מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:30

נולדת בתימן. -איפה?
-באל עזתי, בלאד ירי.
אנחנו היינו כפר כזה. שלושה אחים,
הדוד שלי, הדוד שלי השני, אבא
שלי, בתוך כפר של ערבים.
רק שלוש משפחות יהודיות.
היו הולכים לכפר השני, לדרוואח, לחאוולר,
יעשו בשבת, בחגים, תפילה. לא היה לנו עשרה
-לא היה מניין -לא היה מניין, לא היה.

00:01:00

היום כל אחד מתפלל בבית שלו וזהו.
אבא שלי היה חקלאי 
-חקלאי. -כן.
והדודים?
-חייטים.
הבית שלנו, מה אני אגיד לך? ירחם
השם, היה כמו לול של תרנגולות.
והיינו שתי נשים עם בעל אחד.
היינו עם הדוד שלי, היה משמח אותנו
בוקר, ערב, צהריים. יאללה, לא חשוב.

00:01:30

היה מפריע לנו ואנחנו שתי נשים עם בעל
ועם ילדה, הייתה לשנייה כבר ילדה.
כן, זהו -את מדברת עלייך?
-שתי נשים, כן.
היו אצלכם בבית שתי אימהות או אימא אחת?
-לא, אצלי אימא שלי אחת.
אחת -כן. אבל אצל בעלי,
היו לו שתי נשים.
הייתי רועה בקר של אבא שלי,
חמורים, עזים, פרות, הכול.

00:02:00

מאיזה גיל? -מגיל עשר, נתנו לי לרעות.
כן, מגיל עשר.
וכמה אחים היו לך? -אחים
היו לי שתי אחיות ואח.
איזה שם משפחה היה לכם? -חסן, חסן יהודה,
יהודה חסן, יחיא חסן.
זו הייתה כל המשפחה שלנו.
אבא היה חקלאי -חקלאי, כן.

00:02:30

היה לו צאן ובקר? -לא לא. היה לו צאן
ובקר, אבל היה חורש עם מחרשה, עם שור,
היו זורעים, חותכים, שמים
את הזריעה על הראש. הכול.
ואיך היה הקשר עם השכנים הערבים?
-מאוד טוב.
אין לי מילים על הערבים שגרתי
איתם, היו תאמיני לי, לקחה אותי,
כמו מפה, אני חושבת
לוט, עם הילדה שלי,

00:03:00

והיא בוכה שהיא לא
רוצה להיפרד ממני.
היו טובים. בכפר שלנו היו טובים.
האחים אצלכם, הם למדו תורה? -בטח למדו תורה.
זה מה שיש לנו, ללמוד תורה, אחרת אין.
ואת למדת תורה? -לא תורה, לא עברית ולא
אנגלית. בכלל אני לא למדתי, לא בתימן ולא פה.
והאחים, מי לימד אותם, היה מורי?
-כן, מורי.
שבא מבחוץ, מחוץ לכפר? -לא, היה מורי.
גם בא מחוץ לכפר.

00:03:30

גם אבא ואימא למדו תורה
ולימדו את הילדים שלהם.
והיה בית כנסת בכפר או לא? -לא.
אז כל פעם היו הולכים, גם אתן הייתן
נוסעות איתם? -לא, הולכים רק בחגים.
ראש השנה, כיפור ופסח בערב החג.
הייתן נשארות בכפר רק הנשים והגברים היו
הולכים לתפילה? -אנחנו כבר הולכות איתם.

00:04:00

הלכתן איתם -זה לא מרחק, כל אחד בכפר לבד.
ברגל, מה, היה לנו מטוס?
אז הלכתם לשם ואת גם היית
הולכת לבית הכנסת? -להתפלל.
תראי, לפעמים הולכים, לפעמים מתעצלים.
אני לא אומרת כל הזמן הולכים.
אבל היית הולכת, היה עזרת נשים?
-תאמיני לי, לא הלכתי.
למה שאני אשקר, למה שאני אשקר?
לא הלכתי.

00:04:30

ואימא הלכה? -גם אימא לא. אימא
מבשלת ואני רוחצת כלים.
באיזה גיל התחתנת? -גיל 15.
15? -כן.
ועם מי התחתנת? -בן הדוד שלי, גם הוא
חסן, גם אבא שלי חסן, גם הדוד שלי חסן.
הוא היה בן 50, אני הייתי בת 15.
אה, הוא היה בן 50? -כן, הוא
התחתן כבר עם אישה ראשונה.

00:05:00

ואז למה חיתנו אותך איתו? -לא היה לנו
כסף, להורים שלי, מכרו בהמה בשביל כסף.
אז נשארתם באותו כפר? -אותו כפר,
אותו בית ואותה התרנגולת והכל.
תגידי, איך הייתה החתונה, איפה התחתנתם?
אני לא זוכרת איך התחתנתי, תאמיני לי
-לא זוכרת איך התחתנת? -לא זוכרת.
את השמלה את זוכרת? -השמלה אני זוכרת, עד
הרצפה ופנים מכוסות ואני לא זוכרת מה עשיתי.

00:05:30

הוא אוהב אותי, אני לא רוצה אותו.
מה נעשה?
בסוף הוא היה מותק, באמת
-בסוף, כן -בסוף היה מותק.
פחדתי, זה פחדתי -היה לך אבל מה להגיד,
יכולת להגיד להורים נגיד אם זה מתאים?
בואי תגידי, אני לא רוצה
את הבחור, סטירה בפנים.
אז את היית חייבת
להתחתן, עשו לכם חינה?
עשו חינה, עשו חופה, עשו הכול.
שרים, רוקדים.

00:06:00

אני, מה אני אגיד לו. בתוף ככה,
החברות והחברים, אורחים מהכפרים
האחרים, זה מה שאני יודעת.
ואז, כמה ילדים נולדו כשעוד הייתם בתימן?
- נולדה לי ילדה אחת.
ילדה אחת? -כן
-ומתי החלטתם לעלות?
תכף אחרי שילדתי, עלינו
לארץ -עליתם -כן.

00:06:30

בת כמה היית? -18.
איך הייתה העלייה?
-תאמיני לי, הייתי עושה.
הגענו ללוד, אמרתי לו
כוכבים למטה ואנחנו למעלה.
לא ידעתי מה זה,
זה היה חשמל למטה.
אז בעצם מהכפר נסעתם לעדן אולי?
לא, עדן הגענו ראשונים,
בתימן לעדן -כן.
ומעדן עלינו באווירון
לעין שמר -לעין שמר.

00:07:00

ומעין שמר לקחו אותנו לאוהלים, לאוהלים
בגבעת כ"ח -בגבעת כ"ח -למעלה, כן.
אחר כך לקחו אותנו לצריפים.
ואחר כך לקחו אותנו
לבתים כזה קטנים.
אני התעצבנתי, ברחתי
מן המושב ובאתי.
עליתם, את אומרת הגעתם ללוד ומשם לקחו אתכם
למחנה בעין שמר? -כן, כן, לקחו אותנו.
כמה זמן הייתם בעין שמר בערך?
-באוהלים ילדתי שתי בנות.

00:07:30

שתי בנות באוהלים -באוהלים.
אחר כך עשו לנו צריף מפח.
צריך מפח איפה? -באותו מקום,
בעין שמר עשו לנו את זה.
אחר כך העבירו אותנו למושב, במושב אני לא
סבלתי, ברחתי לפה. אני לא אהבתי את המושב.
הייתי עובדת כל השנה, כל החודש, אומרים
לשים בשביל התנובה ואין לי מה לאכול בבית.
המושב היה מוות בשבילי.
הגעתי לפה והנה אני פה.

00:08:00

ראיתי חשמל, היינו באווירון למעלה
והחשמל למטה בלוד ובעין שמר,
אמרתי, הכוכבים ירדו למטה. רציתי לרדת
מהאווירון לכוכבים למטה וזה היה חשמל.
אנחנו, לא היה לנו חשמל בתימן. לא היה חשמל.
עכשיו יש לי טוב ביהוד, לא היה לי טוב
מהיום שהתחתנתי, עד עכשיו לא היה טוב,

00:08:30

עכשיו אני מאושרת עם הבנות שלי, מאושרת
בבית שלי. ברוך השם, אני לא מתלוננת וזהו.
בגלל היחס? -יחס של הבית, יחס של האישה
השנייה, יחס של הבעל, יחס של השכנים.
תראי, אני ילדה בתוך
משפחה, כל אחד נותן קוס,
מכה פה, מכה פה, מכניסה לעצמות.
זהו.

00:09:00

וחייתם פה ככה ביחד, את והאישה השנייה?
-אני והאישה השנייה ודוד שלי, בעלי.2
היינו ישנם שניים פה
ושניים פה, דוד פה,
ותרנגולות שם בלול, באותו החדר.
מנהגים של תימן. מי שעשיר הוא אוכל,
הוא שותה, הוא ישן בבית שלו.
מי שהוא עני אין לו כלום,
מסכן -מקבץ נדבות -זהו.

00:09:30

זה הסיפור האחרון שלי
-של מקבצי הנדבות -מסכנים.
בתימן מי שיש לו אוכל, יש
לו בית, יש לו מלאכה טובה,
הוא אוכל, הוא שותה, הוא מתלבש.
זה עני.
היום מנהגים על הכיף-כיף. צניעות.
לא חזה פה ולא מכנסיים עד פה.

00:10:00

זו הייתה צניעות יפה מאוד. היה כבוד לנשים,
היה כבוד לגברים, היה הכול טוב מאוד.
הלוואי על תימן בצניעות שלה.
הייתה צניעות, הנשים והגברים,
אפילו הערביות,
היא לא הולכת בלי מטפחת ראש.
כולם היו צנועים.
בטח שיש לנו מנהגים. חגגנו את החגים
ואף אחד לא הפריע לנו מבין הערבים.

00:10:30

עוד היא אומרת לי, מה את עוד לא נכנסת לשבת?
אני אעבוד במקומך, תלכי.
שבת עכשיו, אסור לך לעבוד.
ממש שמרו עליכם? -כן, שמרו עלינו כמו בובה,
באמת. אין לי מילים על הכפר שהיינו בו.
היו אנשים זהב.
עזבנו את מה שיש לנו ועלינו על האווירון,
אבל בסוף באמת אנחנו הצטערנו הרבה פה.

00:11:00

הצטערתם? -הרבה, הרבה. את יודעת
איזה חיים, שתי בנות ילדתי באוהל.
והמים זורמים מתחתינו, אין מה לאכול.
אחר כך צריפים,
אחר כך למושב, היינו עובדים כל
החודש, אני בעלי והאישה השנייה,
ואין לנו מה לאכול בסוף
החודש, זה לתנובה.
אמרתי זה הסוף, אני לוקחת את
עצמי. הגעתי לבית ערבי פה,

00:11:30

היה בית כזה נפלא, אני חולמת
עליו בלילה -הבית הערבי.
סידרנו אותו, שכללנו אותו וילדתי שלושה
ילדים בתוך הבית. היה יפה, היה נחמד מאוד.
החגים היו נפלאים בתימן.
בחגים הייתה שמחה גדולה.
החגים היו נפלאים. מה את
רוצה, באמת, הצניעות בתימן,
החגים בתימן, היינו אוכלים, שמחים.

00:12:00

עכשיו, את רואה את השכן שלך מה
הוא עושה, גם הבן שלך עושה.
הוא לא שומר שבת, הוא לא שומר דת.
יש שומרים, יש לא שומרים.
שם, אוי ואבוי לה אם היא
תצא ותעשה עבודה בשבת.
איך הצליחו לשמור על היהדות כשהיו
כל כך מעט משפחות? -מעולה.
אנחנו שמרנו חג, מעולה מעולה מעולה.
אין לי מילים על החגים של תימן.

00:12:30

פסח, היינו עושים פיתות בטאבון,
והיינו עושים סדר לא
בשולחן, יש לנו איזה מין,
איך אומרים שולה, עבודת יד.
עושים אותי ככה, יושבים סביב סביב.
פרחים פה, פרחים פה ושמלה יפה.
פסח.
והיה יום כיפור והייתי
שונאת אותו, הייתי רעבה.

00:13:00

כן, היית סובלת? -הייתי רעבה
ולא הייתי אוהבת את הכיפור.
מה היה אוכל, היה
פתות וזום, הריש.
מה זה הריש? -זה של בורגול,
עם סמנה ועם חלב ולבן.
אה, כמו דייסה? -כן.
היינו עושים לחוח, את יודעת מה זה לחוח?
פיתות בטאבון.
זה החגים שלנו. שבועות כמו כולם.

00:13:30

מלאווח, פיתות, בשר. מן כל סוגי האוכל.
לא היה חסר אוכל באמת.
אמרתי לך, מי שחסר לה, חסר. מי שיש לה,
אוכל ושותה והשני שאין לו מקבץ נדבות.
אין מה לעשות אחרת -והייתה עזרה הדדית?
-לא, כל אחד לעצמו.
אם בא והשיג את האוכל שלך
ואת אוכלת, בוא תאכל.

00:14:00

אבל אחרי שעה, לאיפה אתה הולך?
אין לך מקום פה. זהו.
היו לכם שירים מיוחדים אולי
על ישראל, על ירושלים? -בטח.
על ירושלים?
-הלוואי והדת של תימן הייתה פה.
הייתה צניעות, היו יהודים טובים,
היו כשרים, היו עושים הכול.
מה את חושבת, עכשיו אנחנו
פשוטים פה, אבל בתימן היה.

00:14:30

אוי ואבוי למי שערומה פה או ערומה,
בלי מטפחת או עם החזה פתוח.
זהו, יש אולי פתגמים מיוחדים שהייתם אומרים
ככה, שאת יכולה להגיד לנו בתימנית? -לא.
לא, אין לי.
איזה ערכים חשוב לך להעביר
לדור הבא, שגדלת עליהם?
אני מגדלת את הבנות שלי לפי איך שאני גדלתי.

00:15:00

עושים אוכל של שבת, עושים אוכל של חגים.
עוד מה שהייתי עושה בתימן אני עושה פה.
את עושה גם פה? -עושה פה.
אבל טאבון אין לי עכשיו,
באמת את הטאבון אין לי,
כבר גמרנו עם הטאבון.
אה, היה לך טאבון בהתחלה?
-בטח, שניים.
מה את אומרת -הייתי עושה
בטאבון פיתוח, מלאווח, הכול.
תגידי וההורים שלך גם עלו לארץ?
-בטח, כולם.

00:15:30

כולם עלו -כולם. הדוד שלי ואימא שלי
וגיסתי ואח שלי, כולם נכנסו לארץ.
לאף אחד לא קרה שום דבר בדרך
-אך אחד לא, ברוך השם -לא.
נכנסו, אבל פה כבר
הולכים אחד אחר השני.
יש לי עוד רק אחות אחת.
רצית לנסוע לבקר בתימן?
-לא.
זאת אומרת נשאר מאחור -לא בתימן ולא
בגבעת כ"ח ולא במעברה, אני לא רוצה.
בבית דיברתם רק תימנית,
לפני שעליתם -כן

תודה רבה לכם
-תודה רבה, זהרה.
תודה רבה לכם,
באמת תודה רבה לכם.

זהרה חסן

מראיינ/ת -
שלומית גולדין הלוי
אורך הסרטון:
00:14:48
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
ירים
,
תימן
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש

נולדת בתימן. -איפה?
-באל עזתי, בלאד ירי.
אנחנו היינו כפר כזה. שלושה אחים,
הדוד שלי, הדוד שלי השני, אבא
שלי, בתוך כפר של ערבים.
רק שלוש משפחות יהודיות.
היו הולכים לכפר השני, לדרוואח, לחאוולר,
יעשו בשבת, בחגים, תפילה. לא היה לנו עשרה
-לא היה מניין -לא היה מניין, לא היה.

היום כל אחד מתפלל בבית שלו וזהו.
אבא שלי היה חקלאי 
-חקלאי. -כן.
והדודים?
-חייטים.
הבית שלנו, מה אני אגיד לך? ירחם
השם, היה כמו לול של תרנגולות.
והיינו שתי נשים עם בעל אחד.
היינו עם הדוד שלי, היה משמח אותנו
בוקר, ערב, צהריים. יאללה, לא חשוב.

היה מפריע לנו ואנחנו שתי נשים עם בעל
ועם ילדה, הייתה לשנייה כבר ילדה.
כן, זהו -את מדברת עלייך?
-שתי נשים, כן.
היו אצלכם בבית שתי אימהות או אימא אחת?
-לא, אצלי אימא שלי אחת.
אחת -כן. אבל אצל בעלי,
היו לו שתי נשים.
הייתי רועה בקר של אבא שלי,
חמורים, עזים, פרות, הכול.

מאיזה גיל? -מגיל עשר, נתנו לי לרעות.
כן, מגיל עשר.
וכמה אחים היו לך? -אחים
היו לי שתי אחיות ואח.
איזה שם משפחה היה לכם? -חסן, חסן יהודה,
יהודה חסן, יחיא חסן.
זו הייתה כל המשפחה שלנו.
אבא היה חקלאי -חקלאי, כן.

היה לו צאן ובקר? -לא לא. היה לו צאן
ובקר, אבל היה חורש עם מחרשה, עם שור,
היו זורעים, חותכים, שמים
את הזריעה על הראש. הכול.
ואיך היה הקשר עם השכנים הערבים?
-מאוד טוב.
אין לי מילים על הערבים שגרתי
איתם, היו תאמיני לי, לקחה אותי,
כמו מפה, אני חושבת
לוט, עם הילדה שלי,

והיא בוכה שהיא לא
רוצה להיפרד ממני.
היו טובים. בכפר שלנו היו טובים.
האחים אצלכם, הם למדו תורה? -בטח למדו תורה.
זה מה שיש לנו, ללמוד תורה, אחרת אין.
ואת למדת תורה? -לא תורה, לא עברית ולא
אנגלית. בכלל אני לא למדתי, לא בתימן ולא פה.
והאחים, מי לימד אותם, היה מורי?
-כן, מורי.
שבא מבחוץ, מחוץ לכפר? -לא, היה מורי.
גם בא מחוץ לכפר.

גם אבא ואימא למדו תורה
ולימדו את הילדים שלהם.
והיה בית כנסת בכפר או לא? -לא.
אז כל פעם היו הולכים, גם אתן הייתן
נוסעות איתם? -לא, הולכים רק בחגים.
ראש השנה, כיפור ופסח בערב החג.
הייתן נשארות בכפר רק הנשים והגברים היו
הולכים לתפילה? -אנחנו כבר הולכות איתם.

הלכתן איתם -זה לא מרחק, כל אחד בכפר לבד.
ברגל, מה, היה לנו מטוס?
אז הלכתם לשם ואת גם היית
הולכת לבית הכנסת? -להתפלל.
תראי, לפעמים הולכים, לפעמים מתעצלים.
אני לא אומרת כל הזמן הולכים.
אבל היית הולכת, היה עזרת נשים?
-תאמיני לי, לא הלכתי.
למה שאני אשקר, למה שאני אשקר?
לא הלכתי.

ואימא הלכה? -גם אימא לא. אימא
מבשלת ואני רוחצת כלים.
באיזה גיל התחתנת? -גיל 15.
15? -כן.
ועם מי התחתנת? -בן הדוד שלי, גם הוא
חסן, גם אבא שלי חסן, גם הדוד שלי חסן.
הוא היה בן 50, אני הייתי בת 15.
אה, הוא היה בן 50? -כן, הוא
התחתן כבר עם אישה ראשונה.

ואז למה חיתנו אותך איתו? -לא היה לנו
כסף, להורים שלי, מכרו בהמה בשביל כסף.
אז נשארתם באותו כפר? -אותו כפר,
אותו בית ואותה התרנגולת והכל.
תגידי, איך הייתה החתונה, איפה התחתנתם?
אני לא זוכרת איך התחתנתי, תאמיני לי
-לא זוכרת איך התחתנת? -לא זוכרת.
את השמלה את זוכרת? -השמלה אני זוכרת, עד
הרצפה ופנים מכוסות ואני לא זוכרת מה עשיתי.

הוא אוהב אותי, אני לא רוצה אותו.
מה נעשה?
בסוף הוא היה מותק, באמת
-בסוף, כן -בסוף היה מותק.
פחדתי, זה פחדתי -היה לך אבל מה להגיד,
יכולת להגיד להורים נגיד אם זה מתאים?
בואי תגידי, אני לא רוצה
את הבחור, סטירה בפנים.
אז את היית חייבת
להתחתן, עשו לכם חינה?
עשו חינה, עשו חופה, עשו הכול.
שרים, רוקדים.

אני, מה אני אגיד לו. בתוף ככה,
החברות והחברים, אורחים מהכפרים
האחרים, זה מה שאני יודעת.
ואז, כמה ילדים נולדו כשעוד הייתם בתימן?
- נולדה לי ילדה אחת.
ילדה אחת? -כן
-ומתי החלטתם לעלות?
תכף אחרי שילדתי, עלינו
לארץ -עליתם -כן.

בת כמה היית? -18.
איך הייתה העלייה?
-תאמיני לי, הייתי עושה.
הגענו ללוד, אמרתי לו
כוכבים למטה ואנחנו למעלה.
לא ידעתי מה זה,
זה היה חשמל למטה.
אז בעצם מהכפר נסעתם לעדן אולי?
לא, עדן הגענו ראשונים,
בתימן לעדן -כן.
ומעדן עלינו באווירון
לעין שמר -לעין שמר.

ומעין שמר לקחו אותנו לאוהלים, לאוהלים
בגבעת כ"ח -בגבעת כ"ח -למעלה, כן.
אחר כך לקחו אותנו לצריפים.
ואחר כך לקחו אותנו
לבתים כזה קטנים.
אני התעצבנתי, ברחתי
מן המושב ובאתי.
עליתם, את אומרת הגעתם ללוד ומשם לקחו אתכם
למחנה בעין שמר? -כן, כן, לקחו אותנו.
כמה זמן הייתם בעין שמר בערך?
-באוהלים ילדתי שתי בנות.

שתי בנות באוהלים -באוהלים.
אחר כך עשו לנו צריף מפח.
צריך מפח איפה? -באותו מקום,
בעין שמר עשו לנו את זה.
אחר כך העבירו אותנו למושב, במושב אני לא
סבלתי, ברחתי לפה. אני לא אהבתי את המושב.
הייתי עובדת כל השנה, כל החודש, אומרים
לשים בשביל התנובה ואין לי מה לאכול בבית.
המושב היה מוות בשבילי.
הגעתי לפה והנה אני פה.

ראיתי חשמל, היינו באווירון למעלה
והחשמל למטה בלוד ובעין שמר,
אמרתי, הכוכבים ירדו למטה. רציתי לרדת
מהאווירון לכוכבים למטה וזה היה חשמל.
אנחנו, לא היה לנו חשמל בתימן. לא היה חשמל.
עכשיו יש לי טוב ביהוד, לא היה לי טוב
מהיום שהתחתנתי, עד עכשיו לא היה טוב,

עכשיו אני מאושרת עם הבנות שלי, מאושרת
בבית שלי. ברוך השם, אני לא מתלוננת וזהו.
בגלל היחס? -יחס של הבית, יחס של האישה
השנייה, יחס של הבעל, יחס של השכנים.
תראי, אני ילדה בתוך
משפחה, כל אחד נותן קוס,
מכה פה, מכה פה, מכניסה לעצמות.
זהו.

וחייתם פה ככה ביחד, את והאישה השנייה?
-אני והאישה השנייה ודוד שלי, בעלי.2
היינו ישנם שניים פה
ושניים פה, דוד פה,
ותרנגולות שם בלול, באותו החדר.
מנהגים של תימן. מי שעשיר הוא אוכל,
הוא שותה, הוא ישן בבית שלו.
מי שהוא עני אין לו כלום,
מסכן -מקבץ נדבות -זהו.

זה הסיפור האחרון שלי
-של מקבצי הנדבות -מסכנים.
בתימן מי שיש לו אוכל, יש
לו בית, יש לו מלאכה טובה,
הוא אוכל, הוא שותה, הוא מתלבש.
זה עני.
היום מנהגים על הכיף-כיף. צניעות.
לא חזה פה ולא מכנסיים עד פה.

זו הייתה צניעות יפה מאוד. היה כבוד לנשים,
היה כבוד לגברים, היה הכול טוב מאוד.
הלוואי על תימן בצניעות שלה.
הייתה צניעות, הנשים והגברים,
אפילו הערביות,
היא לא הולכת בלי מטפחת ראש.
כולם היו צנועים.
בטח שיש לנו מנהגים. חגגנו את החגים
ואף אחד לא הפריע לנו מבין הערבים.

עוד היא אומרת לי, מה את עוד לא נכנסת לשבת?
אני אעבוד במקומך, תלכי.
שבת עכשיו, אסור לך לעבוד.
ממש שמרו עליכם? -כן, שמרו עלינו כמו בובה,
באמת. אין לי מילים על הכפר שהיינו בו.
היו אנשים זהב.
עזבנו את מה שיש לנו ועלינו על האווירון,
אבל בסוף באמת אנחנו הצטערנו הרבה פה.

הצטערתם? -הרבה, הרבה. את יודעת
איזה חיים, שתי בנות ילדתי באוהל.
והמים זורמים מתחתינו, אין מה לאכול.
אחר כך צריפים,
אחר כך למושב, היינו עובדים כל
החודש, אני בעלי והאישה השנייה,
ואין לנו מה לאכול בסוף
החודש, זה לתנובה.
אמרתי זה הסוף, אני לוקחת את
עצמי. הגעתי לבית ערבי פה,

היה בית כזה נפלא, אני חולמת
עליו בלילה -הבית הערבי.
סידרנו אותו, שכללנו אותו וילדתי שלושה
ילדים בתוך הבית. היה יפה, היה נחמד מאוד.
החגים היו נפלאים בתימן.
בחגים הייתה שמחה גדולה.
החגים היו נפלאים. מה את
רוצה, באמת, הצניעות בתימן,
החגים בתימן, היינו אוכלים, שמחים.

עכשיו, את רואה את השכן שלך מה
הוא עושה, גם הבן שלך עושה.
הוא לא שומר שבת, הוא לא שומר דת.
יש שומרים, יש לא שומרים.
שם, אוי ואבוי לה אם היא
תצא ותעשה עבודה בשבת.
איך הצליחו לשמור על היהדות כשהיו
כל כך מעט משפחות? -מעולה.
אנחנו שמרנו חג, מעולה מעולה מעולה.
אין לי מילים על החגים של תימן.

פסח, היינו עושים פיתות בטאבון,
והיינו עושים סדר לא
בשולחן, יש לנו איזה מין,
איך אומרים שולה, עבודת יד.
עושים אותי ככה, יושבים סביב סביב.
פרחים פה, פרחים פה ושמלה יפה.
פסח.
והיה יום כיפור והייתי
שונאת אותו, הייתי רעבה.

כן, היית סובלת? -הייתי רעבה
ולא הייתי אוהבת את הכיפור.
מה היה אוכל, היה
פתות וזום, הריש.
מה זה הריש? -זה של בורגול,
עם סמנה ועם חלב ולבן.
אה, כמו דייסה? -כן.
היינו עושים לחוח, את יודעת מה זה לחוח?
פיתות בטאבון.
זה החגים שלנו. שבועות כמו כולם.

מלאווח, פיתות, בשר. מן כל סוגי האוכל.
לא היה חסר אוכל באמת.
אמרתי לך, מי שחסר לה, חסר. מי שיש לה,
אוכל ושותה והשני שאין לו מקבץ נדבות.
אין מה לעשות אחרת -והייתה עזרה הדדית?
-לא, כל אחד לעצמו.
אם בא והשיג את האוכל שלך
ואת אוכלת, בוא תאכל.

אבל אחרי שעה, לאיפה אתה הולך?
אין לך מקום פה. זהו.
היו לכם שירים מיוחדים אולי
על ישראל, על ירושלים? -בטח.
על ירושלים?
-הלוואי והדת של תימן הייתה פה.
הייתה צניעות, היו יהודים טובים,
היו כשרים, היו עושים הכול.
מה את חושבת, עכשיו אנחנו
פשוטים פה, אבל בתימן היה.

אוי ואבוי למי שערומה פה או ערומה,
בלי מטפחת או עם החזה פתוח.
זהו, יש אולי פתגמים מיוחדים שהייתם אומרים
ככה, שאת יכולה להגיד לנו בתימנית? -לא.
לא, אין לי.
איזה ערכים חשוב לך להעביר
לדור הבא, שגדלת עליהם?
אני מגדלת את הבנות שלי לפי איך שאני גדלתי.

עושים אוכל של שבת, עושים אוכל של חגים.
עוד מה שהייתי עושה בתימן אני עושה פה.
את עושה גם פה? -עושה פה.
אבל טאבון אין לי עכשיו,
באמת את הטאבון אין לי,
כבר גמרנו עם הטאבון.
אה, היה לך טאבון בהתחלה?
-בטח, שניים.
מה את אומרת -הייתי עושה
בטאבון פיתוח, מלאווח, הכול.
תגידי וההורים שלך גם עלו לארץ?
-בטח, כולם.

כולם עלו -כולם. הדוד שלי ואימא שלי
וגיסתי ואח שלי, כולם נכנסו לארץ.
לאף אחד לא קרה שום דבר בדרך
-אך אחד לא, ברוך השם -לא.
נכנסו, אבל פה כבר
הולכים אחד אחר השני.
יש לי עוד רק אחות אחת.
רצית לנסוע לבקר בתימן?
-לא.
זאת אומרת נשאר מאחור -לא בתימן ולא
בגבעת כ"ח ולא במעברה, אני לא רוצה.
בבית דיברתם רק תימנית,
לפני שעליתם -כן

תודה רבה לכם
-תודה רבה, זהרה.
תודה רבה לכם,
באמת תודה רבה לכם.

זהרה חסן
שלומית גולדין הלוי
ירים
תימן
סיפורי חיים נוספים: