מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:30

קוראים לי שקד צוריאל.

אני נולדתי בלוב.

באיזה עיר?

בארץ לוב, בעיירה מסלאטה.

באיזה שנה נולדת?

כן.

באיזה שנה נולדת?

-והייתי...

1920.

כן ו...?

וכאשר הייתי בן 18,

הייתי הרב של הקהילה.

00:01:00

קהילה אחרת, עזבתי את העיירה שלי

והלכתי לעיר זליתן, קוראים לה.

מי היו ההורים שלך?

איך קראו להורים שלך?

ההורים שלי...

מה שמם?

האבא קוראים לו פנחס.

והאימא, קוראים לה גזאלה.

בערבית.

גזאלה, בעברית איילה, איילת.

איילה או איילת.

ולך קראו צוריאל

או היה לך שם אחר?

00:01:30

אני... העברתי את זה לעברית, כי אנחנו

היינו חסידים מאוד לשפה העברית.

אפילו שכשהיינו משחקים

כדור עם הערבים,

היינו מדברים עברית, וערבי שרוצה

להשתתף צריך לדבר עברית גם הוא.

בערבית קראו לי

מכלוף, מחקתי את זה.

ולקחתי שם בעברית 'צוריאל'.

והמשפחה איך קראו לך?

00:02:00

המשפחה הייתה... שאכיר.

ש-א-כ-י-ר, ב-כ'.

כשעליתי ארצה, אומרים

לי: "איך קוראים לך?"

אני אומר לו: "קוראים

לי שאכיר צוריאל."

אז הוא כותב "ש-ק-ר", אני אומר: "אדוני,

מה זה ש-ק-ר? אתה מבייש אותי."

ש,כ, לא ק.

00:02:30

"עזוב אותי" אומר, אז אני

החלפתי את זה ל'שקד'.

במקום שאכיר.

-ומה?

היה עני ביותר, עני מאוד.

הוא היה הולך עם החמור

שלו, יש לו חמור, 

והולך עם כל מיני סחורות,

סוכר, תה, תמרוקים של נשים.

00:03:00

כל מיני דברים על החמור,

והיה הולך לכפרים של הערבים.

וקורא בקול רם כדי

שיבואו לקנות ממנו.

והם קונים ממנו מה שעל

החמור, משלמים לו וחוזר.

הוא הולך כל השבוע, מיום ראשון

עד יום חמישי בערב חוזר.

הולך מסביב בכפרים של הערבים,

ומוכר את הסחורה שעל החמור שלו.

כמה ילדים הייתם במשפחה?

00:03:30

משפחה הייתי אני ואחי

יהודה, עליו השלום.

הבית חורבה, חדר אחד

בבית, והכל חורבה.

היינו עניים מאוד,

אבא שלי היה עני.

ואני גם כן חייתי חיים של עני.

אני למדתי בעיר ח'ומס,

הייתי ילד, הלכנו לח'ומס,

00:04:00

כי שמענו שבא לשם רב מעולה,

שמלמד את הילדים לדבר עברית.

רציתי ללמוד אצלו ולמדתי

אצלו, והוא חינך אותי.

עד שלימד אותי שחיטה, הוא

לימד אותי לעשות ברית מילה,

לעשות ברית מילה, הוא מינה

אותי רב בעיירה אחרת.

איך קראו לרב?

קוראים לו הרב פריג'א

זוארץ, זוארץ פריג'א.

00:04:30

פריג'א, היה 3-4 קדנציות בכנסת.

היה חבר כנסת.

מטעם העדה שלנו.

אז נעשית לרב בגיל 18?

הוא הרב של העירייה, והוא

גידל אותי עד שאני הייתי רב,

והוא שלח אותי להיות

רב בעיירה אחרת.

העיר זליתן.

-כן.

איפה שיש בית כנסת

בושאייף המפורסם.

כן, מי היה הרב בושאייף?

00:05:00

אני הייתי הרב שם.

והייתי שוחט, והייתי

מוהל ילדים קטנים.

והייתי חזן, מלמד, חזן בתפילה.

כל העניינים של הקהילה היו לי...

היו עליי.

זאת הייתה קהילה גדולה?

קהילה ככה, לא כל כך...

אבל חשובה.

קהילה גדולה, הייתה בעיר הבירה.

00:05:30

טריפולי.

-כן.

אבל זאת עיירה, זליתן.

אבל,

-כן?

יש... עדה שהם אפשר

לומר עדה עשירה,

היו עשירים, המשכורת שלי

הייתה גבוהה מכל הרבנים.

מאיפה יש להם הרבה כסף?

מאיפה?

00:06:00

יש בעיירה הזאת, יש בית

כנסת שקוראים לו 'בושאייף'.

כן.

שזה מקודש, יעני לכל הקהילה.

בל"ג בעומר היו באים עשרות

אלפים לבית הכנסת הזה,

כל כך העדה הזו יש לה... ראש

הקהילה יש לו הרבה כסף.

כי באים בל"ג בעומר, בשביל

להיכנס לבית כנסת הקדוש הזה.

00:06:30

בית כנסת 'בושאייף', קוראים לו.

הקמת בית ספר?

כן, אני עשיתי בית ספר.

-תספר לנו.

תספר לנו על הבית ספר.

היו...

אני... יש שם חדרים שהכינו אותם

בשביל המבקרים בל"ג בעומר.

אז ייסדתי בית ספר שם בכיתות.

00:07:00

הייתי בחור, בן 18,

והייתי הרב של הקהילה,

ומצאתי חן בעיניהם הרבה מאוד,

כי הייתי מטפל בהרבה דברים,

הייתי גם מלמד את הילדים

עברית, שלא ידברו ערבית.

כי הילדים היו מדברים ערבית,

וההורים שלנו היו מדברים ערבית,

כי העיר של ערבים.

00:07:30

אבא שלי היה הולך על

החמור שלו לכפרים.

כן זה אני יודעת.

מוכר סוכר, מוכר

תה, מוכר תמרוקים.

אבל בח'ומס ובזליתן

הם הלכו אחריך, נכון?

באו בזליתן, ואז הוא היה עוסק,

מוכר פירות, מוכר ירקות.

אימא הייתה ענייה מאוד, הנה היא.

כן.

-היא הייתה...

חיה בעוני.

00:08:00

היית גם דיין, והשתתפת

במשפטים יחד עם מוסלמים?

זה... האנגלים כבשו את הארץ.

-כן.

במלחמת העולם השנייה.

-כן.

והאיטלקים כולם ברחו.

-כן.

פחדו מהאנגלים, לאיטליה,

ואני מינו אותי...

00:08:30

רב של הקהילה, מינו אותי שופט

גם כן, אני והשייח' הערבי,

והכומר מהכנסייה הנוצרית.

אז הייתם,

-שלושה היינו.

הייתם יושבים ביחד?

יושבים ביחד, באים אלינו למשפט.

יהודי וערבי, או שני

ערבים או שני יהודים.

אתה זוכר איזה שהוא משפט שהיה...?

00:09:00

יש כל המשפטים של השכנים,

בית על יד בית, אחד בנה

חדר בצד וזה מפריע לשני,

או שיש לו גינה ובאו הילדים של... יש

כל מיני בעיות, באים אלינו למשפט.

אז איך השלושה מחליטים

מה יהיה גזר הדין?

איך אתם מחליטים ביניכם?

00:09:30

אנחנו שומעים את הבעיות, את הדברים

של בעלי הריב, של בעלי המשפט,

כן?

ויש חדר קטן, אנחנו

נכנסים שלושתנו,

אני והשייח' הערבי והכומר.

כן.

נכנסים, סוגרים את הדלת,

מתדיינים אנחנו ביחד,

ומחליטים את מי... להצדיק.

את התובע או הנתבע.

00:10:00

כשאין לנו קליינטים,

כן,

אז היינו מדברים, כל

אחד משבח את הדת שלו.

הנוצרי שיבח את ישו,

או את הדת שלו,

הערבי שיבח את מוחמד, שלהם,

ואני הייתי משבח את משה רבינו.

היינו משוחחים.

00:10:30

ומשתדלים, כל אחד משתדל

להעלות את הערך של הדת שלו.

אבל כשבאים אלינו

אנשים, אז אנחנו דנים,

ואנחנו יש לנו רשות להעניש

עד חודש בבית סוהר, לא יותר.

קנס כספי, עד 1000

לירות, לא יותר.

היינו מוגבלים.

לא...

-כן...

00:11:00

יש בית משפט הגבוה, הוא

שופט את כל המשפטים.

זה בעיר הבירה נמצא.

אבל בעיירות, יש בית

משפט כזה עממי,

הכומר והרב והשייח'.

היינו יושבים.

בקהילה שלכם, היו כספים,

דאגתם, הייתה דאגה לעניים?

00:11:30

הייתה חלוקה של

כספים לבני הקהילה?

לאנשים נזקקים?

הייתה פעילות כזאת של הקהילה?

וודאי.

-גמילות חסד.

גמילות חסד?

וודאי שיש גמילות חסד, בכל מקום.

לא נתנו לעניים שהם יהיו חסרים.

אז יש קהילה, קוראים לזה

'קופת חולים', 'חברה'.

שהם אוספים כסף מחנות לחנות,

00:12:00

מבית לבית, דופקים בשביל

לחלק לעניים ביום...

ביום שישי, כדי שיקנו מצרכי שבת.

לא כמו עמים אחרים, הערבים לא

אכפת להם מהעני, שימות ברעב.

אבל אנחנו היינו

דואגים לאחים שלנו.

היהודים היו משלמים כסף? היו

אוספים מיסים או משלמים לקהילה?

00:12:30

זה לא עניין של מיסים או משהו,

כמו שיש מצווה של

עלייה לספר תורה,

אז הכסף הזה היה... מי שעולה

לספר תורה הוא עושה תרומה,

הוא מביא 50... לירות, לא שקל.

50 לירות, וזה 20 לירות וזה...

כל העולים ביום שבת לספר תורה.

00:13:00

איך היו החגים, פורים, פסח,

איך חגגו אותם בתוך הקהילה?

פסח זה היה חג מפואר

ביותר, שהוא חג הגאולה,

שאנחנו נגאלנו מעבדות מצרים.

היו עושים סדר של...

של הגדה של פסח, שקוראים בלילה.

00:13:30

וכל משפחה, מי שיש להם קצת כסף,

היו שוחטים כבש בשביל

שתהיה זרוע על השולחן,

בליל פסח.

אני הייתי לפני החג, היו

כל העדה, יש להם שותפות,

כבש אחד לשלוש משפחות,

00:14:00

כבש אחד לשתי משפחות,

הייתי הולך מבית לבית

והייתי שוחט כבשים.

יש עוזר של הקהילה

בבית הכנסת, זהו.

חג פורים, היו אוספים

כסף בשביל העניים,

כדי שיקנו יין או ישתו יין בפורים.

היו תהלוכות?

היו תהלוכות ברחוב,

לכבוד פורים, שרים,

00:14:30

בשביל לאסוף בשביל העניים

כסף שיהיה להם יין,

ויהיה להם אוכל של פורים.

היו צריכים לאפות מצות, אין

דבר כזה מרובעים יבשים האלה,

היו, נשים היו אופות מצות בתנור,

טאבון.

תנור כזה, עושות בצק ואופים מצות.

רכות וטעימות מאוד.

00:15:00

זו הייתה שכונה יהודית?

לא, לא הייתה שכונה יהודית,

בכפרים אין שכונה יהודית.

בכפרים יש בתים, גם

ערבים וגם יהודים.

וחיו בשלום ביחד.

במלחמת העולם השנייה,

-כן,

הערבים קמו נגד היהודים, היו...

היו רוצחים, היו גוזלים את הכסף,

שורפים בתי כנסת.

00:15:30

מפני שהיה הפקרות, היה

בארץ, למה הפקרות?

אין משטרה, אין מושלים,

כולם ברחו, האיטלקים ברחו,

מפני האנגלים שכבשו את לוב.

ולכן הייתה הפקרות שם, והם

הערבים ניצלו את זה בשביל

00:16:00

ללכת מבית לבית ולאסוף

את כל הכסף שיש לנו.

ולהרוג.

הערבים התנהגו איתנו

בצורה רעה מאוד,

כמו שבארץ ישראל הם שונאים אותנו.

היו מחנות ריכוז בלוב.

מחנה ריכוז של...

ג'אדו.

-ג'אדו.

כן, של אנשים שחושדים בהם.

כן.

מה עשיתם במלחמה, הייתם

או ברחתם לכפרים?

00:16:30

הלכנו לעיירות.

כן.

במלחמת העולם השנייה.

אז יש לנו חבר ערבי למשל

שהיינו מלווים לו כסף,

ושהיינו עוזרים לו כשהוא בא,

מכניסים אותו לבית שלנו,

00:17:00

אז הוא עשה עמנו חסד, וכאשר

האיטלקים ברחו מפני האנגלים,

והאנגלים עוד לא

השתלטו אז היה כאוס,

אז כל אחד, ערבי שחבר שלו

לקח אותו לכפר של הערבים.

נתן להם חדר, נתן לנו חדר.

וישבנו שם.

00:17:30

והיה, כשהיו האיטלקים,

הם עשו סדר במדינה.

כן.

הערבים לא יכלו לעשות

מה שהם רוצים.

הצרה הייתה,

כאשר האיטלקים ברחו לרומא,

מפני האנגלים שכבשו את הארץ,

ואז היה כאוס.

והערבים ניצלו את ההזדמנות הזאת,

00:18:00

נכנסים לבתים, רוצחים, לוקחים

את כל הרכוש שיש בבית.

עד שאחר כך האנגלים

עשו סדר במדינה,

ומינו שוטרים ערבים ויהודים,

שעשו סדר, שלא נתנו לגזול,

לגזלנים וגנבים.

00:18:30

ואנחנו היינו מחכים בקוצר

רוח לעלות לישראל,

אבל לא היה אפשר, לא הייתה

מדינה, לא היה כלום.

אבל כאשר קמה המדינה, אז מכרנו

את כל מה שיש לנו לערבים,

הבית והרהיטים והכל,

וכולנו היינו מוכנים

לעלות לישראל.

בן גוריון שלח ספינה,

אונייה.

-אונייה.

00:19:00

אונייה, שהיו משפחות

שלמות עולות שם,

והיינו בשמחה רבה עולים לישראל.

אתה התחתנת בלוב?

כן, איך הכרתי את אשתי?

לא מהעיירה, אני הייתי רב בעיירה.

יש שם עשירים מיליונרים, ויש שם עניים...

מקבצי נדבות.

00:19:30

היו באים אליי העשירים:

"יש לי 3 בנות"

"רבי, אתה בן 18, צריך להתחתן"

"תיקח לך אחת מהבנות

שלי, מי שאתה רוצה".

"אני אתן לך בית..."

אני אומר לו: "סליחה, אני

רוצה אישה שמדברת עברית."

"הבנות שלכם יודעות

לדבר ערבית עם אימא"

וביחד מדברים גם איטלקית, כי

הם למדו בבית ספר איטליינו.

00:20:00

ואין שם... ואני הייתי מלמד את הילדים,

אבל אני לא יכול ללמד את הבנות, זה אסור,

בחור שילמד בנות.

הייתי מחכה שתהיה מורה.

יש מורות רק בעיר הבירה טריפולי.

או.קיי.

עד שקרה שאני נפגשתי עם אשתי.

זה היה סיפור.

00:20:30

הייתי במועדון הציוני, שקוראים

לו מועדון 'בני יהודה',

על שם אליעזר בן

יהודה, שלימד עברית.

ושם היו מזמינים ספרי

לימוד של ילדים. 

אין בטריפולי ספרי

לימוד באותיות שלנו.

יש רק באותיות איטלקיות.

אז הזמינו את הספרים,

באתי לקחת את הספרים.

מאיפה הספרים?

00:21:00

מירושלים.

-הגיעו ספרים מהארץ.

באתי, הזמנתי ספרים, באתי

לקחת אותם כשהם הגיעו.

אני שומע, יש מדרגות

ויש חדר למעלה,

אני שומע שירה.

של בנות.

אז רציתי ללכת לשם לשמוע את השירה

וללמוד את השירה הזאת,

להעביר אותה לילדים שלי.

00:21:30

אני, זאת עיר הבירה, אני

הייתי רחוק 80 ק"מ מהעיירה.

אז עליתי במדרגות, ראיתי מורה

עומדת ככה, ובנות עומדות.

כולן בלבוש אחיד,

עם סינר כזה, לבן יפה,

והם לומדות שיר אחד.

את רוצה לשמוע אותו?

שכב בני במנוחה

אל נא תבכה מרה

00:22:00

על ידך יושבת אמך

שומרת מכל רע

אני רציתי ללמוד את

השיר הזה מעיר הבירה,

כדי ללמד אותו לילדים שלי,

בעיירה איפה שאני רב.

00:22:30

עמדתי שם וכתבתי את המילים,

ורציתי לשמוע, והמורה ככה עומדת,

והבנות עומדות כולן לפניה,

והיא מלמדת אותן את

השיר, אני עמדתי אחורה.

אז הילדים היו רומזים עליי...

המורה אמרה להם: "מה

אתם עושים שם?"

אמרו לה: "יש אחד מאחוריך".

פניתי...

00:23:00

"סליחה אדוני, מה אני יכולה

לעזור לך, מה אתה רוצה?"

אמרתי לה: "כלום, אני

רוצה ללמוד את השיר"

"שאת מלמדת, כדי ללמד אותו לילדים

שלי בעיירה איפה שאני רב".

אמרה לי: "בסדר, אני אחזור

כמה פעמים שאתה רוצה".

"עד שאתה תלמד טוב את השיר".

שכב בני במנוחה

אל נא תבכה מרה

00:23:30

על ידך יושבת אמך

שומרת מכל רע

אז היא, הבחורה הזאת הייתה מורה,

הפנתה את פניה, אמרה לי: "נו

אתה רושם את זה? בבקשה".

"כמה פעמים אני אחזור

בשבילך עד שתלמד".

חזרה 2-3 פעמים עד

שאמרתי לה שזה מספיק,

00:24:00

ירדתי למטה, המזכיר שמסר

לי את הספרים אמר לי:

"מה עשית למעלה?"

אמרתי לו:

"ראיתי מורה מלמדת שירה, למדתי אותה,

אני אלמד אותה לילדים שלי בעיירה שלי".

רחוק 80 ק"מ.

אמר לי: "תראה, אני

רוצה לומר לך משהו"

"אני יודע שאתה בן

20, עוד לא התחתנת"

00:24:30

"מה דעתך על המורה הזאת?"

אמרתי לו: "הלוואי, בסדר גמור".

אמר לי: "אני אקשר אתכם"

"אני אדבר, היא אלמנה אימא שלה"

"ויש לה שלושה ילדים, שתי בנות"

"והם חיים בעוני."

אמרתי: "אני מאוד אשמח

להתחתן עם המורה הזאת"

"אני ברוך השם, יש

לי משכורת גבוהה"

00:25:00

"היא לא צריכה שום הוצאות"

-לדאוג.

כי אימא שלה הייתה ענייה, אלמנה.

הלכו, עשו לי שידוכין,

התחתנתי עם היתומה הזאת.

איך קראו לה?

אסתר.

עלובי החיים זה תרגום מספר בשפה

איטלקית, ספר מאוד מעניין.

00:25:30

וכשהלכתי לבקש את הבחורה הזאת,

להתחתן איתה, אמרה לי אימא שלה:

"אין לי כסף לקנות לה

אפילו שרוך נעליים"

"אני אלמנה, בקושי יש לנו לאכול"

אמרתי לה: "אל תדאגי,

אני רב של קהילה"

"קהילה גדולה ועשירה,

ויש לי משכורת גבוהה"

"אני אעשה את הכול."

00:26:00

"אני אקנה לה בגדים, אקנה

את כל מה שצריך לבת שלך"

להתחתן איתה, היא מורה, אני רוצה להביא

אותה לעיירה שלי שתלמד את הבנות.

כי אני לא יכולתי ללמד את

הבנות, זה אסור, אני רב.

מה, אני אסתכל על היופי של הבנות.

אחרי כמה זמן התחתנת איתה?

בתוך...

-כמה חודשים.

כמה חודשים, עד שהיא

הכינה לה בגדים.

00:26:30

אני נתתי לה כסף והיא

הכינה לה בגדים.

חתונה גדולה?

אנחנו לא יודעים חתונה גדולה.

אנחנו יודעים 7 ברכות.

עומד חתן וכלה, אם

מישהו עשיר, זה באולם,

עם מסיבה ועם זה, אם

מישהו פשוט אז בבית.

עומדת הכלה, מלובשת

עם הבגדים שלה,

00:27:00

והחתן, ועל ראשיהם טלית, ובא

הרב, עושה להם 7 ברכות,

אחר כך הולכים לחדר, וזהו.

בחתונה, בחופה, שוברים כוס?

וודאי, זכר לחורבן ירושלים.

זה חורבן ירושלים,

ירושלים הייתה חרבה,

שהחריבו אותה הרומאים.

כן.

אז שובר את הכוס.

00:27:30

עד היום הם נוהגים את זה.

עד היום בוודאי.

תגיד לי, עכשיו בוא נדבר...

אז הבאתי את המורה

הזאת לעיירה שלי,

ואז אספתי את כל הבנות, והיא הייתה

המורה שלהן ולימדה אותן לדבר עברית.

כי הן היו יודעות לדבר

רק מההורים ערבית,

ומבית ספר איטליינו, איטלקית.

עכשיו לומדים גם עברית.

כמה ילדים היו לכם?

00:28:00

אנחנו, כמה ילדים יש לנו?

שלושה ילדים ושתי בנות.

שלושה בנים ושתי בנות.

ואחותה.

איך דיברתם בבית, באיזה שפה?

אנחנו דיברנו עברית.

-רק עברית?

גם עם הילדים?

כי אשתי מורה.

-כן.

היא מלמדת עברית.

צנוע מאוד, לא...

אירופאי, אבל צנוע מאוד.

00:28:30

כותונת ארוכה, אין

מכנסיים, שום דבר,

ונשים היו צנועות, הנשים.

בבית היו סימנים,

תמונות של רבנים,

או היו... משהו ככה יהודי?

זה תלוי איזה בית.

הבית שלכם.

בבית שלנו בוודאי שיש תמונות,

אני הבאתי חלק מהתמונות.

וככה...

00:29:00

הם, נתתי כסף לאימא

שלה ולאחיה הגדול,

והוא קנה לה כל מה שצריך בשבילה.

התחתנתי איתה, עשינו 7 ברכות,

למחרת הלכתי לעיר שלי, לבית שלי,

ושם היינו עד שעלינו ארצה.

בזמן העלייה, היה אחד

שקראו לו ברוך דובדבני,

00:29:30

הוא אשכנזי מישראל.

הוא סידר את העלייה.

בן גוריון...

הוא עשה חוק:

"אני לא מקבל אף יהודי

שיש לו עין אחת אדומה."

"אני לא מקבל איש יהודי

שיש לו חום בגוף."

00:30:00

"כי אין לי כסף בשביל לטפל

בעולים, האלפים האלה שעולים."

הרי הוא הושיב אותנו באוהלים,

לא היה לו בתים בשבילנו.

בן גוריון.

אז מי היה ברוך דובדבני?

ברוך דובדבני זה האיש ששלחו

אותו לסדר את הקהילה לעלייה.

או.קיי.

מה פירוש לסדר אותם?

להעלות רק בריאים.

00:30:30

ומה היה התפקיד שלך?

-מה?

מה היה התפקיד שלך?

התפקיד שלי, הייתי ממונה

על העולים מהכפרים.

הייתי צריך להכין להם פספורט.

דרכון, וצריך לבדוק אותם,

אם יש חולה, מרפאים אותו.

כי בן גוריון מבקש לא להעלות

אחד, אפילו עם... חום בגוף.

00:31:00

"כי אין לי כסף לטפל" אמר.

למה חיכינו כל כך הרבה?

ככה עלינו בשנת 50'.

מה, איפה שם אותנו בן גוריון?

באוהלים.

יש לי תמונה באוהל,

עם הנחמדה שלי, זאת,

ועם אח שלה,

00:31:30

יש תינוק, היה תינוק והיה ילד וילדה.

היא ועוד אחיה.

אחי הבכור.

באוהל.

לא התלוננו ולא...

כאב לנו שום דבר,

העיקר אנחנו במדינת ישראל.

היה בשואה...

-אתם שמעתם על השואה? 

אני מדבר על העיירה שלי,

00:32:00

בעיר הבירה הסתובבו...

איפה שיהודים גרים

ורצחו כמה שיכלו,

ואנסו, ועשו כל הצרות הרעות.

בכפרים גם כן התחילו לעשות ככה.

00:32:30

והקדוש ברוך רק עזר לנו שהיו

במשטרה האנגלית היו גם יהודים,

ואלה שמרו קצת בזמן...

שקמה מדינת ישראל.

והתכוננו, לקחו אותנו

באונייה גדולה.

וגם ההורים שלי עלו.

אבא שלי ואמא שלי.

00:33:00

שמו אותנו באוהלים, בן גוריון.

אנחנו לא התלוננו, חולות, חול,

ואוהל, היא הייתה קטנה באוהל הזה.

שם לא נשאר אחד מהעדה.

למה?

כי היינו ציונים.

מה היה להם לשבת בעיר...

במדינה ערבית?

00:33:30

ששונאים אותם... שבחורה לא

יכולה לצאת לטייל ברחוב.

יהודייה.

מה לנו ולמדינה הזאת?

כולנו רצינו לעלות.

ויש לי תמונות של האונייה.

כל הקהילה, שמו אותנו

בספינה גדולה מאוד.

היינו צריכים גם כל העיירות

כולן להתאסף בטריפולי.

כן, והיה שם מחנה?

00:34:00

היה מחנה כדי לבדוק כל מי שיש לו

איזה מיקרובים, חיידקים, מחלה, משהו,

בן גוריון אמר שאסור לעלות.

שלא ידביק את האחרים.

כמה זמן הייתם

בטריפולי עד שעליתם?

אני, מינו אותי על העלייה.

כך שאני התעכבתי.

-כן.

אחר כך בשנת... בשנת 49', כן.

-עלינו.

00:34:30

אז עלינו לספינה גדולה מאוד.

קוראים לאונייה 'עצמאות'.

וישר מטריפולי לישראל?

ישר מטריפולי לחיפה.

בחיפה לקחו אותנו

ושמו אותנו באוהלים.

כי אין לבן גוריון לתת

לנו בתים, אין בתים.

בשנת 48'-49' התחילו

הילדים לדבר עברית.

כן.

היו ציוניים, והיו שרים

'התקווה' בכל מאורע.

00:35:00

7 ברכות, בר מצווה,

מסיבה כל שהיא,

עומדים כולם, שרים 'התקווה',

ככה היו ציוניים כולם.

משהו על סניף בן יהודה?

על הסניף של בן יהודה, היו שם קבוצות

של כדורגל או דברים כאלה, בין היהודים?

זה לקחו בניין עם כמה חדרים,

וקראו לו מועדון 'בן יהודה'.

מה היה במועדון?

00:35:30

שם באו הילדים, בנים

ובנות כדי ללמוד עברית.

הזקנים נשארו מדברים ערבית.

אבא שלי ואמא שלי

דיברו ערבית עד...

אלה הם אבא שלי ואמא שלי למעלה.

אבל הדור שלנו, דיברנו עברית.

00:36:00

היינו משחקים בכדורים,

את יודעת, שם...

הערבים גם כן משתתפים איתנו, אז

היו צריכים לדבר עברית, הערבים.

התקדמנו, אנחנו חשבנו את

עצמנו מודרניים, מתקדמים,

גם משחקים כדורגל, גם יש לנו...

עושים הצגות.

כן, איזה הצגות?

00:36:30

עושים הצגות.

-איזה?

יש הצגה של יוסף, מכירת יוסף,

הצגה נפלאה.

שעשיתם אותה שם?

על הבמה למטה.

אתה חיברת את זה?

איך שמכרו,

והיו אורחים שבאים להצגה,

00:37:00

גם שייח' ערבי וגם

ראש העיר האנגלי,

וגם הכומר, באים לראות את ההצגה.

היו משלמים כסף לראות?

חס וחלילה.

-לא.

לא היה תשלום כסף.

הכנו 'מכירת יוסף'.

והזמנו את השייח' הערבי,

00:37:30

ואז כל הקהילה היהודית באו,

היה אולם ככה גדול מאוד,

וגם הכומר בא.

יוסף, אתם יודעים שמכרו

אותו האחים שלו,

וכאשר הלך עם אלה שקנו אותו,

עברו על יד הקבר של אימא שלו,

עשינו כאילו קבר של רחל,

עשינו שהוא עומד ובוכה.

00:38:00

אז היו כמה שהם...

-בכו.

בכו, מהקהילה,

כאשר ראו את הבת קצת בוכה

על הקבר של אימא שלה, רחל,

הבן הזה, יוסף שמכרו אותו אחיו.

היינו עושים, אז היינו

מזמינים גם את הכומר.

והוא היה מתפעל מאוד מזה.

תגיד לי משהו, היו...

גם שייח' ערבי.

00:38:30

היו שם אצלכם בעיירות, בכפר,

קמעות, קמע, כל מיני ברכה כזאת

שאנשים היו באים לבקש מהרב,

היו כאלה דברים?

זה לא עניין... אני הייתי צעיר,

בשבילם זה לא מחפשים צעירים

לברכות, מחפשים זקנים.

00:39:00

זקנים בני 80, בני 90, שבאים מבקשים

שיברך את הילד החולה, את הילדה החולה...

ואת החתן והכלה.

אני הייתי רב, אפשר לומר מודרני.

מה... מה היו עושים

לילד שיש לו חום?

היו שמים לו הארק פה,

-כן.

שם בפה שלו הארק, שיהיה חם,

00:39:30

שם פה, מכסים אותו,

מזיע, הוא בריא.

והמטפחת ששמו לו על הראש?

מביאים את המטפחת לרב, והוא

קורא עליה כל מיני תפילות,

מביאים אותה, שמים אותה על ראשו.

הם מביאים את המטפחת

הזאת ואומרים לי:

"בבקשה, תוציא את

עין הרע מהבן שלי."

היה שם סיפור עם 'עין הרע'?

-חושבים שזה

חושבים ככה שחולים

בגלל 'עין הרע'.

00:40:00

בגלל שהוא נחמד וטוב,

ראו אותו ב'עין הרע'.

אז אני יש לי תפילה נגד 'עין

הרע', אני עושה על המטפחת,

וקושר אותה ופותח את הקשר

על הראש של הבן שלה.

מאמינים שזה יועיל.

אין לנו חרדים, אין

לנו מחללי שבת.

חלילה וחס, כן.

אנחנו באנו פה, ראינו את מפא"י,

00:40:30

מה שהם עושים, מחללים שבת,

זה היה בשבילנו איום ונורא.

אנחנו היינו ציוניים.

אפשר לקרוא לנו 'ציוניים', היינו

קוראים לעצמנו 'ציוניים'.

על כל שמחה, על כל ארוחה חשובה,

ציבורית,

היו מסיימים ב'תקווה'.

היו אוספים כסף גם, 'קרן קיימת'.

היו אוספים כסף ל'קרן קיימת'.

-'קרן קיימת'.

00:41:00

היו שני ילדים ביום שישי עם קופה,

כתוב עליה 'קרן קיימת', היו

הולכים מבית לבית לאסוף כסף,

בשביל לשלוח את זה ל'קרן

קיימת לישראל', קוראים לזה.

קרה מקרה, שבחורה יתומה,

יפיפייה, הייתה משרתת בבית

של ראש העיר האנגלי.

00:41:30

שוטפת את הרצפה,

עובדת במטבח, כביסה.

והיה בחור, באותו גיל

שלה, היה ממונה על הגינה.

עם עצים של פרחים, שהיה מטפל...

אז הם התראו יחד,

הבחורה וזה, והערבי...

00:42:00

כל יום שישי, הייתה חוזרת

הביתה לאימא שלה האלמנה.

ביום שישי אחד היא לא באה,

הלכה לבית של ראש העיר,

אמרו לה שכבר נסעה עם הערבי.

אוי ואבוי.

ואחר כך ביום ראשון או שני,

אני הזמנתי אותה ואמרתי לה:

00:42:30

"למה את מתחתנת עם ערבי?

איך תשמרי שבת?"

אמרה: "כבוד הרב, אני אשמור שבת."

"אבל בעלך ערבי."

"איך? תאכלי נבלה?"

"לא, אני אכריח

אותו לקנות בשר כשר."

"אבל אני אוהבת אותו.

אני לא יכולה."

יצאתי מיואש.

נכנס ערבי...

-ערבי, כן.

וגם אמר לה: "כמה טוב

לך שאת תהיי מוסלמית."

00:43:00

והיא אמרה לו: "כן, אני אהיה

מוסלמית" וענתה לו... לעשות כרצונו.

ואחר כך גם כן נכנסתי אליה,

וככה היא החליטה בסוף שהיא

עד שאימא שלה אמרה לה

-מה החליטה?

מה החליטה? שהיא נשארת עם הערבי?

היא אמרה לי כשהיא נסעה עם הערבים,

שהיא שומרת שבת, שהיא שומרת הכול.

אבל כשאימא שלה נכנסה,

סיפרה לה על פסח,

00:43:30

אמרה לה: "אני אעשה פסח", סיפרה לה

על ראש השנה, על יום כיפור, הצום,

אמרה: "אימא אני אצום, אל תדאגי."

"אפילו שבעלי ערבי."

עד שבסוף אמרה לה: "תזכרי

את הביצה של משה רבנו."

אנחנו אוכלים בליל

שבת ביצים קשות,

אומרים שזה זכר למשה

רבנו, גם ביום שבת.

00:44:00

כי משה רבנו נפטר ביום שבת.

אמרה לה, כל מה שאמרה לה,

אמרה לה: "אימא, אל תדאגי"

"אני אשמור שבת,

אני אשמור פסח..."

עד שאמרה לה "תזכרי את הביצה של

משה רבנו, שאוכלים ביום שבת."

רק אמרה לה את זה,

פרצה בבכי ואמרה לה:

חיבקה את אימא, אמרה: "אני עוזבת

אותו, אני באה." חזרה הביתה.

היא עלתה לישראל

והייתה בקשר איתי כאן.

00:44:30

היו כאלה... יהודיות,

לא יהודים, יהודי לא.

כל הגברים, כולם היו דתיים.

אין לנו יהודי אחד שמחלל שבת.

לאיפה הגעתם כשהגעתם

לארץ, לאיזה מקום?

ב... איפה..  איפה האוהלים.

-כשהגעתם...

בנתניה.

-כן, בנתניה?

באוהלים?

-בעתלית. -כן.

כל המשפחה?

-אוהלים.

אימא ואבא וכולם הגעתם לארץ?

00:45:00

עד שבנו בתים, קנינו

את הבתים, בתים קטנים.

בן גוריון לא היו

לו בתים לתת לנו,

אז הוא אמר לבנות בתים.

קודם כל שם אותנו

באוהל, בן גוריון,

אחר כך לאט לאט הוציא אותנו

לבתים שקנינו, בתים פשוטים.

בג'וליס.

לא קומות, קומה אחת.

הרבנים אשכנזים.

-כן.

ודוד בן גוריון אשכנזי.

-כן.

00:45:30

ולכן היה מוציא אותם,

היה בונה להם בתים,

הם הראשונים.

היו לוקחים אותם מהאוהל

בלילה, שאנחנו לא נראה.

אנחנו, עולים מתוניס, עולים

מלוב, עולים ממצרים,

כולנו באוהלים, מחנה

אוהלים מכאן ועד... סוף.

בחולות, חול, חול.

היא הייתה באוהל, הייתה

ילדה קטנה נחמדה.

00:46:00

היא ואחיה.

הייתי מנהל בית ספר בעיירה...

ג'וליס.

-במושב.

את יודעת מה זה מושב?

-כן.

שמו עולים חדשים, בונים להם

בתים, קוראים להם מושב.

עד שמינו אותי רב במושב,

אז יצאתי מהאוהל.

כן, והיית שם מנהל בית ספר?

-הייתי שם מנהל,

מנהל בית ספר וגם שוחט שלהם

וגם עושה להם 7 ברכות,

00:46:30

כי הייתי גם רב, כמו בחוץ לארץ,

כמו בחוץ לארץ הייתי גם במעברה.

להגיד לך את האמת, יש הרבה

דברים שבושה לנו שידעו אנשים.

אם מספרים על העוני

שלנו, על עניים שלנו,

על הצער ועל הדלות,

שהיינו תחת הערבים...

כל זה אנחנו רוצים

לשכוח, לא לרשום את זה.

אבל כשמדברים על...

-על הגאווה שלנו,

על הציונות, על הציונות,

-על הגאווה,

00:47:00

ועל אהבת ישראל, ועל שאין מתיימרים, ואין...

אנחנו לא יודעים מה זה חופשי,

כולם שמרו שבת, כולם

שמרו את הכשרות,

כל הנשים שמרו את הטהרה.

העדה שלנו הייתה כולה דתיים.

כשבאנו לארץ, מפא"י קלקלו אותנו.

קלקלו רבים, לא את

הכול, קלקלו רבים.

תודה. למדנו הרבה ממך.

זה כלום, זה שום דבר,

אני שמח, תצליחו.

תצליחו.

הרב צוריאל שקד

מראיינ/ת -
בתיה זינגר
אורך הסרטון:
00:44:19
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
מסלתה
,
לוב
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש