נולד בגרודנה, רוסיה הלבנה, בשנת תרכ"ג (1863), לאביו מרדכי , בן-תורה וירא-שמים שעסק בגידול ירקות בגנים שבקצה העיר, ׳
•ל
אמו דינה למד בחדרים ובישיבות ועזר להוריו מעבודה.
בשנת תרמ"ב עלה ארצה עם הוריו ועם בני-ביתם (אחו��ו ואם-א
ביו הזקנה). האב קנה נחלה בפתח תקוה, שהיתה אז בשממתה, ואחרי ת
ום שנת השמיטה יצא לעבוד את האדמה בבדי��ות (רק הוא ׳
•משה סלור עבדו שם בודדים) והמשפחה התישבה בירושלים בחרדה תמידי׳
× לשלום האב, שפעם אף נפצע בר��לו בידי ערבים כש
התנגד לנסיונם לגנוב שק מלא מלפפונים מיבול אדמתו ועבודתו. אח"כ עברה
המשפחה לגור בכפר סלמה, להיות קרובה יותר
אל האב. פעם, בקיץ תרמ"ג, אחרי הקציר והדיש, הלך בנימין לבקר את אביו במשק, ו
באותו יום, שהיה ערב שבת, נודע להם מהת
נהגות השומר הערבי, שבלילה יבואו ערבים (וקרוב לודאי שגם השומר יהיה ביניהם) ל
גנו�� או לגזול את התבואה, בתקוה ש׳
”יהודים לא יחללו את השבת בהתנגדות להם בפועל. אך ר' מרדכי, שהתנהג בכל לפי הוראו�� ׳
”תורה, עשה גם הפעם כהוראת ה׳
”לכה, שבהגנה על ישוב ישראל בארץ-ישראל מצוה לחלל את השבת, ובלילה עמדו, הוא ובנו נגד השו
דדים, ובנימין אף ירה בא
קדוח שהיה בבית ופצע אחד השודדים פצע מות. מחשש ל"נקמת דם" עזבו אז את ה��קום. האב והאם התישבו
אח"כ בכפר יהודיה, מ
קום משכנם של מחדשי הישוב בפתח תקוה, והוא חזר לירושלים ובתרמ"ג נשא שם לאשה, את ציטה בת ר' ישראל
דב פרומקין, בע׳
ה"חבצלת", ועבד בביתהדפוס שלו (נפטרה בפתח תקוה, כ"א סיון תש"ז).
לאחר שנים אחדות עבר עם משפחתו לפתח תקוה ועבד במ
שק של אביו. אך המשק לא הספיק לפרנסת שתי משפחות, ולפעמים אף לאחת ל
א, ולכן פתח חנות מכולת ולאחר זמן הקים בידיו
בית-חרושת קטן לתעשית גאזוז ויצר בעצמו את הגאז.
הקדיש הרבה מזמנו לפעולה לטובת הצבור לשם מצוה, בלי שאיפה לכבו׳
“ ולכיבודים. השתתף ביסוד בית-הכנסת הגדול "בית ��עקב"
ובמשך כמה שנים היה גבאי ראשי בו ובערבים היה מרצה שיעורי ׳
×ורה לקהל. בבית-הכנסת. נתן לבניו חינוך מס��רתי וכללי וש׳
§ד על חינוך תורני לילדי המושבה כאחד ממיסדי התלמוד תו
רה, ולאחר זמן תמך בישיבה הגדולה שעלת�� מלומזה לפתח תקוה והי׳
” מהפעילים למען ביסוסה ושגשוגה.
במלחמת-העול
ם הראשונה היה חבר ועד המושבה ובי��וד הרבה לפעול לטובת מגורשי יפו ותל-אביב שהוגלו בניסן תרע"ז לפתח תק
וה, ואח"׳
› לטובת מגורשי פתח תקוה שהו��לו בפקודת הצבא המשחרר הבריטי בקיץ תרע"ח לתל-אביב.
בכל שנה היה הוא המאסף והמרכז א׳
× תרומות "קמחא דפסחא" ל��זרת הנצרכים לחג הפסח, וכן היה עוסק בגמילות חסדים ותמיד הח׳
–יק אצלו סכום כסף מוכן למ׳
×ן הלואה בגמילות ��סד בסתר לכשיזדמן נצרך צנוע, ולאחר זמן כשנוסדה קופת מלוה לעזרה עצמית-
הדדית בצורה מאורגנת ׳
”שתתף ביסוד�� והיה חבר המועצה מראשיתה.
התענין במצבו של כל אדם מתוך נכונות לעזור כיכלתו, הקדים שלום לכל אדם וה
כל אהבו��ו והוקירוהו.
נפטר בתל-אביב, כ"ה טבת תש"ה (7.1.45), והובא לקבורה בפתח תקוה. צאצאיו: משה, יצחק, מינה אשת המדפ
יס דודגולדברג, שרה אשת א׳
‘רהם דיסקין (מנהל משרד מס ההכנסה בת"א), אלכסנדר, יוסף, יעקב.
רעיתו ציטה .
מתדהר,בערכו, עמ' - 511.
נולד בגרודנה, רוסיה הלבנה, בשנת תרכ"ג (1863), לאביו מרדכי , בן-תורה וירא-שמים שעסק בגידול ירקות בגנים שבקצה העיר, ��
•ל
אמו דינה למד בחדרים ובישיבות ועזר להוריו מעבודה.
בשנת תרמ"ב עלה ארצה עם הוריו ועם בני-ביתם (אחותו ואם-א
ביו הזקנה). האב קנה נחלה בפתח תקוה, שהיתה אז בשממתה, ואחרי ת
ום שנת השמיטה יצא לעבוד את האדמה בבדידות (רק הוא ׳
•משה סלור עבדו שם בודדים) והמשפחה התישבה בירושלים ב��רדה תמידי׳
× לשלום האב, שפעם אף נפצע ברגלו בידי ערבים כש
התנגד לנסיונם לגנוב שק מלא מלפפ��נים מיבול אדמתו ועבודתו. אח"כ עברה
המשפחה לגור בכפר סלמה, להיות קרובה יותר
אל האב. פעם, בקיץ תרמ"ג, אחרי הקציר והדיש, הלך בנימין לבקר את אביו במשק, ו
באותו יום, שהיה ערב שבת, נודע להם מהת
נהגות השומר הערבי, שבלילה יבואו ערבים (וקרוב לודאי שגם השומר יהיה ביניהם) ל
גנוב או לגזול את התבואה, בתקוה ש׳
”יהודים לא יחללו את השבת בהתנגדות להם בפועל. אך ר' מרדכי, שהתנהג בכל לפי הוראות ׳
”תורה, עשה גם הפעם כהוראת ה׳
”לכה, שבהגנה על ישוב ישראל בארץ-ישראל מצוה לחלל את השבת, ובלילה עמדו, הוא ובנו נגד השו
דדים, ובנימין אף ירה בא
קדוח שהיה בבית ופצע אחד השודדים פצע מות. מחשש ל"נקמת דם" עזבו אז את המקום. האב והאם התישבו
אח"כ בכפר יהודיה, מ
קום משכנם של מחדשי הישוב בפתח תקוה, והוא חזר לירושלים ובתרמ"ג נשא שם לאשה, את ציטה בת ר' ישראל
דב פרומקין, בע׳
ה"חבצלת", ועבד בביתהדפוס שלו (נפטרה בפתח תקוה, כ"א סיון תש"ז).
לאחר שנים אחדות עבר עם משפחתו לפתח תקוה ועבד במ
שק של אביו. אך המשק לא הספיק לפרנסת שתי משפחות, ולפעמים אף לאחת ל
א, ולכן פתח חנו�� מכולת ולאחר זמן הקים בידיו
בית-חרושת קטן לתעשית גאזוז ויצר בעצמו את הגאז.
