Search
Print
Share
Your Selected Item:
Would you like to help us improving the content? Send us your suggestions

The Jewish Community of Dikhtinets

דיחטינץ 

Dikhtinets

באוקאינית: Дихтинець / Dykhtynets; ברומנית: Dihtineti; בגרמנית: Dichtenitz המקום ידוע גם בשם דיכטניצה / Dihtenita

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין שתי מלחמות העולם נכלל במחוז רדאוץ ברומניה.

יהודי הכפר התפרנסו מסחר עצים ובהמות וכמה מהם היו אמידים. הם קיימו יחסים טובים עם האוכלוסייה המקומית המורכבת רובה מאוקראינים. במועצת הכפר כיהן חבר יהודי, לפעמום כיהנו שניים.

יהודי דיחטינץ היו שייכים לקהילה היהודית של פוטילה במרחק שישה ק"מ אשר סיפקה את השירותים הדתיים והקהילתיים. בכפר דיחטינץ פעל בית כנסת. הילדים התחנכו ב"חדר".

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 56 יהודים אשר היוו 3.2%  מכלל האוכלוסייה.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. השינוי במדיניות הרשמית של המדינה גרמה להתערערות של יחסי היהודים עם האוכלוסיה המקומית.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה, ובכלל זה גם הכפר דאווידשט, סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. בימי השלטון  הסוביטי, שהחליף את השלטון הרומני, נאסרו בכפר מספר יהודים.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברה"מ. הצבא הרומני חזר לאזור. בסתיו 1941  גורשו כל   יהודי הכפר אל הגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. בתום המלחמה חזרו שמונה משפחות לכפר.

Place Type:
Village
ID Number:
20676457
Written by researchers of ANU Museum of the Jewish People
Nearby places:

Related items:

Ukraine

Україна / Ukrayina

A country in eastern Europe, until 1991 part of the Soviet Union.

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 50,000 out of 42,000,000 (0.1%). Main Jewish organizations:

Єврейська Конфедерація України - Jewish Confederation of Ukraine
Phone: 044 584 49 53
Email: jcu.org.ua@gmail.com
Website: http://jcu.org.ua/en

Ваад (Ассоциация еврейских организаций и общин) Украины (VAAD – Asssociation of Jewish Organizations & Communities of Ukraine)
Voloska St, 8/5
Kyiv, Kyivs’ka
Ukraine 04070
Phone/Fax: 38 (044) 248-36-70, 38 (044) 425-97-57/-58/-59/-60
Email: vaadua.office@gmail.com
Website: http://www.vaadua.org/

Chernivtsi

In Ukrainian: Чернівці / Chernivtsi; in Russian: Chernovtsy; In Romanian: Cernauti, In German and in Jewish sources: Czernowitz צ'רנוביץ
A city in Ukraine. Between the two World Wars in Romania.

Chernovtsy, then Cernauti, was the capital of Bukovina. The area was under Austrian rule in the years 1775-1918.

Both Ashkenazi and Sephardi Jews are mentioned in Chernovtsy from 1408. Later the Chernovtsy community assumed a distinctly Ashkenazi character, with Yiddish as the spoken language. The second half of the 17th century brought Jewish immigrants and culture from Poland. The Russian-Turkish wars (1766-74) caused severe hardship and the Jews had to leave Chernovtsy for a time. After the area came under Austrian rule in 1775 the Austrian military regime immediately began a policy of discrimination with the avowed aim of "clearing" Bukovina of Jews.

Nevertheless, a number of Jews from Galicia immigrated to Bukovina in this period, and many settled in Chernovtsy. Despite the restrictions still in force the Jews there acquired real property and engaged in large-scale commercial transactions. In 1812, during the Napoleonic wars, Jewish goods and property were plundered by the Russian army.

Tension arose within the community between the Chasidim and Maskilim at the beginning of the 19th century, and later intensified. Cultural life developed after 1848, along with trends toward assimilation and the penetration of Haskalah attitudes to wider circles. The foundation of a university there in 1875 attracted Jewish students throughout Bukovina and had a stimulating and diversifying influence on the social and cultural life of the community.

From the end of the 19th century student organizations played an important part in the Zionist movement in Chernovtsy.

In 1872 the community split into independent orthodox and reform sections. A reform temple opened in 1877 was destroyed by the Nazis in 1944. Zionism made headway in the city despite opposition from the assimilationist and orthodox elements. Jews also took an active part in public affairs. As early as 1897 one of the Jewish leaders, Benno Straucher, was returned to the Austrian parliament as representative for Czernowitz (1897-1914).

During World War I, when the city passed from hand to hand between the Russians and the Austrians, the community suffered great hardship, and many left the city. After the collapse of the Austro-Hungarian monarchy in 1918 the soldiers of the Romanian army who entered Chernovtsy behaved brutally toward the Jews and started a wave of persecution. After incorporation of the city into Romania and with the institution of the civil government, the situation of the Jews improved. One of the prominent personalities of Chernovtsy Jewry in general was the Zionist leader Meir Ebner, editor of a German-language newspaper there. Other outstanding personalities who represented the Jews in the Romanian parliament were the historian Manfred Reifer, and the socialist leader Jacob Pistiner. The community numbered 43,701 in 1919 (47.4% of the total population). Hebrew works were printed in Chernovtsy for over a century, from 1835 to 1939, and nearly 340 items were issued by nine publishers and printers. Of these the most important was the house of Eckhardt where, with the help of Jewish experts, there were printed a complete Babylonian Talmud, a bible with standard commentaries, the Mishnah with commentaries, and other important rabbinic Kabbalistic-Chasidic works.

The Holocaust Period
In 1941 the Jewish population numbered 50,000, due to the influx of Jews from the smaller towns and villages in Bukovina.

On the night of June 30, 1941, the Soviet army vacated Chernovtsy and gangs broke into Jewish homes, looting and burning them. On July 5, the first units of the German and Romanian armies entered the town, accompanied by Einsatzkommando 10B, which was a section of Einsatzgruppe D. This unit fulfilled its task of inciting the Romanians against the Jews; on the pretext that the Jews were plotting against the government, they murdered the Jewish Intelligentsia, among them the chief rabbi of Bukovina, Abraham Mark, the chief cantor, and leaders of the community.

On July 30, when the anti-Jewish measures introduced by Antonescu's government went into effect, hostages were taken and Jews were compelled to do forced labor and to wear the yellow badge. The authorities permitted Jews to be seen on hunted down in the streets and houses. On October 11 the Jews were concentrated in a ghetto, their property was confiscated, and deportations to Transnistria began. On October 14, 1941, the chairman of the union of Jewish communities, Wilhelm Filderman, obtained a cessation of deportations, but the decision was carried out only a month later, and by November 15, 1941, about 30,000 Jews had been deported. The mayor of Chernovtsy, Traian Popovici, also attempted to stop deportations, issuing about 4,000 certificates of exemption from deportation, but the officials of the municipality, the police and the gendarmerie extorted enormous sums of money in return for these exemptions. Many Jews were deported even after they paid the ransom. After a short break, deportations were resumed and about 4,000 Jews were deported in three waves between June 17 and 27, 1942. Some of the deportees were taken to camps east of the Bug river (an area occupied by the Germans) where children up to the age of 15, old people, invalids, women, and those unfit for work were systematically murdered. About 60% of the deportees from Chernovtsy to Transnistria perished there. Most survivors who returned did not resettle in Chernovtsy, which had in the meantime been annexed to the Ukrainian republic in the Soviet Union, but went to Romania and from there to Eretz Israel.

In the 1950's the government closed five of the six synagogues and all of the Torah scrolls were placed in a museum. One of the synagogues was made into a sports center and another into a movie theater. The other synagogues became workshops and warehouses. One small synagogue still remains for 50-60 worshippers. In 1970, the Jewish population in Chernovtsy numbered 70,000.

יאבלוניצה

Яблуниця / Yablunytsya

ברומנית: Iablonița; בגרמנית: Jablonitza

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראאינה. עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז ראדאוץ, רומניה. הכפר שוכן על הגדה הדרומית של נהר הצ'רמוש. בין 1919 ל-1939 במקום הזה נהר צ'רמוש שימש כגבול בינלאומי בין רומניה לפולין. בגדה הצפונית של הנהר שוכן כפר אחר עם אותו שם, יאבלוניצה, אשר עד 1939 נמצא בשטחה של פולין והיה שייך לחבל גליציה ההסטורית. בספטמבר 1939, לאחר שברה"מ פלשה לפולין, הכפר הפולני עבר לשלטון סובייטי.   

היהודים התיישבו בכפר, שרוב תושביו אוקראינים, במחצית השנייה של המאה ה-19. רובם התפרנסו מחקלאות ומסחר בהמות ותבואה עם חבל גליציה השכן.

בכפר לא הייתה קהילה יהודית מאורגנת ויהודי יאבלוניצה השתייכו לקהילת יהודי פוטילה (Putila) אשר סיפקה להם את השירותים הדתיים- קהילתיים. בחגים התפילות נערכו בבית פרטי.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 72 יהודים  אשר היוו 4,8% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את יאבלוניצה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. מאז ועד סוף יוני 1941 הכפר היה תחת שלטון סובייטי.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה למלחמה נגד ברה"מ. כאשר הצבא הסובייוי נסוג מהאזור, יהודי הכפר יאבלוניצה הפולני נרצחו ע"י שכניהם האוקראינים. התושבים האוקראינים של יאבלוניצה הרומנית היו עדים למעשי הרצח בכפר ממול ורצו לחקות אותם נגד התושבים היהודים של יאבלוניצה הרומנית, אבל ראש הכפר הרומני מנע את רצח היהודים.

עם כניסת הצבא הרומני והגרמני הועברו יהודי הכפר לעיר המחוז ראדאוץ, משם באוקטובר 1941 גורשו   לגטאות ומחנות הרוכוז בטרנסניסטריה יחד עם כל יהודי העיר.

מארניצ'ן

Мариничі / Marynychi

ברומנית: Măreniceni, Marenița ; בגרמנית: Marenicze

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.

יהודי הכפר התפרנסו מסחר עצים ובהמות ואחדים היו פקידים. במקום לא התקיימה קהילה יהודית ויהושי הכפר השתייכו לקהילה היהודית בוויז'ניץ אשר סיפקה להם את השירותים הדתיים-קהילתיים. במועצת הכפר כיהן גם יהודי אחד.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 25 יהודים אשר היוו 2.6% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. מיולי 1940 התחיל השלטון הסוביטי בכפר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. אחרי פרוץ הקרבות וכיבוש הכפר על ידי הצבא הרומני, הגיעו לאזור כנופיות של אוקראינים משטחי גליציה המזרחית אשר עד 1939 הייתה חלק מפולין. כנופיות אלה היו הראשונות שהתחילו בהרג היהודים ועשר משפחות יהודיות נרצחו בידיהן. השורדים גורשו לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. יהודי אחד בלבד, חזר לכפר אחרי השחרור.

פוטילה

Путила /  Putyla

ברומנית: Putila, לפעמים Putila Storojinețului; בגרמנית: Putilla Storonetz; Storonetz-Putilla

עיירה במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז ראדאוץ, רומניה.

ראשיתו של היישוב היהודי במקום במחצית המאה ה-19 ובסוף המאה היתה האחוזה הראשית בסביבה בבעלות יהודית. רוב היהודים עסקו בסחר בעצים ובהמות. עד מהלך המאה ה-19 יהודי פוטילה השתייכו לקהילה היהודית בוויז'ניץ. בסוף המאה ה-19 התארגנה במקום קהילה יהודית עצמאית. קהילה זאת כללה עוד 1400 יהודים, תושבי תשעה כפרים בסביבה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה היהודים פונו מפוטילה. יחידות של קוזקים נפרסו בפוטילה. הקוזקים נהגו לשתות הרבה והתנהגו בצורה נבזית כלפי יהודים, כולל מעשי אונס ורצח. יהודי המקום נשלחו אל תוך שטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית, אל צ'כיה ואוסטריה.

מחוסר אמצעים לפרנס רב, המשיך הרב של ויז'ניץ להיות גם רבה של פוטילה. במקום פעלו שני בתי כנסת בנויים מעץ, בית כנסת גדול שהוקם ב-1895, בית כנסת שני מ-1925, ומקווה טהרה. הילדים קיבלו את חינוכם ב"חדר".

סניף של ההסתדרות הציונית נוסד ב-1920 ובבנין היתה ספריה עשירה. בתמיכת הקהילה נפתח ב-1933 גן ילדים עברי.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 379 יהודים אשר היוו 21.1% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. לאחר כניסת השלטונות הסובייטים לכפר, בעלי נכסים ופעילים ציונים ידועים הוגלו לסיביר. הרכוש הפרטי הולאם ויהודי שבבעלותו היה מפעל לסבון ותמך בשלטון הקומוניסטי מונה המנהל של המפעל. הרופא גארי וינקלר Gary Winkler, קומוניסט ידוע אשר בזמן השלטון הרומני נכלא במשך כמה שנים בגלל דעותיו הפוליטיות, הוגלה לסיביר ביחד עם אביו. עו"ד יהודי בשם גרייאב גם הוא קומוניסט ידוע, נגלה לסיביר ביחד עם רעייתו. על פי השמועה, שניהם התאבדו בתליה בקרון הרכבת בדרך לסיביר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברה"מ. החיילים רומנים והגרמנים לכפר. האוקראינים המקומיים העלו באש את בתי הכנסת ואת בתי היהודים. אלה שחיפשו מקלט בכפרי הסביבה נרצחו, רובם בידי התושבים הנוצרים. השורדים גורשו תחילה לאדינץ אשר בבסראביה שם עבדו במחצבה, ואחר כך לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. רבים נספו בדרך. הרמן וינקלר, יהודי בגיל 84 ומזכיר הקהילה לשעבר, כשל בדרך ונקבר בעודו בחיים בנוכחות בתו.

אחרי המלחמה שרדו 25% מיהודי פוטילה. הם עברו לדרום בוקובינה, אזור שהיה בשלטון רומניה, ובמשך הזמן רובם עלו לישראל.  

במקום קיים בית הקברות יהודי שנוסד במאה ה-19. הקבורה החסידית האחרונה ככל הידועה התקיימה בשנת 1940.

סארגיין

 Сергії/ Serhi

ברומנית:Sârghieni, Serghieni; סגרמנית:Sergie 

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז ראדאוץ, רומניה.

ראשית ההתיישבות היהודית במקום בסוף המאה ה-19. רוב היהודים עסקו בסחר עצים ובהמות ומעטים היו  חנוונים. בין היהודים היו גם מספר חקלאים אשר עיבדו בעצמם את חלקות האדמה הקטנות להם. במקום לא התקיימה קהילה יהודית עצמאית ויהודי סארגיין השתייכו לקהילה היהודית בפוטילה הסמוכה, אשר סיפקה להם את השירותים הדתיים- קהילתיים. בסארגיין פעלו שני בתי כנסת ושני "חדרים" לחינוך ילדיהם.

התנועה הציונית היתה פעילה בין שתי מלחמות העולם והקימה במקום סניף של ההסתדרות הציונית ושל תנועת הנוער "בני עקיבא". בסארגיין פעל גם סניף של "מפלגה היהודית" אשר נוסדה ב-1930 במטרה להגן על הזכויות הלאומיות והאזרחיות של היהודים. במועצת הכפר השתתפו שלושה חברים יהודים.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בסארגיין 204 יהודים אשר היוו 8.7%  מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. מדיניות זאת פגעה ביחסים שהיו עד אז בין היהודים לתושבים המקומיים, רובם אוקראינים.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את סארגיין סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. בזמן השלטון הסובייטי בכפר, חמש משפחות יהודיות הוגלו לסיביר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברה"מ. הכפר חזר לשלטון רומניה ובסתיו של שנת 1941 גורשו כל תושביה היהודים של סארגיין אל הגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה.  

אחרי השחרור, שמונה משפחות יהודיות חזרו לעיירה.

our Open Databases
Jewish Genealogy
Family Names
Jewish Communities
Visual Documentation
Jewish Music Center
Place
אA
אA
אA
Would you like to help us improving the content? Send us your suggestions
The Jewish Community of Dikhtinets

דיחטינץ 

Dikhtinets

באוקאינית: Дихтинець / Dykhtynets; ברומנית: Dihtineti; בגרמנית: Dichtenitz המקום ידוע גם בשם דיכטניצה / Dihtenita

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין שתי מלחמות העולם נכלל במחוז רדאוץ ברומניה.

יהודי הכפר התפרנסו מסחר עצים ובהמות וכמה מהם היו אמידים. הם קיימו יחסים טובים עם האוכלוסייה המקומית המורכבת רובה מאוקראינים. במועצת הכפר כיהן חבר יהודי, לפעמום כיהנו שניים.

יהודי דיחטינץ היו שייכים לקהילה היהודית של פוטילה במרחק שישה ק"מ אשר סיפקה את השירותים הדתיים והקהילתיים. בכפר דיחטינץ פעל בית כנסת. הילדים התחנכו ב"חדר".

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 56 יהודים אשר היוו 3.2%  מכלל האוכלוסייה.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. השינוי במדיניות הרשמית של המדינה גרמה להתערערות של יחסי היהודים עם האוכלוסיה המקומית.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה, ובכלל זה גם הכפר דאווידשט, סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. בימי השלטון  הסוביטי, שהחליף את השלטון הרומני, נאסרו בכפר מספר יהודים.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברה"מ. הצבא הרומני חזר לאזור. בסתיו 1941  גורשו כל   יהודי הכפר אל הגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. בתום המלחמה חזרו שמונה משפחות לכפר.

Written by researchers of ANU Museum of the Jewish People

Serhi
Putyla
Marynychi
Yablunytsya
Chernivtsi
Ukraine

סארגיין

 Сергії/ Serhi

ברומנית:Sârghieni, Serghieni; סגרמנית:Sergie 

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז ראדאוץ, רומניה.

ראשית ההתיישבות היהודית במקום בסוף המאה ה-19. רוב היהודים עסקו בסחר עצים ובהמות ומעטים היו  חנוונים. בין היהודים היו גם מספר חקלאים אשר עיבדו בעצמם את חלקות האדמה הקטנות להם. במקום לא התקיימה קהילה יהודית עצמאית ויהודי סארגיין השתייכו לקהילה היהודית בפוטילה הסמוכה, אשר סיפקה להם את השירותים הדתיים- קהילתיים. בסארגיין פעלו שני בתי כנסת ושני "חדרים" לחינוך ילדיהם.

התנועה הציונית היתה פעילה בין שתי מלחמות העולם והקימה במקום סניף של ההסתדרות הציונית ושל תנועת הנוער "בני עקיבא". בסארגיין פעל גם סניף של "מפלגה היהודית" אשר נוסדה ב-1930 במטרה להגן על הזכויות הלאומיות והאזרחיות של היהודים. במועצת הכפר השתתפו שלושה חברים יהודים.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בסארגיין 204 יהודים אשר היוו 8.7%  מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה. מדיניות זאת פגעה ביחסים שהיו עד אז בין היהודים לתושבים המקומיים, רובם אוקראינים.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את סארגיין סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. בזמן השלטון הסובייטי בכפר, חמש משפחות יהודיות הוגלו לסיביר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברה"מ. הכפר חזר לשלטון רומניה ובסתיו של שנת 1941 גורשו כל תושביה היהודים של סארגיין אל הגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה.  

אחרי השחרור, שמונה משפחות יהודיות חזרו לעיירה.

פוטילה

Путила /  Putyla

ברומנית: Putila, לפעמים Putila Storojinețului; בגרמנית: Putilla Storonetz; Storonetz-Putilla

עיירה במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז ראדאוץ, רומניה.

ראשיתו של היישוב היהודי במקום במחצית המאה ה-19 ובסוף המאה היתה האחוזה הראשית בסביבה בבעלות יהודית. רוב היהודים עסקו בסחר בעצים ובהמות. עד מהלך המאה ה-19 יהודי פוטילה השתייכו לקהילה היהודית בוויז'ניץ. בסוף המאה ה-19 התארגנה במקום קהילה יהודית עצמאית. קהילה זאת כללה עוד 1400 יהודים, תושבי תשעה כפרים בסביבה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה היהודים פונו מפוטילה. יחידות של קוזקים נפרסו בפוטילה. הקוזקים נהגו לשתות הרבה והתנהגו בצורה נבזית כלפי יהודים, כולל מעשי אונס ורצח. יהודי המקום נשלחו אל תוך שטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית, אל צ'כיה ואוסטריה.

מחוסר אמצעים לפרנס רב, המשיך הרב של ויז'ניץ להיות גם רבה של פוטילה. במקום פעלו שני בתי כנסת בנויים מעץ, בית כנסת גדול שהוקם ב-1895, בית כנסת שני מ-1925, ומקווה טהרה. הילדים קיבלו את חינוכם ב"חדר".

סניף של ההסתדרות הציונית נוסד ב-1920 ובבנין היתה ספריה עשירה. בתמיכת הקהילה נפתח ב-1933 גן ילדים עברי.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 379 יהודים אשר היוו 21.1% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. לאחר כניסת השלטונות הסובייטים לכפר, בעלי נכסים ופעילים ציונים ידועים הוגלו לסיביר. הרכוש הפרטי הולאם ויהודי שבבעלותו היה מפעל לסבון ותמך בשלטון הקומוניסטי מונה המנהל של המפעל. הרופא גארי וינקלר Gary Winkler, קומוניסט ידוע אשר בזמן השלטון הרומני נכלא במשך כמה שנים בגלל דעותיו הפוליטיות, הוגלה לסיביר ביחד עם אביו. עו"ד יהודי בשם גרייאב גם הוא קומוניסט ידוע, נגלה לסיביר ביחד עם רעייתו. על פי השמועה, שניהם התאבדו בתליה בקרון הרכבת בדרך לסיביר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברה"מ. החיילים רומנים והגרמנים לכפר. האוקראינים המקומיים העלו באש את בתי הכנסת ואת בתי היהודים. אלה שחיפשו מקלט בכפרי הסביבה נרצחו, רובם בידי התושבים הנוצרים. השורדים גורשו תחילה לאדינץ אשר בבסראביה שם עבדו במחצבה, ואחר כך לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. רבים נספו בדרך. הרמן וינקלר, יהודי בגיל 84 ומזכיר הקהילה לשעבר, כשל בדרך ונקבר בעודו בחיים בנוכחות בתו.

אחרי המלחמה שרדו 25% מיהודי פוטילה. הם עברו לדרום בוקובינה, אזור שהיה בשלטון רומניה, ובמשך הזמן רובם עלו לישראל.  

במקום קיים בית הקברות יהודי שנוסד במאה ה-19. הקבורה החסידית האחרונה ככל הידועה התקיימה בשנת 1940.

מארניצ'ן

Мариничі / Marynychi

ברומנית: Măreniceni, Marenița ; בגרמנית: Marenicze

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראינה. עד שנת 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז סטורוז'ינץ, רומניה.

יהודי הכפר התפרנסו מסחר עצים ובהמות ואחדים היו פקידים. במקום לא התקיימה קהילה יהודית ויהושי הכפר השתייכו לקהילה היהודית בוויז'ניץ אשר סיפקה להם את השירותים הדתיים-קהילתיים. במועצת הכפר כיהן גם יהודי אחד.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 25 יהודים אשר היוו 2.6% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את העיירה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. מיולי 1940 התחיל השלטון הסוביטי בכפר.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה אל המלחמה נגד ברית המועצות. אחרי פרוץ הקרבות וכיבוש הכפר על ידי הצבא הרומני, הגיעו לאזור כנופיות של אוקראינים משטחי גליציה המזרחית אשר עד 1939 הייתה חלק מפולין. כנופיות אלה היו הראשונות שהתחילו בהרג היהודים ועשר משפחות יהודיות נרצחו בידיהן. השורדים גורשו לגטאות ומחנות הריכוז בטרנסניסטריה. יהודי אחד בלבד, חזר לכפר אחרי השחרור.

יאבלוניצה

Яблуниця / Yablunytsya

ברומנית: Iablonița; בגרמנית: Jablonitza

כפר במחוז צ'רניבץ (צ'רנוביץ) בחבל בוקובינה, אוקראאינה. עד 1918 האזור היה חלק מאוסטריה-הונגריה, בין שתי מלחמות העולם הכפר נכלל במחוז ראדאוץ, רומניה. הכפר שוכן על הגדה הדרומית של נהר הצ'רמוש. בין 1919 ל-1939 במקום הזה נהר צ'רמוש שימש כגבול בינלאומי בין רומניה לפולין. בגדה הצפונית של הנהר שוכן כפר אחר עם אותו שם, יאבלוניצה, אשר עד 1939 נמצא בשטחה של פולין והיה שייך לחבל גליציה ההסטורית. בספטמבר 1939, לאחר שברה"מ פלשה לפולין, הכפר הפולני עבר לשלטון סובייטי.   

היהודים התיישבו בכפר, שרוב תושביו אוקראינים, במחצית השנייה של המאה ה-19. רובם התפרנסו מחקלאות ומסחר בהמות ותבואה עם חבל גליציה השכן.

בכפר לא הייתה קהילה יהודית מאורגנת ויהודי יאבלוניצה השתייכו לקהילת יהודי פוטילה (Putila) אשר סיפקה להם את השירותים הדתיים- קהילתיים. בחגים התפילות נערכו בבית פרטי.

במפקד האוכלוסין של שנת 1930 נרשמו בכפר 72 יהודים  אשר היוו 4,8% מכלל התושבים.

 

תקופת השואה

העליה לשלטון של ממשלת גוגה-קוזה בדצמבר 1937 הובילה לחקיקה ויישום של מדיניות אנטישמית רשמית ברומניה.

בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1939 בין גרמניה הנאצית לברה"מ, אזור צפון בוקובינה שכלל גם את יאבלוניצה סופח לברה"מ ב-28 ביוני 1940. מאז ועד סוף יוני 1941 הכפר היה תחת שלטון סובייטי.

ביוני 1941 רומניה הצטרפה למלחמה נגד ברה"מ. כאשר הצבא הסובייוי נסוג מהאזור, יהודי הכפר יאבלוניצה הפולני נרצחו ע"י שכניהם האוקראינים. התושבים האוקראינים של יאבלוניצה הרומנית היו עדים למעשי הרצח בכפר ממול ורצו לחקות אותם נגד התושבים היהודים של יאבלוניצה הרומנית, אבל ראש הכפר הרומני מנע את רצח היהודים.

עם כניסת הצבא הרומני והגרמני הועברו יהודי הכפר לעיר המחוז ראדאוץ, משם באוקטובר 1941 גורשו   לגטאות ומחנות הרוכוז בטרנסניסטריה יחד עם כל יהודי העיר.

Chernivtsi

In Ukrainian: Чернівці / Chernivtsi; in Russian: Chernovtsy; In Romanian: Cernauti, In German and in Jewish sources: Czernowitz צ'רנוביץ
A city in Ukraine. Between the two World Wars in Romania.

Chernovtsy, then Cernauti, was the capital of Bukovina. The area was under Austrian rule in the years 1775-1918.

Both Ashkenazi and Sephardi Jews are mentioned in Chernovtsy from 1408. Later the Chernovtsy community assumed a distinctly Ashkenazi character, with Yiddish as the spoken language. The second half of the 17th century brought Jewish immigrants and culture from Poland. The Russian-Turkish wars (1766-74) caused severe hardship and the Jews had to leave Chernovtsy for a time. After the area came under Austrian rule in 1775 the Austrian military regime immediately began a policy of discrimination with the avowed aim of "clearing" Bukovina of Jews.

Nevertheless, a number of Jews from Galicia immigrated to Bukovina in this period, and many settled in Chernovtsy. Despite the restrictions still in force the Jews there acquired real property and engaged in large-scale commercial transactions. In 1812, during the Napoleonic wars, Jewish goods and property were plundered by the Russian army.

Tension arose within the community between the Chasidim and Maskilim at the beginning of the 19th century, and later intensified. Cultural life developed after 1848, along with trends toward assimilation and the penetration of Haskalah attitudes to wider circles. The foundation of a university there in 1875 attracted Jewish students throughout Bukovina and had a stimulating and diversifying influence on the social and cultural life of the community.

From the end of the 19th century student organizations played an important part in the Zionist movement in Chernovtsy.

In 1872 the community split into independent orthodox and reform sections. A reform temple opened in 1877 was destroyed by the Nazis in 1944. Zionism made headway in the city despite opposition from the assimilationist and orthodox elements. Jews also took an active part in public affairs. As early as 1897 one of the Jewish leaders, Benno Straucher, was returned to the Austrian parliament as representative for Czernowitz (1897-1914).

During World War I, when the city passed from hand to hand between the Russians and the Austrians, the community suffered great hardship, and many left the city. After the collapse of the Austro-Hungarian monarchy in 1918 the soldiers of the Romanian army who entered Chernovtsy behaved brutally toward the Jews and started a wave of persecution. After incorporation of the city into Romania and with the institution of the civil government, the situation of the Jews improved. One of the prominent personalities of Chernovtsy Jewry in general was the Zionist leader Meir Ebner, editor of a German-language newspaper there. Other outstanding personalities who represented the Jews in the Romanian parliament were the historian Manfred Reifer, and the socialist leader Jacob Pistiner. The community numbered 43,701 in 1919 (47.4% of the total population). Hebrew works were printed in Chernovtsy for over a century, from 1835 to 1939, and nearly 340 items were issued by nine publishers and printers. Of these the most important was the house of Eckhardt where, with the help of Jewish experts, there were printed a complete Babylonian Talmud, a bible with standard commentaries, the Mishnah with commentaries, and other important rabbinic Kabbalistic-Chasidic works.

The Holocaust Period
In 1941 the Jewish population numbered 50,000, due to the influx of Jews from the smaller towns and villages in Bukovina.

On the night of June 30, 1941, the Soviet army vacated Chernovtsy and gangs broke into Jewish homes, looting and burning them. On July 5, the first units of the German and Romanian armies entered the town, accompanied by Einsatzkommando 10B, which was a section of Einsatzgruppe D. This unit fulfilled its task of inciting the Romanians against the Jews; on the pretext that the Jews were plotting against the government, they murdered the Jewish Intelligentsia, among them the chief rabbi of Bukovina, Abraham Mark, the chief cantor, and leaders of the community.

On July 30, when the anti-Jewish measures introduced by Antonescu's government went into effect, hostages were taken and Jews were compelled to do forced labor and to wear the yellow badge. The authorities permitted Jews to be seen on hunted down in the streets and houses. On October 11 the Jews were concentrated in a ghetto, their property was confiscated, and deportations to Transnistria began. On October 14, 1941, the chairman of the union of Jewish communities, Wilhelm Filderman, obtained a cessation of deportations, but the decision was carried out only a month later, and by November 15, 1941, about 30,000 Jews had been deported. The mayor of Chernovtsy, Traian Popovici, also attempted to stop deportations, issuing about 4,000 certificates of exemption from deportation, but the officials of the municipality, the police and the gendarmerie extorted enormous sums of money in return for these exemptions. Many Jews were deported even after they paid the ransom. After a short break, deportations were resumed and about 4,000 Jews were deported in three waves between June 17 and 27, 1942. Some of the deportees were taken to camps east of the Bug river (an area occupied by the Germans) where children up to the age of 15, old people, invalids, women, and those unfit for work were systematically murdered. About 60% of the deportees from Chernovtsy to Transnistria perished there. Most survivors who returned did not resettle in Chernovtsy, which had in the meantime been annexed to the Ukrainian republic in the Soviet Union, but went to Romania and from there to Eretz Israel.

In the 1950's the government closed five of the six synagogues and all of the Torah scrolls were placed in a museum. One of the synagogues was made into a sports center and another into a movie theater. The other synagogues became workshops and warehouses. One small synagogue still remains for 50-60 worshippers. In 1970, the Jewish population in Chernovtsy numbered 70,000.

Ukraine

Україна / Ukrayina

A country in eastern Europe, until 1991 part of the Soviet Union.

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 50,000 out of 42,000,000 (0.1%). Main Jewish organizations:

Єврейська Конфедерація України - Jewish Confederation of Ukraine
Phone: 044 584 49 53
Email: jcu.org.ua@gmail.com
Website: http://jcu.org.ua/en

Ваад (Ассоциация еврейских организаций и общин) Украины (VAAD – Asssociation of Jewish Organizations & Communities of Ukraine)
Voloska St, 8/5
Kyiv, Kyivs’ka
Ukraine 04070
Phone/Fax: 38 (044) 248-36-70, 38 (044) 425-97-57/-58/-59/-60
Email: vaadua.office@gmail.com
Website: http://www.vaadua.org/