Sarah Eisenberg nee Dobromil (standing, on the right) and her brother Shlomo Dobromil (standing, second from the left), Poryck, Poland, September 8, 1933
Poryck was a town in Poland between the two world wars. Today it is located in Ukraine. During World War II the Nazis, along with Ukrainian collaborators, murdered its Jewish and Polish residents. Sixty years later, the governments of Ukraine and Poland signed a reconciliation agreement, the town moved to Ukrainian territory and was named Pavlivka, after the name of the nearby village.
Shlomo Dobromil’s (Dovrat) family were part of this community that lived in Poryck, and many of them were murdered by the Nazis. In their memory, and in memory of the Jewish community who perished, attached are photographs of the family. Yad Vashem holds a full testimony written by Shlomo Dobromil (Dovrat).
The Oster Visual Documentation Center, ANU – Museum of the Jewish People, Courtesy of Ella Dovrat-Wilk
Pavlivka
(Place)פבליבקה
Pavlivka / Павлівка
בפולנית:Poryck / פוריצק
עיירה במחוז ווהלין, אוקראינה. בין שתי מלחמות העולם הייתה חלק מפולין.
מאז שנת 1500 היישוב היה בעלותם של הדוכסים לבית פוריצקי, מכאן שם המקום. ב-1554 הכפר נשרף ומלך פולין זיגמונט אוגוסט העניק ליישוב פטור ממסים ל-10 שנים וזכות לקיים שני ירידים שנתיים. אחרי הדוכסים ממשפחת פוריצקי המקום היה שייך לבני האצולה ממשפחת קונייצפולסקי (Koniecpolski) ואחריהם לבני משפחת צ'אצקי (Czacki). ב-1806 טאדאוש צ'אצקי בנה על שפת האגם שני ארמונות אשר אחד מהם איכסן ספרייה בת 15,000 כרכים ואוסף כלים מפורצלן. לאחר מותו של טאדאוש צ'אצקי ספרייתו העשירה העוברה אל העיר פולאווי (Puławy).
ב-1795, לאחר החלוקת פולין השלישית, האזור סופח ע"י האימפריה הרוסית. במלחמת העולם הראשונה (1918-1914) צבאות אוסטריה אשר כבשו את האזור שרפו את ארמון המגורים ושדדו את האוספים היקרים מהארמון השני. הכפר פוריצק נהרס בחלקו הגדול בזמן הקרבות.
בתום מלחמת העולם הראשונה ולאחר המלחמה פולין-רוסיה הבולשביקית (1919-1921) מחוז ווהלין נכלל בבגבולות פולין העצמאית. לאחר הפלישות של גרמניה וברית המועצות לפולין בספטמבר 1939 ווהלין נמצאת תחת השילטון הסובייטי בשנים 1941-1939. גרמניה הנאצית כבשה את האזור ביוני 1941 ופוריצק נמצאת בשילטון גרמני-אוקראיני עד ל- 18 ביולי 1944. באוקראינה הגרמנים הקימו משטר חצי אטונומי, גייסו אוקראינים לדיוויזיה אוקראינית "גאליציה", הקימו משטרת עזר אוקראינית ומשטרת עזר הפולנית בעיירות עם אוכלוסיה פולנית.
היהודים בפוריצק
ככל הנראה היהודים הגיעו לאזור של פוריצק בתחילתהמאה ה-16, לאחר שהמקום עבר לשליטת פולין בעקבות האיחוד בין ליטא לפולין. הנוכחות היהודית הראשונה בפוריצק מתועדת בשנת 1569. בשנת 1700 וועד יהודי ארץ ווהלין, שהיה חלק מוועד ארצות פולין, הטיל על קהילת פוריצק לשלם 300 זלוטי מס גולגולת, סכום המעיד על קיומה של קהילה יהודית בת כמה מאות נפשות בכפר ובסביבתו. קהילת פוריצק הייתה כפופה לקהילת בלודמיר (וולודימיר וולינסק). ב-4 בינואר 1786 מלך פולין סטניסלב פוניאטובסקי העניק רשות לפתוח במקום בית דפוס עברי. חידוש הזכות לקיים ירידים שנתיים כעבור שנה תרם לחיזוק מצבו הכלכלי של היישוב.
לאחר חלוקת פולין השלישית, פוריצק נמצאת בשטח הנשלט על ידי רוסיה, בסמוך לגבול עם גליציה הנמצאת בתחומי האימפריה אוסטרית. הקרבה לגבול איפשרה הברחות סחורות ואנשים בין שתי אימפריות.
היהודים התפרנסו כסוחרים ובעלי מלאכה. בפוריצק היו בבעלות יהודית מבשלת בירה, מפעל לעיבוד עורות, מפעל לייצור לבנים, 22 חנויות ו-13 בתי מלאכה.