הקדיש הרבה מזמנו לפעולה לטובת הצבור לשם מצוה, בלי שאיפה לכבו׳
“ ולכיבודים. השתתף ביסוד בית-הכנסת הגדול "בית יעקב"
ובמשך כמה שנים היה גבאי ראשי בו ובערבים היה מרצה שיעורי ׳
×ורה לקהל. בבית-הכנסת. נתן לבניו ח��נוך מסורתי וכללי וש׳
§ד על חינוך תורני לילדי המושבה כאחד ממיסדי התלמוד תו
רה, ולאחר זמן ��מך בישיבה הגדולה שעלתה מלומזה לפתח תקוה והי׳
” מהפעילים למען ביסוסה ושגשוגה.
במלחמת-העול
ם הראשונה היה חבר ועד המושבה וביחוד הרבה לפעול לטובת מגורשי יפו ותל-אביב שהוגלו בניסן תרע"ז ל��תח תק
וה, ואח"׳
› לטובת מגורשי פתח תקוה שהוגלו בפקודת הצבא המשחרר הבריטי בקיץ תרע"ח לתל-אביב.
בכל שנה היה הוא המאסף והמרכז א׳
× תרומות "קמחא דפסחא" לעזרת הנצרכים לחג הפסח, וכן היה עוסק בגמילות חסדים ותמיד הח׳
–יק אצלו סכום כסף מוכן למ׳
×ן הלואה בגמילות חסד בסתר לכשיז��מן נצרך צנוע, ולאחר זמן כשנוסדה קופת מלוה לעזרה עצמית-
הדדית בצורה מאורגנת ׳
”שתתף ביסו��ה והיה חבר המועצה מראשיתה.
התענין במצבו של כל אדם מתוך נכונות לעזור כיכלתו, הקדים שלום לכל אדם וה
כל אהבוהו והוקירוהו.
נפטר בתל-אביב, כ"ה טבת תש"ה (7.1.45), והובא לקבורה בפתח תקוה. צאצאיו: מש��, יצחק, מינה אשת המדפ
יס דודגולדברג, שרה אשת א׳
‘רהם דיסקין (מנהל משרד מס ההכנסה בת"א), אלכסנדר, יוסף, יעקב.
רעיתו ציטה .
מתדהר,
בערכו, עמ' - 511.
ר' בנימין נולד בעיר גרודנא , רוסיה הלבנה, בשנת תרכ"ג (1863),לאביו מרדכי בן-תורה וירא-שמים שעסק בגידול ירקות בגנים
שבקצה העיר, ולאמו דינה. למד בחדרים ובישיבות ועזר להוריו מעבודה. לאביו מרדכי , .
בשנת תרמ"ב עלה ארצה עם
הוריו ועם בני-ביתם (אחותו ואם-אביו הזקנה). האב קנה נחלה בפתח תקוה, שהיתה אז בשממתה, ואחרי תום שנת השמיטה יצא לעב׳
•ד את האדמה בבדידות (רק הוא ומשה סלור עבדו שם בודדים) והמשפחה התישבה בירושלים בחרדה תמידית לשלום האב, שפעם אף נפ
צע ברגלו בידי ערבים כשהתנגד לנסיונם לגנוב שק מלא מלפפונים מיבול אדמתו ועבודתו. אח"כ עברה המשפחה לגור בכפר סלמה
, להיות קרובה יותר אל האב.
פעם, כאשר היה בן 20, בקיץ תרמ"ג, אחרי הקציר והדיש, הלך בנימין לבקר את אביו במש׳
§, ובאותו יום, שהי�� ערב שבת, נודע להם מהתנהגות השומר הערבי, שבלילה יבואו ערבים (וקרוב לודאי שגם השומר יהיה ביניה׳
) לגנוב ��ו לגזול את התבואה, בתקוה שהיהודים לא יחללו את השבת בהתנגדות להם בפועל. אך ר' מרדכי, שהתנהג בכל לפי הורא׳
•ת התורה, עשה גם הפעם כהוראת ההלכה, שבהגנה על ישוב ישראל בארץ-ישראל מצוה לחלל את השבת, ובלילה עמדו, הוא ובנו נגד ׳
”שודדים, ובנימין אף ירה באקדוח שהיה בבית ופצע אחד השודדים פצע מות. מחשש ל"נקמת דם" עזבו אז את המקום. האב והאם התי׳
©בו אח"כ בכפר יהודיה, מקום משכנם של מחדשי הישוב בפתח תקוה.
בנימין חזר לירושלים ובתרמ"ג נשא שם לאשה, את
ציטה בת ר' ישראל דב פרומקין, עורך ובעל ה"חבצלת", ועבד בביתהדפוס שלו . ציטה נפטרה בפתח תקוה, כ"א סיון תש"ז.
לאחר שנים אחדות עבר עם משפחתו לפתח תקוה ועבד במשק של אביו. אך המשק לא הספיק לפרנסת שתי משפחות, ולפעמים אף לאחת
לא, ולכן פתח חנות מכולת ולאחר זמן הקים בידיו בית-חרושת קטן לתעשית גאזוז ויצר בעצמו את הגאז.
הקדיש הרבה מזמנו
לפעולה לטובת הצבור לשם מצוה, בלי שאיפה לכבוד ולכיבודים. השתתף ביסוד בית-הכנסת הגדול "בית יעקב" ובמשך כמה שנים ה
יה גבאי ראשי בו ובערבים היה מרצה שיעורי תורה לקהל. בבית-הכנסת. נתן לבניו חינוך מסורתי וכללי ושקד על חינוך תורני
לילדי המושבה כאחד ממיסדי התלמוד תורה, ולאחר זמן תמך בישיבה הגדולה שעלתה מלומזה לפתח תקוה והיה מהפעילים ��מען ב
יסוסה ושגשוגה.
במלחמת-העולם הראשונה היה חבר ועד המושבה וביחוד ה��בה לפעול לטובת מגורשי יפו ותל-אביב ש
הוגלו בניסן תרע"ז לפתח תקוה, ואח"כ לטובת מגורשי פתח תקוה שהוגלו בפקודת הצבא המשחרר הבריטי בקיץ תרע"ח לתל-אביב.
בכל שנה היה הוא המאסף והמרכז את תר��מות "קמחא דפסחא" לעזרת הנצרכים לחג הפסח, וכן היה עוסק בגמילות חסדים
ותמיד החזיק אצלו סכום כסף מוכן למתן הלואה בגמילות חסד בסתר לכשיזדמן נצרך צנוע, ולאחר זמן כשנוסדה קופת מלוה לעז
רה עצמית-הדדית בצורה מאורגנת השתתף ביסודה והיה חבר המועצה מראשיתה.
התענין במצבו של כל אדם מתוך נכונו
ת לעזור כיכלתו, הקדים שלום לכל אדם והכל אהבוהו והוקירוהו.
נפטר בתל-אביב, כ"�� טבת תש"ה (7.1.45), והובא לקבור
ה בפתח תקוה. צאצאיו: משה דיסקין, יצחק דיסקין, (נולד בירושלים בשנת תרמ"ח) מינה אשת המדפיס דוד גולדברג [ב"ר אליעזר מ
נחם], שרה אשת אברהם דיסקין (מנהל משרד מס ההכנסה בת"א) [ב"ר יעקב ב"ר שמחה דיסקין יאנובר הנ"ל]., אלכסנדר דיסקין, יוסף ׳
“יסקין, יעקב דיסקין.
מתדה��, בערכו, עמ' - 511.
אתר תולדות ושורשים בארץ ישראל - http://toladot.blogspot.com/2009/06/blog-pos
t_27.html
נולד בגרודנה, רוסיה הלבנה, בשנת תרכ"ג (1863), לאביו מרדכי , בן-תורה וירא-שמים שעסק בגידול ירקות בגנים שבקצה העיר, ��
•לאמו דינה למד בחדרים ובישיבות ועזר להוריו מעבודה.
בשנת תרמ"ב עלה ארצה עם הוריו ועם בני-ב��תם (אחותו ואם-אביו
הזקנה). האב קנה נחלה בפתח תקוה, שהיתה אז בשממתה, ואחרי תום שנת השמיטה יצא לעבוד את האדמה בבדידות (רק הוא ומשה סלו
ר עבדו שם בודדים) והמשפחה התישבה בירושלים בחרדה תמידית לשלום האב, שפעם אף נפ��ע ברגלו בידי ערבים כשהתנגד לנסיונ
ם לגנוב שק מלא מלפפונים מיבול אדמתו ועבודתו. אח"כ עברה המשפחה לגור בכפר סלמה, להיות קרובה יותר אל האב. פעם, בקיץ
תרמ"ג, אחרי הקציר והדיש, הלך בנימין לבקר את אביו במשק, ובאותו ��ום, שהיה ערב שבת, נודע להם מהתנהגות השומר הערבי, ש׳
‘לילה יבואו ערבים (וקרוב לודאי שגם השומר יהיה ביניה��) לגנוב או לגזול את התבואה, בתקוה שהיהודים לא יחללו את השבת
בהתנגדות להם בפועל. אך ר' מרדכי, שהתנהג בכל לפי הוראות התורה, עשה גם הפעם כהוראת ההלכה, שבהגנה על ישוב ישראל באר׳
¥-ישראל מצוה לחלל את השבת, ובלילה עמדו, הוא ובנו נגד השודדים, ובנימין אף ירה באקדוח שהיה בבית ופצע אחד השודדים פ׳
¦ע מות. מחשש ל"נקמת דם" עזבו אז את המקום. האב והאם התישבו אח"כ בכפר יהודיה, מקום משכנם של מחדשי הישוב בפתח תקוה, וה
וא חזר לירושלים ובתרמ"ג נשא שם לאשה, את ציטה בת ר' ישראל דב פרומקין, בעל ה"חבצלת", ועבד בביתהדפוס שלו (נפטרה בפתח ׳
×קוה, כ"א סיון תש"ז).
לאחר שנים אחדות עבר עם משפחתו לפתח תקוה ועבד במשק של אביו. אך המשק לא הספיק לפרנסת שתי ��ש׳
₪חות, ולפעמים אף לאחת לא, ולכן פתח חנות מכולת ולאחר זמן הקים בידיו בית-חרושת קטן לתעשית גאזוז ויצר ב��צמו את הגאז
.
הקדיש הרבה מזמנו לפעולה לטובת הצבור לשם מצוה, בלי שאיפה לכבוד ולכיבודים. השתתף ביסוד בית-הכנסת הגדול "בית ׳
™עקב" ובמשך כמה שנים היה גבאי ראשי בו ובערבים היה מרצה שיעורי תורה לקהל. בבית-הכנסת. נתן לבניו חינוך מסורתי וכלל
י ושקד על חינוך תורני לילדי המושבה כאחד ממיסדי התלמוד תורה, ול��חר זמן תמך בישיבה הגדולה שעלתה מלומזה לפתח תקוה
והיה מהפעילים למען ביסוסה ושגשוגה.
במל��מת-העולם הראשונה היה חבר ועד המושבה וביחוד הרבה לפעול לטובת מגורשי
יפו ותל-אביב שהוגלו בניסן תרע"ז לפתח תקוה, ואח"כ לטובת מגורשי פתח תקוה שהוגלו בפקודת הצבא המשחרר הבריטי בקיץ ת׳
¨ע"ח לתל-אביב.
בכל שנה היה הוא המאסף והמרכז את תרומות "קמחא דפסחא" לעזרת הנצרכים לחג הפסח, וכן היה עוסק בגמילו
ת חסדים ותמיד החזיק אצלו סכום כסף מוכן למתן הלואה בגמילות חסד בסתר לכשיזדמן נצרך צנוע, ולאחר זמן כשנוסדה קופת ׳
לוה לעזרה עצמית-הדדית בצורה מאורגנת השתתף ביסודה והיה חבר המועצה מראשיתה.
התענין במצבו של כל אדם מתוך נכונ
ות לעזור כיכלתו, הקדים שלום לכל אדם והכל אהבוהו והוקירוהו.
נפטר בתל-אביב, כ"ה טבת תש"ה (7.1.45), והובא לקבורה בפת׳
— תקוה. צאצאיו: משה, יצחק, מינה אשת המדפיס דודגולדברג, שרה אשת אברהם דיסקין (מנהל משרד מס ההכנסה בת"א), אלכסנדר, יו
סף, יעקב.
רעיתו ציטה .
מתדהר, בערכ��, עמ' - 511.