חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
אישיות
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

ננדור גליד

Nandor Glid (1924-1997), sculptor, born in Subotica, Yugoslavia (now Serbia). During the Nazi occupation he was in a forced labour camp while his family was murdered at Auschwitz in 1944. He later fought with the Yugoslav partisans.

Glid was awarded the Order of the National Merit in 1972, became a professor at the Academy of Applied Arts in Belgrade in 1975, and elected as chairman (1979), and then rector (1985) of Belgrade University of Arts. He began as a portrait scultor but then concentrated on memorials of concentration camp victims. Among his works are the Mauthausen monument in Zavala (Bosnia, 1958), The Ballad of the Hanged (Subotica, 1967), Dachau monument (1968), Yad Vashem monument (Jerusalem, 1979), and the Monument of the Jewish victims of the genocide in Belgrade, on the banks of the River Danube river (1990). This last monument has served as the model for the monument in Thessaloniki, erected in 1997, and whose Jewish population was destroyed by the Nazis.

תאריך לידה:
1924
תאריך פטירה:
1997
מקום לידה:
סובוטיצה
מקום פטירה:
סרביה
סוג אישיות:
פסל/ת
מספר פריט:
250411
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:

Serbia

Република Србија / Republika Srbija - Republic of Serbia

A country in southeastern Europe in the Balkan peninsula, a former Yugoslav republic.

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 1,400 out of 7,000,000 (0.02%). Main umbrella organization of the Jewish communities:

Savez Jevrejskih Opština Srbije (Federation of Jewish Communities of Serbia)
Phone: 381 11 262-1837
Fax: 381 11 262-2674
Email: office@savezjos.org
Website: www.savezjos.org

סובוטיצה Subotica
(בהונגרית סאבאדקה, בגרמנית מאריהטרזיופול)
עיר בוויוודינה, סרביה .
עד מלחמת העולם הראשונה הייתה סובוטיצה בתחומי האימפריה האוסטרית ההונגרית.

יהודים התיישבו בסובוטיצה במחצית השנייה של המאה ה- 18. בתחילת המאה ה- 19 חיו שם 43 משפחות יהודיות, בהנהגת הרב לב הירשמן. יהודים עסקו ביבוא, בתיווך, שימשו כפקידי מכס, הקימו מפעלי מזון ומשקאות, ובמרוצת הזמן חדרו גם למקצועות החופשיים.

במרד 1848 נלחמו יהודים לצד הונגרים ולא מעטים נפלו או נפצעו בקרבות.

בשנת 1901 נחנך בית-כנסת חדש ביוזמת הסופר איזידור מילקו; בית הספר עמד על תילו בשנות ה- 70 למאה העשרים. בתקופת כהונתו של הרב ברנארד זינגר נפתח תלמוד-תורה והתנהלה פעילות קהילתית ענפה; ב- 1923 נקרא בית-חולים חדש על שמו של הרב.

פעילותה של התנועה הציונית התחזקה בקהילה בזכותו של משה שווייגר; בשנת 1925 יצא לאור שבועון ציוני בהונגרית בשם "סומבאט" ("שבת").

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), בעת מניין תושבים ב- 1940, חיו בעיר 6,000 יהודים, ביניהם הייתה קבוצה קטנה של חסידים.

במהלך מלחמת העולם השנייה (1939 - 1945), באפריל 1941, נכנסו לעיר יחידות של צבא הונגריה, אז בת בריתה של גרמניה הנאצית. בני נוער יהודים הטילו על הכובשים פצצות, נשפטו בדלתיים סגורות והוצאו להורג. החיילים אסרו המוני יהודים והכניסו אותם לגטו. אחר העבירום להונגריה הישנה ומשם לאושוויץ. 3,500 שולחו ישר למחנות השמדה בפולין. רק יהודים מעטים מתושבי סובוטיצה נשארו בחיים במהלך השואה.

אחרי המלחמה שבו יהודים לחיות בסובוטיצה. ב- 1970 התגוררו בעיר 400 יהודים בקירוב.

בלגראד Beograd

בירת סרביה ויוגוסלביה, בעבר בירת יוגוסלביה רבתי.

יהודים מאיטליה והונגריה התיישבו בבלגראד במאות 14-13, ואחרי הכיבוש הטורקי (1521) נוספו עליהם יהודים ספרדים. רובם התגוררו בתנאים נוחים ברובע היהודי ליד המצודה, והיו ביניהם רופאים, חרשי נשק, בורסקאים וסוחרים. ליהודים הייתה אוטונומיה שיפוטית מוגבלת וזכות לרכוש קרקעות. במחצית השנייה של המאה ה- 17 נתפרסמה הישיבה המקומית בהנהגת הרבנים יהודה לירמא, שמחה הכהן ויוסף אלמושנינו. עם הכיבוש האוסטרי בשנת 1688, ובמצור שקדם לו, נהרגו יהודים רבים. הקהילה נתרחבה והנותרים בחיים נלקחו בשבי והובלו לאוסטריה; לימים נפדו על-ידי קהילת ניקולסבורג.

חילופי השלטון בבלגראד במאות 19-17 נתנו את אותותיהם בחיי הקהילה. היהודים היו נתונים לגירושים ולהגבלות. מצבם השתפר רק לאחר שהוענק ליהודים שוויון-זכויות בעקבות החלטות קונגרס ברלין ב-1878.

עוד ב-1837 התחיל הדפוס הממשלתי הסרבי להדפיס ספרי-קודש בלאדינו, או בעברית עם תרגום בלאדינו, ומשנת 1888 עד סוף שנות ה-90 הופיע בבלגראד כתב-עת בלאדינו בשם "אל אמיגו דל פואבלו" ("ידיד העם"). השכבות העשירות בציבור היהודי נטמעו בתרבות הסרבית. בני הקהילה הוסיפו להתגורר ברובע היהודי, שניזוק קשה במלחמת-העולם הראשונה, ורק אחרי המלחמה התחילה יציאת הנוער מהרובע לקראת השתלבות במקצועות חופשיים, בבנקאות ותעשיית הבגדים. בית-ספר עברי פעל ברובע משנות ה-50 של המאה ה- 19.

בימי מלחמת העולם השנייה, עם כניסת הגרמנים לבלגראד באפריל 1941, ישבו בעיר כ-12,000 יהודים. ביזמת גרמנים תושבי המקום נשדדו חנויות יהודים ובתיהם. את בניין בית הכנסת האשכנזי הפכו הגרמנים לבית בושת ובית-הכנסת הספרדי החדש "בית ישראל" נעשה מחסן לרכוש שגזלו מהיהודים, ופוצץ ערב נסיגת הגרמנים.

הגרמנים הקימו "נציגות יהודית" אחראית לביצוע הצווים שנגזרו על יהודי המקום. הנציגות טיפלה גם בהקמת מטבחים ציבוריים ושירותי רפואה ליהודי בלגראד ול-2,500 היהודים שהובאו לעיר מחבל באנאט שבצפון המדינה. גברים בני 60-14 ונשים בנות 40-14 הועסקו בעבודות מפרכות בעיר.

עם התגברות פעולות המחתרת היהודית, הוציאו הגרמנים להורג יהודים כבני-הערובה. ב-19 ביולי 1941 נורו למוות "קומוניסטים ויהודים".

"הפתרון הסופי" ביהודי בלגראד התחיל באוגוסט-ספטמבר. 5,000 גברים יהודים נאספו כביכול לשם עבודה באוסטריה, ובדרך לשם נורו בידי חיילי הצבא הגרמני הסדיר. 6,000 נשים וילדים שנותרו בבלגראד הועברו בדצמבר למחנה סיאמישטה, ובחודשים פברואר-מרס 1942 נרצחו בקרונות-גאזים. באותו הזמן חוסלו גם אחרוני המאושפזים בבית-החולים ביבודי בבלגראד.

עם שחרור העיר בידי הצבא האדום, באוקטובר 1944, חידשה הקהילה היהודית את פעולותיה, ובשלבים הראשונים נתנה לחוזרים סיוע במזון ובשירותים רפואיים.

האשכנזים והספרדים התמזגו לקהילה מאוחדת, ב-1947 מנתה הקהילה 2,271 נפש; מחציתם עלו לישראל בשנת 1948 עם הקמת המדינה.

בבית-הקברות המרכזי בבלגראד הוקמה יד זכרון ללוחמי המחתרת היהודיים ולחללי הפאשיזם.

ב-1969 התגוררו בבלגראד 1,600 יהודים. התקיים מרכז קהילתי ולידו מקהלה מצויינת, מועדון-נוער וגן-ילדים.

במוזיאון ההיסטורי היהודי בבלגראד שמור חומר תעודי על כל קהילות יגוסלאביה.

לפי רשומי מכון הקונגרס היהודי העולמי, בשנת 1997 ישבו כ- 2,000 יהודים בבלגראד.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
אישיות
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
ננדור גליד

Nandor Glid (1924-1997), sculptor, born in Subotica, Yugoslavia (now Serbia). During the Nazi occupation he was in a forced labour camp while his family was murdered at Auschwitz in 1944. He later fought with the Yugoslav partisans.

Glid was awarded the Order of the National Merit in 1972, became a professor at the Academy of Applied Arts in Belgrade in 1975, and elected as chairman (1979), and then rector (1985) of Belgrade University of Arts. He began as a portrait scultor but then concentrated on memorials of concentration camp victims. Among his works are the Mauthausen monument in Zavala (Bosnia, 1958), The Ballad of the Hanged (Subotica, 1967), Dachau monument (1968), Yad Vashem monument (Jerusalem, 1979), and the Monument of the Jewish victims of the genocide in Belgrade, on the banks of the River Danube river (1990). This last monument has served as the model for the monument in Thessaloniki, erected in 1997, and whose Jewish population was destroyed by the Nazis.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

סרביה

Serbia

Република Србија / Republika Srbija - Republic of Serbia

A country in southeastern Europe in the Balkan peninsula, a former Yugoslav republic.

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 1,400 out of 7,000,000 (0.02%). Main umbrella organization of the Jewish communities:

Savez Jevrejskih Opština Srbije (Federation of Jewish Communities of Serbia)
Phone: 381 11 262-1837
Fax: 381 11 262-2674
Email: office@savezjos.org
Website: www.savezjos.org

סובוטיצה
סובוטיצה Subotica
(בהונגרית סאבאדקה, בגרמנית מאריהטרזיופול)
עיר בוויוודינה, סרביה .
עד מלחמת העולם הראשונה הייתה סובוטיצה בתחומי האימפריה האוסטרית ההונגרית.

יהודים התיישבו בסובוטיצה במחצית השנייה של המאה ה- 18. בתחילת המאה ה- 19 חיו שם 43 משפחות יהודיות, בהנהגת הרב לב הירשמן. יהודים עסקו ביבוא, בתיווך, שימשו כפקידי מכס, הקימו מפעלי מזון ומשקאות, ובמרוצת הזמן חדרו גם למקצועות החופשיים.

במרד 1848 נלחמו יהודים לצד הונגרים ולא מעטים נפלו או נפצעו בקרבות.

בשנת 1901 נחנך בית-כנסת חדש ביוזמת הסופר איזידור מילקו; בית הספר עמד על תילו בשנות ה- 70 למאה העשרים. בתקופת כהונתו של הרב ברנארד זינגר נפתח תלמוד-תורה והתנהלה פעילות קהילתית ענפה; ב- 1923 נקרא בית-חולים חדש על שמו של הרב.

פעילותה של התנועה הציונית התחזקה בקהילה בזכותו של משה שווייגר; בשנת 1925 יצא לאור שבועון ציוני בהונגרית בשם "סומבאט" ("שבת").

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), בעת מניין תושבים ב- 1940, חיו בעיר 6,000 יהודים, ביניהם הייתה קבוצה קטנה של חסידים.

במהלך מלחמת העולם השנייה (1939 - 1945), באפריל 1941, נכנסו לעיר יחידות של צבא הונגריה, אז בת בריתה של גרמניה הנאצית. בני נוער יהודים הטילו על הכובשים פצצות, נשפטו בדלתיים סגורות והוצאו להורג. החיילים אסרו המוני יהודים והכניסו אותם לגטו. אחר העבירום להונגריה הישנה ומשם לאושוויץ. 3,500 שולחו ישר למחנות השמדה בפולין. רק יהודים מעטים מתושבי סובוטיצה נשארו בחיים במהלך השואה.

אחרי המלחמה שבו יהודים לחיות בסובוטיצה. ב- 1970 התגוררו בעיר 400 יהודים בקירוב.

בלגראד
בלגראד Beograd

בירת סרביה ויוגוסלביה, בעבר בירת יוגוסלביה רבתי.

יהודים מאיטליה והונגריה התיישבו בבלגראד במאות 14-13, ואחרי הכיבוש הטורקי (1521) נוספו עליהם יהודים ספרדים. רובם התגוררו בתנאים נוחים ברובע היהודי ליד המצודה, והיו ביניהם רופאים, חרשי נשק, בורסקאים וסוחרים. ליהודים הייתה אוטונומיה שיפוטית מוגבלת וזכות לרכוש קרקעות. במחצית השנייה של המאה ה- 17 נתפרסמה הישיבה המקומית בהנהגת הרבנים יהודה לירמא, שמחה הכהן ויוסף אלמושנינו. עם הכיבוש האוסטרי בשנת 1688, ובמצור שקדם לו, נהרגו יהודים רבים. הקהילה נתרחבה והנותרים בחיים נלקחו בשבי והובלו לאוסטריה; לימים נפדו על-ידי קהילת ניקולסבורג.

חילופי השלטון בבלגראד במאות 19-17 נתנו את אותותיהם בחיי הקהילה. היהודים היו נתונים לגירושים ולהגבלות. מצבם השתפר רק לאחר שהוענק ליהודים שוויון-זכויות בעקבות החלטות קונגרס ברלין ב-1878.

עוד ב-1837 התחיל הדפוס הממשלתי הסרבי להדפיס ספרי-קודש בלאדינו, או בעברית עם תרגום בלאדינו, ומשנת 1888 עד סוף שנות ה-90 הופיע בבלגראד כתב-עת בלאדינו בשם "אל אמיגו דל פואבלו" ("ידיד העם"). השכבות העשירות בציבור היהודי נטמעו בתרבות הסרבית. בני הקהילה הוסיפו להתגורר ברובע היהודי, שניזוק קשה במלחמת-העולם הראשונה, ורק אחרי המלחמה התחילה יציאת הנוער מהרובע לקראת השתלבות במקצועות חופשיים, בבנקאות ותעשיית הבגדים. בית-ספר עברי פעל ברובע משנות ה-50 של המאה ה- 19.

בימי מלחמת העולם השנייה, עם כניסת הגרמנים לבלגראד באפריל 1941, ישבו בעיר כ-12,000 יהודים. ביזמת גרמנים תושבי המקום נשדדו חנויות יהודים ובתיהם. את בניין בית הכנסת האשכנזי הפכו הגרמנים לבית בושת ובית-הכנסת הספרדי החדש "בית ישראל" נעשה מחסן לרכוש שגזלו מהיהודים, ופוצץ ערב נסיגת הגרמנים.

הגרמנים הקימו "נציגות יהודית" אחראית לביצוע הצווים שנגזרו על יהודי המקום. הנציגות טיפלה גם בהקמת מטבחים ציבוריים ושירותי רפואה ליהודי בלגראד ול-2,500 היהודים שהובאו לעיר מחבל באנאט שבצפון המדינה. גברים בני 60-14 ונשים בנות 40-14 הועסקו בעבודות מפרכות בעיר.

עם התגברות פעולות המחתרת היהודית, הוציאו הגרמנים להורג יהודים כבני-הערובה. ב-19 ביולי 1941 נורו למוות "קומוניסטים ויהודים".

"הפתרון הסופי" ביהודי בלגראד התחיל באוגוסט-ספטמבר. 5,000 גברים יהודים נאספו כביכול לשם עבודה באוסטריה, ובדרך לשם נורו בידי חיילי הצבא הגרמני הסדיר. 6,000 נשים וילדים שנותרו בבלגראד הועברו בדצמבר למחנה סיאמישטה, ובחודשים פברואר-מרס 1942 נרצחו בקרונות-גאזים. באותו הזמן חוסלו גם אחרוני המאושפזים בבית-החולים ביבודי בבלגראד.

עם שחרור העיר בידי הצבא האדום, באוקטובר 1944, חידשה הקהילה היהודית את פעולותיה, ובשלבים הראשונים נתנה לחוזרים סיוע במזון ובשירותים רפואיים.

האשכנזים והספרדים התמזגו לקהילה מאוחדת, ב-1947 מנתה הקהילה 2,271 נפש; מחציתם עלו לישראל בשנת 1948 עם הקמת המדינה.

בבית-הקברות המרכזי בבלגראד הוקמה יד זכרון ללוחמי המחתרת היהודיים ולחללי הפאשיזם.

ב-1969 התגוררו בבלגראד 1,600 יהודים. התקיים מרכז קהילתי ולידו מקהלה מצויינת, מועדון-נוער וגן-ילדים.

במוזיאון ההיסטורי היהודי בבלגראד שמור חומר תעודי על כל קהילות יגוסלאביה.

לפי רשומי מכון הקונגרס היהודי העולמי, בשנת 1997 ישבו כ- 2,000 יהודים בבלגראד.