מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:02:30

קוראים לי מרים
אבא שלי רצה...
אימא שלי רצתה לקרוא לי
חנה עם שם אימא שלה.
אבא שלי הוא אירופאי,
לא אהב את תימן.
תמיד היה...
אז אמר לא, הבת שלי תיכנס לארץ.
שאנחנו לא נישאר בתימן.
אז אמר אני אקרא לה מרים.

אמרה בסדר.
היא לא, לא סירבה, בסדר.
אימא שלי כוכבה ואבא שלי שלום.
סבא שלי אברהם.
אז אבא שלי, אני לא מכירה אותו.
אבא שלי מת,
ואחותי בת אחת עשרה חודש.
אז אימא שלי נשארה אלמנה,
וגידלה אותנו.
בלי לבכות...

הייתה בוכה בלילות,
אז אני הייתי מתעוררת,
קמה לבכות כמו שהיא בוכה.
אחותי הייתה תינוקת,
אז הייתה אומרת לי, תשני, תשני.
אמרתי, אם תלכי לישון גם
אני הולכת לישון, את בוכה.
איך אני אשן?
הייתי אומרת לה.

אמרה, תשמעי, תלכי לישון, אני
גם אשן, אבל יש לי קצת עבודה.
אז הייתי הולכת לישון.
אבא שלי הוא היה "בעדר" עבד באוניות,
זה, תראי, זה...
היה עובד באניות, קנה
לאימא שלי את זה,
מתורכיה, את זה.וזה הסמל של כווית.
הסמל של כווית.
היה לנו הרבה תואר,
בגדים הוא הביא לאימא שלי והכל.
אז אימא שלי חילקה והיא בחיים,
חילקה אותם לא רק
כשהיא הייתה חולה,
אמרה זה בשבילך וזה בשביל אחותך.
 

00:05:00

אמרתי מה פתאום את כבר
עושה דברים כאלה,
זה מפחיד.
אז היא אמרה לא,
שלא יגידו אחר כך היא שהיא
בוזזת, ככה יותר טוב.
אימא שלי הייתה עושה תנורים
שאנחנו עושים בתימן, מבשלים והכל.
אז היא עשתה תנור יותר קטן
בשבילי שאני אלמד איך לבשל.

לא גדול, של השבת
בר מינן, הוא גדול,
אז היא עשתה קטן.
והייתי כבר עושה את השבת ומבשלת,
אימא חולה.
הכל.
ואחר כך אלוהים לקח לי אותה.
רגע מרים, תספרי לי כמה...
-ואני בת שתיים עשרה.
אני למדתי רקמה.
הייתי רוקמת לערבים.

והערבים כיבדו את אימא
שלי שהייתה מרחמת עליהם,
אנשים עניים לפעמים
הייתה עושה להם עבודה,
לא לשלם לה, אבל אחר כך
הם מביאים את התבואה מהשדה
משלמים לה, נותנים לה כפליים.
תספרי לי כמה אחים הייתם?
שתיים, אני ואחותי.
אחותי נפטרה לפני שנה.
היא, אחותי הלכה לעדן,

היא לא נשארה בתימן.
והיא נכנסה לארץ,
הם נכנסו לארץ לפנינו.
הייתה בעדן,
ולקחו את היתומים,
הכניסו אותם.
אבל לה היו דודות,
יש לנו דודות ברחובות,
נכנסו באוניות.
אז היא הלכה שמה, אצלה.
תספרי לי על הבית שלך.בבית אבא רק עשה את החינוך,
עם שני גשרים למטה.
דלת עשה אתה כמו ב... יפה.
והוא פחד שבאו המטוסים האנגלים
ריססו בכל עיר,
אבל לא בעיר עצמה,
רחוק מהעיר, לא שהרגו אנשים,
רק הפחידו אותם.

00:07:30

לבן דוד שלי היה שדה
יותר מ- "פרי הבטן" יקר.
ועשו פצצה שם, שהיא רחבה,
פוצצו שם, רחוק מהעיר.
אבל מה לעשות...
אז אנחנו, האימא שלי פחדה,
פחדה מהמהומה הזאת,
אז ברחו לכפר ערבי,

כפר ערבי.
אני הייתי ילדה קטנה, אחותי תינוקת,
אז הגויה, מחסידי אומות
העולם, אישה טובה,
שתהיה בגן עדן,
מה היא נתנה לנו...
אין, אני זוכרת אותה כל
החיים שלי הגויה הזאת,
לא אשכח אותה.
הייתי הולכת מהבית,
אימא שולחת אותי אליה,

הייתה נותנת לנו כל טוב השם,
בלי שום דבר,
בלי כלום.
הייתה אומרת לאימא שלי שהיא תשלח...
הייתה אומרת עם שליחים
שהולכים מעיר לכפר.
אז היו אומרים לאימא...
היא קוראת לך, תשלחי את הילדה.
אז הייתה שולחת אותי
בלי פחד בלי כלום.

הייתה נותנת לי הכל,
כל...
עדשים, פול, השומשום, ה...
מכל הדברים הטובים.
והייתה קושרת לי אותם
ואני הולכת הביתה.
אימא שלי כבר מחכה לי
כשרואה אותי היא כבר
באה לקחת אותי...
והיה לי... אימא שלי הייתה...אימא שלי הייתה אישה שאין
כמוה, סמל לנשים.
נקיה, התבשיל שלה טוב,
הכל, כל אימא שלי.
אז מה לעשות נשמה שלי,
זה גורל של בן אדם,
איך הלכה לי,
ואני בת שתיים עשרה.
והיינו הולכים לחמאם,
היה מקל עליה קצת החום ו...

00:10:00

אז היינו חוזרים הביתה.
מה לעשות.
אני הייתי רוקמת
לפרנסה שלי, לאימא שלי ולאחותי.
אז מה, אני הייתי רוקמת
מגיל שמונה
למדתי, הייתי הולכת לאלה שרוקמות,
תביאי לי חוט... וזאת מביאה...
ואני מסתכלת ו...
רקמתי רקמה משגעת.

מגיל שתיים עשרה, כפרה עליך, עבדתי.
אכלנו, אכלתי אוכל הכי טוב שיש.
היו לי חברות גויות,
הלוואי שאני עוד אראה אותן בחיים.
היו נותנים לי...
חמאה, מה שאני מבקשת.
אז...
ואני הייתי עושה ביום שבת,
הייתי עושה הריס,

את יודעת, על בורגול,
שאני הייתי מרתיחה אותו, מבשלת
אותו יום שישי, אחר כך בטאבון,
למחרת, לשבת.
והן באות,
נותנות לי כל טוב,
אני כבר עושה חתיכה לזאת
וחתיכה לזאת וחתיכה בשבילי,
וסמנה, את יודעת, חמאה
שאנחנו עושים חמאה מזוקקת,
סמנה אנחנו היינו אומרים.

... נתנה לי קצת, אוכלים עד ששבעים.
היו נותנות לי כל טוב,
והיינו חברות, זה בדם ובנפש.
מה זה...
והן היו יודעות שיהודים אסור
שיאכלו בכלים שלהם וכולי.
אז היו יודעת הזקנות,
עושות תנור קטן עם כל
הכלים של היהודים,שהיא לא תטעה,
אוי ואבוי לה תיקח,
שיהודי בא אוכל בזה.
הגויים אהבו אותנו,
אנחנו המלח היו אומרים,
אנחנו המלח של הגויים.
אני בבית שלי.
היית לבד?
לבד, הייתי לוקחת ילדה,
אחותי לא רצתה לגור איתי,
הלכה לדודה שלי.
הייתי לוקחת ילדה,

00:12:30

הם עושים כלי חרס,
את יודעת איזה ריח זה,
והייתי רוחצת אותה,
מלבישה אותה בשמלה משלי וישנות.
המיטה שלי, דוד שלי היה...
זה מזרן, אבא הביא מעדן,
צמר גפן... חדש, כל שנה.
וזהו, אני הייתי שומרת שלא תהיה...
אמרתי לה, את עושה פיפי?

אומרת, לא, אני לא
עושה בלילה פיפי.
אז הייתי ישנה, אני
והיא, הייתי מפחדת.
אז אימא שלי,
מרוב פחד שהייתי
מפחדת הייתה אומרת,
מרים למה את מפחדת
כפרה, אני שומרת עליך,
אל תפחדי.
היא בבית קברות,
אני חולמת אותה ככה מדברת אלי.
אני שומרת עליך.
בסדר, ואחר כך ביתר בכי...

לא חשוב, אבל מה, חייתי יפה.
לא הייתי זקוקה לאף
אחד שייתן לי מהמשפחה.
לא דודות, לא...
לא אף אחד.
אז דוד שלי בא מג'יבוטי,
אז אני עשיתי... סבתא שלי אמרה
לי, תעשי לדוד שלך ארוחת בוקר.
אמרתי בסדר. עשיתי לו מלאווח
ועשיתי את זה בטאבון,

של הטאבון יותר טעים משל המחבת.
אז עשיתי לו בטאבון,
אז הוא אומר אימא,
מי עשה לי ארוחת בוקר?
אמרה מרים עשתה.
אמר, מרים כבר עושה דבר כזה?
אני למדתי מאימא,
אימא שלי הייתה מלמדת אותי.
היא הייתה נותנת לי חלה כזאת
והייתי מגיעה וזה... שמה לאפיה,
הייתה אומרת לי, נו תעשי אותה באש.נפלה...
אבל הגדול הזה בשבילך, בסדר?
אמרתי בסדר, אבל אני רוצה את שלי...
אמרה שלך...
את צריכה אש שתאכל אותה.
כבר מדברים על ארץ ישראל הרבה,
השר, הלכו קבוצה וחזרו מ...
הערבים הפריעו להם,
וחזרו לבית.

00:15:00

אבל אנחנו כבר עזבנו את הבתים
שלנו, לא רצו לתת לנו אפילו גרוש,
ונחתום להם,
אם נחזור כבר לא הבית שלנו.
אחר כך עזבנו את הכל.
את הכל, נתתי לערביות שאני אוהבת,
נתתי להן דברים יפים, כלים יפים,
נתתי להן, והן בוכות,
מרים אנחנו לא רוצות את
זה, אנחנו רוצות אותך.

וגם אני הייתי מרחמת
על אנשים שאין להם,
אבל בבא הזמן, כשתבוא תבואה,
הם עשירים, הם נותנים
יותר ממה שנתתי.
אז אחר כך ארץ ישראל,
זה לקח...
גויות נתתי להן דברים
והן עשו לי על הריחיים,
טחנו חיטה,
עשינו שק שלם,

ואחר כך עוד שק,
שני שקי קמח, וסמנה,
לקחתי דברים שיחזיקו לי את
זה לדרכים או לכל מקום,
ב... כמו קומקום, שלא ישבר,
כלי חרס יכול להישבר
בדרך על הגמל.
אז השכן שלנו הערבי,
מול הגינה הבית שלו,
אז הוא יש לו גמל,

אז הוא לקח לנו את כל הדברים עד תעז
עד ה...
כל הציוד שלנו, מתעז
כבר יש משאיות,
לקחו אותנו, הגענו ללחג',
ללחג'.
אז יש לי כבר תינוקת,
כפרה עליה היא בבני ברק,
היא הבת הגדולה,
כבר הייתה לי ילדה.אז היא ביד שלי כל הזמן, היא ביד
שלי, לא נתתי לאף אחד שיעזור לי...
אני עולה על החמור,
ויש לי מקום טוב,
ומטריה לקחתי מדוד, מטריה,
אם תהיה שמש על הילדה.
ואני...
הייתי עושה את הבצק
בערב, איפה שמחממים,
ועושה את הבצק בערב,
בארבע ככה, כמה...

00:17:30

ואיפה שאנחנו חונים אז אני
מבקשת ממנה שאני אקום מוקדם,
ואני רוצה לעשות אש
בשביל שנעשה לנו אוכל.
אמרה בסדר, אני אביא לך
עצים, היו לה הרבה עצים.
אז הייתי קמה בארבע, לשה,
חותכת שינוח ככה,
ואחר כך אני עושה עלה וכמה...
מלאווח או סבאיה, לא
משנה, הכל אני יודעת.

והיו קמים אוכלים,
לכל אחד אחד אני עושה.
עשיתי לכל אחד אחד.
היא רוצה שיהיה... מושלת...
תעשי אם את מושלת...
את לא יודעת כלום.
אז הנסיעה הייתה לנו טובה,
לא היה לנו רע, אבל מה,
לי היה קישוט של אימא שלי,

ויש יהודים שונאים יהודים,
אחת לא אוהבת את
בעלי, שונאת אותו,
ואחד שייח בדרך ביקש, מי יש לו...
כלי כסף, קישוטים וכולי.
אמרה... הצביעה עלי.

ויש לי, אבא שלי הביא לי, אימא
שלי אמרה לי מין תכשיט זהב לבן,
תוכלי לעשות לזה ככה,
חוזר איך שהוא, בשתי הידיים.
לאחותי, נתנה לי אימא שלי
משהו ככה יפה, משגע,
במקום זה, מה שיש לי.
ואחר כך עם השאר עשתה
אימא שלי חצי וחצי,
לדברים שהם דברים יקרים.אז הוא שילם, הוא לא... השייח הזה,
אמר, אני אשלם כמה שאת רוצה.
אמרתי, זה לא כמו שאני
רוצה, כמה המחיר שלו.
זה זהב, זה לא סתם.
ולקח לי אותם.
מה לעשות.
יהודים מסר אותי.
אולי לא ייתן לנו רשות לעבור,

00:20:00

חנינו שלושה ימים,
כבר...
כעסו עלי האחרים,
שהם צריכים... למה ככה
אני מעכבת אותם...
אמר בעלי, אני אקנה לך...
ואחר כך את יודעת כמה הוא הכניס לארץ?
16 משפחות בכסף שלו.
16 משפחות.

אין לנו,
אין לנו...
לקנות לחם אפילו.
נתן לנו כסף,
ומה יעשו פה?
אמרתי תראה,
אם אתה רוצה שיחזירו לך,
תגיד אני רוצה, יש אצל הערבים...
אז שלא יסחבו עליך.
אמרו ששה גרוש,
את יודעת מה זה גרוש מכסף?

את יכולה לשמוע אם תוכלי.
ששה גרוש בלירה.
אמרתי, אתה מטומטם, לירה?
מה הלירה הזאת תעשה לך ב...
לא, תגיד אני רוצה את הכסף שלי,
נתתי לכם כסף, תחזירו לי כסף.
הלכנו אנחנו לבד לארץ בדרכים,
איפה שמדינות ערב,
יצאנו משם, הגענו לתעז.

הגענו לשם, כבר יש משאיות,
אז המשאיות... למה אצלנו יש הרים,
לא יכולה המשאית לעבור,
אז איפה שיש שטח נסענו במשאיות.
אז במשאיות נסענו,
בא ג'יפ כזה קטן לקח אותנו
למגרש איפה שאנחנו צריכים,היו אוהלים.
לוקחים את אלה שנוסעים לאוהל הזה,
בבוקר יבוא הג'יפ ייקח
אותנו למגרש של האנגלים.
היו מטוסים יפים,
אחד 150 נכנסים בו.
והביאו כדים, כדים
מאלומיניום עם מים,
הביאו תמרים, צימוקים, הכל.

00:22:30

ראו אותי... תאכלי אותו, מסריח.
לא טוב, טוחנים ואתו במכונה,
אני לא יודעת... זה מסריח.
הגענו ללוד, נישקנו את האדמה,
את הריח של ארץ ישראל,
הייתה פריחה של התפוזים,
איזה ריח טוב,
הרחנו את זה.
אחר כך אמרתי...

לקחו אותנו באגד,
איזה אגד...
היה כמו ספסל וכאן ספסל,
ונתקלים ככה אחד על השני...
הכניסו אותי, מי שיש לה ילדים,
תינוק, היא הראשונה שנכנסת לאוטו,
ככה, אבל גברים לבד
ונשים לבד הכניסו אותם.

אז אנחנו דואגים, לאן אתם
לוקחים, לקחו אותו בטח...
הם לקחו אותם ואנחנו באוטו,
ומה את הלכת ברגל...
לקחו אותנו, לא יודעת למה
לקחו אותם ראשונים.
אחר כך אנחנו
נוסעים לאן שהוא...
אח, עם התינוקת שלי
כפרה, אני מניקה אותה,
לא בכי, לא בוכה, לא...

יש לה חלב, תאכל את זה...
תתעורר תיקח את השני.
חיה על החלב מלא.
לא אכלה לי אוכל עד גיל שנתיים,
לא אכלה אוכל, רק את החלב שלי.
בעין שומר...
ישבנו שם, באמת היה יפה מאוד,
היה יפה מאוד.
אבל תשמעי, בבוקר
שאמרתי לך שדוד אמר לי,מחר אתם צריכים לקבל את הציוד,
נתנו לנו שמיכות, מיטות, כל מיני...
אז אני...
רצתה... אמרה הנה היא, הנה היא,
עולה חדשה שברחה עם הילדה.
אז עד שהמים רתחו,
אז הוא בא,
למה לא לקחנו את הילדה והתינוקת?

00:25:00

אמרתי, למה מה חסר לילדה
שלי שאני אביא אותה,
אימא שלה מתה? לא.
אני בחיים.
היא לא אוכלת אוכל,
היא רק אוכלת מאימא.
היא לא צריכה אתכם.
אמרו לא... לא נתן לי
כרטיס, לא לי ולא לה.
אמרתי... עם הכרטיס שלך...
לחמותי יש כרטיס, לבעלי יש
כרטיס, לבן שלו יש כרטיס.
אז אמר לי, נאכל בשפע.

אז אמרתי לזאת שבאה מחלקת אוכל,
אמרתי המנהל לא נותן לי,
הוא רוצה לקחת את הילדה,
אמרה, את חכמה.
אמרתי, מה פתאום אני חכמה, אני
אמות אם ייקחו לי את הילדה,
אני אמות, אני לא אתן אותה.
לא רציתי לתת אותה.
לא נותן לי כרטיס, אמרתי שייקח
את הכרטיס, אני לא רוצה.
אמר, הילדה תמות.
אמרתי, אתה תמות.

אמרתי לו, תראה, תעלה את השמים
ותרד את הארץ, לא תקבל אותה.
אמר, מה?
אמרתי, כן.
מאיפה את יודעת עברית?
אמרתי, זו השפה שלי, מפגר.
זו השפה שלי.
אני יהודייה, אני יודעת מה זה.
אז לא הפחיד אותי שלא
נתן לי את הכרטיס,
העיקר הוא נתן ציוד, מיטה וכולי.

אחר כך זאת שמחלקת אוכל,
יקרה... שאלוהים ישמור אותה,
אמרה אל תדאגי...
הייתה נותנת כפול...
באמת, ואין לנו מקום אחר,
מגיעים, נותנים לנו אוכל
בבוקר, הולכים לאכול,
ובעלי לא אוהב לאכול בחדר
אוכל, הוא רוצה בבית,
מפונק...אמרתי, אימא שלך תפנק אותך.
פה אין.
לך, אתה רוצה אוכל? לך.
קודם כל אנחנו במחנה...
מה, הוא רצה...
סידרו, הוא שם את
המעיל שלנו לגדעון,
לגלבוע, את יודעת.
מסכנים, נתנו להם בתים אבל

00:27:30

היו עובדים כל היום בהר
לשתול ברושים בחצי לירה.
אז אני אומרת,
בעלי הוא מגרד לו הראש,
שהם עובדים מרוויחים כסף,
הוא אוהב כסף.
כל אוהב כסף לא ישבע.
אתה רוצה ללכת...
אני לא רוצה להסתדר,
רק על יד פתח תקווה.

אין, רק שם.
הוא רצה להביא לי סידור, שם.
לא? אני אוכלת ושותה,
או שותה או עובדת.
אתה לא עובד, אני עובדת.
אז אמר, לא, אנחנו
עובדים, מרוויחים כסף,
אמרתי מה זה, החצי לירה?
כל היום, מחר...
איפה השכל שלך?
אני לא.

אחר כך נשמה שלי, הלכתי
לבקר את אחותי בזיכרון,
אני שבורה,
הוא שבר את החיים שלי.
מה? הלך קיבל אז סידור,
ביקש מהמנהל שיביא לו סידור.
לאן הלך? לאוהל.
במקום חדר עם חשמל,
אני עובדת, השבת...
אז לא...
הייתי עושה קובנה,
אחותי נתנה לי קמח,

למה בזיכרון, תלול כזה בגשם,
לא היה יכול האוטו ללכת להביא להם לחם,
אז היו נותנים בשקים קמח.
אז היא הביאה לי שק קמח.
בבוקר מה הייתי עושה,
הייתי הולכת לאכול בחדר אוכל,
בשביל מה?
שניקח מרגרינה,
שנחמם אותה, נעשה
מלאווח, נעשה הכל.לקחתי מכונה מהזבל בכרכור,
מישהי...
לדייסה,
שהיה לה... זרקה אותה,
יופי, ראיתי של שבת,
שתיים, לקחתי אותם, במים חמים ו...
איפה שהאנגלים היו, עין שמר,
היה מקום ענק,
מים, ברזים, הכל על קערות, הכל...

00:30:00

הייתי הולכת לשם,
מכבסת, מתרחצת וזהו.
הוא מולי...
השלג...
לא ראיתי שלג, רק אז.
לא יחלנו לפתוח את הדלת,
לא יכלנו לפתוח חלון, לא שום דבר.
אז עשינו לדלת שלושה...
סחבנו את השלג.
ברוך השם.
איפה גרתם בעין שמר?

בחדרים, חדרים של האנגלים.
זה היה גן עדן שם בעין שמר.
היינו תשעה חודשים.
לא רציתי להסתדר,
לא רציתי.
מה חסר? לא חסר כלום.
נסעתי לעפולה, לאוהל,
במקום חדר בעין שמר, אוהל.
ישבנו באוהל,
אחר כך...

אלוהים, זה מעשה השם,
לא מעשה בן אדם,
אמרתי אני רוצה ללכת לקנות דג,
ורק תן לי שאני עולה חדשה,
אמרתי לו, אני בהריון, אני רוצה דג.
אמרה תחכי עד שיבוא...
מביא את הדגים,
אז אחת באה מתל עדשים
לקחת את הדגים בגיגית,

באופנוע, בסירה הזאת
על זה, שמה את הדגים.
אז אמרתי לה למחרת,
אני רוצה דג כפרה, יש לי
כסף, תיקחי כמה שאת רוצה.
לקחה כסף בשביל דג אחד,
לא נותנים יותר כפרה,
דג אחד, גם תל עדשים
לכל משפחה אחד.
ישבו יריחו, לא ידעו...
אז היה צנע, לא היה...אז אחר כך אומרת לי האישה,
היא באה מתל עדשים,
ואני לובשת שמלה יפה,
אז היא אמרה,
מיידלע, את יודעת לעשות כביסה?
היא חושבת שאני עוד ילדה,
אמרתי, מה אני מלוכלכת?
בטח שאני יודעת לעשות כביסה.
אמרה, את רוצה לבוא היום איתי?

00:32:30

את יכולה לעלות באופנוע אחרי?
אמרתי אם אני רכבתי על גמל והוא הולך,
יכול להיות שגם פה אני יכולה,
אמרתי לה, היא אמרה יופי.
אז לקחה אותי.
אמרתי לאחת שתגיד לבעלי
שאני הלכתי לעבוד,
שלא ידאגו לי.
בטח, צריך להגיד,
מה, יהפכו עולמות.

אמרתי תגידי שאני הלכתי לעבודה.
אז הגעתי לתל עדשים,
מה אני רואה,
גיגיות מלאות כביסה,
ובאמבטיה סדינים וציפיות.
אז בדוד...
אז צריך להרתיח את
המים חמים שיהיה לי,
שאני אכבס בקרש,
על הקרש ככה.
הבאתי לה את הכביסה יפה.

אמרה, את יודעת מה,
כשגמרתי לעבוד והכל,
היא שחטה עופות לבד,
לא הולכים לשוחט.
ואני לא ידעתי שיהודים אוכלים טרף.
אז אני, קראה לי לאכול,
אמרתי, מה יש לאכול?
אמרה, עוף ותפוח אדמה.
בסדר...
הלכתי, אכלתי,
הביאה לי את השוק,
אכלתי וזה טרף.

אחר כך אמרה,
את יודעת מרים,
באמת עשיתי לה כביסה יפה יפה,
עשיתי לה עמילן והכל,
איך אני יודעת?
ידעתי, אמרתי בטח, צריך
לדלת את זה שיהיה...
אז עשיתי לה הכל הכל יפה.
נישקה אותי, אמרה סליחה
שאמרתי לך ככה, את יודעת.
אמרתי, מותק שלי, כל יום...?
אמרה, לא את עוד ילדה,
אמרתי אני לא ילדה אני אימא.אני כבר אימא, לא ילדה.
אמרה, לא את עוד ילדה.
אמרתי בסדר, לא נילחם
על ילדה על אימא...
הביאה לי שכר, אמרתי אני
לשעה את רוצה אותי,
ועוד אנחנו בעפולה,
עשרים וחמש לשעה,
עשרים וחמישה גרוש לשעה.
אמרה, אין דבר, בסדר, אני אתן לך.
אבל לפי השעות, שתי לירות.

00:35:00

שתי לירות, אפילו המנהל
בבנק לא יקבל שתי לירות.
ברוך השם.
עבדתי חמש שנים כובסת,
הילד בשמיני ואני עובדת כביסה.
משה... בבטן.
לא אכפת להם...

יום שישי,
הייתי עושה חמישה בתים כל השבוע,
כל אחת יום אחד, חברות שלה וכולי,
החזיקו אותי שלא אברח.
אהבו אותי כולם.
היו נותנים לי חלב,
היה לי כזה מאלומיניום בבית,
... היה נותן מעדן,
אז היה לי אחד יפה,
הייתה נותנת לי, מילאה לי.

איפה שעבדתי, מילאה לי חלב.
יופי.
אז אחר כך, אין מה
לומר, אנשים טובים,
עבדתי חמש שנים שם, כובסת.
קניתי את הבית הזה.
אבל עוד לא היה סלון,
רק שני חדרים.
אחר כך עשו לנו צריפים,
צריפים.
אז מהאוהל לצריף.

ומשק עזר, נעשה גינה או... עזרה,
אבל אני יודעת את זה,
בדברים האלה.
אני לימדתי את בעלי
איך לעבוד בטוריה.
אז עשיתי גינה,
נתנו לנו תפוחי אדמה קצת,
הראו לנו את העיניים,
איך לחתוך וכולי.
אני אחת שתיים ידעתי.עשיתי תפוחי אדמה,
כל אחד כזה, לבנים,
מה זה תענוג, וואלה אשכנזים
רואים קונים תפוח אדמה.
הייתי מוכרת אותם, הייתי
הולכת ליד קופת חולים,
רוחצת אותם בבית,
מוציאה אותם מהאדמה,
מוכרת קילו בחצי לירה.
עשיתי כסף משם בשביל
שיהיה לי בית.
עבדתי קשה.
זה לא קל נשמה.

00:37:30

אחר כך אמרתי לך שעבדתי בתל
עדשים, הרווחתי כסף ברוך השם,
היו נותנים לי דברים...
אחת שיברך אותה אלוהים,
אמרה מרים, אמרתי מה יש?
אמרה, את יודעת מהכרם,
הדרך היא על יד הכרם,
ותיכנסי תיקחי אחד בסדר?
רק אחד, אשכול אחד, לא שתיים.
אמרתי בסדר.

אחר כך למחרת אמרה,
יום ראשון תבואי,
אני אקח אותך לחברה שלי,
כמוני, תכבסי לה כביסה של החודש.
בלי מכונת כביסה, והן עובדות, והן
שותות, חולבות, זה משק, זה לא סתם,
אז היו אנשים טובים.
אז היא, אגיד לך, אני מכבסת,

היא לקחה, נכנסה
ללול, לקחה את העוף,
ויש להם דלת מברזל,
תפסה את הראש שלו מסכן...
סרח וזהו.
מבשלת באוהל?
-כן, איך?
כפרה עליך, את יודעת, אם את
חכמה את יכולה בכל מקום.
היה...
אחרי האוהל הייתה אדמה,
חלקת אדמה,
לא קרוב לאוהל, לשום דבר,

אז הייתי לוקחת פח,
הוא ככה ומכאן פתוח,
הייתי עושה אותו על האש
ועושה עליו פתיליה,
וזהו, מבשלת על הפתיליות
שהבאתי מכרכור.
מה לעשות...
אז את תצחקי, צריך...
אז אחר כך שמענו... אחד
היה פיכח, מהמשפחה שלי,אמרתי, לך תרגל את הארץ,
איפה יש מקום, יש פרנסה,
לא במקום הזה, זה
חקלאים אין עבודה.
אמר בסדר
אמרתי, אל תבכה על הנסיעות,
אני אביא לך חלק שלי,
אמר בסדר.
אז הוא היה ככה, טייל
וזה, הוא בא לפה,
הוא שמע שחתוכה הוא
תימני, מהארץ שלי,

00:40:00

הוא מכיר אותי, אז
הוא הכיר אותו גם.
אמר אתה יודע מה,
סעדיה מרים שלחה אותי,
אמרה שאתה מהעיר שלה,
והיא רוצה לקנות בית.
אמר יש,
אמר לא קומה בשש
עשרה, אין יסודות,
אני רוצה קומה אחת עם יסודות,
בית עם יסודות,
בלי יסודות אני לא רוצה.

אז הוא אמר, אל תדאגי,
הוא בא, הוא אמר לו
את השם שלי וכולי,
אז הוא ידע מי אני,
אז אמר, אתה יודע מה,
יש לנו שורה, זו השורה הזאת,
בבניה, לבניה,
אז תביאו קצת כסף שנרשום אתכם.
כמה? שלוש משפחות.
רשם אותנו, הבאנו לו כסף להתחלה,

והלכתי ל... שתהיה בגן
עדן, אחת תוניסאית דתיה,
אימא שלי היא הייתה.
הייתה רואה אותי שאני
מביאה עוף באמצע השבוע,
אמרה בואי בואי,
אמרתי, כן שלום, מה שלומך סבתא?
אמרה שלומי טוב מאוד,
אבל אני כועסת עליך,
למה סבתא? מה עשיתי?
אמרה, אנשים לא אוכלים
באמצע השבוע עוף,
את רוצה בית?
את צריכה בית.

אל תבזבזי את הכסף
שלך, בעלך לא עובד.
תעבדי, תביאי חצי אצלי וחצי אצלך.
איך אני יכולה לכלכל את הבית,
אמרתי, אף אחד לא ידע?
אמרה, מי יודע, אני ואת.
היא הייתה באמת גן עדן האישה הזאת,
מתי שאני זוכרת אותה,
אני... אין מילים.
שתהיה בגן עדן.אז הייתי נותנת חצי אצלה וחצי אצלי.
את שמחה שעלית לארץ?
איזו שאלה...
בטח ששמנו. אפילו שעבדנו קשה,
אבל זו ארץ שלנו נשמה שלי,
מילדות הברכה של הזהר בבוקר,
ארצנו הקדושה, הארץ שלנו...
מה זה, אין... אין היא
בלב, בלב, נשמה שלי.
אבל אגיד לך אמת וכל האמת,

00:42:30

שבזי היה בתעז,
שבזי, שלום שבזי, את יודעת...
את יודעת שאני הייתי
בעין הזאת עיוורת?
מהאבעבועות נהייתי עיוורת,
מה אימא שלי, ראתה שהעין שלי לבנה,
עלתה לגג, בכתה,
אלוהים, את העין שלה,

תראה את העין שלה, שיתרפא לי.
...גרוש של תימן זה כסף,
נדרה והחביאה את
זה שלא להשתמש בו
עד שאני אגדל, אלך ל...
אבל אימא שלי, היא נפטרה,
ולא...
אני לא יכולה, אבל הנדר ישנו.
אז אחר כך אמרתי לסבתא,

סבתא, את יודעת שהיה
לי נדר בשביל העין?
הייתה עיוורת, ורק בזכות מורי...
מתפלל עלי.
אחר כך אני חלמתי עוד על אימא שלי,
שאיש אחד בא, הגבאי, אמר,
למה את לא משלמת את הנדר?
אמרתי אני לא נדרתי כלום.
אז אמרתי לאימא, היא
כבר חולה מסכנה, אימא.
אמרה, מה יש?

אמרתי, בא איש אחד, הוא אמר
אני צריכה לשלם את הנדר,
הוא דומה לבעל של דודה
שלי, אחות של אבא.
הוא דומה לו.
אמרה אימא שלי, נכון,
הוא באמת דומה לו.
הגבאי, הוא דומה ל...
אמרתי לה איך הוא נראה,
הוא דומה לבעל של דודה שלי.
הוא אומר לי שאני אביא את הנדר,אמרתי לו, אני לא נדרתי.
אמר, כן, את נדרת,
יש עליך נדר.
אז אחר כך אימא שלי אמרה,
בעזרת השם מי שילך,
שילכו, למה הוא רחוק
תעז מהעיר שלי,
והם הולכים בקבוצה,
הקבוצה הראשונה היא
תלך, הקדוש ברוך הוא...
הוא שולט על הגרוש ביד שלי,
לתעז, שם נתן...,

00:45:30

ואחר כך נשמה של אימא שלי,
שתגנו עלינו, שתאמינו
באמת, באמת לאמיתה.
שכולם...
יש חור כזה בקבר,
מי שזה מכניס את היד היה מקבל.
הם לא רצו את היד שלהם ריקה,
אני ילדה תמימה,
ככה הדמעות בעיניים שהכנסתי
את היד, הוא ריפא לי את העין.

אני שמה את היד, אני מרגישה
ככה משהו ש... ביד שלי,
אבל דק כמו קמח,
הם ראו ביד שלי, אמרו תביאי לנו.
אמרתי לא,
סבתא שלי אמרה,
כבר הביאה לי קופסא,
אם ייתן לי רפואה.
זה, לא נותנת את זה, זה...
שמתי בקופסא ועשיתי ככה עם
העפר על הפנים שלי, ככה.

נרפאה העין שלי, היא הייתה כזאת
לבנה העין, לא הייתי רואה בה.
שבזי זה צדיק,
את יודעת שהמלך אמר לו
שייתן לו הבת שלו,
אמר, חראם, אסור שיהודייה...
אתה מלך וזה...
אמר לא, אני רוצה את הבת שלך.

אמר, למה אתה מתעקש?
אסור, אמר לו.
אמר, לא. אני רוצה את הבת שלך.
אמר, בסדר.
אז הוא אמר לבת שלו,
בתי את לא תגיעי אליו הביתה,
את תמותי בדרך.
אז...
תראי השיער שלי איך...
אז הוא שר לה
(מדברת ערבית תימנית)
היא הולכת כלה למלך.

(מדברת ערבית תימנית)
של הילדים...
הוא...
היא מתה בדרך,
הבת של שבזי,
שלא יטמא אותה הגוי.

את יודעת היום חיילים
באו אלינו למועדון,
יברך אלוהים שיציל אותם
אלוהים מכל רע ופגע,
אמרתי להם, אני מברכת אתכם
שישמח את אימא שלכם בשובכם הביתה,
שישמור עליכם אלוהים, שתשבעו,
...אל השמים.

שאימא שלכם תשמח,
בעזרת השם שתחזרו, ישמור אתכם
בים ביבשה, באוויר, הכל.
שאלוהים ישמור אתכם, הלב שלי מלא.
אישה ישרה, אני זה ברכה שלי,
אלוהים יקבל אותה, אל תדאגו.
אלוהים ישמור אתכם.
כל ליל שבת על הנרות אני
מברכת אותם, חיילים שלנו,
על הנרות.

מרים יחיא

מראיינ/ת -
גלית כהן-קרספי  
אורך הסרטון:
00:44:12
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
דמת
,
תימן
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש

קוראים לי מרים
אבא שלי רצה...
אימא שלי רצתה לקרוא לי
חנה עם שם אימא שלה.
אבא שלי הוא אירופאי,
לא אהב את תימן.
תמיד היה...
אז אמר לא, הבת שלי תיכנס לארץ.
שאנחנו לא נישאר בתימן.
אז אמר אני אקרא לה מרים.

אמרה בסדר.
היא לא, לא סירבה, בסדר.
אימא שלי כוכבה ואבא שלי שלום.
סבא שלי אברהם.
אז אבא שלי, אני לא מכירה אותו.
אבא שלי מת,
ואחותי בת אחת עשרה חודש.
אז אימא שלי נשארה אלמנה,
וגידלה אותנו.
בלי לבכות...

הייתה בוכה בלילות,
אז אני הייתי מתעוררת,
קמה לבכות כמו שהיא בוכה.
אחותי הייתה תינוקת,
אז הייתה אומרת לי, תשני, תשני.
אמרתי, אם תלכי לישון גם
אני הולכת לישון, את בוכה.
איך אני אשן?
הייתי אומרת לה.

אמרה, תשמעי, תלכי לישון, אני
גם אשן, אבל יש לי קצת עבודה.
אז הייתי הולכת לישון.
אבא שלי הוא היה "בעדר" עבד באוניות,
זה, תראי, זה...
היה עובד באניות, קנה
לאימא שלי את זה,
מתורכיה, את זה.וזה הסמל של כווית.
הסמל של כווית.
היה לנו הרבה תואר,
בגדים הוא הביא לאימא שלי והכל.
אז אימא שלי חילקה והיא בחיים,
חילקה אותם לא רק
כשהיא הייתה חולה,
אמרה זה בשבילך וזה בשביל אחותך.
 

אמרתי מה פתאום את כבר
עושה דברים כאלה,
זה מפחיד.
אז היא אמרה לא,
שלא יגידו אחר כך היא שהיא
בוזזת, ככה יותר טוב.
אימא שלי הייתה עושה תנורים
שאנחנו עושים בתימן, מבשלים והכל.
אז היא עשתה תנור יותר קטן
בשבילי שאני אלמד איך לבשל.

לא גדול, של השבת
בר מינן, הוא גדול,
אז היא עשתה קטן.
והייתי כבר עושה את השבת ומבשלת,
אימא חולה.
הכל.
ואחר כך אלוהים לקח לי אותה.
רגע מרים, תספרי לי כמה...
-ואני בת שתיים עשרה.
אני למדתי רקמה.
הייתי רוקמת לערבים.

והערבים כיבדו את אימא
שלי שהייתה מרחמת עליהם,
אנשים עניים לפעמים
הייתה עושה להם עבודה,
לא לשלם לה, אבל אחר כך
הם מביאים את התבואה מהשדה
משלמים לה, נותנים לה כפליים.
תספרי לי כמה אחים הייתם?
שתיים, אני ואחותי.
אחותי נפטרה לפני שנה.
היא, אחותי הלכה לעדן,

היא לא נשארה בתימן.
והיא נכנסה לארץ,
הם נכנסו לארץ לפנינו.
הייתה בעדן,
ולקחו את היתומים,
הכניסו אותם.
אבל לה היו דודות,
יש לנו דודות ברחובות,
נכנסו באוניות.
אז היא הלכה שמה, אצלה.
תספרי לי על הבית שלך.בבית אבא רק עשה את החינוך,
עם שני גשרים למטה.
דלת עשה אתה כמו ב... יפה.
והוא פחד שבאו המטוסים האנגלים
ריססו בכל עיר,
אבל לא בעיר עצמה,
רחוק מהעיר, לא שהרגו אנשים,
רק הפחידו אותם.

לבן דוד שלי היה שדה
יותר מ- "פרי הבטן" יקר.
ועשו פצצה שם, שהיא רחבה,
פוצצו שם, רחוק מהעיר.
אבל מה לעשות...
אז אנחנו, האימא שלי פחדה,
פחדה מהמהומה הזאת,
אז ברחו לכפר ערבי,

כפר ערבי.
אני הייתי ילדה קטנה, אחותי תינוקת,
אז הגויה, מחסידי אומות
העולם, אישה טובה,
שתהיה בגן עדן,
מה היא נתנה לנו...
אין, אני זוכרת אותה כל
החיים שלי הגויה הזאת,
לא אשכח אותה.
הייתי הולכת מהבית,
אימא שולחת אותי אליה,

הייתה נותנת לנו כל טוב השם,
בלי שום דבר,
בלי כלום.
הייתה אומרת לאימא שלי שהיא תשלח...
הייתה אומרת עם שליחים
שהולכים מעיר לכפר.
אז היו אומרים לאימא...
היא קוראת לך, תשלחי את הילדה.
אז הייתה שולחת אותי
בלי פחד בלי כלום.

הייתה נותנת לי הכל,
כל...
עדשים, פול, השומשום, ה...
מכל הדברים הטובים.
והייתה קושרת לי אותם
ואני הולכת הביתה.
אימא שלי כבר מחכה לי
כשרואה אותי היא כבר
באה לקחת אותי...
והיה לי... אימא שלי הייתה...אימא שלי הייתה אישה שאין
כמוה, סמל לנשים.
נקיה, התבשיל שלה טוב,
הכל, כל אימא שלי.
אז מה לעשות נשמה שלי,
זה גורל של בן אדם,
איך הלכה לי,
ואני בת שתיים עשרה.
והיינו הולכים לחמאם,
היה מקל עליה קצת החום ו...

אז היינו חוזרים הביתה.
מה לעשות.
אני הייתי רוקמת
לפרנסה שלי, לאימא שלי ולאחותי.
אז מה, אני הייתי רוקמת
מגיל שמונה
למדתי, הייתי הולכת לאלה שרוקמות,
תביאי לי חוט... וזאת מביאה...
ואני מסתכלת ו...
רקמתי רקמה משגעת.

מגיל שתיים עשרה, כפרה עליך, עבדתי.
אכלנו, אכלתי אוכל הכי טוב שיש.
היו לי חברות גויות,
הלוואי שאני עוד אראה אותן בחיים.
היו נותנים לי...
חמאה, מה שאני מבקשת.
אז...
ואני הייתי עושה ביום שבת,
הייתי עושה הריס,

את יודעת, על בורגול,
שאני הייתי מרתיחה אותו, מבשלת
אותו יום שישי, אחר כך בטאבון,
למחרת, לשבת.
והן באות,
נותנות לי כל טוב,
אני כבר עושה חתיכה לזאת
וחתיכה לזאת וחתיכה בשבילי,
וסמנה, את יודעת, חמאה
שאנחנו עושים חמאה מזוקקת,
סמנה אנחנו היינו אומרים.

... נתנה לי קצת, אוכלים עד ששבעים.
היו נותנות לי כל טוב,
והיינו חברות, זה בדם ובנפש.
מה זה...
והן היו יודעות שיהודים אסור
שיאכלו בכלים שלהם וכולי.
אז היו יודעת הזקנות,
עושות תנור קטן עם כל
הכלים של היהודים,שהיא לא תטעה,
אוי ואבוי לה תיקח,
שיהודי בא אוכל בזה.
הגויים אהבו אותנו,
אנחנו המלח היו אומרים,
אנחנו המלח של הגויים.
אני בבית שלי.
היית לבד?
לבד, הייתי לוקחת ילדה,
אחותי לא רצתה לגור איתי,
הלכה לדודה שלי.
הייתי לוקחת ילדה,

הם עושים כלי חרס,
את יודעת איזה ריח זה,
והייתי רוחצת אותה,
מלבישה אותה בשמלה משלי וישנות.
המיטה שלי, דוד שלי היה...
זה מזרן, אבא הביא מעדן,
צמר גפן... חדש, כל שנה.
וזהו, אני הייתי שומרת שלא תהיה...
אמרתי לה, את עושה פיפי?

אומרת, לא, אני לא
עושה בלילה פיפי.
אז הייתי ישנה, אני
והיא, הייתי מפחדת.
אז אימא שלי,
מרוב פחד שהייתי
מפחדת הייתה אומרת,
מרים למה את מפחדת
כפרה, אני שומרת עליך,
אל תפחדי.
היא בבית קברות,
אני חולמת אותה ככה מדברת אלי.
אני שומרת עליך.
בסדר, ואחר כך ביתר בכי...

לא חשוב, אבל מה, חייתי יפה.
לא הייתי זקוקה לאף
אחד שייתן לי מהמשפחה.
לא דודות, לא...
לא אף אחד.
אז דוד שלי בא מג'יבוטי,
אז אני עשיתי... סבתא שלי אמרה
לי, תעשי לדוד שלך ארוחת בוקר.
אמרתי בסדר. עשיתי לו מלאווח
ועשיתי את זה בטאבון,

של הטאבון יותר טעים משל המחבת.
אז עשיתי לו בטאבון,
אז הוא אומר אימא,
מי עשה לי ארוחת בוקר?
אמרה מרים עשתה.
אמר, מרים כבר עושה דבר כזה?
אני למדתי מאימא,
אימא שלי הייתה מלמדת אותי.
היא הייתה נותנת לי חלה כזאת
והייתי מגיעה וזה... שמה לאפיה,
הייתה אומרת לי, נו תעשי אותה באש.נפלה...
אבל הגדול הזה בשבילך, בסדר?
אמרתי בסדר, אבל אני רוצה את שלי...
אמרה שלך...
את צריכה אש שתאכל אותה.
כבר מדברים על ארץ ישראל הרבה,
השר, הלכו קבוצה וחזרו מ...
הערבים הפריעו להם,
וחזרו לבית.

אבל אנחנו כבר עזבנו את הבתים
שלנו, לא רצו לתת לנו אפילו גרוש,
ונחתום להם,
אם נחזור כבר לא הבית שלנו.
אחר כך עזבנו את הכל.
את הכל, נתתי לערביות שאני אוהבת,
נתתי להן דברים יפים, כלים יפים,
נתתי להן, והן בוכות,
מרים אנחנו לא רוצות את
זה, אנחנו רוצות אותך.

וגם אני הייתי מרחמת
על אנשים שאין להם,
אבל בבא הזמן, כשתבוא תבואה,
הם עשירים, הם נותנים
יותר ממה שנתתי.
אז אחר כך ארץ ישראל,
זה לקח...
גויות נתתי להן דברים
והן עשו לי על הריחיים,
טחנו חיטה,
עשינו שק שלם,

ואחר כך עוד שק,
שני שקי קמח, וסמנה,
לקחתי דברים שיחזיקו לי את
זה לדרכים או לכל מקום,
ב... כמו קומקום, שלא ישבר,
כלי חרס יכול להישבר
בדרך על הגמל.
אז השכן שלנו הערבי,
מול הגינה הבית שלו,
אז הוא יש לו גמל,

אז הוא לקח לנו את כל הדברים עד תעז
עד ה...
כל הציוד שלנו, מתעז
כבר יש משאיות,
לקחו אותנו, הגענו ללחג',
ללחג'.
אז יש לי כבר תינוקת,
כפרה עליה היא בבני ברק,
היא הבת הגדולה,
כבר הייתה לי ילדה.אז היא ביד שלי כל הזמן, היא ביד
שלי, לא נתתי לאף אחד שיעזור לי...
אני עולה על החמור,
ויש לי מקום טוב,
ומטריה לקחתי מדוד, מטריה,
אם תהיה שמש על הילדה.
ואני...
הייתי עושה את הבצק
בערב, איפה שמחממים,
ועושה את הבצק בערב,
בארבע ככה, כמה...

ואיפה שאנחנו חונים אז אני
מבקשת ממנה שאני אקום מוקדם,
ואני רוצה לעשות אש
בשביל שנעשה לנו אוכל.
אמרה בסדר, אני אביא לך
עצים, היו לה הרבה עצים.
אז הייתי קמה בארבע, לשה,
חותכת שינוח ככה,
ואחר כך אני עושה עלה וכמה...
מלאווח או סבאיה, לא
משנה, הכל אני יודעת.

והיו קמים אוכלים,
לכל אחד אחד אני עושה.
עשיתי לכל אחד אחד.
היא רוצה שיהיה... מושלת...
תעשי אם את מושלת...
את לא יודעת כלום.
אז הנסיעה הייתה לנו טובה,
לא היה לנו רע, אבל מה,
לי היה קישוט של אימא שלי,

ויש יהודים שונאים יהודים,
אחת לא אוהבת את
בעלי, שונאת אותו,
ואחד שייח בדרך ביקש, מי יש לו...
כלי כסף, קישוטים וכולי.
אמרה... הצביעה עלי.

ויש לי, אבא שלי הביא לי, אימא
שלי אמרה לי מין תכשיט זהב לבן,
תוכלי לעשות לזה ככה,
חוזר איך שהוא, בשתי הידיים.
לאחותי, נתנה לי אימא שלי
משהו ככה יפה, משגע,
במקום זה, מה שיש לי.
ואחר כך עם השאר עשתה
אימא שלי חצי וחצי,
לדברים שהם דברים יקרים.אז הוא שילם, הוא לא... השייח הזה,
אמר, אני אשלם כמה שאת רוצה.
אמרתי, זה לא כמו שאני
רוצה, כמה המחיר שלו.
זה זהב, זה לא סתם.
ולקח לי אותם.
מה לעשות.
יהודים מסר אותי.
אולי לא ייתן לנו רשות לעבור,

חנינו שלושה ימים,
כבר...
כעסו עלי האחרים,
שהם צריכים... למה ככה
אני מעכבת אותם...
אמר בעלי, אני אקנה לך...
ואחר כך את יודעת כמה הוא הכניס לארץ?
16 משפחות בכסף שלו.
16 משפחות.

אין לנו,
אין לנו...
לקנות לחם אפילו.
נתן לנו כסף,
ומה יעשו פה?
אמרתי תראה,
אם אתה רוצה שיחזירו לך,
תגיד אני רוצה, יש אצל הערבים...
אז שלא יסחבו עליך.
אמרו ששה גרוש,
את יודעת מה זה גרוש מכסף?

את יכולה לשמוע אם תוכלי.
ששה גרוש בלירה.
אמרתי, אתה מטומטם, לירה?
מה הלירה הזאת תעשה לך ב...
לא, תגיד אני רוצה את הכסף שלי,
נתתי לכם כסף, תחזירו לי כסף.
הלכנו אנחנו לבד לארץ בדרכים,
איפה שמדינות ערב,
יצאנו משם, הגענו לתעז.

הגענו לשם, כבר יש משאיות,
אז המשאיות... למה אצלנו יש הרים,
לא יכולה המשאית לעבור,
אז איפה שיש שטח נסענו במשאיות.
אז במשאיות נסענו,
בא ג'יפ כזה קטן לקח אותנו
למגרש איפה שאנחנו צריכים,היו אוהלים.
לוקחים את אלה שנוסעים לאוהל הזה,
בבוקר יבוא הג'יפ ייקח
אותנו למגרש של האנגלים.
היו מטוסים יפים,
אחד 150 נכנסים בו.
והביאו כדים, כדים
מאלומיניום עם מים,
הביאו תמרים, צימוקים, הכל.

ראו אותי... תאכלי אותו, מסריח.
לא טוב, טוחנים ואתו במכונה,
אני לא יודעת... זה מסריח.
הגענו ללוד, נישקנו את האדמה,
את הריח של ארץ ישראל,
הייתה פריחה של התפוזים,
איזה ריח טוב,
הרחנו את זה.
אחר כך אמרתי...

לקחו אותנו באגד,
איזה אגד...
היה כמו ספסל וכאן ספסל,
ונתקלים ככה אחד על השני...
הכניסו אותי, מי שיש לה ילדים,
תינוק, היא הראשונה שנכנסת לאוטו,
ככה, אבל גברים לבד
ונשים לבד הכניסו אותם.

אז אנחנו דואגים, לאן אתם
לוקחים, לקחו אותו בטח...
הם לקחו אותם ואנחנו באוטו,
ומה את הלכת ברגל...
לקחו אותנו, לא יודעת למה
לקחו אותם ראשונים.
אחר כך אנחנו
נוסעים לאן שהוא...
אח, עם התינוקת שלי
כפרה, אני מניקה אותה,
לא בכי, לא בוכה, לא...

יש לה חלב, תאכל את זה...
תתעורר תיקח את השני.
חיה על החלב מלא.
לא אכלה לי אוכל עד גיל שנתיים,
לא אכלה אוכל, רק את החלב שלי.
בעין שומר...
ישבנו שם, באמת היה יפה מאוד,
היה יפה מאוד.
אבל תשמעי, בבוקר
שאמרתי לך שדוד אמר לי,מחר אתם צריכים לקבל את הציוד,
נתנו לנו שמיכות, מיטות, כל מיני...
אז אני...
רצתה... אמרה הנה היא, הנה היא,
עולה חדשה שברחה עם הילדה.
אז עד שהמים רתחו,
אז הוא בא,
למה לא לקחנו את הילדה והתינוקת?

אמרתי, למה מה חסר לילדה
שלי שאני אביא אותה,
אימא שלה מתה? לא.
אני בחיים.
היא לא אוכלת אוכל,
היא רק אוכלת מאימא.
היא לא צריכה אתכם.
אמרו לא... לא נתן לי
כרטיס, לא לי ולא לה.
אמרתי... עם הכרטיס שלך...
לחמותי יש כרטיס, לבעלי יש
כרטיס, לבן שלו יש כרטיס.
אז אמר לי, נאכל בשפע.

אז אמרתי לזאת שבאה מחלקת אוכל,
אמרתי המנהל לא נותן לי,
הוא רוצה לקחת את הילדה,
אמרה, את חכמה.
אמרתי, מה פתאום אני חכמה, אני
אמות אם ייקחו לי את הילדה,
אני אמות, אני לא אתן אותה.
לא רציתי לתת אותה.
לא נותן לי כרטיס, אמרתי שייקח
את הכרטיס, אני לא רוצה.
אמר, הילדה תמות.
אמרתי, אתה תמות.

אמרתי לו, תראה, תעלה את השמים
ותרד את הארץ, לא תקבל אותה.
אמר, מה?
אמרתי, כן.
מאיפה את יודעת עברית?
אמרתי, זו השפה שלי, מפגר.
זו השפה שלי.
אני יהודייה, אני יודעת מה זה.
אז לא הפחיד אותי שלא
נתן לי את הכרטיס,
העיקר הוא נתן ציוד, מיטה וכולי.

אחר כך זאת שמחלקת אוכל,
יקרה... שאלוהים ישמור אותה,
אמרה אל תדאגי...
הייתה נותנת כפול...
באמת, ואין לנו מקום אחר,
מגיעים, נותנים לנו אוכל
בבוקר, הולכים לאכול,
ובעלי לא אוהב לאכול בחדר
אוכל, הוא רוצה בבית,
מפונק...אמרתי, אימא שלך תפנק אותך.
פה אין.
לך, אתה רוצה אוכל? לך.
קודם כל אנחנו במחנה...
מה, הוא רצה...
סידרו, הוא שם את
המעיל שלנו לגדעון,
לגלבוע, את יודעת.
מסכנים, נתנו להם בתים אבל

היו עובדים כל היום בהר
לשתול ברושים בחצי לירה.
אז אני אומרת,
בעלי הוא מגרד לו הראש,
שהם עובדים מרוויחים כסף,
הוא אוהב כסף.
כל אוהב כסף לא ישבע.
אתה רוצה ללכת...
אני לא רוצה להסתדר,
רק על יד פתח תקווה.

אין, רק שם.
הוא רצה להביא לי סידור, שם.
לא? אני אוכלת ושותה,
או שותה או עובדת.
אתה לא עובד, אני עובדת.
אז אמר, לא, אנחנו
עובדים, מרוויחים כסף,
אמרתי מה זה, החצי לירה?
כל היום, מחר...
איפה השכל שלך?
אני לא.

אחר כך נשמה שלי, הלכתי
לבקר את אחותי בזיכרון,
אני שבורה,
הוא שבר את החיים שלי.
מה? הלך קיבל אז סידור,
ביקש מהמנהל שיביא לו סידור.
לאן הלך? לאוהל.
במקום חדר עם חשמל,
אני עובדת, השבת...
אז לא...
הייתי עושה קובנה,
אחותי נתנה לי קמח,

למה בזיכרון, תלול כזה בגשם,
לא היה יכול האוטו ללכת להביא להם לחם,
אז היו נותנים בשקים קמח.
אז היא הביאה לי שק קמח.
בבוקר מה הייתי עושה,
הייתי הולכת לאכול בחדר אוכל,
בשביל מה?
שניקח מרגרינה,
שנחמם אותה, נעשה
מלאווח, נעשה הכל.לקחתי מכונה מהזבל בכרכור,
מישהי...
לדייסה,
שהיה לה... זרקה אותה,
יופי, ראיתי של שבת,
שתיים, לקחתי אותם, במים חמים ו...
איפה שהאנגלים היו, עין שמר,
היה מקום ענק,
מים, ברזים, הכל על קערות, הכל...

הייתי הולכת לשם,
מכבסת, מתרחצת וזהו.
הוא מולי...
השלג...
לא ראיתי שלג, רק אז.
לא יחלנו לפתוח את הדלת,
לא יכלנו לפתוח חלון, לא שום דבר.
אז עשינו לדלת שלושה...
סחבנו את השלג.
ברוך השם.
איפה גרתם בעין שמר?

בחדרים, חדרים של האנגלים.
זה היה גן עדן שם בעין שמר.
היינו תשעה חודשים.
לא רציתי להסתדר,
לא רציתי.
מה חסר? לא חסר כלום.
נסעתי לעפולה, לאוהל,
במקום חדר בעין שמר, אוהל.
ישבנו באוהל,
אחר כך...

אלוהים, זה מעשה השם,
לא מעשה בן אדם,
אמרתי אני רוצה ללכת לקנות דג,
ורק תן לי שאני עולה חדשה,
אמרתי לו, אני בהריון, אני רוצה דג.
אמרה תחכי עד שיבוא...
מביא את הדגים,
אז אחת באה מתל עדשים
לקחת את הדגים בגיגית,

באופנוע, בסירה הזאת
על זה, שמה את הדגים.
אז אמרתי לה למחרת,
אני רוצה דג כפרה, יש לי
כסף, תיקחי כמה שאת רוצה.
לקחה כסף בשביל דג אחד,
לא נותנים יותר כפרה,
דג אחד, גם תל עדשים
לכל משפחה אחד.
ישבו יריחו, לא ידעו...
אז היה צנע, לא היה...אז אחר כך אומרת לי האישה,
היא באה מתל עדשים,
ואני לובשת שמלה יפה,
אז היא אמרה,
מיידלע, את יודעת לעשות כביסה?
היא חושבת שאני עוד ילדה,
אמרתי, מה אני מלוכלכת?
בטח שאני יודעת לעשות כביסה.
אמרה, את רוצה לבוא היום איתי?

את יכולה לעלות באופנוע אחרי?
אמרתי אם אני רכבתי על גמל והוא הולך,
יכול להיות שגם פה אני יכולה,
אמרתי לה, היא אמרה יופי.
אז לקחה אותי.
אמרתי לאחת שתגיד לבעלי
שאני הלכתי לעבוד,
שלא ידאגו לי.
בטח, צריך להגיד,
מה, יהפכו עולמות.

אמרתי תגידי שאני הלכתי לעבודה.
אז הגעתי לתל עדשים,
מה אני רואה,
גיגיות מלאות כביסה,
ובאמבטיה סדינים וציפיות.
אז בדוד...
אז צריך להרתיח את
המים חמים שיהיה לי,
שאני אכבס בקרש,
על הקרש ככה.
הבאתי לה את הכביסה יפה.

אמרה, את יודעת מה,
כשגמרתי לעבוד והכל,
היא שחטה עופות לבד,
לא הולכים לשוחט.
ואני לא ידעתי שיהודים אוכלים טרף.
אז אני, קראה לי לאכול,
אמרתי, מה יש לאכול?
אמרה, עוף ותפוח אדמה.
בסדר...
הלכתי, אכלתי,
הביאה לי את השוק,
אכלתי וזה טרף.

אחר כך אמרה,
את יודעת מרים,
באמת עשיתי לה כביסה יפה יפה,
עשיתי לה עמילן והכל,
איך אני יודעת?
ידעתי, אמרתי בטח, צריך
לדלת את זה שיהיה...
אז עשיתי לה הכל הכל יפה.
נישקה אותי, אמרה סליחה
שאמרתי לך ככה, את יודעת.
אמרתי, מותק שלי, כל יום...?
אמרה, לא את עוד ילדה,
אמרתי אני לא ילדה אני אימא.אני כבר אימא, לא ילדה.
אמרה, לא את עוד ילדה.
אמרתי בסדר, לא נילחם
על ילדה על אימא...
הביאה לי שכר, אמרתי אני
לשעה את רוצה אותי,
ועוד אנחנו בעפולה,
עשרים וחמש לשעה,
עשרים וחמישה גרוש לשעה.
אמרה, אין דבר, בסדר, אני אתן לך.
אבל לפי השעות, שתי לירות.

שתי לירות, אפילו המנהל
בבנק לא יקבל שתי לירות.
ברוך השם.
עבדתי חמש שנים כובסת,
הילד בשמיני ואני עובדת כביסה.
משה... בבטן.
לא אכפת להם...

יום שישי,
הייתי עושה חמישה בתים כל השבוע,
כל אחת יום אחד, חברות שלה וכולי,
החזיקו אותי שלא אברח.
אהבו אותי כולם.
היו נותנים לי חלב,
היה לי כזה מאלומיניום בבית,
... היה נותן מעדן,
אז היה לי אחד יפה,
הייתה נותנת לי, מילאה לי.

איפה שעבדתי, מילאה לי חלב.
יופי.
אז אחר כך, אין מה
לומר, אנשים טובים,
עבדתי חמש שנים שם, כובסת.
קניתי את הבית הזה.
אבל עוד לא היה סלון,
רק שני חדרים.
אחר כך עשו לנו צריפים,
צריפים.
אז מהאוהל לצריף.

ומשק עזר, נעשה גינה או... עזרה,
אבל אני יודעת את זה,
בדברים האלה.
אני לימדתי את בעלי
איך לעבוד בטוריה.
אז עשיתי גינה,
נתנו לנו תפוחי אדמה קצת,
הראו לנו את העיניים,
איך לחתוך וכולי.
אני אחת שתיים ידעתי.עשיתי תפוחי אדמה,
כל אחד כזה, לבנים,
מה זה תענוג, וואלה אשכנזים
רואים קונים תפוח אדמה.
הייתי מוכרת אותם, הייתי
הולכת ליד קופת חולים,
רוחצת אותם בבית,
מוציאה אותם מהאדמה,
מוכרת קילו בחצי לירה.
עשיתי כסף משם בשביל
שיהיה לי בית.
עבדתי קשה.
זה לא קל נשמה.

אחר כך אמרתי לך שעבדתי בתל
עדשים, הרווחתי כסף ברוך השם,
היו נותנים לי דברים...
אחת שיברך אותה אלוהים,
אמרה מרים, אמרתי מה יש?
אמרה, את יודעת מהכרם,
הדרך היא על יד הכרם,
ותיכנסי תיקחי אחד בסדר?
רק אחד, אשכול אחד, לא שתיים.
אמרתי בסדר.

אחר כך למחרת אמרה,
יום ראשון תבואי,
אני אקח אותך לחברה שלי,
כמוני, תכבסי לה כביסה של החודש.
בלי מכונת כביסה, והן עובדות, והן
שותות, חולבות, זה משק, זה לא סתם,
אז היו אנשים טובים.
אז היא, אגיד לך, אני מכבסת,

היא לקחה, נכנסה
ללול, לקחה את העוף,
ויש להם דלת מברזל,
תפסה את הראש שלו מסכן...
סרח וזהו.
מבשלת באוהל?
-כן, איך?
כפרה עליך, את יודעת, אם את
חכמה את יכולה בכל מקום.
היה...
אחרי האוהל הייתה אדמה,
חלקת אדמה,
לא קרוב לאוהל, לשום דבר,

אז הייתי לוקחת פח,
הוא ככה ומכאן פתוח,
הייתי עושה אותו על האש
ועושה עליו פתיליה,
וזהו, מבשלת על הפתיליות
שהבאתי מכרכור.
מה לעשות...
אז את תצחקי, צריך...
אז אחר כך שמענו... אחד
היה פיכח, מהמשפחה שלי,אמרתי, לך תרגל את הארץ,
איפה יש מקום, יש פרנסה,
לא במקום הזה, זה
חקלאים אין עבודה.
אמר בסדר
אמרתי, אל תבכה על הנסיעות,
אני אביא לך חלק שלי,
אמר בסדר.
אז הוא היה ככה, טייל
וזה, הוא בא לפה,
הוא שמע שחתוכה הוא
תימני, מהארץ שלי,

הוא מכיר אותי, אז
הוא הכיר אותו גם.
אמר אתה יודע מה,
סעדיה מרים שלחה אותי,
אמרה שאתה מהעיר שלה,
והיא רוצה לקנות בית.
אמר יש,
אמר לא קומה בשש
עשרה, אין יסודות,
אני רוצה קומה אחת עם יסודות,
בית עם יסודות,
בלי יסודות אני לא רוצה.

אז הוא אמר, אל תדאגי,
הוא בא, הוא אמר לו
את השם שלי וכולי,
אז הוא ידע מי אני,
אז אמר, אתה יודע מה,
יש לנו שורה, זו השורה הזאת,
בבניה, לבניה,
אז תביאו קצת כסף שנרשום אתכם.
כמה? שלוש משפחות.
רשם אותנו, הבאנו לו כסף להתחלה,

והלכתי ל... שתהיה בגן
עדן, אחת תוניסאית דתיה,
אימא שלי היא הייתה.
הייתה רואה אותי שאני
מביאה עוף באמצע השבוע,
אמרה בואי בואי,
אמרתי, כן שלום, מה שלומך סבתא?
אמרה שלומי טוב מאוד,
אבל אני כועסת עליך,
למה סבתא? מה עשיתי?
אמרה, אנשים לא אוכלים
באמצע השבוע עוף,
את רוצה בית?
את צריכה בית.

אל תבזבזי את הכסף
שלך, בעלך לא עובד.
תעבדי, תביאי חצי אצלי וחצי אצלך.
איך אני יכולה לכלכל את הבית,
אמרתי, אף אחד לא ידע?
אמרה, מי יודע, אני ואת.
היא הייתה באמת גן עדן האישה הזאת,
מתי שאני זוכרת אותה,
אני... אין מילים.
שתהיה בגן עדן.אז הייתי נותנת חצי אצלה וחצי אצלי.
את שמחה שעלית לארץ?
איזו שאלה...
בטח ששמנו. אפילו שעבדנו קשה,
אבל זו ארץ שלנו נשמה שלי,
מילדות הברכה של הזהר בבוקר,
ארצנו הקדושה, הארץ שלנו...
מה זה, אין... אין היא
בלב, בלב, נשמה שלי.
אבל אגיד לך אמת וכל האמת,

שבזי היה בתעז,
שבזי, שלום שבזי, את יודעת...
את יודעת שאני הייתי
בעין הזאת עיוורת?
מהאבעבועות נהייתי עיוורת,
מה אימא שלי, ראתה שהעין שלי לבנה,
עלתה לגג, בכתה,
אלוהים, את העין שלה,

תראה את העין שלה, שיתרפא לי.
...גרוש של תימן זה כסף,
נדרה והחביאה את
זה שלא להשתמש בו
עד שאני אגדל, אלך ל...
אבל אימא שלי, היא נפטרה,
ולא...
אני לא יכולה, אבל הנדר ישנו.
אז אחר כך אמרתי לסבתא,

סבתא, את יודעת שהיה
לי נדר בשביל העין?
הייתה עיוורת, ורק בזכות מורי...
מתפלל עלי.
אחר כך אני חלמתי עוד על אימא שלי,
שאיש אחד בא, הגבאי, אמר,
למה את לא משלמת את הנדר?
אמרתי אני לא נדרתי כלום.
אז אמרתי לאימא, היא
כבר חולה מסכנה, אימא.
אמרה, מה יש?

אמרתי, בא איש אחד, הוא אמר
אני צריכה לשלם את הנדר,
הוא דומה לבעל של דודה
שלי, אחות של אבא.
הוא דומה לו.
אמרה אימא שלי, נכון,
הוא באמת דומה לו.
הגבאי, הוא דומה ל...
אמרתי לה איך הוא נראה,
הוא דומה לבעל של דודה שלי.
הוא אומר לי שאני אביא את הנדר,אמרתי לו, אני לא נדרתי.
אמר, כן, את נדרת,
יש עליך נדר.
אז אחר כך אימא שלי אמרה,
בעזרת השם מי שילך,
שילכו, למה הוא רחוק
תעז מהעיר שלי,
והם הולכים בקבוצה,
הקבוצה הראשונה היא
תלך, הקדוש ברוך הוא...
הוא שולט על הגרוש ביד שלי,
לתעז, שם נתן...,

ואחר כך נשמה של אימא שלי,
שתגנו עלינו, שתאמינו
באמת, באמת לאמיתה.
שכולם...
יש חור כזה בקבר,
מי שזה מכניס את היד היה מקבל.
הם לא רצו את היד שלהם ריקה,
אני ילדה תמימה,
ככה הדמעות בעיניים שהכנסתי
את היד, הוא ריפא לי את העין.

אני שמה את היד, אני מרגישה
ככה משהו ש... ביד שלי,
אבל דק כמו קמח,
הם ראו ביד שלי, אמרו תביאי לנו.
אמרתי לא,
סבתא שלי אמרה,
כבר הביאה לי קופסא,
אם ייתן לי רפואה.
זה, לא נותנת את זה, זה...
שמתי בקופסא ועשיתי ככה עם
העפר על הפנים שלי, ככה.

נרפאה העין שלי, היא הייתה כזאת
לבנה העין, לא הייתי רואה בה.
שבזי זה צדיק,
את יודעת שהמלך אמר לו
שייתן לו הבת שלו,
אמר, חראם, אסור שיהודייה...
אתה מלך וזה...
אמר לא, אני רוצה את הבת שלך.

אמר, למה אתה מתעקש?
אסור, אמר לו.
אמר, לא. אני רוצה את הבת שלך.
אמר, בסדר.
אז הוא אמר לבת שלו,
בתי את לא תגיעי אליו הביתה,
את תמותי בדרך.
אז...
תראי השיער שלי איך...
אז הוא שר לה
(מדברת ערבית תימנית)
היא הולכת כלה למלך.

(מדברת ערבית תימנית)
של הילדים...
הוא...
היא מתה בדרך,
הבת של שבזי,
שלא יטמא אותה הגוי.

את יודעת היום חיילים
באו אלינו למועדון,
יברך אלוהים שיציל אותם
אלוהים מכל רע ופגע,
אמרתי להם, אני מברכת אתכם
שישמח את אימא שלכם בשובכם הביתה,
שישמור עליכם אלוהים, שתשבעו,
...אל השמים.

שאימא שלכם תשמח,
בעזרת השם שתחזרו, ישמור אתכם
בים ביבשה, באוויר, הכל.
שאלוהים ישמור אתכם, הלב שלי מלא.
אישה ישרה, אני זה ברכה שלי,
אלוהים יקבל אותה, אל תדאגו.
אלוהים ישמור אתכם.
כל ליל שבת על הנרות אני
מברכת אותם, חיילים שלנו,
על הנרות.

מרים יחיא
גלית כהן-קרספי  
דמת
תימן
סיפורי חיים נוספים: