חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי סרסוטה

סרסוטה

Sarasota

עיר במחוז סרסוטה, פלורידה, ארצות הברית.

המאה ה-21

בשנת 2001 מנתה האוכלוסייה היהודית בסרסוטה כ-12,200 תושבי קבע, בתוספת 3,300 תושבים עונתיים. עד שנת 2019, על פי מחקר דמוגרפי שערך מרכז כהן למדעי היהדות המודרנית באוניברסיטת ברנדייס, מספר התושבים היהודים עלה ב-86%, כפול משיעור הגידול באוכלוסיית האזור. באותה עת היו 17,100 משקי בית יהודיים שכללו 25,400 מבוגרים יהודים ו-3,400 ילדים יהודים. הקהילה נעשתה צעירה יותר כשהגיל החציוני ירד מ-69 ל-64 ומספר הילדים הכפיל את עצמו. מבין הילדים, 25% למדו בגן ילדים יהודי, ו-10% מגילאי בית ספר נרשמו לתוכנית חינוכית יהודית כלשהי. הפדרציה היהודית של סרסוטה-מאנאטה מונה במדריך שלה 13 קהילות, החל בקהילה יהודית הומניסטית ועד חב"ד. יש בית ספר יהודי קטן, בית הספר הקהילתי הרשורין-שיף (Hershorin-Schiff), המציג את עצמו ככולל, מתקדם ופלורליסטי, שמקבל בברכה את בני כל הדתות.

היסטוריה

סרסוטה נוסדה בשנת 1855. האירוע הראשון בעל עניין יהודי הקשור לעיר היה בשנת 1865, כאשר יהודה פ' בנימין, מזכיר המדינה של הקונפדרציה, הסתתר שם במשך מספר שבועות לאחר תבוסת הדרום במלחמת האזרחים. לאחר מכן הוא נמלט לאנגליה שם הפך לעורך דין מצליח.

העיר התפתחה באיטיות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. היהודים הראשונים באזור התיישבו בארקדיה, 40 קילומטרים פנימה בפלורידה. סיימון רוזין, הרוכל, הגיע לשם ב-1905 ופתח חנות סדקית (dry goods). פיליפ ה' לוי הוא היהודי הראשון שידוע כי הקים את ביתו בסרסוטה. הוא פתח עסק לביגוד קמעונאי בשנת 1913 והיה פעיל בחיים האזרחיים. כאשר הצטרפו 20 יהודים להקמת מרכז קהילתי יהודי בשנת 1925, לוי מונה לנשיא הקהילה הראשון. בשנת 1927 החלה הקהילה בבניית בית כנסת על חלקת אדמה שנתרמה על ידי העיר. ג'ון רינגלינג, יזם הקרקס שבאותה עת העביר את מטה החורף של האחים רינגלינג ברנום וקרקס ביילי לסרסוטה, למרות שאינו יהודי, תרם את התרומה הגדולה ביותר לקרן הבנייה. לבית הכנסת החדש ניתן השם "בית שלום" והוא נפתח בזמן לתפילות ראש השנה בשנת 1928. בתחילת 1930 קיבל ג'וזף אידלסון, חבר מייסד של הקהילה, קרקע במתנה מהעיר, עבור בית קברות יהודי.

בשנות הארבעים של המאה ה-20 בית הכנסת "בית שלום" ניסה להכיל חברים אורתודוקסים, שמרנים ורפורמים. אולם בשנות החמישים החלו הקבוצות השונות להתפצל. מניין אורתודוקסי נוסד בבית פרטי. סיעה ליברלית עזבה והקימה קהילה רפורמית, "טמפל עמנואל", בשנת 1956. היא קיבלה אישור מאיגוד הקהילות העבריות האמריקאיות בשנת 1957 והקימה בניין בשנת 1961.

אחדים מיהודי המקום מצאו עבודה בקרקס רינגלינג כליצנים ואקרובטים. ג'ק ארל (נולד ג'ייקוב ראובן ארליך) גר זמן-מה בסרסוטה כשהופיע כענק. גובהו היה 259 סנטימטרים, והוא שיחק גם בקבוצת הכדורסל "סרסוטה ג'וניור" במהלך עונת 1933-1932.

רוב המתיישבים היהודים עסקו במסחר או הקימו עסקים, למרות שחלקם עסקו בנדל"ן ובחקלאות.

ב-1930, במרכז העיר סרסוטה היו מכבסות, מאפייה, מכולת, חנות רהיטים, חייט, חנות לבגדי גברים, חנות לבגדי נשים ושתי חנויות כלבו בבעלות יהודית ומופעלת על ידי יהודים.

לאחר מלחמת העולם השנייה הקהילה גדלה כאשר יהודים, שנמשכו על ידי האקלים, עברו לאזור לעבוד או לפרוש, כתושבי חורף במשרה מלאה או במשרה חלקית. יהודים ותיקים אחדים, שהוצבו בקרבת מקום במהלך המלחמה, התיישבו גם הם בעיר. סוחרי קרקעות יהודים מילאו תפקיד בהתפתחות האזור.

יהודים היו פעילים בחיים האזרחיים והתרבותיים של סרטוגה ותרמו למוסדות ולתוכניות לא יהודיים רבים. דוד כהן, שכיהן כראש העיר היהודי הראשון של סרטוגה מ-1964 עד 1966, היה מעורב רבות בפיתוח התזמורת הסימפונית של החוף המערבי בפלורידה.

קהילה יהודית ושירותים חברתיים הוקמו בהדרגה.

בשנת 1959 אורגנה מועצת הקהילה היהודית בסרסוטה. בשנת 1980, היא שינתה את שמה לפדרציה היהודית של סרטוגה, ובשנת 1982 הפכה לפדרציה היהודית של סרטוגה-מאנטי (Saratoga-Manatee).

העיתון היהודי הראשון באזור, הכרוניקל (the Chronicle), החל לצאת לאור בשנת 1971. לשכת שירות למשפחה היהודית הוקמה בשנת 1984.

בין 1975 ל-1987 האוכלוסייה היהודית הוכפלה מ-4,200 ל-8,400, והמשיכה לצמוח במשך שנות התשעים של המאה ה-20.

סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
21660556
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

יהודי סרסוטה-מנטי, פלורידה

קימברלי שיינטל, נשיאת החברה לגנאלוגית יהודית בדרום מערב פלורידה, ומחברת הספר יהודי סרסוטה-מנאטי (תמונות של אמריקה) [כריכה רכה, הוצאת ארקדיה, 28 בינואר 2013], מציגה את ההיסטוריה של הקהילה היהודית בסרסוטה והמנאטי הסמוכה בפלורידה, ארה"ב. היהודי הראשון הגיע לסרסוטה בשנת 1913 ואחריו אחרים ובשנת 1925 הם הקימו את הקהילה היהודית בסרסוטה. בשנות ה-1950 חלק מאזרחיה הבולטים של סרסוטה היו יהודים. הם מילאו תפקיד עצום בחיים הכלכליים של סרסוטה ובהקמת ארגוני צדקה ונכסי התרבות. בשנת 2021, הפדרציה היהודית של סרסוטה-מנאטי מנתה 13 קהילות יהודיות ובמקום התקיימה אוכלוסייה יהודית משגשגת.

ההרצאה המקוונת זו באמצעות זום הייתה חלק מ"סלון יום ראשון: יהודי סרסוטה-מאנאטי", אירוע שאורגן על ידי בית הכנסת "בית עם", פינקרסט, מיאמי, פלורידה, והחברה הגניאלוגית היהודית במיאמי רבתית ביום ראשון, 31 בינואר 2021

המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי, באדיבות קימברלי שיינטל.

United States of America (USA)

A country in North America

Estimated Jewish population in 2018: 5,700,000 out of 325,000,000 (1.7%). United States is the home of the second largest Jewish population in the world. 

Community life is organized in more than 2,000 organizations and 700 federations. Each of the main religious denominators – Orthodox, Conservative, Reform, and Reconstructionist – has its own national association of synagogues and rabbis. 

American cities (greater area) with largest Jewish populations in 2018:

New York City, NY: 2,000,000
Los Angeles, CA: 662,000
Miami, FL: 555,000
Philadelphia, PA: 275,000
Chicago, IL: 294,000
Boston, MA: 250,000
San Francisco, CA: 304,000
Washington, DC & Baltimore, MY: 217,000

States with largest proportion of Jewish population in 2018 (Percentage of Total Population):

New York: 8.9
New Jersey: 5.8
Florida: 3.3
District of Columbia: 4.3
Massachusetts: 4.1
Maryland: 4
Connecticut: 3.3
California: 3.2
Pennsylvania: 2.3
Illinois: 2.3

טמפה

Tampa

עיר מרכזית הממוקמת בחוף המערבי של פלורידה, ארה"ב.

בטמפה קיימת קהילה יהודית מגוונת ופעילה. על פי העיתונות היהודית המקומית, אזור מפרץ טמפה הוא ביתם של למעלה מ-45,000 יהודים, וכוללת 37 בתי כנסת, 2 פדרציות, 2 ארגונים משותפים, 2 סוכנויות שירות למשפחות, בית ספר אחד ו-7 גני ילדים.

תצוגת אוסף כלי נשק במצודת הומר האסטרלי, שנוהל על ידי המשמר הלאומי של פלורידה משנת 1941 עד 2004, הועברה לניהולה של משפחת בריאן גלזר JCC, ונפתחה ב- 8 בדצמבר 2016.

המרכז הקהילתי משרת את צרכי החינוך, התרבות והבריאות של טמפה, ומציע תוכניות לגיל הרך, ומשמש גם מרכז לאוכלוסייה המבוגרת. האקדמיה הלל, שנוסדה בשנת 1970, משמשת כיום כבית ספר יהודי, שבו לומדים כמעט 200 תלמידים בחטיבות היסוד ובחטיבות הביניים. שירותי המשפחה היהודית בטמפה מספקים תכנות וסיוע "התואמים את הערכים היהודיים" לאנשים ולמשפחות נזקקות.

במהלך העשור השני של המאה ה-21 גדלה האוכלוסייה היהודית בדרום טמפה באופן משמעותי. החל משנת 2011 אוכלוסיית היהודים הגדולה ביותר הייתה בשכונת פינלאס, עם 26,135 יהודים, ואחריה הילסבורו עם 23,000, ופאסקו עם 8,400 יהודים.

 

היסטוריה

ברישומים מהמאה ה-16 טמפה מוזכרת כאחד מהמקומות בהם ביקר הכובש הספרדי הרננדו דה סוטו; מספר אזכורים מתייחסים ל-"Juetas" (יהודים מומרים) והתנהלותם עם האינדיאנים המקומיים.

התושבת היהודית הקבועה הראשונה הייתה כנראה אמלין קוונץ מיליי (Emmaline Quentz Miley), שהגיעה לטמפה בשנת 1846 עם בעלה הלא יהודי. אך קהילה יהודית הוקמה רק כ-40 שנה לאחר מכן, כאשר תעשיית הסיגרים החלה להתפתח בעיר. משפחות גלוגובסקי, מאס, קאוניץ, בראש, אופנהיימר, וולף ווהל (Glogowski, Maas, Kaunitz, Brash, Oppenheimer, Wolf, and Wohl) היו בין המשפחות היהודיות הראשונות שהתיישבו בטמפה ותרמו לפיתוח המסחר בעיר. ואכן, הרמן גלוגובסקי כיהן כראש העיר במשך ארבע קדנציות, משנת 1886 עד 1894. רבים מהיהודים שהגיעו לטמפה בסוף המאה ה-19 היו סוחרים שבאו מג'ורג'יה ומדרום קרוליינה.

בשנת 1894 חיו בטמפה מספיק יהודים כדי לארגן קהילה חדשה, שערי צדק (למרות שהקהילה החלה כאורתודוקסית, היא הפכה בסופו של דבר לרפורמית והצטרפה לאיחוד הקהילות העבריות האמריקאיות בשנת 1903). קהילת "רודף שלום" הוקמה בשנת 1904 והייתה אורתודוקסית במשך שנים רבות לפני שהפכה לקהילה שמרנית. קהילת בית ישראל נוסדה בשנת 1917 כבית ספר עברי חופשי (לימים כנסת ישראל). התאחדות הצעירים העברים של טמפה (YMHA) נוסדה בשנת 1906 (לאחר מלחמת העולם השנייה היא הפכה למרכז הקהילתי היהודי). סניף טמפה של המועצה הלאומית לנשים יהודיות הוקם על ידי שרה בראש (Sarah Brash) בשנת 1924.

כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה (1918-1914), טמפה הייתה ביתהּ של הקהילה היהודית השנייה בגודלה בפלורידה. הקהילה היהודית הייתה פעילה מאוד בחיי התרבות ובחיי האזרחים של העיר. אישים בולטים בתקופה זו כללו את סול "המלוח" פיישמן (Feischman), שהחל לעבוד כשדרן ספורט ברדיו בשנת 1928 לפני שעבר לטלוויזיה ב-1957, בעודו כותב במדורי ספורט ב"טמפה טריביון". בתקופה זו החל הארי כהן כהונה של 30 שנים כשופט ברצף (1965-1935) והרב דוד זילונקה, רב הקהילה שערי צדק, החל ללמד באוניברסיטת טמפה עם פתיחתה בשנת 1931 (בשנת 1963 הוא הפך לראש המחלקה ללימודי דת). בתקופה שבין המלחמות הוקם סניף מקומי של "הדסה", כמו גם סניף של נוער "בני ברית".

לאחר מלחמת העולם השנייה (1945-1939) הקהילה המשיכה לגדול ולהתפתח. בשנות השבעים הוקמו מספר קהילות חדשות, ביניהן בית עם, קול עמי, בית המקדש דוד, המרכז הקהילתי היהודי של סאן סיטי, וצעירי ישראל. בית הספר הילל שירת את צרכי החינוך של הנוער היהודי בעיר, והוקמו מספר בתי אבות לשירות הקשישים היהודים.

יהודי טמפה היו גם פעילים פוליטית. דר' ריצ'רד הודס נבחר לבית הנבחרים של פלורידה בשנת 1968; בשנת 1975 נשא נאום תמיכה במועמדותו של ג'ימי קרטר בוועידה הדמוקרטית בפלורידה. סנדרה וורשה פרידמן נבחרה למועצת העיר בשנת 1974, ובשנת 1986 הפכה לאשה הראשונה שכיהנה כראש עיריית טמפה.

בשנת 1970 חיו בטמפה כ-5,200 יהודים. בתחילת המאה ה-21 מספרם גדל לכ-25,000 איש.

סנט פטרסבורג

St. Petersburg

עיר במחוז פינלאס (Pinellas), פלורידה, ארה"ב.

תשע שנים לאחר שסנט פטרבורג הפכה לעיר ב-1892, היגר הנרי שוץ מגרמניה ופתח חנות למוצרי טקסטיל והפך ליהודי הראשון בעיר. עד מהרה, אחרים הגיעו לסנט פטרסבורג ולטרפון ספרינגס (Tarpon Springs).

עד לבועת הקרקע הגדולה בפלורידה בשנות העשרים של המאה ה-20, היו כ-10 משפחות יהודיות בפלורידה. רובן מעבר למפרץ בטמפה. עד 1923, בית התפילה הראשון הוקם בסנט פטרבורג. תשע עשרה שנים מאוחר יותר הצבא חנך שדה תעופה לאימוני טייסים ויהודים מקומיים אירחו את החיילים היהודים בארוחות שבת ובסדרי פסח פומביים. היו גם רופאים יהודים רבים בבית החולים הגדול לוותיקים ביי פינס. עד סוף המלחמה חיו בעיר כ-1,500 יהודים.

בעוד שהאנטישמיות לא הייתה עלומה, היהודים הפכו בהתמדה לחברים משמעותיים בקהילה. כיום, למשל, ראש העיר של סנט פטרסבורג בקדנציה השנייה הוא ריק קריזמן. בשנת 1998, מוזיאון השואה של פלורידה עבר למרכז העיר סנט פטרסבורג.

מסביב למחוז פינלס ובאזור טמפה רבתי יש אוכלוסייה יהודית גדולה, שנייה במדינה רק אחרי אזור ווסט פאלם ביץ' ועד מיאמי בחוף האטלנטי. רוב התושבים היהודים הקבועים התיישבו מחדש באזור מפרץ טמפה מצפון-מזרח ומהמערב התיכון, והאוכלוסייה היהודית מתרחבת בחורף באלפי יהודים – "ציפורי השלג" – תושבים זמניים, מארצות הברית ומקנדה, שנהנים מהאקלים ומהשירותים.

בסנט פטרסבורג ובמחוז פינלאס יש כ-27,000 יהודים תושבים קבועים (2.85% מהאוכלוסייה). בטמפה ובמחוז הילסבורו, שמעבר למפרץ, מספר היהודים תושבי הקבע הוא כ-23,500 (2% מכלל האוכלוסייה) ועוד 8,400 יהודים (1.8% מהאוכלוסייה) חיים במחוז פאסקו מצפון למחוזות פינלאס והילסבורו. באזור פועלים 34 בתי כנסת ומוסדות דת יהודיים נוספים. במחוז פינלאס מרוכזים שירותי המשפחות היהודיות של חוף המפרץ, שראשיתם ב-1960, בית ספר יהודי, מרכז יהודי בקלירווטר והקרן היהודית TOP. במחוז פינלאס יש 11 קהילות יהודיות, כולל שלוש קונסרבטיביות, שתיים אורתודוקסיות ואחת עצמאית.

 

הדרך הקלה ביותר לקבל דגימה מהחיים היהודיים עבור יהודים שומרי מצוות בסנט פטרסבורג ובסביבה היא לעיין במדריך חב"ד סנט פטרסבורג לחיים יהודיים באזור שנמצא ב-chabadsp.com.

-----------------------------

ג'פרי ווירג'יניה אורנשטיין מסרסוטה, פלורידה, כותבים על טיולים.

נייפלס

Naples

עיר במפרץ מקסיקו במחוז קולייר בדרום מערב פלורידה, ארצות הברית.

המאה ה-21

על פי מחקר דמוגרפי שערכה הפדרציה היהודית של נייפלס רבתי בשנת 2017 בשיתוף עם אוניברסיטת ברנדייס, ההערכה היא שהקהילה היהודית בנייפלס רבתי מורכבת מ-5,250 משקי בית עם 8,800 יחידנים מתוכם 4,500 משקי בית עם 7,750 יחידנים המתגוררים במחוז קולייר. האחרים גרים במחוזות סמוכים אך קשורים עם ארגון יהודי אחד לפחות באזור נייפלס. רוב חברי הקהילה היהודית הם גמלאים אמידים, הנמשכים לאזור על ידי האקלים, וכמעט שני שלישים הם מעל גיל 60. כשני חמישים ממשקי הבית הם תושבים עונתיים עם בית נוסף במקומות אחרים, אם כי מתוכם שני שלישים רואים בנייפלס את מקום מגוריהם העיקרי. רק 400 משקי בית יהודיים כוללים ילדים, מתוכם כ-300 מגדלים את ילדיהם כיהודים.

מוזיאון השואה ומרכז החינוך כהן, בדרום מערב פלורידה, הוקמו בנייפלס בשנת 2001. ייחודם בכך שהם החלו כתערוכה בכיתה בחטיבת הביניים של נייפלס שהקימו תלמידים ומורים בשם "מתוך האפר". כיום יש בה למעלה מ-1,000 מוצגים על מלחמת העולם השנייה וחפצי שואה.

מקומות תפילה יהודיים כוללים את המרכז היהודי של חב"ד בנייפלס, בית התקווה השוויונית השמרנית ושתי קהילות רפורמיות: מקדש השלום של נייפלס ובית הקהילה היהודית בנייפלס. הפדרציה היהודית של נייפלס רבתי פעילה, היא תומכת במגוון תכניות, ומקדמת בניית מרכז תרבותי.

היסטוריה

העיר נייפלס נוסדה בשנת 1886. בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 היהודים לא התקבלו בעיר בברכה. בשנת 1962 הוקם המרכז הקהילתי היהודי של מחוז קולייר על ידי מספר משפחות יהודיות יחד עם סוחרי נדל"ן העוסקים בפיתוח שטחים גדולים. תפילות, פגישות ואירועים חברתיים התקיימו במקומות שונים. המרכז הקהילתי קיבל את ספר התורה הראשון שלו בשנת 1965, שנתרם על ידי אורח ומשפחתו כהכרת תודה לקהילה שארגנה עבורו מניין כדי שיוכל לומר קדיש.

שר החוץ של פלורידה העניק זיכיון, למרכז הקהילתי היהודי של קולייר, בשנת 1966. בשנת 1975 קודש הבניין, ומספר החברים במרכז כלל 57 משפחות. בשנת 1972 הוקם בית ספר דתי ובו שמונה תלמידים. בשנת 1980 שונה שם המרכז למקדש שלום, וב-1993 המרכז הצטרף רשמית לתנועה הרפורמית. בניין חדש קודש בשנת 1991, אז נמנו 330 חברים במרכז. כיום יש במרכז למעלה מ-700 משפחות, 150 תלמידי בית ספר דתי ו-170 תלמידי גן.

הקהילה היהודית בנייפלס פתחה בית כנסת רפורמי בשנת 1998. בית הכנסת הרפורמי נועד לתת מענה לצרכים הרוחניים של בוגרים.

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי סרסוטה

סרסוטה

Sarasota

עיר במחוז סרסוטה, פלורידה, ארצות הברית.

המאה ה-21

בשנת 2001 מנתה האוכלוסייה היהודית בסרסוטה כ-12,200 תושבי קבע, בתוספת 3,300 תושבים עונתיים. עד שנת 2019, על פי מחקר דמוגרפי שערך מרכז כהן למדעי היהדות המודרנית באוניברסיטת ברנדייס, מספר התושבים היהודים עלה ב-86%, כפול משיעור הגידול באוכלוסיית האזור. באותה עת היו 17,100 משקי בית יהודיים שכללו 25,400 מבוגרים יהודים ו-3,400 ילדים יהודים. הקהילה נעשתה צעירה יותר כשהגיל החציוני ירד מ-69 ל-64 ומספר הילדים הכפיל את עצמו. מבין הילדים, 25% למדו בגן ילדים יהודי, ו-10% מגילאי בית ספר נרשמו לתוכנית חינוכית יהודית כלשהי. הפדרציה היהודית של סרסוטה-מאנאטה מונה במדריך שלה 13 קהילות, החל בקהילה יהודית הומניסטית ועד חב"ד. יש בית ספר יהודי קטן, בית הספר הקהילתי הרשורין-שיף (Hershorin-Schiff), המציג את עצמו ככולל, מתקדם ופלורליסטי, שמקבל בברכה את בני כל הדתות.

היסטוריה

סרסוטה נוסדה בשנת 1855. האירוע הראשון בעל עניין יהודי הקשור לעיר היה בשנת 1865, כאשר יהודה פ' בנימין, מזכיר המדינה של הקונפדרציה, הסתתר שם במשך מספר שבועות לאחר תבוסת הדרום במלחמת האזרחים. לאחר מכן הוא נמלט לאנגליה שם הפך לעורך דין מצליח.

העיר התפתחה באיטיות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. היהודים הראשונים באזור התיישבו בארקדיה, 40 קילומטרים פנימה בפלורידה. סיימון רוזין, הרוכל, הגיע לשם ב-1905 ופתח חנות סדקית (dry goods). פיליפ ה' לוי הוא היהודי הראשון שידוע כי הקים את ביתו בסרסוטה. הוא פתח עסק לביגוד קמעונאי בשנת 1913 והיה פעיל בחיים האזרחיים. כאשר הצטרפו 20 יהודים להקמת מרכז קהילתי יהודי בשנת 1925, לוי מונה לנשיא הקהילה הראשון. בשנת 1927 החלה הקהילה בבניית בית כנסת על חלקת אדמה שנתרמה על ידי העיר. ג'ון רינגלינג, יזם הקרקס שבאותה עת העביר את מטה החורף של האחים רינגלינג ברנום וקרקס ביילי לסרסוטה, למרות שאינו יהודי, תרם את התרומה הגדולה ביותר לקרן הבנייה. לבית הכנסת החדש ניתן השם "בית שלום" והוא נפתח בזמן לתפילות ראש השנה בשנת 1928. בתחילת 1930 קיבל ג'וזף אידלסון, חבר מייסד של הקהילה, קרקע במתנה מהעיר, עבור בית קברות יהודי.

בשנות הארבעים של המאה ה-20 בית הכנסת "בית שלום" ניסה להכיל חברים אורתודוקסים, שמרנים ורפורמים. אולם בשנות החמישים החלו הקבוצות השונות להתפצל. מניין אורתודוקסי נוסד בבית פרטי. סיעה ליברלית עזבה והקימה קהילה רפורמית, "טמפל עמנואל", בשנת 1956. היא קיבלה אישור מאיגוד הקהילות העבריות האמריקאיות בשנת 1957 והקימה בניין בשנת 1961.

אחדים מיהודי המקום מצאו עבודה בקרקס רינגלינג כליצנים ואקרובטים. ג'ק ארל (נולד ג'ייקוב ראובן ארליך) גר זמן-מה בסרסוטה כשהופיע כענק. גובהו היה 259 סנטימטרים, והוא שיחק גם בקבוצת הכדורסל "סרסוטה ג'וניור" במהלך עונת 1933-1932.

רוב המתיישבים היהודים עסקו במסחר או הקימו עסקים, למרות שחלקם עסקו בנדל"ן ובחקלאות.

ב-1930, במרכז העיר סרסוטה היו מכבסות, מאפייה, מכולת, חנות רהיטים, חייט, חנות לבגדי גברים, חנות לבגדי נשים ושתי חנויות כלבו בבעלות יהודית ומופעלת על ידי יהודים.

לאחר מלחמת העולם השנייה הקהילה גדלה כאשר יהודים, שנמשכו על ידי האקלים, עברו לאזור לעבוד או לפרוש, כתושבי חורף במשרה מלאה או במשרה חלקית. יהודים ותיקים אחדים, שהוצבו בקרבת מקום במהלך המלחמה, התיישבו גם הם בעיר. סוחרי קרקעות יהודים מילאו תפקיד בהתפתחות האזור.

יהודים היו פעילים בחיים האזרחיים והתרבותיים של סרטוגה ותרמו למוסדות ולתוכניות לא יהודיים רבים. דוד כהן, שכיהן כראש העיר היהודי הראשון של סרטוגה מ-1964 עד 1966, היה מעורב רבות בפיתוח התזמורת הסימפונית של החוף המערבי בפלורידה.

קהילה יהודית ושירותים חברתיים הוקמו בהדרגה.

בשנת 1959 אורגנה מועצת הקהילה היהודית בסרסוטה. בשנת 1980, היא שינתה את שמה לפדרציה היהודית של סרטוגה, ובשנת 1982 הפכה לפדרציה היהודית של סרטוגה-מאנטי (Saratoga-Manatee).

העיתון היהודי הראשון באזור, הכרוניקל (the Chronicle), החל לצאת לאור בשנת 1971. לשכת שירות למשפחה היהודית הוקמה בשנת 1984.

בין 1975 ל-1987 האוכלוסייה היהודית הוכפלה מ-4,200 ל-8,400, והמשיכה לצמוח במשך שנות התשעים של המאה ה-20.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
יהודי סרסוטה-מנטי, פלורידה

יהודי סרסוטה-מנטי, פלורידה

קימברלי שיינטל, נשיאת החברה לגנאלוגית יהודית בדרום מערב פלורידה, ומחברת הספר יהודי סרסוטה-מנאטי (תמונות של אמריקה) [כריכה רכה, הוצאת ארקדיה, 28 בינואר 2013], מציגה את ההיסטוריה של הקהילה היהודית בסרסוטה והמנאטי הסמוכה בפלורידה, ארה"ב. היהודי הראשון הגיע לסרסוטה בשנת 1913 ואחריו אחרים ובשנת 1925 הם הקימו את הקהילה היהודית בסרסוטה. בשנות ה-1950 חלק מאזרחיה הבולטים של סרסוטה היו יהודים. הם מילאו תפקיד עצום בחיים הכלכליים של סרסוטה ובהקמת ארגוני צדקה ונכסי התרבות. בשנת 2021, הפדרציה היהודית של סרסוטה-מנאטי מנתה 13 קהילות יהודיות ובמקום התקיימה אוכלוסייה יהודית משגשגת.

ההרצאה המקוונת זו באמצעות זום הייתה חלק מ"סלון יום ראשון: יהודי סרסוטה-מאנאטי", אירוע שאורגן על ידי בית הכנסת "בית עם", פינקרסט, מיאמי, פלורידה, והחברה הגניאלוגית היהודית במיאמי רבתית ביום ראשון, 31 בינואר 2021

המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי, באדיבות קימברלי שיינטל.

ארה"ב ארצות הברית של אמריקה

United States of America (USA)

A country in North America

Estimated Jewish population in 2018: 5,700,000 out of 325,000,000 (1.7%). United States is the home of the second largest Jewish population in the world. 

Community life is organized in more than 2,000 organizations and 700 federations. Each of the main religious denominators – Orthodox, Conservative, Reform, and Reconstructionist – has its own national association of synagogues and rabbis. 

American cities (greater area) with largest Jewish populations in 2018:

New York City, NY: 2,000,000
Los Angeles, CA: 662,000
Miami, FL: 555,000
Philadelphia, PA: 275,000
Chicago, IL: 294,000
Boston, MA: 250,000
San Francisco, CA: 304,000
Washington, DC & Baltimore, MY: 217,000

States with largest proportion of Jewish population in 2018 (Percentage of Total Population):

New York: 8.9
New Jersey: 5.8
Florida: 3.3
District of Columbia: 4.3
Massachusetts: 4.1
Maryland: 4
Connecticut: 3.3
California: 3.2
Pennsylvania: 2.3
Illinois: 2.3

טאמפה

טמפה

Tampa

עיר מרכזית הממוקמת בחוף המערבי של פלורידה, ארה"ב.

בטמפה קיימת קהילה יהודית מגוונת ופעילה. על פי העיתונות היהודית המקומית, אזור מפרץ טמפה הוא ביתם של למעלה מ-45,000 יהודים, וכוללת 37 בתי כנסת, 2 פדרציות, 2 ארגונים משותפים, 2 סוכנויות שירות למשפחות, בית ספר אחד ו-7 גני ילדים.

תצוגת אוסף כלי נשק במצודת הומר האסטרלי, שנוהל על ידי המשמר הלאומי של פלורידה משנת 1941 עד 2004, הועברה לניהולה של משפחת בריאן גלזר JCC, ונפתחה ב- 8 בדצמבר 2016.

המרכז הקהילתי משרת את צרכי החינוך, התרבות והבריאות של טמפה, ומציע תוכניות לגיל הרך, ומשמש גם מרכז לאוכלוסייה המבוגרת. האקדמיה הלל, שנוסדה בשנת 1970, משמשת כיום כבית ספר יהודי, שבו לומדים כמעט 200 תלמידים בחטיבות היסוד ובחטיבות הביניים. שירותי המשפחה היהודית בטמפה מספקים תכנות וסיוע "התואמים את הערכים היהודיים" לאנשים ולמשפחות נזקקות.

במהלך העשור השני של המאה ה-21 גדלה האוכלוסייה היהודית בדרום טמפה באופן משמעותי. החל משנת 2011 אוכלוסיית היהודים הגדולה ביותר הייתה בשכונת פינלאס, עם 26,135 יהודים, ואחריה הילסבורו עם 23,000, ופאסקו עם 8,400 יהודים.

 

היסטוריה

ברישומים מהמאה ה-16 טמפה מוזכרת כאחד מהמקומות בהם ביקר הכובש הספרדי הרננדו דה סוטו; מספר אזכורים מתייחסים ל-"Juetas" (יהודים מומרים) והתנהלותם עם האינדיאנים המקומיים.

התושבת היהודית הקבועה הראשונה הייתה כנראה אמלין קוונץ מיליי (Emmaline Quentz Miley), שהגיעה לטמפה בשנת 1846 עם בעלה הלא יהודי. אך קהילה יהודית הוקמה רק כ-40 שנה לאחר מכן, כאשר תעשיית הסיגרים החלה להתפתח בעיר. משפחות גלוגובסקי, מאס, קאוניץ, בראש, אופנהיימר, וולף ווהל (Glogowski, Maas, Kaunitz, Brash, Oppenheimer, Wolf, and Wohl) היו בין המשפחות היהודיות הראשונות שהתיישבו בטמפה ותרמו לפיתוח המסחר בעיר. ואכן, הרמן גלוגובסקי כיהן כראש העיר במשך ארבע קדנציות, משנת 1886 עד 1894. רבים מהיהודים שהגיעו לטמפה בסוף המאה ה-19 היו סוחרים שבאו מג'ורג'יה ומדרום קרוליינה.

בשנת 1894 חיו בטמפה מספיק יהודים כדי לארגן קהילה חדשה, שערי צדק (למרות שהקהילה החלה כאורתודוקסית, היא הפכה בסופו של דבר לרפורמית והצטרפה לאיחוד הקהילות העבריות האמריקאיות בשנת 1903). קהילת "רודף שלום" הוקמה בשנת 1904 והייתה אורתודוקסית במשך שנים רבות לפני שהפכה לקהילה שמרנית. קהילת בית ישראל נוסדה בשנת 1917 כבית ספר עברי חופשי (לימים כנסת ישראל). התאחדות הצעירים העברים של טמפה (YMHA) נוסדה בשנת 1906 (לאחר מלחמת העולם השנייה היא הפכה למרכז הקהילתי היהודי). סניף טמפה של המועצה הלאומית לנשים יהודיות הוקם על ידי שרה בראש (Sarah Brash) בשנת 1924.

כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה (1918-1914), טמפה הייתה ביתהּ של הקהילה היהודית השנייה בגודלה בפלורידה. הקהילה היהודית הייתה פעילה מאוד בחיי התרבות ובחיי האזרחים של העיר. אישים בולטים בתקופה זו כללו את סול "המלוח" פיישמן (Feischman), שהחל לעבוד כשדרן ספורט ברדיו בשנת 1928 לפני שעבר לטלוויזיה ב-1957, בעודו כותב במדורי ספורט ב"טמפה טריביון". בתקופה זו החל הארי כהן כהונה של 30 שנים כשופט ברצף (1965-1935) והרב דוד זילונקה, רב הקהילה שערי צדק, החל ללמד באוניברסיטת טמפה עם פתיחתה בשנת 1931 (בשנת 1963 הוא הפך לראש המחלקה ללימודי דת). בתקופה שבין המלחמות הוקם סניף מקומי של "הדסה", כמו גם סניף של נוער "בני ברית".

לאחר מלחמת העולם השנייה (1945-1939) הקהילה המשיכה לגדול ולהתפתח. בשנות השבעים הוקמו מספר קהילות חדשות, ביניהן בית עם, קול עמי, בית המקדש דוד, המרכז הקהילתי היהודי של סאן סיטי, וצעירי ישראל. בית הספר הילל שירת את צרכי החינוך של הנוער היהודי בעיר, והוקמו מספר בתי אבות לשירות הקשישים היהודים.

יהודי טמפה היו גם פעילים פוליטית. דר' ריצ'רד הודס נבחר לבית הנבחרים של פלורידה בשנת 1968; בשנת 1975 נשא נאום תמיכה במועמדותו של ג'ימי קרטר בוועידה הדמוקרטית בפלורידה. סנדרה וורשה פרידמן נבחרה למועצת העיר בשנת 1974, ובשנת 1986 הפכה לאשה הראשונה שכיהנה כראש עיריית טמפה.

בשנת 1970 חיו בטמפה כ-5,200 יהודים. בתחילת המאה ה-21 מספרם גדל לכ-25,000 איש.

סנט פטרסבורג, פלורידה

סנט פטרסבורג

St. Petersburg

עיר במחוז פינלאס (Pinellas), פלורידה, ארה"ב.

תשע שנים לאחר שסנט פטרבורג הפכה לעיר ב-1892, היגר הנרי שוץ מגרמניה ופתח חנות למוצרי טקסטיל והפך ליהודי הראשון בעיר. עד מהרה, אחרים הגיעו לסנט פטרסבורג ולטרפון ספרינגס (Tarpon Springs).

עד לבועת הקרקע הגדולה בפלורידה בשנות העשרים של המאה ה-20, היו כ-10 משפחות יהודיות בפלורידה. רובן מעבר למפרץ בטמפה. עד 1923, בית התפילה הראשון הוקם בסנט פטרבורג. תשע עשרה שנים מאוחר יותר הצבא חנך שדה תעופה לאימוני טייסים ויהודים מקומיים אירחו את החיילים היהודים בארוחות שבת ובסדרי פסח פומביים. היו גם רופאים יהודים רבים בבית החולים הגדול לוותיקים ביי פינס. עד סוף המלחמה חיו בעיר כ-1,500 יהודים.

בעוד שהאנטישמיות לא הייתה עלומה, היהודים הפכו בהתמדה לחברים משמעותיים בקהילה. כיום, למשל, ראש העיר של סנט פטרסבורג בקדנציה השנייה הוא ריק קריזמן. בשנת 1998, מוזיאון השואה של פלורידה עבר למרכז העיר סנט פטרסבורג.

מסביב למחוז פינלס ובאזור טמפה רבתי יש אוכלוסייה יהודית גדולה, שנייה במדינה רק אחרי אזור ווסט פאלם ביץ' ועד מיאמי בחוף האטלנטי. רוב התושבים היהודים הקבועים התיישבו מחדש באזור מפרץ טמפה מצפון-מזרח ומהמערב התיכון, והאוכלוסייה היהודית מתרחבת בחורף באלפי יהודים – "ציפורי השלג" – תושבים זמניים, מארצות הברית ומקנדה, שנהנים מהאקלים ומהשירותים.

בסנט פטרסבורג ובמחוז פינלאס יש כ-27,000 יהודים תושבים קבועים (2.85% מהאוכלוסייה). בטמפה ובמחוז הילסבורו, שמעבר למפרץ, מספר היהודים תושבי הקבע הוא כ-23,500 (2% מכלל האוכלוסייה) ועוד 8,400 יהודים (1.8% מהאוכלוסייה) חיים במחוז פאסקו מצפון למחוזות פינלאס והילסבורו. באזור פועלים 34 בתי כנסת ומוסדות דת יהודיים נוספים. במחוז פינלאס מרוכזים שירותי המשפחות היהודיות של חוף המפרץ, שראשיתם ב-1960, בית ספר יהודי, מרכז יהודי בקלירווטר והקרן היהודית TOP. במחוז פינלאס יש 11 קהילות יהודיות, כולל שלוש קונסרבטיביות, שתיים אורתודוקסיות ואחת עצמאית.

 

הדרך הקלה ביותר לקבל דגימה מהחיים היהודיים עבור יהודים שומרי מצוות בסנט פטרסבורג ובסביבה היא לעיין במדריך חב"ד סנט פטרסבורג לחיים יהודיים באזור שנמצא ב-chabadsp.com.

-----------------------------

ג'פרי ווירג'יניה אורנשטיין מסרסוטה, פלורידה, כותבים על טיולים.

נייפלס

נייפלס

Naples

עיר במפרץ מקסיקו במחוז קולייר בדרום מערב פלורידה, ארצות הברית.

המאה ה-21

על פי מחקר דמוגרפי שערכה הפדרציה היהודית של נייפלס רבתי בשנת 2017 בשיתוף עם אוניברסיטת ברנדייס, ההערכה היא שהקהילה היהודית בנייפלס רבתי מורכבת מ-5,250 משקי בית עם 8,800 יחידנים מתוכם 4,500 משקי בית עם 7,750 יחידנים המתגוררים במחוז קולייר. האחרים גרים במחוזות סמוכים אך קשורים עם ארגון יהודי אחד לפחות באזור נייפלס. רוב חברי הקהילה היהודית הם גמלאים אמידים, הנמשכים לאזור על ידי האקלים, וכמעט שני שלישים הם מעל גיל 60. כשני חמישים ממשקי הבית הם תושבים עונתיים עם בית נוסף במקומות אחרים, אם כי מתוכם שני שלישים רואים בנייפלס את מקום מגוריהם העיקרי. רק 400 משקי בית יהודיים כוללים ילדים, מתוכם כ-300 מגדלים את ילדיהם כיהודים.

מוזיאון השואה ומרכז החינוך כהן, בדרום מערב פלורידה, הוקמו בנייפלס בשנת 2001. ייחודם בכך שהם החלו כתערוכה בכיתה בחטיבת הביניים של נייפלס שהקימו תלמידים ומורים בשם "מתוך האפר". כיום יש בה למעלה מ-1,000 מוצגים על מלחמת העולם השנייה וחפצי שואה.

מקומות תפילה יהודיים כוללים את המרכז היהודי של חב"ד בנייפלס, בית התקווה השוויונית השמרנית ושתי קהילות רפורמיות: מקדש השלום של נייפלס ובית הקהילה היהודית בנייפלס. הפדרציה היהודית של נייפלס רבתי פעילה, היא תומכת במגוון תכניות, ומקדמת בניית מרכז תרבותי.

היסטוריה

העיר נייפלס נוסדה בשנת 1886. בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 היהודים לא התקבלו בעיר בברכה. בשנת 1962 הוקם המרכז הקהילתי היהודי של מחוז קולייר על ידי מספר משפחות יהודיות יחד עם סוחרי נדל"ן העוסקים בפיתוח שטחים גדולים. תפילות, פגישות ואירועים חברתיים התקיימו במקומות שונים. המרכז הקהילתי קיבל את ספר התורה הראשון שלו בשנת 1965, שנתרם על ידי אורח ומשפחתו כהכרת תודה לקהילה שארגנה עבורו מניין כדי שיוכל לומר קדיש.

שר החוץ של פלורידה העניק זיכיון, למרכז הקהילתי היהודי של קולייר, בשנת 1966. בשנת 1975 קודש הבניין, ומספר החברים במרכז כלל 57 משפחות. בשנת 1972 הוקם בית ספר דתי ובו שמונה תלמידים. בשנת 1980 שונה שם המרכז למקדש שלום, וב-1993 המרכז הצטרף רשמית לתנועה הרפורמית. בניין חדש קודש בשנת 1991, אז נמנו 330 חברים במרכז. כיום יש במרכז למעלה מ-700 משפחות, 150 תלמידי בית ספר דתי ו-170 תלמידי גן.

הקהילה היהודית בנייפלס פתחה בית כנסת רפורמי בשנת 1998. בית הכנסת הרפורמי נועד לתת מענה לצרכים הרוחניים של בוגרים.