מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:01:30


שלום לך.
-שלום וברכה.
שמי אברהם נגר.
באיזה שנה נולדת? ואיפה?
1941, בעיר הבירה צנעא.
את סבא וסבתא שלך הכרת?
כן, מצד אימא.
מצד אבא, לא.
גדלו בתימן.
בכפר שקוראים לו חאז.
אבל הוריי עברו לצנעא
וגדלו בצנעא וגם
אני נולדתי בצנעא.

שנת 1941.
למה הם עברו מחאז לצנעא?
כלכלה,
כפר...
-קטן.
-קשה המחייה.
נעם להם להיות בעיר הבירה, וגם הוא היה
תלמיד חכם. אני מדבר על אבא חורג.
אבא ביולוגי,
הוא נפטר כשהייתי בן
3, לא זוכר אותו.
הייתה לי עוד אחות,
גם כן הלכה אחריו.זה מה שאני תמיד אומר שארץ תימן היא ארץ
שמגדלת רק
נאיביים כאלה.
אין חוכמה ואין בינה.
אני לא מדבר על היהודים הערבים.
הכלכלה הייתה קשה מאד.
הייתי בן 8 כשעליתי ארצה,
לא ראיתי את כל התלאות.
היה להם קשה.
אני קורא לתימן...
למה הם כל כך...
 

00:03:00

לא אהבתי אותה.
לא אהבת את תימן או את הערבים?
-תימן.
את תימן ואת הערבים...
קשה מאד, קשה מאד.
לא אהבתי את תימן.
במה עסק אבא שלך?
הביולוגי היה...
אמיד, בעל חנות.
בהצלחה.
נקטף הוא בשיא הצלחתו.
ממה? ממחלה?
הוא היה חולה?

בתקופת 1941,
כשבאירופה הייתה שואה
ובתימן הייתה מחלה.
גרפה צעירים, גרפה ילדים.
היה קשה מאד בשנת 1941 עד 1944.
אז אבי נפטר ואני בן 3.
לא, זה לא הייתה מחלה של ...
רגילה, אלא הייתה מגפה. ממש צעירים.בני 16,17,18
עד גיל 40.
מכה קשה מאד, הייתה תקופה קשה מאד.
אני אומר, לפי עניות דעתי
שבאירופה הייתה שואה,
בתימן הייתה מחלה.
גרפה בחורים צעירים,
זה מפחיד.
אפילו סבתא שלי אומרת לי,
שמהצאצאים שלה, חמישה
תוך חודש אחד.
שני ילדים,
וגם נכדים.

00:04:30

קשה מאד, קשה מאד.
היו שירותי רפואה בתימן? בצנעא?
היו רופאים שהיו
באים מעדן, נוצרים,
שעשו מרפאה בצנעא.
אני לא השתמשתי בזה,
אני הייתי ילד קטן.
הייתה לנו מרפאה אבל אני לא יודע...
האמידים ששילמו כסף,
היו הולכים לשם.

יש כאלה שמתן בסתר, בקודש,
היו משלמים עבור העניים או
משהו כזה, באיזה בית חולים.
לא, לא יודע איזה בית חולים אלה בכלל.
ואימא, התחתנה די מהר?
נפטר אבי ב-43'
ונשארה אלמנה שנתיים,
ואז הייתי בן 5, כשהתחתנה.
כשהייתי בן חמש, אני
זוכר את החתונה שלהם.
באמת?כן, אבא זכרונו
לברכה, הוא היה מאד
מלומד, תלמיד חכם.
האבא החורג שלך?
-כן, אבא חורג. שמואל נגר.
אני בדרך כלל, אבי הביולוגי אני
לא רשום בשם המשפחה הביולוגי.
רק אבא חורג.
הביולוגי...
-נגר, זה שם המשפחה שלו.
של האבא החורג.
נגר.
-כן.
אבל אבי הביולוגי זה חאזי.
חאזי.
-כן.
אבל לא השתמשתי בזה.

00:06:00

רק לעילוי נשמתו רשמתי בספרים.
אברהם נגר עם משפחת חאזי.
איך עושים חתונה בתימן?
בתימן, קודם כל במוצאי שבת התחלה.
אומרים את זה בערבית (ערבית).
התחלה.
שירים וריקודים.
תלבושת, תלבושת הייתה לי למחרת.
במוצאי שבת זה רק ההתחלה.

קוראים לזה בערבית (ערבית).
ריקודים ושמח.
לא היה חינה. חינה היה
ביום שני,
החינה.
יש כאלה ימים,
והם מקדשים חופה ביום רביעי.
שאלתי אבי 'למה?',
הוא אומר לי אם חלילה האישה...
אז ביום חמישי בית דין.
לא צריך לספר את זה אבל...אז בכל זאת,
השמחה, שבוע ימים.
שבעת ימי משתה.
לא דואגים בתימן על יום
עבודה או משהו כזה.
שמחה ואושר,
לא היו תקליטנים או משהו כזה.
זמר, מהמשפחה.
קול.
היה לו קול ערב, לאבא חורג.

00:07:30

יש לי אפילו קלטות
שהוא הקליט את עצמו.
שירים ותפילה והכל.
זה היה משהו אחר בתימן.
בתימן אם אתה יוצא אחרי חתונה,
יוצא החתן יש לו כבר כסף.
למה?
תורמים, וגם האוכל,
לא היה כמו פה.
קייטרינג או משהו כזה.

זה עושה קובנס, זה עושה סבאיה.
מביאים...
באושר.
-כן.
היה טוב.
שמחה מעל ומעבר.
פה, החתן והכלה דואגים.
אני כבר לא צריך לספר את זה.
אבל אושר.
הייתה שמחה, למרות שאני
הייתי בן שמונה אבל
אני זוכר את החתונות.
שהיה לחתן ולכלה
אושר, שמחה.אבל פה, הם כבר בדאגות.
ברוך השם.
למרות שהייתי ילד קטן,
אבל אני זוכר מאורעות קשים.
לפני העלייה.
שקודם כל,
ההיסטוריה של המקרה של מלך תימן.
אומרים שהוא היה חסיד אומות,
הוא אהב את היהודים.

00:09:00

כשנפטר, נודע
ששומרי הראש, כולם, היו יהודים.
שהתאסלמו.
כי בתימן הייתה מגיפה
כל יתום,
אין לו אבא ואימא,
מתאסלם.
-כן.
היו כאלה
מהקודש היו מעלים את הילדים
כשאבא ואימא נפטרו,
ולא היה מרשם תושבים.
אז כל אחד אומר 'זה הילדים שלי'.

אפילו שניים, שלושה
יתומים גרים אצלו בבית.
כלכלה והכל, מסכנים.
אבל זה הילדים שלו, אבל לא
יודעים שזה לא הילדים שלו.
יש לנו משפחות פה...
-כן.
שהיו מגדלות יתומים.
מצילים אותם מהשמד,
והרבה.
זהו.
אם יש לך עוד שאלות אני אענה.
אני למדתי אצל המורה.
ואני זוכר את הבית ספר,שבצנעא.
הרב שלנו היה יוסף קורח,
אבא של פנחס קורח.
כולם היו יושבים על הרצפה,
אבל כיתה גבוהה עם כסאות.
זה היה חדש, אני לא יודע.
היינו יושבים על הרצפה,
ישיבה מזרחית.
רגליים.
היום אני יכול לקפל את הרגליים,
את הישיבה המזרחית.

00:10:30

כל הילדים ורק המורה
על ספסל או על כיסא.
המורה.
כולנו היינו ילדים קטנים.
עם שולחנות?
בלי שולחנות.
יש שולחנות של
30 סנטימטר והוא על הרצפה, הילד.
איזה 30 סנטימטר, מרבד כזה, כיסא,
שהוא שם את הספר
ולומדים.
מה לומדים?

מיום ראשון עד יום חמישי,
לומדים פרשת השבוע
לומדים... יש כאלה ילדים שמגיעים בגיל 14,13.
לומדים גמרא.
לומדים שולחן ערוך, משנה.
כולם ביחד, באותו חדר?
-לא, לא.
לפי דרגות, יש דרגות.
לא היו כיתות.
אבל דרגות של,
אני בא'- ב' או שישי או תרגום.
כתוב 'ראשית ערישותכם'.מה זה 'ראשית ערישותכם'?, מהעריסה.
עוד תינוק.
אני זוכר כשהבן שלי, אמנם
אני לא זוכר על עצמי,
אני זוכר כשהבן שלי בא
לסבא שלו,
הוא עוד לא יכול להגיד 'אבא' הוא
כבר מלמד אותו את א', ב', ג'.
הוא עוד לא יכול להגיד אבא.
אז אמרתי לו מה אתה עושה?
הוא אומר לי
כדי שיתדבקו אוזניו לדברי תורה.
אבל הוא ככה.

00:12:00

אם אומרים שהתינוק הוא בריא
אם הוא שומע, לא כל שכן
שהוא כבר שנה, שנתיים, שלוש שנים.
ואז ברוך השם,
יש לי שני בנים,
מלומדים בזכות סבא.
הם למדו ותודה לאל,
מגיל שלוש הוא בא כדי,
יש כאלה אנשים שהיו מביאים
את הילד שלהם והוא אפילו תינוק,
שישמע.
-כן.
לא ישמע סיפורים כמו שהיום רואים טלוויזיה.
שטויות.
אבל כדי שישמע.

אין, היו כולם תלמידי חכמים,
מלומדים.
מגיל שש, חמש
גם על שישי,
וגם מתרגמים,
וגם מלומדים.
ברוך השם.
מגיל שלוש, יודעים את מה
שאמרתי, ראשית עריסותיכם.
שהם בעריסה, מגיל 3.
עד 5.
מ-5 למקרא,
10 למשנה,
13-15 תלמוד,
13 למצווה, כן.למרות שאני לא זכיתי אף פעם,
לא ראיתי בר מצווה בתימן.
אני עצמי, אישית, מגיל
10 הנחתי תפילין.
בלי ברכה.
לימד אותו  אבי קודם כל, להניח תפילין.
יודע למי מתפללים? מניח תפילין.
אז בגיל 10 המשכתי, גיל 13
אמר לי אתה עוד צריך לברך.
וזהו, בגיל 13 כבר הייתי במעברה.

00:13:30

כשעלינו הייתי בן 8 אבל
אני מתכוון פה בארץ.
היינו במעברה, לא עשינו
בר מצווה ולא כלום.
תודה לאל.
אתה יכול להיזכר
באנשים שהיו שם בצנעא. איך
נראתה הקהילה היהודית בצנעא?
היו הרבה יהודים?
איפה גרו?
 -תראי, לפי מה שקראתי באנציקלופדיה,
2500 יהודים,

בצנעא.
2500.
אבל היהדות בתימן, היו כאלה
פילוג.
מדוע בא הפילוג?
קודם כל,
דפוס לא היה בתימן.
בכלל.
אז היו כותבים את הספרים בכתב יד.
כתיבת יד.
יש לנו עוד את חיים
שהוא בכתיבת יד,יקר.
כמה יעלה לי לשלם בשביל
אדם שהוא כותב ביד שלו?
הון תועפות.
באו מהגולה, מבבל, מעיראק.
באו מספרד לתימן.
כמו שמסופר, קראתי על יעקב ספיר,
שהיה בתימן, בצנעא.
הוא סיפר שם
דברים שאני לא תיארתי לעצמי.

00:15:00

קודם כל, לא היה שעון בתימן.
אל היה שעון.
מה שהיו עושים זה תורה.
כמו שאומרים, כמה
מיהוד עד פתח תקוה?
אומר 'תקרא חצי תהילים,
חצי ראשון, תגיע'.
שהם ממלמלים דברי תורה כל הדרך,
כשהם היו נוסעים.
אפילו כשנפגשים,
בקושי אומר 'עליכם', אסור
להגיד 'שלום' אפילו.
בקושי אומר 'עליכם'.
ממשיך.

ידעו בעל פה.
אני זוכר כשהיו משלשים,
אני זוכר במעברה וזה,
היו משלשים,
ממלמלים באוטובוס.
אני מתכוון במעברה,
אבל בתימן היו ממלמלים בזמן שהם עובדים.
יש כאלה, כמו משפחה שלי,
עבדו בבית.
נגרות והכל.
מי מבשל? האימא.
והכלה, אם יש כבר ילדים, נשואים.שאומרים בערבית (ערבית).
'ארוחת צהריים לא
ראתה את ארוחת הערב'.
ארוחת צהריים לא ראתה את ארוחת ערב.
-כשיש הרבה זמן ביניהם?
לא, זאת אומרת ארוחת
צהריים אימא מכינה.
ארוחת בוקר אימא מכינה.
וארוחת צהריים,
היא ישנה אבל עוד אין ארוחת ערב.
אז ארוחת צהריים לא
ראתה את ארוחת ערב.
כל ארוחה, האימא
מה אימא עושה?

00:16:30

קודם כל, הבעל קונה חיטה.
הצליחה לנקות את החיטה.
לנקות אותה מגרעינים וכל מיני שטויות
ואחרי זה לטחון.
טוחנת, אחרי הטחינה, לישה.
עד שתגיע הפיתה, ירחם השם.
ירחם השם, עד שתגיע.
הייתה פרוסת לחם.
אבל הכול טרי.
בתימן היה מקרה כזה.
או בריא לחלוטין,

או מת חיים.
חולה רבה זמן, לא.
אם הוא מבריא לחלוטין, לא כמו בארץ,
מחזיקים את הנשמה,
בתרופות.
ויש הרבה חולים, חיים.
בתימן לא היו חולים חיים.
או חיים בריאים או שאין.
למה? אני ידעתי מה
שקרה לנו במשפחה.
אבי נפטר בן 22.
אחותי בת שנה וחצי.חולים שלושה-ארבעה ימים וזהו.
אבל בריאים,
קלים,
ישנה, אם מותר לי לספר,
זה מצחיק.
שלחו מטוס לעדן, להביא 200 תימנים,
הביאו 300 והיה עוד מקום.
היו קטנים.
הכי שמן היה 65 קילו.

00:18:00

אין, לא היו שמנים. היו
יותר רזים מהאתיופים.
קלי רגל, ברגל, עברו.
אנשים שאין להם כסף
לקנות איזה חמור.
אני, אמנם אבא שלי קנה
אבא חורג, השכיר גמל.
יחד עם בת דודי ישבנו בתוך ארגז.
שני ילדים בצד שני, גם בתוך ארגז.
על גמל.
שלושה שבועות עד שהגענו לעדן.

ממה אבא שלך התפרנס?
נגר.
נגר.
-בבית. שולחנות, כיסאות.
לפעמים, היו כאלה אמידים שלקחו אותו
להתארח אצלם שבוע-שבועיים
והוא עושה להם,
נגרות, מה שהם רוצים.
או דלתות או חלונות.
זה הפרנסה.
אבל יש כאלה עבודות...
חליפין, זאת אומרת במקום
כסף היו נותנים לו חיטה.או מצרכים או תמרים או
משהו כזה, שהם מביאים.
באים לצנעא,
הקהילה שלנו,
מי שעבד עם אבא שלו בנגרות,
בינוני, לא עני ולא עשיר.
הם באמצע.
החגים, עד שיוצא הכיפור,
אנחנו מחכים לכיפור הבא.
חגים מאד מאד
מלאים

00:19:30

אושר, אני מתכוון ברוחניות.
מלאים הצלחה.
האישה מחכה לשבת ממוצאי שבת.
מחכה לשבת הבאה.
איזה מנוחה.
כי כל השבוע,
הם קיימו ששת ימים תעבוד והם היו עובדים.
אבל בשבת,
זה נשמה יתרה וזה אושר.
אפילו עני שבעניים,

אצלו בשבת, הוא עשיר.
אין לו דאגה, כלום.
זה היה רוחניות.-
שירה ותפילה.
אפילו שאת מסתובבת ברחוב, את
שומעת את הקול שלו בקולי בקולות.
תהילים.
או שמלמד את הבן שלו.-
את שומעת את פרשת השבוע.
תחשבי שאת עוברת
ברחוב באמצע השבת,
באמצע היום,שיא האושר.
שבת וחגים.
אבל בשבוע, היה קשה מאד.
באיזה שפה דיברתם?
תמיד דיברנו בשפה התימנית.
אבל ליהודים הייתה
שפה שונה מהערבים.
ארמית.
דיברתם בארמית?
בארמית, 'עסק ביש' או (ארמית)

00:21:00

זה כל מיני מילים כאלה שהערבים לא מבינים.
תמיד.
כמו שבאירופה או בלא יודע
האשכנזים היו מדברים יידיש.
ואנחנו היינו מדברים ארמית.
אבל ערבית, דברי תורה.
הערבים תפסו כמה מילים
בעברית, אבל בארמית לא יכלו.
זו הייתה שפה שהשתמשו בה,

אם מותר לי לגלות,
אישה שרצתה
לשחוט איזה פרה,
אז היא אומרת לה 'מורי קוסקוס'.
את יודעת מה קוסקוס?
בארמית קוס, זה לשחוט.
וישחוט, ויקוס.
קוסקוס, אז הוא ידע את
המילים כדי שהערבים לא יבינו
שאם היא אומרת 'יאללה
בוא תשחוט לי את הפרה', היא כבר
'תשאירי לי רביעית, תשאירי לי רבע על פרה,
שליש הפרה', לא היו שקלים, ככה היו...הערבים, אני אגיד לך את האמת, מבחינתי צנעא
היו ערבים מאד קשים.
מלומדים, משכילים,
אבל בכפרים אהבו את היהודים.
למה? הם המקצועיים שלהם.
הם בעלי המקצוע. הם אהבו את היהודים.
ואני זוכר כשעברנו
בכפרים, היו בוכים
עלינו שאנחנו הולכים.
אבל לא בצנעא, בצנעא היה אחרת.
הם היו אנטישמיים ממש.

00:22:30

בצנעא.
אבל בכפרים היו נאיביים כאלה.
בכו ו...
ואני זוכר, אפילו שהערבים
תן את השם של היהודי.
למה? להנאתו.
ישנו אחד שעצרו אותו,
שלא ילך עד שילמד אותם את המקצוע.
מבחינת שמואל נגר.
בבחינת מקצוע, נגרות.
אז עצרו אותו.
תלמד אותם.

אחד דיבר איתו בארמית,
שוחד.
תן לו כמה גרושים
ותגיד שאתה כבר יודע.
הוא באמת ככה עשה .
אדוני השופט, אני כבר יודע כי לימדו אותי.
הוא לא ידע כלום.-
הוא אומר 'תחתום', חותם ובורח לו היהודי.
קראו לאבא שלך נגר בגלל המקצוע?
כן, בגלל המקצוע נגר.
אבל אבי, הביולוגי, היה חיים חאזי.
מהכפר, חאז.לא היה שם משפחה בתימן,
אלא על שם אבא.
פלוני סעדיה
משפחת סעדיה,
או משפחת ...
אבל המשפחות, הן לפי המקום.
צנאעני, שרעבי,
תאומי, על שם כפרים שהיו גרים.
אז אבא שלי, הביולוגי, חיים חאזי,
על שם הכפר. כשהגיע
לצנעא, אז אמרו לו
חיים חאזי.
מכפר חאז.
-מכפר חאז.

00:24:00

במה אבא שלך, הביולוגי, עסק?
היה פחח, הייתה לו חנות.
היה אמיד, היה מצליח.
בתימן, מי שהיה לו שעון כזה הוא עשיר.
אבי הביולוגי, ממה שאימא סיפרה לי,
הוא גם היה יתום.
גם אביו נפטר שהוא היה צעיר.
בכוחות עצמו למד.

עבר לצנעא והתפרנס מפחחות.
כשנפטר, מכרו את החנות.
מכר את המרבדים.
שם בתימן, לאישה
אין לה מקצוע.
מה המקצוע שלה?
תפירה, רקמה.
הרקמה שהייתה עושה אימא שלי משגעת.
עשתה לי קיפוד,
עשתה לי כל מיני.
אבל זה אני מדבר, לפני שנים.זהו, מה אני אגיד לך.
גם הנשים הערביות לא עבדו?
זה היה רק הנשים היהודיות?
-לא, היהודיות וגם הערביות.
גם הערביות.
-כן, גם הערביות.
אין קשר,
בין יהודיות לערביות.
אין קשר. אבל ליהודים
הגברים, היה קשר?
כן.
-קשרי מסחר וכאלה.
גם אמון, היו מאמינים
ליהודיות יותר מאשר...
גרתם בשכונות נפרדות?

00:25:30

כן. היה רובע יהודי.
רובע יהודי בצנעא, לא
זוכר אם היה לו שם.
לא זוכר אם היה לו שם.
בתי כנסת, היו הרבה?
בתי כנסת, איזה
לא יודע, היו המון.
12,13. היו הרבה יהודים שם.
לי היו שתי כיתות קיצוניות.
בלאדי זה נוסח 'עץ
חיים', שבכתיבת יד.

הביאו ספרים,
היו כאלה שאין להם ספרים,
-קנו את הספרים, הדפוס,
שהביאו מעיראק, אני מדבר לפני 500 שנה.
מעיראק הביאו.
ואז זה בזול.
אז אמרו לי נוסח
שאמי, בגלל הספרים.
זה שינה את הנוסח.
הביאו ספרים וזה שינו את הנוסח.
כן. אז אלה שמעוטי
יכולות השתמשו בשאמי,ואלה שיש להם כסף או משהו כזה בבלדי.
למה קוראים לבלדי? מה זה הבלדי?
מקומי. בלדי זה מקומי.
בלדי זה מי שהעתיק בכתב יד.
כן. אפילו מאירופה.
זה הזכיר לי, התלמוד.
מפולין.
התלמוד, גמרא.
הביאו את הספרים, הם עזרו הספרים.
תגיד בבית שלך היו ספרים?
כן.

00:27:00

כן, היו ספרים.
כתיבת יד הייתה...
שמירה.
פותחים את הספר ככה, שמים
פה כדי שלא לפתוח יותר מדי.
שלא יתקמטו.
ספרים שעשרות בשנים שמורים.
מתי התחילו לדבר על עליה?
זה היה לפי מה שקראנו,
היה אחד, קראו לו שמואל יבנאלי.
הוא גידל פאות בעדן.

גידל פאות ועשה קרחת.
בא לצנעא,
הוא ריגש אותם והתחילה עליה.
אלה שבאו בעצמם, שנת תרמ"ב.
הם לקחו את הכתב
שבשיר השירים, 'אעלה בתמר'.
שנת תרמ"ב.
באו, הלכו בהמוניהם
ורבים נפטרו בדרך.
יש כאלה שהגיעו לעדן,מעדן באנייה נסעו.
תרמ"ב זה 1880...
-ו-2.
כן, בשנת תרמ"ב.
אז הרבה חזרו.
כשלא היה...
-שלא הצליחו.
הרבה חזרו מעדן ובעדן
היה מחנה 'גאולה'.
בתקופתי כבר הייתי בן 4-5,
שעשו את המחנה הזה.

00:28:30

מחנה 'גאולה'.
שם התאספו
חיים קשים מאד.
זהו, במחנה 'גאולה' התאספו
זה מה שעוד אני זוכר.
בשנת 1949,
אנחנו היינו במטוס הרביעי.
אתה שמעת בתימן על הקמת מדינת ישראל?
כן.
-אתה זוכר את היום הזה?

שמעתי ואנחנו ילדים קטנים,
התרגשנו 'איזה יופי'.
אחד קראו לו,
יוסף צדוק,
הוא היה במחנה 'גאולה'.
היה צריך להאכיל 1000
איש, והאכיל 15,000.
סיוט היה.
אבי ואמי שחטו פרה,
ויביישו את הבשר.
אני לא יודע.וכל יום
שהיינו מגיעים, היו מבשלים. מוציאים, מבשלים.
בשלושה שבועות ברגל.
שלושה שבועות.
כל ערב היינו חונים באיזה
אכסניה,
פונדק.
למחרת, ממשיכים.
הלכתם לבד או עם עוד אנשים?
קבוצות, קבוצות.
היה משהו לא טוב.
האנייה שלנו,

00:30:00

ערבים היו עושים מעבר גבול.
אנשים שמקימים בעצמם מעבר
שלמו קודם כל.
כמה?
הוציאו זה, יש לו 1000,
קחו 100 והשאירו 900.
עוד 15-20 ק"מ עוד פעם
עושים מעבר, אותם אנשים.
עבריינים ופושעים.

וככה נישלו את כל העולים.
עד שהגיעו לעדן, ירחם השם.
היה קשה מאד.
ואני אומר לפני עניות דעתי,
העלייה של האחרונים,
אלה העשירים שהיו
אמידים בכסף ובזהב.
למשל, בעל הבית
שאבי עבד איתו או גם אצלו,אמר לאבי 'כמה אתה צריך כסף?',
אומר לו אבי 'כמה,
איזה מאתיים...'.
'כמה שאתה רוצה, קח'. למה?
איך יחזיק את הכסף? ינשלו אותו.
בצדק, תשלם עשירית
וכל כמה קילומטרים עוד
עשירית, עוד עשירית.
נשאר לו זהב,
לאדם הזה...
זהב, אונקיות זהב.
אונקיות זהב.
מה עשה, עשה רצפה.
ארגזים בשבילנו

00:31:30

לילדים, להרכיב אותם על
הגמל או על החמור עם זה.
יש ארגזים.
בתחתית
שם דיקט,
ושם אונקיית זהב.
וסביב סביב עם עץ,
עץ מפריד בין אחד לשני.
כן, והדביק את הראשוני.
החתיכה הזאת הייתה כבדה,
אז הוא הדביק את זה לארגז
ובקירות של הארגז,
הייתה כמו רשת.

עץ.
כמו לול, כן.
אבל הרצפה הייתה זהב.
כל הדך לא ידעו הערבים.
הם ואף אחד. זה ארגזים.
אבי,
וגם אחים שלו היו
מפרקים את הארגזים והם מרימים
אותם, לא נותנים לאף אחד להרים,
והם כבדים.
והיו ישנים עליהם.
בתור מיטה.
עד שהגיעו לעדן, שברו את
הזה והוציאו חבילות חבילותוהעלו את זה ארצה.
קוראים לו יהודה נגר.
הגיע ונתנו לו, מסרו לו, הוא שילם.
בנה בראש העין,
בשנת 52'
מפעל נגרות, בית חרושת.
מודרני עם כלים, בארץ והכל.
הוא התעשר.
היה מפעל ענק בראש העין.

00:33:00

אני, אני יודע להגיד מה
שאנחנו, שלושה שבועות.
הגענו, היה קשה מאד.
קברנו הרבה ילדים בדרך.
-ילדים, דווקא.
בדרך כלל, אבל גם זקנים.
גם זקנים מתו דרך.
מה שרציתי, נזכרתי
שבעלייה האחרונה,8
הלך מישהו למלך תימן
ואמר לו , הוא רוצה להשכיר מטוס.

אז הוא משנאת הגויים ליהודים,
איך יעלה יהודים על
מטוס, מעל המוסלמים?
אז השוחד,
כמה עולה מטוס להשכרה?
מצנעא לעדן?
1000 ריאל, תקבל 40.
ה-2000 ריאל אלו,
הכניס במטוס 200 איש.
כמה על כל אחד?
ריאל 1, על כל אחד.בדרך,
עשרות ראליים איבדו בדרך.
אמרתי אם היו עושים
ככה, לכל יהדות תימן,
בחינם היו מעלים
ומקבלים את העושר.
למי היה הרעיון הזה לקחת מטוס?
אלה שנשארו אחרונים.
קיבלו הודעה
שצריך לסגור את השער.
אז במקום ללכת בדרכים,
אז השכיר את המטוס.
אז אתם מגיעים לעדן,

00:34:30

למחנה 'גאולה', מה רואים שם?
מה יש שם?
מחנה 'גאולה', כל הרציפים עם מחצלות ואוהלים.
אנחנו באנו, כבר היו אוהלים.
אבל לפנינו מחצלות וכל מיני...
שמה היה חמסין.
את יודעת מה זה חמסין?
אפילו 50 מעלות,
מעל האפס.
זה היה חם מאד,
עדן.

היה קשה מאד ואנחנו היינו מקבלים אוכל.
אנחנו היינו אוכלים פיתות
שלוש-ארבע לכל אחד.
אבל לקחתי חתיכת פרוסה ושבעתי.
ברכת השם,
שהגענו לעדן.
אבל בתימן היה קשה מאד,
הכלכלה.
ברוך השם.
אנחנו הגענו לארץ.כמה זמן הייתם שם, בעדן?
חודש.
יש כאלה חודש, יש כאלה שבועיים.
למה? בגלל שהיו המון אנשים,
המון אנשים באו בהמוניהם.
אפילו נתנו פקודה, לעצור אותן בדרך.
הם עושים את הדרך, מתים בדרך.-
מהחום.
קשה.
מים קרים, זה היה קר מאד.
אבל,
אין מה לעשות.

00:36:00

כמו שאמרתי לך, הבדיחה במטוס.
מאתיים, 300 והיה עוד מקום.
היו קטנים, קטנים כאלה.
אבל זה עם החרוצים.
יהדות תימן הייתה הכי חרוצה.
אפילו חשבו שהאתיופים, -
לא כמו התימנים.
איך היה נראה לך המטוס?
בטח פעם ראשונה בחיים
שלך שראית מטוס.
זה היה מטוס מאמריקה
שנתנה מטוסים.

עם כל מה שאמרתי, המילה הלא יפה
אף מטוס לא נפגע.
כולם היו מגיעים ב-8 שעות.
8 שעות מעדן.
היום, זה שעה, שעה וחצי
מעדן לישראל.
8 שעות במטוס.
ואני זוכר שהיית ילד קטן,
אז הכיסא במטוסים ככה..
עולים ויורדים.ואז כשיצאתי, עם הבן שלי, לחוץ לארץ
ישר.
אני זוכר שהייתי קטן,
אמנם הייתי בן 8,
אבל אני זוכר את זה טוב טוב.
כל הזמן ככה.
ברוך השם, תודה לאל.
אז לאן הגעתם בארץ?
קודם כל, הגענו למחנה 'שער מנשה'.
יש שם

00:37:30

שטח של מטוסים של האנגלים.
שם הקימו אוהלים.
היינו באוהלים,
11 חודשים.
איפה זה 'שער מנשה'?
זה על יד חדרה.
על יד כרכור.
-כן.
אז שם היינו.
חיים קשים מאד, באוהלים.
11 חודשים.
11 חודשים.
אחרי 11 חודשים,

העבירו אותנו לישראל.
איך החיים במעברה?
אתה הולך לבית ספר?
קודם כל, ב'שער מנשה' זה היה אוהלים.
אחר כך, במעברה העבירו אותנו
ליבנאל, על יד טבריה.
היו שם שתי מעברות.
מעברה אחת בעיר,
לא בעיר, במושבה,
יבנאל.
ומעברה מחוץ למושבה.
אחת קראו לו מעברת יבנאל
ואחת קראו לה מעברת בית גן.אז שם 6 שנים היינו.
6 שנים, אבל בלי חשמל.
בלי שום, רק ברזים. כמו שהיה בצבא.-
ברזים בחוץ, וגם סליחה על הביטוי,
מקלחת וזה, פחונים,
שהילדים היו עושים חורים
כדי לראות את הנשים.
אלוהים ישמור, את זה לא כדי לספר.
אז הם היו עושים את המקלחות

00:39:00

מקלחות והכל, בחוץ.
במעברה.
בארוחת בוקר,
פרימוס, להדליק את הפרימוס
ולבשל.
בשבת, פתיליה כזו
לשבת.
חיים קשים מאד במעברה.
אבל, שמחה בלב.
אושר.
הייתה תקופה קשה מאד
אבל, האוכל היה בנקודות.
אני מדבר על 50' -51'.

כשאבי היה הולך ללשכת עבודה,
'אתה יש לך רק בן אחד,
רק עשרה ימי עבודה'.
20 יום ישב בבית.
אין.
היה רושם חוסר עבודה
והיה לוקח את הפח ורוקד.
שמחה בלב.
על מה השמחה? שאנחנו בארץ ישראל?
כן. זה בארץ, הוא כבר
משלהם ומדברים עברית.ההתרגשות לראות שוטרים,
יהודים.
ראינו שוטרים,
ערבים, שנאנו לראות אותם.
אבל פה, זה היה אחרת.
יש להם סיפורים, אמר לי
אחד זקן בקרית אונו,
בן 95, אומר אם אנחנו
בתימן, כבר לא היינו בחיים.
ברוך השם.
למדת בבית ספר, במעברה?
כן. אני הייתי קודם
כל בכיתה א' בגיל 9.

00:40:30

כיתה א', אחרי שנה
עליתי לכיתה ג'.
היו לנו מורים...
-ביבנאל?
ביבנאל, כן. היו לנו מורים מאד
מושב הזורעים, דתיים חרדים, אשכנזים.
אלה מורים ממש,
התנהגו בנו כמו הבנים שלהם.
אין, אין מורים כאלו.

כשגמרנו אחרי שש שנים
עברנו ליהוד, שנת 56'.
אני הייתי אז בן 14.
קיבלתם דירה?
קנה. אבא שלי קנה והוא בא לפה,
בגלל שהאחים שלו פה, הוא רצה פה.
למה, את מכירה את יבנאל?
בשעה 4 וחצי כבר אין
שמש, בגלל ההרים.
אז הוא קנה את הדירה.דירה עלתה לו 5000 לירות,
ברחוב העצמאות כבר הרסו את...
את הבתים האלה, ילדיי גדלו בהם.
מאז, חיינו ברוך השם תודה לאל.
הוא חזר לעבוד כנגר?
לא.
בתעשייה הצבאית הוא עבד.
בדרך כלל, שהגענו ליהוד
גייסו את רוב התימנים
לתעשייה צבאית.

00:42:00

למה התימנים שומרים לשון,
לא מספרים מה עושים.
אבי היה עובד,
בייצור עוזי.
במפעל.
בצבא.
עבד שם אני חושב, 30 שנה.
אני הייתי אצל ההורים שלי ,
אני, אבי ואמי היינו לבד.
בגיל 14 עלינו מיבנאל,

ליהוד ב-56'.
גיל 14,15.
גדלתי כילד רווק.
הייתי בנוער העובד, היית בגדנ"ע.
באיזה גיל הרגשת שייך בארץ?
לא יודע, אמרו שם בתימן לעלות לארצה
זה האושר.
זה היה חוויה בשבילי.
ארץ ישראל.
יש כאלה שהתאכזבו מבחינת הדת.הוא קונן עליה ואבא שלי חיבר
את 'אש תוקד בקרבי',
הקינה.
מה שהיה בתימן,
בצאתי מתימן עברי ציונה.
הוא חיבר קינה.
אז הוא מספר שם
איך שהיינו, אמת, על יהדות.
אושר, מלכות.
אפילו אין לו מה
לאכול, הוא היה שמח,
ממה שנתן לו.

00:43:30

אבל פה בארץ,
בלי עין הרע, הכול טוב.
שם הייתה עניות
יענו כולם,
מפה הכל יש.
הכל בשפע.
הכי טוב בתימן, היהדות.
הכי טוב בארץ בפרנסה ובכלכלה.
אבל יש כאלה לצערי שפרקו עול.

הם קוראים לילד אבא.
פרקו עול.
ואבא ראה את הבן שלו נוסע בשבת,
קיבל התקף לב ומת במקום.
אחד ראה את הבן שלו נוסע,
זה היה קשה למבוגרים.
אלול,
זה כיף.
אלול, לקום בשעה
שלוש, הנשים קמות.הבעל והילדים הולכים לאשמורות.
סליחות.
זה היה אחרת.
בארץ,
עוד המשיכו.
האמיני לי, בית כנסת
באמצע השבוע,
אני זוכר את זה במעברה,
כמו כיפור פה.
כמו כיפור, כולם בבית כנסת.
לאט לאט הם מתו, הזקנים,
פרקו וזה.

00:45:00

היום אנחנו מחפשים
עשירי באמצע השבוע.
מה שהיה בית כנסת מלא.
מה הצלחת להעביר לדור הבא,
מהמורשת התימנית?
המנגינה, התפילות, זה כן.
ותאמיני לי, אני לא יודע אם זה נכון-
בשנת 49' גייסו איזה 10 תימנים,
10 אשכנזים, 10 מרוקאים, 10 טוניסאים,
ועשרה אלג'ירים.

כינסו אותם באיזה בית מלון בירושלים,
וראיינו אותם.
מצאו שרק המבטא התימני זה נכון.
אפילו יעקב ספיר שהיה בתימן,8
לפני 150 שנה,
הוא העיד עליהם שהם הביטוי.
למשל,
אמנם אני מלמד ילדים
לבר מצווה, בהתנדבות,
אז אני אומר להם,
תגיד 'חיים', אומר 'חיים'.אני אמרתי לו 'תגיד חרא
לי', אומר 'חרא לי'.
פיתוי קשה מאד.
לאט לאט, הילדים שלי שיהיו
בריאים, הנה אחד מהם.
מלומדים, יודעים.
וזהו, והבן שלו, הנכד שלי,
תלמיד חכם, מלמד.
ברוך השם, תודה לאל.
תודה לאל, לימוד, מטעמים
והכל זה מה שהורשתי
מה שאני משתדל.

00:46:30

אפילו כשאני בהתנדבות, לא בשכר.
באה אישה, 'למד את הבן שלי
לבר המצווה' או משהו כזה,
אני עושה את זה בשמחה.
ולצערי,
מספיק, לא צריך.
לא כמו תוכי, מצווה וזהו.
אפילו הדור הזה,
לא כמו הדור שלי.
מה אכפת להם רק פעם בשבוע וזהו?

יש כאלה שגדלו, אלה שלמדתי
אותם לפני 30-40 שנה,
זכיתי ללמד את בניהם.
הם מצטערים, אומרים
'אתה צודק, אברהם'.
שלא שמענו לך להמשיך ללמוד.
רק בר מצווה וזהו.
המסורת התימנית, אתה חושב
שהיא תישמר בדורות הבאים?
כן, בעזרת השם.
אני רואה
שבני ברק,
מלמדים ילדים קטנים שירה.מקווה.
הודות לקסטות,
אבי הרי הקליט את
עצמו לפני 20-30 שנה
ואמרתי סתם הוא מקריא.
היום אני מעריך את זה.
שהוא הקליט.
-שהוא הקליט.
הילדים שלי שומעים תמיד, אני פותח...
הבדלה.
הבדלה אצל אבא שלי הייתה
למעלה משלושת רבע שעה.

00:47:30

הכל, שירים, שירה
'אליהו הנביא'.
אחרת.
ברוך השם, היום כבר
18 שנה מאז שנפטר,
עד היום אני פותח זה אקטואלי.
לא נס ליחו.
יש איזה מסר שהיית רוצה להגיד
לאנשים שיראו את זה את הקלטת הזאת?
שינצלו את המבוגרים,
לדעת
להגות.

תאמיני לי שיש כאלה אימהות
ששומעות, הילדים שלהם לבר מצווה,
נהנו ושמחו.
אושר.
בדרך כלל,
ללמוד
וללמוד וללמוד.
רק לדעת וללמוד, לנצל את ההורים
שיש להם ידע.
לצערי, כבר הלכו.
היום, הכי מבוגר
הוא עלה כילד קטן.
שאלתי את הרב

אמרתי אתה יליד הארץ, מה זה בן 4?
הרב...
-כן.
הוא הרב שאני לומד אצלו כל יום,
כשאשתי הייתה חיה אפילו
יום שישי הייתי הולך.
לקרית אונו, לומדים שיעור. גמרא.
עכשיו, שלושה ארבעה ימים בשבוע כבר אני,
לבד וזה קשה.
תודה רבה.
-תודה רבה לך.
על לא דבר.

אברהם נגר

מראיינ/ת -
אפרת קראוס
אורך הסרטון:
00:47:24
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
צנעה
,
תימן
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש


שלום לך.
-שלום וברכה.
שמי אברהם נגר.
באיזה שנה נולדת? ואיפה?
1941, בעיר הבירה צנעא.
את סבא וסבתא שלך הכרת?
כן, מצד אימא.
מצד אבא, לא.
גדלו בתימן.
בכפר שקוראים לו חאז.
אבל הוריי עברו לצנעא
וגדלו בצנעא וגם
אני נולדתי בצנעא.

שנת 1941.
למה הם עברו מחאז לצנעא?
כלכלה,
כפר...
-קטן.
-קשה המחייה.
נעם להם להיות בעיר הבירה, וגם הוא היה
תלמיד חכם. אני מדבר על אבא חורג.
אבא ביולוגי,
הוא נפטר כשהייתי בן
3, לא זוכר אותו.
הייתה לי עוד אחות,
גם כן הלכה אחריו.זה מה שאני תמיד אומר שארץ תימן היא ארץ
שמגדלת רק
נאיביים כאלה.
אין חוכמה ואין בינה.
אני לא מדבר על היהודים הערבים.
הכלכלה הייתה קשה מאד.
הייתי בן 8 כשעליתי ארצה,
לא ראיתי את כל התלאות.
היה להם קשה.
אני קורא לתימן...
למה הם כל כך...
 

לא אהבתי אותה.
לא אהבת את תימן או את הערבים?
-תימן.
את תימן ואת הערבים...
קשה מאד, קשה מאד.
לא אהבתי את תימן.
במה עסק אבא שלך?
הביולוגי היה...
אמיד, בעל חנות.
בהצלחה.
נקטף הוא בשיא הצלחתו.
ממה? ממחלה?
הוא היה חולה?

בתקופת 1941,
כשבאירופה הייתה שואה
ובתימן הייתה מחלה.
גרפה צעירים, גרפה ילדים.
היה קשה מאד בשנת 1941 עד 1944.
אז אבי נפטר ואני בן 3.
לא, זה לא הייתה מחלה של ...
רגילה, אלא הייתה מגפה. ממש צעירים.בני 16,17,18
עד גיל 40.
מכה קשה מאד, הייתה תקופה קשה מאד.
אני אומר, לפי עניות דעתי
שבאירופה הייתה שואה,
בתימן הייתה מחלה.
גרפה בחורים צעירים,
זה מפחיד.
אפילו סבתא שלי אומרת לי,
שמהצאצאים שלה, חמישה
תוך חודש אחד.
שני ילדים,
וגם נכדים.

קשה מאד, קשה מאד.
היו שירותי רפואה בתימן? בצנעא?
היו רופאים שהיו
באים מעדן, נוצרים,
שעשו מרפאה בצנעא.
אני לא השתמשתי בזה,
אני הייתי ילד קטן.
הייתה לנו מרפאה אבל אני לא יודע...
האמידים ששילמו כסף,
היו הולכים לשם.

יש כאלה שמתן בסתר, בקודש,
היו משלמים עבור העניים או
משהו כזה, באיזה בית חולים.
לא, לא יודע איזה בית חולים אלה בכלל.
ואימא, התחתנה די מהר?
נפטר אבי ב-43'
ונשארה אלמנה שנתיים,
ואז הייתי בן 5, כשהתחתנה.
כשהייתי בן חמש, אני
זוכר את החתונה שלהם.
באמת?כן, אבא זכרונו
לברכה, הוא היה מאד
מלומד, תלמיד חכם.
האבא החורג שלך?
-כן, אבא חורג. שמואל נגר.
אני בדרך כלל, אבי הביולוגי אני
לא רשום בשם המשפחה הביולוגי.
רק אבא חורג.
הביולוגי...
-נגר, זה שם המשפחה שלו.
של האבא החורג.
נגר.
-כן.
אבל אבי הביולוגי זה חאזי.
חאזי.
-כן.
אבל לא השתמשתי בזה.

רק לעילוי נשמתו רשמתי בספרים.
אברהם נגר עם משפחת חאזי.
איך עושים חתונה בתימן?
בתימן, קודם כל במוצאי שבת התחלה.
אומרים את זה בערבית (ערבית).
התחלה.
שירים וריקודים.
תלבושת, תלבושת הייתה לי למחרת.
במוצאי שבת זה רק ההתחלה.

קוראים לזה בערבית (ערבית).
ריקודים ושמח.
לא היה חינה. חינה היה
ביום שני,
החינה.
יש כאלה ימים,
והם מקדשים חופה ביום רביעי.
שאלתי אבי 'למה?',
הוא אומר לי אם חלילה האישה...
אז ביום חמישי בית דין.
לא צריך לספר את זה אבל...אז בכל זאת,
השמחה, שבוע ימים.
שבעת ימי משתה.
לא דואגים בתימן על יום
עבודה או משהו כזה.
שמחה ואושר,
לא היו תקליטנים או משהו כזה.
זמר, מהמשפחה.
קול.
היה לו קול ערב, לאבא חורג.

יש לי אפילו קלטות
שהוא הקליט את עצמו.
שירים ותפילה והכל.
זה היה משהו אחר בתימן.
בתימן אם אתה יוצא אחרי חתונה,
יוצא החתן יש לו כבר כסף.
למה?
תורמים, וגם האוכל,
לא היה כמו פה.
קייטרינג או משהו כזה.

זה עושה קובנס, זה עושה סבאיה.
מביאים...
באושר.
-כן.
היה טוב.
שמחה מעל ומעבר.
פה, החתן והכלה דואגים.
אני כבר לא צריך לספר את זה.
אבל אושר.
הייתה שמחה, למרות שאני
הייתי בן שמונה אבל
אני זוכר את החתונות.
שהיה לחתן ולכלה
אושר, שמחה.אבל פה, הם כבר בדאגות.
ברוך השם.
למרות שהייתי ילד קטן,
אבל אני זוכר מאורעות קשים.
לפני העלייה.
שקודם כל,
ההיסטוריה של המקרה של מלך תימן.
אומרים שהוא היה חסיד אומות,
הוא אהב את היהודים.

כשנפטר, נודע
ששומרי הראש, כולם, היו יהודים.
שהתאסלמו.
כי בתימן הייתה מגיפה
כל יתום,
אין לו אבא ואימא,
מתאסלם.
-כן.
היו כאלה
מהקודש היו מעלים את הילדים
כשאבא ואימא נפטרו,
ולא היה מרשם תושבים.
אז כל אחד אומר 'זה הילדים שלי'.

אפילו שניים, שלושה
יתומים גרים אצלו בבית.
כלכלה והכל, מסכנים.
אבל זה הילדים שלו, אבל לא
יודעים שזה לא הילדים שלו.
יש לנו משפחות פה...
-כן.
שהיו מגדלות יתומים.
מצילים אותם מהשמד,
והרבה.
זהו.
אם יש לך עוד שאלות אני אענה.
אני למדתי אצל המורה.
ואני זוכר את הבית ספר,שבצנעא.
הרב שלנו היה יוסף קורח,
אבא של פנחס קורח.
כולם היו יושבים על הרצפה,
אבל כיתה גבוהה עם כסאות.
זה היה חדש, אני לא יודע.
היינו יושבים על הרצפה,
ישיבה מזרחית.
רגליים.
היום אני יכול לקפל את הרגליים,
את הישיבה המזרחית.

כל הילדים ורק המורה
על ספסל או על כיסא.
המורה.
כולנו היינו ילדים קטנים.
עם שולחנות?
בלי שולחנות.
יש שולחנות של
30 סנטימטר והוא על הרצפה, הילד.
איזה 30 סנטימטר, מרבד כזה, כיסא,
שהוא שם את הספר
ולומדים.
מה לומדים?

מיום ראשון עד יום חמישי,
לומדים פרשת השבוע
לומדים... יש כאלה ילדים שמגיעים בגיל 14,13.
לומדים גמרא.
לומדים שולחן ערוך, משנה.
כולם ביחד, באותו חדר?
-לא, לא.
לפי דרגות, יש דרגות.
לא היו כיתות.
אבל דרגות של,
אני בא'- ב' או שישי או תרגום.
כתוב 'ראשית ערישותכם'.מה זה 'ראשית ערישותכם'?, מהעריסה.
עוד תינוק.
אני זוכר כשהבן שלי, אמנם
אני לא זוכר על עצמי,
אני זוכר כשהבן שלי בא
לסבא שלו,
הוא עוד לא יכול להגיד 'אבא' הוא
כבר מלמד אותו את א', ב', ג'.
הוא עוד לא יכול להגיד אבא.
אז אמרתי לו מה אתה עושה?
הוא אומר לי
כדי שיתדבקו אוזניו לדברי תורה.
אבל הוא ככה.

אם אומרים שהתינוק הוא בריא
אם הוא שומע, לא כל שכן
שהוא כבר שנה, שנתיים, שלוש שנים.
ואז ברוך השם,
יש לי שני בנים,
מלומדים בזכות סבא.
הם למדו ותודה לאל,
מגיל שלוש הוא בא כדי,
יש כאלה אנשים שהיו מביאים
את הילד שלהם והוא אפילו תינוק,
שישמע.
-כן.
לא ישמע סיפורים כמו שהיום רואים טלוויזיה.
שטויות.
אבל כדי שישמע.

אין, היו כולם תלמידי חכמים,
מלומדים.
מגיל שש, חמש
גם על שישי,
וגם מתרגמים,
וגם מלומדים.
ברוך השם.
מגיל שלוש, יודעים את מה
שאמרתי, ראשית עריסותיכם.
שהם בעריסה, מגיל 3.
עד 5.
מ-5 למקרא,
10 למשנה,
13-15 תלמוד,
13 למצווה, כן.למרות שאני לא זכיתי אף פעם,
לא ראיתי בר מצווה בתימן.
אני עצמי, אישית, מגיל
10 הנחתי תפילין.
בלי ברכה.
לימד אותו  אבי קודם כל, להניח תפילין.
יודע למי מתפללים? מניח תפילין.
אז בגיל 10 המשכתי, גיל 13
אמר לי אתה עוד צריך לברך.
וזהו, בגיל 13 כבר הייתי במעברה.

כשעלינו הייתי בן 8 אבל
אני מתכוון פה בארץ.
היינו במעברה, לא עשינו
בר מצווה ולא כלום.
תודה לאל.
אתה יכול להיזכר
באנשים שהיו שם בצנעא. איך
נראתה הקהילה היהודית בצנעא?
היו הרבה יהודים?
איפה גרו?
 -תראי, לפי מה שקראתי באנציקלופדיה,
2500 יהודים,

בצנעא.
2500.
אבל היהדות בתימן, היו כאלה
פילוג.
מדוע בא הפילוג?
קודם כל,
דפוס לא היה בתימן.
בכלל.
אז היו כותבים את הספרים בכתב יד.
כתיבת יד.
יש לנו עוד את חיים
שהוא בכתיבת יד,יקר.
כמה יעלה לי לשלם בשביל
אדם שהוא כותב ביד שלו?
הון תועפות.
באו מהגולה, מבבל, מעיראק.
באו מספרד לתימן.
כמו שמסופר, קראתי על יעקב ספיר,
שהיה בתימן, בצנעא.
הוא סיפר שם
דברים שאני לא תיארתי לעצמי.

קודם כל, לא היה שעון בתימן.
אל היה שעון.
מה שהיו עושים זה תורה.
כמו שאומרים, כמה
מיהוד עד פתח תקוה?
אומר 'תקרא חצי תהילים,
חצי ראשון, תגיע'.
שהם ממלמלים דברי תורה כל הדרך,
כשהם היו נוסעים.
אפילו כשנפגשים,
בקושי אומר 'עליכם', אסור
להגיד 'שלום' אפילו.
בקושי אומר 'עליכם'.
ממשיך.

ידעו בעל פה.
אני זוכר כשהיו משלשים,
אני זוכר במעברה וזה,
היו משלשים,
ממלמלים באוטובוס.
אני מתכוון במעברה,
אבל בתימן היו ממלמלים בזמן שהם עובדים.
יש כאלה, כמו משפחה שלי,
עבדו בבית.
נגרות והכל.
מי מבשל? האימא.
והכלה, אם יש כבר ילדים, נשואים.שאומרים בערבית (ערבית).
'ארוחת צהריים לא
ראתה את ארוחת הערב'.
ארוחת צהריים לא ראתה את ארוחת ערב.
-כשיש הרבה זמן ביניהם?
לא, זאת אומרת ארוחת
צהריים אימא מכינה.
ארוחת בוקר אימא מכינה.
וארוחת צהריים,
היא ישנה אבל עוד אין ארוחת ערב.
אז ארוחת צהריים לא
ראתה את ארוחת ערב.
כל ארוחה, האימא
מה אימא עושה?

קודם כל, הבעל קונה חיטה.
הצליחה לנקות את החיטה.
לנקות אותה מגרעינים וכל מיני שטויות
ואחרי זה לטחון.
טוחנת, אחרי הטחינה, לישה.
עד שתגיע הפיתה, ירחם השם.
ירחם השם, עד שתגיע.
הייתה פרוסת לחם.
אבל הכול טרי.
בתימן היה מקרה כזה.
או בריא לחלוטין,

או מת חיים.
חולה רבה זמן, לא.
אם הוא מבריא לחלוטין, לא כמו בארץ,
מחזיקים את הנשמה,
בתרופות.
ויש הרבה חולים, חיים.
בתימן לא היו חולים חיים.
או חיים בריאים או שאין.
למה? אני ידעתי מה
שקרה לנו במשפחה.
אבי נפטר בן 22.
אחותי בת שנה וחצי.חולים שלושה-ארבעה ימים וזהו.
אבל בריאים,
קלים,
ישנה, אם מותר לי לספר,
זה מצחיק.
שלחו מטוס לעדן, להביא 200 תימנים,
הביאו 300 והיה עוד מקום.
היו קטנים.
הכי שמן היה 65 קילו.

אין, לא היו שמנים. היו
יותר רזים מהאתיופים.
קלי רגל, ברגל, עברו.
אנשים שאין להם כסף
לקנות איזה חמור.
אני, אמנם אבא שלי קנה
אבא חורג, השכיר גמל.
יחד עם בת דודי ישבנו בתוך ארגז.
שני ילדים בצד שני, גם בתוך ארגז.
על גמל.
שלושה שבועות עד שהגענו לעדן.

ממה אבא שלך התפרנס?
נגר.
נגר.
-בבית. שולחנות, כיסאות.
לפעמים, היו כאלה אמידים שלקחו אותו
להתארח אצלם שבוע-שבועיים
והוא עושה להם,
נגרות, מה שהם רוצים.
או דלתות או חלונות.
זה הפרנסה.
אבל יש כאלה עבודות...
חליפין, זאת אומרת במקום
כסף היו נותנים לו חיטה.או מצרכים או תמרים או
משהו כזה, שהם מביאים.
באים לצנעא,
הקהילה שלנו,
מי שעבד עם אבא שלו בנגרות,
בינוני, לא עני ולא עשיר.
הם באמצע.
החגים, עד שיוצא הכיפור,
אנחנו מחכים לכיפור הבא.
חגים מאד מאד
מלאים

אושר, אני מתכוון ברוחניות.
מלאים הצלחה.
האישה מחכה לשבת ממוצאי שבת.
מחכה לשבת הבאה.
איזה מנוחה.
כי כל השבוע,
הם קיימו ששת ימים תעבוד והם היו עובדים.
אבל בשבת,
זה נשמה יתרה וזה אושר.
אפילו עני שבעניים,

אצלו בשבת, הוא עשיר.
אין לו דאגה, כלום.
זה היה רוחניות.-
שירה ותפילה.
אפילו שאת מסתובבת ברחוב, את
שומעת את הקול שלו בקולי בקולות.
תהילים.
או שמלמד את הבן שלו.-
את שומעת את פרשת השבוע.
תחשבי שאת עוברת
ברחוב באמצע השבת,
באמצע היום,שיא האושר.
שבת וחגים.
אבל בשבוע, היה קשה מאד.
באיזה שפה דיברתם?
תמיד דיברנו בשפה התימנית.
אבל ליהודים הייתה
שפה שונה מהערבים.
ארמית.
דיברתם בארמית?
בארמית, 'עסק ביש' או (ארמית)

זה כל מיני מילים כאלה שהערבים לא מבינים.
תמיד.
כמו שבאירופה או בלא יודע
האשכנזים היו מדברים יידיש.
ואנחנו היינו מדברים ארמית.
אבל ערבית, דברי תורה.
הערבים תפסו כמה מילים
בעברית, אבל בארמית לא יכלו.
זו הייתה שפה שהשתמשו בה,

אם מותר לי לגלות,
אישה שרצתה
לשחוט איזה פרה,
אז היא אומרת לה 'מורי קוסקוס'.
את יודעת מה קוסקוס?
בארמית קוס, זה לשחוט.
וישחוט, ויקוס.
קוסקוס, אז הוא ידע את
המילים כדי שהערבים לא יבינו
שאם היא אומרת 'יאללה
בוא תשחוט לי את הפרה', היא כבר
'תשאירי לי רביעית, תשאירי לי רבע על פרה,
שליש הפרה', לא היו שקלים, ככה היו...הערבים, אני אגיד לך את האמת, מבחינתי צנעא
היו ערבים מאד קשים.
מלומדים, משכילים,
אבל בכפרים אהבו את היהודים.
למה? הם המקצועיים שלהם.
הם בעלי המקצוע. הם אהבו את היהודים.
ואני זוכר כשעברנו
בכפרים, היו בוכים
עלינו שאנחנו הולכים.
אבל לא בצנעא, בצנעא היה אחרת.
הם היו אנטישמיים ממש.

בצנעא.
אבל בכפרים היו נאיביים כאלה.
בכו ו...
ואני זוכר, אפילו שהערבים
תן את השם של היהודי.
למה? להנאתו.
ישנו אחד שעצרו אותו,
שלא ילך עד שילמד אותם את המקצוע.
מבחינת שמואל נגר.
בבחינת מקצוע, נגרות.
אז עצרו אותו.
תלמד אותם.

אחד דיבר איתו בארמית,
שוחד.
תן לו כמה גרושים
ותגיד שאתה כבר יודע.
הוא באמת ככה עשה .
אדוני השופט, אני כבר יודע כי לימדו אותי.
הוא לא ידע כלום.-
הוא אומר 'תחתום', חותם ובורח לו היהודי.
קראו לאבא שלך נגר בגלל המקצוע?
כן, בגלל המקצוע נגר.
אבל אבי, הביולוגי, היה חיים חאזי.
מהכפר, חאז.לא היה שם משפחה בתימן,
אלא על שם אבא.
פלוני סעדיה
משפחת סעדיה,
או משפחת ...
אבל המשפחות, הן לפי המקום.
צנאעני, שרעבי,
תאומי, על שם כפרים שהיו גרים.
אז אבא שלי, הביולוגי, חיים חאזי,
על שם הכפר. כשהגיע
לצנעא, אז אמרו לו
חיים חאזי.
מכפר חאז.
-מכפר חאז.

במה אבא שלך, הביולוגי, עסק?
היה פחח, הייתה לו חנות.
היה אמיד, היה מצליח.
בתימן, מי שהיה לו שעון כזה הוא עשיר.
אבי הביולוגי, ממה שאימא סיפרה לי,
הוא גם היה יתום.
גם אביו נפטר שהוא היה צעיר.
בכוחות עצמו למד.

עבר לצנעא והתפרנס מפחחות.
כשנפטר, מכרו את החנות.
מכר את המרבדים.
שם בתימן, לאישה
אין לה מקצוע.
מה המקצוע שלה?
תפירה, רקמה.
הרקמה שהייתה עושה אימא שלי משגעת.
עשתה לי קיפוד,
עשתה לי כל מיני.
אבל זה אני מדבר, לפני שנים.זהו, מה אני אגיד לך.
גם הנשים הערביות לא עבדו?
זה היה רק הנשים היהודיות?
-לא, היהודיות וגם הערביות.
גם הערביות.
-כן, גם הערביות.
אין קשר,
בין יהודיות לערביות.
אין קשר. אבל ליהודים
הגברים, היה קשר?
כן.
-קשרי מסחר וכאלה.
גם אמון, היו מאמינים
ליהודיות יותר מאשר...
גרתם בשכונות נפרדות?

כן. היה רובע יהודי.
רובע יהודי בצנעא, לא
זוכר אם היה לו שם.
לא זוכר אם היה לו שם.
בתי כנסת, היו הרבה?
בתי כנסת, איזה
לא יודע, היו המון.
12,13. היו הרבה יהודים שם.
לי היו שתי כיתות קיצוניות.
בלאדי זה נוסח 'עץ
חיים', שבכתיבת יד.

הביאו ספרים,
היו כאלה שאין להם ספרים,
-קנו את הספרים, הדפוס,
שהביאו מעיראק, אני מדבר לפני 500 שנה.
מעיראק הביאו.
ואז זה בזול.
אז אמרו לי נוסח
שאמי, בגלל הספרים.
זה שינה את הנוסח.
הביאו ספרים וזה שינו את הנוסח.
כן. אז אלה שמעוטי
יכולות השתמשו בשאמי,ואלה שיש להם כסף או משהו כזה בבלדי.
למה קוראים לבלדי? מה זה הבלדי?
מקומי. בלדי זה מקומי.
בלדי זה מי שהעתיק בכתב יד.
כן. אפילו מאירופה.
זה הזכיר לי, התלמוד.
מפולין.
התלמוד, גמרא.
הביאו את הספרים, הם עזרו הספרים.
תגיד בבית שלך היו ספרים?
כן.

כן, היו ספרים.
כתיבת יד הייתה...
שמירה.
פותחים את הספר ככה, שמים
פה כדי שלא לפתוח יותר מדי.
שלא יתקמטו.
ספרים שעשרות בשנים שמורים.
מתי התחילו לדבר על עליה?
זה היה לפי מה שקראנו,
היה אחד, קראו לו שמואל יבנאלי.
הוא גידל פאות בעדן.

גידל פאות ועשה קרחת.
בא לצנעא,
הוא ריגש אותם והתחילה עליה.
אלה שבאו בעצמם, שנת תרמ"ב.
הם לקחו את הכתב
שבשיר השירים, 'אעלה בתמר'.
שנת תרמ"ב.
באו, הלכו בהמוניהם
ורבים נפטרו בדרך.
יש כאלה שהגיעו לעדן,מעדן באנייה נסעו.
תרמ"ב זה 1880...
-ו-2.
כן, בשנת תרמ"ב.
אז הרבה חזרו.
כשלא היה...
-שלא הצליחו.
הרבה חזרו מעדן ובעדן
היה מחנה 'גאולה'.
בתקופתי כבר הייתי בן 4-5,
שעשו את המחנה הזה.

מחנה 'גאולה'.
שם התאספו
חיים קשים מאד.
זהו, במחנה 'גאולה' התאספו
זה מה שעוד אני זוכר.
בשנת 1949,
אנחנו היינו במטוס הרביעי.
אתה שמעת בתימן על הקמת מדינת ישראל?
כן.
-אתה זוכר את היום הזה?

שמעתי ואנחנו ילדים קטנים,
התרגשנו 'איזה יופי'.
אחד קראו לו,
יוסף צדוק,
הוא היה במחנה 'גאולה'.
היה צריך להאכיל 1000
איש, והאכיל 15,000.
סיוט היה.
אבי ואמי שחטו פרה,
ויביישו את הבשר.
אני לא יודע.וכל יום
שהיינו מגיעים, היו מבשלים. מוציאים, מבשלים.
בשלושה שבועות ברגל.
שלושה שבועות.
כל ערב היינו חונים באיזה
אכסניה,
פונדק.
למחרת, ממשיכים.
הלכתם לבד או עם עוד אנשים?
קבוצות, קבוצות.
היה משהו לא טוב.
האנייה שלנו,

ערבים היו עושים מעבר גבול.
אנשים שמקימים בעצמם מעבר
שלמו קודם כל.
כמה?
הוציאו זה, יש לו 1000,
קחו 100 והשאירו 900.
עוד 15-20 ק"מ עוד פעם
עושים מעבר, אותם אנשים.
עבריינים ופושעים.

וככה נישלו את כל העולים.
עד שהגיעו לעדן, ירחם השם.
היה קשה מאד.
ואני אומר לפני עניות דעתי,
העלייה של האחרונים,
אלה העשירים שהיו
אמידים בכסף ובזהב.
למשל, בעל הבית
שאבי עבד איתו או גם אצלו,אמר לאבי 'כמה אתה צריך כסף?',
אומר לו אבי 'כמה,
איזה מאתיים...'.
'כמה שאתה רוצה, קח'. למה?
איך יחזיק את הכסף? ינשלו אותו.
בצדק, תשלם עשירית
וכל כמה קילומטרים עוד
עשירית, עוד עשירית.
נשאר לו זהב,
לאדם הזה...
זהב, אונקיות זהב.
אונקיות זהב.
מה עשה, עשה רצפה.
ארגזים בשבילנו

לילדים, להרכיב אותם על
הגמל או על החמור עם זה.
יש ארגזים.
בתחתית
שם דיקט,
ושם אונקיית זהב.
וסביב סביב עם עץ,
עץ מפריד בין אחד לשני.
כן, והדביק את הראשוני.
החתיכה הזאת הייתה כבדה,
אז הוא הדביק את זה לארגז
ובקירות של הארגז,
הייתה כמו רשת.

עץ.
כמו לול, כן.
אבל הרצפה הייתה זהב.
כל הדך לא ידעו הערבים.
הם ואף אחד. זה ארגזים.
אבי,
וגם אחים שלו היו
מפרקים את הארגזים והם מרימים
אותם, לא נותנים לאף אחד להרים,
והם כבדים.
והיו ישנים עליהם.
בתור מיטה.
עד שהגיעו לעדן, שברו את
הזה והוציאו חבילות חבילותוהעלו את זה ארצה.
קוראים לו יהודה נגר.
הגיע ונתנו לו, מסרו לו, הוא שילם.
בנה בראש העין,
בשנת 52'
מפעל נגרות, בית חרושת.
מודרני עם כלים, בארץ והכל.
הוא התעשר.
היה מפעל ענק בראש העין.

אני, אני יודע להגיד מה
שאנחנו, שלושה שבועות.
הגענו, היה קשה מאד.
קברנו הרבה ילדים בדרך.
-ילדים, דווקא.
בדרך כלל, אבל גם זקנים.
גם זקנים מתו דרך.
מה שרציתי, נזכרתי
שבעלייה האחרונה,8
הלך מישהו למלך תימן
ואמר לו , הוא רוצה להשכיר מטוס.

אז הוא משנאת הגויים ליהודים,
איך יעלה יהודים על
מטוס, מעל המוסלמים?
אז השוחד,
כמה עולה מטוס להשכרה?
מצנעא לעדן?
1000 ריאל, תקבל 40.
ה-2000 ריאל אלו,
הכניס במטוס 200 איש.
כמה על כל אחד?
ריאל 1, על כל אחד.בדרך,
עשרות ראליים איבדו בדרך.
אמרתי אם היו עושים
ככה, לכל יהדות תימן,
בחינם היו מעלים
ומקבלים את העושר.
למי היה הרעיון הזה לקחת מטוס?
אלה שנשארו אחרונים.
קיבלו הודעה
שצריך לסגור את השער.
אז במקום ללכת בדרכים,
אז השכיר את המטוס.
אז אתם מגיעים לעדן,

למחנה 'גאולה', מה רואים שם?
מה יש שם?
מחנה 'גאולה', כל הרציפים עם מחצלות ואוהלים.
אנחנו באנו, כבר היו אוהלים.
אבל לפנינו מחצלות וכל מיני...
שמה היה חמסין.
את יודעת מה זה חמסין?
אפילו 50 מעלות,
מעל האפס.
זה היה חם מאד,
עדן.

היה קשה מאד ואנחנו היינו מקבלים אוכל.
אנחנו היינו אוכלים פיתות
שלוש-ארבע לכל אחד.
אבל לקחתי חתיכת פרוסה ושבעתי.
ברכת השם,
שהגענו לעדן.
אבל בתימן היה קשה מאד,
הכלכלה.
ברוך השם.
אנחנו הגענו לארץ.כמה זמן הייתם שם, בעדן?
חודש.
יש כאלה חודש, יש כאלה שבועיים.
למה? בגלל שהיו המון אנשים,
המון אנשים באו בהמוניהם.
אפילו נתנו פקודה, לעצור אותן בדרך.
הם עושים את הדרך, מתים בדרך.-
מהחום.
קשה.
מים קרים, זה היה קר מאד.
אבל,
אין מה לעשות.

כמו שאמרתי לך, הבדיחה במטוס.
מאתיים, 300 והיה עוד מקום.
היו קטנים, קטנים כאלה.
אבל זה עם החרוצים.
יהדות תימן הייתה הכי חרוצה.
אפילו חשבו שהאתיופים, -
לא כמו התימנים.
איך היה נראה לך המטוס?
בטח פעם ראשונה בחיים
שלך שראית מטוס.
זה היה מטוס מאמריקה
שנתנה מטוסים.

עם כל מה שאמרתי, המילה הלא יפה
אף מטוס לא נפגע.
כולם היו מגיעים ב-8 שעות.
8 שעות מעדן.
היום, זה שעה, שעה וחצי
מעדן לישראל.
8 שעות במטוס.
ואני זוכר שהיית ילד קטן,
אז הכיסא במטוסים ככה..
עולים ויורדים.ואז כשיצאתי, עם הבן שלי, לחוץ לארץ
ישר.
אני זוכר שהייתי קטן,
אמנם הייתי בן 8,
אבל אני זוכר את זה טוב טוב.
כל הזמן ככה.
ברוך השם, תודה לאל.
אז לאן הגעתם בארץ?
קודם כל, הגענו למחנה 'שער מנשה'.
יש שם

שטח של מטוסים של האנגלים.
שם הקימו אוהלים.
היינו באוהלים,
11 חודשים.
איפה זה 'שער מנשה'?
זה על יד חדרה.
על יד כרכור.
-כן.
אז שם היינו.
חיים קשים מאד, באוהלים.
11 חודשים.
11 חודשים.
אחרי 11 חודשים,

העבירו אותנו לישראל.
איך החיים במעברה?
אתה הולך לבית ספר?
קודם כל, ב'שער מנשה' זה היה אוהלים.
אחר כך, במעברה העבירו אותנו
ליבנאל, על יד טבריה.
היו שם שתי מעברות.
מעברה אחת בעיר,
לא בעיר, במושבה,
יבנאל.
ומעברה מחוץ למושבה.
אחת קראו לו מעברת יבנאל
ואחת קראו לה מעברת בית גן.אז שם 6 שנים היינו.
6 שנים, אבל בלי חשמל.
בלי שום, רק ברזים. כמו שהיה בצבא.-
ברזים בחוץ, וגם סליחה על הביטוי,
מקלחת וזה, פחונים,
שהילדים היו עושים חורים
כדי לראות את הנשים.
אלוהים ישמור, את זה לא כדי לספר.
אז הם היו עושים את המקלחות

מקלחות והכל, בחוץ.
במעברה.
בארוחת בוקר,
פרימוס, להדליק את הפרימוס
ולבשל.
בשבת, פתיליה כזו
לשבת.
חיים קשים מאד במעברה.
אבל, שמחה בלב.
אושר.
הייתה תקופה קשה מאד
אבל, האוכל היה בנקודות.
אני מדבר על 50' -51'.

כשאבי היה הולך ללשכת עבודה,
'אתה יש לך רק בן אחד,
רק עשרה ימי עבודה'.
20 יום ישב בבית.
אין.
היה רושם חוסר עבודה
והיה לוקח את הפח ורוקד.
שמחה בלב.
על מה השמחה? שאנחנו בארץ ישראל?
כן. זה בארץ, הוא כבר
משלהם ומדברים עברית.ההתרגשות לראות שוטרים,
יהודים.
ראינו שוטרים,
ערבים, שנאנו לראות אותם.
אבל פה, זה היה אחרת.
יש להם סיפורים, אמר לי
אחד זקן בקרית אונו,
בן 95, אומר אם אנחנו
בתימן, כבר לא היינו בחיים.
ברוך השם.
למדת בבית ספר, במעברה?
כן. אני הייתי קודם
כל בכיתה א' בגיל 9.

כיתה א', אחרי שנה
עליתי לכיתה ג'.
היו לנו מורים...
-ביבנאל?
ביבנאל, כן. היו לנו מורים מאד
מושב הזורעים, דתיים חרדים, אשכנזים.
אלה מורים ממש,
התנהגו בנו כמו הבנים שלהם.
אין, אין מורים כאלו.

כשגמרנו אחרי שש שנים
עברנו ליהוד, שנת 56'.
אני הייתי אז בן 14.
קיבלתם דירה?
קנה. אבא שלי קנה והוא בא לפה,
בגלל שהאחים שלו פה, הוא רצה פה.
למה, את מכירה את יבנאל?
בשעה 4 וחצי כבר אין
שמש, בגלל ההרים.
אז הוא קנה את הדירה.דירה עלתה לו 5000 לירות,
ברחוב העצמאות כבר הרסו את...
את הבתים האלה, ילדיי גדלו בהם.
מאז, חיינו ברוך השם תודה לאל.
הוא חזר לעבוד כנגר?
לא.
בתעשייה הצבאית הוא עבד.
בדרך כלל, שהגענו ליהוד
גייסו את רוב התימנים
לתעשייה צבאית.

למה התימנים שומרים לשון,
לא מספרים מה עושים.
אבי היה עובד,
בייצור עוזי.
במפעל.
בצבא.
עבד שם אני חושב, 30 שנה.
אני הייתי אצל ההורים שלי ,
אני, אבי ואמי היינו לבד.
בגיל 14 עלינו מיבנאל,

ליהוד ב-56'.
גיל 14,15.
גדלתי כילד רווק.
הייתי בנוער העובד, היית בגדנ"ע.
באיזה גיל הרגשת שייך בארץ?
לא יודע, אמרו שם בתימן לעלות לארצה
זה האושר.
זה היה חוויה בשבילי.
ארץ ישראל.
יש כאלה שהתאכזבו מבחינת הדת.הוא קונן עליה ואבא שלי חיבר
את 'אש תוקד בקרבי',
הקינה.
מה שהיה בתימן,
בצאתי מתימן עברי ציונה.
הוא חיבר קינה.
אז הוא מספר שם
איך שהיינו, אמת, על יהדות.
אושר, מלכות.
אפילו אין לו מה
לאכול, הוא היה שמח,
ממה שנתן לו.

אבל פה בארץ,
בלי עין הרע, הכול טוב.
שם הייתה עניות
יענו כולם,
מפה הכל יש.
הכל בשפע.
הכי טוב בתימן, היהדות.
הכי טוב בארץ בפרנסה ובכלכלה.
אבל יש כאלה לצערי שפרקו עול.

הם קוראים לילד אבא.
פרקו עול.
ואבא ראה את הבן שלו נוסע בשבת,
קיבל התקף לב ומת במקום.
אחד ראה את הבן שלו נוסע,
זה היה קשה למבוגרים.
אלול,
זה כיף.
אלול, לקום בשעה
שלוש, הנשים קמות.הבעל והילדים הולכים לאשמורות.
סליחות.
זה היה אחרת.
בארץ,
עוד המשיכו.
האמיני לי, בית כנסת
באמצע השבוע,
אני זוכר את זה במעברה,
כמו כיפור פה.
כמו כיפור, כולם בבית כנסת.
לאט לאט הם מתו, הזקנים,
פרקו וזה.

היום אנחנו מחפשים
עשירי באמצע השבוע.
מה שהיה בית כנסת מלא.
מה הצלחת להעביר לדור הבא,
מהמורשת התימנית?
המנגינה, התפילות, זה כן.
ותאמיני לי, אני לא יודע אם זה נכון-
בשנת 49' גייסו איזה 10 תימנים,
10 אשכנזים, 10 מרוקאים, 10 טוניסאים,
ועשרה אלג'ירים.

כינסו אותם באיזה בית מלון בירושלים,
וראיינו אותם.
מצאו שרק המבטא התימני זה נכון.
אפילו יעקב ספיר שהיה בתימן,8
לפני 150 שנה,
הוא העיד עליהם שהם הביטוי.
למשל,
אמנם אני מלמד ילדים
לבר מצווה, בהתנדבות,
אז אני אומר להם,
תגיד 'חיים', אומר 'חיים'.אני אמרתי לו 'תגיד חרא
לי', אומר 'חרא לי'.
פיתוי קשה מאד.
לאט לאט, הילדים שלי שיהיו
בריאים, הנה אחד מהם.
מלומדים, יודעים.
וזהו, והבן שלו, הנכד שלי,
תלמיד חכם, מלמד.
ברוך השם, תודה לאל.
תודה לאל, לימוד, מטעמים
והכל זה מה שהורשתי
מה שאני משתדל.

אפילו כשאני בהתנדבות, לא בשכר.
באה אישה, 'למד את הבן שלי
לבר המצווה' או משהו כזה,
אני עושה את זה בשמחה.
ולצערי,
מספיק, לא צריך.
לא כמו תוכי, מצווה וזהו.
אפילו הדור הזה,
לא כמו הדור שלי.
מה אכפת להם רק פעם בשבוע וזהו?

יש כאלה שגדלו, אלה שלמדתי
אותם לפני 30-40 שנה,
זכיתי ללמד את בניהם.
הם מצטערים, אומרים
'אתה צודק, אברהם'.
שלא שמענו לך להמשיך ללמוד.
רק בר מצווה וזהו.
המסורת התימנית, אתה חושב
שהיא תישמר בדורות הבאים?
כן, בעזרת השם.
אני רואה
שבני ברק,
מלמדים ילדים קטנים שירה.מקווה.
הודות לקסטות,
אבי הרי הקליט את
עצמו לפני 20-30 שנה
ואמרתי סתם הוא מקריא.
היום אני מעריך את זה.
שהוא הקליט.
-שהוא הקליט.
הילדים שלי שומעים תמיד, אני פותח...
הבדלה.
הבדלה אצל אבא שלי הייתה
למעלה משלושת רבע שעה.

הכל, שירים, שירה
'אליהו הנביא'.
אחרת.
ברוך השם, היום כבר
18 שנה מאז שנפטר,
עד היום אני פותח זה אקטואלי.
לא נס ליחו.
יש איזה מסר שהיית רוצה להגיד
לאנשים שיראו את זה את הקלטת הזאת?
שינצלו את המבוגרים,
לדעת
להגות.

תאמיני לי שיש כאלה אימהות
ששומעות, הילדים שלהם לבר מצווה,
נהנו ושמחו.
אושר.
בדרך כלל,
ללמוד
וללמוד וללמוד.
רק לדעת וללמוד, לנצל את ההורים
שיש להם ידע.
לצערי, כבר הלכו.
היום, הכי מבוגר
הוא עלה כילד קטן.
שאלתי את הרב

אמרתי אתה יליד הארץ, מה זה בן 4?
הרב...
-כן.
הוא הרב שאני לומד אצלו כל יום,
כשאשתי הייתה חיה אפילו
יום שישי הייתי הולך.
לקרית אונו, לומדים שיעור. גמרא.
עכשיו, שלושה ארבעה ימים בשבוע כבר אני,
לבד וזה קשה.
תודה רבה.
-תודה רבה לך.
על לא דבר.

אברהם נגר
אפרת קראוס
צנעה
תימן
סיפורי חיים נוספים: