חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
אישיות
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

אנג'ליקה רוזיאנו

Angelica Rozeanu (born Adelstein) (1921-2006), table tennis player, the most successful female table tennis player in the history of the sport, born in Bucharest, Romania. She started playing tennis as a child, particularly with her brother's friends. At the age of 12 she surprisingly won the Romanian Cup and at only 15 she became the national champion of Romania, a title she held from 1936 to 1939. In 1938 she won the first international prize at a competition in Hungary, then in 1939 she won the silver medal in women's doubles and bronze as a member of the Romanian team at the World Championships in Egypt. After 1940, her family suffered from the implementation of the anti-Semitic policy of the Romanian government. All their property was confiscated and Angelica was forbidden to enter gyms and play tennis.

After the end of WW2, she won consecutively all Romanian national championships from 1945 until 1957. Rozeanu was a seven-time world champion from 1950 to 1956 - six times in a row in women's singles and in 1956 in double women. She also won the women's doubles world title three times, the mixed doubles title three times and with the Romanian team five times for a total of 17 world titles. Her family did not do well after the establishment of the Communist regime either. Being considered bourgeois, their property was confiscated again. Despite winning national and then international titles, Rozeanu repeatedly suffered from being discriminated against and accused of "bourgeois" origin.

In 1960 she went on a visit to a friend in Austria with his daughter and from there they immigrated to Israel. She left all her belongings, including trophies and medals, in her home in Romania in order not to arouse the suspicions of the authorities, all of which were confiscated, her brother and mother not being able to save even a photo album. Her Romanian citizenship was revoked, her appearance and recognition of her performances were banned and her name was forgotten in Romania.

Rozeanu continued playing table tennis in Israel and she won the Maccabiah Games table tennis championship in 1961 and was Israel's champion in 1960 – 1962.

Throughout her sporting career, Rozeanu won a total of 17 gold and 12 silver and bronze medals.

Angelica Rozeanu died in Haifa, Israel. 

תאריך לידה:
1921
תאריך פטירה:
2006
מספר פריט:
20873227
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:
ROZEANU

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד.

שם משפחה זה הוא גרסה רומנית של השמות רוזה או רוזן.

רוזה הוא אחד משמות הפרטיים הנשיים הרבים שנוצרו משמות של פרחים. בדרך כלל, שמות משפחה יהודיים המכילים את המילה רוז או רוזה נחשבים למטרונימים, כלומר שמות משפחה שנגזרו משמה הפרטי של אחת מאמהות המשפחה , במקרה הזה השם הפרטי הנפוץ רוזה. אפשר ששם זה נובע מתכונה אישית, כמו גוון פנים בצבע אדמדם.

מטרונימים אשר נגזרו מהשם רוזה יצרו שמות משפחה יהודיים רבים, כמו רוזאנו ורוזנברג. מקור נוסף יכולים להיות שלטי הבית בצורה של שושנה, כפי שהיו נהוגים בערי גרמניה בימי הביניים, למשל ברובע היהודי של העיר פרנקפורט אם מיין.

בישראל שמות משפחה יהודיים שמכילים את המילה רוז/רוזה עוברתו לשם המשפחה רוזן.

אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי רוזאנו כוללים את אנג'ליקה רוזאנו, ספורטאית ישראלית ילידת רומניה, אלופת עולם בטניס שולחן.
EDELSTEIN

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה).

הפירוש המילולי של שם המשפחה אדלשטיין בגרמנית הוא "אבן יקרה". אפשר שבמקור אדלשטיין היה כינוי של סוחר באבנים יקרות.

בחלק , מהמקרים,אדלשטיין הוא מטרונים, כלומר שם משפחה שנגזר משמה הפרטי של אחת מאמהות המשפחה, במקרה הזה מהשם הפרטי הגרמני / יידיש אדל, שפירושו "אציל" / "אצילה". שטיין, חלקו השני של שם המשפחה הזה, שפירושו המילולי "אבן/סלע" בגרמנית, הוא רכיב נפוץ ביצירת שמות משפחה יהודיים מלאכותיים, כלומר שמות משפחה אשר לא מתחייסים לשום תכונה של הנושא הרשאון של השם. שטיין יכול להופיע כתחילית, כמו בשם שטיינברג, או כסופית, כמו בשם לובנשטיין. המקבילה ביידיש של המילה הגרמנית שטיין היא המילה שטיין (shteyn). יתר על כן, למספר גדול של כפרים ועיירות שמות שמכילים את המילה "שטיין".

אישים ידועים אשר נשאו את שם המשפחה אדלשטיין כוללים את יעקוב אדלשטיין (1903-1944), מנהיג ציוני יליד צ'כיה וראש הגטו בטרזינשטט בזמן השואה.

בוקרשט Bucuresti

בירת רומניה. בחבל ואלאכיה, הרגאט, דרום מרכז רומניה.

יהודים יוצאי טורקיה וארצות הבלקן ישבו בבוקרשט באמצע המאה ה-16 ובמרד 1593 הושמדה הקהילה עם שאר אזרחי טורקיה תושבי העיר. כעבור מאה שנה התגבש יישוב חדש, אשכנזי ברובו. מטעמים כלכליים גילו העירוניים יחס עויין לקהילה המתפתחת ובאחת ההתפרצויות (ב-1801) בשל עלילת-דם נהרגו ונפצעו 128 יהודים.

הרדיפות נשנו בשנות הכיבוש הרוסי (1812-1806) והחריפו ב-1821, כאשר הטורקים דיכאו את המרד היווני בהנהגת אלכסנדר איפסילאנטי. היהודים נהנו אז מאוטונומיה ניכרת במסגרת "החברה היהודית" וראש הקהילה בבוקרשט שימש כסגן החכם-באשי (הרב הראשי) במדינת מולדאביה. במאה ה-19 נהרו לבוקרשט יהודים רבים וב-1899 מנו יותר מ-40,500 נפש (14.7 אחוזים מכלל האוכלוסיה). יותר מ-2,700 עסקו במלאכה; האחרים עסקו במסחר והיו גם בנקאים אחדים, בפרט ביישוב הספרדי. בתוקף משטר הקפיטולאציות היו המהגרים החדשים פטורים מתשלום מסים ברומניה והם סירבו גם לשלם את המס על בשר כשר, מקור ההכנסה היחיד של "החברה היהודית". כתוצאה מן הסכסוך קצצו השלטונות את האוטונומיה היהודית ועל ה"חברה" הוטלה מרות העיריה. המחלוקת גרמה לפירוד באוכלוסיה היהודית ו-300 משפחות של נתיני פרוסיה ואוסטריה ייסדו קהילה משלהם (ב- 1851). אותו זמן ישבה גם קהילה ספרדית של כ- 150 משפחות בעיר. כל אותו זמן התנהל בעדה האשכנזית מאבק חריף בין החרדים והפרוגרסיבים, שהגיע לשיאו בפתיחת בית- הספר החדש ב- 1852 ובתכנית להקים בית-כנסת רפורמי ולהנהיג תיקונים בסדר- התפילה. בראש החרדים התייצב ר' לייב בן יחיאל מיכל (המלבי"ם), שעלה על כס הרבנות בעיר ב-1858. כעבור ארבע שנים הדיחה אותו הממשלה מכהונתו וב-1867 הושלם ההיכל הרפורמי ונעשה מוקד לפעולות תרבות וחינוך לציבור האמיד, אנשי האגף הפרוגרסיבי. המשך המחלוקת בקהילה האשכנזית הביא לביטול מעמדה הרשמי וב- 1874 חדלה הקהילה להתקיים כיחידה מאורגנת ולא נתחדשה אלא ב- 1919. פעולות צדקה וחינוך ביישוב היהודי התנהלו על-ידי חברות פרטיות וציבוריות, מהן בתמיכת הלשכה המקומית של "בני ברית" שהקים בעיר הקונסול האמריקאני היהודי ב.פ. פישוטו (1872). עם ראשי הציבור הדתי לפני מלחמת-העולם הראשונה נמנו הרבנים הרפורמים אנטואן לוי ומוריץ בק, והרב יצחק אייזיק טאובס, רב הקהילה האורתודוכסית בשנים 1921-1894. בראש הציבור החילוני עמד אדולף שטרן (1931-1848), נשיא הנציגות המדינית הראשונה של יהדות רומניה וחבר הפרלמנט הרומני.