בשנות ה-1870 בקהילת פוריצק היה בית כנסת. במאה ה-19 הרבנים ר' מרדכי מרדו מפוריצק ור' נוח מלודמיר חיברו ביחד את הביאור על המהר"ם שי"ף (מורינו הרב רבי מאיר שיש פותרים). בפוריצק חי גם הרב קלונימוס קלמן הורוביץ, נכדו של "החוזה" מלובלין (נפטר ב-1885 בפוריצק). החל מ-1908 כיהן ברבנות ר' מרדכי צוקר. ב-1897 התגוררו בפוריצק מונה 1,316 יהודים אשר היוו 58,1% מכלל האוכלוסייה.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה נערך פוגרום ביהודי פוריצק, הפורעים התעללו ביהודים ושדדו את חנויותיהם. כדי לעזור לקהילת פוריצק שהייתה במצב כלכלי קשה "וועד העזרה היהודי" מקייב הקציב לה 150 רובל לחודש. כשהחלה הנסיגה הרוסית ב-1915 יהודי פוריצק היו נתונית לאיומי גירוש. כ-150 משפחות ברחו לכפרים והיתר נמלטו לעירות טורצ'ין ( Torchin / Turczyn) ולרוזישץ' ( Rozhyshche / Rożyszcze). החיילים הרוסים ותושבי הכפרים בסביבה שדדו את הרכוש שנותר בכפר. היהודים חזרו לפוריצק לאחר שהמקום נכבש ע"י האוסטרים. הכיבוש האוסטרי של אזור וולדימיר וולינסק הסתיים באוקטובר 1918. לאחר תקופה בלתי יציבה באוקראינה אבאה בעקבות התפרקות האימפריות הרוסית והאוסטרית והקרבות לאחר המהפכה הסובייטית, בשנת 1920 פוריצק נכללה בגבולות פולין העצמאית.
יהודי פוריצק עסקו בעיקר במסחר זעיר ובמלאכה. פעלה במקום קופת גמ"ח להלוואות ללא ריבית לנזקקים. למורת רוחם של החוגים האורתודוקסים נפתח במקום בית ספר עברי של רשת "תרבות" עם ספריה שהייתה גם מרכז לפעילות תרבותית. ביישוב פעל גם בית ספר עברי פרטי. בפוריצק פעלה גם ספריה ע"ש י.ל. פרץ עם ספרים ביידיש אשר התחרתה עם הספריה של "תרבות" בקיום פעילויות תרבות, כגון הרצאות, חוגים, הצגות תאטרו וכו'. בפוריצק פעלו סניפים של "הציונים הכלליים", "פועלי ציון", "המזרחי" והרביזיוניסטים, וגם של תנועות הנוער "החלוץ" ו"השומר הצעיר". מספר היהודים שגרו בפוריצק עד 1939 נאמד בכ-1,200 איש, שהם היו יותר מ-50% מכלל התושבים.
ב-17 בספטמבר 1939 הצבא הסובייטי נכנס לפורוצק. השלטון הסובייטי ביטל כל הפעילויות בשפה העברית ורוסית הייתה לשפת ההוראה בבתי הספר. לםוריצק הגיעו גם פליטים יהודים אשר ברחו משטחי פולין שנכבשו ע"י הגרמנים.
תקופת השואה
פוריצק נכבשה על ידי הגרמנים ב-23 ביוני 1941. הגרמנים התמקמו בארמון צ'אצקי. מיד לאחר הכיבוש הגרמני הוטלו גזרות על היהודים. היהודים הוכרחו לעבוד בעבודתות כפייה ולשאת טלאי צהוב על הבגדים. במקום הוקם יודנראט. על ההיהודים הוטלו כנסות כבדים ובחורף נלקחו מהם כל הפרוות ובגדי החורף החמים לטובת הצבא הגרמני הקופא בחזית. הוקם גטו לא מגודר אליו הובאו גם יהודי הסביבה. בגטו התאספו כ-3,000 יהודים. הצפיפות בגטו גרמה להתפשטות מחלות, כולל מחלת הטיפוס.
באוגוסט 1942 יחידת ז'נדרמריה גרמנית אספה 100 יהודים, גברים נשים וילדים וירתה בהם למוות ביער פוריצק המרוחק כקילומטר וחצי מהכפר. מוקדם בבוקר ב-1 בספטמבר 1942 המשטרה האוקראינית הקיפה את הגטו, אספה את היהודי הגטו והצעידה אותם כשלושה ק"מ לאחוזת פשסלאביצ'ה (Przesławicze), החולים והזקנים מבית החולים נרצחו עוד בגטו, החלשים נרצחו בדרך. היהודים הוחזקו באחוזה שלושה ימים תחת כיפת השמים ללא מזון או מים. היהודים בקבוצות של 300-200 הוכרחו להתפשט ונרצחו בבורות שהוכנו מראש בחוות קוצ'קוב (Kuczków) במרחק כקילומטר מהאחוזה. הרציחות נמשכו מ-4 עד 5 בספטמבר. בגדי הנרצחים נלקחו ע"י הכפריים האוקראינים. לאחר הרציחות הוטל על תושבי הכפרים מהסביבה לכסות את בורות באדמה. מאות מהיהודים ניסו לברוח, אך נתפסו על ידי האוקראינים הלאומנים ((UPA ונרצחו על ידם. רק בודדים שרדו.
האוקראינים הלאומנים ממחתרת ה-UPA וכפריים אוקראינים המשיכו במעשי ההרג וב-11 – 12 ביולי 1943 רצחו בכנסייה המקומית את כל תושבי פוריצק הפולנים, 222 גברים, נשים וילדים. לאחר מכן שרפו את ארמון צ'אצקי.
לאחר השואה
פוריצק שוחררה על ידי הצבא האדום ב-8 ביולי 1944. כיום אין יהודים בפוריצק. אין תעוד על גורלם של בית הכנסת ושל בית העלמין המקומיים. ב-1991, באתר של קברי האחים בגיא ההריגה של חוות קוצ'קוב הוקמה אנדרטה מגרניט ועליה מגן דוד גדול וכתובת באוקראינית: "במקום הזה כ-2,000 אזרחים יהודים נורו למוות בידי הכובשים הפשיסטים הגרמנים".