חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי הרקסהיים

Herxheim

Herxheim bei Landau

A municipality in the Südliche Weinstraße district, in Rhineland-Palatinate, Germany.

First Jewish presence: 1681; peak Jewish population: 162 in 1848; Jewish population in 1933: approximately 19

The Jews of Herxheim conducted services in a prayer room on Holzgasse until 1797, when they established a synagogue and a school in an existing building located on what would later become the Judengasse (“Jews’ alley”). In 1842, a larger synagogue was built at 18 Obere Hauptstrasse; adjoining the new synagogue, at the front were a school and an apartment for the teacher. The building was partially renovated at the end of the 19th century; in 1923/24, the school and apartment were converted into a residential property. We also know that the community consecrated a cemetery in the 1870s. In 1933, Herxheim’s Jewish schoolchildren received religious instruction in Landau. On Pogrom Night (Nov. 9, 1938), rioters used an axe to destroy the synagogue’s interior. Furniture, ritual objects and holy books were stacked up and burned, but neighboring residents, fearing for the safety of their own homes, prevented the incineration of the synagogue. Approximately 50 people plundered the building. After the pogrom, Herxheim’s local authorities seized the synagogue site as “payment” for demolishing the ruins. The Jewish cemetery was cleared and leveled during the Nazi period, its gravestones used to pave a road. Herxheim’s last Jews left in September 1939. At least three local Jews perished in the Shoah. The cemetery was converted into a park after the war, and a memorial stone was later unveiled there. The school and the teacher’s apartment survived the pogrom and, until 1959, functioned as Herxheim’s municipal hall (this building was demolished in 1993). In 1984, an ornamental stone from the original synagogue was unveiled as a memorial on the former synagogue’s site.

--------------------------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.

סוג מקום:
כפר
מספר פריט:
17402983
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
HERXHEIMER

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

הרכסהיימר, שבו פירוש הסופית הגרמנית "-אר" הוא "מ-", "מוצאו מ-", קשור בשמות העיירות הרכסהיימר ליד לודוויגסהאפן או הרכסהיים ליד קרלסרוהה, גרמניה.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי הרכסהיימר, כוללים את מתרגם התנ"ך הרב סולומון הרכסהיימר (1884-1801) אשר חי בגרמניה.

Salomon Herxheimer (1801-1884) Rabbi.

Born in Dotzheim, age 13 he entered the yeshiva in Mainz, also studying secular subjects. From 1818 to1824 he was a private tutor at Herborn and then attended the universities of Marburg and Goettingen. He was appointed religious instructor in Eschwege where he became district rabbi in 1830. Later Herzheimer was rabbi of Anhalt-Bernburg. He was a supporter of moderate Reform and an advocate of confirmation. He encouraged the development of agriculture among Jews and supported Jews living in Erets Israel. His writings include a translation of the Bible into Germany, with commentary, a popular work of religious instruction,and a Hebrew grammar.

לנדאו

Landau

Landau in der Pfalz

עיר במחוז ויינשטראסה בריינלנד-פפאלץ, גרמניה.

לראשונה נזכרים יהודים במקום בתעודה מסוף המאה ה-13. "רחוב היהודים" מוזכר בשנת 1329. בשנת 1347 היה סכסוך בין היהודים לתושבי העיר. בפרעות "המגפה השחורה" (1349) הקהילה נהרסה. עם זאת, בעיר היו שוב יהודים בשנת 1354.

במאה ה-15 התפרנסו יהודי לנדאו מהלוואות בריבית ומייצור קלפים. בין רבני הדור היו ר' שלמה ספירו (1430) ור' משה בן יצחק הלוי מינץ, שכיהן עד 1469.

בסוף המאה ה-15 ובתחילת המאה ה-16 איימו כל העת על היהודים בגירוש מן העיר, שהתקיים לבסוף בשנת 1545. רבים מהגולים, שפוזרו במרכז אירופה ובמזרחה, אימצו את שם העיר כשם משפחתם. במאות ה-17 וה-18 יהודים גרו במחוז וככל הנראה גם בלנדאו.

ב-1836 אליהו גרינבאום מונה כרב ראשי של מחוז לנדאו, שכלל ב-1864, 24 קהילות. ר' ברתולד איינשטיין (נולד ב-1862) נבחר לכהן כרב ב-1894. בית כנסת חדש הוקם ב-1884.

ב-1840 גרו 377 יהודים בלנדאו, ב-1871 – 303 יהודים. ב-1890 גרו 610 יהודים בעיר, ו-874 בסוף המאה ה-19.

בראשית המאה ה-20 היה בלנדאו בית ספר דתי, ארבעה מוסדות צדקה ואגודות תרבות וחברה. עם זאת, בשנת 1925, מספר חברי הקהילה פחת ל-732 ול-566 ב-1933.

 

תקופת השואה

עם עליית הנאצים לשלטון החלו פעילויות טרור נגד הקהילה היהודית. ב-19 ביוני 1933 פלשה כנופיית נאצים לבית הקפה "סנטרל", ניפצה חלונות, רהיטים וכלי אוכל ואילצה את הנוכחים להיצמד לקיר, והיכו אותם באלות גומי עד שהם התמוטטו. למחרת נעצרו 12 יהודים מקומיים והוליכו אותם ברחובות עם כרזות תועבה על צווארם. לאחר מכן הם הובלו לבית בפאתי העיירה ושם הלקו אותם. הוכרז חרם על חנויות בבעלות יהודית, וחרם על חברות לא יהודיות שהושקעו בהן כספים של יהודים.

באוקטובר 1938 נערך בעיר כינוס של נציגי 35 קהילות יהודיות בפאאלץ, בראשות הרב קורט מצגר; בלנדאו גופא הלכה והתמעטה עקב הגירה הולכת וגוברת וב-1939, ערב מלחמת העולם השנייה, לא עלה מספרם על 90 לערך.

במהלך המלחמה, ב-22 באוקטובר 1940, גורשו 89 יהודים למחנה גורס שבדרום צרפת.


בתום המלחמה חידשו 20 יוצאי מחנות הריכוז את היישוב היהודי בלנדאו.