בין שתי מלחמות-העולם גדל בהתמדה מספר התושבים היהודיים בבוקרשט; ב-1930 התגוררו בה 74,480 וב-1940 - יותר מ-95,000 יהודים. שני שלישים מהם עסקו במלאכה ובפקידות, השאר היו בעלי מקצועות חופשיים, בעיקר רופאים ועורכי דין. ב-1920 אושרה הקהילה האשכנזית וב-1931 הוכרה כנציגות החוקית של האוכלוסיה היהודית בעיר. מוסדות הקהילה הקיפו 40 בתי-כנסת, שני בתי- עלמין, 19 בתי-ספר, ספריה ומוזיאון היסטורי, שני בתי-חולים ומרפאה, שני מושבי-זקנים ושני בתי-יתומות. עם ראשי הקהילה בתקופה האמורה נמנו הרב י. נמירובר והמנהיג החילוני ו. פילדרמן. מהומות אנטי-יהודיות, בעיקר בהשראת סטודנטים, פקדו את העיר מפעם לפעם. הטרור החריף בספטמבר 1940, עם הקמת הקואליציה של אנטונסקו ו"משמר הברזל", והגיע לשיאו במרידת אנשי ה"משמר" בימים 24-21 בינואר 1941; בפוגרום נרצחו 120 יהודים, אלפים נאסרו, בתים ומוסדות יהודיים נהרסו ונשדדו ביניהם בתי-כנסת רבים. עד לנפילתו של אנטונסקו באוגוסט 1944 סבלו יהודי הבירה, כשאר יהודי רומניה, מרדיפות קשות ושיעור המועסקים באוכלוסיה היהודית ירד ב-1942 לכדי 27.2 אחוזים לעומת 54.3 אחוזים באוכלוסייה הכללית. בספטמבר אותה שנה גורשו מאות יהודים לטרנסניסטריה, אלפי בתים ודירות של יהודים הופקעו וילדי היהודים הורחקו מבתי-הספר הכלליים. ב-1943 קיימה הקהילה 27 בתי-ספר משלה; בוקרשט נעשתה המרכז לפעולות סיוע למדינה כולה, בפרט למגורשים לטרנסניסטריה.

אחרי הקמת השלטון הקומוניסטי (1947) נסגרו בהדרגה כל המוסדות הלאומיים, מוסדות הצדקה היהודיים הולאמו והתלמידיים היהודיים נקלטו ברשת החינוך הכללית. בית-ספר ביידיש נפתח ב-1949 ונסגר כעבור שנים אחדות; שני עיתונים יהודיים, אחד ברומנית ואחד ביידיש נפתחו ונסגרו באופן דומה.

הפעילות הקהילתית התנהלה בחסות איחוד הקהילות ברומניה, האיחוד טיפל גם בצרכים הדתיים. בעיר 14 בתי-כנסת קבועים, "תלמוד-תורה" וחברת ש"ס. מטעם האיחוד הופיע בטאון תלת-לשוני (ברומנית, בעברית וביידיש). הפעולה התרבותית התרכזה סביב התיאטרון היידי שהמדינה סייעה לקיומו מאז שנת 1948. בית-ספר יהודי לאמנות הבמה נפתח בעיר ב- 1957.

ב-1976 התגוררו בבוקרשט 40,000 יהודים בערך. כמאה יהודים ניספו ברעש-האדמה שפקד את בוקרשט בפברואר 1977.

בשנת 1997 חיו ברומניה כולה 14,000 יהודים. בבוקרשט נימנו באותה השנה 6,000 יהודים.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
אישיות
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
אנג'ליקה רוזיאנו

Angelica Rozeanu (born Adelstein) (1921-2006), table tennis player, the most successful female table tennis player in the history of the sport, born in Bucharest, Romania. She started playing tennis as a child, particularly with her brother's friends. At the age of 12 she surprisingly won the Romanian Cup and at only 15 she became the national champion of Romania, a title she held from 1936 to 1939. In 1938 she won the first international prize at a competition in Hungary, then in 1939 she won the silver medal in women's doubles and bronze as a member of the Romanian team at the World Championships in Egypt. After 1940, her family suffered from the implementation of the anti-Semitic policy of the Romanian government. All their property was confiscated and Angelica was forbidden to enter gyms and play tennis.

After the end of WW2, she won consecutively all Romanian national championships from 1945 until 1957. Rozeanu was a seven-time world champion from 1950 to 1956 - six times in a row in women's singles and in 1956 in double women. She also won the women's doubles world title three times, the mixed doubles title three times and with the Romanian team five times for a total of 17 world titles. Her family did not do well after the establishment of the Communist regime either. Being considered bourgeois, their property was confiscated again. Despite winning national and then international titles, Rozeanu repeatedly suffered from being discriminated against and accused of "bourgeois" origin.

In 1960 she went on a visit to a friend in Austria with his daughter and from there they immigrated to Israel. She left all her belongings, including trophies and medals, in her home in Romania in order not to arouse the suspicions of the authorities, all of which were confiscated, her brother and mother not being able to save even a photo album. Her Romanian citizenship was revoked, her appearance and recognition of her performances were banned and her name was forgotten in Romania.

Rozeanu continued playing table tennis in Israel and she won the Maccabiah Games table tennis championship in 1961 and was Israel's champion in 1960 – 1962.

Throughout her sporting career, Rozeanu won a total of 17 gold and 12 silver and bronze medals.

Angelica Rozeanu died in Haifa, Israel. 

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

בוקרשט
בוקרשט Bucuresti

בירת רומניה. בחבל ואלאכיה, הרגאט, דרום מרכז רומניה.

יהודים יוצאי טורקיה וארצות הבלקן ישבו בבוקרשט באמצע המאה ה-16 ובמרד 1593 הושמדה הקהילה עם שאר אזרחי טורקיה תושבי העיר. כעבור מאה שנה התגבש יישוב חדש, אשכנזי ברובו. מטעמים כלכליים גילו העירוניים יחס עויין לקהילה המתפתחת ובאחת ההתפרצויות (ב-1801) בשל עלילת-דם נהרגו ונפצעו 128 יהודים.

הרדיפות נשנו בשנות הכיבוש הרוסי (1812-1806) והחריפו ב-1821, כאשר הטורקים דיכאו את המרד היווני בהנהגת אלכסנדר איפסילאנטי. היהודים נהנו אז מאוטונומיה ניכרת במסגרת "החברה היהודית" וראש הקהילה בבוקרשט שימש כסגן החכם-באשי (הרב הראשי) במדינת מולדאביה. במאה ה-19 נהרו לבוקרשט יהודים רבים וב-1899 מנו יותר מ-40,500 נפש (14.7 אחוזים מכלל האוכלוסיה). יותר מ-2,700 עסקו במלאכה; האחרים עסקו במסחר והיו גם בנקאים אחדים, בפרט ביישוב הספרדי. בתוקף משטר הקפיטולאציות היו המהגרים החדשים פטורים מתשלום מסים ברומניה והם סירבו גם לשלם את המס על בשר כשר, מקור ההכנסה היחיד של "החברה היהודית". כתוצאה מן הסכסוך קצצו השלטונות את האוטונומיה היהודית ועל ה"חברה" הוטלה מרות העיריה. המחלוקת גרמה לפירוד באוכלוסיה היהודית ו-300 משפחות של נתיני פרוסיה ואוסטריה ייסדו קהילה משלהם (ב- 1851). אותו זמן ישבה גם קהילה ספרדית של כ- 150 משפחות בעיר. כל אותו זמן התנהל בעדה האשכנזית מאבק חריף בין החרדים והפרוגרסיבים, שהגיע לשיאו בפתיחת בית- הספר החדש ב- 1852 ובתכנית להקים בית-כנסת רפורמי ולהנהיג תיקונים בסדר- התפילה. בראש החרדים התייצב ר' לייב בן יחיאל מיכל (המלבי"ם), שעלה על כס הרבנות בעיר ב-1858. כעבור ארבע שנים הדיחה אותו הממשלה מכהונתו וב-1867 הושלם ההיכל הרפורמי ונעשה מוקד לפעולות תרבות וחינוך לציבור האמיד, אנשי האגף הפרוגרסיבי. המשך המחלוקת בקהילה האשכנזית הביא לביטול מעמדה הרשמי וב- 1874 חדלה הקהילה להתקיים כיחידה מאורגנת ולא נתחדשה אלא ב- 1919. פעולות צדקה וחינוך ביישוב היהודי התנהלו על-ידי חברות פרטיות וציבוריות, מהן בתמיכת הלשכה המקומית של "בני ברית" שהקים בעיר הקונסול האמריקאני היהודי ב.פ. פישוטו (1872). עם ראשי הציבור הדתי לפני מלחמת-העולם הראשונה נמנו הרבנים הרפורמים אנטואן לוי ומוריץ בק, והרב יצחק אייזיק טאובס, רב הקהילה האורתודוכסית בשנים 1921-1894. בראש הציבור החילוני עמד אדולף שטרן (1931-1848), נשיא הנציגות המדינית הראשונה של יהדות רומניה וחבר הפרלמנט הרומני.

בין שתי מלחמות-העולם גדל בהתמדה מספר התושבים היהודיים בבוקרשט; ב-1930 התגוררו בה 74,480 וב-1940 - יותר מ-95,000 יהודים. שני שלישים מהם עסקו במלאכה ובפקידות, השאר היו בעלי מקצועות חופשיים, בעיקר רופאים ועורכי דין. ב-1920 אושרה הקהילה האשכנזית וב-1931 הוכרה כנציגות החוקית של האוכלוסיה היהודית בעיר. מוסדות הקהילה הקיפו 40 בתי-כנסת, שני בתי- עלמין, 19 בתי-ספר, ספריה ומוזיאון היסטורי, שני בתי-חולים ומרפאה, שני מושבי-זקנים ושני בתי-יתומות. עם ראשי הקהילה בתקופה האמורה נמנו הרב י. נמירובר והמנהיג החילוני ו. פילדרמן. מהומות אנטי-יהודיות, בעיקר בהשראת סטודנטים, פקדו את העיר מפעם לפעם. הטרור החריף בספטמבר 1940, עם הקמת הקואליציה של אנטונסקו ו"משמר הברזל", והגיע לשיאו במרידת אנשי ה"משמר" בימים 24-21 בינואר 1941; בפוגרום נרצחו 120 יהודים, אלפים נאסרו, בתים ומוסדות יהודיים נהרסו ונשדדו ביניהם בתי-כנסת רבים. עד לנפילתו של אנטונסקו באוגוסט 1944 סבלו יהודי הבירה, כשאר יהודי רומניה, מרדיפות קשות ושיעור המועסקים באוכלוסיה היהודית ירד ב-1942 לכדי 27.2 אחוזים לעומת 54.3 אחוזים באוכלוסייה הכללית. בספטמבר אותה שנה גורשו מאות יהודים לטרנסניסטריה, אלפי בתים ודירות של יהודים הופקעו וילדי היהודים הורחקו מבתי-הספר הכלליים. ב-1943 קיימה הקהילה 27 בתי-ספר משלה; בוקרשט נעשתה המרכז לפעולות סיוע למדינה כולה, בפרט למגורשים לטרנסניסטריה.

אחרי הקמת השלטון הקומוניסטי (1947) נסגרו בהדרגה כל המוסדות הלאומיים, מוסדות הצדקה היהודיים הולאמו והתלמידיים היהודיים נקלטו ברשת החינוך הכללית. בית-ספר ביידיש נפתח ב-1949 ונסגר כעבור שנים אחדות; שני עיתונים יהודיים, אחד ברומנית ואחד ביידיש נפתחו ונסגרו באופן דומה.

הפעילות הקהילתית התנהלה בחסות איחוד הקהילות ברומניה, האיחוד טיפל גם בצרכים הדתיים. בעיר 14 בתי-כנסת קבועים, "תלמוד-תורה" וחברת ש"ס. מטעם האיחוד הופיע בטאון תלת-לשוני (ברומנית, בעברית וביידיש). הפעולה התרבותית התרכזה סביב התיאטרון היידי שהמדינה סייעה לקיומו מאז שנת 1948. בית-ספר יהודי לאמנות הבמה נפתח בעיר ב- 1957.

ב-1976 התגוררו בבוקרשט 40,000 יהודים בערך. כמאה יהודים ניספו ברעש-האדמה שפקד את בוקרשט בפברואר 1977.

בשנת 1997 חיו ברומניה כולה 14,000 יהודים. בבוקרשט נימנו באותה השנה 6,000 יהודים.
אדלשטיין
רוזאנו
EDELSTEIN

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה).

הפירוש המילולי של שם המשפחה אדלשטיין בגרמנית הוא "אבן יקרה". אפשר שבמקור אדלשטיין היה כינוי של סוחר באבנים יקרות.

בחלק , מהמקרים,אדלשטיין הוא מטרונים, כלומר שם משפחה שנגזר משמה הפרטי של אחת מאמהות המשפחה, במקרה הזה מהשם הפרטי הגרמני / יידיש אדל, שפירושו "אציל" / "אצילה". שטיין, חלקו השני של שם המשפחה הזה, שפירושו המילולי "אבן/סלע" בגרמנית, הוא רכיב נפוץ ביצירת שמות משפחה יהודיים מלאכותיים, כלומר שמות משפחה אשר לא מתחייסים לשום תכונה של הנושא הרשאון של השם. שטיין יכול להופיע כתחילית, כמו בשם שטיינברג, או כסופית, כמו בשם לובנשטיין. המקבילה ביידיש של המילה הגרמנית שטיין היא המילה שטיין (shteyn). יתר על כן, למספר גדול של כפרים ועיירות שמות שמכילים את המילה "שטיין".

אישים ידועים אשר נשאו את שם המשפחה אדלשטיין כוללים את יעקוב אדלשטיין (1903-1944), מנהיג ציוני יליד צ'כיה וראש הגטו בטרזינשטט בזמן השואה.
ROZEANU

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד.

שם משפחה זה הוא גרסה רומנית של השמות רוזה או רוזן.

רוזה הוא אחד משמות הפרטיים הנשיים הרבים שנוצרו משמות של פרחים. בדרך כלל, שמות משפחה יהודיים המכילים את המילה רוז או רוזה נחשבים למטרונימים, כלומר שמות משפחה שנגזרו משמה הפרטי של אחת מאמהות המשפחה , במקרה הזה השם הפרטי הנפוץ רוזה. אפשר ששם זה נובע מתכונה אישית, כמו גוון פנים בצבע אדמדם.

מטרונימים אשר נגזרו מהשם רוזה יצרו שמות משפחה יהודיים רבים, כמו רוזאנו ורוזנברג. מקור נוסף יכולים להיות שלטי הבית בצורה של שושנה, כפי שהיו נהוגים בערי גרמניה בימי הביניים, למשל ברובע היהודי של העיר פרנקפורט אם מיין.

בישראל שמות משפחה יהודיים שמכילים את המילה רוז/רוזה עוברתו לשם המשפחה רוזן.

אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי רוזאנו כוללים את אנג'ליקה רוזאנו, ספורטאית ישראלית ילידת רומניה, אלופת עולם בטניס שולחן.