חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
אישיות
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

דניאל פרץ

Daniel Peretz (1927-2000), footballer, born in Bucharest, Romania. He started playing for Ciocanul Bucharest, formerly known as Maccabi Bucharest, a Jewish team founded in 1919, banned during the Holocaust and refounded with its new name in 1946. After the establishment of the Communist regime in Romania, Ciocanul Bucharest was renamed Dinamo Bucharest and became of the leading soccer clubs in Romania. In 1950 Peretz moved to Rapid, another soccer club of Bucharest, and then to Flacăra București, a Bucharest based club that was transferred to Ploiesti and changed its name to Petrolul. Peretz’s team won the Romanian championship in 1958-1959. He also played a number of times in the Romanian national team. Peretz immigrated to Israel in 1960, and in 1962 he joined Maccabi Netanya soccer club.  

תאריך לידה:
1927
תאריך פטירה:
2000
מספר פריט:
20873308
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:
PERETZ

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי. פרץ הוא שם פרטי ממקור מקראי. פרץ הוא אחד מהתאומים שתמר ילדה ליהודה.מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, פָּרֶץ. וְאַחַר יָצָא אָחִיו, אֲשֶׁר עַל-יָדוֹ הַשָּׁנִי; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, זָרַח" (בראשית ל"ח כ"ט). פרץ הוא שם משפחה פטרונימי הנפוץ בקרב יהודי ספרד ויהודי אשכנז כאחד.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי פרץ כוללים את אברהם פרץ (1833-1771), מראשוני המשכילים ברוסיה ואחד ממנהיגי הקהילה היהודית; את השמורר היידיש יצחק לייב פרץ (1915-1852); ובמאה ה-20 את המשפטן והשופט הישראלי יליד גרמניה משה פרץ; ואת הפוליטיקאי הישראלי אמיר פרץ (יליד מרוקו, בשנת 1952).

בוקרשט Bucuresti

בירת רומניה. בחבל ואלאכיה, הרגאט, דרום מרכז רומניה.

יהודים יוצאי טורקיה וארצות הבלקן ישבו בבוקרשט באמצע המאה ה-16 ובמרד 1593 הושמדה הקהילה עם שאר אזרחי טורקיה תושבי העיר. כעבור מאה שנה התגבש יישוב חדש, אשכנזי ברובו. מטעמים כלכליים גילו העירוניים יחס עויין לקהילה המתפתחת ובאחת ההתפרצויות (ב-1801) בשל עלילת-דם נהרגו ונפצעו 128 יהודים.

הרדיפות נשנו בשנות הכיבוש הרוסי (1812-1806) והחריפו ב-1821, כאשר הטורקים דיכאו את המרד היווני בהנהגת אלכסנדר איפסילאנטי. היהודים נהנו אז מאוטונומיה ניכרת במסגרת "החברה היהודית" וראש הקהילה בבוקרשט שימש כסגן החכם-באשי (הרב הראשי) במדינת מולדאביה. במאה ה-19 נהרו לבוקרשט יהודים רבים וב-1899 מנו יותר מ-40,500 נפש (14.7 אחוזים מכלל האוכלוסיה). יותר מ-2,700 עסקו במלאכה; האחרים עסקו במסחר והיו גם בנקאים אחדים, בפרט ביישוב הספרדי. בתוקף משטר הקפיטולאציות היו המהגרים החדשים פטורים מתשלום מסים ברומניה והם סירבו גם לשלם את המס על בשר כשר, מקור ההכנסה היחיד של "החברה היהודית". כתוצאה מן הסכסוך קצצו השלטונות את האוטונומיה היהודית ועל ה"חברה" הוטלה מרות העיריה. המחלוקת גרמה לפירוד באוכלוסיה היהודית ו-300 משפחות של נתיני פרוסיה ואוסטריה ייסדו קהילה משלהם (ב- 1851). אותו זמן ישבה גם קהילה ספרדית של כ- 150 משפחות בעיר. כל אותו זמן התנהל בעדה האשכנזית מאבק חריף בין החרדים והפרוגרסיבים, שהגיע לשיאו בפתיחת בית- הספר החדש ב- 1852 ובתכנית להקים בית-כנסת רפורמי ולהנהיג תיקונים בסדר- התפילה. בראש החרדים התייצב ר' לייב בן יחיאל מיכל (המלבי"ם), שעלה על כס הרבנות בעיר ב-1858. כעבור ארבע שנים הדיחה אותו הממשלה מכהונתו וב-1867 הושלם ההיכל הרפורמי ונעשה מוקד לפעולות תרבות וחינוך לציבור האמיד, אנשי האגף הפרוגרסיבי. המשך המחלוקת בקהילה האשכנזית הביא לביטול מעמדה הרשמי וב- 1874 חדלה הקהילה להתקיים כיחידה מאורגנת ולא נתחדשה אלא ב- 1919. פעולות צדקה וחינוך ביישוב היהודי התנהלו על-ידי חברות פרטיות וציבוריות, מהן בתמיכת הלשכה המקומית של "בני ברית" שהקים בעיר הקונסול האמריקאני היהודי ב.פ. פישוטו (1872). עם ראשי הציבור הדתי לפני מלחמת-העולם הראשונה נמנו הרבנים הרפורמים אנטואן לוי ומוריץ בק, והרב יצחק אייזיק טאובס, רב הקהילה האורתודוכסית בשנים 1921-1894. בראש הציבור החילוני עמד אדולף שטרן (1931-1848), נשיא הנציגות המדינית הראשונה של יהדות רומניה וחבר הפרלמנט הרומני.

בין שתי מלחמות-העולם גדל בהתמדה מספר התושבים היהודיים בבוקרשט; ב-1930 התגוררו בה 74,480 וב-1940 - יותר מ-95,000 יהודים. שני שלישים מהם עסקו במלאכה ובפקידות, השאר היו בעלי מקצועות חופשיים, בעיקר רופאים ועורכי דין. ב-1920 אושרה הקהילה האשכנזית וב-1931 הוכרה כנציגות החוקית של האוכלוסיה היהודית בעיר. מוסדות הקהילה הקיפו 40 בתי-כנסת, שני בתי- עלמין, 19 בתי-ספר, ספריה ומוזיאון היסטורי, שני בתי-חולים ומרפאה, שני מושבי-זקנים ושני בתי-יתומות. עם ראשי הקהילה בתקופה האמורה נמנו הרב י. נמירובר והמנהיג החילוני ו. פילדרמן. מהומות אנטי-יהודיות, בעיקר בהשראת סטודנטים, פקדו את העיר מפעם לפעם. הטרור החריף בספטמבר 1940, עם הקמת הקואליציה של אנטונסקו ו"משמר הברזל", והגיע לשיאו במרידת אנשי ה"משמר" בימים 24-21 בינואר 1941; בפוגרום נרצחו 120 יהודים, אלפים נאסרו, בתים ומוסדות יהודיים נהרסו ונשדדו ביניהם בתי-כנסת רבים. עד לנפילתו של אנטונסקו באוגוסט 1944 סבלו יהודי הבירה, כשאר יהודי רומניה, מרדיפות קשות ושיעור המועסקים באוכלוסיה היהודית ירד ב-1942 לכדי 27.2 אחוזים לעומת 54.3 אחוזים באוכלוסייה הכללית. בספטמבר אותה שנה גורשו מאות יהודים לטרנסניסטריה, אלפי בתים ודירות של יהודים הופקעו וילדי היהודים הורחקו מבתי-הספר הכלליים. ב-1943 קיימה הקהילה 27 בתי-ספר משלה; בוקרשט נעשתה המרכז לפעולות סיוע למדינה כולה, בפרט למגורשים לטרנסניסטריה.

אחרי הקמת השלטון הקומוניסטי (1947) נסגרו בהדרגה כל המוסדות הלאומיים, מוסדות הצדקה היהודיים הולאמו והתלמידיים היהודיים נקלטו ברשת החינוך הכללית. בית-ספר ביידיש נפתח ב-1949 ונסגר כעבור שנים אחדות; שני עיתונים יהודיים, אחד ברומנית ואחד ביידיש נפתחו ונסגרו באופן דומה.

הפעילות הקהילתית התנהלה בחסות איחוד הקהילות ברומניה, האיחוד טיפל גם בצרכים הדתיים. בעיר 14 בתי-כנסת קבועים, "תלמוד-תורה" וחברת ש"ס. מטעם האיחוד הופיע בטאון תלת-לשוני (ברומנית, בעברית וביידיש). הפעולה התרבותית התרכזה סביב התיאטרון היידי שהמדינה סייעה לקיומו מאז שנת 1948. בית-ספר יהודי לאמנות הבמה נפתח בעיר ב- 1957.

ב-1976 התגוררו בבוקרשט 40,000 יהודים בערך. כמאה יהודים ניספו ברעש-האדמה שפקד את בוקרשט בפברואר 1977.

בשנת 1997 חיו ברומניה כולה 14,000 יהודים. בבוקרשט נימנו באותה השנה 6,000 יהודים.

פלויישט Ploiesti

עיר נפט בחבל מונטניה (ואלאכיה), רומניה.


ראשית היישוב היהודי במקןם במחצית השנייה של המאה ה-17. בתחילת המאה ה- 18 נהרס בית הכנסת בפקודת השלטונות, והיהודים נצטוו להעתיק את מגוריהם אל מחוץ לעיר, במרחק שני קילומטרים ממנה. על חשיבותם הכלכלית תעיד העובדה ששוק הבהמות והשוק העירוני הכללי נקבעו סמוך לרובע החדש והדרך שהובילה ממנו לעיר נקראה "רחוב היהודים" כמעט עד סוף המאה ה- 19.

במאה ה- 19 הגיעו לעיר יהודים ספרדיים מארצות הבלקן. ב-1830 הם ביקשו להקים קהילה נפרדת, החכם-באשי לא נענה לבקשתם, וכך נשארה פלויישטי הקהילה היחידה ברומניה המשותפת לשתי העדות.

בסוף המאה הגיע מספר היהודים בעיר ל-2,500 בקירוב (%5.5 מכלל האוכלוסיה).

בקהילה היו חמישה בתי-כנסת, בית-ספר לבנים על-שם לוקא מואיס (מ-1875), ובית-ספר לבנות שנפתח בשנת 1896.

יהודי פלויישטי עסקו ביצוא תוצרת חקלאית, עורות וכיוצא באלה סחורות להונגריה ולווינה, ומאמצע המאה ה-19 - בפיתוח ענף הנפט.

במרוצת הזמן השתתפו יהודים במועצת העיריה, ולמשך זמן מה כיהן יהודי כסגן ראש העירייה. הבולטים בין רבני המקום היו הרבנים בני משפחת ברזיס. הצדיק לבית רוז'ין, רבי דוד פרידמן, ישב בעיר (עד שנרצח בתקופת השואה בידי אנשי "משמר הברזל" ב-1940.)

בשנת 1930 ישבו בפלויישטי כ-4,000 יהודים.


בימי מלחמת העולם השנייה הופיעו יחידות צבא גרמניות בעיר כבר בסתיו 1940. עם עליית אנטונסקו לשלטון בספטמבר אותה השנה, נתמנה איש "משמר הברזל" כמפקד המשטרה המקומית והוא פתח מיד בהחרמת עסקים יהודיים ובמאסר סוחרים ואנשי-ציבור. בליל 28 בנובמבר הוצאו להורג ביער סמוך 11 עצורים, ביניהם הרב פרידמן. שלושה בתי-כנסת ובית הספר לבנים נהרסו עד היסוד; הריהוט הועבר לכנסיות והציוד - למוסדות חינוך רומניים. היו יהודים שנשלחו למחנה-הריכוז טירגו-ג'יו.

ביוני 1941, עם המתקפה הגרמנית על ברית- המועצות, הועברו גברים יהודים בני 60-18 למחנה הריכוז טייש; בני 17-13 נלקחו לעבודות-כפייה. בינואר 1942 הותר לגברים בני 50 ומעלה לחזור לבתיהם, שאר המגורשים פוזרו לערים אחרות וכעבור זמן נלקחו לעבודות- כפייה בבסאראביה ובמולדאביה.


בתום המלחמה חזרו רוב היהודים, כ-3,000 איש, לפלויישט. ב-1950 ירד מספרם לאלפיים.

ב-1969 נותרו בעיר כ-120 משפחות יהודיות ובית-כנסת אחד.

בית הכנסת של פלוישטי, שנבנה בשנת 1901, נפתח מחדש בשנת 2017 בעקבות שיפוצים נרחבים שבוצעו בעזרתו של תורם אמריקני, יליד פלוישטי. בטקס החנוכה נכחו הרב הראשי מנחם הכהן והרב שלמה סורין רוזן, אורל וויינר, נשיא התאחדות הקהילות היהודיות ברומניה, נשיאי הקהילות היהודיות בברשוב, פיאטרה ניאמץ ופוקשני וכן ראש עיריית פליישטי. באותה שנה התגוררו בפלוישטי. פחות מ-100 יהודים.

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
אישיות
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
דניאל פרץ

Daniel Peretz (1927-2000), footballer, born in Bucharest, Romania. He started playing for Ciocanul Bucharest, formerly known as Maccabi Bucharest, a Jewish team founded in 1919, banned during the Holocaust and refounded with its new name in 1946. After the establishment of the Communist regime in Romania, Ciocanul Bucharest was renamed Dinamo Bucharest and became of the leading soccer clubs in Romania. In 1950 Peretz moved to Rapid, another soccer club of Bucharest, and then to Flacăra București, a Bucharest based club that was transferred to Ploiesti and changed its name to Petrolul. Peretz’s team won the Romanian championship in 1958-1959. He also played a number of times in the Romanian national team. Peretz immigrated to Israel in 1960, and in 1962 he joined Maccabi Netanya soccer club.  

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

פלויישט
בוקרשט

פלויישט Ploiesti

עיר נפט בחבל מונטניה (ואלאכיה), רומניה.


ראשית היישוב היהודי במקןם במחצית השנייה של המאה ה-17. בתחילת המאה ה- 18 נהרס בית הכנסת בפקודת השלטונות, והיהודים נצטוו להעתיק את מגוריהם אל מחוץ לעיר, במרחק שני קילומטרים ממנה. על חשיבותם הכלכלית תעיד העובדה ששוק הבהמות והשוק העירוני הכללי נקבעו סמוך לרובע החדש והדרך שהובילה ממנו לעיר נקראה "רחוב היהודים" כמעט עד סוף המאה ה- 19.

במאה ה- 19 הגיעו לעיר יהודים ספרדיים מארצות הבלקן. ב-1830 הם ביקשו להקים קהילה נפרדת, החכם-באשי לא נענה לבקשתם, וכך נשארה פלויישטי הקהילה היחידה ברומניה המשותפת לשתי העדות.

בסוף המאה הגיע מספר היהודים בעיר ל-2,500 בקירוב (%5.5 מכלל האוכלוסיה).

בקהילה היו חמישה בתי-כנסת, בית-ספר לבנים על-שם לוקא מואיס (מ-1875), ובית-ספר לבנות שנפתח בשנת 1896.

יהודי פלויישטי עסקו ביצוא תוצרת חקלאית, עורות וכיוצא באלה סחורות להונגריה ולווינה, ומאמצע המאה ה-19 - בפיתוח ענף הנפט.

במרוצת הזמן השתתפו יהודים במועצת העיריה, ולמשך זמן מה כיהן יהודי כסגן ראש העירייה. הבולטים בין רבני המקום היו הרבנים בני משפחת ברזיס. הצדיק לבית רוז'ין, רבי דוד פרידמן, ישב בעיר (עד שנרצח בתקופת השואה בידי אנשי "משמר הברזל" ב-1940.)

בשנת 1930 ישבו בפלויישטי כ-4,000 יהודים.


בימי מלחמת העולם השנייה הופיעו יחידות צבא גרמניות בעיר כבר בסתיו 1940. עם עליית אנטונסקו לשלטון בספטמבר אותה השנה, נתמנה איש "משמר הברזל" כמפקד המשטרה המקומית והוא פתח מיד בהחרמת עסקים יהודיים ובמאסר סוחרים ואנשי-ציבור. בליל 28 בנובמבר הוצאו להורג ביער סמוך 11 עצורים, ביניהם הרב פרידמן. שלושה בתי-כנסת ובית הספר לבנים נהרסו עד היסוד; הריהוט הועבר לכנסיות והציוד - למוסדות חינוך רומניים. היו יהודים שנשלחו למחנה-הריכוז טירגו-ג'יו.

ביוני 1941, עם המתקפה הגרמנית על ברית- המועצות, הועברו גברים יהודים בני 60-18 למחנה הריכוז טייש; בני 17-13 נלקחו לעבודות-כפייה. בינואר 1942 הותר לגברים בני 50 ומעלה לחזור לבתיהם, שאר המגורשים פוזרו לערים אחרות וכעבור זמן נלקחו לעבודות- כפייה בבסאראביה ובמולדאביה.


בתום המלחמה חזרו רוב היהודים, כ-3,000 איש, לפלויישט. ב-1950 ירד מספרם לאלפיים.

ב-1969 נותרו בעיר כ-120 משפחות יהודיות ובית-כנסת אחד.

