חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי אופנבורג

אופנבורג


עיר במדינת באדן, גרמניה. עד לאיחוד גרמניה באוקטובר 1990, בגרמניה המערבית.


יהודים ישבו במקום במאה ה-13. בזמן "המגיפה השחורה" (1348- 1349) "הודו" שלושה יהודים, על ספסל העינויים, בהרעלת בארות; אף על פי שלא נמצאו סימני רעל נגזר גירוש על כל אנשי הקהילה.

היישוב התחדש רק כעבור 500 שנה, וב-1900 מנה 337 נפש. באופנבורג שכנה רבנות אזורית ליישובים הכפריים הסמוכים, ואחרון הרבנים בה היה סיני אוקו. ב"ליל הבדולח" חולל בית- הכנסת המקומי ובאוקטובר 1941 הועברו 91 היהודים במקום למחנה גור. ב- 1967 נמצאו בעיר 4 יהודים.
סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
254902
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

Siegfried Kurt Baschwitz (1886-1968), journalist and professor of press, propaganda and public opinion, born in Offenburg, Germany, the son of a brewer. His parents were assimilated Jews who were extremely proud of their German heritage.

Around 1911 it seems that he decided to convert to Christianity, although he never tried to hide his Jewish origins. Baschwitz studied at several universities but graduated in economics and held pronounced liberal views. He was awarded a doctorate with a thesis about the social reformer Lujo Brentano and then started his career as a journalist writing for several German national newspapers. During World War I he was correspondent for a newspaper in Rotterdam, Netherlands, and learned to speak Dutch. Influenced deeply by what he considered to be humiliating terms forced on Germany at the end of the war, his political opinions veered considerably towards the right although he soon recognized the potential dangers of extremism in German society.

In 1923 he wrote his first book, about the manipulation of public opinion by the press and propaganda. In addition to his work as a journalist he became an erudite and popular public speaker. In 1930 he was offered a position on the faculty of the University of Heidelberg, Germany, but he refused, apparently on account of the growing anti-Semitic climate in Germany which would make his life and that of his family difficult. He, however, continued to write on the history of the press, the hatred of minority groups in society and censorship. Early in 1933, after Hitler came to power and when it was no longer possible for his work to be published in Germany, Baschwitz fled to Holland. There he started to work for a research agency which published information about the dark side of German National Socialism. In 1935 he was offered a position with the International Institute of Social History and then in the same year he started to lecture on the history of newspapers at the University of Amsterdam. In 1938 he published a work on the abuse of on mass psychology which was a strong attack on the Nazi behaviour. In 1940, certain that he would be on the Gestapo's list of wanted persons, Baschwitz went into hiding in Amsterdam but continued to study and write under the pseudonym Casimir K. Fisherman. However, in 1942 he was arrested and taken to the Westerbork concentration camp. Five days later his eldest daughter Isa, who was active in the anti-Nazi Dutch Resistance movement, succeeded in obtaining his release with the help of false identity papers which showed that he was not a Jew.

After World War II he was reinstated as a lecturer at the University of Amsterdam. In 1948 he became associate professor in the Faculty of Political and Social Sciences and four years later he was made full professor in science and mass media in the psychology department. In July 1948 he founded and became the first director of the Dutch Institute for the Science of the Press which organized courses for the training of young journalists. He was considered to be a pioneer in communication science and mass psychology and contributed much to the international exchange of information and research among scholars in the field. After 1945, one of his major efforts was to rediscover information on the field had been lost because of the war. "Gazette", the international journal that he founded in 1955, was the mouthpiece of this campaign and acted as a liaison centre for research and researchers from different parts of the world. His magnum opus, "Hexen und Hexenprozesse: Geschichte eines Masewnwahns und seiner Bekaempfung" which discussed methods of fighting attempts at mass delusion appeared in 1963 and was printed in several languages.

Bachwitz was a personal friend and neighbour of Otto Frank, the father of Anna Frank. He was called upon as an expert witness to authenticate the "Diary of Anna Frank".

Gurs internment camp

The Gurs camp was an internment camp built in France at Gurs near Oloron-Sainte-Marie in the Basses-Pyrénées (currently Pyrénées-Atlantiques) department by the French government of Édouard Daladier between March 15 and April 25 1939 to intern people fleeing Spain after the victory of the Franco's forces in the Spanish Civil War. 

Following the armistice of June 22, 1940 , signed with Germany by the French government of Pétain , the camp was used as a mixed internment camp to accommodate Jews of all nationalities - except French - captured and deported by the Nazi regime in countries under its control (Germany, Austria, Belgium, the Netherlands). Nearly 4,000 Jews were transferred from Gurs to the Drancy camp between August 6, 1942 and March 3, 1943. They were subsequently deported to the Nazi death camp at Auschwitz and almost all were murdered there.

LAHR

A city in the Black Forest region in Baden-Wuerttemberg, Germany.

First Jewish presence: unknown; peak Jewish population: 143 in 1905; Jewish population in 1933: 96

The Jewish community of Lahr was destroyed during the Black Death pogroms of 1348/49. It was not until 1862 that Jews were allowed to return to Lahr; in 1888, they established a community and inaugurated a prayer hall on Bismarckstrasse. Although local Jews were able to maintain a school—the teacher also served as the shochet and chazzan— they conducted burials in nearby Schmieheim. Prominent local Jews included the Weil family, whose steel plant was one of the largest in Europe. The prayer hall was sold in September 1938, after which prayers were conducted in a private residence. Later on Pogrom Night (Nov. 9, 1938), rioters ravaged Jewish-owned homes and businesses, demolished the former prayer hall and threw out its ritual objects. Jews were dragged from their homes, and the men were sent to Dachau. The following morning, the remaining Jews were marched through the town. In 1939, those Jews who still lived in Lahr were forcibly moved into so-called “Jews’ houses.” Thirty-nine Lahr Jews emigrated, 30 relocated within Germany, nine died in Lahr and 21 were deported to Gurs concentration camp in France in October 1940. Three Jews who were married to Christians managed to remain in Lahr, but a fourth was deported to Theresienstadt concentration camp in 1945. At least 61 local Jews perished in the Shoah. A memorial plaque was later affixed to the Bismarckstrasse building.

----------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

פרייבורג אים ברייזגאו FREIBURG

עיר במחוז באדן, גרמניה.


הקהילה היהודית

קהילה יהודית עתיקה הייתב בפרייבורג. במחצית השנייה של המאה ה-13 נאסרו בני-הקהילה ושוחררו לאחר זמן. וב-1300 אושרו זכויותיהם במקום.

בינואר 1339, בפרעות "המגיפה השחורה", הואשמו יהודי פרייבורג בגרימת המגיפה והוצאו להורג בשריפה. נשים הרות וילדים הושארו בחיים. כעבור עשר שנים הותר ליהודים לחזור לעיר, ובסוף המאה נגזר עליהם ללבוש לבוש מיוחד בצבע כהה, ולא לצאת מפתח ביתם בשבוע הפסחא.

ב-1401 גורשו היהודים מן העיר, והוסיפו להתגורר בכפרים הסמוכים; ב-1453 נאסר עליהם לסחור עם אנשי העיר. האיסור בוטל רק בתחילת המאה ה-17, ואז הותר לסוחרים יהודים להיכנס לעיר בליווי שוטר.

במשך המאה ה- 18 לא ישבו יהודים בעיר, אולם בשנת 1719 יהודי אחד סיים לימודי רפואה באונברסיטת פרייבורג.

באמצע המאה ה-19 ישבו בעיר 20 יהודים, ושנה לאחר פירסום חוק האמנציפאציה במדינת באדן התארגנה הקהילה רשמית (1863). ראשון הרבנים בה היה אדולף לוין; אחריו כיהנו מאכס אשלבאכר ויוליוס צימלס. היינריך רוזן (1927-1855), מיהודי פרייבורג, שנודע כחוקר תורת המשפט, היה פעיל גם בחיי הקהילה.

באוניברסיטה המקומית בלטו הפילוסוף היהודי אדמונד הוסרל, הכלכלן רוברט ליפמן, המשפטן אוטו לנל, הפאפירולוג פריץ פרינגסהיים והביוכימאי זיגפריד טאנהויזר. כולם סולקו ממשרותיהם בשנים 1935-1933, אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה.


ב-1933 עוד ישבו בעיר 1,138 יהודים; במאי 1939 מנו 474 נפש, וזה בערך היה מספרם כשפרצה מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939).


תקופת השואה


ב-1940 גורשו 350 מיהודי פרייבורג למחנה גירס שבצרפת, ועד 1942 שולחו ממחנה גירס למחנות השמדה במזרח אירופה, גם 41 היהודים שנשארו עד אז בפרייבורג שולחו מזרחה.

הקהילה היהודית אחרי המלחמה


אחרי המלחמה חזרו 15 יהודים לפרייבורג. במקומו של בית-הכנסת הגדול, שנחנך ב-1885 ונהרס בידי הנאצים ב-1938, העמידו לוח-זכרון. ועם הזמן התיישבו יהודים נוספים בעיר.

בשנת 1960 ישבו בעיר 111 יהודים, וב-1986 התגוררו בה 225 יהודים.

בית-כנסת חדש נחנך כבר ב-1953, וכתב-עת לטיפוח ההבנה בין יהודים ונוצרים, בשם "פרייבורגר רונדבריף", יצא לאור בשנות הששים.

הקהילה היהודית בשנות ה - 2000

בשנת 2005 לפי נתוני הארגונים היהודיים מנתה הקהילה כ - 700 נפש , רובם יוצאי ברית המועצות לשעבר . בשנת 1998 נוסדה קהילה נוספת פרוגרסיבית , שמנתה בשנת 2004 כ - 30 חברים .בשנת 1987 נחנכו מרכז קהילתי , בית כנסת , מקווה ודלתות בית הכנסת הישן שולבו בחדש לזיכרון . בנוסף הוצב שלט זיכרון באתר בית הכנסת שחרב בשואה .

בעיר יש שני בתי עלמין - ישן שעדיין מתפקד וגם חדש . בבית העלמין הישן נבנו אנדרטאות זיכרון לחיילים היהודיים שנפלו במלחמת העולם הראשונה וגם לנרצחי השואה .

בעיר יוצא עלון עירוני המוקדש להבנות בין הקהילה הנוצרית והקהילה היהודית .

על המדרכות בעיר מפוזרים אריחי הנצחה של האמן גונטר דמינג --השטולפרשטין . זהו מפעל הנצחה בעשרות ערים ועיירות בגרמניה .

מאז שנת 2011 ישנו לחם כשר ממאפיה מקומית ומתאפשרת קניית מוצרי מזון כשרים .

 

 

 

 

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי אופנבורג
אופנבורג


עיר במדינת באדן, גרמניה. עד לאיחוד גרמניה באוקטובר 1990, בגרמניה המערבית.


יהודים ישבו במקום במאה ה-13. בזמן "המגיפה השחורה" (1348- 1349) "הודו" שלושה יהודים, על ספסל העינויים, בהרעלת בארות; אף על פי שלא נמצאו סימני רעל נגזר גירוש על כל אנשי הקהילה.

היישוב התחדש רק כעבור 500 שנה, וב-1900 מנה 337 נפש. באופנבורג שכנה רבנות אזורית ליישובים הכפריים הסמוכים, ואחרון הרבנים בה היה סיני אוקו. ב"ליל הבדולח" חולל בית- הכנסת המקומי ובאוקטובר 1941 הועברו 91 היהודים במקום למחנה גור. ב- 1967 נמצאו בעיר 4 יהודים.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
זיגפריד קורט בשוויץ

Siegfried Kurt Baschwitz (1886-1968), journalist and professor of press, propaganda and public opinion, born in Offenburg, Germany, the son of a brewer. His parents were assimilated Jews who were extremely proud of their German heritage.

Around 1911 it seems that he decided to convert to Christianity, although he never tried to hide his Jewish origins. Baschwitz studied at several universities but graduated in economics and held pronounced liberal views. He was awarded a doctorate with a thesis about the social reformer Lujo Brentano and then started his career as a journalist writing for several German national newspapers. During World War I he was correspondent for a newspaper in Rotterdam, Netherlands, and learned to speak Dutch. Influenced deeply by what he considered to be humiliating terms forced on Germany at the end of the war, his political opinions veered considerably towards the right although he soon recognized the potential dangers of extremism in German society.

In 1923 he wrote his first book, about the manipulation of public opinion by the press and propaganda. In addition to his work as a journalist he became an erudite and popular public speaker. In 1930 he was offered a position on the faculty of the University of Heidelberg, Germany, but he refused, apparently on account of the growing anti-Semitic climate in Germany which would make his life and that of his family difficult. He, however, continued to write on the history of the press, the hatred of minority groups in society and censorship. Early in 1933, after Hitler came to power and when it was no longer possible for his work to be published in Germany, Baschwitz fled to Holland. There he started to work for a research agency which published information about the dark side of German National Socialism. In 1935 he was offered a position with the International Institute of Social History and then in the same year he started to lecture on the history of newspapers at the University of Amsterdam. In 1938 he published a work on the abuse of on mass psychology which was a strong attack on the Nazi behaviour. In 1940, certain that he would be on the Gestapo's list of wanted persons, Baschwitz went into hiding in Amsterdam but continued to study and write under the pseudonym Casimir K. Fisherman. However, in 1942 he was arrested and taken to the Westerbork concentration camp. Five days later his eldest daughter Isa, who was active in the anti-Nazi Dutch Resistance movement, succeeded in obtaining his release with the help of false identity papers which showed that he was not a Jew.

After World War II he was reinstated as a lecturer at the University of Amsterdam. In 1948 he became associate professor in the Faculty of Political and Social Sciences and four years later he was made full professor in science and mass media in the psychology department. In July 1948 he founded and became the first director of the Dutch Institute for the Science of the Press which organized courses for the training of young journalists. He was considered to be a pioneer in communication science and mass psychology and contributed much to the international exchange of information and research among scholars in the field. After 1945, one of his major efforts was to rediscover information on the field had been lost because of the war. "Gazette", the international journal that he founded in 1955, was the mouthpiece of this campaign and acted as a liaison centre for research and researchers from different parts of the world. His magnum opus, "Hexen und Hexenprozesse: Geschichte eines Masewnwahns und seiner Bekaempfung" which discussed methods of fighting attempts at mass delusion appeared in 1963 and was printed in several languages.

Bachwitz was a personal friend and neighbour of Otto Frank, the father of Anna Frank. He was called upon as an expert witness to authenticate the "Diary of Anna Frank".

Helene Offenburg
Sara Caroline OFFENBURG
Ephraim OFFENBURG
Nathan Hirsch Offenburg
Joseph Offenburg

Gurs

Gurs internment camp

The Gurs camp was an internment camp built in France at Gurs near Oloron-Sainte-Marie in the Basses-Pyrénées (currently Pyrénées-Atlantiques) department by the French government of Édouard Daladier between March 15 and April 25 1939 to intern people fleeing Spain after the victory of the Franco's forces in the Spanish Civil War. 

Following the armistice of June 22, 1940 , signed with Germany by the French government of Pétain , the camp was used as a mixed internment camp to accommodate Jews of all nationalities - except French - captured and deported by the Nazi regime in countries under its control (Germany, Austria, Belgium, the Netherlands). Nearly 4,000 Jews were transferred from Gurs to the Drancy camp between August 6, 1942 and March 3, 1943. They were subsequently deported to the Nazi death camp at Auschwitz and almost all were murdered there.

לאר

LAHR

A city in the Black Forest region in Baden-Wuerttemberg, Germany.

First Jewish presence: unknown; peak Jewish population: 143 in 1905; Jewish population in 1933: 96

The Jewish community of Lahr was destroyed during the Black Death pogroms of 1348/49. It was not until 1862 that Jews were allowed to return to Lahr; in 1888, they established a community and inaugurated a prayer hall on Bismarckstrasse. Although local Jews were able to maintain a school—the teacher also served as the shochet and chazzan— they conducted burials in nearby Schmieheim. Prominent local Jews included the Weil family, whose steel plant was one of the largest in Europe. The prayer hall was sold in September 1938, after which prayers were conducted in a private residence. Later on Pogrom Night (Nov. 9, 1938), rioters ravaged Jewish-owned homes and businesses, demolished the former prayer hall and threw out its ritual objects. Jews were dragged from their homes, and the men were sent to Dachau. The following morning, the remaining Jews were marched through the town. In 1939, those Jews who still lived in Lahr were forcibly moved into so-called “Jews’ houses.” Thirty-nine Lahr Jews emigrated, 30 relocated within Germany, nine died in Lahr and 21 were deported to Gurs concentration camp in France in October 1940. Three Jews who were married to Christians managed to remain in Lahr, but a fourth was deported to Theresienstadt concentration camp in 1945. At least 61 local Jews perished in the Shoah. A memorial plaque was later affixed to the Bismarckstrasse building.

----------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

פרייבורג אים ברייזגאו

פרייבורג אים ברייזגאו FREIBURG

עיר במחוז באדן, גרמניה.


הקהילה היהודית

קהילה יהודית עתיקה הייתב בפרייבורג. במחצית השנייה של המאה ה-13 נאסרו בני-הקהילה ושוחררו לאחר זמן. וב-1300 אושרו זכויותיהם במקום.

בינואר 1339, בפרעות "המגיפה השחורה", הואשמו יהודי פרייבורג בגרימת המגיפה והוצאו להורג בשריפה. נשים הרות וילדים הושארו בחיים. כעבור עשר שנים הותר ליהודים לחזור לעיר, ובסוף המאה נגזר עליהם ללבוש לבוש מיוחד בצבע כהה, ולא לצאת מפתח ביתם בשבוע הפסחא.

ב-1401 גורשו היהודים מן העיר, והוסיפו להתגורר בכפרים הסמוכים; ב-1453 נאסר עליהם לסחור עם אנשי העיר. האיסור בוטל רק בתחילת המאה ה-17, ואז הותר לסוחרים יהודים להיכנס לעיר בליווי שוטר.

במשך המאה ה- 18 לא ישבו יהודים בעיר, אולם בשנת 1719 יהודי אחד סיים לימודי רפואה באונברסיטת פרייבורג.

באמצע המאה ה-19 ישבו בעיר 20 יהודים, ושנה לאחר פירסום חוק האמנציפאציה במדינת באדן התארגנה הקהילה רשמית (1863). ראשון הרבנים בה היה אדולף לוין; אחריו כיהנו מאכס אשלבאכר ויוליוס צימלס. היינריך רוזן (1927-1855), מיהודי פרייבורג, שנודע כחוקר תורת המשפט, היה פעיל גם בחיי הקהילה.

באוניברסיטה המקומית בלטו הפילוסוף היהודי אדמונד הוסרל, הכלכלן רוברט ליפמן, המשפטן אוטו לנל, הפאפירולוג פריץ פרינגסהיים והביוכימאי זיגפריד טאנהויזר. כולם סולקו ממשרותיהם בשנים 1935-1933, אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה.


ב-1933 עוד ישבו בעיר 1,138 יהודים; במאי 1939 מנו 474 נפש, וזה בערך היה מספרם כשפרצה מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939).


תקופת השואה


ב-1940 גורשו 350 מיהודי פרייבורג למחנה גירס שבצרפת, ועד 1942 שולחו ממחנה גירס למחנות השמדה במזרח אירופה, גם 41 היהודים שנשארו עד אז בפרייבורג שולחו מזרחה.

הקהילה היהודית אחרי המלחמה


אחרי המלחמה חזרו 15 יהודים לפרייבורג. במקומו של בית-הכנסת הגדול, שנחנך ב-1885 ונהרס בידי הנאצים ב-1938, העמידו לוח-זכרון. ועם הזמן התיישבו יהודים נוספים בעיר.

בשנת 1960 ישבו בעיר 111 יהודים, וב-1986 התגוררו בה 225 יהודים.

בית-כנסת חדש נחנך כבר ב-1953, וכתב-עת לטיפוח ההבנה בין יהודים ונוצרים, בשם "פרייבורגר רונדבריף", יצא לאור בשנות הששים.

הקהילה היהודית בשנות ה - 2000

בשנת 2005 לפי נתוני הארגונים היהודיים מנתה הקהילה כ - 700 נפש , רובם יוצאי ברית המועצות לשעבר . בשנת 1998 נוסדה קהילה נוספת פרוגרסיבית , שמנתה בשנת 2004 כ - 30 חברים .בשנת 1987 נחנכו מרכז קהילתי , בית כנסת , מקווה ודלתות בית הכנסת הישן שולבו בחדש לזיכרון . בנוסף הוצב שלט זיכרון באתר בית הכנסת שחרב בשואה .

בעיר יש שני בתי עלמין - ישן שעדיין מתפקד וגם חדש . בבית העלמין הישן נבנו אנדרטאות זיכרון לחיילים היהודיים שנפלו במלחמת העולם הראשונה וגם לנרצחי השואה .

בעיר יוצא עלון עירוני המוקדש להבנות בין הקהילה הנוצרית והקהילה היהודית .

על המדרכות בעיר מפוזרים אריחי הנצחה של האמן גונטר דמינג --השטולפרשטין . זהו מפעל הנצחה בעשרות ערים ועיירות בגרמניה .

מאז שנת 2011 ישנו לחם כשר ממאפיה מקומית ומתאפשרת קניית מוצרי מזון כשרים .