חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי טודלה

טודלה

עיר בצפון ספרד.

הקהילה הוותיקה ביותר בנאווארה, מולדתם של יהודה הלוי ואברהם אבן עזרא (בסוף המאה ה-11). בתקופה המוסלמית עד 1115 עסקו יהודי המקום בחקלאות ובמסחר והיו ביניהם גם צורפי כסף, זהב, וסוחרי עבדים. הקהילה הגיעה לשיא פריחתה באמצע המאה ה-12 ואז גם יצא למסעותיו בן המקום בנימין מטודלה.

ב-1170 העניק המלך סאנצ'ו "החכם" זכויות מיוחדות ליהודים בתנאי שידאגו לצורכי המצודה בעיר, שאמורה היתה לשמש להם מקלט בעת סכנה. מצבם הורע במחצית הראשונה של המאה ה-13, כאשר העיר עברה זמנית לשלטון הצרפתים, ועם זאת קלטה פליטים רבים מצרפת אחרי גירוש 1306.

במאה ה-14 התרגשו על הקהילה פורענויות מידי "הרועים" וצבאות שני הצדדים במלחמת האחים פדרו האכזר ואנריקו מטראסטאמארה. עם זאת היו בה אישים בעלי שיעור-קומה דוגמת ר' יוסף אוראבואנה, רופא המלך, ר' שם טוב בן יצחק שפרוט, שהשתתף בוויכוח פמפלונה (1375), והצייר חואן דה לוי מן האנוסים, שציוריו מעטרים את קירות הכנסיה המקומית.

הקהילה לא נפגעה ב-1391, אך הירידה נמשכה והחריפה אחרי מגיפת-דבר בשנות השלושים. בגירוש ספרד הגיעו לטודלה כ-2,000 פליטים ועל קהילות נאווארה הקיץ הקץ ב-1498. ב- 1521 תמכו "הנוצרים החדשים" בטודלה בפלישת הצרפתים ונתנו את הדין אחרי התבוסה; רשימת הנידונים למוות היתה תלויה בקתדראלה המקומית עד סוף המאה ה-18.
סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
218361
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
משורר. נולד בטודלה, ספרד, ולמד אצל שלמה בן חסדאי. אחרי שנת 1370 התיישב בסרגוסה ובשנים 1420-1380 נבחר שוב ושוב לייצג את ענייני הקהילה של סרגוסה בחצר המלך. אחרי הפרעות של שנת 1391 ייצג את הקהילה של סרגוסה במחלוקת שבין היהודים והנוצרים, הידועה בשם "פולמוס טורטוסה” (1413/14). רבות מיצירותיו נמצאו באוסף של יצירות מאת המשורר שלמה בן עמנואל דה פיירה, שהיה ידידו הקרוב ואשר עמו התכתב. נפטר בסרגוסה, ספרד.
אבן עזרא, אברהם (1089-1164) , משורר ופילוסוף. נולד בטודלה, ספרד. עד 1140 חי בספרד והתלווה ליהודה הלוי במסעותיו לצפון-אפריקה. ב-1140 עזב את ספרד והגיע לרומא, אחר כך נדד ללא הפסק, בין היתר בערים לוקה ומנטובה שבאיטליה, נרבון (Narbonne) ובזייה (Beziere) שבפרובאנס, רואן (Rouen) ודרה (Dreux) שבצפון צרפת. נראה כי הגיע גם ללונדון.
במהלך נדודיו כתב את רוב יצירותיו: "מאזני לשון הקודש" על מבנה השפה העברית, פרשנות על התנ”ך ועל ספר ישעיה, "ספר יתר" – על דקדוק, "ספר הזכות", "ספר העיבור", "ספר המספר", ו"שפה ברורה". החיבור הקצר שלו על דקדוק עזר למלומדים איטלקיים ואחרים ללמוד את השפה העברית. מאמינים, כי הצליח לבסוף להגיע לארץ-ישראל.
שירתו החילונית כוללת שירה קלילה וחרוזים סאטיריים, וכן שירים על נושאים שונים. הוא היה הראשון בשירה העברית והספרדית ששיבץ בשיריו דיאלוגים, שהדמויות בהם הן של בעלי חיים, עצמים או גורמים מופשטים. שיריו הלאומיים מביעים את סבלות העם היהודי. שירתו הדתית היא גם פילוסופית. רבים מן ההמנונים ושירי החזרה בתשובה שלו נכללו במחזורי התפילות.
פלקירה, שם טוב בן-יוסף (1225-1295) , פילוסוף ומשורר. שם טוב בן יוסף פלקירה היה בן לאחת המשפחות העשירות והמיוחסות ביותר בטודלה. בכל זאת, אך מעט מאוד ידוע על חייו. הוא היה סופר פורה, בקיא בפילוסופיה המוסלמית והיוונית וכתביו מטיפים לשאיפה לנאורות. כך, למשל, טען בדבר הצורך בידע פילוסופי ליהודי המאמין, ועמד על כך שפיתוח האינטלקט מביא לגאולה. במחלוקת באשר לתורתו של הרמב"ם (1232) תמך ברמב"ם וכתב מכתב בזכות "מורה נבוכים". פלקירה כתב שירים עבריים רבים, אבל רק מעטים מהם נותרו. ב-1264 תיאר את שיריו כניסיונות בוסר והחליט להתמסר לכתיבה מדעית.
יהודה הלוי (1075-1141) , משורר עברי ופילוסוף. נולד בטודלה, ספרד, כנראה למשפחה עשירה ומשכילה. קיבל חינוך מקיף, גם בעברית וגם בערבית. בצעירותו שהה באנדלוסיה, השתתף בקורדובה בתחרות כתיבת שירים, וזכה בה בזכות חיקוי שחיבר לשירו של משה אבן עזרא. ידידות אמיצה התפתחה בין השניים ויהודה הלוי בילה זמן מה בחברתו של אבן עזרא בגרנדה. שם כתב את שיריו החשובים הראשונים. עם הכיבוש של ספרד המוסלמית על ידי האלמורביטים (פונדמנטליסטים מוסלמים) מאפריקה, אחרי שנת 1090, עזב יהודה הלוי את גרנדה, נדד במשך עשרים שנה ברחבי ספרד וביקר בקהילות רבות. בטולדו עסק ברפואה בשירות המלך. כמו כן, עסק במסחר, בעיקר עם מצרים. פרסומו התפשט והיה לו מעגל רחב של ידידים ומעריצים בקהילות יהודיות רבות. חשיבות מיוחדת נודעת לידידותו ארוכת השנים עם אברהם אבן עזרא. ביחד הם נסעו לערים שונות בספרד המוסלמית ובצפון-אפריקה. החלטתו של יהודה הלוי לעלות לארץ-ישראל התגבשה בהדרגה ושיקפה את הפילוסופיה שלו, ולפיה קיומם השלם של היהודים כעם יכול להיות מושג רק בארצם. בשנת 1140 הגיע לאלכסנדריה, מלווה בחתנו יצחק, בנו של אברהם אבן עזרא. במשך מספר חודשים שהה בקהיר בחברת חלפון הלוי, סוחר יהודי גדול. יציאתו לארץ-ישראל התעכבה וידידו ניסה לשכנע אותו להישאר במצרים. נראה שנפטר במצרים ונקבר בה.
כ-800 שירים של יהודה הלוי נשתמרו. כ-80 משירי האהבה שלו מכוונים אל הצבי או הצבייה. רובם של 180 שירי הקינה שלו נכתבו לזכר בני דורו המפורסמים – משוררים, פילוסופים, מלומדים, אצילים ופטרונים. השירים הרגישים ביותר בסוג זה נכתבו לזכר בני משפחת אבן עזרא. בין 350 הפיוטים שכתב לרגל חגים יהודיים נמצאת קבוצה של שירים על הגולה. בהם משקף יהודה הלוי את סבלות העם היהודי, ומדגישם באמצעות תיאורים ודימויים מן המקורות. יהודה הלוי חיבר גם שירים המשקפים חוויות דתיות אישיות. כ-35 משירי ציון שלו, מבטאים את הכמיהה לארץ-ישראל ואת המאמץ לשכנע את בני עמו כי הגאולה נמצאת בהישג היד, בארץ-ישראל.
CANTER, CANTERMAN, CANTOR שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מתשמישי דת או פעולות בעלות אופן דתי, ומתארים.

קנטר הוא גרסה גרמנית של השם קנטור שפירושו "חזן". בדומה לחזן, קנטור נגזר מהמילה האיטלקית קנטרה שפירושה "לשיר". במקור מונח זה התייחס למי ששירת בבית הכנסת. בשימוש המודרני זה תוארו של שליח הציבור המוביל את המאמינים בתפילה ובשירה.

סינגר / זנגר, שהם המונחים המקבילים של המילה העברית משורר, מדגישים את התפקיד המוסיקלי של החזן; באס(ו) לעומת זאת מתאר את סוג קולו של הזמר.

כל המונחים האלה שימשו בסיס ליצירת שמות משפחה יהודיים במספר שפות ואיותים שונים.

אחת הגרסאות הקדומות העיא סנקמייסטר, כלומר זינגמייסטר בגרמנית, שפירושו "זמר אומן", מתועדת בשנת 1449; קנטריני וקנטורי מתועדים במאה ה-16, אאיסאק בן אביגדור בס בשנת 1600; זינגר ב-1676; קנטור מתועד בשנת 1679 עם בורכרט קנטור מהלברשטט, גרמניה, וקנטר בשנת 1736 עם סאלמון יוסף קנטר. קאנטור הוא גרסה נוספת.

קיצורים של שם זה, הנפוצים בעיקר בארצות דוברות גרמנית, כוללים את קנט וקנד. הגרסאות הנפוצות ביותר כוללות את קנטורוביץ, קנטורוביץ' וקנטורוביק. צורות אלה נוצרו ע"י הוספת סיומות שפירושן בכל השפות הוא "בנו של". דוגמא לתהליך שינוי שמות המשפחה כתוצאה מהגירת היהודים מארצות מזרח אירופה מערבה הוא שינוי שם המשפחה קנטורוביץ' לשם קנטו ע"י משפחה יהודית בצרפת בשנת 1957.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי קנטר כוללים את אלברט קנטר, צייר ומורה לאמנות אמריקאי בן המאה ה-20; ואת היימן אץ קנטר, רופא נשים אמריקאי אשר נולד בליטא.
ABBASI, ABBAS, ABAS שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה. עבאסי (Abassi) הוא צורה של עבאס (Ab(b)as) שמשמעותו "אריה" בערבית, ולפיכך "אמיץ", "בעל חזות נוקשה או כועסת" והתפרש כמקביל של השם יהודה. יהודה המקראי היה בנם של יעקב ולאה, וכונה "ארי(ה)" (בראשית מט',, ט').

אריה היה נפוץ כ'כינוי' ("המקביל החילוני") של יהודה לאורך התפוצות, בהתחלה בתור שם פרטי, ובסופו של דבר כשם משפחה תורשתי קבוע.

בתרגום ללטינית (ליאו/ליאונוס - Leo/Leonus), ערבית (עבאס - Abbas), איטלקית (לאון/לאוני - Leone/Leoni), צרפתית (ליון - Lion), גרמנית (לווה - Loewe), סלבית (לב - Lev), ויידיש (לייב/לב - Leib/Leb), זה הוליד שמות פטרונימיים רבים כמו גם מספר צורות שמיות שונות. במסמכים ספרדיים עתיקים, השם הערבי עבאס מופיע גם כ עבז, עבס ועבאסי (Abez, Abbec and Abassi). איבן עבאס (Ibn Abbas) מתועד כשם משפחה יהודי במאה ה-11, עבאס (Abbas) במאה ה-12, בן עבאס, עבאסי ואיבן עבאסי (Ben Abbas, Abbassi and Ibn Abbassi) במאה ה-13, בן עבאסי (Ben Abbassi) בשנת 1303, אבנבאס (Abenabec) בשנת 1304, עבס (Abbec) בשנת 1306, אבנבאס (Avenabec) בשנת 1322, אבינבז (Avinabez) בשנת 1326, אבנבז (Abenabez) בשנת 1332, אבנבז (Abenavez) בשנת 1334, אבינבס (Abinabec) בשנת 1351, אבנבס (Abenabes) בשנת 1360, עבס (Abec) בשנת 1363, עבז (Abez) בשנת 1386, ו-אל'עבאס (Al-Abbas) בשנת 1400. עבאס מתועד בשנת 1282 בטולוז שבצרפת עם יעקב עבאס. עבאסי מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1376 עם גובה המיסים יוסף עבאסי מפורטו, פורטוגל.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי עבאס כוללים את הרב הספרדי מהמאה ה-13/14, יום טוב בן יונה עבאס; המדפיס והמפיץ ההולנדי אהרון עבאס, שחי בתחילת המאה ה-17; והרב המצרי המשורר משה יהודה בן מאיר עבאס, במאה ה-17.
IBN ABBAS, IBN ABAS

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי. עבאס is "אריה" בערבית, ולפיכך "אמיץ", "בעל חזות נוקשה או כועסת" והתפרש כמקביל של השם יהודה. התחילית הערבית איבן פירושו "בנו של".

הדמות המקראית יהודה, בנם הרביעי של יעקב ולאה, מכונה "גור אריה" (בראשית, מ"ט,ל"ח).

אריה היה הכינוי המקובל של יהודה בכל תפוצות ישראל, תחילה בתור שם פרטי ובסופו של התהליך גם כשם משפחה קבוע.

התרגום הלטיני של שם זה הוא לאו / לאונוס, לאוני באיטלקית, ליון בצרפתית, לובה בגרמנית, לב בשפות סלביות, ולייב ביידיש. שמות אלה יצרו פטרונימים רבים וגם מספר גדול של צורות מקבילות.

בתעודות ספרדיות מימי הביניים עבאס, המקבילה הערבית של השם, מוזכר בצורות עבז, עבס ועבסי.

איבן עבאס מתועד כשם משפחה יהודי במאה ה-11, עבאס במאה ה-12; בן עבאס, עבאסי ואיבן עבאסי במאה ה-13; בן עבאסי בשנת 1303; אבנעבס ב-1304; עבס ב-1306; אבנבס ב-1322; אבינבז ב-1326; אבנבז ב-1332; אבנעוווז ב-1334; אבינבס ב-1351; אבנעבס ב-1360; עבס ב-1363; עבז ב-1386; ואל-עבאס ב-1400.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודיאיבן עבאס כוללים את פייטן הרב יהודה בן שמואל איבן עבאס (1163-1080) אשר חי במרוקו והיה ידוע גם בשם אבו אל-בקע.
בנימין בן יונה, סוחר יהודי מהעיר טודלה שבספרד,
הנוסע המפורסם של ימי הביניים, תיאר את מסעותיו
בספר שנכתב ב-1165
אנימציה מאת ריצ'רד טיילור, לונדון, 1978
(בית התפוצות, תצוגת הקבע)
משורר. נולד בטודלה, ספרד, ולמד אצל שלמה בן חסדאי. אחרי שנת 1370 התיישב בסרגוסה ובשנים 1420-1380 נבחר שוב ושוב לייצג את ענייני הקהילה של סרגוסה בחצר המלך. אחרי הפרעות של שנת 1391 ייצג את הקהילה של סרגוסה במחלוקת שבין היהודים והנוצרים, הידועה בשם "פולמוס טורטוסה” (1413/14). רבות מיצירותיו נמצאו באוסף של יצירות מאת המשורר שלמה בן עמנואל דה פיירה, שהיה ידידו הקרוב ואשר עמו התכתב. נפטר בסרגוסה, ספרד.
אבן עזרא, אברהם (1089-1164) , משורר ופילוסוף. נולד בטודלה, ספרד. עד 1140 חי בספרד והתלווה ליהודה הלוי במסעותיו לצפון-אפריקה. ב-1140 עזב את ספרד והגיע לרומא, אחר כך נדד ללא הפסק, בין היתר בערים לוקה ומנטובה שבאיטליה, נרבון (Narbonne) ובזייה (Beziere) שבפרובאנס, רואן (Rouen) ודרה (Dreux) שבצפון צרפת. נראה כי הגיע גם ללונדון.
במהלך נדודיו כתב את רוב יצירותיו: "מאזני לשון הקודש" על מבנה השפה העברית, פרשנות על התנ”ך ועל ספר ישעיה, "ספר יתר" – על דקדוק, "ספר הזכות", "ספר העיבור", "ספר המספר", ו"שפה ברורה". החיבור הקצר שלו על דקדוק עזר למלומדים איטלקיים ואחרים ללמוד את השפה העברית. מאמינים, כי הצליח לבסוף להגיע לארץ-ישראל.
שירתו החילונית כוללת שירה קלילה וחרוזים סאטיריים, וכן שירים על נושאים שונים. הוא היה הראשון בשירה העברית והספרדית ששיבץ בשיריו דיאלוגים, שהדמויות בהם הן של בעלי חיים, עצמים או גורמים מופשטים. שיריו הלאומיים מביעים את סבלות העם היהודי. שירתו הדתית היא גם פילוסופית. רבים מן ההמנונים ושירי החזרה בתשובה שלו נכללו במחזורי התפילות.
פלקירה, שם טוב בן-יוסף (1225-1295) , פילוסוף ומשורר. שם טוב בן יוסף פלקירה היה בן לאחת המשפחות העשירות והמיוחסות ביותר בטודלה. בכל זאת, אך מעט מאוד ידוע על חייו. הוא היה סופר פורה, בקיא בפילוסופיה המוסלמית והיוונית וכתביו מטיפים לשאיפה לנאורות. כך, למשל, טען בדבר הצורך בידע פילוסופי ליהודי המאמין, ועמד על כך שפיתוח האינטלקט מביא לגאולה. במחלוקת באשר לתורתו של הרמב"ם (1232) תמך ברמב"ם וכתב מכתב בזכות "מורה נבוכים". פלקירה כתב שירים עבריים רבים, אבל רק מעטים מהם נותרו. ב-1264 תיאר את שיריו כניסיונות בוסר והחליט להתמסר לכתיבה מדעית.
יהודה הלוי (1075-1141) , משורר עברי ופילוסוף. נולד בטודלה, ספרד, כנראה למשפחה עשירה ומשכילה. קיבל חינוך מקיף, גם בעברית וגם בערבית. בצעירותו שהה באנדלוסיה, השתתף בקורדובה בתחרות כתיבת שירים, וזכה בה בזכות חיקוי שחיבר לשירו של משה אבן עזרא. ידידות אמיצה התפתחה בין השניים ויהודה הלוי בילה זמן מה בחברתו של אבן עזרא בגרנדה. שם כתב את שיריו החשובים הראשונים. עם הכיבוש של ספרד המוסלמית על ידי האלמורביטים (פונדמנטליסטים מוסלמים) מאפריקה, אחרי שנת 1090, עזב יהודה הלוי את גרנדה, נדד במשך עשרים שנה ברחבי ספרד וביקר בקהילות רבות. בטולדו עסק ברפואה בשירות המלך. כמו כן, עסק במסחר, בעיקר עם מצרים. פרסומו התפשט והיה לו מעגל רחב של ידידים ומעריצים בקהילות יהודיות רבות. חשיבות מיוחדת נודעת לידידותו ארוכת השנים עם אברהם אבן עזרא. ביחד הם נסעו לערים שונות בספרד המוסלמית ובצפון-אפריקה. החלטתו של יהודה הלוי לעלות לארץ-ישראל התגבשה בהדרגה ושיקפה את הפילוסופיה שלו, ולפיה קיומם השלם של היהודים כעם יכול להיות מושג רק בארצם. בשנת 1140 הגיע לאלכסנדריה, מלווה בחתנו יצחק, בנו של אברהם אבן עזרא. במשך מספר חודשים שהה בקהיר בחברת חלפון הלוי, סוחר יהודי גדול. יציאתו לארץ-ישראל התעכבה וידידו ניסה לשכנע אותו להישאר במצרים. נראה שנפטר במצרים ונקבר בה.
כ-800 שירים של יהודה הלוי נשתמרו. כ-80 משירי האהבה שלו מכוונים אל הצבי או הצבייה. רובם של 180 שירי הקינה שלו נכתבו לזכר בני דורו המפורסמים – משוררים, פילוסופים, מלומדים, אצילים ופטרונים. השירים הרגישים ביותר בסוג זה נכתבו לזכר בני משפחת אבן עזרא. בין 350 הפיוטים שכתב לרגל חגים יהודיים נמצאת קבוצה של שירים על הגולה. בהם משקף יהודה הלוי את סבלות העם היהודי, ומדגישם באמצעות תיאורים ודימויים מן המקורות. יהודה הלוי חיבר גם שירים המשקפים חוויות דתיות אישיות. כ-35 משירי ציון שלו, מבטאים את הכמיהה לארץ-ישראל ואת המאמץ לשכנע את בני עמו כי הגאולה נמצאת בהישג היד, בארץ-ישראל.

קאלאהורה

עיר בצפון ספרד.


הקהילה היהודית בקאלאהורה הייתה מן הקהילות הוותיקות ביותר בקאסטיליה. קאלאהורה נחשבה למקום שבו נפטר ר' אברהם אבן עזרא (1167).

במאות 14-13 התגוררו בעיר יותר מ-50 משפחות יהודיות, היהודים היו בעלי כרמים ואדמות אחרות וניהלו עסקים מצליחים.

ב-1370 יצאו רבים מבני הקהילה לחיות במלכות נאבארה הסמוכה, בשל הקלות במסים שהונהגו שם. במאה ה-15 הורע מצבם הכלכלי של יהודי קאלאהורה והמלך הסכים להקל את עול המסים על יהודי העיר.

ב-2 ביולי 1492, עם הגירוש הכללי, עזבו יהודי קאלאהורה את עירם. כעבור חודש ימים ציווה פרדינאנד המלך להפוך את בית-הכנסת לכנסיה, ועודד את תושבי העיר להתיישב ברובע היהודי בכך שפטר אותם ממסים.

Aragon 

A region in northeastern Spain. The former medieval Kingdom of Aragon united with the medieval Kingdom of Castille to form the modern Spanish State. 

Najera

Najara, Nagara, Naiera

 

Town in the region of La Rioja, N. Spain.

Najera in La Rioja is located unfar from the city of Burgos and constituted a large and distinguished aljamas (al-Jamāʿa – self-governing Jewish community) in the Kingdom of Navarre respectively Castile.

 

21st Century

The town of Najera has been studied for its Medieval epoch from the millennium until the 16th century. Two Jewish quarters were recorded. One area was within the town of Najera while the other elevated on the hill of Malpica. Sources as textual documentation and architecture were used thereby.

Letters found in the Cairo Genizah first in the 1930s refer to the town of Najera. The script of the letters are Sephardic written around the 11th century. The figures described in the letters had originally come from Narbonne in France to Najera.


History

Najera had an old and important community which maintained relations with the Babylonian Geonim. Letters from the community have been found in the Cairo Genizah. As early as the beginning of the 11th century, the community enjoyed a fuero (municipal charter), which later served as a model for similar grants of privileges to other localities. The blood price for a Jew as specified in the charter was equal to that paid for killing a knight or a member of the clergy. The charter was ratified in 1136 by Alfonso VII, and in the 13th century was included in the fuero of Castile. The Jewish quarter of Najera was located near the city wall and the marketplace in the southern part of the city, and remains of the synagogue have been discovered there. The Jews of Najera owned land and vineyards in the vicinity of the city. The importance of the community toward the end of the 13th century is shown by the tax levied upon it, which amounted in 1290 to 30,318 (according to another source 24,106) maravedis.

In 1360, during the civil war between Peter the Cruel and Henry of Trastamara, Henry's supporters attacked the Jews in Najera and many were killed. The community suffered once more at the time of Peter's victory over Henry in 1367 near Najera. During the 15th century the position of the community in Najera, as well as of the others in the Kingdom, deteriorated, although at the beginning of the century some Jews still owned land and real estate in the old city. During the war against Granada a special levy of 18 1/2 gold castellanos was imposed on the Jews of Najera, San Millan de la Cogolla, and Canas. No details are known about the fate of the community at the time of the expulsion of the Jews from Spain in 1492.

פאמפלונה

עיר בצפון ספרד.


בשנת 958 ביקר בעיר חסדאי אבן שפרוט בשליחות דיפלומאטית, ומצא רובע יהודי ישן שבו חיו יהודי העיר. קהילה יהודית בפאמפלוניה התקיימה גם במאות 12-11.

ב-1277 נהרס הרובע במהומות וכעבור שמונה שנים נצטוותה העירייה להחזיר ליהודים את רכושם שנגזל, ולהקצות מקום לבנייה חדשה. הדבר נעשה רק אחרי "גזירות הרועים" (1320). בגנזך העיר נשתמרו תעודות רבות בעברית בחתימת סוכני המלך, רופאים וסוחרים. בין היהודים היו גם בעלי כרמים ומשקים חקלאיים והקהילה בכללה היתה אמידה.

בדצמבר 1375 נערך בעיר הוויכוח הידוע בין ר' שם-טוב בן יצחק שפרוט ופדרו דה לונה, לימים האנטי-אפיפיור בנדיקטוס ה-13. לקראת סוף המאה ישב על כס הרבנות בפאמפלונה ר' חיים גאליפאפה בעל "עמק רפאים".

בתחילת המאה ה-15 התגוררו בעיר יותר ממאתיים משפחות יהודיות, ביניהם פליטי-חרב מגזירות קנ"א (1391) במלכויות אראגון וקאסטיליה. במגיפה בשנים 1411-1410 ניספו רבים מבני הקהילה; היישוב התאושש, וב-1469 ציוותה העוצרת ליאונור, בתו של חואן השני, להקפיד שהיהודים לא יחרגו מגבולות הרובע שלהם.

ב-1498 גורשו יהודי פאמפלונה בעת גירוש יהודי נאווארה.

Provence

A historical region in southeastern France bordering Italy and the Mediterranean Sea.

אסטלה - (סטלה)

עיר בצפון-ספרד. מן הקהילות החשובות ביותר במלכות נאווארה. במאה ה-12 נמשכו אליה רבים מיהודי ספרד, וביניהם המשורר משה אבן עזרא. בכתב-זכויות עירוני משנת 1164 הוגדרו יחסי היהודים ושכניהם הנוצרים; אחת התשובות של הרשב"א (ר' שלמה בן אברהם אדרת) נוגעת לענייני ביוב ואספקת מים לשכונה היהודית. היישוב נהרס בחלקו הגדול בפלישה הצרפתית משנת 1328 ושוקם כעבור עשרות שנים. ב-1365 התמנה יהודה בן שמואל הלוי אחראי לגביית מסי היהודים וכעבור זמן יצא בשליחות דיפלומאטית מטעם המלך. במאה ה-15 עסקו יהודים בחכירת המסים הממשלתיים. הקהילה פתחה את שעריה בפני גולי אראגון וקאסטיליה ב-1492 אך גורל דומה פקד אותה, עם שאר קהילות נאווארה, ב-1498.

טורטוסה

עיר בצפון מזרח ספרד.


אחת הקהילות העתיקות בחצי-האי האיברי. בתקופה המוסלמית עסקו רבים מיהודי טורטוסה בחקלאות ובמסחר ימי וקיימו קשרים עם יהודי בארצלונה ודרום-צרפת. שו"ת מן המאה ה- 10 וה-11 מעידות על מרכז תורני חשוב במקום; כאן נולדו הבלשן מנחם אבן סרוק ובן זמנו הרופא והחוקר אברהם בן יעקב; הפייטן לוי בן יצחק אבן מר שאול היה תושב העיר בתחילת המאה ה-11. אשתור מעריך שהתגוררו אז בטורטוסה כ-30 משפחות יהודיות. הנוצרים כבשו את העיר ב- 1148. נראה, שהקהילה חרבה בימי המלחמה והשליט ביקש לשקם אותה. הוא היקצה שטח לרובע היהודי ואף חילק ליהודים כרמים וגנים - רכוש המוסלמים המובסים. הוא גם פטר אותם מתשלום מסים לשנים אחדות. מצב היהודים השתפר והלך עד שהתרגשה עליהם גזירת קנ"א (1391). יהודים הסתתרו בבתי שכניהם הנוצרים, אך בסופו של דבר נאנסו לשמד, חלקם בעזרת מומרים. ב-1393 נאסר על "הנוצרים החדשים" להתגורר בצוותא עם יהודים ועל אלה האחרונים נגזרה גזירת הטלאי הצהוב; יחסי אישות בין יהודים ומתנצרים היו אסורים בתכלית. עם הגירוש הסופי (1492) הקיץ הקץ על קהילת טורטוסה.

בשנים 1413-1412 נערך בטורטוסה ויכוח דתי שהביא חורבן על רבות מקהילות אראגון בהסתה מוגברת ושמד המוני. את הקהילה ייצג המשורר שלמה בן ראובן בונאפיד, והוא גם שתיאר את המועקה הגדולה שהשתררה בעקבותיו.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי טודלה
טודלה

עיר בצפון ספרד.

הקהילה הוותיקה ביותר בנאווארה, מולדתם של יהודה הלוי ואברהם אבן עזרא (בסוף המאה ה-11). בתקופה המוסלמית עד 1115 עסקו יהודי המקום בחקלאות ובמסחר והיו ביניהם גם צורפי כסף, זהב, וסוחרי עבדים. הקהילה הגיעה לשיא פריחתה באמצע המאה ה-12 ואז גם יצא למסעותיו בן המקום בנימין מטודלה.

ב-1170 העניק המלך סאנצ'ו "החכם" זכויות מיוחדות ליהודים בתנאי שידאגו לצורכי המצודה בעיר, שאמורה היתה לשמש להם מקלט בעת סכנה. מצבם הורע במחצית הראשונה של המאה ה-13, כאשר העיר עברה זמנית לשלטון הצרפתים, ועם זאת קלטה פליטים רבים מצרפת אחרי גירוש 1306.

במאה ה-14 התרגשו על הקהילה פורענויות מידי "הרועים" וצבאות שני הצדדים במלחמת האחים פדרו האכזר ואנריקו מטראסטאמארה. עם זאת היו בה אישים בעלי שיעור-קומה דוגמת ר' יוסף אוראבואנה, רופא המלך, ר' שם טוב בן יצחק שפרוט, שהשתתף בוויכוח פמפלונה (1375), והצייר חואן דה לוי מן האנוסים, שציוריו מעטרים את קירות הכנסיה המקומית.

הקהילה לא נפגעה ב-1391, אך הירידה נמשכה והחריפה אחרי מגיפת-דבר בשנות השלושים. בגירוש ספרד הגיעו לטודלה כ-2,000 פליטים ועל קהילות נאווארה הקיץ הקץ ב-1498. ב- 1521 תמכו "הנוצרים החדשים" בטודלה בפלישת הצרפתים ונתנו את הדין אחרי התבוסה; רשימת הנידונים למוות היתה תלויה בקתדראלה המקומית עד סוף המאה ה-18.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

טורטוסה
אסטלה
פרובאנס
פאמפלונה
נאיירה
אראגון
קאלאהורה
טורטוסה

עיר בצפון מזרח ספרד.


אחת הקהילות העתיקות בחצי-האי האיברי. בתקופה המוסלמית עסקו רבים מיהודי טורטוסה בחקלאות ובמסחר ימי וקיימו קשרים עם יהודי בארצלונה ודרום-צרפת. שו"ת מן המאה ה- 10 וה-11 מעידות על מרכז תורני חשוב במקום; כאן נולדו הבלשן מנחם אבן סרוק ובן זמנו הרופא והחוקר אברהם בן יעקב; הפייטן לוי בן יצחק אבן מר שאול היה תושב העיר בתחילת המאה ה-11. אשתור מעריך שהתגוררו אז בטורטוסה כ-30 משפחות יהודיות. הנוצרים כבשו את העיר ב- 1148. נראה, שהקהילה חרבה בימי המלחמה והשליט ביקש לשקם אותה. הוא היקצה שטח לרובע היהודי ואף חילק ליהודים כרמים וגנים - רכוש המוסלמים המובסים. הוא גם פטר אותם מתשלום מסים לשנים אחדות. מצב היהודים השתפר והלך עד שהתרגשה עליהם גזירת קנ"א (1391). יהודים הסתתרו בבתי שכניהם הנוצרים, אך בסופו של דבר נאנסו לשמד, חלקם בעזרת מומרים. ב-1393 נאסר על "הנוצרים החדשים" להתגורר בצוותא עם יהודים ועל אלה האחרונים נגזרה גזירת הטלאי הצהוב; יחסי אישות בין יהודים ומתנצרים היו אסורים בתכלית. עם הגירוש הסופי (1492) הקיץ הקץ על קהילת טורטוסה.

בשנים 1413-1412 נערך בטורטוסה ויכוח דתי שהביא חורבן על רבות מקהילות אראגון בהסתה מוגברת ושמד המוני. את הקהילה ייצג המשורר שלמה בן ראובן בונאפיד, והוא גם שתיאר את המועקה הגדולה שהשתררה בעקבותיו.
אסטלה - (סטלה)

עיר בצפון-ספרד. מן הקהילות החשובות ביותר במלכות נאווארה. במאה ה-12 נמשכו אליה רבים מיהודי ספרד, וביניהם המשורר משה אבן עזרא. בכתב-זכויות עירוני משנת 1164 הוגדרו יחסי היהודים ושכניהם הנוצרים; אחת התשובות של הרשב"א (ר' שלמה בן אברהם אדרת) נוגעת לענייני ביוב ואספקת מים לשכונה היהודית. היישוב נהרס בחלקו הגדול בפלישה הצרפתית משנת 1328 ושוקם כעבור עשרות שנים. ב-1365 התמנה יהודה בן שמואל הלוי אחראי לגביית מסי היהודים וכעבור זמן יצא בשליחות דיפלומאטית מטעם המלך. במאה ה-15 עסקו יהודים בחכירת המסים הממשלתיים. הקהילה פתחה את שעריה בפני גולי אראגון וקאסטיליה ב-1492 אך גורל דומה פקד אותה, עם שאר קהילות נאווארה, ב-1498.

Provence

A historical region in southeastern France bordering Italy and the Mediterranean Sea.

פאמפלונה

עיר בצפון ספרד.


בשנת 958 ביקר בעיר חסדאי אבן שפרוט בשליחות דיפלומאטית, ומצא רובע יהודי ישן שבו חיו יהודי העיר. קהילה יהודית בפאמפלוניה התקיימה גם במאות 12-11.

ב-1277 נהרס הרובע במהומות וכעבור שמונה שנים נצטוותה העירייה להחזיר ליהודים את רכושם שנגזל, ולהקצות מקום לבנייה חדשה. הדבר נעשה רק אחרי "גזירות הרועים" (1320). בגנזך העיר נשתמרו תעודות רבות בעברית בחתימת סוכני המלך, רופאים וסוחרים. בין היהודים היו גם בעלי כרמים ומשקים חקלאיים והקהילה בכללה היתה אמידה.

בדצמבר 1375 נערך בעיר הוויכוח הידוע בין ר' שם-טוב בן יצחק שפרוט ופדרו דה לונה, לימים האנטי-אפיפיור בנדיקטוס ה-13. לקראת סוף המאה ישב על כס הרבנות בפאמפלונה ר' חיים גאליפאפה בעל "עמק רפאים".

בתחילת המאה ה-15 התגוררו בעיר יותר ממאתיים משפחות יהודיות, ביניהם פליטי-חרב מגזירות קנ"א (1391) במלכויות אראגון וקאסטיליה. במגיפה בשנים 1411-1410 ניספו רבים מבני הקהילה; היישוב התאושש, וב-1469 ציוותה העוצרת ליאונור, בתו של חואן השני, להקפיד שהיהודים לא יחרגו מגבולות הרובע שלהם.

ב-1498 גורשו יהודי פאמפלונה בעת גירוש יהודי נאווארה.

Najera

Najara, Nagara, Naiera

 

Town in the region of La Rioja, N. Spain.

Najera in La Rioja is located unfar from the city of Burgos and constituted a large and distinguished aljamas (al-Jamāʿa – self-governing Jewish community) in the Kingdom of Navarre respectively Castile.

 

21st Century

The town of Najera has been studied for its Medieval epoch from the millennium until the 16th century. Two Jewish quarters were recorded. One area was within the town of Najera while the other elevated on the hill of Malpica. Sources as textual documentation and architecture were used thereby.

Letters found in the Cairo Genizah first in the 1930s refer to the town of Najera. The script of the letters are Sephardic written around the 11th century. The figures described in the letters had originally come from Narbonne in France to Najera.


History

Najera had an old and important community which maintained relations with the Babylonian Geonim. Letters from the community have been found in the Cairo Genizah. As early as the beginning of the 11th century, the community enjoyed a fuero (municipal charter), which later served as a model for similar grants of privileges to other localities. The blood price for a Jew as specified in the charter was equal to that paid for killing a knight or a member of the clergy. The charter was ratified in 1136 by Alfonso VII, and in the 13th century was included in the fuero of Castile. The Jewish quarter of Najera was located near the city wall and the marketplace in the southern part of the city, and remains of the synagogue have been discovered there. The Jews of Najera owned land and vineyards in the vicinity of the city. The importance of the community toward the end of the 13th century is shown by the tax levied upon it, which amounted in 1290 to 30,318 (according to another source 24,106) maravedis.

In 1360, during the civil war between Peter the Cruel and Henry of Trastamara, Henry's supporters attacked the Jews in Najera and many were killed. The community suffered once more at the time of Peter's victory over Henry in 1367 near Najera. During the 15th century the position of the community in Najera, as well as of the others in the Kingdom, deteriorated, although at the beginning of the century some Jews still owned land and real estate in the old city. During the war against Granada a special levy of 18 1/2 gold castellanos was imposed on the Jews of Najera, San Millan de la Cogolla, and Canas. No details are known about the fate of the community at the time of the expulsion of the Jews from Spain in 1492.

Aragon 

A region in northeastern Spain. The former medieval Kingdom of Aragon united with the medieval Kingdom of Castille to form the modern Spanish State. 

קאלאהורה

עיר בצפון ספרד.


הקהילה היהודית בקאלאהורה הייתה מן הקהילות הוותיקות ביותר בקאסטיליה. קאלאהורה נחשבה למקום שבו נפטר ר' אברהם אבן עזרא (1167).

במאות 14-13 התגוררו בעיר יותר מ-50 משפחות יהודיות, היהודים היו בעלי כרמים ואדמות אחרות וניהלו עסקים מצליחים.

ב-1370 יצאו רבים מבני הקהילה לחיות במלכות נאבארה הסמוכה, בשל הקלות במסים שהונהגו שם. במאה ה-15 הורע מצבם הכלכלי של יהודי קאלאהורה והמלך הסכים להקל את עול המסים על יהודי העיר.

ב-2 ביולי 1492, עם הגירוש הכללי, עזבו יהודי קאלאהורה את עירם. כעבור חודש ימים ציווה פרדינאנד המלך להפוך את בית-הכנסת לכנסיה, ועודד את תושבי העיר להתיישב ברובע היהודי בכך שפטר אותם ממסים.
בנימין מטודלה שבספרד, הנוסע היהודי המפורסם בן המאה ה-12. אנימציה
בנימין בן יונה, סוחר יהודי מהעיר טודלה שבספרד,
הנוסע המפורסם של ימי הביניים, תיאר את מסעותיו
בספר שנכתב ב-1165
אנימציה מאת ריצ'רד טיילור, לונדון, 1978
(בית התפוצות, תצוגת הקבע)
איבן עבאס
עבאסי
קנטר
IBN ABBAS, IBN ABAS

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי. עבאס is "אריה" בערבית, ולפיכך "אמיץ", "בעל חזות נוקשה או כועסת" והתפרש כמקביל של השם יהודה. התחילית הערבית איבן פירושו "בנו של".

הדמות המקראית יהודה, בנם הרביעי של יעקב ולאה, מכונה "גור אריה" (בראשית, מ"ט,ל"ח).

אריה היה הכינוי המקובל של יהודה בכל תפוצות ישראל, תחילה בתור שם פרטי ובסופו של התהליך גם כשם משפחה קבוע.

התרגום הלטיני של שם זה הוא לאו / לאונוס, לאוני באיטלקית, ליון בצרפתית, לובה בגרמנית, לב בשפות סלביות, ולייב ביידיש. שמות אלה יצרו פטרונימים רבים וגם מספר גדול של צורות מקבילות.

בתעודות ספרדיות מימי הביניים עבאס, המקבילה הערבית של השם, מוזכר בצורות עבז, עבס ועבסי.

איבן עבאס מתועד כשם משפחה יהודי במאה ה-11, עבאס במאה ה-12; בן עבאס, עבאסי ואיבן עבאסי במאה ה-13; בן עבאסי בשנת 1303; אבנעבס ב-1304; עבס ב-1306; אבנבס ב-1322; אבינבז ב-1326; אבנבז ב-1332; אבנעוווז ב-1334; אבינבס ב-1351; אבנעבס ב-1360; עבס ב-1363; עבז ב-1386; ואל-עבאס ב-1400.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודיאיבן עבאס כוללים את פייטן הרב יהודה בן שמואל איבן עבאס (1163-1080) אשר חי במרוקו והיה ידוע גם בשם אבו אל-בקע.
ABBASI, ABBAS, ABAS שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה. עבאסי (Abassi) הוא צורה של עבאס (Ab(b)as) שמשמעותו "אריה" בערבית, ולפיכך "אמיץ", "בעל חזות נוקשה או כועסת" והתפרש כמקביל של השם יהודה. יהודה המקראי היה בנם של יעקב ולאה, וכונה "ארי(ה)" (בראשית מט',, ט').

אריה היה נפוץ כ'כינוי' ("המקביל החילוני") של יהודה לאורך התפוצות, בהתחלה בתור שם פרטי, ובסופו של דבר כשם משפחה תורשתי קבוע.

בתרגום ללטינית (ליאו/ליאונוס - Leo/Leonus), ערבית (עבאס - Abbas), איטלקית (לאון/לאוני - Leone/Leoni), צרפתית (ליון - Lion), גרמנית (לווה - Loewe), סלבית (לב - Lev), ויידיש (לייב/לב - Leib/Leb), זה הוליד שמות פטרונימיים רבים כמו גם מספר צורות שמיות שונות. במסמכים ספרדיים עתיקים, השם הערבי עבאס מופיע גם כ עבז, עבס ועבאסי (Abez, Abbec and Abassi). איבן עבאס (Ibn Abbas) מתועד כשם משפחה יהודי במאה ה-11, עבאס (Abbas) במאה ה-12, בן עבאס, עבאסי ואיבן עבאסי (Ben Abbas, Abbassi and Ibn Abbassi) במאה ה-13, בן עבאסי (Ben Abbassi) בשנת 1303, אבנבאס (Abenabec) בשנת 1304, עבס (Abbec) בשנת 1306, אבנבאס (Avenabec) בשנת 1322, אבינבז (Avinabez) בשנת 1326, אבנבז (Abenabez) בשנת 1332, אבנבז (Abenavez) בשנת 1334, אבינבס (Abinabec) בשנת 1351, אבנבס (Abenabes) בשנת 1360, עבס (Abec) בשנת 1363, עבז (Abez) בשנת 1386, ו-אל'עבאס (Al-Abbas) בשנת 1400. עבאס מתועד בשנת 1282 בטולוז שבצרפת עם יעקב עבאס. עבאסי מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1376 עם גובה המיסים יוסף עבאסי מפורטו, פורטוגל.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי עבאס כוללים את הרב הספרדי מהמאה ה-13/14, יום טוב בן יונה עבאס; המדפיס והמפיץ ההולנדי אהרון עבאס, שחי בתחילת המאה ה-17; והרב המצרי המשורר משה יהודה בן מאיר עבאס, במאה ה-17.
CANTER, CANTERMAN, CANTOR שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מתשמישי דת או פעולות בעלות אופן דתי, ומתארים.

קנטר הוא גרסה גרמנית של השם קנטור שפירושו "חזן". בדומה לחזן, קנטור נגזר מהמילה האיטלקית קנטרה שפירושה "לשיר". במקור מונח זה התייחס למי ששירת בבית הכנסת. בשימוש המודרני זה תוארו של שליח הציבור המוביל את המאמינים בתפילה ובשירה.

סינגר / זנגר, שהם המונחים המקבילים של המילה העברית משורר, מדגישים את התפקיד המוסיקלי של החזן; באס(ו) לעומת זאת מתאר את סוג קולו של הזמר.

כל המונחים האלה שימשו בסיס ליצירת שמות משפחה יהודיים במספר שפות ואיותים שונים.

אחת הגרסאות הקדומות העיא סנקמייסטר, כלומר זינגמייסטר בגרמנית, שפירושו "זמר אומן", מתועדת בשנת 1449; קנטריני וקנטורי מתועדים במאה ה-16, אאיסאק בן אביגדור בס בשנת 1600; זינגר ב-1676; קנטור מתועד בשנת 1679 עם בורכרט קנטור מהלברשטט, גרמניה, וקנטר בשנת 1736 עם סאלמון יוסף קנטר. קאנטור הוא גרסה נוספת.

קיצורים של שם זה, הנפוצים בעיקר בארצות דוברות גרמנית, כוללים את קנט וקנד. הגרסאות הנפוצות ביותר כוללות את קנטורוביץ, קנטורוביץ' וקנטורוביק. צורות אלה נוצרו ע"י הוספת סיומות שפירושן בכל השפות הוא "בנו של". דוגמא לתהליך שינוי שמות המשפחה כתוצאה מהגירת היהודים מארצות מזרח אירופה מערבה הוא שינוי שם המשפחה קנטורוביץ' לשם קנטו ע"י משפחה יהודית בצרפת בשנת 1957.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי קנטר כוללים את אלברט קנטר, צייר ומורה לאמנות אמריקאי בן המאה ה-20; ואת היימן אץ קנטר, רופא נשים אמריקאי אשר נולד בליטא.
יהודה הלוי
פלקירה, שם טוב בן-יוסף
אבן עזרא, אברהם
עבאס, משה בן שמואל
יהודה הלוי (1075-1141) , משורר עברי ופילוסוף. נולד בטודלה, ספרד, כנראה למשפחה עשירה ומשכילה. קיבל חינוך מקיף, גם בעברית וגם בערבית. בצעירותו שהה באנדלוסיה, השתתף בקורדובה בתחרות כתיבת שירים, וזכה בה בזכות חיקוי שחיבר לשירו של משה אבן עזרא. ידידות אמיצה התפתחה בין השניים ויהודה הלוי בילה זמן מה בחברתו של אבן עזרא בגרנדה. שם כתב את שיריו החשובים הראשונים. עם הכיבוש של ספרד המוסלמית על ידי האלמורביטים (פונדמנטליסטים מוסלמים) מאפריקה, אחרי שנת 1090, עזב יהודה הלוי את גרנדה, נדד במשך עשרים שנה ברחבי ספרד וביקר בקהילות רבות. בטולדו עסק ברפואה בשירות המלך. כמו כן, עסק במסחר, בעיקר עם מצרים. פרסומו התפשט והיה לו מעגל רחב של ידידים ומעריצים בקהילות יהודיות רבות. חשיבות מיוחדת נודעת לידידותו ארוכת השנים עם אברהם אבן עזרא. ביחד הם נסעו לערים שונות בספרד המוסלמית ובצפון-אפריקה. החלטתו של יהודה הלוי לעלות לארץ-ישראל התגבשה בהדרגה ושיקפה את הפילוסופיה שלו, ולפיה קיומם השלם של היהודים כעם יכול להיות מושג רק בארצם. בשנת 1140 הגיע לאלכסנדריה, מלווה בחתנו יצחק, בנו של אברהם אבן עזרא. במשך מספר חודשים שהה בקהיר בחברת חלפון הלוי, סוחר יהודי גדול. יציאתו לארץ-ישראל התעכבה וידידו ניסה לשכנע אותו להישאר במצרים. נראה שנפטר במצרים ונקבר בה.
כ-800 שירים של יהודה הלוי נשתמרו. כ-80 משירי האהבה שלו מכוונים אל הצבי או הצבייה. רובם של 180 שירי הקינה שלו נכתבו לזכר בני דורו המפורסמים – משוררים, פילוסופים, מלומדים, אצילים ופטרונים. השירים הרגישים ביותר בסוג זה נכתבו לזכר בני משפחת אבן עזרא. בין 350 הפיוטים שכתב לרגל חגים יהודיים נמצאת קבוצה של שירים על הגולה. בהם משקף יהודה הלוי את סבלות העם היהודי, ומדגישם באמצעות תיאורים ודימויים מן המקורות. יהודה הלוי חיבר גם שירים המשקפים חוויות דתיות אישיות. כ-35 משירי ציון שלו, מבטאים את הכמיהה לארץ-ישראל ואת המאמץ לשכנע את בני עמו כי הגאולה נמצאת בהישג היד, בארץ-ישראל.
פלקירה, שם טוב בן-יוסף (1225-1295) , פילוסוף ומשורר. שם טוב בן יוסף פלקירה היה בן לאחת המשפחות העשירות והמיוחסות ביותר בטודלה. בכל זאת, אך מעט מאוד ידוע על חייו. הוא היה סופר פורה, בקיא בפילוסופיה המוסלמית והיוונית וכתביו מטיפים לשאיפה לנאורות. כך, למשל, טען בדבר הצורך בידע פילוסופי ליהודי המאמין, ועמד על כך שפיתוח האינטלקט מביא לגאולה. במחלוקת באשר לתורתו של הרמב"ם (1232) תמך ברמב"ם וכתב מכתב בזכות "מורה נבוכים". פלקירה כתב שירים עבריים רבים, אבל רק מעטים מהם נותרו. ב-1264 תיאר את שיריו כניסיונות בוסר והחליט להתמסר לכתיבה מדעית.
אבן עזרא, אברהם (1089-1164) , משורר ופילוסוף. נולד בטודלה, ספרד. עד 1140 חי בספרד והתלווה ליהודה הלוי במסעותיו לצפון-אפריקה. ב-1140 עזב את ספרד והגיע לרומא, אחר כך נדד ללא הפסק, בין היתר בערים לוקה ומנטובה שבאיטליה, נרבון (Narbonne) ובזייה (Beziere) שבפרובאנס, רואן (Rouen) ודרה (Dreux) שבצפון צרפת. נראה כי הגיע גם ללונדון.
במהלך נדודיו כתב את רוב יצירותיו: "מאזני לשון הקודש" על מבנה השפה העברית, פרשנות על התנ”ך ועל ספר ישעיה, "ספר יתר" – על דקדוק, "ספר הזכות", "ספר העיבור", "ספר המספר", ו"שפה ברורה". החיבור הקצר שלו על דקדוק עזר למלומדים איטלקיים ואחרים ללמוד את השפה העברית. מאמינים, כי הצליח לבסוף להגיע לארץ-ישראל.
שירתו החילונית כוללת שירה קלילה וחרוזים סאטיריים, וכן שירים על נושאים שונים. הוא היה הראשון בשירה העברית והספרדית ששיבץ בשיריו דיאלוגים, שהדמויות בהם הן של בעלי חיים, עצמים או גורמים מופשטים. שיריו הלאומיים מביעים את סבלות העם היהודי. שירתו הדתית היא גם פילוסופית. רבים מן ההמנונים ושירי החזרה בתשובה שלו נכללו במחזורי התפילות.
משורר. נולד בטודלה, ספרד, ולמד אצל שלמה בן חסדאי. אחרי שנת 1370 התיישב בסרגוסה ובשנים 1420-1380 נבחר שוב ושוב לייצג את ענייני הקהילה של סרגוסה בחצר המלך. אחרי הפרעות של שנת 1391 ייצג את הקהילה של סרגוסה במחלוקת שבין היהודים והנוצרים, הידועה בשם "פולמוס טורטוסה” (1413/14). רבות מיצירותיו נמצאו באוסף של יצירות מאת המשורר שלמה בן עמנואל דה פיירה, שהיה ידידו הקרוב ואשר עמו התכתב. נפטר בסרגוסה, ספרד.
יהודה הלוי
פלקירה, שם טוב בן-יוסף
אבן עזרא, אברהם
עבאס, משה בן שמואל
יהודה הלוי (1075-1141) , משורר עברי ופילוסוף. נולד בטודלה, ספרד, כנראה למשפחה עשירה ומשכילה. קיבל חינוך מקיף, גם בעברית וגם בערבית. בצעירותו שהה באנדלוסיה, השתתף בקורדובה בתחרות כתיבת שירים, וזכה בה בזכות חיקוי שחיבר לשירו של משה אבן עזרא. ידידות אמיצה התפתחה בין השניים ויהודה הלוי בילה זמן מה בחברתו של אבן עזרא בגרנדה. שם כתב את שיריו החשובים הראשונים. עם הכיבוש של ספרד המוסלמית על ידי האלמורביטים (פונדמנטליסטים מוסלמים) מאפריקה, אחרי שנת 1090, עזב יהודה הלוי את גרנדה, נדד במשך עשרים שנה ברחבי ספרד וביקר בקהילות רבות. בטולדו עסק ברפואה בשירות המלך. כמו כן, עסק במסחר, בעיקר עם מצרים. פרסומו התפשט והיה לו מעגל רחב של ידידים ומעריצים בקהילות יהודיות רבות. חשיבות מיוחדת נודעת לידידותו ארוכת השנים עם אברהם אבן עזרא. ביחד הם נסעו לערים שונות בספרד המוסלמית ובצפון-אפריקה. החלטתו של יהודה הלוי לעלות לארץ-ישראל התגבשה בהדרגה ושיקפה את הפילוסופיה שלו, ולפיה קיומם השלם של היהודים כעם יכול להיות מושג רק בארצם. בשנת 1140 הגיע לאלכסנדריה, מלווה בחתנו יצחק, בנו של אברהם אבן עזרא. במשך מספר חודשים שהה בקהיר בחברת חלפון הלוי, סוחר יהודי גדול. יציאתו לארץ-ישראל התעכבה וידידו ניסה לשכנע אותו להישאר במצרים. נראה שנפטר במצרים ונקבר בה.
כ-800 שירים של יהודה הלוי נשתמרו. כ-80 משירי האהבה שלו מכוונים אל הצבי או הצבייה. רובם של 180 שירי הקינה שלו נכתבו לזכר בני דורו המפורסמים – משוררים, פילוסופים, מלומדים, אצילים ופטרונים. השירים הרגישים ביותר בסוג זה נכתבו לזכר בני משפחת אבן עזרא. בין 350 הפיוטים שכתב לרגל חגים יהודיים נמצאת קבוצה של שירים על הגולה. בהם משקף יהודה הלוי את סבלות העם היהודי, ומדגישם באמצעות תיאורים ודימויים מן המקורות. יהודה הלוי חיבר גם שירים המשקפים חוויות דתיות אישיות. כ-35 משירי ציון שלו, מבטאים את הכמיהה לארץ-ישראל ואת המאמץ לשכנע את בני עמו כי הגאולה נמצאת בהישג היד, בארץ-ישראל.
פלקירה, שם טוב בן-יוסף (1225-1295) , פילוסוף ומשורר. שם טוב בן יוסף פלקירה היה בן לאחת המשפחות העשירות והמיוחסות ביותר בטודלה. בכל זאת, אך מעט מאוד ידוע על חייו. הוא היה סופר פורה, בקיא בפילוסופיה המוסלמית והיוונית וכתביו מטיפים לשאיפה לנאורות. כך, למשל, טען בדבר הצורך בידע פילוסופי ליהודי המאמין, ועמד על כך שפיתוח האינטלקט מביא לגאולה. במחלוקת באשר לתורתו של הרמב"ם (1232) תמך ברמב"ם וכתב מכתב בזכות "מורה נבוכים". פלקירה כתב שירים עבריים רבים, אבל רק מעטים מהם נותרו. ב-1264 תיאר את שיריו כניסיונות בוסר והחליט להתמסר לכתיבה מדעית.
אבן עזרא, אברהם (1089-1164) , משורר ופילוסוף. נולד בטודלה, ספרד. עד 1140 חי בספרד והתלווה ליהודה הלוי במסעותיו לצפון-אפריקה. ב-1140 עזב את ספרד והגיע לרומא, אחר כך נדד ללא הפסק, בין היתר בערים לוקה ומנטובה שבאיטליה, נרבון (Narbonne) ובזייה (Beziere) שבפרובאנס, רואן (Rouen) ודרה (Dreux) שבצפון צרפת. נראה כי הגיע גם ללונדון.
במהלך נדודיו כתב את רוב יצירותיו: "מאזני לשון הקודש" על מבנה השפה העברית, פרשנות על התנ”ך ועל ספר ישעיה, "ספר יתר" – על דקדוק, "ספר הזכות", "ספר העיבור", "ספר המספר", ו"שפה ברורה". החיבור הקצר שלו על דקדוק עזר למלומדים איטלקיים ואחרים ללמוד את השפה העברית. מאמינים, כי הצליח לבסוף להגיע לארץ-ישראל.
שירתו החילונית כוללת שירה קלילה וחרוזים סאטיריים, וכן שירים על נושאים שונים. הוא היה הראשון בשירה העברית והספרדית ששיבץ בשיריו דיאלוגים, שהדמויות בהם הן של בעלי חיים, עצמים או גורמים מופשטים. שיריו הלאומיים מביעים את סבלות העם היהודי. שירתו הדתית היא גם פילוסופית. רבים מן ההמנונים ושירי החזרה בתשובה שלו נכללו במחזורי התפילות.
משורר. נולד בטודלה, ספרד, ולמד אצל שלמה בן חסדאי. אחרי שנת 1370 התיישב בסרגוסה ובשנים 1420-1380 נבחר שוב ושוב לייצג את ענייני הקהילה של סרגוסה בחצר המלך. אחרי הפרעות של שנת 1391 ייצג את הקהילה של סרגוסה במחלוקת שבין היהודים והנוצרים, הידועה בשם "פולמוס טורטוסה” (1413/14). רבות מיצירותיו נמצאו באוסף של יצירות מאת המשורר שלמה בן עמנואל דה פיירה, שהיה ידידו הקרוב ואשר עמו התכתב. נפטר בסרגוסה, ספרד.