בית הכנסת של פלוישטי, שנבנה בשנת 1901, נפתח מחדש בשנת 2017 בעקבות שיפוצים נרחבים שבוצעו בעזרתו של תורם אמריקני, יליד פלוישטי. בטקס החנוכה נכחו הרב הראשי מנחם הכהן והרב שלמה סורין רוזן, אורל וויינר, נשיא התאחדות הקהילות היהודיות ברומניה, נשיאי הקהילות היהודיות בברשוב, פיאטרה ניאמץ ופוקשני וכן ראש עיריית פליישטי. באותה שנה התגוררו בפלוישטי. פחות מ-100 יהודים.

בוקרשט Bucuresti

בירת רומניה. בחבל ואלאכיה, הרגאט, דרום מרכז רומניה.

יהודים יוצאי טורקיה וארצות הבלקן ישבו בבוקרשט באמצע המאה ה-16 ובמרד 1593 הושמדה הקהילה עם שאר אזרחי טורקיה תושבי העיר. כעבור מאה שנה התגבש יישוב חדש, אשכנזי ברובו. מטעמים כלכליים גילו העירוניים יחס עויין לקהילה המתפתחת ובאחת ההתפרצויות (ב-1801) בשל עלילת-דם נהרגו ונפצעו 128 יהודים.

הרדיפות נשנו בשנות הכיבוש הרוסי (1812-1806) והחריפו ב-1821, כאשר הטורקים דיכאו את המרד היווני בהנהגת אלכסנדר איפסילאנטי. היהודים נהנו אז מאוטונומיה ניכרת במסגרת "החברה היהודית" וראש הקהילה בבוקרשט שימש כסגן החכם-באשי (הרב הראשי) במדינת מולדאביה. במאה ה-19 נהרו לבוקרשט יהודים רבים וב-1899 מנו יותר מ-40,500 נפש (14.7 אחוזים מכלל האוכלוסיה). יותר מ-2,700 עסקו במלאכה; האחרים עסקו במסחר והיו גם בנקאים אחדים, בפרט ביישוב הספרדי. בתוקף משטר הקפיטולאציות היו המהגרים החדשים פטורים מתשלום מסים ברומניה והם סירבו גם לשלם את המס על בשר כשר, מקור ההכנסה היחיד של "החברה היהודית". כתוצאה מן הסכסוך קצצו השלטונות את האוטונומיה היהודית ועל ה"חברה" הוטלה מרות העיריה. המחלוקת גרמה לפירוד באוכלוסיה היהודית ו-300 משפחות של נתיני פרוסיה ואוסטריה ייסדו קהילה משלהם (ב- 1851). אותו זמן ישבה גם קהילה ספרדית של כ- 150 משפחות בעיר. כל אותו זמן התנהל בעדה האשכנזית מאבק חריף בין החרדים והפרוגרסיבים, שהגיע לשיאו בפתיחת בית- הספר החדש ב- 1852 ובתכנית להקים בית-כנסת רפורמי ולהנהיג תיקונים בסדר- התפילה. בראש החרדים התייצב ר' לייב בן יחיאל מיכל (המלבי"ם), שעלה על כס הרבנות בעיר ב-1858. כעבור ארבע שנים הדיחה אותו הממשלה מכהונתו וב-1867 הושלם ההיכל הרפורמי ונעשה מוקד לפעולות תרבות וחינוך לציבור האמיד, אנשי האגף הפרוגרסיבי. המשך המחלוקת בקהילה האשכנזית הביא לביטול מעמדה הרשמי וב- 1874 חדלה הקהילה להתקיים כיחידה מאורגנת ולא נתחדשה אלא ב- 1919. פעולות צדקה וחינוך ביישוב היהודי התנהלו על-ידי חברות פרטיות וציבוריות, מהן בתמיכת הלשכה המקומית של "בני ברית" שהקים בעיר הקונסול האמריקאני היהודי ב.פ. פישוטו (1872). עם ראשי הציבור הדתי לפני מלחמת-העולם הראשונה נמנו הרבנים הרפורמים אנטואן לוי ומוריץ בק, והרב יצחק אייזיק טאובס, רב הקהילה האורתודוכסית בשנים 1921-1894. בראש הציבור החילוני עמד אדולף שטרן (1931-1848), נשיא הנציגות המדינית הראשונה של יהדות רומניה וחבר הפרלמנט הרומני.

בין שתי מלחמות-העולם גדל בהתמדה מספר התושבים היהודיים בבוקרשט; ב-1930 התגוררו בה 74,480 וב-1940 - יותר מ-95,000 יהודים. שני שלישים מהם עסקו במלאכה ובפקידות, השאר היו בעלי מקצועות חופשיים, בעיקר רופאים ועורכי דין. ב-1920 אושרה הקהילה האשכנזית וב-1931 הוכרה כנציגות החוקית של האוכלוסיה היהודית בעיר. מוסדות הקהילה הקיפו 40 בתי-כנסת, שני בתי- עלמין, 19 בתי-ספר, ספריה ומוזיאון היסטורי, שני בתי-חולים ומרפאה, שני מושבי-זקנים ושני בתי-יתומות. עם ראשי הקהילה בתקופה האמורה נמנו הרב י. נמירובר והמנהיג החילוני ו. פילדרמן. מהומות אנטי-יהודיות, בעיקר בהשראת סטודנטים, פקדו את העיר מפעם לפעם. הטרור החריף בספטמבר 1940, עם הקמת הקואליציה של אנטונסקו ו"משמר הברזל", והגיע לשיאו במרידת אנשי ה"משמר" בימים 24-21 בינואר 1941; בפוגרום נרצחו 120 יהודים, אלפים נאסרו, בתים ומוסדות יהודיים נהרסו ונשדדו ביניהם בתי-כנסת רבים. עד לנפילתו של אנטונסקו באוגוסט 1944 סבלו יהודי הבירה, כשאר יהודי רומניה, מרדיפות קשות ושיעור המועסקים באוכלוסיה היהודית ירד ב-1942 לכדי 27.2 אחוזים לעומת 54.3 אחוזים באוכלוסייה הכללית. בספטמבר אותה שנה גורשו מאות יהודים לטרנסניסטריה, אלפי בתים ודירות של יהודים הופקעו וילדי היהודים הורחקו מבתי-הספר הכלליים. ב-1943 קיימה הקהילה 27 בתי-ספר משלה; בוקרשט נעשתה המרכז לפעולות סיוע למדינה כולה, בפרט למגורשים לטרנסניסטריה.

אחרי הקמת השלטון הקומוניסטי (1947) נסגרו בהדרגה כל המוסדות הלאומיים, מוסדות הצדקה היהודיים הולאמו והתלמידיים היהודיים נקלטו ברשת החינוך הכללית. בית-ספר ביידיש נפתח ב-1949 ונסגר כעבור שנים אחדות; שני עיתונים יהודיים, אחד ברומנית ואחד ביידיש נפתחו ונסגרו באופן דומה.

הפעילות הקהילתית התנהלה בחסות איחוד הקהילות ברומניה, האיחוד טיפל גם בצרכים הדתיים. בעיר 14 בתי-כנסת קבועים, "תלמוד-תורה" וחברת ש"ס. מטעם האיחוד הופיע בטאון תלת-לשוני (ברומנית, בעברית וביידיש). הפעולה התרבותית התרכזה סביב התיאטרון היידי שהמדינה סייעה לקיומו מאז שנת 1948. בית-ספר יהודי לאמנות הבמה נפתח בעיר ב- 1957.

ב-1976 התגוררו בבוקרשט 40,000 יהודים בערך. כמאה יהודים ניספו ברעש-האדמה שפקד את בוקרשט בפברואר 1977.

בשנת 1997 חיו ברומניה כולה 14,000 יהודים. בבוקרשט נימנו באותה השנה 6,000 יהודים.
פרץ
PERETZ

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי. פרץ הוא שם פרטי ממקור מקראי. פרץ הוא אחד מהתאומים שתמר ילדה ליהודה.מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, פָּרֶץ. וְאַחַר יָצָא אָחִיו, אֲשֶׁר עַל-יָדוֹ הַשָּׁנִי; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, זָרַח" (בראשית ל"ח כ"ט). פרץ הוא שם משפחה פטרונימי הנפוץ בקרב יהודי ספרד ויהודי אשכנז כאחד.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי פרץ כוללים את אברהם פרץ (1833-1771), מראשוני המשכילים ברוסיה ואחד ממנהיגי הקהילה היהודית; את השמורר היידיש יצחק לייב פרץ (1915-1852); ובמאה ה-20 את המשפטן והשופט הישראלי יליד גרמניה משה פרץ; ואת הפוליטיקאי הישראלי אמיר פרץ (יליד מרוקו, בשנת 1952).