מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:30

ארז מיכל.

נולדתי בשם ניקול.

ניקול. -כן. -ניקול מה?

ניקול כהן יהונתן.

כשהגעתי לארץ, ב-1956,

זה היה באוגוסט,

שינו, ממש בכניסה

לארץ, שינו את השמות.

אז אני קיבלתי את השם ציפורה.

אימא שלי את השם שמחה.

00:01:00

ושאר האחים והאחיות שלי

היו בשמות עבריים.

אחותי, קראו לה רחל.

אמנם בצרפתית קליירט, אבל רחל.

דינה וציון.

אז הם נשארו עם השמות? -הם

נשארו עם השמות העבריים,

ולנו שינו את השם.

אבא שלי שלמה, כמובן,

נשאר אותו דבר.

מי שינה?

מי שקיבל אותנו בארץ, אני

לא כל כך זוכרת, אבל...

00:01:30

שינו את השמות לאנשים.

אמרו: "אתם עכשיו נכנסים לארץ,

"צריכים להיות בשם עברי."

ולא התנגדנו כל כך.

אני לא כל כך זוכרת

הסתדרתי עם השם הזה.

יש לי תעודה ש...

בכיתה ט' הייתי, ואמרתי,

אני הולכת להחליף את השם.

אני מאוד אהבתי את מיכל מהתנ"ך,

00:02:00

ואמרתי, אני הולכת

להחליף מציפורה למיכל.

וכך היה. יש לי תעודה,

מאז קוראים לי מיכל.

אז זה לא היה שם כל כך פופולרי.

אני נולדתי בתוניס, עיר הבירה,

אבל גרנו באראינה.

באריאנה. -שזאת...

זה ה...

אחת מהעיירות שמסביב

לתוניס הבירה.

זאת עיירה יהודית?

00:02:30

הרבה יהודים, אבל

גם ערבים היו שם.

כן. הרבה יהודים. בתי כנסת היו.

זאת קהילה... -לאיזה בית כנסת

הייתם הולכים, את זוכרת?

אני לא זוכרת, אבל אבא שלי,

כל שבת, בחגים,

היה הולך לבית הכנסת. אני זוכרת

יותר את בית הכנסת בקריית גת.

כן. -שאבא שלי היה כהן,

זאת אומרת, אנחנו משפחת כהנים,

אז הוא היה עושה את ברכת הכהנים.

00:03:00

ואנחנו, הילדים, לא יכולנו

להיות מתחת לטלית שלו,

אז הלכנו מתחת לטליתות

של חברים של המשפחה.

אנחנו היינו משפחה דתית. -בתוניס

אבל הייתן הולכות לבית כנסת?

אני לא זוכרת, לא.

אני חושבת שלא. -באיזו שנה עליתם?

1956.

תראי, אבא שלי היה בן,

00:03:30

לאחר 3 בנות. היה קצת מפונק.

והוא רגיש מאוד היה, גם.

כל דבר ריגש אותי, אם איזה

ילד היה חולה או משהו.

הוא...

עבד ב... הוא מכר בדים בחיפה.

אה, סליחה, בתוניס.

הוא מכר בדים אצל בלוק,

הפטרון שלו היה בלוק.

00:04:00

ובתוניס עבדו...

בבוקר, נניח מ-9

עד 13, עשו הפסקה,

ואחר כך מ-16 עד 18.

אז את זוכרת את אבא בא הביתה בצוהריים?

-אז זהו, שלא.

כיוון שהיינו ממש משפחה ענייה,

אבא שלי, לא הייתה לו אפשרות

להגיע הביתה לצוהריים ולנוח.

00:04:30

הוא היה מסתובב בקיץ ובחורף,

בתוניס עצמה,

ואוכל...

חומוס כזה, שהיה קונה, ולחם.

וב-16 היה חוזר.

גם סבל קצת שם, שלא נתנו

לו את המשכורת בזמן.

בגלל שהוא היה יהודי, או...?

-לא, לא יודעת.

כי היה לו בוס שלא יודעת,

הוא לא התנהג יפה, כנראה.

00:05:00

אני זוכרת את זה באמת, ש...

מבחינה כלכלית המצב היה קשה.

זה בא לידי ביטוי ב...

קודם כל, את כל הבגדים

קיבלנו ממשפחות אחרות.

אימא שלי התחילה להתעוור מגיל 40,

והיא קיבלה תרופות

שלא עזרו לה בכלל, אבל היינו

צריכים לשלם על התרופה.

אני זוכרת שאימא שלי

הכינה שבת שלמה

00:05:30

עם ביצה אחת. זה

מה שהיא אמרה לנו.

ביצה אחת. אבל אף פעם

לא הרגשנו במחסור.

אני זוכרת את אימא מגהצת.

כל הבגדים שלנו היו נקיים,

מגוהצים, מסודרים.

גרנו בחדר אחד.

אצל הסבתא, האימא

החורגת של אימא שלי.

היו לה 3 חדרים.

00:06:00

לנו היא נתנה חדר, או השכירה,

אני לא יודעת בדיוק.

השכירה לעוד מישהי, רווקה זקנה,

שהגיעה מג'רבה,

ולהם,

לסבתא החורגת, לאימא החורגת שלי

ולבעלה, חדר.

היה מטבח משותף.

אז נגיד, ארוחות שבת,

אוכלים כולם ביחד?

אני חושבת שכן. אימא

הייתה עקרת בית,

00:06:30

אבל לפני הנישואים,

לאימא הייתה אחות.

וביחד הן, בגלל שהמצב

הכלכלי הידרדר,

הם היו עשירים. סבא שלי היה

עשיר וסוחר, יחד עם אחיו,

בכמויות גדולות.

הוא עבד עם ערבים.

ויום אחד הוא פשט את הרגל,

כיוון שאו שרימו אותו

או שלא ידוע בדיוק מה.

00:07:00

הם עברו לאריאנה,

ושם הם עסקו

בתפירה של וילונות,

בעזרת חוטים ושרוכים.

ולא רק וילונות, גם כיסויי מיטה,

ונדוניה.

אבל אימא שלי אומרת שלה לא

נשאר אפילו חלק קטן מזה.

זאת אומרת, גם ההורים

שלה חיו בעוני.

00:07:30

ההורים של אימא...

לא. אבא שלה היה

סוחר בסדר, בהתחלה.

אחר כך...

הם גרו בלה גולט,

בהתחלה, הסבא ו...

אשתו הראשונה.

עכשיו, קרה מקרה ואחרי

שנולדו אימא שלי

ואחותה,

נולד עוד בן,

00:08:00

שכנראה הוא נפטר,

והאימא של אימא שלי התאבדה.

היא לא יכלה לשאת את היגון.

וסבא שלי התחתן עם אישה שנייה.

ולה קראו טאמיש.

בת כמה אימא הייתה, את יודעת?

אני חושבת שהן כבר היו גדולות.

16-15, משהו כזה.

00:08:30

ובהתחלה, בתחילת הנישואים השניים,

המצב הכלכלי היה

טוב, עד שסבא שלי...

ירד מנכסיו ו... -כן.

אני זוכרת את אימא שלי.

וואי. לוקחת אותנו ב...

אחרי בית הספר.

ל... יחד עם הטפינה שהייתה עושה,

00:09:00

שזה מאכל עם סלק.

מתחת לאיזה עץ גדול.

ושם היינו עושים פיקניק.

וזיכרון נוסף,

היינו קונים מים, מים מינרליים,

מסידי בוס סעיד,

שהיו מביאים בעגלות.

אז היו... היינו קונים מים כאלה,

00:09:30

ומאחסנים אותם בכדים

מחרס, גרגולט.

עכשיו, אני, יום אחד אימא שלי

שלחה אותי לקנות את

המים, ואני לא שמתי לב

ונדרסתי על ידי אופנוע,

רוכב אופנוע.

אבל בסדר, לא...

לא נפגעתי.

בת כמה היית? -הייתי

בת 8-9, משהו כזה,

כי הגעתי לארץ בגיל 10,

אז זה היה לפני. -כן.

00:10:00

טוב, את הקוסקוס בימי שבת.

פעמיים בשבוע היינו אוכלים קוסקוס.

-באיזה ימים?

בימי שלישי ושישי.

למה שלישי?

ככה זה היה נהוג,

אנחנו לא יודעים.

אבל הקוסקוס או כל המאכלים

היו מורכבים כך שמנה אחת תספיק,

גם אם היה קצת בשר, היה. -כן.

אבל הרבה קטניות.

אם זה חומוס, שעועית,

00:10:30

חיטה. דברים כאלה שהיו משביעים.

כן. -וכמובן, עם

הרבה מאוד תבלינים.

כן. -שנתנו טעם.

וממולאים ללא בשר.

פלפל. -כי בשר זה יקר.

זה יקר. אז פלפל ממולא

מעולה, ללא בשר.

עם מה, עם אורז?

קודם כל, הפנים של

הפלפל, הלבן הזה,

ולחם.

לחם שהיו משרים והרבה

מאוד תבלינים,

00:11:00

אולי קצת בצל.

דווקא יש לי מתכונים.

זה מתכונים או שלאימא הייתה

תושייה להכין תבשילים? -אימא שלי

לא הייתה צריכה את המתכון כתוב בכלל.

-כן.

בשלנית... למרות

שהיא התעוורה ממש,

בגיל 40,

היא גם נעשתה חירשת טיפה.

היא בישלה נהדר. -כן.

בישלה ואפתה, גם כן.

דברים שלא היו צריכים מיקסר.

00:11:30

כל הדברים הבחושים. -כן.

אז היא הייתה עושה, קודם

כל, את העוגיות האלה,

עם האניס.

היא הייתה עושה... -שאיך זה נקרא?

דאקק. -דאקק. -כן.

עכשיו, היא הייתה עושה מניקוטי.

שזה? -שזה בצק

שבגלל ש...

המצב של אימא,

היא הייתה פותחת את הבצק לעלה,

00:12:00

ואני הייתי פורסת את זה

לפרוסות ארוכות ומטגנת,

בצורה מיוחדת ועושה

את העיגולים האלה.

זה... -כמו שבקיות, כאילו?

-כן, שבקיות. -אוקיי.

ואחר כך, כמובן, עם הדבש.

היינו עושים יו-יו, שזה גם

כן עוגיות מטוגנות. -כן.

עד היום אני עושה את הדברים.

כן. ו...

00:12:30

השתמשנו הרבה במכתש,

שיש לי אותו פה, של אימא.

וזהו, כל האמצעים היו... -היא

הייתה טוחנת לבד את התבלינים?

הכול לבד.

-כן.

היא הייתה גם הולכת לשוק.

עכשיו, היא לא הייתה לוקחת אותנו.

הייתה סוגרת אותנו בבית,

וסוגרת למעלה, עם איזה מנעול,

בלוקוס זה נקרא. -שלא תצאו.

שלא נצא, ואני זוכרת אותנו,

00:13:00

מנסים לעלות על משהו ומנסים

לפתוח את הדלת. -כן.

אז היא הייתה הולכת לשוק

וקונה את כל הדברים, המצרכים. -כן.

ומבשלת נהדר. -את אומרת

שהיו בשכונה הרבה יהודים,

והיו גם מוסלמים. -ערבים, כן.

-איך היה הקשר איתם?

אני חושבת שהיה בסדר.

אני למדתי בבית ספר לבנות.

-יהודי?

לא. מעורב.

עכשיו, היה נהוג... -צרפתי?

00:13:30

צרפתית, כמובן, למדתי שם.

-לא, בית הספר,

המורות היו צרפתיות? -כן. -כן.

יכול להיות שהיו גם יהודיות. -כן.

עכשיו, היה נהוג ש...

תלמיד שהגיע עם ציונים טובים,

היו מקבלים דירוג.

התלמיד הראשון, השני והשלישי.

אני זוכרת שאני קיבלתי

פעם את המקום הראשון,

וגם תלמידה ערבייה

00:14:00

שהייתה בכיתה,

קיבלה את המקום הראשון. כן.

אני זוכרת שהיינו כותבים...

כתיבה תמה, זה היה אחד השיעורים.

-כן.

היינו משתמשים בדיו,

ועם ה... -קסת? -הקסת.

היינו צריכים, למשל, את ה-L,

לעשות קו דק מאוד

ואחר כך יותר עבה.

זה היה מאוד חשוב ומי שהתקשה

בזה, היה לו קשה, אבל...

00:14:30

אצלי זה הלך בסדר.

אימא שלי דיברה קצת ערבית.

את לא דיברת ערבית? -לא.

אני, בבית, דיברתי צרפתית,

וגם בבית הספר, כמובן.

וההורים, ביניהם,

באיזו שפה דיברו?

אני חושבת שצרפתית, גם.

יותר עם ה... -וידעתם קצת עברית?

לא. -לא.

אולי אבא, מהתפילות?

יכול להיות.

סבא ואבא, מהתפילות, כי

באמת התפללו בעברית. -כן.

00:15:00

אבל לא דיברנו עברית בבית.

זאת אומרת, גם, נגיד, אם

אימא הייתה הולכת לשוק,

אז עם המוכרים גם בשפה הצרפתית?

-יכול להיות שגם קצת עם הערבית.

אבל בבית דיברנו צרפתית.

-צרפתית. -כן.

סבא שלי...

הסבא, כלומר, אבא של אימא,

מאוד רצה להגיע לארץ.

זה היה חלום חייו.

ו...

00:15:30

ממש שנה לפני שעלינו,

הוא קיבל התקף לב ונפטר,

והוא קבור שם, בתוניס.

ואז ידעתי שבאמת, אנחנו...

זאת השאיפה שלנו

ואנחנו רוצים להגיע.

כן. וגם בשנת 1956

התחלף השלטון הצרפתי

ועלה לשלטון בורגיבה.

00:16:00

והמצב היה קצת אחר, אחרת.

כי...

הצרפתים נתנו את חופש הדעת

ליהודים והיה מצב יותר שקט.

כשהגיעו המוסלמים,

כנראה שההורים פחדו

שיהיה שינוי מסוים,

ועלינו לארץ.

גם רצינו לשנות את

המצב הכלכלי, בעיקר.

כשהוא היה קשה.

-למרות שדודה שלי...

00:16:30

אחות של אימא הייתה כבר בארץ,

והם גרו באוהלים

וסיפרו לנו שהמצב קשה,

אבל זה לא הרתיע.

כן. -מאוד מאוד רצינו לעלות לארץ.

אז איך בעצם ההורים אומרים לך שעומדים לעזוב?

את זוכרת את זה?

לא. הכול היה טבעי כזה. -כן.

לא זוכרת שזה היה אירוע מיוחד.

כן. -באנו לארץ וזהו.

והייתם צריכים למכור שם רכוש?

לא היה לנו רכוש. -לא היה.

00:17:00

ולקהילה היהודית? היו איזה

מוסדות יהודיים או משהו,

שנשארו מאחור? -אני יודעת שלמשל

לתינוקות היה את

המוסד שנקרא לוזה.

זה היה כמו טיפת חלב.

ש... כן.

אבל כל הטיפול הרפואי,

היה צריך לשלם.

אבל הלוזה, זה היה ליהודים דווקא?

לא, בכלל. באופן כללי.

אז גם היהודים השתמשו בזה.

00:17:30

רופאים, למשל, שבאו הביתה,

היינו צריכים לשלם.

תרופות, גם כן. -כן.

אבל מה? היו רופאים יהודים,

שבאו בחינם

למשפחות שידעו שהן נזקקות.

אז אני זוכרת... -אז הייתה

עזרה הדדית בקהילה?

כן, הייתה עזרה הדדית. -כן.

אבל ההורים שלי קיבלו עזרה יותר

מקרוב משפחה

00:18:00

שגר בתוניס,

והוא היה סוכן של...

מכונות תפירה זינגר, ופסנתרים.

דוד אלפרד, קראו לו.

והם היו...

הם היו משפחה שגרה בתוניס,

אמידה. היו באים לאימא,

והיו נותנים לה כסף בסתר.

00:18:30

ועוזרים לה. כשהיינו

צריכים לעלות לארץ,

הוא הביא לנו ארגז גדול של פסנתר,

ששם הכנסנו את כל

הדברים, המיטלטלין,

וארגז יותר קטן, הוא

אמר, בארגז הקטן,

תשימו את הדברים היותר טובים.

כשהגענו לארץ,

הארגז הגדול הגיע

והארגז הקטן נעלם בדרך.

אבל מה? המשפחה הזו עזרה לנו.

00:19:00

כן. הם גרו לידכם?

לא, הם גרו בתוניס הבירה.

-אה, בתוניס.

את אומרת שזה היה לא מאוד רחוק.

-לא,

לא רחוק. למשל, כשהייתי

בתוניס, אז נסענו בטרנוואי,

בעלי ואני. -כן. -אולי 20 דקות.

מתוניס הבירה.

אנחנו ב-2018, אז אולי ב-2012, משהו כזה.

-אה, אוקיי.

אז נסעתם לשם פעם ראשונה, לבקר?

-כן. -וזכרת משהו?

00:19:30

אני זכרתי. קודם

כל, המאכלים, ה...

קניתי משם ספרים בצרפתית. -כן.

כאילו, לילדים ש...

משוכתבים. -כן.

ויש לי ספרייה גדולה שאני הבאתי משם.

-כן.

כן, המקום... בטח שכן.

כן, זכרת. -זכרתי את

המראות, את האווירה.

את המאכלים בשוק.

00:20:00

הסרדינים... -איזה מאכלים

מיוחדים יש שם בשוק?

למשל, קנינו סרדינים וזיתים,

ואת הלחם שלהם. -כן.

כל הדברים האלה. -שזה דברים שאת ממש זוכרת?

-שאני זוכרת את הטעמים.

כן. -שמן זית, אני במלון, בבוקר,

אמרתי, אני רק אוכלת

שמן זית ולחם וזיתים,

וזהו, לא צריך יותר. -כן.

כי הכול היה... משהו.

מנהגים בבית?

00:20:30

אני יודעת... קודם כל, כל החגים.

אנחנו חגגנו... -איזה

חג את הכי אהבת?

פסח, בעיקר, כן.

אני זוכרת,

זה היה חג משפחתי, כמובן. -כן.

היה גם חג לבנות וחג לבנים.

אה, היה חג לבנים? -כן, וגם לבנות.

-לבנות, כן.

אז היו עושים מאכלים מיוחדים וחוגגים אצלנו.

-מה אוכלים בחג הבנות?

00:21:00

לא זוכרת בדיוק, אבל

אני יודעת שזה היה...

חג כזה. אני יודעת שהיו

אוכלים איזו יונה,

אבל אני לא יודעת אם זה לבנים או לבנות.

-ומה זה חג הבנים?

גם כן, כשחוגגים, כאילו,

מתייחסים לבנים שבמשפחה.

כן. ומה עושים איתם?

גם כן...

כאילו, מציינים את זה. זה מה שאני זוכרת.

-ראש חודש?

היה משהו מיוחד? -ראש חודש, כן.

היו מדליקים... אימא

שלי הייתה מדליקה נר

00:21:30

שהיה עשוי מצמר גפן.

והיא שמה שמן בכוס מים,

והנר הזה היה צף. -כן.

ושם היו מכניסים טבעות.

אני חושבת שזה היה

בניסן, עם הטבעות.

אבל היו, בראש חודש,

גם מדליקים נר כזה. -למה הטבעות?

כדי, כביכול,

מי שלא התחתן, אז יכול להיות

שזאת סגולה לנישואים, לחתונה,

00:22:00

אני חושבת. -כן.

בסיסה, את זה בני הדודים שלי יותר יזכרו.

-כן, אצלכם לא.

לא. -אוקיי.

ואיזה עוד מנהגים, נגיד, אולי

בראש השנה היה משהו מיוחד?

לא. אני לא כל כך זוכרת, לא.

אני קראתי בספר "נציב המלח",

עם כל מה שהיה שם,

אבל לא, בבית אצלנו לא... -אצלכם

לא הייתה איזו אמירה מסוימת,

00:22:30

נגיד, כשמישהו יוצא מהבית? -אה,

"בלי עין הרע" או משהו כזה.

לא, כשמישהו יוצא מהבית, יש איזו ברכה?

-לא, לא.

אוקיי. -אני לא זוכרת את זה.

אנחנו היינו 3 בנות. -כן.

אז לא חגגו בת מצווה, כמובן.

אחי, ציון,

חגג בר מצווה בארץ,

ויש לי תמונות. -מבר המצווה?

כן, שלו. -ותספרי לי

עכשיו על העלייה.

00:23:00

בעצם, מאיפה יצאתם בתוניס?

אנחנו יצאנו מתוניס הבירה,

באונייה "ארצה".

ושטנו, קודם כל, למרסיי.

משם אספנו עולים.

יכול להיות שירדנו יום

או יומיים בנמל שם.

משם שטנו לנאפולי.

00:23:30

שם אני זוכרת שהיינו כמה

ימים, אולי 4-5 ימים.

אבא שלי היה הולך

לשוק ומביא פירות,

במיוחד אני זוכרת את האפרסקים

הגדולים שהוא היה מביא. -כן.

אבא שלי ידע איטלקית.

אה, למה? איך?

יכול להיות... קודם כל, הוא בא מאלג'יר.

והייתה לו משפחה

בליבורנו, או משהו.

00:24:00

הוא ידע איטלקית.

כן. -ובנאפולי הוא...

דיבר איטלקית והרגיש טוב.

אז הייתם שם כמה ימים ואז

מנאפולי המשכתם ארצה?

לארץ, לחיפה. -לחיפה.

ירדתם בחיפה,

ואז בחיפה, מה קורה? -מחיפה,

אני חושבת שבמשאיות.

ישר לקריית גת. -כן, אוקיי.

ידעתם לאן אתם הולכים? -לא.

00:24:30

אני לא ידעתי, בטוח, אני לא.

אבל זהו. ירדנו מהמשאיות,

קיבלנו מזרונים ומיטות מברזל, ממתכת.

-כן.

וכיוון שהיינו 4

ילדים, קיבלנו שתי...

איך קראו לזה?

קרוואן? לא קרוואנים. אה, מעברה.

שני...

כאלה חדרים, כביכול. -כן.

00:25:00

במקום... כל משפחה קיבלה אחד,

ואנחנו קיבלנו שניים. -שניים.

וזהו, גרנו שם, במעברה,

בפחונים כאלה.

לופט התכוונת?

אני לא הרגשתי... תראי,

מה שקורה, כשהגעתי לארץ,

הגעתי לעולם אחר, לא מוכר.

קריית גת הייתה ממש

בראשיתה, היה רק כביש אחד,

00:25:30

ורק מעברות. הרבה מאוד עולים מסביב.

-כן.

ולא ידענו עוד... -ואיך היו התחושות?

-מה?

התחושות... ההורים

שלנו שידרו שהכול בסדר.

אנחנו לא הרגשנו שרע פה

ושאנחנו צריכים להתלונן.

הם לא התלוננו על שום דבר.

אבא שלי עבד בקטיף של תפוזים,

00:26:00

אז הייתה לנו מתחת למיטה

גיגית מלאה תפוזים

וזה היה אושר גודל. -כן.

הוא גם קטף כותנה.

וחפר בורות,

בקק"ל, שם ביער בגת, בגל

און, שם, כל האזור.

כל הזמן מה שהיה חשוב לו,

לעבוד ולפרנס את המשפחה. -כן.

00:26:30

והוא היה מספר שלפעמים לא היה

לו כוח לקטוף עוד את המכסה

של הכותנה, הוא היה שוכב,

וקוטף תוך כדי שכיבה.

כן, אימא התעוורה מגיל 40.

אז היא נשארה בבית?

כן. היא... כמו שגם באריאנה

היא עשתה, אותו דבר. -כן.

היא בישלה, כיבסה,

הרבה ביד, כמובן,

ניקתה את הבית. -כן.

00:27:00

וזהו.

היא הפתיעה אותי, קודם כל, אני

חושבת שאני איבדתי שנתיים

מרצף הלימודים שלי.

כשהגעתי לארץ לא...

אני ואחותי היינו באותה כיתה.

למרות שיש הבדל של

שנה וחצי בינינו,

וזה נמשך עוד הרבה שנים.

שהייתן באותה כיתה?

-שהיינו באותה כיתה.

ולא ידענו עברית. כולם היו ב...

00:27:30

הגיעו מורים מתל אביב

שהתלמידים לא התייחסו אליהם יפה.

הפריעו בכיתה, לא למדנו.

אז ככה עברו, אני חושבת, שנתיים.

לאט לאט בנו בתי ספר,

ואז התחלנו ללמוד רגיל.

אבל גם כן,

אני זוכרת... אני חושבת

שאני התחלתי ממש

רק ב... אחרי כיתה ח'-ט',

00:28:00

זאת אומרת, אחרי בית ספר יסודי,

ממש התחלתי לקלוט את השפה.

אני זוכרת שקראתי ספרים

והייתי שואלת את בן הדודה שלי

מה זה אומר, והוא

היה מסביר לי קצת.

ואני חושבת שבסמינר למורים,

בבאר שבע, שזה נקרא

המדרשה למורים,

שם באמת קלטתי טוב את השפה,

00:28:30

כי היו מורים לשפה,

ללשון, לספרות, תנ"ך.

אז הייתי שם 4 שנים בפנימייה,

שנתיים תיכון ושנתיים

סמינר למורים.

המורה לפיזיקה, וזה

היה באמת במקרה,

המורה לפיזיקה ניגש אלי ואומר לי:

"מיכל, מה את אומרת, נפתח

סמינר למורים בבאר שבע.

"היית רוצה ללכת?"

אמרתי לו: "טוב, אין בעיה."

00:29:00

לקחתי חברה,

מרים בינשטוק, אני

זוכרת, ונסענו לבאר שבע.

והתקבלנו

שתינו נרשמנו.

ומשם התחיל עולם אחר.

בעצם היית בפנימייה.

-הייתי בפנימייה,

למדנו שירים, ריקודי עם

זה היה חוג חובה. -כן.

ומורים טובים שלימדו אותנו.

היה כיף. -כן.

00:29:30

ופעם בחודש נסעתי הביתה,

כי לא היה כסף לנסיעה.

תראי, התנאים הפיזיים

במעברה היו קשים.

היו צריכים, כאילו, לצאת...

המים היו בחוץ והשירותים גם בחוץ.

החום,

בקיץ, בגלל שהפחונים

האלה היו עשויים ממתכת,

ובגשם, כשירד גשם,

אז שמענו את הכול.

00:30:00

אבל מה? האווירה במעברה

הייתה אווירה טובה.

אנשים שהגיעו ממרוקו,

מתוניס, מכל הכיוונים.

שמחו וניגנו, היה אחד עם כינור,

אני זוכרת, שניגן.

הייתה אווירה טובה במעברה.

ולאט לאט עברנו לדירה.

בסדר. -דירה בקריית גת?

בקריית גת, הכול.

00:30:30

אבא שלי הבין מהיר מאוד

שאם הוא רוצה להשתלב

ולשלב את המשפחה

הוא צריך להיות חבר במפלגה.

ואז זה היה מפא"י.

פנקס אדום. -כן.

והוא, אני זוכרת,

הקדיש הרבה מאוד שעות

למפלגה. הוא היה הולך לכנסים,

00:31:00

היה הולך מבית לבית

ומנסה לגייס אנשים.

וככה הוא התקבל לעבודה

פחות או יותר קבועה, כגובה מים

בעירייה של קריית גת. הוא

היה מסתובב מבית לבית,

וגובה את ה...

עכשיו הוא סיפר פעם

שהוא היה הולך בדיוק ב-28 לחודש,

00:31:30

כשהוא ידע שמקבלים

את הביטוח הלאומי

ואז יש כסף. אם הוא

היה בא טיפה אחרי זה,

כבר לא היה לאנשים.

אז הוא היה מנסה להגיע

ב-28 לחודש למשפחות

וגובה מהן עבור המים שצרכו.

אחר כך הוא התקבל לעבודה כפקיד

במחלקת הגבייה של העירייה.

00:32:00

עד סופו.

אבא שלי נפטר בגיל 63

מהתקף לב.

אבל יש לנו דברים, מסמכים,

שמיררו לו את החיים בשנה

האחרונה שהוא היה שם.

בעירייה? -בעירייה.

האשימו אותו בכל מיני

דברים שלא היו ולא נבראו.

היו באים לעשות לו

ביקורת על הקופה.

00:32:30

ויש מכתב, אני לא יודעת

איפה הוא עכשיו.

הוא כותב: "משפט דרייפוס."

פשוט העירייה שם,

כל האנשים היו נגדו,

אבל לא יודעים למה.

והוא היה, כאילו, הוא

התמודד לבד עם זה,

וחבל שהוא לא יצא

לגמלאות ממש,

כאילו, שנה לפני, הוא

לא היה עובר את כל זה.

00:33:00

ביניהם הייתה אחת שהיא

הייתה תלמידה באותה כיתה.

במקרה יום אחד נפגשנו,

אז היא מספרת לי: "את יודעת

מה היינו עושים לאבא שלך?

"היינו מושכים לו,

"שמים לו דברים, מאשימים

אותו, צוחקים עליו."

זאת אומרת, הוא סבל

שם, בסוף, וחבל,

כי הוא היה אדם מסור.

בכל מקום שהוא עבד,

00:33:30

הוא היה אדם מסור.

וזהו, הוא לא זכה לצאת לגמלאות.

אימא שלי,

עם העיוורון שלה, קיבלה

את זה כנראה כשוק,

כי הם היו הולכים יחד לכל מקום.

הוא היה קונה, פה

בארץ, בשוק, מביא,

היא הייתה מבשלת, ו...

הוא כביכול היה העיניים שלה.

ופתאום נשארה לבד.

00:34:00

היא חיה עד גילה 83,

ואמא, היא...

היא בשבילי ממש מודל.

איך זה להיות אלמנה.

תמיד עם מצב רוח טוב.

זהו.

אנחנו, כמובן, עזרנו לה.

תמיד הייתה עם תמיכה,

00:34:30

עד הרגע האחרון.

הרגעים האחרונים.

כן, המשפחה שלנו היא

טרגדיה אחת גדולה.

בנוסף לזה,

מתו שני בנים בינינו, בין האחיות.

בין האחיות לציון?

-בין האחיות לציון.

00:35:00

אחד לפני ואחד אחרי,

או אחרי אחותי.

וציון חלה בניוון שרירים.

פה בישראל? -פה בארץ, נכון.

בגיל 17, לפני הגיוס.

סבל מזה עד שנפטר.

נולד עוד בן בארץ, אליהו,

שהיה מונגולואיד.

00:35:30

תסמונת דאון.

ודינה, האחות הקטנה...

חלתה בסכיזופרניה.

ההורים שלי חוו את הכול.

זהו. וכשעשינו את המפגש של אימא,

לזכרה,

סיפרו הרבה מאוד בדיחות,

היא הייתה מספרת.

00:36:00

כן. -היא הייתה עיוורת,

והיא פעם הלכה לעשות טיפול שיניים.

אז היא אומרת לרופא:

"תקשיב, אני לא קמה

"עד שאתה לא גם מסדר

לי את העיניים."

היא הייתה באמת...

היא ואחותה, הייתה לה אחות אחת.

הן היו מאוד קרובות.

היא עברה לגור

מקריית גת לקריית ים

כדי להיות ליד אחותה, עם אחותי,

הן גרו באותו בית.

00:36:30

ותמיד הקשר היה מאוד טוב.

האחות הגדולה...

והאחות הקטנה זו אימא,

שהייתה יותר מפונקת קצת,

וכביכול פחות מצליחה, כי הדודה

ניגנה בפסנתר וזה, אימא שלי בעוד.

זאת אומרת שאת בעצם פה בישראל...?

-כן.

למדת חינוך מיוחד?

-כן, למדתי בסמינר...

00:37:00

קודם כל, מורה כללית,

ואחר כך עשיתי התמחויות.

גם בגורדון וגם באורנים.

הייתי צריכה, אחרי הסמינר,

ללמוד שנה נוספת ל-BEd,

נדמה לי, בירושלים.

אני וחברה שכרנו חדר אצל...

מישהי עיוורת,

שהיא ניגנה... מורה לפסנתר.

00:37:30

ובדיוק בסמינר בירושלים, בית הכרם

לא פתחו את המגמה שהיינו צריכים,

אז מהר מהר חיפשתי עבודה,

ועבדתי שנה ראשונה בנהורה.

מה זה נהורה? -נהורה

זה מרכז קהילתי

בחבל לכיש. -כן.

הרי קריית גת היא בחבל לכיש.

מסביב יש גם מושבים, קיבוצים,

ואחד מהמרכזים הקהילתיים

הגדולים זה נהורה,

00:38:00

ושם עבדתי שנה ראשונה,

ואחר כך התחתנתי ועברתי לקריות.

הבנתי. ואיך פגשת את בעלך?

דרך הדודה,

שעם חברים משותפים.

-הכירה ביניכם.

הכירה בינינו.

ותוך 3 חודשים התחתנו. -אה.

בעלי היה כזה. כל דבר שהוא...

ראה שזה בסדר, לא מתמהמה.

00:38:30

כל דבר בחיים, ככה זה היה. -כן.

מסר? ש...

על מה? על...

שבארץ היה לנו טוב,

וזה שיפר את המצב הכלכלי שלנו,

למרות כל הקשיים. -כן.

ולמרות הכול,

אני זוכרת ש... כן, כי

אם היינו נשארים בחו"ל,

אני בטוחה שלא היינו מגיעים

00:39:00

למה שהגענו בארץ,

מהבחינה הכלכלית.

למדנו את השפה, אימא שלי

אירחה בבית שלה קבוצה של נשים

שלמדו עברית.

ועוד מסר, שאני אומרת,

חבל שסבא שלי לא שמע

אותי ואת האחיות שלי

מדברות עברית.

זה היה פשוט חלום בשבילו.

אני גם, אני אומרת,

00:39:30

איך זה יכול להיות, דבר כזה?

הגשמתם לו את החלום.

-שהגשמנו ממש חלום.

זו הייתה שאיפת חייהם.

לבוא לארץ, לדבר את השפה,

ולהיות יהודים.

לבן דודה שלי יש את מגילת אסתר

שהוא קיבל מהסבא המשותף שלנו,

האבא של הדודה ואמא. -כן.

00:40:00

כן. ואנחנו ממשיכים עם זה.

עכשיו אנחנו מתאספים אצל אחד ה...

הם 4 ילדים.

לדודה, אחות של אימא,

יש 4 ילדים שכולם חיים,

ובחגים מתאספים אצלם.

בראש השנה, בחנוכה, ב...

פורים ושבועות, זה אצלי.

-כן. -זהו. 

יפה. תודה רבה לך. -אז נשארתי

עם אחות אחת, רחל. -כן.

שהיא גרה עכשיו במזכרת בתיה.

וזהו. -כן.

תודה רבה, מיכל. -תודה לכם.

מיכל ארז

מראיינ/ת -
שלומית גולדין הלוי
אורך הסרטון:
00:38:30
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
תוניס
,
תוניסיה
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש