטי יצא במקומו עיתון קומוניסטי בשם "דגל החירות").

בימי השלטון הקומוניסטי הוגלו לטאשקנט בשנות העשרים והשלושים רבים מפעילי תנועות הנוער הציוניות.

בימי מלחמת-העולם השנייה קלטה הקהילה פליטים יהודים רבים משטחי-הכיבוש הגרמניים.

בשנות ה-60 המאוחרות התרבו בטאשקנט המועמדים לעלייה לישראל.

ב-1970 התגוררו בטאשקנט 55,758 יהודים, רובם אשכנזים ומיעוטם בוכארים ותיקים. בעיר היה בית-כנסת אחד לאשכנזים ושניים לעדה הבוכארית.

בשנת 1997, אחרי העלייה לישראל, נותרו בטאשקנט 23,000 יהודים.

קוקאנד

עיר ברפובליקה של אוזבקיסטאן. בעבר רפובליקה בברית המועצות.


עד לכיבושה של קוקאנד בידי הרוסים בשנת 1876 ישבו בעיר יהודים מספר, צובעי-בדים וסוחרים זעירים, שהיו נתונים בעבר לנגישות השליטים המוסלמיים.

אחרי הכיבוש הרוסי הגיעו לעיר יהודים מבוכארה, והתיישבו בה. היהודים תרמו לפיתוח המסחר בדברי צמר ומשי.

בסוף המאה ה- 19 מנתה הקהילה היהודית בקוקאנד יותר מאלף נפש וכפליים מזה ערב מלחמת-העולם הראשונה.

בזמן מלחמת-האזרחים בימי המהפכה הקומוניסטית נהרסה הקהילה על-ידי המורדים מבני המקום. וב-1926 התפקדו בעיר 746 יהודים בלבד.

ב-1970 התגוררו בקוקאנד , לפי האומדן, כ-1,500 יהודים. בית-כנסת אחד היה בעיר.

סאמארקאנד Samarkand

עיר ברפובליקה האוזבקית. עד 1991 בברית המועצות.


על קהילה גדולה במקום מסר, מפי השמועה, בנימין מטודלה במאה ה- 12; ככל הנראה נהרסה בכיבוש באב מחמד חאן בשנת 1598.

ב-1843 הוקצה ליהודים שטח להקמת שכונה משלהם. בראש הקהילה שנתגבשה אז, עמד "נשיא" ("כלנתר"), שתפקידו אושר בידי שליט בוכארה.

עם הכיבוש הרוסי (1868) השתפר מצב היהודים, וכעבור 20 שנה מנתה הקהילה קרוב ל-3,800 נפש. יהודים אשכנזים התחילו להתיישב במקום עם סלילת קו-הרכבת לסאמארקאנד בסוף שנות ה-80, למורת רוחם של השלטונות שראו בהם יסוד זר. אף על-פי כן גדל היישוב לכדי 5,266 בשנת 1907.

בתקופת המהפכה התנהלה בעיר פעילות ציונית, ותרמה לליכוד השורות בקרב היהודים. הוקם תיכון עברי. בלחץ ה"ייבסקציה" טושטש הצביון הלאומי בחינוך ובשנות ה- 30 נסגרו 15 מבתי- הכנסת שהיו קיימים אז והמוזיאון היהודי, שנוסד ב- 1922, "טוהר" ממוצגים שהעידו על זיקת יהודי המקום לארץ-ישראל.

באותה התקופה התגוררו בסאמארקאנד 9,830 יהודים לערך, רובם בשכונה היהודית (מאז 1926 "השכונה המזרחית"). בבית-הספר המקומי למדו 1,400 ילדים בשפה הטאג'יקית, היא שפת יהודי בוכארה.

במלחמת-העולם השנייה מצאו מקלט בסאמארקאנד פליטים רבים ממערב ברית-המועצות.

ב-1951 נשפט "חכם" יחזקאל ל-25 שנות מאסר על פעילות דתית ושוחרר כעבור שש שנים.

בסוף שנות ה-60 נאמד מספר היהודים בעיר ב-15,000, רובם בוכארים שהתגוררו בשכונה היהודית לשעבר, בעיר העתיקה. נותר בית כנסת אחד ובו מקום נפרד לאשכנזים.

בשנת 1997, אחרי העלייה לישראל נותרו בסאמארקאנד 7,000 יהודים.

אפגאניסטאן AFGHANISTAN

(במקורות עבריים ובמקורות ערביים עתיקים - חוראסאן)

מדינה מוסלמית במרכז אסיה


על פי המסורת, שורשיהן של הקהילות היהודיות באפגניסטן של ימינו בגלות אשור (720) לפנה"ס ובגלות בבל (560 לפנה"ס), אך יש מעט מאד עדויות ארכיאולוגיות לכך. עם זאת ישנם ממצאים המעידים על נוכחות יהודית רצופה באזור מאז המאה ה- 8 ועד למאה ה- 20.

נוכחות יהודים באפגניסטן לפני המאה ה- 8 מוזכרת במקורות כתובים מעטים, בעיקר פרשנויות מקראיות ושו"ת מתקופת הישיבות בבבל. במאה ה- 10 ליקט הקראי יפת בן חכלי דה בסרה כמה טקסטים דתיים בערבית ובעברית, בהם מצויין כי "ארץ המזרח" מיושבת על ידי קהילות יהודיות. "ארץ המזרח" בימי הביניים (המאות 8-14), היה שמו של אזור חוראסאן (שפירושו ארץ השמש), והכוונה היא לאזור הכולל את צפון אפגניסטן, צפון מזרח איראן וחלקים דרומיים של מרכז אסיה. גם בספרות הפרשנות המקראית של רבי סעדיה גאון ודניאל אל קומיסי ויפת בן כחלי הקראים, מזוהה חוראסאן כאזור שאליו גלו היהודים. פרשנים אלה מעידים על קיומה של קהילה יהודית משגשגת באזור. בחיבורו אודות הלוחות ההיסטוריים של שושלת בני-ג'לאל, מזכיר גם ההיסטוריון המוסלמי אל חאג' מוחמד אל אידריסי (1099-1166 בקירוב) קהילות יהודיות בערים גאזנה ונאיסאבור.

מתוך יומן המסע של בנימין מטודלה (נפטר ב- 1173) אודות הקהילות היהודיות בגאזנה ובנאיסאבור:

… ומשם שבע' ימים לגזנה העיר הגדולה שעל נהר גוזן ובה כמו פ' אלף מישראל. ואותה העיר ארץ סחורה ובאים אליה בסחורה בכל לשונות הגויים והיא ארץ רחבת ידיים: …ומשם כ"ח יום להרי ניסבור אשר על נהר גוזן ויש מהם אנשים בארץ שבט דן ושבט זבולון ושבט אשר ושבט נפתלי הגלות הראשון שהגלה שלמנאסר מלך אשור כמו שכתו' וינחם בחלח ובחבור והרי גוזן והרי מדי: ומהלך ארצם עשרים יום ויש להם מדינו' וכרכים גדולים בהרים מצד אחד מקיף אותם נהר גוזן ואין עליהם עול גוים כי אם נשיא אחד יש להם ושמו ר' יוסף אמרכלא הלוי. וביניהם תלמידי חכמים וזורעי' וקוצרי' והולכים למלחמה עד ארץ כוש דרך המדברות."


בימי הביניים היו באפגניסטן כמה מרכזים יהודים, החשובים שבהם ביישובים מרב, באלך, קאבול, נישאפור, גאזני והראת.


מרב

נוכחותם של יהודים במרכז אסיה מוזכרת בתלמוד הבבלי, בסיפור על סירובו של אמוראי בשם שמואל בר ביסנא (במחצית הראשונה של המאה ה- 4) לשתות יין ובירה במרב. יהודים מוזכרים במרב גם במקורות מוסלמים מסוף המאה ה- 7 ותחילת המאה ה- 8. בתחילת המאה ה- 8, מוזכר יהודי בשם עקיבא, גובה מסים בקהילה היהודית של מרב.

באלך

נמצאת ליד מאזאר-אי-שריף של היום. בימי הביניים כונתה לעתים "אם ערי העולם". בספר "כיתאב אל מוזאליק ואל מאמה ליק" (ספר הנתיבים והארצות), מאת הגיאוגרף הערבי איבן כורדאדבה בשנת 846, מוזכרים "מי שכינו עצמם יהודים", (כנראה כוזרים או קראים), וכן ה"ראדאנייה", קבוצה ייחודית של סוחרים יהודים מארצות שונות בתחילת המאה ה- 9 , אשר היו לה קשרים כלכליים הדוקים עם ממלכת הכוזרים.

קאבול

הגיאוגרף המוסלמי ורשם המפות אל-אידריסי, מזכיר בספרו "נוזהאת אל מושתאק פי איחתיראק אל אפאג" (הנאותיו של המשתוקק לנדוד בין האקלימים) קהילה יהודית בקאבול. קאבול תפסה מקום מרכזי בנתיבי המסחר שקישרו את מרכז אסיה עם הודו. באותה קהילה נחשבו הסוחרים לעלית החברה. יהודי קאבול חיו ברובע נפרד בשם "מהאל-אי-יהודייה", ששעריו נסגרו בלילה ונפתחו עם שחר.

גור

אזור בחלק ההררי של מזרח אפגניסטן. בשנת 1946 התגלה בגור בית עלמין יהודי עתיק, המלמד על קיומה של קהילה גדולה ומשגשגת. המצבות הקדומות ביותר הן משנת 752-753, והמאוחרות ביותר מן השנים 1012-1249. על המצבות כתובות בעברית, בארמית ובפרסית- יהודית, לשון הדיבור של יהודי גור. ללשון זו אלמנטים של פרסית ימיביניימית בשילוב מרכיבים עבריים וארמיים, והיא נכתבת בכתב עברי. בנוסף לשמות ותאריכים, מופיעים על המצבות תארים ותפקידים במסגרת הקהילה היהודית. התואר "עלות" ניתן לשופטים. התואר "חכם" מתייחס למלמדים, לשליחי ציבור, ולרבנים. התארים "זקן" ו"ישיש" ניתנו לזקני הקהילה ולמכובדיה.

לקהילה היהודית בגור היו בית דין רבני, בית כנסת, ובתי מדרש לילדים ולנערים. בעקבות פלישת המונגולים לאזור בתחילת המאה ה- 13, אולצו חלק מהיהודים להתאסלם, והשאר נמלטו מן האזור.


הראת

במשך זמן רב הייתה הקהילה היהודית של הראת הגדולה ביותר באפגניסטן של ימינו. יהודי הראת, הנמצאת במערב אפגניסטן, היו קרובים מבחינה תרבותית ליהודי איראן. בשנים 1839- 1840 התיישבו בה כ- 200 משפחות יהודיות ממשהד, איראן, שם ניסו לכפות עליהם להתאסלם. המהגרים החדשים סייעו לחזק את מוסדות הקהילה הקיימים, ותרמו רבות לחיים היהודיים באפגניסטן בכלל. אך במרוצת הזמן והנסיבות המשתנות, עזבו יהודים רבים את העיר, ובעשורים האחרונים לא התקיימו בה חיים יהודיים מאורגנים.

בשנת 1978 נתגלו בחפירות ארכיאולוגיות ארבעה בתי כנסת, ברבעים העתיקים "בר דוראני" ו"מומאנדה" , אזור שנודע בעבר בשם "מג'אלה אי מוסאהייה", "שכונת היהודים". שמות שלושה מהם היו "מולה אשור", "יו-או", ו"גול". ב- 1978 שימש בית הכנסת "מולה-אשור" כ"מכתב", בית ספר יסודי מוסלמי לבנים. בית הכנסת "גול" הוסב לבית תפילה מוסלמי, וידוע בשם מסגד בלאל. רק בבית הכנסת "יו-או", בשכונת מומאנדה שבעיר העתיקה, נשתמרו רוב המאפיינים המקוריים. לבניין שתי קומות, הוא בנוי לבני בוץ, בסיסו לבנים, ולו חצר פנימית. ארון הקודש בנוי בקיר המערב, פונה לירושלים. בכל שלושת בתי הכנסת ניכרת השפעה אדריכלית פרסית מובהקת.


היהודים באפגניסטן בעת החדשה

במאה ה- 16 אימצה שושלת מוגול מהודו את הדת המוסלמית השיעית, ואילו במרכז אסיה ובאפגניסטן שימרו את האיסלאם הסוני. בשל כך נתפרדו הקשרים המסורתיים שבין יהודי פרס לבין יהודי מרכז אסיה ואפגניסטן. מאמצע המאה ה- 19 נשלטה הממלכה האפגנית על ידי שושלת דוראני, שנטתה להסתגרות תרבותית, וניסתה למנוע כל חדירה של השפעות מערביות, ובעיקר בריטיות, אל החברה האפגנית. נטייה זו גרמה לבידודה היחסי של הקהילה היהודית באפגניסטן.

לבושם המסורתי של היהודים היה דומה לזה של המוסלמים, פרט לטורבן השחור שלבשו הגברים היהודים. על פי המסורת, נחשב הטורבן סמל לאבלם של היהודים על חורבן בית המקדש. ייתכן גם, כי היהודים נאלצו לחבשו כסימן זיהוי, להבדילם מן המוסלמים.

יהודים רבים היו פעילים במסחר בכותנה ומשי והתמחו בעיקר בצביעת בדים. ליצרני הצבע, המופק מגופה המיובש של תולעת השני ומצבע כחול אינדיגו, היו ידיים צבועות כחול, וכך נוצרה האמונה, שידיים כחולות הן מעין תכונה של יהודי אפגניסטן.

היהודים השתמשו בעברית בתפילה ובלימודי הדת, ואילו שפת היומיום הייתה פרסית-יהודית, אשר לה כמה דיאלקטים. בהראת דיברו היהודים ממוצא אפגני בניב אחד, העיקרי, ואילו ליהודי משהד ויזד בעיר היו ניבים משלהם. גם ליהודי קאבול ניב משלהם, שונה במקצת מן האחרים. בנוסף לחלוקה לניבים, בפרסית-יהודית יש גם מספר הבדלים בין השפה הכתובה לזו המדוברת.


המאה העשרים

על מספרם של היהודים באפגניסטן בתחילת המאה ה- 20 קיימות כמה הערכות. מקורות קדומים מדברים על כ- 40,000 יהודים, בכ- 60 קהילות. מחקרים חדשים, המסתמכים על דיווחם של מנהיגי הקהילות בשנות ה- 40 המאוחרות, נוקבים במספר נמוך בהרבה, כ- 4,000 יהודים בלבד. למספר זה יש להוסיף כמה אלפים שעלו לישראל או היגרו לארצות אחרות (בעיקר לארצות מרכז אסיה ולהודו) לפני שנות ה- 40. המספר הכולל של יהודים אפגניים בעולם באמצע המאה ה- 20 היה אם כן כ- 10,000. מחלוקת דומה קיימת לגבי מספר הקהילות. מחקר חדש מניח כי היו 15 קהילות בלבד, כאשר בחלקן הייתה רק נוכחות זמנית של סוחרים יהודים, ולא קהילה מאורגנת. שתי הקהילות העיקריות היו בערים קאבול והראת, בכל אחת מהן, בשיאה, חיו כ- 2,000 יהודים. הקהילה השלישית בגודלה הייתה בבאלך , בה חיו יהודים שהיגרו ממרכז אסיה. היו גם קהילות קטנות יותר, בעיירות גאזני וקאנדהאר.

עד אמצע המאה היה ליהודי אפגניסטן מגע מועט עם המודרניות. הם חיו בארץ בה לא התיישבו ולא פעלו אנשים וגופים חיצוניים, וניהלו קשרי מסחר ותרבות עם קהילות שכנות באיראן, במרכז אסיה ובהודו בלבד. יהודים רבים עזבו את אפגניסטן במחצית הראשונה של המאה, וחלקם עלה לישראל, אך באופן רשמי, רק בשנות ה- 50 היהודים הורשו לעזוב את אפגניסטן. כל פעילות ציונית הייתה אסורה לחלוטין ורק מסוף שנת 1951 הותרה עלייה לישראל. עד 1967 עלו לישראל כ- 4,000 יהודים אפגניים.

מאז שנות ה- 50 נותרו באפגניסטן שלוש קהילות יהודיות פעילות, בקאבול, ובבאלך. לכל קהילה הייתה "חברה" (מועצת קהילה), שדאגה לנזקקים, לקבורת המתים, לייצוג הקהילה בפני השלטונות, ולתשלומי מסים. מ- 1952 היו היהודים פטורים משירות צבאי ובמקומו חוייבו במס מיוחד ("האר בייה").

ב- 1990 היו בקאבול פחות מעשרים משפחות יהודיות. במהירה עזבו לטורקמניסטן, לאוזבקיסטן ולהודו. מ- 2001 ידוע על שני יהודים לפחות בקאבול, ונראה כי שש משפחות נוספות חיות בהראת.

Andijan

Also: Andizhan

A city and the center of Andijan Region in Uzbekistan. 

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי אוזבקיסטאן
אוזבקיסטן UZBEKISTAN

רפובליקה במרכז אסיה. בירתה טשקנט.

יהודי אוזבקיסטן כוללים שתי קהילות, הקהילה העתיקה של יהודי בוכרה ששפתם ניב טאג'יקי יהודי, והקהילה שמוצאה ממזרח אירופה.

לפי מסורתם היגרו יהודי בוכרה מפרס במאה החמישית, והם רואים את עצמם כצאצאי הגולים משומרון. מחקרים אנתרופולוגיים מראשית המאה העשרים אמנם מראים שמוצאם של יהודי בוכרה במזרח התיכון.

ידיעות מפורשות על יצירה רוחנית של יהודי אוזבקיסטן קיימות רק מן המאה ה- 14.

בהיותם על צומת דרכי המסחר היגרו יהודים מאוזבקיסטן לכוזריה ולסין, והתנועה העיקרית בין העולם המוסלמי לבין אטיל בירת כוזריה עברה דרך צפון אוזבקיסטן. ואכן חוקרים של מסמכים (שבגניזה הקהירית) המתייחסים ליהודים שבאו לממלכת כוזריה מערי המוסלמים או מכוראסאן (מזרח אירן) סבורים שהכוונה ליהודי אוזבקיסטן.

מסורת אחרת מדברת על גל הגירה נוסף מאירן בעקבות כיבושי המונגולים במאה ה- 13. ואכן שמות המשפחה של יהודי אוזבקיסטאן מצביעים על יהודים מקהילות דוברות אירנית שנטמעו בקהילה האוזבקיסטאנית הקדומה.

בתקופה המודרנית הגביל השלטון המוסלמי את התפתחות הקהילה. הכיבוש הרוסי במאה ה- 19 נתקבל בברכה, במיוחד באותם מחוזות שהיו נתונים לשליטה ישירה של רוסיה ובהם קיבלו היהודים שוויון זכויות מלא עם האוכלוסיה המוסלמית והיו במעמד שיהודי אירופה תחת שליטת הרוסים לא זכו לו. (כמו למשל הזכות לבעלות על נכסי מקרקעין).

בתקופת השלטון הרוסי היגרו לאוזבקיסטאן, בעיקר לטאשקנט, רבים מיהודי בוכרה, הם עסקו במסחר והגיעו לפריחה כלכלית. באותה תקופה תרמו יהודי אוזבקיסטאן תרומות רבות ליישוב ארץ ישראל.

המשטר הסובייטי שחיסל את המסחר הפרטי הביא לכך שמאתיים אלף יהודי אוזבקיסטאן עברו לעבוד במינהל המדינה, בתעשייה ובחקלאות.

מלחמת העולם השנייה הפכה את אוזבקיסטאן למרכז יהודי חשוב, כאשר יהודים שנמלטו מאירופה הכבושה בידי הנאצים מצאו שם מקלט. רובם התיישבו בטאשקנט ומוסדות יהודיים מרכזיים במוסקווה העתיקו את משרדיהם לשם.

בשנות המלחמה הגיעו לאוזבקיסטאן גם יהודים שהוגלו בידי הסובייטים מארצות מזרח אירופה, שהיו תחת שליטתם בשנה הראשונה של המלחמה. מבין יהודים אלה היו שעלו לארץ ישראל דרך פרס.

אחרי המלחמה נשארו באוזבקיסטאן רבים מיהודי אירופה, והשתלבו במינהל, בתעשייה ובחינוך. בימי המלחמה חלה התקרבות בינם לבין הקהילה היהודית הוותיקה באוזבקיסטאן, בשל השפה הרוסית המשותפת ותחושת הגורל המשותף שהתעצם בימי המלחמה.

במפקד האוכלוסין של שנת 1959 נרשמו 94,344 יהודים באוזבקיסטאן, 12 אחוזים באוכלוסייה הכללית, מהם 50,445 בבירה טאשקנט. בשנת 1970 נימנו 103,000 יהודים באוזבקיסטאן ובשנת 1997, בעקבות העלייה לישראל, נימנו שם רק 35,000 יהודים; 23,000 בטשקנט, 7,000 בסמרקנד ו- 4,000 בבוכרה.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

אנדיז'ן
אפגאניסטאן
סאמארקאנד
קוקאנד
טאשקנט
בוכרה

Andijan

Also: Andizhan

A city and the center of Andijan Region in Uzbekistan. 

אפגאניסטאן AFGHANISTAN

(במקורות עבריים ובמקורות ערביים עתיקים - חוראסאן)

מדינה מוסלמית במרכז אסיה


על פי המסורת, שורשיהן של הקהילות היהודיות באפגניסטן של ימינו בגלות אשור (720) לפנה"ס ובגלות בבל (560 לפנה"ס), אך יש מעט מאד עדויות ארכיאולוגיות לכך. עם זאת ישנם ממצאים המעידים על נוכחות יהודית רצופה באזור מאז המאה ה- 8 ועד למאה ה- 20.

נוכחות יהודים באפגניסטן לפני המאה ה- 8 מוזכרת במקורות כתובים מעטים, בעיקר פרשנויות מקראיות ושו"ת מתקופת הישיבות בבבל. במאה ה- 10 ליקט הקראי יפת בן חכלי דה בסרה כמה טקסטים דתיים בערבית ובעברית, בהם מצויין כי "ארץ המזרח" מיושבת על ידי קהילות יהודיות. "ארץ המזרח" בימי הביניים (המאות 8-14), היה שמו של אזור חוראסאן (שפירושו ארץ השמש), והכוונה היא לאזור הכולל את צפון אפגניסטן, צפון מזרח איראן וחלקים דרומיים של מרכז אסיה. גם בספרות הפרשנות המקראית של רבי סעדיה גאון ודניאל אל קומיסי ויפת בן כחלי הקראים, מזוהה חוראסאן כאזור שאליו גלו היהודים. פרשנים אלה מעידים על קיומה של קהילה יהודית משגשגת באזור. בחיבורו אודות הלוחות ההיסטוריים של שושלת בני-ג'לאל, מזכיר גם ההיסטוריון המוסלמי אל חאג' מוחמד אל אידריסי (1099-1166 בקירוב) קהילות יהודיות בערים גאזנה ונאיסאבור.

מתוך יומן המסע של בנימין מטודלה (נפטר ב- 1173) אודות הקהילות היהודיות בגאזנה ובנאיסאבור:

… ומשם שבע' ימים לגזנה העיר הגדולה שעל נהר גוזן ובה כמו פ' אלף מישראל. ואותה העיר ארץ סחורה ובאים אליה בסחורה בכל לשונות הגויים והיא ארץ רחבת ידיים: …ומשם כ"ח יום להרי ניסבור אשר על נהר גוזן ויש מהם אנשים בארץ שבט דן ושבט זבולון ושבט אשר ושבט נפתלי הגלות הראשון שהגלה שלמנאסר מלך אשור כמו שכתו' וינחם בחלח ובחבור והרי גוזן והרי מדי: ומהלך ארצם עשרים יום ויש להם מדינו' וכרכים גדולים בהרים מצד אחד מקיף אותם נהר גוזן ואין עליהם עול גוים כי אם נשיא אחד יש להם ושמו ר' יוסף אמרכלא הלוי. וביניהם תלמידי חכמים וזורעי' וקוצרי' והולכים למלחמה עד ארץ כוש דרך המדברות."


בימי הביניים היו באפגניסטן כמה מרכזים יהודים, החשובים שבהם ביישובים מרב, באלך, קאבול, נישאפור, גאזני והראת.


מרב

נוכחותם של יהודים במרכז אסיה מוזכרת בתלמוד הבבלי, בסיפור על סירובו של אמוראי בשם שמואל בר ביסנא (במחצית הראשונה של המאה ה- 4) לשתות יין ובירה במרב. יהודים מוזכרים במרב גם במקורות מוסלמים מסוף המאה ה- 7 ותחילת המאה ה- 8. בתחילת המאה ה- 8, מוזכר יהודי בשם עקיבא, גובה מסים בקהילה היהודית של מרב.

באלך

נמצאת ליד מאזאר-אי-שריף של היום. בימי הביניים כונתה לעתים "אם ערי העולם". בספר "כיתאב אל מוזאליק ואל מאמה ליק" (ספר הנתיבים והארצות), מאת הגיאוגרף הערבי איבן כורדאדבה בשנת 846, מוזכרים "מי שכינו עצמם יהודים", (כנראה כוזרים או קראים), וכן ה"ראדאנייה", קבוצה ייחודית של סוחרים יהודים מארצות שונות בתחילת המאה ה- 9 , אשר היו לה קשרים כלכליים הדוקים עם ממלכת הכוזרים.

קאבול

הגיאוגרף המוסלמי ורשם המפות אל-אידריסי, מזכיר בספרו "נוזהאת אל מושתאק פי איחתיראק אל אפאג" (הנאותיו של המשתוקק לנדוד בין האקלימים) קהילה יהודית בקאבול. קאבול תפסה מקום מרכזי בנתיבי המסחר שקישרו את מרכז אסיה עם הודו. באותה קהילה נחשבו הסוחרים לעלית החברה. יהודי קאבול חיו ברובע נפרד בשם "מהאל-אי-יהודייה", ששעריו נסגרו בלילה ונפתחו עם שחר.

גור

אזור בחלק ההררי של מזרח אפגניסטן. בשנת 1946 התגלה בגור בית עלמין יהודי עתיק, המלמד על קיומה של קהילה גדולה ומשגשגת. המצבות הקדומות ביותר הן משנת 752-753, והמאוחרות ביותר מן השנים 1012-1249. על המצבות כתובות בעברית, בארמית ובפרסית- יהודית, לשון הדיבור של יהודי גור. ללשון זו אלמנטים של פרסית ימיביניימית בשילוב מרכיבים עבריים וארמיים, והיא נכתבת בכתב עברי. בנוסף לשמות ותאריכים, מופיעים על המצבות תארים ותפקידים במסגרת הקהילה היהודית. התואר "עלות" ניתן לשופטים. התואר "חכם" מתייחס למלמדים, לשליחי ציבור, ולרבנים. התארים "זקן" ו"ישיש" ניתנו לזקני הקהילה ולמכובדיה.

לקהילה היהודית בגור היו בית דין רבני, בית כנסת, ובתי מדרש לילדים ולנערים. בעקבות פלישת המונגולים לאזור בתחילת המאה ה- 13, אולצו חלק מהיהודים להתאסלם, והשאר נמלטו מן האזור.


הראת

במשך זמן רב הייתה הקהילה היהודית של הראת הגדולה ביותר באפגניסטן של ימינו. יהודי הראת, הנמצאת במערב אפגניסטן, היו קרובים מבחינה תרבותית ליהודי איראן. בשנים 1839- 1840 התיישבו בה כ- 200 משפחות יהודיות ממשהד, איראן, שם ניסו לכפות עליהם להתאסלם. המהגרים החדשים סייעו לחזק את מוסדות הקהילה הקיימים, ותרמו רבות לחיים היהודיים באפגניסטן בכלל. אך במרוצת הזמן והנסיבות המשתנות, עזבו יהודים רבים את העיר, ובעשורים האחרונים לא התקיימו בה חיים יהודיים מאורגנים.

בשנת 1978 נתגלו בחפירות ארכיאולוגיות ארבעה בתי כנסת, ברבעים העתיקים "בר דוראני" ו"מומאנדה" , אזור שנודע בעבר בשם "מג'אלה אי מוסאהייה", "שכונת היהודים". שמות שלושה מהם היו "מולה אשור", "יו-או", ו"גול". ב- 1978 שימש בית הכנסת "מולה-אשור" כ"מכתב", בית ספר יסודי מוסלמי לבנים. בית הכנסת "גול" הוסב לבית תפילה מוסלמי, וידוע בשם מסגד בלאל. רק בבית הכנסת "יו-או", בשכונת מומאנדה שבעיר העתיקה, נשתמרו רוב המאפיינים המקוריים. לבניין שתי קומות, הוא בנוי לבני בוץ, בסיסו לבנים, ולו חצר פנימית. ארון הקודש בנוי בקיר המערב, פונה לירושלים. בכל שלושת בתי הכנסת ניכרת השפעה אדריכלית פרסית מובהקת.


היהודים באפגניסטן בעת החדשה

במאה ה- 16 אימצה שושלת מוגול מהודו את הדת המוסלמית השיעית, ואילו במרכז אסיה ובאפגניסטן שימרו את האיסלאם הסוני. בשל כך נתפרדו הקשרים המסורתיים שבין יהודי פרס לבין יהודי מרכז אסיה ואפגניסטן. מאמצע המאה ה- 19 נשלטה הממלכה האפגנית על ידי שושלת דוראני, שנטתה להסתגרות תרבותית, וניסתה למנוע כל חדירה של השפעות מערביות, ובעיקר בריטיות, אל החברה האפגנית. נטייה זו גרמה לבידודה היחסי של הקהילה היהודית באפגניסטן.

לבושם המסורתי של היהודים היה דומה לזה של המוסלמים, פרט לטורבן השחור שלבשו הגברים היהודים. על פי המסורת, נחשב הטורבן סמל לאבלם של היהודים על חורבן בית המקדש. ייתכן גם, כי היהודים נאלצו לחבשו כסימן זיהוי, להבדילם מן המוסלמים.

יהודים רבים היו פעילים במסחר בכותנה ומשי והתמחו בעיקר בצביעת בדים. ליצרני הצבע, המופק מגופה המיובש של תולעת השני ומצבע כחול אינדיגו, היו ידיים צבועות כחול, וכך נוצרה האמונה, שידיים כחולות הן מעין תכונה של יהודי אפגניסטן.

היהודים השתמשו בעברית בתפילה ובלימודי הדת, ואילו שפת היומיום הייתה פרסית-יהודית, אשר לה כמה דיאלקטים. בהראת דיברו היהודים ממוצא אפגני בניב אחד, העיקרי, ואילו ליהודי משהד ויזד בעיר היו ניבים משלהם. גם ליהודי קאבול ניב משלהם, שונה במקצת מן האחרים. בנוסף לחלוקה לניבים, בפרסית-יהודית יש גם מספר הבדלים בין השפה הכתובה לזו המדוברת.


המאה העשרים

על מספרם של היהודים באפגניסטן בתחילת המאה ה- 20 קיימות כמה הערכות. מקורות קדומים מדברים על כ- 40,000 יהודים, בכ- 60 קהילות. מחקרים חדשים, המסתמכים על דיווחם של מנהיגי הקהילות בשנות ה- 40 המאוחרות, נוקבים במספר נמוך בהרבה, כ- 4,000 יהודים בלבד. למספר זה יש להוסיף כמה אלפים שעלו לישראל או היגרו לארצות אחרות (בעיקר לארצות מרכז אסיה ולהודו) לפני שנות ה- 40. המספר הכולל של יהודים אפגניים בעולם באמצע המאה ה- 20 היה אם כן כ- 10,000. מחלוקת דומה קיימת לגבי מספר הקהילות. מחקר חדש מניח כי היו 15 קהילות בלבד, כאשר בחלקן הייתה רק נוכחות זמנית של סוחרים יהודים, ולא קהילה מאורגנת. שתי הקהילות העיקריות היו בערים קאבול והראת, בכל אחת מהן, בשיאה, חיו כ- 2,000 יהודים. הקהילה השלישית בגודלה הייתה בבאלך , בה חיו יהודים שהיגרו ממרכז אסיה. היו גם קהילות קטנות יותר, בעיירות גאזני וקאנדהאר.

עד אמצע המאה היה ליהודי אפגניסטן מגע מועט עם המודרניות. הם חיו בארץ בה לא התיישבו ולא פעלו אנשים וגופים חיצוניים, וניהלו קשרי מסחר ותרבות עם קהילות שכנות באיראן, במרכז אסיה ובהודו בלבד. יהודים רבים עזבו את אפגניסטן במחצית הראשונה של המאה, וחלקם עלה לישראל, אך באופן רשמי, רק בשנות ה- 50 היהודים הורשו לעזוב את אפגניסטן. כל פעילות ציונית הייתה אסורה לחלוטין ורק מסוף שנת 1951 הותרה עלייה לישראל. עד 1967 עלו לישראל כ- 4,000 יהודים אפגניים.

מאז שנות ה- 50 נותרו באפגניסטן שלוש קהילות יהודיות פעילות, בקאבול, ובבאלך. לכל קהילה הייתה "חברה" (מועצת קהילה), שדאגה לנזקקים, לקבורת המתים, לייצוג הקהילה בפני השלטונות, ולתשלומי מסים. מ- 1952 היו היהודים פטורים משירות צבאי ובמקומו חוייבו במס מיוחד ("האר בייה").

ב- 1990 היו בקאבול פחות מעשרים משפחות יהודיות. במהירה עזבו לטורקמניסטן, לאוזבקיסטן ולהודו. מ- 2001 ידוע על שני יהודים לפחות בקאבול, ונראה כי שש משפחות נוספות חיות בהראת.
סאמארקאנד Samarkand

עיר ברפובליקה האוזבקית. עד 1991 בברית המועצות.


על קהילה גדולה במקום מסר, מפי השמועה, בנימין מטודלה במאה ה- 12; ככל הנראה נהרסה בכיבוש באב מחמד חאן בשנת 1598.

ב-1843 הוקצה ליהודים שטח להקמת שכונה משלהם. בראש הקהילה שנתגבשה אז, עמד "נשיא" ("כלנתר"), שתפקידו אושר בידי שליט בוכארה.

עם הכיבוש הרוסי (1868) השתפר מצב היהודים, וכעבור 20 שנה מנתה הקהילה קרוב ל-3,800 נפש. יהודים אשכנזים התחילו להתיישב במקום עם סלילת קו-הרכבת לסאמארקאנד בסוף שנות ה-80, למורת רוחם של השלטונות שראו בהם יסוד זר. אף על-פי כן גדל היישוב לכדי 5,266 בשנת 1907.

בתקופת המהפכה התנהלה בעיר פעילות ציונית, ותרמה לליכוד השורות בקרב היהודים. הוקם תיכון עברי. בלחץ ה"ייבסקציה" טושטש הצביון הלאומי בחינוך ובשנות ה- 30 נסגרו 15 מבתי- הכנסת שהיו קיימים אז והמוזיאון היהודי, שנוסד ב- 1922, "טוהר" ממוצגים שהעידו על זיקת יהודי המקום לארץ-ישראל.

באותה התקופה התגוררו בסאמארקאנד 9,830 יהודים לערך, רובם בשכונה היהודית (מאז 1926 "השכונה המזרחית"). בבית-הספר המקומי למדו 1,400 ילדים בשפה הטאג'יקית, היא שפת יהודי בוכארה.

במלחמת-העולם השנייה מצאו מקלט בסאמארקאנד פליטים רבים ממערב ברית-המועצות.

ב-1951 נשפט "חכם" יחזקאל ל-25 שנות מאסר על פעילות דתית ושוחרר כעבור שש שנים.

בסוף שנות ה-60 נאמד מספר היהודים בעיר ב-15,000, רובם בוכארים שהתגוררו בשכונה היהודית לשעבר, בעיר העתיקה. נותר בית כנסת אחד ובו מקום נפרד לאשכנזים.

בשנת 1997, אחרי העלייה לישראל נותרו בסאמארקאנד 7,000 יהודים.
קוקאנד

עיר ברפובליקה של אוזבקיסטאן. בעבר רפובליקה בברית המועצות.


עד לכיבושה של קוקאנד בידי הרוסים בשנת 1876 ישבו בעיר יהודים מספר, צובעי-בדים וסוחרים זעירים, שהיו נתונים בעבר לנגישות השליטים המוסלמיים.

אחרי הכיבוש הרוסי הגיעו לעיר יהודים מבוכארה, והתיישבו בה. היהודים תרמו לפיתוח המסחר בדברי צמר ומשי.

בסוף המאה ה- 19 מנתה הקהילה היהודית בקוקאנד יותר מאלף נפש וכפליים מזה ערב מלחמת-העולם הראשונה.

בזמן מלחמת-האזרחים בימי המהפכה הקומוניסטית נהרסה הקהילה על-ידי המורדים מבני המקום. וב-1926 התפקדו בעיר 746 יהודים בלבד.

ב-1970 התגוררו בקוקאנד , לפי האומדן, כ-1,500 יהודים. בית-כנסת אחד היה בעיר.
טאשקנט

עיר באוזבקיסטאן. בעבר בברית המועצות.


עם הכיבוש הרוסי ב-1865 הייתה בטאשקנט קהילה יהודית בוכארית קטנה, שהתגוררה בשכונה מיוחדת. השלטון הרוסי תיקן את מעמדם החוקי של היהודים והקהילה גדלה כשבאו מהגרים מבוכארה הסמוכה. הגיעו גם אשכנזים בעלי היתר מגורים מחוץ ל"תחום-המושב" ובסוף המאה מנה היישוב היהודי במקום כ-1,750 נפש.

ערב מלחמת-העולם הראשונה קיימו 3,000 היהודים בטאשקנט מוסדות תרבות וחינוך בעברית, והופיע עיתון ציוני בלשון הטאג'יקית (בשם "רחמים"; תחת המשטר הסובייטי יצא במקומו עיתון קומוניסטי בשם "דגל החירות").

בימי השלטון הקומוניסטי הוגלו לטאשקנט בשנות העשרים והשלושים רבים מפעילי תנועות הנוער הציוניות.

בימי מלחמת-העולם השנייה קלטה הקהילה פליטים יהודים רבים משטחי-הכיבוש הגרמניים.

בשנות ה-60 המאוחרות התרבו בטאשקנט המועמדים לעלייה לישראל.

ב-1970 התגוררו בטאשקנט 55,758 יהודים, רובם אשכנזים ומיעוטם בוכארים ותיקים. בעיר היה בית-כנסת אחד לאשכנזים ושניים לעדה הבוכארית.

בשנת 1997, אחרי העלייה לישראל, נותרו בטאשקנט 23,000 יהודים.
בוכרה Bukhara

עיר בירה וחבל ארץ במרכז אסיה הרוסית, ברפובליקה של אוזבקיסטאן.


יהודי בוכרה נהגו לכנות את עצמם "עברים", "יהודים" או "בני-ישראל", התושבים המקומיים כינו אותם "דזוגור" DZHUGUR. היהודים דיברו בניב טאג'יקי (TAJIKI) -יהודי ובמשך השנים היו רובם מרוכזים באוזבקיסטאן. מן המחצית השנייה של המאה ה- 19 החלו יהודי בוכרה לעלות לארץ-ישראל ולהתיישב בה.

לא ניתן לקבוע בוודאות את מועד הקמת היישוב היהודי הראשון באסיה המרכזית הרוסית. לפי המסורת הרווחת בקרב יהודי בוכרה, מזוהה בוכרה עם חבור (מלכים ב' פרק י"ז פסוק 6), מקום גלות עשרת השבטים. שמותיהם של יהודי בוכרה וביטויים בשפתם מרמזים על כך שהם באים מפרס וסביבתה.

בנימין מטודלה (1170 לערך) לא הזכיר את העיר בוכרה, אלא דיבר על קהילה יהודית בסאמארקאנד, שמנתה בזמנו 50,000 נפש. הקהילה היהודית שם סבלה רבות תחת שליטים טאטארים-מונגולים והיהודים נתרוששו. קהילת סאמארקאנד נהרסה בסוף המאה ה- 16, ואילו במהלך המאה ה- 14 התחדש היישוב היהודי בעיר בוכרה.

בסוף המאה ה- 16 נוסדה החאנות הבוכרית המוסלמית. מגורי היהודים בעיר הוגבלו לרובע מיוחד וגם שם נאסר עליהם לרכוש בתים מידי מוסלמים. היהודים חוייבו לענוד תג מיוחד, כדי להבדילם מהמוסלמים. בעת תשלום מס מיוחד שהוטל עליהם קיבלו גם סתירת לחי משפילה. באמצע המאה ה- 18 גברה הפנאטיות המוסלמית. יהודים רבים אולצו לקבל על עצמם את האיסלאם. השיכבה החברתית החדשה של המומרים בכוח ניצפתה בחשדנות בידי התושבים המוסלמים. המיסיונר י' וולף, שביקר בעיר בוכרה ב- 1844, מצא 300 משפחות של אנוסים.

במחצית השנייה של המאה ה- 19, כשהחל כיבוש האזור בידי הרוסים, כמה איזורים מחאנות בוכרה, ביניהם הערים סאמאמרקאנד וטאשקנט, סופחו לרוסיה ונכללו באיזור טורקיסטאן. האמיר של בוכרה נעשה לנציג בפועל של הממשלה הרוסית.

בחאנות הבוכרית נותר מצב היהודים ללא שנוי, ואילו באיזורים שתחת שלטון רוסי לא הוטלו הגבלות על היהודים. מצב זה הביא לתנועת יהודים מהחאנות הבוכרית לאיזורים בטורקסטאן שהיו תחת שלטון רוסי. אנוסים רבים חזרו ליהדות עם בואם לאיזור הרוסי.

ב- 1889 הוציא הממשל הרוסי תקנה שהבחינה בין יהודים שחיו בטורקסטאן לפני הכיבוש הרוסי לבין אלה שבאו אחריו. הביצוע נדחה עד 1910, והאזור שבו הותרה התיישבות יהודים לא-מקומיים הורחב ונכללו בו הערים סאמארקאנד, מארגלאן MARGELAN, וקוקאנד KOKAND.

המהפכה של 1917 ביטלה את ההגבלות החוקיות של יהודי בוכרה. באותו הזמן פירסם האמיר של בוכרה חוקה שהבטיחה זכויות אזרח לכל תושבי מחוזו. צבא האמיר נאבק בסובייטים, אבל ב- 1920 כבש הצבא האדום את המחוז ומיסד את בוכרה כרפובליקה עממית סובייטית.

יהודי בוכרה שהתיישבו בארץ ישראל מ- 1868, מנו כ- 180 משפחות בירושלים בשלהי המאה ה- 19, וגם המרכז שלהם בירושלים התגבש באותה התקופה. ב- 1936 היה מספר יהודי בוכרה בארץ ישראל כ- 2,500, ומחציתם חיו בירושלים. בין העולים הראשונים היו יהודים אמידים, שייזמו לעשות את ירושלים למרכז הרוחני של קהילתם. ב- 1892 יסדו החלוצים את הרובע הבוכרי בירושלים וקראו לו "רחובות".

מלחמת העולם הראשונה הביאה חורבן ליהודי בוכרה בארץ ישראל, כי רובם היו נתינים רוסים. התורכים הפקיעו את בתיהם לצרכי הצבא. רוב הגברים שבו לבוכרה ובארץ ישראל ונותרו רק הנשים, הילדים, הזקנים והחולים. בבוכרה ירדו מנכסיהם יהודים רבים, בגלל המהפכות ובעקבות מלחמת העולם הראשונה, וחזרו לארץ ישראל בחוסר כל.

בתחילת המאה ה- 20 חיו בחאנות הבוכרית כ- 20,000 יהודים, מהם כ- 4,000 - 5,000 חיו בעיר בוכרה עצמה. כ- 15,000 יהודים בוכרים חיו גם באזור טורקסטאן. לפי מפקד התושבים של ברית המועצות מ- 1926 היה מספר היהודים הבוכרים כ- 19,000, מהם 18,172 חיו ברפובליקה הסובייטית האוזבקית, 7,740 בעיר סאמארקנד, 3,314 בבוכרה, 1,347 בטאשקנט ו- 746 בקוקאנד. מפקד זה היה בלתי מדוייק, ומעריכים את מספר יהודי בוכרה בשנות ה- 20 של המאה העשרים בכ- 30,000 - 35,000.

סקר שנערך בידי אוזט OZET ב- 1934, ציין את מספר יהודי בוכרה ברפובליקה הסובייטית האוזבקית לבדה ב- 24,000, מהם 4,500 חיו בכפרים. לפי מפקד שנערך בברית המועצות ב- 1959 היה מספר יהודי בוכרה כ- 28,000. כ- 23,000 חיו באוזבקיסטאן, בעיקר בערים סאמארקאנד, בוכרה ובמרכזים העירוניים של עמק הפרגאנה FERGANA, ועוד כ- 5,000 ברפובליקה הסובייטית הטאג'יתTADZHIK S.S.R. (טאג'יקידטאן), רובם בבירה דושנבה. הערכה משנת 1970 העמידה מספר נמוך בהרבה: 10,000 יהודים בוכרים ועוד 2,000 יהודים אשכנזים (מבין אלה שמצאו מקלט באזור בימי מלחמת העולם השנייה).

למרות ההגבלות שהוטלו במשך הדורות על יהודי בוכרה, היו ביניהם סוחרים אמידים. ב- 1844 סיפר י' וולף שרוב היהודים עסקו בצביעת בדים ובסחר במשי. עם הכיבוש הרוסי נפתחו בפני יהודי בוכרה שוקים חדשים ורבים סחרו עם מוסקווה ועם ערים אחרות של "רוסיה הגדולה". אחרי מהפכת 1917 איבדו יהודים רבים את פרנסתם ומשפחות רבות נותרו בלא מקורות מחייה. ב- 1926 החלו השלטונות הסובייטים להתמודד עם מצבם הכלכלי הקשה של יהודי בוכרה והושיבו אותם במושבים חקלאיים. ב- 1932 התיישבו על הקרקע כ- 3,500 יהודים, אבל בהדרגה עזבו רובם את הכפרים. בשנות ה- 20 המאוחרות ובשנות ה- 30 המוקדמות, התארגנו, בסיוע הממשלה, קואופרטיבים של בעלי מלאכה יהודיים. לכמה מהם היו שמות עבריים כמו "חרות", ו"אחדות", אבל אלה בוטלו בשנות השלושים המאוחרות.

במהלך המאות ה- 17 וה- 18 היו בקרב יהודי בוכרה משוררים ומתרגמים, שיצירותיהם נכתבו בניב יהודי-טאג'יקי. אחד הבולטים היה יוסוף יהודי YUSUF YAHUDI. פעילות ספרותית זאת לא השפיעה על רוב הציבור היהודי ובסוף המאה ה- 18 הם היו על סף כיליון רוחני. לשנוי משמעותי בחיי הרוח של יהודי בוכרה הביא יוסף המערבי, מי שנשלח ב- 1793 כשליח של הקהילה בצפת אל יהודי בוכרה. דחיפה נוספת אל התעוררות לאומית ודתית של יהודי בוכרה באה כשהגיעו לשם פליטים יהודים ממשהד (MESHED). בשנות ה- 40 של המאה ה- 19 שופץ בית הכנסת העתיק של בוכרה, ונוסדה רשת מוסדות חינוך. במרוצת הזמן נטשו יהודי בוכרה את נוסח התפילה הפרסי לטובת הנוסח הספרדי.

משהתחילו יהודי בוכרה להתיישב בירושלים, נעשתה העיר למרכז הרוחני החשוב ביותר עבורם. עד 1939 הוצאו לאור בירושלים כ- 170 ספרים בניב טאג'יקי-יהודי ובעברית, רובם בענייני דת. עם התחזקות חיי הדת והקהילה התייצבה גם ההנהגה הפנימית. הנהגת הקהילה כללה 12 שמאים שעסקו בענייני מסים, ונשיא ששימש כדיין של קהילתו וכנציגם כלפי השלטונות. כן מונה רב שכונה חכם. הרב היה לעתים גם הנשיא.

בעקבות התעמקות הקשרים בין יהודי בוכרה לבין יהודים אשכנזים והתחזקות התנועה הציונית בקהילה נוסדו בתי ספר שבהם הייתה שפת ההוראה עברית. לפחות עד שנת 1923 המשיכו בתי ספר אלה ללמד עברית יחד עם השפה הטאג'יקית-יהודית. בנובמבר 1925 יצא לאור בסאמארקאנד עתון סובייטי בשם "רושנוי" בניב הטאג'יקי-יהודי, אחריו הופיע, ב- 1929, "באיירוקי מיקנאט" BAYROKI MIKHNAT ("דגל העבודה"), גם כן בטאג'י-יהודית, אם כי באותיות עבריות. באמצע שנות ה- 30 של המאה העשרים נכנסו לשימוש האותיות הקיריליות גם לשפות המזרחיות, וביניהן שפת יהודי בוכרה.

התנגדות השלטונות הסובייטיים לחיים יהודיים מסורתיים של יהודי בוכרה הייתה פחות חריפה מהמאבק שניהלו בעניין זה נגד יהודים אשכנזים בברית המועצות. אמנם ההנהגה היהודית איבדה באופן רשמי את מעמדה, אבל עמדה לה השפעתה על יהודי בוכרה והם נשארו נאמנים לה. הוראת תפילות נמשכה בחשאי למחצה במשך שנים רבות, והמסגרת היהודית המשפחתית שמרה על זהותה הדתית-הלאומית של הקהילה. בזכות עובדה זאת נותרו יהודי בוכרה הקבוצה בעלת התודעה היהודית החזקה ביותר בין יהודי ברית המועצות לשעבר.

ב- 1970 היה בשר כשר זמין ליהודי בוכרה, ובית העלמין היהודי היה מתוחזק היטב. פעלו כמה בתי כנסת, בעיר בוכרה היו כולם במתחם של בניין מן המאה ה- 15.

ברבע האחרון של המאה העשרים, בשנות העלייה הגדולה של יהודי ברית המועצות, עלו רבים מיהודי בוכרה לישראל.
כניסה לבית כנסת בסמרקנד, אוזבקיסטן, בריה"מ 1983
תפילה בבית כנסת בוכרי, פרגנה, אוזבקיסטן, בריה"מ, 1976
כניסה לבית הכנסת ברחוב חודזומסקיה 34
ברובע היהודי בסמרקנד, אוזבקיסטן, בריה"מ 1983.
בית הכנסת כולל אגף נפרד עבור יהודי אשכנז.
צילום: ד"ר תיאודור כהן, ארה"ב.
(בית התפוצות, ארכיון התפוצות,
באדיבות ד"ר תיאודור כהן)
תפילה בבית כנסת בוכרי,
פרגנה, אוזבקיסטן, בריה"מ, 1976
צילום: ולרי פיירמן, בריה"מ
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ולרי פיירמן, בריה"מ)
אקבשב
בלכייב
דניאלוב
דכקנוב
גילקרוב
קרשיגייב
קטייב
כימיגרוב
לבייב
זרגרוב
טוקוב
פולטוב
דמירוב
חודז'נדי
כלנתר
אוסטייב

אקבשב

AKBASHEV, AKBASHOF

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נובע מתכונה אישית או כינוי.

שם משפחה זה נגזר מהביטוי אוק בוש שפירושו בשפה האוזבקית הוא "ראש לבן" ואשר משמש ככינוי לאנשים מבוגרים. פירוש הסופית הרוסית "-יב" הוא "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של". אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי שניתן לאחד מאבות המשפחה.

מאז ומתמיד יהודים ולא יהודים השתמשו בכינוים כאמצעי לזיהוי בני הקהילה או אנשים אחרים. במסורת היהודית הגבול בין שמות פרטיים לבין כינויים היה תמיד די גמיש וכתוצאה מכך נוצר מגוון רחב של שמות משפחה. שם משפחה זה נפוץ אצל יהודי בוכרה.

אקבשב מתועד כשם משפחה יהודי עם אימה אקבשב, רופאת נשים מירושלים.  

בלכייב

BALKHIYEV, BALKHIEV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמה של העיירה בלך (באלך) במחוז בלך באפגניסטן הנמצאת בסמוך לעיר מזר-א-שריף. פירוש הסופית הרוסית "-יב" הוא "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של". שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה. שם משפחה זה נפוץ אצל יהודי בוכרה.

בלכייב מתועד כשם משפחה יהודי עם תמרה בלכייב (1915 – 2010), לשעבר תושבת פתח תקוה.

דניאלוב

DANIELOV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי.

דניאלוב, המכיל את הסופית סלבית "-וב'" שפירושה "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של",הוא גרסה של השם המקראי דניאל.

דניאל הוא בנם של דויד ואביגיל (דברי הימים א', ג,א) ושל המחבר "ספר דניאל" בתנ"ך.

שם מקראי זה הפך לשם משפחה עם מספר גרסאות. לשם דניאל נוספו סיומות בשפות שונות על מנת ליצור שמות פטרונימיים: "-זון" / "-סון" בגרמנית / יידיש; "-י" באיטלקית; "-וביץ'" / "-וביץ" בשפות הסלביות; ו"-יוס" בלטינית. דניאלילו ("דניאל הקטן", באיטלקית) מתועד במאה ה-17, דניל בתחילת המאה ה-18; דניאלס במאה ה-18, דניגל, דניהל, דניאליס וטניגל בסוף המאה ה-18. שם המשפחה דניאלוב נפוץ אצל יהודי בוכרה ובולגריה.

דניאלוב מתועד כשם משפחה יהודי עם אמנון דניאלוב (1925 – 2005), לשעבר תושב פתח תקוה.

דכקנוב, דחקנוב

DEHKANOV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שם משפחה זה היה במקור כינוי אישי או שם של מקצוע או עיסוק.

המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים. שם משפחה זה נגזר מהמילה דכקון שפירושה בשפה האוזבקית "איכר". פירוש הסופית הרוסית "-וב" הוא "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של". אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי של אחד מאבות המשפחה. שם משפחה זה נפוץ אצל יהודי בוכרה.

דכקנוב מתועד כשם משפחה יהודי עם מזל מרוסיה דכקנוב (1927 – 1994), לעבר תושבת ישראל.

גילקרוב

GILKAROV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שם משפחה זה היה במקור כינוי אישי או שם של מקצוע או עיסוק.

המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים. שם משפחה זה נגזר מהמילה גילקור שפירושה בשפה האוזבקית "טייח". פירוש הסופית הרוסית "-וב" הוא "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של". אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי של אחד מאבות המשפחה. שם משפחה זה נפוץ אצל יהודי בוכרה.

גילקרוב מתועד כשם משפחה יהודי עם אלה גילקרוב (1948 -2003), לשעבר תושבת שדרות.

קרשיגייב

 KARSHIGIEV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמה של העיר קארשי דרום אוזבקיסטן. פירוש הסופית הרוסית "-יב" הוא "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של". שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה. שם משפחה זה נפוץ אצל יהודי בוכרה.

קרשיגייב מתועד כשם משפחה יהודי עם יצחק קרשיגייב (1934 2015), לשעבר תושב רמלה, ישראל.

קטייב

KATAYEV


שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נובע מתכונה אישית או כינוי.

שם משפחה זה נגזר מהמלה קאטה שפירושה בשפה האוזבקית הוא "גדול" ו"גבוהה". פירוש הסופית הרוסית "-יב" הוא "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של". אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי שניתן לאחד מאבות המשפחה.

מאז ומתמיד יהודים ולא יהודים השתמשו בכינוים כאמצעי לזיהוי בני הקהילה או אנשים אחרים. במסורת היהודית הגבול בין שמות פרטיים לבין כינויים היה תמיד די גמיש וכתוצאה מכך נוצר מגוון רחב של שמות משפחה. שם משפחה זה נפוץ אצל יהודי בוכרה.

קטייב מתועד כשם משפחה יהודי עם אסתר קטייב (1953 -2009), לשעבר תושבת רמלה, ישראל.

כימיגרוב, קימיגרוב, כימיגרוף, קימיגרוף

 KIMYAGAROV, KIMYAGAROF

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שם משפחה זה היה במקור כינוי אישי או שם של מקצוע או עיסוק.

המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים. שם משפחה זה נגזר מהמילה קימיגר שפירושה בשפה האוזבקית "יצרן של צבעים". פירוש הסופית הרוסית "-וב" הוא "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של". אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי של אחד מאבות המשפחה אשר עסק בייצור או שיווק של צבעים לצביעת בדים. שם משפחה זה נפוץ אצל יהודי בוכרה.

כימיגרוב מתועד כשם משפחה יהודי עם משיח כימיגרוב (נפטר ב-1984), לשעבר תושב ירושלים, ישראל.

לבייב

LEVIEV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. ששם משפחה זה נגזר ממונח המצביע על השתייכות המשפחה אל הלוויים. פירוש הסופית הרוסית "-יב" הוא "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של".

ובכן שם משפחה זה הוא פטרונים, כלומר שם משפחה שנגזר משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה. שם משפחה זה נפוץ אצל יהודי בוכרה.

הלוויים הם צאצאיו של לוי המקראי, בנם השלישי של יערוב ולאה.

אנשים ידועים הנושאים שם משפחה זה כוללים את איש העסקים, היזם והתורם הישראלי יליד אוזבקיסטן לב לבייב (נולד ב-1956) המכונה "מלך היהלומים".

זרגרוב

ZARGAROV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שם משפחה זה היה במקור כינוי אישי או שם של מקצוע או עיסוק.

המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים.

שם משפחה זה, המכיל את הסיומת הסלבית "-וב" שפירושה "בנו של", נגזר מהמלה בשפה האוזבקית זרגר שפירושה "צורף". אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי שניתן לאדם שעיסוקו היה צורף. שם המשפחה הזה מצוי בקרב יהודי בוכרה.

שם המשפחה פולטוב מתועד כשם משפחה עם יצחק זרגרוב (1908 - 1941), בנו של ניאזוב מטשקנט, אוזבקיסטן, אשר נהרג בקרבות מלחמת העולם ה-2 כחייל בצבא הסובייטי. 

טוקוב

TOKOV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שם משפחה זה היה במקור כינוי אישי או שם של מקצוע או עיסוק.

המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים.

שם משפחה זה, המכיל את הסיומת הרוסית "-וב" שפירושה "בנו של", נגזר מהמלה בשפה האוזבקית טוק שפירושה "גפן". אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי שניתן לכורם או סוחר יין.  שם המשפחה הזה מצוי בקרב יהודי בוכרה.

שם המשפחה טוקוב מתועד כשם משפחה יהודי עם מנשה טוקוב (1911 - 1992), תושב ירושלים.

פולטוב

POLATOV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שם משפחה זה היה במקור כינוי אישי או שם של מקצוע או עיסוק.

המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים.

שם משפחה זה, המכיל את הסיומת הסלבית "-וב" שפירושה "בנו של", נגזר מהמלה בשפה האוזבקית פולט (polat) שפירושה "פלדה". שם המשפחה הזה יכול להיות קשור לכינוי המתייחס לגוף או לאופי "החזק / מפלדה" של אדם. ייתכן גם ששם משפחה זה קשור לעיסוקים כגון ייצור ומכירה של מוצרי פלדה. אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי שניתן לסוחר בברזל או לנפח. שם המשפחה הזה מצוי בקרב יהודי בוכרה.

שם המשפחה פולטוב מתועד כשם משפחה יהודי עם אהרון פולטוב (1913 – 1999), תושב ירושלים.

דמירוב

DEMIROV, TEMIROV

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שם משפחה זה היה במקור כינוי אישי או שם של מקצוע או עיסוק.

המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים.

שם משפחה זה, המכיל את הסיומת הסלבית "-וב" שפירושה "בנו של", נגזר מהמלה הטורקית דמיר (demir) שפירושה "ברזל". המלה המקבילה בשפה האוזבקית היא טמיר. אפשר שבמקור שם משפחה זה היה כינוי שניתן לסוחר בברזל או לנפח. שם המשפחה הזה מצוי בקרב יהודי בוכרה.

שם המשפחה דמירוב מתועד כשם משפחה יהודי עם שחקן הכדורגל הישראלי תומר דמירוב (נולד בשנת 1995).

KHUJANDI

חודז'נדי, חוג'נדי

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמה של העיר חוג'נד, העיר השנייה בגודלה בטג'יקיסטן ובירתו של מחוז סוגד בצפון המדינה. בתקופה שטג'יקיסטן הייתה חלק מברה"מ העיר הייתה דועה בשם לנינבד (1936 – 1991). היהודים הראשונים שהגיעו לטג'קיסיטן הגיעו מבוכרה. למקום הגיעו גם יהודים אשכנזים, לרוב במאה ה-20.  שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה.

שם משפחה זה נפוץ בקרב יהודי בוכרה.

חודז'נדי מתועד כשם משפחה יהודי עם לוי בן ברוך חודז'נדי (1896 – 1987) אשר התגורר בירושלים.

KALANTAR, KALANTAROV

קלנטר, קלנטרוב, כלנתר

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. ברוב המקרים, כשם משפחה יהודי קלנטר היה במקור תואר אישי. שם משפחה זה נגזר מתואר כבוד שניתן למנהיגים בקהילות היהודיות בבוכרה אשר במרכז אסיה. המשמעות המקורית של מלה קלנטר (کلانتر) בפרסית היא "ראש הכפר". שם משפחה זה נפוץ בקרב יהודי בוכרה..

אנשים ידועים אשר נשאו את שם המשפחה קלנטרוב כוללים את אברהם קלנטרוב, ממנהיגי הקהילה היהודית בבוכרה במחצית הראשונה של המאה ה-20. בביתו המפואר בסמרקנד, באוזבקיסטן, שוכן היום המוזיאון היהודי של אעוזבקיסטן. כלנתר מתועד כשם משפחה יהודי עם רחמים כלנתר (1898 – 1978) אשר שימש כחבר במועצת העיר ירושלים. על שמו נקרא המושג כלנתריזם, שפירושו מעבר ממפלגה למפלגה תמורת טובות הנאה שונות.

USTAYEV

USTAIEV, AUSTIIB

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). שם משפחה זה היה במקור כינוי אישי או שם של מקצוע או עיסוק.

המגוון הגדול של שמות משפחה יהודים שנגזרו משמות של עיסוקים מצביע על פעילותם הענפה של היהודים בכל התחומים.

שם משפחה זה, המכיל את הסופית הרוסית "-אב" שפירושה "מ-", "מוצאו מ-" וגם "בנו של," נגזר ממילה התורכית והאוזבקית "אוסטה" שפירושה "אומן". שם המשפחה הזה מצוי בקרב יהודי בוכרה, אוזבקיסטן, במרכז אסיה.

שם המשפחה אוסטייב מתועד כשם משפחה יהודי עם נינה אוסטייב (1951- 2007).

חודז'נדי

KHUJANDI

חודז'נדי, חוג'נדי

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמה של העיר חוג'נד, העיר השנייה בגודלה בטג'יקיסטן ובירתו של מחוז סוגד בצפון המדינה. בתקופה שטג'יקיסטן הייתה חלק מברה"מ העיר הייתה דועה בשם לנינבד (1936 – 1991). היהודים הראשונים שהגיעו לטג'קיסיטן הגיעו מבוכרה. למקום הגיעו גם יהודים אשכנזים, לרוב במאה ה-20.  שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה.

שם משפחה זה נפוץ בקרב יהודי בוכרה.

חודז'נדי מתועד כשם משפחה יהודי עם לוי בן ברוך חודז'נדי (1896 – 1987) אשר התגורר בירושלים.