שם: אילנה פלח Ilana Phalach
מס' סימוכין: 37006
שנת לידה: 1937
ארץ מוצא: לוב
עיר מוצא: בנגאזי
סיכום ראיון:
אביה סעדון שמעון, ואמה – מסעודה סעדון סלאוב. גם הם נולדו בבנגאזי. אבא היה חייט שתפר חליפות לאצולה הלובית ולאליטה החברתית בלוב. אמא היתה תופרת – תפרה גאלאביות לערבים.
הם גרו ברובע היהודי של בנגאזי. הם היו חמישה ילדים והיא הקטנה מתוך 3 בנות.
אילנה מספרת על משפחה מלוכדת ומסורתית. המטבח היה משולב – איטלקי, לובי ויהודי. היו מאכלים מיוחדים לפסח, יום כיפור וסוכות.
אילנה למדה בבית ספר יהודי, הם קיבלו ספרים בעברית מישראל. דיברו ערבית יהודית, איטלקית.
היא גדלה בבית ציוני ומסורתי ותמיד חלמו לעלות לארץ. החברות שלה היו יהודיות והרבה בילוי עם האחיות בבית. המציאו משחקים ותיאטרון בובות. ידעו תמיד שיעלו לארץ שמא המוסלמים יחטפו נערות יהודיות יפות ויאסלמו אותן.
שואת יהודי לוב : ב- 1941 הם נלקחו במשאיות, כ- 2600 יהודים מבנגאזי למחנה ריכוז במדבר סהרה. לג'אדו. ביניהם משפחתה של אילנה. חלקם נלקחו לברגן-בלזן. במחנה אילנה נפצעה קשה ברגלה ועברה ניתוח קשה, הפציעה מלווה אותה כל חייה והשפיעה מאוד על ילדותה. ב- 1943 שוחררו מן המחנה והועברו לטריפולי .
1948 - את ההכרזה על מדינת ישראל שמעו בבית הכנסת הגדול בטריפולי. זו היתה שמחה גדולה. ב- 1949 עלו ארצה על האנייה אילת. תחילה הגיעו למעברה בבאר-יעקב.
הקליטה בארץ היתה קשה וטראומטית. אביה ( לאחר שתפר חליפות עילית) צלצל בפעמון וחילק נפט, דבר שהשפיע מאוד עליו ועל המשפחה. הצריף שלהם במעברה נשרף ואבא שלה נפטר צעיר מדלקת ריאות.
אחותה של אילנה, איריס, נפטרה בגיל צעיר ואילנה לקחה על עצמה לטפל בארבעת ילדיה בנוסף לילדים שלה.
אילנה גרה היום בחולון, אלמנה, אך ממשיכה לתמוך ולגדל את השבט הגדול שלה שצמח בארץ.
צילום: אורן יעקובוביץ'
שם: אילנה פלח Ilana Phalach
מס' סימוכין: 37006
שנת לידה: 1937
ארץ מוצא: לוב
עיר מוצא: בנגאזי
סיכום ראיון:
אביה סעדון שמעון, ואמה – מסעודה סעדון סלאוב. גם הם נולדו בבנגאזי. אבא היה חייט שתפר חליפות לאצולה הלובית ולאליטה החברתית בלוב. אמא היתה תופרת – תפרה גאלאביות לערבים.
הם גרו ברובע היהודי של בנגאזי. הם היו חמישה ילדים והיא הקטנה מתוך 3 בנות.
אילנה מספרת על משפחה מלוכדת ומסורתית. המטבח היה משולב – איטלקי, לובי ויהודי. היו מאכלים מיוחדים לפסח, יום כיפור וסוכות.
אילנה למדה בבית ספר יהודי, הם קיבלו ספרים בעברית מישראל. דיברו ערבית יהודית, איטלקית.
היא גדלה בבית ציוני ומסורתי ותמיד חלמו לעלות לארץ. החברות שלה היו יהודיות והרבה בילוי עם האחיות בבית. המציאו משחקים ותיאטרון בובות. ידעו תמיד שיעלו לארץ שמא המוסלמים יחטפו נערות יהודיות יפות ויאסלמו אותן.
שואת יהודי לוב : ב- 1941 הם נלקחו במשאיות, כ- 2600 יהודים מבנגאזי למחנה ריכוז במדבר סהרה. לג'אדו. ביניהם משפחתה של אילנה. חלקם נלקחו לברגן-בלזן. במחנה אילנה נפצעה קשה ברגלה ועברה ניתוח קשה, הפציעה מלווה אותה כל חייה והשפיעה מאוד על ילדותה. ב- 1943 שוחררו מן המחנה והועברו לטריפולי .
1948 - את ההכרזה על מדינת ישראל שמעו בבית הכנסת הגדול בטריפולי. זו היתה שמחה גדולה. ב- 1949 עלו ארצה על האנייה אילת. תחילה הגיעו למעברה בבאר-יעקב.
הקליטה בארץ היתה קשה וטראומטית. אביה ( לאחר שתפר חליפות עילית) צלצל בפעמון וחילק נפט, דבר שהשפיע מאוד עליו ועל המשפחה. הצריף שלהם במעברה נשרף ואבא שלה נפטר צעיר מדלקת ריאות.
אחותה של אילנה, איריס, נפטרה בגיל צעיר ואילנה לקחה על עצמה לטפל בארבעת ילדיה בנוסף לילדים שלה.
אילנה גרה היום בחולון, אלמנה, אך ממשיכה לתמוך ולגדל את השבט הגדול שלה שצמח בארץ.
צילום: אורן יעקובוביץ'