חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
אישיות
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

סלבקו גולדשטיין

Slavko Goldstein (1928-2017), publicist, editor, publisher, politician and community leader, born in Sarajevo, Bosnia and Hercegovina (then part of Yugoslavia). He grew up in Karlovac, Croatia (then part of Yugoslavia). After the Axis invasion of Yugoslavia and the founding of the Fascist State of Croatia, with the help of Agata Đerek (recognized by Yad Vashem as a Righteous Among the Nations in 2000), he fled to the village of Pokupje in Croatia, and then to Kraljevica on the Dalmatian coast, where he met his mother and his brother Danko Goldstein (later known as Daniel Ivin) in 1942.

In the spring of 1942, he joined the partisans and became a fighter in the Primorje-Gorski Kotar detachment. He was captured by the Ustashas in June 1943 and detained in Ogulin, Croatia. After the capitulation of Italy in September 1943, he managed to escape and returned to the partisan forces becoming the political commissar of a company within the 34th Division. He was awarded several decorations for war merits, including the Order of Bravery.

In May 1945, he returned to Karlovac, where he worked as the director of Karlovac cinemas and at the same time attended high school. After graduating in 1947, he studied literature and philosophy at the Faculty of Philosophy in Zagreb. He immigrated to Israel in 1949, but returned to Yugoslavia in 1951. He was the editor of the weekly Vjesnika u srijedu (“Herald of Wednesday”) in 1952, an editor and commentator on Radio Zagreb during 1954–1958. He contributed to numerous periodicals, directed five documentary films, and wrote screenplays for several Yugoslav films about World War 2. In the 1980s he dealt with the current and recent history of the Jews of Croatia, publishing more than 30 papers in Yugoslavia and in other countries. At the same time, he became a critic of the political and economic system and made proposals for a democratic reform.

In 1989 he was one of the founders of the Croatian Social Liberal Party, the first non-communist party in Croatia. At the Founding Assembly in May 1989, he was elected its first president serving in that position until 1990. During the 1990s, he opposed the nationalist politics of the Croatian President Franjo Tudjman.

During 1986-1990, when he served as president of the Jewish community of Zagreb, he initiated the rebuilding of the demolished synagogue on Praška Street, was instrumental in organizing the exhibition Jews in Yugoslavia (Zagreb 1988) and organized the publication of ŽOZ Bulletin – the periodical of the Jewish community of Zagreb. He served as president of the Miroslav Šalom Freiberger Cultural Society from 1990 to 1993, and vice-president and member of the leadership of the Jewish community of Zagreb. He served as the president of the Council of the Jasenovac Memorial Area from 2001 to 2005.

תאריך לידה:
1928
תאריך פטירה:
2017
מספר פריט:
20804997
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:
GOLDSTEIN, GOLDENSTEIN, GOLDSCHTEIN

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד.

הפירוש המילולי בגרמנית של שם המשפחה גולדשטיין הוא "אבן זהב". גולדשטיין הוא שם משפחה שנגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). גולדשטיין הוא מונח גרמני שפירושו "אבן בוחן", שמו של כלי שעזרתו הצורפים בודקים את איכותו של הזהב. במקרים מסויימים השם גולדשטיין הוא מטרונים, כלומר שם משפחה שנגזר משמה הפרטי של אחת מאמהות המשפחה, הקשור בשם גולדה ("זהבה").

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי גולדשטיין כוללים את התלמודאי עזרא בן יוסף גולדשטיין (1897-1805), אשר חי בהונגריה והיה ידוע גם בכינוי "צורף"; את הפיזיקאי הגרמני אויגן גולדשטיין (1930-1850); ואת המהנדס, הארכיאולוג וההסטוריון הרוסי יליד פולין סלביאן גולדשטיין (1926-1855).

Daniel Ivin (born Danijel “Danko” Goldstein) (b.1932), historian, publicist, politician and human rights activist born in Karlovac, Croatia (then part of Yugoslavia). After the Axis invation of Yugoslavia and the founding of the Fascist State of Croatia, he was sent to his grandparents in Tuzla, Bosnia, at the end of 1941. With the help of Josip Pribilović (recognized by Yad Vashem as a Righteous Among the Nations in 2001), he moved to Kraljevica on the Dalmatian coast in 1942, where he met his mother and his brother Slavko Goldstein. He joined the partisans in May 1942 and served as a courier.

He immigrated to Israel in 1949 and served in the Israel Defense Forces (IDF), but returned to Yugoslavia in 1952. It was then that he changed his original surname Goldstein to Ivin, “the son of Ivo”, in memory of his father Ivo Goldstein who was murdered by Ustasha in the Jadovno concentration camp. He finished high school in Zagreb in 1955, and graduated in history from the Faculty of Philosophy in 1965. During the 1950s, he worked in journalism, industry and tourism, and from 1963 at the Institute for the History of the Croatian Workers' Movement (now the Croatian Institute of History) in Zagreb. In 1966 he was fired from the Institute because of his attempt to establish the non-Communist newspaper Slobodna riječ ("Free Word"), arrested and charged organizing the assassination of the Yugoslav leader Iosip Broz Tito. He was sentenced to seven months in prison, and after his release he lived occasionally in Switzerland and in Britain. His book Revolution und Evolution in Jugoslawien was published in Switzerland in 1968. Ivin was a guest lecturer and scholarship holder at St. Anthony's College in Oxford in 1968, and at London School of Economic and Political Sciences during 1973-1975.

He contributed historical and political articles, reactions and interviews in numerous periodicals. Ivin was one of the initiators of multi-party system in Croatia. In 1989, along with his brother Slavko, he founded the Croatian Social Liberal Party, and in 1993 he founded the Croatian Helsinki Committee for Human Rights and served as its president until 2007. In 2012 he was elected president of the Council of the Croatian Anti-Fascists.

סאראייבו Sarajevo

(במקורות היהודיים שראי-בוסנה)

עיר ברפובליקה של בוסניה-הרצוגובינה. בעבר בוסניה, יוגוסלביה.


היהודים הראשונים הגיעו למקום באמצע המאה ה-16, ובעקבותיהם באו מסאלוניקי יהודים גולי ספרד. רובם היו בעלי-מלאכה ומיעוטם סוחרים. היו מהם שהתפרסמו בסביבה כרוקחים וכמרפאים. בשנת 1577 הוקצבה להם שכונה מיוחדת, אך עם הגידול במספרם עברו היהודים גם לחלקים אחרים בעיר.

ב-1581 נחנך בית-הכנסת הראשון. היהודים נהנו מאוטונומיה דתית ושיפוטית, ונאלצו לשלם מס-גולגולת, דמי- שוחד ו"הגנה" מפעם לפעם. באותה תקופה היו ביניהם סוחרים גדולים, אך עדיין עסקו רובם במלאכה ורבים נמנו עם דלת-העם.

במאה ה-17 השתקעו בסאראייבו פליטים יהודים מאשכנז, ויסדו קהילה משלהם. מהגרים נוספים הגיעו מבולגאריה ומסרביה, וגם מוונציה ומפאדובה. במצור האוסטרי בשנת 1679 נהרסה השכונה היהודית, על בית-הכנסת שבה.

במאה ה-19 זכתה הקהילה היהודית בסאראייבו למעמד רשמי. בשנת 1840 נתמנה ר' משה פריירא לכהונת "חכם באשי" של בוסניה והרצגובינה. באותו הזמן זכן היהודים, ושאר הלא- טורקים, לשוויון בפני החוק.

יהודים הרחיבו את עסקיהם וכללו גם את ענפי הנחושת, האבץ, הזכוכית וחומרי-צבע. באמצע המאה ה- 19 היה מקצוע הרפואה בסאראייבו ובבוסניה רובו ככולו בידי יהודים.

עם הסיפוח לאוסטריה (1878) השתקעו בעיר אשכנזים רבים; פקידי ממשלה, מומחים ויזמים; ונפתחו מקורות חדשים למסחר ולהשקעות. לסחר חוץ חדרו סרבים רבים, ודחקו את רגלי היהודים; בלית ברירה פנו היהודים לענפים חדשים - אופטיקה, שענות, מכאניקה עדינה ודפוס. בסוף המאה הגיע מספר היהודים בעיר ל-10.000 בערך.

אחרי מלחמת-העולם הראשונה זכו היהודים ליחס שווה והוגן בכל תחומי החיים. בשנים 1927 - 1931 נבנה בית-הכנסת הספרדי, הגדול בבאלקאנים. עם רבני העיר נמנו צבי אשכנזי ("חכם צבי") ודוד פארדו ("מורנו") שהוריש את כסאו לבנו ולנכדו אחריו. במאה ה-19 כיהנו הרבנים משה ומאיר דנון, אליעזר שם טוב ויצחק פאפו. אחרון הרבנים בתקופה הטורקית היה יוסף פינצי, בעל "וילקט יוסף".

ב-1928 נפתח בעיר בית-מדרש לרבנים, בהנהלת הרב מוריץ לוי שפירסם מחקר ראשון על תולדות הספרדים בבוסניה. בעיר הופיעו שבועונים אחדים, ובהם מדורים בלאדינו, ופעלו ארגונים ציוניים ובראשם "השומר הצעיר". ב-1941 ישבו בעיר כ-10,500 יהודים - הקהילה השלישית בגודלה ביוגוסלביה.

בימי מלחמת העולם השנייה נכנסו הגרמנים לסאראייבו באפריל 1941. בחודשים ספטמבר- נובמבר שולחו היהודים למחנות-ריכוז בקרואטיה ורובם נרצחו בידי אנשי האוסטאשי; הנותרים הועברו לאושוויץ. מעטים הצליחו להצטרף לפרטיזנים או להסתנן לאיטליה. עשרות קצינים וחיילים בצבא היוגוסלאבי שהו בשנות המלחמה במחנות שבויים בגרמניה.

היהודים ששרדו אחרי המלחמה עלו ברובם לישראל עם הקמת המדינה.

ב-1970 הוקמה בסאראייבו יד זכרון לחללי השואה במעמד נציגים מארצות-חוץ, לרבות ישראל. באותה השנה פורסם ספר זכרון.

בית-הכנסת הספרדי הגדול בעיר, שחולל ב-1941, נעשה לאולם תיאטרון; בית-הכנסת הישן משמש כמוזיאון יהודי. במוזיאון העירוני שמורה "הגדת סאראייבו" המפורסמת שמוצאה מספרד מן המאה ה- 14 ונרכשה בסאראייבו בשנת 1895.

ב-1971 התגוררו בעיר 1,000 יהודים.

זאגרב ZAGREB

(בגרמנית AGRAM)

בירת הרפובליקה הקרואטית. בעבר העיר השנייה בגודלה ביוגוסלביה.


במאה ה-10 ישבו יהודים בזאגרב, וידועה פנייתו של חסדאי אבן שפרוט לשני נכבדי הקהל בעיר, מר שאול ומר יוסף, למסור איגרת בשמו ליוסף מלך הכוזרים.

במאה ה-13 הגיעו לזאגרב יהודים מצרפת, ממאלטה ומאלבאניה. במאה ה- 15 התיישבו בזאגרב סוחרים יהודים ומלווים בריבית מהונגריה, מבורגנלאנד וממוראביה.

ב-1526 גורשו היהודים מקרואטיה.

היישוב היהודי בזאגרב התחדש כשהתיישבו במקום יוצאי מרכז-אירופה באמצע המאה ה-18 ובשנות ה-40 של המאה ה-19, ומנה כ-50 משפחות. נוסדה קהילה חרדית קטנה (ראשון הרבנים בה היה ר' אהרן פאלוטה) וב-1867 נחנך בית-כנסת חדש (ונהרס ב-1941). הרב הושע יעקובי היה מנהיגה הרוחני של הקהילה במשך 50 שנה, וביוזמתו פעלה הקהילה בתחומי התרבות, החינוך והסעד. הנדבן לודביט שווארץ הקים אז את בית האבות שפעל בקהילה עד שנות השמונים למאה העשרים. ב-1898 הוקם ארגון של תלמידי תיכון וממנו יצאו עסקני ציבור ומנהיגים ציוניים.

זכויות-אזרח ניתנו ליהודים רק ב-1873, וגם זאת למורת רוחם של הנציגים הקרואטים. עם זאת נמצאו יהודים שהזדהו עם התחייה הלאומית הקרואטית, ויהושע פראנק, יהודי מומר, הביא להקמת סיעה על שמו שנעשתה במרוצת הזמן המפלגה האנטישמית בהנהגת פאוליץ' והאוסטאשה.

בין שתי מלחמות-העולם שכן בזאגרב מרכז ההסתדרות הציונית ביוגוסלביה, בהנהגת ד"ר אלכסנדר ליכט. פעלו ארגוני נוער ונשים, מועדון "מכבי" ומקהלה, ויצאו לאור מחשובי העיתונים היהודיים במדינה.

יהודים היו בין חלוצי היצוא (של יינות, עצי-בניין) והתעשייה המקומית (רהיטים, בירה) ובין מפעילי התחבורה. ד"ר מאברו זקס היה מחלוצי הרפואה המשפטית בקרואטיה ודוד שווארץ המציא את ספינת-האוויר שהכשירה את פיתוח ה"צפלין". לאבוסלאב (ליאופולד) הארטמאן אירגן את ספריות-ההשאלה הראשונות בקרואטיה וייסד בית-דפוס. עד 1941 יצא לאור בזאגרב במשך חמש שנים כתב-עת לאמנות יהודית.

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בזאגרב כ-12,000 יהודים.


תקופת השואה

במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-25 במרס 1941, הצטרפה יוגוסלביה המלוכנית להסכם המשולש (רומא-ברלין-טוקיו). ב-10 באפריל אותה השנה נכנסו הגרמנים לזאגרב והפאשיסטים המקומיים הכריזו על הקמת "מדינה עצמאית קרואטית". היהודים והסרבים הוצאו מחוץ לחוק. היהודים סבלו מרדיפות, רבים נשלחו לעבודות כפייה במיכרות המלח והשאר שולחו למחנות-ריכוז.

בינואר 1942 גורשו כל יהודי זאגרב מהעיר ורכושם הוחרם.

עם שחרורה של זאגרב ב-1945 נותרו בעיר כ-3,000 יהודים.

יהודי יוגוסלביה לקחו חלק חשוב בתנועה האנטי-פאשיסטית ובמלחמה לשחרור הארץ. הם היו בין מארגני המרד הראשונים ויותר מ-10 יהודים עוטרו באות הגבורה הגבוה ביותר "גבור עממי של יוגוסלביה". ביניהם היו: פאוול פאפו וד"ר סטפן פוליצר.

ב-1970 מנתה הקהילה היהודית בזאגרב כ-1,300 נפש.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
אישיות
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
סלבקו גולדשטיין

Slavko Goldstein (1928-2017), publicist, editor, publisher, politician and community leader, born in Sarajevo, Bosnia and Hercegovina (then part of Yugoslavia). He grew up in Karlovac, Croatia (then part of Yugoslavia). After the Axis invasion of Yugoslavia and the founding of the Fascist State of Croatia, with the help of Agata Đerek (recognized by Yad Vashem as a Righteous Among the Nations in 2000), he fled to the village of Pokupje in Croatia, and then to Kraljevica on the Dalmatian coast, where he met his mother and his brother Danko Goldstein (later known as Daniel Ivin) in 1942.

In the spring of 1942, he joined the partisans and became a fighter in the Primorje-Gorski Kotar detachment. He was captured by the Ustashas in June 1943 and detained in Ogulin, Croatia. After the capitulation of Italy in September 1943, he managed to escape and returned to the partisan forces becoming the political commissar of a company within the 34th Division. He was awarded several decorations for war merits, including the Order of Bravery.

In May 1945, he returned to Karlovac, where he worked as the director of Karlovac cinemas and at the same time attended high school. After graduating in 1947, he studied literature and philosophy at the Faculty of Philosophy in Zagreb. He immigrated to Israel in 1949, but returned to Yugoslavia in 1951. He was the editor of the weekly Vjesnika u srijedu (“Herald of Wednesday”) in 1952, an editor and commentator on Radio Zagreb during 1954–1958. He contributed to numerous periodicals, directed five documentary films, and wrote screenplays for several Yugoslav films about World War 2. In the 1980s he dealt with the current and recent history of the Jews of Croatia, publishing more than 30 papers in Yugoslavia and in other countries. At the same time, he became a critic of the political and economic system and made proposals for a democratic reform.

In 1989 he was one of the founders of the Croatian Social Liberal Party, the first non-communist party in Croatia. At the Founding Assembly in May 1989, he was elected its first president serving in that position until 1990. During the 1990s, he opposed the nationalist politics of the Croatian President Franjo Tudjman.

During 1986-1990, when he served as president of the Jewish community of Zagreb, he initiated the rebuilding of the demolished synagogue on Praška Street, was instrumental in organizing the exhibition Jews in Yugoslavia (Zagreb 1988) and organized the publication of ŽOZ Bulletin – the periodical of the Jewish community of Zagreb. He served as president of the Miroslav Šalom Freiberger Cultural Society from 1990 to 1993, and vice-president and member of the leadership of the Jewish community of Zagreb. He served as the president of the Council of the Jasenovac Memorial Area from 2001 to 2005.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

זאגרב
סאראייבו
זאגרב ZAGREB

(בגרמנית AGRAM)

בירת הרפובליקה הקרואטית. בעבר העיר השנייה בגודלה ביוגוסלביה.


במאה ה-10 ישבו יהודים בזאגרב, וידועה פנייתו של חסדאי אבן שפרוט לשני נכבדי הקהל בעיר, מר שאול ומר יוסף, למסור איגרת בשמו ליוסף מלך הכוזרים.

במאה ה-13 הגיעו לזאגרב יהודים מצרפת, ממאלטה ומאלבאניה. במאה ה- 15 התיישבו בזאגרב סוחרים יהודים ומלווים בריבית מהונגריה, מבורגנלאנד וממוראביה.

ב-1526 גורשו היהודים מקרואטיה.

היישוב היהודי בזאגרב התחדש כשהתיישבו במקום יוצאי מרכז-אירופה באמצע המאה ה-18 ובשנות ה-40 של המאה ה-19, ומנה כ-50 משפחות. נוסדה קהילה חרדית קטנה (ראשון הרבנים בה היה ר' אהרן פאלוטה) וב-1867 נחנך בית-כנסת חדש (ונהרס ב-1941). הרב הושע יעקובי היה מנהיגה הרוחני של הקהילה במשך 50 שנה, וביוזמתו פעלה הקהילה בתחומי התרבות, החינוך והסעד. הנדבן לודביט שווארץ הקים אז את בית האבות שפעל בקהילה עד שנות השמונים למאה העשרים. ב-1898 הוקם ארגון של תלמידי תיכון וממנו יצאו עסקני ציבור ומנהיגים ציוניים.

זכויות-אזרח ניתנו ליהודים רק ב-1873, וגם זאת למורת רוחם של הנציגים הקרואטים. עם זאת נמצאו יהודים שהזדהו עם התחייה הלאומית הקרואטית, ויהושע פראנק, יהודי מומר, הביא להקמת סיעה על שמו שנעשתה במרוצת הזמן המפלגה האנטישמית בהנהגת פאוליץ' והאוסטאשה.

בין שתי מלחמות-העולם שכן בזאגרב מרכז ההסתדרות הציונית ביוגוסלביה, בהנהגת ד"ר אלכסנדר ליכט. פעלו ארגוני נוער ונשים, מועדון "מכבי" ומקהלה, ויצאו לאור מחשובי העיתונים היהודיים במדינה.

יהודים היו בין חלוצי היצוא (של יינות, עצי-בניין) והתעשייה המקומית (רהיטים, בירה) ובין מפעילי התחבורה. ד"ר מאברו זקס היה מחלוצי הרפואה המשפטית בקרואטיה ודוד שווארץ המציא את ספינת-האוויר שהכשירה את פיתוח ה"צפלין". לאבוסלאב (ליאופולד) הארטמאן אירגן את ספריות-ההשאלה הראשונות בקרואטיה וייסד בית-דפוס. עד 1941 יצא לאור בזאגרב במשך חמש שנים כתב-עת לאמנות יהודית.

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בזאגרב כ-12,000 יהודים.


תקופת השואה

במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-25 במרס 1941, הצטרפה יוגוסלביה המלוכנית להסכם המשולש (רומא-ברלין-טוקיו). ב-10 באפריל אותה השנה נכנסו הגרמנים לזאגרב והפאשיסטים המקומיים הכריזו על הקמת "מדינה עצמאית קרואטית". היהודים והסרבים הוצאו מחוץ לחוק. היהודים סבלו מרדיפות, רבים נשלחו לעבודות כפייה במיכרות המלח והשאר שולחו למחנות-ריכוז.

בינואר 1942 גורשו כל יהודי זאגרב מהעיר ורכושם הוחרם.

עם שחרורה של זאגרב ב-1945 נותרו בעיר כ-3,000 יהודים.

יהודי יוגוסלביה לקחו חלק חשוב בתנועה האנטי-פאשיסטית ובמלחמה לשחרור הארץ. הם היו בין מארגני המרד הראשונים ויותר מ-10 יהודים עוטרו באות הגבורה הגבוה ביותר "גבור עממי של יוגוסלביה". ביניהם היו: פאוול פאפו וד"ר סטפן פוליצר.

ב-1970 מנתה הקהילה היהודית בזאגרב כ-1,300 נפש.
סאראייבו Sarajevo

(במקורות היהודיים שראי-בוסנה)

עיר ברפובליקה של בוסניה-הרצוגובינה. בעבר בוסניה, יוגוסלביה.


היהודים הראשונים הגיעו למקום באמצע המאה ה-16, ובעקבותיהם באו מסאלוניקי יהודים גולי ספרד. רובם היו בעלי-מלאכה ומיעוטם סוחרים. היו מהם שהתפרסמו בסביבה כרוקחים וכמרפאים. בשנת 1577 הוקצבה להם שכונה מיוחדת, אך עם הגידול במספרם עברו היהודים גם לחלקים אחרים בעיר.

ב-1581 נחנך בית-הכנסת הראשון. היהודים נהנו מאוטונומיה דתית ושיפוטית, ונאלצו לשלם מס-גולגולת, דמי- שוחד ו"הגנה" מפעם לפעם. באותה תקופה היו ביניהם סוחרים גדולים, אך עדיין עסקו רובם במלאכה ורבים נמנו עם דלת-העם.

במאה ה-17 השתקעו בסאראייבו פליטים יהודים מאשכנז, ויסדו קהילה משלהם. מהגרים נוספים הגיעו מבולגאריה ומסרביה, וגם מוונציה ומפאדובה. במצור האוסטרי בשנת 1679 נהרסה השכונה היהודית, על בית-הכנסת שבה.

במאה ה-19 זכתה הקהילה היהודית בסאראייבו למעמד רשמי. בשנת 1840 נתמנה ר' משה פריירא לכהונת "חכם באשי" של בוסניה והרצגובינה. באותו הזמן זכן היהודים, ושאר הלא- טורקים, לשוויון בפני החוק.

יהודים הרחיבו את עסקיהם וכללו גם את ענפי הנחושת, האבץ, הזכוכית וחומרי-צבע. באמצע המאה ה- 19 היה מקצוע הרפואה בסאראייבו ובבוסניה רובו ככולו בידי יהודים.

עם הסיפוח לאוסטריה (1878) השתקעו בעיר אשכנזים רבים; פקידי ממשלה, מומחים ויזמים; ונפתחו מקורות חדשים למסחר ולהשקעות. לסחר חוץ חדרו סרבים רבים, ודחקו את רגלי היהודים; בלית ברירה פנו היהודים לענפים חדשים - אופטיקה, שענות, מכאניקה עדינה ודפוס. בסוף המאה הגיע מספר היהודים בעיר ל-10.000 בערך.

אחרי מלחמת-העולם הראשונה זכו היהודים ליחס שווה והוגן בכל תחומי החיים. בשנים 1927 - 1931 נבנה בית-הכנסת הספרדי, הגדול בבאלקאנים. עם רבני העיר נמנו צבי אשכנזי ("חכם צבי") ודוד פארדו ("מורנו") שהוריש את כסאו לבנו ולנכדו אחריו. במאה ה-19 כיהנו הרבנים משה ומאיר דנון, אליעזר שם טוב ויצחק פאפו. אחרון הרבנים בתקופה הטורקית היה יוסף פינצי, בעל "וילקט יוסף".

ב-1928 נפתח בעיר בית-מדרש לרבנים, בהנהלת הרב מוריץ לוי שפירסם מחקר ראשון על תולדות הספרדים בבוסניה. בעיר הופיעו שבועונים אחדים, ובהם מדורים בלאדינו, ופעלו ארגונים ציוניים ובראשם "השומר הצעיר". ב-1941 ישבו בעיר כ-10,500 יהודים - הקהילה השלישית בגודלה ביוגוסלביה.

בימי מלחמת העולם השנייה נכנסו הגרמנים לסאראייבו באפריל 1941. בחודשים ספטמבר- נובמבר שולחו היהודים למחנות-ריכוז בקרואטיה ורובם נרצחו בידי אנשי האוסטאשי; הנותרים הועברו לאושוויץ. מעטים הצליחו להצטרף לפרטיזנים או להסתנן לאיטליה. עשרות קצינים וחיילים בצבא היוגוסלאבי שהו בשנות המלחמה במחנות שבויים בגרמניה.

היהודים ששרדו אחרי המלחמה עלו ברובם לישראל עם הקמת המדינה.

ב-1970 הוקמה בסאראייבו יד זכרון לחללי השואה במעמד נציגים מארצות-חוץ, לרבות ישראל. באותה השנה פורסם ספר זכרון.

בית-הכנסת הספרדי הגדול בעיר, שחולל ב-1941, נעשה לאולם תיאטרון; בית-הכנסת הישן משמש כמוזיאון יהודי. במוזיאון העירוני שמורה "הגדת סאראייבו" המפורסמת שמוצאה מספרד מן המאה ה- 14 ונרכשה בסאראייבו בשנת 1895.

ב-1971 התגוררו בעיר 1,000 יהודים.
דניאל איבין

Daniel Ivin (born Danijel “Danko” Goldstein) (b.1932), historian, publicist, politician and human rights activist born in Karlovac, Croatia (then part of Yugoslavia). After the Axis invation of Yugoslavia and the founding of the Fascist State of Croatia, he was sent to his grandparents in Tuzla, Bosnia, at the end of 1941. With the help of Josip Pribilović (recognized by Yad Vashem as a Righteous Among the Nations in 2001), he moved to Kraljevica on the Dalmatian coast in 1942, where he met his mother and his brother Slavko Goldstein. He joined the partisans in May 1942 and served as a courier.

He immigrated to Israel in 1949 and served in the Israel Defense Forces (IDF), but returned to Yugoslavia in 1952. It was then that he changed his original surname Goldstein to Ivin, “the son of Ivo”, in memory of his father Ivo Goldstein who was murdered by Ustasha in the Jadovno concentration camp. He finished high school in Zagreb in 1955, and graduated in history from the Faculty of Philosophy in 1965. During the 1950s, he worked in journalism, industry and tourism, and from 1963 at the Institute for the History of the Croatian Workers' Movement (now the Croatian Institute of History) in Zagreb. In 1966 he was fired from the Institute because of his attempt to establish the non-Communist newspaper Slobodna riječ ("Free Word"), arrested and charged organizing the assassination of the Yugoslav leader Iosip Broz Tito. He was sentenced to seven months in prison, and after his release he lived occasionally in Switzerland and in Britain. His book Revolution und Evolution in Jugoslawien was published in Switzerland in 1968. Ivin was a guest lecturer and scholarship holder at St. Anthony's College in Oxford in 1968, and at London School of Economic and Political Sciences during 1973-1975.

He contributed historical and political articles, reactions and interviews in numerous periodicals. Ivin was one of the initiators of multi-party system in Croatia. In 1989, along with his brother Slavko, he founded the Croatian Social Liberal Party, and in 1993 he founded the Croatian Helsinki Committee for Human Rights and served as its president until 2007. In 2012 he was elected president of the Council of the Croatian Anti-Fascists.

גולדשטיין
GOLDSTEIN, GOLDENSTEIN, GOLDSCHTEIN

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד.

הפירוש המילולי בגרמנית של שם המשפחה גולדשטיין הוא "אבן זהב". גולדשטיין הוא שם משפחה שנגזר מעיסוק (יכול להיות קשור גם לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי עבודה הקשורים למשלח-יד זה). גולדשטיין הוא מונח גרמני שפירושו "אבן בוחן", שמו של כלי שעזרתו הצורפים בודקים את איכותו של הזהב. במקרים מסויימים השם גולדשטיין הוא מטרונים, כלומר שם משפחה שנגזר משמה הפרטי של אחת מאמהות המשפחה, הקשור בשם גולדה ("זהבה").

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי גולדשטיין כוללים את התלמודאי עזרא בן יוסף גולדשטיין (1897-1805), אשר חי בהונגריה והיה ידוע גם בכינוי "צורף"; את הפיזיקאי הגרמני אויגן גולדשטיין (1930-1850); ואת המהנדס, הארכיאולוג וההסטוריון הרוסי יליד פולין סלביאן גולדשטיין (1926-1855).