חיפוש
הפריט שבחרת:
תמונות
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

נבחרת כדורגל יהודית, טשבין, פולין, שנות ה-1930

הדפסה
שיתוף
נבחרת כדורגל יהודית,
טשבין, פולין, שנות ה-1930
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אלימלך גרוס, קריית מוצקין)
מספר פריט:
256725
רכישת תמונות: חלק מהתמונות ניתנות לרכישה, לפרטים נוספים- לחצו כאן, אנא וודאו שיש לכם את מספר יחידת תמונה (כפי שמופיע למעלה)
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:

טשביניה TRZEBINIA

(במקורות היהודיים טשעבין)

עיר במחוז קראקוב, גליציה המערבית, פולין.


טשביניה, המתועדת ככפר במאה ה-13, הייתה באזור שסופח לאוסטריה בחלוקת פולין בסוף המאה ה-18. במרוצת השנים, אחרי שהתגלו בסביבה עפרות של כסף ושל עופרת, הוקמו במקום מפעלי תעשייה וחרושת וסביבם נוצרה עיירה. התפתחותה של טשביניה באה לאחר שחוברה ב-1847 אל קו מסילת הרכבת בין וינה לקראקוב. אחרי מלחמת העולם הראשונה (1918- 1914) חזרה לגבולות פולין. בשנת 1931 קיבלה טשביניה (העיירה והכפר) מעמד של עיר.

יהודים התיישבו בטשביניה בסוף המאה ה-17, עד לראשית המאה ה-19 הם השתייכו לקהילת כשאנוב (CHRZANOW) ואחר כך היו לקהילה עצמאית. כרב הקהילה כיהן אז ר' ישראל קלוגר, את כסאו ירש בנו ר' חיים קלוגר בעל "פרי חיים". ואחריו ר' משה יונה לוי. בנו, ר' יעקב לוי מונה לרב אחריו, הוא היה מבורך בבנים רבים ואחד מהם, ר' ישראל, כיהן כדיין הקהילה בימי כהונת אביו כרב. אחרי פטירת ר' יעקב לוי, בשנת 1923, היו שני מועמדים לכהונת הרב בעיר: בנו ר' בנימין לוי ור' דב בעריש ויידנפלד. נבחר הרב דב בעריש ויידנפלד, הוא עמד בראש הישיבה המפורסמת "כוכב מיעקב", כתב את ספר השו"ת (שאלות ותשובות בענייני הלכה) "דובב מישרים" ונודע כ"גאון מטשבין". הרב ויידנפלד שהה בברית המועצות בימי מלחמת העולם השנייה, עלה אחר-כך לארץ ישראל והקים את "ישיבת כוכב מיעקב" בירושלים. ר' עקיבא ב"ר יחזקאל גרוס יסד בטשביניה את ישיבת "כתר תורה" של חסידי ראדומסק.

בשנת 1921 ישבו במקום 915 יהודים בתוך אוכלוסיה של 1,317 נפש. באותה שנה נפתח חדר נוסף לילדי העיירה. בשנת 1932 התיישב בעיר האדמו"ר מבובוב (BOBOWA), ר' בן-ציון ב"ר שלמה הלברשטם.

במחצית השנייה של המאה ה-19, עם התפתחות המכרות ופיתוח התעשייה במקום, הלך וגדל היישוב היהודי עד שכמעט כל תושבי טשביניה היו יהודים, ובשנת 1914 כיהן יהודי, ר' איסר מנדלבאום, כראש העיר. בימי שבת שבתה העיר כולה ובחג הפסח לא היה אפשר לקנות לחם.

בראשית נובמבר 1918, עם סיום מלחמת העולם הראשונה וחידוש עצמאות פולין, אסרו השלטונות על היהודים בטשביניה להשתתף בחגיגות. היהודים חששו מהתפרצות האנטישמיות והקימו מיליציה יהודית להגנה עצמית. ראש המליציה הפולנית בעיר פרק את נשקו של האירגון היהודי וכעבור ימים ספורים אמנם החלו פרעות ביהודים. הפורעים תקפו יהודים והיכו אותם, שדדו חנויותיהם, פרצו לבית הכנסת וחיללו את ספרי התורה. יחידה צבאית מעיר המחוז קרקוב נמנעו מלהתערב ורק הפולני אדם צרלוג (CERLOG) יצא נגד הפורעים.

יהודי טשבינה עסקו במסחר זעיר, ברוכלות בכפרי הסביבה ובמלאכה. מקצתם היו ספקים של התעשייה המקומית.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם סבל הישוב היהודי במקום מקפאון כלכלי, ואחרי המלחמה הם נזקקו לעזרת ה"ג'וינט" שהעשיר את קופת גמילות חסדים המקומית כדי שתוכל לנזקקים. בשנות השלושים, בעת המשבר הכלכלי העולמי, הקימה "אגודת נשים" מטבח עממי.

לאחר שנקבעה חצרו של האדמו"ר מבובוב בטשביניה (1932) ואלפי חסידים נהרו לעיר, התרחבו מקורות הפרנסה של יהודי המקום.

חוג ראשון לפעילות ציונית התארגן בטשביניה בשנת 1912, לידו הוקמו ספרייה ואולם הרצאות.

בין שתי מלחמות העולם אירגן מועדון "העתיד" של הציונים הכלליים שיעורי ערב לעברית וללמודי יהדות ופתח ספריה נוספת. באותה עת פעלו תנועות הנוער "השומר הצעיר", "החלוץ", "הנוער העברי" (לימים "הנוער הציוני") ו"עקיבא".

יהודי טשביניה השתתפו בבחירות לקונגרס הציוני בשנת 1935, רובם הצביעו לרשימת "הציונים הכלליים".

בשנת 1939 ישבו בטשביניה למעלה מ-1,300 יהודים.


תקופת השואה

בסוף אוגוסט 1939 גוייסו כמה יהודים מטשביניה לצבא הפולני ואחרים השתתפו בהכנת הגנה אנטי-אוירית לעיר. עם פרוץ המלחמה, ב-1 בספטמבר, הפציץ חיל האויר הגרמני את העיר ותושביה החלו בבריחה המונית, יהודים רבים הצטרפו אל הבורחים מזרחה בנסיון לעבור את הגבול לשטחי ברית המועצות. בינתיים ניתקו יחידות של הצבא הגרמני את הדרכים מזרחה והיהודים נעצרו בגליציה המזרחית, סבלו מחסור ובהדרגה החלו לחזור לטשביניה. מקצתם נרצחו בדרך וכ-70 איש הוצאו להורג בידי חיילים גרמנים שארבו להם בדרך מטשעבין לכשאנוב, הם הומתו שם במגרש הכדורגל ונטמנו בקברי אחים במקומות הרצח. כעבור שנתיים, בהיתר השלטונות, הם הובאו לקבר ישראל בבית העלמין היהודי בכשאנוב.

בימים הראשונים לכיבוש בזזו חיילים גרמנים, "פולקסדויטשה" (גרמנים ילידי פולין) ואספסוף פולני את חנויות היהודים ואת בתיהם. טשביניה הייתה באיזור שסופח לרייך הגרמני (בתוך שלזיה העילית המזרחית), ועל היהודים הוטלו כבר בראשית אוקטובר 1939 גזרות חוקי הגזע הנאציים. הם נצטוו לשאת את סימן הטלאי הצהוב, הוגבלה תנועתם בעיר והוטל עליהם עוצר לילה, נלקחו מהם דברי ערך, בתי עסק יהודיים נסגרו, קצתם נמסרו לנאמנים אריים ורק מעטים נותרו לשרת את האוכלוסיה היהודית במקום. הקהילה נדרשה לספק מדי יום עובדים לעבודות כפיה ולשלם דמי כופר מדי פעם. יהודים נחטפו ברחובות ומי שלא ציית להוראות הגרמנים היה צפוי לגרוש למחנה ההשמדה אושוויץ.

ב-1940 עזבו בחשאי צעירים יהודים רבים את העיר, כדי לעבור את הגבול לברית המועצות. אלה שהצליחו נתקלו בקשיים בהשגת עבודה ודיור וקצתם אף הוגלו לאזורים מרוחקים בברית המועצות.

בסוף שנת 1940 ובראשית 1941 התחילו הגרמנים חוטפים גברים יהודים לעבודות כפיה בגרמניה ולביצור החזית עם ברית המועצות. רבים מתו בגלל העבודה המפרכת והתנאים הבלתי אנושיים.

בראשית 1941 רוכזו יהודי טשביניה בכמה רחובות שנהיו לגיטו. בתחילה היה הגטו פתוח, אבל בהדרגה נאסרה על היהודים היציאה ממנו ומצוקתם גדלה. בתוך הגיטו פיתחו בני הקהילה עזרה הדדית, הקימו מטבח צבורי לנזקקים ודאגו לחינוך הילדים בכך שהפעילו בחשאי כיתות לימוד.

ביום י"ג בסיון תש"ב (יולי 1942) הקיפו את הגיטו יחידות ס"ס ואנשי משטרה גרמנים. היהודים נצטוו לבוא לככר שוק הבהמות (TARGOWICA) ושם נערכה "סלקציה" (מיון). קבוצת צעירים נשלחו למחנות עבודה בגרמניה, קבוצה אחרת לעיר כשאנוב הסמוכה, לעבודה במפעלים חיוניים לגרמנים. כל השאר שולחו ביום כ"ב בסיון תש"ב למחנה ההשמדה אושוויץ. רק מעטים מיהודי טשביניה נותרו בחיים בתום המלחמה.


בקיץ 1986 מצאו בני הקהילה שביקרו במקום את בית העלמין היהודי פרוץ והרוס והמצבות המעטות שנשארו במקומן שבורות. בית הכנסת המרכזי, שהגרמנים הפכו למוסך, נהרס אחרי המלחמה בידי הפולנים ובמקומו נבנה בית מגורים, ובבניין בית הכנסת "חברת ביקור חולים" שוכנה נגריה לארונות קבורה נוצריים. הדבר הובא לידיעת משרד הדתות בישראל.

בשנת 1990 טיפל ארגון יוצאי טשביניה בישראל בשיקום בית העלמין היהודי, וביום 13 באוגוסט 1990 הוסר הלוט מעל מצבה לזכר קרבנות השואה. בטכס השתתפו שרידי קהילת טשביניה, נציגי מוסדות יהודיים ונציגי השלטונות.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
תמונות
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
נבחרת כדורגל יהודית, טשבין, פולין, שנות ה-1930
נבחרת כדורגל יהודית,
טשבין, פולין, שנות ה-1930
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אלימלך גרוס, קריית מוצקין)
רכישת תמונות: חלק מהתמונות ניתנות לרכישה, לפרטים נוספים- לחצו כאן, אנא וודאו שיש לכם את מספר יחידת תמונה (כפי שמופיע למעלה)

טשביניה
טשביניה TRZEBINIA

(במקורות היהודיים טשעבין)

עיר במחוז קראקוב, גליציה המערבית, פולין.


טשביניה, המתועדת ככפר במאה ה-13, הייתה באזור שסופח לאוסטריה בחלוקת פולין בסוף המאה ה-18. במרוצת השנים, אחרי שהתגלו בסביבה עפרות של כסף ושל עופרת, הוקמו במקום מפעלי תעשייה וחרושת וסביבם נוצרה עיירה. התפתחותה של טשביניה באה לאחר שחוברה ב-1847 אל קו מסילת הרכבת בין וינה לקראקוב. אחרי מלחמת העולם הראשונה (1918- 1914) חזרה לגבולות פולין. בשנת 1931 קיבלה טשביניה (העיירה והכפר) מעמד של עיר.

יהודים התיישבו בטשביניה בסוף המאה ה-17, עד לראשית המאה ה-19 הם השתייכו לקהילת כשאנוב (CHRZANOW) ואחר כך היו לקהילה עצמאית. כרב הקהילה כיהן אז ר' ישראל קלוגר, את כסאו ירש בנו ר' חיים קלוגר בעל "פרי חיים". ואחריו ר' משה יונה לוי. בנו, ר' יעקב לוי מונה לרב אחריו, הוא היה מבורך בבנים רבים ואחד מהם, ר' ישראל, כיהן כדיין הקהילה בימי כהונת אביו כרב. אחרי פטירת ר' יעקב לוי, בשנת 1923, היו שני מועמדים לכהונת הרב בעיר: בנו ר' בנימין לוי ור' דב בעריש ויידנפלד. נבחר הרב דב בעריש ויידנפלד, הוא עמד בראש הישיבה המפורסמת "כוכב מיעקב", כתב את ספר השו"ת (שאלות ותשובות בענייני הלכה) "דובב מישרים" ונודע כ"גאון מטשבין". הרב ויידנפלד שהה בברית המועצות בימי מלחמת העולם השנייה, עלה אחר-כך לארץ ישראל והקים את "ישיבת כוכב מיעקב" בירושלים. ר' עקיבא ב"ר יחזקאל גרוס יסד בטשביניה את ישיבת "כתר תורה" של חסידי ראדומסק.

בשנת 1921 ישבו במקום 915 יהודים בתוך אוכלוסיה של 1,317 נפש. באותה שנה נפתח חדר נוסף לילדי העיירה. בשנת 1932 התיישב בעיר האדמו"ר מבובוב (BOBOWA), ר' בן-ציון ב"ר שלמה הלברשטם.

במחצית השנייה של המאה ה-19, עם התפתחות המכרות ופיתוח התעשייה במקום, הלך וגדל היישוב היהודי עד שכמעט כל תושבי טשביניה היו יהודים, ובשנת 1914 כיהן יהודי, ר' איסר מנדלבאום, כראש העיר. בימי שבת שבתה העיר כולה ובחג הפסח לא היה אפשר לקנות לחם.

בראשית נובמבר 1918, עם סיום מלחמת העולם הראשונה וחידוש עצמאות פולין, אסרו השלטונות על היהודים בטשביניה להשתתף בחגיגות. היהודים חששו מהתפרצות האנטישמיות והקימו מיליציה יהודית להגנה עצמית. ראש המליציה הפולנית בעיר פרק את נשקו של האירגון היהודי וכעבור ימים ספורים אמנם החלו פרעות ביהודים. הפורעים תקפו יהודים והיכו אותם, שדדו חנויותיהם, פרצו לבית הכנסת וחיללו את ספרי התורה. יחידה צבאית מעיר המחוז קרקוב נמנעו מלהתערב ורק הפולני אדם צרלוג (CERLOG) יצא נגד הפורעים.

יהודי טשבינה עסקו במסחר זעיר, ברוכלות בכפרי הסביבה ובמלאכה. מקצתם היו ספקים של התעשייה המקומית.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם סבל הישוב היהודי במקום מקפאון כלכלי, ואחרי המלחמה הם נזקקו לעזרת ה"ג'וינט" שהעשיר את קופת גמילות חסדים המקומית כדי שתוכל לנזקקים. בשנות השלושים, בעת המשבר הכלכלי העולמי, הקימה "אגודת נשים" מטבח עממי.

לאחר שנקבעה חצרו של האדמו"ר מבובוב בטשביניה (1932) ואלפי חסידים נהרו לעיר, התרחבו מקורות הפרנסה של יהודי המקום.

חוג ראשון לפעילות ציונית התארגן בטשביניה בשנת 1912, לידו הוקמו ספרייה ואולם הרצאות.

בין שתי מלחמות העולם אירגן מועדון "העתיד" של הציונים הכלליים שיעורי ערב לעברית וללמודי יהדות ופתח ספריה נוספת. באותה עת פעלו תנועות הנוער "השומר הצעיר", "החלוץ", "הנוער העברי" (לימים "הנוער הציוני") ו"עקיבא".

יהודי טשביניה השתתפו בבחירות לקונגרס הציוני בשנת 1935, רובם הצביעו לרשימת "הציונים הכלליים".

בשנת 1939 ישבו בטשביניה למעלה מ-1,300 יהודים.


תקופת השואה

בסוף אוגוסט 1939 גוייסו כמה יהודים מטשביניה לצבא הפולני ואחרים השתתפו בהכנת הגנה אנטי-אוירית לעיר. עם פרוץ המלחמה, ב-1 בספטמבר, הפציץ חיל האויר הגרמני את העיר ותושביה החלו בבריחה המונית, יהודים רבים הצטרפו אל הבורחים מזרחה בנסיון לעבור את הגבול לשטחי ברית המועצות. בינתיים ניתקו יחידות של הצבא הגרמני את הדרכים מזרחה והיהודים נעצרו בגליציה המזרחית, סבלו מחסור ובהדרגה החלו לחזור לטשביניה. מקצתם נרצחו בדרך וכ-70 איש הוצאו להורג בידי חיילים גרמנים שארבו להם בדרך מטשעבין לכשאנוב, הם הומתו שם במגרש הכדורגל ונטמנו בקברי אחים במקומות הרצח. כעבור שנתיים, בהיתר השלטונות, הם הובאו לקבר ישראל בבית העלמין היהודי בכשאנוב.

בימים הראשונים לכיבוש בזזו חיילים גרמנים, "פולקסדויטשה" (גרמנים ילידי פולין) ואספסוף פולני את חנויות היהודים ואת בתיהם. טשביניה הייתה באיזור שסופח לרייך הגרמני (בתוך שלזיה העילית המזרחית), ועל היהודים הוטלו כבר בראשית אוקטובר 1939 גזרות חוקי הגזע הנאציים. הם נצטוו לשאת את סימן הטלאי הצהוב, הוגבלה תנועתם בעיר והוטל עליהם עוצר לילה, נלקחו מהם דברי ערך, בתי עסק יהודיים נסגרו, קצתם נמסרו לנאמנים אריים ורק מעטים נותרו לשרת את האוכלוסיה היהודית במקום. הקהילה נדרשה לספק מדי יום עובדים לעבודות כפיה ולשלם דמי כופר מדי פעם. יהודים נחטפו ברחובות ומי שלא ציית להוראות הגרמנים היה צפוי לגרוש למחנה ההשמדה אושוויץ.

ב-1940 עזבו בחשאי צעירים יהודים רבים את העיר, כדי לעבור את הגבול לברית המועצות. אלה שהצליחו נתקלו בקשיים בהשגת עבודה ודיור וקצתם אף הוגלו לאזורים מרוחקים בברית המועצות.

בסוף שנת 1940 ובראשית 1941 התחילו הגרמנים חוטפים גברים יהודים לעבודות כפיה בגרמניה ולביצור החזית עם ברית המועצות. רבים מתו בגלל העבודה המפרכת והתנאים הבלתי אנושיים.

בראשית 1941 רוכזו יהודי טשביניה בכמה רחובות שנהיו לגיטו. בתחילה היה הגטו פתוח, אבל בהדרגה נאסרה על היהודים היציאה ממנו ומצוקתם גדלה. בתוך הגיטו פיתחו בני הקהילה עזרה הדדית, הקימו מטבח צבורי לנזקקים ודאגו לחינוך הילדים בכך שהפעילו בחשאי כיתות לימוד.

ביום י"ג בסיון תש"ב (יולי 1942) הקיפו את הגיטו יחידות ס"ס ואנשי משטרה גרמנים. היהודים נצטוו לבוא לככר שוק הבהמות (TARGOWICA) ושם נערכה "סלקציה" (מיון). קבוצת צעירים נשלחו למחנות עבודה בגרמניה, קבוצה אחרת לעיר כשאנוב הסמוכה, לעבודה במפעלים חיוניים לגרמנים. כל השאר שולחו ביום כ"ב בסיון תש"ב למחנה ההשמדה אושוויץ. רק מעטים מיהודי טשביניה נותרו בחיים בתום המלחמה.


בקיץ 1986 מצאו בני הקהילה שביקרו במקום את בית העלמין היהודי פרוץ והרוס והמצבות המעטות שנשארו במקומן שבורות. בית הכנסת המרכזי, שהגרמנים הפכו למוסך, נהרס אחרי המלחמה בידי הפולנים ובמקומו נבנה בית מגורים, ובבניין בית הכנסת "חברת ביקור חולים" שוכנה נגריה לארונות קבורה נוצריים. הדבר הובא לידיעת משרד הדתות בישראל.

בשנת 1990 טיפל ארגון יוצאי טשביניה בישראל בשיקום בית העלמין היהודי, וביום 13 באוגוסט 1990 הוסר הלוט מעל מצבה לזכר קרבנות השואה. בטכס השתתפו שרידי קהילת טשביניה, נציגי מוסדות יהודיים ונציגי השלטונות.